מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים

מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים

1.    אסתר פרק ט

(כב) כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים:

2.    תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ז עמוד א

ומתנות לאביונים. תני רב יוסף: ומשלוח מנות איש לרעהו - שתי מנות לאיש אחד. ומתנות לאביונים - שתי מתנות לשני בני אדם. רבי יהודה נשיאה שדר ליה לרבי אושעיא אטמא דעיגלא תלתא וגרבא דחמרא, שלח ליה:]תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ז עמוד ב[ קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. רבה שדר ליה למרי בר מר ביד אביי מלא טסקא דקשבא, ומלי כסא קמחא דאבשונא. אמר ליה אביי: השתא אמר מרי: אי חקלאה מלכא ליהוי - דיקולא מצואריה לא נחית. הדר שדר ליה איהו מלא טסקא דזנגבילא, ומלא כסא דפלפלתא אריכא. אמר אביי: השתא אמר מר: אנא שדרי ליה חוליא ואיהו שדר לי חורפא. אמר אביי: כי נפקי מבי מר הוה שבענא, כי מטאי להתם קריבו לי שיתין צעי דשיתין מיני קדירה, ואכלי בהו שיתין פלוגי. ובישולא בתרייתא הוו קרו ליה צלי קדר, ובעאי למיכס צעא אבתרה. אמר אביי: היינו דאמרי אינשי: כפין עניא ולא ידע. אי נמי: רווחא לבסימא שכיח.

3.    רש"י מסכת מגילה דף ז עמוד א

מנות - מיני מעדנים.

שתי מנות לאדם אחד - דכתיב ומשלוח מנות איש לרעהו - שתי מנות לאדם אחד, ומתנות לאביונים - שתי מתנות לשני בני אדם, די לכל אחד ואחד מתנה אחת, דהא אביונים נמי תרתי משמע.

עגלא תלתא - שלישי לבטן.

רש"י מסכת מגילה דף ז עמוד ב

הכי גרסינן: קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות - דהא תרי מנות איכא.

הדר שלח ליה איהו - לא גרסינן ליה הכא.

טסקא - שק מלא תמרים.

דאבשונא - שנתייבשו החטים בתנור בעודן כרמל, וקמח שלהן מתוק לעולם.

אמר ליה אביי - לרבה.

השתא אמר מרי - עכשיו יאמר מרי עליך.

אי חקלאה מלכא ליהוי דיקולא מצואריה לא נחית - הסל, שהיה רגיל להוליך בעודנו בן כפר ומאכיל לבהמתו, לא יוריד עתה מראשו, כך אתה, נעשית מלך וראש בפומבדיתא ואינך שולח לו אלא דברים המצויין לכל.

חוליא - מתיקא.

כי נפקי מבי מר - כשיצאתי מבית אדוני, רבה, לילך לבית אבא מרי בר מר הייתי שבע.

צעי - קערות של מיני מאכל.

דאיכסייא לצעא בתראי - הייתי חפץ לכוס הקערה אחריו, כל אכילה שלא כדרכה נקרא כוסס.

רווחא לבסימא שכיח - ריוח מצוי לדבר המתוק בתוך המעיים.

4.    רבינו חננאל מסכת מגילה דף ז עמוד א

תני רב יוסף ומשלוח מנות איש לרעהו. ב' מנות לאדם אחד דכתיב מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. ב' מנות לב' בני אדם. ר' יהודה נשיאה שלח לר' הושעיא ירך של עגל שלישי לבטן וקנקן יין  [רבינו חננאל מסכת מגילה דף ז עמוד ב] שלח ליה קיימת בנו רבינו*) ומתנות לאביונים כלומר נתינת אביונים נתת לי מנה אחת והיא הירך חזר שלח לו עגל וג' קנקני יין כו'.

5.    תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת מגילה פרק א הלכה ד

ר' יודן נשייא שלח לרבי הושעיה רבה חדא עטם וחד לגין דחמר שלח וא"ל קיימת בנו [אסתר ט כב] ומתנות לאביונים חזר ושלח ליה חד עיגל וחד גרב דחמר שלח וא"ל קיימת בנו [אסתר ט כב] ומשלוח מנות איש לרעהו. תני במקום שנכנסין קורין אותה בי"ד ר' יוסה בעי אם במקום שנכנסין אל יקראו אותה כל עיקר:

6.    קרבן העדה מסכת מגילה פרק א הלכה ד

עטם. כמו אטמא ענינו ירך: לגין. כדין: ומתנות לאביונים. דר"ה עני הוה: עגל. עוגה:

גרב דחמר. חבית דיין:

7.    מראה הפנים מסכת מגילה פרק א הלכה ד

רבי יודן נשייא שלח לר' אושעיא רבה חדא עטם וכו'. לפי גירסא דהכא שלח לו בתחלה דבר מועט ושלח וא"ל לא קיימת אלא ומתנות לאביונים והיינו שאין ראויות אלא לאביונים והיית יכול לשלוח זה לשני אביונים שהן די לשניהן לכל א' וא' אחת וכי הדר שלח ליה חד עיגל וכו' א"ל השתא קיימת בנו ומשלוח מנות שהן מכובדות ואיש לרעהו שתי מנות לאיש אחד וקיימת הכל. ובבבלי פרקין דף ז' גריס ר' יהודה נשיאה שדר ליה לר' אושעיה אטמא דעיגלתא תלתא וגרבא דחמרא שלח ליה קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו ולא גריס רש"י ומתנות לאביונים ככתוב בספרים לפי שאינו אלא לאחד והן מנות מכובדות:

8.    חידושי הר"ן מסכת מגילה דף ז עמוד א

גמרא שתי מתנות לאדם אחד. למי שהוא עשיר. ולאביונים שאינן רגילין כ"כ לאכול די להם במתנה אחת והיא נחשבת בעיניהם כדבר גדול.

9.    חידושי הריטב"א מסכת מגילה דף ז עמוד א

תני רב יוסף ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאדם אחד. כלומר לרעהו העשיר, ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם. ר' יהודה נשיאה שדר ליה לרב הושעיא אטמא דעגלא תילתא וגרבא דחמרא. גרש"י ז"ל שלח לו קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות, ופירש דהכא מנות איכא, ול"ג הדר שלח ליה איהו, אבל בכולהו נוסחי גרסינן קיימת בנו רבינו ומתנות לאביונים. פי' שלא היתה יקרה התשורה בעיניו ואמר שאינה מתנה לאדם כמוהו ולא יצא ידי חובת משלוח מנות איש לרעהו, הדר שלח ליה כלומר רבי יהודה נשיאה גופיה עגלא תליתאה ותלת גרבי יין שלח ליה קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו, כלומר שזו התשורה הראויה לך, ומסתברא דמתנות לאביונים היינו אפילו בב' פרוטות דשוה פרוטה חשיבא מתנה אבל לא בפחות כדאיתא בגיטין (כ' א') ובדוכתי אחריתי.

10. רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ב

הלכה טו         כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו, ושותה יין עד ב שישתכר וירדם בשכרות. וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות של בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין לחבירו שנאמר +אסתר ט'+ ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד, וכל המרבה לשלוח לריעים משובח, ואם אין לו ג מחליף עם חברו זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו כדי לקיים ומשלוח מנות איש לרעהו.

הלכה טז         וחייב לחלק לעניים ביום הפורים, אין פחות משני עניים נותן לכל אחד מתנה אחת או מעות או מיני תבשיל או מיני אוכלין שנאמר ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני עניים, ד ואין מדקדקין במעות פורים אלא כל הפושט ידו ליטול נותנין לו, ואין משנין מעות פורים לצדקה אחרת.

הלכה יז          מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האמללים האלו דומה לשכינה שנאמר +ישעיהו נ"ז+ להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים.

11. רמב"ם הלכות יום טוב פרק ו

הלכה יז          שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ותענית, וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו שנאמר +דברים ט"ז+ ושמחת בחגך וגו', אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד כראוי לו.

הלכה יח         כיצד הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות, והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו, והאנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין, וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל +דברים ט"ז+ לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו, ועל אלו נאמר +הושע ט'+ זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם, ושמחה כזו קלון היא להם שנאמר +מלאכי ב'+ וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם.

12. שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצד

סעיף א -חייב (א) כל אדם * (ב) ליתן לפחות (ג) א [א] שתי מתנות * לשני עניים

שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצה

סעיף א            הגה: [א*] מצוה להרבות בסעודת פורים (טור); (א) א ובסעודה אחת יוצאים (מרדכי ספ"ק).

סעודת פורים (ב) שעשאה ב בלילה, לא יצא ידי חובתו. הגה: ומ"מ גם בלילה ישמח (ג) וירבה קצת בסעודה. (תשובת מהרי"ב).

סעיף ב -* <א> חייב אינש לבסומי בפוריא * עד דלא ידע (ד) בין ארור המן לברוך מרדכי

סעיף ד *-חייב (יח) לשלוח לחבירו (יט) יא שתי מנות [ז] בשר * או של (כ) <ד> מיני אוכלים, שנאמר: ומשלוח מנות איש לרעהו (אסתר ט, יט ו - כב) יב שתי מנות לאיש אחד. וכל המרבה לשלוח לריעים משובח; ואם אין לו, <ה> מחליף עם חבירו, (כא) זה שולח לזה סעודתו, וזה שולח לזה סעודתו, כדי לקיים: ומשלוח מנות איש לרעהו (אסתר ט, יט ו - כב). הגה: ויש (כב) יג לשלוח מנות ביום ולא בלילה (מדברי הרא"ש פ"ק דמגילה); ואם שולח מנות לרעהו והוא אינו רוצה לקבלם, (כג) או מוחל לו, (כד) יצא. (כה) יד [ט] ואשה חייבת במתנות לאביונים ומשלוח מנות, כאיש; ואשה תשלח לאשה, ואיש לאיש; אבל לא בהפך, שלא יבא איש לשלוח לאלמנה ויבואו לידי (כו) טו ספק קידושין, אבל במתנות לאביונים (כז) אין לחוש.

13. חיי אדם חלק ב-ג (הלכות שבת ומועדים) כלל קנה סעיף לא

לא נקרא מנות אלא דבר שראוי לאכול כמות שהוא בלא תיקון, כגון בשר ודגים מבושלים ולא חיין, או מיני מתיקה או פירות או כוס יין ומי דבש וכיו"ב (נ"ל דמירושלמי פ"ק סוף הלכה ד' משמע דאם שלח לעני דבר מאכל יצא משום מתנות לאביונים ולא משום משלוח מנות דגרסינן שם ר' יודן נשיאה שלח לר' הושעיא רבה חדא עטם וחד לגין דחמר שלח וא"ל קיימת בנו ומתנות לאביונים חזר ושלח לו חד עיגל וחד גרב דחמר שלח ואמר לו קיימת בנו ומשלוח מנות משמע מזה דמתחלה ששלח לו מתנה קטנה הוא כדרך שנותנים לאביונים ואח"כ כששלח לו מתנה מרובה אמר דזהו משלוח מנות, משמע מזה שאם שולח דבר פחות לעשיר אינו יוצא בזה משום משלוח מנות):

14. ביאור הלכה סימן תרצה סעיף ד ד"ה * חייב לשלוח

* חייב לשלוח לחבירו וכו' - הח"א הוכיח מן הירושלמי דאם שולח לעשיר דבר פחות אינו יוצא בזה ידי משלוח מנות וכן משמע בריטב"א לפי גירסא אחת שם בגמרא. אכן ש"פ לא הזכירו דבר זה ונכון ליזהר בזה לכתחלה:

15. ביאור הלכה סימן תרצה

או של מיני אוכלים וכו' - בטורי אבן מסתפק אם שלח ב' מנות לאיש עני אם יוכל לחשבם לתרתי לקיום שילוח מנות דגם העני בכלל איש לרעהו ולקיים מתנות לאביונים ואם נתן עוד מתנה א' לעני אחד יצא או לא והביאו הגרע"א בחידושיו. כתב הפר"ח עיר ספק מוקף ישלחו המנות בי"ד שהוא לרוב העולם ועיין בפמ"ג שמפקפק בזה:

16. שו"ת ציץ אליעזר חלק ח סימן יד

(ג) וכדי ליישב דברי החיי אדם היה נלפענ"ד דיש להגיה בסוף דבריו תיבה או אות אחת, והיינו דבמקום: שאם שולח דבר פחות לעשיר אינו יוצא בזה משל"מ =משלוח מנות=, צריך לומר: שאם שולח דבר פחות לעני אינו יוצא בזה משל"מ. או: שאם שולח דבר פחות העשיר. וגם רישא דדבריו וגם סיפא דדבריו מכוונים אל הלכה מחודשת אחת, והוא: לאשמיענו דאם אחד שולח לשני מתנה קטנה שאינה לפי ערכו של הנותן, ואין דרכו של הנותן ליתן מתנה פעוטה כזאת כי אם לעני אבל לחבירו היה מתביש לפי מעמדו ליתן דבר קטן כזה, אזי אינו יוצא בזה כי אם מתנות לאביונים בלבד ולא מצות משלוח מנות איש לרעהו. וזהו שמתחיל החיי אדם מיד עם רישא דדבריו להוכיח את זאת מן הירושלמי, ור"ל מפני שר' יודן לפי מעמדו היה מתביש לשלוח דבר כזה לא לעני משום כך הודיע לו ר' הושעיה שקיים בו בזה רק משום ומתנות לאביונים, ואל אותה הכוונה מכוונת גם דברי סיומו של החיי אדם בזה, דמשמע משם דאם שולח דבר פחות לעני שלפי עשירותו היה מתביש לשלוח כזאת למי שאינו עני ובתורת חברותא, אזי אינו יוצא בזה משלוח מנות, אבל אם ישלח לעני לפי ערכו, דהיינו שלא היה מתבייש לתת בכזאת גם לא לעני בתור משלוח מנות שפיר מודה החיי אדם דיוצא ידי משלוח מנות בתתו בכזאת גם לעני, ועני ועשיר חד שיעורא. ומיושבים היטב דברי החיי אדם.