פרשיות וַיַּקְהֵ֣ל - פְקוּדֵ֤י התשפ״ג

 פרשיות וַיַּקְהֵ֣ל - פְקוּדֵ֤י התשפ״ג 

 

הרב ארי דוד קאהן                                                               ari.kahn@biu.ac.il

 

1.    שמות (פרשת ויקהל) פרק לה 

(א) וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כָּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה֖' לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם: (ב) שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֘ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן לַה֑' כָּל־הָעֹשֶׂ֥ה ב֛וֹ מְלָאכָ֖ה יוּמָֽת: … (ד) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אֶל־כָּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה֖' לֵאמֹֽר: (ה) קְח֨וּ מֵֽאִתְּכֶ֤ם תְּרוּמָה֙ לַֽה֔' כֹּ֚ל נְדִ֣יב לִבּ֔וֹ יְבִיאֶ֕הָ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת ה֑' זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת: (ו) וּתְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ וְעִזִּֽים: (ז) וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאָדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים וַעֲצֵ֥י שִׁטִּֽים: (ח) וְשֶׁ֖מֶן לַמָּא֑וֹר וּבְשָׂמִים֙ לְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים: (ט) וְאַ֨בְנֵי־שֹׁ֔הַם וְאַבְנֵ֖י מִלֻּאִ֑ים לָאֵפ֖וֹד וְלַחֹֽשֶׁן: …

2.    רש"י שמות (פרשת ויקהל) פרק לה פסוק א

וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה - לְמָחֳרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּשֶׁיָּרַד מִן הָהָר, …

3.    שמות (פרשת ויקהל) פרק לו 

(ג) וַיִּקְח֞וּ מִלִּפְנֵ֣י מֹשֶׁ֗ה אֵ֤ת כָּל־הַתְּרוּמָה֙ אֲשֶׁ֨ר הֵבִ֜יאוּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לִמְלֶ֛אכֶת עֲבֹדַ֥ת הַקֹּ֖דֶשׁ לַעֲשֹׂ֣ת אֹתָ֑הּ וְ֠הֵם הֵבִ֨יאוּ אֵלָ֥יו ע֛וֹד נְדָבָ֖ה בַּבֹּ֥קֶר בַּבֹּֽקֶר: …(ה) וַיֹּאמְרוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֣ה לֵּאמֹ֔ר מַרְבִּ֥ים הָעָ֖ם לְהָבִ֑יא מִדֵּ֤י הָֽעֲבֹדָה֙ לַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה֖' לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽהּ: (ו) וַיְצַ֣ו מֹשֶׁ֗ה וַיַּעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בַּֽמַּחֲנֶה֘ לֵאמֹר֒ אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֗ה אַל־יַעֲשׂוּ־ע֛וֹד מְלָאכָ֖ה לִתְרוּמַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ וַיִּכָּלֵ֥א הָעָ֖ם מֵהָבִֽיא: (ז) וְהַמְּלָאכָ֗ה הָיְתָ֥ה דַיָּ֛ם לְכָל־הַמְּלָאכָ֖ה לַעֲשׂ֣וֹת אֹתָ֑הּ וְהוֹתֵֽר: 

4.    שמות (פרשת פקודי) פרק מ 

(א) וַיְדַבֵּ֥ר ה֖' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: (ב) בְּיוֹם־הַחֹ֥דֶשׁ הָרִאשׁ֖וֹן בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ תָּקִ֕ים אֶת־מִשְׁכַּ֖ן אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:…

(לד) וַיְכַ֥ס הֶעָנָ֖ן אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וּכְב֣וֹד ה֔' מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן: (לה) וְלֹא־יָכֹ֣ל מֹשֶׁ֗ה לָבוֹא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד כִּֽי־שָׁכַ֥ן עָלָ֖יו הֶעָנָ֑ן וּכְב֣וֹד ה֔' מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן: (לו) וּבְהֵעָל֤וֹת הֶֽעָנָן֙ מֵעַ֣ל הַמִּשְׁכָּ֔ן יִסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּכֹ֖ל מַסְעֵיהֶֽם: (לז) וְאִם־לֹ֥א יֵעָלֶ֖ה הֶעָנָ֑ן וְלֹ֣א יִסְע֔וּ עַד־י֖וֹם הֵעָלֹתֽוֹ: (לח) כִּי֩ עֲנַ֨ן ה֤' עַֽל־הַמִּשְׁכָּן֙ יוֹמָ֔ם וְאֵ֕שׁ תִּהְיֶ֥ה לַ֖יְלָה בּ֑וֹ לְעֵינֵ֥י כָל־בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכָל־מַסְעֵיהֶֽם:

5.    טור אורח חיים הלכות סוכה סימן תרכה הלכות סוכה:

... וְהַסֻּכּוֹת שֶׁאוֹמֵר הַכָּתוּב שֶׁהוֹשִׁיבָנוּ בָּהֶם הֵם עַנְנֵי כְּבוֹדוֹ שֶׁהֶקֵּפָן בָּהֶם לְבַל יַכֶּה בָּהֶם שָׁרָב וְשֶׁמֶשׁ וְדֻגְמָא לָזֶה צוּוֵּנוּ לַעֲשׂוֹת סֻכּוֹת כְּדֵי שֶׁנִּזְכֹּר נִפְלְאוֹתָיו וְנוֹרְאוֹתָיו וְאַף עַל פִּי שֶׁיָּצָאנוּ מִמִּצְרַיִם בְּחֹדֶשׁ נִיסָן לֹא צווֵּּנוּ לַעֲשׂוֹת סֻכָּה בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן לְפִי שֶׁהוּא יְמוֹת הַקַּיִץ וְדֶרֶךְ כָּל אָדָם לַעֲשׂוֹת סֻכָּה לַצֵּל וְלֹא הָיְתָה נִכֶּרֶת עֲשִׂיָּתֵנוּ בָּהֶם שֶׁהֵם בְּמִצְוַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרֵךְ וְלָכֵן צִוָּה אוֹתָנוּ שֶׁנַּעֲשָׂה בְּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי שֶׁהוּא זְמַן הַגְּשָׁמִים וְדֶרֶךְ כָּל אָדָם לָצֵאת מִסֻּכָּתוֹ וְלֵשֵׁב בְּבֵיתוֹ וַאֲנַחְנוּ יוֹצְאִין מִן הַבַּיִת לֵשֵׁב בַּסֻּכָּה בָּזֶה יִרְאֶה לְכָל שֶׁמִּצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹתָהּ ...

6.    שמות פרק יג, כ-כב 

(כ) וַיִּסְע֖וּ מִסֻּכֹּ֑ת וַיַּחֲנ֣וּ בְאֵתָ֔ם בִּקְצֵ֖ה הַמִּדְבָּֽר: (כא) וַֽה֡' הֹלֵךְ֩ לִפְנֵיהֶ֨ם יוֹמָ֜ם בְּעַמּ֤וּד עָנָן֙ לַנְחֹתָ֣ם הַדֶּ֔רֶךְ וְלַ֪יְלָה בְּעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ לְהָאִ֣יר לָהֶ֑ם לָלֶ֖כֶת יוֹמָ֥ם וָלָֽיְלָה: (כב) לֹֽא־יָמִ֫ישׁ עַמּ֤וּד הֶֽעָנָן֙ יוֹמָ֔ם וְעַמּ֥וּד הָאֵ֖שׁ לָ֑יְלָה לִפְנֵ֖י הָעָֽם: פ

7.    כתר יונתן שמות פרשת בשלח פרק יג 

(כ) וַיִּסְעוּ מִסֻּכּוֹת מָקוֹם שֶׁנִּתְכַּסּוּ בְּעַנְנֵי כָּבוֹד וַיַּחֲנוּ [וְיִשְׁהוּ] בְּאִתָּם שֶׁבְּצַד הַמִּדְבָּר: (כא) וכבוד שכינתו של יי מנהיג לפניהם ביום בעמוד של ענן להנהיגם בדרך ובלילה חזר עמוד של ענן מאחריהם להחשיך לרודפיהם מִן אחריהם ועמוד של אש להאיר לִפניהם ללכת ביום ובלילה:

 

8.    שולחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תרכה סעיף א 

בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' כי בסוכות הושבתי את בני ישראל הם ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש ומצוהלתקן הסוכה מיד לאחר יום כפור, דמצוה הבאה לידו אל יחמיצנה (מהרי"ל).

9.    שערי תשובה סימן תרכה 

[א] ומצוה כו' - ובא"ר משמע שאין לתקן הסוכה מכל וכל קודם יוה"כ ומפרש עפ"י המדרש למה אנו עושין סוכות אחר יוה"כ שמא יצא דינינו לגלות כו' ע"ש והוא סמך בעלמא דודאי מה שהסוכה היא דוגמת גלות אינו רק מחמת הישיבה אבל לא העשיה וא"כ אדרבא היה טוב להקדים מטעם שכ' שמצוה זו שעשה הסוכה תצטרף להכריע לכף זכות כמ"ש הלבוש לענין קידוש הלבנה …

10.שיר השירים פרק א פסוק א - ד

(א) שִׁ֥יר הַשִּׁירִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לִשְׁלֹמֹֽה: (ב) יִשָּׁקֵ֙נִי֙ מִנְּשִׁיק֣וֹת פִּ֔יהוּ כִּֽי־טוֹבִ֥ים דֹּדֶ֖יךָ מִיָּֽיִן: (ג) לְרֵ֙יחַ֙ שְׁמָנֶ֣יךָ טוֹבִ֔ים שֶׁ֖מֶן תּוּרַ֣ק שְׁמֶ֑ךָ עַל־כֵּ֖ן עֲלָמ֥וֹת אֲהֵבֽוּךָ: (ד) מָשְׁכֵ֖נִי אַחֲרֶ֣יךָ נָּר֑וּצָה הֱבִיאַ֨נִי הַמֶּ֜לֶךְ חֲדָרָ֗יו נָגִ֤ילָה וְנִשְׂמְחָה֙ בָּ֔ךְ נַזְכִּ֤ירָה דֹדֶ֙יךָ֙ מִיַּ֔יִן מֵישָׁרִ֖ים אֲהֵבֽוּךָ: ס

11.פירוש הגר"א לשיר השירים פרק א

12.ספר קול אליהו על ויקרא פרק כג פסוק מג 

למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים וגו' ^{(שם כג. מג)} הנה רבים מקשים למה אנחנו עושים סוכות בתשרי כיון שהוא נגד היקף ענני כבוד היה ראוי לעשותו בניסן כי בניסן היה תחילת היקף עננים, אמנם י"ל לפי שכשעשו את העגל נסתלקו העננים ואז לא חזרו עד שהתחילו לעשות המשכן, ומשה ירד ביום הכפורים וממחרת יום הכפורים ויקהל משה וצוה על מלאכת המשכן, וזה היה בי"א בתשרי, וכתיב ^{(שמות לו. ג)} והעם הביאו עוד נדבה בבוקר בבוקר עוד ב' ימים, הרי י"ג בתשרי, ובי"ד בתשרי נטלו כל חכם לב ממשה את הזהב במנין ומשקל, ובחמשה עשר התחילו לעשות, ואז חזרו הענני כבוד ולכך אנו עושים סוכות בט"ו בתשרי. (תלמידו ונכדו בעבודת הגרשוני על שה"ש. הכתב והקבלה. פי' הגר"א על שה"ש):

13.שמות פרק כג, יד-טז 

(יד) שָׁלֹ֣שׁ רְגָלִ֔ים תָּחֹ֥ג לִ֖י בַּשָּׁנָֽה: (טו) אֶת־חַ֣ג הַמַּצּוֹת֘ תִּשְׁמֹר֒ שִׁבְעַ֣ת יָמִים֩ תֹּאכַ֨ל מַצּ֜וֹת כַּֽאֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֗ךָ לְמוֹעֵד֙ חֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֔יב כִּי־ב֖וֹ יָצָ֣אתָ מִמִּצְרָ֑יִם וְלֹא־יֵרָא֥וּ פָנַ֖י רֵיקָֽם: (טז) וְחַ֤ג הַקָּצִיר֙ בִּכּוּרֵ֣י מַעֲשֶׂ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר תִּזְרַ֖ע בַּשָּׂדֶ֑ה וְחַ֤ג הָֽאָסִף֙ בְּצֵ֣את הַשָּׁנָ֔ה בְּאָסְפְּךָ֥ אֶֽת־מַעֲשֶׂ֖יךָ מִן־הַשָּׂדֶֽה:

14.שמות פרק לד פסוק כב 

וְחַ֤ג שָׁבֻעֹת֙ תַּעֲשֶׂ֣ה לְךָ֔ בִּכּוּרֵ֖י קְצִ֣יר חִטִּ֑ים וְחַג֙ הָֽאָסִ֔יף תְּקוּפַ֖ת הַשָּׁנָֽה:

 

15.דברים (פרשת ראה) פרק טז פסוק יג

חַ֧ג הַסֻּכֹּ֛ת תַּעֲשֶׂ֥ה לְךָ֖ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בְּאָ֨סְפְּךָ֔ מִֽגָּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶֽךָ:

16.משך חכמה שמות פרק כג פסוק טז 

וְחַג הָאָסִף. וכן ב"כי תשא" (להלן לד, כב). לא כן בדברים (טז, יג) כתיב "חג הסוכות". הטעם על פי דברי הגר"א (שיר השירים ד, טז) כשניתן לוחות השניים ומשה ירד מן ההר וחזרו ענני הכבוד בט"ו לחודש תשרי נצטוו על סוכות כידוע. ולכך, אז קודם דברות שניות נקרא חג האסיף ולא חג הסוכות. ...

17.תלמוד ירושלמי מסכת שבת פרק יב הלכה ג

וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא יִתֵּן שֶׁבִּפְנִים בַּחוּץ, וְשֶׁבַּחוּץ בִּפְנִים. טַבָּעוֹת הָיוּ מוֹכִיחוֹת. וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא יַחְלִיף. א"ר אָחָא, לוּכְסָן הָיוּ כָּתוּב עֲלֵיהֶן וְיַחְלִיף! א"ר אֵימִי (שמות כז) וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ. וְכִי יֵשׁ מִשְׁפָּט לָעֵצִים? אֶלָּא אֵי זֶהוּ קֶרֶשׁ זָכָה לְהִינָתֵן בַּצָּפוֹן יִנָּתֵן בַּצָּפוֹן, בַּדָּרוֹם יִנָּתֵן בַּדָּרוֹם.

18.ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות סוכות 

אמר מהר"י סג"ל שראה שרבו מהר"ש ^{(שלום בן יצחק)} היה מסמן הדפין למחיצת הסוכה אב"ג, כדי לראות סדר עמידתם שלא לשנותם משנה לשנה.

19.של"ה מסכת חולין פרק נר מצוה כא.

בענין הנחת הטלית, ראוי שאותן ציציות שבאו ראשונה בצד ראש שיהיו לעולם לצד הראש, כיון שזכו להיות למעלה אין ראוי שירדו ממעלתן. ועל כן נוהגים לעשות עטרת תפארת להיכר שהוא חלק הראש, שלא יחליפנו ולא ימיר אותו עליונים למטה ותחתונים למעלה. וראיה לדבר ממאי דאמרינן בירושלמי ^{(שבת פי"ב ה"ג)} והביאו ר"ן במסכת שבת פרק הבונה ^{(קג א),} גבי מה שאמרו חכמי המשנה ז"ל ^(שם) שכותבין קרשי המשכן לידע איזהו בן זוגו. זה לשונו שם, אמר רבי אמי, 'והקמת את המשכן כמשפטו' ^{(שמות כו, ל)}, וכי יש משפט לעצים? אלא קרש שזכה לינתן בצפון ינתן בצפון לעולם, וכן בדרום ינתן בדרום, לפיכך רושמין עליהם שלא יחליפו וכו'. וכעין זה מצאתי במהרי"ל בהלכות סוכה איך שראה שרבו מהר"ש היה מסמן הדפין למחיצת הסוכה א' ב' ג', כדי לראות סדר עמידתן שלא לשנותן משנה לשנה, עכ"ל (עמק ברכה).

20.שמות (פרשת כי תשא) פרק לד פסוק כח – לה

(כח) וַֽיְהִי־שָׁ֣ם עִם־ה֗' אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה לֶ֚חֶם לֹ֣א אָכַ֔ל וּמַ֖יִם לֹ֣א שָׁתָ֑ה וַיִּכְתֹּ֣ב עַל־ הַלֻּחֹ֗ת אֵ֚ת דִּבְרֵ֣י הַבְּרִ֔ית עֲשֶׂ֖רֶת הַדְּבָרִֽים: (כט) וַיְהִ֗י בְּרֶ֤דֶת מֹשֶׁה֙ מֵהַ֣ר סִינַ֔י וּשְׁנֵ֨י לֻחֹ֤ת הָֽעֵדֻת֙ בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה בְּרִדְתּ֖וֹ מִן־הָהָ֑ר וּמֹשֶׁ֣ה לֹֽא־יָדַ֗ע כִּ֥י קָרַ֛ן ע֥וֹר פָּנָ֖יו בְּדַבְּר֥וֹ אִתּֽוֹ: (ל) וַיַּ֨רְא אַהֲרֹ֜ן וְכָל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה וְהִנֵּ֥ה קָרַ֖ן ע֣וֹר פָּנָ֑יו וַיִּֽירְא֖וּ מִגֶּ֥שֶׁת אֵלָֽיו: (לא) וַיִּקְרָ֤א אֲלֵהֶם֙ מֹשֶׁ֔ה וַיָּשֻׁ֧בוּ אֵלָ֛יו אַהֲרֹ֥ן וְכָל־הַנְּשִׂאִ֖ים בָּעֵדָ֑ה וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֖ה אֲלֵהֶֽם: (לב) וְאַחֲרֵי־כֵ֥ן נִגְּשׁ֖וּ כָּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְצַוֵּ֕ם אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר ה֛' אִתּ֖וֹ בְּהַ֥ר סִינָֽי: (לג) וַיְכַ֣ל מֹשֶׁ֔ה מִדַּבֵּ֖ר אִתָּ֑ם וַיִּתֵּ֥ן עַל־פָּנָ֖יו מַסְוֶֽה: (לד) וּבְבֹ֨א מֹשֶׁ֜ה לִפְנֵ֤י ה֙' לְדַבֵּ֣ר אִתּ֔וֹ יָסִ֥יר אֶת־הַמַּסְוֶ֖ה עַד־צֵאת֑וֹ וְיָצָ֗א וְדִבֶּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר יְצֻוֶּֽה: (לה) וְרָא֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־פְּנֵ֣י מֹשֶׁ֔ה כִּ֣י קָרַ֔ן ע֖וֹר פְּנֵ֣י מֹשֶׁ֑ה וְהֵשִׁ֨יב מֹשֶׁ֤ה אֶת־הַמַּסְוֶה֙ עַל־פָּנָ֔יו עַד־בֹּא֖וֹ לְדַבֵּ֥ר אִתּֽוֹ: ס

21.ויקרא (פרשת אחרי מות) פרק טז 

(א) וַיְדַבֵּ֤ר ה֙' אֶל־מֹשֶׁ֔ה אַחֲרֵ֣י מ֔וֹת שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן בְּקָרְבָתָ֥ם לִפְנֵי־ה֖' וַיָּמֻֽתוּ: (ב) וַיֹּ֨אמֶר ה֜' אֶל־מֹשֶׁ֗ה דַּבֵּר֘ אֶל־אַהֲרֹ֣ן אָחִיךָ֒ וְאַל־יָבֹ֤א בְכָל־עֵת֙ אֶל־הַקֹּ֔דֶשׁ מִבֵּ֖ית לַפָּרֹ֑כֶת אֶל־פְּנֵ֨י הַכַּפֹּ֜רֶת אֲשֶׁ֤ר עַל־הָאָרֹן֙ וְלֹ֣א יָמ֔וּת כִּ֚י בֶּֽעָנָ֔ן אֵרָאֶ֖ה עַל־הַכַּפֹּֽרֶת: (ג) בְּזֹ֛את יָבֹ֥א אַהֲרֹ֖ן אֶל־הַקֹּ֑דֶשׁ … (ח) וְנָתַ֧ן אַהֲרֹ֛ן עַל־שְׁנֵ֥י הַשְּׂעִירִ֖ם גֹּרָל֑וֹת גּוֹרָ֤ל אֶחָד֙ לַה֔' וְגוֹרָ֥ל אֶחָ֖ד לַעֲזָאזֵֽל: (ט) וְהִקְרִ֤יב אַהֲרֹן֙ אֶת־הַשָּׂעִ֔יר אֲשֶׁ֨ר עָלָ֥ה עָלָ֛יו הַגּוֹרָ֖ל לַה֑' וְעָשָׂ֖הוּ חַטָּֽאת: (י) וְהַשָּׂעִ֗יר אֲשֶׁר֩ עָלָ֨ה עָלָ֤יו הַגּוֹרָל֙ לַעֲזָאזֵ֔ל יָֽעֳמַד־חַ֛י לִפְנֵ֥י ה֖' לְכַפֵּ֣ר עָלָ֑יו לְשַׁלַּ֥ח אֹת֛וֹ לַעֲזָאזֵ֖ל הַמִּדְבָּֽרָה: (יא) וְהִקְרִ֨יב אַהֲרֹ֜ן אֶת־פַּ֤ר הַֽחַטָּאת֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ וְכִפֶּ֥ר בַּֽעֲד֖וֹ וּבְעַ֣ד בֵּית֑וֹ וְשָׁחַ֛ט אֶת־פַּ֥ר הַֽחַטָּ֖את אֲשֶׁר־לֽוֹ: (יב) וְלָקַ֣ח מְלֹֽא־הַ֠מַּחְתָּה גַּֽחֲלֵי־אֵ֞שׁ מֵעַ֤ל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ מִלִּפְנֵ֣י ה֔' וּמְלֹ֣א חָפְנָ֔יו קְטֹ֥רֶת סַמִּ֖ים דַּקָּ֑ה וְהֵבִ֖יא מִבֵּ֥ית לַפָּרֹֽכֶת: (יג) וְנָתַ֧ן אֶֽת־הַקְּטֹ֛רֶת עַל־הָאֵ֖שׁ לִפְנֵ֣י ה֑' וְכִסָּ֣ה׀ עֲנַ֣ן הַקְּטֹ֗רֶת אֶת־הַכַּפֹּ֛רֶת אֲשֶׁ֥ר עַל־הָעֵד֖וּת וְלֹ֥א יָמֽוּת: (יד) וְלָקַח֙ מִדַּ֣ם הַפָּ֔ר וְהִזָּ֧ה בְאֶצְבָּע֛וֹ עַל־פְּנֵ֥י הַכַּפֹּ֖רֶת קֵ֑דְמָה וְלִפְנֵ֣י הַכַּפֹּ֗רֶת יַזֶּ֧ה שֶֽׁבַע־פְּעָמִ֛ים מִן־הַדָּ֖ם בְּאֶצְבָּעֽוֹ: (טו) וְשָׁחַ֞ט אֶת־שְׂעִ֤יר הַֽחַטָּאת֙ אֲשֶׁ֣ר לָעָ֔ם וְהֵבִיא֙ אֶת־דָּמ֔וֹ אֶל־מִבֵּ֖ית לַפָּרֹ֑כֶת וְעָשָׂ֣ה אֶת־דָּמ֗וֹ כַּאֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ לְדַ֣ם הַפָּ֔ר וְהִזָּ֥ה אֹת֛וֹ עַל־הַכַּפֹּ֖רֶת וְלִפְנֵ֥י הַכַּפֹּֽרֶת: (טז) וְכִפֶּ֣ר עַל־הַקֹּ֗דֶשׁ מִטֻּמְאֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִפִּשְׁעֵיהֶ֖ם לְכָל־חַטֹּאתָ֑ם וְכֵ֤ן יַעֲשֶׂה֙ לְאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד הַשֹּׁכֵ֣ן אִתָּ֔ם בְּת֖וֹךְ טֻמְאֹתָֽם: (יז) וְכָל־אָדָ֞ם לֹא־יִהְיֶ֣ה׀ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד בְּבֹא֛וֹ לְכַפֵּ֥ר בַּקֹּ֖דֶשׁ עַד־צֵאת֑וֹ וְכִפֶּ֤ר בַּעֲדוֹ֙ וּבְעַ֣ד בֵּית֔וֹ וּבְעַ֖ד כָּל־קְהַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל: … (כט) וְהָיְתָ֥ה לָכֶ֖ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם בַּחֹ֣דֶשׁ הַ֠שְּׁבִיעִי בֶּֽעָשׂ֨וֹר לַחֹ֜דֶשׁ תְּעַנּ֣וּ אֶת־נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֗ם וְכָל־ מְלָאכָה֙ לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ הָֽאֶזְרָ֔ח וְהַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶֽם: (ל) כִּֽי־בַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶ֖ם לְטַהֵ֣ר אֶתְכֶ֑ם מִכֹּל֙ חַטֹּ֣אתֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֥י ה֖' תִּטְהָֽרוּ: 

22.זהר מנוקד/תרגום/ חלק ג דף קג/ב

[בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ חָסֵר, וְזֶה עָנָן אֶחָד שֶׁכֻּלָּם קְשׁוּרִים בּוֹ, שֶׁכָּתוּב כִּי עֲנַן ה' עֲלֵיהֶם יוֹמָם. וְכָתוּב וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם. זֶהוּ עֲנָנוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, שֶׁנִּקְרָא יוֹמָם, שֶׁכָּתוּב (תהלים מב) יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ. עָנָן אֶחָד נוֹטֵל עִמּוֹ חֲמִשָּׁה אֲחֵרִים, וְהֵם שִׁשָּׁה. וְעָנָן אַחֵר, שֶׁכָּתוּב וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה, זֶה הֵאִיר לְיִשְׂרָאֵל מֵהָאוֹר שֶׁל אוֹתָם הַשִּׁשָּׁה.בַּסֻּכּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים וְגוֹ'. מִצְוָה (מ"ה) זוֹ לֵישֵׁב בְּסֻכָּה. וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ, כְּדֵי לְהַרְאוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִים בְּסוֹד הָאֱמוּנָה בְּלִי פַחַד כְּלָל, שֶׁהֲרֵי הַמְקַטְרֵג נִפְרָד מֵהֶם, וְכָל מִי שֶׁהוּא בְּסוֹד הָאֱמוּנָה, יוֹשֵׁב בַּסֻּכָּה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, שֶׁכָּתוּב כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. מִי שֶׁהוּא בְּסוֹד הָאֱמוּנָה וּמֵהַזֶּרַע וְהַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. וְהַסּוֹד הַזֶּה נֶאֱמַר בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת.]‏

23.ספר תפארת שלמה - על מועדים - לחג הסוכות 

וז"ש כי בסוכות הושבתי בסוכות ענני כבוד הושבתי בתשובה את בנ"י ועי"ז זכו לכל הגדולה. מעתה שובו שובו בנ"י ויהי' גם עתה אור העליון מקיף עליכם מכל צד כמ"ש (תהלים כז, ה) כי יצפנני בסוכה ביום רעה יסתירני בסתר אהלו.

24.ר' צדוק הכהן מלובלין - ליקוטי מאמרים עמוד קמט

וזהו תכלית העבודה והשתדלות אדם בעולם הזה להסיר מסך המבדיל עד שיבוא ויגיע להשיג בהירות אור ה' יתברך המקיפו [כידוע שממנו מזדכך חיצונות הכלי וזה סוד כי קרן עור פניו כנודע והיינו דיש עור ובשר והעור נקרא בזוהר משכא דחויא שמצידו החטאים, והיינו בעולם הזה שלא נזדכך ולכך נראה למראית העין פנימות הכלי טוב מן חיצונותה ובאמת החיצונות טוב כנודע והיינו על דרך שאמרו (ברכות ל"ד ב) במקום שבעלי תשובה עומדים וכו' וזה יקר יותר אחר הזיכוך כשמשיג האור מקיף ואין כאן מקומו להאריך] ואור הפנימי שבכוחות הפועלים שלו, וכידוע בזוהר (ח"ג ק' ב) על פסוק (בראשית ל"ג, י"ז) ויעקב נסע סוכתה שאחר הניצוח לעשו בראש השנה ויום הכפורים אז מגיע לסוכות שזהו נגד ענני כבוד והיינו אור מקיף:

25.פירוש הרמח"ל על התורה - ספר במדבר 

וישמע הכנעני וגו' (כא, א-ג). אמרו רז"ל, שמע שמת אהרן וגו'. ענני הכבוד הם סוד המקיפים כידוע. ועד שהם שולטים - מרחיקים הס"א מן הקדושה, ואם הם נעלמים ח"ו, אדרבא - מעיזה פניה ומקטרגת. ובזכות אהרן היו מאירים אלו המקיפים, וכשאלו נסתלקו במיתתו,

26.תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת סוכה פרק ה 

א"ר יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ בֵּית שׁוֹאֵבָה? שֶׁמִּשָּׁם שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקוֹדֶשׁ, עַל שֵׁם (ישעיה יב) וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה. … א"ר יוֹנָה, יוֹנָה בֶּן אָמִיתָי מֵעוֹלֵי רְגָלִים הָיָה, וְנִכְנַס לְשִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה וְשָׁרָת עָלָיו רוּחַ הַקוֹדֶשׁלְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה אֶלָּא עַל לֵב שָׂמֵחַ. מ"ט (מלכים ב, ג) וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְּנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים. א"ר בִּנְיָמִין בַּר לֵוִי, וְהָיָה כְּנַגֵּן בִּמְנַגֵּן אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וְהָיָה כְּנַגָּן הַמְּנַגֵּן (מלכים ב, ג, טו) וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים.