New! Shemot | Rabbi Moshe Taragin & Rabbi Ari Kahn | 5782

פרשת ויחי התשפ״ב

 פרשת ויחי התשפ״ב

הרב ארי דוד קאהן                                                           ari.kahn@biu.ac.il

Rabbi Ari Kahn's shiur is sponsored by Rabbi Avi Berman and Family

 in Loving Memory of 

Leah bat Yosef & Oodle a"h

לאה בת יוסף ואדל ע"ה  

1.    בראשית (פרשת ויחי) פרק מז פסוק כח - לא

(כח) וַיְחִ֤י יַעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵֽי־יַעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה: (כט) וַיִּקְרְב֣וּ יְמֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ לָמוּת֒ וַיִּקְרָ֣א׀ לִבְנ֣וֹ לְיוֹסֵ֗ף וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ שִֽׂים־ נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֣חַת יְרֵכִ֑י וְעָשִׂ֤יתָ עִמָּדִי֙ חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֔ת אַל־נָ֥א תִקְבְּרֵ֖נִי בְּמִצְרָֽיִם: (ל) וְשָֽׁכַבְתִּי֙ עִם־אֲבֹתַ֔י וּנְשָׂאתַ֙נִי֙ מִמִּצְרַ֔יִם וּקְבַרְתַּ֖נִי בִּקְבֻרָתָ֑ם וַיֹּאמַ֕ר אָנֹכִ֖י אֶֽעֱשֶׂ֥ה כִדְבָרֶֽךָ: (לא) וַיֹּ֗אמֶר הִשָּֽׁבְעָה֙ לִ֔י וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּשְׁתַּ֥חוּ יִשְׂרָאֵ֖ל עַל־רֹ֥אשׁ הַמִּטָּֽה: פ

2.    בראשית (פרשת ויחי) פרק מח פסוק א - כב

(א) וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיֹּ֣אמֶר לְיוֹסֵ֔ף הִנֵּ֥ה אָבִ֖יךָ חֹלֶ֑ה וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י בָנָיו֙ עִמּ֔וֹ אֶת־ מְנַשֶּׁ֖ה וְאֶת־אֶפְרָֽיִם: (ב) וַיַּגֵּ֣ד לְיַעֲקֹ֔ב וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה בִּנְךָ֥ יוֹסֵ֖ף בָּ֣א אֵלֶ֑יךָ וַיִּתְחַזֵּק֙ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֵּ֖שֶׁב עַל־הַמִּטָּֽה: (ג) וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף אֵ֥ל שַׁדַּ֛י נִרְאָֽה־אֵלַ֥י בְּל֖וּז בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיְבָ֖רֶךְ אֹתִֽי: (ד) וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י הִנְנִ֤י מַפְרְךָ֙ וְהִרְבִּיתִ֔ךָ וּנְתַתִּ֖יךָ לִקְהַ֣ל עַמִּ֑ים וְנָ֨תַתִּ֜י אֶת־הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את לְזַרְעֲךָ֥ אַחֲרֶ֖יךָ אֲחֻזַּ֥ת עוֹלָֽם: (ה) וְעַתָּ֡ה שְׁנֵֽי־בָנֶיךָ֩ הַנּוֹלָדִ֨ים לְךָ֜ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם עַד־בֹּאִ֥י אֵלֶ֛יךָ מִצְרַ֖יְמָה לִי־הֵ֑ם אֶפְרַ֙יִם֙ וּמְנַשֶּׁ֔ה כִּרְאוּבֵ֥ן וְשִׁמְע֖וֹן יִֽהְיוּ־לִֽי: (ו) וּמוֹלַדְתְּךָ֛ אֲשֶׁר־הוֹלַ֥דְתָּ אַחֲרֵיהֶ֖ם לְךָ֣ יִהְי֑וּ עַ֣ל שֵׁ֧ם אֲחֵיהֶ֛ם יִקָּרְא֖וּ בְּנַחֲלָתָֽם: (ז) וַאֲנִ֣י׀ בְּבֹאִ֣י מִפַּדָּ֗ן מֵ֩תָה֩ עָלַ֨י רָחֵ֜ל בְּאֶ֤רֶץ כְּנַ֙עַן֙ בַּדֶּ֔רֶךְ בְּע֥וֹד כִּבְרַת־אֶ֖רֶץ לָבֹ֣א אֶפְרָ֑תָה וָאֶקְבְּרֶ֤הָ שָּׁם֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֶפְרָ֔ת הִ֖וא בֵּ֥ית לָֽחֶם:…(כ) וַיְבָ֨רֲכֵ֜ם בַּיּ֣וֹם הַהוּא֘ לֵאמוֹר֒ בְּךָ֗ יְבָרֵ֤ךְ יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר יְשִֽׂמְךָ֣ אֱלֹהִ֔ים כְּאֶפְרַ֖יִם וְכִמְנַשֶּׁ֑ה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־אֶפְרַ֖יִם לִפְנֵ֥י מְנַשֶּֽׁה: (כא) וַיֹּ֤אמֶר יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף הִנֵּ֥ה אָנֹכִ֖י מֵ֑ת וְהָיָ֤ה אֱלֹהִים֙ עִמָּכֶ֔ם וְהֵשִׁ֣יב אֶתְכֶ֔ם אֶל־אֶ֖רֶץ אֲבֹתֵיכֶֽם: (כב) וַאֲנִ֞י נָתַ֧תִּֽי לְךָ֛ שְׁכֶ֥ם אַחַ֖ד עַל־אַחֶ֑יךָ אֲשֶׁ֤ר לָקַ֙חְתִּי֙ מִיַּ֣ד הָֽאֱמֹרִ֔י בְּחַרְבִּ֖י וּבְקַשְׁתִּֽי: פ

3.    בראשית (פרשת ויחי) פרק מט פסוק כח - לג

(כח) כָּל־אֵ֛לֶּה שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֑ר וְ֠זֹאת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר לָהֶ֤ם אֲבִיהֶם֙ וַיְבָ֣רֶךְ אוֹתָ֔ם אִ֛ישׁ אֲשֶׁ֥ר כְּבִרְכָת֖וֹ בֵּרַ֥ךְ אֹתָֽם: (כט) וַיְצַ֣ו אוֹתָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אֲנִי֙ נֶאֱסָ֣ף אֶל־עַמִּ֔י קִבְר֥וּ אֹתִ֖י אֶל־אֲבֹתָ֑י אֶל־הַ֨מְּעָרָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׂדֵ֖ה עֶפְר֥וֹן הַֽחִתִּֽי: (ל) בַּמְּעָרָ֞ה אֲשֶׁ֨ר בִּשְׂדֵ֧ה הַמַּכְפֵּלָ֛ה אֲשֶׁ֥ר עַל־פְּנֵי־מַמְרֵ֖א בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֲשֶׁר֩ קָנָ֨ה אַבְרָהָ֜ם אֶת־הַשָּׂדֶ֗ה מֵאֵ֛ת עֶפְרֹ֥ן הַחִתִּ֖י לַאֲחֻזַּת־ קָֽבֶר: (לא) שָׁ֣מָּה קָֽבְר֞וּ אֶת־אַבְרָהָ֗ם וְאֵת֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ שָׁ֚מָּה קָבְר֣וּ אֶת־יִצְחָ֔ק וְאֵ֖ת רִבְקָ֣ה אִשְׁתּ֑וֹ וְשָׁ֥מָּה קָבַ֖רְתִּי אֶת־לֵאָֽה: (לב) מִקְנֵ֧ה הַשָּׂדֶ֛ה וְהַמְּעָרָ֥ה אֲשֶׁר־בּ֖וֹ מֵאֵ֥ת בְּנֵי־חֵֽת: (לג) וַיְכַ֤ל יַעֲקֹב֙ לְצַוֹּ֣ת אֶת־בָּנָ֔יו וַיֶּאֱסֹ֥ף רַגְלָ֖יו אֶל־הַמִּטָּ֑ה וַיִּגְוַ֖ע וַיֵּאָ֥סֶף אֶל־עַמָּֽיו:

4.    מדרש אגדה (בובר) בראשית (פרשת ויחי) פרק מח פסוק כב

ואני נתתי לך [שכם אחד]. זה הבכורה: אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי. בתפלה ובבקשה: ד"א בחרבי ובקשתי. כדאמר במעשה שכם:

5.    מדרש רבה בראשית מ"ח:כ"ב

וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ – בֵּן שֶׁהִשְׁכִּים וְלֹא עָשִׂיתָ כְּמַעֲשֵׂיהֶן, לְפִיכָךְ תְּהֵא הַשְּׁכֶם בְּחֶלְקֶךָ. אָמַר רַבִּי פִּינְחָס בִּשְׁכֶם נִפְרְצָה הָעֶרְוָה וְגָדַרְתָּ אוֹתָהּ לְפִיכָךְ תְּהֵא בְּחֶלְקְךָ. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם, זוֹ הַבְּכוֹרָה וּלְבוּשׁוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי, זֶה עֵשָׂו, וְכִי עֵשָׂו אֱמֹרִי הָיָה, אֶלָּא שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה אֱמֹרִי, בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי, בְּמִצְווֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אֶחָד, זוֹ שְׁכֶם וַדַּאי, אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי, זֶה חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם, וְכִי אֱמֹרִי הָיָה, אֶלָּא חִוִּי בִּכְלַל אֱמֹרִי, בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי, לֹא הָיָה אָבִינוּ יַעֲקֹב רוֹצֶה שֶׁיַּעֲשׂוּ בָנָיו אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, כֵּיוָן וכו':

6.    תרגום אונקלוס בראשית (פרשת ויחי) פרק מח פסוק כב

וַאֲנָא יְהַבִית לָךְ חוּלָק חַד יַתִּיר עַל אֲחָךְ דִּנְסֵיבִית מִיְּדָא דֶּאֱמוֹרָאָה בחרבי ובקשתי (בצלותי ובבעותי):

7.    תרגום המיוחס ליונתן - תורה בראשית (פרשת ויחי) פרק מח פסוק כב  

וַאֲנָא הָא יְהָבִית לָךְ יַת קַרְתָּא דִשְׁכֶם חוּלַק חָד לְמַתָּנָא יַתִּיר עַל אָחָךְ דִי נְסֵיבִית מִידֵיהוֹן דֶאֱמוֹרָאֵי בְּעִידָן דִי עַלְתוֹן לְגַוָוהּ וְקָמִית וְסַיְיעִית יַתְכוֹן בְּסַיְיפִי וּבְקַשְׁתִּי:

8.    כתר יונתן בראשית (פרשת ויחי) פרק מח פסוק כב

ואני הנה נתתי לך את העיר של שכם חלק אחד למתנה יותר על אחיך אשר לקחתי מידיהם של האמוראי בזמן אשר באתם לתוכה וקמתי וסייעתי אתכם בחרבי ובקשתי:

9.    רש"י בראשית (פרשת ויחי) פרק מח פסוק כב

ואני נתתי לך - לְפִי שֶׁאַתָּה טוֹרֵחַ לְהִתְעַסֵּק בִּקְבוּרָתִי, וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לְךָ נַחֲלָה שֶׁתִּקָּבֵר בָּהּ, וְאֵי זוֹ? זוֹ שְׁכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר, וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם (יהושע כ"ד):

שכם אחד על אחיך -  שְׁכֶם מַמָּשׁ, הִיא תִּהְיֶה לְךָ חֵלֶק אֶחָד יְתֵרָה עַל אַחֶיךָ:

בחרבי ובקשתי - …דָּבָר אַחֵר שְׁכֶם אַחַד הוּא הַבְּכוֹרָה, שֶׁיִּטְּלוּ בָנָיו שְׁנֵי חֲלָקִים, וּשְׁכֶם לְשׁוֹן חֵלֶק הוּא, וְהַרְבֵּה יֵשׁ לוֹ דּוֹמִים בַּמִּקְרָא כִּי תְּשִׁיתֵמוֹ שֶׁכֶם (תהילים כ"א) – תָּשִׁית שׂוֹנְאַי לְפָנַי לַחֲלָקִים; אֲחַלְּקָה שְׁכֶם (שם ס'), דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה (הושע ו') – אִישׁ חֶלְקוֹ; לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד (צפניה ג'):

10.רשב"ם בראשית (פרשת ויחי) פרק מח פסוק כב

ואני - באותה הארץ נתתי לך חלק אחד יותר על אחיך, שמנשה ואפרים כראובן ושמעון יהיו לי לקחת שני חלקים בארץאשר אני ובניי עתידים לקחת מיד האמורי בחרבי ובקשתי במלחמת יהושע. ואעפ"י שכת' ביהושע לא בחרבך ולא בקשתך, אותו פסוק בשני מלכי האמורי מדבר וכמו שאמרו חכמים צרעה לא עברה את הירדן, וכתיב ביהושע ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם שני מלכי האמורי אשר בעבר הירדן לא בחרבך ולא בקשתך. זכותו של יעקב גרם להם:

11.רמב"ן בראשית (פרשת ויחי) פרק מח פסוק כב

ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך - אחרי שבירך את בני יוסף ועשאם שני שבטים, חזר על יוסף ואמר לו, הנה אנכי מת, והיה אלהים עמכם בגלות להציל אתכם מכל צרה, ותפרו ותרבו מאד, וישיב אתכם אל ארץ אבותיכם לנחול אותה, ואני כבר נתתי לך בארץ ההיא החלק האחד אשר בידי לתת, והוא חלק הבכורה, להיותך בו יתר על אחיך מיום שלקחתי אותו מיד האמורי בחרבי ובקשתי: וזה כלו פיוס ליוסף ואהבתו אותו, כי הודיעו שנתן לו הבכורה להיות בניו מעתה מתברכים להעשות שני שבטים גם בדגלי המדבר וחנוכת הנשיאים, וגם החלק אשר לו בנחלה נתן לו שיזכה בו כאשר יכבשו הארץ בחרב ובקשת ובמלחמה. והנה אמר לו, עשיתי עמך כל הטובה שיכלתי לעשות לך, לעת שהייתי יכול לעשותה, כי אין ברשות יעקב בארץ רק שכם אחד, שאין בידו לגזול מאחד מבניו את נחלתו, רק הבכורה היתה לו לתת אותה לטוב בעיניו, והנה נתן אותה אליו:

12.ר' חיים פלטיאל בראשית (פרשת ויחי) פרק מח פסוק כב

ואני נתתי לך שכם אחד. קשה והלא הוא היה מגדל קנאה והוא היה יודע שבשביל שני סלעים מילת שהוסיף לו על אחיו נתגלגל הדבר וירדו למצרים, וי"ל כשהוסיף השני סלעים אז היה הדיוט והיו מתקנאים בו כי היו גדולים ממנו אבל עכשיו שהיה מלך לא היו מתקנאים שהרי הדין עמו מפני כבוד המלכות. שכם אחד על אחיך. כלומר חלק יותר על אחיך שמנשה ואפרים כראובן ושמעון יהיו לי לקחת ב' חלקים בארץ. ועוד מדרש כי שכם אחד שנתן לו יעקב אלו בגדי עשו החמודות כי פעם אחת [עשה] עשו מלחמה עם מלך האמורי וכאשר שמע יעקב את הדבר עשה תפילה להק' להשיב הבגדים ואז נתן הק' את חנו בעיני מלך האמורי ושגרם אל יעקב, על זאת אמר בחרבי ובקשתי.

13.דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית (פרשת ויחי) פרק מח פסוק כב

ואני נתתי לך. הקשה הרב רבי משה והלא מטיל קנאה ביניהם והוא היה יודע שבשביל משקל שני סלעים מלת שהוסיף לו על אחיו נתגלגל הדבר וירדו למצרים. וגם על יוסף יש תימה שנתן לבנימין שלש מאות כסף וחמש חליפות שמלות ולאחרים לא נתן אלא חליפות שמלות. ותירץ כי מה שנתן יעקב ליוסף בעודו הדיוט וקטן בזה היו מתקנאים בו כי היה נראה להם שלא היה לו לכבדו יותר מפני שהם גדולים ממנו אבל עכשיו שהיה מלך לא היו מתקנאים שהדין לכבדו מפני כבוד המלכות, וגם שנתקיימו החלומות והיו צריכים לו וגם מה שהיה יוסף מכבד לבנימין יותר מהם לא היו מתקנאים כי אמרו הדין עמו לפי שהוא בן אמו. אמנם מה שריבה משאות בנימין קשיא לי כי אז היו סבורין שלא יהא מכיר אותו והלא היה מטיל קנאה בסעודה ביניהם ונ"ל שגם בזה היו סבורים שהדין עמו לפי שאמר להם להביאו ויש לו לחבבו יותר מן האחרים. ועוד נ"ל כי מאותה שעה היה דעתו של יוסף להתגלות לאחיו וכשידעו שהוא בן אמו לא יתקנאו בו. ויש מפרשים שכם אחד היינו קבר שבשכם כדכתיב ואת עצמות יוסף קברו בשכם משל לגנבים שגנבו חבית מלאה יין ומצאם בעל החבית אמר להם בחסדכם לאחר שתשתו היין החזירו החבית למקומה כך יוסף בשכם גנבוהו ובשכם החזירוהו בעצמות:

