Shabbat Vayakhel

sources Parasha Vayakhel (Pikudai) Time and Space

פרשיות ויקהל - פקודי

Time and Space audio

הרב ארי דוד קאהן                                                          ari.kahn@biu.ac.il

לעילוי נשמת  יהודה מנחם בן יעקב ורחל

1.    שמות פרק לה

(א) וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כָּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה֖' לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם: (ב) שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֘ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן לַה֑' כָּל־הָעֹשֶׂ֥ה ב֛וֹ מְלָאכָ֖ה יוּמָֽת: (ג) לֹא־תְבַעֲר֣וּ אֵ֔שׁ בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם בְּי֖וֹם הַשַּׁבָּֽת: פ

2.    שמות פרק טו, כב-כו

(כב) וַיַּסַּ֨ע מֹשֶׁ֤ה אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ מִיַּם־ס֔וּף וַיֵּצְא֖וּ אֶל־מִדְבַּר־שׁ֑וּר וַיֵּלְכ֧וּ שְׁלֹֽשֶׁת־יָמִ֛ים בַּמִּדְבָּ֖ר וְלֹא־מָ֥צְאוּ מָֽיִם: (כג) וַיָּבֹ֣אוּ מָרָ֔תָה וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּ֥ת מַ֙יִם֙ מִמָּרָ֔ה כִּ֥י מָרִ֖ים הֵ֑ם עַל־כֵּ֛ן קָרָֽא־שְׁמָ֖הּ מָרָֽה: (כד) וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם עַל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר מַה־נִּשְׁתֶּֽה: (כה) וַיִּצְעַ֣ק אֶל־ה֗' וַיּוֹרֵ֤הוּ ה֙' עֵ֔ץ וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶל־הַמַּ֔יִם וַֽיִּמְתְּק֖וּ הַמָּ֑יִם שָׁ֣ם שָׂ֥ם ל֛וֹ חֹ֥ק וּמִשְׁפָּ֖ט וְשָׁ֥ם נִסָּֽהוּ: (כו) וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל׀ ה֣' אֱלֹהֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י ה֖' רֹפְאֶֽךָ:

3.    רש"י שמות פרשת בשלח פרק טו פסוק כה

שָׁם שָׂם לוֹ - בְּמָרָה נָתַן לָהֶם מִקְצָת פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל תּוֹרָה שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בָהֶם, שַׁבָּת וּפָרָה אֲדֻמָּה וְדִינִין:

4.    שמות פרק טז, כב-כז

(כב) וַיְהִ֣י׀ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֗י לָֽקְט֥וּ לֶ֙חֶם֙ מִשְׁנֶ֔ה שְׁנֵ֥י הָעֹ֖מֶר לָאֶחָ֑ד וַיָּבֹ֙אוּ֙ כָּל־נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה וַיַּגִּ֖ידוּ לְמֹשֶֽׁה: (כג) וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם ה֚וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר ה֔' שַׁבָּת֧וֹן שַׁבַּת־קֹ֛דֶשׁ לַֽה֖' מָחָ֑ר אֵ֣ת אֲשֶׁר־תֹּאפ֞וּ אֵפ֗וּ וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר־תְּבַשְּׁלוּ֙ בַּשֵּׁ֔לוּ וְאֵת֙ כָּל־ הָ֣עֹדֵ֔ף הַנִּ֧יחוּ לָכֶ֛ם לְמִשְׁמֶ֖רֶת עַד־הַבֹּֽקֶר: (כד) וַיַּנִּ֤יחוּ אֹתוֹ֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֑ה וְלֹ֣א הִבְאִ֔ישׁ וְרִמָּ֖ה לֹא־הָ֥יְתָה בּֽוֹ: (כה) וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אִכְלֻ֣הוּ הַיּ֔וֹם כִּֽי־שַׁבָּ֥ת הַיּ֖וֹם לַה֑' הַיּ֕וֹם לֹ֥א תִמְצָאֻ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה: (כו) שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תִּלְקְטֻ֑הוּ וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁבִיעִ֛י שַׁבָּ֖ת לֹ֥א יִֽהְיֶה־בּֽוֹ: (כז) וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י יָצְא֥וּ מִן־הָעָ֖ם לִלְקֹ֑ט וְלֹ֖א מָצָֽאוּ: ס

5.    שמות פרק כ, ח-יא

(ח) זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹ: (ט) שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֘ וְעָשִׂ֣יתָ כָּל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒: (י) וְי֙וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔֜י שַׁבָּ֣ת׀ לַה֣' אֱלֹהֶ֑֔יךָ לֹֽ֣א־תַעֲשֶׂ֣֨ה כָל־מְלָאכָ֡֜ה אַתָּ֣ה׀ וּבִנְךָֽ֣־וּ֠בִתֶּ֗ךָ עַבְדְּךָ֤֨ וַאֲמָֽתְךָ֙֜ וּבְהֶמְתֶּ֗֔ךָ וְגֵרְךָ֖֨ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶֽ֔יךָ: (יא) כִּ֣י שֵֽׁשֶׁת־יָמִים֩ עָשָׂ֨ה ה֜' אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֶת־הַיָּם֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּ֔ם וַיָּ֖נַח בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י עַל־כֵּ֗ן בֵּרַ֧ךְ ה֛' אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת וַֽיְקַדְּשֵֽׁהוּ: ס

6.    שמות פרק כג:יב

שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּעֲשֶׂ֣ה מַעֲשֶׂ֔יךָ וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י תִּשְׁבֹּ֑ת לְמַ֣עַן יָנ֗וּחַ שֽׁוֹרְךָ֙ וַחֲמֹרֶ֔ךָ וְיִנָּפֵ֥שׁ בֶּן־אֲמָתְךָ֖ וְהַגֵּֽר:

7.    שמות פרק לא, יב-יח

(יב) וַיֹּ֥אמֶר ה֖' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: (יג) וְאַתָּ֞ה דַּבֵּ֨ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אַ֥ךְ אֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ כִּי֩ א֨וֹת הִ֜וא בֵּינִ֤י וּבֵֽינֵיכֶם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם לָדַ֕עַת כִּ֛י אֲנִ֥י ה֖' מְקַדִּשְׁכֶֽם: (יד) וּשְׁמַרְתֶּם֙ אֶת־הַשַּׁבָּ֔ת כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ הִ֖וא לָכֶ֑ם מְחַֽלְלֶ֙יהָ֙ מ֣וֹת יוּמָ֔ת כִּ֗י כָּל־הָעֹשֶׂ֥ה בָהּ֙ מְלָאכָ֔הוְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִקֶּ֥רֶב עַמֶּֽיהָ: (טו) שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֘ יֵעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י שַׁבַּ֧ת שַׁבָּת֛וֹן קֹ֖דֶשׁ לַה֑' כָּל־הָעֹשֶׂ֧ה מְלָאכָ֛הבְּי֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת מ֥וֹת יוּמָֽת: (טז) וְשָׁמְר֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־הַשַּׁבָּ֑ת לַעֲשׂ֧וֹת אֶת־הַשַּׁבָּ֛ת לְדֹרֹתָ֖ם בְּרִ֥ית עוֹלָֽם: (יז) בֵּינִ֗י וּבֵין֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל א֥וֹת הִ֖וא לְעֹלָ֑ם כִּי־שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֗ים עָשָׂ֤ה ה֙' אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֔רֶץ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שָׁבַ֖ת וַיִּנָּפַֽשׁ: ס (יח) וַיִּתֵּ֣ן אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּכַלֹּתוֹ֙ לְדַבֵּ֤ר אִתּוֹ֙ בְּהַ֣ר סִינַ֔י שְׁנֵ֖י לֻחֹ֣ת הָעֵדֻ֑ת לֻחֹ֣ת אֶ֔בֶן כְּתֻבִ֖ים בְּאֶצְבַּ֥ע אֱלֹהִֽים:

