עַד דְּלָא יָדַע
הרב ארי דוד קאהן
1.
תלמוד
בבלי מסכת מגילה דף ז עמוד ב
אָמַר רָבָא, מִיחַיֵיב אינישׁ לִבְסוּמֵי
בְּפוּרְיָא, עַד דְּלָא יָדַע בֵּין "אָרוּר הָמָן","לְבָּרוּךְ
מָרְדֳּכַי". רַבָּה וְרַבִּי זֵירָא עָבְדוּ סְעֻדַּת פּוּרִים בַּהֲדֵי
הֲדָדֵי. ְּאִיבְסוּם, קָם רַבָּה וְשָׁחְטֵיהּ לְרַבִּי זֵירָא. לְמָחָר, בָּעָא
רַחֲמֵי עָלֵיהּ וְאַחְיֵיהּ. לְשָׁנָה אֲמַר לֵיהּ, לֵיתִי מַר וְנַעֲבִיד
סְעֻדַּת פּוּרִים בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. אֲמַר לֵיהּ, לָא בכָּל שַׁעְתָּא
וְשַׁעְתָּא מִיתְרַחִישׁ נִיסָא.
2.
אסתר פרק ט
(כב) כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ
אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת
אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ
וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים:
3.
שאילתות דרב אחאי גאון פרשת ויקהל שאילתא סז
ואמר רבא מיחייב איניש למיכל
ולמישתי ולאיבסומי בפורייא עד
דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי רבא ורבי זירא עבדו
סעודת פוריא בהדי הדדי קם רבא ושחטיה לרבי
זירא בעי רחמי עילויה ואחייה לשתא אחרינא אמר ליה ליתיה מר ליעביד סעודת פורים אמר ליה לא כל שעתא מתרחיש
ניסא.
4.
רמב"ם הלכות
מגילה וחנוכה פרק ב
הלכה טו כיצד חובת סעודה
זו שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו, ושותה יין עד שישתכר וירדם
בשכרות.
5.
רי"ף מסכת מגילה
דף ג עמוד ב
אמר רבא מיחייב
איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן
6.
המאור הקטן מסכת מגילה
דף ג עמוד ב
אמר רבה חייב איניש
לבסומי בפוריא כו' כתב ה"ר אפרים ז"ל מההוא עובדא דקם רבה שחטיה לר'
זירא לשנה א"ל תא נעביד כו' אידחי ליה מימרא דרבה ולית הלכתא כוותיה
ולאו שפיר דמי למעבד הכי.
7.
ר"ן על
הרי"ף מסכת מגילה דף ג עמוד ב
מיחייב אינש לבסומי
בפוריא עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן. דאמרינן בגמ' דמיחייב למימר ברוך
מרדכי ארור המן ברוכה אסתר ארורה זרש [גם] חרבונה זכור לטוב ומיחייב לבסומי עד דלא
ידע מאי קאמר וכתב רבינו אפרים ז"ל מההוא עובדא דקם רבה ושחטיה לר' זירא
כדאי' בגמ' אידחי ליה מימרא דרבא ולא שפיר דמי למעבד הכי:
8.
רש"י מסכת מגילה
דף ז עמוד ב
לאבסומי - להשתכר ביין.
9.
רש"י מסכת תענית
דף כז עמוד א
עיקר שירה בפה - וכלי
לבסומי קלא בעלמא,
10. תוספות
מסכת מגילה דף ז עמוד ב
דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי - [בירושלמי] ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל
הרשעים ברוכים כל היהודים.
11.
תוספות
הרא"ש מסכת מגילה דף ז עמוד ב
בין ארור המן. בירושלמי מפרש שצריך לומר אחר קריאת המגילה ארור המן ברוך
מרדכי ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל הערלים [נ"א: הרשעים] ברוכים כל ישראל,
ויאמר נמי וגם חרבונה זכור לטוב.
12. ספר
מהרי"ל (מנהגים) הלכות פורים ד"ה [י] אמר
י] אמר רבא חייב אינש לבסומי
בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. ופירש"י לבסומי
כלומר להשתכר. ושאלתי את פי מהר"י
סג"ל אם כן צריך להשתכר ביותר, והשיב אלי דהכי פי' דברוך מרדכי וארור המן הם עולין בגימ' בשוה. ובקל ישתכר אדם
דטועה לכוון מניינם, ואמר שכן הוא בספר אגודה. ואמר מהר"ש שכתב באבי העזרי דוקא מצוה
לבסומי ולא חיובא.
13.
ספר המנהגים (טירנא) פורים ד"ה גי': אבל
ומצוה לשמוח ולשתות ולהשתכר
מאד בפורים.
14. רבינו
ירוחם - תולדות אדם נתיב י חלק א דף סב טור ג
ועוד פשוט וחייב להשתכר בפורים
עד דלא ידע
בין ברוך מרדכי לארור המן י"מ לכוין החשבון כי כך חשבון זה כמו
זה.
15. ראבי"ה
ח"ב - מסכת מגילה סימן תקסד
ובפרק שני
דמכילתין בגמרא דידן גרסינן אמר רבא מחייב
אינש לבסומי נפשיה עד דלא
ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. נראה
דכל הני צריך למצוה בעלמא ולא לעכוב:
16. ספר
אבודרהם פורים ד"ה ואמר בפרק
ואמר בפרק קמא דמגלה (ז, ב) מחייב איניש לאיבסומי בפוריא עד דלא ידע
בין ארור המן לברוך מרדכי. יש
מפרשים עד שיתחלף לו המן במרדכי ומרדכי בהמן. ויש מפרשים כי ארור המן
עולה למנין ברוך מרדכי. ור"ל עד
שלא ידע לכוין החשבון, ובעל המנהגות כתב ונראה בעיני שפיוט היה שעל הבית
האחד עונין ארור המן ועל הבית האחר עונין
ברוך מרדכי וצריך צילותא שפעמים שאין אדם מתכוין וטועה. והרב ר' יצחק עשה פייט בדוגמא זו. או שמא מפני שלא היו
רגילין לשתות יין כדאמרינן בירושלמי (פסחים פ"י) רבי יונה שתי ארבע כסי בלילי פסחא וחזיק רישיה מדפסחא
ועד עצרתא. ר' יהודה ב"ר אלעאי שתי ארבע כסי
וחזיק רישיה עד בי חגא ועל כן היו מתבסמין ומרגישין במעט יין אבל אנחנו
שרגילין בו ואין אנו משתכרין מהרה אין
לשתות יין כל כך ע"כ. ואם תאמר האיך חייבו חכמים להשתכר בפורים והלא בכמה
מקומות בתורה מזכיר שהוא מכשול גדול
השכרות כמו נח ולוט. ויש לומר מפני שכל הנסים שנעשו לישראל בימי אחשורוש היו על ידי משתה כי בתחלה נטרדה
ושתי מן המלכות על ידי משתה היין שנאמר (אסתר א, י) ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אמר להביא את
ושתי וגו'. ובאה אסתר תחתיה על ידי משתה שנאמר
(שם ב, יח) ויעש המלך משתה גדול לכל שריו ועבדיו את משתה אסתר וגו'. וכן
ענין המן ומפלתו על ידי משתה היין היה.
ולכן חייבו להשתכר בפורים מפני שבא הנס בעבור משתה היין שעשתה אסתר ועתה יהיה נזכר הנס הגדול בשתיית היין.
17. המאירי על מסכת מגילה דף ז/ב
חייב אדם להרבות בשמחה ביום זה ובאכילה ובשתיה
עד שלא יחסר שום דבר ומ"מ אין אנו מצווין להשתכר ולהפחית עצמנו מתוך השמחה
שלא נצטוינו על שמחה של הוללות ושל שטות אלא בשמחה של תענוג שנגיע מתוכה
לאהבת השם והודאה על הנסים שעשה לנו ומה שאמר כאן עד דלא ידע בין ארור המן
לברוך מרדכי כבר פירשו קצת גאונים שממה שהזכיר אחריו קם רבא שחטיה לרבי זירא
נדחו כל אותם הדברים ולענין ביאור מיהא זה שאמרו בין ארור המן וכו' הוא ממה
שאמרו בתלמוד המערב שצריך לומר אחר מקרא מגלה ארור המן ברוך מרדכי ברוכה אסתר
ארורה זרש וכן שצריך לומר חרבובה זכור לטוב ואמר שחייב להתבשם עד שלא ידע בבירור
מה יאמר אלא שכבר נדחית לדעתינו כמו שביארנו וגדולי המחברים כתבו עד שירדם
וכן לענין ביאור זה שאמר שחטיה לרבי זירא פי' מלשון סחיטה ר"ל שמעכו ואחייה
הוא מלשון החלימני והחייני סעודת פורים אין עיקר שמחתה אלא ביום שהרי נאמר ימי
משתה ושמחה ואם אכלה בלילה לא יצא ידי חובתו הן לילה שמחרתו יום הפורים הן לילה
שעבר הפורים
18.
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף כג עמוד ב
דאמר רב יהודה אמר שמואל: בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במלייהו: במסכת, ובפוריא,
[דף כד עמוד א] ובאושפיזא. מאי נפקא מינה? - אמר מר זוטרא: לאהדורי ליה
אבידתא בטביעות עינא. אי ידעינן ביה דלא משני אלא בהני תלת - מהדרינן ליה, ואי
משני במילי אחריני - לא מהדרינן ליה.
19.
מהרש"א חידושי אגדות מסכת בבא מציעא דף כג עמוד ב
בפוריא עיין פרש"י ותוס' עוד י"ל ע"פ מ"ש פ"ק
דמגילה דחייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן כו' עבידי רבנן
דמשנין לומר דלא ידע גם אם הוא אינו מבוסם כל כך וידע:
20. טור
אורח חיים סימן תרצה
מצוה להרבות בסעודת פורים וצריך שישתכר עד שלא ידע בין ארור המן לברוך
מרדכי
21. בית
יוסף אורח חיים סימן תרצה
מצוה להרבות בסעודת פורים וצריך שישתכר עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.
מימרא דרבא בפרק קמא דמגילה (ז:) וכתבו
התוספות (ד"ה דלא) דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה
אסתר ארורים כל הרשעים ברוכים כל הצדיקים וכן
כתב הר"ן (ג: ד"ה גמ') כלומר דאי בין ארור המן לברוך מרדכי לחוד
אפילו שתה טובא לא טעי ביה וכתב
הר"ן (שם) בשם רבינו אפרים דמההוא עובדא דקם רבה בסעודת פורים ושחטיה לר'
זירא כדאיתא בגמרא (שם) אידחי ליה מימרא
דרבא ולא שפיר דמי למיעבד הכי: כתוב בארחות חיים (הל' פורים אות לח) חייב אינש לבסומי בפוריא לא שישתכר שהשיכרות
איסור גמור ואין לך עבירה גדולה מזו שהוא גורם לגילוי עריות ושפיכות דמים וכמה עבירות זולתן אך שישתה יותר
מלימודו מעט:
22.
ב"ח אורח חיים סימן תרצה
ב וצריך שישתכר וכו'. מימרא דרבא שם וקשה הא אפילו שתה טובא לא טעי בה ופירשו
התוספות עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל
הרשעים ברוכים כל היהודים ורבא קיצר בלשונו וכן פירש הר"ן אבל בספר צידה לדרך
(מאמר ד כלל ז פ"ד ד"ה בליל) פירש שישתכר עד שלפעמים יטעה לומר להפך
ברוך מרדכי ארור המן וזה לשון האגודה (מגילה סי' ו) יש מפרשים לחשבון כי חשבון זה
כזה עכ"ל:
ולפעד"נ כפשוטו דצריך שישתכר הרבה עד דלא ידע כלל מה חילוק יש בין ארור
המן לברוך מרדכי שזה הגיע קרוב לשיכרותו של לוט ואין לתמוה איך הרשוהו להשתכר כל
כך שהרי רבה ור' זירא היו משתכרים עד שקם רבה ושחטיה לר' זירא והנכון מ"ש הרב
הגדול רבינו אפרים דמהך עובדא דשחטיה רבה לר' זירא אידחיא ליה מימרא דרבא ולאו
שפיר למיעבד הכי וכן כתבו בעל המאור והר"ן משמו ונראה דמהך טעמא סידר בעל
התלמוד להך עובדא דרבה ור' זירא בתר מימרא דרבא למימרא דהכי הוי הלכתא ולדחויי
לדרבא ומיהו דוקא לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי הוא דדחינן לה אבל
מיהו צריך לשתות הרבה מלימודו שייטב לבו במשתה ויהא שתוי או אפילו שיכור שאינו
יכול לדבר לפני המלך רק שתהא דעתו עליו ובהגהות מיימוניות (פ"ב הט"ו אות
ב) כתב בשם ראבי"ה (סו"ס תקסד) כל זה למצוה אבל לא לעכב ובתשובת
מהרי"ל סימן נ"ו ביאר טעמו עיין שם:
23.
ט"ז אורח חיים סימן תרצה
חייב אינש לבסומי כו'. - רבים רוצים לתרץ ולפרש מה הכוונה בזה ולא נתיישב
ולעד"נ לפרש בדרך זה דצריך האדם לתת שבח לו ית' על טובה כפולה שעשה עמנו הא'
הוא פורענות שהביא הוא ית' על המן ואלו לא נתברך מרדכי אלא היה ניצול עם כל ישראל
דיינו אלא שבירכו למרדכי בגדולה מאוד והטובה יתירה ע"כ אמר צריך לבסומי עד
שלא ידע מעלתינו מן ארור המן שזה מפל' שלו לברוך מרדכי שזה מעלתינו שני' והכוונ'
מדאמר עד דלא ידע מכלל שקודם שכרות שלו ידע ונתן שבח ע"ז בזה נתכוונו שלא
יפסיק מליתן שבח ע"ז בשמח' עד שיבו' לידי כך שלא יבחין עוד ואז פטור מזה
כנלע"ד:
(ב) (פמ"ג) וי"א שא"צ להשתכר כו'. - והא דאמר רבא בגמ' עד שלא
ידע בין ארור המן וכו' נדח' מימרא זו כיון שבגמ' מביא ע"ז דרבה שחטיה לר'
זירא ש"מ מסקנת הגמ' שאין לעשו' כן כ"כ ב"י בשם הר"ן בשם ר'
אפרי'
24. שולחן
ערוך אורח חיים סימן תרצה סעיף ב
חייב
אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. הגה: וי"א
דא"צ להשתכר כל כך, אלא שישתה יותר מלימודו -כל בו- וישן, ומתוך שישן
אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי. -מהרי"ל-. ואחד המרבה ואחד הממעיט,
ובלבד שיכוין לבו לשמים.
25.
שו"ת האלף לך שלמה חלק או"ח סימן שפה
וכשאני לעצמי הי' נ"ל טעם אחר
דאין לעשותו בשבת כיון דסעודת פורים בעינן דחייב
אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע
בין ארור המן לברוך מרדכי ובשבת בעינן זכור את יום השבת לקדשו ולא
ישכחנו מלבו:
26. משנה
ברורה סימן תרצה סעיף ב
-ד- בין ארור המן - שזה
מפלה ראשונה שניטל נקמה רבה ממנו ועוד טובה יתרה מזה גדולת מרדכי שבירכו
הקב"ה שעלה למעלה ראש והנה קודם שנשתכר נתן בודאי תודה להש"י על שתי
הטובות וע"כ אחז"ל שלא יפסיק מלתן שבח ע"ז בשמחה עד שיבוא לידי כך
שלא יבחין עוד מה בין טובה זו לזו. ועיין בא"ז דמ"מ יראה להיות זהיר
בענין נט"י וברכת המוציא ובהמ"ז ויהיה שמחה של מצוה ועיין
בפמ"ג שכתב דענין סעודת פורים ומתנות לאביונים ומשלוח מנות אפשר דצריך כונה
ע"ז לשם מצוה:
-ה- וישן ומתוך שישן וכו' - וכן ראוי
לעשות -פמ"ג-:
27.
ביאור הגר"א אורח חיים
סימן תרצה סעיף ב
חייב
כו'. שם מיחייב אינש כו' ור"ל בין נקמת המן לגדולת מרדכי והוא מ"ש גדולה
נקמה שניתנה כו' ואמרו גדול' דעה וכיון שניטלה הדעה לא ידע כו':
28.
ביאור הלכה סימן תרצה ד"ה עד
עַד דְּלָא
יָדַע וכו' - וז"ל
המאירי חייב אדם להרבות בשמחה ביום זה ובאכילה ובשתיה עד שלא יחסר שום דבר
ומ"מ אין אנו מצוין להשתכר ולהפחית עצמינו מתוך השמחה שלא נצטוינו על שמחה
של הוללות ושל שטות אלא בשמחה של תענוג שיגיע מתוכה לאהבת הש"י והודאה על
הנסים שעשה לנו וע"ש מה שמבאר דברי הגמרא. וז"ל הח"א כיון
שכל הנס היה ע"י יין לכן חייבו חכמים להשתכר ולפחות לשתות יותר מהרגלו כדי
לזכור הנס הגדול ואמנם היודע בעצמו שיזלזל אז במצוה מן המצות בנט"י וברכה
ובהמ"ז או שלא יתפלל מנחה או מעריב או שינהוג קלות ראש מוטב שלא ישתכר וכל
מעשיו יהיו לש"ש עכ"ל:
29. שערי
תשובה אורח חיים סימן תרצה ס"ק [ב]
וישן - עבה"ט ועיין בסידור
עמודי שמים שכת' שאביו הגאון ז"ל היה נוהג בימי בחרותו לקיים המימרא כפשוטו, ומי שהוא חלש בטבעו (או שמשתטה עד שאפשר שיבא
עי"ז לידי מעשה או דברים שלא כהוגן) אין לו לשתות יותר מדאי וראיה לדבר ריב"א ודוק עכ"ל, וכוונתו
במ"ש ריב"א הוא ר"ת ר' יהודה בר אילעי ר"ל שר"י בר אילעי
אמר בירוש' דלא שתי אלא מפסחא לפסחא
וחוגרני צדעי כו' משמע דבפורים לא שתה כיון ששתייתו היה מזיק לבריאת גופו:
30.
יד אפרים
רבים רוצים
לתרץ ולפרש מה הכוונה בזה... ולי הצעיר נתפרש בחזיון לילה, שהכוונה הוא שעיקר החיוב של המשתה הוא שיהיה שרוי בשמחה
כדכתיב "ויין ישמח לבב אנוש" ומחמת שיהיה שרוי בשמחה יהיה חדות ה' מעוזו
ויתן תודות והלל לה' על הנס מתוך הרחבת הלב ... ולכן אין לו להשתכר יותר מדאי
שיתבלבל דעתו ולא יכיר בתוקף הנס כלל. וזה שכתב חייב אדם לבסומי בפוריא עד שלא
ידע... הך עד הוא ולא עד בכלל. רוצה לומר שגדול חיוב השתיה בזה לבסומי
עד גבול דלא ידע וכו. שמן הגבול הזה והלאה הוא ביטול כוונת חיוב שחייבו חכמים
לבסומי כדי שיתן הלל והודאה שכיון שיתבלבל דעתו כ"כ דלא ידע בין ארור המן
וכו. פשיטא שאין בו דעת ותבונה לשבח ולפאר על תוקף הנס. ואתבונן אליו בבוקר וראיתי
כי נכון הוא, ומיושב בזה שבש"ס סמכו לו ענין עובדא דרבה ורבי זירא דעבדו
סעודת פורים בהדדי.. שלכאורה הוא מעשה לסתור, וקצת פוסקים כתבו שכוונה הוא שמזה יש
ללמוד שאין הלכה כרבא בהא, ולפי מ"ש י"ל דאדרבא מייתי סייעתא מזה שמה
שחייבו לעשות אותם ימי משתה ושמחה גבול יש לו שלא ישתכר יותר מדאי
31. ספר רסיסי לילה אות [לא]
וזהו פורים עד דלא ידע כו' שהגיע
לשכרותו של לוט שכל מעשיו כמתעסק בעלמא שאין לו שום דעת לא בתחלה ולא בסוף
ומכ"ז דבוק בהשם יתברך. כי המן בא מכח
טענה שהשתחוו כו' ואמר שצריך השתדלות עכמה פעמים לסור מרע ובאמת אין כן דהם לא עשו
אלא לפנים כי שורש ישראל וין לו שייכות לרע כלל רק לפנים. ובכל פורים זוכין לאור
זה והוא מעין שבת שהוא מעין עוה"ב דאין שם השתדלות דישראל מקדשי רק קדושה
קביע וקיימא. וכן פורים אין צריך קדושת ישראל שהרי מצותו בשכרות עד דלא ידע שאין
מקום להשתדלות רק אותו יום זכה בגורל מעצמו כמו מי שמרויח בגורל בלא יגיעה כלל:
32.
ספר סדר היום סדר פורים
רבי משה בן מכיר (או משה בן יהודה המכירי) היה ממקובלי העיר צפת במאה ה-16, עמד בראש ישיבה בעין זיתים, מחבר
הספר סדר היום.
וענין הסעודה הזאת צריכה שתהי' בבשר ויין כי אין שמחה בזולתם ובענין היין
אמרו חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי והדברים לרוב
הפוסקים כפשטן ויש מגמגמים בדבר ואומר דזו לאו שמחה איקרי
ובודאי בהגיע לענין זה שתה הרבה יותר מדאי ויזיק לו בלי ספק והרמב"ם ז"ל
כתב עד שירדם ומפרש הענין עד שלא ידע ר"ל מתוך ששתה מה שאינו רגיל ושינה
קופצת עליו ומתנמנם ומתוך שנתו אינו יודע לכוין בין ארור המן לברוך מרדכי אלא שקשה
לפירושו למה נקט אלו המלות יותר מאחרות לענין הנמנום הכל שוה ועל זה אחרים פי'
שהענין הוא לענין חשבון השמות לידע מה הפרש יש בין זה לזה כי המספר עולה שוה
ארו"ר המ"ן תק"ב וכן ברוך מרדכי תק"ב וכשישאלו לו מה הפרש
והוא יבקש ולא ימצא והוא נחפז בזה ונטרד הרי עשה היין בו פועל אבל סוף סוף הלשון
קשה דלא ידע בין זה לזה והרי יודע. אלא האמת הוא כפשוטו שצריך ששכלו יתבלבל
כ"כ עד דלא ידע לכוין אם יאמרו ברוך לארור שיאמר אינו ברוך אלא ארור וכן בהפך
בשכנגדו: ומפני מה חייבו בזה אמר שהוא ענין כבד וקשה שמעתי פעם שאחר שהמן
הרשע בקש להשמיד להרוג ולאבד ולשפוך דם היהודים נעשה ענין קרוב לזה מתוך שמחה עד
שנשאר כמתים מושכבים ארצה ומצד אחר הוא חשב לשפוך דם ואנו נוסיף דם על דמינו
ע"כ:
33.
שער הכוונות - דרושי חג הפורים דרוש א
ומ"ש רז"ל חייב אינש לבסומי בפוריא עד
שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי כו' הכונה הוא כי לעולם תוך הקליפה יש ניצוץ של
קדושה המאיר בתוכה ומחיה אותה ולכן צריך לומר ברוך המן להמשיך אל הניצוץ ההוא אור
ולכן צריך לומר בלא כונה אחר שהוא שיכור ויצא מדעתו שאם יהי' ח"ו בכוונה יאיר
גם אל הקליפה ח"ו.
34.
ספר פרי עץ חיים - שער ר"ח חנוכה ופורים - פרק ו
לכן מצוה לשתות יין בפורים, …, לא ישתכר אלא יתבסם עד דלא
ידע, כי במקום יין המשומר בענביו, לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, ולכן כי
שחטיה רבה לר' זירא, בעי רחמי ואתסי, נמי חריך שקיא, לבטל דינא של גיהנם:
