דינה
ויצא
תשס"ד
הרב ארי דוד קאהן
1.
בראשית פרק לד
(כה) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם
כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ
חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר: (כו) וְאֶת
חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית
שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ:
2.
בראשית רבה (וילנא) פרשה פ
יא ויקחו את דינה, ר' יודן אמר גוררין
בה ויוצאין..., א"ר הונא אמרה ואני אנה הוליך את חרפתי עד שנשבע לה שמעון
שהוא נוטלה, הה"ד (שם /בראשית/ מו) ושאול בן הכנענית, בן דינה שנבעלה
לכנעני, ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן ר' יהודה אמר שעשה כמעשה כנענים, ר' נחמיה
אמר שנבעלה מחוי שהוא בכלל כנענים, ורבנן אמרין נטלה שמעון וקברה בארץ כנען.
AND TOOK DINAH OUT OF SHECHEM'S HOUSE, AND WENT
FORTH. R. Judah said: They dragged her out and departed. ... R. Huna [also] said:
She pleaded, ’And I, whither shall I carry my shame?’ (II Sam. XIII, 13), until Simeon swore that
he would marry her. Hence it is written, And the sons of Simeon... and Shaul
the son of a Canaanitish woman (Gen.
XLVI, 10): (this means, the son of Dinah who was intimate with a Canaanite). R.
Judah said: It means that she acted in the manner of the Canaanites. R.
Nehemiah said: It means that she was intimate with a Hivite [Shechem] who is
included in the Canaanites. The Rabbis said: [She was so called because] Simeon
took and buried her in the land of Canaan
3.
בראשית פרק מו פסוק י
וּבְנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין
וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית:
4.
אבן עזרא בראשית פרק מו פסוק י
בן הכנענית לעד כי נשי השבטים היו
ארמיות ומצריות ואדומיות ומדיניות, והזכיר זו לבדה בעבור שעשה שמעון שלא כהוגן
לקחת כנענית, ועל זה הדבר הזכיר מות ער ואונן בעבור היותם בני כנענית:
5.
רש"י בראשית פרק מו פסוק י
בן
הכנענית - בן דינה שנבעלה לכנעני, כשהרגו את שכם לא היתה דינה רוצה לצאת עד שנשבע
לה שמעון שישאנה:
6.
רמב"ן בראשית פרק לד פסוק יב
ועל דרך הפשט עמדה עם אחיה צרורה
באלמנות חיות, כי היתה טמאה בעיניהם, כדכתיב אשר טמא את דינה אחותם. ורבותינו
נחלקו בה (ב"ר פ יא). והקרוב דברי האומר נטלה שמעון וקברה בארץ כנען, והוא
כמו שאמרנו, כי היתה עמו בביתו כאלמנה וירדה עמהם למצרים ושם מתה ונקברה בארץ.
וקבורתה ידועה עד היום בקבלה והיא בעיר ארבאל עם קבר ניתאי הארבלי. ויתכן כי
העלה שמעון עצמותיה בחמלו עליה, או שהעלו אותם ישראל עם עצמות אחיה כל השבטים, כמו
שהזכירו רבותינו (ב"ר ק יא):
7. תלמוד
בבלי מסכת סנהדרין דף קב עמוד א
תנא משום רבי יוסי: מקום מזומן
לפורענות. בשכם עינו את דינה, בשכם מכרו אחיו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד.
8.
בראשית רבה (וילנא) פרשה צח ד"ה ה
שמעון ולוי
שמעון ולוי אחים, אחים לדינה ולא ליוסף,
כלי חמס מכרותיהם,
9.
בראשית רבה (וילנא) פרשה צט ד"ה ו
האספו ואגידה
התחיל קורא שמעון ולוי אחים, אחים
דפחתא, אמר להם אחים הייתם בדינה דכתיב (בראשית לד) ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי
אחי דינה איש חרבו, ולא אחים ליוסף שמכרתם אותו,
10.
תרגום יונתן על בראשית פרק מא פסוק מה
(מה) וקרא פרעה שמיה דיוסף גברא דטמירן
מפרסם ויהב ליה ית אסנת דילידת דינה לשכם ורביתה איתת פוטיפרע רבא דטניס
לאינתו ונפק יוסף שליט על ארעא דמצרים:
11.
תרגום יונתן על בראשית פרק מו פסוק כ
ואתיליד ליוסף בנין בארעא דמצרים דילידת
ליה אסנת בת דינה ורבת בבית פוטיפרע רבא דטניס ית מנשה וית אפרים
12.
תרגום יונתן על בראשית פרק מח פסוק ט
(ט) ואמר יוסף לאבוי בניי הינון דיהב לי
מימרא דיי כדין כתבא דעליה נסיבית ית אסנת ברת דינה ברתך לאינתו ואמר
קרבינון כדון לותי ואיבריכינון
13.
ילקוט שמעוני תורה פרשת וישב רמז קמו
כך ספרה להן כל המאורע אמרו לה אין לך
תקנה אלא אמור לבעליך כך וכך ויחבשנו בבית האסורין, אמרה להן בבקשה מכן שתאמרנה כל
אחת ואחת [לבעליכן] שאף לכן תבע ועשו כן, ונכנסו כל השרים לחצרו של פוטיפר וספרו
לו רצה להרגו אמרה ליה אל תהרגנו ותאבד מעותיך אלא תחבשנו, אפי' כן רצה להרגו עד
שבאת אסנת בסתר אל פוטיפרע ונשבעה לו וספרה האמת, אמר לה [הקב"ה] חייך הואיל
ואת לומדת עליו זכות שבטים שאני מעמיד ממנו על ידך הם באים, ויש אומרים בת דינה
היתה אלא שגידלה פוטיפרע.
14.
מדרש אגדה (בובר) בראשית פרק מא
ד"ה [מה] צפנת פענח
[מה] צפנת פענח. [צפנת] נוטריקון צופה
פודה נביא תומך: [פענח נוטריקון] פקח ערום נבון חכם: אסנת בת פוטיפרע. א' אן כשם
הגדול שגדל בו. ס' סתירה היתה בשביל יפיה. נ' נוהמת וצועקת שיצילנה מיד פוטיפרע.
ת' תמה היתה במעשיה: בת פוטיפרע. והלא בת דינה היתה, ושמענו כשבא יעקב
אבינו משכם, כתב על טס של זהב, כל מה שאירע להם עם חמור בן שכם, וכשילדה דינה את
אסנת, נתן הטס על צוארה, והשליכה בחומת מצרים, אותו היום יצא פוטיפר לטייל עם
נעריו והגיעו עד לחומה, שמע קול בכיית ילוד, אמר אל נעריו הביאו לי את הילד הזה,
וראה את הטס ואת המאורעות, אמר פוטיפר לעבדיו זאת הבת בת גדולים היא, הוליכוה
לביתי והביאו לה מינקת, ובעבור שגדלה נקראת בתו, כי כן כתיב בדברי הימים ואלה
בני מיכל, ובנביאים כתיב ולמיכל לא היה לה ולד עד יום מותה (ש"ב ו'
כ"ג), אלא מפני שמיכל גדלה נקראו בניה, וכן פוטיפר:
15.
פרקי דרבי אליעזר (היגר) -
"חורב" פרק לה
ר' לוי אומ' ראה הב"ה בצרתה של לאה ונתן לה
הריון בטן ניחומין לנפשה וילדה איש טוב תואר וחכם, ואמרה ראו בן שנתן לה
הב"ה, שנ' ותהר ותלד לאה ליעקב בן ותקרא שמו ראובן, ועל כן קראה שמו ראובן,
ר' אליעזר אומ' משבעה חדשים ילדה לאה את בניה ולשבעה חדשים נולדו ליעקב אחת עשר
בנים ובת אחת, וכלם נולדו וזוגו עמו חוץ מיוסף שלא נולדה זוגתו עמו שהיתה אסנת בת
דינה ראויה לו לאשה, וחוץ מדינה שלא נולדה זוגה,
16.
ילקוט שמעוני תורה פרשת ויצא רמז קכה
משבע חדשים ילדה לאה את בניה ולשבע שנים
נולדו ליעקב י"א בנים ובת אחת וכולן נולדו ונולדו זווגן עמם חוץ מיוסף שלא
נולד זווגו עמו שהיתה אסנת בת דינה ראויה לו לאשה וחוץ מדינה שלא נולד זווגה עמה
אמר הילדה הזאת דין ומשפט ע"כ קרא שמה דינה:
17.
מסכתות קטנות מסכת סופרים הוספה א פרק א
הלכה ה
בת שש שנים היתה דינה כשהולידה את אסנת
משכם, מנין שש שנים של שכר הצאן שעבד יעקב אבינו ללבן, והן סוף עשרים שנה, שנאמר
זה לי עשרים שנה בביתך עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנתיך ושש שנים בצאניך, מכאן
ואילך הוסיף המבין דעת, וירד מיכאל והוליכה לבית פוטיפר.
18.
אבן עזרא פרק ל פסוק כא
(כא) ואחר ילדה בת י"א כי עם זבולון היתה
בבטן אחת:
19.
אבן עזרא שמות (הפירוש הארוך) פרק ב
פסוק ב
ודינה בבטן אחת נולדה עם זבלון, על כן
מלת ואחר ילדה בת (ברא' ל, כא), כמו ואחרי כן יצא אחיו (שם, כה), שלא זכר ותהר לכל
אחד, גם לתקפות הימים (ש"א א, כ) שלש הי':
20.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד א
היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד
כו' הרי זו תפלת שוא. ולא מהני רחמי? מתיב רב יוסף: +בראשית ל'+ ואחר ילדה בת
ותקרא את שמה דינה, מאי ואחר? אמר רב: לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה: שנים
עשר שבטים עתידין לצאת מיעקב, ששה יצאו ממנו, וארבעה מן השפחות - הרי עשרה, אם זה
זכר - לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות! מיד נהפכה לבת, שנאמר ותקרא את שמה
דינה! - אין מזכירין מעשה נסים. ואיבעית אימא: מעשה דלאה - בתוך ארבעים יום
הוה.
21.
תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ט הלכה ג
מתניתא יהודה בן פזי בחזקת כושר הלכה
דבית ינאי אמר ביושבת על המשבר הא קודם כן יצלי על שם הנה כחומר ביד היוצ' ר' בשם
דבית ינאי עיקר עיבור' של דינה זכר היה מאחר שנתפללה רחל נעשית נקבה הדא
היא ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה מאחר שנתפללה רחל נעשית נקבה
22.
שכל טוב (בובר) בראשית פרק ל ד"ה
כא) ואחר ילדה
ואחר ילדה בת. עיקר בריאה של דינה זכר
היתה, ומתפילתה של רחל שאמרה יוסף ה' לי בן אחר (בראשית ל כד), נעשית נקבה,
א"ר חנינא בן פזי רחל אמנו נביאה היתה, אמרה עוד בן אחד הוא עתיד להעמיד, יהי
רצון שיהא ממני. ואמר רב חנינא בן פזי נתכנסו כל האמהות ואמרו דיינו תפקד גם זה,
לכך נאמר ואחר ילדה בת, כלומר לאחר שנתפללה לאה ואמרה יהי רצון שיהא עובר בבטני
נקבה, כדי שתלד רחל אחותי זכר שלא תהא פחותה מן השפחות שילדה כל אחת ב' שבטים,
מכאן שנתחלפה דינה בבנימין, והיתה תפלה זו אחר שנולד יוסף, אבל מקצת רבותינו דרשו
שנחלפה ביוסף: ותקרא את שמה דינה א"ר אבהו שדנה לאה דין בעצמה אמרה לפניו
רבש"ע י"ב שבטים עתידים לצאת מיעקב, ששה ממני, וארבע משתי שפחות, אם זה
עובר שלי זכר לא תהא רחל כאחת מן השפחות, מיד נהפך זכר לנקבה, ודבר זה הי' בתוך
ארבעים יום הראשונים, דמהנה רחמי וכגון שהזריעו שניהם בבת אחת, והכי פסקינן
בברכות פ' הרואה:
23.
