פרשת בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה התשפ״ה

 פרשת בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה התשפ״ה

הרב ארי דוד קאהן                                                                                              ari.kahn@biu.ac.il

 

לעילוי נשמת - אריאל בן אברהם יהודה ודורית ז״לֹ

 

1.    שמות פרק יא פסוק א - ג (פרשת בא)

(א) וַיֹּ֨אמֶר ה֜' אֶל־מֹשֶׁ֗ה ע֣וֹד נֶ֤גַע אֶחָד֙ אָבִ֤יא עַל־פַּרְעֹה֙ וְעַל־מִצְרַ֔יִם אַֽחֲרֵי־כֵ֕ן יְשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה כְּשַׁ֨לְּח֔וֹ כָּלָ֕ה גָּרֵ֛שׁ יְגָרֵ֥שׁ אֶתְכֶ֖ם מִזֶּֽה: (ב) דַּבֶּר־נָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וְיִשְׁאֲל֞וּ אִ֣ישׁ׀ מֵאֵ֣ת רֵעֵ֗הוּ וְאִשָּׁה֙ מֵאֵ֣ת רְעוּתָ֔הּ כְּלֵי־כֶ֖סֶף וּכְלֵ֥י זָהָֽב: (ג) וַיִּתֵּ֧ן ה֛' אֶת־חֵ֥ן הָעָ֖ם בְּעֵינֵ֣י מִצְרָ֑יִם גַּ֣ם׀ הָאִ֣ישׁ מֹשֶׁ֗ה גָּד֤וֹל מְאֹד֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּעֵינֵ֥י עַבְדֵֽי־פַרְעֹ֖ה וּבְעֵינֵ֥י הָעָֽם: ס

2.    שמות פרק ג פסוק כא - כב (פרשת שמות)

(כא) וְנָתַתִּ֛י אֶת־חֵ֥ן הָֽעָם־הַזֶּ֖ה בְּעֵינֵ֣י מִצְרָ֑יִם וְהָיָה֙ כִּ֣י תֵֽלֵכ֔וּן לֹ֥א תֵלְכ֖וּ רֵיקָֽם: (כב) וְשָׁאֲלָ֨ה אִשָּׁ֤ה מִשְּׁכֶנְתָּהּ֙ וּמִגָּרַ֣ת בֵּיתָ֔הּ כְּלֵי־כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹ֑ת וְשַׂמְתֶּ֗ם עַל־בְּנֵיכֶם֙ וְעַל־בְּנֹ֣תֵיכֶ֔ם וְנִצַּלְתֶּ֖ם אֶת־מִצְרָֽיִם:

3.    שמות פרק יב פסוק ל - לו (פרשת בא)

(ל) וַיָּ֨קָם פַּרְעֹ֜ה לַ֗יְלָה ה֤וּא וְכָל־עֲבָדָיו֙ וְכָל־מִצְרַ֔יִם וַתְּהִ֛י צְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם כִּֽי־אֵ֣ין בַּ֔יִת אֲשֶׁ֥ר אֵֽין־שָׁ֖ם מֵֽת: (לא) וַיִּקְרָא֩ לְמֹשֶׁ֨ה וּֽלְאַהֲרֹ֜ן לַ֗יְלָה וַיֹּ֙אמֶר֙ ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּ֣וֹךְ עַמִּ֔י גַּם־אַתֶּ֖ם גַּם־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּלְכ֛וּ עִבְד֥וּ אֶת־ה֖' כְּדַבֶּרְכֶֽם: (לב) גַּם־צֹאנְכֶ֨ם גַּם־בְּקַרְכֶ֥ם קְח֛וּ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּרְתֶּ֖ם וָלֵ֑כוּ וּבֵֽרַכְתֶּ֖ם גַּם־אֹתִֽי: (לג) וַתֶּחֱזַ֤ק מִצְרַ֙יִם֙ עַל־הָעָ֔ם לְמַהֵ֖ר לְשַׁלְּחָ֣ם מִן־הָאָ֑רֶץ כִּ֥י אָמְר֖וּ כֻּלָּ֥נוּ מֵתִֽים: (לד) וַיִּשָּׂ֥א הָעָ֛ם אֶת־בְּצֵק֖וֹ טֶ֣רֶם יֶחְמָ֑ץ מִשְׁאֲרֹתָ֛ם צְרֻרֹ֥ת בְּשִׂמְלֹתָ֖ם עַל־שִׁכְמָֽם: (לה) וּבְנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל עָשׂ֖וּ כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַֽיִּשְׁאֲלוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם כְּלֵי־כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹֽת: (לו) וַֽה֞' נָתַ֨ן אֶת־חֵ֥ן הָעָ֛ם בְּעֵינֵ֥י מִצְרַ֖יִם וַיַּשְׁאִל֑וּם וַֽיְנַצְּל֖וּ אֶת־מִצְרָֽיִם: 

4.    אבן עזרא הפירוש הקצר שמות פרק ג פסוק כא (פרשת שמות)

(כא) ונתתי את חן העם - בעת שישלח אתכם, כאשר הוא כתוב למעלה (כב). ונצלתם - כמו וַיַּצֵּ֧ל אֱלֹהִ֛ים ^{אֶת־מִקְנֵ֥ה אֲבִיכֶ֖ם וַיִּתֶּן־לִֽי׃} (בראשית לא, ט). הכל מטעם הצלה בעבור חמס שנעשה:

5.    חזקוני שמות פרק ג פסוק כא (פרשת שמות)

לא תלכו ריקם כי הם יעניקו לכם מג' מינים כסף וזהב ושמלות לקיים יצאו ברכוש גדול דוגמת הענקת עבד צאן גרן ויקב.

6.    דברים פרק טו פסוק יב - יח (פרשת ראה)

(יב) כִּֽי־יִמָּכֵ֨ר לְךָ֜ אָחִ֣יךָ הָֽעִבְרִ֗י א֚וֹ הָֽעִבְרִיָּ֔ה וַעֲבָֽדְךָ֖ שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וּבַשָּׁנָה֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תְּשַׁלְּחֶ֥נּוּ חָפְשִׁ֖י מֵעִמָּֽךְ: (יג) וְכִֽי־תְשַׁלְּחֶ֥נּוּ חָפְשִׁ֖י מֵֽעִמָּ֑ךְ לֹ֥א תְשַׁלְּחֶ֖נּוּ רֵיקָֽם: (יד) הַעֲנֵ֤יק תַּעֲנִיק֙ ל֔וֹ מִצֹּ֣אנְךָ֔ וּמִֽגָּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶ֑ךָ אֲשֶׁ֧ר בֵּרַכְךָ֛ ה֥' אֱלֹהֶ֖יךָ תִּתֶּן־לֽוֹ: (טו) וְזָכַרְתָּ֗ כִּ֣י עֶ֤בֶד הָיִ֙יתָ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַֽיִּפְדְּךָ֖ ה֣' אֱלֹהֶ֑יךָ עַל־כֵּ֞ן אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה הַיּֽוֹם: (טז) וְהָיָה֙ כִּֽי־יֹאמַ֣ר אֵלֶ֔יךָ לֹ֥א אֵצֵ֖א מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֤י אֲהֵֽבְךָ֙ וְאֶת־בֵּיתֶ֔ךָ כִּי־ט֥וֹב ל֖וֹ עִמָּֽךְ: (יז) וְלָקַחְתָּ֣ אֶת־הַמַּרְצֵ֗עַ וְנָתַתָּ֤ה בְאָזְנוֹ֙ וּבַדֶּ֔לֶת וְהָיָ֥ה לְךָ֖ עֶ֣בֶד עוֹלָ֑ם וְאַ֥ף לַאֲמָתְךָ֖ תַּעֲשֶׂה־כֵּֽן: (יח) לֹא־יִקְשֶׁ֣ה בְעֵינֶ֗ךָ בְּשַׁלֵּֽחֲךָ֨ אֹת֤וֹ חָפְשִׁי֙ מֵֽעִמָּ֔ךְ כִּ֗י מִשְׁנֶה֙ שְׂכַ֣ר שָׂכִ֔יר עֲבָֽדְךָ֖ שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וּבֵֽרַכְךָ֙ ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶֽׂה: פ

7.    בעל הטורים שמות פרק ג (פרשת שמות)

(כא) לא תלכו. ב' במסורה. לא תלכו ריקם. ואחרי אלהים אחרים לא תלכו ^{(ירמיה ז ו)}. כשיצאו ישראל ממצרים התרה בהם להשליך עבודה זרה שבידם ^{(מכילתא בא יב ה)} לפי שהיו מוטמעין בין הגוים כדכתיב ביחזקאל ^{(כ ו ז)} ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים וגו' ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו:

(כב) ושמלת. ב' במסורה. כלי כסף וכלי זהב ושמלת. וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת ^{(להלן יב לה)}. לומר לך שכל כלי הכסף והזהב לקחו, אבל שמלות לא לקחו אלא כל אחד ב' שמלות, אחד לצרור בו הבצק דכתיב מִשְׁאֲרֹתָ֛ם צְרֻרֹ֥ת בְּשִׂמְלֹתָ֖ם^{(שם שם לד)} ואחד למלבוש, והיא הספיקה להם כל ימי היותם במדבר דכתיב שמלתך לא בלתה מעליך ^{(דברים ח ד)}:

8.    ויקרא רבה (וילנא) פרשה לב סימן ה (פרשת אמור)

רַב הוּנָא אָמַר בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִצְרַיִם, שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם וְאֶת לְשׁוֹנָם וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, וְלֹא נִמְצָא בֵּינֵיהֶם אֶחָד מֵהֶן פָּרוּץ בְּעֶרְוָה. לֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָן רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן נָחֲתִין, רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן סָלְקִין, לֹא הָיוּ קוֹרִין לִיהוּדָה רוּפָּא וְלֹא לִרְאוּבֵן לוּלְיָאנִי וְלֹא לְיוֹסֵף לֵיסְטֵיס וְלֹא לְבִנְיָמִין אֲלֶכְּסַנְדְּרִי. לֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, לְהַלָּן כְּתִיב ^{בראשית יד, יג}  וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָהָם הָעִבְרִי, וְכָאן ^{שמות ה, ג} וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ, וּכְתִיב ^{בראשית מה, יב} כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם, בְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר ^{שמות יא, ב} דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם, אַתָּה מוֹצֵא שֶׁהָיָה הַדָּבָר מוּפְקָד אֶצְלָן כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְלֹא הִלְשִׁין אֶחָד עַל חֲבֵירוֹ. 

9.    שמות רבה (שנאן) פרשת שמות פרשה א

אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִצְרַיִם, שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם וְאֶת לְשׁוֹנָם ושלא גלו סודם ושלא הפקירו נשותיהן.

10.העמק דבר שמות פרק ג פסוק כא (פרשת שמות)

ונתתי את חן העם הזה. הבטיח בכאן ענין החן ושאילת כלים, באשר שהיה מוכן להחל וכלה, אבל אחר שנשתנה, ונשתהה הדבר עד משך רב אחר גזרת התבן, ואחר כך החלו המכות, ע"כ הוצרך הקדוש ברוך הוא לחזור ולהזהיר בשעת מעשה, וגם היו שינוים גם בזה המאמר של שאלת כלים ויבואר שמה ברצות ה':

11.רשב"ם שמות פרק ג פסוק כב (פרשת שמות)

ושאלה אשה משכנתה - במתנה גמורה וחלוטה, שהרי [כתוב] ונתתי את חן העם. כמו שאל ממני ואתנה גוים נחלתך. זהו עיקר פשוטו ותשובה למינים: כלי כסף וכלי זהב- תכשיטין לכבוד החג שתחוגו במדבר, ושמתם אותם על בניכם:

12.אבן עזרא הפירוש הארוך שמות פרק ג פסוק כב (פרשת שמות)

ושאלה הנה במקום אחר וישאלו ^{(שמות יב, לה)}, זכרים ונקבה. והזכיר הנקבות עתה, כי מנהג הנשים לשאול מאת השכנות יותר מהזכרים כלי תכשיט זהב וכסף לשום על צוארי הבנים והבנות, ונזמים באזנים ובאף, אצעדה ושהרונים ועכסים, וזה המנהג היום בארץ ישמעאל, לא כן בארץ הערלים. ... ויש מתאוננים ואומרים כי אבותינו גנבים היו. ואלה הלא יראו, כי מצוה עליונה היתה. ואין טעם לשאול למה, כי השם ברא הכל, והוא נתן עושר למי שירצה ויקחנו מידו ויתננו לאחר. ואין זה רע, כי הכל שלו הוא. ונצלתם וכמו ודברתם ^{(במד' כ, ח)}. כי יתכן להיות משקלה מבנין נפעל, כמו ונגפתם ^{(ויקרא כו, יז)}:

13.חזקוני שמות פרק ג פסוק כב (פרשת שמות)

ושאלה אשה במתנה גמורה כמו שאל ממני ואתנה וגו' שהרי אתן את חן העם הזה בעיני מצרים. ושאלה אשה אף הזכרים שאלו אלא שדבר הכתוב בהוה שהנשים רגילות לשאול תכשיטין יותר מן האנשים וכמו כן הזכיר הכתוב מכשפה. בשביל הרגילות. כלי כסף וכלי זהב ושמלת לכבוד החג שתחוגו לי במדבר. ונצלתם את מצרים בשכר שעבוד עבודת פרך.

14.דעת זקנים מבעלי התוספות שמות פרק ג פסוק כב (פרשת שמות)

ושאלה. פי' הי' שאלה נתינה כמו שאל ממני ואתנה וגו' כי כשיחזקו מצרים למהר לשלחם שאלו להם שיתנו להם כלי כסף וכלי זהב קודם שילכו והם יתנו ברצון מפני שיתיראו מן המכות:

15.בראשית פרק טו פסוק יג - יד (פרשת לך לך)

(יג) וַיֹּא֣מֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה: (יד) וְגַ֧ם אֶת־הַגּ֛וֹי אֲשֶׁ֥ר יַעֲבֹ֖דוּ דָּ֣ן אָנֹ֑כִי וְאַחֲרֵי־כֵ֥ן יֵצְא֖וּ בִּרְכֻ֥שׁ גָּדֽוֹל:

16.רש"י בראשית פרק טו פסוק יד (פרשת לך לך)

דן אנכי - בעשר מכות: ברכוש גדול - בממון גדול, כמו שנאמר (שמות יב לו) וינצלו את מצרים:

17.רד"ק בראשית פרק טו פסוק יד (פרשת לך לך)

ואחרי כן יצאו ברכוש גדול - אחרי תשלום ארבע מאות שנה יצאו מן העבודה בממון רב חלף עבודתם אשר עבדום:

18.חזקוני בראשית פרק טו פסוק יד (פרשת לך לך)

ואחרי כן יצאו ברכש גדול שכר שעבודם.

19.ספורנו בראשית פרק טו פסוק יד (פרשת לך לך)

וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. כמו שאדין את בניך על רשעם בענוי ועבדות, כמו כן אדין אותו הגוי שישתעבד בהם:

20.אלשיך על בראשית פרק טו פסוק יד (פרשת לך לך)

וגם את הגוי כו' ילקו כי דן אנכי. וטעם שאשעבדם הלא הוא כי הנה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וריוח גדול, שהוא סילוק זוהמת הנחש על ידי השעבוד, שיוכנו בו לקבל תורה, ויהיה להם חרות על הלוחות חירות משעבוד מלכיות, באופן שאפשר שלא יצטרכו להשתעבד בארבע מלכיות, כי הבחירה חפשית בידם, ואפשר שלא יקלקלו ורק שלום ואמת יהיה תמיד, כי יהיה להם חירות מן המלכיות, באופן כי ענין המלכיות הוא בספק. אך מה שהוא בודאי שלא תאונה רעה, הוא בימיך, כי (טו) ואתה תבא אל אבותיך בשלום כו':

21.שפתי כהן בראשית פרשת לך לך ד"ה טו, יד

ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. הבטיחו הקדוש ברוך הוא שיקבלו ישראל התורה שהיא רכוש גדול שאין למעלה ממנו, וכן יצאו ברכש גימטריא זו התורה, שאי אפשר שהקב"ה מבטיח לאברהם על ההבטחות של עולם הזה שהוא רכוש כמשמעו, אלא על התורה שהיא עיקר הכל, ואמר ברכוש כלומר שיהיו פנוים ללמוד בתורה ובה יזכו לשכר גדול וכן ברכש גדול בשכר גדול, וכן ברכוש גדול בישרו שיעבור מלכם לפניהם וה' בראשם כמו שנאמר ^{(שמות י"ג, כ"א)} וה' הולך לפניהם יומם וגו', ...

22.תורת משה בראשית פרק טו פסוק יד (פרשת לך לך)

ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. י"ל הכונה שמתוך השיעבוד יגיעו למדריגה גדולה כזאת שיהיו הם יכולים לעמוד בצדקתם אפילו אם יהי' הון ורכוש גדול בידם ולא יהיו בועטים בה', ולכן לא היו ישראל רוצים ליקח כסף כלל בצאתם ממצרים כי לא היו רוצים לעמוד בנסיון גדול כזה, והיינו שאמרו והלואי שנצא בעצמינו ^{(ברכות ט' ע"ב)}, דהיינו שנהיה בעצמנו בני חורין מיצר הרע, אבל הקדוש ברוך הוא אמר למשה שלא יאמר אותו צדיק שלא נתקיים הבטחה זאת ולא הגיעו למדריגה, ובאמת הגיעו למדריגה זאת, אך לא לביזת הים כמשאחז"ל (שם ל"ב ע"א) על פסוק (הושע ב' י') וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל, והיו אז במדריגה להיות הון ועושר בביתם וצדקתם עומדת לעד^נו.

23.הכתב והקבלה בראשית פרק טו פסוק יד (פרשת לך לך)

יצאו ברכוש גדול. כל משכיל ע"כ יודה שאין רכוש הממון תכלית המכוון בשיעבוד, כי היתרצה איש לסבול תחלה ענוי ועבדות בשביל הרוחת ממון אחריו, הלא יאמר לא מעוקצך ולא מדובשך, גם הכי נמנע בחקו ית' להשפיע להם רכוש ממון בדרך אחרת, ועוד רכוש ממון מכסף וזהב הבל המה לכל משכיל ע"ד אמת ומוכרחים אנו לומר כי אחת דבר אלהים שתים זו שמענו, ואף שהדברים כפשטן, בכל זאת אין ספק כי רכוש נפשי היה תכלית המכוון בשיעבוד, ....גם לא היה באופן זה מקום לשיתחדש ביניהם המסות הגדולות האותות והמופתים הנצרכים להקדימם לפרסם בעולם על ידיהם ידיעות האמתיות, גם לא היו מתרצים לקבל עליהם עול התורה והמצות, לכן הסכימה חכמתו העליונה ית' להכניע הדור ההוא תחת עול השיעבוד, כדי לצרפם כצרוף את הכסף שיתבררו ויתלבנו להיות זכים וטהורים, להסיר מתוכם כל טומאה ולכלוך לזכך נפשם מכל דעה משובשת, וע"י האותות והמופתים שנעשו במצרים על ידיהם, נתפרסם ברבים אמתות מציאותו השגחתו ויכלתו, כמ"ש כמה פעמים למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, ונעשו ישראל מוכנים וראויים להנהגה אלהית בלתי אמצעי ולרשת התורה הקדושה, הנה זה הרכוש הנפשי הגדול בערכו לבלי תכלית, אשר לתכליתו היה העינוי והשיעבוד, וזהו בלי ספק המכוון העקרי שהודיעו ית' לאברהם באמרו אליו יצאו ברכוש גדול, וע"ז אמר (ואתחנן ד' כ') וַיּוֹצִ֥א אֶתְכֶ֛ם מִכּ֥וּר הַבַּרְזֶ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם לִהְי֥וֹת ל֛וֹ לְעַ֥ם נַחֲלָ֖ה, עמש"ש, 

24.תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ט עמוד א -ב

״דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם״ וְגוֹ׳. אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: אֵין ״נָא״ אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, לֵךְ וֶאֱמוֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, שַׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, שֶׁלֹּא יֹאמַר אוֹתוֹ צַדִּיק, ״וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם״ — קִייֵּם בָּהֶם, ״וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל״ — לֹא קִייֵּם בָּהֶם. אָמְרוּ לוֹ: וּלְוַאי שֶׁנֵּצֵא בְּעַצְמֵנוּ!

25.אור החיים שמות פרק יב פסוק לה (פרשת בא)

עשו כדבר משה. פירוש לא להנאת הממון אלא למצות נביא. עוד ירצה על פי מה שהעלה רמב"ם בפרק ט' מהלכות יסודי התורה כי אם יבא נביא ויאמר לישראל על פי ה' לעבור על מצוה אחת הוראת שעה כאליהו בהר הכרמל וכדומה שומעין לו חוץ מעבודה זרה, והוא אומרו ובני ישראל עשו ולצד כי מעשה זה הוא מעשה בלתי הגון לגנוב דעת גוי, גם לגזול ממונם, ואיך יצדיקו ישראל לאומר להם עבור עבירה לזה אמר על פי משה פירוש אשר הובחן לנביא ובפרט זה יאמנו דבריו כנזכר:

26.מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (אפשטין-מלמד) שמות פרק יב פסוק לה (פרשת בא)

ובני יש' עשו כדבר משה אמ' להן לא תהו מהלכין משכונה לשכונה שלא תהו נראין כבני אדם תרמאין. וישאלו ממצרי' כלי כסף וכלי זהב וש' הראוי לישאל כלי כסף ישאל כלי כסף כלי זהב ישאל כלי זהב חביב האחרון ושמלות מנין שהשמלות חביבות מן הכל ת"ל כלי ז[הב ו]שמלות חביב האחרון. סל' פסו'!

 

27.מדרש הגדול שמות פרק ג (פרשת שמות)

כא) והיה כי תלכון לא תלכו ריקם. זו מצות לא תעשה. כב) ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה. זו מצות עשה.

כלי כסף וכלי זהב ושמלות. האחרון האחרון חביב. הראוי לשאול כלי כסף שואל, כלי זהב שואל, בגדים שואל. אמר ר' עקיבה שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכשחטאו ניטלו מהן וחזרו למקומן. תורה, דכתיב ואתנה לך את לוחות האבן (שמות כד, יב) ואומר כי מן השמים דברתי עמכם (שם כ, כב). וכשאדם למד פרק ושכחו לשמים הוא עולה, דכתיב התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים (משלי כג, ה). ותחלת ישראל, דכתיב ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר (יהושע כד, ג) וכשחטאו ויגלם מעבר לנהרי כוש (צפניה ג, י). ובזת מצרים, וכשחטאו עלה שישק מלך מצרים ולקח את אוצרות בית ה' (מ"א יד, כה - כו).

28.ספורנו שמות פרק ג פסוק כב (פרשת שמות)

(כב) ונצלתם את מצרים. אף על פי שתקבלו הכל מהם דרך השאלה, ותהיו חייבים להחזיר, הנה תקנו אחר כך את הכל בדין, ברדפם אחריכם להלחם בכם ולשלול את שללכם. כי אמנם כאשר מתו באותה המלחמה, כי ה' נלחם, היה בדין מדה כנגד מדה כל שלל הרודפים לנרדפים, כמנהג בכל מלחמה:

29.ספורנו שמות פרק יא פסוק ב - ה (פרשת בא)

(ב) דבר נא באזני העם וישאלו. שלא ידאגו שמא בסבת הממון ימסרו עצמם לרדוף אחריהם, כי בזה תהיה תשועתם:

(ג) גם האיש משה גדול מאד. ולכבודו הרבו להשאיל:

30.ספורנו שמות פרק ז פסוק ד - ו (פרשת וארא)

(ד) ולא ישמע אליכם פרעה. לא קודם ההקשאה, גם לא אחרי כן עם ראותו רבוי האותות והמופתים, ולכן אעשה בהם שפטים, והם מכת בכורות וטביעת מצרים בים סוף, ששניהם בלבד היו על צד עונש להם מדה כנגד מדה. אבל שאר המכות היו אותות ומופתים להשיבם בתשובה, כאמרו בזאת תדע כי אני ה', בעבור תדע כי אני ה' בקרב הארץ, למען תדע כי לה' הארץ, למען שיתי אותותי אלה בקרבו, ולמען תספר וידעתם. אתה ישראל והמצרים. וגם כשהטביעם בים כוון לעשות באופן שהנשארים במצרים יכירו וידעו כאמרו וידעו מצרים כי אני ה':

31.שיר מעון בראשית פרק טו פסוק יד (פרשת לך לך)

ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. איתא בברכות פ"ק (ט' ע"א) אמר הקדוש ברוך הוא למשה בבקשה ממך אמור להם לישראל בבקשה מכם וישאלו כלי כסף וכו' שלא יאמר אותו הצדיק וכו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. והוא תמוה וכי צריך לזאת בקשה שישאלו כסף וזהב שיהא אח"כ שלהם ויעשירו עושר רב. ועוד קשה הלא רכוש גדול נתקיים רק בביזת הים כדאיתא במדרש בפסוק תורי זהב זהו ביזת הים, נקודות הכסף ביזת מצרים. וי"ל ישראל פחדו לצאת משם כי יראו לנפשותם אחר שירגיש פרעה וכל עמו כמה טובה הי' להם בעבוד להם ששים רבוא עבודת פרך כל עבודה בשדה בחנם אין כסף ועתה חסר להם כל אלו אז ירדפו אחריהם להשיבם, אבל יוכל להיות שישקוט דעתם כאשר יחשובו שכל המדינות וכל הממלכות קיימות ויתנהגו כהוגן הגם שאין להם ששים רבוא עבדים בעבודת חנם ואין עושים נבלה כזאת לעבוד בהם חנם רק כאשר יצטרכו שוכרים ומשלמים מהכנסות המדינה ממסים וכדומה, אבל אם בני ישראל יקחו כל כספם וזהבם וינצלם אותם כמצודה שאין בה דגים ודגן וישארו המצרים בחוסר מכל זה, אז בלי ספק ירגישו ויתחרטו על יציאת בני ישראל עם כספם וזהבם בכפלי כפלים, וגם יחרה עליהם שרימו אותם בשאלתם להוציא משם כספם וזהבם לשם ה' וירדפו אחריהם באפם בכל חילם וכוחם כדי להשיבם, ומזה יראו ישראל מאוד כאשר אחז"ל (שם ע"ב) שבאמת השיבו למשה "הלואי שנצא בעצמינו", לכן הי' צריך בקשה גדולה שישאלו כלי כסף וזהב, ובאמת כן הי' פרעה רדף אחריהם אבל באמת זאת בעצם היינו שאילת כלי כסף וזהב היתה הסבה מהקב"ה כדי שירדפו מצרים אחריהם ועי"ז ימשיכם לים לשקעם בתוכם ויבוזו בנ"י ביזת הים ויקוים בהם רכוש גדול, ומובן הכל בנקל וק"ל.

32.העמק דבר שמות פרק יא פסוק ב (פרשת בא)

באזני העם. נתבאר בספר בראשית ר"פ ויגש דכ"פ מורה לשון באזני שלא יהיה נשמע לאחרים זולתם:

וישאלו. שכל מצרים לא ידעו מחשבת פרעה ודבריו למשה, וכסבורים שעוד ישובו למצרים וכמש"כ לעיל ז' ה', ובספר במדבר ר"פ מסעי, מש"ה השאילום ולא היה בזה שמץ עולה, שהרי בדין היה להקב"ה לצוות לבוז ג"כ, אלא שרצונו ית' היה שיהיה בזה האופן כדי שירדפו אח"כ אחרי ישראל, וכדי שיצאו ישראל בחפזון כמש"כ להלן י"ב י"א, ובס' דברים ט"ז ג' נתבאר יותר, ודעת אלהים אין חקר: איש מאת רעהו וגו'. לעיל ג' כ"ב כתיב ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה, שאז היו הדברים שיצאו מיד, ולא היה התרועעות לישראל עם אנשי מצרים רק עם שכנות, אבל כאשר עלה כי לא נגאלו עד שהשהה י"ב חודש שהיה משפט מצרים, וממכת ערוב ואילך השיגו התרועעות הרבה, ולא עוד אלא במכת חשך שלא קמו איש מתחתיו ג' ימים והאיך התענו כולם ג' ימים, אלא ישראל שהיה אור במושבותם הושיטו להם מזון וכל ההכרחי, ולא שמחו לאידם ולא נקמו בהם, ובזה השיגו ישראל חן גדול בעיניהם: וכלי זהב. ולא כתיב ושמלות כדכתיב שם ולהלן י"ב ל"ה, דשמלה ללבוש א"א לשאול מאיזה ריע, שאין הגופות סובלין הלבשת אדם אחר, אם לא ממי שרגיל עמו ביותר כמו שכנות, מש"ה שם שמדבר רק בשכנות כתיב ושמלות ג"כ, ולא כאן שמדבר בריע לבד:

33.העמק דבר שמות פרק יב פסוק לה (פרשת בא)

ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו וגו'. מבואר בדברינו שרבותא גדולה היה מה ששאלו ומלאו דבר משה מפי ה', והיינו שיותר טוב היה שלא היו שואלים והיו מודיעים לכל מצרים דבר פרעה להוציאם לחירות, ובלי ספק לא היו מסרבים מצרים ע"ז באותה שעה שנפל פחד ה' עליהם ואמרו כלנו מתים, אבל אחרי שמלאו דבר משה ושאלו מוכרחים היו להכחיש להם. וזה גרם שרדפו מצרים אחריהם בעת שנודעו כי ברח העם ולא כמו שהבטיחו לשוב, והיינו דאיתא בברכות ד"ט ב' שאמרו למשה ולואי שנצא בעצמנו משל לאדם שחבוש בבית האסורים והיו אומרים לו בני אדם מוציאין אותך למחר מבית האסורים ונותנין לך ממון הרבה ואמר להם בבקשה מכם הוציאוני היום ואיני מבקש כלום, ולכאורה אינו מובן המשל שהרי גם בלי שאלת כלים לא היו יוצאין קודם, אבל לדברינו מובן יפה שעפ"ז לא היתה גאולה שלימה מאנשי מצרים עד קריעת ים סוף:

34.אמת ליעקב בראשית פרק טו פסוק יד (פרשת לך לך)

ברכוש גדול. -פירש"י וז"ל: בממון גדול כמו שנאמר וינצלו את מצרים עכ"ל. ועיין בנושאי כלי רש"י מה שפירשו בכוונתו. ואפשר דכאן רמז שלא היה גזל מה שנטלו מהם, אלא דזה היה שכר עבודתם במצרים, וכדאמר גביהא בן פסיסא בפ' חלק ^{[סנהדרין דף צ"א ע"א]} לבני מצרים שבאו לטעון לפני אלכסנדר מוקדון שישראל יחזירו להם את הכסף וזהב שנטלו מהם, וענה להם: תנו לנו שכר עבודה של ששים רבוא ששיעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה, ועיי"ש, וא"כ שפיר נקרא זה רכושם. ומדויק לפ"ז לשון "דן" אנכי, והיינו שהוא דן תביעת העובדים. וגם מיושב לפי זה לשון "הגוי אשר יעבדו", דאם הוא רק עונש הו"ל להזכיר "אשר יענו", שהרי זה יותר קשה, ודו"ק.

ואפשר דלפיכך תרגם יונתן דן אנכי: במאתים וחמשים מכות וכו' [ודלא כרש"י שפירש דקאי אעשר מכות], והיינו דגם לו הוקשה לומר שרכוש גדול קאי אניצול מצרים, דהרי לא שייך לומר על זה "רכוש", ולכן פירש דקאי אביזת הים, ושם באמת זכו מן ההפקר או ביזת מלחמה, וכמו שאמרו רז"ל "גדולה" היתה ביזת הים מביזת מצרים, ושפיר נופל על זה לשון "רכוש גדול", ודו"ק.

35.בראשית פרק כד פסוק נג (פרשת חיי שרה)

וַיּוֹצֵ֨א הָעֶ֜בֶד כְּלֵי־כֶ֨סֶף וּכְלֵ֤י זָהָב֙ וּבְגָדִ֔ים וַיִּתֵּ֖ן לְרִבְקָ֑ה וּמִ֨גְדָּנֹ֔ת נָתַ֥ן לְאָחִ֖יהָ וּלְאִמָּֽהּ:

36.רש"י שמות פרק יב (פרשת בא)

(לה) - ושמלת - אף הן היו חשובות להם מן הכסף ומן הזהב, והמאוחר בפסוק חשוב: (לו)  - וישאלום - אף מה שלא היו שואלים מהם היו נותנים להם. אתה אומר אחד, טול שנים ולך: וינצלו - ורוקינו:

37.אבן עזרא הפירוש הארוך שמות פרק יב פסוק לה (פרשת בא)

ובני ישראל כל אחד שאל כפי מעלתו, כי הנה במעשה המשכן הנשיאים לבדם הביאו האבנים היקרות והבושם והשמן:

38.פרקי דרבי אליעזר פרק מז

וּבְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה יָרְדוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שִׁשִּׁים רִבּוֹא כְּנֶגֶד שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל גִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל, וְנָטְלוּ מֵהֶם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַה שֶׁנָּתְנוּ לָהֶם,^(יא) וְנִמְצְאוּ עֲרֻמִּים שֶׁלֹּא כִרְצוֹנָם, שֶׁנֶּאֱמַר [שם ו] וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִנַּצְלוּ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וַיִּתְנַצְּלוּ, בְּעַל כָּרְחָם.^(יב) וְיֵשׁ אוֹמְרִים, מֵאֵלָיו הָיָה נִקְלָף: