אם מותר לנשים לתפור יריעות הספר תורה

אם מותר לנשים לתפור יריעות הספר תורה

הרב ארי דוד קאהן

1.   שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן לט סעיף ב

כל שפסול לכותבן, פסול בכל תיקון עשייתן.

2.   ביאור הלכה סימן לט סעיף ב ד"ה * בכל תיקון

ודע עוד דלענין תפירת ס"ת ע"י נשים וה"ה כל אלו הפסולין יש הרבה מפקפקין בזה ע"כ יש להזהיר מאד ע"ז דלא כמו שנהגו איזה סופרים להקל בתפירת ס"ת ע"י נשים בעת סיום הספר ובדיעבד אם אפשר בקלות להתיר התפירות שתפרן האשה ולחזור ולתופרן בהכשר יחזור ויתקנם דכיון דיודע המקומות ואפשר לו לתקנם הוי כלכתחלה גמור אבל בלא"ה אין להחמיר בדיעבד כן פסק המהר"ם לובלין בתשובה ובעל מגן האלף חולק עליו ומצריך להתיר התפירות אפילו בדיעבד. ובמקום שהמנהג שנותנין לנשים לתפור הס"ת וא"א לשנות המנהג צריך להזהיר וליזהר שהתפירה ראשונה ואחרונה וגם באמצע יעשה הסופר מקודם ואח"כ יתן לנשים לתפור. [פ"ת יו"ד סימן רפ"א]:

3.    ערוך השולחן יורה דעה סימן רעח

סעיף יא-יש מהגדולים שאסרו תפירת נשים בס"ת דכיון דהתורה פסלה כתיבתןא"כ כל תקוני ס"ת המעכבין פסולין בנשים והתפירה מעכבת וראיה לזה מתפילין שנתבאר בא"ח סי' ל"ט שפסולות בכל תקוני עשייתן וה"נ בס"ת [מהר"ם לובלין בתשו' סי' ח'] ולענ"ד יש ראיה ברורה להיפך מהרמב"ם דבפ"א לעניין כתיבה כלל ס"ת תפילין ומזוזות שאשה פסולה מגזירת הכתוב ובפ"ג דין ט"ז כתב לעניין תפילין אין עושין התפילין אלא ישראל שעשייתן ככתיבתן מפני השי"ן שעושין בעור לפיכך אם חיפן הכותי או תפרן פסולות וה"ה לכל הפסול לכתבן שלא יעשה אותן עכ"ל הרי שתלה מפני השי"ן שבבתים ואלולי השי"ן היו מותרין בעשייתן ובס"ת דליכא שין מותרין בתפירתן ולכן לא הזכיר דין זה רק בתפילין וכן דעת מפרשי הש"ע בא"ח שם [דהט"ז סק"ב כתב לפי שיש בעשייתן שין וכו' והמג"א סק"ו כתב אבל אם גרר וכו' כשר בדיעבד וה"ה אם תפר הס"ת עכ"לולא ידעתי מה היה לו להפ"ת בסי' רפ"ב בנחלת צבי שכתב משם המג"א שפסול ושגה בזה]: 

סעיף יב-ובעיקר הדבר לא אבין דאטו התורה פסלה כתיבת נשים רק משום שאינה במצות וקשרתם והרי מזוזה שנשים חייבות ועכ"ז פסולה בכתיבתה אלא גזה"כ הוא וה"ק כל שאינו בוקשרתם אינו בוכתבתם כלומר בשום כתיבה אבל שארי דברים אף שאינה מצווית מ"מ מותר לה לעשות והרי בציצית אינה חייבת ומ"מ מותרת להטיל הציצית בבגד כמ"ש בא"ח סי' י"ד ובלולב אינה חייבת ומותרת לאגוד כמ"ש שם סי' תרמ"טולכן הוצרך הרמב"ם לבאר טעם הפסול כעשיית הבתים של תפילין מפני השי"ן כלומר דזהו נכלל ג"כ בכלל כתיבה אבל בשארי דברים פשיטא שכשירה לעשות ואנו רואים מנהג ישראל שהנשים תופרות הס"ת ושמחים בהמצוה ומנהג ישראל תורה ואין שום מקום בדין למונעם מזה ונחת רוח הוא להן וכן עיקר לדינא לענ"ד[ואמת דלר"ת דפוסל נשים מעשיית ציצית מטעם דכל דבר שאין מצוות פסולות לעשותם כמ"ש הגהמ"י בפ"א מציצית ע"ש וזהו דעת היש מחמירין בא"ח סי' י"ד ועי' מג"א ס"ס תרמ"ט דר"ת מפרש כל שאינו בוקשרתם היינו שאינה במצוה זו. והרבה תמוה לשיטתו במזוזה כמ"ש והא אנן לא קיי"ל כר"ת ולבד זה הא הוכחנו בסי' ע"ר דלדעת הרמב"ם נשים חייבות בכתיבת ס"ת ע"ש ולכן אין שום פקפוק במנהג שלנו שנשים תופרות היריעות זל"ז ואין לפקפק בזה ודו"ק]:

4.    ילקוט יוסף ציצית ותפילין סימן לט - תפירת ספר תורה על ידי אשה

א.יש ליזהר ולהחמיר לכתחלה שלא לעשות שום תיקון של הספר תורה על ידי אשה, הן לגרור הדיבוקים באותיות, הן לתפור היריעות ולחברם יחד בגידין, וכדומה. ובדיעבד אם הפרידה הדיבוקים שבין אות לאות על ידי גרידה, או תפירת היריעות, הספר תורה כשר, אך אם אפשר בקלות להתיר התפירות שתפרה האשה ולחזור ולתופרם בכשרות, טוב שיעשו כן. והנכון שהאיש יתפור למטה ולמעלה ובאמצע, וגם בין לבין יתפור האיש, ואז תקרא כל המלאכה על שמו של הסופר או על כל פנים האיש. ויש מקומות בחוץ לארץ שנוהגים שאת היריעות האחרונות תופרים בני המשפחה שתרמו את הספר תורה, וגם הנשים תופרות, אך אצלינו לא נשמע כלל לתת לנשים לתפור יריעות הספר תורה, וכן ראוי להקפיד ולהזהיר הסופרים על זה.^א)

5.   שו"ת ציץ אליעזר חלק יח סימן נט

אם מותר לנשים לתפור יריעות הספר תורה 

ב"ה ט' ניסן תשמ"ח. ירושלים עיה"ק תובב"א. לכבוד הרב מבני ציון המצוינים מוה"ר אליעזר יחזקאל גוטפארב שליט"א שלום רב. יקרת מכתבו מסוף שבוע שעבר הגיע לידי, והנני לענות לו בזה על שאלתו. 

שאלתו היא אודות אי מותר לנשים לתפור יריעות הס"ת, ובאה לו זאת על מעשה שנעשה בבית הכנסת ברחביה שמתפלל שם, שזכו להכניס ספר תורה לביהכ"נ, וכבו' קרא לנשים צדקניות לתפור היריעות להעץ חיים, ולאחר מיכן כשסיפר מזה העירו לו, מהמבואר מזה בהגהות נחלת צביעל יו"ד סימן רפ"א סעי' ג', וכן במשנה ברורהסימן ל"ט סעי' ב' בביאור הלכה ד"ה בכל תיקון עשייתן, שיוצא דלא ניחא להו לרבוותא שנשים יתפרו הס"ת, ואם עבור ותפרו יש לכתחילה להצריך לחזור ולתפרן בהכשר[ומה ששואל בדרך אגב על שהמ"ב מציין לזה בדבריו להפ"ת ביו"ד, שזה לא נמצא בפ"ת שם, רק בהגהות נחלת צבי.זה לא תפיסה על המ"ב, כי גם הגהות נחלת צבי הוא מבעל הפ"ת]. אך עלה ברעיוני שאולי בנו"ד שלפנינו קיל הדבר יותר, כי הנשים לא תפרו היריעות זו לזו, אלא תפרו את היריעות לעמודי עץ החיים, והרי יש אומרים שבכלל לא צריך לתפור היריעות אל העמודים, ומציין לזה להדגול מרבבה ביו"ד סי' רע"ח סעי' ב' מ"ש ע"ד הרמ"א שם. אך אבל הרמ"א הא איננו סובר כן עכת"ד. 

א) ואשיבנו. דלדעתי יש להכשיר שנשים יכולות לתפור הס"ת(בעת הכנסת ספר תורה) גם בכללות לגבי היריעות (כלשון שאלתו) כהמנהג. ואלו שהראו לו מדברי הפוסקים הנ"ל ראו בזה רק ראיה אחת (וגם לזה למען השלימות ויעוין מו"מ שכתוב בזה בנחל אשכול על ספר האשכול ה' ס"ת סי' י"ד. ובקו' שבראש ספר משנת אברהם על ה' סת"ם עיין שם) 

אבל יש בזה גם ראיה שניה מפוסקים נוספים, ראשית, לפלא שלא טרחו לעיין בזה על אתר גם בדברי הפוסק הגדול האחרון הוא הגאון בעל ערוך השלחן ז"ל, דביו"ד סימן רע"ח סעיפים י"א י"ב דן בזה במפורט ודוחה דברי "יש מהגדולים שאסור תפירת נשים בס"ת", ומבאר דס"ת ל"ד לתפילין, שמשוים להנפסק באו"ח סי' ל"ב לגבי תפילין, ומכיון דבס"ת ליכא שין מותרין בתפירתן, ורק בתפילין פסולין מפני השי"ן כי זה נכלל ג"כ בכלל כתיבה, אבל בשארי דברים פשיטא שכשירה לעשות, ולכן אין שום פקפוק במנהג שלנו שנים תופרות היריעות זל"ז. ומסיים בזה"ל: ואנו רואים מנהג ישראל שהנשים תופרות הס"ת ושמחים במצוה, ומנהג ישראל תורה, ואין שום מקום בדין למונעם מזה, ונחת רוח הוא להן, וכן עיקר לדינא עכ"ל. וכחילוק הזה בין תפירת ס"ת שיש להתיר לנשים לבין תפירת התפילין שיש לפסול בגלל השי"ן, כותב לחלק גם בספר תהלה לדוד או"ח סי' ל"ט סק"ג ע"ש. 

ובספר תורת חיים(סופר) על או"ח סי' ל"ט סק"ט, כותב לחלק דבתפילין פסול כתיבת נשים הוא מה"ת משא"כ בס"ת דהפסול מדרבנן ועפי"ז מבאר דאפילו אם התפירה בכלל תיקון עשייתן הוא ונשים פסולות, הוא רק בתפילין, אבל בס"ת פסולות רק לכתיבה אבל לא לשאר תיקון, ומסיים בזה"ל: ועל זה סומכין העולם ותופרות הנשים הס"ת משום הדור מצוה, ועי' בתשו' יהודא יעלהסי' רפ"א ומש"כ בנ"ז, וכ' דיש בזה משום ביזוי מצוה אם נשים תופרות, ובמחכ"ה זה אינו דאדרבה עושים משום כבוד מצוה וכו', אבל גבי הנשים שהן עושות התפירות משום חיבוב רשאי לכבד להם בזה עכ"ל. 

הרי לנו עדים גדולים ונאמנים שסומכים ידיהם בסמיכה בכל כחן לחזק מנהג ישראל זה דתורה הוא וכדת וכדין. 