14.בראשית (פרשת ויגש) פרק מו פסוק א - ד

(א) וַיִּסַּ֤ע יִשְׂרָאֵל֙ וְכָל־אֲשֶׁר־ל֔וֹ וַיָּבֹ֖א בְּאֵ֣רָה שָּׁ֑בַע וַיִּזְבַּ֣ח זְבָחִ֔ים לֵאלֹהֵ֖י אָבִ֥יו יִצְחָֽק: (ב) וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֤ים׀ לְיִשְׂרָאֵל֙ בְּמַרְאֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹ֣ב׀ יַעֲקֹ֑ב וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי: (ג) וַיֹּ֕אמֶר אָנֹכִ֥י הָאֵ֖ל אֱלֹהֵ֣י אָבִ֑יךָ אַל־תִּירָא֙ מֵרְדָ֣ה מִצְרַ֔יְמָה כִּֽי־לְג֥וֹי גָּד֖וֹל אֲשִֽׂימְךָ֥ שָֽׁם: (ד) אָנֹכִ֗י אֵרֵ֤ד עִמְּךָ֙ מִצְרַ֔יְמָה וְאָנֹכִ֖י אַֽעַלְךָ֣ גַם־עָלֹ֑ה וְיוֹסֵ֕ף יָשִׁ֥ית יָד֖וֹ עַל־עֵינֶֽיךָ:

15.אילת השחר בראשית (פרשת ויגש) פרק מו פסוק ד

שם. ואנכי אעלך גם עלה. (עי' חזקוני שהכפילות בא לרבות עצמות שאר כל השבטים) פרש"י הבטיחו הקדוש ברוך הוא להיות נקבר בארץ. והנה אף על פי שהקב"ה הבטיח כן ליעקב, מ"מ כתוב (להלן מ"ז כ"ט) שיעקב השביע את יוסף שיעלה לקברו בא"י, וכנראה דאעפ"כ הוצרך לעשות השתדלות שיתקיים הדבר (ועמש"כ לעיל מ"ב ט', ובמושב זקנים מבעה"ת להלן מ"ז ל"א מקשה קושיא זו למה הוצרך להשביע את יוסף הלא הקדוש ברוך הוא הבטיחו ואנכי אעלך גם עלה וי"ל דשמא עליית עצמות ולכן הוצרך להשביעו עכ"ל):

16.אילת השחר בראשית (פרשת ויחי) פרק מז פסוק כט

והנה להלן (מ"ח כ"ב) כתוב שיעקב אמר ליוסף שבשכר זה שטורח בקבורתו הוא נותן לו את שכם שיקבר בה, וא"כ למה זה נקרא חסד של אמת (והשל"ה מביא קושיא זו הלא יעקב נתן ליוסף גמולו במילואו וטובו שעשה בניו לשני שבטים ובירך אותם ונתן לו שכם אחד על אחיו וכו', וכתב דמשו"ה בתחילה כשביקש ממנו על קבורתו לא כתוב שהבטיח לו איזה דבר, ועי' עוד במושב זקנים מבעה"ת):

17.נחלת יעקב בראשית (פרשת ויגש) פרק מו פסוק ד

ועוד אפשר לפרש הא דלא אמר ואנכי אעלה "עמך" כמ"ש אנכי ארד "עמך". לכן נראה שהקב"ה הבטיחו שאף אם ח"ו לא ירצו לדבק בהקב"ה, יוציאם הקדוש ברוך הוא בעל כרחם, כמ"ש הנביא (ביחזקאל כ', ל"ב) אתם (אמרו הי') [אומרים] נהי' כגוים (בית ישראל) וגו'. ולזה אמר ואנכי "אעלך", כלומר אפי' לא תרצו לעלות, אנכי אעלך:

18.מושב זקנים בראשית (פרשת ויחי) פרק מז פסוק לא

ויאמר השבעה לי. וא"ת למה הוצרך יעקב להשביע את יוסף, הלא הקדוש ברוך הוא הבטיחו (לעיל מ"ו ד') ואנכי אעלך גם עלה. וי"ל דשמא עליית עצמות ולכן הוצרך להשביעו:

19.מושב זקנים בראשית (פרשת ויחי) פרק מז פסוק כט

חסד ואמת. פר"ש חסד שעושים עם המתים הוא חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול. ותימה והלא יעקב שלם לו החסד שנתן לו שכם על אחיו. וי"ל דה"פ ועשית עמדי דבר שהוא חסד ואמת לשאר מתים. א"נ לא קשה שבשעה שאמר לו כן לא היה עדיין בדעתו ליתן לו שכם. אך קשה והלא גבי רחב כתיב (יהושע ב' י"ד) ועשינו עמך חסד ואמת והיא חייה ועשו עמה תשלומין כי עשתה עמהם טובה שטמן[ה] אותם. נ"ל כי עשו עמה תשלומין חסד ואמת שאין לו תשלומין, כי הצילוה מהמיתה, ומה תשלומין יש על המיתה.

 

20.רש"י בראשית (פרשת ויגש) פרק מו פסוק ד

ואנכי אַעַלְךָ - הִבְטִיחוֹ לִהְיוֹת נִקְבָּר בָּאָרֶץ:

21.רשב"ם בראשית (פרשת ויגש) פרק מו פסוק ד

אעלך גם עלה - כלומר ארד עמך וגם עלה אעלך, כמו וברכתם גם אותי. גם עלה. שנקבר עם אבותיו במערת המכפלה:

ישית ידו על עיניך - על ענייניך וצרכיך, ישתדל לעשותם, כדכת' ישית ידו על שנינו:

22.רד"ק בראשית (פרשת ויגש) פרק מו פסוק ד

ויוסף ישית ידו - כמו שאמר ויפול יוסף על פני אביו, ובשרו בזה שישאר יוסף אחריו לכלכל בניו ובני בניו כל אותן השנים שחיה אחריו:

23.רבי אברהם בן הרמב"ם בראשית (פרשת ויגש) פרק מו פסוק ד

אנכי ארד וג'. ארד עמך בהיותך חי ואעלך גם עלה על גופו הנכבד זה פשטיה דקרא ומה שאמרו כי באעלך גם עלה רמז לגאולת זרעו משעבוד מצרים (הוא) דרש יפה:

24.ר' חיים פלטיאל בראשית (פרשת ויגש) פרק מו פסוק ד

ואנכי אעלך, לא כתיב אעלה עמך משום דלא יעלה יעקב חי רק אגרום שאעלך גם עלה, גם אגרום שיעלו עצמות בניך, ויוסףישית ידו על עיניך, שעל ידו יהיה הגרמה.

25.הדר זקנים בראשית (פרשת ויגש) פרק מו פסוק ד

אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. ירדו במצרים נמנה הקדוש ברוך הוא עמם בכבודו ובעצמו שהרי לא תמצא בפרטן רק ס"ט. וכתיב בשבעים נפש וכו' הרי שנמנה הקדוש ברוך הוא עמהם והיו ע' ובעלייתם עלו ס' רבוא חסר אחד. והקב"ה בכבודו ובעצמו נמנה עמהם ויהיו שלמים.

26.ריקאנטי בראשית (פרשת ויגש) פרק מו פסוק ד

מכאן אמרו רבותינו זכרונם לברכה [מגילה כט ע"א] כל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם, שנאמר אנכי ארד עמך מצרים. ועל כן תרגם אנקלוס אנא אחות, ולא ברח ממנו אעפ"י שתורה על גשמות, וכן לא יברח מן הדבור ואמירה כמו שיברח מן השמיעה והתנועה. ומה שאמר ביעקב והנה אנכי עמך, והא מימרי בסעדך, ולא תרגם והא אנא עמך, כי אם היה אומר כך היה במשמע שהם דברי הקדוש ברוך הוא במדת הרחמים, כענין שכתוב בתחלת הענין [כח, יג] והנה יי' נצב עליו, שרמז בו על צורת יעקב החקוקה בכסא הכבוד. וטעם גם עלה רמז להעלות השכינה מן הגלות, כי בצאת השכינה יצאו בניה עמה, כי ישראל נאחזים בה, זהו שנאמר [יחזקאל כ, ט] ואעש למען שמי. וכבר רמזנו גלות השכינה בפרשת בראשית. בויקרא רבה אמרו [לב, ח] והנה מנורת זהב כלה וגולה על ראשה [זכריה ד, ב], תרין אמוראים, חד אמר גולה, וחד אמר גאולה, מאן דאמר גולה גלו לבבל שכינה עמהם, כד"א [ישעיה מג, יד] למענכם שולחתי בבלה וגומר, והרמז לזה ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. ספר הזוהר [ח"א לב ע"א] ויבדל אלהים בזמנא דגלותא, וזהו מאמרם [תענית ה ע"א] לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבא בירושלם של מטה, שנאמר [הושע יא, ט] בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר:

27.אלשיך על בראשית (פרשת ויגש) פרק מו פסוק ד

והוא מאמר חכמינו ז"ל כי ארבעה דברים שנמצאו בהם אשר אין כל העולם כדאי להם, שלא שינו את שמם שלא שינו את לשונם שלא נחשדו על לשון הרע ולא נחשדו על העריות, כי אחת היתה ופרסמה הכתוב. וכמאמרם ז"ל (ויקרא רבה לב ה) כי זה מאמר הכתוב (שיר השירים ד יב) גן נעול אלו הזכרים, גל נעול אלו הנקבות שכלם גדרו עצמם מן הזמה. ואמרו רבותינו ז"ל שאמרה שכינה כל עוד שאני עמהם אין קונים שם רע כי מהיות השכינה מרחפת עליהם עצרו כח לבלתי הטמא בארבעה דברים הללו ולבלתי הדבק לגמרי בטומאת מצרים:

