Sources shiur - "Follow the Money"

פרשת לך לך התשע"ד

הרב ארי דוד קאהן                                                                                         Rabbi Ari Kahn                      

Israel Center                                                                                                     Adk1010@gmail.com       

http://Rabbiarikahn.com                                                                 http://arikahn.blogspot.com   

1.   בראשית פרק יד

יב- וַיִּקְח֨וּ אֶת־ל֧וֹט וְאֶת־רְכֻשׁ֛וֹ בֶּן־אֲחִ֥י אַבְרָ֖ם וַיֵּלֵ֑כוּ וְה֥וּא יֹשֵׁ֖ב בִּסְדֹֽם׃ יג- וַיָּבֹא֙ הַפָּלִ֔יט וַיַּגֵּ֖ד לְאַבְרָ֣ם הָֽעִבְרִ֑י וְהוּא֩ שֹׁכֵ֨ן בְּאֵֽלֹנֵ֜י מַמְרֵ֣א הָֽאֱמֹרִ֗י אֲחִ֤י אֶשְׁכֹּל֙ וַֽאֲחִ֣י עָנֵ֔ר וְהֵ֖ם בַּֽעֲלֵ֥י בְרִית־אַבְרָֽם׃ יד- וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָ֔ם כִּ֥י נִשְׁבָּ֖ה אָחִ֑יו וַיָּ֨רֶק אֶת־חֲנִיכָ֜יו יְלִידֵ֣י בֵית֗וֹ שְׁמֹנָ֤ה עָשָׂר֙ וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֔וֹת וַיִּרְדֹּ֖ף עַד־דָּֽן׃

 יז- וַיֵּצֵ֣א מֶֽלֶךְ־סְדֹם֮ לִקְרָאתוֹ֒ אַֽחֲרֵ֣י שׁוּב֗וֹ מֵֽהַכּוֹת֙ אֶת־כְּדָרְלָעֹ֔מֶר וְאֶת־הַמְּלָכִ֖ים אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ אֶל־עֵ֣מֶק שָׁוֵ֔ה ה֖וּא עֵ֥מֶק הַמֶּֽלֶךְ׃ יח- וּמַלְכִּי־צֶ֨דֶק֙ מֶ֣לֶךְ שָׁלֵ֔ם הוֹצִ֖יא לֶ֣חֶם וָיָ֑יִן וְה֥וּא כֹהֵ֖ן לְאֵ֥ל עֶלְיֽוֹן׃ יט- וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ וַיֹּאמַ֑ר בָּר֤וּךְ אַבְרָם֙ לְאֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃ כ -וּבָרוּךְ֙ אֵ֣ל עֶלְי֔וֹן אֲשֶׁר־מִגֵּ֥ן צָרֶ֖יךָ בְּיָדֶ֑ךָ וַיִּתֶּן־ל֥וֹ מַֽעֲשֵׂ֖ר מִכֹּֽל׃ כא- וַיֹּ֥אמֶר מֶֽלֶךְ־סְדֹ֖ם אֶל־אַבְרָ֑ם תֶּן־לִ֣י הַנֶּ֔פֶשׁ וְהָֽרְכֻ֖שׁ קַֽח־לָֽךְ׃ כב -וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָ֖ם אֶל־מֶ֣לֶךְ סְדֹ֑ם הֲרִמֹ֨תִי יָדִ֤י אֶל־יְהוָה֙ אֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃ כג -אִם־מִחוּט֙ וְעַ֣ד שְׂרֽוֹךְ־נַ֔עַל וְאִם־אֶקַּ֖ח מִכָּל־אֲשֶׁר־לָ֑ךְ וְלֹ֣א תֹאמַ֔ר אֲנִ֖י הֶֽעֱשַׁ֥רְתִּי אֶת־אַבְרָֽם׃ כד בִּלְעָדַ֗י רַ֚ק אֲשֶׁ֣ר אָֽכְל֣וּ הַנְּעָרִ֔ים וְחֵ֨לֶק֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָֽלְכ֖וּ אִתִּ֑י עָנֵר֙ אֶשְׁכֹּ֣ל וּמַמְרֵ֔א הֵ֖ם יִקְח֥וּ חֶלְקָֽם׃ 

2.    כתר יונתן בראשית פרשת לך לך פרק יד פסוק יח

(יח) ומלך צדיק הוא שם בן נח מלך של ירושלם יצא לקראת אברם ויוציא לו לחם ויין ובזמן ההוא היה משמש לפני אל עליון:

3.    רש"י בראשית פרשת לך לך פרק יד פסוק יח

(יח) ומלכי צדק - מדרש אגדה הוא שם בן נח:

לחם ויין - כך עושים ליגיעי מלחמה, והראה לו שאין בלבו עליו על שהרג את בניו. ומדרש אגדה רמז לו על המנחות ועל הנסכים שיקריבו שם בניו:

4.    רמב"ן בראשית פרשת לך לך פרק יד פסוק יח

והזכיר והוא כהן לאל עליון - להודיע כי אברהם לא היה נותן מעשר לכהן לאלהים אחרים, אבל מפני שידע בו שהוא כהן לאל עליון נתן לו המעשר לכבוד השם. והרמז לאברהם מזה, כי שם יהיה בית אלהים, ושם יוציא זרעו המעשר והתרומה, ושם יברכו את ה':

5.    רש"י בראשית פרשת לך לך פרק יד פסוק כ

ויתן לו - אברם, מעשר מכל אשר לו לפי שהיה כהן:

6.    רש"י בראשית פרשת לך לך פרק יד פסוק כג

ואם אקח מכל אשר לך - ואם תאמר לתת לי שכר מבית גנזיך, לא אקח:

ולא תאמר אני העשרתי את אברם - שהקב"ה הבטיחני לעשרני, שנאמר לעיל (יב ב) ואברכך וגו':

7.    חזקוני בראשית פרשת לך לך פרק יד פסוק כג

אם מחוט שממנו כל בגדים כלומר הן דבר גדול או קטן. ואם אקח מכל אשר לך כשיצאתי מבית אבי, הקדוש ברוך הוא הבטיחני לעשרני מוטב שלא אקח מכל אשר לך, וכשאעשיר אתלה העושר במי שהעושר והכבוד שלו.

8.    בראשית פרק יב:

טז וּלְאַבְרָ֥ם הֵיטִ֖יב בַּֽעֲבוּרָ֑הּ וַֽיְהִי־ל֤וֹ צֹאן־וּבָקָר֙ וַֽחֲמֹרִ֔ים וַֽעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַֽאֲתֹנֹ֖ת וּגְמַלִּֽים׃

9.    אלשיך בראשית פרק יד

ויאמר מלך סדם אל אברם תן לי הנפש והרכש קח לך. (כא):

הנה למעלה כתבנו טעם אחד על מה שאחר אומרו ויצא מלך סדום כו' לא הזכיר מיד מה דבר אל אברם ומה ענהו, כי אם הפסיק בענין מלכי צדק. עוד אפשר דרך שני, והוא כי עד כה חשב מלך סדום אולי אברם יתן לו כל הרכוש כי כל ישעו וכל חפץ לא היה רק על לוט בן אחיו, אך בראותו שויתן לו מעשר מכל, אז אמר אם לא היה בדעתו לקחתו לעצמו כי אם להחזירו לא היה נותן ממנו מעשר מכל. וזהו שסמך ויתן לו מעשר מכל ויאמר מלך סדום כו' תן כו' והרכוש קח לך:

10. מדרש תנחומא (בובר) פרשת לך לך סימן יז

מיד יצא מלך סדום לקראתו, שנאמר ויצא מלך סדום לקראתו (בראשית יד יז). א"ל בבקשה ממך תן לי הנפש והרכוש קח לך (שם שם /בראשית י"ד/ כא), רוצה ואינו רוצה, ואמר לו אילו הרגו אותי היו נוטלין כל נכסי, עכשיו שהצלת אותי טול לך נכסים ותן לי הנפש, ולכך נאמר והרכוש קח לך, מיד נשבע אברהם, שנאמר ויאמר אברם אל מלך סדום הרימותי ידי וגו' (שם שם /בראשית י"ד/ כב), ואין הרמה אלא שבועה, שנאמר וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם (דניאל יב ז). אם מחוט ועד שרוך נעל (בראשית יד כג). למה, שהבטיחני הקדוש ברוך הוא שיעשרני, שנאמר ואגדלה שמך (בראשית יב ב), ואני אטול משלך, שתאמר אני העשרתיך, אמר הקדוש ברוך הוא, אתה אמרת אם מחוט, חייך שאני נותן לבניך מזבח שחוט של סיקרא מקיפו, כשם ששנו רבותינו. ד"א אני נותן לבניך מצוה של חוט, שנאמר ועשו להם ציצית (במדבר טו לח). ועד שרוך נעל. אני נותן לבניך מצות הנעל, שנאמר וחלצה נעלו (דברים כה ט). עד שרוך נעל. אמר הקדוש ברוך הוא בזכות כך אני נותן לבניך מצות הפסח, שנאמר וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם וגו' (שמות יב יא).

11. בראשית רבה (וילנא) פרשת לך לך פרשה מג

אם מחוט, א"ר אבא בר ממל א"ל הקדוש ברוך הוא את אמרת אם מחוט חייך שאני נותן לבניך מצות ציצית, היך מה דאת אמר (במדבר טו) ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת ומתרגמינן חוטא דתכלתא, ועד שרוך נעל, חייך שאני נותן לבניך מצות יבמה היך מה דאת אמר (דברים כה) וחלצה נעלו מעל רגלו,

12. ספר גור אריה על בראשית פרק יד פסוק כג

[לט] כי הקב"ה הבטיחני וכו'. פירוש לא שהיה אברהם מקפיד על כבודו ולא היה רוצה שיאמרו "אני העשרתי את אברהם", דזה אינו, שלא היה אברהם חס על כבודו, רק שהיה מקפיד על כבוד השם יתברך, שיהיה נראה כבודו יתברך שהוא יעשיר אותו. ואם תאמר ומה בכך שהקב"ה הבטיח אותו לעשרו, שמא זה הוא העושר שיתן אליו הקב"ה, דאם לא כן הרי קבל מתנות מפרעה (לעיל יב, טז) ולא אמר כי הקב"ה הבטיח אותו לעשרו, אלא על כרחך זהו העושר שהקב"ה הבטיחו לעשרו, ואם כן למה לא רצה לקבל אותו ממלך סדום, ויש לומר דהכא מפני שלא נתן לו מלך סדום רק מפני שנשבה, ומכח הפסד שהגיע לו - לא הוי זה בכלל "ואברכך" (לעיל יב, ב), ד'ברכה' אינו רק דבר שבא מכח ברכה ולא מכח צרה, אבל פרעה שנתן לו לכבודו - זהו הברכה שהבטיחו הקב"ה שיהיה מכובד עד שיתנו הכל אליו מתנות, והוא בכלל "ואברכך". ואף על גב דגם פרעה נתן לו בשביל המכות שבאו עליו, זה לא יחשב קללה, כי היה בשביל כפרתו, אבל באלו מלכים שנשבו במלחמה לא נקרא זה 'ברכה' אם היה מקבל מהם:

13. רמב"ן בראשית פרשת לך לך פרק יד פסוק כ

(כ) ויתן לו מעשר מכל - אברהם לא רצה לקחת לעצמו מחוט ועד שרוך נעל, אבל חלק הגבוה הפריש לתתו לכהן, ומלך סדום יצא לקראת אברהם אל עמק שוה לכבדו, והלך עמו עד שלם שהוציא מלכי צדק לחם ויין לעם אשר ברגליו, ולא בקש מלך סדום ממנו דבר, אבל כאשר ראה נדיבת לבו וצדקתו שנתן המעשר, אז בקש גם הוא הנפש בדרך צדקה, ואברהם בטח באלהיו שיתן לו עושר ונכסים וכבוד ולא רצה לקחת ממנו דבר, והשיב לו כל רכוש סדום שהוא שלו וכל רכוש עמורה להשיב אותו לבעליו, כי בכל בקש ממנו הנפש ובכל היתה טענתו, שלא יאמרו הם העשירו את אברם. ושאר המקומות הנזכרים לפי חרב הכו אותם, ולא לקחו מערי המלכים רק רכוש סדום ועמורה, כי בעבור שאבדו מלכיהם נשארו עזובות עריהם:

14. רד"ק בראשית פרשת לך לך פרק יד פסוק כ

ויתן לו מעשר מכל - המפרשים פירשו, כי אברם נתן למלכי צדק מעשר מהמקנה והרכוש אשר הציל לפי שהיה כהן לאל עליון; ואדוני אבי ז"ל פירש כי מלכי צדק נתן לאברהם בשכרו המעשר מן הדין, כי המלך סדם אמר לאברם תן לי הנפש והרכוש קח לך, ואברהם אמר אם מחוט ועד שרוך נעל, אמר מלכי צדק לאברהם מן הדין תוכל לקחת המעשר מן הכל ולא תקח דבר ממלך סדם כי שלך הוא המעשר מן הדין, כי כל מציל ממון חבירו המעשר הוא שלו על שטרח להצילו, ונכון הוא הפירוש, כי יש לתמוה לדעת המפרשים איך היה נותן אברם משל מלך סדם למלכי צדק והוא לא רצה לקחת לעצמו ויתן לאחרים, זה לא יתכן:

15. תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לב עמוד א

אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ וְנִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּנָיו [לְמִצְרַיִם] מָאתַיִם וְעֶשֶׂר שָׁנִים? מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה אַנְגַּרִיָא בְּתַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר, (בראשית יד) "וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתו, ... רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, מִפְּנֵי שֶׁהִפְרִישׁ אֶת בְּנֵי אָדָם מִלָּבוֹא תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם) "תָּן לִי הַנֶּפֶשׁ, וְהָרְכֻשׁ קַח לָךָ".

R. Abbahu said in R. Eleazar's name: Why was our Father Abraham punished and his children doomed to Egyptian servitude for two hundred and ten years? Because he pressed scholars into his service, as it is written, He armed his dedicated servants born in his own house. ... R. Johanan sand: Because he prevented men from entering beneath the wings of the Shechinah, as it is written, [And the king of Sodom said it to Abraham,] Give me the persons, and take the goods to thyself.

16. בראשית רבה (וילנא) פרשת לך לך פרשה מג:ד

וישב את כל הרכוש וגם את לוט וגו', רבי יודן אמר אנשים ונשים השיב, וטף לא החזיר, עמדו ונתגיירו וגדרו ערות אבותיהם, הה"ד (יחזקאל ז) והבאתי רעי גוים, מי הם רועי גוים, ר"י בר רבי סימון אלו אנשי סדום, שנאמר ואנשי סדום.

AND HE BROUGHT BACK ALL THE GOODS... AND THE WOMEN ALSO, AND THE PEOPLE (XIV, 16). R. Judan said: They brought back the men and the women, but not the children. Thereupon they arose and became proselytes and cut off the reproach of their fathers. Thus it is written, Wherefore I will bring the worst of the nations (Ezek. VII, 24).  Who are ’ The worst of the nations ‘? Said R. Judah: The people of Sodom, as it says, Now the men of Sodom were wicked and sinners (Gen. XIII, 13).

17. תלמוד בבלי מסכת כתובות דף יא עמוד א

אמר רב הונא: גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין. מאי קמ"ל? דזכות הוא לו, וזכין לאדם שלא בפניו, תנינא: זכין לאדם שלא בפניו, ואין חבין לאדם שלא בפניו! מהו דתימא עובד כוכבים בהפקירא ניחא ליה, דהא קיימא לן דעבד ודאי בהפקירא ניחא ליה, קמ"ל דהני מילי גדול, דטעם טעם דאיסורא, אבל קטן - זכות הוא לו.

R. Huna said: A minor proselyte is immersed by the direction of the court. What does he let us know? That it is an advantage to him and one may act for a person in his absence to his advantage? [Surely] we have learned [this already]: One may act for a person in his absence to his advantage. But one cannot act for a person in his absence to his disadvantage! What you might have supposed is that an idolater prefers a life without restraint because it is established for us that a slave certainly prefers a dissolute life, therefore, he lets us know that this is said [only in the case] of a grown-up person who has already tasted sin, but [in the case of] a minor, it is an advantage to him.

19. חזקוני בראשית פרשת לך לך פרק יד פסוק כ

ויתן לו מלכי צדק לאברהם מעשר מכל. מלכי צדק הועבר מן הכהונה ונתנה לאברהם לפי שהקדים אברהם להקב"ה בברכתו כדכתיב נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק. ואם תפרש להפך שנתן אברהם למלכי צדק מעשר נמצאת אומר אברהם עכב לעצמו מן השלל וכבר אמר הוא אם מחוט ועד שרוך נעל וגו'.

20. תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לב עמוד ב

אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק - על דיבורו של מלכי צדק; והיינו דכתיב: והוא כהן לאל עליון, הוא כהן - ואין זרעו כהן.

Lectures and Essays Lech L’cha

Lectures and Essays Lech L’cha

New Echoes of Eden Project:

Luminosity

http://rabbiarikahn.com/pdf/parashat_lech_lecha_5775_luminosity.pdf

Lectures:

Follow the Money

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/798566/Rabbi_Ari_Kahn/Follow_the_Money

Becoming Holy

http://rabbiarikahn.com/audio?id=126

The Enlightenment of Avraham

http://rabbiarikahn.com/audio?id=192

The Acts of the Fathers (and Mothers)

http://rabbiarikahn.com/audio?id=239

Revelation

http://rabbiarikahn.com/audio?id=273

Deconstructing and Reconstructing Abraham

http://rabbiarikahn.com/audio?id=425

Avraham -From the Universal to the Particular

http://rabbiarikahn.com/audio?id=457

Love and Fear

http://rabbiarikahn.com/audio?id=479

The Development of Avraham

http://rabbiarikahn.com/audio?id=480

Essays:

Deconstructing and Reconstructing Abraham

http://rabbiarikahn.com/pdf/parshat_lech_lcha_deconstructing_and_reconstructing_avraham.pdf

Love and Fear

http://arikahn.blogspot.co.il/2009/10/lech-lecha-5770.html

or

http://rabbiarikahn.com/writing?id=20

The Universal and the Particular

http://arikahn.blogspot.co.il/2008/10/lech-lcha-5769.html

or

http://rabbiarikahn.com/writing?id=21

Four Against Five

http://rabbiarikahn.com/writing?id=22

Acts of the Fathers

http://rabbiarikahn.com/writing?id=23

Abraham's Discovery

http://rabbiarikahn.com/writing?id=24

Noach - What's in a name

פרשת נח התשע"ד

1.    בראשית פרק ו:ט

אֵ֚לֶּה תּֽוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים הִֽתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ׃ 

These are the chronicles of Noah: Noah was a righteous man, perfect (innocent?) in his generation. Noah walked with God.

2.    בראשית פרק ו, ו-ח

ו- וַיִּנָּ֣חֶם ה' כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבּֽוֹ׃ ז -וַיֹּ֣אמֶר ה' אֶמְחֶ֨ה אֶת־הָֽאָדָ֤ם אֲשֶׁר־בָּרָ֨אתִי֙ מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה מֵֽאָדָם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַד־רֶ֖מֶשׂ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י נִחַ֖מְתִּי כִּ֥י עֲשִׂיתִֽם׃ ח -וְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י ה'׃ פ

6:6-God regretted that He had made man on earth, and He was pained to His very core. 6:7-God said, 'I will obliterate humanity that I have created from the face of the earth - man, livestock, land animals, and birds of the sky. I regret that I created them.' 6:8-But Noah found favor in God's eyes.

3.    בראשית פרק ה, כח-כט

(כח) וַֽיְחִי־לֶ֕מֶךְ שְׁתַּ֧יִם וּשְׁמֹנִ֛ים שָׁנָ֖ה וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד בֵּֽן׃  (כט) וַיִּקְרָ֧א אֶת־שְׁמ֛וֹ נֹ֖חַ לֵאמֹ֑ר זֶ֠֞ה יְנַֽחֲמֵ֤נוּ מִֽמַּעֲשֵׂ֨נוּ֙ וּמֵֽעִצְּב֣וֹן יָדֵ֔ינוּ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֵֽרְרָ֖הּ ה' ׃

5:28 Lemekh lived 182 years, and he had a son. 5:29 He named him Noah, saying, 'This one will bring us relief from our work and the anguish of our hands, from the soil that God has cursed.

4.    מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת בראשית פרק ה סימן כט

[כט] זה ינחמנו ממעשינו. שלא היו חורשים כי אם באצבעותיהם:

This one will bring us relief from our work (and the anguish of our hands,) – for they had been plowing with their fingers.

5.    פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת בראשית פרק ה סימן כט

ויקרא את שמו נח. למפרע חן: לאמר. לאמר לדורות הבאים: זה ינחמנו. בשני טעמים, לפי שמצא חן בתחתונים ובעליונים: ד"א ינחמנו ממעשנו. כשנברא אדם הראשון השליטו על הכל, וכיון שחטא המרידן הקדוש ברוך הוא על בני האדם שור לא נשמע לחורש, כיון שבא נח חזר והשליטו עליהן, לכך נאמר זה ינחמנו, וכה"א למען ינוח שורך וחמורך (שמות כג יב). ר' אלעזר אומר נח לשום קרבנו נקרא, שנא' וירח ה' את ריח הניחוח (בראשית ח כא): מן האדמה אשר אררה ה'. רעב בא לעולם בימי אדם, שנאמר ארורה האדמה בעבורך:

6.    תלמוד בבלי מסכת מנחות דף קי עמוד א

תניא, אמר רבי שמעון בן עזאי: בוא וראה מה כתיב בפרשת קרבנות, שלא נאמר בהן לא אל ולא אלהים אלא ה', שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק;

It was taught: R. Simeon b. ‘Azzai said. Come and see what is written in the chapter of the sacrifices. Neither el nor elohim is found there, but only the Lord, so as not to give sectarians any occasion to rebel.

7.    רש"י בראשית פרשת בראשית פרק ה פסוק כט

זה ינחמנו - ינח ממנו את עצבון ידינו, עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה, וזהו ינחמנו, ינח ממנו. ואם לא תפרשהו כך, אין טעם הלשון נופל על השם, ואתה צריך לקרות שמו מנחם:

This one will give us rest: Heb. יְנַחֲמֵנוּ. He will give us rest (יָנַח מִמֶּנּוּ) from the toil of our hands. Before Noah came, they did not have plowshares, and he prepared [these tools] for them. And the land was producing thorns and thistles when they sowed wheat, because of the curse of the first man (Adam), but in Noah’s time, it [the curse] subsided. This is the meaning of יְנַחֲמֵנוּ. If you do not explain it that way, however (but from the root (נחם), the sense of the word does not fit the name, [נֹחַ], and you would have to name him Menachem.

8.    אבן עזרא בראשית פרשת בראשית פרק ה פסוק כט

(כט) וטעם זה ינחמנו ממעשינו שידע על ידי אדם, כי נביא היה, כי על ידי זה הנולד תחיה האדמה או ראו זה בדרך חכמה, וכן היה, כי על ידו נתקיים העולם. גם הוא היה איש האדמה כי כן כתוב, גם יתכן שנקרא שמו נח כמו ירובעל, אחר שעבד האדמה והצליחה. ונח הפך העצבון. והטעם זה ינחמנו וננוח מעצבון ידינו, גם נחמה מנוחה מעצבון הלב, …

9.    רשב"ם בראשית פרשת בראשית פרק ה פסוק כט

(כט) זה ינחמינו - שזה היה ראשון לנולדים אחר מיתת אדם ולכך קראו נח שאמר יהי רצון שיתקן זה עיותו של זה ולשון תפלה הוא ינחמנו ינח ממנו כלומר שיעשה לנו הנחה וקורת רוח, אבל לשם לא שייך למימר לשון תפלה אלא לשון נביאות. אי נמי יש לומר קודם שנולד נח:

10. רד"ק בראשית פרשת בראשית פרק ה פסוק כט

(כט) ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו - אמרו רז"ל (ב"ר כ"ה) לא מן השם הוא המדרש ולא מן המדרש הוא השם, לא היה לו לומר אלא נח זה יניחנו או נחמן זה ינחמנו. אמת הוא זה, אלא שהמנוח מן הצרה הוא הנחמה, וקרובים הם בענין, ולשון הקודש לא ידקדק בזה בקריאת השמות; כמו שמואל "כי מה' שאלתיו" (שמואל א' כ') ולפי המדרש היה שאול, אלא שקרוב הוא בענין, גם בשם שמואל נכלל הענין יותר שלם, כי יש בו שאול מאל, וכן יעבץ מן עצב, והדומים לו. וארז"ל נביא גדול היה למך שאמר בלדת בנו זה ינחמנו, היאך ידע זה? אלא נביא היה; ומה היתה ההנחה והמנוחה שעשה נח בעולם? אמרו, כי עד שלא בא נח בעולם לא היה להם כלי מחרישה והיו יגעים בידיהם במר ופסל לחרוש ולזרוע, משבא נח שהיה איש האדמה וחשב בשכלו להקל בעבודת האדמה תקן כלי מחרישה וחרש עם השורים והחמורים ולמדו בני העולם ממנו. הנה כי הוא היקל בעבודת האדמה וזהו הנחמה וההנחה, לפיכך אמר ממעשינו, והוא עבודת האדמה, כמו (שופטים י"ט ט"ו) "ממעשהו מן השדה" ואף על פי שכל מלאכה בכלל מעשה, ברוב הוא נופל על מעשה האדמ':

ומעצבון ידינו - ממה שהיינו עצבים ועמלים בידינו:

11. ר' חיים פלטיאל בראשית פרק ה

ד"א זה ינחמינו. וא"ת כיון שאמרים נביא גדול היה עבר שקרא לבנו פלג  למה אין אומ' נביא גדול היה למך שקרא לבנו נח. ותירץ רשב"ם שזה היה ראשון לנולדים אחר מיתת אדם ולכך קראו נח שאמר י"ר שיתקן זה עוותו של זה, ולשון תפילה הוא ינחמנו ינח ממנו כלומר שיעשה לנו הנחה וקורת רוח, אבל לשם לא שייך למימר לשון תפילה אלא לשון נביאות הוא. אי נמי י"ל קודם שנולד נח. בראשית פרק י:כה (כה) וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן:

12. פירוש הרא"ש על התורה בראשית פרשת בראשית פרק ה פסוק כט

(כט) זה ינחמנו ממעשינו קבלה היתה בידם שלא תפסוק הקללה עד שיולד אדם מהול ונח נולד מהול אמרו זה ינחמנו. נמצא בשם ר' יהודה החסיד ז"ל שקודם שנולד נח לא היה להם פיסוק אצבעות והיו חורשים בידיהם ונח נולד בחילוק אצבעות ולא היה בו כח לחרוש בידיו וזה שאחז"ל מחרישות תקן להם: זה ינחמנו לפי שנתקללה הארץ בעבור אדם הראשון כשמת היה נח במקום אדם והוא הפסיק הקללה והכי איתא גם בפסיקתא דר' אליעזר:

13. הדר זקנים בראשית פרק ה

(כט) זה ינחמנו. היה לו לקוראו מנחם אלא לשון נופל על הלשון ינחמנו ינח ממנו. וא"ת אמאי והא אמרי' נביא גדול היה למך שקרא בנו נח. י"ל ראה שהיה לו פיסוק אצבעות וכל ראשי האצבעות דבוקות יחד. עי"ל דבשעה שנולד מת אדם הראשון:

14. פענח רזא בראשית פרשת בראשית

Rabbi Yitzchak son of Rabbi Yehudah Ha-Levi lived in France in the late 1300's, towards the end of the era of the Tosefot. His grandfather was Rabbi Shmuel of Plaiza, a prominent Ba'al Ha-Tosefot. He wrote a commentary on the Torah, entitled Pa'aneach Razah, which is collected from the teachings of hundreds of Ba'alei Ha-Tosefot, most of whom are accredited by name.

ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמני וגו', תימה למה לא אמרו חז"ל בשביל כך עליו שנביא גדול הי' כאמרם על עבר בקראו לבנו פלג על כי בימיו נפלגה וגו' וי"ל כי למך לא אמר בדרך נבואה רק שהתפלל כך דרך תפלה, שכשמת אדם נולד נח והתפלל יתקן זה עיוותו של זה ובמדרש אבכיר אמרו שכל הנולדים קודם נח היו ידיהם אדוקות שלימות מבלי פירוד וחילוק אצבעות כי לא היו צריכים לעבוד אדמה ונח נולד עם חתוך אצבעות ומזה הבין למך שיהי' זה צריך לכך לעבודת האדמה (וזהו דקדוק לשון מעצבון ידינו מן האדמה שעד עתה הי' לנו עצב ידים מה מכח האדמה, ממעשנ"ו ומעצבו"ן ידינ"ו, בגימט' ידי"ם הי"ו בל"י חילו"ק האצבעו"ת) הקשה הר"ר שמואל מה לנו במנין שנות כל הרשעים האלה ובחייהם, ותירץ לידע מהם שנות העולם מעת בריאתו, ג"ן:

15. בראשית פרק ד, כב

(כב) וְצִלָּה גַם־הִוא יָלְדָה אֶת־תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל־חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל וַאֲחוֹת תּוּבַל־קַיִן נַעֲמָה:

16. רש"י בראשית פרשת בראשית פרק ד פסוק כב

לוטש כל חרש נחשת וברזל - מחדד אומנות נחשת וברזל, כמו (איוב טז ט) ילטוש עיניו לי. חורש אינו לשון פועל אלא לשון פועל שהרי נקוד קמץ קטן. וטעמו למטה, כלומר מחדד ומצחצח כל כלי אומנות נחשת וברזל:

17. מדרש תנחומא (בובר) פרשת בראשית סימן ל

אמר ר' יהושע זש"ה מי פעל ועשה קורא הדורות מראש (ישעיה מא ד), ואילו זכו הדורות היה הקדוש ברוך הוא קורא שמותם כשם שקרא לאדם ולחוה, שנאמר ויברך אותם ויקרא את שמם אדם (בראשית ה ב), וכן אתה מוצא כשהיה הקדוש ברוך הוא רואה צדיק נולד, הוא בכבודו קורא אותו שמו, קרא לנח שהיה צדיק, שנאמר ויקרא את שמו נח (שם /בראשית/ ה כט), קרא לאברהם, שנאמר והיה שמך אברהם (שם /בראשית/ יז ה), וכן יצחק, וכן יעקב, וכן שלמה,

18. מדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה - בראשית אות כו

דף י"ח, ע"א (לבר' ה', כ"ח). ויחי למך שתים ושמונים שנה ומאת שנה ויולד בן. מהו ויולד בן, שממנו נברא העולם. ילמדנו. ויקרא את שמו נח (שם, כ"ט). וכי נביא היה, א"ר שמעון למודים היו, שבשעה שאמ' הב"ה לאדם ארורה האדמה וגו' (שם, ג', י"ז), אמ' לפניו: רשל"ע, עד מתי, א"ל: עד שיולד אדם מהול, כיון שנולד נח, מיד ידע למך, אמ': ודאי זה ינחמנו וגו'. מהו ממעשנו, קודם שנולד נח היו זורעין חטים וקוצרים קוצים ודרדרים, כיון שנולד נח חזר העולם ליישובו, זורעים חטים וקוצרים חטים, שעורים וקוצרים שעורים. ולא עוד אלא עד שנולד נח עושין מלאכה בידיהם, לכך נאמ' ומעצבון ידינו, נולד נח התקין להם מחרשות וקרדומות ומגלות וכל מיני מלאכה. ילמדנו.

19. בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה יד

י ויהי האדם לנפש חיה, רבי יהודה אמר מלמד שעשה לו עוקץ כחיה, וחזר ולקחו ממנו מפני כבודו, ר"ה אמר עשאו עבד מכורן בפני עצמו דאי לא לעי לא נגיס, הוא דעתיה דרבי חנינא דאמר (איכה א) נתנני ה' בידי לא אוכל קום לעי באורייתא בלילא וביממא לא מטי, ר' שמואל חתניה דרבי חנינא חברהון דרבנן אמר כאן הוא עושה נשמה נפש, ולהלן הוא עושה נשמה רוח, מנין ליתן את האמור כאן להלן, ואת האמור להלן כאן, תלמוד לומר חיים חיים לגזירה שוה.

Midrash Rabbah - Genesis XIV:10 - AND MAN BECAME A NEFESH HAYYAH (E.V. ‘LIVING SOUL’). Judah b. Rabbi said: This teaches that He provided him with a tail, like an animal, but subsequently removed it from him for the sake of his dignity.

20. בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה כג:ו

ולשת גם הוא יולד בן ויקרא את שמו אנוש, בעון קומי אבא כהן ברדלא אדם שת אנוש ושתק, אמר ע"כ בצלם ובדמות מכאן ואילך נתקלקלו הדורות ונבראו קינטורין, ד' דברים נשתנו בימי אנוש בן שת, ההרים נעשו טרשים, והתחיל המת מרחיש, ונעשו פניהן כקופות, ונעשו חולין למזיקין, א"ר יצחק הן הן שגרמו לעצמן להיות חולין למזיקין, מה בין דגחין לצלמא, למאן דגחין לבר נש.

Midrash Rabbah - Genesis XXIII:6 -AND TO SETH, TO HIM ALSO THERE WAS BORN A SON; AND HE CALLED HIS NAME ENOSH (IV, 26). Abba Cohen Bardela was asked: ' [Why does Scripture enumerate] Adam, Seth, Enosh, and then become silent? ‘ ‘Hitherto they were created in the likeness and image [of God],’ he replied, ‘but from then onward Centaurs were created.’ Four things changed in the days of Enosh: The mountains became [barren] rocks, the dead began to feel [the worms], men's faces became ape-like, and they became vulnerable to demons. Said R. Isaac: They were themselves responsible for becoming vulnerable (hullin) to demons, [for they argued]: What is the difference whether one prostrates himself before an image or prostrates himself before man? Hence, Then man became degraded to call upon the name of the Lord

[A centaur (from Greek: Κένταυρος, Kéntafros) or hippocentaur is a mythological creature with the head, arms, and torso of a human and the body and legs of a horse.]

21. ילקוט שמעוני תורה פרשת בראשית רמז מב

ד"א ויולד בן [ה, כ"ח] שממנו נבנה העולם, זה ינחמנו [ה, כ"ט] וכי נביא היה למך אר"ש בן יהוצדק מסורת היה לאדם כשנאמר לו ארורה האדמה בעבורך אמר לפניו רבש"ע עד מתי א"ל עד שיולד אדם מהול ממעי אמו וכיון שנולד אמר זה ינחמנו, ת"ר רשע בא לעולם רעה באה לעולם שנאמר בבא רשע בא גם בוז אבד רשע מן העולם טובה באה לעולם שנא' ובאבוד רשעים רנה, צדיק נפטר מן העולם רעה באה לעולם שנאמר הצדיק אבד ואין איש שם על לב וגו', צדיק בא לעולם טובה באה לעולם שנאמר זה ינחמנו ממעשנו [ה, כ"ט]:

בראשית פרק ט, כ-כב

(כ) וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם: (כא) וַיֵּשְׁתְּ מִן־הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה: (כב) וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי־אֶחָיו בַּחוּץ:

בראשית פרק ג, יז-כ

(יז) וּלְאָדָם אָמַר כִּי־שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן־הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: (יח) וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת־עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה: (יט) בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל־הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי־עָפָר אַתָּה וְאֶל־עָפָר תָּשׁוּב: (כ) וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל־חָי:

 שער הגלגולים - הקדמה כג

 ונמצא כי כאשר נולד האדם, וקוראים לו אביו ואמו שם אחד העולה בדעתם, אינו באקראי ובהזדמן, כי אם הקב"ה משים בפיו השם ההוא המוכרח אל הנשמה ההיא, כמש"ה אשר שם שמות בארץ, כפי מקום האבר שבאדם העליון, אשר ממנו חוצב, והשם הזה נרשם למעלה בכסא הכבוד כנודע, ולכן ארז"ל שמא גרים. גם זהו טעם אל ר' יהושע ' קרחה ור"מ דהוו בדקי בשמא. והנה גם את זה לעומת זה עשה האלהים, וכמו שיש שם קבוע אל הנשמה הקדושה אשר באדם, והוא השם שקוראים לו אביו ואמו בעת שנמול כנודע, כך יש שם קבוע בקליפה, שהוא היצה"ר הנכנס באדם מיום שנולד, ונמצא שכל אדם יש לו שני שמות, אחד מצד הקדושה, ואחד מצד הקליפה. והנה אם האדם בהיותו בחיים חיותו בעה"ז, היה יכול להשיג ולדעת מה שם הקליפה ההיא אשר בו, היה יכול לחקור מהיכן נחצבה, ובאיזה בחינה היא באדם הבליעל ועי"כ היה יודע מקום הפגם, ומציאותו תקון הצריך לו, והיה יכול לתקן הפגם ההוא בנקל, ועי"כ היתה הקליפה ההיא נפרדת ממנו בנקל בחייו, ולא היה צריך להפרידה ממנו ע"י חבוט הקבר כלל. ולכן כשנפטר האדם הצדיק, אינם שואלים ממנו מה שמו מסטרא אחרא, כי כיון שבחייהם טרחו וסבלו היסורין להפריד מעליהם הקליפה ההיא כנ"ל, ובקלות גדול נגמרת להפרד ע"י חבוט הקבר. אבל הרשע, שאדרבא גרם לקשרה בחוזק גדול בו, צריכים מכות ועונשים גדולים להפרידה ממנו בחבוט הקבר. ואלו היה יודע בחייו שמו דמסטרא אחרא, היה מתקן הדבר בחייו בקלות גדול, ולכן מכים אותם הכאות נמרצות, על שאינם יודעים אותו השם כנזכר, ולא חקרו לדעת אותו בחייהם, כיון שלא רצו לטרוח במעשיהם, כדרך שטרחו הצדיקים:

ספר לשם שבו ואחלמה - ספר הדע"ה חלק ב - דרוש ד ענף כא סימן א

וכן נכנסו עוד בזה נדב ואביהוא ג"כ וגם הם לא עמדו בזה וכמ"ש בזוה"ק הנז' ע"ג רע"ב בענין נח כנ"ל ואמרו. כגוונא דא בני אהרן דתנינן שתויי יין הוו. כי מאן יהיב לון חמרא בההוא אתר למשתי כו' אלא ודאי מההוא חמרא רוו דכתיב ויקריבו לפני ה' אש זרה. כתיב אש זרה וכתיב לשמרך מאשה זרה וכלא חד מלה כו'. וכן בפ' וישב קצ"ב א'. אדם הראשון אנתתיה סחטא ליה ענבין וגרימת ליה מותא ולכל ישראל ולכל עלמא. נח אתא להני ענבין ולא אתנטר כדקא יאות מה כתיב וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה בה"א. בני אהרן שתו חמרא מנייהו וקריבו קרבנא בההוא חמרא ומיתו. ובג"כ כתיב ענבימו ענבי רוש אשכלות מרורות למו כו'.

זוהר כרך א (בראשית) פרשת נח דף עג עמוד א

ויחל נח איש האדמה ויטע כרם ר' יהודה ור' יוסי חד אמר מגן עדן (אתרכבת) אתתרכת ונציב לה הכא וחד אמר בארעא הות ועקר לה ושתל לה ובההוא יומא עבדת איבין וניצת לבלבין וענבים והוה סחיט לה ושתי מן חמרא ורוי, ר' שמעון אמר רזא דחכמתא איהו הכא בהאי קרא כד בעא נח למבדק בההוא חובא דבדק אדם הראשון לאו לאתדבקא ביה אלא למנדע ולאתקנא עלמא ולא יכיל, סחט ענבין למבדק בההוא כרם כיון דמטא להאי (ד"א כדין) וישכר ויתגל ולא הוה ליה חילא למיקם ובגין כך ויתגל גלי פרצה דעלמא דהוה סתים, בתוך אהלה כתיב בה"א, ועל דא כתיב ואל תקרב אל פתח ביתה, בתוך זוהר כרך א (בראשית) פרשת נח דף עג עמוד ב אהלה דההוא כרם, כגוונא דא בני אהרן דתנינן שתויי יין הוו, וכי מאן יהיב לון חמרא בההוא אתר למשתי, אי ס"ד דאינון חציפין הוו דרוו חמרא לאו הכי אלא ודאי מההוא חמרא רוו דכתיב (ויקרא י') ויקריבו לפני יי' אש זרה כתיב הכא אש זרה וכתיב התם (משלי ז') לשמרך מאשה זרה וכלא חד מלה, וכן כגוונא דא וישת מן היין וישכר ויתגל

AND NOAH THE HUSBANDMAN BEGAN AND PLANTED A VINEYARD. R. Judah and R. Jose differed as to the origin of this vine. One said that it came from the Garden of Eden and Noah now planted it here. The other said that it had been on the earth before the Flood and Noah had plucked it and now replanted it. On the same day it blossomed, ripened, and brought forth grapes. Noah then pressed out from them wine, drank of it and became drunken. R. Simeon said: ‘There is a mystical allusion in this verse. When Noah began to probe into the sin of Adam, not for purpose of practicing it but in order to understand it, and so warn the world against it, he pressed grapes in order to make researches into that vineyard. But when he reached that point he was “drunken and uncovered”-he lost his (mental) balance and uncovered the breach of the world which hitherto had been closed up. WITHIN HIS TENT. It is written oholoh (lit. her tent), an allusion to the idea contained in the passage, “And come not nigh the door of her house” (Prov. V, 8), “her tent” implying the tent of that vineyard. The same explanation applies to the case of the sons of Aaron, who, we have been taught, were drunk from wine (when they sinned). Who then, gave them wine at that place to drink? And is it conceivable that they would dare to get drunk at such a time? But in reality the wine which made them drunk was this same wine of Noah, as it is written, “and they offered strange fire before the Lord” (Lev. X, 1), an analogous term to which is found in the passage, “That they may keep thee from the strange woman” (Prov. VII, 5): all these terms allude to one and the same thing. The same sense, then, underlies the verse, “And he drank of the wine and was drunken, and he was uncovered within his tent.”