שכל טוב (בובר) בראשית פרק ל ד"ה
ירויחו דורשי הפרשה
ירויחו דורשי הפרשה וישכילו וסמוך לה
ללידת דינה פקידת רחל, כי בשנת שבע לכינוס לאה ורחל, היא שנת י"ד לעבודה,
נפקדת רחל לטובה לפני הקב"ה, דא"ר אליעזר בראש השנה נפקדו שרה רחל וחנה,
ומייתי להו בגזירה שוה, ובפסח נולד יוסף, ובפסח יצא מבית האסורים, ודינה נולדה
לסוף אותה שנה, ואע"פ שלידת יוסף היתה קודם לידת דינה, סמך הכתוב ענין זה
לזה, שהרי התחיל בבני לאה וסיים ענין של כולם, ואחר מתחיל ומספר מעשה רחל, וזה דרך
המקרא, והפריש הכתוב מעשה דודאים מפקידת רחל, שלא יאמרו בני אדם על ידי דודאים
נתרווחה, אלא ע"י זכות הרבה, זכות יעקב, וזכות עצמה, וזכות לאה, וזכות
האימהות, ותפילותיהן, ומעשה דודאים היתה בסיון של שנת ה' לכנוסן של לאה ורחל.
ופקידת רחל היתה ט"ז חדשים אחר כך:
24.
ילקוט שמעוני תורה פרשת ויצא רמז קל
ותאמר לאה זבדני אלהים אותי זבד טוב
הפעם יזבלני אישי השדה הזו כל זמן שאתה מזבלה ומעדרה היא עושה, ואחר ילדה בת תמן
תנינן הרי שהיתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא ר'
ינאי אומר ביושבת על המשבר הדא מתניתא ר"י בן פזי אמר אף ביושבת על המשבר
יכול הוא להשתנות הה"ד הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל הנה כחומר
ביד היוצר וגו', התיבון והכתיב ואחר ילדה בת א"ל עיקר ברייתה של דינה
זכר היתה ומתפלתה של רחל שאמרה יוסף ה' לי בן אחר נעשה נקבה, האמהות נביאות
היו יוסף ה' לי בנים אחרים לא נאמר אלא בן אחר אמרה עוד אחד הוא עתיד לעמוד והלואי
יהיה ממני נתכנסו כל האמהות ואמרו דיינו זכרים תפקד עוד זאת ברחל, היתה
אשתו מעוברת ואמר יה"ר שתלד אשתי זכר ה"ז תפלת שוא, ולא מהני רחמי
והכתיב ואחר ילדה בת מאי ואחר אחר שדנה לאה דין בעצמה אמרה לפניו רבש"ע
י"ב שבטים עתידין לצאת מיעקב ששה יצאו ממני וארבעה מן השפחות אם זה זכר הוא
לא תהא אחותי כאחת מן השפחות מיד נהפך זכר לנקבה שנא' ותקרא את שמה דינה, אין
מזכירין מעשה נסים, ואיבעית אימא מעשה דלאה בתוך ארבעים הוה כדתניא שלשה ימים
הראשונים יבקש אדם רחמים שלא יסריח משלשה ועד מ' יבקש רחמים שיהא זכר ממ' ועד ג'
חדשים יבקש רחמים דלא יהא סנדל מג' חדשים ועד ו' חדשים יבקש רחמים שלא יהא נפל מו'
חדשים עד תשעה חדשים יבקש רחמים שיצא מאמו בשלום, ומי מהני רחמי והא אמר ר' יצחק
מאי דכתיב אשה כי תזריע וילדה זכר אשה מזרעת תחלה יולדת זכר איש מזריע תחלה יולדת
נקבה, הכא במאי עסקינן שהזריעו שניהם כאחד:
25.
ספר באר מים חיים פרשת מקץ - פרק מא
ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע כהן און
לאשה. ולכאורה מה שייך הענין נתינת אסנת לו למה שקרא לו צפנת פענח, ואכן הכל מורה
על הנאמר כי לכאורה קשה איך לקח יוסף אשה במצרים שהיא מבנות חם המקוללין וכמה
הזהירו אברהם ויצחק שלא יקחו מבנות כנען עבד עבדים והיה לו לבקש מזרע של שם. ואכן
הנה נודע מאמר חז"ל (בפרקי דרבי אליעזר פרק ל"ח מובא בילקוט רמז
קל"ד) שאסנת בת דינה היתה וירד מיכאל המלאך ונטלה והורידה למצרים לביתו של
פוטיפרע שהיתה אסנת ראויה ליוסף וכו' עד כאן. ועל כן יוסף בחכמתו הגדולה הכיר
בה שהיא מזרע יעקב וראויה אליו ועבור זה לקחה לו לאשה. ועל כן על שקרא לו צפנת
פענח שיודע הנסתרות בחכמתו נתן לו את אסנת ולקחה יוסף שצפה כי לא מבנות חם היא כי
אם זרע יעקב הראויה אליו. ולזה אמר הכתוב,:
26.
ספר שם משמואל פרשת מקץ - שנת
תרע"ח
ולפי האמור יובנו דברי המדרש בכל עצב
יהי' מותר בכל דבר שנצטער יוסף עם אדונתו הי' לו יתרון ממנה למה שנטל את בתה, היינו
שנשמת אסנת בתה היתה נשמה גבוהה מאד, ולעומת גדולתה היתה שקיעתה כ"כ עמוק
בידי החיצונים, כי כך היא המדה כמו שהגדנו כמה פעמים בשם כ"ק זקיני
האדמו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק, והיתה הנשמה ההיא כלואה בבית פוטיפר,
ומאחר שהארורה תפשה בבגדו ואחזה בו נדבקה בו נשמת אסנת [כידוע בכתבי
האריז"ל שיש נשמות מתדבקות אפי' בחיים מזה לזה] וכאשר יוסף ניתק א"ע
ממנה וינס ויצא החוצה הוציא אתו עמו את נשמת אסנת שנדבקה בו בעת אחיזתה בו, ומאז
היתה אסנת ראוי' לו לאשה כי נשמתה היתה עמו אלא שנתארך הזמן למשך כל ימי מאסרו:
27.
רבינו בחיי על בראשית פרק מא פסוק מה
ואמרו במדרש כי אסנת בת דינה היתה משכם
בן חמור, ולפי שגרשה יעקב מביתו והושיבה בתוך סנה אחד לכך נקראת אסנת, מה
עשה יעקב קשר לה כתב בצוארה וכתוב בו כל המדבק ביך מדבק בזרעו של יעקב. ויוסף
שנשאה ראה הכתב ההוא והצניעו, והוא שאמר לאביו (בראשית מח) בני הם אשר נתן לי
אלהים בזה הראה לו הכתב הזה. ומה שכתוב בת פוטיפרע, מפני שגדלה בביתו, שכן
דרשו רז"ל כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו:
28.
הכתב והקבלה על בראשית פרק מו פסוק כ
ב"ע, כי אסנת בת דינה היא הנישאת
ליוסף במצרים, א"כ נוכל לומר שהיא השלימה את מנין שבעים נפש, וכלל אותה הכתוב
במ"ש למעלה (פט"ו) כל נפש בניו ובנותיו, אף שלא היה לו אלא בת אחת קרא
את בת בתו בכלל בנותיו, ולטעם זה הודיענו כאן עוד הפעם אשר ילדה לו אסנת. ואפשר
שנקראת אסנת שהוא בהיפוך אתוון אנסת, על שהיתה בת אנוסה, והא דכתיב מלבד נשי
בני יעקב, ע"כ פירוש מלבד הנשים שלא הוזכרו שמותם ושלא היו מיוצאי ירך יעקב,
שהרי הזכיר דינה והיא היתה אשת שמעון לדעת רבותינו:
29.
ספר מגלה עמוקות על התורה - פרשת וישב
שהוא גלגול שלישי של א"ה הי' לתקן
את יוסף שהוא סוד ברית שלום קלקל גילוי עריות של אדה"ר בזה גרם רע ויוסף הי'
בן טוב י"ז שנה לתקן עץ הדעת טוב ורע וכמו שיעקב בא לתקן חטא אדה"ר
בענין ג"ע וכן יוסף בא לתקן ערוה לכן הוצרך לשלוח אותו לשכם כי שם נפרצה
ערוה בענין דינה שדנה לאה דין בעצמה שתהי' נקיבה וע"פ הדין היתה נשמתה של
יוסף זכר ונהפכה לנקיבה לכן נתגלגל הדבר שלקח יוסף את אסנת בת דינה בת זוגו
ז"ש הנה אחיך רועים בשכם ושם צריך אתה לילך לתקן אותה הפרצה ז"ס ואביו
שמר את הדבר לתקן ערות דבר ז"ש ועשה לו כתונת פסים לתקן כף ירך יעקב שאחזו שר
של עשו והוא צולע על אותו ירך שפגם בקצת בברית לכן קרא יעקב לבנו ליוסף בשעת מותו
ואמר לו שים נא ידך תחת יריכי לתקן ירך יעקב שנשמט ממנו לכן הוצרך יוסף לעמוד
בנסיונו עם אשת פוטיפר והוצרך יעקב לירד בדיוקנו לשם כ"ש ואין איש מאנשי הבית
ולא אמר ואין איש בבית אבל דיוקנו של יעקב הי' שם לקיים סיבוב יעקב שבא בזה העולם
לתקן עריות ויוסף שא' לאחיו מרגלים אתם ערות הארץ באתם לראות ברזא דחכמתא לא קאמר
רק על סוד תיקון פרצוף אדה"ר שירדו אבותינו לשם לתקן עריות וקשוט בפומי'
לא עלילה ולא יכלו לדבר לשלם חסר ו' המשול תמשול בנו מלא בו' כי ראו אותו פגום אות
ו' של שם משך הו' שהוא יסוד לכן אמרו בלשון תמוה המשול כו' הלא פגמת באות ו'
וישנאו אותו על אות ברית קודש שלו לפי שפגם ברית לשון שהוא פוגם ברית מעור. ראובן
אמר הילד איננו לפי שראובן פגם בבריתו בענין בלבל יצועי אביו ויוסף הוא סוד הברית
לכן א' אל תשפכו דם למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו ר"ל שיוסף הוא סוד
הברית גוף וברי' חשבינן חד אלה תולדות יעקב שהוא ו' של שם יוסף הוא משך הו' נושא
משך הזרע ובת קול העידה על ראובן שהי' מתכוין לתקן קלקול הברית להשיבו אל אביו
ר"ל שיהי' משך הו' תיקונה כבראשונה בסוד ואביו שמר את הדבר ר"ל כמו
שיעקב שמר הברית ולא נכשל בערות דבר כן ג"כ יוסף שמר את הדבר שלא נכשל בענין
ערות דבר וכשראה ראובן שיתנכלו אותו על אות ברית קודש להמיתו אז צווח ככרוכי'
א"כ אני שחטאתי בברית אנה אני בא לכן וישב אז ראובן אל שקו ואל תעניתו כי עד
האידנא הוי קטינא וכו':
30.
ספר הליקוטים - פרשת מטות
וכשבא אשר, תיקן הדעת שהוא בראש, ולזה,
אשר הוא אותיות ראש, על כן לא נכנסו בניו של גד לארץ. וחצי שבט המנשה, דע
שיוסף נשא אסנת שהיא בת דינה, שנתעברה משכם, והיה חציה קליפה מצד שכם, וחציה קדושה
מצד דינה, ויוסף היה כולו קדושה, וכאשר נזדווג עם אסנת, נולד מנשה, ולקח מצד אמו
החצי שבה שהיא מהקליפה, ולקח מאביו החצי של הקדושה:
31.
ספר אגרא דכלה - דף קצו/ב
ריב"ל אמר משל למלך שהיו לו
י"ב בנים, היו לו י' אוסיות, אמר המלך אם אתן אותם לבניי, נמצא אני עושה
מריבה ביניהם, אלא הריני ממתין עד שאקנה עוד שתים כו', ויטלוה בני ראובן ובני גד
וחצי שבט מנשה, ואחר כך אני מכניסן לארץ, לכך נאמר ולא נחם אלקים, עכ"ל
(שמו"ר פ"כ י"ד). רצ"ל דבעל כרחך ראובן וגד וחצי מנשה לא היו
יכולין ליקח חלק בארץ גופה, כי ראובן היתה המחשבה ביעקב על רחל, וגם כן גד לא
נתייעצה לאה בנתינתה את זלפה, ולא ידע יעקב ומזאת הביאה נולד גד, וכן במנשה להיות
יוסף לקח את אסנת בת דינה שנתעברה משכם (פרקי דר"א פל"ח), והנה יוסף היה
כולו קודש, ואסנת חצי בקודש וחציה בחול, וב' בנים היו להם, והוכרח חלק רביעי להשאר
חוץ לגבול ארץ ישראל והוא חצי מנשה, ואם כן כשלא יתנו לאלו חלק בארץ, יהיה מריבה
ומלחמה ביניהם ושבו ח"ו מצרימה, על כן המתין הקב"ה עד שיצטרכו לילך דרך
ארץ סיחון ועוג, ויקחו את ארצם וניתנה לנחלה וכו' (דברים כט ז):
32.
ספר שערי הלשם חלק ב - סימן ב - פרק ג -
חטא אדה"ר ותיקונו במהלך הדורות
סוד הענין בזה הוא. ע"פ מה שכתבנו
בספר הקדו"ש שער ז' פ"ה אות ג' וכן שם ולהלאה בארוכה. כי ע"פ
התיקון האמיתי הנה היה צריך. שיהיו כל הד' נשי יעקב שהם רחל ולאה בלהה וזלפה
כולם לגוף אחת. כי בלהה וזלפה שרשם הוא מאחוריים דרחל ולאה וכמ"ש הרב
בשער הקליפות פ"ב. והיה צריך ע"פ תיקון האמיתי שיהיו כולם לגוף אחת
ואשה אחת ובשם רחל כי היא העיקרית אלא שהיתה נקראת לפעמים בשם לאה ג"כ. וע"ד
יעקב וישראל שלא נחלק לשני גופים ח"ו אלא רק בשני שמות. כן היה צריך
שיהיו לאה ורחל ג"כ לאחד ובתוכן היו נכללין בלהה וזלפה ג"כ כנז'. והיו
נולדו כל הי"ב שבטים מאם אחת ואז היה התיקון האמיתי. ומה שנתחלקו לאה ורחל
לשניים. וכן נחלק מהן ממילא ומכש"כ זלפה ובלהה ג"כ כ"א בפנ"ע.
כי בחסרון התיקון דהפנים מכש"כ שהוא חסר בהאחוריים ונחלקו לד' אך עיקרן הם
שניים לאה ורחל כנודע. כי אין קוראין אימהות אלא לד' שרה רבקה רחל ולאה. והרי
עכ"פ כי מה שנתחלקו רחל ולאה לשניים זה היה מחסרון התיקון. וזהו שאמר
הזוה"ק הנז' ועכ"ד אפי' יעקב לא אשלים לגבייהו כדקא חזי. כי אלו השלים
התיקון בהן בכל הראוי. היה צריך שיהיו רחל ולאה לגוף אחת ובתוכן היו נכללין בלהה
וזלפה ג"כ והיו נולדו כל הי"ב שבטים מאם אחת. והיו האימהות ג"כ ג'
כמו האבות. וזהו ג"כ מ"ש בזוה"ק פ' נח ע"ו א' יעקב נסב תרין
אחתן ור"ל כי מה שהיו לשניים ולא נעשו לאחד הרי היה כ"ז ג"כ מסיבת
החטא דעהד"ע ולא נשלם גם בהם התיקון בכל הראוי. אמנם בעיקר הנסיון גופה הנה
יצאו האבות בשלום מכל וכל. אלא מה שהיה נוגע לתיקון הכללי דהעולם כולו הנה זה לא
היה אפשר עדיין להתתקן עד לעתיד. ולכן יצא ישמעאל מאברהם ועשו מיצחק ויעקב נסב
תרין אחתן. ור"ל שלא נעשו לאחד אלא שהיו לשתים שהם ארבע וכנז':
33.
ספר שערי הלשם חלק ב - סימן ג - פרק א -
עניני האבות
וכן אמר האריז"ל בשער הכללים פ'
י"ג כי לאה ורחל נכללים לפעמים לחד ונכללת לאה ברחל כי רחל היא העיקר
שבה הוא הגילוי העקרי כנ"ל והוא ג"כ ע"פ מ"ש הרב במבוא שערים
שער ו' ח"א פ"ד כי שורש לאה הוא בדעת ושורש רחל הוא בת"ת ולכן
נכללת לאה ברחל כי דעת הוא מלגאו ות"ת מלבר שהדעת הוא הפנימית דת"ת
No comments:
Post a Comment