Twitter

Wednesday, May 16, 2012

The 28th of Iyar - Yom Yerushalyim (excerpt from Emanations)

The 28th of Iyyar

Rabbi Ari Kahn

In recent years the 28th day of Iyyar has gained significance as the day when the city of Jerusalem was liberated. Some Jews respond to this Divine gift liturgically, others more internally[1], yet almost all agree that the day that Jerusalem became accessible to Jews once again is a watershed in Jewish history, a day when the Creator using a special dose of compassion remembered His children and His city.

In Judaism days can have a personality; a special aura. Sad days seem to possess a negative beating of the same drum year after year, to produce tragic events[2]. Holidays have a holiness which can be felt and experienced by the spiritually sensitive, they don’t merely commemorate events which took place long ago and far away.

Does the 28th of Iyyar have a history to it or is it just another day? As we shall see through history a number of events took place on this day which have contributed to give it a special charisma.

The Fast

The Shulchan Uruch in section 580 reports that on the 28th day of the month of Iyyar a fast day is observed due to the anniversary of the death of Shmuel Hanavi (Samuel the Prophet)[3]. Because this is considered a so-called “minor fast” many Jews are unaware of the significance of this commemoration. However, as we shall see in antiquity this day was celebrated.

Pilgrims

In a responsa[4] of Rabbi David ben Solomon ibn Avi Zimra (known as the Radbaz) we learn that in the Middle Ages the tomb of Shmuel Hanavi was a destination of pilgrimage. People would take their young sons and travel to the burial place of Shmuel and cut the child’s hair for the first time. The specific question posed to the Radbaz, was asked by a father, who had made such a vow. When the time to fulfill the vow arrived the father found that he was unable to ascend to the tomb because the burial place had become off limits to Jews. (The Rabbis then forbade the Jews from going there at all – from the context, it is unclear if the rabbinic attitude was due to the danger involved, or because it became a non-Jewish place of worship.) 

This responsa is particularly interesting in terms of the history of Jewish customs, we learn that in the same period of time people began to travel to Meron on the 18th of Iyyar (better known as Lag Ba’Omer), there they would cut the child’s hair (for the first time). It is possible that this custom was transported from the outskirts of Jerusalem on the 28th of Iyyar to the outskirts of Zefat on the 18th of Iyyar, once the tomb of Shmuel became off limits for Jews.[5] Shmuel who was a nazir, (his hair was never cut) which would make his tomb an excellent locale for a child to have his hair cut for the first time. Furthermore, the 28th day of the Omer is far less problematic halachicly[6], to have one’s hair cut which supports the theory of the custom being transported.

History of halacha and minhag aside, this would mean that Jews from all over the middle East would travel to Jerusalem yearly and make a pilgrimage specifically on the 28th of Iyyar - the anniversary of the demise of Shumel! It is interesting that specifically on that day of all the days in the calendar Jerusalem was the destination of their trip. One ventures to say that the power of those prayers uttered years ago on this day, and arduous journey which they undertook contributed to Jerusalem’s liberation on the very same day – causing it once again to be a day when people venture up to Jerusalem.

Why Shmuel?

The connection between Shmuel and Jerusalem is twofold and intertwined. Shmuel was the Prophet who anointed David, the founder of Jerusalem. Moreover, David together with Shmuel surveyed the region looking for the proper place to build the Temple.

Raba lectured: What is meant by the verse, [And he asked and said: ‘Where are Shmuel and David?’] And one said: ‘Behold, they are at Naioth (name of place literally it means beautiful or glorious) in Ramah (name of a place literally means "high”) ’: What connection then has Naioth with Ramah? It means, however, that they sat at Ramah and were engaged with the glory [beauty] of the world. Said they, It is written, Then shalt thou arise, and ascend unto the place [which the Lord thy God shall choose](Devarim 17:8) this teaches that the Temple was higher than the whole of Eretz Israel, while Eretz Israel is higher than all other countries. They did not know where that place was. Thereupon they brought the Book of Yehoshua.[7] In the case of all [tribal territories] it is written, ‘And the border went down’ ‘and the border went up’ ‘and the border passed along’, whereas in reference to the tribe of Benjamin ‘and it went up’ is written, but not ‘and it went down’. Said they: This proves that this is its site.
Talmud -  Zevachim 54b

Jerusalem represents the holiness of the Temple and the seat of the Davidic dynasty; Shumel was involved in the establishment of both.

The Battle

There is however an earlier source which makes an oblique reference to the 28th of Iyyar.
סדר עולם רבה (ליינר) פרק ה
שנאמר ויסעו מאילם ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין (שמות טז א) (והוא אלוש) בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים (שם /שמות ט"ז, א/), ואחד בשבת היה, הא למדנו שראש חדש אייר באחד בשבת היה, ועוד למדנו שהיו ישראל אוכלין מעוגה שהוציאו בידם ממצרים כל שלשים יום, ובו ביום כלתה, ולערב אכלו את השליו ולמשכים לקטו את המן, ובאלוש נתנה להם השבת, ושם עשו שבת ראשונה, שנאמר וישבתו העם ביום השבעי (שם /שמות/ טז ל), באחד בשבת בכ"ג באייר נסעו מאלוש ובאו להם לרפידים, ושם נתנה להם הבאר ונלחמו עם עמלק ושם עשו שבת שניה, נסעו מרפידים ובאו להן למדבר סיני ומצאו עליו ענני כבוד. כל חמשת הימים היה משה עולה לראש ההר ויורד ומגיד לעם את דברי המקום, ומשיב דבריהם לפני המקום, בשלישי בששה לחדש נתנו להם עשרת הדברות, ויום השבת היה.
The Seder Olam reports biblical chronology, it tells us of the precise dates of ancient events. When details of the sojourn which followed the exodus from Egypt is reported, we are told that in that year Rosh Chodesh Iyyar was on a Sunday,[8] the first Shabbat observed was on the 22nd of Iyyar. The following day they traveled to Rifidim which is where the battle with Amalek took place, and where the second Shabbat was observed.

 Understanding the battle with Amalek will reveal the relationship with Jerusalem. In describing the battle the Torah states:

But Moshe’s hands were heavy; and they took a stone, and put it under him, and he sat on it; and Aaron and Hur stayed up his hands, the one on the one side, and the other on the other side; and his hands were steady until the going down of the sun.
Shmot 17:12

Rashi informs us that the reference to the sun is that Moshe made the Sun stand still.[9]
There is a more famous occurrence of the sun standing still, when the battle of Givon raged Yehoshua caused the sun to remain in its place. The rabbis[10] explain the need for this miracle as follows. The enemies of the Jews knowing that Shabbat was coming waited for Shabbat to defeat the Israelite army. Therefore the sun was made to stand still to avoid the onset of Shabbat.

Moshe too made the sun stand still – for the same reason – Shabbat was coming.[11] The very second Shabbat which was to be celebrated by the Jews was coming, and Amalek who despised all that was sacred[12] was going to use the Shabbat to destroy the people. But while Yehoshua led the troops below Moshe stood on a mountain and caused the sun to stand still and “hold off” the onset of Shabbat.[13]

A house of Prayer

From this we see that the battle with Amalek indeed took place on Erev Shabbat and the precise date was the 28th of Iyyar. This association allows us a deeper appreciation of the date and its significance. The battle with Amalek is a struggle between holiness and depravity. This is the essence of the 28th of Iyyar. The victory was attained when the prayers of Moshe and the people were answered.

One day a house of prayer would be constructed on a holy mountain – the foundation of this temple was the prayers uttered on that hill in the desert.[14]

God’s Throne

In the aftermath of that battle, we are told that until Amalek is defeated something is missing in this world and the celestial spheres.

And the Lord said to Moshe, Write this for a memorial in a book, and recite it in the ears of Joshua; for I will completely put out the remembrance of Amalek from under heaven. And Moses built an altar, and called its name Adonai-Nissi;  For he said, Because the Lord has sworn by His throne (kes) that the Lord will have war with Amalek from generation to generation. 17:14-16

Rashi explains that the word kes is used instead of Kiseh for as long as Amalek is around, spewing his venom, the throne of God is incomplete and God’s name is incomplete (as it were). As long as God’s holiness is not completely manifest, evil reigns. The symbol of destruction of evil is the epic battle with Amalek.

While Amalek represents the attack on the throne, Jerusalem represents God’s throne on this planet:

At that time they shall call Jerusalem the throne of the Lord; and all the nations shall be gathered to it, to the name of the Lord, to Jerusalem; nor shall they walk any more after the stubbornness of their evil heart.
Yirmiyahu 3:17

Presently the throne of God is incomplete; forces of evil thrive. The struggle for Jerusalem is not an easy one. It is a battle that began long ago and far away in the desert.

Perhaps now we can better appreciate King David and Shmuel the prophet looking with prophetic vision for the throne of God, the sought the place that would symbolize the complete destruction of evil. They sought the place for the Temple. They sought Jerusalem.

The first king anointed by Shmuel was supposed to defeat Amalek, history would have been different had Shaul succeeded. However, he failed. Now David would take his place, and see to it that God’s throne is complete.

In David’s lifetime, this mission was not completed. If the spiritual foundation of the Temple dates back to the prayers fervently said during the battle with Amalek, the actual foundation is identified with David and his dynasty.

In the outskirts of Jerusalem past the present neighborhood of Ramot there is a large building which stands majestically on a hill. It is the tomb of Shmuel.[15] Looking north one can see where the sun stood still all those years ago. Today a vibrant neighborhood called Givat Zev stands in the shadows of the biblical Givon. When one looks south the new city of Jerusalem stands in front for almost as far as the eye can see.

In ancient and modern days pilgrims make their way to Jerusalem on the 28th day of Iyyar. In those days they sought holiness they sought completion, they sought God. There were times that Jews were not able to make the journey. Forces prevented them from seeing the holy, aged stones. They mourned for an incomplete Jerusalem. They mourned for God’s throne which was not manifest. For millennia we had to settle with facing Jerusalem three times a day as we prayed. We remembered her pain even when we celebrated our joy. There are still forces which wish to wrest Jerusalem from our hands. We will not relinquish control after all these years. We will fight to reveal the true nature of Jerusalem – the throne of God. We are well aware that the battle is ancient, that it began in the desert many years ago. We see the hand of God in her liberation on the 28th day of Iyyar. We realize that this is just the beginning. We pray that we may merit the completion of the building of Yerushalayim in our days.

At that time they shall call Jerusalem the throne of the Lord; and all the nations shall be gathered to it, to the name of the Lord, to Jerusalem; nor shall they walk any more after the stubbornness of their evil heart.
Yirmiyahu 3:17




[1] See Minchat Yitzchak 10:10
[2] the Mishna in the last chapter of Ta’anit stresses the repetitive aspect of calamities which befell our people on specific dates.
[3] See Rav Eliezer Waldenberg for a discussion on the accuracy of this date.
 שו"ת ציץ אליעזר חלק ט"ו סימן ד

[4] שו"ת רדב"ז חלק ב סימן תרח

[5] I believe that I heard this suggestion from Rabbi Professor Daniel Sperber many years ago when I attended a course that he offered in “the History of Minhagim”, much of the material which we studied was subsequently published in a series of books, by Mosad Harav Kook, see (Minhagei Yisrael 1:101-117) See Avraham Yaari, Masaot Eretz Yisrael and Iggerot Eretz Yisrael, (Tel Aviv, 1943)and Tarbiz 22 (1951) Meir Benayahu הראיה שלש פעמים בשנה במירון, Turay Yeshurin 1971 http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_28690_11.pdf

[6]  See  Shulchan Uruch orech Chaim 493:2
[7] See chapters 15-18
[8] Shabbat 87b                                               
[9]        ילקוט שמעוני חבקוק - פרק ג - רמז תקסד
כתיב והיה כאשר ירים משה ידו. ר' יהושע אומר כשפן גדול היה עמלק, ומה היה עושה היה מעמדי בני אדם ביום גינוסיא שלו לומר (ה) לא במהרה אדם נופל ביום גינוסיא שלו, מה עשה משה, ערבב את המזלות הה"ד שמש ירח עמד זבולה, וכתיב רום ידיהו נשא:
[10] Pirki Drebbi Eliezer chapter 51, Yalkut Shimoni Yehoshua chapter 10 section 22
[11] Many things which Yehoshua accomplished are based on miricales which were performed my Moshe. See Midrash Tanchuma Parshat Tizaveh section 9
[12] See Rashi Dvarim 25:18
[13] See Sichot for Sefer Shmot based on the talks of Rav Avigdor Nebhenzahl Shmot page 432
[14]  See previous source. Jerusalem is hinted at in the biblical text:
 ספר שמות פרק יז
(ט) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי:
ראש הגבעה =586
ירושלם=586
This is the proper spelling throughout Tanach 349 times
[15] Archaeologists are not at all convinced of the veracity of the association with the biblical burial plot.

Tuesday, May 15, 2012


Yom Yerushalayim -The Vilna Gaon's mystical doctrine - the beginning of the end of days...



  

כח אייר


הרב ארי דוד קאהן

1.     שולחן ערוך אורח חיים סימן תקפ

סעיף א                אלו הימים שאירעו בהם צרות לאבותינו  וראוי להתענות  בהם; ואף על פי שמקצתם בראש חדש, יש מי שאומר שיתענו בו ( וטוב שלא להשלים בראש חדש).
סעיף ב                 באחד בניסן מתו בני אהרן; בעשרה בו מתה מרים ונסתלק הבאר;  בכ"ו בו מת יהושע בן נון, בעשרה באייר מת עלי הכהן ושני בניו, ונשבה ארון ה';   בכ"ח בו מת שמואל הנביא; בכ"ג בסיון בטלו הביכורים מלעלות לירושלים בימי ירבעם בן נבט; בכ"ה בו נהרג רשב"ג ורבי ישמעאל ור' חנינא סגן הכהנים; בכ"ז בו נשרף רבי חנינא בן תרדיון וספר תורה עמו; באחד באב מת אהרן הכהן;  בי"ח בו כבה נר מערבי בימי אחז.  בי"ז באלול  מתו מוציאי  דבת הארץ; בה' בתשרי מתו עשרים איש מישראל ונחבש רבי עקיבא;  בז' בו נגזרה גזרה על אבותינו שימותו בחרב וברעב ובדבר,  מפני מעשה  העגל;   בז' במרחשון עוורו עיני צדקיהו ושחטו בניו לעיניו;   בכ"ח בכסליו שרף יהויקים המגילה שכתב ברוך מפי ירמיהו; בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והיה חשך בעולם שלשה ימים; ובט' בו   לא נודע איזו היא הצרה שאירע בו;   בה' בשבט מתו הזקנים שהיו בימי יהושע; בכ"ג בו נתקבצו כל ישראל על שבט בנימין על ענין פלגש בגבעה;   בז' באדר מת משה רבינו ע"ה =עליו השלום=; בט' בו נחלקו בית שמאי ובית הלל.

2.     משנה ברורה סימן תקפ

 (א) וראוי להתענות - עיין בב"י שיש מהראשונים שמפקפקין ע"ז ולדעתם יש ליזהר שלא להתענות כשאירע איזה מהם בר"ח ויש שכתבו שדבר זה ניתקן בימי חכמי התלמוד ולכן בעל נפש יחמיר לעצמו אם אפשר לו. ומ"מ מי שאינו רגיל להתענות תעניות אלו ואירע לו איזה צרה ח"ו ורוצה להתענות בר"ח ניסן על צרתו אסור כיון שהוא נוהג בו תמיד איסור תענית [מ"א]:
(ב) בהם - ובס"ח סי' ר"ל כתב כשהלבנה לוקה יש להתענות [מ"א]:
(ג) וטוב שלא להשלים בר"ח - משום דכתיב בספר תניא דאין להתענות בר"ח:
(ד) בכ"ו בו - יש גורסים כ"ח ועיקר כטור [פמ"ג בשם א"ר]:
(ה) בכ"ח בו - במגילת תענית כתוב בכ"ט:

3.     שו"ת רדב"ז חלק ב סימן תרח

שאלת ממני אודיעך דעתי במי שנדר לגלח את בנו במקום שמואל הנביא ובא ומצא שכבר נלקח ביד העכו"ם בעונות ואין ישראל יכול להכנס שם מה תקנה יש לו וגם הקהל והחכמים החמירו שלא יעלה לשם שום יהודי.

4.     תלמוד בבלי מסכת זבחים דף נד עמוד ב

דרש רבא, מאי דכתיב: +שמואל א יט+ וילך דוד ושמואל וישבו בנויות ברמה, וכי מה ענין נויות אצל רמה? אלא, שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם, אמרי, כתיב: +דברים יז+ וקמת ועלית אל המקום, מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל, וארץ ישראל גבוהה מכל ארצות, לא הוו ידעי דוכתיה היכא, אייתו ספר יהושע, בכולהו כתיב: +יהושע יח+ וירד ועלה הגבול ותאר הגבול, בשבט בנימין ועלה כתיב וירד לא כתיב, אמרי: ש"מ הכא הוא מקומו.
Raba lectured: What is meant by the verse, [And he asked and said: ‘Where are Shmuel and David?’] And one said: ‘Behold, they are at Naioth (name of place literally it means beautiful or glorious) in Ramah (name of a place literally means "high”) ’: What connection then has Naioth with Ramah? It means, however, that they sat at Ramah and were engaged with the glory [beauty] of the world. Said they, It is written, Then shalt thou arise, and ascend unto the place [which the Lord thy God shall choose](Devarim 17:8) this teaches that the Temple was higher than the whole of Eretz Israel, while Eretz Israel is higher than all other countries. They did not know where that place was. Thereupon they brought the Book of Yehoshua. In the case of all [tribal territories] it is written, ‘And the border went down’ ‘and the border went up’ ‘and the border passed along’, whereas in reference to the tribe of Benjamin ‘and it went up’ is written, but not ‘and it went down’. Said they: This proves that this is its site. Zevachim 54b

5.     פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב"  פרק נא

המופת הששי מיום שנבראו שמים וארץ השמש והירח והככבים וכל המזלות היו עולין להאיר על הארץ ואינן מערערין זה עם זה, עד שבא יהושע ועשה מלחמתן של ישראל, והגיע ערב שבת וראה בצרתן של ישראל שלא יחללו את השבת, ועוד שראו חרטומי גוים כובשים במזלות לבא על ישראל, מה עשה יהושע פשט ידו לאור השמש ולאור הירח והזכיר עליהם את השם ועמד כל אחד במקומו ששה ושלשים שעות עד מוצאי שבת, שנ' וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו ויעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבא כיום תמים, וראו כל מלכי הארץ ותמהו שלא היה כמהו מיום שנברא העולם, שנ' ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לא יהיה כן לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם בישראל,

6.     סדר עולם רבה (ליינר) פרק ה

שנאמר ויסעו מאילם ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין (שמות טז א) (והוא אלוש) בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים (שם /שמות ט"ז, א/), ואחד בשבת היה, הא למדנו שראש חדש אייר באחד בשבת היה, ועוד למדנו שהיו ישראל אוכלין מעוגה שהוציאו בידם ממצרים כל שלשים יום, ובו ביום כלתה, ולערב אכלו את השליו ולמשכים לקטו את המן, ובאלוש נתנה להם השבת, ושם עשו שבת ראשונה, שנאמר וישבתו העם ביום השבעי (שם /שמות/ טז ל), באחד בשבת בכ"ג באייר נסעו מאלוש ובאו להם לרפידים, ושם נתנה להם הבאר ונלחמו עם עמלק ושם עשו שבת שניה, נסעו מרפידים ובאו להן למדבר סיני ומצאו עליו ענני כבוד. כל חמשת הימים היה משה עולה לראש ההר ויורד ומגיד לעם את דברי המקום, ומשיב דבריהם לפני המקום, בשלישי בששה לחדש נתנו להם עשרת הדברות, ויום השבת היה.

7.     שבת דף פז.ב

תא שמע: ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים בארבעה עשר שחטו פסחיהם, ובחמישה עשר יצאו, ולערב לקו בכורות. לערב, סלקא דעתך? אלא: מבערב לקו בכורות. ואותו היום חמישי בשבת היה. מדחמיסר בניסן חמשה בשבת ־ ריש ירחא דאייר שבתא, וריש ירחא דסיון ־ חד בשבת, קשיא לרבנןִ אמרי לך רבנן: אייר דההיא שתא ־ עבורי עברוה.
Now, since the fifteenth of Nisan was on a Thursday, the first of Iyar was on the Sabbath, Shabbath 87b

8.     ילקוט שמעוני חבקוק - פרק ג - רמז תקסד

כתיב והיה כאשר ירים משה ידו. ר' יהושע אומר כשפן גדול היה עמלק, ומה היה עושה היה מעמדי בני אדם ביום גינוסיא שלו לומר (ה) לא במהרה אדם נופל ביום גינוסיא שלו, מה עשה משה, ערבב את המזלות הה"ד שמש ירח עמד זבולה, וכתיב רום ידיהו נשא:

9.     שמות פרק יז

 (ח) וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם:(ט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי: (י) וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה: (יא) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק: (יב) וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ: (יג) וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב: פ
But Moshe’s hands were heavy; and they took a stone, and put it under him, and he sat on it; and Aaron and Hur stayed up his hands, the one on the one side, and the other on the other side; and his hands were steady until the going down of the sun.
Shmot 17:12

10.  שמות פרק יז

 (יד) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: (טו) וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי: (טז) וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר: פ
And the Lord said to Moshe, Write this for a memorial in a book, and recite it in the ears of Joshua; for I will completely put out the remembrance of Amalek from under heaven. And Moses built an altar, and called its name Adonai-Nissi;  For he said, Because the Lord has sworn by His throne (kes) that the Lord will have war with Amalek from generation to generation. 17:14-16

11.  ירמיהו פרק ג פסוק יז

בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם כִּסֵּא ה' וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם לְשֵׁם ה' לִירוּשָׁלִָם וְלֹא יֵלְכוּ עוֹד אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע: ס
At that time they shall call Jerusalem the throne of the Lord; and all the nations shall be gathered to it, to the name of the Lord, to Jerusalem; nor shall they walk any more after the stubbornness of their evil heart. Yirmiyahu 3:17

12.  מדרש תנחומא (ורשא) פרשת תצוה סימן ט

א"ר יהודה בר שלום בשם רבי איבו שני בני אדם ראו כבוד כו', ד"א כבוד חכמים ינחלו זה יהושע שירש כבוד ממשה רבינו שא"ל הקב"ה כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, למשה א"ל הקב"ה של נעליך מעל רגליך (שמות ג) וליהושע ויאמר שר צבא ה' אל יהושע של נעלך מעל רגלך (יהושע ה), משה כתוב בו אז ישיר משה ובני ישראל ויהושע אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' (יהושע י), משה הוציאם ממצרים ויהושע הכניסם לארץ, משה הרג לסיחון ועוג ויהושע שלשים ואחד מלכים, משה העמיד גלגל חמה במלחמת עמלק, שנאמר (שמות יז) והיה כאשר ירים משה ואין ירים אלא לשון שהעמיד גלגל חמה שנאמר (חבקוק ג) נתן תהום קולו רום ידיהו נשא, ויהושע כן שנאמר (יהושע י) שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון, משה בנה מזבח שנאמר (שמות יז) ויבן משה מזבח, ויהושע כן שנאמר (יהושע ח) אז יבנה יהושע מזבח, משה כתב את התורה שנאמר ויכתוב משה את התורה הזאת (דברים לא), ויהושע כן ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלהים (יהושע כד) הרי בכל, אבל אין אנו מוציאין שהיו שנותיו כשנות משה רבינו שמשה כתוב בו ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו (דברים לד) ויהושע נגנז בן מאה ועשר, ולמה פחתו לו עשר שנים בשביל שאמר לפני משה רבו עשרה דברים שנא' (במדבר יא) ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר אדוני משה כלאם לפיכך פחתו לו עשר שנים, מכאן את למד שאין תלמיד רשאי לומר דבר לפני רבו שכל המורה דבר לפני רבו או אפילו אינו מורה אלא אומר לאחרים הלכה במקום שרבו מצוי שנותיו מתקצרות (מכמה טעמים הצריכין להדרש בס' אחרי מות סימן ו'), ד"א כבוד חכמים ינחלו זה אהרן ובניו שנתבררה הכהונה מידם.

13.  שו"ת חתם סופר חלק ו-ליקוטים סימן כז

יען כי לפי שבא בלשון השאלה לא התנדב שום א' לעניי א"י כי אם לנשמת ר"מ בעל הנס או לנרות נשמת בעל הנס והרב הדליק נר בחדרו כמה שנים עד שלמדוהו שלוחי א"י שיותר מצוה לשלחו לא"י ויאות הרב להם עד שלבסוף חזה דברמאות נהגו ולא הגיע המעות ע"י השלוחי' ההם וקיבץ ואסף ממון רב עד שמת ונפל ביד אפטרופסי' והנה מה ששינה מהדלקה לחלקו לעניים בודאי כדין וכהלכה עשה לא מיבעי' לאותן דנתנו לנשמת ר"מ ואין טוב לנשמתו מזה כ"א לחלקו לעניים יהי' איזה עניים שיהי' וכמו שמחלקין צדקה לזכרון נשמת המתי' המבואר בהג"ה ש"ע י"ד סס"י רמ"ט אלא אפי' אותן שפירשו בהדי' להדלקת נר לנשמת ר"מ ז"ל מ"מ אפי' להסוברי' דהדלקת נר בבה"כ =בבית הכנסת= חשיב טפי מחילוק עניים היינו בבה"כ אבל הדלקה בחדר א' לנשמתו של אדם ואפי' להדליק על ציון שבקברו לא ידעתי מצוה רבה בזה ומצאתי ברלב"ח סי' ג' שכ' שנהגו לנדור נדרי' להדלקת נר על ציון קבר שמואל הנביא וכ' כיון שנהגו כך מצוה הוא ויהיב טעמא השייך לשמואל הנביא דוקא ע"ש
ירושלם=586 ראש הגבעה =586



 מלכות דיסוד

1.    פירוש הגר"א לספרא דצניעותא - פרק ה
 והכלל כי כל מה שהיה והוה ויהיה עד עולם הכל כלול בתורה מבראשית עד לעיני כל ישראל. ולא הכללים בלבד אלא אפילו פרטיו של כל מין ומין ושל כל אדם בפרט וכל מה שאירע לו מיום הולדו עד סופו וכל גלגוליו וכל פרטיו ופרטי פרטיו. וכן של כל מין בהמה וחיה וכל בעל חי שבעולם וכל עשב וצומח ודומם וכל פרטיהם ופרטי פרטיהם בכל מין ומין ואישי המינים עד לעולם ומה שיארע להם ושרשם. וכן כל מ"ש באבות ומשה וישראל כלם הן בכל דור ודור שכלם מתגלגלים ניצוצותיהם בכל דור ודור כידוע: וכן כל מעשיהם מאדה"ר עד סוף התורה הוא בכל דור כידוע למבין. וכ"ה בכל אדם ואדם לבד כמו שהתחיל לבאר במדרש הנעלם ברמז: וכל זה נכלל כלו בפרשת בראשית עד נח כמ"ש כאן בס"ד: וכללו נכלל בפרשה הראשונה עד ברא אלקים לעשות כנ"ל: וכלל כללי הכללים בפסוק ראשון (הגהה - ובמקום אחר כתב עוד שמקור כלל הכללים הוא בתיבת בראשית ו' אותיות ודגש של הב'. ש"ל): בז' תיבות ז' אלפי שנה כמ"ש בפ"א שתא אלפי שנין תליין בשתא קדמאי כו':

2.    פירוש הגר"א לספרא דצניעותא - פרק ה
ודע שכל אלו הימים הן רמז לששת אלפים שנה שהן ו' ימים כמש"ל פ"א שתא אלפין שנין תליין בשתא קדמאי. וכל הפרטים שהן בו' ימים אלו הן מתנהגין בו' אלפים כל א' ביומו ובשעתו. ומכאן תדע קץ הגאולה שהוא בעתה ח"ו כשלא יהיו זכאין שהוא קץ האחרון ומשביע אני את הקורא בה' אלקי ישראל שלא יגלה זה.

3.    ספר ישעיה פרק ס
(כב) הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם אֲנִי ה’ בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה
The least one shall become a thousand, and a smallest one a strong nation; I the Lord will hasten it in its time.

4.    עין יעקב על מסכת סנהדרין אות (קעא)
אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרָאִי, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי רָמִי, כְּתִיב, (ישעיה ס) "בְּעִתָּהּ", וּכְתִיב "אֲחִישֶׁנָּה", זָכוּ - "אֲחִישֶׁנָּה", לֹא זָכוּ - "בְּעִתָּהּ"

5.    מדרש תנחומא ויגש פרק י
ואת יהודה שלח זש"ה הנני שולח מלאכי ופנה וגו' (מלאכי ג) בא וראה כל צרות שאירע ליוסף אירע לציון ביוסף כתיב וישראל אהב את יוסף בציון כתיב (תהלים פ) אוהב ה' שערי ציון ביוסף כתיב וישנאו אותו בציון נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה (ירמיה יב) ביוסף והנה אנחנו מאלמים אלומים בציון בא יבא ברנה נושא אלמותיו (תהלים קכו) ביוסף המלוך תמלוך עלינו בציון אומר לציון מלך אלהיך (ישעיה נב) ביוסף ויחלום יוסף חלום בציון בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים (תהלים קכו) ביוסף הבא נבא אני ואמך וגו' בציון אפים ארץ ישתחוו לך (ישעיה מט) ביוסף ויקנאו בו אחיו בציון קנאתי לציון קנאה גדולה (זכריה ח) ביוסף לך ראה נא את שלום אחיך בציון ודרשו את שלום העיר (ירמיה כט) ביוסף ויראו אותו מרחוק בציון זכרו מרחוק את ה' (יחזקאל כג) ביוסף ויתנכלו אותו בציון על עמך יערימו סוד (תהלים פג) ביוסף ויפשיטו את כתונת הפסים בציון והפשיטוך את בגדיך (יחזקאל כג) ביוסף וישליכו אותו הבורה בציון צמתו בבור חיי (איכה ג) ביוסף והבור רק אין בו מים בציון ובבור אין מים כי אם טיט (ירמיה לח) ביוסף וישבו לאכול לחם בציון אשור לשבוע לחם (איכה ה) ביוסף וימשכו ויעלו את יוסף בציון וימשכו את ירמיהו בחבלים ויעלו אותו מן הבור (ירמיה לח) ביוסף ויקרע יעקב שמלותיו בציון לבכי ומספד (ישעיה כב) ביוסף וימאן להתנחם ובציון אל תאיצו לנחמני (שם) ביוסף והמדנים מכרו אותו אל מצרים ובציון ובני יהודה ובני ישראל מכרתם לבני היונים (יואל ד) ומה שאירע ליוסף טובות אירע לציון טובות ביוסף ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה וציון יפה נוף משוש כל הארץ (תהלים מח) ביוסף איננו גדול בבית הזה ממני בציון גדול יהיה כבוד הבית הזה (חגי ב) ביוסף ויהי ה' את יוסף בציון והיו עיני ולבי שם (ד"ה ב ז) ביוסף ויט אליו חסד ובציון זכרתי לך חסד (ירמיה ב) ביוסף ויגלח ויחלף שמלותיו ובציון אם רחץ ה' את צואת בנות ציון (ישעיה ד) ביוסף רק הכסא אגדל ממך ובציון בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' (ירמיה ג) ביוסף כתיב וילבש אותו בגדי שש ובציון עורי עורי לבשי עזך ציון לבשי בגדי תפארתך (ישעיה נב) ביוסף כתיב ואת יהודה שלח לפניו ובציון הנני שולח מלאכי (מלאכי ג):

6.    ספר עמוס פרק ב
(ו) כֹּה אָמַר ה’ עַל שְׁלשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם:

7.    ספר זכריה פרק ט
(ט) גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת:(י) וְהִכְרַתִּי רֶכֶב מֵאֶפְרַיִם וְסוּס מִירוּשָׁלִַם וְנִכְרְתָה קֶשֶׁת מִלְחָמָה וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד יָם וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי אָרֶץ:

8.    ספר משלי פרק י
(כה) כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם:

9.    ספר חבקוק פרק ב
(ד) הִנֵּה עֻפְּלָה לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה:

10. סדור תפלה - נוסח ספרד - סדר ספירת העומר
ה' אייר:הַיּוֹם עֶשְׂרִים יוֹם שֶׁהֵם שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת וְשִׁשָּׁה יָמִים, לָעוֹמֶר: יסוד שבתפארת:
כ"ז אייר:הַיּוֹם שְׁנַיִם וְאַרְבָּעִים יוֹם שֶׁהֵם שִׁשָּׁה שָׁבוּעוֹת, לָעוֹמֶר:מלכות שביסוד:

11. עין יעקב על מסכת סוכה אות (כח)
וְהַאי הֶסְפֵּדָא מַאי עֲבִידְתֵּיהּ? פְּלִיגֵי בָהּ רַבִּי דּוֹסָא וְרַבָּנָן. חַד אָמַר, עַל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף שֶׁנֶּהֱרַג, וְחַד אָמַר, עַל יֵצֶר הָרַע שֶׁנֶּהֱרַג. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דַּאָמַר, עַל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף שֶׁנֶּהֱרַג, (שנאמר) [הַיְינוּ דִּכְתִיב], (שם) "וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ, וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל הַבְּכוֹר".

12. ספר פרי עץ חיים - שער העמידה - פרק יט
תשכון - במלת וכסא דוד עבדך, הזהיר לנו מורי זלה"ה מאוד, ביום א' שהלכנו על ציון שמעיה ואבטליון בהתפללנו שם, והכפיל שם לנו לומר, שנזכיר בכל תפלה ותפלה, לכוין במלת דוד עבדך, שיחיה משיח בן יוסף, ולא ימות ע"י ארמילוס הרשע, והוא נקרא כסא דוד עבדך. וזה סוד, חיים שאל ממך, כמ"ש בר"מ שעתיד משיח בן יוסף למות. ולא הבינו דבריו, והשם יודע נסתרות, וסופו מוכיח על תחלתו, שמת מורי החסיד זלה"ה בעו"ה. מע"ח - ארז"ל, והשימותי את מקדשכם, קדושתן עליהן אף כשהן שוממין, דאם לא כן הל"ל את מקדשכם השימותי. אך עתה משמע, שגם בחורבן נקרא מקדש, לזה אמר תשכון בתוך עירך, ר"ל, בהיות עירך אפילו חריבה, תשכון בה כאשר דברת. והשימותי כו' כנ"ל, כי לעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי:
הגהה (ח) ונלע"ד נתן - שרמז האי רמז בפסוק, כי ס"ת חיים' שאל' ממך' הוא מלך ור"ת למפרע הוא מש"ח, ונשארים אותיות אמצעים יא"מ, שהוא בא"ת ב"ש מו"ת. ר"ל, שמלך המשיח התפלל לפניך, שלא ימות על ידי ארמילוס הרשע, ושמעת לתפלתו ונתת לו אורך ימים, ר"ל, נתת לו אריכות הגלות שלא יבא במהרה, כדי שיוכל לבא כמה פעמים בגלגולים כמ"ש בתיקונים ע"ה, שבכל דור ודור יבא משיח בן יוסף בגלגול, אם יש צדיקים בדור שיהיו מגינים עליו שלא ימות, ומאחר שלא נמצא מי שיגין עליו, מוכרח הוא בעצמו למות, וע"י עונש המיתה שסובל בכל דור ודור, הוא מכפר עליו שלא ימות ע"י אותו רשע ארמילוס, אלא שבכל פעם הוא ימות ע"י הקב"ה בעצמו, בסוד הנשיקה כנודע. ע"ש בחי' הנ"ל. ונראה, שע"י זכות העוסקים בחכמת אמת, יש כח בידם להגין על משיח בן יוסף שלא ימות ע"י הרשע ארמילוס, ועיין בפירש הזוהר ותראה ע"ז רזין דרזין:

13. פירוש הגר"א לספרא דצניעותא - פרק ד
 ויהושע ושלמה הן היו בדרגא דסיהרא לכן תקנו אותן אלא שיהושע היה בדרגא דדכורא מיוסף לכן תיקן דכורין ושלמה היה מס"ט דנוקבא מיהודה לכן תקן נוקבין כידוע בסוד יוסף ויהודה יסוד ומלכות ובסוד משיח בן יוסף ומשיח בן דוד

14. ספר עמק המלך - הקדמה שניה - פרק א
כיד י"י אלהי הטובה עלי, אחרי אשר הפליא י"י את חסדו עמנו, כי חשף י"י את זרוע קדשו, ושלח לנו עיר וקדיש, מן שמיא נחית הרב החסיד הגדול, האלהי, מורנו ורבנו, כבוד מורנו הרב רבי יצחק לורי"א בן מוהר"ר שלמה זלה"ה אשכנזי, נשמת משיח בן יוסף, כרשב"י בדורו אשר האיר י"י את עינינו, לזכות אותנו בהקדמותיו [של האר"י], המוכרחיות מצד האמת, בספר הזוהר, להבין סודותיו הסתומים מעין שכל כל חי, שלא נתגלו מימות רשב"י ע"ה ואילך:

15. ספר עמק המלך - הקדמה השלישית - פרק ה
 וכן אירע פעם אחת שהאר"י ז"ל בעמדו על ציון שמעיה ואבטליון, והתלמידים עמו, ואמר אל התלמידים, בני תדעו ששמעיה ואבטליון צוו לי לאמור לכם שתתפללו על משיח בן יוסף שלא ימות, עד כאן לשונו של מורנו הר"ר חיים בספר עץ חיים. וכתב על זה, ומרוב טפשותינו לא היה בנו דעת לשאול אותו, מי הוא המשיח בן יוסף, ולא עמד אלא ימים מועטים, ונתבקש רבינו בישיבה של מעלה, ונודע לנו למפרע שהוא היה משיח בן יוסף, ומרוב ענותנותו לא רצה לגלות את עצמו, עד כאן:
וכן כתב מעשה אחר, ונראה שהוא כן, שפעם אחת בערב שבת סמוך להכנסת כלה, יצא עם תלמידיו חוץ לעיר צפת לבוש ד' בגדי לבן, הילראק [מעיל דק] ושופיצא [מעיל עליון עבה] וכתונת ומכנסים, כדי לקבל השבת, ומתחיל 'מזמור לדוד הבו לה' בני אלים', ופזמון מיוסד לקבלת השבת, ו'מזמור ליום השבת', וה' מלך בניגון נאה. ובתוך שהיו משוררים אמר הרב לתלמידיו, חבירים רצונכם שנלך לירושלים קודם השבת ונעשה שבת >י"ב א< בירושלים, וירושלים היא רחוקה מצפת יותר מכ"ה פרסאות. השיבו קצת מן התלמידים אנו שומעים בכך, וקצת השיבו ואמרו נלך מקודם ונודיעו אותו לנשינו, כיון שאמרו נלך מקודם לביתנו. נתחרד הרב חרדה גדולה, והכה כף אל כף, ואמר אוי לנו שלא היה בנו זכות להגאל. שאלמלא הייתם כולכם משיבים בפה אחד, שאתם רוצים לילך בשמחה גדולה, תכף היו נגאלים כל ישראל, שעתה היתה השעה עומדת להיגאל, ומתוך שמאנתם בדבר, חזר הגלות לאיתנו בעונותינו הרבים:

16. ספר עמק המלך - שער ה - פרק נג
ולעתיד לבוא נאמר, 'כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון' [ישעיהו נ"ב ח'] רצה לומר שיהיה ז"א כמו אריך אין לו אלא עין אחת, רחמי גו רחמי, והיינו סוד עין שמאל יהיה הוא כעין ימין ממש, כשישוב י"י [הוא] זעיר אנפין, את ציון, שהיא יסוד דנוקביה, ויהיה הוא ביסוד אימא, הנקראת גם כן ציון. וגם כן ציון בגימטריא, יוסף, שהוא יסוד זעיר, שיקנא ל ציון גימטריא קנאה גדולה ויסלקנו מיניקת השפחה אשר תירש גבירתה שנאמר, 'זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד' [תהילים קל"ז ז'] הזה, שהיה מקודם בה בנוקביה, וכביכול נזדווג עם השפחה. ובזמן מיין נוקבין אלהים אחרים מזדווגים כביכול באלקים קדושים, ויונקים מהם, ולעתיד יקנא לציון קנאה גדולה, וקנאה גימטריא יוסף, לרמוז על משיח בן יוסף שעתיד הקב"ה לקנא על ידו לציון ולירושלים, שהם ביד האויבים, והבן, וישוב לירושלים ברחמים רבים, אמן ואמן כן יהי רצון:

17.  Zohar, Bereshit, Section 1, Page 117b
At every sixty years of the sixth thousand the He will mount a stage higher, acquiring greater strength. And after six hundred years of the sixth thousand there will be opened the gates of wisdom above and the fountains of wisdom below, and the world will make preparations to enter on the seventh thousand as man makes preparations on the sixth day of the week, when the sun is about to set. As a mnemonic to this we take the verse, “In the six hundredth year of Noah's life... all the fountains of the great deep were broken up” (Gen. VII, 11).’ Said R. Jose to him: ‘Your calculations lay down a much longer period than that arrived at by the companions, according to whom the exile of the community of Israel was only to last one day (i.e. a thousand years), as it says, “He hath made me desolate and faint all the day” (Lam. I, 13).’ R. Judah said in reply: ‘This is what I have learnt from my father concerning the mysteries of the letters of the Divine Name, and of the duration of the world as well as of the days of creation, all of which belongs to the same mystical doctrine. At that time the rainbow will appear in the cloud in radiant colours, like a woman that decks herself out for her husband, in fulfillment of the verse, “and I will look upon it, that I may remember the everlasting covenant” (Gen. IX, 16), …

41.666666
San 38          The day consisted of twelve hours
1740   5500
1781   5541.6                     In the first hour, his [Adam's] dust was gathered
1823   5583.3          in the second, it was kneaded into a shapeless mass
1840   5600
1864   5624.99         In the third, his limbs were shaped
1906   5666.66         in the fourth, a soul was infused into him
1948   5708.3                     in the fifth, he arose and stood on his feet
1968   5728             Erev Shabbat ערב שבת
1990   5749.99         in the sixth, he gave [the animals] their names
2031   5791.66         in the seventh, Eve became his mate
2073   5833.33         in the eighth, they ascended to bed as two and descended as four
2114   5874.99         in the ninth, he was commanded not to eat of the tree
2156   5916.66         in the tenth, he sinned
2198   5958.33         in the eleventh, he was tried
2239   5999.99         and in the twelfth he was expelled [from Eden] and departed,