וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה -Celebrating the Demise of our Enemies?

 וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה

 Celebrating the Demise of our Enemies?

 

הרב ארי דוד קאהן             

1.    פסיקתא דרב כהנא נספחים ב - פרשה אחרת ד"ה ושמחת בחגיך (דברים) 

ד"א למה אין כת' שם שמחה, בשביל שמתו בו המצריים. וכן את מוצא כל שבעת ימי החג אנו קורין בהן את ההלל, אבל בפסח אין אנו קורין בהן את ההלל אלא ביום טוב הראשון ולילו, למה, כדאמר שמואל בנפול אויביך אל תשמח (משלי כד: יז).

2.    ילקוט שמעוני ויקרא - פרק כג - רמז תרנד 

והייתי אך שמח ושמחתם לפניי ה' אלהיכם שבעת ימים. אבל בפסח אין אתה מוצא שכתוב בו אפילו שמחה אחת למה. אתה מוצא שבפסח התבואה נידונית ואין אדם יודע אם עושה השנה [תבואה] אם אינו עושה [לפיכך אין כתוב שם שמחה]. דבר אחר בשביל שמתו בו המצריים. וכן אתה מוצא כל שבעת ימי החג אנו קורין בהן את ההלל אבל בפסח אין אנו קורין את ההלל אלא ביום טוב הראשון ולילו. למה משום בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך.

3.    תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לט עמוד ב 

[^{מלכים א פרק כב פסוק לו}] וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה בַּמַּחֲנֶה - אמר רבי אחא בַּר חֲנִינָא,: ^{משלי פרק יא פסוק י} (בְּטוּב צַדִּיקִים תַּעֲלֹץ קִרְיָה) וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה. וּמִי חֲדִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַפַּלְתָּן שֶׁל רְשָׁעִים? הָכְּתִיב  ^{[דברי הימים ב פרק כ פסוק כא]} (וַיִּוָּעַץ אֶל הָעָם וַיַּעֲמֵד מְשֹׁרֲרִים לַה' וּמְהַלְלִים לְהַדְרַת קֹדֶשׁ) בְּצֵאת לִפְנֵי הֶחָלוּץ וְאֹמְרִים הוֹדוּ לַה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, וְאָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, מִפְּנֵי מַה לֹּא נֶאֱמַר בְּהוֹדָאָה זוֹ - "כִּי - טוֹב"? לְפִי שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂמֵחַ בְּמַפַּלְתָּן שֶׁל רְשָׁעִים, דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, מַאי דִּכְתִיב, ^{(שמות יד)} "וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה"? בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לוֹמַר שִׁירָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַעֲשֵׂי יָדַי טוֹבְעִים בַּיָּם, וְאַתֶּם אוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנַי? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, הוּא אֵינוֹ שָׂשׂ, אֲבָל אֲחֵרִים מֵשִׂישׂ. דִּיקָא נַמִי, דִּכְתִיב, ^{(דברים כח)} "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ ה'" וְגוֹ', כְּתִיב, "יָשִׂישׂ", וְלֹא כְּתִיב "יָשׂוּשׂ" - שְׁמַע מִינָהּ

And there went out the song throughout the host: R. Aha b. Hanina said: [It is the song referred to in the verse.] When the wicked perish, there is song; [thus] when Ahab b. Omri perished there was ‘song’. But does the Holy One, blessed be He, rejoice over the downfall of the wicked? Is it not written, [That they should praise] as they went out before the army, and say, Give thanks unto the Lord for His mercy endureth for ever; concerning which R. Jonathan asked: Why are the words, He is good omitted from this expression of thanks? Because the Holy One, blessed be He, does not rejoice in the downfall of the wicked. For R. Samuel b. Nahman said in R. Jonathan's name: What is meant by, And one approached not the other all night? In that hour the ministering angels wished to utter the song [of praise] before the Holy One, blessed be He, but He rebuked them, saying: My handiwork [the Egyptians] is drowning in the sea; would ye utter song before me! — Said R. Jose b. Hanina: He Himself does not rejoice, yet He causes others to rejoice. Scripture supports this too, for it is written, [And it shall come to pass, that as the Lord rejoiced over you to do good . . . so yasis will the Lord] cause rejoicing [over you by destroying you], and not yasus [so will the Lord rejoice etc.] This proves it.

