פרשת בשלח התשפ”ב
הרב ארי דוד קאהן ari.kahn@biu.ac.il
1. שמות (פרשת בשלח) פרק יד פסוק ט - כה
(ט) וַיִּרְדְּפ֨וּ מִצְרַ֜יִם אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיַּשִּׂ֤יגוּ אוֹתָם֙ חֹנִ֣ים עַל־הַיָּ֔ם כָּל־סוּס֙ רֶ֣כֶב פַּרְעֹ֔ה וּפָרָשָׁ֖יו וְחֵיל֑וֹ עַל־פִּי֙ הַֽחִירֹ֔ת לִפְנֵ֖י בַּ֥עַל צְפֹֽן: (י) וּפַרְעֹ֖ה הִקְרִ֑יב וַיִּשְׂאוּ֩ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־עֵינֵיהֶ֜ם וְהִנֵּ֥ה מִצְרַ֣יִם׀ נֹסֵ֣עַ אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיִּֽירְאוּ֙ מְאֹ֔ד וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־הֽ': (יא) וַיֹּאמְרוּ֘ אֶל־מֹשֶׁה֒ הַֽמִבְּלִ֤י אֵין־קְבָרִים֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְקַחְתָּ֖נוּ לָמ֣וּת בַּמִּדְבָּ֑ר מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לָּ֔נוּ לְהוֹצִיאָ֖נוּ מִמִּצְרָֽיִם: (יב) הֲלֹא־זֶ֣ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁר֩ דִּבַּ֨רְנוּ אֵלֶ֤יךָ בְמִצְרַ֙יִם֙ לֵאמֹ֔ר חֲדַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ וְנַֽעַבְדָ֣ה אֶת־מִצְרָ֑יִם כִּ֣י ט֥וֹב לָ֙נוּ֙ עֲבֹ֣ד אֶת־מִצְרַ֔יִם מִמֻּתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּֽר: (יג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֘ אַל־תִּירָאוּ֒ הִֽתְיַצְּב֗וּ וּרְאוּ֙ אֶת־יְשׁוּעַ֣ת ה֔' אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה לָכֶ֖ם הַיּ֑וֹם כִּ֗י אֲשֶׁ֨ר רְאִיתֶ֤ם אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ הַיּ֔וֹם לֹ֥א תֹסִ֛פוּ לִרְאֹתָ֥ם ע֖וֹד עַד־עוֹלָֽם: (יד) ה֖' יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִשֽׁוּן: פ (טו) וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֶל־מֹשֶׁ֔ה מַה־תִּצְעַ֖ק אֵלָ֑י דַּבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְיִסָּֽעוּ: (טז) וְאַתָּ֞ה הָרֵ֣ם אֶֽת־מַטְּךָ֗ וּנְטֵ֧ה אֶת־יָדְךָ֛ עַל־הַיָּ֖ם וּבְקָעֵ֑הוּ וְיָבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָֽׁה: (יז) וַאֲנִ֗י הִנְנִ֤י מְחַזֵּק֙ אֶת־לֵ֣ב מִצְרַ֔יִם וְיָבֹ֖אוּ אַחֲרֵיהֶ֑ם וְאִכָּבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ וּבְכָל־חֵיל֔וֹ בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָרָשָֽׁיו: (יח) וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּי־אֲנִ֣י ה֑' בְּהִכָּבְדִ֣י בְּפַרְעֹ֔ה בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָרָשָֽׁיו: (יט) וַיִּסַּ֞ע מַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֗ים הַהֹלֵךְ֙ לִפְנֵי֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶ֑ם וַיִּסַּ֞ע עַמּ֤וּד הֶֽעָנָן֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַֽיַּעֲמֹ֖ד מֵאַחֲרֵיהֶֽם: (כ) וַיָּבֹ֞א בֵּ֣ין׀ מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֗יִם וּבֵין֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיְהִ֤י הֶֽעָנָן֙ וְהַחֹ֔שֶׁךְ וַיָּ֖אֶר אֶת־הַלָּ֑יְלָה וְלֹא־קָרַ֥ב זֶ֛ה אֶל־זֶ֖ה כָּל־הַלָּֽיְלָה: (כא) וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־יָדוֹ֘ עַל־הַיָּם֒ וַיּ֣וֹלֶךְ ה֣'׀ אֶת־הַ֠יָּם בְּר֨וּחַ קָדִ֤ים עַזָּה֙ כָּל־הַלַּ֔יְלָה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַיָּ֖ם לֶחָרָבָ֑ה וַיִּבָּקְע֖וּ הַמָּֽיִם: (כב) וַיָּבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָׁ֑ה וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חוֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם: (כג) וַיִּרְדְּפ֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ וַיָּבֹ֣אוּ אַחֲרֵיהֶ֔ם כֹּ֚ל ס֣וּס פַּרְעֹ֔ה רִכְבּ֖וֹ וּפָרָשָׁ֑יו אֶל־תּ֖וֹךְ הַיָּֽם: (כד) וַֽיְהִי֙ בְּאַשְׁמֹ֣רֶת הַבֹּ֔קֶר וַיַּשְׁקֵ֤ף ה֙' אֶל־מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֔יִם בְּעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ וְעָנָ֑ן וַיָּ֕הָם אֵ֖ת מַחֲנֵ֥ה מִצְרָֽיִם: (כה) וַיָּ֗סַר אֵ֚ת אֹפַ֣ן מַרְכְּבֹתָ֔יו וַֽיְנַהֲגֵ֖הוּ בִּכְבֵדֻ֑ת וַיֹּ֣אמֶר מִצְרַ֗יִם אָנ֙וּסָה֙ מִפְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֣י ה֔' נִלְחָ֥ם לָהֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם: פ
He took off their chariot wheels, and they drove them heavily; so that the Egyptians said, “Let’s flee from the face of Israel, for God fights for them against the Egyptians!”
2. שכל טוב (בובר) שמות (פרשת בשלח) פרק יד פסוק כה
ויסר את אופן מרכבותיו. זה עמוד האש שמכח חומו נשרפו כל גלגלי מרכבות פרעה, לאחר שלא היו אופנים ברכב היה הסוס מושכו ומנהיג בכבדות, ולא עוד אלא שהיו המרכבות נהפכות ומושכות הסוסים והפרדות לים בעל כרחם של רכבים, והיו המרכבות טעונות כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות, כדי שיטלו ישראל את הביזה. כשראו המצריים שדרך העולם נהפך עליהן. אמרו לנוס, שנא' ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל הגוי כולו אמרו לנוס, אלא שהטפשין שבהם חזרו לומר מפני דוויין וסחופין הללו אנו בורחים, הפקחין שבהם אמרו לא מפני ישראל אנו בורחין, אלא מפני בורא עולם: כי ה' נלחם להם במצריים. כלומר מי שעשה להם ניסים וגבורות במצרים, הוא עושה להן נסים וגבורות על הים:
3. מכילתא דרבי ישמעאל שמות שמות י"ד:כ"ה
וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו וַיְנַהֲגֵהוּ – רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵחֲמַת הָאֵשׁ שֶׁלְּמַעְלָה, נִשְׂרְפוּ הַגַּלְגַּלִּים שֶׁלְּמַטָּה, וְהָיוּ מוֹטוֹת וּמֶרְכָּבוֹת רָצוֹת וְנִכְנָסוֹת בְּעַל כָּרְחָן, שֶׁהָיוּ טְעוּנוֹת כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּטְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַבִּזָּה. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: מִקּוֹל רַעַם שֶׁלְּמַעְלָן נִתְּזוּ צִנּוֹרוֹת מִלְּמַטָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל, רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ״ (תהלים ע״ז:י״ט). וְהָיוּ מוֹטוֹת וּמֶרְכָּבוֹת רָצוֹת מֵעַצְמָן, וְנִכְנָסוֹת בְּעַל כָּרְחָן. לְשֶׁעָבַר, הָיוּ הַפְּרָדוֹת מוֹשְׁכוֹת הַמֶּרְכָּבוֹת, וְעַכְשָׁו,מֶרְכָּבוֹת מוֹשְׁכוֹת אֶת הַפְּרָדוֹת. וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת – רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בַּמִּדָּה שֶׁמָּדְדוּ, בָּהּ מָדַד לָהֶם, דִכְתִיב: ״תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה״ (שמות ה׳:ט׳), לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת״. וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם: אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל! – הָרְשָׁעִים וְהַטִּפְּשִׁים שֶׁבָּהֶם הָיוּ אוֹמְרִים: ״מִפְּנֵי דוֹוִין וּכְסוּפִים הַלָּלוּ אָנוּ בּוֹרְחִין, אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל.״ הַפִּקְּחִים שֶׁבָּהֶם הָיוּ אוֹמְרִים: ״אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי י״י נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרַיִם!״ (שמות י״ד:כ״ה) אָמְרוּ: מִי שֶׁעָשָׂה לָהֶם נִסִּים בְּמִצְרַיִם, הוּא עוֹשֶׂה לָהֶם נִסִּים עַל הַיָּם. רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁבַּמַּכּוֹת שֶׁהָיוּ לוֹקִים אֵלּוּ עַל הַיָּם, כָּךְ הָיוּ אֵלּוּ שֶׁבְּמִצְרַיִם לוֹקִין, וְהָיוּ רוֹאִין אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ? לְכָךְ נֶאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם: אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי י״י נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם״ (שמות י״ד:כ״ה). וְלֹא בְמִצְרַיִם בִּלְבַד, אֶלָּא בְּכָל הַמְּצֵרִין לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל עַל פְּנֵי כָּל הַדּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּךְ צָרָיו אָחוֹר, חֶרְפַּת עוֹלָם נָתַן לָמוֹ״ (תהלים ע״ח:ס״ו). וְאוֹמֵר: ״צָרַי וְאֹיְבַי לִי, הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ״ (תהלים כ״ז:ב׳). וְאוֹמֵר: ״כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ״ (תהלים פ״א:ט״ו). וְאוֹמֵר: ״עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא צֹרֵר הַיְּהוּדִים הָרָגוּ״ (אסתר ט׳:י׳). וְאוֹמֵר: ״לִשְׁבֹּר אַשּׁוּר בְּאַרְצִי״ (ישעיהו י״ד:כ״ה). וְאוֹמֵר: ״וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ, אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה, וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם״ (ישעיהו י״א:כ״ה). כָּךְ הִיא מִדָּה מְהַלֶּכֶת עַל פְּנֵי כָל הַדּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זֹאת הָעֵצָה הַיְּעוּצָה עַל כָּל הָאָרֶץ, וְזֹאת הַיָּד הַנְּטוּיָה עַל כָּל הַגּוֹיִם״ (ישעיהו י״ד:כ״ו). מִפְּנֵי מָה? ״כִּי י״י צְבָאוֹת יָעָץ, וּמִי יָפֵר? וְיָדוֹ הַנְּטוּיָה, וּמִי יְשִׁיבֶנָּה?״ (ישעיהו יד, כז) הָא לֹא בְמִצְרַיִם בִּלְבַד, אֶלָּא בְּכָל הַמְּצֵרִים לָהֶם עַל פְּנֵי כָל הַדּוֹרוֹת. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״כִּי י״י נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם״ (שמות י״ד:כ״ה).
4. רש"י שמות (פרשת בשלח) פרק יד פסוק כה
וַיָּ֗סַר אֵ֚ת אֹפַ֣ן מַרְכְּבֹתָ֔יו - מִכֹּחַ הָאֵשׁ נִשְׂרְפוּ הַגַּלְגַּלִּים, וְהַמֶּרְכָּבוֹת נִגְרָרוֹת, וְהַיּוֹשְׁבִים בָּהֶם נָעִים וְאֵבָרֵיהֶן מִתְפָּרְקִין: וַֽיְנַהֲגֵ֖הוּ בִּכְבֵדֻ֑ת - בְּהַנְהָגָה שֶׁהִיא כְבֵדָה וְקָשָׁה לָהֶם; בַּמִדָּה שֶׁמָּדְדוּ: "וַיַּכְבֵּד" לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו (שמות ט'), אַף כָּאן וַיְנַהֲגֵהוּ "בִּכְבֵדֻת": נִלְחָ֥ם לָהֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם - בַּמִּצְרִיִּים. דָּבָר אַחֵר בְּמִצְרָיִם – בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאֵלּוּ לוֹקִים עַל הַיָּם כָּךְ לוֹקִים אוֹתָם שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בְּמִצְרַיִם (מכילתא):
5. אבן עזרא שמות (פרשת בשלח) פרק יד פסוק כה
ויסר מהבנין הכבד הנוסף. והיה לו להיותו ויסר בפתח קטן תחת סמ"ך. וכבר הזכרתי דקדוקו. וי"א כי טעם ויסר את אפן מרכבותיו, שהתירו קשר האופן מהסוסים לברוח להיותם קלים, ומהומת השם הכתובה למעלה נפלה עליהם ועל סוסיהם ולא יכלו לנהגם רק בכבדות. ואחרים אמרו כי הוא מגזרת סורר (דבר' כא, יח), שרצה ההולך לפניהם להפוך המרכבה. נלחם להם במצרים בעבורם. והתברר דבר השם שאמר וידעו מצרים כי אני ה' (שמות יד ד) לפני מותם:
6. רשב"ם שמות (פרשת בשלח) פרק יד פסוק כה
ויסר את אופן מרכבותיו - כשראו מצרים שנתהממו היו טורחים את אופני העגלות להטותם אחריהם כדי לנוס ולברוח אחור ולא יכלו אלא היו מנהגים ומטים אותם לפנות לאחור בכבדות ובקושי גדול, כי היו העגלות והרכב מריבות זו לפני זו. ולמה היו עושים כך? לפי שאמרו מצרים אנוסה מפני ישראל כי י"י נלחם להם עתה בנו במצרים:
7. בכור שור שמות (פרשת בשלח) פרק יד פסוק כה
ויסר את אופן מרכבותיו: כיון שראו שהם בתוך הים נפחדו. ודרך כל מים שהן גבוהות בשפתם, ועמוקות באמצעיתן, והאופנים מגלגלין אותם בתוך העומק אל מורד המים, ולא היו יכולים להעמידם, ולא למשכם אצל שפת הים, מפני שהיא גבוה והגלגל מתגלגל אל העומק. ויסר מצרים את אופן מרכבותיו הסירו מרכבות האופנים מן המרכבות שלא יורידום לעומק, וממשיכים אצל שפת הים. והיתה הנהגת המרכבות שהיו מושכין אצל השפה כבדה עליהם, שלא היה שם אופן, והשפה גבוה. ויאמר מצרים אנוסה: אמרו מצריים לנוס מתוך הים אל שפת הים מפני בני ישראל. כי ה' נלחם להם: מפני בני ישראל שרדפנו אירע לנו כך כי נכנסנו בתוך הים ועתה ננוס אולי ננצל, כי זו היא מלחמה שהקב"ה עושה עמנו בשבילם. ומשום רבינו שמואל שמעתי "ויסר את אופן מרכבותיו", כמו "ויסר אליה האוהלה", שרצו לסור את הדרך ולהחזיר המרכבה לאחוריהם כדי לנוס, והיה המקום סר מעליהם, ולא היו יכולים לחזור זה מפני זה, והיו נדחקים זה בזה, והיינו "וינהגהו בכבדות", והיו צועקים זה לזה: סורה מפני! ולא היו יכולים.
8. הדר זקנים שמות (פרשת בשלח) פרק יד פסוק כה
ויסר את אופן מרכבותיו. לפי שדרך כל המים להיות גבוהים בשפתם. ועמוק באמצעיתם. וכשראו המצרים שהאופנים היו מגלגלים אותם לעומק המים הסירו האופנים וכשבקשו לחזור ולנוס מתוך הים מפני בני ישראל היתה הנהגת המרכבה בכבדות שכבר הוסרו האופנים. וה"ר יוסף בכור שור פי' ויסר. כמו ויסר אליה האוהלה. שרצו המצריים לסור מהדרך ולהחזיר המרכבות לאחוריהם כדי לנוס. והיו נדחקים זה בזה. כי האופנים נוהגים אותם תוך הים בעל כרחם וצועקים זה לזה סורה מפני ולא היו יכולים. והיינו דכתיב וינהגהו בכבדות. וי"מ ויסר המלאך אופן אחד לבד ולכך וינהגהו בכבדות יותר מאשר אם הוסרו שתי האופנים: כי ה' נלחם להם במצרים. מהו במצרים מלמד שלקו המצריים מעין מכה שלקו על הים שאותם שבמצרים טבעו בנילוס:
9. רבינו בחיי שמות (פרשת בשלח) פרק יד פסוק כה
ויסר את אופן מרכבותיו. על דרך הפשט כיון שהשקיף בהם בעמוד אש השורף כל עץ שבכלי מלחמתם ועמוד ענן שהיה מלחלח הקרקע, היו המרכבות נשמטות וסר כחם לגמרי.
וע"ד השכל, "אופן" שם לגלגל שנאמר: (יחזקאל י, יג) "ואופנים להם" ענינו גלגלים (שם א, טו) "והנה אופן אחד בארץ", תרגום יונתן: גלגלא, ויאמר הכתוב כי הגלגל שממנו כח מרכבותיו הסירו מגבורתו וכחו, וכיון שהסיר אופן מרכבותיו למעלה וינהגהו בכבדות למטה, וכן דרשו רז"ל: (שמו"ר כא, ה) אין אומה נופלת עד שתפול שרה תחלה, והגלגל הזה הוא גלגל מאדים שבו היו המצריים ראוים לנצח ולהתגבר, לולא ה' שהיה לנו ונלחם לישראל, וכח הגלגל הוא סמא"ל ומלת אפ"ן הוא חסר וא"ו כחשבונו, והרי לך שם הכח והגלגל רמוזים בכתוב, ולא שהיה המזל שר של מצרים כי שר מצרים היה עזא והזכירו בשם מצרים למעלה, "והנה מצרים נוסע אחריהם", כי הכח הדבק באומה יקרא על שם האומה כלשון: (בראשית יב, ו) "והכנעני אז בארץ", וכמו שבארתי שם.
10.יחזקאל פרק א פסוק יג - יז
(יג) וּדְמ֨וּת הַחַיּ֜וֹת מַרְאֵיהֶ֣ם כְּגַחֲלֵי־אֵ֗שׁ בֹּֽעֲרוֹת֙ כְּמַרְאֵ֣ה הַלַּפִּדִ֔ים הִ֕יא מִתְהַלֶּ֖כֶת בֵּ֣ין הַחַיּ֑וֹת וְנֹ֣גַהּ לָאֵ֔שׁ וּמִן־הָאֵ֖שׁ יוֹצֵ֥א בָרָֽק: (יד) וְהַחַיּ֖וֹת רָצ֣וֹא וָשׁ֑וֹב כְּמַרְאֵ֖ה הַבָּזָֽק: (טו) וָאֵ֖רֶא הַחַיּ֑וֹת וְהִנֵּה֩ אוֹפַ֨ן אֶחָ֥ד בָּאָ֛רֶץ אֵ֥צֶל הַחַיּ֖וֹת לְאַרְבַּ֥עַת פָּנָֽיו: (טז) מַרְאֵ֨ה הָאוֹפַנִּ֤ים וּמַעֲשֵׂיהֶם֙ כְּעֵ֣ין תַּרְשִׁ֔ישׁ וּדְמ֥וּת אֶחָ֖ד לְאַרְבַּעְתָּ֑ן וּמַרְאֵיהֶם֙ וּמַ֣עֲשֵׂיהֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֛ר יִהְיֶ֥ה הָאוֹפַ֖ן בְּת֥וֹךְ הָאוֹפָֽן: (יז) עַל־אַרְבַּ֥עַת רִבְעֵיהֶ֖ן בְּלֶכְתָּ֣ם יֵלֵ֑כוּ לֹ֥א יִסַּ֖בּוּ בְּלֶכְתָּֽן:
11.תורת המנחה פרשת במדבר / דרשה נב עמוד 472
Rabbi Jacob ben Rabbi Chananel Skili, student of the Rashba
אמרו כשם שיש באדם דבר שהוא מניע אותו והוא קיום חיותו והוא הלב, ואי אפשר לאדם בלא הוא, כך יש לעולם מניע והוא חיותו ומעמידו ומקימו והוא הגלגל הסובב. וכשם שאי אפשר שימצא לב בלא גוף או גוף בלא לב, כך אי אפשר שימצא גלגל בלא עולם ולא עולם בלא גלגל, ואף על פי שהלב לגוף כגלגל בעולם, אינו דומה לו מכל וכל, כי הלב הוא בתוך הגוף וצריך לקצת איברים ליהנות מהם, והגלגל הוא חוץ לעולם והעולם בתוכו ואינו צריך לעולם כלל. וכשם שיש באדם ד' ליחות - לבנה ושחורה ירוקה ואדומה, כך יש בעולם ד' יסודות - אש ורוח ומים ועפר, וכן יש בכל האיברים והכחות שיש באדם, כולם הם בעולם וכו'. ובסוף חתמו דבריהם ואמרו כשם שיש באדם השכל שהוא מנהיגו ומוריהו לתקן ולכלכל דבריו במשפט, כך יש לעולם מנהיג ומכלכל הכל במשפט, והוא השם ית'. הרי הם דימו השכל לשם ית'.
12.שמות (פרשת בשלח) פרק טו פסוק א - יט
(א) אָ֣ז יָשִֽׁיר־מֹשֶׁה֩ וּבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַשִּׁירָ֤ה הַזֹּאת֙ לַֽה֔' וַיֹּאמְר֖וּ לֵאמֹ֑ר אָשִׁ֤ירָה לַֽה֙' כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם: (ב) עָזִּ֤י וְזִמְרָת֙ יָ֔הּ וַֽיְהִי־לִ֖י לִֽישׁוּעָ֑ה זֶ֤ה אֵלִי֙ וְאַנְוֵ֔הוּ אֱלֹהֵ֥י אָבִ֖י וַאֲרֹמְמֶֽנְהוּ: (ג) ה֖' אִ֣ישׁ מִלְחָמָ֑ה ה֖' שְׁמֽוֹ: (ד) מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה וְחֵיל֖וֹ יָרָ֣ה בַיָּ֑ם וּמִבְחַ֥ר שָֽׁלִשָׁ֖יו טֻבְּע֥וּ בְיַם־סֽוּף: ... (יג) נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖ עַם־ז֣וּ גָּאָ֑לְתָּ נֵהַ֥לְתָּ בְעָזְּךָ֖ אֶל־נְוֵ֥ה קָדְשֶֽׁךָ: (יד) שָֽׁמְע֥וּ עַמִּ֖ים יִרְגָּז֑וּן חִ֣יל אָחַ֔ז יֹשְׁבֵ֖י פְּלָֽשֶׁת: (טו) אָ֤ז נִבְהֲלוּ֙ אַלּוּפֵ֣י אֱד֔וֹם אֵילֵ֣י מוֹאָ֔ב יֹֽאחֲזֵ֖מוֹ רָ֑עַד נָמֹ֕גוּ כֹּ֖ל יֹשְׁבֵ֥י כְנָֽעַן: (טז) תִּפֹּ֨ל עֲלֵיהֶ֤ם אֵימָ֙תָה֙ וָפַ֔חַד בִּגְדֹ֥ל זְרוֹעֲךָ֖ יִדְּמ֣וּ כָּאָ֑בֶן עַד־יַעֲבֹ֤ר עַמְּךָ֙ ה֔' עַֽד־יַעֲבֹ֖ר עַם־ז֥וּ קָנִֽיתָ: (יז) תְּבִאֵ֗מוֹ וְתִטָּעֵ֙מוֹ֙ בְּהַ֣ר נַחֲלָֽתְךָ֔ מָכ֧וֹן לְשִׁבְתְּךָ֛ פָּעַ֖לְתָּ ה֑' מִקְּדָ֕שׁ אֲדֹנָ֖יכּוֹנְנ֥וּ יָדֶֽיךָ: (יח) ה֥'׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד: (יט) כִּ֣י בָא֩ ס֨וּס פַּרְעֹ֜ה בְּרִכְבּ֤וֹ וּבְפָרָשָׁיו֙ בַּיָּ֔ם וַיָּ֧שֶׁב ה֛' עֲלֵהֶ֖ם אֶת־מֵ֣י הַיָּ֑ם וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָלְכ֥וּ בַיַּבָּשָׁ֖ה בְּת֥וֹךְ הַיָּֽם: פ
13.תרגום המיוחס ליונתן - תורה שמות (פרשת בשלח) פרק טו פסוק יג
דַּבַּרְתְּ בְּחַסְדָּךְ עַמָךְ הָאִילֵין דִּי פָרַקְתְּ וְאַחֲסִינַת יַתְהוֹן טַוָור בֵּית מַקְדְּשָׁךְ מְדוֹר בֵּית שְׁכִינַת קוּדְשָׁךְ:
14.כתר יונתן שמות (פרשת בשלח) פרק טו פסוק יג
נחית [ניהגת] בחסדך עמך האלה אשר גאלת והִנחלת אותם הר בית מקדשך מעון [מושב] בית שכינת קודשך:
15.תרגום המיוחס ליונתן - תורה שמות (פרשת בשלח) פרק טו פסוק יז
תָּעוּל יַתְהוֹן וְתִנְצוֹב יַתְהוֹן בְּטוּר בֵּית מַקְדְּשָׁךְ אָתַר דִּמְכֻוַּון קְבֵיל כּוּרְסֵי יְקָרָךְ מוּזְמַן קְבֵיל בֵּית שְׁכִינַת קָדְשָׁךְ אַתְקִינְתָּא יְיָ בֵּית מַקְדָּשָׁךְ יְיָ תַּרְתֵּין אִידְיָיךְ שַׁכְלִילוּ יָתֵיהּ:
16.כתר יונתן שמות (פרשת בשלח) פרק טו פסוק יז
תביא אותם ותיטע אותם בהר בית מִקדשׁך מקום שמכוון נגד כִסא כבודך מוזמן נגד בית שכינת קדשך הכינות יי בית מִקדשׁך יי שתי ידיך שיכללו [פארו] אותו:
17. תרגום אונקלוס שמות (פרשת בשלח) פרק טו פסוק ב
תוקפי ותושבחתי דחילא יי אמר במימריה והוה לי לפריק דין אלהי ואבני ליה מקדש אלהא דאבהתי ואפלח קדמוהי:
18.מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דשירה פרשה ג