ואני רואה כי גם הגאון אבי הבעל תפארת ישראלבספרו ארחות חיים על או"ח (הנדפס כעת גם באו"ח הוצאת פאר התורה) בה' ציצית סעי' י"ד כותב נמי בפשיטות בנוגע לנשים, דרק בתפילין ממ"ד וקשרתם וכתבתם אמרינן כשאינו בקשירה אינו בכתיבה, אבל ציצית לא מעטינהו קרא רק לפוטרם ולא לפוסלם ומכ"ש שכשרים לתפור יריעות ס"תמדישנם ללמוד בס"ת דיונים השייכים להם, וכבהמ"ז שמותרים לומר על תורתך שלמדתנו עכ"ל, והגאון התפא"י לא מעיר ע"ז כלום כדרכו בשאר מקומות, ומשמע שגם דעתו היתה בכזאת בפשיטות. דנשים כשירות לתפור יריעות ס"ת.

עוד זאת יעוין בספר מלאכת הקדש מהגאון בעל תשובה מאהבהז"ל בתשו' האחרונה שבספר שהעלה להלכה, דתיכף בגמר הכתיבה קיים המ"ע של ועתה כתבו וגו' ולמדה את בני ישראל וגו', ובתפירת היריעות יחדו אינו אלא משום כבוד הצבורכדאמרו במס' גיטין ד' ס' ע"א יעו"ש, וא"כ לפי"ז נמי פשיטא שהתפירות כשירות בנשים. 

ב) מהאמור נלמד, דעל אחת כמה וכמה דאין להקפיד שנשים צדקניות יתפרו היריעות להעץ חיים, כבנידו"ד, ויפה הביא כבו' לזה דברי הגאון הנו"ב ז"ל בדגול מרבבהביו"ד סי' רע"ח סעי' ב' דס"ל לענין העמודים דאפילו לא נתפרו כלל להיריעה, ואין שם במה לתפור, דכשר.והכי ס"ל גם מעיקרא דדינא בשו"ת חתם סופרחיו"ד סי' רע"ו שהובא גם בפ"ת שם סק"ג. ולהוסיף. דכך פוסק בפשיטות הערוך השלחן ביו"ד שם סי' רע"ח סעי' ז' (עפי"ד הדגמ"ר וספר בני יונה) וז"ל: ודע כי העמודים אפילו אין מחוברים כלל להיריעות אלא נכרכות עליהן ג"כ קורין בו וא"צ להוציא אחרתוכו' והרמב"ם בפי' לא חשיב חסרון עמודים בהפסולים עכ"ל, והכי ס"ל נמי בהדיא עוד כמה מגדולי הפוסקים המפורסמים כדצוינו בס' קול יעקב סי' רע"ח סק"ח יעו"ש. 

ויפה דייק כבו' מלשונו של הרמב"ם בפ"ט מה' ס"ת הי"ד שכותב בלשון: ותופר העור ששייר בתחילתו ובסופו על העמודים בגידים כדי שיהא נגלל עליהם. דמשמע שהתפירה לא מדינא אלא מטעמא "כדי שיהא נגלל עליהם", כי הנה מקור דברי הרמב"ם בזה (ששואל על כך במכתבו) הוא ממ"ש במס' ידים פ"ג מ"ד דאיתא: ר"י אומר שבסוף אינו מטמא עד שיעשה לו עמוד. ומבאר הרמב"ם בפיהמ"ש שם שהוא זה "לפי שאפשר שיחתוך מה שנשאר בלא כתיבה", הרי דס"ל להרמב"ם שהחיבור להעמוד הוא לא משום עצם מהות מצות הס"ת,אלא באה משום שמירה שלא יוכלו לחתוך מה שנשאר בלא כתיבה, גם התפא"י בידים שם מבאר זאת, מפני שצריך שיהיה מחובר בו עמוד בסופו כדי שיהיה יכול לגוללו בסופו לתחילתו ע"ש, וכל זה אי אפשר בלי שיחובר העמוד בתפירה ליריעת הס"ת ולכן צריך משום כך לתופרו, ורק משום חיבורם לס"ת וכבודה הצריך הרמב"ם שגם אותם יתפרו בגידים. 

על כן מסתבר הדבר לומר שבנוגע לתפירת היריעה לעמודי העץ חיים כו"ע יודו שכשר לתופרן על ידי נשים. 

ועכ"פ איך שלא יהיה איכא בזה מיהת בודאות כמה ספיקות וספק ספיקות לצדד להיתרא. וכאמור נ"ל דמעיקרא דדינא יש לפסוק להיתרא גם לגבי היריעות גופן לתופרן זע"ז על ידי נשים. בברכת חג כשר ושמח אליעזר יהודה וולדינברג

6.   שו"ת ציץ אליעזר חלק כ סימן מ

אגב. בסמוך ונראה לקונטרסו הנ"ל של המהרא"ל ז"ל במגן האלףהדפיס שם גם הקונטרס בשם "עשרים גרה", ובקונטרסו זה הוא דן בהמשך דבריו גם על דברת המנהג שכשגומרין כתיבת ספר תורה נוהגים הסופרים ובעלי הבתים להזמין נשים יקרות שיסייעו לדבר מצווה לתפור היריעות לחברם אשה אל אחותה, ונו"נ בזה והעלה להלכה שאין להתיר כלל בס"ת תפירה ע"י נשים עיין שם.וזה יוצא לכאורה דלא כדהעלתי בזה בספרי שו"ת ציץ אליעזר חלק י"ח סימן נ"ט לנידון שנשאלתי שם עיין שם. 

אולם רואה אני בזה גם ראיה שניה (נוסף על מה שהבאתי בספרי שם אמבוהא דספרי להיתרא), והוא בספר שו"ת בנין עולם להגאון רי"א חברז"ל בחלק יו"ד סימן נ"ז, הוא דן ג"כ בנידון ומביא בדבריו גם דברי המהרא"ל בזה, וכותב להשיב בהרחבה על דבריו, ומיישב באריכות מנהגן של ישראל להיתרא יעו"ש, ובכיוון זה כותב גם בספר חמש ידות מהאבד"ק טרסטינה בקונטרס שער בנימין סימן ס' יעו"ש. 

עוד זאת מצאתי בספר שו"ת ליקוטי מהרא"ל סימן ט' שנדפס שם הקונטרס עשרים גרה הנ"ל, דשם בפתח דבר מהרה"ג יחיאל הלוי קסטנברג אבד"ק ראדום נכד המחבר, כותב ליישב מנהג תפוצות ישראל לכבד את הנשים בתפירת יריעות אפילו אליבא דזקנו המהרא"ל, וז"ל: ואולי המנהג בתפוצות ישראל לכבד את הנשים בתפירת יריעות באופן שבכל יריעה הנשים עושות איזה תפירות במיעוטא דמיעוטא ולא ברובן, ורוב תפירות עושים הסופרים,ועיין בשו"ע יו"ד סי' רע"ח סק"ג אם נקרע רוב תפירה שבין יריעה ליריעה ועדיין מחוברות בחמש או בשש תפירות של קיימא כשר, ואפילו להט"ז שם סק"ב ברוב בודאי סגי כנ"ל, ועיין בספר נחל אשכול ה' ס"ת אות ח' שמקיל בזה, ועיין במשמרת שלום ח"ב ה' ס"ת עכ"ל. 

ויעו"ש בספרי שכתבתי גם לומר שיש חילוק בזה בין התפירות ליריעות זל"ז לבין תפירת היריעה להעמודים ושמסתבר לומר שבנוגע לתפירת היריעה לעמוד עץ החיים (שעל זה היה הנידון שנשאלתי שם) כו"ע יודו שכשר לתופרן ע"י נשים יעו"ש במילתא בטעמא.

7.   שו"ת יביע אומר חלק ט - יורה דעה סימן יח

ב"ה ירושלים, כסלו תשכ"אלפ"ק.לכבוד הרב הסופר ר' נעים אליהו הי"ו. 

א) אודות שאלתו בענין תפירת יריעות הספר תורה על ידי נשים, לכאורה לפי מ"ש מרן הש"ע (סי' לט ס"ב) שכל שפסול לכותבן פסול בכל תיקון עשייתן. וקי"ל בגיטין (מה ב) ס"ת ותפלין ומזוזות שכתבן עכו"ם ועבד ואשה וקטן וישראל מומר פסולים. א"כ תפירת היריעות שהיא בכלל תיקון עשיית הס"ת, נשים פסולות לתופרן. ואמנם בשו"ת מהר"ם מלובלין(סי' סח) כתב לדון בזה, ומסיק דבדיעבד אם אפשר להתיר התפירות ולחזור ולתופרן ע"י אנשים, יש לתקן כך. ע"ש. ובמחצית השקל(סי' לט סק"ו) כתב שנשים פסולותלתפור ולחבר יריעות הס"ת, והוא פשוט בתשובת מהר"ם מלובלין שם. ע"כ. וצ"ע. והגאון מפלאצק בספר מגן האלףבקונטרס עשרים גרה (דף צז ע"ג וד') האריך ע"ד המהר"ם מלובלין, וכתב עליו, ולפע"ד אפילו בדיעבד יש לפסול, ושם (דף צח ע"א) סיים, סוף דבר בהא סליקנא ובהא נחיתנא, שאין להתיר כלל תפירת נשים ביריעות הס"ת. ושמעתי שיש סופרים שעושים כן כדי להרבות להם שכר, וקורא אני עליהם נשכרתם ממון ואבדתם נפשותוידיהם דמים מלאו תרתי משמע, אלה החטאים בנפשותם, ואפילו אם חוזרים ומתירים תפירות הנשים, לא פלטי מאיסור אונאה וגזל וכו'. ע"ש. ובשו"ת יהודה יעלהאסאד (חיו"ד סי' רפא) כתב, זה ימים נודע לי שנהגו כמה סופרי סת"ם, בסיום כתיבת ס"ת, להניח לתפור יריעות הס"ת ע"י נשים, על מנת לקבל שכר מהנשים, ולא שמעתי דבר זה בלתי היום, ותמהתי מאד על זה, דלכאורה מה שכתוב כתבו לכם את השירה הזאת, כל דיני ס"ת שנתפרשו בהל"מ בכלל, וכמ"ש הרמב"ן (סוכה ט א) בדין עיבוד דבעינן לשמה, וא"כ גם תפירת היריעות שהיא הל"מ פסולה בנשיםוכו'. אלא שי"ל דשאני עיבוד הגויל שקודם הכתיבה שהוא גוף הקדושה, אבל תפירת היריעות, אינה אלא הזמנה, ולא עדיף משרטוט, שכתב בספר התרומה, שהשרטוט אין צריך לשמה, ויכול אפילו הגוי לעשות. ע"כ.והנה גם העיבוד דבעינן לשמה, כשר ע"י אשה, ומכל שכן התפירה שכשרה בנשים מעיקר הדין,אולם י"ל שאפשר לאסור התפירה לכתחלה ע"י נשים, משום שאין זה כבוד לס"ת וכו'. ושו"ר במג"א(סי' לט ס"ק ב) בשם המהר"ם מלובלין דפשיטא ליה דלכתחלה אסור לאשה לתפור יריעות הס"ת, אבל בדיעבד משמע דכשר. אולם במחצית השקל הביא לפסול והזהיר את הסופרים על זה. ומדברי הרמב"ם (פ"י מהל' ס"ת) שלא מנה פיסול זה, משמע שאינו פוסל בדיעבד. ואפילו אם תמצא לומר שגם הרמב"ם אוסר בס"ת כל התיקונים שלו, ע"י אשה או גוי, היינו רק לכתחלה, ומשום גזרה אטו כתיבה. וגם המהר"ם מלובלין סיים, שעכ"פ לכתחלה אסור, ובדיעבד אם אפשר בקלות להתיר תפירות היריעות ולחזור ולתופרם ע"י אנשים צריך לעשות כן. וכן העתיקו להלכה בספר בית לחם יהודה (סי' רעח). עכת"ד. ובס' קול יעקב (סי' רעח ס"ק טז) הביא ג"כ דברי המהר"ם מלובלין להלכה,ולא ראהדברי המחצית השקל והגאון מפלאצק שמחמירים מאד בזה לפסול אף בדיעבד. גם המשנ"בבבאה"ל (סי' לט) ד"ה בכל תיקון עשייתן, כתב שהרבה פוסקים מפקפקים על תפירת יריעות הס"ת ע"י נשים, ובדיעבד אם אפשר בנקל יש להתיר תפירתן ולחזור ולתופרם בהכשר, ובמקום שכבר נהגו להקל, וא"א לשנות המנהג, צריך להזהיר את הסופר שיתפור בעצמו תפירה ראשונה ואחרונה ובאמצע, ואח"כ יתן לנשים לתפור.ע"כ. 