4.    משלי פרק יא 

 (י) בְּטוּב צַדִּיקִים תַּעֲלֹץ קִרְיָה וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה:

When it goes well with the righteous, the city rejoices; and when the wicked perish, there is jubilation.

5.    רש"י מסכת סנהדרין דף לט עמוד ב 

וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה - והיה העולם מצפה מתי תבא הָרִנָּה - איבודו של אחאב, וכשנהרג - עברה והוזכרה הָרִנָּה בפי הכל.

6.    תלמוד בבלי מסכת ערכין דף י עמוד א 

מאי שנא בחג דאמרי' כל יומא, ומאי שנא בפסח דלא אמרינן (דף י עמוד ב) כל יומא? דחג חלוקין בקרבנותיהן, דפסח אין חלוקין בקרבנותיהן.

7.    ספר שבולי הלקט הלכות שמחות סימן כב 

R. Zedakiah ben R. Avraham Ha Rofe of the Anavim family Rome 1210. studied in Wurzberg, Germany, with students of R. Samson of Sens. recorded customs and halachic rulings of French and German Torah scholars. returned to Italy died in 1275. 

וסדר התפלה בבית האבל כך מנהג שלנו. בתפלת שחרית מתחילין הזמירות מברוך שאמר עד ומהללים לשם תפארתך ואין קורין שם השירה והטעם נראה לי כדאמרינן במגילה פ"ק אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה בקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר להם הקדוש ברוך הוא מעשי ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני.

8.    ספר כלבו סימן נב 

The author of the Kol Bo ^{was apparently} R. Aharon ben R. Jacob ha - Cohen of Narbonne, France spent some time in Spain. In 1306 he was expelled from France together with all the Jews there, and he settled on the island of Majorca near Spain. ^{The Kol Bo is apparently the early version of R. Aharon's work Orchot Chayyim,}

ומה בין אלו מכל ימי החג שבכל ימי החג קורין אותן בלי דילוג, ויש נותנים טעם בדבר לפי שפסח כל הימים שוים בקרבנותיהם ולפיכך אין מברכין אלא על יום ראשון ושני שגם הוא ספק ראשון אבל בשביעי אף על פי שהוא קדש מפני שהוטבע פרעה וכל חילו בים בו ביום על דרך שאמרו ז"ל בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא השיב להם מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני לפיכך אין קורין אותו אלא בדילוג אבל בחג שכל יום ויום חלוק קרבנות מברכין על כל אחד ואחד שאין יום זה דומה לשעבר, ויש נותנין טעם אחר והוא דכיון דחג המצות לית ביה חובת מצה רק לילה ראשונה ושניה לפי שבשאר ימים אפשר ליה בפירות או בפת אורז ודוחן וכיוצא בהן לפיכך אין מברכין על ההלל רק בב' ימים הראשונים שהם חובת מצה שהיא עקר מצות היום אבל בחג שכל שבעת הימים צריך שישב בסוכה ויברך לישב בסוכה בכל עת שיכנס לישב בה צריך שיברך על ההלל ויגמור אותו בכל יום ובשמיני של חג גם כן שהוא רגל בפני עצמו כמו שנבאר בע"ה וגם בח' ימי חנוכה ראוי לברך בכל הימים לגמור לפי שבכל יום היה הנס הולך וחזק.

9.    ספר המנהגים (קלויזנר) סימן קכה 

ואין גומרין הלל אלא קורין אותו בדילוג, ומברכין לקרא את ההלל, לפי שהמצריים טבעו בים ביום ז' ואמר הקדוש ברוך הוא מעשי ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה, וא"ת בז' ובח' לא נגמור אותו אבל בחול המועד נגמור, א"כ נמצא ח"ה חשוב משביעי שהוא י"ט. ורש"י היה אומר לכך אין גומרין הלל בחול המועד לפי שנאמר (במדבר כח, כד) כאלה תעשו ליום שבעת הימים, ואין חילוק בקרבנותיהם מה שאין כן בשאר י"טא. 

10.לבוש אורח חיים סימן תצ 

כל הימים של חול המועד וב' ימים האחרונים של יום טוב אין גומרין את ההלל, אלא קורין אותו בדילוג כמו בראש חודש, דכיון שאין פסח חלוק בקרבנותיו מיום ראשון ואילך כמו סוכות, אין קדושתו דשאר הימים כמו קדושת סוכות בשאר ימים, שכל יום יש בו קדושה בפני עצמו כיון שיש לו קרבן בפני עצמו, משא"כ בפסח, לפיכך אין גומרין בו את הלל כל שבעה לומר שאין קדושתו כקדושת יום ראשון. ויש עוד(ד) טעם במדרש [ילקוט שמעוני אמור רמז תרנד] מה שאין גומרין ההלל כל ימי הפסח הוא, לפי שנטבעו המצרים בשביעי של פסח, וכתיב [משלי כד, יז] בנפול אויביך אל תשמח וגו', אמר הקדוש ברוך הוא מעשה ידי טבעו בים ואתם אומרים שירה, וכיון שביום שביעי שהוא יום טוב לא יגמרו ההלל, לכך אין גומרין אותו כל ימי חול המועד, שלא יאמרו ימי חול של מועד עדיפי מיום השביעי שהוא יום טוב מקרא קודש ויבואו לזלזל בו:* הג"ה וע"ל סימן תקפ"ד סעיף א' ובסימן תרמ"ד [ס"א] וסימן תרצ"ג [ס"ג]: ואחר ההלל אומרים קדיש שלם תתקבל על תפילת י"ח, וכן בכל יום שיש בו מוסף אומרים קדיש שלם קודם הוצאת ס"ת על תפילת יוצר:* הג"ה ועיין לעיל סימן נ"ה [ס"א ובהג"ה]:

11.ט"ז אורח חיים סימן תצ 

(ג) ההלל בדילוג. - מפני שבז' של פסח נטבעו המצריים אמר הקדוש ברוך הוא מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה וכיון שבז' אין גומרין אותו ע"כ גם בחה"מ אין גומרין אותו שלא יהא עדיף מי"ט האחרון:

12.משנה ברורה סימן תצ 

 (ז) קורין ההלל בדילוג וכו' - מפני שביום שבעה של פסח [ו] נטבעו המצרים אמר הקדוש ברוך הוא מעשי ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני וכיון שבז' אין אומרים אותו ע"כ בחוה"מ ג"כ אין אומרים אותו שלא יהיה עדיף מיו"ט אחרון:

13.ערוך השולחן אורח חיים הלכות פסח סימן תצ 

ובחול המועד וימים אחרונים של פסח אין גומרין את ההלל מפני שבשביעי של פסח נטבעו המצריים ואמר הקדוש ברוך הוא מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני וכיון שבז' אין גומרין אותו אאין אומרים בחול המועד לגמור דלא יהא עדיף מיו"ט עצמו [ט"ז סק"ג] וזהו טעם ע"פ דרש ועיקר הטעם לפי שאין הימים חלוקין בקרבנותיהן משא"כ בחג הסוכות וזה הטעם איתא בגמ':

14.משלי פרק כד 

 (יז) בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ: (יח) פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ:

15.אלשיך על משלי פרק כד פסוק יז 

אויבך יפול, אל תשמח שמחה הנגלית בחוץ, ובכשלו שהוא פחות מנפילה אל יגל אפי' לבך בפנים

16.מלבי"ם משלי פרק כד פסוק יז 

(יז) בנפול אויבך אל תשמח, יש הבדל בין שמחה וגיל, שהשמחה היא התמידית על דבר תמידי, והגיל הוא לפי שעה על דבר מתחדש, כמו בשורה טובה וכדומה, ועז"א שלא תשמח בתמידות במה שאויבך נפל ממדרגתו, ואף גם בעת שנכשל שהוא התחלת הנפילה, אל יגל לבך לפי שעה, על הבשורה שהגיע לך מתחלת מפלתו:

17.משנה מסכת אבות פרק ד משנה יט 

[כ] שמואל הקטן אומר (משלי כד) בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ:

18.פירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות פרק ד משנה כ 

[כ] ואף על פי ששלמה הוא אשר אמר זה הציווי, אבל החכם הזה היה מחנך בזאת המידה ומזהיר מזאת העבירה.

Rav Chaim Volozhin – perhaps his suffering was decreed but not his humiliation, and therefore by celebrating, God will remove his suffering

19.רבי מתתיה היצהרי על אבות פרק ד משנה יט 

R. Matitya ben Moshe haYizhari Aragonese scholar in the Iberian peninsula 1400. He participated in the famous disputation of Tortosa in 1413. 

בנפול אויבך אל תשמח בגלוי, ובהכשלו אל יגל לבך, כשלון שאינו נפילה, דראוי שלא תשמח בגלוי, כי תירא פן ינצל וינקום ממך. הזהירו שלא יגל בלבו פן יראה ה' ורע בעיניו, כי יזכור עונותיו וימחול לו חטאיו, כי לא אמר שישוב התלהבות וחום האף ממנו, אלא שישוב כל אפו. וכן אמר ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו (הושע יד, ה), שיורה רפואה שלימה. ובאמרו ורע בעיניו, יורה שיעניש זה השמח. וסמך זה למה שקדם ואל תראנו בשעת קלקלתו, פן יחשד. 

20.מרכבת המשנה לר"י אלאשקר על אבות פרק ד משנה יט 

R. Yosef ben R. Moshe alAshkar 1470 in the city of Seville in Spain to a renowned rabbinical family. In the wake of the pogroms in Seville in 1473, Malaga in Muslim Spain. When Malaga fell to the Christians in 1492, moved to Tel - Masan in Algeria. 

והנך רואה הקושי שיש באלו הפירושים. והוא שלא ימנע מחלוקה, זה השמח במפלת אויבו. או יהיה צדיק בצדיק, או יהיה רשע ברשע, או יהיה צדיק ברשע, או רשע בצדיק. אם הוא צדיק בצדיק, זה אי אפשר, מי שנקרא צדיק שישמח במפלת חבירו. ועוד למה יביא הש"י עונש על הצדיק באופן שיפול, גם ענוש לצדיק לא טוב (משלי יז, כו). ואם הוא רשע ברשע ועדיין הם עומדים ברשעם, למה ימחול הש"י לרשע, וישיב מעליו חרון אפו. ואם הוא צדיק ברשע, הרי יש לנו מצוה לשמוח במפלתן ש ל רשעים, שכך אמר המשורר עליו השלום ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע (תהלים נח, יא).ואמרו חז"ל (ברכות ז ע"ב) מותר להתגרות ברשעים, וכל שכן אם יהיה גוי, אשר עליו נאמר ואתה על במותימו תדרוך (דברים לג, כט). ואם הוא רשע בצדיק, חס ושלום לא יעניש השם ית' הצדיק, והרשע הוא מוכן לחרון אפו של השי"ת בכל שעה. ועוד, לאו בשופטני עסקינן.

אמנם מה שיש לפרש, כפי זאת הגירסא, הוא מדבר בשוין, ויהיו בינוניים, מחצה זכיות ומחצה עונות. ואמר לאחד מהם בנפול אויבך אל תשמח. והטעם, פן יראה ה' ורע בעיניו. והוא שמא זה האדם הבינוני כשראה שבאו עליו יסורין, יחזור בתשובה, ויראה הש"י אותו הבינוני, וישים אותו מול עיניו, ורע בעיניו המעשה הרע שעשה מקודם, ותמצא מצד התשובה שעשה הכריע את עצמו לכף זכות. ועל כן בסבת זה הענין ישיב מעליו חרון אפו, ואותו החרון ישיב על חבירו השמח במפלת חבירו, לפי שעשה עבירה והכריע את עצמו לכף חובה.

ואמר חרון אפו [לא נאמר], שאם היה אומר [חרון] אפו היה נראה שלא יסיר מעליו כי אם אותו החרון אף אשר עליו באותה שעה, שכן דרך המתנקם שיעלה בעת הנקמה עשן באפו, והנה לא אמר אלא אפו, והוא רמז לאף שהיה עליו מקודם בסיבת המחצה עבירות שהיו בו. והנה עכשו שעשה תשובה שורת הדין נותנת שימחלו לו על כל עונותיו, גדולה תשובה שהזדונות נעשות לו כזכויות (יומא פו ע"ב, ע"ש). והנה עיקר כל אלו האזהרות הם אשר הזהירה עליהם התורה ואהבת לרעך (ויקרא יט, יח), ואמר לא תשנא את אחיך בלבבך (שם שם, יז). והנה כל אלו הצוואות הם אזהרה לסייגים להעמדת הדת וקיום התורה, וכפי זה בא החכם לקיים דבר הקבלה הראשונה אשר צוו והעמידו תלמידים הרבה.

21.תלמוד בבלי מסכת מגילה דף טז עמוד א 

בתר דשקלינהו למזייה לבשינהו למאניה, אמר ליה: סק ורכב. אמר ליה: לא יכילנא, דכחישא חילאי מימי תעניתא. גחין וסליק. כי סליק בעט ביה. - אמר ליה: לא כתיב לכו +משלי כ"ד+ בנפל אויבך אל תשמח? - אמר ליה: הני מילי - בישראל, אבל בדידכו כתיב - +דברים ל"ג+ ואתה על במותימו תדרוך.

After he had trimmed his hair he put the garments on him, and said to him, Mount and ride. He replied: I am not able, as I am weak from the days of fasting. So Haman stooped down and he mounted [on his back]. When he was up he kicked him. He said to him: Is it not written in your books, Rejoice not when thine enemy faileth? He replied: That refers to an Israelite, but in regard to you [folk] it is written, And thou shalt tread upon their high places.

22.תלמוד בבלי מסכת ברכות דף י עמוד א 

הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דרבי מאיר והוו קא מצערו ליה טובא, הוה קא בעי רבי מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו. אמרה ליה ברוריא דביתהו: מאי דעתך? - משום דכתיב: +תהלים ק"ד+ יתמו חטאים, מי כתיב חוטאים? חטאים כתיב! ועוד, שפיל לסיפיה דקרא: ורשעים עוד אינם, כיון דיתמו חטאים - ורשעים עוד אינם? אלא, בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה - ורשעים עוד אינם. בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה. 

There were once some ruffians in the neighborhood of R. Meir who caused him a great deal of trouble. R. Meir accordingly prayed that they should die. His wife Beruria said to him: How do you make out [that such a prayer should be permitted]? Because it is written Let hatta'im cease? Is it written hot'im? It is written hatta'im! Further, look at the end of the verse: and let the wicked men be no more. Since the sins will cease, there will be no more wicked men! Rather pray for them that they should repent, and there will be no more wicked. He did pray for them, and they repented.

23.ערוך לנר מסכת סנהדרין דף לט עמוד ב 

בגמרא ומי חדי קב"ה במפלתן של רשעים. אף דהוא לא קאמר רק שרינה הוא בעולם ולא לפני הקדוש ברוך הוא מ"מ מקשה שפיר כיון שהקב"ה אינו שמח גם לאדם אין לו לשמוח וידבק במדותיו של הקדוש ברוך הוא כמו בכ"מ וע"ז מתרץ דרק הוא לא שש אבל אחרים משיש וא"כ מרצון הקדוש ברוך הוא הוא לשמוח במפלתן של רשעים:

24.מהרש"א חידושי אגדות מסכת ברכות דף ט עמוד ב 

במפלתן של רשעים כו'. מכאן קשה למה שכתבו האחרונים בשם המדרש שאין אומרים הלל ביום אחרון של פסח משום שאמר הקדוש ברוך הוא מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה ^{(סנהדרין לט: מגילה י:)} והרי הכא אמרו בהיפך דלא אמר דוד הלל עד שראה במפלתן של רשעים גם בפ"ב דערכין (י: ע"ש) אמרינן טעם אחר דלכך אין אומרים הלל ביום אחרון דפסח משום דאין חלוקים בקרבנותיהן ודו"ק:

25.צל"ח מסכת ברכות דף י עמוד א 

וראיתי למהרש"א בחי' אגדות לעיל [ט' ע"ב] דאמרינן שלא אמר דוד הללויה עד שראה מפלת הרשעים, שכתב מכאן קשה למה שכתבו האחרונים בשם המדרש שאין אומרים הלל ביום אחרון של פסח משום שאמר הקדוש ברוך הוא מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה, והרי כאן אמר בהיפך שלא אמר דוד הלל עד שראה מפלתן של רשעים, עכ"ל מהרש"א. ולא ידעתי איך נעלם ממאור עינינו המהרש"א שהוא מפורש בגמרא במסכת מגילה י] ואם ירצה המהרש"א לחלק בין הלל לשירה, קשה, תינח לעיל דאמר שלא אמר הללויה עד שראה מפלתן של רשעים, אבל כאן בדברי ר' יוחנן משום רשב"י קאמר שדוד אמר שירה כשראה מפלתן של רשעים.

26.תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ט עמוד ב 

דאמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: מאה ושלש פרשיות אמר דוד, ולא אמר הללויה עד שראה במפלתן של רשעים, שנאמר: +תהלים ק"ד+ יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה.

For R. Judah the son of R. Simeon b. Pazzi said: David composed a hundred and three chapters [of psalms], and he did not say ‘Hallelujah’ until he saw the downfall of the wicked, as it says, Let sinners cease out of the earth, and let the wicked be no more. Bless the Lord, O my soul. Hallelujah.

27.אהבת איתן (בספר עין יעקב) ברכות דף י' R. Avraham Minsker

אך לפי מה שכתב בזוהר (פרשת נח) דגבי מפלת המצרים עדיין לא נתמלא סאתם ורק בשביל ישראל נענשו. ולכך לא היה שמחה לפני המקום. אבל שנתמלא סאת הרשעים, שמח במפלתם. ואם כן, יש לומר דהכא גבי דוד שאמר שירה כשראה מפלתם של רשעים איירי כשנמלא סאתן דוקא. עוד יש לומר דבתנחומא פרשת תצוה דריש מהאי קרא דדוד, כשהקב"ה נפרע מן הרשעים, שמו מתגדל בעולם. ואם כן השירה אינה על מפלתן ותקלתן, רק על גדולת ד' הבא מחמת זה. ועוד יש לומר ע"פ מאי דאיתא דהינצל בזכות אחרים אין הוא יכול לראות במפלתן של רשעים כדמצינו גבי לוט. ולכן ישמח צדיק כי חזה נקם דמדראה במפלתן וזה ראיה שהוא צדיק ויש לו זכות עצמו, ומטעם זה אי אפשר לומר שירה רק כשרואה מפלתן. דאם לא כן אפשר שאינו בזכות עצמו ואינו ראוי לומר שירה כשניצל בזכות אחרים...ודוקא המלאכים לא הניחן הקב"ה לומר שירה אבל ישראל רשאין לומר שירה על הצלתן בזכות עצמן אם רואין הנס. ואדרבה, משמע במגילה דחיוב לומר שירה הניצל מעבדות לחירות, וקל וחומר ממות לחיים.

28.ספר ים של שלמה - בבא קמא פרק ד אות ט 

גם שמעינן מהאי ברייתא דאסור לשנות דברי תורה, אף כי הסכנה. וחייב למסור עצמו עליה, דלפי חד שינוי דתו' (ד"ה קראו) שמלכות הרשעה גזרה עליהם. ולמה לא ייראו חכמים שתעליל מלכות הרשעה עליהם. הלא לא תמצא דבר קשה כזה לומר בפני האומות שאנחנו פטורין מהיזיקן, והם חייבים. וכי לא היה ראוי לחוש ח"ו לכמה שמדות וחורבות דליפוק מיניה. בפרט מלכות הרשעה, שכל מחשבתם רק להתגולל ולהתנפל על שונאינו. וא"כ היה להם לשנות, או שניהם חייבים, או שניהם פטורין. אלא ש"מ שמחויבים אנו למסור על קידוש השם. ואם ח"ו ישנה הדין הוה ככופר בתורת משה. ומסתמא איירי כגון שהשרים שאלו בפרטים על כל דין ודין, שור של ישראל שנגח לשל נכרי, ושל נכרי שנגח לשל ישראל. ועל כן השיבו האמת על קדושת השם. כי לא היה יכולת בידם לשמט את עצמם מדין זה.

29.  תפארת ישראל-OBJECTIVE EVIL YES – YOUR ENEMY – NO         

30.מגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק ד 

וזה הפסוק שלמה המלך ע"ה אמרו, ומה חידש בו שמואל הקטן? פירש רבינו משה ז"ל [ד"ה אם כי], שכך היה רגיל לאומרו תדיר להוכיח בני אדם מזאת העבירה, וכן פירש רבינו שלמה ז"ל [ד"ה בנפול]. ואפילו היה האויב רשע, אין לשמוח על מפלתו ואפילו הלב אין לו להתעורר בגילה, וכמו שאמר איוב [לא כט] בטוב מדותיו, 'אם אשמח בפיד משנאי והתעוררתי כי מצאו רע'. אפילו התעוררות בלב, כי השמח במפלת האויב הרי הוא כאילו הקדוש ברוך הוא חייב להשלים רצונו שיפיל אויבו לפניו. ועוד, 'שמח לאיד לא ינקה' [משלי יז ה], ויכול הוא שיפול במפלתו. וכמו שהוא לא יחפוץ שישמחו לו אם היתה נפשו תחת נפש אויבו, למה ישמח הוא על אחרים. וכל שכן אם הוא מחוייב למקום, שאסור לשמוח במפלת חברו, שהוא מחוייב כמוהו, ואף הקדוש ברוך הוא אינו שמח במפלתן של רשעים, כמ"ש 'בצאת לפני החלוץ, נאמר הודו לי"י כי לעולם חסדו' [ע"פ דה"י ב כ כא], ואילו כי טוב לא נאמר בהודאה זו. וכן אמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת, מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה, כמו שנזכר בראשון ממגילה [י ב] ובפרק אחד דיני ממונות [סנהדרין לט ב]. והכתוב נתן טעם אחר, שזאת השמחה שתשמח בנפול אויביך, כשיראה הקדוש ברוך הוא שאתה שמח בה, ירע בעיניו שחשבתו שלוחך להשלים רצונך.

31.של"ה פרשת בשלח תורה אור 

מכל מקום יש לתרץ קושיא זו עם קושיא אחרת, דאמרו אין גומרין הלל בשביעי של פסח אף שהוא יום טוב, משום שאמר הקדוש ברוך הוא מעשה ידי (טבעו) [טובעים] בים ואתם אומרים שירה (מגילה י ב). וכן אמרו רבותינו ז"ל (שם) על 'בצאת [לפני] החלוץ ואמרים הודו לה'' (דברי הימים - ב כ, כא) ולא אמרו 'כי טוב'. וקשה על זה הלא כתיב (משלי יא, י) 'באבד רשעים רנה'. ומהזהר (ח"א דף קכ"א ע"ב) הבנתי תירוץ, דלא שייך רנה באבוד רשעים אלא כשנתמלא סאתם ואין בהם מתום לגמרי, אבל כשלא נתמלא סאתם ויש בהם עדיין איזה דבר טוב, רק הקדוש ברוך הוא מאבדם בשביל ישראל, על זה אמר מעשה ידי. וכן היה, באיבוד הנעשה להם לא נתמלא סאתם לאיבוד גדול כזה, אלא הקדוש ברוך הוא עשה בעבור ישראל, וזהו שכתוב (שמות יח, ח) 'על אודת ישראל', וכן כתיב (שם א, יב) 'מפני בני ישראל', כלומר, בשביל ישראל שיראו נקמה נעשה איבוד גדול כזה.

32.מהרש"א חידושי אגדות מסכת סנהדרין דף לט עמוד ב 

ומי חדי קב"ה כו'. הוא מבואר שהשמחה לפניו הוא החפץ והרצון וכבר אמר הכתוב כי לא אחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכו וחיה וז"ש שלא נאמר כי טוב במפלתן של רשעים דכי טוב נאמר על הקיום והרצון לפניו כמו שפירשו המפרשים בהנהו כי טוב דכתיבי במעשה בראשית ואמר מ"ד ולא קרב זה אל זה וגו' בקשו מלאכי השרת לומר שירה כו' אפשר שדרש ולא קרב זה עש"ה וקרא זה אל זה ואמר דכתיב גבי שירת מלאכי השרת בכל יום ומלת וקרא מלשון פגישה ופגיעה זה לזה באומרם שירה קאמר הכא שלא קרבו אז זה לזה לומר שירה ושוב מצאתי קרוב לזה בתנחומא ע"ש וענין שירה זו לכאורה שהיא שירת אז ישיר אבל במ"ר אמרו שאמר הקדוש ברוך הוא למלאכים אז ישיר משה ובני ישראל תחילה ואחר כך המלאכים ויש לחלק דבלילה שדרך המלאכים לומר שירה בכל לילה באותה לילה לא אמרו אבל ביום ז' אמרו אחר שאמרו ישראל ואיתא נמי במדרש שביום ח' אמרו ישראל שירת אז ישיר כמו שכתב רש"י בחומש סוף פרשת בשלח ועוד יש לומר דשירה דקאמר הכא היינו הלל אבל לאז ישיר אין לחוש וכן מ"ש מפני מה אין ישראל אומרים לפניך שירה בר"ה היינו הלל כדמוכח פ"ק דערכין אמנם יש לדקדק לפי זה מה שכתבו התוספות פרק ב' דערכין מדקאמר מפני מה אין אנו אומרים שירה משמע שמלאכי השרת אומרים שירה ולכך אור"י דבר"ה וביו"כ אין לדלג והחיות ישוררו כו' עכ"ל ואם כן ביום ז' של פסח שאף מלאכי השרת אין אומרים שירה דהיינו הלל מכ"ש דאין ישראל אומרים הלל ולמה לי התם טעם דפסח אין חלוק בקרבנותיו ויש לומר דדווקא באותו יום ז' של פסח שנטבעו לא אמרו מה"ש שירה אבל אחר כך בכל שנה ביום ז' של פסח אומרים שירה כמו ישראל אי לאו טעמא משום דאינו חלוק בקרבנותיו ועוד יש לומר דודאי בראש השנה וביוה"כ דספרי חיים ומתים דכל ישראל פתוחים לפניו איך ישראל אומרים שירה אבל המלאכים אומרים אבל ביום ז' של פסח שנטבעו המצריים בים אין שירה לפניו מאת המלאכים משום מעשה ידיו טובעים כו' אבל ישראל יאמרו שירה כדמסיק דאחרים משיש אי לאו טעמא דאין חלוק בקרבנות ודו"ק:

33.ספר המנהגים (טירנא) חג הפסח 

ואין גומרין הלל לפי שביום ז' וח' שהוא י"ט אין גומרין [בהם] לפי שאמרינן מעשה ידי טבעו בים ואתם אומרים שירה.

34.צל"ח מסכת ברכות דף ט עמוד ב 

ק"ג פרשיות אמר דוד ולא אמר הללויה עד שראה מפלתן של רשעים. כתב מהרש"א בחי' אגדות מכאן קשה למה שכתבו בשם המדרש שאין אומרים הלל ביום אחרון של פסח משום שאמר הקדוש ברוך הוא מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה, והרי הכא אמרו בהיפך, עכ"ל. ובמס' פסחים דף קי"ז ע"א איתא הכל מודים וכו' תאות רשעים תאבד הללויה דבתריה ריש פירקא, כתב מהרש"א בחי' אגדות טעם בזה על פי מדרש הנ"ל שעל כן אין אומרים הלל באחרון של פסח לפי שנטבעו בו המצרים, וה"נ אין לומר הללויה על אבידת הרשעים, עכ"ל. מוכח מדבריו דכולי אמוראי סבירא להו להך מדרש הנ"ל, ואם כן סתר לדברי עצמו, וצ"ע.