:sources for
Tu B’shvat
?A Holiday of trees and Ecology
הרב ארי דוד קאהן
Arikahn2@gmail.com
1. תלמוד בבלי מסכת
ראש השנה דף ב עמוד א
משנה/. ארבעה - ראשי שנים הם. באחד בניסן
- ראש השנה למלכים ולרגלים, באחד באלול - ראש השנה למעשר בהמה. רבי אלעזר ורבי
שמעון אומרים: באחד בתשרי. באחד בתשרי - ראש - השנה לשנים, ולשמיטין, וליובלות,
לנטיעה, ולירקות. באחד בשבט - ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי, בית הלל
אומרים: בחמשה עשר בו.
Mishnah. There
are four new years. On the first of Nisan
is new year for kings and for festivals.
On the first of Elul is new year for the tithe of cattle. R. Eleazar and R. Simeon,
however, place this on the first of Tishri. On the first of Tishri is new year
for years, for release and Jubilee years, for plantation and for [tithe of]
vegetables. On the first of Shevat is new year for trees, according to the ruling of Beit
Shammai; Beit Hillel, however, place it on the fifteenth of that month.
2. רש"י מסכת
ראש השנה דף ב עמוד א
ולנטיעה - למנין שני ערלה, ואפילו נטעה
באב - כלתה שנתה הראשונה לסוף אלול, ובכולהו מפרש טעמא בגמרא.
לירקות - למעשר ירק, שאין תורמין ומעשרין
מן הנלקט לפני ראש השנה על של אחר ראש השנה.
לאילן - לענין מעשר, שאין מעשרין פירות
האילן שחנטו קודם שבט על שחנטו לאחר שבט, שבאילן הולך אחר חנטה, ובגמרא מפרש מאי
שנא שבט.
3. בית הבחירה למאירי
מסכת ראש השנה דף ב עמוד א
באחד בשבט ר"ה לאילן לענין מעשר,
שאף הפירות אינן מתעשרות מן החדש על הישן. והוקבע זמן זה לאילן מפני שהפירות אין
עשורן הולך אחר לקיטתן כירק, אלא אחר חנטת האילנות, וזמן חנטה הוא בשבט שעברו רוב
גשמים. ומפני זה קבעו ר"ה שלו באחד בשבט שלא לעשר מן הפירות שנחנטו קודם שבט
על אותן שנחנטו לאחר שבט. ובית הלל אומרים בחמשה עשר בו שנמשכו מטבת עד חצי שבט
ששה שבועות שהם חצי ימי תקופת טבת, שהתקופה נמשכת עד ניסן. וחמשה עשר בשבט הוא
תחום אמצעי שבין שתי התקופות, ומאחר שעברה חציה של תקופת טבת כבר תשש כחה, ואין כח
הקרירות חזק כל כך. והחנטה הולכת ומתגברת וחנטה הוא הוצאת פרי קטן ונקרא בלשון
לע"ז אשקאפא"ר והוא שאמרו אילן שחנטו פירותיו שהדבר מוכיח שעל הפרי עצמו
הוא אומר כן. וי"מ בענין חנטה שהוא קודם שיצא הפרי כלל אל הוצאת מה שהוא כעין
פרחים ודבר זה לא נאמר אלא בפירות שאין חיוב מעשר שלהם מן התורה. אבל כרם וזית
הואיל ותירוש ויצהר מן התורה יש להם דין אחר לענין זה כמו שיתבאר.
4. תלמוד בבלי מסכת
ראש השנה דף יד עמוד א
באחד בשבט ראש השנה לאילן. מאי טעמא? אמר
רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: הואיל ויצאו רוב גשמי שנה, ועדיין רוב תקופה מבחוץ. -
מאי קאמר? - הכי קאמר: אף על פי שרוב תקופה מבחוץ, הואיל ויצאו רוב גשמי שנה.
ON THE FIRST OF
SHEVAT IS NEW YEAR FOR TREES. What is the reason? — R. Eleazar said in the name of R.
Oshaia: Because [by then] the greater part of the year's rain has fallen and
the greater part of the cycle is still to come. What is the sense of this? What
it means is this: ‘Although the
greater part of the cycle is still to come, yet since the greater part of the
year's rain has fallen, [therefore etc.]
5. שולחן ערוך יורה
דעה סימן רצד סעיף ה
יג] הא דאמרינן שלאחר ר"ח תשרי של
שנה רביעית כל הפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט יש להם גם כן דין ערלה אע"פ
שנגמרים אח"כ, דוקא בנטיעה שהקלנו עליה בתחלתה שכיון שעברו עליה מ"ד יום
עלתה לה שנה, לפיכך החמרנו עליה בסופה, יא הא לאו הכי, לא. <י> וי"א
דלא שנא.
6. ט"ז יורה דעה
סימן רצד
(ז) כל הפירות שיחנטו בו קודם חמשה עשר בשבט. - שאף שתשרי ראש השנה
לנטיעות חמשה עשר בשבט הוא ראש השנה לאילנות:
7. ט"ז יורה דעה
סימן רצד
(ח) יש להם גם כן דין ערלה. - הטעם כל שהוא חונט בין תשרי לחמשה
עשר בשבט היינו מחמת יציקת מים שלפני ראש השנה ומאותה יציקה חונטין פירות הללו
והרי הן כאלו
8. ט"ז יורה דעה
סימן רצד
(ט) ולאחר חמשה עשר כו'. - פירוש הנחנטים אח"כ וכתב
הרא"ש בהלכות ערלה יראה דהאידנא אין חניטה בשום אילן קודם חמשה עשר בשבט ולכן
אין נזהרין בערלה אלא שלש שנים:
9. שולחן ערוך יורה
דעה סימן שלא סעיף נז
אין תורמין מפירות שנה זו על פירות שנה
שעברה, ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו; ואם תרם, אינה תרומה, צח] שנאמר:
שנה שנה (דברים יד, כב). ליקט ירק ערב ר"ה עד שלא בא השמש, וחזר וליקט אחר
שבא השמש, אין תורמין מזה על זה, שזה חדש וזה ישן. צט] וכן אם ליקט אתרוג בערב
ט"ו בשבט עד שלא בא השמש, וחזר וליקט אתרוג אחר משבאה השמש, אין תורמין מזה
על זה, ק] מפני שאחד בתשרי ראש השנה למעשרות תבואה וקטניות וירקות, וט"ו בשבט
ר"ה למעשרות האילן.
10. שולחן ערוך יורה
דעה סימן שלא סעיף קכה
קפג] באחד בתשרי הוא ראש השנה למעשר
קפד] תבואה וקטניות וירקות. ובט"ו בשבט, הוא ראש השנה למעשר האילנות.
קפה] כיצד, תבואה וקטניות שהגיעו לעונת המעשרות לפני ראש השנה של שלישית,
אע"פ שנגמרו ונאספו בשלישית, מפרישין מהן מעשר שני. קפו] וכן פירות האילן
שבאו לעונת המעשרות קודם ט"ו בשבט של שלישית, אע"פ שנגמרו ונאספו
אח"כ בסוף שנה שלישית, מתעשרין לשעבר ומפרישין להם מעשר שני. וכן ואם באו
לעונת המעשרות קודם ט"ו בשבט של רביעית, אע"פ שנגמרו ונאספו ברביעית,
מפרישין מהם מעשר עני. ואם באו לעונת המעשרות אחר ט"ו בשבט, מתעשרין להבא.
11. ספר מהרי"ל
(מנהגים) הלכות טבת, שבט, אדר
[ב] שבט הוא מלך, משום דבחמשה עשר בו הוא ראש השנה לאילנות. והוא
חל בכל יום מאחד ימי השבוע, מלבד א' ו'. ובחמשה עשר בו אין אומרים תחינה. במגנצא
ובורמיישא אומר תחינה. ולפעמים בו התקופה כדפי' לעיל.
MAHARIL, MAHARIL HACHADASHOT
Maharil (Rabbi
Jacob ben Moses Moellin) was born in Mainz ,
Germany Worms
12. שולחן ערוך אורח
חיים סימן תקעב סעיף ג
(ו) ה צבור שבקשו לגזור תענית שני וחמישי ושני, ופגע בתענית
ט"ו בשבט, התענית נדחה לשבת הבאה כדי שלא יגזרו תענית בט"ו בשבט שהוא
ראש השנה לאילנות; הגה: מיהו אם התחילו להתענות, אין מפסיקין, כמו בראש חדש וחול
המועד (ב"י).
13. שולחן ערוך אורח
חיים סימן קלא סעיף ו
נהגו יד שלא ליפול על פניהם (ל) טו בט"ו באב, ולא (לא) טז בט"ו בשבט, ולא בר"ח, ולא במנחה (לב) שלפניו,
ולא בחנוכה, וי"א גם במנחה שלפניו, (וכן נוהגין). (לג) בפורים, אין נופלים על
פניהם (יז בל"ג בעומר אין נופלין, (לד) בעי"כ אין נופלין, וכן בערב
ר"ה אפי' שחרית, מנהגים).
14. מגן אברהם סימן
קלא ס"ק טז
בט"ו בשבט - ראש השנה לאילנות. ונוהגין
האשכנזים להרבות במיני פירות של אילנות (תיקון יששכר דף ס"ב כ"ה):
15. משנה ברורה סימן
קלא ס"ק לא
(לא) בט"ו בשבט - שהוא ר"ה לאילנות [כו] ונוהגין האשכנזים
להרבות אז במיני פירות של אילנות:
חנטו קודם תשרי דחנטו משרף דקודם תשרי
וכיון שכן ליכא לאפלוגי בין שנטעה מ"ד יום לפני ראש השנה או פחות מכן.
ר"ן:
16.ספר חמדת ימים - שובבים - פרק ג
ומנהג טוב להולכים בתמים להרבות בפירות בעצם היום הזה,
ולומר דברי שירות ותשבחות עליהן כאשר הנהגתי לכל החברים אשר עמדי. ועם כי בדברי
כתבי הרב זל"הה לא נמצא מנהג זה, מ"מ לדעתי תקון נפלא הוא בנגלה ובנסתר. כי הנה הובא בירושלמי פרק י' יוחסין ז"ל ישמעו ענוים וישמחו א"ר
איבון עתיד אדם לתת דין וחשבון על שראה מיני מגדים ולא אכל.
17.תלמוד ירושלמי מסכת קידושין פרק ד דף סו טור ב /הי"ב
ר' חזקיה ר' כהן בשם רב אסור לדור בעיר שאין בה
לא רופא ולא מרחץ ולא בית דין מכין וחובשין א"ר יוסי בי ר' בון אף אסור לדור
בעיר שאין בה גינוניתא של ירק ר' חזקיה ר' כהן בשם רב עתיד אדם ליתן דין וחשבון על
כל מה שראת עינו ולא אכל רבי לעזר חשש להדא שמועתא ומצמית ליה פריטין ואכיל בהון
מכל מילה חדא בשתא
18.שו"ת שאילת יעבץ חלק ב סימן פג
ה אשר השבתי לתלמידי אשר הודיעני מאחד המתחסדים שמצא השמט'
בספרי העיר האלהית.
אודות אשר תמה עלי אדם כשר הולך לתומו שלא זכרתי מהנהגת
ספירת עומר בליל שני דפסח אחר קריאת הגדת כלך מדרך זו חליל' אל יהא חלקך עם
הסומכים ע"ד קבלה מחודשת משובשת שהיא רשת לצודד נפש יקרה ח"ו אל ירד בני
עמהם ועם שונים אל תתערב. ודאי אם הי' דבר שראוי לחוש לו. הייתי מזכירו אף אם
שגיאות והשמטות מי יבין. אבל זאת וכיוצא בה. אסור להעלות על הדעת וכבר מפורש גם
בסדר תפלה שלי באר היטב שסופרין בכניסת הליל' כמ"ש בטור /או"ח/ סי'
תפ"ט ובש"ע. והטעם מוכרח דבעינן תמימות ומסתייה דבדיעבד מונין כל הליל'
בתחל' מי זה אמר ויהי. ומלבד טעם אחר לכל המצות ומצוה הבאה לידך את"ח =אל
תחמיצנה= וחביבא מצוה בשעת'….
וירא להגיד לי שראה כן בספר חמדת הימים אף כי איננו אתו כי
הוא יודע באותו ספר שהוא אחד מספרי הפוקרים ימ"ש. ויתענג על שלום ורב טוב כ"ע נפש אהובו תלמידו הנכנע הק' יעקב הכהן.
19.שו"ת שאילת יעבץ חלק ב סימן קכד
אכן
זכורני שבס' מירם חמדת הימים נמצאת תחנה שיסד נביא השקר העזתי לאמרה ביש"ק
שמברכין החודש (זולתה לא ידעתי) ואותה מלאה לה גלוליה.
רמ"ז וה"ן מספר תתי"ד לרמוז על שקוץ ש"ץ שר"י צפן
בתוכה. כמו שכבר העידותי בעם והעירותי על זאת מאז בחתימת ספר תה"ק. אך בעת
הזאת לא נמצא ספר קוסמין הלז תחת ידי אשר ראיתיו לפני כמה שנים ביד אורח עובר
עלינו. בהבטה בעלמא. ולא בא עוד לידי.
20. ספר קדושת לוי -
מסכת אבות
מחמשה עשר בשבט עד ראש חודש ניסן כאשר
היו מקדשים על פי הראיה מ"ה ימים, וכן מחמשה עשר באב עד ראש השנה מ"ה
ימים. הכלל, כי ר' אליעזר ור' יהושע, חד סבר בניסן נברא עולם, וחד סבר בתשרי נברא
עולם. והנה התוספות בראש השנה (כז. ד"ה כמאן) מפרש האדם נברא בכ"ה
באלול. ונמצא מט"ו באב עד כ"ה אלול ארבעים יום נגד יצירת הוולד. וכן
למאן דאמר בניסן נברא עולם, האדם נברא בכ"ה באדר. נמצא מט"ו בשבט עד
כ"ה אדר ארבעים יום נגד יצירת הוולד. ובאמת אנן פסקינן כשני המאן דאמרים. וזה
שאנו עושין יומא דפגרא בט"ו באב וט"ו בשבט, ונמצא ט"ו בשבט הוא
הכנה לפסח ופסח הוא הכנה למתן תורה, נמצא ט"ו בשבט הוא הכנה למתן תורה, והא
ראיה גם כן שהתורה ניתנה בסיון, ומשה רבינו ע"ה אמר משנה תורה בשבט ככתוב
בעשתי עשר חודש, הרי ראיה שחודש שבט הוא הכנה למתן תורה:
21. ספר אמרי נועם -
בשלח ט"ו בשבט
והנה שואלין ודורשין בהלכות הפסח שלשים
יום, כמו כן אצל כל המועדים. ולזה ניתקן חמשה עשר בשבט שהוא שלשים יום קודם
פורי"ם, לרמז על המתקה הנעשית בפורים. על כן מברכין 'בורא פרי העץ', להמתיק הפ"ר
עם הע"ץ שהוא ה' פעמים כד"ט. ודעת ב"ש שהוא מצד הגבורה, אמר 'אחד
בשבט', כוונתו לרמז בפירוש מנין הימים עד פורים כמנין יל"ה, וב"ה לא רצו
להזכיר הדינין בפירוש במנין הימים, ע"כ בט"ו שהוא כלול י"ה, ושלשים
יום קודם, גם כן לרמז על המתקה הנ"ל, רק ברמז לבד:
22. רמב"ם הלכות
תרומות פרק ה הלכה יא
אין תורמין מפירות שנה זו על פירות שנה
שעברה, ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו ואם תרם אינה תרומה שנאמר שנה שנה,
ליקט ירק ערב ראש השנה עד שלא באה השמש וחזר וליקט אחר שבאה השמש אין תורמין מזה
על זה שזה חדש וזה ישן, וכן אם ליקט אתרוג בערב ט"ו בשבט עד שלא בא השמש וחזר
וליקט אתרוג אחר משבאה השמש אין תורמין מזה על זה מפני שאחד בתשרי ראש השנה
למעשרות תבואה וקטניות וירקות, וט"ו בשבט ראש השנה למעשרות האילן.
23. רמב"ם הלכות
מעשר שני ונטע רבעי פרק א הלכה ב
באחד בתשרי הוא ראש השנה למעשר תבואות
וקטניות וירקות, וכל מקום שנאמר ראש השנה הוא אחד בתשרי, ובט"ו בשבט הוא
ראש השנה למעשר האילנות, כיצד תבואה וקטניות שהגיעו לעונת המעשרות לפני ראש
השנה של שלישית אע"פ שנגמרו ונאספו בשלישית מפרישין מהן מעשר שני, ואם לא באו
לעונת המעשרות אלא לאחר ראש השנה של שלישית מפרישין מהן מעשר עני, וכן פירות האילן
שבאו לעונת המעשרות קודם ט"ו בשבט של שלישית, אע"פ שנגמרו ונאספו אחר כן
בסוף שנה שלישית מתעשרין לשעבר ומפרישין מהן מעשר שני, וכן אם באו לעונת המעשרות
קודם ט"ו בשבט של רביעית אע"פ שנגמרו ונאספו ברביעית מפרישין מהן מעשר
עני, ואם באו לעונת המעשרות אחר ט"ו בשבט מתעשרין להבא.
