פרשת וַיִּשְׁלַ֨ח יַעֲקֹ֤ב התשפ״ה

 פרשת וַיִּשְׁלַ֨ח יַעֲקֹ֤ב התשפ״ה

הרב ארי דוד קאהן                                                                                              ari.kahn@biu.ac.il

 

 

1.    בראשית פרק לב פסוק ד - יב (פרשת וישלח)

(ד) וַיִּשְׁלַ֨ח יַעֲקֹ֤ב מַלְאָכִים֙ לְפָנָ֔יו אֶל־עֵשָׂ֖ו אָחִ֑יו אַ֥רְצָה שֵׂעִ֖יר שְׂדֵ֥ה אֱדֽוֹם: (ה) וַיְצַ֤ו אֹתָם֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֣ה תֹאמְר֔וּן לַֽאדֹנִ֖י לְעֵשָׂ֑ו כֹּ֤ה אָמַר֙ עַבְדְּךָ֣ יַעֲקֹ֔ב עִם־לָבָ֣ן גַּ֔רְתִּי וָאֵחַ֖ר עַד־עָֽתָּה: (ו) וַֽיְהִי־לִי֙ שׁ֣וֹר וַחֲמ֔וֹר צֹ֖אן וְעֶ֣בֶד וְשִׁפְחָ֑ה וָֽאֶשְׁלְחָה֙ לְהַגִּ֣יד לַֽאדֹנִ֔י לִמְצֹא־חֵ֖ן בְּעֵינֶֽיךָ: (ז) וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים אֶֽל־יַעֲקֹ֖ב לֵאמֹ֑ר בָּ֤אנוּ אֶל־אָחִ֙יךָ֙ אֶל־ עֵשָׂ֔ו וְגַם֙ הֹלֵ֣ךְ לִקְרָֽאתְךָ֔ וְאַרְבַּע־מֵא֥וֹת אִ֖ישׁ עִמּֽוֹ: (ח) וַיִּירָ֧א יַעֲקֹ֛ב מְאֹ֖ד וַיֵּ֣צֶר ל֑וֹ וַיַּ֜חַץ אֶת־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ וְאֶת־הַצֹּ֧אן וְאֶת־הַבָּקָ֛ר וְהַגְּמַלִּ֖ים לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת: (ט) וַיֹּ֕אמֶר אִם־יָב֥וֹא עֵשָׂ֛ו אֶל־הַמַּחֲנֶ֥ה הָאַחַ֖ת וְהִכָּ֑הוּ וְהָיָ֛ה הַמַּחֲנֶ֥ה הַנִּשְׁאָ֖ר לִפְלֵיטָֽה: (י) וַיֹּאמֶר֘ יַעֲקֹב֒ אֱלֹהֵי֙ אָבִ֣י אַבְרָהָ֔ם וֵאלֹהֵ֖י אָבִ֣י יִצְחָ֑ק ה֞' הָאֹמֵ֣ר אֵלַ֗י שׁ֧וּב לְאַרְצְךָ֛ וּלְמוֹלַדְתְּךָ֖ וְאֵיטִ֥יבָה עִמָּֽךְ: (יא) קָטֹ֜נְתִּי מִכֹּ֤ל הַחֲסָדִים֙ וּמִכָּל־הָ֣אֱמֶ֔ת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ אֶת־ עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֣י בְמַקְלִ֗י עָבַ֙רְתִּי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה וְעַתָּ֥ה הָיִ֖יתִי לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת: 

2.    בראשית פרק לג פסוק ג - יח (פרשת וישלח)

(ג) וְה֖וּא עָבַ֣ר לִפְנֵיהֶ֑ם וַיִּשְׁתַּ֤חוּ אַ֙רְצָה֙ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים עַד־ גִּשְׁתּ֖וֹ עַד־אָחִֽיו: (ד) וַיָּ֨רָץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתוֹ֙ וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל־צַוָּארָ֖ו וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ וַיִּבְכּֽוּ: (ה) וַיִּשָּׂ֣א אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּ֤רְא אֶת־הַנָּשִׁים֙ וְאֶת־הַיְלָדִ֔ים וַיֹּ֖אמֶר מִי־אֵ֣לֶּה לָּ֑ךְ וַיֹּאמַ֕ר הַיְלָדִ֕ים אֲשֶׁר־חָנַ֥ן אֱלֹהִ֖ים אֶת־עַבְדֶּֽךָ: רביעי (ו) וַתִּגַּ֧שְׁןָ הַשְּׁפָח֛וֹת הֵ֥נָּה וְיַלְדֵיהֶ֖ן וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶֽיןָ: (ז) וַתִּגַּ֧שׁ גַּם־לֵאָ֛ה וִילָדֶ֖יהָ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֑וּ וְאַחַ֗ר נִגַּ֥שׁ יוֹסֵ֛ף וְרָחֵ֖ל וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ: (ח) וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י לְךָ֛ כָּל־הַמַּחֲנֶ֥ה הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר פָּגָ֑שְׁתִּי וַיֹּ֕אמֶר לִמְצֹא־חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי: (ט) וַיֹּ֥אמֶר עֵשָׂ֖ו יֶשׁ־לִ֣י רָ֑ב אָחִ֕י יְהִ֥י לְךָ֖ אֲשֶׁר־לָֽךְ: (י) וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב אַל־נָא֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ מִנְחָתִ֖י מִיָּדִ֑י כִּ֣י עַל־כֵּ֞ן רָאִ֣יתִי פָנֶ֗יךָ כִּרְאֹ֛ת פְּנֵ֥י אֱלֹהִ֖ים וַתִּרְצֵֽנִי: (יא) קַח־נָ֤א אֶת־בִּרְכָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻבָ֣את לָ֔ךְ כִּֽי־חַנַּ֥נִי אֱלֹהִ֖ים וְכִ֣י יֶשׁ־לִי־כֹ֑ל וַיִּפְצַר־בּ֖וֹ וַיִּקָּֽח: (יב) וַיֹּ֖אמֶר נִסְעָ֣ה וְנֵלֵ֑כָה וְאֵלְכָ֖ה לְנֶגְדֶּֽךָ: (יג) וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֲדֹנִ֤י יֹדֵ֙עַ֙ כִּֽי־הַיְלָדִ֣ים רַכִּ֔ים וְהַצֹּ֥אן וְהַבָּקָ֖ר עָל֣וֹת עָלָ֑י וּדְפָקוּם֙ י֣וֹם אֶחָ֔ד וָמֵ֖תוּ כָּל־הַצֹּֽאן: (יד) יַעֲבָר־נָ֥א אֲדֹנִ֖י לִפְנֵ֣י עַבְדּ֑וֹ וַאֲנִ֞י אֶֽתְנָהֲלָ֣ה לְאִטִּ֗י לְרֶ֨גֶל הַמְּלָאכָ֤ה אֲשֶׁר־לְפָנַי֙ וּלְרֶ֣גֶל הַיְלָדִ֔ים עַ֛ד אֲשֶׁר־אָבֹ֥א אֶל־ אֲדֹנִ֖י שֵׂעִֽירָה: (טו) וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו אַצִּֽיגָה־נָּ֣א עִמְּךָ֔ מִן־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֑י וַיֹּ֙אמֶר֙ לָ֣מָּה זֶּ֔ה אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי: (טז) וַיָּשָׁב֩ בַּיּ֨וֹם הַה֥וּא עֵשָׂ֛ו לְדַרְכּ֖וֹ שֵׂעִֽירָה: (יז) וְיַעֲקֹב֙ נָסַ֣ע סֻכֹּ֔תָה וַיִּ֥בֶן ל֖וֹ בָּ֑יִת וּלְמִקְנֵ֙הוּ֙ עָשָׂ֣ה סֻכֹּ֔ת עַל־כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵׁם־הַמָּק֖וֹם סֻכּֽוֹת: ס (יח) וַיָּבֹא֩ יַעֲקֹ֨ב שָׁלֵ֜ם עִ֣יר שְׁכֶ֗ם אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיִּ֖חַן אֶת־פְּנֵ֥י הָעִֽיר:

