פרשת וארא התשפ״א

  פרשת וארא התשפ״א

 

הרב ארי דוד קאהן                                                            ari.kahn@biu.ac.il

                                                                

לרפואת הילד דניאל רפאל בן לאה

 

Shiur is sponsored by Darlene Herman in loving memory of her mother Dorothy Herman דבורה בת חיים ורחל ז״ל  whose yahrzeit is ב שבט.

 

1.    שמות פרשת וארא פרק ז פסוק א - ו, 

(א) וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֶל־מֹשֶׁ֔ה רְאֵ֛ה נְתַתִּ֥יךָ אֱלֹהִ֖ים לְפַרְעֹ֑ה וְאַהֲרֹ֥ן אָחִ֖יךָ יִהְיֶ֥ה נְבִיאֶֽךָ: (ב) אַתָּ֣ה תְדַבֵּ֔ר אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר אֲצַוֶּ֑ךָּ וְאַהֲרֹ֤ן אָחִ֙יךָ֙ יְדַבֵּ֣ר אֶל־פַּרְעֹ֔ה וְשִׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ: (ג) וַאֲנִ֥י אַקְשֶׁ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְהִרְבֵּיתִ֧י אֶת־אֹתֹתַ֛י וְאֶת־מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: (ד) וְלֹֽא־יִשְׁמַ֤ע אֲלֵכֶם֙ פַּרְעֹ֔ה וְנָתַתִּ֥י אֶת־יָדִ֖י בְּמִצְרָ֑יִם וְהוֹצֵאתִ֨י אֶת־צִבְאֹתַ֜י אֶת־עַמִּ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בִּשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים: (ה) וְיָדְע֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י ה֔' בִּנְטֹתִ֥י אֶת־יָדִ֖י עַל־מִצְרָ֑יִם וְהוֹצֵאתִ֥י אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִתּוֹכָֽם: (ו) וַיַּ֥עַשׂ מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה ה֛' אֹתָ֖ם כֵּ֥ן עָשֽׂוּ:

(1) God said to Moses, “Behold, I have made you as a God to Pharaoh; and Aaron your brother shall be your prophet. (2) You shall speak all that I command you; and Aaron your brother shall speak to Pharaoh, that he let the children of Israel go out of his land. (3) I will harden Pharaoh’s heart, and multiply my signs and my wonders in the land of Egypt. (4) But Pharaoh will not listen to you, and I will lay my hand on Egypt, and bring out my armies, my people the children of Israel, out of the land of Egypt by great judgments. (5) The Egyptians shall know that I am God, when I stretch out my hand on Egypt, and bring out the children of Israel from among them.” (6) Moses and Aaron did so. As God commanded them, so they did.

2.    רש"י שמות פרשת וארא פרק ז פסוק ג

אני אקשה- מֵאַחַר שֶׁהִרְשִׁיעַ וְהִתְרִיס כְּנֶגְדִּי, וְגָלוּי לְפָנַי שֶׁאֵין נַחַת רוּחַ בָּאֻמּוֹת לָתֵת לֵב שָׁלֵם לָשׁוּב, טוֹב שֶׁיִּתְקַשֶּׁה לִבּוֹ, לְמַעַן הַרְבּוֹת בּוֹ אוֹתוֹתַי, וְתַכִּירוּ אַתֶּם אֶת גְּבוּרָתִי. וְכֵן מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה, מֵבִיא פֻּרְעָנוּת עַל הָאֻמּוֹת כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל וְיִירְאוּ, שֶׁנֶּאֱ' "הִכְרַתִּי גוֹיִם נָשַׁמּוּ פִּנּוֹתָם … אָמַרְתִּי אַךְ תִּירְאִי אוֹתִי תִּקְחִי מוּסָר" (צפניה ג'); וְאַעַפִּ"כֵ בְּחָמֵשׁ מַכּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לֹא נֶאֱמַר וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה, אֶלָּא וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה (תנחומא):

AND I WILL ALLOW [PHARAOH’S HEART] TO HARDEN — Since he has wickedly resisted Me, and it is manifest to Me that the heathen nations find no spiritual satisfaction in setting their whole heart to return to Me penitently, it is better that his heart should be hardened in order that My signs may be multiplied against him so that ye may recognise My divine power. Such, indeed, is the method of the Holy One, blessed be He: He brings punishment upon the nations so that Israel may hear of it and fear Him, as it is said, (Zephaniah 3:6, 3:7) “I have cut off nations, their corners are desolate etc. … I said: Surely thou wilt fear Me, thou wilt receive correction” (cf. Yevamot 63a). Nevertheless, in the case of the first five plagues it is not stated, “The Lord hardened Pharaoh’s heart” but “Pharaoh’s heart was hardened” (Midrash Tanchuma, Vaera 3).

3.    רמב"ם תשובה ו'

)ג) וְאֶפְשָׁר שֶׁיֶּחֱטָא הָאָדָם חֵטְא גָּדוֹל אוֹ חֲטָאִים הַרְבֵּה, עַד שֶׁיִּתֵּן הַדִּין לִפְנֵי דַּיָּן הָאֱמֶת, שֶׁיְּהֵא הַפֵּרָעוֹן מִזֶּה הַחוֹטֵא עַל חֲטָאִים אֵלּוּ שֶׁעָשָׂה בִּרְצוֹנוֹ וּמִדַּעְתּוֹ, שֶׁמּוֹנְעִין מִמֶּנּוּ הַתְּשׁוּבָה וְאֵין מַנִּיחִין לוֹ רְשׁוּת לָשׁוּב מֵרִשְׁעוֹ, כְּדֵי שֶׁיָּמוּת וְיֹאבַד בַּחֲטָאִים אֵלּוּ שֶׁעָשָׂה. הוּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר עַל יְדֵי יְשַׁעְיָהוּ: "הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע, פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ" (ישעיה ו,י). וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים, וּבוֹזִים דְּבָרָיו, וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו, עַד עֲלוֹת חֲמַת יי בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא" (דברי הימים ב לו,טז), כְּלוֹמַר: חָטְאוּ בִּרְצוֹנָם, וְהִרְבּוּ לִפְשֹׁעַ, עַד שֶׁנִּתְחַיְּבוּ לִמְנֹעַ מֵהֶן הַתְּשׁוּבָה, שֶׁהִיא הַמַּרְפֵּא. לְפִיכָךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה: "וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לֵב פַּרְעֹה" (שמות ד,כא; ושם: אֶת לִבּוֹ) - לְפִי שֶׁחָטָא מֵעַצְמוֹ תְּחִלָּה, וְהֵרַע לְיִשְׂרָאֵל הַגֵּרִים בְּאַרְצוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ" (שם א,י), נָתַן הַדִּין לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ הַתְּשׁוּבָה עַד שֶׁנִּפְרָעִין מִמֶּנּוּ, וּלְפִיכָךְ חִזֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת לִבּוֹ.

וְלָמָּה הָיָה שׁוֹלֵחַ לוֹ בְּיַד מֹשֶׁה, וְאוֹמֵר לוֹ 'שַׁלַּח', וַ'עֲשֵׂה תְּשׁוּבָה', וּכְבָר אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁ'אֵין אַתָּה מְשַׁלֵּחַ', שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי..." (שם ט,ל), "וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ" (שם ט,טז)? כְּדֵי לְהוֹדִיעַ לְבָאֵי הָעוֹלָם שֶׁבִּזְמַן שֶׁמּוֹנֵעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַתְּשׁוּבָה לַחוֹטֵא, אֵינוֹ יָכוֹל לָשׁוּב, אֶלָּא יָמוּת בְּרִשְׁעוֹ שֶׁעָשָׂה בַּתְּחִלָּה בִּרְצוֹנוֹ.

(3) And, it is possible that a man should commit either one grievous iniquity or a multitude of sins so that the Judge of Truth will decree against him that, whereas this sinner committed those sins of his own free will and consciously, repentance should be witheld from him altogether, and grant him no leave to repent, so that he might die and perish in the iniquity he committed. Even this is what the Holy One, blessed is He! said through Isaiah: "Make the heart of this people fat, and make their eyes heavy, and shut their eyes; lest they, seeing with their eyes, and hearing with their ears, and understanding with their heart will return and be healed" (Is. 6.10). It is, moreover, said: "But they mocked the messengers of God, and despised His words and scoffed at His prophets, until the wrath of the Lord arose against His people till there was no remedy". (II Chro. 36.16)—as if saying: "They sinned of their own free will and they have multiplied iniquities, until their guilt carried the punishment to withold repentance from them, which is the remedy". It is, therefore, written in the Torah; "And I will harden Pharaoh's heart" (Ex. 14.4), because at the beginning he sinned of his own free will, and meted out evil to Israel who sojourned in his land, even as it is said: "Come, let us deal wisely with them" (Ibid. 1.10). Thereat justice demanded to withold repentance from him, so that due punishment might be visited upon him. Wherefor, the Holy One, blessed is He! hardened his heart. If it be so, then why did He delegate Moses to him, charging him to let Israel go forth and turn to repentance seeing that the Holy One, blessed is He! long since told him thou wilt not let them go forth, saying: "But as for thee and thy servants, I know that ye will not yet fear the Lord God" (Ibid. 9.30), and again saying: "But in very deed for this cause have I made thee to stand, to show thee My power, and that My name be declared throughout all the earth"(Ibid. –16)? To demonstrate to the future generations whenever the Holy One, blessed is He! witholds repentance from a sinner he can not repent, but must die in the original evil which he perpetrated of his own free will.

4.    אבן עזרא שמות פרשת וארא פרק ז פסוק ג

ואני אקשה יש לשאול, אם ד' הקשה את לבו מה פשעו מה חטאתו. והתשובה, כי השם נתן חכמה לאדם ונטע בלבו שכל לקבל כח עליון, להוסיף על טובתו, או לחסר מרעתו, וזה אפרש בפ' כי תשא, ובפסוק מי יתן והיה לבבם זה (דבר' ה, כו). והנה טעם אקשה את לבו למען רבות מופתי. ור' ישועה אמר, כי טעם אקשה את לבו לסבול את המכות, ולא דבר נכונה:

5.    אבן עזרא הפירוש הקצר שמות פרשת וארא פרק ז פסוק ג

ואני אקשה את לב פרעה - רבים תמהו ואמרו, אחר שהשם הקשה לבו, ומה פשעו, ומה חטאתו? ואנשי שקול הדעת השיבו, כי פירושו, שאמץ לבו לסבול הצרות. ודעתי תדענה בפסוק: מי יתן והיה לבבם זה (דברים ה, כו):

6.    דברים פרשת ואתחנן פרק ה פסוק כו

מִֽי־יִתֵּ֡ן וְהָיָה֩ לְבָבָ֨ם זֶ֜ה לָהֶ֗ם לְיִרְאָ֥ה אֹתִ֛י וְלִשְׁמֹ֥ר אֶת־כָּל־מִצְוֹתַ֖י כָּל־הַיָּמִ֑ים לְמַ֨עַן יִיטַ֥ב לָהֶ֛ם וְלִבְנֵיהֶ֖ם לְעֹלָֽם:

7.    אבן עזרא דברים פרשת ואתחנן פרק ה פסוק כו

(כו) מי יתן - אין הכתוב אומר מי יתן לי, רק מי יתן... להם, על כן נכתב להם אחר והיה לבבם זה. ודע, כי שורש כל המעשים והתנועות גזרות השם. וכל הנמצאים תחת השמים כחם ותולדותם כפי המערכת העליונה עם השרשים למטה, וכן עם המורכבים, וכן כפי תנועתם יום יום ועת עת כי לעולם יהיה שנוי, כאשר פירש בעל ספר יצירה, והחלקים יקבלו מהכללים כפי תולדתם. ובעבור כח הכללים יוכלו לשנות מעט בתולדה. וזה טעם ויחזק ה' את לב פרעה (שמות יא, י), ובמקום אחר ויכבד לבו הוא ועבדיו (שם ט, לד), והכל אמת, על כן אומר: ידעתי ה' כי לא לאדם דרכו (ירמי' י, כג), ואומר: למה תתענו ה' מדרכך (ישעי' סג, יז). ומשה אמר ובחרת בחיים (דברים ל, יט). ואחר שהשם לא ימנע טוב, הנה הוא אוהב להטיב, ואמר הכתוב כלשון בני אדם מי יתן:

8.    תלמוד ירושלמי מסכת ראש השנה פרק ג הלכה ח

מתני' (שמות יז) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' וְכִי יָדָיו שֶׁל משֶׁה עֹשׂוֹת מִלְחָמָה אוֹ שׁוֹבְרוֹת מִלְחָמָה? אֶלָּא, כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָן, וּמְכַוְנִין לִבָּן לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הֶן מִתְגַּבְּרִין! וְאִם לָאו הָיוּ נוֹפְלִין גמ' ריב"ל אָמַר עֲמָלֵק כּוֹשְׁפָן ^מכשף הָיָה מַה הָיָה עוֹשֶׂה? הָיָה מַעֲמִיד בְּנֵי אָדָם בְּיוֹם גִינוּסְיָא שֶׁלּוֹ לוֹמַר לֹא בִּמְהֵרָה אָדָם נוֹפֵל בְּיוֹם גִינוֹסְיָא שֶׁלּוֹ. מַה עָשָׂה מֹשֶׁה? עִירְבֵב אֶת הַמַּזָּלוֹת הה"ד (חבקוק ג) שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה וְגוֹ'. וּכְתִיב (שם) נָתַן תְּהוֹם קוֹלוֹ רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא מָרוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא.

9.    קרבן העדה מסכת ראש השנה פרק ג הלכה ח  (הרב דוד פרנקל 1707-1762)

היה מעמיד. למלחמה עם ישראל בני אדם שהיה אותו היום יום לידתו לומר לא במהרה אדם ניזוק ביום מולדתו שאז המזל השולט ביום ההוא עוזר לו:

עירבב את המזלות. שלא ישלוט ביום ההוא המזל שנולד בו ויפלו:

10.מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בשלח סימן כח

וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ שֶׁהָיוּ מְחַשְּׁבִים אֶת הַשָּׁעוֹת בְּאַסְטְרוֹלוֹגְיָא, מֶה עָשָׂה מֹשֶׁה? הֶעֱמִיד גַּלְגַּל חַמָּה וּלְבָנָה וְעֵרַב אֶת שְׁעוֹתֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה וְגוֹ' (חבקוק ג, יא). וּכְתִיב: נָתַן תְּהוֹם קוֹלוֹ רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא (חבקוק ג, י). וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְגוֹ'. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: יָרַד וְחָתַךְ רָאשֵׁי גִּבּוֹרִים שֶׁלָּהֶן לְפִי חָרֶב. לָמַדְנוּ, שֶׁמִּלְחָמָה הַזּוֹ עַל פִּי הַגְּבוּרָה הָיְתָה. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: נִתְקַיֵּם בָּהֶם מִקְרָא זֶה, כִּי לְדָם אֶעֶשְׂךָ וְדָם יִרְדֳּפֶךָ (יחזקאל לה, ו). 

And his hands were steady until the going down of the sun (Exod. 17:12). Since time was calculated by means of the stars, what did Moses do? He stopped the revolution of the sun, the moon, and the coming of nightfall in their tracks, as it is said: The sun and the moon stand still in their habitation (Hab. 3:11). It is also written: The deep uttereth its voice, and lifteth up its hands on high (ibid., v. 10). And Joshua discomfited Amalek, etc. R. Joshua said: He went down and cut off the heads of their mighty men with a sword. Hence we learn that this battle was waged only at the command of the Mighty One. Others say that the following verse was fulfilled with regard to them: Therefore as I live, saith the Lord God, I will prepare thee unto blood, and blood shall pursue thee (Exod. 35:6).

11.עלי תמר מסכת ראש השנה פרק ג הלכה ח

ובמדרש תנחומא בפרשת בשלח ויהי ידיו אמונה עד בא השמש, שהיו מחשבים את השעות באסטרולוגיה. מה עשה משה, העמיד גלגל חמה ולבנה ועכב את שעותיהן, שנאמר שמש ירח עמד זבולה וגו', וכתיב תהום נתן קולו רום ידיהו נשא ע"כ. נראה דנפק"ל שהשתמש באסטרולוגיה, מדכתיב, ויהי ידיו אמונה עד בא השמש. ובספר בחיי שם כתב עמלק היה גדול בחכמת האיצטגנינות ובחר אנשי מלחמתו אנשים שלא יוכלו למות בשנה ההיא, כי הוא ידע זה בחכמת הכוכבים, ע"כ אמר משה ליהושע בחר לנו אנשים כיוצא בהם, שלא יוכל להתחכם עלינו שיהרוג הוא מישראל וישראל לא יהרגו אחד מהם, וזהו שכתב ויחלוש יהושע ולא אמר ויהרוג עכ"ל.

ובחזקוני פרשת בשלח. בחר לנו אנשים שנולדו באדר שני ואין לירא ממכשפות שהרי אין בו מזל עכ"ל. ונראה הטעם שאין בו מזל הרי אדר שני הוא תוספת של חודש אדר ועיקר החודש אדר הוא הראשון, כמ"ש במגילה פ"א ה"ב ולפיכך אין בו מזל.

12.בכור שור שמות פרשת וארא פרק ז פסוק ג

(ג) ואני אקשה את לב פרעה: כדי להרבות מכותי עליו, להגדיל שמי, ולנקום נקמת עמי.

13.רמב"ן שמות פרשת וארא פרק ז פסוק ג

(ג) ואני אקשה את לב פרעה - אמרו במדרש רבה (שמו"ר ה ו) גילה לו שהוא עתיד לחזק את לבו בעבור לעשות בו הדין, תחת שהעבידם בעבודה קשה. ועוד שם (יג ד) כי אני הכבדתי את לבו (להלן י א), אמר רבי יוחנן מכאן פתחון פה למינין לומר לא היתה ממנו שיעשה תשובה. אמר רבי שמעון בן לקיש יסתם פיהם של מינין, אלא אם ללצים הוא יליץ (משלי ג לד), מתרה בו פעם ראשונה ושניה ושלישית ואינו חוזר בו והוא נועל בו דלת מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא. כך פרעה הרשע, כיון ששגר הקדוש ברוך הוא אצלו חמש פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה הקשית את ערפך והכבדת את לבך, הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך:

והנה פירשו בשאלה אשר ישאלו הכל, אם השם הקשה את לבו מה פשעו, ויש בו שני טעמים ושניהם אמת. האחד, כי פרעה ברשעו אשר עשה לישראל רעות גדולות חנם, נתחייב למנוע ממנו דרכי תשובה, כאשר באו בזה פסוקים רבים בתורה ובכתובים, ולפי מעשיו הראשונים נדון. והטעם השני, כי היו חצי המכות עליו בפשעו, כי לא נאמר בהן רק ויחזק לב פרעה (להלן פסוק יג, כב, ח טו), ויכבד פרעה את לבו (להלן ח כח, ט ז). הנה לא רצה לשלחם לכבוד השם, אבל כאשר גברו המכות עליו ונלאה לסבול אותם, רך לבו והיה נמלך לשלחם מכובד המכות, לא לעשות רצון בוראו. ואז הקשה השם את רוחו ואמץ את לבבו למען ספר שמו, כענין שכתוב והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וגו' (יחזקאל לח כג): ואשר אמר קודם המכות (לעיל ד כא) ואני אחזק את לבו ולא ישלח את העם, יודיע למשה העתיד לעשות בו במכות האחרונות, כענין שאמר (לעיל ג יט) ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך. וזה טעם ואני אקשה את לב פרעה והרבתי את אותותי, כלומר שאקשה לבו למען רבות מופתי בארץ מצרים. כי בחמש מכות האחרונות גם בטביעת הים נאמר ויחזק ה' (להלן יד ח), כי לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפוץ יטנו (משלי כא א):

14.משלי פרק כא פסוק א

פַּלְגֵי־מַ֣יִם לֶב־מֶ֭לֶךְ בְּיַד־ה֑' עַֽל־כָּל־אֲשֶׁ֖ר יַחְפֹּ֣ץ יַטֶּֽנּוּ:

15.שמות רבה (וילנא) פרשת בא פרשה יג סימן ג

דָּבָר אַחֵר, כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִכָּאן פִּתְחוֹן פֶּה לַמִּינִין לוֹמַר לֹא הָיְתָה מִמֶּנּוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ יִסָּתֵם פִּיהֶם שֶׁל מִינִים, אֶלָּא (משלי ג, לד): אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתְרֶה בּוֹ בָּאָדָם פַּעַם רִאשׁוֹנָה שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית וְאֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ, וְהוּא נוֹעֵל לִבּוֹ מִן הַתְּשׁוּבָה כְּדֵי לִפְרֹעַ מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁחָטָא. אַף כָּךְ פַּרְעֹה הָרָשָׁע, כֵּיוָן שֶׁשִּׁגֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָמֵשׁ פְּעָמִים וְלֹא הִשְׁגִּיחַ עַל דְּבָרָיו, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה הִקְשֵׁיתָ עָרְפְּךָ וְהִכְבַּדְתָּ אֶת לִבְּךָ, הֲרֵינִי מוֹסִיף לְךָ טֻמְאָה עַל טֻמְאָתְךָ, הֱוֵי: כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ. מַהוּ הִכְבַּדְתִּי, שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת לִבּוֹ כַּכָּבֵד הַזֶּה שֶׁהִיא מִתְבַּשֶׁלֶת שְׁנִיָּה וְאַרְטָסִיס נִכְנָס בְּתוֹכָהּ, כָּךְ נַעֲשָׂה לִבּוֹ שֶׁל פַּרְעֹה כַּכָּבֵד הַזֶּה וְלֹא הָיָה מְקַבֵּל דְּבָרָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֱוֵי: כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וגו':

Another explanation: For I have hardened his heart - Rabbi Yochanan said: Does this not provide heretics with an opportunity to open their mouths to say that he had no means of repenting, as it say "For I have hardened his heart". Rabbi Shimon ben Lakish said to him: Let the mouths of the heretics be stopped up. Rather, (Mishlei 3:34) If it concerns the scorners, he scorns them. When the Holy One Blessed be He warns a man once, twice, thrice and he doesn't repent, and G-d will close his heart against repentance so that He should not exact vengeance from him for his sins. So to with the wicked Pharaoh, since God sent five times to him and he took no notice, God then said: "You have stiffened your neck and hardened your heart; well, I will add impurity to your impurity". Hence, "For I have hardened his heart". What does "I have hardened" imply? That God made his heart like a liver (כבד) into which even if boiled a second time no juice enters; so also was the heart of Pharaoh made like a liver, and he did not receive the words of God. Hence, "For I have hardened his heart".

16.חזקוני שמות פרשת וארא פרק ז פסוק ג

(ג) ואני אקשה פרש"י בחמש מכות ראשונות לא נאמר ויחזק ה' אלא ויחזק לב פרעה, ומה שכתוב במכת ברד ויחזק לב פרעה אעפ"י שהיא מחמש מכות אחרונות לפי שכתוב אבתריה כי אני הכבדתי את לבו, כלומר החזקתי כבר במכת ברד והרי הוא כאלו כתיב ביה ויחזק ה' את לב פרעה, והטעם כמו שפרש"י מאחר שלא נכנע בחמש ראשונות הקשה הקדוש ברוך הוא רוחו ולבבו בחמש אחרונות, ואם היה פרעה פטרן לישראל לא היה הקדוש ברוך הוא מקבלו עד שיראה גבורותיו.

17.צרור המור שמות ז':ג'

ואני אקשה את לב פרעה אין להאריך בפי' המפרשים ולא במדרשים. אלא לברר וללבן האמת כפי המדרש הנעלם שכתבו שם. כי פי' ויחזק ה' את לב פרעה כי ח"ו שהשם לא יעות משפט להחזיק לבו ואח"כ להביא עליו המכות. כי צדיק וישר הוא. אבל הענין הזה היה כך שפרעה עצמו היה מקשה לבו בלא דעת. ולכן השם היה משחק בו ועושה בו הנקמות. והוא זה לפי שידוע שמצרים היתה מלאה גלולים וכישופים. וכשבא יוסף לפתור החלומות הזכיר שם אלהים והודיע לפרעה שיש אלהים שופטים בארץ וגוזר ומקיים. וא"ל אשר האלהים עושה הראה את פרעה. ויוסף בחכמתו עשה לפרעה שיודה בשם אלהים ואמר אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת וגו'. ואמר הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו.באופן שמכאן והלאה נשאר שם זה ידוע במצרים. אבל שם ה' לא הזכירו יוסף ולא נשמע במצרים עד שבא משה ואמר כה אמר ה'. ואז השיב פרעה לא ידעתי את ה'. כי שם אלהים אני יודע אבל שם ה' לא שמעתי בלתי היום. ויוסף שהיה עברי וחכם כמוך לא הזכירו. בענין שבזה היה כופר בשם ה'. ואומר שלא היה. בענין שזה השם שלא היה מכיר היה סבת קושי ערפו. אבל לא שהשם ח"ו יקשה לבו. וזהו ויחזק ה' את לב פרעה. כי זה השם שלא הכיר היה סבת אבידתו. וזהו ואני אקשה את לב פרעה. כי זה השם שלחני ה' מקשה לבו. ולכן תמצא שבעבור זה באה אליו הרעה לפי שהיה חפץ השם שיודה בזה השם מעצמו. ולכן אמר למען תדע כי אני ה'. עד שהודה ואמר ה' הצדיק. ולפי שזה היה בפה ולא בלב. רצה השם להכניעו עד שיודה בו מלבו ומנפשו. וז"ש בכאן ואני אקשה. וזה מה שאמר למעלה ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך שהוא שם ה'. הרע לעם הזה כמו שפירשתי למעלה. ולכן תמצא שאמרו החרטומים אצבע אלהים. ולא אמרו אצבע ה'. לפי שלא היו מכירין בו:

18.ר' חיים פלטיאל שמות פרשת וארא פרק ז פסוק ג

ואני אקשה את לב פרעה. וא"ת והא אין הק' י"ש בא בטרוניא עם בריותיו, וכן מצינו ויחזק יי לב פרעה, וכן השמן לב העם וגו', וי"ל שהק' י"ש מתנהג עם בריותיו כפי שיודע את לבם אם ברע אם בטוב ויודע שאין לרשעים לבם שלם עמו לחזור למוטב, לפיכך נכשלים, וכן כתיב הלעיטהו לרשע וימות, וכן משגיא לגוים ויאבדם, וכן אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן, בא לטמא פותחין לו בא לטהר מסייעין לו.

19.שמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה ה סימן ז

וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ, כְּדֵי לִפָּרַע דִּינָם מֵהֶם. וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' בְּנִי וגו', גִּלָּה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹא יְשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת יִשְׂרָאֵל עַד מַכַּת בְּכוֹרִים, וּלְכָךְ לֹא הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְפַרְסֵם לוֹ בַּסּוֹף. מַהוּ בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל, עַל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אָמַר, שֶׁקָּנָה הַבְּכוֹרָה כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲבֹד לַמָּקוֹם. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי, אָמַר לוֹ אִם אַתָּה מוֹנֵעַ מִמֶּנִּי בְּנִי בְכוֹרִי מִלְּעָבְדֵנִי, אֲנִי אֶמְנַע מִמְּךָ בִּנְךָ בְּכוֹרְךָ מִלְּעָבְדֶּךָ, שֶׁאֲנִי אֶהֱרֹג אֶת כֻּלָּן.

20.שמות פרשת שמות פרק ג פסוק טו - כב

(טו) וַיֹּאמֶר֩ ע֨וֹד אֱלֹהִ֜ים אֶל־מֹשֶׁ֗ה כֹּֽה־תֹאמַר֘ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ ה֞' אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵיכֶ֗ם אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם אֱלֹהֵ֥י יִצְחָ֛ק וֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹ֖ב שְׁלָחַ֣נִי אֲלֵיכֶ֑ם זֶה־שְּׁמִ֣י לְעֹלָ֔ם וְזֶ֥ה זִכְרִ֖י לְדֹ֥ר דֹּֽר: (טז) לֵ֣ךְ וְאָֽסַפְתָּ֞ אֶת־זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְאָמַרְתָּ֤ אֲלֵהֶם֙ ה֞' אֱלֹהֵ֤י אֲבֹֽתֵיכֶם֙ נִרְאָ֣ה אֵלַ֔י אֱלֹהֵ֧י אַבְרָהָ֛ם יִצְחָ֥ק וְיַעֲקֹ֖ב לֵאמֹ֑ר פָּקֹ֤ד פָּקַ֙דְתִּי֙ אֶתְכֶ֔ם וְאֶת־הֶעָשׂ֥וּי לָכֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם: (יז) וָאֹמַ֗ר אַעֲלֶ֣ה אֶתְכֶם֘ מֵעֳנִ֣י מִצְרַיִם֒ אֶל־אֶ֤רֶץ הַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהָֽאֱמֹרִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ: (יח) וְשָׁמְע֖וּ לְקֹלֶ֑ךָ וּבָאתָ֡ אַתָּה֩ וְזִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֗יִם וַאֲמַרְתֶּ֤ם אֵלָיו֙ ה֞' אֱלֹהֵ֤י הָֽעִבְרִיִּים֙ נִקְרָ֣ה עָלֵ֔ינוּ וְעַתָּ֗ה נֵ֖לֲכָה־נָּ֞א דֶּ֣רֶךְ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְנִזְבְּחָ֖ה לַֽה֥' אֱלֹהֵֽינוּ: (יט) וַאֲנִ֣י יָדַ֔עְתִּי כִּ֠י לֹֽא־יִתֵּ֥ן אֶתְכֶ֛ם מֶ֥לֶךְ מִצְרַ֖יִם לַהֲלֹ֑ךְ וְלֹ֖א בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה: (כ) וְשָׁלַחְתִּ֤י אֶת־יָדִי֙ וְהִכֵּיתִ֣י אֶת־מִצְרַ֔יִם בְּכֹל֙ נִפְלְאֹתַ֔י אֲשֶׁ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה בְּקִרְבּ֑וֹ וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן יְשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶֽם: (כא) וְנָתַתִּ֛י אֶת־חֵ֥ן הָֽעָם־הַזֶּ֖ה בְּעֵינֵ֣י מִצְרָ֑יִם וְהָיָה֙ כִּ֣י תֵֽלֵכ֔וּן לֹ֥א תֵלְכ֖וּ רֵיקָֽם: (כב) וְשָׁאֲלָ֨ה אִשָּׁ֤ה מִשְּׁכֶנְתָּהּ֙ וּמִגָּרַ֣ת בֵּיתָ֔הּ כְּלֵי־כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹ֑ת וְשַׂמְתֶּ֗ם עַל־בְּנֵיכֶם֙ וְעַל־בְּנֹ֣תֵיכֶ֔ם וְנִצַּלְתֶּ֖ם אֶת־מִצְרָֽיִם:

(15) God said moreover to Moses, “You shall tell the children of Israel this, ‘God, the God of your fathers, the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob, has sent me to you.’ This is my name forever, and this is my memorial to all generations. (16) Go, and gather the elders of Israel together, and tell them, ‘God, the God of your fathers, the God of Abraham, of Isaac, and of Jacob, has appeared to me, saying, “I have surely visited you, and seen that which is done to you in Egypt; (17) and I have said, I will bring you up out of the affliction of Egypt to the land of the Canaanite, the Hittite, the Amorite, the Perizzite, the Hivite, and the Jebusite, to a land flowing with milk and honey.”’ (18) They will listen to your voice, and you shall come, you and the elders of Israel, to the king of Egypt, and you shall tell him, ‘God, the God of the Hebrews, has met with us. Now please let us go three days’ journey into the wilderness, that we may sacrifice to God, our God.’ (19) I know that the king of Egypt won’t give you permission to go, no, not by a mighty hand. (20) I will reach out my hand and strike Egypt with all my wonders which I will do in its midst, and after that he will let you go. (21) I will give this people favor in the sight of the Egyptians, and it will happen that when you go, you shall not go empty-handed. (22) But every woman shall ask of her neighbor, and of her who visits her house, jewels of silver, jewels of gold, and clothing; and you shall put them on your sons, and on your daughters. You shall plunder the Egyptians.”

21.שמות פרשת שמות פרק ד פסוק ב - ט, 

(ב) וַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו ה֖' מַה־זֶּ֣ה בְיָדֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר מַטֶּֽה: (ג) וַיֹּ֙אמֶר֙ הַשְׁלִיכֵ֣הוּ אַ֔רְצָה וַיַּשְׁלִכֵ֥הוּ אַ֖רְצָה וַיְהִ֣י לְנָחָ֑שׁ וַיָּ֥נָס מֹשֶׁ֖ה מִפָּנָֽיו: (ד) וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֶל־מֹשֶׁ֔ה שְׁלַח֙ יָֽדְךָ֔ וֶאֱחֹ֖ז בִּזְנָב֑וֹ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיַּ֣חֲזֶק בּ֔וֹ וַיְהִ֥י לְמַטֶּ֖ה בְּכַפּֽוֹ: (ה) לְמַ֣עַן יַאֲמִ֔ינוּ כִּֽי־נִרְאָ֥ה אֵלֶ֛יךָ ה֖' אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתָ֑םאֱלֹהֵ֧י אַבְרָהָ֛ם אֱלֹהֵ֥י יִצְחָ֖ק וֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב: (ו) וַיֹּאמֶר֩ ה֨' ל֜וֹ ע֗וֹד הָֽבֵא־נָ֤א יָֽדְךָ֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַיָּבֵ֥א יָד֖וֹ בְּחֵיק֑וֹ וַיּ֣וֹצִאָ֔הּ וְהִנֵּ֥ה יָד֖וֹ מְצֹרַ֥עַת כַּשָּֽׁלֶג: (ז) וַיֹּ֗אמֶר הָשֵׁ֤ב יָֽדְךָ֙ אֶל־חֵיקֶ֔ךָ וַיָּ֥שֶׁב יָד֖וֹ אֶל־חֵיק֑וֹ וַיּֽוֹצִאָהּ֙ מֵֽחֵיק֔וֹ וְהִנֵּה־שָׁ֖בָה כִּבְשָׂרֽוֹ: (ח) וְהָיָה֙ אִם־לֹ֣א יַאֲמִ֣ינוּ לָ֔ךְ וְלֹ֣א יִשְׁמְע֔וּ לְקֹ֖ל הָאֹ֣ת הָרִאשׁ֑וֹן וְהֶֽאֱמִ֔ינוּ לְקֹ֖ל הָאֹ֥ת הָאַחֲרֽוֹן: (ט) וְהָיָ֡ה אִם־לֹ֣א יַאֲמִ֡ינוּ גַּם֩ לִשְׁנֵ֨י הָאֹת֜וֹת הָאֵ֗לֶּה וְלֹ֤א יִשְׁמְעוּן֙ לְקֹלֶ֔ךָ וְלָקַחְתָּ֙ מִמֵּימֵ֣י הַיְאֹ֔ר וְשָׁפַכְתָּ֖ הַיַּבָּשָׁ֑ה וְהָי֤וּ הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁ֣ר תִּקַּ֣ח מִן־הַיְאֹ֔ר וְהָי֥וּ לְדָ֖ם בַּיַּבָּֽשֶׁת:

(2) God said to him, “What is that in your hand?” He said, “A rod.” (3) He said, “Throw it on the ground.” He threw it on the ground, and it became a snake; and Moses ran away from it. (4) God said to Moses, “Stretch out your hand, and take it by the tail.” He stretched out his hand, and took hold of it, and it became a rod in his hand. (5) “That they may believe that God, the God of their fathers, the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob, has appeared to you.” (6) God said furthermore to him, “Now put your hand inside your cloak.” He put his hand inside his cloak, and when he took it out, behold, his hand was leprous, as white as snow. (7) He said, “Put your hand inside your cloak again.” He put his hand inside his cloak again, and when he took it out of his cloak, behold, it had turned again as his other flesh. (8) “It will happen, if they will neither believe you nor listen to the voice of the first sign, that they will believe the voice of the latter sign. (9) It will happen, if they will not believe even these two signs, neither listen to your voice, that you shall take of the water of the river, and pour it on the dry land. The water which you take out of the river will become blood on the dry land.”

22.שמות פרשת שמות פרק ד פסוק יט - כג, 

(יט) וַיֹּ֨אמֶר ה֤' אֶל־מֹשֶׁה֙ בְּמִדְיָ֔ן לֵ֖ךְ שֻׁ֣ב מִצְרָ֑יִם כִּי־מֵ֙תוּ֙ כָּל־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים הַֽמְבַקְשִׁ֖ים אֶת־נַפְשֶֽׁךָ: (כ) וַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֜ה אֶת־אִשְׁתּ֣וֹ וְאֶת־בָּנָ֗יו וַיַּרְכִּבֵם֙ עַֽל־הַחֲמֹ֔ר וַיָּ֖שָׁב אַ֣רְצָה מִצְרָ֑יִם וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־מַטֵּ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים בְּיָדֽוֹ: (כא) וַיֹּ֣אמֶר ה֘' אֶל־מֹשֶׁה֒ בְּלֶכְתְּךָ֙ לָשׁ֣וּב מִצְרַ֔יְמָה רְאֵ֗ה כָּל־הַמֹּֽפְתִים֙ אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בְיָדֶ֔ךָ וַעֲשִׂיתָ֖ם לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַאֲנִי֙ אֲחַזֵּ֣ק אֶת־לִבּ֔וֹ וְלֹ֥א יְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם: (כב) וְאָמַרְתָּ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה֔' בְּנִ֥י בְכֹרִ֖י יִשְׂרָאֵֽל: (כג) וָאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יךָ שַׁלַּ֤ח אֶת־בְּנִי֙ וְיַֽעַבְדֵ֔נִי וַתְּמָאֵ֖ן לְשַׁלְּח֑וֹ הִנֵּה֙ אָנֹכִ֣י הֹרֵ֔ג אֶת־בִּנְךָ֖ בְּכֹרֶֽךָ:

(19) God said to Moses in Midian, “Go, return into Egypt; for all the men who sought your life are dead.” (20) Moses took his wife and his sons, and set them on a donkey, and he returned to the land of Egypt. Moses took God’s rod in his hand. (21) God said to Moses, “When you go back into Egypt, see that you do before Pharaoh all the wonders which I have put in your hand, but I will harden his heart and he will not let the people go. (22) You shall tell Pharaoh, ‘Thus says God, Israel is my son, my firstborn, (23) and I have said to you, “Let my son go, that he may serve me”; and you have refused to let him go. Behold, I will kill your son, your firstborn.’”

23.רש"י שמות פרשת שמות פרק ד פסוק כא

אשר שמתי בידך - לֹא עַל שָׁלוֹשׁ אוֹתוֹת הָאֲמוּרוֹת לְמַעְלָה, שֶׁהֲרֵי לֹא לִפְנֵי פַרְעֹה צִוָּה לַעֲשׂוֹתָם אֶלָּא לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּאֲמִינוּ לוֹ, וְלֹא מָצִינוּ שֶׁעֲשָׂאָם לְפָנָיו, אֶלָּא מוֹפְתִים שֶׁאֲנִי עָתִיד לָשׂוּם בְּיָדְךָ בְּמִצְרַיִם, כְּמוֹ "כִּי יְדַבֵּר אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה וְגוֹ'" (שמות ז'); וְאַל תִתְמַהּ עַל אֲשֶׁר כְּתִיב "אֲשֶׁר שַׂמְתִּי", שֶׁכֵּן מַשְׁמָעוֹ, כְּשֶׁתְּדַבֵּר עִמּוֹ כְּבָר שַׂמְתִּים בְּיָדְךָ:

[THE WONDERS] WHICH I HAVE PUT IN THY HAND — Not in reference to the three signs mentioned above was God speaking, for he had not commanded him to do these before Pharaoh, but before Israel in order that they might believe in him, nor do we find that he did them before him. But God meant: those wonders which I shall in future place in thy hand in Egypt — such as (Exodus 7:9) “When Pharaoh shall speak unto you, [saying, show a wonder (מופת) for yourselves]”. Do not be puzzled because it is written אשר שמתי (a past tense), for the following is what it means: when you will be speaking with him I shall already have put them into thy hand.

24.אבן עזרא שמות פרשת שמות פרק ד פסוק כא

ויאמר זה אמר לו במדין. והנה הודיעו כי השם יחזק את לבו ולא ישלחם בעבור כל המופתים שיראם עם המופת האחרון:

25.רמב"ן שמות פרשת שמות פרק ד פסוק כא

אבל פירושו כי כאשר לקח את מטה האלהים בידו ממדין לשום לדרך פעמיו הזהירו האלהים ואמר לו בלכתך בדרך שים לבך וראה שכל המופתים אשר שמתי בידך תעשה לפני פרעה, לא תשכח דבר שלא תעשה לפניו, ואני אחזק את לבו, ואל תתיאש אתה מלעשותם בעבור כן, ועוד תזהיר אותו במכה האחרונה אשר בה ישלחם. וענין שמתי בידך, שבידך שמתי אותם, אתה תעשם ולא אחר, שכבר הודיעו שיעשה בו אותות ומופתים רבים כמו שאמר בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו. וכל זה זרוז למשה, כי בעבור שהיה מוכרח בשליחות מזהירו קודם מעשה ויצוה אותו בשעת מעשה בכל מופת ומופת:

ויתכן שיהיה ואמרת אל פרעה ידיעה, שיצוונו לומר לו כן בסוף, יאמר, אני אחזק את לבו ולא ישלח את העם בכל המופתים, ואמרת אליו ביום ההוא הנה אנכי הורג את בנך בכורך ואז ישלחם, כי לא מצינו שהודיעו מיתת בכוריהם רק בעת ההיא. והנה לא כל הדבור הזה עתה. ויש לפרש, ראה כל שלשת המופתים האלה אשר שמתי בידך לעשותם לישראל ותעשה אותם גם כן לפני פרעה, בעבור שידע פרעה כי זקני העם המבקשים ממנו לשלחם על פי ה' יאמרו כן, ולא יעליל עליהם. וכן עשה משה אף על פי שלא נכתב:

ואשר אמר כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת (להלן ז ט) כי ירצה מופת לו, וצוה במטה שיהיה לתנין, לא נחש כאשר היה בפעם הראשון (לעיל ד ג). והנה רצה להראותו שיבלע מטה אהרן את מטותם להורות לו שינצחם ויהיו אובדים מן העולם על ידו. ובמדרש ואלה שמות רבה (ה ו) ראיתי וכי על אי זו מופת אמר, אם תאמר על הנחש והצרעת והדם, והלא אותן לא אמר הקדוש ברוך הוא לעשותן אלא לישראל, ועוד, לא מצינו שעשה משה אותן האותות לפרעה, אלא מהו כל המופתים אשר שמתי בידך, זה המטה שהיו כתובין עליו נוטריקון דצ"ך עד"ש באח"ב. ולפי זה יהיה פירוש הכתוב ראה והסתכל במטה אשר שמתי בידך, שכל המופתים שבו תעשה לפני פרעה:

26.חזקוני שמות פרשת שמות פרק ד פסוק כא

ראה כל המפתים וגו', חז"ק הרי מהשלושה אותות הכתובות לעיל לא מצינו שנעשה לפני פרעה רק אחד, יהי לתנין. ואני אחזק את לבו אין לומר שהקב"ה מחזיק ומקשה הלבבות לבלתי שוב אליו אם ירצו לשוב אלא הכי קאמר אני אחזק את לבו שלא ימות מתוך מורא ולא ירך לבבו מתוך פחד עד שישתלמו כל המכות וכן תפרש ואני אקשה את לב פרעה וראיה לדבר כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך וגו'.

27.ספורנו שמות פרשת שמות פרק ד פסוק כא

ואני אחזק את לבו. כי בהיותו בלתי יכול לסבול המכות היה משלח את העם בלי ספק, לא מפני שיכנע לאל יתברך לעשות רצונו, ולזה חזק את לבו שיתאמץ לסבול המכות ולבלתי שלחם:

For if he could not endure the plagues he would let the Israelites go, not because he was finally humbling himself before the Lord and do His will, but only in order to get relief from the plagues. This was not a good enough reason to grant him relief; therefore, God reinforced his natural obstinacy.

28.ספורנו שמות ז':ג'

ואני אקשה – הנה בהיות האל חפץ בתשובת רשעים ולא במיתתם, כאמרו "חי אני נאם ה' אם אחפץ במות הרשע, כי אם בשוב הרשע מדרכו וחיה" (יחזקאל ל"ג:י"א), אמר שירבה את אותותיו ואת מופתיו, וזה להשיב את המצרים בתשובה, בהודיע להם גדלו וחסדו באותות ובמופתים, כאמרו "בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי", (שמות ט':ט"ז). ועם זה היתה הכוונה שישראל יראו וייראו, כאמרו "למען שתי אתתי אלה בקרבו ולמען תספר" (שמות י':א'). ואין ספק שלולא הכבדת הלב היה פרעה משלח את ישראל בלי ספק, לא על צד תשובה והכנעה לאל יתברך, שיתנחם מהיות מורד, אף על פי שהכיר גדלו וטובו, אלא על צד היותו בלתי יכול לסבול עוד את צרת המכות, כמו שהגידו עבדיו באמרם "הטרם תדע כי אבדה מצרים" (שמות י':ז'), וזאת לא היתה תשובה כלל. אבל אם היה פרעה חפץ להכנע לאל יתברך ולשוב אליו בתשובה שלמה, לא היה לו מזה שום מונע. והנה אמר האל יתברך "ואני אקשה את לב פרעה", שיתאמץ לסבול המכות ולא ישלח מיראת המכות את ישראל, "למען שתי אתתי אלה בקרבו" (שמות י':א'), שמהם יכירו גדלי וטובי וישובו המצרים באיזו תשובה אמתית. "ולמען תספר" (שם, שם) אתה ישראל הרואה בצרתם, "באזני בנך" (שמות י':ב'), להודיע שכל אלה יפעל אל עם גבר להשיבו אליו, וזה כשיפשפשו במעשיהם בבוא עליהם איזה פורענות.

Seeing that God is interested in the sinner’s repentance rather than his death (as we know from Ezekiel 33,11 חי אני, נאום ה', אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכו וחיה, “by My life, I do not want the death of the wicked but that he return from his wicked path and live”), God told Moses that He would bring on numerous plagues, all in order to increase the chances that Pharaoh would finally see the light and become a genuine penitent. He hoped that by demonstrating His greatness and His power this would eventually cause the Egyptians to recognise all this. At the same time, God also spelled out a similar thought in 9,16 but aimed at the Israelites, when He said: “that the only reason He had not yet killed Pharaoh was so that in the course of more plagues you, the Jewish people, would come to recognise both God’s greatness and His patience.“ He also wanted the Jewish people to learn how to both love and revere Him when they witnessed and thought about the meaning of all these plagues. There can be no question that without God stiffening Pharaoh’s attitude from time to time, he would have collapsed much sooner and would have sent the Israelites on their desired journey. However, this would not have been the result of his repentance and humbling himself before the Lord, involving genuine regret about his previous errors, but the result of his impotence to withstand the pressure applied to him. He would have acted out of terror of what the next plague would do to him and to his country. If we needed confirmation of this, all we have to do is look at what his servants said to him when Moses threatened with the plague of locust. They said to him: “how long will you be obstinate, do you not see that Egypt will go down the drain?!” There was not a single word of regret of past errors, no word of recognition that God could have killed them all long before this and that He must therefore be very patient, and kind, but mere terror forced them to utter these words. (10,7) Keeping all this in mind, it is foolish to ask how God could punish Pharaoh after he Himself had interfered with his decision-making process by “stiffening his heart,” ואני אקשה את לב פרעה, I will stiffen the heart of Pharaoh, etc.” not in order to punish him but in order to finally trigger repentance in his heart. The operative clause is “in order that I can demonstrate all these miracles of Mine in his midst” (10,1), the purpose being to bring about his humbling himself in repentance and genuine contrition. If that wish of God would indeed materialize, the Jewish people also would tell of God’s greatness, (למען ספר את שמי, having observed at first hand how the mightiest secular power on earth turned into God fearing human beings.) They would tell their children and children’s children the lesson they had learned that God’s apparent cruelty is actually an act of loving kindness as it results in His creatures coming to love and to revere Him. The basic lesson in ethics we derive from all this is that when suffering an affliction we must first and foremost examine our past actions to find out where we went wrong, and try to find out what these afflictions are intended to trigger in our memory so that we can improve our conduct both vis-?-vis God and our fellow man.

29.פנים יפות שמות פרשת שמות פרק ד פסוק כא

ואני אחזק את לבו ולא ישלח את העם. יש להבין מה שהודיע הקדוש ברוך הוא למשה דבר זה בתחלה הוא שלא יפחד מחיזוק לבו של פרעה, כיון שהכח והחיזוק של פרעה אינו מצד עצמו אלא מן הקדוש ברוך הוא, א"כ בודאי לא יחזקהו ח"ו יותר מכחו של משה, ובענין זה פרשנו מה שאמר הכתוב בתהלים [יז, ז] הפלא חסדיך מושיע חוסים ממתקוממים בימינך, ולא אמר מושיע חוסים בימינך ממתקוממים, והמובן הוא שהם חוסים ובטוחים שאין למתקוממים כח מצד עצמם אלא מכח ניצוץ הקדושה שנפל בהם, ועי"ז נכון לבם בטוח שיותר מהמה יתן הקדוש ברוך הוא כח באוהבים להתגבר על אויבים, והיינו דאמר ממתקוממים בימינך שהמתקוממים אין להם כח אלא בימינך, ובזה חוסים שבודאי יושיע אותם. וכבר ביארנו בענין זה בפ' בראשית [ד, ז] אם לא תטיב לפתח חטאת רובץ וגו', כי כל הענין מלחמת היצה"ר והעכו"ם על ישראל הוא לטובת ישראל שהשי"ת נותן כח ביצה"ר, כדי שיתגברו ישראל עליהם ויוציאו מהם כח הקדושה שנפל בהם, והוא מאמר הכתוב [דברים כא, י] כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלהיך בידיך ושבית שביו, ענינו שהקב"ה נתנו בידך כדי להוציא ממנו שביה שהוא ניצוץ הקדושה שנשבה בהם, והיינו ושבית שביו שתשבה ממנו את שביו, והיינו דאמר ממתקוממים בימינך שהתקומה שלהם הוא בימין צדקך:

וכן גבורת היצה"ר הוא בכחו של השי"ת כמ"ש בפסוק [תהלים קמח, ח] רוח סערה עושה דברו, והוא היצה"ר שכח הסתתו הוא עשות דברו של המקום ב"ה, אלא שלא יתגבר עליו יותר מדאי, שעל זה אמרו חז"ל [קידושין ל ב] שמתגבר עליו בכל יום אלמלא שהקב"ה עוזרו אינו יכול וכו', ויהיה לב האדם נכון ובטוח שבודאי יתגבר עליו כיון שכל גבורת יצה"ר אינו אלא בשביל שיכבש אותו האדם, ומוציא ממנו הקדושה, ופרשנו בזה שם מה שאמרו [אבות פ"ד מ"ב] שכר עבירה עבירה וכן הוא כל חיזוק לב פרעה ולב מצרים לרדוף אחר ישראל כדי שיוציאו ממנו ניצוצות הקדושה כמו שיבואר לפנינו בס"ד, לכן הודיע הקדוש ברוך הוא למשה בתחלה שלא יפחד ממנו כי כל החיזוק הוא מאת השי"ת לטובתן של ישראל:

30.הכתב והקבלה שמות פרשת שמות פרק ד פסוק כא

(כא) ואני אחזק את לבו. פי' אתפוש לאחוז את לבו (איהן אנ'ס הערץ פאססען), וטעמו אביא עליו צרות רעות שיגיעו עד לבבו, ולהיות שהלב הוא האבר אשר ממנו תוצאות חיים הנה האחיזה והתפיסה בו מביאה לידי סכנה, כמליצת למען תפוש את בנ"י בלבם; והודיענו הכתוב במליצה זו גודל קשיות ערפו ועזות מצחו, שכל הצרות הגדולות אשר יגעו אל לבבו לא יכניעו את דעתו, ויתן תמיד כתף סוררת ולא ירצה לשלח את העם; והודיע הוא ית' את כל זאת למשה ולישראל מקודם, בכדי שלא יתיאשו מן התשועה המובטחת להם, ותוחלתם תהיה תמיד בה', כי הוא יעמוד לימין עזרתם, ולבסוף יכניע את קשיות ערפו עד שיתרצה להוציאם חפשי. שרש חזק יורה גם בכבד האחיזה והתפישה בכח ובחזקה כמו לחזק ידים רפות (ישעיה ל"ו), והיא מליצה כאילו תופס בידיו ומסייע בכחו בל ירפה וילאה. אמנם רוב המפרשים יבינו מליצה זו, וכן מאמר אני אקשה את לב פרעה, ואני הכבדתי את לבו, שמרוב רשעו וגודל פשעיו ננעלו בפניו דרכי התשובה (עי' רמב"ם ורמב"ן), אמנם מדברי רבותינו יראה הפך מדעה זו, כי אמרו ברבה למה היה הקדוש ברוך הוא נותן זמן למכות מחר ולא היה מביא עליהם מיד, כדי שיחזרו בהם ויעשו תשובה. ע"כ מדבריהם אלה נראה בעליל כי לא ננעלו בפניהם דרכי התשובה, והוא באמת מחסדיו הגדולים על בריותיו, לכן נ"ל שאין במליצות קשוי, חוזק, וכבדות הלב, ענין אשר יורה על האמוץ והחזוק בדעותיו מצדו ית' למען אשר ימאן תת אוזן שומעת ולסרב בשלוח את העם לחירות, כי אמנם כל כוונת מליצות האלה אינם כ"א הבאת יסורים קשים ועונשים חזקים על רוב פשעיו, וכמו שיבואר במה שיבוא. וגם אם נחזיק בדעת המפרשים בזה, אין ענינו שהוא ית' ישלח חוזק ואומץ אל לבו, והטה אותו למען ימאן בשמיעת צוויי משה חלילה, אבל טעמו שהש"י הניחו בחוזק וכבדות לבו, אמנם לפי שהיה בידו ית' להתמיד עליו מכה אחת, עד שתהיה מכה בלתי סרה ממנו, וזה היתה סבה להיות מפקפק, באמתת הצווי עליו, ולהתחזק בדעתו הקדומה ולעמוד בקושי וכבדות לבו הבלתי מאמין, לכן ייחס פעל החזוק, הקשוי, והכבדות אליו ית', כי כן דרך המקראות לקרוא בשם פועל ועושה גם את הנמנע מן הפעולה שהיה בכחו ורשותו לעשותו, על היושב והנמנע מן העריות אמר (בפ' אחרי) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וכמ"ש (סוף מכות) היושב ואינו עובר כעושה יחשב, דכתיב אשר יעשה האדם וחי בהם וסמיך לי' איש איש אל כל שאר בשרו. וכן ייחס לכל אנשי עיר שכם לאמר עליהם (וישלח ל"ד) אשר טמאו אחותם, אף שהמה לא עשו מאומה, אבל לפי שהניחו לעשות ביניהם נבלה זו ולא מיחו בו אבל הראו ההפך שהיה המעשה חשובה בעיניהם עד שהתרצו מפני זה להמול, לכן נקראו גם הם המטמאים כאלו עשו את הנבלה בפועל כפם. וכן ייחס פעל עשי' לכל שומרי שבת הנמנעים בו מעשיית המלאכות האסורות כמ"ש לעשות את יום השבת, כיון שיש בכחו לעשות, וכן על משה ואהרן שהיו נמנעים במי מריבה מלקדש את שמו כפי צווי רצונו ית' נאמר עליהם אשר מעלתם בי וכמ"ש רש"י גרמתם מעילה, ככה העדר התמדת המכה גרמה לפרעה החזוק והקשוי והכבדות, ומצד ההגרמה ייוחסו פעולות אלה אליו ית', ויהיה טעם אקשה את לבו, אחזק את לבו, הכבדתי את לבו (איך ווערדע זיין הערץ ערמוטהיגט, שטאררזינניג, פערשׁטאָקט לאססען) - עמ"ש בוישב ותנח בגדו אצלה.

31.שד"ל שמות ז':ג'

ואני אקשה את לב פרעה – אפשר לפרש כדברי הראשונים (רמב"ם ורמב"ן ואחרים) שהענין כמשמעו, כי לעוצם פשעי פרעה היה מן הדין למנוע ממנו דרכי התשובה (ע' רמב"ם הל' תשובה פ"ו); ורש"י ז"ל כבר קדם וכתב הפירוש הזה, אך הוא בקוצר לשונו הוסיף בו דבר נאה ונכבד, והוא כי מניעת דרכי התשובה מפרעה לא היתה לעוצם פשעיו בלבד, אך נוסף לזה סבה אחרת, והוא כי גלוי היה לפניו יתברך שאף אם ישוב לא תהיה תשובתו שלמה; עיין דבריו הקצרים כי נעמו. ואפשר ג"כ לפרש כדעת רמבמ"ן קלעריקוס וראזנמילר שלא היה בזה עונש אלהי ונס ממש, אלא כי פרעה עצמו הקשה את לבו, אלא שכל המעשים ייוחסו אל האל בצד מה, כי הוא הסבה הראשונה; ואני מוסיף כי המעשים המיוחסים בספרי הקדש אל האל הם המעשים הזרים שסבתם בלתי מובנת לנו, וכן כאן קושי ערפו של פרעה אחרי ראותו כמה אותות ומופתים הוא דבר זר ומתמיה, ע"כ יוחס אל האל; וכיוצא בזה ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה (דברים כ"ט:ג'), וכן כי ה' אמר לו קלל את דוד (שמואל ב ט"ז י). ור' סעדיה גאון (האמונות והדעות מאמר ד' פרק ד') פירש כי ה' חזק את לבו כלומר נפשו וחיותו, לבלתי יאבד וימות במכות ההן עד שישלים ה' שאר המכות, כטעם כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ, ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי (ט':ט"ו וט"ז); וזה אמנם רחוק ממשמעות מליצת אקשה את לב, אחזק את לב, אם אין הכוונה אלא אעמידהו בחיים. ובעל העיקרים (מאמר ד' פרק כ"ה) כתב כי הרשע בבוא עליו המכה הוא מתחסד ושב אל ה' מיראת העונש המוטל עליו, כמו שאמר פרעה חטאתי הפעם ה' הצדיק{ט':כ"ז}, ובעבור שזה הפעל דומה לאונס ואינו בחיריי, הנה הי"ת מחזק את לבו כשנותן לו צד או צדדין לתלות בהן המכה ולומר שבאה במקרה, ולא על צד ההשגחה האלהית, וזה כדי שיסור מלבו המורך שֶקָנָה מחמת המכה וישאר על טבעו ובחירתו מבלי מכריח.

32.ספר העיקרים מאמר ד פרק כה

ועל כן השב מיראה על דרך סיחון ופרעה אינה תשובה כלל, אבל השב מיראה לפי שהוא מאמין בהשגחה ועל כן הוא ירא וחרד אל דבר ה' ולא יבקש עלות וצדדין לתלות בהן משפטי האל הישרים, אבל הוא מכיר שכל הבא על האדם הוא דרך השגחה ועונש על מעשיו הרעים, הנה זהו השב מיראה שראוי לקבל שכר, שעליו אמר ריש לקיש שזדונות נעשות לו כשגגות, כמו שהוכיח מלשון המקרא שאמר כי כשלת בעונך, ואף על פי שפשט הכתוב נראה שהוא מדבר במי שלא שב כלל, דקדק ריש לקיש מלשון הכתוב שאמר שובה ישראל עד ולא אמר אל, שיראה שהוא מדבר במי ששב קצת אלא שלא שב עד השם יתברך שהיא התשובה הגמורה מאהבה, שהתשובה הראשונה שהיתה מיראה עדין נשאר לו בה מכשול עון, כמו שאמר כי כשלת בעונך.

33.בראשית פרשת לך לך פרק טו, א-כא

(א) אַחַ֣ר׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הָיָ֤ה דְבַר־ה֙' אֶל־אַבְרָ֔ם בַּֽמַּחֲזֶ֖ה לֵאמֹ֑ר אַל־תִּירָ֣א אַבְרָ֗ם אָנֹכִי֙ מָגֵ֣ן לָ֔ךְ שְׂכָרְךָ֖ הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד: (ב) וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֗ם אֲדֹנָ֤י ה֙' מַה־תִּתֶּן־לִ֔י וְאָנֹכִ֖י הוֹלֵ֣ךְ עֲרִירִ֑י וּבֶן־מֶ֣שֶׁק בֵּיתִ֔י ה֖וּא דַּמֶּ֥שֶׂק אֱלִיעֶֽזֶר: (ג) וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֔ם הֵ֣ן לִ֔י לֹ֥א נָתַ֖תָּה זָ֑רַע וְהִנֵּ֥ה בֶן־בֵּיתִ֖י יוֹרֵ֥שׁ אֹתִֽי: (ד) וְהִנֵּ֨ה דְבַר־ה֤' אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א יִֽירָשְׁךָ֖ זֶ֑ה כִּי־אִם֙ אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ ה֖וּא יִֽירָשֶֽׁךָ: (ה) וַיּוֹצֵ֨א אֹת֜וֹ הַח֗וּצָה וַיֹּ֙אמֶר֙ הַבֶּט־נָ֣א הַשָּׁמַ֗יְמָה וּסְפֹר֙ הַכּ֣וֹכָבִ֔ים אִם־תּוּכַ֖ל לִסְפֹּ֣ר אֹתָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֥ה יִהְיֶ֖ה זַרְעֶֽךָ: (ו) וְהֶאֱמִ֖ן בַּֽה֑' וַיַּחְשְׁבֶ֥הָ לּ֖וֹ צְדָקָֽה: (ז) וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אֲנִ֣י ה֗' אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵאתִ֙יךָ֙ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֔ים לָ֧תֶת לְךָ֛ אֶת־הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את לְרִשְׁתָּֽהּ: (ח) וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֣י ה֔' בַּמָּ֥ה אֵדַ֖ע כִּ֥י אִֽירָשֶֽׁנָּה: (ט) וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו קְחָ֥ה לִי֙ עֶגְלָ֣ה מְשֻׁלֶּ֔שֶׁת וְעֵ֥ז מְשֻׁלֶּ֖שֶׁת וְאַ֣יִל מְשֻׁלָּ֑שׁ וְתֹ֖ר וְגוֹזָֽל: (י) וַיִּֽקַּֽח־ל֣וֹ אֶת־כָּל־אֵ֗לֶּה וַיְבַתֵּ֤ר אֹתָם֙ בַּתָּ֔וֶךְ וַיִּתֵּ֥ן אִישׁ־בִּתְר֖וֹ לִקְרַ֣את רֵעֵ֑הוּ וְאֶת־הַצִּפֹּ֖ר לֹ֥א בָתָֽר: (יא) וַיֵּ֥רֶד הָעַ֖יִט עַל־הַפְּגָרִ֑ים וַיַּשֵּׁ֥ב אֹתָ֖ם אַבְרָֽם: (יב) וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ לָב֔וֹא וְתַרְדֵּמָ֖ה נָפְלָ֣ה עַל־אַבְרָ֑ם וְהִנֵּ֥ה אֵימָ֛ה חֲשֵׁכָ֥ה גְדֹלָ֖ה נֹפֶ֥לֶת עָלָֽיו: (יג) וַיֹּא֣מֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה: (יד) וְגַ֧ם אֶת־הַגּ֛וֹי אֲשֶׁ֥ר יַעֲבֹ֖דוּ דָּ֣ן אָנֹ֑כִי וְאַחֲרֵי־כֵ֥ן יֵצְא֖וּ בִּרְכֻ֥שׁ גָּדֽוֹל: (טו) וְאַתָּ֛ה תָּב֥וֹא אֶל־אֲבֹתֶ֖יךָ בְּשָׁל֑וֹם תִּקָּבֵ֖ר בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָֽה: (טז) וְד֥וֹר רְבִיעִ֖י יָשׁ֣וּבוּ הֵ֑נָּה כִּ֧י לֹא־שָׁלֵ֛ם עֲוֹ֥ן הָאֱמֹרִ֖י עַד־הֵֽנָּה: (יז) וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ בָּ֔אָה וַעֲלָטָ֖ה הָיָ֑ה וְהִנֵּ֨ה תַנּ֤וּר עָשָׁן֙ וְלַפִּ֣יד אֵ֔שׁ אֲשֶׁ֣ר עָבַ֔ר בֵּ֖ין הַגְּזָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה: (יח) בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּרַ֧ת ה֛' אֶת־אַבְרָ֖ם בְּרִ֣ית לֵאמֹ֑ר לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֙תִּי֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר־פְּרָֽת: (יט) אֶת־הַקֵּינִי֙ וְאֶת־הַקְּנִזִּ֔י וְאֵת הַקַּדְמֹנִֽי: (כ) וְאֶת־הַחִתִּ֥י וְאֶת־הַפְּרִזִּ֖י וְאֶת־הָרְפָאִֽים: (כא) וְאֶת־הָֽאֱמֹרִי֙ וְאֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֔י וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁ֖י וְאֶת־הַיְבוּסִֽי: ס

(1) After these things the word of God came to Abram in a vision, saying, “Do not be afraid, Abram. I am your shield, your exceedingly great reward.” (2) Abram said, “Lord God, what will you give me, since I go childless, and he who will inherit my estate is Eliezer of Damascus?” (3) Abram said, “Behold, to me you have given no seed: and, behold, one born in my house is my heir.” (4) Behold, the word of God came to him, saying, “This man will not be your heir, but he who will come out of your own body will be your heir.” (5) God brought him outside, and said, “Look now toward the sky, and count the stars, if you are able to count them.” He said to Abram, “So shall your seed be.” (6) He believed in God; he reckoned it to Him for righteousness. (7) He said to him, “I am God who brought you out of Ur of the Chaldees, to give you this land to inherit it.” (8) He said, “Lord God, how will I know that I will inherit it?” (9) He said to him, “Bring me a heifer three years old, a female goat three years old, a ram three years old, a turtledove, and a young pigeon.” (10) He brought him all of these, and divided them in the middle, and laid each half opposite the other; but he did not divide the birds. (11) The birds of prey came down on the carcasses, and Abram drove them away. (12) When the sun was going down, a deep sleep fell on Abram. Now terror and great darkness fell on him. (13) He said to Abram, “Know for sure that your seed will live as foreigners in a land that is not theirs, and will serve them. They will afflict them four hundred years. (14) I will also judge that nation, whom they will serve. Afterward they will come out with great wealth, (15) but you will go to your fathers in peace. You will be buried in a good old age. (16) In the fourth generation they will come here again, for the iniquity of the Amorite is not yet full.” (17) It came to pass that, when the sun went down, and it was dark, behold, a smoking furnace, and a flaming torch passed between these pieces. (18) In that day God made a covenant with Abram, saying, “To your seed I have given this land, from the river of Egypt to the great river, the river Euphrates: (19) the Kenites, the Kenizzites, the Kadmonites, (20) the Hittites, the Perizzites, the Rephaim, (21) the Amorites, the Canaanites, the Girgashites, and the Jebusites.”

34.שמות פרשת וארא פרק ו פסוק ב - ט, 

(ב) וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אֲנִ֥י הֽ': (ג) וָאֵרָ֗א אֶל־אַבְרָהָ֛ם אֶל־יִצְחָ֥ק וְאֶֽל־יַעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י ה֔' לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם: (ד) וְגַ֨ם הֲקִמֹ֤תִי אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתָּ֔ם לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֵ֛ת אֶ֥רֶץ מְגֻרֵיהֶ֖ם אֲשֶׁר־גָּ֥רוּ בָֽהּ: (ה) וְגַ֣ם׀ אֲנִ֣י שָׁמַ֗עְתִּי אֶֽת־נַאֲקַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם מַעֲבִדִ֣ים אֹתָ֑ם וָאֶזְכֹּ֖ר אֶת־בְּרִיתִֽי: (ו) לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ אֲנִ֣י ה֒' וְהוֹצֵאתִ֣י אֶתְכֶ֗ם מִתַּ֙חַת֙ סִבְלֹ֣ת מִצְרַ֔יִםוְהִצַּלְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵעֲבֹדָתָ֑ם וְגָאַלְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בִּזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבִשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים: (ז) וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֥ם לִי֙ לְעָ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י ה֙' אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם הַמּוֹצִ֣יא אֶתְכֶ֔ם מִתַּ֖חַת סִבְל֥וֹת מִצְרָֽיִם: (ח) וְהֵבֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֣ת אֹתָ֔הּ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב וְנָתַתִּ֨י אֹתָ֥הּ לָכֶ֛ם מוֹרָשָׁ֖ה אֲנִ֥י הֽ': (ט) וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֛ה כֵּ֖ן אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מִקֹּ֣צֶר ר֔וּחַ וּמֵעֲבֹדָ֖ה קָשָֽׁה: פ

(2) God spoke to Moses, and said to him, “I am God; (3) and I appeared to Abraham, to Isaac, and to Jacob, as God Almighty; but by my name God I was not known to them. (4) I have also established my covenant with them, to give them the land of Canaan, the land of their travels, in which they lived as aliens. (5) Moreover, I have heard the groaning of the children of Israel, whom the Egyptians keep in bondage, and I have remembered my covenant. (6) Therefore tell the children of Israel, ‘I am God, and I will bring you out from under the burdens of the Egyptians, and I will rid you out of their bondage, and I will redeem you with an outstretched arm, and with great judgments: (7) and I will take you to me for a people, and I will be to you a God; and you shall know that I am God your God, who brings you out from under the burdens of the Egyptians. (8) I will bring you into the land which I swore to give to Abraham, to Isaac, and to Jacob; and I will give it to you for a heritage: I am God.’” (9) Moses spoke so to the children of Israel, but they didn’t listen to Moses for anguish of spirit, and for cruel bondage.

35.דברים פרשת וזאת הברכה פרק לג פסוק א - ה, א-ה

(א) וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בֵּרַ֥ךְ מֹשֶׁ֛ה אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לִפְנֵ֖י מוֹתֽוֹ: (ב) וַיֹּאמַ֗ר ה֞' מִסִּינַ֥י בָּא֙ וְזָרַ֤ח מִשֵּׂעִיר֙ לָ֔מוֹ הוֹפִ֙יעַ֙ מֵהַ֣ר פָּארָ֔ן וְאָתָ֖ה מֵרִבְבֹ֣ת קֹ֑דֶשׁ מִֽימִינ֕וֹ אֵ֥שׁ דָּ֖ת לָֽמוֹ: (ג) אַ֚ף חֹבֵ֣ב עַמִּ֔ים כָּל־קְדֹשָׁ֖יו בְּיָדֶ֑ךָ וְהֵם֙ תֻּכּ֣וּ לְרַגְלֶ֔ךָ יִשָּׂ֖א מִדַּבְּרֹתֶֽיךָ: (ד) תּוֹרָ֥ה צִוָּה־לָ֖נוּ מֹשֶׁ֑ה מוֹרָשָׁ֖ה קְהִלַּ֥ת יַעֲקֹֽב: (ה) וַיְהִ֥י בִישֻׁר֖וּן מֶ֑לֶךְ בְּהִתְאַסֵּף֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם יַ֖חַד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

36.הגדה של פסח - נוסח ההגדה: 

כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ:

 אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם, וְלֹא עָשָֹה בָהֶם שְׁפָטִים דַּיֵּנוּ:

 אִלּוּ עָשָֹה בָהֶם שְׁפָטִים, וְלֹא עָשָֹה בֵאלֹהֵיהֶם דַּיֵּנוּ:

 אִלּוּ עָשָֹה בֵאלֹהֵיהֶם, וְלֹא הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם דַּיֵּנוּ:

 אִלּוּ הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם, וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם דַּיֵּנוּ:

 אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם, וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם דַּיֵּנוּ:

 אִלּוּ קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, וְלֹא הֶעֱבִירָנוּ בְתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה דַּיֵּנוּ:

 אִלּוּ הֶעֱבִירָנוּ בְתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה, וְלֹא שִׁקַּע צָרֵינוּ בְּתוֹכוֹ דַּיֵּנוּ:

 אִלּוּ שִׁקַּע צָרֵינוּ בְּתוֹכוֹ, וְלֹא סִפֵּק צָרְכֵנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה דַּיֵּנוּ:

 אִלּוּ סִפֵּק צָרְכֵנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְלֹא הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן דַּיֵּנוּ:

אִלּוּ הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן, וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַשַּׁבָּת דַּיֵּנוּ:

 אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַשַּׁבָּת, וְלֹא קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי דַּיֵּנוּ:

 אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה דַּיֵּנוּ:

 אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, וְלֹא הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל דַּיֵּנוּ:

 אִלּוּ הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל, וְלֹא בָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה דַּיֵּנוּ:

Alhatorah https://mg.alhatorah.org

חיזוק לב פרעה (קישור לעיון) – שמות ג':י"ט, שמות ד':כ"א, שמות ז':י"ג, שמות ז':י"ד, שמות ז':כ"ב-כ"ג, שמות ח':ט"ו, שמות ח':י"א, שמות ח':כ"ח, שמות ט':ז', שמות ט':י"ב, שמות ט':ל"ד, שמות י':א', שמות י':כ', שמות י':כ"ז, שמות י"א:ט'-י', שמות י"ג:ט"ו, שמות י"ד:ד', שמות י"ד:ח', שמות י"ד:י"ז-י"ח