זֶה אֵלִי – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁרָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם מַה שֶּׁלֹּא רָאוּ יְשַׁעְיָה וִיחֶזְקֵאל? שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע י"ב:י"ב). וּכְתִיב: "נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים" (יחזקאל א':א'). ... וְאַנְוֵהוּ – רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: וְכִי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לְהַנְווֹת לְקוֹנוֹ? אֶלָּא אַנְוֶה לוֹ בַּמִּצְווֹת: אֶעֱשֶׂה לְפָנָיו לוּלָב נָאֶה, סֻכָּה נָאָה, צִיצִית נָאָה, תְּפִלָּה נָאָה. ... רַבִּי יוֹסֵה בֶּן דֻּרְמַסְקִית אוֹמֵר: אֶעֱשֶׂה לְפָנָיו בֵּית מִקְדָּשׁ נָאֶה אֵין 'נָוֶה' אֶלָּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ" (תהלים ע"ט:י'). וְאוֹמֵר: "חֲזֵה צִיּוֹן קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ עֵינֶיךָ תִרְאֶינָה יְרוּשָׁלִַם נָוֶה שַׁאֲנָן" (ישעיהו ל"ג:כ') ... וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֲלַוֶּנּוּ עַד שֶׁאָבֹא עִמּוֹ לְבֵית מִקְדָּשׁוֹ. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָלַךְ בְּנוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, וְיָצָא אַחֲרָיו וְעָמַד עָלָיו. הָלַךְ לַמְּדִינָה אַחֶרֶת, וְיָצָא אַחֲרָיו וְעָמַד עָלָיו. כָּךְ יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁיָּרְדוּ לְמִצְרַיִם, יָרְדָה שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה" (בראשית מ"ו:ד'). עָלוּ, עָלָת שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה" (בראשית מ"ו:ד'). יָרְדוּ לַיָּם, שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל" (שמות י"ד:י"ט). יָצְאוּ לַמִּדְבָּר, שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַי"י הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם" (שמות י"ג:כ"א). עַד שֶׁאָבֹא עִמּוֹ לְבֵית מִקְדָּשׁוֹ וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם, עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ, עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי" (שיר השירים ג':ד').
19.סדור תפלה נוסח אשכנז - סדר יוצר:
וְכֻלָּם פּוֹתְחִים אֶת פִּיהֶם בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה. בְּשִׁירָה וּבְזִמְרָה. וּמְבָרְכִים וּמְשַׁבְּחִים וּמְפָאֲרִים וּמַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמַמְלִיכִים אֶת שֵׁם הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא. קָדוֹשׁ הוּא. וְכֻלָּם מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם זֶה מִזֶּה. וְנוֹתְנִים בְּאַהֲבָה רְשׁוּת זֶה לָזֶה לְהַקְדִּישׁ לְיוֹצְרָם בְּנַחַת רוּחַ. בְּשָֹפָה בְרוּרָה וּבִנְעִימָה. קְדֻשָׁה כֻּלָּם כְּאֶחָד. עוֹנִים וְאוֹמְרִים בְּיִרְאָה: קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה׳ צְבָאוֹת. מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ: וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ בְּרַעַשׁ גָּדוֹל מִתְנַשְּאִים לְעֻמַּת שְֹרָפִים. לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים:
בָּרוּךְ כְּבוֹד ה׳ מִמְּקוֹמוֹ:
