Parashat Shmini Honor Thy Father

Parashat Shmini Fire From Heaven

The Seventh Day The Natural and the Miraculous

Leaving Egypt in Haste

-->

Leaving Egypt in Haste
audio 

הרב ארי דוד קאהן                                                  adk1010@gmail.com

1.    הגדה של פסח - נוסח ההגדה: 

עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיּוֹצִיאֵנוּ ה׳ אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה. וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם. וַאֲפִילוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים כֻּלָּנוּ זְקֵנִים כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרָיִם. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח:

2.    שמות פרק יב, 

(א) וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֔ן בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר: (ב) הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחָדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה: (ג) דַּבְּר֗וּ אֶֽל־כָּל־עֲדַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר בֶּעָשֹׂ֖ר לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְיִקְח֣וּ לָהֶ֗ם אִ֛ישׁ שֶׂ֥ה לְבֵית־אָבֹ֖ת שֶׂ֥ה לַבָּֽיִת: (ד) וְאִם־יִמְעַ֣ט הַבַּיִת֘ מִהְיוֹ֣ת מִשֶּׂה֒ וְלָקַ֣ח ה֗וּא וּשְׁכֵנ֛וֹ הַקָּרֹ֥ב אֶל־בֵּית֖וֹ בְּמִכְסַ֣ת נְפָשֹׁ֑ת אִ֚ישׁ לְפִ֣י אָכְל֔וֹ תָּכֹ֖סּוּ עַל־הַשֶּֽׂה: (ה) שֶׂ֥ה תָמִ֛ים זָכָ֥ר בֶּן־שָׁנָ֖ה יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם מִן־הַכְּבָשִׂ֥ים וּמִן־הָעִזִּ֖ים תִּקָּֽחוּ: (ו) וְהָיָ֤ה לָכֶם֙ לְמִשְׁמֶ֔רֶת עַ֣ד אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר י֖וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְשָׁחֲט֣וּ אֹת֗וֹ כֹּ֛ל קְהַ֥ל עֲדַֽת־יִשְׂרָאֵ֖ל בֵּ֥ין הָעַרְבָּֽיִם: (ז) וְלָֽקְחוּ֙ מִן־הַדָּ֔ם וְנָֽתְנ֛וּ עַל־שְׁתֵּ֥י הַמְּזוּזֹ֖ת וְעַל־הַמַּשְׁק֑וֹף עַ֚ל הַבָּ֣תִּ֔ים אֲשֶׁר־יֹאכְל֥וּ אֹת֖וֹ בָּהֶֽם: (ח) וְאָכְל֥וּ אֶת־הַבָּשָׂ֖ר בַּלַּ֣יְלָה הַזֶּ֑ה צְלִי־אֵ֣שׁ וּמַצּ֔וֹת עַל־מְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ: (ט) אַל־תֹּאכְל֤וּ מִמֶּ֙נּוּ֙ נָ֔א וּבָשֵׁ֥ל מְבֻשָּׁ֖ל בַּמָּ֑יִם כִּ֣י אִם־צְלִי־אֵ֔שׁ רֹאשׁ֥וֹ עַל־כְּרָעָ֖יו וְעַל־קִרְבּֽוֹ: (י) וְלֹא־תוֹתִ֥ירוּ מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּ֑קֶר וְהַנֹּתָ֥ר מִמֶּ֛נּוּ עַד־בֹּ֖קֶר בָּאֵ֥שׁ תִּשְׂרֹֽפוּ: (יא) וְכָכָה֘ תֹּאכְל֣וּ אֹתוֹ֒ מָתְנֵיכֶ֣ם חֲגֻרִ֔ים נַֽעֲלֵיכֶם֙ בְּרַגְלֵיכֶ֔ם וּמַקֶּלְכֶ֖ם בְּיֶדְכֶ֑ם וַאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּחִפָּז֔וֹן פֶּ֥סַח ה֖וּא לַהֽ':...(לז) וַיִּסְע֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מֵרַעְמְסֵ֖ס סֻכֹּ֑תָה כְּשֵׁשׁ־מֵא֨וֹת אֶ֧לֶף רַגְלִ֛י הַגְּבָרִ֖ים לְבַ֥ד מִטָּֽף: (לח) וְגַם־עֵ֥רֶב רַ֖ב עָלָ֣ה אִתָּ֑ם וְצֹ֣אן וּבָקָ֔ר מִקְנֶ֖ה כָּבֵ֥ד מְאֹֽד: (לט) וַיֹּאפ֨וּ אֶת־הַבָּצֵ֜ק אֲשֶׁ֨ר הוֹצִ֧יאוּ מִמִּצְרַ֛יִם עֻגֹ֥ת מַצּ֖וֹת כִּ֣י לֹ֣א חָמֵ֑ץ כִּֽי־גֹרְשׁ֣וּ מִמִּצְרַ֗יִם וְלֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לְהִתְמַהְמֵ֔הַּ וְגַם־צֵדָ֖ה לֹא־עָשׂ֥וּ לָהֶֽם:

3.    זהר מנוקד/תרגום/ זהר חדש פרשת יתרו

אָמַר לֵיהּ תָּא חֲזֵי בְּרִי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אַתְנֵי עִם אַבְרָהָם, אֶלָּא דְּיַפֵּיק יַת יִשְׂרָאֵל מִן גָּלוּתָא דְמִצְרַיִם, וְלָא מִתְּחוֹת שִׁעְבּוּדָא דְּדַחֲלָא אָחֳרָא. דְּוַדַּאי יִשְׂרָאֵל כַּד הֲווֹ בְּמִצְרַיִם, אִסְתְּאָבוֹ וְאִתְטְנָפוֹ גַּרְמֵיהוֹן בְּכָל זִינֵי מְסָאֲבוּ, עַד דַּהֲווֹ שָׁרָאן תְּחוֹת אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע חֵילֵי דִּמְסָאֲבוּתָא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַפֵּיק יַתְהוֹן מִתְּחוֹת פּוּלְחַן כָּל שְׁאָר חֵילִין.‏

 וְעוֹד, דְּאָעֵיל יַתְהוֹן בְּמ"ט תַּרְעֵי דְּסוּכְלְתָנוֹ לְקִבְלֵיהוֹן. מַה דְּלָא אַתְנֵי עִם אַבְרָהָם, אֶלָּא לַאֲפָקוּתְהוֹן מִמִּצְרַיִם, וְהוּא עָבִיד טִיבוּתֵיהּ וְחַסְדֵּיהּ עִמְּהוֹן.‏‏

וּבְּגִין כָּךְ תִּשְׁכַּח בְּאוֹרַיְיתָא, חַמְשִׁין זִמְנִין יְצִיאַת מִצְרַיִם, לְאַחֲזָאָה לְכָל בְּנֵי עָלְמָא, חַסְדָּא דַּעֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל, דְּאַפֵּיק יַתְהוֹן מֵאִינוּן חֵילִין דִּמְסָאֲבוּ, וְאָעֵיל לוֹן לְגוֹ חֵילִין דְּדַכְיוּ, דְּהַיְינוּ חַמְשִׁין תַּרְעִין דְּסוּכְלְתָנוֹ.‏

 ‏וְהָא אִיהוּ דַּאֲנַן מַנָּן לְהוֹ, מִיּוֹמָא טָבָא דְפִסְחָא. וַאֲנַן מַנָּן יוֹמֵי וּשְׁבוּעֵי, וְהָא אִיתְעָרוֹ חַבְרַיָיא, מִצְוָה לְמִמְנֵי יוֹמֵי, וּמִצְוָה לְמִימְנֵי שְׁבוּעֵי. כִּי בְּכָל יוֹמָא אַפֵּיק לָן מֵחֵילָא דִּמְסָאֲבוּ, וְאָעֵיל לָן בְּחֵילָא דְּדַכְיוּ.‏

זהר מנוקד/תרגום/ זהר חדש פרשת יתרו

]אָמַר לוֹ, בֹּא וּרְאֵה, בְּנִי. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הִתְנָה עִם אַבְרָהָם אֶלָּא שֶׁיּוֹצִיא אֶת יִשְׂרָאֵל מִגָּלוּת מִצְרַיִם, וְלֹא מִתַּחַת שִׁעְבּוּד שֶׁל יִרְאָה אַחֶרֶת. שֶׁוַּדַּאי יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם, נִטְמְאוּ וְטִנְּפוּ עַצְמָם בְּכָל מִינֵי טֻמְאָה, עַד שֶׁהָיוּ שְׁרוּיִים תַּחַת אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה כֹחוֹת שֶׁל טֻמְאָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹצִיא אוֹתָם מִתַּחַת עֲבוֹדַת כָּל שְׁאָר הַכֹּחוֹת. שֶׁהִכְנִיס אוֹתָם לְאַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שַׁעֲרֵי הַשֵּכֶל כְּנֶגְדָּם, מַה שֶּׁלֹּא הִתְנָה עִם אַבְרָהָם, אֶלָּא לְהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם, וְהוּא עָשָׂה טוּבוֹ וְחַסְדּוֹ עִמָּם. וּמִשּׁוּם כָּךְ תִּמְצָא בַּתּוֹרָה חֲמִשִּׁים פְּעָמִים יְצִיאַת מִצְרַיִם, לְהַרְאוֹת לְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם הַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל שֶׁהוֹצִיא אוֹתָם מֵאוֹתָם כֹּחוֹת הַטֻּמְאָה, וְהִכְנִיס אוֹתָם לְתוֹךְ כֹּחוֹת הַטָּהֳרָה, שֶׁהַיְנוּ חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִינָה. וְזְהִוּ שֶׁאָנוּ מוֹנִים לָהֶם מִיּוֹם טוֹב שֶׁל פֶּסַח, וְאָנוּ מוֹנִים יָמִים וְשָׁבוּעוֹת, וַהֲרֵי הִתְעוֹרְרוּ הַחֲכָמִים, מִצְוָה לִמְנוֹת יָמִים וּמִצְוָה לִמְנוֹת שָׁבוּעוֹת, כִּי בְּכָל יוֹם הוֹצִיאָנוּ מִכֹּחַ שֶׁל טֻמְאָה, וְהִכְנִיסָנוּ לְכֹחַ טָהֳרָה.]‏

4.    בראשית פרק יח, ו

וַיְמַהֵ֧ר אַבְרָהָ֛ם הָאֹ֖הֱלָה אֶל־שָׂרָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מַהֲרִ֞י שְׁלֹ֤שׁ סְאִים֙ קֶ֣מַח סֹ֔לֶת ל֖וּשִׁי וַעֲשִׂ֥י עֻגֽוֹת:

5.    תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף י עמוד ב

תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בְּתִשְׁרֵי נִבְרָא הָעוֹלָם. בְּתִשְׁרֵי נוֹלְדוּ אָבוֹת. בְּתִשְׁרֵי מֵתוּ אָבוֹת. בְּפֶסַח נוֹלַד יִצְחָק. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִפְקְדוּ שָׂרָה, וְרָחֵל, וְחַנָּה. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יָצָא יוֹסֵף מִבֵּית הָאֲסוּרִין. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בָּטְלָה עֲבוֹדָה מֵאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם. בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ, וּבְתִשְׁרֵי עֲתִידִין לִגָּאֵל. ^{דף יא עמוד א} רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּנִיסָן נִבְרָא הָעוֹלָם. בְּנִיסָן נוֹלְדוּ אָבוֹת. בְּנִיסָן מֵתוּ אָבוֹת. בְּפֶסַח נוֹלַד יִצְחָק. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִפְקְדוּ שָׂרָה, רָחֵל, וְחַנָּה. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יָצָא יוֹסֵף מִבֵּית הָאֲסוּרִין. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בָּטְלָה עֲבוֹדָה מֵאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם. בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ וּבְנִיסָן עֲתִידִין לִגָּאֵל.

6.    בראשית פרק טו, יג-יד

(יג) וַיֹּא֣מֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה: (יד) וְגַ֧ם אֶת־הַגּ֛וֹי אֲשֶׁ֥ר יַעֲבֹ֖דוּ דָּ֣ן אָנֹ֑כִי וְאַחֲרֵי־כֵ֥ן יֵצְא֖וּ בִּרְכֻ֥שׁ גָּדֽוֹל:

7.    תלמוד בבלי מסכת קידושין דף לח עמוד א

תַּנְיָא אִידָךְ: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה", וְכִי אַרְבָּעִים שָׁנָה אָכְלוּ, וַהֲלֹא אַרְבָּעִים שָׁנָה חָסֵר שְׁלֹשִׁים יוֹם אָכְלוּ? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: עֻגּוֹת שֶׁהוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם טַעֲמוּ בָּהֶם טַעַם מָן.

8.    במדבר פרק יא, ו-ט

(ו) וְעַתָּ֛ה נַפְשֵׁ֥נוּ יְבֵשָׁ֖ה אֵ֣ין כֹּ֑ל בִּלְתִּ֖י אֶל־הַמָּ֥ן עֵינֵֽינוּ: (ז) וְהַמָּ֕ן כִּזְרַע־גַּ֖ד ה֑וּא וְעֵינ֖וֹ כְּעֵ֥ין הַבְּדֹֽלַח: (ח) שָׁטוּ֩ הָעָ֨ם וְלָֽקְט֜וּ וְטָחֲ֣נוּ בָרֵחַ֗יִם א֤וֹ דָכוּ֙ בַּמְּדֹכָ֔ה וּבִשְּׁלוּ֙ בַּפָּר֔וּר וְעָשׂ֥וּ אֹת֖וֹ עֻג֑וֹת וְהָיָ֣ה טַעְמ֔וֹ כְּטַ֖עַם לְשַׁ֥ד הַשָּֽׁמֶן: (ט) וּבְרֶ֧דֶת הַטַּ֛ל עַל־הַֽמַּחֲנֶ֖ה לָ֑יְלָה יֵרֵ֥ד הַמָּ֖ן עָלָֽיו:

9.    מדרש רבה בראשית פרשה מח סימן יב

וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי ^{(בראשית יח, ו)}, רַבִּי אֶבְיָתָר אָמַר תֵּשַׁע סְאִין אָפְתָה, שָׁלשׁ לְעֻגוֹת, שָׁלשׁ לְחָבִיץ, וְשָׁלשׁ לְמִינֵי מִילוֹטָמְיָה. וְרַבָּנָן אָמְרִין שָׁלשׁ, אֶחָד לְעֻגוֹת, וְאֶחָד לְחָבִיץ, וְאֶחָד לְמִילוֹטָמְיָה. ^{(בראשית יח, ו)}: לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת, הֲדָא אָמְרָת פְּרוֹס הַפֶּסַח הֲוָה. רַבִּי יוֹנָה בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא הִיא מִדְבַּר סִין הִיא מִדְבַּר אָלוּשׁ, מֵאֵיזוֹ זְכוּת זָכוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתַּן לָהֶם מַן בַּמִדְבָּר, בִּזְכוּת שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁאָמַר: לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת.

10.בראשית פרק יג פסוק י

וַיִּשָּׂא־ל֣וֹט אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־כָּל־כִּכַּ֣ר הַיַּרְדֵּ֔ן כִּ֥י כֻלָּ֖הּ מַשְׁקֶ֑ה לִפְנֵ֣י׀ שַׁחֵ֣ת ה֗' אֶת־סְדֹם֙ וְאֶת־ עֲמֹרָ֔ה כְּגַן־ה֙' כְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בֹּאֲכָ֖ה צֹֽעַר:

11.בראשית פרק יט, א-לח

(א) וַ֠יָּבֹאוּ שְׁנֵ֨י הַמַּלְאָכִ֤ים סְדֹ֙מָה֙ בָּעֶ֔רֶב וְל֖וֹט יֹשֵׁ֣ב בְּשַֽׁעַר־סְדֹ֑ם וַיַּרְא־לוֹט֙ וַיָּ֣קָם לִקְרָאתָ֔ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ אַפַּ֖יִם אָֽרְצָה: (ב) וַיֹּ֜אמֶר הִנֶּ֣ה נָּא־אֲדֹנַ֗י ס֣וּרוּ נָ֠א אֶל־בֵּ֨ית עַבְדְּכֶ֤ם וְלִ֙ינוּ֙ וְרַחֲצ֣וּ רַגְלֵיכֶ֔ם וְהִשְׁכַּמְתֶּ֖ם וַהֲלַכְתֶּ֣ם לְדַרְכְּכֶ֑ם וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּ֥י בָרְח֖וֹב נָלִֽין: (ג) וַיִּפְצַר־בָּ֣ם מְאֹ֔ד וַיָּסֻ֣רוּ אֵלָ֔יו וַיָּבֹ֖אוּ אֶל־בֵּית֑וֹ וַיַּ֤עַשׂ לָהֶם֙ מִשְׁתֶּ֔ה וּמַצּ֥וֹת אָפָ֖ה וַיֹּאכֵֽלוּ: (ד) טֶרֶם֘ יִשְׁכָּבוּ֒ וְאַנְשֵׁ֨י הָעִ֜יר אַנְשֵׁ֤י סְדֹם֙ נָסַ֣בּוּ עַל־הַבַּ֔יִת מִנַּ֖עַר וְעַד־זָקֵ֑ן כָּל־הָעָ֖ם מִקָּצֶֽה: (ה) וַיִּקְרְא֤וּ אֶל־לוֹט֙ וַיֹּ֣אמְרוּ ל֔וֹ אַיֵּ֧ה הָאֲנָשִׁ֛ים אֲשֶׁר־בָּ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ הַלָּ֑יְלָה הוֹצִיאֵ֣ם אֵלֵ֔ינוּ וְנֵדְעָ֖ה אֹתָֽם: (ו) וַיֵּצֵ֧א אֲלֵהֶ֛ם ל֖וֹט הַפֶּ֑תְחָה וְהַדֶּ֖לֶת סָגַ֥ר אַחֲרָֽיו: (ז) וַיֹּאמַ֑ר אַל־נָ֥א אַחַ֖י תָּרֵֽעוּ: (ח) הִנֵּה־נָ֨א לִ֜י שְׁתֵּ֣י בָנ֗וֹת אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יָדְעוּ֙ אִ֔ישׁ אוֹצִֽיאָה־נָּ֤א אֶתְהֶן֙ אֲלֵיכֶ֔ם וַעֲשׂ֣וּ לָהֶ֔ן כַּטּ֖וֹב בְּעֵינֵיכֶ֑ם רַ֠ק לָֽאֲנָשִׁ֤ים הָאֵל֙ אַל־תַּעֲשׂ֣וּ דָבָ֔ר כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן בָּ֖אוּ בְּצֵ֥ל קֹרָתִֽי: (ט) וַיֹּאמְר֣וּ׀ גֶּשׁ־הָ֗לְאָה וַיֹּֽאמְרוּ֙ הָאֶחָ֤ד בָּֽא־לָגוּר֙ וַיִּשְׁפֹּ֣ט שָׁפ֔וֹט עַתָּ֕ה נָרַ֥ע לְךָ֖ מֵהֶ֑ם וַיִּפְצְר֨וּ בָאִ֤ישׁ בְּלוֹט֙ מְאֹ֔ד וַֽיִּגְּשׁ֖וּ לִשְׁבֹּ֖ר הַדָּֽלֶת: (י) וַיִּשְׁלְח֤וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ אֶת־יָדָ֔ם וַיָּבִ֧יאוּ אֶת־ל֛וֹט אֲלֵיהֶ֖ם הַבָּ֑יְתָה וְאֶת־הַדֶּ֖לֶת סָגָֽרוּ: (יא) וְֽאֶת־הָאֲנָשִׁ֞ים אֲשֶׁר־פֶּ֣תַח הַבַּ֗יִת הִכּוּ֙ בַּסַּנְוֵרִ֔ים מִקָּטֹ֖ן וְעַד־גָּד֑וֹל וַיִּלְא֖וּ לִמְצֹ֥א הַפָּֽתַח: (יב) וַיֹּאמְר֨וּ הָאֲנָשִׁ֜ים אֶל־ל֗וֹט עֹ֚ד מִֽי־לְךָ֣ פֹ֔ה חָתָן֙ וּבָנֶ֣יךָ וּבְנֹתֶ֔יךָ וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ בָּעִ֑יר הוֹצֵ֖א מִן־ הַמָּקֽוֹם: (יג) כִּֽי־מַשְׁחִתִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ אֶת־הַמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה כִּֽי־גָֽדְלָ֤ה צַעֲקָתָם֙ אֶת־פְּנֵ֣י ה֔' וַיְשַׁלְּחֵ֥נוּ ה֖' לְשַׁחֲתָֽהּ: (יד) וַיֵּצֵ֨א ל֜וֹט וַיְדַבֵּ֣ר׀ אֶל־חֲתָנָ֣יו׀ לֹקְחֵ֣י בְנֹתָ֗יו וַיֹּ֙אמֶר֙ ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה כִּֽי־מַשְׁחִ֥ית ה֖' אֶת־הָעִ֑יר וַיְהִ֥י כִמְצַחֵ֖ק בְּעֵינֵ֥י חֲתָנָֽיו: (טו) וּכְמוֹ֙ הַשַּׁ֣חַר עָלָ֔ה וַיָּאִ֥יצוּ הַמַּלְאָכִ֖ים בְּל֣וֹט לֵאמֹ֑ר קוּם֩ קַ֨ח אֶֽת־אִשְׁתְּךָ֜ וְאֶת־שְׁתֵּ֤י בְנֹתֶ֙יךָ֙ הַנִּמְצָאֹ֔ת פֶּן־תִּסָּפֶ֖ה בַּעֲוֹ֥ן הָעִֽיר: (טז) וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ׀וַיַּחֲזִ֨יקוּ הָאֲנָשִׁ֜ים בְּיָד֣וֹ וּבְיַד־אִשְׁתּ֗וֹ וּבְיַד֙ שְׁתֵּ֣י בְנֹתָ֔יו בְּחֶמְלַ֥ת ה֖' עָלָ֑יו וַיֹּצִאֻ֥הוּ וַיַּנִּחֻ֖הוּ מִח֥וּץ לָעִֽיר: (יז) וַיְהִי֩ כְהוֹצִיאָ֨ם אֹתָ֜ם הַח֗וּצָה וַיֹּ֙אמֶר֙ הִמָּלֵ֣ט עַל־נַפְשֶׁ֔ךָ אַל־תַּבִּ֣יט אַחֲרֶ֔יךָ וְאַֽל־תַּעֲמֹ֖ד בְּכָל־ הַכִּכָּ֑ר הָהָ֥רָה הִמָּלֵ֖ט פֶּן־תִּסָּפֶֽה: (יח) וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹט אֲלֵהֶ֑ם אַל־נָ֖א אֲדֹנָֽי: (יט) הִנֵּה־נָ֠א מָצָ֨א עַבְדְּךָ֣ חֵן֘ בְּעֵינֶיךָ֒ וַתַּגְדֵּ֣ל חַסְדְּךָ֗ אֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ עִמָּדִ֔י לְהַחֲ֖יוֹת אֶת־נַפְשִׁ֑י וְאָנֹכִ֗י לֹ֤א אוּכַל֙ לְהִמָּלֵ֣ט הָהָ֔רָה פֶּן־תִּדְבָּקַ֥נִי הָרָעָ֖ה וָמַֽתִּי: (כ) הִנֵּה־נָ֠א הָעִ֨יר הַזֹּ֧את קְרֹבָ֛ה לָנ֥וּס שָׁ֖מָּה וְהִ֣וא מִצְעָ֑ר אִמָּלְטָ֨ה נָּ֜א שָׁ֗מָּה הֲלֹ֥א מִצְעָ֛ר הִ֖וא וּתְחִ֥י נַפְשִֽׁי: (כא) וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּה֙ נָשָׂ֣אתִי פָנֶ֔יךָ גַּ֖ם לַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה לְבִלְתִּ֛י הָפְכִּ֥י אֶת־הָעִ֖יר אֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ: (כב) מַהֵר֙ הִמָּלֵ֣ט שָׁ֔מָּה כִּ֣י לֹ֤א אוּכַל֙ לַעֲשׂ֣וֹת דָּבָ֔ר עַד־בֹּאֲךָ֖ שָׁ֑מָּה עַל־כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵׁם־הָעִ֖יר צֽוֹעַר: (כג) הַשֶּׁ֖מֶשׁ יָצָ֣א עַל־הָאָ֑רֶץ וְל֖וֹט בָּ֥א צֹֽעֲרָה: (כד) וַֽה֗' הִמְטִ֧יר עַל־סְדֹ֛ם וְעַל־עֲמֹרָ֖ה גָּפְרִ֣ית וָאֵ֛שׁ מֵאֵ֥ת ה֖' מִן־הַשָּׁמָֽיִם: (כה) וַֽיַּהֲפֹךְ֙ אֶת־הֶעָרִ֣ים הָאֵ֔ל וְאֵ֖ת כָּל־הַכִּכָּ֑ר וְאֵת֙ כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הֶעָרִ֔ים וְצֶ֖מַח הָאֲדָמָֽה: (כו) וַתַּבֵּ֥ט אִשְׁתּ֖וֹ מֵאַחֲרָ֑יו וַתְּהִ֖י נְצִ֥יב מֶֽלַח: (כז) וַיַּשְׁכֵּ֥ם אַבְרָהָ֖ם בַּבֹּ֑קֶר אֶל־הַ֨מָּק֔וֹם אֲשֶׁר־עָ֥מַד שָׁ֖ם אֶת־פְּנֵ֥י הֽ': (כח) וַיַּשְׁקֵ֗ף עַל־פְּנֵ֤י סְדֹם֙ וַעֲמֹרָ֔ה וְעַֽל־כָּל־פְּנֵ֖י אֶ֣רֶץ הַכִּכָּ֑ר וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה עָלָה֙ קִיטֹ֣ר הָאָ֔רֶץ כְּקִיטֹ֖ר הַכִּבְשָֽׁן: (כט) וַיְהִ֗י בְּשַׁחֵ֤ת אֱלֹהִים֙ אֶת־עָרֵ֣י הַכִּכָּ֔ר וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיְשַׁלַּ֤ח אֶת־לוֹט֙ מִתּ֣וֹךְ הַהֲפֵכָ֔ה בַּהֲפֹךְ֙ אֶת־הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁר־יָשַׁ֥ב בָּהֵ֖ן לֽוֹט: (ל) וַיַּעַל֩ ל֨וֹט מִצּ֜וֹעַר וַיֵּ֣שֶׁב בָּהָ֗ר וּשְׁתֵּ֤י בְנֹתָיו֙ עִמּ֔וֹ כִּ֥י יָרֵ֖א לָשֶׁ֣בֶת בְּצ֑וֹעַר וַיֵּ֙שֶׁב֙ בַּמְּעָרָ֔ה ה֖וּא וּשְׁתֵּ֥י בְנֹתָֽיו: (לא) וַתֹּ֧אמֶר הַבְּכִירָ֛ה אֶל־הַצְּעִירָ֖ה אָבִ֣ינוּ זָקֵ֑ן וְאִ֨ישׁ אֵ֤ין בָּאָ֙רֶץ֙ לָב֣וֹא עָלֵ֔ינוּ כְּדֶ֖רֶךְ כָּל־הָאָֽרֶץ: (לב) לְכָ֨ה נַשְׁקֶ֧ה אֶת־אָבִ֛ינוּ יַ֖יִן וְנִשְׁכְּבָ֣ה עִמּ֑וֹ וּנְחַיֶּ֥ה מֵאָבִ֖ינוּ זָֽרַע: (לג) וַתַּשְׁקֶ֧יןָ אֶת־אֲבִיהֶ֛ן יַ֖יִן בַּלַּ֣יְלָה ה֑וּא וַתָּבֹ֤א הַבְּכִירָה֙ וַתִּשְׁכַּ֣ב אֶת־אָבִ֔יהָ וְלֹֽא־יָדַ֥ע בְּשִׁכְבָ֖הּ וּבְקוּמָֽהּ: (לד) וַֽיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַתֹּ֤אמֶר הַבְּכִירָה֙ אֶל־הַצְּעִירָ֔ה הֵן־שָׁכַ֥בְתִּי אֶ֖מֶשׁ אֶת־אָבִ֑י נַשְׁקֶ֨נּוּ יַ֜יִן גַּ֣ם־הַלַּ֗יְלָה וּבֹ֙אִי֙ שִׁכְבִ֣י עִמּ֔וֹ וּנְחַיֶּ֥ה מֵאָבִ֖ינוּ זָֽרַע: (לה) וַתַּשְׁקֶ֜יןָ גַּ֣ם בַּלַּ֧יְלָה הַה֛וּא אֶת־אֲבִיהֶ֖ן יָ֑יִן וַתָּ֤קָם הַצְּעִירָה֙ וַתִּשְׁכַּ֣ב עִמּ֔וֹ וְלֹֽא־יָדַ֥ע בְּשִׁכְבָ֖הּ וּבְקֻמָֽהּ: (לו) וַֽתַּהֲרֶ֛יןָ שְׁתֵּ֥י בְנֽוֹת־ל֖וֹט מֵאֲבִיהֶֽן: (לז) וַתֵּ֤לֶד הַבְּכִירָה֙ בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ מוֹאָ֑ב ה֥וּא אֲבִֽי־מוֹאָ֖ב עַד־הַיּֽוֹם: (לח) וְהַצְּעִירָ֤ה גַם־הִוא֙ יָ֣לְדָה בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בֶּן־עַמִּ֑י ה֛וּא אֲבִ֥י בְנֵֽי־עַמּ֖וֹן עַד־הַֽיּוֹם: 

12.מדרש רבה שמות - פרשה יח פסקה ט

דָּבָר אַחֵר, וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָפְכָה הַמְדִינָה שִׁעְבּוּדָהּ עַל הַשְּׁבוּיִם שֶׁבָּאוּ אֲלֵיהֶם, אַף הוּא הָפַךְ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין וַהֲרָגָם. כָּךְ מִצְרַיִם הָפְכוּ גְּזֵרָתָן עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וְשֶׁנָּתְנוּ מְלֶאכֶת אִישׁ עַל אִשָּׁה וּמְלֶאכֶת אִשָּׁה עַל אִישׁ, אַף הָאֱלֹהִים הָפַךְ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין וַהֲרָגָן בַּלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, כְּשֵׁם שֶׁהָפַךְ סְדוֹם בַּלַּיְלָה כָּךְ הָרַג בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה, לְכָךְ אָמַר דָּוִד (תהלים עו, ח): אַתָּה נוֹרָא אַתָּה וּמִי יַעֲמֹד לְפָנֶיךָ מֵאָז אַפֶּךָ.

13.תהלים פרק פט, כא

מָ֭צָאתִי דָּוִ֣ד עַבְדִּ֑י בְּשֶׁ֖מֶן קָדְשִׁ֣י מְשַׁחְתִּֽיו:

14.בראשית רבה (וילנא) פרשת לך לך פרשה מא

רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יִצְחָק אָמַר שְׁתֵּי מְצִיאוֹת, רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית. אָמַר רַבִּי יִצְחָק (תהלים פט, כא): מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי, הֵיכָן מְצָאתִיו בִּסְדוֹם.

15.רבנו בחיי על דברים פרק לד פסוק ו

 מואב עולה מ"ט, וביאר בארץ מואב בארץ החיים עם מ"ט

16.ספר עמק המלך - שער ה - פרק נא

וגם מואב עולה מ"ט כמנין ז' פעמים ז', של ז' מלכי עולם התוהו.

17.ספר מגלה עמוקות על התורה - פרשת חקת

ז"ש בזוהר בפרשה זו (קהלת א) אל מקומו שואף זורח הוא שם ומבמות הגיא שכלם יונקים ממקום שקבר משה וישב בגי' מכילין כדמתרגמינין אשר בשדה מואב שזכה בהאי עלמא על מ"ט נתיבות מנין מוא"ב אבל אחר מותו ז"ש ומבמות זכה אל ראש הפסגה שהוא שער החמשים ראש לכל ראשים אש"ר בשד"ה מוא"ב בגי' י' פעמים אלקים וחד יותר שהוא כל ימיו עלה אלקי"ם להמתיק י' כוחות שלהם י' פעמים אלקים בגימ' תת"ס בסוד (משלי ד) שגם במעלליו יתנכר מיד שבא לעולם ותשם בס"ף ו' של מחוקק הדינים בפ' רבתי של אי"ק הכי הוי תת"ס שבא להמתיק כל כוחות הדין שהוא סוד (איוב כח) ולכל תכלי"ת הוא חוקר וכן סוף אי לאו ו' דביני וביני לא יכול עלמא לאתקיימא באינון דינין והנה משה מיד כשהתחיל הקב"ה לדבר עמו (שמות ב) של נעליך על גופא דחיוויא דנגע ביה בת פרעה ואצטרע מתמן כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמ"ת קוד"ש הוא בגי' תתס"א:

18.ספר הליקוטים - פרשת וירא - פרק יח

ובהיות שכאן נתבשר ביצחק, וזרע ישראל כולם נמצאו בו, כדכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע וכו', ג"כ רצה הקב"ה שנשמתו של משיח שהיתה ג"כ גנוזה קודם בריאת העולם, שנאמר ורוח אלהים מרחפת על פני המים, זה רוחו של משיח, ותוצאותיו מקדם, רצה עתה ג"כ הקב"ה שיראה וימצא, כי היתה אבודה בסדום, שנאמר (תהלים פ"ט) מצאתי דוד עבדי, וארז"ל שמצאו בסדום בלוט בן אחי אברהם, א"כ מוכרח היה שיבואו שלשתן בזמן אחד, אחד למצא לישראל באברהם, ואחד להפוך את סדום, כדי שיצא משם לוט כדי להתחבא במערה, ושם זימן לו יין ויצא משם דוד, משיח אלהי יעקב, לזה באו שלשתן בזמן אחד, והבן.

19.כתבי הגרמ"מ משקלוב - ביאורי הזהר - דף קמז

והכל נמדד באמ"ה, סוד אל"ף מ"ה, גי' חמשי"ם שער"י בינ"ה, שהוא סוד מי מדד כו' [ישעיה מ], נגד ה' מיני או"ר שמאל"ה נפצה כל הארץ [בראשית ט], ונגד זה יש מ"ט שערי טומאה סוד מוא"ב, ומשם שהוא הכללי סוד מוא"ב נתבר"ר דוד בן ישי, ונזר העדות מסוד עמון [עי' ע"ז מד.], וכמו רו"ח דו"ד ב"ן יש"י הוא בסוד מ"ם סתומה, גי' פליאו"ת חכמ"ה, ושכל מ"ה של דו"ד ב"ן יש"י המלביש זי"ו הכבו"ד הוא סוד ס', וכל הה' בחי', הכל בבחינת נפש, ולכן אפילו יחידה הוא בלשון נקבה, והוא סוד הב"ל ה"י בי"ת למ"ד, גי' רא"ש, ומתנשא לכל לרא"ש [דה"א כט]:

20.ספר שיח יצחק חלק ב - ליקוטים ב

וכן משה רע"ה ביאתו לעולם בנס, אחר יאוש הגמור שהושלך ליאור, והיה ראוי להתבטל מציאותו, כפי משפט מבטי הכוכבים, כמ"ש אצטגניני פרעה, שראו שמושיעם של ישראל יהיה נלקה במים. וכן לידתו היה בנס גמור, מיוכבד אמו שהיתה בת ק"ל שנה, שכבר ניטל ממנה כח התולדה, עד שחזרה לנערותה, ולכן תיכף כשנולד הוצרך להשראת השכינה לשומרו בנס, כמ"ש "ותפתח ותראהו וכו', ותרא אותו כי טוב הוא", ואמרו שראתה עמו שכינה. ואלו השלשה הם נרמזים בתיבת אדם, והם אברהם דוד משה. וכן ביאתו של דוד בעולם, היה שרשו מבנות לוט שהולידו בדרך נס, אחר שנמלטו ממהפכת סדום, ואמרו שנזדמן להם יין במערה, והוא מ"ש רז"ל במסכתא יבמות דף ע"ט, "כתיב, שתי בנותיך הנמצאות, וכתיב מצאתי דוד עבדי", והוא כמ"ש שהם באו לעולם בדרך מציאה, אחר יאוש הגמור, כמציאה שהוא בא בהיסח הדעת:

21.ספר אגרא דכלה (דפ"י) - דף צו/ב

 (כב) ויאמר אברם אל מלך "סדום (בראשית יד כב). "אליו הוה ליה למימר, וידענו דאל מלך סדום משיב. אך לפי אשר כתבנו דהשתדלות אברהם היה בעיקר להוציא הנפשות, ובפרט נפש דוד המלך וזה קאמר בפירוש אל מלך סדם, לרמז עבור המלך התקוע בסדם. ותיבת א"ל יתפרש בעבו"ר, כמו אל הלקח ארון וכו' (שמואל א' ד כא). ועיין בזהר הק' (ח"א קע"ג ע"א) דמלכות דוד נשתכלל מעמון ומואב, שהן ב' קליפות "פער "ומלכם (בחסרון הווין, כי הווין הם אות אמת בסוד ואתה מחיה את כולם (נחמיה ט ו), והבן). ולזה תמצא ויאמ"ר אבר"ם א"ל מל"ך סד"ם הרימות"י יד"י, ס"ת בגימטריא פע"ר. אבר"ם א"ל מל"ך סד"ם, ס"ת מלכ"ם. דא הוא סהדותא לזרעא דדוד, כמ"ש (מלכים ב' יא יב) את הנזר ואת העדו"ת, שאפילו תינוק בן יומו הולמתו כנודע מרז"ל (ע"ז מ"ד ע"א), ועיין בזוהר הק' הנ"ל ותבין:

22.ספר אגרא דכלה (דפ"י) - דף צז/א

 והנה בכאן דיבור וחזיון הוא על פי מ"ש לעיל שעיקר מגמת אברהם במלחמות המלכים על דבר דוד אדונינו, וזה היה התווכחותו עם מלך סדום. והנה ענין המלכים הארבעה מלכים האלה ששבו שבית לוט,:

23.ספר שם משמואל - פרשת לך לך - שנת תרפ"א

והנה ידוע שארבע מלכיות בהן כלולים כל חלקי הרע, וזה כוחו מושך לע"ז וזה לג"ע והרביעית כלולה מכולן, והנה במדרש (פ' מ"א) ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד רעים אלו לאלו, חטאים בג"ע, לה' בע"ז, מאד בשפ"ד. הנה פרט כאן כל שרשי הרע שבכל ד' המלכיות, רעים אלו לאלו נראה שהיא דוגמת מלכות הרביעית ושקולה כשלשתן כמו שאמרו ז"ל (ערכין ט"ו ע"ב) לה"ר מגדיל עוונות כנגד ע"ז ג"ע שפ"ד, ויש לפרש דהיינו רעים אלו לאלו, וא"כ הרי סדום שקולה ברע כנגד כולם. וכבר הגדנו שאותיות סדום הוא אותיות אדום ובלבד שתחליף האלף בס' בחילוף האותיות של אח"ס בט"ע, וכמו שמלכות הרביעית דהיא אדום שקולה כשלשתן כן סדום כלולה מכולן:

 ומעתה מבואר שנשמת דוד המע"ה שהוצרכה להיות נצרפת בין כחות רעים שכנגד כולם הי' מקומה בסדום, ושם נצרפה וקנתה מעלתה, וזהו מצאתי דוד עבדי היכן מצאתיו בסדום:

24.ספר קומץ המנחה חלק ב - אות מג

וידוע שער דרשו חז"ל בכל מקום סנהדרין שהם הגבורה ומדת המשפט דקדושה ואותו היום היה גם כן שופט על סדום בפסולת דמדת המשפט ולכך אז היה הצלת נפש דוד כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה ס"ג, ח') אדמוני עם יפה עינים אינו הורג אלא מדעת סנהדרין שהוא המשפט דקדושה כי בכניסה לשער יש שני דרכים לשני שערים והיה שקול רק בזכות אברהם ניצול לצאת ממנו שער דקדושה ומלכי בית דוד יושבין בסנהדרין ודנין כמו שאמרו ז"ל ריש פרק כהן גדול (סנהדרין י"ט.):

25.ספר מחשבות חרוץ - אות יט

ונבועת התורה התחיל באברהם אבינו ע"ה מיד כשזכה לשם גר, אף על פי שלא זכה עדיין לשם ישראל, ולכתר מלכות וכהונה זכה בהצלת סדום ולוט, שהיה כל התעוררותו להצלת נפש דוד המלך ע"ה ומשיח שהוא שלימות הכנסת ישראל והיותם ממלכת כהנים, [כדרך שנאמר (שמואל - ב ח', י"ח) ובני דוד כהנים], ואנשי סדום היו ממש ההיפך מאברהם אבינו ע"ה, שמידתו הכנסת אורחים שהוא אהבת הבריות ולקרבן לתורה ומסתמא הרבה פעל בזה, אבל לא נכתב בתורה מכל הכנסת אורחים שלו כלום כי כולם היו גוים גמורים, ואף שגיירן כשמת אברהם אבינו ע"ה חזרו לסורן כמו שאמרו ז"ל (פרקי דרבי אליעזר פרק כ"ט) ולא נשאר מהם לדורות כלום, ועל כן לא שייך להזכיר מזה בתורה ולא נכתב מכל הכנסת אורחים שלו רק מה שעשה למלאכים:

26.ספר אמרי נועם על התורה - פרשת לך

 והנה הקב"ה עסק באורו של משיח, כי על ידי הליכת לוט עם אברהם ונתחבר לאנשי סדום, וכשראה הפיכת סדום נתחבא במערה עם בנותיו, ועל ידי זה נולד מואב, ונתהווה דוד המלך הבא מרות המואביה. על כן אצל אברהם היה זאת לנסיון מצד הבחירה לשמוע בקול ד', אבל לוט לא היה מצד בחירתו, רק בהכרח נעשה לו רצון לילך עם אברהם, בכדי לגמור מעשה ד' ומחשבותיו כביכול. ובדרך רמז נראה לפרש על דרך הכתוב ^{[משלי טז ז]} ברצות ד' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, ונתהפך הרע לטוב. וידוע אשר 'לוט' נקרא אתר דמלטיא שהוא צד השמאל והדינים ^{[עיין בזוהר ח"א דף פ ע"ב]}. וזה 'וילך אברם כאשר דבר אליו ד'', היינו, אשר אברם הלך בדרכי ד', על ידי זה 'וילך אתו לו"ט', היינו, אשר גם צד הקללה הלך אתו, ואויביו השלימו אתו, ונתהפכו הקללות לברכות:

27.ספר אמרי נועם על התורה - פרשת וירא

ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה [ירמיה ג יד]. על פי דברי המדרש [בראשית רבה פרשה מא אות ד] מצאתי דוד עבדי [תהלים פט כא] היכן מצאתי בסדום. והפירוש הוא, יען כי דוד יצא מרות המואביה, ומואב נולד מהאי מעשה דלוט ובנותיו בהפיכת סדום. ולזה בחינה דדוד מלכא נקראת בשם יראת כידוע [עיין בקהלת יעקב ערך אתרוג], יען כי השורש בא מן יראה, מחמת שהיה ירא לוט לשבת בצוער וישב במערה, על כן סברו כי אין איש בארץ ובאו לידי אותו מעשה, ונולדה נשמת משיח. ועל כן נאמר במשיח צדקנו [ישעיה יא ג] והריחו ביראת ד' דייקא, יען כי תולדותיו בא על ידי היראה דייקא. ועיקר תפלתו של אברהם על אנשי סדום להצילם, היה מחמת שידע ברוח הקודש כי נשמתא דדוד מלכא נבלעה שמה. ולזה אמר אנכי עפ"ר ואפ"ר, עולה ירא"ת הוי"ה בחינת דוד. וזהו 'ולקחתי אתכם אחד מעיר', היינו, על ידי משיח צדקנו יהיה קיבוץ גליות, והוא דוד בעצמו. ושרשו הוא על ידי האי 'אחד מעיר', רומז על לוט שניצל מתוך עיר ההפיכה. 'ושנים ממשפחה' רומז על שתי בנותיו, אשר מהם באו שתי משפחות עמון ומואב, כמו שאמרו ז"ל [ספרי פרשת עקב אות ז] שנזדמן להם יין במערה בכדי להוציא מהם שתי אומות. ועל ידי זה נולדה נשמת משיח צדקנו:

28.ספר השל"ה הקדוש - מסכת פסחים מצה עשירה

\{רפג\} הֲרֵי מְבֹאָר סוֹד הָעַבְדוּת. 'וּמשֶׁה עֶבֶד ה׳ (דברים לד, ה, ועוד), 'וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים' (שמות יט, ג). וְעַבְדֵי פַּרְעֹה הַקְּלִפָּה שֶׁל עַבְדֵי ה'. וְהִנֵּה, בְּמשֶׁה כְּתִיב (תהלים ח, ו) 'וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלֹהִים', וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (ראש השנה כא, ב) חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה יֵשׁ, וְנִמְסְרוּ לְמשֶׁה חוּץ מֵאֶחָד, וִיצִיאַת מִצְרַיִם נִזְכָּר חֲמִשִּׁים פְּעָמִים נֶגֶד חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה (זהר ח"א דף רס"א ע"ב; ובזהר חדש ריש פ' יתרו), וּמ"ט הִשִּיג משֶׁה, וְהֵם מ"ט פָּנִים טָהוֹר, וְנֶגְדָּם הַקְּלִפָּה מ"ט פָּנִים טָמֵא, וְהָיוּ שְׁקוּעִים שָׁם יִשְֹרָאֵל, וְאִלּוּ הִגִּיעוּ חַס וְשָׁלוֹם לְשַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל טֻמְאָה, לֹא הָיָה בָּאֶפְשָׁרוּת לְצַפְצֵף וְלַעֲלוֹת עַל יְדֵי הַקְּדֻשָּׁה, כִּי אַף לְמשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה לֹא הָיְתָה הַשָּגָה בַּשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל קְדֻשָּׁה, מִמֵּילָא הָיוּ יִשְֹרָאֵל חַס וְשָׁלוֹם מְשֻׁקָּעִים בַּקְּלִפָּה עֲדֵי עַד. זֶהוּ בֵּאוּר הַהַגָּדָה 'וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ' כוּ', עַיֵּן בְּמַצָּה שְׁמוּרָה בְּבֵאוּר הַהַגָּדָה (סוף אות קנח), עַל כֵּן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא. וְזֶהוּ עִנְיַן הַזְכָּרַת יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּכָל יוֹם כְּאִלּוּ הַיּוֹם הַזֶּה יָצָאנוּ, וְזֶהוּ מִצְוַת סִפּוּר כִּפְרוֹטְגַמָּא חֲדָשָׁה. כִּי הַיְצִיאָה מוֹעֶלֶת לְכָל קְדֻשָּׁה שֶׁאָנוּ מִתְקַדְּשִׁים בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וּלְכָל דְּבֵקוּת וְקֵרוּב לַה' בְּכָל יוֹם וָיוֹם, הַכֹּל תָּלוּי בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁלֹּא שָׁהֲתָה עוֹד רֶגַע אֶחָד, שֶׁאָז חַס וְשָׁלוֹם הֶחְמִיץ הָעִסָּה וְאֵין בִּעוּרָהּ אֶלָּא שְֹרֵפָה. וּמִתּוֹךְ קְלִפַּת מ"ט פָּנִים טָמֵא שָׁם שֶׁסָּבַלְנוּ, נַעֲשָֹה זִכּוּךְ מ"ט פָּנִים טָהוֹר, לְקָרֵב עַצְמוֹ הָאָדָם לִדָּבֵק בַּה׳:

29.אור החיים על שמות פרק ג פסוק ח

 הנה למה שקדם לנו כי עיקר הגלות הוא לברר הניצוצות שנטמעו בנ' שערי טומאה, וכמו שציינתי דבר זה כמה פעמים, בזה יניח דעת בב' השאלות, כי אם היה מוציאם קודם זה היו מפסידים בירור החלק ההוא, ותדע שעם ה' השיגו בבחינת כללותם הכלול במשה שנתיחס בשם עמו השגת מ"ט שערי בינה, וטעם שלא השיג שער החמשים, הוא לצד שאין המושג אלא בהשתדלות המשיג, ולצד שישראל לא נכנסו בנ' שערי טומאה לברר אותו לא השיגו בחינת הקודש שכנגדו, והבטיחנו כי לעתיד לבא ישפיע בנו אל עליון תורת חיים שבשער החמשים, והשגתה היא באמצעות הגליות, ובפרט בגלות האחרון אנו משיגים הדבר:

30.ספר קיצור הכוונות - שבועות

והאר"י זלה"ה אוסר הזיווג בלילה ראשונה של שבועות, כי אינו נעשה אלא בבוקר. ובעלות השחר הולכים לטבול, כמו שאמרו בזהר. וזה, כי כיון שספרנו מ"ט ימי העומר להטהר ממ"ט שערי טומאה, עתה שיצאנו מהם צריך לטבול כדי להעביר הטומאה. וזה כמו אשה שסופרת ימי נדתה, ואחר שהשלימה טובלת. ועוד יש לכוין בטבילה, להמשיך אור א' בסוד מקוה אל השכינה, לטהר אותה מבחינת המ"ט שערי טומאה, שתהיה ראויה לזיווג. ואז ז"א עולה אל א"א בסוד המתן תורה, שנגלה כזקן מלא רחמים:

31.שפתי כהן על שמות פרק יב פסוק יא 

ואמר במדרש (ילקוט רמז קצ"ט) בחפזון דשכינה. שנאמר יצאו כל צבאות ה', כי כשירדו למצרים ירדה שכינה עמהם בכל חילותיה, וכן הוא אומר (שמואל ב ז', כ"ג) אשר פדית לך גוי ואלהיו, ובזוהר פסוק גער חית קנה וגו' (ח"ג רנ"ב.), אמר שגער הקב"ה בקנה של ה' שלא תדבק ותעשה ח', כי אין הפרש בין חמץ למצה אלא ה' או ח', ופרעה הרשע הכניס ישראל בארבעים ותשע שערי טומאה, ואם היו נכנסים בשער חמישים לא היו יוצאים לעולם, ולזה נכתב בתורה ארבעים ותשע פעמים יציאת מצרים להורות שהוציאם הקב"ה מארבעים ותשע שערים, ולזה היה החפזון קודם שיכנסו בשער החמישים, וזה אומרם ז"ל (תנחומא בשלח א') וחמשים עלו בני ישראל אחד מחמישים, רמז על אותו שער שנשאר מחמישים, וזה לא היה אפשר על ידי מלאך אלא על ידו יתברך, לזה אני ולא מלאך, כמו שהיה בימי חזקיה מלך יהודה שנאמר (מלכים ב י"ט, ל"ה) ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וליל פסח היה כדאיתא במדרש (שיר השירים רבה א', נ"ח), ועוד שכאן צריך שתי שליחויות ואין מלאך אחד עושה שתי שליחויות כדלקמן:

-->