וזאת תהיה כונת הכתוב באומרו כנשר יעיר קנו כו'. והוא כי הנה אמרו רבותינו ז"ל (ספרי האזינו לב יא) כי דרך הנשר בבואו אל בניו, כי לבל יבעתם אם יבא פתאום ואולי הם ישנים, כי יעוררם תחלה ואחר כך ירחף עליהם ואחר כך ישאהו על אברתו. ואחשבה כי בנועם משלם כוונו כי כן עשה יתברך עם ישראל במצרים, כי מתחלה נתנה בם שכינה התעוררות יקיצו מתרדמתם להיות דבקים בה' בל ידבקו בטומאת מצרים, כמו שאמרו ז"ל (שמות רבה טו יז) שאמרה שכינה כל עוד שאני עמהם אין קונים שם רע. ועל ידי כן על גוזליו ירחף הם בכורי ישראל שעבר לנגוף את מצרים ואותם הציל. ובעת צאתם יפרוש כנפיו ויקחהו מתוך טומאתם כד"א לקחת לו גוי מקרב גוי (דברים ד לד). ואחר כך ישאהו על אברתו הם מלאכי שכינה אשר נשאום ממצרים, מרעמסס סכותה, שהם מלאכי השרת כמאמרם ז"ל (שמות רבה כ ט) על פסוק ואשא אתכם על כנפי נשרים. הנה כי לולי היתה שכינתו יתברך עם ישראל במצרים היו אבודים: ובזה נבא אל הענין, והוא, כי אין שכינה שורה בעיר אם אין שם מי שיהיה מרכבה אליה. על כן אמר הוא יתברך ליעקב הנה הוכרח תבא עם בניך מצרימה כי הלא אנכי ארד עמך מצרימה ובלעדיך אין איש ראוי תשרה שכינה עליו לרדת מצרימה: ושמא תאמר אם כן מה הועלתי להם אם בהעלות אותי תעלה שכינה עמי וישארו משוללי שכינה, לזה אמר ואנכי אעלך וכו' לומר עם שאנכי אעלך לא ישארו בניך בלעדי, כי הנה גם עלה שהוא גם עלה את בניך: ושמא תאמר למה הורידני בשביל שכינתך והלא היה יוסף במצרים מרכבה אליה כאמור בספר הזוהר כמדובר למעלה, ואם נאמר שלא היה כדאי לכך, מי נשאר במקום יעקב בסלוקו, להיות מרכבה אל השכינה. לזה אמר ויוסף ישית ידו על עיניך בטעם זק"ף גדול, כמרים קול ואומר, ויוסף כלומר ויוסף אשר הוא מרכבה אל השכינה מאז, ומה צורך אל ירידתי למען אהיה מרכבה אל השכינה, הלא הוא כי ישית ידו על עיניך כלומר ימלא מקומך להיות מרכבה אל מדרגתך. כלומר כי אינו דומה גדר השראת שכינה השורה עליך לגדר השראה שהיתה על יוסף, כי הנה גדר אשר על יוסף לפי ערכו הוא אשר קדמה לבא עמו מאז ירד למצרים שעליה אמר שמני אלהים כו', אמנם גדר גדול מזה הוא אשר עליך המגין נגד הבחירה על הארבעה דברים, ויוסף ישית ידו כו' להיות מרכבה בהשתלשלותם אל המדרגה אשר עליך, כי רבה היא על אשר היתה עליו. ועליה אמר גם עלה את בניך על ידי יוסף כמדובר. והיא הבחינה שעליה אמר אנכי האל וכו'. והוא אנכי ה' וכו' אשר הוצאתיך כו' שהיא למעלה מבחינת יוסף:

28.יהושע פרק יח פסוק יא - כח

(יא) וַיַּ֗עַל גּוֹרַ֛ל מַטֵּ֥ה בְנֵֽי־בִנְיָמִ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם וַיֵּצֵא֙ גְּב֣וּל גּֽוֹרָלָ֔ם בֵּ֚ין בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה וּבֵ֖ין בְּנֵ֥י יוֹסֵֽף: (יב) וַיְהִ֨י לָהֶ֧ם הַגְּב֛וּל לִפְאַ֥ת צָפ֖וֹנָה מִן־הַיַּרְדֵּ֑ן וְעָלָ֣ה הַגְּבוּל֩ אֶל־כֶּ֨תֶף יְרִיח֜וֹ מִצָּפ֗וֹן וְעָלָ֤ה בָהָר֙ יָ֔מָּה וְהָיוּ֙ תֹּֽצְאֹתָ֔יו מִדְבַּ֖רָה בֵּ֥ית אָֽוֶן: (יג) וְעָבַר֩ מִשָּׁ֨ם הַגְּב֜וּל ל֗וּזָה אֶל־כֶּ֤תֶף ל֙וּזָה֙ נֶ֔גְבָּה הִ֖יא בֵּֽית־אֵ֑ל וְיָרַ֤ד הַגְּבוּל֙ עַטְר֣וֹת אַדָּ֔ר עַל־הָהָ֕ר אֲשֶׁ֛ר מִנֶּ֥גֶב לְבֵית־חֹר֖וֹן תַּחְתּֽוֹן: (יד) וְתָאַ֣ר הַגְּבוּל֩ וְנָסַ֨ב לִפְאַת־יָ֜ם נֶ֗גְבָּה מִן־הָהָר֙ אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י בֵית־חֹרוֹן֘ נֶגְבָּה֒ וְהָי֣וּ תֹֽצְאֹתָ֗יו אֶל־קִרְיַת־בַּ֙עַל֙ הִ֚יא קִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים עִ֖יר בְּנֵ֣י יְהוּדָ֑ה זֹ֖את פְּאַת־יָֽם: (טו) וּפְאַת־נֶ֕גְבָּה מִקְצֵ֖ה קִרְיַ֣ת יְעָרִ֑ים וְיָצָ֤א הַגְּבוּל֙ יָ֔מָּה וְיָצָ֕א אֶל־מַעְיַ֖ן מֵ֥י נֶפְתּֽוֹחַ: (טז) וְיָרַ֨ד הַגְּב֜וּל אֶל־קְצֵ֣ה הָהָ֗ר אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵי֙ גֵּ֣י בֶן־הִנֹּ֔ם אֲשֶׁ֛ר בְּעֵ֥מֶק רְפָאִ֖ים צָפ֑וֹנָה וְיָרַד֩ גֵּ֨י הִנֹּ֜ם אֶל־כֶּ֤תֶף הַיְבוּסִי֙ נֶ֔גְבָּה וְיָרַ֖ד עֵ֥ין רֹגֵֽל: (יז) וְתָאַ֣ר מִצָּפ֗וֹן וְיָצָא֙ עֵ֣ין שֶׁ֔מֶשׁ וְיָצָא֙ אֶל־גְּלִיל֔וֹת אֲשֶׁר־נֹ֖כַח מַעֲלֵ֣ה אֲדֻמִּ֑ים וְיָרַ֕ד אֶ֥בֶן בֹּ֖הַן בֶּן־רְאוּבֵֽן: (יח) וְעָבַ֛ר אֶל־כֶּ֥תֶף מוּל־הָֽעֲרָבָ֖ה צָפ֑וֹנָה וְיָרַ֖ד הָעֲרָבָֽתָה: (יט) וְעָבַ֨ר הַגְּב֜וּל אֶל־כֶּ֣תֶף בֵּית־חָגְלָה֘ צָפוֹנָה֒ וְהָי֣וּ׀ תֹּצְא֣וֹת הַגְּב֗וּל אֶל־לְשׁ֤וֹן יָם־הַמֶּ֙לַח֙ צָפ֔וֹנָה אֶל־קְצֵ֥ה הַיַּרְדֵּ֖ן נֶ֑גְבָּה זֶ֖ה גְּב֥וּל נֶֽגֶב: (כ) וְהַיַּרְדֵּ֥ן יִגְבֹּל־אֹת֖וֹ לִפְאַת־קֵ֑דְמָה זֹ֡את נַחֲלַת֩ בְּנֵ֨י בִנְיָמִ֧ן לִגְבֽוּלֹתֶ֛יהָ סָבִ֖יב לְמִשְׁפְּחֹתָֽם: (כא) וְהָי֣וּ הֶֽעָרִ֗ים לְמַטֵּ֛ה בְּנֵ֥י בִנְיָמִ֖ן לְמִשְׁפְּחֽוֹתֵיהֶ֑ם יְרִיח֥וֹ וּבֵית־חָגְלָ֖ה וְעֵ֥מֶק קְצִֽיץ: (כב) וּבֵ֧ית הָֽעֲרָבָ֛ה וּצְמָרַ֖יִם וּבֵֽית־אֵֽל: (כג) וְהָעַוִּ֥ים וְהַפָּרָ֖ה וְעָפְרָֽה: (כד) וּכְפַ֧ר הָֽעַמֹּנָ֛ה וְהָֽעָפְנִ֖י וָגָ֑בַע עָרִ֥ים שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֖ה וְחַצְרֵיהֶֽן: (כה) גִּבְע֥וֹן וְהָֽרָמָ֖ה וּבְאֵרֽוֹת: (כו) וְהַמִּצְפֶּ֥ה וְהַכְּפִירָ֖ה וְהַמֹּצָֽה: (כז) וְרֶ֥קֶם וְיִרְפְּאֵ֖ל וְתַרְאֲלָֽה: (כח) וְצֵלַ֡ע הָאֶ֜לֶף וְהַיְבוּסִ֨י הִ֤יא יְרֽוּשָׁלִַ֙ם֙ גִּבְעַ֣ת קִרְיַ֔ת עָרִ֥ים אַרְבַּֽע־עֶשְׂרֵ֖ה וְחַצְרֵיהֶ֑ן זֹ֛את נַֽחֲלַ֥ת בְּנֵֽי־בִנְיָמִ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָֽם: פ

29.רש"י יהושע פרק יח פסוק יד

והיו תצאותיו - מקצוע מערבית דרומית שלו אל קרית יערים של יהודה נמצא רוחב גבול בנימין נוטל כל רוחב הארץ שבין יהודה לאפרים גבול דרומי שלו עם גבול צפונית של יהודה ושם היתה ירושלי' כמו שאמור למט' בענין לפיכך היה לשני השבטי' חלק בה וגבול צפוני של בנימין ודרומי של אפרים נוגעין זה בזה ושם היתה שילה בחלק אפרים כמה שנאמר ויטש משכן שילה וגומר וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר ואף לבנימין היה בו חלק וכן שנינו בשחיטת קדשים בג' מקומות שרתה להם שכינה לישראל בשילה ונוב ובית העולמים ובכולן לא שרתה אלא בחלקו של בנימין:

)חנן אשל זיהה בשועפאט את מיקומה של נוב עיר הכהנים, מתקופת בית ראשון.(

30.במדבר רבה (וילנא) (פרשת במדבר) פרשה ב סימן ח

לְבֵית אֲבֹתָם (במדבר ב, ב), לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה עֲשֵׂה אוֹתָם דְּגָלִים כְּמוֹ שֶׁנִּתְאַוּוּ, הִתְחִיל משֶׁה מֵצֵר, אָמַר עַכְשָׁו עֲתִידָה הַמַּחֲלֹקֶת לְהִנָּתֵן בֵּין הַשְּׁבָטִים, אִם אֲנִי אוֹמֵר לְשִׁבְטוֹ שֶׁל יְהוּדָה שֶׁיִּשְׁרֶה בַּמִּזְרָח וְהוּא אוֹמֵר אִי אֶפְשִׁי אֶלָּא בַּדָּרוֹם, וְכֵן רְאוּבֵן וְכֵן אֶפְרַיִם וְכֵן כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט, מָה אֲנִי עוֹשֶׂה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא משֶׁה מָה אִכְפַּת לָךְ אֵין צְרִיכִין לָךְ, מֵעַצְמָן הֵן מַכִּירִין דִּירָתָן, אֶלָּא דְּיָתֵיקֵי יֵשׁ בְּיָדָן מִיַּעֲקֹב אֲבִיהֶם הֵיאַךְ לִשְׁרוֹת בַּדְּגָלִים, אֵינִי מְחַדֵּשׁ עֲלֵיהֶם, כְּבָר יֵשׁ לָהֶן טַכְסִיס מִיַּעֲקֹב אֲבִיהֶם כְּמוֹ שֶׁטָּעֲנוּ אוֹתוֹ וְהִקִּיפוּ אֶת מִטָּתוֹ כָּךְ יַקִּיפוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן, דְּאָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא כֵּיוָן שֶׁבָּא אָבִינוּ יַעֲקֹב לִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם קָרָא לְבָנָיו, דִּכְתִיב (בראשית מט, א): וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וּבֵרְכָן וְצִוָּן עַל דַּרְכֵי הָאֱלֹהִים וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם מַלְכוּת שָׁמַיִם, מִשֶּׁגָּמַר דְּבָרָיו אָמַר לָהֶם כְּשֶׁתִּטְלוּ אוֹתִי בְּיִרְאָה וּבְכָבוֹד לַוּוּ אוֹתִי וְלֹא יִגַּע אָדָם אַחֵר בְּמִטָּתִי וְלֹא אֶחָד מִן הַמִּצְרִיִּים וְלֹא אֶחָד מִבְּנֵיכֶם, מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם נְטַלְתֶּם מִבְּנוֹת כְּנָעַן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (בראשית נ, יב): וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּם, בָּנָיו וְלֹא בְנֵי בָנָיו, (בראשית מט, יג): וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו, הֵיאַךְ צִוָּם, אֶלָּא אָמַר לָהֶם בָּנַי יְהוּדָה יִשָֹּׂשכָר וּזְבוּלוּן יִטְעֲנוּ מִטָּתִי מִן הַמִּזְרָח, רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְגָד יִטְעֲנוּ מִטָּתִי מִן הַדָּרוֹם, אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וּבִנְיָמִין יִטְעֲנוּ מִן הַמַּעֲרָב, דָּן אָשֵׁר וְנַפְתָּלִי יִטְעֲנוּ מִן הַצָּפוֹן, יוֹסֵף אַל יִטְעַן שֶׁהוּא מֶלֶךְ וְאַתֶּם צְרִיכִין לַחְלֹק לוֹ כָּבוֹד, לֵוִי אַל יִטְעַן לָמָּה שֶׁהוּא טוֹעֵן אֶת הָאָרוֹן וּמִי שֶׁהוּא טוֹעֵן אֲרוֹנוֹ שֶׁל חֵי הָעוֹלָמִים אֵינוֹ טוֹעֵן אֲרוֹנוֹ שֶׁל מֵת, וְאִם עֲשִׂיתֶם וּטְעַנְתֶּם אֶת מִטָּתִי כְּשֵׁם שֶׁצִּוִּיתִי אֶתְכֶם, הָאֱלֹהִים עָתִיד לְהַשְׁרוֹת אֶתְכֶם דְּגָלִים. כֵּיוָן שֶׁנִּפְטַר טָעֲנוּ אוֹתוֹ כְּשֵׁם שֶׁצִּוָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּם, הֱוֵי (איוב לו, ג): אֶשָֹּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק וּלְפֹעֲלִי אֶתֵּן צֶדֶק, שֶׁמִּיַּעֲקֹב הָיָה בָּהֶם דֵּעָה הֵיאַךְ יִשְׁרוּ דְגָלִים, וּלְפֹעֲלִי אֶתֵּן צֶדֶק, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁפָּעַל פְּעֻלּוֹת טוֹבוֹת עִם יִשְׂרָאֵל, וּכְדֵי לִתֵּן לָהֶם פְּעֻלָּה טוֹבָה שָׂכָר שֶׁקִּיְּמוּ מִצְוַת אֲבִיהֶם לֹא צִוָּם לַחֲנוֹת דְּגָלִים אֶלָּא כְּמִצְוַת אֲבִיהֶם, צֶדֶק עִמָּהֶם, שֶׁלֹא שִׁנָּה הַדָּבָר שֶׁלֹא לִתֵּן מַחֲלֹקֶת בֵּינֵיהֶם, לְכָךְ נֶאֱמַר: לְבֵית אֲבוֹתָם, כָּעִנְיָן שֶׁהִקִּיפוּ מִטַּת אֲבִיהֶם כֵּן יַחֲנוּ, הֱוֵי: לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

31.בראשית רבה (וילנא) (פרשת ויגש) פרשה צד סימן ט

כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה וגו' וּבְנֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ וגו' – רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ אָדָם נוֹתֵן לַחֲבֵרוֹ שִׁשִּׁים וְשִׁשָּׁה כּוֹסוֹת וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן לוֹ אַף שְׁלשָׁה וְהוּא מוֹנֶה אוֹתָם שִׁבְעִים, אֶלָּא זוֹ יוֹכֶבֶד שֶׁהִשְׁלִימָה מִנְיָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרָיִם. … וְיֵשׁ אוֹמְרִים יַעֲקֹב הִשְׁלִים עִמָּהֶם אֶת הַמִּנְיָן.

אָמַר רַבִּי יִצְחָק מָשָׁל לִשְׁתֵּי לִגְיוֹנוֹת שֶׁל מֶלֶךְ, דְּיוּקְמָנִיאוֹת וְגֵאוֹסְטַיינָא, בְּשָׁעָה שֶׁהַמֶּלֶךְ נִמְנָה עִם אֵלּוּ נִמְצְאוּ שְׁלֵמִים, וּבְשָׁעָה שֶׁהַמֶּלֶךְ עוֹד נִמְנָה עִם אֵלּוּ נִמְצְאוּ שְׁלֵמִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִשְׁלִים עִמָּהֶם אֶת הַמִּנְיָן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים חוּשִׁים בֶּן דָּן הִשְׁלִים עִמָּהֶן אֶת הַמִּנְיָן. בְּתוֹרָתוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר מָצְאוּ כָּתוּב (בראשית מ"ו:כ"ג): וּבֶן דָּן חוּשִׁים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כ"ד:ו'): וַיָּבֹאוּ הַגִּלְעָדָה וְאֶל אֶרֶץ תַּחְתִּים חָדְשִׁי וגו', בֵּית יֶרַח, יֶרַח סִינִים, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, דָּן נִכְנַס בְּצַלְמוֹנִיתוֹ אֵצֶל אָבִיו וּמִתְבָּרֵךְ בְּשִׁבְעִים אֶלֶף, וּבִנְיָמִין נִכְנַס בַּעֲשָׂרָה וּמִתְבָּרֵךְ בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף. וְיֵשׁ אוֹמְרִים סֶרַח בַּת אָשֵׁר הִשְׁלִימָה עִמָּהֶן אֶת הַמִּנְיָן: