?Flowers and trees in Shul on Shavuot - Chukat Akum
חוקת עכו"ם
הרב ארי דוד קאהן Rabbi Ari Kahn
1.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות
פסח סימן תצד סעיף ג
הגה: ... ונוהגין ה לשטוח
[ז] עשבים (ט) בשבועות בב"ה והבתים, (י) זכר לשמחת מתן תורה.
2.
משנה ברורה סימן תצד ס"ק
י
נוהגין להעמיד אילנות בבהכ"נ
ובבתים זכר שבעצרת נידונו על פירות האילן [מ"א] [י] והגר"א ביטל מנהג
זה משום שעכשיו הוא חק העמים להעמיד אילנות בחג שלהם:
3.
חכמת אדם שער איסור והיתר
כלל פט סעיף א
...ויש לומר דהם למדו ממנו
אפילו הכי אסור אבל מה שאינו חוק לעבודה זרה אלא להבל ושטות אם כתיב בתורה מותר ואם
לא כתיב אף זה אסור ומטעם זה אסר הגר"א להעמיד אילנות בחג השבועות כמו שכתבו
האחרונים כיון שכן נהגו בחג שלהם (עבודה זרה דף י"א עמוד א' בתוספות שם ד"ה
ואי חוקה).
4.
רמב"ם הלכות עבודה
זרה פרק יא הלכה א
אין הולכין בחקות העובדי
כוכבים ולא מדמין להן לא במלבוש ולא בשער וכיוצא בהן שנאמר ולא תלכו בחקות הגוים, ונאמר
ובחקותיהם לא תלכו, ונאמר השמר לך פן תנקש אחריהם, הכל בענין אחד הוא מזהיר שלא
ידמה להן, אלא יהיה הישראל מובדל מהן וידוע במלבושו ובשאר מעשיו כמו שהוא מובדל מהן
במדעו ובדעותיו, וכן הוא אומר ואבדיל אתכם מן העמים, א לא ילבש במלבוש, המיוחד
להן, ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם, ולא יגלח מן הצדדין ויניח השער באמצע כמו
שהן עושין וזה הנקרא ב בלורית, ולא יגלח השער מכנגד פניו מאזן לאזן ויניח הפרע מלאחריו
כדרך שעושין הן, ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של עכו"ם כדי שיכנסו בהן רבים כמו
שהן עושין, וכל העושה אחת מאלו וכיוצא בהן לוקה. +/השגת הראב"ד/ ולא יבנה מקומות
כבנין היכלות עכו"ם. א"א איני יודע מהו זה אם יאמר שלא יעשה בהם צורות כמו
שהן עושים או שלא יעשה שם חמנים סימן לקבץ בו את הרבים כדרך שהם עושים.
5.
הגהות מיימוניות הלכות
עבודה זרה פרק יא הלכה א
[א] כתב הרא"ם שאין להוסיף מסברא על מה שמנו
חכמים שהיתה קבלה בידם שהוא מחקות העובדי כוכבים:
6.
ספר יראים סימן שיג [דפוס
ישן - פח]
לא תעשו כמעשיהם ובחקותיהם
לא תלכו. ויראת מאלהיך ולא תלך בחוקות הגוים ולא תעשה כמעשיהם של שבעה אומות דכתיב
בפ' ואלה המשפטים [שמות כ"ג כ"ג] והביאך אל האמורי וגו' וכתיב בתריה ולא
תעשה כמעשיהם וכתיב בפ' אחרי מות כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ
כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו פירוש אפילו אינם עובדות אלא
מעשיהם וחקותיהם שהורגלו לעשות לשם תורה שלהם הזהירה תורה עליהם וחכמים פירשו מה המעשים
וחוקים שהורגלו לעשות לשם תורה שלהם בשבת בפ' במה אשה יוצאה [דס"ז] ובתוספתא דשבת
מונה כל מה שהיתה קבלה ביד חכמים שהיו מחוקותיהם ואין להוסיף עליהם ואינם מסברא כי
אם בקבלה וכאשר הזהיר הכתוב על מעשה שבעה אומות וחוקותיהם כך הזהיר על מעשה מצרים
וחוקותיהם שהרי הוקשו זה לזה דכתיב כמעשה ארץ מצרים לא תעשו וכמעשה ארץ כנען וגו' ואף
על גב דמפרשי בתורת כהנים על עבירות לאו לאפוקי חוקות שאינם עבירות דהא תניא טובא חוקות
שאינן עבירות כדתניא [ב"ק פ"ג א'] המספר קומי הר"ז מדרכי האמורי וכו'
וכי"ב אלא להעביר על חוקות שניהן עבירות ב' לאוין לאו דעבירה ולאו דבחוקותיהם
לא תלכו והכי מתנינן בספרי כמעשה ארץ מצרים יכול לא יטעו נטיעות ולא יבנו בנינים כמותם
ת"ל ובחוקותיהם לא תלכו לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם מה היו עושים
איש נושא איש ואשה נושא אשה אשה נשאת לשנים ואיש נושא אשה ובתה לכך נאמר ובחוקותיהם
לא תלכו:
7.
רבינו נסים על הרי"ף
עבודה זרה דף ב/ב
שורפין על המלכים ולא מדרכי
האמורי. אינה מדרכי האמורי לחוש ללא תעשה כמעשיהם לפי שלא אסרה תורה אלא חוקות של
עבודת כוכבים אלו דברים של הבל ובטלה וכולן יש בהם צורך עבודת כוכבים אבל דברים של
טעם שרו ובשריפה על המלכים טעמא איכא לשרוף לכבודן כלי תשמישן לומר שאין אדם אחר
עשוי להשתמש במה שנשתמש בו הוא:
8.
שו"ת מהרי"ק
סימן פח
... לע"ד נראה
דדבר (א) פשוט דלא לאסור משום חק אלא בא' משני חלקים האחד הוא הדבר אשר אין טעמו נגלה
כדמשמע לשון חק. וכד פי' /וכדפי'/ רש"י בפי' חומש בפרש' קדושי' וז"ל
חקים אלו גזרו' המלך שאין להם טעם לדבר עכ"ל. והרמב"ן כתב וז"ל
החקי' הם גזרו' המלך אשר יחוק במלכותו בלי שיגל' תועלת' להם עכ"ל. ... וענין
השני יש לאסור משום חקו' הגוים לפי הנז' לע"ד הוא הדבר אשר שייך בו נדנוד פריצת
גדר הצניעו' והענו' ינהגו בו הגוים גם זה אסור ואם הלכ' בתנא דבריית' דספרי דקתני
שלא תאמר הואיל ויוצאין בארגמן אף אני יוצא בארגמן וכו'. הואיל ויוצאין בקלוסין אף
אני וכו' שדברו' הללו דברי שחץ וגאוה הם ולא באל' חלק יעקב אלא דברי ישראל ודרכם להיות'
צנועי' וענוים ירשו ארץ ולא לפנות אל רהבי' ואף גם זאת נרא' דהיינו דווק' כשהוא
עושה כדי להדמות אליהם ולא לתועל' ידוע' כדמשמע הלשון דקאמר שלא תאמר הואיל והם
יוצאי' וכו'. ולא קאמר סתם שלא יצא בארגמן או בקלוסן כמו שהם יוצאי' אלא ודאי נרא'
דלא שייך לאסו' משום הולך אחר חקותיה' אלא היכ' שהדברי' מראים שהישראל מתדמה אליה'
כגון שעושה מעש' התמיה אשר אין לתלות טעם בעשייתן אלא מפני חקם כדפי' לעיל לתלו' וכן
האומר הואיל והן יוצאין וכו' שהוא מכוין להתדמו' אליה' כדפי' אבל בענין אחר לא. וכ"ש
בלבישת הקאפ"א שאין איסור בדבר ופשיטא דלא דמי לאותן השנוין בתוספ' שהרי טעם לבישתה
ידוע בסימן היותם ממשיגים בחכמ' ההיא ואין לתלות לבישתה כ"א לתועלת הנמשך ממנו
הן מחמת הכבו' הן מחמת ריוח ממון שמתוך כך יצא לו שם באות' חכמ' ומאן דכאיב ליה כיבא
ליזיל לוותיה ובכה"ג לא שייך לאסור מאחר שהדבר מוכיח שאין מתכוין להתדמו' אליה'
וגם הם לא הנהיגו זאת אלא לכבוד' ולתועלת' ...
9.
בית הבחירה למאירי מסכת
סנהדרין דף נב עמוד ב
אף על פי שעיקר מניעת הליכה
בחקות עובדי האלילים אינה אלא לענין שרשי ע"ז שלא יתדמה להם במלבושיהם המיוחדים
להם ובתספורת שערם ובשאר דברים המיוחדים לכומריהם ובבנין היכלות כשלהם עד שיחשוב הרואה
עליו שהוא משלהם אעפ"כ הדבר מתפשט מדברי סופרים בהרבה דברים שאינם ממין זה כדי
שיתרחקו מהם ומאליליהם ולא ימשכו אחריהם מזו לזו ומ"מ כל מה שמצאנוהו כתוב בתורה
או בנביאים שנצטוינו לעשיתו או שהותר לנו לעשותו עושין אף על פי שדרך עובדי האלילים
בכך
10. ספר
החינוך מצוה רסב
(א) שלא ללכת בחוקות האמורי,
וכן בחוקות הגוים, שנאמר [ויקרא כ', כ"ג] ולא תלכו בחוקות הגוי אשר אני משלח מפניכם,
והוא הדין לכל שאר הגוים, כי הענין מפני שהם סרים מאחרי השם ועובדין עבודה זרה.
11. בית
יוסף יורה דעה סימן קעח אות א ד"ה אסור ללכת
א אסור ללכת בחוקות הגוים
ואין צריך לומר שלא לקסום וכו' אלא אפילו מנהג שנהגו אסור לילך בו. בספרא פרשת אחרי
מות (פרשתא ט אות ט):
וכן כתב הרמב"ם אין
הולכין בחוקות הגוים ולא מדמין להם וכו'. עד סוף הסימן בפי"א מהלכות ע"ז
(ה"א, ג). וכתב מהר"י קולון ז"ל (שו"ת מהרי"ק) בשורש פ"ח
דאין לאסור משום חק אלא באחד משני חלקים האחד הוא הדבר אשר אין טעמו נגלה כדמשמע
לשון חק וכדפירש רש"י והרמב"ן בפרשת קדושים (ויקרא יט יט) דכיון שהוא עושה
דבר משונה אשר אין בו טעם נגלה אלא שהם נוהגין כן אז נראה ודאי כנמשך אחריהם ומודה
להם דאם לא כן למה יעשה כדבריהם התמוהים ההם ותדע דכן הוא שהרי כתב סמ"ג במצות
חוקות הגוים (לאוין נ י ע"ד) וז"ל במסכת שבת מונה כל מה שהיתה קבלה ביד חכמים
מחוקותיהם ודרכי האמורי ושם עיינתי בתוספתא דשבת (פ"ז - ח) ולא תמצא שם אפילו
אחד שלא היה ניחוש ולא דבר תימה שלא נודע טעמו כאותן שמביא התלמוד בסוף פרק במה
אשה יוצאה (סז.) ויותר מהמה כפלי כפלים וכולם כיוצא בהם שאין בהם לא טעם ולא סברא ידועה
וכולם דבר ניחוש או דבר תימה וזה שכתוב בסמ"ג ששנה בתוספתא חוקותיהם ודרכי האמורי
חוקותיהם הם התמוהים ודרכי האמורי הם הניחושים ואם [כי] בכולם שנה הרי זה מדרכי האמורי,
או פירש לנו הסמ"ג ששני דרכי האמורי יש אחד משום ניחוש ויש אחר משום חוקות הגוים.
וענין השני אשר יש לאסור משום חוקות הגוים לפי הנראה לע"ד הוא הדבר אשר שייך
בו פריצת דרך הצניעות והענוה ונהגו בו הגוים גם זה אסור אם הלכה כתנא דברייתא דספרי
(דברים פ' ראה פסקא כט) דקתני שלא תאמר הואיל והן יוצאין בארגמן אף אני אצא בארגמן
הואיל ויוצאין בקלוסין אף אני וכו' שדברים הללו דברי שחץ וגאוה הם ולא באלה חלק יעקב
אלא דברי ישראל ודרכם להיות צנועים וענוים יירשו ארץ ולא לפנות אל רהבים ואף גם זאת
נראה דהיינו דוקא כשהוא עושה כדי להדמות אליהם בלא תועלת אחרת ודקדק מלשון רש"י
שאפילו מנהגן [של] ישראל במלבוש אחד והגוים במלבוש אחר אם אין מלבוש הישראלי מורה על
היהדות או על הצניעות יותר מאותו שהגוים נוהגין בו אין בו שום איסור לישראל ללבוש לבוש
הנהוג בין הגוים מאחר שהוא דרך כשרות וצניעות כאותו של ישראל: וכתב עוד שמה שכתב הרמב"ם
שיהיה הישראל מובדל מהם וידוע במלבושו לא בא לחייב להשתנות מן הגוים על כל פנים שהרי
כתב אחר כך לא ילבש במלבוש המיוחד להם ולמה לו לומר המיוחד להם לימא לא ילבש במלבוש
הדומה למלבושם אלא ודאי שלא נאסר אלא מלבוש שכבר נתייחד להם ופירשו הישראלים ממנו מפני
צניעותן או מפני דבר אחר שכיון שנתייחד להם מפני גיותם ופירשו הישראלים ממנו מפני יהדותן
אז כשלובשו הישראלי נראה כמודה להם ונמשך אחריהם אבל כשאינו מלבוש המיוחד להם על דרך
זה אין הישראל חייב להשתנות כלל ועיקר:
12. דרכי
משה הקצר יורה דעה סימן קעח
(א) וכתב הר"ן
פרק קמא דע"ז דף (שמ"ה) (ב: ד"ה ישראל) דלא אסרה תורה אלא חק עבודה
זרה או דברים של הבל ובטלה וכולן יש בהן צורך ע"ז אבל דברים של טעם שרי ולכך
שורפין על המלכים ולית בה משום דרכי האמורי דיש בזה כבוד למלך לשרוף כלי תשמישו שלא
ישתמש בהן אחר עכ"ל. ומהרי"ק כתב שורש פ"ח דאין לאסור משום חק אלא
באחד משני פנים האחד הוא הדבר שאין טעמו נגלה דכיון שהוא עושה דבר משונה אשר אין בו
טעם נגלה אלא שהם נוהגין כן אז נראה ודאי שנמשך אחריהם ומודה להם דאם לא כן למה
יעשה כדבריהם התמוהים ולכך המנהג שהנהיגו האומות שכל אחד שהוא נעשה מומחה ברפואות
בתחלה לובש מלבוש כמין קאפ"א אין איסור לישראל דהרי טעם לבישתה ידוע לסימן היותו
ממשיגי החכמה ההיא ואין לתלות לבישתה רק לתועלת הנמשך ממנה הן הכבוד הן הממון שמתוך
כך יצא לו שם באותה החכמה ומאן דכאיב ליה אזיל לבי אסיא (ב"ק מו ב). והמנהג השני
אשר יש לאסור משום חוקות הגוים הוא הדבר אשר שייך בו פריצות ונהגו בו הגוים גם זה אסור
כי ההיא דאמרינן (סנהדרין עד ב) לא תשנה ערקתא דמסאני ופירש האלפסי (שם יז ב) שמנהג
של גוים שרצועותיהן אדומות ושל ישראל שחורות דזה המנהג היה משום צניעות דאין דרך ישראל
להיות אדום לבושו וצבע השחור הוא מורה על ההכנעה ושפלות כמו שאמרו (חגיגה טז א) מי
שיצרו מתגבר עליו ילבש שחורים וכו' ולכן נהגו ישראל בשחורים וכן דבר שהוא דרך שחץ וגאוה
כי אין זה חלק יעקב אבל מנהג שנהגו ישראל במלבוש והגוים במלבוש אחר אם אין אותו של
ישראל מורה יותר על הצניעות מאותו של גוי אין שום איסור לישראל ללבוש במלבוש של גוים
מאחר שהוא דרך כשרות וצניעות כאותו של ישראל עכ"ל והאריך בתשובה משמע דכל האיסור
אינו אסור אלא כשהוא עושה כדי להדמות אליהן בלא תועלת אחרת אבל ע"י תועלת שרי
כדלעיל:
13. שולחן
ערוך יורה דעה הלכות חוקות העובדי כוכבים סימן קעח
שלא ללבוש כמלבושי עובדי כוכבים, ובו ג' סעיפים.
סעיף א - א] אין הולכין
בחוקות העובדי כוכבים (ולא מדמין להם). (טור בשם הרמב"ם) ולא ילבש מלבוש המיוחד
להם. א ב] <א> ולא יגדל ציצת ראשו כמו ציצת ראשם. ג] ולא יגלח מהצדדין ויניח
השער באמצע. ד] ולא יגלח השער מכנגד פניו מאוזן לאוזן <ב> ויניח הפרע. ה]
<ג> ולא יבנה מקומות כבנין היכלות ב של עובדי כוכבים כדי שיכנסו בהם רבים, כמו
שהם עושים. הגה: אלא יהא מובדל מהם במלבושיו ובשאר מעשיו (שם). ו] וכל זה אינו אסור
אלא בדבר שנהגו בו העובדי כוכבים לשום פריצות, כגון שנהגו ללבוש ג מלבושים אדומים,
והוא מלבוש שרים וכדומה לזה ממלבושי הפריצות, ז] או בדבר שנהגו למנהג ולחוק ואין טעם
בדבר דאיכא למיחש ביה משום דרכי האמורי ושיש בו שמץ עבודת כוכבים מאבותיהם, ד אבל דבר
שנהגו לתועלת, כגון שדרכן שכל מי שהוא רופא מומחה יש לו מלבוש מיוחד שניכר בו שהוא
רופא אומן, מותר ללובשו. וכן שעושין משום כבוד או טעם אחר, מותר (מהרי"ק
שורש פ"ח). לכן אמרו: <ד> שורפין על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי
(ר"ן פ"ק דעבודת כוכבים).
סעיף ב - מי שהוא קרוב למלכות וצריך ללבוש במלבושיהם ולדמות
להם, <ה> מותר בכל.
14. ט"ז
יורה דעה סימן קעח ס"ק ה
(ה) מותר בכל. - ואף על גב דכל הנזכר בסי' זה הוא בכלל ובחוקותיהם
לא תלכו ואין כח לחכמים לעקור דבר מן התורה מ"מ הכא שאני כיון שלא פירשה התורה
שום דבר ומסרה לחכמים והם ראו להתיר לקרובים למלכות. ב"י:
15. ביאור
הגר"א יורה דעה סימן קעח
[ז] או בדבר כו'. כמ"ש
בת"כ הנ"ל בנימוסין כו' החקוקין להם ור"ל חק הוא דבר בלתי טעם כמ"ש
בפ"ו דיומא (ס"ז ב') ואת חקותי כו' וכמ"ש רש"י בפ' קדושים חקים
אלו גזירת מלך שאין להם טעם לדבר והרמב"ן כתב ודאי שיש טעם להם אלא שאין טעמן
נגלה כמו גזירת המלך אשר יחוק במלכותו בלי שיגלה תועלתם להם וכן כל הני דחשיב בספ"ו
דשבת ובפ"ז בתוספתא כה"ג הוא וכמ"ש בגמ' שם בשלמא טוענו באבנים כו'
ושם כ"ד שיש בו משום רפואה אין כו' וז"ש אבל כו' וכן שעושין כו' וכמ"ש
בתוספתא שם האומר אל תפסוק בינינו פן תפסוק אהבתינו יש בו משום דרכי האמורי ואם מפני
הכבוד מותר ואף על גב שהאמורים הרגילו בהן אעפ"כ מותר. מהרי"ק. וכ"כ
הר"ן בפ"ק דעבודת כוכבים מש"ש שורפין על המלכים כו' לפי שלא אסרה תורה
אלא חוקות של עבודת כוכבים ודברים של בטילה וכולן יש בהן צורך עבודת כוכבים אבל דברים
של טעם שרי ובשריפה על המלכים טעמא איכא לשרוף לכבודן שלא ישתמש בהן אחר כו' וז"ש
לכן אמרו כו' וכ"ה בגמ' שם י"א א' ואי חוקה היא כו' אלא דכ"ע כו' אלא
חשיבותא היא כו' אבל בסנהדרין נ"ב ב' משמע להיפך דאמרינן שם תניא א"ל ר"י
כו' ורבנן כו' הלא"ה אף על גב דאיכא טעמא רבא משום מיתה מנולת אפ"ה היה אסור
ואמר שם דאלת"ה כו' אלא כו' משמע הלא"ה אסור ועתוס' שם ד"ה אלא כו'
ובעבודת כוכבים שם ד"ה ואי כו' ותורף דבריהם דשני חקים הן אחד לשם עבודת כוכבים
וזה אסור אף בדכתיבא באורייתא ואחד בדברים של הבל ושטות וזה מותר דוקא בדכתיבא באורייתא
ולפ"ד מש"ש אלא חשיבותא היא לאו שיש טעם בדבר כדברי הר"ן שלכך שרי אלא
ר"ל חק שלהם על אדם חשוב לשורפן ולאו משום עבודת כוכבים ולכן אמר שפיר בסנהדרין
שם דאלת"ה כו' וצ"ל לדברי מהרי"ק אדרבה שאין טעם לדבר אבל מ"מ
צ"ע דהא סייף טעמא איכא וי"ל דאי לא כתיב סייף לא היו דנין כלל בסייף וז"ש
כיון דכתיב סייף כו' ולכאורה קשה הא התזה לא כתיב אבל דברי הר"ן תמוהים מאד וכן
דברי הרב:
16. תלמוד
בבלי מסכת עבודה זרה דף יא עמוד א
שריפה חוקה היא, והא תניא:
שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי; ואי חוקה היא, אנן היכי שרפינן? והכתיב: +ויקרא
יח+ ובחוקותיהם לא תלכו! אלא, דכ"ע - שריפה לאו חוקה היא, אלא חשיבותא היא, והכא
בהא קמיפלגי, ר"מ סבר: לא שנא מיתה שיש בה שריפה, ולא שנא מיתה שאין בה שריפה
- פלחי בה לעבודת כוכבים, ורבנן סברי: מיתה שיש בה שריפה - חשיבא להו ופלחי בה, ושאין
בה שריפה - לא חשיבא ולא פלחי בה. גופא: שורפין על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי,
שנאמר: +ירמיהו לד+ בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים וגו'; וכשם ששורפין על המלכים,
כך שורפין על הנשיאים, ומה הם שורפין על המלכים? מיטתן וכלי תשמישן; ומעשה שמת ר"ג
הזקן, ושרף עליו אונקלוס הגר שבעים מנה צורי. והאמרת: מה הן שורפין עליהם? מיטתן וכלי
תשמישן! אימא: בשבעים מנה צורי. ומידי אחרינא לא?
17. תוספות
מסכת עבודה זרה דף יא עמוד א
ואי חוקה היא היכי שרפינן
- תימה מאי קפריך דלמא לעולם חוקה היא וכיון דכתיבא באורייתא לא גמרינן מינייהו דהכי
אמרינן בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף נב:) גבי מצות הנהרגין דרבנן אמרי בסייף כדרך שהמלכות
עושה ור' יהודה סבר בקופיץ ותניא אמר להם ר' יהודה לחכמים יודע אני שמיתה מנוולת היא
זו אבל מה אעשה שהרי אמרה תורה ובחוקותיהם לא תלכו אמרו לו כיון דכתיב הריגה באורייתא
אנן לא גמרינן מינייהו דאי לא תימא הכי הא דתניא שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי
אנן היכי שרפינן אלא כיון דכתיבא באורייתא לאו אנן מינייהו קא גמרינן ה"נ
וכו' וא"כ מאי פריך ומיהו הא לא קשיא דאיכא למימר דרבנן דמתניתין היינו ר' יהודה
דהתם לא חייש לכתיבה דאורייתא אכן קשיא דהכא מסקינן דלכ"ע שריפה לאו חוקה היא
והתם משמע דחוקה היא לכ"ע והוה אסירא אי לאו טעמא דכיון דכתיב וכו' לכך פירש ר"י
דתרי גווני חוקה הוו אחד שעושין לשם חוק לעבודת כוכבים ואחד שעושין לשם דעת הבל ושטות
שלהם והכא בשמעתין מיירי באותו חק שעושים לשם עבודת כוכבים וה"פ ר"מ סבר
שריפה לאו חוקה היא לעבודת כוכבים להכי פריך ואי חוקה לעבודת כוכבים אנן היכי שרפינן
והא כתיב ובחוקותיהם לא תלכו ואף על גב דכתיבא באורייתא יש לאסור כיון שלהם הוא
חק לעבודת כוכבים דומיא דמצבה כשהיו מקריבין עליה אבות היתה אהובה לפניו משעשאוה האמוריים
חק לעבודת כוכבים שנאה והזהיר עליה דכתיב (דברים טז) לא תקים לך מצבה ומסיק אלא דכ"ע
לאו חוק היא לשם עבודת כוכבים ומ"מ הוא חק הבל ושטות ובפ' ד' מיתות (סנהדרין
דף נב:) משתעי חק הוא משום חשיבות לפי מסקנא דהכא ולהכי אפילו רבי יהודה מודי דלא גמרינן
מינייהו אי כתיבא בדאורייתא ולאו חק לעבודת כוכבים הוא אבל ודאי אי לא הוה כתיבא בדאורייתא
לא היה לנו להתנהג אף במנהגן של שטות וסייף אינו כתיב בקרא אלא לשון הריגה כתיב ויש
לקיימו בקופיץ ואפילו בעיר הנדחת נמי דכתיב (דברים יג) לפי חרב איכא למימר דקופיץ הוא
בכלל חרב ורבנן סברי דאיכא טעמא התם דקופיץ מיתה מנוולת לא עבדינן כדאמרינן התם.
18. תלמוד
בבלי מסכת סנהדרין דף נב עמוד ב
גמרא. תניא, אמר להן רבי
יהודה לחכמים: אף אני יודע שמיתה מנוולת היא, אבל מה אעשה, שהרי אמרה תורה +ויקרא י"ח+
ובחקתיהם לא תלכו! ורבנן: כיון דכתיב סייף באורייתא - לא מינייהו קא גמרינן. דאי לא
תימא הכי, הא דתניא: שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי, היכי שרפינן? והכתיב ובחקתיהם
לא תלכו! אלא, כיון דכתיב שריפה באורייתא, דכתיב +ירמיהו ל"ד+ ובמשרפות אבותיך
וגו' - לאו מינייהו קא גמרינן. והכא נמי, כיון דכתיב סייף באורייתא - לאו מינייהו קא
גמרינן.
19. שו"ת
אגרות משה יורה דעה חלק א סימן פא
בדבר מלבושים שבמדינה זו
אם יש חשש איסור מלבושי נכרים והבאים לכאן מפולין אם רשאין ללובשן. י"ד מרחשון
תשי"ג. מע"כ ידידי הרב המופלג מהר"ר בנימין צוקער שליט"א.
בענין המלבושים שבמדינה
זו שאין חלוק בין ישראלים לנכרים אם מחוייבין בני פולין שבאו לפה וגם הנולדים מהם בפה
ללבוש אותן המלבושים שהיו נוהגין בפולין מצד האיסור דמלבושי נכרים ואף שהאב כבר שינה
בבואו לפה היה זה באיסור שנשאר האיסור כדאיתא בח"ס חאו"ח ס"ס קנ"ט.
והעולם כמעט כולם נוהגין היתר אף יראי ה' אם יש ממש בהיתרם.
הנה שיטת מהרי"ק בשורש
פ"ח שליכא שום דין שנצטרך ללבוש בגדים אחרים מהנכרים ורק אם לבישת הנכרים הוא
פריצות ודרך גאוה והישראלים הנהיגו שלא ללובשם יש בזה האיסור. וכן אם הוא בלא שום טעם
וצורך אלא לחוק הבל ושטות אסור שהלבישה בזה מראה שהוא רק להדמות אליהם דאל"כ למה
יעשה כדברים התמוהין האלה ובזה משמע שאסור אף שלא הנהיגו עדין ישראל כלום. ופסק כן הרמ"א
בסי' קע"ח אך הרמ"א נקט בטעם איסור ענין השני כשלבישתן הוא בלא טעם וצורך
טעם אחר דאיכא למיחש שיש בו משום דרכי האמורי ושיש בו שמץ עכו"ם והוא מהר"ן
ע"ז דף י"א שכתב שלא אסרה תורה אלא חוקות של עכו"ם ודברים של הבל ובטלה
וכולן יש בהן צורך עכו"ם עיין שם. ואפשר שפליגי בדבר שאין שייך כלל חשש שמץ
עכו"ם ונחוש, שלמהרי"ק יהיה אסור ולהר"ן ופסק הרמ"א יהיה מותר.
ועוד חידש מהרי"ק
קולא שאף באלו שהוא בלא טעם וצורך אלא לחוק הבל ושטות אינם אסורין אלא כשהוא עושה כדי
לדמות אליהם ולא לתועלת ידועה והוכיח זה מתוספתא שתניא האומר אל תפסוק בינינו
פן תפסק אהבתנו יש בו משום דרכי האמורי ואם מפני הכבוד מותר הרי לך דכל שהוא משום תועלת
וכבוד מותר אף על גב דהרגילו בו אמוריים משום חוקם ומטעם זה התיר הקפ"א לרופאים
אף אם היה באופן האסור בלא זה כגון אם היו לובשין משום חוקם או בגד שיש בו נדנוד פריצת
צניעות וענוה דמ"מ כיון שהוא לובש לתועלת מותר. (ובזה אפשר שיש להצריך שיהא ניכר
שעושה רק לתועלת ולא מחמת שרוצה להתדמות לעכו"ם כדהבאת ממהר"מ שיק. ואין
מובן לשון שיהא מוכרח מתוך מעשיו שהבאת ממהר"מ שיק שזה א"א להכיר מתוך הלבישה
אלא הכוונה נראה שידוע לכל שיש בהלבישה תועלת וממילא הוא כאנן סהדי שבשביל התועלת הוא
לובש ולא מצד התדמות לעכו"ם). זהו גם כוונת הרמ"א כיון שהביא זה ממהרי"ק
ובמהרי"ק מפורש כן. וא"כ פשוט שאין שום שמץ איסור בסתם בגדים שלובשין במדינה
זו אף שגם הנכרים לובשין בגדים אלו מדין מלבושי נכרים דאין בהם חשש שמץ עכו"ם
ונחוש וגם לא דבר תמוה אלא לנוי וכדומה.
וגם בל"ז אין שייך
איסור מלבושי נכרים דהא כמעט כל בני ישראל לובשין מלבושין אלו וא"כ מי אומר שהם
מלבושי נכרים והישראלים לובשין בכאן במלבושיהם ומדוע לא נאמר שמתחלה הם גם מלבושי ישראל
דלא נקבע כלל מתחלה להנכרים ואח"כ גם להישראלים דמתחלה הא נעשו גם לישראלים. ולכן
אף להגר"א בבאוריו סוף סק"ז שפליג על הר"ן ומהרי"ק והרמ"א
וסובר דבכל מלבוש המיוחד לנכרים אסור ג"כ הא מתיר בגדים שהיינו לובשין בלא"ה
פי' לא בשביל שהנכרים לובשין באלו אף שקדמו הנכרים ללובשן וכ"ש באלו הבגדים במדינה
זו דלא קדמו הנכרים כלל דמתחלה הם גם לישראלים כמו לנכרים שליכא איסור.
וא"כ אף אלו שבאו
מפולין לכאן רשאין להתלבש בבגדים שלובשין בכאן דכיון שאין איסור כלל וגם הא לא נחשבו
מלבושי נכרים כלל הרי הוא כמשנה מבגדי יהודים שבמקום אחד לבגדי יהודים שבמקום אחר שאין
שייך בזה שום חשש איסור....אבל הבגדים שיש בהן פריצות ממש שנעשו מחדש בבגדי נשים
אף שבעוה"ר כיון שגם הישראליות מלובשות בהן גם מתחלה אין להחשיבן מלבושי נכרים
מצד עצם הבגדים אבל עצם הפריצות .... אבל למעשה הא ודאי בגדים אלו יש לאסור
על הנשים מצד עצם הפריצות אף אם נימא שליכא בהו האיסור משום מלבושי נכרים. ובמלבושי
אנשים אין שייך זה. ידידו, משה פיינשטיין.
20. שו"ת
יביע אומר חלק ג - יורה דעה סימן כד
נשאלתי אם מותר לתת זר
פרחים על ארונו של המת, או יש בזה משום ובחקותיהם לא תלכו, שכן מנהג אוה"ע לעשות
למתיהם.
...ומכיון שמצאנו שבימי
רז"ל נהגו כבר בהנחת והולכת בשמים והדס על מטת המת, וכן לפני המת, לאו מנייהו
קא גמרינן, ולדידן נמי משרא שרי. (ומסתברא ודאי שאין חילוק בין שושנים ופרחים לשאר
בשמים).
איברא דחזי הוית בחי' הר"ן (סנהדרין נב:) שכ', כיון דכתיב סייף באורייתא לאו מנייהו
קא גמרינן, י"מ דה"ט משום שהתורה קדמה להם. ואינו מספיק, שבכל הדברים ג"כ
יש לך לומר שלא קדמו הם. אלא הטעם הנכון שהתורה אסרה כל מנהג מיוחד לנימוסי ע"ז,
שמא ימשכו אחריהם כמותם. [ולא ס"ל להר"ן שיש ב' עניני חקים, חק ע"ז
וחק הבל ושטות, כמ"ש התוס' (ע"ז יא) הנ"ל. וכמו שיתבאר להלן בסמוך].
ע"כ. אלא שי"ל דהתוס' יסברו כהי"מ שהביא הר"ן ז"ל, וס"ל
שאין לומר כן בכל הדברים, עד שיהיה לנו הוכחה שאנחנו קדמנו להם במנהג זה. שבלא זה הו"ל
ספקא דאורייתא ולחומרא. ומיהו במה שמבואר בדברי רז"ל אמרינן דלאו מנייהו גמרינן,
שאל"כ לא היו חז"ל מניחים לנהוג כן. ובלא"ה יש להעמיס גם בד' הר"ן
שהוא דרך הוכחה, שאילו היה בזה חק ונימוס ע"ז לא היתה התורה כותבתו, אלא היתה
אדרבה מזהירה עליו פן ימשך אחרי ע"ז ונימוסיה. [ושוב מצאתי למהר"ש שולל בסי'
/בס'/ נוה שלום (חידושי פוסקים סי' טז) שכ' ע"ד חי' הר"ן הנ"ל, דהא
דבעינן כתיבא באורייתא הוא להורות ולאמת שאין בו צורך לע"ז, אבל באמת כל שאנו
יודעים שאין בו צורך ע"ז, ויש טעם למנהג, אין בזה משום ובחקותיהם ל"ת. ע"ש].
ומעתה ה"נ במה שהוזכר בדברי רז"ל שנהגו כן, אין בזה משום ובחקותיהם ל"ת.
ומה גם שי"ל קצת דהאי דנ"ד נמי חשיב כאילו כתוב בתורה, דכתיב בדברי הימים
ב' (טז יד), גבי אסא מלך יהודה, ויקברוהו בקברותיו אשר כרה לו בעיר דוד, וישכיבוהו
במשכב אשר מלא בשמים וזנים, ופי' רז"ל (ב"ק טז:) מאי בשמים וזנים ארשב"נ
בשמים שכל המריח בהם בא לידי זמה. ע"ש. ואף שיש לצדד בראיה זו. עכ"פ נראה
שיש לנו סמוכין לומר דאף בנ"ד לאו מנייהו גמרינן. ומה גם שי"ל דלא חשיב חק
הבל ושטות, שהרי חשבוהו רז"ל לכבוד המת, והתירו לחלל יום טוב שני בעבור זאת. ודו"ק.
(ב) והנה הר"ן פ"ק
דע"ז (יא) כ' בזה"ל, שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי, פי' אינו מדרכי
האמורי לחוש ללא תעשה כמעשיהם. לפי שלא אסרה תורה אלא חוקות של ע"ז, אלו דברים
של הבל ובטלה, וכולן יש בהן צורך (נ"א סרך) ע"ז, אבל דברים של טעם שרו. ובשריפה
על המלכים טעמא איכא לשרוף לכבודן כלי תשמישן לומר שאין אדם אחר עשוי להשתמש במה שנשתמש
בו הוא. ע"כ. ומבואר דס"ל שכל שאינו חק ע"ז ויש טעם לדבר משרא שרי.
ודלא כמ"ש התוס' דתרי גווני חוקה איכא. וכן מתבאר בחי' הר"ן סנהדרין (נב:).
... ומרן הב"י /ביו"ד/ (סי' קעח) הביא מ"ש מהר"י קולון (שרש
פח), שאין לאסור משום ובחקותיהם ל"ת אלא בא' מב' ענינים. הא' הוא הדבר שאין טעמו
נגלה, כדמשמע לשון חק. וכפרש"י ורמב"ן פר' קדושים. שכיון שעושה דבר משונה
שאין בו טעם נגלה, אלא שהם נוהגים כן, אז נראה ודאי כנמשך אחריהם ומודה להם. שאל"כ
למה יעשה כדבריהם התמוהים ההם. ותדע שכ' הסמ"ג במצות חוקות העכו"ם, וז"ל,
במס' שבת (סז) מונה כל מה שהיתה קבלה ביד חכמים מחקותיהם ודרכי האמורי. ועיינתי שם
ובתוספתא דשבת ולא מצאתי אפי' א' שלא היה ניחוש ודבר תימה שלא נודע טעמו, כאותן המובאים
בש"ס, שאין בהם לא טעם ולא סברא וכו'. והענין השני הוא הדבר ששייך בו פריצת
דרך הצניעות והענוה ונהגו בו העכו"ם ג"כ אסור. להברייתא דספרי דקתני
שלא תאמר הואיל והן יוצאין בארגמן אף אני וכו', שדברים אלו דברי שחץ וגאוה הם. ואף
גם זאת נראה דהיינו דוקא כשהוא עושה כן כדי להדמות להם בלא תועלת אחרת. ודקדק כן מלשון
רש"י. וסיים, ואפי' מנהג ישראל במלבוש אחד והעכו"ם במלבוש אחר אם אין מלבוש
הישראל מורה על יהדות או צניעות יתר מאותו של העכו"ם אין שום איסור לישראל ללבוש
את המלבוש שנהוג בין העכו"ם. ע"כ. ומבואר ג"כ דנקיט כשיטת הר"ן
והריב"ש שכל שיש בו טעם ותועלת מותר, ואין צורך שיהיה כתוב בתורה. גם הרמ"א
בהגה /ביו"ד/ (סי' קעח) פסק כד' הר"ן ומהרי"ק הנ"ל. וכ"פ
מהריק"ש בהגהותיו שם. ע"ש. וקשה טובא דמה יענו כל הני רבותא להסוגיא דסנהדרין
(נב:) דקאמר דלא שרינן שריפה על המלכים אלא משום דכתיבא באורייתא. וכן סייף. וכבר תמה
מאד בביאורי הגר"א (סי' קעח) ע"ד הר"ן בזה, וכ' לדחות דבריו מההלכה.
גם במנחת חינוך (סי' רסב) עמד ע"ד מהריק"ו הנ"ל. והניח בצ"ע. ע"ש....
(ה) ולענין הלכה נראה
שהואיל ומרן הב"י הביא דברי מהר"י קולון להלכה, וכ"ה דעת הר"ן
והריב"ש, וכן פסקו הרמ"א ומהריק"ש בהגהותיהם, נראה שכן עיקר לדינא.
וכן ראיתי בשו"ת כהונת עולם (סי' עה), בענין המלבושים המיוחדים לישמעאלים אם מותר
לישראל ללבוש כמותם, והרב הפוסק מהר"ח ישראל העלה להחמיר בזה. ובא רעהו וחקרו
מהר"ש שפמי והעלה להתיר עפ"ד הר"ן ומהר"י קולון. ועיניהם נשאו
אל רבם הרב המחבר כהונת עולם מהר"ם הכהן ז"ל להכריע ביניהם, ושרטט וכתב,
דלענין דינא נ"ל דלית דין צריך בשש, דהו"ל ספיקא דרבנן ולקולא. וכ"ש
שרבו המתירים. ואף על פי שהרמב"ם סובר שאיסור תורה הוא, מ"מ כיון דמהריק"ו
ראה דבריו ועכ"ז פסק להתיר, מסתיין דרב גובריה אמרה ואין אנו רשאין להרהר אחריו.
ומה גם שמרן הב"י ורבותינו האחרונים הבאים אחריו הביאו דברי המהריק"ו בפשיטות,
ואין חולק בדבר, הא ודאי דמדינא שרי. ומנהגן של ישראל תורה הוא כהלכתיה וכטעמיה של
הרב הפוסק להתיר, ואין ספק שמרוב חסידותו של הרב מהר"ח ישראל לא פנה לצדדי
ההיתר. אך אנא אמינא ולא מסתפינא דסמוך לבו לא יירא נכון לבו בטוח בה'. ע"כ. ...
21. שו"ת
משנה הלכות חלק ד סימן קטו
עוד זאת למודעי אני צריך
דהמהרי"ק כתב בתשובה פ"ח הנ"ל דודאי אין איסור ללבוש אלא כל מלבושי
עכו"ם דאז עושה להתדמות להם אבל כל שלא לבש אפילו רק מלבוש אחד שלא כהם כבר לא
עבר אחוקותיהם ודבריו מוכרחים והגע עצמך דאל"כ איך מותר לקנות נעלים בחנות שהולכים
בהם עכו"ם וישראל ובזה ודאי רובא דרוב דעולם אינם מקפידים וכן קונים מכנסים וחלוקים
ועוד ואין פוצה פה ומצפצף וע"כ דכל שנמצא איזה שינוי כבר ניכר שהוא יהודי ואינו
רוצה להתדמות להם לא איכפת לן בשאר מלבושים. ומ"מ כל מה שאפשר לתקן ודאי חיוב
לתקן, ולכן אומר אני דאפילו אותם הלובשים מלבושים כאלו מ"מ צריך לתקן הכפתורים
והלולאות שיהיו מימין לשמאל היפוך ממה שעושים העכו"ם ובזה ודאי יראה בעצמו שאינו
רוצה להתדמות להם ויוצא ידי חובתו וזה לפענ"ד מחויב לעשות לבד מה שידוע בזה ליודעי
חן שצריך לגבר ימין על שמאל היפוך מעכו"ם והוא גורם בעונ"ה לכמה רעות ולאריכת
הגלות מה שמוסיפין כח לשמאל ומגברים על הימין ומאד ראוי לזהר בזה.