8.    דברים פרק ה, יב-טו

(יב) שָׁמ֛֣וֹר אֶת־י֥וֹם֩ הַשַּׁבָּ֖֨ת לְקַדְּשׁ֑֜וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֣֖׀ ה֣֥' אֱלֹהֶֽ֗יךָ: (יג) שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֘ וְעָשִׂ֣֖יתָ כָּל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒: (יד) וְי֙וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔֜י שַׁבָּ֣֖ת׀ לַה֣' אֱלֹהֶ֑֗יךָ לֹ֣א תַעֲשֶׂ֣ה כָל־מְלָאכָ֡ה אַתָּ֣ה וּבִנְךָֽ־וּבִתֶּ֣ךָ וְעַבְדְּךָֽ־וַ֠אֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ֨ וַחֲמֹֽרְךָ֜ וְכָל־בְּהֶמְתֶּ֗ךָ וְגֵֽרְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ לְמַ֗עַן יָ֛נוּחַ עַבְדְּךָ֥ וַאֲמָתְךָ֖ כָּמֽ֑וֹךָ: (טו) וְזָכַרְתָּ֗֞ כִּ֣י־עֶ֥֤בֶד הָיִ֣֨יתָ֙׀ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗֔יִם וַיֹּצִ֨אֲךָ֩֜ ה֤֨' אֱלֹהֶ֤֨יךָ֙ מִשָּׁ֔ם֙ בְּיָ֥֤ד חֲזָקָ֖ה֙ וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֑֔ה עַל־כֵּ֗ן צִוְּךָ֙ ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ לַעֲשׂ֖וֹת אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּֽת: ס

9.    רש"י דברים פרשת ואתחנן פרק ה 

פסוק יב -  כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ - קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה בְּמָרָה:

פסוק טז  - כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ - אַף עַל כִּבּוּד אָב וָאֵם נִצְטַוּוּ בְמָרָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ט"ו) שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט:

10.שמות פרק לה, א-לה

פרשת ויקהל  (א) וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כָּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה֖' לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם: (ב) שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֘ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן לַה֑' כָּל־הָעֹשֶׂ֥ה ב֛וֹ מְלָאכָ֖ה יוּמָֽת: (ג) לֹא־תְבַעֲר֣וּ אֵ֔שׁ בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם בְּי֖וֹם הַשַּׁבָּֽת: פ (ד) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אֶל־כָּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה֖' לֵאמֹֽר: (ה) קְח֨וּ מֵֽאִתְּכֶ֤ם תְּרוּמָה֙ לַֽה֔' כֹּ֚ל נְדִ֣יב לִבּ֔וֹ יְבִיאֶ֕הָ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת ה֑' זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת: (ו) וּתְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ וְעִזִּֽים: (ז) וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאָדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים וַעֲצֵ֥י שִׁטִּֽים: (ח) וְשֶׁ֖מֶן לַמָּא֑וֹר וּבְשָׂמִים֙ לְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים: (ט) וְאַ֨בְנֵי־שֹׁ֔הַם וְאַבְנֵ֖י מִלֻּאִ֑ים לָאֵפ֖וֹד וְלַחֹֽשֶׁן: (י) וְכָל־חֲכַם־לֵ֖ב בָּכֶ֑ם יָבֹ֣אוּ וְיַעֲשׂ֔וּ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה הֽ': (יא) אֶת־הַ֨מִּשְׁכָּ֔ן אֶֽת־אָהֳל֖וֹ וְאֶת־מִכְסֵ֑הוּ אֶת־קְרָסָיו֙ וְאֶת־קְרָשָׁ֔יו אֶת־בְּרִיחָ֕ו אֶת־עַמֻּדָ֖יו וְאֶת־אֲדָנָֽיו: (יב) אֶת־הָאָרֹ֥ן וְאֶת־בַּדָּ֖יו אֶת־הַכַּפֹּ֑רֶת וְאֵ֖ת פָּרֹ֥כֶת הַמָּסָֽךְ: (יג) אֶת־הַשֻּׁלְחָ֥ן וְאֶת־בַּדָּ֖יו וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו וְאֵ֖ת לֶ֥חֶם הַפָּנִֽים: (יד) וְאֶת־מְנֹרַ֧ת הַמָּא֛וֹר וְאֶת־כֵּלֶ֖יהָ וְאֶת־נֵרֹתֶ֑יהָ וְאֵ֖ת שֶׁ֥מֶן הַמָּאֽוֹר: (טו) וְאֶת־מִזְבַּ֤ח הַקְּטֹ֙רֶת֙ וְאֶת־בַּדָּ֔יו וְאֵת֙ שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְאֵ֖ת קְטֹ֣רֶת הַסַּמִּ֑ים וְאֶת־מָסַ֥ךְ הַפֶּ֖תַח לְפֶ֥תַח הַמִּשְׁכָּֽן: (טז) אֵ֣ת׀ מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֗ה וְאֶת־מִכְבַּ֤ר הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ אֶת־בַּדָּ֖יו וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו אֶת־הַכִּיֹּ֖ר וְאֶת־כַּנּֽוֹ: (יז) אֵ֚ת קַלְעֵ֣י הֶחָצֵ֔ר אֶת־עַמֻּדָ֖יו וְאֶת־אֲדָנֶ֑יהָ וְאֵ֕ת מָסַ֖ךְ שַׁ֥עַר הֶחָצֵֽר: (יח) אֶת־יִתְדֹ֧ת הַמִּשְׁכָּ֛ן וְאֶת־יִתְדֹ֥ת הֶחָצֵ֖ר וְאֶת־מֵיתְרֵיהֶֽם: (יט) אֶת־בִּגְדֵ֥י הַשְּׂרָ֖ד לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֑דֶשׁ אֶת־בִּגְדֵ֤י הַקֹּ֙דֶשׁ֙ לְאַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן וְאֶת־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו לְכַהֵֽן: (כ) וַיֵּ֥צְא֛וּ כָּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִלִּפְנֵ֥י מֹשֶֽׁה: (כא) וַיָּבֹ֕אוּ כָּל־אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־נְשָׂא֣וֹ לִבּ֑וֹ וְכֹ֡ל אֲשֶׁר֩ נָדְבָ֨ה רוּח֜וֹ אֹת֗וֹ הֵ֠בִיאוּ אֶת־תְּרוּמַ֨ת ה֜' לִמְלֶ֨אכֶת אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ וּלְכָל־עֲבֹ֣דָת֔וֹ וּלְבִגְדֵ֖י הַקֹּֽדֶשׁ: (כב) וַיָּבֹ֥אוּ הָאֲנָשִׁ֖ים עַל־הַנָּשִׁ֑ים כֹּ֣ל׀ נְדִ֣יב לֵ֗ב הֵ֠בִיאוּ חָ֣ח וָנֶ֜זֶם וְטַבַּ֤עַת וְכוּמָז֙ כָּל־כְּלִ֣י זָהָ֔ב וְכָל־אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הֵנִ֛יף תְּנוּפַ֥ת זָהָ֖ב לַהֽ': (כג) וְכָל־אִ֞ישׁ אֲשֶׁר־נִמְצָ֣א אִתּ֗וֹ תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ וְעִזִּ֑ים וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאָדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים הֵבִֽיאוּ: (כד) כָּל־מֵרִ֗ים תְּר֤וּמַת כֶּ֙סֶף֙ וּנְחֹ֔שֶׁת הֵבִ֕יאוּ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת ה֑' וְכֹ֡ל אֲשֶׁר֩ נִמְצָ֨א אִתּ֜וֹ עֲצֵ֥י שִׁטִּ֛ים לְכָל־מְלֶ֥אכֶת הָעֲבֹדָ֖ה הֵבִֽיאוּ: (כה) וְכָל־אִשָּׁ֥ה חַכְמַת־לֵ֖ב בְּיָדֶ֣יהָ טָו֑וּ וַיָּבִ֣יאוּ מַטְוֶ֗ה אֶֽת־הַתְּכֵ֙לֶת֙ וְאֶת־הָֽאַרְגָּמָ֔ן אֶת־תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וְאֶת־הַשֵּֽׁשׁ: (כו) וְכָל־הַ֨נָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֨ר נָשָׂ֥א לִבָּ֛ן אֹתָ֖נָה בְּחָכְמָ֑ה טָו֖וּ אֶת־הָעִזִּֽים: (כז) וְהַנְּשִׂאִ֣ם הֵבִ֔יאוּ אֵ֚ת אַבְנֵ֣י הַשֹּׁ֔הַם וְאֵ֖ת אַבְנֵ֣י הַמִּלֻּאִ֑ים לָאֵפ֖וֹד וְלַחֹֽשֶׁן: (כח) וְאֶת־הַבֹּ֖שֶׂם וְאֶת־הַשָּׁ֑מֶן לְמָא֕וֹר וּלְשֶׁ֙מֶן֙ הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים: (כט) כָּל־אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֗ה אֲשֶׁ֨ר נָדַ֣ב לִבָּם֘ אֹתָם֒ לְהָבִיא֙ לְכָל־הַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה ה֛' לַעֲשׂ֖וֹת בְּיַד־מֹשֶׁ֑ה הֵבִ֧יאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל נְדָבָ֖ה לַהֽ': פ (ל) וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רְא֛וּ קָרָ֥א ה֖' בְּשֵׁ֑ם בְּצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה: (לא) וַיְמַלֵּ֥א אֹת֖וֹ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֑ים בְּחָכְמָ֛ה בִּתְבוּנָ֥ה וּבְדַ֖עַת וּבְכָל־מְלָאכָֽה: (לב) וְלַחְשֹׁ֖ב מַֽחֲשָׁבֹ֑ת לַעֲשֹׂ֛ת בַּזָּהָ֥ב וּבַכֶּ֖סֶף וּבַנְּחֹֽשֶׁת: (לג) וּבַחֲרֹ֥שֶׁת אֶ֛בֶן לְמַלֹּ֖את וּבַחֲרֹ֣שֶׁת עֵ֑ץ לַעֲשׂ֖וֹת בְּכָל־מְלֶ֥אכֶת מַחֲשָֽׁבֶת: (לד) וּלְהוֹרֹ֖ת נָתַ֣ן בְּלִבּ֑וֹ ה֕וּא וְאָֽהֳלִיאָ֥ב בֶּן־אֲחִיסָמָ֖ךְ לְמַטֵּה־דָֽן: (לה) מִלֵּ֨א אֹתָ֜ם חָכְמַת־לֵ֗ב לַעֲשׂוֹת֘ כָּל־מְלֶ֣אכֶת חָרָ֣שׁ׀ וְחֹשֵׁב֒ וְרֹקֵ֞ם בַּתְּכֵ֣לֶת וּבָֽאַרְגָּמָ֗ן בְּתוֹלַ֧עַת הַשָּׁנִ֛י וּבַשֵּׁ֖שׁ וְאֹרֵ֑ג עֹשֵׂי֙ כָּל־ מְלָאכָ֔ה וְחֹשְׁבֵ֖י מַחֲשָׁבֹֽת:

11.תלמוד בבלי מסכת שבת דף ע עמוד א

חַיָּב עַל כָּל מְלָאכָה וּמְלָאכָה. חִלּוּק מְלָאכוֹת מְנָלַן? ... וְתֵּיפּוֹק לְיֵהּ חִלּוּק מְלָאכוֹת מֵהֵיכָא דְּנַפְקָא לְיֵהּ לְרַבִּי נָתָן, דְּתַנְיָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵלֶּה הַדְּבָרִים וְגֵו' שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה. דְּבָרִים, הַדְּבָרִים - אֵלֶּה הַדְּבָרִים - אֵלּוּ שׁלֹּשִׁים וְתֵּשַׁע מְלָאכוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי. יָכוֹל עַשְׂאָן כֻּלָּן בְּהֶעְלַם אֶחָד אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת - תַּלְמוּד לוֹמַר בְּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תְּשׁבֹּת. וַעֲדַיִן אֲנִי אוֹמֵר: עַל חֲרִישָׁה וְעַל הַקְּצִירָה - חַיָּב שְׁתֵּים, וְעַל כֻּלָּן אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת! תַּלְמוּד לוֹמַר: לֹא תְּבַעֲרוּ אֵשׁ, הַבְעַרָה בִּכְלָל הָיְתָה, וְלָמָּה יָצָאתָ - לְהַקִּישׁ אֵלֶיהָ, וְלוֹמַר לְךָ: מָה הַבעָרָה שֶׁהִיא אַב מְלָאכָה וְחַיְּבִין עָלֶיהָ בִּפְנֵי עַצְמָהּ - אַף כָּל שֶׁהוּא אַב מְלָאכָה חַיַּבִין עָלֶיהָ בִּפְנֵי עַצְמָהּ. - שְׁמוּאֵל סָבַר לָהּ כְּרַבִּי יוֹסִי, דְּאָמַר: הַבעָרָה לְלָאו יָצָאת. דְּתָנִיא: הַבעָרָה לְלָאו יָצַאת, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסִי. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: לְחַלֵּק יָצָאת.

12.תוספות מסכת עירובין דף יז עמוד ב

ורב אשי משני מי כתיב אל יוציא דהוי עיקר קרא בהוצאה דאז ודאי לא היו לוקין עליו אף על גב דלתחומין נמי אתי אל יצא כתיב וכיון דעיקרו בלשון יציאה לוקין עליו אף על גב דאתי נמי לאיסור הוצאה ואף על גב דהוצאה נפקא לן בריש הזורק (שבת דף צו:) מויכלא העם מהביא איצטריך תרי קראי חד להוצאת עני וחד להוצאת בעל הבית ומשום דהוצאה מלאכה גרועה היא איצטריך תרי קראי כדפרישית בשבת (דף ב. ד"ה פשט) והא דמשמע הכא דאי הוה עיקר קרא בהוצאה כמו בתחומין לא הוה לקי לכולי עלמא אף על גב דבתחומין ליכא מיתה ובמרובה (ב"ק דף עד:) גבי עדים שהוכחשו בנפש ולבסוף הוזמו משמע דלוקין למאן דאמר אין נהרגים משום דלא חשיב לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין ושם מפורש.

13.שמות רבה ]וילנא[ פרשה לד ד"ה א ועשו ארון

 בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה עֲשֵׂה לִי מִשְׁכָּן, הִתְחִיל מַתְמִיהַּ וְאוֹמֵר כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָלֵא עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים וְהוּא אוֹמֵר עֲשֵׂה לִי מִשְׁכָּן, וְעוֹד הָיָה מִסְתַּכֵּל וְרָאָה שֶׁשְּׁלֹמֹה עוֹמֵד וּבוֹנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא גָּדוֹל מִן הַמִּשְׁכָּן, וְאָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ^{(מלכים א ח, כז)}: כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ, אָמַר משֶׁה וּמַה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִן הַמִּשְׁכָּן שְׁלֹמֹה אוֹמֵר כֵּן, מִשְׁכָּן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, לְכָךְ אָמַר משֶׁה ^{(תהלים צא, א)}: ישֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר הוּא עֶלְיוֹן עַל כָּל בְּרִיּוֹתָיו, מַהוּ ^{(תהלים צא, צ)}: בְּצֵל שַׁדַּי, בְּצֵל אֵל, בְּצֵל רַחוּם, בְּצֵל חַנּוּן, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא בְּצֵל שַׁדַּי, בְּצֵל שֶׁעָשָׂה בְּצַלְאֵל, לְכָךְ נֶאֱמַר: בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה סָבוּר כָּךְ אֲנִי סָבוּר, אֶלָּא כ' קֶרֶשׁ בַּצָּפוֹן וְכ' בַּדָּרוֹם וְח' בַּמַעֲרָב, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵרֵד וַאֲצַמְצֵם שְׁכִינָתִי בְּתוֹךְ אַמָּה עַל אַמָּה.

14.בראשית פרק א:כז

וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם:

15.בראשית א

(א) בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ: (ב) וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵי֣ תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם: (ג) וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר: (ד) וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב וַיַּבְדֵּ֣ל אֱלֹהִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ: (ה) וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם וְלַחֹ֖שֶׁךְ קָ֣רָא לָ֑יְלָה וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד: 

16.שמות פרק כ, א

וַיְדַבֵּ֣ר אֱלֹהִ֔ים אֵ֛ת כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹֽר: 

17.רש"י שמות פרשת יתרו פרק כ פסוק א

אין אלהים אלא דיין.

18.זוהר מנוקד חלק ג דף יא/ב

 אֱלהִים. וּבְכָל אֲתַר הוּא גְּבוּרָה:

19.תלמוד ירושלמי ברכות פרק ח דף יב עמוד ב /ה"ג

 אֵין מְבָרְכִין עַל הַנֵּר עַד שֶׁיֵּאוֹתוּ לְאוֹרוֹ. דָּרַשׁ רַבִּי זְעִירָא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ ^{(בראשית א, ד)} וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, וְאַחַר כָּךְ, וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.

20.רבינו בחיי שמות לה:ב

וּלְכָּךְ תִּקְנוּ לָנוּ רז"ל בְּמִצְוֹת הַבְדָּלָה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת שֶׁהוּא תְּחִלַּת הַיֶּתֶר הַמְּלָאכוֹת לְבָרֵךְ עַל הָאֵשׁ "בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ" לְפִי שֶׁהָאֵשׁ תְּחִלַּת הַמְּלָאכוֹת בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית וּכְעָנִין שֶׁכָּתוּב בְּיוֹם רִאשׁוֹן "וִיהִי אוֹר"

21.אבות פרק ד משנה א

בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, ...אֵיזֶהוּ גִבּוֹר, הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ,

22.תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיח עמוד ב

אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַמְשַׁמֵּר שַׁבָּת כְּהִלְכָתוֹ, אֲפִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים כֶּאֱנוֹשׁ, מוֹחֲלִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ^{(שם נו)} "אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וְגוֹ' מֵחַלְּלוֹ". אַל תִּקְרִי: 'מֵחַלְּלוֹ', אֶלָּא 'מָחוּל לוֹ'.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, אִלְמַלֵי מְשַׁמְּרִים יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְכָתָן - מִיָּד נִגְאָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר ^{(ישעיה נו)}"כֹּה אָמַר ה' לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֵת שַׁבְּתוֹתַי". וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ, "וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי" וְגוֹ':

23.תלמוד ירושלמי תענית פרק א דף סד עמוד א /ה"א

 א"ר לֵוִי, אִילּוּ הָיוּ יִשְׂרָאֵל מְשָׁמְרִין שַׁבָּת אַחַת כְּתִיקְנָה מִיָּד הָיָה בֶּן דָּוִד בָּא. מַאי טַעֲמָא ^{(שמות טז)} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה' וְגוֹ' חַד יוֹם. וְאוֹמֵר ^{(ישעיה ל)} בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן בְּשׁוּבָה וְנַיֵיח תִתְפָּרְקוּן 

24.ספר פרי צדיק פרשת מסעי - אות א 

וְזֶה עִנְיַן מָה שֶׁאָמְרוּ ^{(שַׁבָּת קי"ח ע"ב)} אִלְמָלֵא הָיוּ מִשֶּׁמְּרִיָן יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת מִיָּד הָיוּ נִגְאָלִן, וְהָיִינוּ שֶׁשַּׁבַּת הָרִאשׁוֹן מוֹפִיעַ הַקְּדֻשָּׁה לִימֵי הַמַּעֲשֶׂה יְמֵי הַנְּסִיעָה וְאַחַר כָּךְ בָּא הַשַּׁבַּת שְׁנִיָּה שֶׁהוּא מְעֻלֶּה מִשַּׁבָּת שֶׁקָּדַם וְזוֹכִין לָשַׁבַּת כְּהִלְכָתָהּ שֶׁיִּהְיֶה נִגְאָל בִּשְׁלֵמוּת. וְזֶה עִנְיָן מָה שֶׁאָמְרוּ בְּמִדְרַשׁ רַבָּה ^{(בְּשַׁלַח וִירוּשַׁלְמִי וְזֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְעוֹד)} שֶׁעַל יְדֵי שַׁבָּת אַחַת כְּהִלְכָתוֹ בֶּן דָּוִד בָּא וְהַכָּל אֶחָד וְכָאָמוּר וְזֶה עַל הַכְּלָל.

25.ספר ייטב לב - על פרשת אמור

וְהִנֵּה, כְּתִיב (שמּוֹת לא, טז) וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת, וּפִרֵשׁ מוזלה"ה בַּסֵּפֶר יִשְׂמַח מֹשֶׁה פָּרָשַׁת תִּשָּׂא (ד"ה וְשָׁמְרוּ) כִּי אָמְרוּ חָזָ"ל (שַׁבָּת קיח ע"ב) אִלְמָלֵא שָׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת מִיָּד הָיוּ נִגְאָלֵן, וּפֵרְשׁוּ הַמְּפֹרָשִׁים מָה שֶׁאָמְרוּ שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת, מִשּׁוּם דְּלָא הוֵי שַׁבָּת אֲמִתִּי מִצְוָה כְּמַאֲמָרָהּ בִּלְתִּי אִם שׇׁמַּר מִקֹּדֶם שַׁבָּת אֶחָד וְאַחַר כָּךְ שֵׁשֶׁת יָמִים יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וְאַחַר כָּךְ יוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת, אֲבָל שַׁבָּת הָרִאשׁוֹן שֶׁשָּׁבַת לֹא הָיָה יוֹם שְׁבִיעִי שֶׁאַחַר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, כִּי אִם אַחַר הַרְבֵּה יְמֵי מַעֲשֶׂה. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת שֶׁלְּאַחֲרָיו, ע"כ דְּבָרָיו:

26.ידיד נפש תענית פרק א

וְשָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הַגָּאוֹן מַדּוּעַ שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת? כִּי מַשְׁמָעוּת הַשַּׁבָּת הִיא מְנוּחָה אַחַר שִׁשָּׁה יְמֵי חוֹל וַעֲבוֹדָה, וּלְשֵׁם כָּךְ צָרִיךְ לִשְׁמֹר שַׁבָּת אַחַת, לַעֲבֹד שִׁשָּׁה יָמִים, וְאָז הַשַּׁבָּת הַשְּׁנִיָּה תִּהְיֶה אַחַר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. וְיִתָּכֵן שֶׁזּוֹ הִיא כַּוָּנַת הַיְּרוּשַׁלְמִי שֶׁדִּיֵּק וְאָמַר שַׁבָּת אַחַת כְּתִיקָנָהּ, שֶׁשְּׁמִירַת שַׁבָּת כְּתִיקָנָהּ הָיִינוּ אַחַר שֵׁשֶׁת יְמֵי מְלָאכָה.

27.שמות רבה ]וילנא[ פרשה מח:ד

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא הֲדָא הוּא דִכְתִיב ^{(איוב לב, ח)}: אָכֵן רוּחַ הִיא בֶאֱנוֹשׁ, וְכָל הַבִּינָה שֶׁהָיְתָה בִּבְצַלְאֵל מִשֶּׁל שַׁדַּי הִיא, הֱוֵי: וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים. בְּחָכְמָה, שֶׁהָיָה חָכָם בַּתּוֹרָה. וּבִתְבוּנָה, שֶׁהָיָה מֵבִין בַּהֲלָכָה. וּבְדַעַת, שֶׁהָיָה מָלֵא דַעַת בְּתַלְמוּד. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּעוֹלָם הַזֶּה הָיְתָה רוּחִי נוֹתֶנֶת בָּכֶם חָכְמָה, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא רוּחִי מְחַיָּה אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר ^{(יחזקאל לז, יד)}: וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם.

28.תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יב/א

דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, מַאי דִּכְתִיב, ^{(בראשית יז)} "אֲנִי אֵ-ל שָׁדָּי", אֲנִי אֵ-ל שֶׁאָמַרְתִּי לְעוֹלָמִי "דַּי"! אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַיָם הַגָּדוֹל, הָיָה מַרְחִיב וְהוֹלֵךְ, עַד שֶׁגָעַר בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְיִבְּשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, ^{(נחום א)}"גּוֹעֵר בַּיָם - וַיַבְּשֵׁהוּ". וכל הנהרות החריב.

29.פסיקתא דרב כהנא ]מנדלבוים[ פרשה ב ד"ה י זה יתנו

בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ וְעָשׂוּ לִי מִקְדַּשׁ]^{שמות כה: ח[}, אמ' מֹשֶׁה לִפְנֵי הקב"ה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ וְאַתָּה אָמַרְתָּ וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ, א' לוֹ הקב"ה, מֹשֶׁה לֹא כְּשֶׁאַתָּה סָבוּר, אֶלָּא עֶשְׂרִים קֶרֶשׁ בַּצָּפוֹן וְעֶשְׂרִים קֶרֶשׁ בַּדָּרוֹם שְׁמוֹנָה בַּמַּעֲרָב וַאֲנִי יוֹרֵד וּמְצַמְצֵם שֶׁכִנָּתִי בֵּינֵיכֶם לַמֵּטֵן, דַּכְתִּי' וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם  [שם, שם /שמות ל'/ כב[. 

30.במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יב:ח

רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי בַּצְלָה, לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ לְבוּשׁ מְשֻׁבָּח עָשׂוּי בְּמַרְגָּלִיטוֹן, אָמַר לְבֶן בֵּיתוֹ עֲשֵׂה לִי כָּזֶה, אָמַר לוֹ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ יָכוֹל אֲנִי לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתוֹ, אָמַר לוֹ אֲנִי בִּכְבוֹדִי וְאַתָּה בְּסַמְמָנֶיךָ. כָּךְ אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֱלֹהַי יָכוֹל אֲנִי לַעֲשׂוֹת כָּאֵלֶּה, אָמַר לוֹ כַּתַּבְנִית אֲשֶׁר אֲנִי וגו' ^{(שמות לה, לה) (שמות לח, כג)}: בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן וּבְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה אִם אַתְּ עוֹשֶׂה מַה שֶּׁלְּמַעְלָה לְמַטָּה, אֲנִי מֵנִיחַ סַנְקְלִיטוֹן שֶׁלִּי שֶׁל מַעְלָה וְאֵרֵד וַאֲצַמְצֵם שְׁכִינָתִי בֵּינֵיהֶם לְמַטָּה, לְמַעְלָה ^{(ישעיה ו, ב)}: שְׂרָפִים עֹמְדִים, אַף לְמַטָּה ^{(שמות כו, טו)}: עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים. הַעֲמֵד אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא עֹמְדִים, כַּנָּתוּן בְּאִסְטְרָטִיָּא שֶׁל מַעְלָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ, מַה לְּמַעְלָה כּוֹכָבִים, אַף לְמַטָּה כּוֹכָבִים.

31.מדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תשא י'

רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר: שְׁלֹשָה דְּבָרִים שָׁמַע מֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה וְנִבְהַל וְנִרְתַּע לַאֲחוֹרָיו. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, אָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ ^{(מלכים א ח, כז)}. אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: לֹא כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה סָבוּר, אֶלָּא עֶשְׂרִים קֶרֶשׁ בַּצָּפוֹן, וְעֶשְׂרִים בַּדָּרוֹם, וּשְׁמוֹנָה בַּמַּעֲרָב, וּשְׁמוֹנָה בַּמִּזְרָח, וַאֲצַמְצֵם שְׁכִינָה שֶׁלִּי וְאֶשְׁכֹּן בֵּינֵיהֶם, וּכְתִיב: וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי ^{(שמות כה, כב)}.

32.ויקרא רבה (וילנא) פרשת אמור פרשה כט

ד -רַבִּי יֹאשִׁיָּה פָּתַח ^{(תהלים פט, טז)}: אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן, רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַר קְרָא בַּחֲמִשָּׁה זְקֵנִים שֶׁהֵם נִכְנָסִים לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה, מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה מַנִּיחַ סַנְקְלִיטִין שֶׁלּוֹ מִלְּמַעְלָן וְיוֹרֵד וּמְצַמְצֵם שְׁכִינָתוֹ בֵּינֵיהֶם מִלְּמַטָּן, מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים הָא תַּקִּיף הָא תַּקִּיף, הָא אֱלָהָא הָא אֱלָהָא, מִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ ^{(תהלים פט, ח)}: אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדשִׁים רַבָּה, מֵנִיחַ סַנְקְלִיטִין שֶׁלּוֹ וּמְצַמְצֵם שְׁכִינָתוֹ בֵּינֵיהֶם לְמַטָּה, כָּל כָּךְ לָמָּה, שֶׁאִם טָעוּ בִּדְבַר הֲלָכָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאִיר פְּנֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן.

33.שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ג:ב

רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי בְּצַלְאֵל לְמֶלֶךְ שֶׁנִּגְלָה לְבֶן בֵּיתוֹ בִּלְבוּשׁ נָאֶה שֶׁל מַרְגָּלִיטוֹן וְאָמַר לוֹ עֲשֵׂה לִי כָּמוֹהוּ, אָמַר לוֹ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וְכִי יָכוֹל אֲנִי לַעֲשׂוֹת כָּמוֹהוּ. כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: עֲשֵׂה לִי מִשְׁכָּן, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יָכוֹל אֲנִי לַעֲשׂוֹת כָּמוֹהוּ, אָמַר לוֹ: וּרְאֵה וַעֲשֵׂה, אָמַר לוֹ יָכוֹל אֲנִי לַעֲשׂוֹת כָּמוֹהוּ, אָמַר לֵיהּ: בְּתַבְנִיתָם, כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה רוֹאֶה לְמַעְלָה עֲשֵׂה לְמַטָּה. עֲצֵי שִׁטִּים הַעֲמֵד אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא עוֹמְדִים, כִּנְתוּנִים בְּאִיסְטְרַטֵיאָה שֶׁל מַעְלָה, וְאִם אַתְּ עוֹשֶׂה לָזֶה שֶׁל מַעְלָה לְמַטָּה אֲנִי מַנִּיחַ סִנְקְלֵיטוֹן שֶׁלִּי שֶׁל מַעְלָה וְיוֹרֵד וּמְצַמְצֵם שְׁכִינָתִי בֵּינֵיכֶם לְמַטָּה, כֵּיצַד, מַה לְּמַעְלָה שְׂרָפִים עוֹמְדִים, אַף לְמַטָּה עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים. מַה לְּמַעְלָה כּוֹכָבִים, אַף לְמַטָּה כּוֹכָבִים.

34.ספר פרי צדיק לחג הפסח - אות כה

וְעַל יְדֵי שְׁמִירַת שַׁבָּת נִגְאָלֵן, וּבַגְּמָרָא ^{(שַׁבָּת קיח ע"ב)} אִלְמָלֵי מִשֶּׁמְּרִין ב' שַׁבָּתוֹת מִיָּד נִגְאָלֵן וּבַיְּרוּשַׁלְמִי, (פ"א דְּתַעֲנִית ה"א) אִיתָא שָׁאֲלוּ שָׁמְרוּ שַׁבָּת אַחַת מִיָּד נִגְאָלֵן, וּכְבָר אָמַרְנוּ שֶׁעָנִין שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת עַל פִּי מָה שֶׁכָּתֻב (תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּקּוּן מ"ח) תָּרִין זְמְּנִין אַדְּכַר הָכָא שָׁבַת לְקַבֵּל שְׁכִינתֵּא עִלָּאָה וְתַתָּאָה, וְהָיִינוּ שַׁבָּת תַּתָּאָה שַׁבָּת עִלָּאָה וְאָמַר זְכַאָה מָאן דַּעֲבֵד לוֹן דִּירָה בִּתְרֵי בָּתֵּי לְבָא בְּשַׁבָּת וְאִתְפַּנֵּי יֵצֶר הָרַע מִתַּמָּן כו' וְכֵן נֶחֱשַׁב (רָעֲיָא מְהֵימָנָא זח"ב צב א) ג' קְדוֹשׁוֹת שַׁבָּת דְּלֵילְיָא שַׁבָּת דְּיוּמָא שַׁבָּת עִלָּאָה, וּסְעוּדָה זוֹ דַּחֲקַל תַּפּוּחִין שַׁבָּת דְּמַעֲלֵי שֶׁבְּתָא וּבַבֹּקֶר שָׁבַת עִלָּאָה, אַךְ מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לָשַׁבׇּת עִלָּאָה בְּשַׁבָּת אַחַת, עַל יְדֵי שְׁמִירַת שַׁבָּת אַחַת זוֹכִין לְקַדֵּשׁ יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁאַחֲרָיו, וְעַל יְדֵי קְדֻשַּׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה זוֹכִין שֶׁשַּׁבָּת הַב' יִהְיֶה מִקְּדֻשַּׁת שַׁבָּת עִלָּאָה, וְזֶה שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא אִלְמָלֵי וְכוּ' שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְכָתָן מִיָּד נִגְאָלֵן, רַק הָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, אֲבָל כָּל נֶפֶשׁ בִּפְרָט הַמִּשְׁמָר שָׁבַת כְּהִלְכָתוֹ מִיָּד נִגְאָל:

35.ספר פרי צדיק פרשת מצורע - אות ו

והיינו שיזכו לשבת עלאה ושיהיו מיד נגאלין וזה מה שכתב בזוהר הקדוש כד"א מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו, והיינו שכל אחד זוכה לקדושת השבת אך מי יזכה לעלות בהר ה' שהוא עתיקא ומי יקום במקום קדשו שיושאר כך בקביעות לעולם שיהיו מיד נגאלין על ידי שמירת שבת אחת (כמ"ש בירושלמי ומדרשים וזה"ח ותיקונים) או ב' שבתות כמו שאמרו בגמרא (כמו שנתבאר כמה פעמים)

36.ספר פרי צדיק פרשת אמור - אות יב

 ואז תורה יבקשו מפיהו שיוקבעו הדברי תורה שיקבלו ממנו. ואת שבתותי יקדשו שיזכו לשבתות ה' לב' קדושות של שבת עפמ"ש במה שאמרו בגמרא (שבת קיח ע"ב) שעל ידי שמירת ב' שבתות מיד נגאלין. ובירושלמי (פ"א דתענית) וזוהר הקדוש (תיקונים תיקון כא וזוהר חדש יתרו) ומדרש (שמות רבה בשלח ושוחר טוב תהלים צה) איתא שעל ידי שמירת שבת אחת מיד נגאלין. ואמרנו שהמכוון על ידי שמירת שבת כשזוכה לקדושת שבת עלאה מיד נגאלין. ומי שזוכה לזה בשבת אחת מיד נגאל, אך על הרוב צריך לזה ב' שבתות. שהשבת האחד יכניס קדושה לימי המעשה, ואחר כך יועיל קדושת ימי המעשה לשבת הב' שיזכה לבחינת שבת עלאה (כמו שנתבאר כמה פעמים) ותלמידי חכמים שזוכין בחול גם כן לקדושת ותוספת נשמה שזוכה עם הארץ בשבת (כמ"ש בזח"ג קכ"ד סע"ב) להם השבת רק להתענג על ה' להשיג השגות גבוהות והם זוכין לשבתותי שהם ב' שבתות ה', וכמו שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת לאחריו להכניס קדושה לששת ימי המעשה לעשות את השבת לזכות לשבת עלאה וכמו שכתב בתיקוני זוהר (תיקון מ"ח) ואתפני יצר הרע מתמן, ועל זה אמר הכתוב שהכהנים שהם פנוים תמיד לתורה להם נאמר ואת שבתותי יקדשו שיוכלו להכניס קדושה בשבתות של כל ישראל, שעל ידי קדושת הכהנים בשבתות שלהם שפנוים בששת ימי המעשה לדברי תורה זוכין ומזכין את כל ישראל לסייעתא להם לזכות גם כן לשבת עלאה למיעבד דירה לון בתרי בתי לבא ואתפני יצר הרע מתמן:

37.ספר פרי צדיק פרשת בהר - אות יד

שֶׁכָּל עִקָּר מְצּוַת שְׁמִטָּה הִיא כְּדֵי לְהַכִּיר כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ, וְכֵן קְדֻשַּׁת שַׁבָּת הוּא גַּם כֵּן לְזֶה הַהַכָּרָה שֶׁלְה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ (כמשנ"ת מ"ח) וּשְׁמִירַת שַׁבָּת יְכוֹלִים לְקַיֵּם אַף שַׁבָּתוֹת בַּגָּלוּת בֵּין הָאֻמּוֹת וּבָזֶה יוּכְלוּ לְתַקֵּן עָוֹן שְׁמִטָּה שָׁגְלוּ בִּשְׁבִילָהּ וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב אִלְמָלֵא מִשֶּׁמְּרִיָן יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת מִיָּד נִגְאָלֵן (שַׁבָּת קיח ע"ב) וּבְמִדְרַשׁ (שמוֹת רַבָּה סו"פ כ"ה) וּבַפְּסִיקְתָּא אִיתָא שַׁבָּת אַחַת כָּרָאוּי בֶּן דָּוִד בָּא. וְהַכָּל אֶחָד (כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר כַּמָּה פְּעָמִים) דְּעִקַר שֶׁיִּהְיֶה שַׁבָּת אַחַת כָּרָאוּי,

38.ספר פרי צדיק פרשת קרח - אות ד

וְכֵן בְּשַׁבָּת מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא עַל יְדֵי הַג' סְעוּדוֹת שֶׁהוּא מֵהִימְנוּתָא שְׁלֵימְתָּא וּכְמוֹ שֶׁאָמַר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (יִתְרוֹ פ"ח א') דְּהָא תַּלְיָא מֵהִימְנוּתָא דִּלְעִילָא בְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא וּזְעֵיר אַנְפִּין וּבַחֲקַל תַּפּוּחִין מִתְגַּלֶּה גַּם כֵּן הַיִּחוּד רָזָא דה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד וְאִלְמָלֵא מִשֶּׁמְּרִיָן יִשְׂרָאֵל שַׁבָּת אַחַת כְּהִלְכָתָהּ מִיָּד נִגְאָלֵן שֶׁהָיָה כְּבָר הַתִּקּוּן כְּמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד. אַךְ הָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ רַק כָּל פְּרַט נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל הַמִּשְׁמָר שָׁבַת כְּהִלְכָתוֹ הוּא בִּפְרָט נַפְשׁוֹ נִגְאָל מִכָּל וָכֹל:

39.ספר פרי צדיק לערב יום הכפורים - אות א

 ובערב יום הכפורים על ידי האכילה הוא התיקון שיהיה האכילה בקדושה וכמו כן אכילת שבתות וימים טובים הוא גם כן תיקון לפגם אדם הראשון וכמו שאמרו (שמו"ר פ' כ"ה) אלמלי שמרו ישראל שבת אחת כהלכתה מיד נגאלין, והיינו על פי שאמרו (שבת קי"ח.) כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו וכו' וכל ישראל משאלות לבם להגאל והיו נגאלין מיד. אך כבר אמרנו דדייקו בגמרא כל המענג את השבת ולא המתענג בשבת שצריך שיהיה הכוונה רק לשם שמים ואז היו נותנין להם משאלות לבם והיה מיד בן דוד בא אבל העולם נידון אחר רובו רק כל נפש בפרט מיד נגאל. וכן אכילת אינון דמשתדלין באורייתא דנקראים שבתות וימים טובים כמו שאמר בזוהר הקדוש, היינו שאכילתם הוא רק כדי שיהיה להם קיום החיים לתורה הוא גם כן תיקון לאותו פגם שאכל מעץ הדעת טוב ורע ועל ידי זה גרם הוא שיהיה היפך החיים.

40.ספר מחשבות חרוץ - אות כא

וכן הוספת הקדושה בשבת על ידי המן שלא ירד בו שאז נצטוו והיה ביום הששי והכינו וגו' להיות חול מכין לשבת זהו גם כן דוגמת השבת השניה אחר הכנת ששת ימי המעשה ואחר השבת דאפקוד במרה שהיה השבת הראשונה. ובשבת דמרה עצמו קודם המן היה גם כן שלוש שבתות כי פסח שיצאו ממצרים היה ביום חמישי כמו שאמרו בשבת (פ"ז ע"ב) ושביעי של פסח ביום רביעי והסיען מים סוף והלכו דרך שלושה ימים עד מרה והוא יום חמישי ששי שביעי וניתן להם שם שבת והוא עוד שלוש שבתות עד יום ראשון שאחר ט"ו באייר שירד המן ולא כמו שכתבו תוס' שם ד"ה כאשר שהיה רק שבת אחת עיין שם: והם הניחו בקושיא הא דאלמלא שמרו ישראל שבת אחת וכו' עיין שם. ולפי מה שכתבתי יש לומר דשבת דמרה היא רק הקדושה דקבוע וקיימא שמצד ה' יתברך לבד שאין שום מבוא להשתדלות אדם להגיע לזה. ומכל מקום גם לזה יש שתי מדריגות. כי לעולם כל דבר כלול מהכל. דמכל מקום אחר שקיבלו ישראל על עצמם לשמור ולעשות יוכלו לטעום בשבת האחרת הקדושה יותר ועוד אחר כך השלישי הכוללם כנ"ל. ובמן היה התגלות קדושת שבת שעל ידי הכנה וגם לזה היה צריך עוד הפעם לכל ישראל מצד מדריגתם שיהיה שבת קודם לימי המעשה שיעבור קדושת שבת עם כח הקדושה שיש בו על ידי הכנה ובזה יתן להם כח להכנה אחר כך. ומצד קדושה זו דשבת הבאה על ידי הכנה שהוא כח ישראל בהשתדלותם והכנתם לבוא לקדושה זו. הוא שהיו זוכים שלא ישלוט בהם שום אומה ולשון דבזה הוא שנשתנו בו מכל אומה ולשון. אף על פי שהשבת קדושה קבוע וקיימא מימי בראשית בברייתו של עולם והכל מעשה ידיו ובריותיו אלא שישראל זוכין להיות לחלקם על ידי ההכנה. ועל כן אז נצטוו בעונג שבת אכלוהו היום וגו' ושלוש סעודות דשלוש היום. וגם אמר אחר כך ראו כי ה' נתן לכם השבת להיות שלכם ומתנת חלקיכם וזהו שבת ראשונה דמן אחר ההכנה:

41.זהר מנוקד/תרגום/ תיקוני זהר דף נז/א

וְעוֹד מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם מוֹשַׁב דְּבַר נַשׁ אִיהוּ מָקוֹם דִּילֵיהּ, וְעוֹד שִׁנּוּי מָקוֹם, לְתַקְנָא בֵיתָא בְּשַׁבַּתָּא תוֹסֶפֶת מִבַּחוֹל, וְעוֹד שִׁנּוּי מַעֲשֶׂה אִם הוּא עָצִיב בְּחוֹלָא, דִּיְהֵא חָדֵי בְּשַׁבַּתָּא, וְאִם אִית לֵיהּ קְטָטָה בְחוֹלָא עִם בַּר נַשׁ אוֹ עִם אִתְּתֵיהּ, דִּיְהֵא לֵיהּ שְׁלָמָא עִמָּהּ בְּשַׁבַּתָּא, וּבְדָא לֵית רְשׁוּ לְקָרְבָא לְסַם הַמָּוְת חֲלָלָה, וּלְבַעִִלָהּ דְּאִיהוּ אֵל אַחֵר חִלּוּל שַׁבָּת, (לית לון רשו לקרבא), וּבְגִין דָּא אָמְרוּ קַדְמָאֵי, אִם יִשְׂרָאֵל הֲווֹ מְקַיְּימִין שַׁבָּת אַחַת כְּהִלְכָתָהּ (נ"א שתי שבתות כהלכתן), מִיָּד הֲווֹ נִגְאָלִין.‏

[וְעוֹד מֹשְׁבֹתֵיכֶם, מוֹשָׁב שֶׁל אָדָם הוּא הַמָּקוֹם שֶׁלּוֹ. וְעוֹד שִׁנּוּי מָקוֹם - לְתַקֵּן אֶת הַבַּיִת בְּשַׁבָּת תּוֹסֶפֶת מִבַּחֹל. וְעוֹד שִׁנּוּי מַעֲשֶׂה - אִם הוּא עָצוּב בַּחֹל, שֶׁיִּהְיֶה שָׂמֵחַ בְּשַׁבָּת, וְאִם יֵשׁ לוֹ קְטָטָה בַּחֹל עִם אָדָם אוֹ עִם אִשְׁתּוֹ, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שָׁלוֹם עִמָּהּ בְּשַׁבָּת, וּבָזֶה אֵין רְשׁוּת לִקְרַב לְסַם הַמָּוֶת חֲלָלָה, וּלְבַעְלָהּ שֶׁהוּא אֵל אַחֵר חִלּוּל שַׁבָּת, (אין להם רשות להתקרב), וּמִשּׁוּם זֶה אָמְרוּ הַקַּדְמוֹנִים, אִם יִשְׂרָאֵל הָיוּ מְקַיְּמִים שַׁבָּת אַחַת כְּהִלְכָתָהּ (שתי שבתות כהלכתן), מִיָּד הָיוּ נִגְאָלִים.]‏

42.ספר פחד יצחק על שבת מלואים למאמר ד

הִנֵּה הַחִדּוּשׁ בְּתִאוּר הַשַּׁבָּת בְּפָרָשָׁה זוֹ, לְעֻמַּת הַשַּׁבָּת הַנִּזְכֶּרֶת בְּפָרָשִׁיּוֹת הַקּוֹדְמוֹת הוּא בִּלְשׁוֹן הָרַבִּים שֶׁבָּהּ. אֶת "שַׁבּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ". וְדִקְדּוּק זֶה שֶׁל לְשׁוֹן רַבִּים מָצִינוּ בְּפִי חֲכָמִים בְּאָמְרָם "אִלְמָלֵי שָׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת מִיָּד הָיוּ נִגְאָלִים". וּצְרִיכִים אָנוּ לְהַרְאוֹת בָּאֶצְבַּע, בִּמְיֻחָד וּבִמְסֻיָּם, עַל מַעֲלָה זוֹ דַּשְׁתִּי שַׁבָּתוֹת, וְאֵיזֶה תּוֹסֶפֶת חֹמֶר, וְאֵיזוֹ זְכוּת בַּעֲלַת אֵיכוּת נִפְרֶדֶת יֶשְׁנָם בַּב' שַׁבָּתוֹת יֶתֶר עַל שַׁבָּת אַחַת.

[ד] וּבֶאֱמֶת שֶׁמִּלָּשׁוֹן "מִיָּד נִגְאָלִים" נִשְׁמַע צְלִיל שֶׁל עִקַּר דְּבָרֵינוּ שֶׁ"הַצִּיּוּר שֶׁלֶּעפְט מִיט זיך מִיט אֶת הַמְּצֻיָּר". וְהָיִינוּ שֶׁשָּׁבַת בִּכְלָלָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת צִיּוּר וּמֵעֵין לְעוֹלָם הַבָּא. וְאִלּוּ הַדַּרְגָּה הַמְּסֻיֶּמֶת שֶׁל "מִיָּד נִגְאָלֵן" מוֹרָה עַל תְּקִיפוֹת יְתֵרָה בַּהַקְבָּלָה, וּבְיַחַס שֶׁבֵּין הַצִּיּוּר (הַהֹוֶה) וְהַמְּצֻיַּר (הֶעָתִיד). (שֶׁאֵין תְּכוּנַת "מִיָּד" שֶׁבְּכָאן מִשְׁתַּיֶּכֶת לְמַתַּן שָׂכָר, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מִשְׁתַּלֵּם אֶלָּא לְבַסּוֹף). אָמְנָם עָלֵינוּ לְהַסְבִּיר מַהִי הַתְּכוּנָה בִּ"שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת" בַּדַּוְקָא, הַיּוֹצֶרֶת יַחַס זֶה.

  פרי צדק חלק א' מאמר קדושת שבת  פרי צדק חלק ד' לט.-: פרי צדק חלק ד' קח:-קט. ]פרשת מסעי[

תוספות מסכת שבת דף ב עמוד א

ונראה לר"י דאיצטריך לאשמעי' משום דהוצאה מלאכה גרועה היא דמה לי מוציא מרה"י לרה"ר מה לי מוציא מרה"י לרה"י ולא הוה גמרינן הוצאה דעני מבעה"ב ולא בעה"ב מעני ותדע מדאיצטריך תרי קראי בהוצאה כדנפקא לן בריש הזורק (לקמן דף צו: ושם)

תוספות מסכת שבת דף ד עמוד א

דרבי עקיבא סבר ילפי' זורק ממושיט - וא"ת והא ע"כ זורק מרשות היחיד לרה"י דרך רשות הרבים לא היה במשכן דאם היה במשכן מה צריך למילף ממושיט ומ"ט נמי דרבנן דפטרי וכיון דלא היה במשכן אמאי מחייב ר"ע דבתולדה דהוצאה שהיא מלאכה גרועה אין לנו לחייב אלא דוקא אותן שהיו במשכן כדפרישית לעיל (ד' ב.) וי"ל דר"ע סבר דזורק דמי טפי למושיט ממאי דדמו שאר תולדות להוצאה.

פרוש הגר"א ז"ל על ספר יצירה - פרק ו משנה ו

 אלו הן כו' שבהן חקק כו'. ע"ס שפעלו על ידי כולן שהן כ"ב אותיות כמש"ל, וחשב עשר שמות של עשר ספירות, [אהי"ה י"ה הוא כ"ח] יה"ו אלהים הוא בינה כמו שכתב בזהר הוי"ה בניקוד אלהים ואמר יה"ו שהוא בינה שכולל יה"ו, אלהים גבורה, יהו"ה חסד כמ"ש הוי"ה אלהים מדת הרחמים ומדה"ד וחשיב גבורה [קודם כמו ברקיעים מעון ומכון], אל שדי יסוד, הוי"ה ת"ת:

זוהר כרך ג (דברים) פרשת ואתחנן דף רסט עמוד ב

פתח ר' אלעזר ואמר תרי קראי אשכחנא דאף על גב דכלא בחד דרגא תליין לאו אינון מדרגא חד, חד קרא כתיב (חגי א) כה אמר יי' צבאות וחד קרא כתיב כה אמר יי' אלהים, מה בין האי להאי אלא בזמנא דכתיב כה אמר יי' צבאות כדין מלה אתיא ברחמי ובזמנא דכתיב כה אמר יי' אלהים כדין מלה אתיא בדינא, כה אמר יי' צבאות בגין דהאי כה אתברכא מצדיק ומנצח והוד דאקרי יי' צבאות וכדין מלה באתבסמותא אתייא דהא מאתר דא קא אתיא, כה אמר יי' אלהים כדין האי כה ינקא מסטרא דדינא מאתר דגבורה עלאה ואוליפנא מאבא דדינא הוא ברחמי בגין דכתיב יי' אלהים דהא אלהים גבורה הוא בכל אתר אדני גבורה תתאה היא בכל אתר

-->