3.    בראשית פרק לו (פרשת וישלח)

(א) וְאֵ֛לֶּה תֹּלְד֥וֹת עֵשָׂ֖ו ה֥וּא אֱדֽוֹם: (ב) עֵשָׂ֛ו לָקַ֥ח אֶת־נָשָׁ֖יו מִבְּנ֣וֹת כְּנָ֑עַן אֶת־עָדָ֗ה בַּת־אֵילוֹן֙ הַֽחִתִּ֔י וְאֶת־ אָהֳלִֽיבָמָה֙ בַּת־עֲנָ֔ה בַּת־צִבְע֖וֹן הַֽחִוִּֽי: (ג) וְאֶת־בָּשְׂמַ֥ת בַּת־יִשְׁמָעֵ֖אל אֲח֥וֹת נְבָיֽוֹת: …אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י עֵשָׂ֔ו אֲשֶׁ֥ר יֻלְּדוּ־ל֖וֹ בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן: (ו) וַיִּקַּ֣ח עֵשָׂ֡ו אֶת־נָ֠שָׁיו וְאֶת־בָּנָ֣יו וְאֶת־בְּנֹתָיו֘ וְאֶת־כָּל־נַפְשׁ֣וֹת בֵּיתוֹ֒ וְאֶת־ מִקְנֵ֣הוּ וְאֶת־כָּל־בְּהֶמְתּ֗וֹ וְאֵת֙ כָּל־קִנְיָנ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר רָכַ֖שׁ בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־ אֶ֔רֶץ מִפְּנֵ֖י יַעֲקֹ֥ב אָחִֽיו: (ז) כִּֽי־הָיָ֧ה רְכוּשָׁ֛ם רָ֖ב מִשֶּׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו וְלֹ֨א יָֽכְלָ֜ה אֶ֤רֶץ מְגֽוּרֵיהֶם֙ לָשֵׂ֣את אֹתָ֔ם מִפְּנֵ֖י מִקְנֵיהֶֽם: (ח) וַיֵּ֤שֶׁב עֵשָׂו֙ בְּהַ֣ר שֵׂעִ֔יר עֵשָׂ֖ו ה֥וּא אֱדֽוֹם: (ט) וְאֵ֛לֶּה תֹּלְד֥וֹת עֵשָׂ֖ו אֲבִ֣י אֱד֑וֹם בְּהַ֖ר שֵׂעִֽיר: (י) אֵ֖לֶּה שְׁמ֣וֹת בְּנֵֽי־עֵשָׂ֑ו אֱלִיפַ֗ז בֶּן־עָדָה֙ אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֔ו רְעוּאֵ֕ל בֶּן־בָּשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו: (יא) וַיִּהְי֖וּ בְּנֵ֣י אֱלִיפָ֑ז תֵּימָ֣ן אוֹמָ֔ר צְפ֥וֹ וְגַעְתָּ֖ם וּקְנַֽז: (יב) וְתִמְנַ֣ע׀ הָיְתָ֣ה פִילֶ֗גֶשׁ לֶֽאֱלִיפַז֙ בֶּן־עֵשָׂ֔ו וַתֵּ֥לֶד לֶאֱלִיפַ֖ז אֶת־עֲמָלֵ֑ק אֵ֕לֶּה בְּנֵ֥י עָדָ֖ה אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו: (יג) וְאֵ֙לֶּה֙ בְּנֵ֣י רְעוּאֵ֔ל נַ֥חַת וָזֶ֖רַח שַׁמָּ֣ה וּמִזָּ֑ה אֵ֣לֶּה הָי֔וּ בְּנֵ֥י בָשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו: (יד) וְאֵ֣לֶּה הָי֗וּ בְּנֵ֨י אָהֳלִיבָמָ֧ה בַת־עֲנָ֛ה בַּת־צִבְע֖וֹן אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֑ו וַתֵּ֣לֶד לְעֵשָׂ֔ו אֶת יְע֥וּשׁ וְאֶת־יַעְלָ֖ם וְאֶת־קֹֽרַח: ... אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֤י אֱלִיפַז֙ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֔וֹם אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י עָדָֽה: (יז) וְאֵ֗לֶּה בְּנֵ֤י רְעוּאֵל֙ בֶּן־עֵשָׂ֔ו אַלּ֥וּף נַ֙חַת֙ אַלּ֣וּף זֶ֔רַח אַלּ֥וּף שַׁמָּ֖ה אַלּ֣וּף מִזָּ֑ה אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֤י רְעוּאֵל֙ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֔וֹם אֵ֕לֶּה בְּנֵ֥י בָשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו: (יח) וְאֵ֗לֶּה בְּנֵ֤י אָהֳלִֽיבָמָה֙ אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֔ו אַלּ֥וּף יְע֛וּשׁ אַלּ֥וּף יַעְלָ֖ם אַלּ֣וּף קֹ֑רַח אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֞י אָֽהֳלִיבָמָ֛ה בַּת־עֲנָ֖ה אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו: (יט) אֵ֧לֶּה בְנֵי־עֵשָׂ֛ו וְאֵ֥לֶּה אַלּוּפֵיהֶ֖ם ה֥וּא אֱדֽוֹם: ס (כ) אֵ֤לֶּה בְנֵֽי־שֵׂעִיר֙ הַחֹרִ֔י יֹשְׁבֵ֖י הָאָ֑רֶץ לוֹטָ֥ן וְשׁוֹבָ֖ל וְצִבְע֥וֹן וַעֲנָֽה: (כא) וְדִשׁ֥וֹן וְאֵ֖צֶר וְדִישָׁ֑ן אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֧י הַחֹרִ֛י בְּנֵ֥י שֵׂעִ֖יר בְּאֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם: (כב) וַיִּהְי֥וּ בְנֵי־לוֹטָ֖ן חֹרִ֣י וְהֵימָ֑ם וַאֲח֥וֹת לוֹטָ֖ן תִּמְנָֽע: (כג) וְאֵ֙לֶּה֙ בְּנֵ֣י שׁוֹבָ֔ל עַלְוָ֥ן וּמָנַ֖חַת וְעֵיבָ֑ל שְׁפ֖וֹ וְאוֹנָֽם: (כד) וְאֵ֥לֶּה בְנֵֽי־צִבְע֖וֹן וְאַיָּ֣ה וַעֲנָ֑ה ה֣וּא עֲנָ֗ה אֲשֶׁ֨ר מָצָ֤א אֶת־הַיֵּמִם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בִּרְעֹת֥וֹ אֶת־הַחֲמֹרִ֖ים לְצִבְע֥וֹן אָבִֽיו: …(מג) אַלּ֥וּף מַגְדִּיאֵ֖ל אַלּ֣וּף עִירָ֑ם אֵ֣לֶּה׀ אַלּוּפֵ֣י אֱד֗וֹם לְמֹֽשְׁבֹתָם֙ בְּאֶ֣רֶץ אֲחֻזָּתָ֔ם ה֥וּא עֵשָׂ֖ו אֲבִ֥י אֱדֽוֹם: 

4.    מדרש הגדול בראשית פרק לב פסוק ד (פרשת וישלח)

שְׂדֵה אָדֹם. הוּא אָדֹם וְאַרְצוֹ אֲדֻמָּה וּמַאֲכָלוֹ אָדֹם וְגִבּוֹרָיו אֲדֻמִּים וְעָתִיד לִפָּרַע מִמֶּנּוּ דּוֹדִי צַח וְאָדֹם (שיה"ש ה, י) בִּלְבוּשׁ אָדֹם, שֶׁנֶּאֱמַר מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁיךָ (ישעיה סג, ב).

5.    אבן עזרא בראשית פרק לב פסוק ד (פרשת וישלח)

... כי ארץ אדום בין חרן ובין ארץ ישראל, וזאת תשובה על הגאון שאמר כי סיני ושעיר ופארן סמוכים הם, 

6.    רד"ק בראשית פרק לב פסוק ד (פרשת וישלח)

ארצה שעיר - ששמע ששם היה אבל לא היה שוכן שם עם ביתו, כי בארץ כנען היה ביתו עדיין, כמו שכתוב ויקח עשו את נשיו וגו':

7.    רבי אברהם בן הרמב"ם בראשית פרק לב פסוק ד (פרשת וישלח)

וישלח יעקב. שלח (יעקב) ע"ה אל [אחיו] ארצה שעיר לפי שהגיעה אליו השמועה כי שם היה בעת ההיא שהרי לא נעתק לשם לגמרי להשתקע בקביעות אלא אחר חזרת יעקב מן שדה ארם כמו שיתבאר בסוף פרשה זו ונקראת (ארץ שעיר) שדה אדום בשמה הידוע אצל ישראל בזמן מתן תורה:

8.    רמב"ן בראשית פרק לב פסוק ד (פרשת וישלח)

(ד) נכתבה הפרשה הזאת להודיע כי הציל הקדוש ברוך הוא את עבדו וגאלו מיד חזק ממנו, וישלח מלאך ויצילהו. וללמדנו עוד שהוא לא בטח בצדקתו והשתדל בהצלה בכל יכלתו. ויש בה עוד רמז לדורות כי כל אשר אירע לאבינו עם עשו אחיו יארע לנו תמיד עם בני עשו, וראוי לנו לאחז בדרכו של צדיק שנזמין עצמנו לשלשת הדברים שהזמין הוא את עצמו, לתפלה ולדורון ולהצלה בדרך מלחמה, לברוח ולהנצל, וכבר ראו רבותינו הרמז הזה מן הפרשה הזאת כאשר אזכיר (להלן לב ט, לג טו): אל עשו אחיו ארצה שעיר - בעבור היות נגב ארץ ישראל על ידי אדום ואביו יושב בארץ הנגב, יש לו לעבור דרך אדום או קרוב משם, על כן פחד אולי ישמע עשו והקדים לשלוח אליו מלאכים לארצו. וכבר תפסוהו החכמים על זה. אמרו בבראשית רבה (עה ג) מחזיק באזני כלב וגו' (משלי כו יז). אמר לו הקדוש ברוך הוא, לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו כה אמר עבדך יעקב: ועל דעתי גם זה ירמוז כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום, כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים (ספר החשמונאים א ח) ומהם שבאו ברומה (כך כותב רבינו בויקרא כו טז), והיא היתה סבת נפילתם בידם, וזה מוזכר בדברי רבותינו ומפורסם בספרים (יוסיפון פרק סה):

9.    בראשית פרק לה פסוק כז - כט (פרשת וישלח)

(כז) וַיָּבֹ֤א יַעֲקֹב֙ אֶל־יִצְחָ֣ק אָבִ֔יו מַמְרֵ֖א קִרְיַ֣ת הָֽאַרְבַּ֑ע הִ֣וא חֶבְר֔וֹן אֲשֶׁר־גָּֽר־ שָׁ֥ם אַבְרָהָ֖ם וְיִצְחָֽק: (כח) וַיִּֽהְי֖וּ יְמֵ֣י יִצְחָ֑ק מְאַ֥ת שָׁנָ֖ה וּשְׁמֹנִ֥ים שָׁנָֽה: (כט) וַיִּגְוַ֨ע יִצְחָ֤ק וַיָּ֙מָת֙ וַיֵּאָ֣סֶף אֶל־עַמָּ֔יו זָקֵ֖ן וּשְׂבַ֣ע יָמִ֑ים וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ עֵשָׂ֥ו וְיַעֲקֹ֖ב בָּנָֽיו: פ

10.בראשית פרק כז פסוק מא (פרשת תולדות)

וַיִּשְׂטֹ֤ם עֵשָׂו֙ אֶֽת־יַעֲקֹ֔ב עַל־הַ֨בְּרָכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּרֲכ֖וֹ אָבִ֑יו וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו בְּלִבּ֗וֹ יִקְרְבוּ֙ יְמֵי֙ אֵ֣בֶל אָבִ֔י וְאַֽהַרְגָ֖ה אֶת־יַעֲקֹ֥ב אָחִֽי:

11.חזקוני בראשית פרק לב פסוק ד (פרשת וישלח)

(ד) וישלח יעקב מלאכים כתרגומו איזגדין שלוחים. ארצה שעיר שהיתה מתחלה משל שעיר וכשנשא עשו את אהליבמה ירש בה ארץ שעיר כי היתה בת ענה בת צבעון בן שעיר החורי והיה עשו הולך ובא שמה אצל נשיו ולבו נמשך אחריהן ונקרא על שמו שדה אדום, לכך אמר להם שדה להודיעך שרגילותו בשדה ע"י שהוא ציד.

12.מושב זקנים בראשית פרק לב פסוק ד (פרשת וישלח)

ארצה שעיר. קשה למה שלח יעקב אליו לשעיר, והלא עיקר ישיבתו בארץ כנען היתה, דכתיב לקמן (ל"ו ו') ויקח עשו את נשיו ואת בניו [וכו'] אשר רכש בארץ כנען, א"כ משמע שעד עתה ישב בארץ כנען, ולאחר שבא יעקב מארם לארץ כנען וקברו שניהם יצחק אז עלה בדעתו של עשו ללכת להר שעיר מפני שהיה רכושם רב, וי"ל דודאי עיקר יישובו בארץ כנען, אבל נשיו היו בשעיר, ואמר יעקב מסתמא לא ימצאו אותו כי אם אצל נשיו שלבו נמשך אחריהם. א"נ הלך לשעיר לכבוש הממלכות להיות כפופים לפניו, כמו שמוכיח בפרש' וארבע מאות איש עמו וא"ר שכולם היו בני מלכים:

13.ספורנו בראשית פרק לב פסוק ד (פרשת וישלח)

ארצה שעיר שדה אדום. אל גליל שעיר לאותו החלק ממנו שהיה דר שם אדום כי אז לא כבש עדיין את כל החורי יושבי הארץ:

14.רש"י בראשית פרק לג פסוק יב (פרשת וישלח)

ואלכה לנגדך - בשוה לך, טובה זו אעשה לך שאאריך ימי מהלכתי ללכת לאט כאשר אתה צריך, וזהו לנגדך, בשוה לך:

15.כתר יונתן בראשית (פרשת וישלח) פרק לו פסוק ו

וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת בְּהֵמוֹתָיו וְאֶת כָּל נְכָסָיו אֲשֶׁר קָנָה בְּאֶרֶץ שֶׁל כְּנַעַן וַיִּסַּע לְאֶרֶץ אַחֶרֶת שֶׁהָיָה מוּטָל עָלָיו מוֹרָא שֶׁל יַעֲקֹב אָחִיו:

16.רד"ק בראשית (פרשת וישלח) פרק לו פסוק ו

וילך אל ארץ - שהיה יושב בה דרך עראי קודם שבא יעקב, ועתה אחר שבא הלך משם עם כל אשר לו מפני יעקב אחיו. והטעם כי היה רכושם רב, ונדחה הוא מפניו כי ידע מברכות אביו שבירך את יעקב כי תהיה ארץ כנען לזרע יעקב, ולו גם כן תהיה הארץ שבירך אותו אביו, ואמר לו "הנה משמני הארץ יהיה מושביך" כלומר ארץ שמנה, אולי שמע מאביו כי יתן האל לו ולזרעו הר שעיר, אולי נאמר לו בנבואה וכן כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר (דברים ב'):

17.רשב"ם בראשית פרק לב (פרשת וישלח)

(ה) עם לבן גרתי - כאשר ידעת במצות אבי ואמי. שלא יחשוב בשבילי ברח: (ז) באנו אל אחיך אל עשו - ומצאת חן בעיניו כאשר אמרת, וגם הנה הוא מתוך ששמח בביאתך ובאהבתו אותך, הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו לכבודך. זהו עיקר פשוטו. וכן גם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו: (ח) ויירא יעקב - בלבו, שאעפ"י שהראה לשלוחים כי לכבודו מתכוין, הוא לא האמין שמחשבת עשו לטובה אלא לרעה:

18.רמב"ן בראשית פרק לג פסוק יד (פרשת וישלח)

עד אשר אבא אל אדוני שעירה - היה ליעקב בשובו אל ארצו דרך בארץ שעיר, והנה אמר לו עשו ואלכה לנגדך, שלא יפרד ממנו עד שובו אל אביו לעשות לו כבוד בבואו אל ארצו, ויעקב אמר אני אלך לאטי ואדני ישוב אל עיר ממשלתו, ואם אשוב דרך עירו יכבדני וילך עמי כאשר יחפוץ. ולא היה זה נדר ממנו שיבא אליו, שאין עשו צריך לו. ורבותינו אמרו (ע"ז כה ב) עוד שלא היה בדעת יעקב לשוב דרך שעיר, ורצונו היה להתרחק ממנו כאשר יוכל, אבל הרחיב לו את הדרך. וגם זו עצת חכמה, ועוד להם מדרש אחר (ב"ר עח יד) שיקים דברו לימות המשיח, שנאמר (עובדיה א כא) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, יאמר כי המושיעים אשר בהר ציון יעלו לשפוט את הר עשו:

19.ספר תורת המנחה לרבי יעקב סקילי - דרשה יד

ועם כל זה לא רצה להתגרות עם עשו ושלח לו מלאכים לפייסו ולדרוש שלומו וטובתו הה"ד וישלח יעקב מלאכים לפניו, הוי שוחר טוב יבקש רצון: יעקב ניצל מעשו בגלל דרישת השלום: ובא וראה כמה טובות גמל עשו ליעקב על דרישת זה השלום וכמה כבוד כבדו. אמרו, כי מיד ששמע בדרישת שלום אחיו, אסף כל חילו ובא לקראתו באהבה ובתאות לבו, וזהו שאמר וגם הולך לקראתך, בא לקראתך היה לו לומר, אלא מהו הולך לקראתך, הלך לקבץ עמו אנשיו כדי לכבדך, והולך באהבה ובחיבה כד"א (קהלת ו ט) טוב מראה עינים מהלך נפש, והוא ענין אהבה וחיבה. וסופו מוכיח עליו דכתיב וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול על צואריו וישקהו ויבכו מלמד שנשקו בכל לבו. ועוד שאמר לו אחי יהי לך אשר לך נסעה ונלכה ואלכה לנגדך אציגה נא עמך מן העם אשר אתי. ולבסוף כשבאו שניהם לארץ כנען היו באהבה רבה ושלום רב, ולא היה ריב בין רועיהם כאשר היה בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט, ובין רועי גרר ובין רועי יצחק. ולא עוד אלא כשראה עשו שהיה רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדיו מפני מקניהם, עמד ופנה לו מקום והלך לו אל ארץ אחרת והניח מבחר היישוב וארץ מולדתו וארץ מגורי אביו, והלך לו אל ארץ אחרת מפני יעקב. ודרישת השלום עשה את כל הכבוד הזה הוי שוחר טוב יבקש רצון ודורש רעה תבואנו, מי שאינו נזהר ופושע בעצמו תבואהו הרעה:

20.ר' נ"ה וויזל בראשית ל"ג:י"ב

ויאמר נסעה ונלכה – עֵשָׂו אמר ליעקב נסעה ממקום זה ונלכה בדרך יחדו.

ואלכה לנגדך – פירש רש"י ז"ל "בשוה לך. טובה זו אעשה לך שאאריך ימֵי מהלכתי ללכת לאט כאשר אתה צריך, וזהו לנגדך בשוה לך". ואם כך הפירוש, מה השיב יעקב "אדוני יודע כי הילדים רכים"? וגו' והרי עֵשָׂו קבל על עצמו שילך כמוהו לאט. ורמב"ן ז"ל פירש "ואלכה לנגדך, שלא יפרד ממנו עד שובו אל אביו לעשות לו כבוד בבואו אל ארצו". ואין מלת "לנגדך" מתוכנת לפירושו זה. ואחשוב כי "לנגדך" כמו "אעשה לו עזר כנגדו",⁠ וכמו "אך נגד י"י משיחו",⁠ ובסדר בראשית בארנוהו שהוא על ההקבלה בהיות האחד עזר אל השני. וכן כאן שהבטיחו שילך לנגדו, כְלִבּוֹ כן לבו, שיהיה לו לעזר בדרך ומוכן לטובתו. והיתה כוונת עֵשָׂו שהוא ויעקב לבדו עם קצת הנשים והעבדים ילכו תחלה אל ארץ שעיר ושם יכבדהו, כדרך שבת אחים יחדו, והילדים עם המקנה יתנהלו לאטם ויבואו זמן אח"כ לארץ שעיר. {וזהו נסעה ונלכה מכאן כולנו; ואני אלך לנגדך} ולכן השיב יעקב שלא יוכל עשוהו, וכמו שיתבאר.

21.הכתב והקבלה בראשית פרק לג פסוק יב (פרשת וישלח)

(יב) ואלכה לנגדך. בשוה לך (רש"י) ולולי דבריו הייתי מפרש לנגדך מן נגדה נא לכל עמו (תהלים קט"ז י"ד י"ח) דתרגומו איתני כדון, לשון ספור והגדה (ערצאֶהלונג) כלומר שתשלומי נדריו יהיה בספורים עד שתהיה הגדה וספור ממנו לכל העם, ומזה שויתי ה' לנגדי תמיד (שם ט"ז) שמתי תמיד כל ספורי והגדותי בעניני ה' (מיין געשׁפראֶך), והנה אחר שאמר נסעה ונלכה יחד כשני אוהבים שפרידתם קשה עליהם הוסיף לומר: ואלכה לנגדך. רצוני ללכת אתך בחברתך להשתעשע יחד בדברי ספור והגדה, (געשׁפראֶכיג אונטערהאלטען), ולא יהיה הדרך לטורח ומשא עליך, כי הליכת אדם בדרך יחידי שאין איש עמו, כל פסיעה ופסיעה כמשא כבדה היא עליו, אמנם בהשתעשותו בדברים עם חברו יקל עליו הדרך וכמעט שלא ירגיש אותו,ותוספות ההי"ן בפעלים אלה יורו על העשי' ברצון גמור.

22.העמק דבר בראשית פרק לג פסוק יב (פרשת וישלח)

(יב) ואלכה לנגדך. כפרש"י בשוה לך, והוא כמו שביארנו המקרא בפ' בראשית עזר כנגדו, לפי צרכיו תעזרהו, כך הפי' כאן לפי הילוכך אלך גם אני, כי הבין גם הוא שיעקב מוכרח לילך בנחת, ורצון עשו היה בזה שיגיע יעקב לשדה אדום, ושם יחלק לו כבוד כיד המלך בביתו:

23.אלשיך על בראשית פרק לג פסוק יב (פרשת וישלח)

הנה הסכימו רבותינו ז"ל שאין פסוקים אלו כפשוטן, אלא שמאמר יעקב יעבר נא אדוני כו' היה על שאמר לו עשו מבקש אני שאהא שותף עמך בעולמך, ושהשיב לו יעקב יעבר נא אדוני כו'. וכן אמרו עד אשר אבא אל אדוני שעירה שהוא ועלו מושיעים כו' לשפוט את הר עשו. ויהיה, שהוקשה להם שאם נסעה ונלכה הוא ללכת יחד, מאי ואלכה לנגדך שהוא בלתי מורה שותפות בהליכה. שאם הוא שיהיה לנגדו קרוב אליו פן לא ישא אותם הארץ לשבת יחדו, למה יאמר שהוא ילך לנגד יעקב ולא שיעקב ילך לנגדו. ...

24.שפת אמת ספר בראשית - פרשת תולדות - שנת [תרנ"א] 1847-1905

בענין ברכת יצחק שרצה ליתנה לעשו. ובפי' נראה כי ברכת יעקב היתה מיוחדת אליו כמו שברכו לבסוף ברכת אברהם שהוא עיקר הברית שכרת השי"ת לזרעו אחריו. אבל זו הברכה היא להיות גביר לאחיו כו'. כי יעקב ועשו היו מיוחדין לב' עולמות כמ"ש עשו איש שדה ויעקב יושב אהלים ואם הי' עשו מתקן מעשיו הי' הוא כמו זבולון עם יששכר והוא הי' מושל על כל האומות להכין הכל לקרב אל הקדושה. ולא הי' נצרך ליעקב רק לעסוק בתורת ה' בלי מלחמות. כי הרי כתיב ראשית גוים עמלק. והוא איש שדה. דיש מדבר שדה בית כמ"ש האר"י ז"ל בקבלת שבת נעשה ממדבר שדה ע"ש. ושבת עצמו הוא בחי' אהל ובית. והנה יעקב הוא בחי' השבת יושב אהלים כמ"ש בשבת אל יצא איש ממקומו. וכמא' חז"ל יעקב כתוב בו שמירת שבת כו'. אבל התקונים שצריך בימי המעשה לעשות ממדבר שדה. והוא הכנה אל השבת דרך זה רצה יצחק להנחיל לעשו. אך כי לא זכה עשו לזה. והוצרך לקבל יעקב גם זאת על שכמו לתקן עוה"ז.

25.רש"ר הירש בראשית  (פרשת תולדות) פרק כז פסוק א  1808-1888

... כהקדמה למאורעות אלה קראנו על המכה הכפולה, שעשו נתן לייעודו הגדול של אברהם, כאשר נשא שתי נשים מבנות חת. דבר זה צריך היה לפקוח את עיני יצחק, ולהראות לו את בנו הבכור כפסול גמור לתפקידו. אף - על - פי - כן אנחנו רואים, שיצחק קרא לבנו הבכור, על מנת לברך אותו, על מנת למנות אותו למנהיגו ומדריכו של בית אברהם לעתיד. מה רב היה כוחו של האיש אשר "ציד בפיו", היאך הצליח לשים מסוה על פניו, עד שעלה בידיו להטעות את אביו ולגנוב את לבו - למרות אורח חייו שעמד בסתירה גמורה לדרכו של אברהם! ממלת "נא" - הנה נא זקנתי - למדנו, שעוד מזמן היה בדעת יצחק להעניק את הברכה לבנו, אך נמצאו עוררין בדבר. כנראה רבקה היא שביקשה את הדחיה, באמתלה שעוד חזון למועד, הן טרם הזקין, וכדו'. קווה קיותה שיעלה בידה לאכזב את יצחק בינתיים, אך לא הצליחה. מה ביקשה עתה? מה יכלה לבקש? רק זאת, להפגין לפניו, באיזו מידה יכולים הבריות לגנוב את דעתו! הנה יעקב שהיה איש תם, העמיד לפניו פני גיבור ציד, - הנקל לעשו שיעמיד לפניו פני איש תם! ביקשה רבקה לאכזב את יצחק על - ידי הכזב, והנה חפצה הצליח בידה. משעמד על התרמית, אחזתו חרדה גדולה, - "נפתח לו גיהנם" ^{(תנחומא תולדות יא)}, ראה היאך כל ימיו גנבו את דעתו והטעוהו. מיד נפקחו עיניו, מיהר להתאושש והוסיף מדעת ומרצון גמור: גם ברוך יהיה! נראה שגם ר' יהושע בן לוי הבין כך את המאורעות האלה, והרי הוא אומר: לא ממה שהיתה רבקה אוהבת את יעקב יתיר מעשו עשתה את הדבר הזה, אלא אמרה לא ייעול ויטעי לההוא סבא ^{(בראשית רבה סה, ג)}. גם רצונו של יצחק יתבהר יותר, כאשר נעיין בטיב הברכה שהוא ביקש לתת לעשו. עשו עצמו לא ציפה כלל, שיצחק יחלק לו את הברכה כולה, אף הוא שואל מיד: הלא אצלת לי ברכה - אילו ברכת אותי, הלא היית משאיר ברכה ליעקב; ברכה זו - תן לי! אף יצחק מודה לו על כך, אך כאשר הוא מגלה לו את תוכן הברכה שניתנה ליעקב, הרי הוא מראה לו, שרק ברכה זו היתה ראויה לעשו, ואילו הברכה היעודה ליעקב, לא היתה ראויה לעשו כל עיקר.שני בניו של יצחק ייצגו שני יסודות בביתו; עשו - את הכוח החומרי, יעקב - את הכוח הרוחני. יודע היה יצחק, כי האומה זקוקה לשני הכיוונים. אף הוא כנראה ידע את הנבואה, כי הרב בכוחו החומרי יעבוד לצעיר ולחלש ממנו: "ורב יעבד צעיר". אך כסבור היה יצחק, שעשו ויעקב יקיימו את תעודת אברהם בכוחות משותפים, בלב אחים ומתוך השלמה הדדית; לפיכך הועיד לעשו ברכה בעלת תוכן חומרי, וברכה רוחנית היתה שמורה עמו ליעקב. ברכה זו, שנועדה ליעקב, היתה חסרת כל ערך לעשו, שכן מטבעו לא היתה לו כל הבנה לצד הרוחני של בית אברהם. אולם, מבית לבן ידעה רבקה את הקללה שבפיצול זה, ידעה מנסיונה, שהחומר יהיה לברכה וישועה רק בבית שרוח אברהם מפעמת בו, רק בידו של זה שרוחו של אברהם מדריכה אותו. היא היטיבה לראות: החומר שאין עמו רוח, היה בעיניה קללה, את הברכה ראתה רק בלתי מחולקת, יורדת על ראשו של אחד. שיקולים אלה יסבירו לנו את מעשי שניהם, לפי זה ברור הדבר גם כאן. יצחק רצה לברך את עשו ברוח ייעודו שלעתיד. כדרך שהוא קיווה, שנטיותיו עתידות להיות לברכה למטרות נעלות, כן ביקש לראותו בשעת הברכה. יש להעלות את מלאכת הציד האכזרית, ולעשותה כלי שרת למטרה אנושית נעלה. ואכן נראה, שלא היה עשו רגיל אצל הציד, כדי להביא תבשיל מבריא לאביו הזקן והחלוש. נפשו חשקה בציד, בדם המהביל, בהתגברות על כוח החיה. אך לא היה זה ממידותיו של עשו לצוד ציד עבור חולה שנחלש, למען יסעד בו הלה את לבו. "שא נא כליך, וצודה לי ציד, ועשה לי מטעמים" - אתה עצמך, השתמש הפעם בכלי אומנותך, כדי לעשות חסד עם אדם, כדי לסעוד את לבבו של זקן; תחוש גם אתה בסיפוק הבא לו לאדם, בשעה שהוא מהנה את זולתו. משום כך, בברכה שהוא נותן למי שנדמה לו כעשו, הוא מכוון אותו ממלאכת הציד אל "השדה אשר ברכו ה'", אל החקלאות, אל שמירת העושר של חיי האומה היהודית. סעד הלב והברכה הבאה בעקבותיו רמוזים במליצה: "בעבור תברכך נפשי". משום כך בפסוק ה: הפעם הלך עשו לצוד ציד במטרה להביא הביתה.

26.מלבי"ם בראשית פרק כז (פרשת תולדות) 1809-1879

(ה) ורבקה שמעת. הנה רבקה הבינה כל כונת יצחק (שעז"א ורבקה שומעת ר"ל מבינה דברי יצחק) איך רוצה לעשות התקשרות בין עשו ובין יעקב כהתקשרות יששכר וזבולון ושבט לוי וישראל שיעקב יעסוק בתורה ועשו יפרנס אותו, אבל היא ידעה היטב רשעת עשו ורוע תכונתו, שלא לבד שלא יהיה קליפה השומרת לפרי, ..., וזה יהיה מדרגת ישראל לעתיד כמ"ש ועמדו זרים ורעו צאנכם ואתם כהני ה' תקראו, וחשבה רבקה שבענין זה יצלחו הבנים יותר, שגם ברכת העה"ז תהיה ליעקב, ועשו יעבוד אותו עבודת עבד, כי ימשול עליו יעקב בעוז ה' ובכח נפשו כמו שהיה בעת שהצליחו ישראל וכבשו אדום תחתם והכניסו אותם בברית מילה וטבילה בימי הורדוס, ...

27.חתם סופר בראשית כז:כח     1762-1839

ויתן לך האלקי' מטל השמים, ולעשו אמר הנה משמני ארץ יהי' מושבך, ר"ל ע"י שנתתיך עבד ליעקב עי"ז יהי' מושבך משמני ארץ שהרי ברכתי יעקב בזה וממילא טוב לך כי אתה עבדו ושלך שלו, אמנם אם תריד ופרקת עלו מעל צווארך ולא תחפוץ להיות עבדו אזי גם זה לא יהי' לך. [תקס"ו]:

ויתן לך האלקי' וגו'. נראה דיצחק ידע כי יעקב איש תם ועשו יודע ציד אך חושבו לצדיק, ויהיו ב' אחים אלו כיששכר וזבולון ויעקב מתברך בעבודת ה' ויהי' עשו משועבד ליעקב לעשות לו כל צרכיו כזבולן ויששכר, ויעקב משועבד לעשו בהוראת איסור והיתר כדכתיב להדי' ביששכר ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד וכפירש"י פ' ויחי שם, ע"כ זאת הברכה יצדק לשניהם בכוונות שונות, לעשו כפשוטו טל השמים וגו' להצלחת עה"ז ולפרנס ממנו יעקב כזבולן לחוף ימים, יעבדוך עמים וגו' וישתחו לך כי יהי' יעקב צריך לו לפרנסתו ויהי' מודה ומשבח לו על ככה, ויוצדק גם ליעקב בענין התורה טל השמים ומשמני ארץ בחי' תורה והוראה כמבואר בזוהר על

28.לקוטי הלכות יו"ד הלכות ראשית הגז הלכה ה 1780-1844

 כִּי בְּוַדַּאי הֵבִין יִצְחָק שֶׁיַּעֲקֹב עוֹסֵק בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה יוֹתֵר מֵעֵשָׂו שֶׁהָיָה אִישׁ שָׂדֶה, וְיַעֲקֹב הָיָה אִישׁ תָּם יוֹשֵׁב אֹהָלִים, רַק סָבַר שֶׁעֵשָׂו מְרֻצֶּה לְפַרְנֵס אֶת יַעֲקֹב כְּמוֹ שֶׁהָיָה רָגִיל לְהָבִיא צַיִד לְיִצְחָק, עַל כֵּן רָצָה לְבָרְכוֹ בַּעֲשִׁירוּת כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְפַרְנֵס אֶת יַעֲקֹב, כִּי יַעֲקֹב שֶׁהוּא הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ, שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בְּתַכְלִית הַקְּדֻשָּׁה לִשְׁמָהּ בִּשְׁלֵמוּת גָּמוּר, אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹטֶה מְעַט לִשְׂמֹאל בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה וַעֲשִׁירוּת, אַף עַל פִּי כֵן אֵין לוֹ פְּנַאי לְצַיֵּר אֶת הָעֲשִׁירוּת לְגַמְרֵי, וּבְהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה מְלַאכְתּוֹ נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וּבִשְׁבִיל זֶה הַהֶכְרֵחַ שֶׁזְּבוּלוּן יַחֲזִיק אֶת יִשָּׂשׂכָר, בְּחִינַת (דְּבָרִים לג, יח): "שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ" וְכוּ', וְעַל כֵּן סָבַר יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת עֵשָׂו בְּפַרְנָסָה בִּשְׁבִיל זֶה כְּדֵי שֶׁיַּחֲזִיק אֶת יַעֲקֹב הַצַּדִּיק, שֶׁעַל יְדֵי זֶה בְּוַדַּאי הָיָה מִתְתַּקֵּן עֵשָׂו וְהָיָה שָׁב בִּתְשׁוּבָה.

29.אמת ליעקב בראשית פרק לב פסוק ד (פרשת וישלח)

ונראה בזה לפי מה שהבאתי לעיל בפרשת תולדות [כ"ז פ"ד] את דברי המלבי"ם שכוונת יצחק ליתן את הברכות לעשו היתה משום שרצה לעשות שותפות בין עשו ליעקב כמו השותפות שהיתה בין יששכר וזבולן, והיינו שיעקב יקדיש את כל זמנו ומרצו לעבודת ה' ועשו יפרנסו ויספיק לו לחם טרפו, עיין במלבי"ם שם שביאר הדבר היטב. ולפ"ז נראה, דעיקר כוונתו של יעקב בשלחו את המלאכים לא היתה לראות אם עשו מתעתד לצאת לקראתו, דזה ידע בבירור שעליו לפחד ולדאוג מעשו, אלא סבר יעקב שאולי עכשיו הגיע הזמן בו תתקיים כוונתו של יצחק שהוא ועשו יהיו שותפים בעניני עולם הזה ועולם הבא, וא"כ אפשר שאף שלבני אדם היה נראה שעשו מתעתד להלחם ולהרוג את יעקב, אבל כאן היה צריך יעקב למלאכים ממש בכדי לחדור לתוך עומק מחשבתו של עשו כדי להבחין בתוך תוכיותו אולי הגיעה עכשיו שעת הכושר להציע לו שותפות מעין זו, ודו"ק. ועיין מש"כ להלן [פסוק כ"ג] שאפשר מחמת זה חשבו חז"ל לטענה על יעקב מה שהטמין את דינה מעשו, ועיי"ש.

30.בראשית פרק לד (פרשת וישלח)

(ח) וַיְדַבֵּ֥ר חֲמ֖וֹר אִתָּ֣ם לֵאמֹ֑ר שְׁכֶ֣ם בְּנִ֗י חָֽשְׁקָ֤ה נַפְשׁוֹ֙ בְּבִתְּכֶ֔ם תְּנ֨וּ נָ֥א אֹתָ֛הּ ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה: (ט) וְהִֽתְחַתְּנ֖וּ אֹתָ֑נוּ בְּנֹֽתֵיכֶם֙ תִּתְּנוּ־לָ֔נוּ וְאֶת־בְּנֹתֵ֖ינוּ תִּקְח֥וּ לָכֶֽם: (י) וְאִתָּ֖נוּ תֵּשֵׁ֑בוּ וְהָאָ֙רֶץ֙ תִּהְיֶ֣ה לִפְנֵיכֶ֔ם שְׁבוּ֙ וּסְחָר֔וּהָ וְהֵֽאָחֲז֖וּ בָּֽהּ: … (יג) וַיַּעֲנ֨וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֜ב אֶת־שְׁכֶ֨ם וְאֶת־חֲמ֥וֹר אָבִ֛יו בְּמִרְמָ֖ה וַיְדַבֵּ֑רוּ אֲשֶׁ֣ר טִמֵּ֔א אֵ֖ת דִּינָ֥ה אֲחֹתָֽם: (יד) וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵיהֶ֗ם לֹ֤א נוּכַל֙ לַעֲשׂוֹת֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה לָתֵת֙ אֶת־אֲחֹתֵ֔נוּ לְאִ֖ישׁ אֲשֶׁר־ל֣וֹ עָרְלָ֑ה כִּֽי־חֶרְפָּ֥ה הִ֖וא לָֽנוּ: (טו) אַךְ־בְּזֹ֖את נֵא֣וֹת לָכֶ֑ם אִ֚ם תִּהְ֣יוּ כָמֹ֔נוּ לְהִמֹּ֥ל לָכֶ֖ם כָּל־זָכָֽר: (טז) וְנָתַ֤נּוּ אֶת־בְּנֹתֵ֙ינוּ֙ לָכֶ֔ם וְאֶת־בְּנֹתֵיכֶ֖ם נִֽקַּֽח־לָ֑נוּ וְיָשַׁ֣בְנוּ אִתְּכֶ֔ם וְהָיִ֖ינוּ לְעַ֥ם אֶחָֽד: (יז) וְאִם־לֹ֧א תִשְׁמְע֛וּ אֵלֵ֖ינוּ לְהִמּ֑וֹל וְלָקַ֥חְנוּ אֶת־בִּתֵּ֖נוּ וְהָלָֽכְנוּ: (יח) וַיִּֽיטְב֥וּ דִבְרֵיהֶ֖ם בְּעֵינֵ֣י חֲמ֑וֹר וּבְעֵינֵ֖י שְׁכֶ֥ם בֶּן־חֲמֽוֹר: (יט) וְלֹֽא־אֵחַ֤ר הַנַּ֙עַר֙ לַעֲשׂ֣וֹת הַדָּבָ֔ר כִּ֥י חָפֵ֖ץ בְּבַֽת־יַעֲקֹ֑ב וְה֣וּא נִכְבָּ֔ד מִכֹּ֖ל בֵּ֥ית אָבִֽיו: (כ) וַיָּבֹ֥א חֲמ֛וֹר וּשְׁכֶ֥ם בְּנ֖וֹ אֶל־שַׁ֣עַר עִירָ֑ם וַֽיְדַבְּר֛וּ אֶל־אַנְשֵׁ֥י עִירָ֖ם לֵאמֹֽר: (כא) הָאֲנָשִׁ֨ים הָאֵ֜לֶּה שְֽׁלֵמִ֧ים הֵ֣ם אִתָּ֗נוּ וְיֵשְׁב֤וּ בָאָ֙רֶץ֙ וְיִסְחֲר֣וּ אֹתָ֔הּ וְהָאָ֛רֶץ הִנֵּ֥ה רַֽחֲבַת־יָדַ֖יִם לִפְנֵיהֶ֑ם אֶת־בְּנֹתָם֙ נִקַּֽח־לָ֣נוּ לְנָשִׁ֔ים וְאֶת־בְּנֹתֵ֖ינוּ נִתֵּ֥ן לָהֶֽם: (כב) אַךְ־בְּ֠זֹאת יֵאֹ֨תוּ לָ֤נוּ הָאֲנָשִׁים֙ לָשֶׁ֣בֶת אִתָּ֔נוּ לִהְי֖וֹת לְעַ֣ם אֶחָ֑ד בְּהִמּ֥וֹל לָ֙נוּ֙ כָּל־זָכָ֔ר כַּאֲשֶׁ֖ר הֵ֥ם נִמֹּלִֽים: (כג) מִקְנֵהֶ֤ם וְקִנְיָנָם֙ וְכָל־בְּהֶמְתָּ֔ם הֲל֥וֹא לָ֖נוּ הֵ֑ם אַ֚ךְ נֵא֣וֹתָה לָהֶ֔ם וְיֵשְׁב֖וּ אִתָּֽנוּ:

31.בראשית פרק לא פסוק מג - מד (פרשת ויצא)

(מג) וַיַּ֨עַן לָבָ֜ן וַיֹּ֣אמֶר אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב הַבָּנ֨וֹת בְּנֹתַ֜י וְהַבָּנִ֤ים בָּנַי֙ וְהַצֹּ֣אן צֹאנִ֔י וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לִי־ה֑וּא וְלִבְנֹתַ֞י מָֽה־אֶֽעֱשֶׂ֤ה לָאֵ֙לֶּה֙ הַיּ֔וֹם א֥וֹ לִבְנֵיהֶ֖ן אֲשֶׁ֥ר יָלָֽדוּ: (מד) וְעַתָּ֗ה לְכָ֛ה נִכְרְתָ֥ה בְרִ֖ית אֲנִ֣י וָאָ֑תָּה וְהָיָ֥ה לְעֵ֖ד בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ:

32.בראשית רבה ע"ח

(ט) וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ (בראשית ל"ג:ד'), נָקוּד עָלָיו, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא הַכְּתָב רַבָּה עַל הַנְּקֻדָּה אַתָּה דוֹרֵשׁ אֶת הַכְּתָב, הַנְּקֻדָּה רַבָּה עַל הַכְּתָב אַתָּה דוֹרֵשׁ אֶת הַנְּקֻדָּה, כָּאן לֹא כְתָב רַבָּה עַל הַנְּקֻדָּה וְלֹא נְקֻדָּה רַבָּה עַל הַכְּתָב אֶלָא מְלַמֵּד שֶׁנִּכְמְרוּ רַחֲמָיו בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה וּנְשָׁקוֹ בְּכָל לִבּוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי יַנַּאי אִם כֵּן לָמָּה נָקוּד עָלָיו, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁלֹא בָּא לְנַשְּׁקוֹ אֶלָּא לְנָשְּׁכוֹ, וְנַעֲשָׂה צַוָּארוֹ שֶׁל אָבִינוּ יַעֲקֹב שֶׁל שַׁיִשׁ וְקָהוּ שִׁנָּיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר וַיִּבְכּוּ, אֶלָּא זֶה בּוֹכֶה עַל צַוָּארוֹ וְזֶה בּוֹכֶה עַל שִׁנָּיו. רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן מַיְיתֵי לָהּ מִן הָכָא (שיר השירים ז':ה'): צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן וגו'.

דָּבָר אַחֵר, בְּפָנִים כְּרוּכוֹת אֲנִי מְהַלֵּךְ, כְּמָא דְתֵימָא (שמואל א כ"א:י'): הִנֵּה הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה. (בראשית ל"ג:י"ד): עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ חָזַרְנוּ עַל כָּל הַמִּקְרָא וְלֹא מָצָאנוּ שֶׁהָלַךְ יַעֲקֹב אָבִינוּ אֵצֶל עֵשָׂו לְהַר שֵׂעִיר מִיָּמָיו, אֶפְשָׁר יַעֲקֹב אֲמִתִּי הָיָה וּמְרַמֶּה בוֹ, אֶלָּא אֵימָתַי הָיָה הוּא בָא אֶצְלוֹ, לֶעָתִיד לָבוֹא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עבדיה א':כ"א): וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו.