פרשת וַיֵּצֵ֥א יַעֲקֹ֖ב התשפ״ה

 פרשת וַיֵּצֵ֥א יַעֲקֹ֖ב  התשפ״ה

הרב ארי דוד קאהן                                                                                              ari.kahn@biu.ac.il

 

1.    בראשית פרק כח פסוק י - כב (פרשת ויצא)

(י) וַיֵּצֵ֥א יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה: (יא) וַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּק֜וֹם וַיָּ֤לֶן שָׁם֙ כִּי־בָ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וַיִּקַּח֙ מֵאַבְנֵ֣י הַמָּק֔וֹם וַיָּ֖שֶׂם מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו וַיִּשְׁכַּ֖ב בַּמָּק֥וֹם הַהֽוּא: (יב) וַֽיַּחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹרְדִ֖ים בּֽוֹ: (יג) וְהִנֵּ֨ה ה֜' נִצָּ֣ב עָלָיו֘ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י ה֗' אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ: (יד) וְהָיָ֤ה זַרְעֲךָ֙ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וּפָרַצְתָּ֛ יָ֥מָּה וָקֵ֖דְמָה וְצָפֹ֣נָה וָנֶ֑גְבָּה וְנִבְרֲכ֥וּ בְךָ֛ כָּל־מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָ֖ה וּבְזַרְעֶֽךָ: (טו) וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְוַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־ הָאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזָבְךָ֔ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־ דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ: (טז) וַיִּיקַ֣ץ יַעֲקֹב֘ מִשְּׁנָתוֹ֒ וַיֹּ֕אמֶר אָכֵן֙ יֵ֣שׁ ה֔'בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וְאָנֹכִ֖י לֹ֥א יָדָֽעְתִּי: (יז) וַיִּירָא֙ וַיֹּאמַ֔ר מַה־נּוֹרָ֖א הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה אֵ֣ין זֶ֗ה כִּ֚י אִם־בֵּ֣ית אֱלֹהִ֔ים וְזֶ֖ה שַׁ֥עַר הַשָּׁמָֽיִם: (יח)וַיַּשְׁכֵּ֨ם יַעֲקֹ֜ב בַּבֹּ֗קֶר וַיִּקַּ֤ח אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מְרַֽאֲשֹׁתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם אֹתָ֖הּ מַצֵּבָ֑ה וַיִּצֹ֥ק שֶׁ֖מֶן עַל־רֹאשָֽׁהּ: (יט) וַיִּקְרָ֛א אֶת־שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בֵּֽית־אֵ֑ל וְאוּלָ֛ם ל֥וּז שֵׁם־הָעִ֖יר לָרִאשֹׁנָֽה: (כ) וַיִּדַּ֥ר יַעֲקֹ֖ב נֶ֣דֶר לֵאמֹ֑ר אִם־יִהְיֶ֨ה אֱלֹהִ֜ים עִמָּדִ֗י וּשְׁמָרַ֙נִי֙ בַּדֶּ֤רֶךְ הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י הוֹלֵ֔ךְ וְנָֽתַן־לִ֥י לֶ֛חֶם לֶאֱכֹ֖ל וּבֶ֥גֶד לִלְבֹּֽשׁ: (כא) וְשַׁבְתִּ֥י בְשָׁל֖וֹם אֶל־בֵּ֣ית אָבִ֑י וְהָיָ֧ה ה֛' לִ֖י לֵאלֹהִֽים: (כב) וְהָאֶ֣בֶן הַזֹּ֗את אֲשֶׁר־שַׂ֙מְתִּי֙ מַצֵּבָ֔ה יִהְיֶ֖ה בֵּ֣ית אֱלֹהִ֑ים וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּתֶּן־לִ֔י עַשֵּׂ֖ר אֲעַשְּׂרֶ֥נּוּ לָֽךְ:

2.    בראשית פרק לא פסוק יא - יג (פרשת ויצא)

(יא) וַיֹּ֨אמֶר אֵלַ֜י מַלְאַ֧ךְ הָאֱלֹהִ֛ים בַּחֲל֖וֹם יַֽעֲקֹ֑ב וָאֹמַ֖ר הִנֵּֽנִי: (יב) וַיֹּ֗אמֶר שָׂא־נָ֨א עֵינֶ֤יךָ וּרְאֵה֙ כָּל־הָֽעַתֻּדִים֙ הָעֹלִ֣ים עַל־הַצֹּ֔אן עֲקֻדִּ֥ים נְקֻדִּ֖ים וּבְרֻדִּ֑ים כִּ֣י רָאִ֔יתִי אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר לָבָ֖ן עֹ֥שֶׂה לָּֽךְ: (יג) אָנֹכִ֤י הָאֵל֙ בֵּֽית־אֵ֔ל אֲשֶׁ֨ר מָשַׁ֤חְתָּ שָּׁם֙ מַצֵּבָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נָדַ֥רְתָּ לִּ֛י שָׁ֖ם נֶ֑דֶר עַתָּ֗ה ק֥וּם צֵא֨ מִן־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְשׁ֖וּב אֶל־אֶ֥רֶץ מוֹלַדְתֶּֽךָ:

3.    בראשית פרק לה פסוק א - טז (פרשת וישלח)

(א) וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶֽל־יַעֲקֹ֔ב ק֛וּם עֲלֵ֥ה בֵֽית־אֵ֖ל וְשֶׁב־שָׁ֑ם וַעֲשֵׂה־שָׁ֣ם מִזְבֵּ֔חַ לָאֵל֙ הַנִּרְאֶ֣ה אֵלֶ֔יךָ בְּבָרְחֲךָ֔ מִפְּנֵ֖י עֵשָׂ֥ו אָחִֽיךָ: (ב) וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־בֵּית֔וֹ וְאֶ֖ל כָּל־אֲשֶׁ֣ר עִמּ֑וֹ הָסִ֜רוּ אֶת־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּתֹכְכֶ֔ם וְהִֽטַּהֲר֔וּ וְהַחֲלִ֖יפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶֽם: (ג) וְנָק֥וּמָה וְנַעֲלֶ֖ה בֵּֽית־אֵ֑לוְאֶֽעֱשֶׂה־שָּׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ לָאֵ֞ל הָעֹנֶ֤ה אֹתִי֙ בְּי֣וֹם צָֽרָתִ֔י וַיְהִי֙ עִמָּדִ֔י בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר הָלָֽכְתִּי: ... (ו) וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֜ב ל֗וּזָה אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן הִ֖וא בֵּֽית־אֵ֑ל ה֖וּא וְכָל־הָעָ֥ם אֲשֶׁר־עִמּֽוֹ: (ז) וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ וַיִּקְרָא֙ לַמָּק֔וֹם אֵ֖ל בֵּֽית־אֵ֑ל כִּ֣י שָׁ֗ם נִגְל֤וּ אֵלָיו֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים בְּבָרְח֖וֹ מִפְּנֵ֥י אָחִֽיו: (ח) וַתָּ֤מָת דְּבֹרָה֙ מֵינֶ֣קֶת רִבְקָ֔ה וַתִּקָּבֵ֛ר מִתַּ֥חַת לְבֵֽית־אֵ֖ל תַּ֣חַת הָֽאַלּ֑וֹן וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ אַלּ֥וֹן בָּכֽוּת: פ (ט) וַיֵּרָ֨א אֱלֹהִ֤ים אֶֽל־יַעֲקֹב֙ ע֔וֹד בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיְבָ֖רֶךְ אֹתֽוֹ: (י) וַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים שִׁמְךָ֣ יַעֲקֹ֑ב לֹֽא־יִקָּרֵא֩ שִׁמְךָ֨ ע֜וֹד יַעֲקֹ֗ב כִּ֤י אִם־יִשְׂרָאֵל֙ יִהְיֶ֣ה שְׁמֶ֔ךָ וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל: ... (יד) וַיַּצֵּ֨ב יַעֲקֹ֜ב מַצֵּבָ֗ה בַּמָּ֛קוֹם אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אִתּ֖וֹ מַצֶּ֣בֶת אָ֑בֶן וַיַּסֵּ֤ךְ עָלֶ֙יהָ֙ נֶ֔סֶךְ וַיִּצֹ֥ק עָלֶ֖יהָ שָֽׁמֶן: (טו) וַיִּקְרָ֨א יַעֲקֹ֜ב אֶת־שֵׁ֣ם הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר֩ דִּבֶּ֨ר אִתּ֥וֹ שָׁ֛ם אֱלֹהִ֖ים בֵּֽית־אֵֽל: (טז) וַיִּסְעוּ֙ מִבֵּ֣ית אֵ֔ל וַֽיְהִי־ע֥וֹד כִּבְרַת־הָאָ֖רֶץ לָב֣וֹא אֶפְרָ֑תָה וַתֵּ֥לֶד רָחֵ֖ל וַתְּקַ֥שׁ בְּלִדְתָּֽהּ:...(כא) וַיִּסַּ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֣ט אָֽהֳלֹ֔ה מֵהָ֖לְאָה לְמִגְדַּל־עֵֽדֶר: ... (כז) וַיָּבֹ֤א יַעֲקֹב֙ אֶל־יִצְחָ֣ק אָבִ֔יו מַמְרֵ֖א קִרְיַ֣ת הָֽאַרְבַּ֑ע הִ֣וא חֶבְר֔וֹן אֲשֶׁר־גָּֽר־שָׁ֥ם אַבְרָהָ֖ם וְיִצְחָֽק:

4.    רמב"ן בראשית פרק לא (פרשת ויצא)

(טו) ויקרא יעקב את שם המקום בית אל - יקראנו כן פעם אחר פעם להודיע כי הדבר אמת ונכון כי הוא בית אלהים, ושם השכינה תמיד, וכן ענין שם באר שבע:

5.    רד"ק בראשית פרק לה (פרשת וישלח)

(ז) ויקרא למקום אל בית אל - כבר קראו בית אל, ועתה הוסיף עליו אל, כמו שפירשנו גבי אל אלהי ישראל:

כי שם נגלו אליו האלהים - המלאכים שראה בסולם, או פירש האלהים, על השם יתברך ואמר נגלו בלשון רבים, דרך כבוד, כמו שאמר ישמח ישראל בעושיו (תהלים קמ"ט) איה אלהים עושי (איוב ל"ה י') והדומים להם:

(טו) ויקרא - אמר פעם שלישית "אשר דבר אתו שם אלהים" להודיע כי אותו המקום ביחוד שבנה שם בית אלהים, ומזבח ומצבות קרא בית אל מלבד שקרא בראשונה שם העיר כולה בית אל. וכל העיר נקרא כן על שם אותו המקום:

6.    אור החיים בראשית פרק לה (פרשת וישלח)

(טו) ויקרא יעקב וגו' אשר וגו' בית אל. קשה והלא כבר קראו כן וגם בתוספת אל בית אל וכמו שפירשתי למעלה (פסוק ז') ומה חידש בקריאה זו. ואולי שהוסיף לקרות למקום סמוך לבית אל שגם הוא יקרא בית אל כשדבר ה' אליו בו, והוא שדקדק לומר את שם המקום אשר דבר וגו' פי' כי לצד הדיבור שהיה שם קרא לו גם כן וכו' שאילו למקום שנגלה שם אליו בברחו לא היה צריך לומר אשר דבר:

7.    הכתב והקבלה בראשית פרק לה פסוק ז (פרשת וישלח)

(ז) ויקרא למקום אל בית אל. אין פי' שקרא את המקום אל בית אל חלילה, רק כפירש"י הקדוש ברוך הוא בבית אל ושם גלוי שכינתו, וכתיב"ע אל דאשרי שכינתי' בבית אל, 

8.    מלבי"ם בראשית פרק לה (פרשת וישלח)

(טו) ויקרא יעקב. כבר בארתי בפ' ויצא שבפעם הראשון לא קרא בשם בית אל רק המקום ששכב עליו ששם ראה את הסולם, ושם העיר נשאר בשם לוז, ועתה שנראה אליו בעיר לוז עצמה קרא כלל המקום בשם בית אל, יען ששם דבר אליו אלהים, וראה שיש קדושה בכלל המקום:

9.    רשב"ם בראשית פרק לה פסוק טו (פרשת וישלח)

(טו) המקום אשר דבר אתו - כמה פעמים נאמר לשון זה בפרשה זו לפי שהיה המקום באמצע דרכים ואין שם עיר:

10.ביאור הגר"א יהושע ט״ז ב

(ב) ויצא מבית אל לוזה וכו'. לוז היא שקרא יעקב "בית אל". ויעקב קרא לג' מקומות בית אל, ראשונה קרא "בית אל" לבד, והב' קרא "אל בית אל", והג' קרא "אלהים בית אל", כמו שנאמר ^{(בראשית כח, יט)} "ויקרא ^(למקום) [את שם המקום] ההוא בית אל", ובפרשת וישלח נאמר ^{(לה, ז)} "ויבן שם מזבח ויקרא למקום אל בית אל", ואחר כך כשבירך ה' את יעקב כתיב ^{(לה, כו)}"ויקרא יעקב וגו' אלהים בית אל". וכן כתיב בשאול כאשר משח אותו שמואל ^{(ש"א י, ג)} "ומצאוך (חבל נביאים) [שם וגו'] עולים [אל] האלהים בית אל. והר בית אל (שבפסוק א), הוא ההר שקרא אותו אברהם בית אל (בראשית יב, ח).² ומפני שצריך להזכיר ההר בית אל לכן הזכיר לזה שקרא יעקב בית אל לוזה: 

¹ בית אל הוא דרום של אפרים אד"א דה"י א, ז, כח. ². ולוז הוא שקראו יעקב בית אל מק"ג.

11.כתר יונתן בראשית פרק כח פסוק טז (פרשת ויצא)

וייקץ יעקב משנתו ויאמר באמת יש כבוד שכינה של יי שרוי במקום הזה ואנכי לא הייתי יודע:

12.אבן עזרא בראשית פרק כח פסוק טז (פרשת ויצא)

אכן יש ה'  - הטעם בעבור שימצאו מקומות יראו שם נסים, ולא אוכל לפרש למה זה, כי סוד מופלא הוא:

The meaning of Jacob's statement is that there are places where miracles are seen.⁠ I cannot explain why this is so because it is a deep mystery.⁠ It is beyond human comprehension (Weiser). Levine (Introduction to Vat. Ebr. 38) suggests that when Ibn Ezra says, I cannot explain, he means, I am not permitted to explain.

13.רבי אברהם בן הרמב"ם בראשית פרק כח פסוק טז (פרשת ויצא)

וייקץ יעקב וג'. (יש) בזה סוד דק וזה כי ידוע הוא וברור כי הוא יתעלה אינו גוף ואין לו יחס אל מקום אמנם אף על פי כן הוא יתעלה מיחד קצת המקומות בכבוד לא יבין האדם סוד זה אלא מי שהוא יתעלה מגלה לו כמו שאמר למשה ע"ה במקום הנבואה של נעלך [מעל רגלך] כי המקום אשר אתה [וג'] כלומר שהוא מקום מיוחד בכבוד:

ומאמרו ואנכי לא ידעתי כמו שאמר המתרגם ואנא לא הויתי ידע לפי שאין הידיעה נכונה בזה אלא אחרי ההודעה:

14.רש"י בראשית פרק כח פסוק טז (פרשת ויצא)

ואנכי לא ידעתי - שאילו ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה:

15.רשב"ם בראשית פרק כח פסוק טז (פרשת ויצא)

אכן יש י"י במקום [הזה] - לא כמה שהייתי סבור כששכבתי כאן שהוא מקום חול, אך כן הוא שהוא מקום קודש. וכן כל אכן שבמקרא - "אך כן ולא כמו שהייתי סבור". וכן אכן נודע הדבר:

16.בכור שור בראשית פרק כח פסוק טז (פרשת ויצא)

ואנכי לא ידעתי: שאם ידעתי לא הייתי שוכב וישן כאן מפני אימת השכינה.

17.רבינו מיוחס בראשית פרק כח פסוק טז (פרשת ויצא)

אכן יש י"י. באמת ודאי ה' ב"ה (הקב״ה) שוכן במקום הזה: ואנכי לא ידעתי. שאילו ידעתי לא הייתי ישן הנה:

18.בראשית רבה (וילנא) פרשה סט סימן ז (פרשת ויצא)

רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מִמִּשְׁנָתוֹ. ^{(בראשית כ"ח:ט"ז)}: וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה, אָכֵן הַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְלֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ. ^{(בראשית כ"ח:י"ז)}: וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא אָמַר הַסֻּלָּם הַזֶּה עוֹמֵד בִּבְאֵר שֶׁבַע וְשִׁפּוּעוֹ מַגִּיעַ עַד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, מַה טַּעַם וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע, וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם, וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן הַסֻּלָּם הַזֶּה עוֹמֵד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְשִׁפּוּעוֹ מַגִּיעַ עַד בֵּית אֵל, מַה טַּעַם, וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל. אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם,

19.אלשיך על בראשית פרק כח פסוק טז (פרשת ויצא)

עוד אפשר כי ידע שבהר המוריה היה, אך הוא חשב כי הר המוריה נעתק ההר ממקומו, אך לא חלק השמים שכנגד המזבח שהוא שער השמים, ועל כן תמה ואמר אכן יש ה' במקום הזה והוא משולל ממה שיורה הפלגת קדושה שכנגדו בשמים, אך כאשר ויירא שהוטלה עליו מורא, אז אמר שני יתרונות יש פה, אחד שאיננו בלוז כי אין זה כי אם בית אלהים, ולא בלבד מה שלמטה נעתק ובא, כי אם גם זה שבראש הסולם נוכח מקום שאני שוכב הוא שער השמים, כי גם נעתק ממה שנכחו של בית המקדש בא לכאן. ובזה לא נצטרך למה שדחקו רבותינו ז"ל (בראשית רבה סט ה) ואמרו שהיה הסולם משופע ראשו נגד בית המקדש ומשופע עד היות רגליו בלוז:

20.שמות פרק ג פסוק ה (פרשת שמות)

(ה) וַיֹּ֖אמֶר אַל־תִּקְרַ֣ב הֲלֹ֑ם שַׁל־נְעָלֶ֙יךָ֙ מֵעַ֣ל רַגְלֶ֔יךָ כִּ֣י הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ עוֹמֵ֣ד עָלָ֔יו אַדְמַת־קֹ֖דֶשׁ הֽוּא:

21.בראשית רבה (וילנא) פרשה סח סימן יב (פרשת ויצא)

וְהִנֵּה סֻלָּם, זֶה הַכֶּבֶשׁ. מֻצָּב אַרְצָה, זֶה מִזְבֵּחַ ^{(שמות כ':כ')}: מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי, וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה, אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁרֵיחָן עוֹלֶה לַשָּׁמַיִם. וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, אֵלּוּ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים. עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ, שֶׁהֵם עוֹלִים וְיוֹרְדִים בַּכֶּבֶשׁ. ^{(בראשית כ"ח:י"ג)}: וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, ^{(עמוס ט':א')}: רָאִיתִי אֶת ה' נִצָּב עַל הַמִּזְבֵּחַ, רַבָּנָן פָּתְרִין לֵיהּ בְּסִינַי. וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם, זֶה סִינַי. מֻצָּב אַרְצָה ^{(שמות י"ט:י"ז)}: וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר. וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה ^{(דברים ד':י"א)}: וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמָיִם. דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה סֻלָּם, זֶה סִינַי, אוֹתִיּוֹת דְּדֵין הוּא אוֹתִיּוֹת דְּדֵין.

22.בראשית רבה (וילנא) פרשה סה סימן כג (פרשת תולדות)

דָּבָר אַחֵר, מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּנוּי וְחָרֵב וּבָנוּי, רְאֵה רֵיחַ בְּנִי, הֲרֵי בָּנוּי. הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (במדבר כ"ח:ב'): רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ. כְּרֵיחַ שָׂדֶה, הֲרֵי חָרֵב, כְּמָא דְאַתְּ אָמַר (מיכה ג':י"ב): צִיּוֹן שָׂדֶה תֵּחָרֵשׁ. אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה', בָּנוּי וּמְשׁוּכְלָל לֶעָתִיד לָבוֹא, כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קל"ג:ג'): כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם.

23.בראשית רבה (וילנא) פרשה סט סימן ז (פרשת ויצא)

דָּבָר אַחֵר, מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּנוּי וְחָרֵב וּבָנוּי, וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, זֶה בָּנוּי, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים ס"ח:ל"ו): נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ, וְאֵין זֶה, הֲרֵי חָרֵב, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (איכה ה':י"ז): עַל זֶה הָיָה דָּוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ. כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים, בָּנוּי וּמְשֻׁכְלָל לֶעָתִיד לָבוֹא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים קמ"ז:י"ג): כִּי חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ.

24.בראשית רבה (וילנא) פרשה נו סימן י

דָּבָר אַחֵר, מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב וּבָנוּי חָרֵב וּבָנוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה, הֲרֵי בָּנוּי, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (דברים ט"ז:ט"ז): שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה. אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה', הֲרֵי חָרֵב, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ה':י"ח): עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם. ה' יֵרָאֶה, בָּנוּי וּמְשֻׁכְלָל לֶעָתִיד לָבוֹא, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ק"ב:י"ז): כִּי בָנָה ה' צִיּוֹן נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ.

25.בראשית פרק יב פסוק ו - י (פרשת לך לך)

(ו) וַיַּעֲבֹ֤ר אַבְרָם֙ בָּאָ֔רֶץ עַ֚ד מְק֣וֹם שְׁכֶ֔ם עַ֖ד אֵל֣וֹן מוֹרֶ֑ה וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י אָ֥ז בָּאָֽרֶץ: (ז) וַיֵּרָ֤א ה֙' אֶל־אַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ לַה֖' הַנִּרְאֶ֥ה אֵלָֽיו: (ח) וַיַּעְתֵּ֨ק מִשָּׁ֜ם הָהָ֗רָה מִקֶּ֛דֶם לְבֵֽית־אֵ֖ל וַיֵּ֣ט אָהֳלֹ֑ה בֵּֽית־אֵ֤ל מִיָּם֙ וְהָעַ֣י מִקֶּ֔דֶם וַיִּֽבֶן־שָׁ֤ם מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽה֔' וַיִּקְרָ֖א בְּשֵׁ֥ם הֽ': (ט) וַיִּסַּ֣ע אַבְרָ֔ם הָל֥וֹךְ וְנָס֖וֹעַ הַנֶּֽגְבָּה: פ (י) וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨רֶד אַבְרָ֤ם מִצְרַ֙יְמָה֙ לָג֣וּר שָׁ֔ם כִּֽי־כָבֵ֥ד הָרָעָ֖ב בָּאָֽרֶץ:

26.בראשית פרק יג פסוק ג - ד (פרשת לך לך)

(ג) וַיֵּ֙לֶךְ֙ לְמַסָּעָ֔יו מִנֶּ֖גֶב וְעַד־בֵּֽית־אֵ֑ל עַד־הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר־הָ֨יָה שָׁ֤ם אָֽהֳלֹה֙ בַּתְּחִלָּ֔ה בֵּ֥ין בֵּֽית־אֵ֖ל וּבֵ֥ין הָעָֽי: (ד) אֶל־מְקוֹם֙ הַמִּזְבֵּ֔חַ אֲשֶׁר־עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִאשֹׁנָ֑ה וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם הֽ':

27.ספורנו בראשית פרק כח פסוק טז (פרשת ויצא)

(טז) אכן יש ה' במקום הזה. אין ספק שזה המקום מוכן לנבואה מאחר שראיתי בו מראה כזאת בלתי שאתכוין לנבואה כי אמנם ישתנו תכונות משמשי העצם השכלי המתנבא כפי השתנות הארץ והאויר כאמרם אוירה של ארץ ישראל מחכים (בבא בתרא קנח ב): ואנכי לא ידעתי. שאלו ידעתי הייתי מכין עצמי לנבואה ולא כן עשיתי:

28.ספורנו שמות פרק לח פסוק כד (פרשת פקודי) 1475-1549

כל הזהב. העיד על קצבת הזהב והכסף והנחשת שנכנסה במלאכת המשכן שהיה דבר מועט מאד בערך אל העושר שהיה בבית ראשון כמבואר בספר מלכים ^{(מ"א ו, כ - לה. ז, מח - נ)} ויותר ממנו העושר שהיה בבנין הורדוס ^{(בסוטה פ' היה נוטל)}. ועם כל זה יותר התמיד מראה כבוד ה' במשכן של משה ממה שהתמיד במקדש ראשון, ולא נראה כלל במקדש שני. ובזה הורה שלא קצבת העושר וגודל הבנין יהיו סבה להשרות השכינה בישראל, אבל רוצה ה' את יריאיו ומעשיהם לשכנו בתוכם:

29.ספורנו שמות פרק כד פסוק יח (פרשת משפטים)

ויהי משה בהר. בכל פעם שעלה שם מכאן ואילך שהה ארבעים יום וארבעים לילה כימי יצירת הולד, לקנות תחתיו שם הויה נכבדת, ראויה לשמוע מפי הרב מה שלא ישיגהו זולתו, כמו שהעיד באמרו כי קרן עור פניו בדברו אתו (להלן לד, כט), וקלקל זה חטאם בסוף ארבעים יום ראשונים, בעת שהיה ראוי להשיגו, כאמרו לך רד כי שחת עמך (להלן לב, ז) ובאמצעיים כפי הקבלה שהיו בכעס ולא זכו ליהנות מקרני הוד, והושג זה בארבעים יום אחרונים, ובהם נצטוה על מלאכת המשכן, כמו שבאר באמרו ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך (להלן כה, כא) וזה לא נתקיים בלוחות ראשונות שלא באו לשום ארון אלא שבריהם בלבד בלתי עדות, כאמרם ז"ל לוחות נשברו ואותיות פורחות (פסחים פז ב) וזה בעצמו באר באמרו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (להלן כה, ח) לא כמו שיעד קודם לכן, כאמרו מזבח אדמה תעשה לי בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך (לעיל כ, כא) אבל עתה יצטרך לכהנים, וזה בעצמו התבאר באמרו ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך (להלן כח, א). והנה לא נבחר שבט לוי לשרת עד אחר מעשה העגל, כמו שהעיד באמרו בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי לשרתו ולברך בשמו (דברים י, ח). ואמר אם כן שבכל פעם שעלה משה להר שהה ארבעים יום וארבעים לילה, והפעם אשר בה הושג זה התכלית היתה הפעם האחרונה לכלם, שבה צוה על מלאכת המשכן, ואחר שסיים מלאכת המשכן ובגדי כהונה והקטרת ושמן המשחה, באר שבסוף הראשונים נתן האל יתברך הלוחות הראשונות ולא סבב הוא יתברך שום איחור, כי לא ענה מלבו (איכה ג, לג) אלא שישראל השחיתו ענינם כאמרו כי שחת עמך, ובאמצעיים כפי קבלת רבותינו ז"ל היתה פרשת ראה אתה אומר אלי (להלן לג, יב) ופסל לך (להלן לד, א), ובשלישית היה כל הענין שספר באמרו ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה ויכתוב על הלוחות (שם שם, כח) וירד אז עם קרני ההוד וצוה על מלאכת המשכן: 

30.ספורנו שמות פרק לא פסוק יח (פרשת כי תשא)

ויתן אל משה ככלותו. אחר שספר מה היה הטוב שהושג בסוף כל הפעמים ששהה משה בהר ארבעים יום, פירש הטעם מפני מה לא הושג התכלית שיעד האל יתברך במתן תורה, באמרו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (לעיל יט, א) ובאמרו מזבח אדמה תעשה לי בכל המקום אבא אליך (שם כ, כא) עד שהוצרך לעשות משכן, והודיע שקרה זה בסבת רוע בחירת ישראל. כי אמנם בסוף ארבעים יום הראשונים נתן הלוחות מעשה אלקים לקדש את כלם לכהנים וגוי קדוש ככל דברו הטוב.והמה מרו והשחיתו דרכם ונפלו ממעלתם, כמו שהעיד באמרו ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב (להלן לג, ו):

31.ספורנו שמות פרק כ פסוק כא - כג (פרשת יתרו)

(כא) מזבח אדמה תעשה לי. וגם כן לא תצטרך לעשות היכלות של כסף וזהב ואבנים יקרות למען אקרב אליכם, אבל יספיק מזבח אדמה: בכל המקום אשר אזכיר את שמי. שאבחר לבית ועד לעבדי, כענין הזכירו כי נשגב שמו (ישעיהו יב, ד): אבא אליך וברכתיך. לא תצטרך למשוך השגחתי אליך באמצעיים של כסף וזהב וזולתם כי אמנם אני אבא אליך וברכתיך:(כב) לא תבנה אתהן גזית. ליפותן: (כג) ולא תעלה במעלות. אף על פי שלא אטריחך לעשות מלאכות ויפויים לשכני בתוככם, מכל מקום השמר מלנהוג קלות ראש במזבח:

32.תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קנח עמוד ב

גמ'. בחזקת מי? ר' אילא אמר: בחזקת יורשי האם; ר' זירא אמר: בחזקת יורשי הבן. כי סליק רבי זירא, קם בשיטתיה דרבי אילא, קם רבה בשיטתיה דרבי זירא. אמר רבי זירא, שמע מינה: אוירא דארץ ישראל מחכים. וטעמא מאי? אמר אביי: הואיל והוחזקה נחלה באותו שבט.

33.ספר כפתור ופרח פרק יב [הנותנים רשות לדון] R. Ishtori (Yitchak ben Moshe)  Ha - Parchi 1280-1355. 

ריש פרק כיצד מעברין (עירובין נג, ב), אָמְרִי לֵיהּ לְרַבִּי אִלְעַאי: הַצְפִּינֵנוּ הֵיכָן רַבִּי אֲבָהוּ [צָפוּן]. אָמַר לָהֶן: נִתְיָיעֵץ בַּמַּכְתִּיר וְהִנְגִּיב לִמְפִיבֹשֶׁת. פירש רש"י ז"ל, נתיעץ במכתיר, נטל רשות מבעל ישיבה. מכתיר, על שסומך ונותן רשות להורות ולהקרא רבי, ומשם והלאה הוא רשאי לדון ולהורות ולהיות מומחה לרבים, ואם טעה לא ישלם, עד כאן. פירוש הצפינינו, הראנו. כמו צופיה הליכות ביתה. צפון, נחבא. וְהִנְגִּיב, הלך לו לדרום. למפיבושת, לפני חכמי דרום שהם חכמים מאד, על שם שהיה מפיבושת חכם גדול קרי ליה הכי. והדין הוא כך, אם אוירא דארץ ישראל מחכים ^{(בבא בתרא קנח, ב)}, כל שכן באויר בית המקדש, והמשכן לא היה לעולם אלא בדרום ארץ ישראל.