ב) וראיתי בשו"ת דברי יעקבשור (סי' ז) שכתב לסופר סת"ם אחד, אשר ציוו עליו להביא יריעות הס"ת לאשתו של הרב אב"ד שבעירו לתופרן. והיה הסופר מפקפק על זה יען שהנשים פסולות לתופרן, ולכן התחכם לתפור בעצמו חמש תפירות, שבזה יש להכשיר בדיעבד, ושאר התפירות הניח לרבנית לתופרן.ובאמת שבכלל כתבו לכם את השירה הזאת נכללו כל דיני הס"ת, וכמ"ש הרמב"ן במלחמות (סוכה ט א). וא"כ ה"ה תפירות היריעות שהנשים פסולות להן, כיון שהן הל"מ. וכ"כ המחצית השקל. וגם מה שהתחכם הסופר לתפור בעצמו חמש תפירות, לא פעל כלום, שאף דבדיעבד די באלו, מ"מ כיון שלכתחלה בעינן תפירת הכל, תפירת נשים שפסולות לתפירה גרע טפי מאילו לא נתפרו כלל,כעין מ"ש התוס' מנחות (יח סע"ב), שאע"פ שאם לא בלל המנחה כשרה, מ"מ אם בללן זר פסולה, שכיון שזר פסול לעשיית קדשים ותיקונם, גרע בלילת זר מאילו לא נבלל כלל. אלא דמ"ש המחה"ש לפסול ע"פ המהר"ם מלובלין, המעיין בתשו' מהר"ם שם יראה שאינו מוכרח, ואדרבה נראה שם דבדיעבד יש להכשיר, ולכן אף דלכתחלה גם באופן שעשה הסופר הנ"ל לא נכון לעשות כן, ויש בזה ג"כ בזיון לס"ת להניח לנשים להתעסק בדבר שהוא עיקר הכשר הס"ת, מ"מ כיון שכבר נעשה מעשה, וגם כמה שנים כבר קראו בו אין להתיר התפירות ע"מ לחזור ולתופרם, שיצא מזה לעז, אבל מכאן ולהבא לא יעשה כן, ויש להזהיר לכל הסופרים לבל יקילו ראשם בזה, וכ"ש שלא יניחו לנשים לתפור הכל, שגם בדיעבד צריך להתיר התפירות ולחזור ולתופרן בהכשר. עכת"ד. ויש להעיר על דבריו, לפי מ"ש מרן בש"ע א"ח (סי' לב ס"מ) שמצוה להשחיר עור הבתים של התפלין. ומוכח שם שלדעת מרן בדיעבד אם לא השחירם כשרים. וכ"כ בשו"ת זבחי צדק (חאו"ח סי' ד - ו) בדעת מרן, ושכן עיקר, וכתב הרמ"א (בסי' לג ס"ד) דבדיעבד אם השחירם גוי כשרים. וכ"כ המשנ"ב (שם ס"ק כב), שבעור הבתים שלדעת רוב הפוסקים שחרותם היא למצוה בעלמא ולא לעיכובא (כמ"ש לעיל סי' לב ס"מ), ובדיעבד לא בעינן שישחירם לשמן, לכן אף אם השחירם גוי כשרים. ע"ש. וכן הסכימו האחרונים. כמ"ש בספר קול יעקב (סי' לג ס"ק יד - טו). ע"ש. וא"כ נראה דהוא הדין כאן, היכא דבדיעבד כשר, אין קפידא שיהיו שאר התפירות ביריעות הס"ת ע"י נשים. וכמ"ש המשנ"ב בבאה"ל הנ"ל. וראיתי בספר תורת חיים סופר(סי' לט סק"ט) שכתב שיש סמך למנהג העולם שהנשים תופרים יריעות הס"ת, ע"פ מ"ש הש"ך יו"ד (סי' רפא סק"ו) בשם הדרישה, שמדברי הרי"ף והרא"ש והטור נראה דעבד ואשה וקטן רק לגבי תפליןפסולים ולא לגבי ספר תורה, ושהאריך בזה בתשובה, וכתב עליו הש"ך, ואינו מוכרח. אבל לפע"ד נראה שכוונת הדרישה שיש לפסול בזה בתפלין מדאורייתא, אבל בס"ת הוי רק מדרבנן. ולפ"ז י"ל דבס"ת אין הנשים פסולות אלא רק לכתיבה אבל לא לשאר תיקון הס"ת וכו'. ע"ש. ולפע"ד אין דבריו מחוורים בזה. גם הלום ראיתי בספר כמו השחר (מע' ת אות ג) שכתב ללמד זכות על המנהג לתפור יריעות הס"ת ע"י נשים, תפירות שהן יותר מן השיעור הצריך לתפור ע"פ הדין, לפי שנותנים ממון הרבה כדי שיתפרו, שזהו כבוד לס"ת, וכעין מ"ש מהר"י קולון(שרש ט) על המנהג שדוחים הכהן מחתן בראשית, בשביל המתנדבים ממון רב לעליית ס"ת זו, שמנהג ישראל תורה הוא. וה"נ כאן אם יתפרו עיקר התפירות בהכשר ע"י אנשים, והיותר מן השיעור יתפרו נשים, שפיר דמי. אלא דמ"מ יש לחשוש דשמא ייפסקו התפירות שנתפרו ע"י אנשים וישארו רק תפירות הנשים לבד ויכשירו הס"ת ע"י תפירות אלו וכו'. ע"ש. וע' בספר חסידים(סי' רעט) שכתב וז"ל: "אחד היה תופר יריעות הס"ת, בא כומר נוצרי ורצה לעזור לו, ולא רצה היהודי לתת לו, לפי שנאמר (נחמיה ב כ) ואנחנו עבדיו נקום ובנינו, ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלים". ובמקור חסד שם כתב, שמד' רבינו נראה, שהפיסול של כל שאינו בקשירה אינו בתפירה לא שייך בתפירת יריעות הס"ת, אפילו לכתחלה, ממה שתפס רבינו טעם אחר. ובחס"ל כתב, דרבינו מיירי שהיהודי עשה עיקר התפירה בראשי היריעה ובאמצע, והנכרי רצה לסייע לו בתוספת התפירה, שאינה מעכבת, כמ"ש בפתחי תשובה בנחלת צבי יו"ד (סי' רפא ס"ג). ולא רצה היהודי להניחו גם בזה כמו שכתוב ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלים. ע"ש. ומוכח דבאשה כה"ג שרי, וכמ"ש הפתחי תשובה בנחלת צבי הנ"ל, ושלא כמו שהחמיר הרב כמו השחר הנ"ל. וכ"כ המשנה ברורה בביאור הלכה (סי' לט סוף ד"ה בכל תיקון), שבמקום שנהגו לתת לנשים לתפור יריעות הס"ת ואי אפשר לשנות המנהג, צריך להזהיר ולהזהר שהתפירה הראשונה והאחרונה והאמצעית תיעשה על ידי אנשים. ע"ש. וע' להגר"ש משאש נר"ו בשו"ת שמש ומגן ח"ג(חאו"ח סי' פה אות טז) שכתב שמנהג מרוקו שהנשים תופרות יריעות הס"ת. ע"ש. ולא זכר מכל הנ"ל. ואצלינו לא נשמע כלל לתת לנשים לתפור יריעות הס"ת. וכן ראוי להקפיד ולהזהיר הסופרים על זה.

"ד אייר התשע"ו  מאת: שאול 
שאלה:-האם אישה יכולה לתפור את היריעות של ספר תורה? תשובה:- כתבו הפוסקים שיש להיזהר שלא לעשות שום תיקון בספר תורה ע"י אשה ובכלל זה אין להניח לאשה לתפור את יריעות הספר ולחברם בגידים, ובדיעבד אם תפרה את היריעות, הספר כשר. ואם אפשר בקלות, טוב להתיר התפירות, ולחזור ולתופרם בכשרות.מקורות 
קול יעקב יו"ד סימן רע"ח ס"ק טז| ועיין בשו"ת ציץ אליעזר חלק כ סימן מ שהביא מנהג להקל בתפירת ס"ת ע"י נשים.

---

^א) תפירת ספר תורה על ידי אשה

בגיטין (מה ב) תנן, ספר תורה תפילין ומזוזות שכתב מין ומסור עכו"ם אשה וקטן פסולים דכתיב וקשרתם וכתבתם, כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה, וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה.

ואם אשה כשרה לתפור את הספר תורה, הנה גבי תפילין כתב הטור (סימן לט), שכל הפסול לכותבן פסול בכל תיקון עשייתן. ולפי זה מאחר ואשה פסולה בכל תיקון עשיית התפילין, הכא נמי לענין תפירת היריעות של הספר תורה, שהרי אנו למדים דיני ספר תורה מדיני תפילין, כמבואר במנחות מב. וכן כתב בשו"ת מהר"ם מלובלין (סי' סח). והביא שם דעת המגן אברהם בהלכות לולב (סי' תרמט) דמשמע דלכתחלה לא יעשו כן, אך בדיעבד אין לפסול.

ובאמת שמדברי הרמב"ם (פרק י' מהלכות ספר תורה הלכה א') משמע דאין זה פוסל בספר תורה, שכתב עשרים דברים הפוסלים בספר תורה, ואם נעשה אחד מהן הרי הוא כחומש מן החומשים שמלמדין בהם תינוקות, ואין בו קדושת ספר תורה ואין קורין בו ברבים. ומנה שם את הדברים הפוסלים בספר תורה, וביניהם ספר תורה שכתבו אפיקורוס, או כיוצא בו משאר פסולין. ומשמע מדבריו שרק לענין הכתיבה אם כתבו אחד משאר הפסולים הס"ת פסול. אבל לגבי תפירת הספר תורה אין להקפיד בזה.

ואמנם בביאור הלכה (סימן לט סק"ב) כתב, לענין תפירת ספר תורה על ידי נשים, והוא הדין כל אלו הפסולים, יש הרבה מפקפקין בזה, על כן יש ליזהר מאד על זה, דלא כמו שנהגו איזה סופרים להקל בתפירת ספר תורה על ידי נשים בעת סיום הספר. ובדיעבד אם אפשר בקלות להתיר התפירות שתפרה האשה ולחזור ולתופרן בהכשר יחזור ויתקנם, דכיון שיודע המקומות ואפשר לו לתקנם, הוי כלכתחלה גמור, אבל בלאו הכי אין להחמיר בדיעבד. וכן פסק מהר"ם מלובלין. ובעל מגן האלף חלוק עליו ומצריך להתיר התפירות אפילו בדיעבד, ובמקום שהמנהג שנותנין לנשים לתפור הספר תורה, ואי אפשר לשנות המנהג, צריך להזהיר וליזהר שהתפירה הראשונה והאחרונה וגם באמצעו, יעשה הסופר מקודם ואחר כך יתן לנשים לתפור. ע"כ.

