Twitter

Sunday, February 16, 2014

Audio and Essays Parashat Vayakhel

Audio and Essays Parashat Vayakhel

New Echoes of Eden Project:
http://echoesofeden.rabbiarikahn.com/

Audio:
Shabbat; Spiritual Rehabilitation - Why was Shabbat the first law taught after the sin of the Golden Calf
http://rabbiarikahn.com/audio?id=398

The Holy Am Haaretz - 5773-The laws of Shabbat as understood by the ignorant and how this crept into Jewish practice according to the Netziv

Shabbat Creation Kabbala and Infinity - explores the relationship between building the Mishkan and Shabbat
http://rabbiarikahn.com/audio?id=456

Vayakhel Pikudei
http://rabbiarikahn.com/audio?id=403

Essays:
The Seventh Day
http://rabbiarikahn.com/writing?id=109

Shabbat: Spiritual Rehabilitation
http://rabbiarikahn.com/writing?id=111

Video:
Parshat Vayakhel
http://rabbiarikahn.com/video?id=16


Thursday, February 13, 2014

sources
http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/807117/Rabbi_Ari_Kahn/Sounds_of_War



פרשת כי תשא התשע"ד

הרב ארי דוד קאהן                                                                                                             Rabbi Ari Kahn                      
Israel Center                                                                                                                    Adk1010@gmail.com       
http://Rabbiarikahn.com                                                                        http://arikahn.blogspot.com

1.    שמות פרק לב, טו-יט
(טו) וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן־הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים: (טז) וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל־הַלֻּחֹת: (יז) וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת־קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה וַיֹּאמֶר אֶל־מֹשֶׁה קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה: (יח) וַיֹּאמֶר אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ: (יט) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל־הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת־הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר־אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מידו מִיָּדָיו אֶת־הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר:
Joshua heard the sound of the people rejoicing, and he said to Moses, 'It sounds as though there is a battle going on in the camp!' 'It is not the song of victory,' replied [Moses], 'nor the dirge of the defeated. What I hear is just plain singing'.
2.    העמק דבר על שמות פרק לב פסוק יז
(יז) וישמע יהושע וגו'. זה הספור אין בו דבר לענין העגל לפי ראות. ורק הוא בא בזה להעיר במקומו על ענין שנמצא במדרש קהלת ט' עה"פ שבתי וראה וגו'. שני דברים אמר יהושע לפני משה ולא מצא חן. היינו כאן ובעת שאמר אדני משה כלאם. גער בו משה ומה זה העירו רבותינו ז"ל בחקירה זו אלא בא ללמד על מאמרם הנפלא בס' ב"ב פי משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה. ... ובא הכתוב כאן להראות אותנו אשר לא צלחה ליהושע לדבר לפני משה דבר שיהא נושא חן אע"ג שהיה משה מבין בו כי הוא משכיל על דבר לאשור:
3.    אור החיים שמות פרשת כי תשא פרק לב פסוק יז
(יז) וישמע יהושע וגו' ברעה וגו'. צריך לדעת מה הוא כוונת אומרו בְּרֵעֹה, ומה קול זה ששמע, גם תשובת משה צריכה נביא להגיד משמעות הדברים, ויתבארו הכתובים ע"פ מאמרם ז"ל (ירושלמי תענית פ"ד ה"ה) כי הצדיקים יבחינו בקול אם לצדק אם להופכו, והשגה זה הוא השגה אלהיית אשר הנחיל ה' לגדולי עולם, והוא מה שהריח יהושע שאמר הכתוב וישמע יהושע את קול העם פירוש הברת קול שהיתה נשמעת מן המחנה של ישראל שמע בו בחינת הרע והוא אומרו ברעה, ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה אמר לו כי קול זה ששומע הוא קול מלחמה, ובחינה זה הוא בחינת הרע שהכיר בקול, או רמז באומרו קול מלחמה על מלחמת הצר שהוא ס"מ המצוי תמיד במערכת המלחמה עם האדם, והשיב משה אין קול ענות גבורה, פירוש שלא נתגברו על יצרם, ואין קול ענות חלושה, פירוש לא בחינת חולשה לבד, אלא קול ענות כי שבר מטה עוז תפארה, והכוונה שלא הרעו מעשיהם בפרט אחד מפרטי התורה שיחליש אדם ולא יגוע, אלא עקרו הכל ששקולה עבודה זרה כנגד כל התורה כולה (חולין ה' א). ואולי שרמז באומרו סמוך לענות תיבת אנכי על השכינה בסוד (דברים ל"ב י"ח) צור ילדך תשי, וזה הוא שיעורה קול ענות של אנכי שומע, ותיבת שומע חוזרת על יהושע שאמר קול מלחמה במחנה אמר לומר כי קול זה ששומע הוא קול שיגיד שברון השכינה בסוד (משלי י') ובן כסיל תוגת אמו, אחר שכתבתי זה מצאתי מאמר הזוהר (ח"ב קצ"ה א) וזה לשונו מהו ברעה וגו' דההוא קלא דסטרא אחרא הוא ויהושע אסתכל בההוא קלא דהוא סטרא דרעה, מיד ויאמר אל משה עד כאן, והוא ככל הכתוב לחיים:
4.    מדרש אגדה (בובר) שמות פרשת כי תשא פרק לב סימן יז
[יז] וישמע יהושע את קול העם בְּרֵעֹה. הפך ערב תיוצאהו. כי אותם ערב רב הם שעבדו את העגל, והראייה שאמרו אלה אלהיך ישראל, לא אמרו אלה אלהינו:
5.    תרגום אונקלוס שמות פרשת כי תשא פרק לב פסוק יז
(יז) ושמע יהושע ית קל עמא כד מיבבין ואמר למשה קל קרבא במשריתא:
6.    תרגום יונתן שמות פרשת כי תשא פרק לב פסוק יז
(יז) וּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ יַת קַל עַמָּא כַּד מְיַבְּבִין בְּחֶדְוָא קֳדָם עִיגְלָא וַאֲמַר לְמשֶׁה קַל סִידְרֵי קְרָבָא בְּמַשְׁרִיתָא:
כתר יונתן שמות פרשת כי תשא פרק לב פסוק יז
(יז) וישמע יהושע את קול העם כאשר מריעים בשִׂמחה לִפני העגל ויאמר למשה קול מערך מִלחמה במחנה:

7.    רש"י שמות פרשת כי תשא פרק לב יז-יח
(יז) בְּרֵעֹה - בהריעו, שהיו מריעים ושמחים וצוחקים:
(יח) אין קול ענות גבורה - אין הקול הזה נראה קול עניית גבורים הצועקים נצחון ולא קול חלשים שצועקים וי או ניסה:
קול ענות - קול חרופין וגדופין המענין את נפש שומען כשנאמרין לו:

8.    רד"ק מיכה פרק ד
(ט) אתה למה תריעי רע - ענינה ענין תרועה לאבל כמו ותרועה בעת צהרים ורע שם וממנו את קול העם בְּרֵעֹה ואמר זה כנגד ציון וירושלם ואמר לשון נקבה כנגד העיר או כנגד הכנסה אמר עתה שאת קרובה לגלות מארצך למה זה תתאבלי ותבכי עוד זכרו יום הנחמה והישועה:

9.    אבן עזרא שמות (הפירוש הארוך) פרשת כי תשא פרק לב:יז-יח
(יז) וישמע יהושע שנשאר בתחתית ההר. בְּרֵעֹה מגזרת תרועה, כמו אשא דעי (איוב לו, ג), שהוא מן ידע. ככה יאמר מן רעה ירע, וכמוהו למה תריעי רע (מיכה ד, ט):(יח) ויאמר אמר הגאון, כי גם אלה דברי יהושע. ולפי דעתי שהם דברי משה. והעד, הכתוב אחריו: ויהי כאשר קרב אל המחנה (שמות לב יט). חלושה שם, כמו גבורה. קול ענות כמו נגינות. וזהו ויקומו לצחק (שמות לב ו):
10. רבינו בחיי שמות פרשת כי תשא פרק לב פסוק יז
(יז) את קול העם בְּרֵעֹה. כתיב בה"א, כי היו מריעין לפני העגל בה' קולות כשם שהיו עושין לצלם הזהב שעשה נבוכדנצר שכתוב בו: (דניאל ג, ז) "קל קרנא, משרוקיתא, קתרוס, סבכא, פסתנרין". ועוד תכלול מלת "בְּרֵעֹה", כי היו מושכין כח מן הכוכב שהוא מאדים ששמו "רעה", ולכך הזכיר מחול שהוא כלי זמר כנגד כוכב מאדים, ולכך הזכיר לו אהרן: "אתה ידעת את העם הזה כי ברע הוא", כי הרע נמשך מן הכח הנקרא רעה.
והנה יהושע לא עלה עם משה להר, גם לא היה עם ישראל, כי מלת "וישמע" תורה כן, אך היה בתחתית ההר, מצפה למשה עד רדתו,
11. דניאל פרק ג פסוק ז
כָּל־קֳבֵל דְּנָה בֵּהּ־זִמְנָא כְּדִי שָׁמְעִין כָּל־עַמְמַיָּא קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא קיתרס קַתְרוֹס שַׂבְּכָא פְּסַנְטֵרִין וְכֹל זְנֵי זְמָרָא נָפְלִין כָּל־עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא סָגְדִין לְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא:
Therefore at that time, when all the peoples heard the sound of the horn, pipe, harp, trigon, psaltery, and all kinds of music, all the peoples, the nations, and the languages, fell down and worshipped the golden image that Nebuchadnezzar the king had set up.
12. צרור המור על שמות פרק לב פסוק יז
וישמע יהושע את קול העם ברעה. שהיה ממתין לרבו במקום שהניחו שם. וכששמע הקול, חשב שהיו מריבין אלו עם אלו, ואמר קול מלחמה במחנה. והנה יהושע אינו ניצל מטעות, כי היה לו לידע כי משה היה לו אזנים כמוהו וישמע קול העם. וכל שכן כי היה לו לחשוב כי משה היה יורד מן ההר, ואין דבר נעלם מן המלך. ולזה כוונו רבותינו ז"ל (קה"ר ט, יא) באומרם, שני דברים אמר יהושע לפני משה ושניהם לא יישרו בעיניו. זה הראשון, והאחר (במדבר יא, כח) אדוני משה כלאם:
13. רמב"ן שמות פרשת כי תשא פרק לב פסוק יח
(יח) וטעם קול ענות אנכי שומע - איננו מפני ידיעתו הדבר, כי היה אומר קול ענות הוא, אבל הטעם כי משה אב בחכמה הוא ומכיר ניגוני הקולות, ואמר כי קול ענות הוא הנשמע אליו. וכך אמרו בהגדה (במדרש רבה קהלת ט יא) שאמר לו משה מי שעתיד לנהוג שררה על ישראל אינו מבחין בין קול לקול. והנה משה בענותנותו הגדולה לא הגיד הענין ליהושע, כי לא רצה לספר בגנותן של ישראל, אבל אמר לו כי קול שחוק הוא:
14. עזרא פרק ג, יב-יג
(יב) וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת־הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל וְרַבִּים בִּתְרוּעָה בְשִׂמְחָה לְהָרִים קוֹל: (יג) וְאֵין הָעָם מַכִּירִים קוֹל תְּרוּעַת הַשִּׂמְחָה לְקוֹל בְּכִי הָעָם כִּי הָעָם מְרִיעִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְהַקּוֹל נִשְׁמַע עַד־ לְמֵרָחוֹק: פ
15. מלבי"ם שמות פרשת כי תשא פרק לב:יז- יח
(יז) וישמע. י"ל שמשה הגיד ליהושע מ"ש לו ה', וכאשר שמע קול תרועה שבמחנה שזה מורה לפעמים על מלחמה, אמר קול מלחמה במחנה, וזה סימן שיש מקנאים על מעשה העגל עד שעמדה מלחמה בין שני הכתות:
(יח) ויאמר משה. אם היה הקול קול מלחמה היה צריך להשמע שני מיני קולות קול של המנצחים שמשמיעים קול גבורה ותרועת נצחון, וקול של המנוצחים שמשמיעים קול שבר ויללה שהוא ענות חלושה, ואין אחד משני אלה רק קול ענות וצעקה:
16. רשב"ם שמות פרשת כי תשא פרק לב פסוק יח
(יח) חלושה - נצחון. כדכת' ויחלוש יהושע:
17. משך חכמה שמות פרשת כי תשא פרק לב פסוק יז
(יז) ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה. הענין על פי מה דאמרו במסכת תענית (כא, א): אלפא ור' יוחנן... מדקא שמענא, שמע מינה לדידי קימא שעתה. וכאן ראוי היה ליהושע לנקום נקמת ה' כי הוא נלחם בחרבו עם עמלק. וזה שאמר "קול מלחמה וכו'" דהיה סבור שעמלק בא עוד הפעם להילחם בישראל, ואין זרעו של עשו נופל אלא ביד זרעה של רחל, כדאמר פרק יש נוחלין (בבא בתרא קכג, ב), ולכן היה על ידי יהושע שבא מאפרים בנו של יוסף. "ויאמר משה וכו' קול ענות אנכי שומע", - שאתה לא שמעת, רק אני שמעתי, שמע מינה שבדידי תלוי הדבר, ולכן "התיצב וכו' וישק את בני ישראל" (להלן פסוק ב) ודו"ק.
18. שמות פרק יז, ח-טז
(ח) וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם־יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם: (ט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר־לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל־רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי: (י) וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר־לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה: (יא) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק: (יב) וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ־אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד־בֹּא הַשָּׁמֶשׁ: (יג) וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת־עֲמָלֵק וְאֶת־עַמּוֹ לְפִי־חָרֶב: פ (יד) וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי־מָחֹה אֶמְחֶה אֶת־זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: (טו) וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי: (טז) וַיֹּאמֶר כִּי־יָד עַל־כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר: פ
19.  פירוש מהר"י קארו ז"ל על התורה - שמות פרק לב פסוק יז
וישמע יהושע את קול העם וגו'. יש להקשות שאם יהושע אמר קול מלחמ' במחנה מה השיב לו משה אין קול ענות היל"ל אין קול מלחמה. אבל הכונה כשקיבלו ישראל את התורה ראה יהושע את ישראל כי היו כולם באהבה ובאחוה לקבל התורה כמו שאחז"ל ויחן שם ישראל וגו' למה כתיב ויחן לומר שכולם היו חונים בלב אחד באהבה ובאחוה ועתה כששמע קול העם אמר קול מלחמה במחנה רוצה לומר במלחמתה של תורה

20. רש"ר הירש שמות פרשת כי תשא פרק לב פסוק יח
קול עַנּות - הווה אומר: קול משפיל ומחליש, קול המביא עלינו רפיון כוח. לא התגובה וההד, שקולות אלה מעוררים בליבנו, מרפים את ידינו, אלא הקולות עצמם ומה שהם מביעים, דהיינו ההוללות המוסרית המרומזת באות ה"א שבתיבת "רעֹה". אפשר גם ש"עַנּות" מציין החלשה וחילול במובן המיני, כנאמר: "נשים בציון ענו" (איכה ה, יא). והרי מסורת בידנו, שהנשים לא השתתפו במעשה העגל (עי' תנחומא, כי תשא ד"ה וירא העם). אם כן, ייאמר כאן שמשכו את הנשים בכוח אל מעגל ההוללות שמסביב לעגל, והתנגדותן גרמה להן סבל רב.

21. שמות פרק כד, יג-טו
(יג) וַיָּקָם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל־הַר הָאֱלֹהִים: (יד) וְאֶל־הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ־לָנוּ בָזֶה עַד אֲשֶׁר־נָשׁוּב אֲלֵיכֶם וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם מִי־בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם:

22. רש"י מסכת יומא דף עו עמוד א
זה יהושע - שעלה עם משה עד תחומי ההר שנאמר (שמות כד) ויקם משה ויהושע משרתו ויעל משה אל הר סיני והמתין לו יהושע שם כל ארבעים יום שנאמר וישמע יהושע את קול העם ברעה למדנו שלא היה עמהם ושם היה יורד לו מן כנגד כל ישראל.
23. תהלים פרק כב, כה
(כה) כִּי לֹא־בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וְלֹא־הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ:

24. חתם סופר על שמות פרק לב פסוק יז
קול מלחמה במחנה, יראה יהושע בן נון הציץ ברה"ק ולא ידע מה ניבא כי קול ענות העגל היא קול מלחמת חורבן בהמ"ק, ואמנם מרע"ה לא השיג זה כי הקב"ה העלימו ממנו דאלו נכנס משה לא"י לא עע"ז ולא נחרב בהמ"ק ויהושע השיג עתה קול מלחמת חורבן בהמ"ק ונרמז לו שלא יכנס מרע"ה לא"י, ולא רצה לרמז זה למרע"ה. [פק"ח]:

25. ספר תורת משה לחת"ס על שמות פרק לב פסוק יז
ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה, פי' דגם יהושע הבין שהוא קול ענות רק שהסברא הוא נותן שא"א שישתקו הצדיקים למעשה הזה ויש מלחמה במחנה, וגם משה חשב ג"כ זה דמה"ט הביא הלוחות ולא הניחם למעלה או שברם למעלה כי חשב שיש בהם צדיקים רק כאשר בא הרגיש שאין כאן מלחמה רק קול ענות וא"כ הי' ראוי לשבר תיכף הלוחות אלא שאין לדון עפ"י אומדנא כדאיתא במדרש רבה דלכן לא שבר הלוחות עד שראה את העגל שעשו כדי ללמוד לדורות שאין לדון עד שיראה הדיין בעיניו ע"כ המתין עד שראה בעצמו אעפ"י ששמע מהקב"ה:




Sunday, February 9, 2014

Audio and Essays Parashat Ki Tisa


New Echoes of Eden Project:

Audio:
Parshat Ki Tisa / Going Back To Prior Knowledge
http://rabbiarikahn.com/audio?id=360

Parshat Ki Tisa / Neshama Yetera

Parshat Ki Tisa / Purim And Receiving The Torah
http://rabbiarikahn.com/audio?id=377

Parshat Ki Tisa / The Glow On Moshes Face

Parshat Ki Tisa / The Merkava Experience

Parshat Ki Tisa / The Golden Calf and Aharon's Culpability

Parshat Ki Tisa / “And Out Came This Calf …” Who Is Responsible For The Golden Calf

Parshat Ki Tisa / The Calf, the Bull and the Cow


Essays:
"And Out Came This Calf ..."

My Great-Grandfather's Monument

The Golden Calf

Video:





Monday, February 3, 2014

sources for Halacha shiur חדשים לקטורת- ולכן נוהגין שלא ליתן שני ילדים לבעל ברית אחד

חדשים לקטורת- ולכן נוהגין שלא ליתן שני ילדים לבעל ברית אחד

הרב ארי דוד קאהן

1.    שמות פרק ל, א
(א) וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ:

2.    משנה מסכת יומא פרק ב משנה ד
[*] הפייס השלישי חדשים לקטרת בואו והפיסו והרביעי חדשים עם ישנים מי מעלה אברים מן הכבש ולמזבח:

3.    פירוש המשנה לרמב"ם מסכת יומא פרק ב
[ד] היו הכהנים מתברכים בהקטרת הקטורת, והיו אומרים שכל מי שמקטיר קטורת מתעשר ומתרבה הונו שנ' ישימו קטורה באפך וכו' ונאמר ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה, ולפיכך כל מי שהקטיר קטורת לא היו מניחים אותו להקטיר קטורת פעם שניה וישאר זולתו, אלא מקבצין לפייס הקטורת כל מי שלא הקטיר קטורת כלל, ולפיכך אומר חדשים לקטורת בואו והפיסו.

4.    תלמוד בבלי מסכת יומא דף כו עמוד א
גמרא. תנא: מעולם לא שנה אדם בה. מאי טעמא? - אמר רבי חנינא: מפני שמעשרת. אמר ליה רב פפא לאביי: מאי טעמא? אילימא משום דכתיב ישימו קטרה באפך וכתיב בתריה ברך ה' חילו, אי הכי עולה נמי, הכתיב וכליל על מזבחך! אמר ליה: הא - שכיחא, והא - לא שכיחא.

5.    רש"י מסכת יומא דף כו עמוד א
מפני שמעשרת - לפיכך לא היו מניחין אותו לשנות.והא כתיב וכליל על מזבחך - בההוא קרא גופיה.הא לא שכיחא - ומסתברא דכי כתיב עושר - אדלא שכיחא, דאם לא כן - נמצאו הכל עשירים.

6.    שולחן ערוך יורה דעה הלכות מילה סימן רסה סעיף יא
 הגה: מד] ונוהגין להדר אחר מצוה זו, להיות (יג) סנדק לתפוס התינוק למוהלו (הגהות מיימוני פרק ג' דמילה). מה] ויפה כח הסנדק מכח המוהל להקדימו לקריאת התורה, דכל סנדק הוי (יד) כמקטיר קטורת (מהרי"ל בשם ר"פ =רבינו פרץ=), מו] ולכן נוהגין כב שלא ליתן שני ילדים (טו) לבעל ברית אחד, כדאמרינן גבי קטורת: חדשים לקטורת (שם בשם ר"פ).

7.    ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות מילה
[א] מהר"י סג"ל כשנעשה הוא בעל ברית והוא קרוי סנדיק /סנדק/ בלשון חכמים, היה נוהג לרחוץ ולטבול עצמו להכניס התינוק בטהרה לברית. ואמר גדול מצות בעל הברית ממצות המוהל, מפני שרגליו נדמו למזבח כאילו מקטיר קטרת לשמים. ומאותו טעם כתב רבינו פרץ ע"ה מה שאין כופלין לתת בניו לבעל ברית אחד פעמים ושלש רק לכל בן בורר בעל ברית אחר, משום דאיתמר פ"ק דיומא כהן שהקטיר קטרת פעם אחת לא שינה עוד לעולם מפני שהקטרת היה מעשיר. דכתיב ישימו קטורה באפך וסמיך ליה ברך ה' חילו (דברים לג, י - יא), לפיכך בכל פעם היו מעשרין כהן אחר, ה"נ ל"ש. ומטעם זה דגדול בעל ברית יותר ממוהל אמר מהר"י סג"ל דמקדימין אותו בקריאת התורה קודם המוהל.



8.    ביאור הגר"א יורה דעה סימן רסה
[מו] (ליקוט) ולכן נוהגין כו'. דבריו אין להם שחר דא"כ מ"ט מאדם אחד דוקא ואחד לא יעשה ב' פעמים סנדק לעולם ולעולם לא ראינו סנדק שמתעשר אלא המנהג הוא ע"פ צוואת ר"י החסיד סי' מ' ע"ש (ע"כ):

9.    ספר חסידים - צוואת רבינו יהודה החסיד
לה. לא יעשה לחבירו סנדק לשני בניו, אלא אם כן מת אחד:

10. שו"ת נודע ביהודה מהדורא קמא - יורה דעה סימן פו
ומה שהקשה מעכ"ת לפי טעם הר"פ שהוא כמו חדשים לקטורת א"כ מה חילוק יש אם הוא אצל אדם אחד או אצל אדם אחר ומה יועיל שינוי בעלים ונימא דומיא דקטורת שלא שנה בה כל ימיו גם סנדק מי שהיה סנדק פ"א שוב לא יכבדנו שום אדם להיות סנדק. יראה לי כי באמת יש לתמוה על דברי מהר"פ איך דימה דבר זה לקטורת דבשלמא קטורת היא עבודה המסורה לכל בני אהרן איש כאחיו וא"כ כולם שותפים ולכן לא הניחו להיות אחד שונה בה פעמים וחברו לא יזכה במצוה זו. אבל מצות סנדק הגם שמעשרת מ"מ אבי הבן שלו היא המצוה ובידו לכבדו ולהעשיר משלו לאחד כמה פעמים. והנראה לע"ד שהר"פ דימה דבר זה למה שאמרו במס' עירובין דף ס"ג אמר ר' אבא בר זבדא הנותן מתנותיו לכהן אחד מביא רעב לעולם וכו'. נמצא שגם האדם בשלו ראוי שלא ליתן הכל לאחד. וכל זה באדם אחד אבל בעל ברית אחר יכול גם הוא לכבד לכל מי שירצה ומה איכפת לו במה שכבר כבדו איש אחר. ויותר מזה אין להאריך בדבר שכל השורש אינו מן התלמוד. ודי כעת בזה.

11. שו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן קנח
ומ"ש הגאון בנב"י ממנהג כמה ק"ק שהרב אב"ד הוא הסנדק, תמהתי על הגאון מה בכך הלא חדשים לקטורת [יומא כ"ו ע"א] לבר מכהן הגדול שמקטיר [ומקריב] חלק בראש, [שם י"ד ע"א], והכי נמי הרב אב"ד בעירו ככהן גדול שמקטיר ושונה,


12. ברכי יוסף יורה דעה סימן רסה
יט...והעיקר כמ"ש הש"ך, דמאי דנהוג הוא שלא ליתן בניו לבעל ברית אחד, אבל כמה בני אדם אם ירצו יתנו לאדם אחד. וכ"כ בספר בית הלליא.
כ. בשלוניקי אין נוהגים לעשות סנדק שתי פעמים בתוך י"ב חדש לשום ילד, אך אחר י"ב חדש נעשה לכל ילד שיהיה. בית דוד סימן הנז'. ובמקומות אחרים לא חיישי כלל לזה, ואפשר דסברי דהגם דמצוה זו תהיה בסוג הקטורת, מ"מ הא שכיחא, ואף על גב דמעשרת הו"ל כעולה דמעשרת וזוכים בה כמה פעמים, דשכיחא. וזה כשיטת התוס' דמנחות דף נ', שהביא הרב בית דוד סימן הנז' אגב אורחיה. ע"ש. ודוק.

13. ערוך השולחן יורה דעה סימן רסה
לד - וכתב רבינו הרמ"א בסעי' י"א דיפה כח הסנדק מכח המוהל להקדימו לקריאת התורה דכל סנדק הוי כמקטיר קטורת ולכן נוהגין שלא ליתן שני ילדים [מאב אחד] לבעל ברית אחד כדאמרינן גבי קטרת חדשים לקטרת עכ"ל וטרחו גדולים בזה דאטו בקטרת לא היה רשאי הכהן להקריב כמה פעמים אלא שלא נתנו לו כדי לזכות לכולם וא"כ כשהאב רוצה למה לא יכול ליתן ועוד דהרי יש מקומות שהרב הוא סנדק בכל הילדים אך בזה י"ל דהרב בעירו הוא דוגמת הכהן הגדול שהיה יכול להקריב כמה שירצה אך איזה דמיון הוא לקטרת הא כקרבן דמי מפני הדם השפוך ... ולבי אומר לי דעיקר העניין הוא מהדברים הנעלמים דמצינו לר"י החסיד בצוואותיו שלא יתן לאחד סנדק לשני בניו אא"כ מת אחד מהם עכ"ל וכן ידוע שרבינו פרץ שממנו מקור דין זה היה חכם גדול בחכמת הנסתר וגם רבינו הרמ"א כן והיה להם דבר זה ע"פ סוד אך שבדינים לא יאות להורות מתוך חכמה מסותרת והנגלות לנו ולבנינו לכן עילה מצאו לתלות טעם בקטרת וגם זה אמת ולכן אינו מהראוי לעבור על דברי רבינו הרמ"א [לשון סנדק הוא לשון לע"ז כמ"ש בערוך ערך סנדק שבלשון יון ורומי הוא פטרן ופרקליט ובילקוט תהילים ל"ה נמצא מלת סנדיקות ע"ש]:
לה - ... ואשה מחזקת התינוק בכר או כסת ובעלה לוקח מידה או בחור ובתולה והוא מוליכו למקום הכסא של אליהו וקורין לזה קוואט"ר ויראה לי שזהו מלשון קטרת דאמרינן בכריתות [ו' ב] מה לשון קטרת דבר שקוטר ועולה ופירש"י קוטר שמתמר ועולה כמקל ע"ש וכיון שנתבאר שהמילה היא כקטרת לכן נקרא זה שמקרב התינוק אל המילה שמקרבו להקטרת וע"פ שינוי הלשונות נתחלף בין קוטר בחד וי"ו לקוואט"ר בשני ווי"ן ...

14. שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן עז
שאלה: אדם שישב סנדק בברית המילה אצל בנו האחד שנולד לו בן, וכעבור זמן מה נולד בן לבנו השני, ורוצה לכבדו בסנדקאות, האם רשאי לשבת סנדק גם אצל הבן השני?
... וכן פסק הרמ"א ... והנה בשו"ת נודע ביהודה ... ומבואר בש"ך (שם ס"ק כ"ב) בשם מהרי"ל, שאין להקפיד אלא שלא ליתן שני בניו לסנדק אחד, אבל לקבל סנדקאות מהרבה בני אדם אין בכך כלום ע"ש. ... אבל בשו"ת בית דוד (סימן קכ"ב), הבין בדברי הרמ"א שהמנהג במקומו שלא יהיה אדם סנדק אלא פעם אחת בכל ימי חייו. וכבר השיגו מרן החיד"א בברכי יוסף (סימן רס"ה ס"ק י"ט), שזה אינו, שהרי מקור דברי הרמ"א מדברי מהרי"ל בשם רבינו פרץ, ...
ורבינו הגר"א בביאורו ליורה דעה שם כתב על דברי הרמ"א: דבריו אין להם שחר, שאם כן מה טעם לא הקפידו אלא מאדם אחד דוקא, ..... אכן בשו"ת בית דוד ... הנ"ל כתב על דברי מהרי"ל והרמ"א, שעל כל פנים הואיל ואין בדברים אלו שרש ועיקר בש"ס, והכל הוא רק על דרך דרש, לתת סמך למנהגם, אין זה לעיכובא להיות מנהג קבוע, ובכל מדינת פולין אין מדקדקים בזה, וגם בקהילתנו אין הכל מקפידים בזה, ובמקומות הרבה נוהגים שהרב המרא דאתרא הוא חיוב לסנדק קבוע באופן תמידי עכת"ד. והעיר החתם סופר (חלק אורח חיים סימן קמ"ח), שאף גבי חדשים לקטורת, היינו חוץ מכהן גדול שהוא מקטיר ומקריב חלק בראש, וכן ראש בית דין בעירו הרי הוא ככהן גדול שמקטיר ושונה ע"ש. והגאון רבי חיים פלאג'י בשו"ת חיים ביד (סימן ע"ג) כתב, שהמנהג פשוט בעירו איזמיר שאין אדם אחד נעשה סנדק פעמים בשנה אחת לשני בנים של אדם אחד, אבל כשאינם של אדם אחד המנהג פשוט לקבל סנדקאות אצל הרבה בני אדם אפילו בתוך י"ב חודש, שגם רבי יהודה החסיד בצוואותיו לא הקפיד אלא שלא יתן סנדקאות שני בניו לאדם אחד, אלא אם כן מת אחד מהם, אבל אצל הרבה בני אדם מותר. ובפרט אדם שיש לו בנים ובנות רבים וילדו לו בנים, שהכל נוהגים לתת הסנדקאות של הבן הראשון שלהם לאבי הבנים, וכן הבן השני שאצל הבנות ע"כ. והגאון החסיד רבי אליהו מני בספר זכרונות אליהו (מערכת מילה אות כ"ז) כתב על דברי הגאון רבי חיים פלאג'י הנ"ל, שהוא אינו חושש לזה, ומנהגו להיות סנדק לכל מה שיזדמן לידו ע"כ. והגאון רבי יוסף שאול נתנזון בספר יד שאול (סימן רס"ה) כתב, שאף רבי יהודה החסיד שהקפיד בזה, הוא רק בנותן סנדקאות לאדם זר שאינו קרובו, אבל לקרובו מותר אפילו לשני בניו ע"ש. ואפשר שגם לתלמיד חכם גדול בתורה אפשר לתת סנדקאות אפילו לשני בניו, שהכל כקרוביו וצ"ע.
בכלל ישנם אחרונים רבים שסוברים שאין להקפיד כל כך להזהר בצוואותיו של רבי יהודה החסיד, שלא נאמרו צוואותיו אלא לזרעו אחריו, וכמו שכתבו בשו"ת נודע ביהודה תנינא (חלק אבן העזר סימן ע"ט), ובשו"ת דברי חיים מצאנז (חלק אבן העזר סימן ח'). וכן כתב הגאון מליבאוויטש בשו"ת צמח צדק (חלק אבן העזר סימן קנ"ג) בשם הגאון בעל שב יעקב (סימן כ"ג) שכן קבל מגדולי הרבנים ע"ש. וכן כתב בשו"ת ערוגת הבושם (חלק יורה דעה סימן קי"ח). ובאמת שאף זרעו של רבי יהודה החסיד לא הקפידו לשמור צוואותיו, וכמו שכתב בשו"ת שם אריה (חלק יורה דעה סימן כ"ז), וזת"ד: ושמעתי מהרה"ג הישיש מהר"ר מרדכי מרגליות, אב"ד סטנאב, שקיבל מאבותיו כי באסיפת גדולי הדור שהיתה בדורו של המהרש"א, והיה גם המהרש"א בתוכם, היו מדברים אודות צוואות רבי יהודה החסיד, ועמד המהרש"א על רגליו ואמר, הנה בצוואות רבי יהודה החסיד כתוב, שלא יקרא איש מזרעו את בנו לא בשם יהודה ולא בשם שמואל, ואנא מזרעא דרבי יהודה החסיד קאתינא, שאני מבני בניו, וזה שמי שמואל, ושם אבי יהודה, והגאון המחבר שם אריה כתב למצוא טעם לכך, שאפשר שהצוואה לא היתה אלא לזרעו ממש, ולא לדורות הבאים אחריהם, והמהרש"א היה אחר הרבה דורות ואיפלג דרא וכו' וצ"ע ע"כ. ועיין עוד בשו"ת שם אריה (חלק אבן העזר סימן ל"ה - ל"ו). ואמנם בספר זכר דוד (פרק ע"ה, דף ר"ג ע"ב), הרעיש מאוד מצוואת רבי יהודה החסיד בנידוננו, שלא יתן סנדקאות של שני בניו לאדם אחד, ע"ש שהאריך בזה. אבל אין דבריו מוכרחים, שכבר ראינו לכמה מהאחרונים הנ"ל שלא חשו לזה כלל. ודלא קפיד לא קפדי בהדיה. (פסחים קט ע"ב). וראה עוד בשו"ת קהלת יעקב מקרלין (חלק אבן העזר סימן ד'), ובשו"ת אבן הראשה (סימן י"ד), ובשו"ת אפרקסתא דעניא (סימן קס"ט).
בסיכום: אין לחוש כלל לשבת סנדק שתי פעמים או יותר אצל אנשים שונים, ומכל שכן אצל בניו וקרוביו. ושומר מצוה לא ידע דבר רע.

15. דף על הדף יומא דף כו עמוד א
במקור חסד (שעל ספר חסידים) מציין לגבי הקושיא דהרבה ראינו שעשו כן ולא התעשרו, למאור עינים (פ' ראה) על הפסוק עשר תעשר, כלפי מה שאחז"ל עשר בשביל שתתעשר, שאין הכוונה דווקא לעשירות ממון, אלא שזוכים למדת ההסתפקות, והוא שמח בחלקו, שאז הוא עשיר באמת, כי עשיר המדומה אינו מת וחצי תאוותו בידו.

16. שו"ת יד אפרים סימן י
הזכות לעבודה וריכוז תפקידים במדינה
בחיינו הממלכתיים והציבוריים נתקלים אנו בתופעות שאישי ציבור תופסים שני תפקידים ראשיים - מנהלתיים, כמו: ראש הממשלה ושר הבטחון, ראש הממשלה ושר החוץ, שר בעל שני תיקים, שר האוצר וגזבר הסוכנות, חבר הנהלת הסוכנות וחבר הכנסת, ראש העיר וחבר הכנסת, מנהל כאן ומנהל שם וכו'.
היות ונשמעים בחוגים ציבוריים קולות נגד נוהג זה, נתבקשתי לברר דעת התורה בנדון. וזה מה שהעליתי:
יא. חדשים לקטורת
על חלוקה סוציאלית צודקת שהתקיימה אצל הכהנים (חוץ מהסדר של כ"ד משמרות כהונה) בינם לבין עצמם, בנוגע להקרבת הקטרת, אומרת המשנה: חדשים לקטרת (יומא כ"ו א'), ובגמרא: תנא, מעולם לא שנה אדם בה בפני שמעשרת, דכ' ישימו קטורה באפך וכו' ברך ד' חילו. וע"כ, משום שהקטרת היא סגולה לעשירות ופרנסה, חלקו עבודה זו בצורה, שכל כהן יזכה בה במידה שווה, ולא שאחד יזכה פעמיים והשני ישאר מקופח.
... והנוב"י בא למסקנא דר"פ למד דין שלו, לא מקטורת שהיא מצוה שותפית, אלא מעירובין הנ"ל, שחז"ל התרעמו על דוד שנתן מתנותיו לכהן אחד ושאר כהנים נשארו מקופחים. נמצא, דגם אדם בשלו ראוי, לא לתת הכל לאחד, אלא לחלק בשוה. ראה נוב"י שם.
תמצית דברינו:
הכלל התורתי "חוקה אחת תהיה לכם" שמלפני אלפי שנים, מחייב את עם ישראל במולדתו המחודשת, לדאוג לא רק פעם אחת בארבע שנים, ביום בחירות, לתת לכל אזרח זכות שווה בהצבעה למוסדות המדינה והרשויות המקומיות, אלא לפיו יש לנו לחיות ולהתנהג בכל ימות השנה, ע"י מתן זכות שווה לכל בני ישראל לעבודה וקיום מכובד, בהתאם לצו התורה "והחזקת בו וחי עמך".
YAD EFRAYIM -R. Ephraim Fischel b. R. Jacob Weinberger was born in 1912 in Galicia, a scion of the author of the Bnei Yissachar. At a young age he studied under R. Meir Shapiro in Galina, becoming his disciple, and then emigrated to Germany, becoming a rabbi in different cities. He lost his family in the Holocaust, but survived, and in 1944 arrived in Jerusalem. There he became close to R. Issar Zalman Melzer and Rav Herzog, and other Torah giants. In 1946 he was appointed rabbi of the Yad Eliyahu neighborhood in Tel-Aviv, where he served for 18 years until his sudden death in 1964. After his demise, his son R. Jacob Weinberger published twenty responsa and halakhic essays on all parts of the Shulhan Arukh in Yad Efrayim (Tel-Aviv, 1976).

17. שפת אמת מסכת יומא דף כו עמוד א
בגמ' מעולם לא שנה אדם בה, צ"ל דלאו דוקא דהא כה"ג נכנס בכל שנה בקטורת לפני ולפנים, ואף אם נאמר דבפנים לא קמיירי ועי' בזוה"ק (פ' אחרי) ע"פ וכל אדם לא יהי' בא"מ דהכ"ג בפנים לא נקרא אדם ע"ש מ"מ הא כל ז' הימים לפני יוה"כ הי' מקטיר קטורת, וי"ל דכל הטעם דאמרי' דלא שנה אדם בה מפני שמעשרת היא שלא יתעשר כהן הדיוט יותר מכ"ג אבל בכ"ג אין לחוש שיתעשר ועכ"פ הכלל לא קאי על הכ"ג:

18. חשוקי חמד יומא דף כו עמוד א
בבריתות של בניו נוטל הסנדקאות לעצמו ומעירים לו שאינו הגון
שאלה. נאמר ברמ"א (יו"ד סימן רסה יא) יפה כח הסנדק מכח המוהל, להקדימו לקריאת התורה, דכל סנדק הוי כמקטיר קטורת, ולכן נוהגים שלא ליתן שני ילדים לבעל ברית אחד, כדאמרינן גבי קטורת ביומא דף כו ע"א חדשים לקטורת בואו והפיסו, עכ"ל. אב לילדים רבים הנוטל את כל הסנדקאויות של בניו לעצמו, האם עובר על דברי רמ"א אלו?
תשובה. השפת אמת הקשה על הגמרא בדף כו ע"א שמבואר שם שמעולם לא שנה אדם בקטורת. אם כן איך כהן גדול שנה בה טובא? והשיב דכהן גדול שאני, מאחר ונאמר בו שצריך להיות עשיר, ומגדלין אותו משל אחיו, הרי שכל אחיו רוצין בעשירותו וזה טובת כולם, לכן שונה בה, דמרצון כולם הוא. ומו"ח מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א (בספר הערות) כתב: שכל מה שנאמר שלא שנה אדם בקטורת, מפני דמעשרת, היינו דוקא בענין שעבודתו שייכת לכל הכהנים, א"כ כשבאים לעשות סדר ולחלקו למשמרות חילקוהו בצורה שלא יפסד שום כהן, ולכן קבעו שלא ישנה בה אדם, וזה הכל בעבודה השייכת לכל הכהנים, אבל בנוגע לכהן גדול כשרצה לעבוד, או ביוהכ"פ, הרי גילתה תורה דיש לו זכות בעבודה, וזכויותיה שלו הם, אם כן מי יכול להפקיע זכויות של הכהן כיון דשלו הם והזכות שלו היא, עכ"ד. לפי זה בנוגע לאבי הבן רשאי ליטול את כל הסנדקאויות, כיון ששלו הם, ורק כשמכבד אחרים יש לו לחלק קטורת לכולם.
19. חשוקי חמד יומא דף יד עמוד ב
רוצה לכבד ת"ח מופלג להיות סנדק בכל ילדיו
שאלה. כתב הרמ"א (יו"ד רסה יא) ויפה כח הסנדק מכח המוהל וכו', דכל סנדק הוה כמקטיר קטורת, ולכן נוהגין שלא ליתן שני ילדים לבעל ברית (סנדק) אחד, כדאמרינן במסכת יומא דף יד ע"ב, גבי קטורת חדשים לקטורת, עכ"ל. מה הדין באדם שרוצה לכבד ת"ח מופלג להיות סנדק בכל ילדיו, האם זה הגון או שהוא נגד הרמ"א?
תשובה. הגר"א (שם) חולק על הרמ"א וכתב שהדברים אין להן שחר, וכן תמהו הרבה מרבותינו על הרמ"א. [ויעוין בספר תשובות הגרי"ח זוננפלד, שביאר את טעם הנוב"י, שכיון שיש ענין לקחת צדיק לסנקדאות, אם יקח תמיד חכם אחד, יראה הדבר שאינו מחשיב את שאר החכמים].
והנה מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א הקשה (בספר הערות) תימה רבתי, וז"ל: הנה לגבי קטורת קיי"ל דבשבעת הימים כהן גדול מקטיר את הקטורת, כיון דשייך לו, הרי לנו דדבר שהוא בעלים עליו, אין צריך ליתנו לאחר, אעפ"י שזה דבר חשוב יותר, ורק כשהנדון הוא שהכהנים מקטירים, אז כיון דזה דבר ששייך לכלל שבט הכהונה קבעו חז"ל שיתנו לחדשים... אבל היכא דשייך לאחד ודאי יכול להקטיר כמה פעמים, ובזה ודאי שלו הוא, ולפי זה אם המכניס לבריתו של אברהם אבינו הוא האב, הרי הוא הבעלים על המילה, והוא לעצמו ודאי יכול לכבד בסנדק כל כמה שירצה, אם כן מהיכא תיתי לא יהא לו זכות לכבד אחרים כמה פעמים, הרי הוא דבר ששייך לו, והמנהג שכתב הרמ"א תמוה ביותר ועוד שהנוב"י (קמא יו"ד פו) כתב, שהמנהג בפולין הוא שנותנים הסנדקאות לעולם לרב העיר, עכ"ל.
והנה דברי מו"ח שליט"א הם כקילורין לעינים, ויתכן לקיים את המנהג שכתב הרמ"א מסברא, והוא שטובה היא לתינוק, שׁיֵעָשֶׁה חסד בסנדקאות שלו, וכשם שחילקו את הקטורת תמיד לכהנים חדשים, כדי שכולם יתעשרו, כך גם טובה היא לתינוק שבאמצעות הסנדקאות יתעשרו עוד אנשים. ולכן הכהן גדול נוטל את כל ההקטרות לעצמו, כי זוהי מטרה נבחרת יותר מאשר להעשיר את אחיו הכהנים. וכמו כן רב העיר שנהגו בו בפולין גם הוא כנראה טובה לתינוק, שהסנדק שלו יהיה ת"ח וצדיק, וכפי שכתב הרמ"א שיש להדר אחריו. ועיי' שו"ת חת"ס (או"ח קנח ד"ה ומ"ש הגאון) שכתב דמ"ש חדשים לקטורת הוא לבר מכהן גדול שמקטיר חלק בראש, והכי נמי הראב"ד בעירו ככהן גדול שמקטיר ושונה, עכ"ל. אבל כשאין ת"ח מיוחד שהתינוק יתברך ממנו, אלא אנשים רגילים, בזה כתב הרמ"א לא לתת לאותו אדם פעמיים, כי חסד הוא לפזר את הסנדקאות אצל הרבים כדי שכולם יתעשרו וחסד זה הוא טובה לתינוק. משא"כ בשאלתנו, שהאב רוצה לכבד ת"ח מופלג, הרי הטובה הזו לתינוק גדולה מחסד ויתן כמה בניו לו, וגם הרמ"א יסכים לכך.

20. תשובות והנהגות כרך ה סימן רצב
חשיבות ומעלת סנדק
הסנדקאות נחשבת למצוה גדולה מאד ונחשב כמקטיר קטורת כמבואר ברמ"א ביו"ד סי' רס"ה (סי"א) שלכן אין לתת שני ילדים לאותו סנדק כמו בקטורת שאמרו "חדשים לקטורת בואו והפיסו" שהמקטיר היה מתעשר מכך, ולכן לא היו זוכים בזה יותר מפעם א' עי"ש. והדבר תמוה, למה כתב שסנדק דומה למקטיר קטורת הנעשית בפנים, ולא כתב שהוא כמקריב קרבן כמבואר בזוה"ק (פר' אמור) שדינו כמוהו לענין שאפשר להקריבו רק מיום שמיני ואילך.
אמנם כשנתבונן במעשה הקטורת הנעשית בפנים, נראה שבקרבן זה העיקר הוא כוונת הלב לה' לבדו, שעיקר הקטורת אינו עצם הקטרת הסממנים, אלא הריח היוצא מהם שאין בו ממש, וכן היתה נעשית בצינעה, שבשעה שהיה מקטיר את הקטורת היו הכהנים פורשים מבין האולם ולמזבח והמקטיר עומד שם לבדו לפני ה', וכן במה שאין בה לכהן כלום, ולכן מעלתה רבה מאד, שהעבודה בפנים או לפני ולפנים ביוה"כ היא בלתי לה' לבדו, ולפיכך כשהכהן שבפנים כוונתו כראוי, אז ממתיק בזה דינים מעל עצמו ומעל כל ישראל, ועוצר את המגיפה.
ומעכשיו נבין סוד הסנדק, שאף שלכאורה נראה שמשמש כמעשה עץ בעלמא, שהתינוק מונח על ברכיו ואינו עושה עבודה בגופו, מ"מ בכוונתו של הסנדק לה' נפעל פלאות במעלת התינוק כפי מעלת הסנדק, וכנפסק ברמ"א (ר"ס רס"ד) שיש ליקח בעל ברית (סנדק) היותר טוב וצדיק. וצריך שתהא עיקר כוונתו בשעה זו להתפלל לה' שיהיה לנימול נשמה קדושה וישמור ברית קודש ותורתינו הקדושה, ורק אז יועילו מעלותיו. [ואף שברמ"א נראה שמוהל צדיק גם כן פועל, מ"מ עיקר מה שנפעל בתינוק הוא ע"י הסנדק שנקרא בעל הברית].
וא"כ מובן בזה למה הסנדק נחשב כמקטיר קטורת ולא כמקריב קרבן, כיון שאין כאן עבודה בזה שמונח על ברכיו לבד, אלא שעושה עבודה פנימית חשובה הפועלת בנשמת הילד לקדשו, שכוונת לבו תפלתו וברכתו מעלה את הילד ונשמתו, והיינו כקטורת הנעשית בפנים שאין אדם רואה מעשיו ועובד ומרצה במחשבתו. ולכן, לגבי המוהל שעושה עבודה שפעולתה ניכרת לחוץ, אינו נחשב כמקטיר קטורת.
ולפ"ז יש להשיב על מה שנתקשה הגר"א שלא מצינו שסנדק מתעשר, די"ל, שכיון שהעבודה היא בסתר, לכן שכרו נסתר, והיינו שלפעמים מאריכים ימיו, לפעמים ניצול ממחלות, לפעמים מצליח בעסקיו, ולפעמים הסנדק עולה ברוחניות, ואם כן מה שמתעשר הוא בסתר ודרכי ה' נסתרות, ומרגלא בפי הגאון רבי יעקב קניבסקי זצ"ל, שתולה שמה שהצליח בספריו הוא העשירות שזכה ע"י סנדקאות.
ומדברינו יוצא, דמעלת הסנדק היא כשמכוון ומתפלל על נשמת הילד שניתנת לו בזמן המילה, ובזה דוקא היא הטובה לילד, ועובדא ידענא אצל רבינו החזו"א זצ"ל, שהאב רצה להזמין לסנדק את רבו שהיה ת"ח גדול וצדיק אמיתי, והאמא רצתה את אביה, והסכימו לשאול את רבינו החזו"א זצ"ל, והשיב, שיש כאן דעה נוספת, והיינו שצריך לחשוב מה הילד עצמו היה רוצה, ובודאי היה רוצה שהרב יהיה קודם, ודו"ק היטב, כי רבותינו זצ"ל הסתירו כוונתם, וה' יוליך אותנו בדרך הנכונה לעשות כרצונו ית"ש.
והראוני בשו"ת "חכם צבי" (סימן ע'), דכמו שבצדקה קרובו קודם לת"ח, ה"ה דבכל מצוה שמזכה לאחרים, עליו להקדים קרובו לת"ח, ולכן כתב שם לענין ליקח מוהל, שראוי להקדים קרובו לת"ח, עי"ש. ורב אחד כתב, דה"ה לענין סנדק, שראוי להקדים את אביו לרבו. מיהו נראה שלענין סנדקאות, כיון שהדבר נוגע לטובת הילד, א"כ יש להתחשב שטובת הילד שהת"ח יהיה הסנדק, וכמ"ש בשם רבינו החזו"א (ואף שהחכ"צ דן לענין מוהל שג"כ משפיע על עתיד הילד, מ"מ עיקר ההשפעה היא ע"י הסנדק שברכיו כמזבח).
ומצאתי דבר פלא ב"מעשה איש" (חלק ו') בשם הגר"ח קניבסקי שליט"א, שמעשה ביהודי אב למשפחה ברוכת ילדים שאחד מילדיו התחמץ על אף שסנדקו היה החזו"א זצ"ל, וכנראה שהתרעם איך זה יתכן, ונגש לחזו"א, והחזו"א שאלו מי היה המוהל, מי נתכבד בברכות, מי בעמידה לברכות, ומי קיבל קווטער, וכשנתברר שכולם יראים ושלמים, הוסיף החזו"א ושאלו מי בירך ברכת המזון בסעודה, והשיב, את זה כיבדנו אדם "מודרני", וענה לו החזו"א זצ"ל, אם כן אני לא אשם, ונפרד ממנו.
נראה מדבריו, דאפילו אם הסנדק צדיק, מ"מ אם אחרים שיש להם קשר לברית המילה, אינם כשרים כראוי, זה עלול להפריע בשורש קדושת התינוק (וכ"ש אם אינו מחנך בניו כראוי, שבודאי לא יועיל, ופשוט).

21. שולחן ערוך יורה דעה הלכות מילה סימן רסד
הגה:....ויש לאדם לחזור ולהדר אחר מוהל ובעל ברית היותר טוב וצדיק (א"ז). (י) יב] ואם (יא) נתנו לאחד, <ה> אסור לחזור בו. מיהו אם חזר בו, הוי חזרה (מרדכי ס"פ כל הגט). ז יג] <ו> ואין מועיל בזה קבול (יב) קנין. (הגהות מרדכי דשבת ותשובת הרא"ש כ"ב /י"ב/). יד] אבל אם נשבע לו, <ז> כופין אותו שיקיים (שם בהרא"ש). טו] ואם נתנו לאחד ולא היה בעיר, ואב היה סבור שלא יהיה שם בזמן המילה ושלח אחר אחר ובתוך כך בא הראשון, ימהלנו הראשון, דודאי לא חזר מן הראשון

22. רבינו חננאל מסכת יומא דף כו עמוד א
הפייס השלישי חדשים לקטרת. ירושלמי מעשה באחד שיבשה זרועו ולא הניח לקיים מה שנאמר ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה. מיכן אמרו ב' כהנים מתברכין בכל פעם החותה ומכניס במחתה והמקטיר. תנא מעולם לא שנה אדם בה משום שמעשרת מי שכבר הקטיר. לפיכך היו אומרים חדשים לקטרת.

23. תלמוד בבלי מסכת יומא דף יד עמוד ב
אלא אמר רבי יוחנן: מאן תנא סדר יומא - רבי שמעון איש המצפה הוא. ורמי סדר יומא אסדר יומא, דתנן: פייס השני - מי שוחט, מי זורק, מי מדשן מזבח הפנימי, ומי מדשן את המנורה, ומי מעלה אברים לכבש. פייס השלישי: חדשים לקטורת בואו והפיסו!