Yosef and Shechem; did Yakov ever know about the Sale of Yosef?

Audio:

Yosef and Shechem; did Yakov ever know about the Sale of Yosef?

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/785989/Rabbi_Ari_Kahn/Yosef_and_Shechem;_did_Yakov_ever_know_about_the_Sale_of_Yosef

פרשת ויחי התשע"ג

הרב ארי דוד קאהן                                                                                                           Rabbi Ari Kahn                      

מת"ן י' טבת התשע"ג                                                                                             Adk1010@gmail.com       

http://Rabbiarikahn.com                                                                 http://arikahn.blogspot.com    

1.    בראשית פרק מח

(ה) וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי:(ו) וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם:

(כא) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הִנֵּה אָנֹכִי מֵת וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם: (כב) וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי: פ

2.    רש"י בראשית פרשת ויחי פרק מח פסוק כב

(כב) ואני נתתי לך - לפי שאתה טורח להתעסק בקבורתי, וגם אני נתתי לך נחלה שתקבר בה, ואי זו, זו שכם, שנאמר (יהושע כד לב) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם:שכם אחד על אחיך - שכם ממש, היא תהיה לך חלק אחד יתירה על אחיך:בחרבי ובקשתי - כשהרגו שמעון ולוי את אנשי שכם נתכנסו כל סביבותיהם להזדווג להם וחגר יעקב כלי מלחמה כנגדן. דבר אחר שכם אחד היא הבכורה שיטלו בניו שני חלקים, ושכם לשון חלק הוא, והרבה יש לו דומים במקרא (תהלים כא יג) כי תשיתמו שכם, תשית שונאי לפני לחלקים, [(שם ס ח) אחלקה שכם, (הושע ו ט) דרך ירצחו שכמה, איש חלקו], (צפניה ג ט) לעבדו שכם אחד:אשר לקחתי מיד האמורי - מיד עשו שעשה מעשה אמורי. דבר אחר שהיה צד אביו באמרי פיו: בחרבי ובקשתי - היא חכמתו ותפלתו:

3.    יהושע פרק כד פסוק לב

וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה וַיִּהְיוּ לִבְנֵי יוֹסֵף לְנַחֲלָה:

4.    בראשית רבתי פרשת ויחי עמוד 230

ד"א ואני נתתי לך שכם אחד, זה חלק בכורה שנטל את הבכורה מראובן ונתנה ליוסף.

5.    תרגום אונקלוס בראשית פרשת ויחי פרק מח פסוק כב

(כב) ואנא יהבית לך חולק חד יתיר על אחך דנסיבית מידא דאמוראה בחרבי ובקשתי (בצלותי ובבעותי):

6.    כתר יונתן בראשית פרשת ויחי פרק מח פסוק כב

(כב) ואני הנה נתתי לך את העיר של שכם חלק אחד למתנה יותר על אחיך אשר לקחתי מידיהם של האמוראי בזמן אשר באתם לתוכה וקמתי וסייעתי אתכם בחרבי ובקשתי:

7.    אבן עזרא בראשית פרק מח

(כב) שכם אחד. יש אומרים כי על עיר שכם רמז, כי גם היא היתה לבני יוסף. וטעם בחרבי ובקשתי - על השם, כאשר אמר דוד מגיני וקרן ישעי (תה' יח, ג; ש"ב כב, ג). והנכון בעיני שפי' שכם אחד חלק אחד, והוא ממשפחת על שכמם (שמות יב, לד), ולעבדו שכם אחד (צפניה ג, ט). על אחיך - נוסף על אחיך, וטעם אשר לקחתי - אשר יקחו ישראל. בחרבם ובקשתם. והזכיר האמורי בעבור שאין בשבעה גוים חזק כמוהו. הלא תראה אחר שנהרגו שני מלכי האמורי הגדולים אמר יהושע: לתת אותנו ביד האמורי (יהושע ז, ז). ואל תתמה על מלת לקחתי, כי לאחר שהשם נתנה בפה לאברהם, הם יחשבו שהוא שלהם, וכן נאמר ליעקב: לך אתננה ולזרעך (ברא' כח, יג),

8.    רשב"ם בראשית פרשת ויחי פרק מח

(כא) הנה אנכי מת - ויודע אני שאחרי מותי יהיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם לאחר ד' מאות שנה שנאמרו לאברהם:

(כב) ואני - באותה הארץ נתתי לך חלק אחד יותר על אחיך, שמנשה ואפרים כראובן ושמעון יהיו לי לקחת שני חלקים בארץ אשר אני ובניי עתידים לקחת מיד האמורי בחרבי ובקשתי במלחמת יהושע. ואעפ"י שכת' ביהושע לא בחרבך ולא בקשתך, אותו פסוק בשני מלכי האמורי מדבר וכמו שאמרו חכמים צרעה לא עברה את הירדן, וכתיב ביהושע ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם שני מלכי האמורי אשר בעבר הירדן לא בחרבך ולא בקשתך. זכותו של יעקב גרם להם:

9.    רד"ק בראשית פרשת ויחי פרק מח פסוק כא

(כא) אנכי מת - קרוב למיתה, ואני מצוה כי כשישיב ה' אתכם כלומר זרעכם אל ארץ אבותיכם שיהיה לך חלק אחד על אחיך, והוא חלק הבכורה שנתתי לך שעשיתי אפרים ומנשה כראובן ושמעון שתטול אתה שני חלקים בחלוקת ארץ:

10. רש"ר הירש בראשית פרשת ויחי פרק מח פסוק כא

(כא - כב) שכם אחד על אחיך. "שכם" סמוכה ל"אחד", ומכאן שאי אפשר לפרש אותה כשם פרטי, כשם של עיר. וגם אם נלך בעקבות הפירוש הרגיל, ונפרש "שכם" =חלק, גורל, הרי עדיין לא נתבארה מלת "אַחַד". "אַחַד" בשום מקום איננו אֶחָד באופן מוחלט, אלא תמיד אחד מתוך שניים או יותר, אחד מתוך רבים. מכאן שאין לפרש: נתתי לך חלק אחד יותר מאשר לאחיך. ביסודו של דבר אין גם אסמכתא לפרש "שכם": חלק. אין "שכם" אלא כתף, הנושאת משרה או משא: "ותהי המשרה על שכמו" (ישעיה ט, ה), "הסירותי מסבל שכמו" (תהלים פא, ז). נמצא הפירוש המילולי: נתתי לך את כתפו של האחד העומד מעל אחיך, כלומר: נתתי לך את המשא והמשרה של הראשון בין אחיך; הטלתי עליך את הזכות והחובה לייצג אותי במותי, לעמוד בראשם, ולהנהיג אותם:

11. רד"ק בראשית פרשת ויחי פרק מח פסוק כב

(כב) שכם - חלק, כמו כי תשיתמו שכם (תהלים כ"א), ולעובדו שכם אחד (צפניה ג'):

אשר לקחתי - כמו אשר אקח, כי כן מנהג הלשון לאמר עבר במקום עתיד במקומות רבים, ובדברי הנבואה ברוב. ובאמרו לקחתי, ר"ל שילקחו בני, וכן בחרבי ובקשתי, בחרב בני ובקשתם. והנה אמר יהושע לישראל לא בחרבך ולא בקשתך (כ"ד י"ב), לפיכך מפרשים בחרבי ובקשתי בעזרת האל שהוא חרבי וקשתי,

12. הדר זקנים בראשית פרק מח

שכם אחד על אחיך. מדרש. שכם ממש כדכתיב ואת עצמות יוסף וכו' קברו בשכם. משל לגנבים שגנבו חבית מלא יין ומצאם בעל הבית. אמר להם בחסדיכם אחר שתשתו היין החזירו לי החבית למקומו. כך יוסף בשכם גנבוהו ובשכם החזירו העצמות:

13. תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יג עמוד ב

קברו בשכם - מאי שנא בשכם? אמר ר' חמא בר' חנינא: משכם גנבוהו, ולשכם נחזיר אבידתו.

14. בראשית פרק מב

(לו) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה:

15. רש"י בראשית פרשת מקץ פרק מב פסוק לו

(לו) אתי שכלתם - מלמד שחשדן שמא הרגוהו או מכרוהו כיוסף:

16. בראשית פרק נ

(יד) וַיָּשָׁב יוֹסֵף מִצְרַיְמָה הוּא וְאֶחָיו וְכָל הָעֹלִים אִתּוֹ לִקְבֹּר אֶת אָבִיו אַחֲרֵי קָבְרוֹ אֶת אָבִיו:(טו) וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ:(טז) וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר:(יז) כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו:(יח) וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים:(יט) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי:(כ) וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב:(כא) וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם:

17. רש"י בראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק טז

אביך צוה - שינו בדבר מפני השלום, כי לא צוה יעקב כן שלא נחשד יוסף בעיניו:

18. מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וישב סימן ב

אמרו נחרים בינינו שלא יגיד אחד ממנו ליעקב אבינו, אמר להם יהודה ראובן אינו כאן ואין החרם מתקיים אלא בעשרה, מה עשו שתפו להקב"ה באותו החרם שלא יגיד לאביהם, כיון שירד ראובן בלילה לאותו הבור להעלותו ולא מצאו קרע את בגדיו ובכה חזר לאחיו אמר להם הילד איננו ואני אנה אני בא, הגידו לו את המעשה ואת החרם ושתק, ואף הקדוש ברוך הוא אף על פי שכתוב בו מגיד דבריו ליעקב (תהלים קמז) דבר זה לא הגיד מפני החרם לפיכך אמר יעקב טרף טורף יוסף,

19. בראשית פרק לז פסוק לה

וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו:

20. רש"י בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק לה

ויבך אתו אביו - יצחק היה בוכה מפני צרתו של יעקב, אבל לא היה מתאבל, שהיה יודע שהוא חי:

 21.  מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לז סימן לה

ויבך אותו אביו. זה יצחק כשהיה אצל יעקב היה בוכה, כיון שהיה יוצא מאצלו היה רוחץ וסך ואוכל ושותה, ולמה לא גילה לו, אמר הקדוש ברוך הוא לא גילה ואני מגלה לו:

22. ספר השורשים לרד"ק אות ש' ערך שכם

שכם. והשכים אבשלום (שמואל ב' טו, ב.), והשכמתם והלכתם לדרככם (בראשית יט, ב.), שוא לכם משכימי קום (תהלים קכז, ב.), וישכימו בבקר (בראשית כו, לא.), השכם והערב (שמואל א' יז, טז.), השכם ושלוח (ירמיה ז, כה.). ובא באל"ף תמורת הה"א ואדבר אליכם אשכים ודבר (ירמיה נה, ג.). ונכתב ביו"ד המשך. וכן ויקראו לפניו אברך כמו הברך. והשם וכטל משכים הלך (הושע ו, ד.), כלומר כטל שהולך בהשכמה. וכן סוסים מיזנים משכים היו (ירמיה ה, ח.), כלומר בכל בקר ובקר היו כסוסים מיוזנים כענין שנאמר חשבי און ופעלי רע על משכבותם כאור הבקר יעשוה כי יש לאל ידם. וכבר פירשנו בו פירוש אחר בשרש משך. על שכם שניהם (בראשית ט, כג.), שם על שכמה (שם כא, יד.), ויט שכמו (שם מט, טו.), מה שעל הכתף שהוא כנגד הצואר יקרא שכם. כמו שאמר כתפי משכמה תפול (איוב לא, כב.). והה"א נחה ומשפטה במפיק וכבר כתבנוהו עם חביריו בחלק הדקדוק. כי תשיתמו שכם (תהלים כא, יג.), לצד אחד ולפאה אחת והוא בשש נקודות ובאתנח. דרך ירצחו שכמה (הושע ו, ט.), על דרך אחת וצד אחד. וכן לעבדו שכם אחד (צפניה ג, ט.), בלב אחד ובדעת אחת. ואני נתתי לך שכם אחד (בראשית מח, כח.), חלק אחד. והכל ענין אחד, כי הכתף צד ופאה. וכן הפאה נקראת כתף ולכתף השנית:

בראשית פרק מט

(ה) שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם:(ו) בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר:(ז) אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל: ס

רש"י בראשית פרק מט פסוק ו

כי באפם הרגו איש - אלו חמור ואנשי שכם, ואינם חשובין כולם אלא כאיש אחד וכן הוא אומר בגדעון (שופטים ו טז) והכית את מדין כאיש אחד, וכן במצרים (שמות טו א) סוס ורוכבו רמה בים, זהו מדרשו. ופשוטו אנשים הרבה קורא איש, כל אחד לעצמו, באפם הרגו כל איש שכעסו עליו, וכן (יחזקאל יט ג) וילמד לטרוף טרף אדם אכל:

וברצונם עקרו שור - רצו לעקור את יוסף שנקרא שור, שנאמר (דברים לג יז) בכור שורו הדר לו. עקרו אישירוטו"ר בלע"ז [לכרות גידי השוק], לשון (יהושע יא ו) את סוסיהם תעקר:

שכם – כתף

בראשית פרק ט

(כג) וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ:

שכם – עיר

בראשית פרק יב

(ו) וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ:

שכם – איש

בראשית פרק לג

(יח) וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר:(יט) וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה:

שכם – בוקר

בראשית פרק כב

(ג) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים:

Lectures and Essays on Parshat Vayigash

Lectures and Essays on Parshat Vayigash

Lectures:

Yosef; Tour Guide of a Guilt Trip

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/785596/Rabbi_Ari_Kahn/Yosef;_Tour_Guide_of_a_Guilt_Trip

The merger of Yehudah and Yosef

The Haftorah for Parshat Vayigash

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/785589/Rabbi_Ari_Kahn/The_merger_of_Yehudah_and_Yosef

The Inner Meaning of the Wagons

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/785592/Rabbi_Ari_Kahn/The_Inner_Meaning_of_the_Wagons

Making Dreams Come True ^*new*

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/785528/Rabbi_Ari_Kahn/Making_Dreams_Come_True

The Stature Of Yosef

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/785533/Rabbi_Ari_Kahn/The_Stature_Of_Yosef

Essays:

Parshat Vayigash 5769 - Wagons

http://arikahn.blogspot.co.il/search?updated-min=2008-01-01T00:00:00%2B02:00&updated-max=2009-01-01T00:00:00%2B02:00&max-results=11

Plan Interrupted

http://arikahn.blogspot.co.il/2009/12/parshat-vayigash-5770-plan-interrupted.html

The Power of an Idea

http://www.aish.com/tp/i/moha/48936717.html

Joseph From the Kabbalistic Perspective

http://www.aish.com/tp/i/moha/48909747.html

Sources Parshat Vayigash - "Making Dreams Come True"

audio:

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/785528/Rabbi_Ari_Kahn/Making_Dreams_Come_True#

פרשת ויגש התשע"ג

הרב ארי דוד קאהן                                                                                                           Rabbi Ari Kahn                      

מת"ן ג' טבת התשע"ג                                                                                            Adk1010@gmail.com       

http://Rabbiarikahn.com                                                                 http://arikahn.blogspot.com    

1.    בראשית פרק מו

(כט) וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד:

2.    מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת ויגש פרק מו סימן כט

ולמה לא נשק יעקב ליוסף, לפי שהיה קורא באותה שעה בקריאת שמע:

3.    רש"י בראשית פרשת ויגש פרק מו פסוק כט

(כט) ויאסור יוסף מרכבתו - הוא עצמו אסר את הסוסים למרכבה להזדרז לכבוד אביו:

וירא אליו - יוסף נראה אל אביו:

ויבך על צואריו עוד - לשון הרבות בכיה … אף כאן הרבה והוסיף בבכי יותר על הרגיל אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע:

4.    ספורנו בראשית פרשת ויגש פרק מו פסוק כט

(כט) וירא אליו. מתוך עבדיו הסובבים אותו ולא המתין שיבא אביו אליו אל המרכבה:

5.    רמב"ן בראשית פרשת ויגש פרק מו פסוק כט

ולא ידעתי טעם "בוירא אליו", כי בידוע שנתראו כאשר נפל על צוארו. ועוד, כי איננו דרך כבוד שיפול יוסף על צוארי אביו אבל שישתחוה לו או שינשק ידיו, ככתוב (להלן מח יב) ויוצא יוסף אותם מעם ברכיו וישתחו לאפיו, והשעה הזו ראויה יותר להשתחות לו. וכן כל "עוד" בכתוב תוספת על עיקר הוא, איננו כמו הרבה, לא על איש ישים עוד (איוב לד כג), שישים עליו כפי חטאיו ולא יותר:

והנכון בעיני כי כבר היו עיני ישראל כבדים קצת מזוקן, וכשבא יוסף במרכבת המשנה ועל פניו המצנפת כדרך מלכי מצרים, לא היה ניכר לאביו וגם אחיו לא הכירוהו, לפיכך הזכיר הכתוב כי כאשר נתראה אל אביו שהביט בו והכירו נפל אביו על צוארו ובכה עליו עוד, כאשר יבכה עליו תמיד עד היום הזה כשלא ראהו. ואחר כך אמר אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך:

6.    רש"ר הירש בראשית פרשת ויגש פרק מו פסוק כט

(כט) יוסף בכה, יעקב לא בכה; יוסף בכה עוד, יעקב כבר כילה לבכות; יוסף בכה עוד בשעה שיעקב דבר אתו - בקוים קטנים אלה משתקפת האמת העובדתית. יעקב חי עד כה חיים חדגווניים, הוא בכה את יוסף, האבל שלט בכל חייו הנפשיים. אך בחיי יוסף רבו התמורות והחליפות, ולא היתה לו שהות לפנות את לבו לצער הפרידה; ההווה בכל עת מילא את לבו. רק עתה, בשעה שנפל על צוארי אביו, הוא חש את כל צער הפרידה, וחי עוד פעם את עשרים השנה שכבר עברו. יעקב כבר היה לישראל, ויוסף בכה עוד.

ודבר ידוע הוא מי דמעתו מצויה, אם האב הזקן המוצא את בנו חי לאחר היאוש והאבל, או הבן הבכור המולך. ואל תחוש בעבור אמרו ויאמר ישראל, כי ממנו ידבר ויחזור ויזכיר שמו, וכן (לעיל מא מח - נ) ויקבוץ את כל אוכל שבע שנים וגו' וליוסף יולד שני בנים. וכן במקומות רבים תמיד בתורה ובמקרא:

7.    שפתי חכמים על בראשית פרק מו פסוק כט

וא"ת יוסף למה לא קרא ג"כ את שמע, וי"ל דיוסף היה עוסק במצות כבוד אביו ועוסק במצוה פטור מן המצוה. ועי"ל דיוסף היה פוטר עצמו בפסוק ראשון מפני שהיה טרוד כדאמרינן (שם יג ע"ב) שמע ישראל וגו' זו היא קריאת שמע של רבי יהודה הנשיא, מפני שהיה טרוד בגירסא עם התלמידים:

8.    ספר פרדס יוסף על ספר בראשית פרק מו פסוק כט

ובשם הגאון הקדוש מקאצק ז"ל איתא הענין, דיעקב נטל האהבה שנתעורר עתה לבנו יקירו שחשב שמת, והתיישב ליקח אהבה הזאת ונתנה ביחוד קריאת שמע ובקבלת עול מלכות שמים:

9.    כתר יונתן בראשית פרשת ויגש פרק מו פסוק כט

(כט) ויאסר יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו לגושן ולפני שנתוודע, אביו השתחווה לו, ונתחיב. להיות שנותיו קטועות, ותהה ויראה לו וירכון על פרקי צווארו. ויבכה על צווארו שוב על שהשתחווה לו:

10. ילקוט תימני כת"י מעין גנים (תורה שלמה קעו)

מפני מה נתקצרו שנותיו של יוסף מפני שלא ירד מעל המרכבה מפני אביו אלא אמר ויפל על צואריו מעל המרכבה

11. העמק דבר על בראשית פרק מו פסוק כט

(כט) וירא אליו. כבר עמד ע"ז הרמב"ן ראיה זו מה היא. וכן לשון המקרא ויבך על צואריו עוד צריך ביאור. ועיקר משמעות הכתוב שרק יוסף בכה ואל יעקב הוא פלא. ורש"י כ' בשם מדרש חז"ל שיעקב קרא אז ק"ש גם זה צריך ביאור וכי לא הי' יכול לכוין השעה של ק"ש שלא בעת ראות פני יוסף אבל כ"ז ניתן ללמדנו על דרשת ת"י ... וכך הענין שיוסף תקע עצמו לדבר החלום שעתיד השמש להשתחוות לו. והוא אביו. והרבה להשתדל ע"ז עד כה ולא עלה בידו כמש"כ לעיל. ע"כ עלה בדעתו שיבא לקראתו בבגדי מלוכה ומכש"כ לפי מהשכתוב בסה"י שפרעה שלח לו הכתר. והי' סבור יוסף שיעקב יכירנו מ"מ וישתחוה לו מפני כבוד המלוכה. או אפי' אם לא יכיר אותו ויהי סבור שהוא פרעה וישתחוה לו. יהא בזה האופן מתקיים החלום. אבל באמת לא הכירו יעקב מתחלה וכסבור שהוא פרעה והשתחוה לו שהרי כבר נודע לו שפרעה גזר שיבואו לשם ויהיו משועבדים אליו. ואח"כ הראה עצמו יוסף לאביו והי' לאביו תרעומת בלבו עליו כי אע"ג שיעקב שמר דבר החלום ולא התקנא בו. מ"מ לא באופן שיוסף עצמו יהא גורם לדבר להשפיל את אביו לפניו. ע"כ מה עשה להסיח דעתו כרגע קרא ק"ש בדביקות ואהבת ה' שיש בזה כח להסיח דעת מכל דברי עוה"ז (ובמס' ד"א זוטא פ"א תניא העבר רצונך ורצון חברך מפני רצון שמים שכן מצינו ביעקב שלא נשק ליוסף. ולא נתבאר היאך היה רצון שמים כך. ולפי דברינו מבואר יפה שיעקב אע"ג שחשב זה להעדר הכבוד ומורא אביו ורבו. מכ"מ היה רצונו למחול מפני רוב אהבתו ליוסף. אבל באשר שאע"ג שהאב והרב יכולין למחול על כבודם מכ"מ אינם יכולים למחול על בזיונן והיה הדין נותן להראות ליוסף אות התרחקות וכאלו הוא נזוף ממנו ע"כ ביטל יעקב רצונו ורצון יוסף מפני רצון שמים ולהתגבר על תשוקתו לנשק ליוסף קרא ק"ש וקיבל עליו עול מ"ש. והנה יוסף השכיל ששגה בזה וכי גם החלום לא נתקיים בזה אחר שאביו כסבור שהוא פרעה. וכדאי' בשבת דע"ב במשתחוה לע"ז וכסבור בהכ"נ הוא הרי לבו לשמים וא"כ נתחלל כבוד אביו בחנם. וגרם לו צער. ע"כ בכה יוסף עוד. על שהשתחוה אביו לו:):

12. ספר סדר הדורות - חלק ימות עולם - האלף השלישי - ב' אלפים רל"ו

 ויאסור יוסף מרכבתו ויזעק כל גבוריו ושרי מצרים ויעבר קול כל אשר איננו יוצא לקראת אביו יומת, ויהי ממחרת ויצא יוסף בחיל עצום מלובשים בבגדי בוץ וארגמן וכלי זהב וכסף ובכלי מלחמתם ובכלי זמר ותופים ומחלות ומור ואהלות מפוזרים בכל הדרך ותרעש הארץ מקולם. וכל נשי מצרים עלו על גגי מצרים והחומות לקראת יעקב ושוחקים בתופים ומחולות, ובראש יוסף כתר המלכות אשר לפרעה כי שלחו לו פרעה ללבשו בעת לכתו לקראת אביו, ויהי כאשר קרב יוסף אל אביו כחמשים אמה וירד מעל המרכבה וילך ברגליו לקראת אביו וכן כל שרי מצרים וגדוליהם הלכו ברגליהם כו', ויאמר יעקב אל יהודה מי זה האיש במחנה המצרים הדור בבגדי המלוכה וכתר מלכות אשר ירד ממרכבתו וילך לקראתנו, ויען יהודה ויאמר הוא בנך יוסף המלך וישמח יעקב בראותו כבוד בנו ויקרב יוסף לפני אביו וישתחו לאביו וישתחוו גם כל מחנה יוסף אל יעקב ארצה, ויעקב רץ וימהר אל יוסף בנו ויפול על צוארו וישקהו ויבך עמו ויחבק גם יוסף את אביו וישקהו ויבכו. ויבכו עמו כל אנשי מצרים וכל בני יעקב ונשיהם ועבדיהם בכו עם יוסף מאד, ואחר כך שבו מצרים ויושיבם יוסף בארץ גושן כו' ויקח מאחיו ראובן ויששכר וזבולן ובנימן ויעמידם לפני פרעה כו' ויצאו מאתו ואחר כך הביא את אביו לפני פרעה כו' (ספר הישר)

13. ספר בראשית פרק לז

(ה) וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ:(ו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי:(ז) וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי:(ח) וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו:(ט) וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי:(י) וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה:(יא) וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר:

14. רש"י על בראשית פרק לז

פסוק י-  הבוא נבוא - והלא אמך כבר מתה (ב"ר) והוא לא היה יודע שהדברים מגיעין לבלהה שגדלתו כאמו (ב"ר) ורבותינו למדו מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים ויעקב נתכוון להוציא הדבר מלב בניו שלא יקנאוהו לכך אמר לו הבוא נבוא וגו' כשם שא"א באמך כך השאר הוא בטל (ב"ר):

פסוק יא- שמר את הדבר - היה ממתין ומצפה מתי יבא, וכן (ישעיה כו ב) שומר אמונים וכן (איוב יד טז) לא תשמור על חטאתי, לא תמתין:

15. רמב"ן על בראשית פרק לז פסוק י

 ולפי דעתי, כי בעת שירד יעקב למצרים כבר מתה בלהה גם זלפה, כי הכתוב אמר בספור שבעים נפש (להלן מו כו) מלבד נשי בני יעקב, ולא הזכיר "מלבד נשיו ונשי בניו" ואם תאמר כי בעבור היותם פילגשים לא רצה לומר "לבד מנשי בני יעקב ופילגשיו", הנה כתוב נשי אביו ורחוק הוא שיהיה הירח רמז לפילגשו:

אבל ענין החלום, כי השמש רמז ליעקב, והירח רמז לבני ביתו וכל נשיו שבהן היו תולדותיו, וירמוז כי כל תולדותיו ישתחוו לו, והם כל שבעים נפש יוצאי ירכו, כי כולם השתחוו בבואם אליו ואחד עשר כוכבים, אלו אחיו אשר השתחוו לו בפני עצמן טרם בא אביהם, כדכתיב (להלן מג כו) ויבא יוסף הביתה ויביאו לו את המנחה אשר בידם הביתה וישתחוו לו אפים ארצה:

16. בראשית רבה (וילנא) פרשת וישב פרשה פד:יב

ויקנאו בו אחיו ואביו שמר, א"ר לוי נטל קולמוס וכתב באיזה יום ובאיזה שעה באיזה מקום, א"ר חייא רבה ואביו שמר את הדבר ורוח הקודש אומרת שמור את הדברים שעתידין הדברים ליגע, ר' לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר כך אבינו יעקב סבר וראה דברים ממשמשין ובאין, אמר אם נתבקרה פינקסו מה יכול אני לעשות.

AND HIS BRETHREN ENVIED HIM; BUT HIS FATHER KEPT THE SAYING IN MIND (XXXVII, 11). R. Levi said: He took a pen and recorded the day, the hour, and the place. R. Hiyya interpreted: AND HIS BRETHREN ENVIED HIM; BUT HIS [HEAVENLY] FATHER-the divine spirit-bade him: KEEP THE SAYING IN MIND-the matter will be fulfilled. R. Levi said in the name of R.Hama b. R. Hanina: Jacob did indeed foresee these events impending. Said he, ‘If my ledger has been scrutinised, what can I do?’

17. שכל טוב (בובר) שמות פרשת בא פרק יב

הוא הלילה הזה לה' שמורים לכל בני ישראל לדרותם. כלומר לילות שהן כיוצא בהן שמורים הוא אצל הקדוש ברוך הוא שומרם הוא לגדולת ישראל שבו נגאלו ממצריים ובו עתידין להיגאל, ודומה לדבר ואביו שמר את הדבר (בראשית לז יא):

18. חזקוני דברים פרק ה

שמור את יום השבת לשון ואביו שמר את הדבר המתן מבעוד יום מתי תבא שבת לקדשו כדר' ינאי שהיה מתעטף ואומר בואי כלה בואי כלה. דבר אחר זכור נאמר ליורדי הים ושמור ליושבי יבשה.

19. בראשית פרק מב:ט

וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם:

20. רש"י בראשית פרשת מקץ פרק מב פסוק ט

(ט) אשר חלם להם - עליהם, וידע שנתקיימו, שהרי השתחוו לו:

21. רמב"ן בראשית פרק מב פסוק ט

(ט) ויזכר יוסף את החלומות אשר חלם להם - עליהם, וידע שנתקיימו שהרי השתחוו לו, לשון רש"י. ולפי דעתי שהדבר בהפך, כי יאמר הכתוב כי בראות יוסף את אחיו משתחוים לו זכר כל החלומות אשר חלם להם וידע שלא נתקיים אחד מהם בפעם הזאת, כי יודע בפתרונם כי כל אחיו ישתחוו לו בתחילה מן החלום הראשון, והנה אנחנו מאלמים אלומים, כי "אנחנו" ירמוז לכל אחיו אחד עשר, ופעם שנית ישתחוו לו השמש והירח ואחד עשר כוכבים מן החלום השני, וכיון שלא ראה בנימן עמהם חשב זאת התחבולה שיעליל עליהם כדי שיביאו גם בנימין אחיו אליו לקיים החלום הראשון תחילה:

ועל כן לא רצה להגיד להם אני יוסף אחיכם, ולאמר מהרו ועלו אל אבי וישלח העגלות כאשר עשה עמהם בפעם השניה, כי היה אביו בא מיד בלא ספק. ואחרי שנתקיים החלום הראשון הגיד להם לקיים החלום השני. ולולי כן היה יוסף חוטא חטא גדול לצער את אביו ולהעמידו ימים רבים בשכול ואבל על שמעון ועליו, ואף אם היה רצונו לצער את אחיו קצת איך לא יחמול על שיבת אביו, אבל את הכל עשה יפה בעתו לקיים החלומות כי ידע שיתקיימו באמת:

…וכן אני אומר שכל הענינים האלה היו ביוסף מחכמתו בפתרון החלומות, כי יש לתמוה אחר שעמד יוסף במצרים ימים רבים והיה פקיד ונגיד בבית שר גדול במצרים, איך לא שלח כתב אחד לאביו להודיעו ולנחמו, כי מצרים קרוב לחברון כששה ימים, ואילו היה מהלך שנה היה ראוי להודיעו לכבוד אביו, ויקר פדיון נפשו ויפדנו ברוב ממון:

אבל היה רואה כי השתחויית אחיו לו וגם אביו וכל זרעו אתו, אי אפשר להיות בארצם, והיה מקוה להיותו שם במצרים בראותו הצלחתו הגדולה שם, וכל שכן אחרי ששמע חלום פרעה שנתברר לו כי יבאו כלם שמה ויתקיימו כל חלומותיו:

22. העמק דבר על בראשית פרק מב פסוק ט

את החלומות. שני החלומות. והודיע הכתוב שלא מחמת נקימה ח"ו התהלך עמם בעקשות כזה אלא משום שנזכר החלומות שהוא כעין נבואה שהרי החלום הראשון כבר נתקיים וא"כ עליו לראות שיקוים גם השני ואם לא יעשה כן יהיה כמו כובש את נבואתו ע"כ ביקש סיבה שיגיע לזה:

 העמק דבר על בראשית פרק מב פסוק כד

(כד) ויבך. מרוב חמלה. אבל לא היה יכול להתודע שהרי עדיין לא נתקיים החלום השני שהוא כמו נבואה ועליו להקימו שלא יהיה בכלל נביא שוויתר על דברי עצמו. כדאיתא בסנהדרין פרק הנחנקין שחייב מיתה בידי שמים:

sources Dina/Yosef/Osnat

דינה

ויצא תשס"ד

הרב ארי דוד קאהן

 

1.     בראשית פרק לד

 (כה) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר: (כו) וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ:

2.     בראשית רבה (וילנא) פרשה פ

יא ויקחו את דינה, ר' יודן אמר גוררין בה ויוצאין..., א"ר הונא אמרה ואני אנה הוליך את חרפתי עד שנשבע לה שמעון שהוא נוטלה, הה"ד (שם /בראשית/ מו) ושאול בן הכנענית, בן דינה שנבעלה לכנעני, ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן ר' יהודה אמר שעשה כמעשה כנענים, ר' נחמיה אמר שנבעלה מחוי שהוא בכלל כנענים, ורבנן אמרין נטלה שמעון וקברה בארץ כנען.

AND TOOK DINAH OUT OF SHECHEM'S HOUSE, AND WENT FORTH. R. Judah said: They dragged her out and departed. ... R. Huna [also] said: She pleaded, ’And I, whither shall I carry my shame?’  (II Sam. XIII, 13), until Simeon swore that he would marry her. Hence it is written, And the sons of Simeon... and Shaul the son of a Canaanitish woman  (Gen. XLVI, 10): (this means, the son of Dinah who was intimate with a Canaanite). R. Judah said: It means that she acted in the manner of the Canaanites. R. Nehemiah said: It means that she was intimate with a Hivite [Shechem] who is included in the Canaanites. The Rabbis said: [She was so called because] Simeon took and buried her in the land of Canaan

 

3.     בראשית פרק מו פסוק י

וּבְנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית:

4.     אבן עזרא בראשית פרק מו פסוק י

בן הכנענית לעד כי נשי השבטים היו ארמיות ומצריות ואדומיות ומדיניות, והזכיר זו לבדה בעבור שעשה שמעון שלא כהוגן לקחת כנענית, ועל זה הדבר הזכיר מות ער ואונן בעבור היותם בני כנענית:

 

5.     רש"י בראשית פרק מו פסוק י

בן הכנענית - בן דינה שנבעלה לכנעני, כשהרגו את שכם לא היתה דינה רוצה לצאת עד שנשבע לה שמעון שישאנה:

6.     רמב"ן בראשית פרק לד פסוק יב

ועל דרך הפשט עמדה עם אחיה צרורה באלמנות חיות, כי היתה טמאה בעיניהם, כדכתיב אשר טמא את דינה אחותם. ורבותינו נחלקו בה (ב"ר פ יא). והקרוב דברי האומר נטלה שמעון וקברה בארץ כנען, והוא כמו שאמרנו, כי היתה עמו בביתו כאלמנה וירדה עמהם למצרים ושם מתה ונקברה בארץ. וקבורתה ידועה עד היום בקבלה והיא בעיר ארבאל עם קבר ניתאי הארבלי. ויתכן כי העלה שמעון עצמותיה בחמלו עליה, או שהעלו אותם ישראל עם עצמות אחיה כל השבטים, כמו שהזכירו רבותינו (ב"ר ק יא):

 

7.     תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קב עמוד א

תנא משום רבי יוסי: מקום מזומן לפורענות. בשכם עינו את דינה, בשכם מכרו אחיו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד.

8.     בראשית רבה (וילנא) פרשה צח ד"ה ה שמעון ולוי

שמעון ולוי אחים, אחים לדינה ולא ליוסף, כלי חמס מכרותיהם,

9.     בראשית רבה (וילנא) פרשה צט ד"ה ו האספו ואגידה

התחיל קורא שמעון ולוי אחים, אחים דפחתא, אמר להם אחים הייתם בדינה דכתיב (בראשית לד) ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו, ולא אחים ליוסף שמכרתם אותו,

10.  תרגום יונתן על בראשית פרק מא פסוק מה

(מה) וקרא פרעה שמיה דיוסף גברא דטמירן מפרסם ויהב ליה ית אסנת דילידת דינה לשכם ורביתה איתת פוטיפרע רבא דטניס לאינתו ונפק יוסף שליט על ארעא דמצרים:

11.  תרגום יונתן על בראשית פרק מו פסוק כ

ואתיליד ליוסף בנין בארעא דמצרים דילידת ליה אסנת בת דינה ורבת בבית פוטיפרע רבא דטניס ית מנשה וית אפרים

12.  תרגום יונתן על בראשית פרק מח פסוק ט

(ט) ואמר יוסף לאבוי בניי הינון דיהב לי מימרא דיי כדין כתבא דעליה נסיבית ית אסנת ברת דינה ברתך לאינתו ואמר קרבינון כדון לותי ואיבריכינון

13.  ילקוט שמעוני תורה פרשת וישב רמז קמו

כך ספרה להן כל המאורע אמרו לה אין לך תקנה אלא אמור לבעליך כך וכך ויחבשנו בבית האסורין, אמרה להן בבקשה מכן שתאמרנה כל אחת ואחת [לבעליכן] שאף לכן תבע ועשו כן, ונכנסו כל השרים לחצרו של פוטיפר וספרו לו רצה להרגו אמרה ליה אל תהרגנו ותאבד מעותיך אלא תחבשנו, אפי' כן רצה להרגו עד שבאת אסנת בסתר אל פוטיפרע ונשבעה לו וספרה האמת, אמר לה [הקב"ה] חייך הואיל ואת לומדת עליו זכות שבטים שאני מעמיד ממנו על ידך הם באים, ויש אומרים בת דינה היתה אלא שגידלה פוטיפרע.

14.  מדרש אגדה (בובר) בראשית פרק מא ד"ה [מה] צפנת פענח

[מה] צפנת פענח. [צפנת] נוטריקון צופה פודה נביא תומך: [פענח נוטריקון] פקח ערום נבון חכם: אסנת בת פוטיפרע. א' אן כשם הגדול שגדל בו. ס' סתירה היתה בשביל יפיה. נ' נוהמת וצועקת שיצילנה מיד פוטיפרע. ת' תמה היתה במעשיה: בת פוטיפרע. והלא בת דינה היתה, ושמענו כשבא יעקב אבינו משכם, כתב על טס של זהב, כל מה שאירע להם עם חמור בן שכם, וכשילדה דינה את אסנת, נתן הטס על צוארה, והשליכה בחומת מצרים, אותו היום יצא פוטיפר לטייל עם נעריו והגיעו עד לחומה, שמע קול בכיית ילוד, אמר אל נעריו הביאו לי את הילד הזה, וראה את הטס ואת המאורעות, אמר פוטיפר לעבדיו זאת הבת בת גדולים היא, הוליכוה לביתי והביאו לה מינקת, ובעבור שגדלה נקראת בתו, כי כן כתיב בדברי הימים ואלה בני מיכל, ובנביאים כתיב ולמיכל לא היה לה ולד עד יום מותה (ש"ב ו' כ"ג), אלא מפני שמיכל גדלה נקראו בניה, וכן פוטיפר:

15.  פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב"  פרק לה

 ר' לוי אומ' ראה הב"ה בצרתה של לאה ונתן לה הריון בטן ניחומין לנפשה וילדה איש טוב תואר וחכם, ואמרה ראו בן שנתן לה הב"ה, שנ' ותהר ותלד לאה ליעקב בן ותקרא שמו ראובן, ועל כן קראה שמו ראובן, ר' אליעזר אומ' משבעה חדשים ילדה לאה את בניה ולשבעה חדשים נולדו ליעקב אחת עשר בנים ובת אחת, וכלם נולדו וזוגו עמו חוץ מיוסף שלא נולדה זוגתו עמו שהיתה אסנת בת דינה ראויה לו לאשה, וחוץ מדינה שלא נולדה זוגה,

16.  ילקוט שמעוני תורה פרשת ויצא רמז קכה

משבע חדשים ילדה לאה את בניה ולשבע שנים נולדו ליעקב י"א בנים ובת אחת וכולן נולדו ונולדו זווגן עמם חוץ מיוסף שלא נולד זווגו עמו שהיתה אסנת בת דינה ראויה לו לאשה וחוץ מדינה שלא נולד זווגה עמה אמר הילדה הזאת דין ומשפט ע"כ קרא שמה דינה:

17.  מסכתות קטנות מסכת סופרים הוספה א פרק א הלכה ה

בת שש שנים היתה דינה כשהולידה את אסנת משכם, מנין שש שנים של שכר הצאן שעבד יעקב אבינו ללבן, והן סוף עשרים שנה, שנאמר זה לי עשרים שנה בביתך עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנתיך ושש שנים בצאניך, מכאן ואילך הוסיף המבין דעת, וירד מיכאל והוליכה לבית פוטיפר.

18.  אבן עזרא פרק ל פסוק כא

 (כא) ואחר ילדה בת י"א כי עם זבולון היתה בבטן אחת:

19.  אבן עזרא שמות (הפירוש הארוך) פרק ב פסוק ב

ודינה בבטן אחת נולדה עם זבלון, על כן מלת ואחר ילדה בת (ברא' ל, כא), כמו ואחרי כן יצא אחיו (שם, כה), שלא זכר ותהר לכל אחד, גם לתקפות הימים (ש"א א, כ) שלש הי':

20.  תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד א

היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד כו' הרי זו תפלת שוא. ולא מהני רחמי? מתיב רב יוסף: +בראשית ל'+ ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה, מאי ואחר? אמר רב: לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה: שנים עשר שבטים עתידין לצאת מיעקב, ששה יצאו ממנו, וארבעה מן השפחות - הרי עשרה, אם זה זכר - לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות! מיד נהפכה לבת, שנאמר ותקרא את שמה דינה! - אין מזכירין מעשה נסים. ואיבעית אימא: מעשה דלאה - בתוך ארבעים יום הוה.

21.  תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ט הלכה ג

מתניתא יהודה בן פזי בחזקת כושר הלכה דבית ינאי אמר ביושבת על המשבר הא קודם כן יצלי על שם הנה כחומר ביד היוצ' ר' בשם דבית ינאי עיקר עיבור' של דינה זכר היה מאחר שנתפללה רחל נעשית נקבה הדא היא ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה מאחר שנתפללה רחל נעשית נקבה

22.  שכל טוב (בובר) בראשית פרק ל ד"ה כא) ואחר ילדה

ואחר ילדה בת. עיקר בריאה של דינה זכר היתה, ומתפילתה של רחל שאמרה יוסף ה' לי בן אחר (בראשית ל כד), נעשית נקבה, א"ר חנינא בן פזי רחל אמנו נביאה היתה, אמרה עוד בן אחד הוא עתיד להעמיד, יהי רצון שיהא ממני. ואמר רב חנינא בן פזי נתכנסו כל האמהות ואמרו דיינו תפקד גם זה, לכך נאמר ואחר ילדה בת, כלומר לאחר שנתפללה לאה ואמרה יהי רצון שיהא עובר בבטני נקבה, כדי שתלד רחל אחותי זכר שלא תהא פחותה מן השפחות שילדה כל אחת ב' שבטים, מכאן שנתחלפה דינה בבנימין, והיתה תפלה זו אחר שנולד יוסף, אבל מקצת רבותינו דרשו שנחלפה ביוסף: ותקרא את שמה דינה א"ר אבהו שדנה לאה דין בעצמה אמרה לפניו רבש"ע י"ב שבטים עתידים לצאת מיעקב, ששה ממני, וארבע משתי שפחות, אם זה עובר שלי זכר לא תהא רחל כאחת מן השפחות, מיד נהפך זכר לנקבה, ודבר זה הי' בתוך ארבעים יום הראשונים, דמהנה רחמי וכגון שהזריעו שניהם בבת אחת, והכי פסקינן בברכות פ' הרואה:

23.  שכל טוב (בובר) בראשית פרק ל ד"ה ירויחו דורשי הפרשה

ירויחו דורשי הפרשה וישכילו וסמוך לה ללידת דינה פקידת רחל, כי בשנת שבע לכינוס לאה ורחל, היא שנת י"ד לעבודה, נפקדת רחל לטובה לפני הקב"ה, דא"ר אליעזר בראש השנה נפקדו שרה רחל וחנה, ומייתי להו בגזירה שוה, ובפסח נולד יוסף, ובפסח יצא מבית האסורים, ודינה נולדה לסוף אותה שנה, ואע"פ שלידת יוסף היתה קודם לידת דינה, סמך הכתוב ענין זה לזה, שהרי התחיל בבני לאה וסיים ענין של כולם, ואחר מתחיל ומספר מעשה רחל, וזה דרך המקרא, והפריש הכתוב מעשה דודאים מפקידת רחל, שלא יאמרו בני אדם על ידי דודאים נתרווחה, אלא ע"י זכות הרבה, זכות יעקב, וזכות עצמה, וזכות לאה, וזכות האימהות, ותפילותיהן, ומעשה דודאים היתה בסיון של שנת ה' לכנוסן של לאה ורחל. ופקידת רחל היתה ט"ז חדשים אחר כך:

24.  ילקוט שמעוני תורה פרשת ויצא רמז קל

ותאמר לאה זבדני אלהים אותי זבד טוב הפעם יזבלני אישי השדה הזו כל זמן שאתה מזבלה ומעדרה היא עושה, ואחר ילדה בת תמן תנינן הרי שהיתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא ר' ינאי אומר ביושבת על המשבר הדא מתניתא ר"י בן פזי אמר אף ביושבת על המשבר יכול הוא להשתנות הה"ד הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל הנה כחומר ביד היוצר וגו', התיבון והכתיב ואחר ילדה בת א"ל עיקר ברייתה של דינה זכר היתה ומתפלתה של רחל שאמרה יוסף ה' לי בן אחר נעשה נקבה, האמהות נביאות היו יוסף ה' לי בנים אחרים לא נאמר אלא בן אחר אמרה עוד אחד הוא עתיד לעמוד והלואי יהיה ממני נתכנסו כל האמהות ואמרו דיינו זכרים תפקד עוד זאת ברחל, היתה אשתו מעוברת ואמר יה"ר שתלד אשתי זכר ה"ז תפלת שוא, ולא מהני רחמי והכתיב ואחר ילדה בת מאי ואחר אחר שדנה לאה דין בעצמה אמרה לפניו רבש"ע י"ב שבטים עתידין לצאת מיעקב ששה יצאו ממני וארבעה מן השפחות אם זה זכר הוא לא תהא אחותי כאחת מן השפחות מיד נהפך זכר לנקבה שנא' ותקרא את שמה דינה, אין מזכירין מעשה נסים, ואיבעית אימא מעשה דלאה בתוך ארבעים הוה כדתניא שלשה ימים הראשונים יבקש אדם רחמים שלא יסריח משלשה ועד מ' יבקש רחמים שיהא זכר ממ' ועד ג' חדשים יבקש רחמים דלא יהא סנדל מג' חדשים ועד ו' חדשים יבקש רחמים שלא יהא נפל מו' חדשים עד תשעה חדשים יבקש רחמים שיצא מאמו בשלום, ומי מהני רחמי והא אמר ר' יצחק מאי דכתיב אשה כי תזריע וילדה זכר אשה מזרעת תחלה יולדת זכר איש מזריע תחלה יולדת נקבה, הכא במאי עסקינן שהזריעו שניהם כאחד:

25.  ספר באר מים חיים פרשת מקץ - פרק מא

ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע כהן און לאשה. ולכאורה מה שייך הענין נתינת אסנת לו למה שקרא לו צפנת פענח, ואכן הכל מורה על הנאמר כי לכאורה קשה איך לקח יוסף אשה במצרים שהיא מבנות חם המקוללין וכמה הזהירו אברהם ויצחק שלא יקחו מבנות כנען עבד עבדים והיה לו לבקש מזרע של שם. ואכן הנה נודע מאמר חז"ל (בפרקי דרבי אליעזר פרק ל"ח מובא בילקוט רמז קל"ד) שאסנת בת דינה היתה וירד מיכאל המלאך ונטלה והורידה למצרים לביתו של פוטיפרע שהיתה אסנת ראויה ליוסף וכו' עד כאן. ועל כן יוסף בחכמתו הגדולה הכיר בה שהיא מזרע יעקב וראויה אליו ועבור זה לקחה לו לאשה. ועל כן על שקרא לו צפנת פענח שיודע הנסתרות בחכמתו נתן לו את אסנת ולקחה יוסף שצפה כי לא מבנות חם היא כי אם זרע יעקב הראויה אליו. ולזה אמר הכתוב,:

26.  ספר שם משמואל פרשת מקץ - שנת תרע"ח

ולפי האמור יובנו דברי המדרש בכל עצב יהי' מותר בכל דבר שנצטער יוסף עם אדונתו הי' לו יתרון ממנה למה שנטל את בתה, היינו שנשמת אסנת בתה היתה נשמה גבוהה מאד, ולעומת גדולתה היתה שקיעתה כ"כ עמוק בידי החיצונים, כי כך היא המדה כמו שהגדנו כמה פעמים בשם כ"ק זקיני האדמו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק, והיתה הנשמה ההיא כלואה בבית פוטיפר, ומאחר שהארורה תפשה בבגדו ואחזה בו נדבקה בו נשמת אסנת [כידוע בכתבי האריז"ל שיש נשמות מתדבקות אפי' בחיים מזה לזה] וכאשר יוסף ניתק א"ע ממנה וינס ויצא החוצה הוציא אתו עמו את נשמת אסנת שנדבקה בו בעת אחיזתה בו, ומאז היתה אסנת ראוי' לו לאשה כי נשמתה היתה עמו אלא שנתארך הזמן למשך כל ימי מאסרו:

 

27.  רבינו בחיי על בראשית פרק מא פסוק מה

ואמרו במדרש כי אסנת בת דינה היתה משכם בן חמור, ולפי שגרשה יעקב מביתו והושיבה בתוך סנה אחד לכך נקראת אסנת, מה עשה יעקב קשר לה כתב בצוארה וכתוב בו כל המדבק ביך מדבק בזרעו של יעקב. ויוסף שנשאה ראה הכתב ההוא והצניעו, והוא שאמר לאביו (בראשית מח) בני הם אשר נתן לי אלהים בזה הראה לו הכתב הזה. ומה שכתוב בת פוטיפרע, מפני שגדלה בביתו, שכן דרשו רז"ל כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו:

28.  הכתב והקבלה על בראשית פרק מו פסוק כ

ב"ע, כי אסנת בת דינה היא הנישאת ליוסף במצרים, א"כ נוכל לומר שהיא השלימה את מנין שבעים נפש, וכלל אותה הכתוב במ"ש למעלה (פט"ו) כל נפש בניו ובנותיו, אף שלא היה לו אלא בת אחת קרא את בת בתו בכלל בנותיו, ולטעם זה הודיענו כאן עוד הפעם אשר ילדה לו אסנת. ואפשר שנקראת אסנת שהוא בהיפוך אתוון אנסת, על שהיתה בת אנוסה, והא דכתיב מלבד נשי בני יעקב, ע"כ פירוש מלבד הנשים שלא הוזכרו שמותם ושלא היו מיוצאי ירך יעקב, שהרי הזכיר דינה והיא היתה אשת שמעון לדעת רבותינו:

29.  ספר מגלה עמוקות על התורה - פרשת וישב

שהוא גלגול שלישי של א"ה הי' לתקן את יוסף שהוא סוד ברית שלום קלקל גילוי עריות של אדה"ר בזה גרם רע ויוסף הי' בן טוב י"ז שנה לתקן עץ הדעת טוב ורע וכמו שיעקב בא לתקן חטא אדה"ר בענין ג"ע וכן יוסף בא לתקן ערוה לכן הוצרך לשלוח אותו לשכם כי שם נפרצה ערוה בענין דינה שדנה לאה דין בעצמה שתהי' נקיבה וע"פ הדין היתה נשמתה של יוסף זכר ונהפכה לנקיבה לכן נתגלגל הדבר שלקח יוסף את אסנת בת דינה בת זוגו ז"ש הנה אחיך רועים בשכם ושם צריך אתה לילך לתקן אותה הפרצה ז"ס ואביו שמר את הדבר לתקן ערות דבר ז"ש ועשה לו כתונת פסים לתקן כף ירך יעקב שאחזו שר של עשו והוא צולע על אותו ירך שפגם בקצת בברית לכן קרא יעקב לבנו ליוסף בשעת מותו ואמר לו שים נא ידך תחת יריכי לתקן ירך יעקב שנשמט ממנו לכן הוצרך יוסף לעמוד בנסיונו עם אשת פוטיפר והוצרך יעקב לירד בדיוקנו לשם כ"ש ואין איש מאנשי הבית ולא אמר ואין איש בבית אבל דיוקנו של יעקב הי' שם לקיים סיבוב יעקב שבא בזה העולם לתקן עריות ויוסף שא' לאחיו מרגלים אתם ערות הארץ באתם לראות ברזא דחכמתא לא קאמר רק על סוד תיקון פרצוף אדה"ר שירדו אבותינו לשם לתקן עריות וקשוט בפומי' לא עלילה ולא יכלו לדבר לשלם חסר ו' המשול תמשול בנו מלא בו' כי ראו אותו פגום אות ו' של שם משך הו' שהוא יסוד לכן אמרו בלשון תמוה המשול כו' הלא פגמת באות ו' וישנאו אותו על אות ברית קודש שלו לפי שפגם ברית לשון שהוא פוגם ברית מעור. ראובן אמר הילד איננו לפי שראובן פגם בבריתו בענין בלבל יצועי אביו ויוסף הוא סוד הברית לכן א' אל תשפכו דם למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו ר"ל שיוסף הוא סוד הברית גוף וברי' חשבינן חד אלה תולדות יעקב שהוא ו' של שם יוסף הוא משך הו' נושא משך הזרע ובת קול העידה על ראובן שהי' מתכוין לתקן קלקול הברית להשיבו אל אביו ר"ל שיהי' משך הו' תיקונה כבראשונה בסוד ואביו שמר את הדבר ר"ל כמו שיעקב שמר הברית ולא נכשל בערות דבר כן ג"כ יוסף שמר את הדבר שלא נכשל בענין ערות דבר וכשראה ראובן שיתנכלו אותו על אות ברית קודש להמיתו אז צווח ככרוכי' א"כ אני שחטאתי בברית אנה אני בא לכן וישב אז ראובן אל שקו ואל תעניתו כי עד האידנא הוי קטינא וכו':

30.  ספר הליקוטים - פרשת מטות

וכשבא אשר, תיקן הדעת שהוא בראש, ולזה, אשר הוא אותיות ראש, על כן לא נכנסו בניו של גד לארץ. וחצי שבט המנשה, דע שיוסף נשא אסנת שהיא בת דינה, שנתעברה משכם, והיה חציה קליפה מצד שכם, וחציה קדושה מצד דינה, ויוסף היה כולו קדושה, וכאשר נזדווג עם אסנת, נולד מנשה, ולקח מצד אמו החצי שבה שהיא מהקליפה, ולקח מאביו החצי של הקדושה:

31.  ספר אגרא דכלה - דף קצו/ב

ריב"ל אמר משל למלך שהיו לו י"ב בנים, היו לו י' אוסיות, אמר המלך אם אתן אותם לבניי, נמצא אני עושה מריבה ביניהם, אלא הריני ממתין עד שאקנה עוד שתים כו', ויטלוה בני ראובן ובני גד וחצי שבט מנשה, ואחר כך אני מכניסן לארץ, לכך נאמר ולא נחם אלקים, עכ"ל (שמו"ר פ"כ י"ד). רצ"ל דבעל כרחך ראובן וגד וחצי מנשה לא היו יכולין ליקח חלק בארץ גופה, כי ראובן היתה המחשבה ביעקב על רחל, וגם כן גד לא נתייעצה לאה בנתינתה את זלפה, ולא ידע יעקב ומזאת הביאה נולד גד, וכן במנשה להיות יוסף לקח את אסנת בת דינה שנתעברה משכם (פרקי דר"א פל"ח), והנה יוסף היה כולו קודש, ואסנת חצי בקודש וחציה בחול, וב' בנים היו להם, והוכרח חלק רביעי להשאר חוץ לגבול ארץ ישראל והוא חצי מנשה, ואם כן כשלא יתנו לאלו חלק בארץ, יהיה מריבה ומלחמה ביניהם ושבו ח"ו מצרימה, על כן המתין הקב"ה עד שיצטרכו לילך דרך ארץ סיחון ועוג, ויקחו את ארצם וניתנה לנחלה וכו' (דברים כט ז):

32.  ספר שערי הלשם חלק ב - סימן ב - פרק ג - חטא אדה"ר ותיקונו במהלך הדורות

סוד הענין בזה הוא. ע"פ מה שכתבנו בספר הקדו"ש שער ז' פ"ה אות ג' וכן שם ולהלאה בארוכה. כי ע"פ התיקון האמיתי הנה היה צריך. שיהיו כל הד' נשי יעקב שהם רחל ולאה בלהה וזלפה כולם לגוף אחת. כי בלהה וזלפה שרשם הוא מאחוריים דרחל ולאה וכמ"ש הרב בשער הקליפות פ"ב. והיה צריך ע"פ תיקון האמיתי שיהיו כולם לגוף אחת ואשה אחת ובשם רחל כי היא העיקרית אלא שהיתה נקראת לפעמים בשם לאה ג"כ. וע"ד יעקב וישראל שלא נחלק לשני גופים ח"ו אלא רק בשני שמות. כן היה צריך שיהיו לאה ורחל ג"כ לאחד ובתוכן היו נכללין בלהה וזלפה ג"כ כנז'. והיו נולדו כל הי"ב שבטים מאם אחת ואז היה התיקון האמיתי. ומה שנתחלקו לאה ורחל לשניים. וכן נחלק מהן ממילא ומכש"כ זלפה ובלהה ג"כ כ"א בפנ"ע. כי בחסרון התיקון דהפנים מכש"כ שהוא חסר בהאחוריים ונחלקו לד' אך עיקרן הם שניים לאה ורחל כנודע. כי אין קוראין אימהות אלא לד' שרה רבקה רחל ולאה. והרי עכ"פ כי מה שנתחלקו רחל ולאה לשניים זה היה מחסרון התיקון. וזהו שאמר הזוה"ק הנז' ועכ"ד אפי' יעקב לא אשלים לגבייהו כדקא חזי. כי אלו השלים התיקון בהן בכל הראוי. היה צריך שיהיו רחל ולאה לגוף אחת ובתוכן היו נכללין בלהה וזלפה ג"כ והיו נולדו כל הי"ב שבטים מאם אחת. והיו האימהות ג"כ ג' כמו האבות. וזהו ג"כ מ"ש בזוה"ק פ' נח ע"ו א' יעקב נסב תרין אחתן ור"ל כי מה שהיו לשניים ולא נעשו לאחד הרי היה כ"ז ג"כ מסיבת החטא דעהד"ע ולא נשלם גם בהם התיקון בכל הראוי. אמנם בעיקר הנסיון גופה הנה יצאו האבות בשלום מכל וכל. אלא מה שהיה נוגע לתיקון הכללי דהעולם כולו הנה זה לא היה אפשר עדיין להתתקן עד לעתיד. ולכן יצא ישמעאל מאברהם ועשו מיצחק ויעקב נסב תרין אחתן. ור"ל שלא נעשו לאחד אלא שהיו לשתים שהם ארבע וכנז':

33.  ספר שערי הלשם חלק ב - סימן ג - פרק א - עניני האבות

וכן אמר האריז"ל בשער הכללים פ' י"ג כי לאה ורחל נכללים לפעמים לחד ונכללת לאה ברחל כי רחל היא העיקר שבה הוא הגילוי העקרי כנ"ל והוא ג"כ ע"פ מ"ש הרב במבוא שערים שער ו' ח"א פ"ד כי שורש לאה הוא בדעת ושורש רחל הוא בת"ת ולכן נכללת לאה ברחל כי דעת הוא מלגאו ות"ת מלבר שהדעת הוא הפנימית דת"ת