גם בקול יעקב (סימן רעח אות טז) כתב, יש ליזהר ולהחמיר שלא לעשות שום תיקון הספר תורה על ידי אשה הן לגרור הדבוקים באותיות הן לתפור היריעות ולחברם יחד בגידין, ובדיעבד אם הפרידה הדבוקים שבין אות לאות על ידי גרידה או תפירת היריעות, הספר תורה כשר, ואם אפשר בקלות להתיר התפירות שתפרה האשה ולחזור ולתופרם בכשרות, הכי עדיף. וכן מבואר בפוסקים. וכ"כ מהר"ם מלובלין, ובמקדש מעט (סימן לט), ולכן העצה יעוצה לתפור למטה ולמעלה ובאמצע, וגם בין לבין יתפור האיש, ואז תקרא כל המלאכה על שמו של הסופר או על כל פנים האיש, וגם כל העם על מקומו יבוא בשלום.

ואחר שנים שכתבנו בזה, הגיע לידי תשובה ממרן אאמו"ר שליט"א בענין הנז',[ונדפסה בשו"ת יביע אומר חלק ט', חיו"ד סימן יח] והעלה כדברינו, אך הביא שם עוד מדברי פוסקים רבים שדנו בזה, והביא מה שכתב הגר"ש משאש זצ"ל בשו"ת שמש ומגן חלק ג' (חאו"ח סימן פה אות טז) שמנהג מרוקו שהנשים תופרות יריעות הספר תורה. והעיר עליו ביבי"א, שלא זכר מדברי כל הפוסקים הנז', שאין לתת לנשים לתפור את יריעות הספר תורה, על פי מ"ש מרן בש"ע (סימן לט ס"ב) שכל שפסול לכותבן פסול בכל תיקון עשייתן. וקי"ל בגיטין (מה ב) ס"ת ותפילין ומזוזות שכתבן עכו"ם ועבד ואשה וקטן וישראל מומר פסולים. א"כ תפירת היריעות שהיא בכלל תיקון עשיית הספר תורה, נשים פסולות לתופרן. ואמנם בשו"ת מהר"ם מלובלין (סימן סח) כתב לדון בזה, ומסיק דבדיעבד אם אפשר להתיר התפירות ולחזור ולתופרן על ידי אנשים, יש לתקן כך. ע"ש. ובמחצית השקל (סימן לט סק"ו) כתב, שנשים פסולות לתפור ולחבר יריעות הספר תורה, והוא פשוט בתשובת מהר"ם מלובלין שם. ע"כ. וצ"ע. ובספר מגן האלף (קונט' עשרים גרה דף צו) האריך ע"ד המהר"ם מלובלין, וכתב עליו, ולפע"ד אפילו בדיעבד יש לפסול, ושם (דף צח) סיים, סוף דבר בהא סליקנא ובהא נחיתנא, שאין להתיר כלל תפירת נשים ביריעות הספר תורה. ושמעתי שיש סופרים שעושים כן כדי להרבות להם שכר, וקורא אני עליהם נשכרתם ממון ואבדתם נפשות ידיהם דמים מלאו תרתי משמע, אלה החטאים בנפשותם, ואפילו אם חוזרים ומתירים תפירות הנשים, לא פלטי מאיסור אונאה וגזל וכו'. ע"ש. ובשו"ת יהודה יעלה אסאד (חיו"ד סימן רפא) כתב, זה ימים נודע לי שנהגו כמה סופרי סת"ם, בסיום כתיבת ס"ת, להניח לתפור יריעות הס"ת ע"י נשים, על מנת לקבל שכר מהנשים, ולא שמעתי דבר זה בלתי היום, ותמהתי מאד על זה, דלכאורה מה שכתוב כתבו לכם את השירה הזאת, כל דיני ספר תורה שנתפרשו בהלכה למשה מסיני בכלל, וכמ"ש הרמב"ן (סוכה ט א) בדין עיבוד דבעינן לשמה, וא"כ גם תפירת היריעות שהיא הלכה למשה מסיני פסולה בנשים וכו'. אלא שי"ל דשאני עיבוד הגויל שקודם הכתיבה שהוא גוף הקדושה, אבל תפירת היריעות אינה אלא הזמנה, ולא עדיף משרטוט, שכתב בספר התרומה, שהשרטוט א"צ לשמה, ויכול אפי' הגוי לעשותו. ע"כ.

והנה גם העיבוד דבעינן לשמה, כשר ע"י אשה, ומכ"ש התפירה שכשרה בנשים מעיקר הדין, אולם י"ל שאפשר לאסור התפירה לכתחלה ע"י נשים, משום שאין זה כבוד לס"ת וכו'. ושו"ר במג"א (סימן לט סק"ב) בשם המהר"ם מלובלין דפשיטא ליה דלכתחלה אסור לאשה לתפור יריעות הס"ת, אבל בדיעבד משמע דכשר. אולם במחצית השקל הביא לפסול והזהיר את הסופרים על זה. ומדברי הרמב"ם (פ"י מהל' ס"ת) שלא מנה פיסול זה, משמע שאינו פוסל בדיעבד. ואפי' את"ל שגם הרמב"ם אוסר בס"ת כל התיקונים שלו, ע"י אשה או גוי, היינו רק לכתחלה, ומשום גזירה אטו כתיבה. וגם המהר"ם מלובלין סיים, שעכ"פ לכתחלה אסור, ובדיעבד אם אפשר בקלות להתיר תפירות היריעות ולחזור ולתופרם ע"י אנשים צריך לעשות כן, וכן העתיקו להלכה בספר בית לחם יהודה (סימן רעה). עכת"ד. ובספר קול יעקב (סימן רעח ס"ק טז) הביא דברי המהר"ם מלובלין להלכה. ולא ראה דברי המחה"ש והגאון מפלאצק שמחמירים מאד בזה לפסול אף בדיעבד. גם בביאור הלכה (סימן לט) כתב שהרבה פוסקים מפקפקים על תפירת יריעות הס"ת ע"י נשים. ובדיעבד אם אפשר בנקל יש להתיר תפירתן ולחזור ולתופרן בהכשר. ובמקום שכבר נהגו להקל וא"א לשנות המנהג, צריך להזהיר את הסופר שיתפור בעצמו תפירה ראשונה ואחרונה באמצע, ואח"כ יתן לנשים לתפור. ע"כ. ובשו"ת דברי יעקב שור (סימן ז') כתב, דבכלל כתבו לכן את השירה הזאת נכללו כל דיני הספר תורה, וכמו שכתב הרמב"ן (סוכה ט א). ואם כן הוא הדין תפירות היריעות שהנשים פסולות להן, כיון שהן הלכה למשה מסיני. וכ"כ במחצית השקל. וגם אם הסופר יתפור בעצמו חמש תפירות, לא פעל כלום, שאף שבדיעבד די באלו, מכל מקום כיון שלכתחלה בעינן תפירת הכל, תפירת נשים שפסולות לתפירה גרע טפי מאילו לא נתפרו. מעין מ"ש התוס' במנחות יח:. אלא דמ"ש במחצית השקל לפסול ע"פ המהר"ם מלובלין, המעיין בתשובת מהר"ם יראה שאינו מוכרח. ולכן אף דלכתחלה גם באופן שהסופר יתפור חמש תפירות לא נכון לעשות כן, ויש בזה ג"כ בזיון לספר תורה שיתנו לנשים להתעסק עמו, מ"מ כיון שכבר נעשה מעשה, וגם כמה שנים קראו בס"ת זה, אין להתיר התפירות ע"מ לתופרם, שיצא מזה לעז. אבל מכאן ולהבא לא יעשה כן, ויש להזהיר הסופרים לבל יקלו ראש בזה. וכ"ש שלא יניחו לנשים לתפור הכל, שגם בדיעבד צריך להתיר התפירות ולחזור ולתופרן בהכשר. ע"כ.

ויש להעיר על דבריו, לפי מ"ש מרן בש"ע (סי' לב ס"מ) שמצוה להשחיר את עור הבתים של התפילין, ומוכח שם שלדעת מרן בדיעבד אם לא השחירם כשרים. וכ"כ בשו"ת זבחי צדק (או"ח סי' ד - ו). וכתב הרמ"א (סי' לג ס"ד) שבדיעבד אם השחירם גוי כשרים. וא"כ נראה דה"ה כאן, היכא שבדיעבד כשר, אין קפידא שיהיו שאר התפירות ביריעות הס"ת ע"י נשים. ובספר תורת חיים סופר (סי' לט סק"ט) כתב שיש סמך למנהג העולם שהנשים תופרות יריעות הס"ת, עפמ"ש הש"ך (סי' רפא סק"ו) בשם הדרישה, שמדברי הרי"ף הרא"ש והטור נראה דעבד ואשה וקטן רק לגבי תפילין פסולים מדאורייתא, ולא לגבי ס"ת. וכתב עליו הש"ך ואינו מוכרח. אבל לפע"ד נראה דכוונת הדרישה שיש לפסול בזה בתפילין מדאורייתא, אבל בס"ת הוי רק מדרבנן. ולפ"ז י"ל דבס"ת אין הנשים פסולות אלא רק לכתיבה אבל לא לשאר תיקון הס"ת. ע"ש. ולפע"ד אין דבריו מחוורים בזה. גם הלום ראיתי בספר כמו השחר (מע' ת' אות ג') שכתב ללמד זכות על המנהג לתפור יריעות הס"ת ע"י נשים, תפירות שהן יותר מן השיעור הצריך לתפור ע"פ הדין, לפי שנותנים הרבה ממון, שמנהג ישראל תורה הוא. וה"נ כאן אם יתפרו עיקר התפירות בהכשר ע"י אנשים, והיותר מן השיעור יתפרו הנשים, שפיר דמי. אלא דמ"מ יש לחשוש שמא יפסקו התפירות שנתפרו ע"י אנשים וישארו רק התפירות של הנשים לבד, ויכשירו הס"ת ע"י תפירות אלו. ע"ש.

ועיין בספר חסידים (סי' רעט) אחד היה תופר יריעות הספר תורה, ובא כומר נוצרי ורצה לעזור לו ולא רצה היהודי לתת לו, לפי שנאמר (נחמיה ב, כ) ואנחנו עבדיו נקום ובנינו, ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלים. וכתב במקור חסד שם, שמדברי רבינו נראה שהפיסול של כל שאינו בקשירה אינו בתפירה לא שייך בתפירת יריעות הספר תורה, אפילו לכתחלה. ובחס"ל כתב, דרבינו מיירי שהיהודי עשה עיקר התפירה בראשי היריעות ובאמצע, והנכרי רצה לסייע לו בתוספת התפירה, שאינה מעכבת, כמ"ש בפתחי תשובה בנחלת צבי (יו"ד סי' רפא), ולא רצה היהודי להניחו גם לזה. ע"ש. ומוכח דבאשה כהאי גוונא שרי, ושלא כמו שהחמיר בספר כמו השחר. וכ"כ בביאור הלכה, שבמקום שנהגו שהנשים תופרות יש להזהיר הסופרים שיתפרו התפירה הראשונה והאחרונה ובאמצע. ע"ש.

ואצלינו לא נשמע כלל לתת לנשים לתפור את יריעות הספר תורה, וכן ראוי להקפיד ולהזהיר הסופרים ע"ז.