Yom
Yerushalayim -The Vilna Gaon's mystical doctrine - the beginning of the end of
days...
כח אייר
הרב ארי דוד קאהן
1. שולחן
ערוך אורח חיים סימן תקפ
סעיף א אלו הימים שאירעו
בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם; ואף על פי שמקצתם בראש חדש, יש מי שאומר
שיתענו בו ( וטוב שלא להשלים בראש חדש).
סעיף ב באחד בניסן מתו
בני אהרן; בעשרה בו מתה מרים ונסתלק הבאר;
בכ"ו בו מת יהושע בן נון, בעשרה באייר מת עלי הכהן ושני בניו, ונשבה
ארון ה'; בכ"ח בו מת שמואל הנביא;
בכ"ג בסיון בטלו הביכורים מלעלות לירושלים בימי ירבעם בן נבט; בכ"ה בו
נהרג רשב"ג ורבי ישמעאל ור' חנינא סגן הכהנים; בכ"ז בו נשרף רבי חנינא
בן תרדיון וספר תורה עמו; באחד באב מת אהרן הכהן;
בי"ח בו כבה נר מערבי בימי אחז.
בי"ז באלול מתו מוציאי דבת הארץ; בה' בתשרי מתו עשרים איש מישראל
ונחבש רבי עקיבא; בז' בו נגזרה גזרה על
אבותינו שימותו בחרב וברעב ובדבר, מפני
מעשה העגל; בז' במרחשון עוורו עיני צדקיהו ושחטו בניו
לעיניו; בכ"ח בכסליו שרף יהויקים
המגילה שכתב ברוך מפי ירמיהו; בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והיה
חשך בעולם שלשה ימים; ובט' בו לא נודע
איזו היא הצרה שאירע בו; בה' בשבט מתו
הזקנים שהיו בימי יהושע; בכ"ג בו נתקבצו כל ישראל על שבט בנימין על ענין פלגש
בגבעה; בז' באדר מת משה רבינו ע"ה
=עליו השלום=; בט' בו נחלקו בית שמאי ובית הלל.
2. משנה
ברורה סימן תקפ
(א) וראוי להתענות - עיין בב"י שיש מהראשונים שמפקפקין ע"ז ולדעתם יש ליזהר שלא להתענות
כשאירע איזה מהם בר"ח ויש שכתבו שדבר זה ניתקן בימי חכמי התלמוד ולכן בעל נפש
יחמיר לעצמו אם אפשר לו. ומ"מ מי שאינו רגיל להתענות תעניות אלו ואירע לו
איזה צרה ח"ו ורוצה להתענות בר"ח ניסן על צרתו אסור כיון שהוא נוהג בו
תמיד איסור תענית [מ"א]:
(ב) בהם - ובס"ח סי' ר"ל כתב כשהלבנה לוקה יש להתענות
[מ"א]:
(ג) וטוב שלא להשלים בר"ח - משום דכתיב בספר תניא דאין
להתענות בר"ח:
(ד) בכ"ו בו - יש גורסים כ"ח ועיקר
כטור [פמ"ג בשם א"ר]:
(ה) בכ"ח בו - במגילת תענית כתוב
בכ"ט:
3. שו"ת
רדב"ז חלק ב סימן תרח
שאלת ממני אודיעך דעתי במי שנדר לגלח את בנו במקום שמואל הנביא ובא ומצא שכבר
נלקח ביד העכו"ם בעונות ואין ישראל יכול להכנס שם מה תקנה יש לו וגם הקהל
והחכמים החמירו שלא יעלה לשם שום יהודי.
4. תלמוד
בבלי מסכת זבחים דף נד עמוד ב
דרש
רבא, מאי דכתיב: +שמואל א יט+ וילך דוד ושמואל וישבו בנויות ברמה, וכי מה ענין
נויות אצל רמה? אלא, שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם, אמרי, כתיב: +דברים
יז+ וקמת ועלית אל המקום, מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל, וארץ ישראל גבוהה
מכל ארצות, לא הוו ידעי דוכתיה היכא, אייתו ספר יהושע, בכולהו כתיב: +יהושע יח+
וירד ועלה הגבול ותאר הגבול, בשבט בנימין ועלה כתיב וירד לא כתיב, אמרי: ש"מ
הכא הוא מקומו.
Raba lectured: What is
meant by the verse, [And he asked and said: ‘Where are Shmuel and David?’] And
one said: ‘Behold, they are at Naioth (name of place literally it means beautiful
or glorious) in Ramah (name of a place literally means "high”) ’: What
connection then has Naioth with Ramah? It means, however, that they sat at
Ramah and were engaged with the glory [beauty] of the world. Said they, It is
written, Then shalt thou arise, and ascend unto the place [which the Lord thy
God shall choose](Devarim 17:8) this teaches that the Temple was higher than
the whole of Eretz Israel, while Eretz Israel is higher
than all other
countries. They did not know where that place was. Thereupon they brought the
Book of Yehoshua. In the case of all [tribal territories] it is written, ‘And
the border went down’ ‘and the border went up’ ‘and the border passed along’,
whereas in reference to the tribe of Benjamin ‘and it went up’ is written, but
not ‘and it went down’. Said they: This proves that this is its site. Zevachim
54b
5. פרקי
דרבי אליעזר (היגר) - "חורב"
פרק נא
המופת הששי מיום שנבראו שמים וארץ השמש והירח והככבים וכל המזלות היו עולין
להאיר על הארץ ואינן מערערין זה עם זה, עד שבא יהושע ועשה מלחמתן של ישראל, והגיע
ערב שבת וראה בצרתן של ישראל שלא יחללו את השבת, ועוד שראו חרטומי גוים כובשים
במזלות לבא על ישראל, מה עשה יהושע פשט ידו לאור השמש ולאור הירח והזכיר עליהם את
השם ועמד כל אחד במקומו ששה ושלשים שעות עד מוצאי שבת, שנ' וידום השמש וירח עמד עד
יקום גוי אויביו ויעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבא כיום תמים, וראו כל מלכי הארץ
ותמהו שלא היה כמהו מיום שנברא העולם, שנ' ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לא יהיה
כן לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם בישראל,
6.
סדר עולם רבה (ליינר) פרק ה
שנאמר ויסעו מאילם ויבאו כל עדת בני ישראל אל
מדבר סין (שמות טז א) (והוא אלוש) בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים (שם
/שמות ט"ז, א/), ואחד בשבת היה, הא למדנו שראש חדש אייר באחד בשבת היה, ועוד
למדנו שהיו ישראל אוכלין מעוגה שהוציאו בידם ממצרים כל שלשים יום, ובו ביום כלתה,
ולערב אכלו את השליו ולמשכים לקטו את המן, ובאלוש נתנה להם השבת, ושם עשו שבת
ראשונה, שנאמר וישבתו העם ביום השבעי (שם /שמות/ טז ל), באחד בשבת בכ"ג באייר
נסעו מאלוש ובאו להם לרפידים, ושם נתנה להם הבאר ונלחמו עם עמלק ושם עשו שבת שניה,
נסעו מרפידים ובאו להן למדבר סיני ומצאו עליו ענני כבוד. כל חמשת הימים היה משה
עולה לראש ההר ויורד ומגיד לעם את דברי המקום, ומשיב דבריהם לפני המקום, בשלישי
בששה לחדש נתנו להם עשרת הדברות, ויום השבת היה.
7.
שבת דף פז.ב
תא שמע: ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים בארבעה עשר
שחטו פסחיהם, ובחמישה עשר יצאו, ולערב לקו בכורות. לערב, סלקא דעתך? אלא: מבערב
לקו בכורות. ואותו היום חמישי בשבת היה. מדחמיסר בניסן חמשה בשבת ־ ריש ירחא דאייר
שבתא, וריש ירחא דסיון ־ חד בשבת, קשיא לרבנןִ אמרי לך רבנן: אייר דההיא שתא ־
עבורי עברוה.
Now, since the fifteenth of
Nisan was on a Thursday, the first of Iyar was on the Sabbath, Shabbath 87b
8. ילקוט שמעוני חבקוק - פרק ג - רמז תקסד
כתיב והיה
כאשר ירים משה ידו. ר' יהושע אומר כשפן גדול היה עמלק, ומה היה עושה היה מעמדי בני
אדם ביום גינוסיא שלו לומר (ה) לא במהרה אדם נופל ביום גינוסיא שלו, מה עשה משה,
ערבב את המזלות הה"ד שמש ירח עמד זבולה, וכתיב רום ידיהו נשא:
9. שמות
פרק יז
(ח) וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם
יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם:(ט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ
אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה
וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי: (י) וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ
מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה:
(יא) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר
יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק: (יב) וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן
וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו
מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ: (יג)
וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב: פ
But Moshe’s hands were
heavy; and they took a stone, and put it under him, and he sat on it; and Aaron
and Hur stayed up his hands, the one on the one side, and the other on the
other side; and his hands were steady until the going down of the sun.
Shmot 17:12
10. שמות
פרק יז
(יד) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב
זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת
זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: (טו) וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא
שְׁמוֹ ה' נִסִּי: (טז) וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לה'
בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר: פ
And the Lord said to Moshe,
Write this for a memorial in a book, and recite it in the ears of Joshua; for I
will completely put out the remembrance of Amalek from under heaven. And
Moses built an altar, and called its name Adonai-Nissi; For
he said, Because the Lord has sworn by His throne (kes) that the Lord will have
war with Amalek from generation to generation. 17:14-16
11. ירמיהו
פרק ג פסוק יז
בָּעֵת הַהִיא
יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם כִּסֵּא ה' וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם לְשֵׁם ה'
לִירוּשָׁלִָם וְלֹא יֵלְכוּ עוֹד אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע: ס
At that time they shall
call Jerusalem the throne of the Lord; and all the nations shall be gathered to
it, to the name of the Lord, to Jerusalem; nor shall they walk any more after
the stubbornness of their evil heart. Yirmiyahu 3:17
12. מדרש
תנחומא (ורשא) פרשת תצוה סימן ט
א"ר יהודה בר שלום בשם רבי איבו שני בני אדם ראו כבוד כו', ד"א כבוד
חכמים ינחלו זה יהושע שירש כבוד ממשה רבינו שא"ל הקב"ה כאשר הייתי עם
משה אהיה עמך, למשה א"ל הקב"ה של נעליך מעל רגליך (שמות ג) וליהושע
ויאמר שר צבא ה' אל יהושע של נעלך מעל רגלך (יהושע ה), משה כתוב בו אז ישיר משה
ובני ישראל ויהושע אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' (יהושע י), משה הוציאם ממצרים
ויהושע הכניסם לארץ, משה הרג לסיחון ועוג ויהושע שלשים ואחד מלכים, משה העמיד גלגל
חמה במלחמת עמלק, שנאמר (שמות יז) והיה כאשר ירים משה ואין ירים אלא לשון שהעמיד
גלגל חמה שנאמר (חבקוק ג) נתן תהום קולו רום ידיהו נשא, ויהושע כן שנאמר (יהושע י)
שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון, משה בנה מזבח שנאמר (שמות יז) ויבן משה מזבח,
ויהושע כן שנאמר (יהושע ח) אז יבנה יהושע מזבח, משה כתב את התורה שנאמר ויכתוב משה
את התורה הזאת (דברים לא), ויהושע כן ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלהים
(יהושע כד) הרי בכל, אבל אין אנו מוציאין שהיו שנותיו כשנות משה רבינו שמשה כתוב
בו ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו (דברים לד) ויהושע נגנז בן מאה ועשר, ולמה פחתו
לו עשר שנים בשביל שאמר לפני משה רבו עשרה דברים שנא' (במדבר יא) ויען יהושע בן
נון משרת משה מבחוריו ויאמר אדוני משה כלאם לפיכך פחתו לו עשר שנים, מכאן את למד
שאין תלמיד רשאי לומר דבר לפני רבו שכל המורה דבר לפני רבו או אפילו אינו מורה אלא
אומר לאחרים הלכה במקום שרבו מצוי שנותיו מתקצרות (מכמה טעמים הצריכין להדרש בס'
אחרי מות סימן ו'), ד"א כבוד חכמים ינחלו זה אהרן ובניו שנתבררה הכהונה מידם.
13. שו"ת חתם סופר חלק ו-ליקוטים סימן כז
יען כי לפי שבא בלשון
השאלה לא התנדב שום א' לעניי א"י כי אם לנשמת ר"מ בעל הנס או לנרות נשמת
בעל הנס והרב הדליק נר בחדרו כמה שנים עד שלמדוהו שלוחי א"י שיותר מצוה לשלחו
לא"י ויאות הרב להם עד שלבסוף חזה דברמאות נהגו ולא הגיע המעות ע"י
השלוחי' ההם וקיבץ ואסף ממון רב עד שמת ונפל ביד אפטרופסי' והנה מה ששינה מהדלקה
לחלקו לעניים בודאי כדין וכהלכה עשה לא מיבעי' לאותן דנתנו לנשמת ר"מ ואין
טוב לנשמתו מזה כ"א לחלקו לעניים יהי' איזה עניים שיהי' וכמו שמחלקין צדקה
לזכרון נשמת המתי' המבואר בהג"ה ש"ע י"ד סס"י רמ"ט אלא
אפי' אותן שפירשו בהדי' להדלקת נר לנשמת ר"מ ז"ל מ"מ אפי' להסוברי'
דהדלקת נר בבה"כ =בבית הכנסת= חשיב טפי מחילוק עניים היינו בבה"כ אבל
הדלקה בחדר א' לנשמתו של אדם ואפי' להדליק על ציון שבקברו לא ידעתי מצוה רבה בזה
ומצאתי ברלב"ח סי' ג' שכ' שנהגו לנדור נדרי' להדלקת נר על ציון קבר שמואל
הנביא וכ' כיון שנהגו כך מצוה הוא ויהיב טעמא השייך לשמואל הנביא דוקא ע"ש
ירושלם=586 ראש הגבעה =586
ירושלם=586 ראש הגבעה =586
1.
פירוש הגר"א לספרא דצניעותא - פרק
ה
והכלל כי כל מה שהיה והוה ויהיה עד עולם הכל
כלול בתורה מבראשית עד לעיני כל ישראל. ולא הכללים בלבד אלא אפילו פרטיו של כל מין
ומין ושל כל אדם בפרט וכל מה שאירע לו מיום הולדו עד סופו וכל גלגוליו וכל פרטיו
ופרטי פרטיו. וכן של כל מין בהמה וחיה וכל בעל חי שבעולם וכל עשב וצומח ודומם וכל
פרטיהם ופרטי פרטיהם בכל מין ומין ואישי המינים עד לעולם ומה שיארע להם ושרשם. וכן
כל מ"ש באבות ומשה וישראל כלם הן בכל דור ודור שכלם מתגלגלים ניצוצותיהם בכל
דור ודור כידוע: וכן כל מעשיהם מאדה"ר עד סוף התורה הוא בכל דור כידוע למבין.
וכ"ה בכל אדם ואדם לבד כמו שהתחיל לבאר במדרש הנעלם ברמז: וכל זה נכלל כלו
בפרשת בראשית עד נח כמ"ש כאן בס"ד: וכללו נכלל בפרשה הראשונה עד ברא
אלקים לעשות כנ"ל: וכלל כללי הכללים בפסוק ראשון (הגהה - ובמקום אחר כתב עוד
שמקור כלל הכללים הוא בתיבת בראשית ו' אותיות ודגש של הב'. ש"ל): בז' תיבות
ז' אלפי שנה כמ"ש בפ"א שתא אלפי שנין תליין בשתא קדמאי כו':
2.
פירוש הגר"א לספרא דצניעותא - פרק
ה
ודע שכל אלו
הימים הן רמז לששת אלפים שנה שהן ו' ימים כמש"ל פ"א שתא אלפין שנין
תליין בשתא קדמאי. וכל הפרטים שהן בו' ימים אלו הן מתנהגין בו' אלפים כל א' ביומו
ובשעתו. ומכאן תדע קץ הגאולה שהוא בעתה ח"ו כשלא יהיו זכאין שהוא קץ האחרון
ומשביע אני את הקורא בה' אלקי ישראל שלא יגלה זה.
3.
ספר ישעיה פרק ס
(כב)
הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם אֲנִי ה’ בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה
The least one shall
become a thousand, and a smallest one a strong nation; I the Lord will hasten
it in its time.
4.
עין יעקב על מסכת סנהדרין אות (קעא)
אָמַר רַבִּי
אֲלֶכְּסַנְדְּרָאִי, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי רָמִי, כְּתִיב, (ישעיה ס)
"בְּעִתָּהּ", וּכְתִיב "אֲחִישֶׁנָּה", זָכוּ -
"אֲחִישֶׁנָּה", לֹא זָכוּ - "בְּעִתָּהּ"
5.
מדרש תנחומא ויגש פרק י
ואת יהודה שלח
זש"ה הנני שולח מלאכי ופנה וגו' (מלאכי ג) בא וראה כל צרות שאירע ליוסף אירע
לציון ביוסף כתיב וישראל אהב את יוסף בציון כתיב (תהלים פ) אוהב ה' שערי ציון
ביוסף כתיב וישנאו אותו בציון נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה (ירמיה יב) ביוסף והנה
אנחנו מאלמים אלומים בציון בא יבא ברנה נושא אלמותיו (תהלים קכו) ביוסף המלוך
תמלוך עלינו בציון אומר לציון מלך אלהיך (ישעיה נב) ביוסף ויחלום יוסף חלום בציון
בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים (תהלים קכו) ביוסף הבא נבא אני ואמך וגו'
בציון אפים ארץ ישתחוו לך (ישעיה מט) ביוסף ויקנאו בו אחיו בציון קנאתי לציון קנאה
גדולה (זכריה ח) ביוסף לך ראה נא את שלום אחיך בציון ודרשו את שלום העיר (ירמיה
כט) ביוסף ויראו אותו מרחוק בציון זכרו מרחוק את ה' (יחזקאל כג) ביוסף ויתנכלו
אותו בציון על עמך יערימו סוד (תהלים פג) ביוסף ויפשיטו את כתונת הפסים בציון
והפשיטוך את בגדיך (יחזקאל כג) ביוסף וישליכו אותו הבורה בציון צמתו בבור חיי
(איכה ג) ביוסף והבור רק אין בו מים בציון ובבור אין מים כי אם טיט (ירמיה לח)
ביוסף וישבו לאכול לחם בציון אשור לשבוע לחם (איכה ה) ביוסף וימשכו ויעלו את יוסף
בציון וימשכו את ירמיהו בחבלים ויעלו אותו מן הבור (ירמיה לח) ביוסף ויקרע יעקב
שמלותיו בציון לבכי ומספד (ישעיה כב) ביוסף וימאן להתנחם ובציון אל תאיצו לנחמני
(שם) ביוסף והמדנים מכרו אותו אל מצרים ובציון ובני יהודה ובני ישראל מכרתם לבני
היונים (יואל ד) ומה שאירע ליוסף טובות אירע לציון טובות ביוסף ויהי יוסף יפה תואר
ויפה מראה וציון יפה נוף משוש כל הארץ (תהלים מח) ביוסף איננו גדול בבית הזה ממני
בציון גדול יהיה כבוד הבית הזה (חגי ב) ביוסף ויהי ה' את יוסף בציון והיו עיני
ולבי שם (ד"ה ב ז) ביוסף ויט אליו חסד ובציון זכרתי לך חסד (ירמיה ב) ביוסף
ויגלח ויחלף שמלותיו ובציון אם רחץ ה' את צואת בנות ציון (ישעיה ד) ביוסף רק הכסא
אגדל ממך ובציון בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' (ירמיה ג) ביוסף כתיב וילבש אותו
בגדי שש ובציון עורי עורי לבשי עזך ציון לבשי בגדי תפארתך (ישעיה נב) ביוסף כתיב
ואת יהודה שלח לפניו ובציון הנני שולח מלאכי (מלאכי ג):
6.
ספר עמוס פרק ב
(ו)
כֹּה אָמַר ה’ עַל שְׁלשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ
עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם:
7.
ספר זכריה פרק ט
(ט)
גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא
לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן
אֲתֹנוֹת:(י) וְהִכְרַתִּי רֶכֶב מֵאֶפְרַיִם וְסוּס מִירוּשָׁלִַם וְנִכְרְתָה
קֶשֶׁת מִלְחָמָה וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד יָם
וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי אָרֶץ:
8.
ספר משלי פרק י
(כה)
כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם:
9.
ספר חבקוק פרק ב
(ד)
הִנֵּה עֻפְּלָה לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה:
10.
סדור תפלה - נוסח ספרד - סדר ספירת
העומר
ה' אייר:הַיּוֹם
עֶשְׂרִים יוֹם שֶׁהֵם שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת וְשִׁשָּׁה יָמִים, לָעוֹמֶר: יסוד
שבתפארת:
כ"ז
אייר:הַיּוֹם שְׁנַיִם וְאַרְבָּעִים יוֹם שֶׁהֵם שִׁשָּׁה שָׁבוּעוֹת,
לָעוֹמֶר:מלכות שביסוד:
11.
עין יעקב על מסכת סוכה אות (כח)
וְהַאי
הֶסְפֵּדָא מַאי עֲבִידְתֵּיהּ? פְּלִיגֵי בָהּ רַבִּי דּוֹסָא וְרַבָּנָן. חַד
אָמַר, עַל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף שֶׁנֶּהֱרַג, וְחַד אָמַר, עַל יֵצֶר הָרַע
שֶׁנֶּהֱרַג. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דַּאָמַר, עַל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף שֶׁנֶּהֱרַג,
(שנאמר) [הַיְינוּ דִּכְתִיב], (שם) "וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ,
וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל
הַבְּכוֹר".
12.
ספר פרי עץ חיים - שער העמידה - פרק יט
תשכון - במלת
וכסא דוד עבדך, הזהיר לנו מורי זלה"ה מאוד, ביום א' שהלכנו על ציון שמעיה
ואבטליון בהתפללנו שם, והכפיל שם לנו לומר, שנזכיר בכל תפלה ותפלה, לכוין במלת דוד
עבדך, שיחיה משיח בן יוסף, ולא ימות ע"י ארמילוס הרשע, והוא נקרא כסא דוד
עבדך. וזה סוד, חיים שאל ממך, כמ"ש בר"מ שעתיד משיח בן יוסף למות. ולא
הבינו דבריו, והשם יודע נסתרות, וסופו מוכיח על תחלתו, שמת מורי החסיד זלה"ה
בעו"ה. מע"ח - ארז"ל, והשימותי את מקדשכם, קדושתן עליהן אף כשהן
שוממין, דאם לא כן הל"ל את מקדשכם השימותי. אך עתה משמע, שגם בחורבן נקרא
מקדש, לזה אמר תשכון בתוך עירך, ר"ל, בהיות עירך אפילו חריבה, תשכון בה כאשר
דברת. והשימותי כו' כנ"ל, כי לעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי:
הגהה (ח)
ונלע"ד נתן - שרמז האי רמז בפסוק, כי ס"ת חיים' שאל' ממך' הוא מלך
ור"ת למפרע הוא מש"ח, ונשארים אותיות אמצעים יא"מ, שהוא בא"ת
ב"ש מו"ת. ר"ל, שמלך המשיח התפלל לפניך, שלא ימות על ידי ארמילוס
הרשע, ושמעת לתפלתו ונתת לו אורך ימים, ר"ל, נתת לו אריכות הגלות שלא יבא
במהרה, כדי שיוכל לבא כמה פעמים בגלגולים כמ"ש בתיקונים ע"ה, שבכל דור
ודור יבא משיח בן יוסף בגלגול, אם יש צדיקים בדור שיהיו מגינים עליו שלא ימות,
ומאחר שלא נמצא מי שיגין עליו, מוכרח הוא בעצמו למות, וע"י עונש המיתה שסובל
בכל דור ודור, הוא מכפר עליו שלא ימות ע"י אותו רשע ארמילוס, אלא שבכל פעם
הוא ימות ע"י הקב"ה בעצמו, בסוד הנשיקה כנודע. ע"ש בחי' הנ"ל.
ונראה, שע"י זכות העוסקים בחכמת אמת, יש כח בידם להגין על משיח בן יוסף שלא
ימות ע"י הרשע ארמילוס, ועיין בפירש הזוהר ותראה ע"ז רזין דרזין:
13.
פירוש הגר"א לספרא דצניעותא - פרק
ד
ויהושע ושלמה הן היו בדרגא דסיהרא לכן תקנו אותן
אלא שיהושע היה בדרגא דדכורא מיוסף לכן תיקן דכורין ושלמה היה מס"ט דנוקבא
מיהודה לכן תקן נוקבין כידוע בסוד יוסף ויהודה יסוד ומלכות ובסוד משיח בן יוסף
ומשיח בן דוד
14.
ספר עמק המלך - הקדמה שניה - פרק א
כיד י"י
אלהי הטובה עלי, אחרי אשר הפליא י"י את חסדו עמנו, כי חשף י"י את זרוע
קדשו, ושלח לנו עיר וקדיש, מן שמיא נחית הרב החסיד הגדול, האלהי, מורנו ורבנו,
כבוד מורנו הרב רבי יצחק לורי"א בן מוהר"ר שלמה זלה"ה אשכנזי, נשמת
משיח בן יוסף, כרשב"י בדורו אשר האיר י"י את עינינו, לזכות אותנו
בהקדמותיו [של האר"י], המוכרחיות מצד האמת, בספר הזוהר, להבין סודותיו הסתומים
מעין שכל כל חי, שלא נתגלו מימות רשב"י ע"ה ואילך:
15.
ספר עמק המלך - הקדמה השלישית - פרק ה
וכן אירע פעם אחת שהאר"י ז"ל בעמדו על
ציון שמעיה ואבטליון, והתלמידים עמו, ואמר אל התלמידים, בני תדעו ששמעיה ואבטליון
צוו לי לאמור לכם שתתפללו על משיח בן יוסף שלא ימות, עד כאן לשונו של מורנו
הר"ר חיים בספר עץ חיים. וכתב על זה, ומרוב טפשותינו לא היה בנו דעת לשאול
אותו, מי הוא המשיח בן יוסף, ולא עמד אלא ימים מועטים, ונתבקש רבינו בישיבה של
מעלה, ונודע לנו למפרע שהוא היה משיח בן יוסף, ומרוב ענותנותו לא רצה לגלות את עצמו,
עד כאן:
וכן כתב מעשה
אחר, ונראה שהוא כן, שפעם אחת בערב שבת סמוך להכנסת כלה, יצא עם תלמידיו חוץ לעיר
צפת לבוש ד' בגדי לבן, הילראק [מעיל דק] ושופיצא [מעיל עליון עבה] וכתונת ומכנסים,
כדי לקבל השבת, ומתחיל 'מזמור לדוד הבו לה' בני אלים', ופזמון מיוסד לקבלת השבת, ו'מזמור
ליום השבת', וה' מלך בניגון נאה. ובתוך שהיו משוררים אמר הרב לתלמידיו, חבירים
רצונכם שנלך לירושלים קודם השבת ונעשה שבת >י"ב א< בירושלים, וירושלים
היא רחוקה מצפת יותר מכ"ה פרסאות. השיבו קצת מן התלמידים אנו שומעים בכך,
וקצת השיבו ואמרו נלך מקודם ונודיעו אותו לנשינו, כיון שאמרו נלך מקודם לביתנו.
נתחרד הרב חרדה גדולה, והכה כף אל כף, ואמר אוי לנו שלא היה בנו זכות להגאל.
שאלמלא הייתם כולכם משיבים בפה אחד, שאתם רוצים לילך בשמחה גדולה, תכף היו נגאלים
כל ישראל, שעתה היתה השעה עומדת להיגאל, ומתוך שמאנתם בדבר, חזר הגלות לאיתנו
בעונותינו הרבים:
16.
ספר עמק המלך - שער ה - פרק נג
ולעתיד לבוא
נאמר, 'כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון' [ישעיהו נ"ב ח'] רצה לומר שיהיה
ז"א כמו אריך אין לו אלא עין אחת, רחמי גו רחמי, והיינו סוד עין שמאל יהיה
הוא כעין ימין ממש, כשישוב י"י [הוא] זעיר אנפין, את ציון, שהיא יסוד
דנוקביה, ויהיה הוא ביסוד אימא, הנקראת גם כן ציון. וגם כן ציון בגימטריא, יוסף,
שהוא יסוד זעיר, שיקנא ל ציון גימטריא קנאה גדולה ויסלקנו מיניקת השפחה אשר תירש
גבירתה שנאמר, 'זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד'
[תהילים קל"ז ז'] הזה, שהיה מקודם בה בנוקביה, וכביכול נזדווג עם השפחה.
ובזמן מיין נוקבין אלהים אחרים מזדווגים כביכול באלקים קדושים, ויונקים מהם,
ולעתיד יקנא לציון קנאה גדולה, וקנאה גימטריא יוסף, לרמוז על משיח בן יוסף שעתיד
הקב"ה לקנא על ידו לציון ולירושלים, שהם ביד האויבים, והבן, וישוב לירושלים
ברחמים רבים, אמן ואמן כן יהי רצון:
17. Zohar, Bereshit, Section 1, Page 117b
At every sixty years
of the sixth thousand the He will mount a stage higher, acquiring greater
strength. And after six hundred years of the sixth thousand there will be
opened the gates of wisdom above and the fountains of wisdom below, and the
world will make preparations to enter on the seventh thousand as man makes
preparations on the sixth day of the week, when the sun is about to set. As
a mnemonic to this we take the verse, “In the six hundredth year of Noah's
life... all the fountains of the great deep were broken up” (Gen. VII, 11).’
Said R. Jose to him: ‘Your calculations lay down a much longer period than that
arrived at by the companions, according to whom the exile of the community of
Israel was only to last one day (i.e. a thousand years), as it says, “He hath
made me desolate and faint all the day” (Lam. I, 13).’ R. Judah said in reply:
‘This is what I have learnt from my father concerning the mysteries of the
letters of the Divine Name, and of the duration of the world as well as of the
days of creation, all of which belongs to the same mystical doctrine. At that
time the rainbow will appear in the cloud in radiant colours, like a woman that
decks herself out for her husband, in fulfillment of the verse, “and I will
look upon it, that I may remember the everlasting covenant” (Gen. IX, 16), …
41.666666
San 38 The day consisted of twelve hours
1740 5500
1781 5541.6 In
the first hour, his [Adam's] dust was gathered
1823 5583.3
in the second, it was
kneaded into a shapeless mass
1840 5600
1864 5624.99 In
the third, his limbs were shaped
1906 5666.66
in the fourth, a soul was infused into him
1948 5708.3 in
the fifth, he arose and stood on
his feet
1968 5728 Erev Shabbat ערב שבת
1990 5749.99 in
the sixth, he gave [the animals] their names
2031 5791.66 in
the seventh, Eve became his mate
2073 5833.33 in
the eighth, they ascended to bed as two and descended as four
2114 5874.99 in
the ninth, he was commanded not to eat of the tree
2156 5916.66 in
the tenth, he sinned
2198 5958.33 in
the eleventh, he was tried
2239 5999.99 and
in the twelfth he was expelled [from Eden] and departed,
No comments:
Post a Comment