פרשת נשא התשע"ב
הרב ארי דוד קאהן
Rabbi Ari Kahn מת"ן י' סיון התשע"ב
Adk1010@gmail.com http://Rabbiarikahn.com http://arikahn.blogspot.com
1.
במדבר פרק ה
(יא) וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(יב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל:(יג)
וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא
נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה:(יד) וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה
וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא
אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא נִטְמָאָה:(טו) וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן
וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ עֲשִׂירִת הָאֵיפָה קֶמַח שְׂעֹרִים לֹא יִצֹק עָלָיו
שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה כִּי מִנְחַת קְנָאֹת הוּא מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת
עָוֹן:(טז) וְהִקְרִיב אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְהֶעֱמִדָהּ לִפְנֵי ה’:
2.
במדבר פרק ו
(א) וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר
לַה':(ג) מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכָל
מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל:...(יא)
וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא
עַל הַנָּפֶשׁ וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא:
3.
רש"י במדבר פרק ו
(יא) מאשר חטא על הנפש - שלא נזהר מטומאת המת, רבי אלעזר הקפר אומר
שציער עצמו מן היין:
4.
במדבר פרק ו
(כב) וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(כג) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל
בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם: ס
(כד) יְבָרֶכְךָ ה’ וְיִשְׁמְרֶךָ: ס
(כה) יָאֵר ה’ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: ס
(כו) יִשָּׂא ה’ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: ס
(כז) וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם:
ס
5.
תלמוד בבלי מסכת תענית
דף כו עמוד ב
דכולי
עלמא מיהת שכור אסור בנשיאת כפים, מנהני מילי? אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא:
למה נסמכה פרשת כהן מברך לפרשת נזיר? לומר: מה נזיר אסור ביין - אף כהן מברך אסור ביין.
It is, however,
generally agreed that an intoxicated [priest] may not lift up his hands [in
benediction]. Whence is this view adduced? — R. Joshua b. Levi said in the name
of Bar Kappara: Why does the section dealing with [the blessing by] the priest
follow immediately after the portion of the Nazirite? In order to teach you
that, just as the Nazirite is forbidden to drink wine, so too is the priest
about to recite the priestly benediction.
6.
מדרש תנחומא (בובר) פרשת
שמיני סימן ז
וכן
שנה ר' אלעזר הקפר, נכנס יין שהוא שבעים, ויצא סוד שהוא שבעים, לכך נצטוה כהן גדול
שלא ישתה יין בשעת העבודה שלא תטלטל דעתו שהוא משמר את התורה (ומשמר את העבודה)
ואת הדעת, שנאמר תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו (מלאכי ב ו), ואומר כי שפתי
כהן ישמרו דעת (שם שם /מלאכי ב'/ ז), לכך הקדוש ברוך הוא מצוה לאהרן יין ושכר אל תשת
וגו', [ולא את עצמך אלא לבניך אתך ולא] תהא סבור שמא לשעבר תחילה צויתי אתכם בזמן שבית
המקדש קיים, ואתם משמשין בו, שנאמר בבואכם אל אהל מועד וגו', [אלא] אף לעולם שמרו עצמכם
מן היין שנאמר חוקת עולם לדורותיכם, לפיכך שמרו את עצמכם מן היין, שהיין סימן קללה,
נח מה כתיב בו, וישת מן היין וישכר (בראשית ט כא), מה כתיב ויאמר ארור כנען (שם שם
/בראשית ט'/ כה), לפיכך יין ושכר אל תשת.
7.
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף
ב עמוד א
מכדי
תנא מנזיר סליק, מאי תנא דקא תנא סוטה? כדרבי; דתניא, רבי אומר: למה נסמכה פרשת נזיר
לפרשת סוטה? לומר לך, שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין.
Now that the Tanna
has finished [Tractate] Nazir, what is his reason for continuing with
[Tractate] Sotah? — It is according to the view of Rabbi; for it has been
taught: Rabbi says, Why does the section of the Nazirite adjoin that of the
suspected woman? To tell you that whoever witnesses a suspected woman In her
disgrace should withhold himself from wine.
8.
ספר פנים יפות על במדבר
פרק ו פסוק כג Pinchas
Halevi Horowitz died 1805
והנה
שאחז"ל בתענית דף כ"ו למה נסמכה פרשת כהן מברך לפרשת נזיר, מה נזיר אסור
ביין אף כהן מברך אסור ביין, נראה לפרש ענינו כי כבר כתבנו גבי הרואה סוטה בקילקולה
יזיר עצמו מן היין, שהוא להרחיק א"ע מן התאוה ע"י פרישתו מן היין,
והתגלחת להסיר ממנו הגאות, וגם כתבתי למעלה למ"ש חז"ל [סוטה ג.] גבי
סוטה ועבר עליו רוח קנאה שהוא רוח טומאה, והם שלשה דברים שאחז"ל [אבות
פ"ד, מכ"א] הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם, וכבר הארכנו
בזה במקומות אחרים שהם בחינות ג"ע ע"ז וש"ד והם הקללות שנתקלל
בהם אדם הראשון כמבואר במקומו, וההיפוך בזה הם הברכות שנתברכו בהם אבותינו אהבת
ה' בחינת אברהם ויראתו פחד יצחק וכבוד תפארתו שהיא בחינת יעקב, כדכתיב
[ישעיה מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר, והוא אשר בירך יעקב יברך את הנערים ויקרא בהם שמי
ושם אבותי [בראשית מח. טז] ע"כ יצדק בזה סמיכת ברכת כהנים שהוא להסיר מהם הקנאה
כמו שיבואר בשלשה פסוקים של ברכת כהנים:
9.
משנה מסכת אבות פרק ד
[כג] רבי אליעזר הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם
מן העולם:
Mishnah 21. R.
Eleazar ha-Kappar said: jealousy, cupidity and [the desire for] honor put a man
out of the world.
10. מכילתא
דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא פרשה ה
רבי
אליעזר הקפר ברבי אומר וכי לא היה בידם של ישראל ארבע מצות שאין כל העולם כדאי בהם
שלא נחשדו על העריות. ולא על לשון הרע ולא שנו את שמם. ולא שנו את לשונם
נחשדו על העריות - תאווה
ולא על לשון הרע- קנאה
ולא שנו את שמם – כבוד
11. תלמוד
בבלי מסכת נדרים דף י עמוד א
אמר אביי: שמעון
הצדיק ורבי שמעון ור' אלעזר הקפר, כולן שיטה אחת הן דנזיר חוטא הוי. שמעון הצדיק ורבי
שמעון - הא דאמרן; ורבי אלעזר הקפר ברבי - דתניא, ר' אלעזר הקפר ברבי אומר: וכפר
עליו מאשר חטא על הנפש - וכי באיזו נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין, והלא דברים
ק"ו: ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר על אחת
כמה וכמה! מכאן, כל היושב בתענית נקרא חוטא. והדין קרא בנזיר טמא כתיב! משום דשנה
בחטא הוא.
Abaye said: Simeon
the Just, R. Simeon, and R. Eleazar hakappar, are all of the same opinion,
viz., that a nazir is a sinner. Simeon the Just and R. Simeon, as we have
stated. R. Eleazar ha-Kappar Berabbi, as it was taught: And he shall make
atonement for him, for that he sinned against a soul. Against which ‘soul’ then
has he sinned? But it is because he afflicted himself through abstention from
wine. Now, does not this afford an argument from the minor to the major? If
one, who afflicted himself only in respect of wine, is called a sinner: how
much more so one who ascetically refrains from everything. Hence, one who fasts
is called a sinner. But this verse refers to an unclean nazir? — That is
because he doubly sinned.
12. במדבר
רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יא
ר"א
הקפר אומר גדול שלום שאין חותם כל התפלה אלא שלום ואין חותם ברכת כהנים אלא שלום, גדול שלום שניתן
לענוים שנאמר (שם /תהלים/ לז) וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום, גדול שלום שהוא
שקול כנגד הכל אנו אומרים עושה שלום ובורא את הכל, רבי אלעזר בנו של ר"א הקפר
אומר שאפי' ישראל עובדין עבודת כוכבים ושלום ביניהם כביכול אמר הקדוש ברוך הוא אין
השטן נוגע ביניהם
R. Eleazar Hakkappar
says: Great is peace, for the seal1 of the whole of the Prayer is peace, and
the seal1 of the priestly benediction is peace. Great is peace, for it was
given to the meek; as it says, But the humble shall inherit the land, and
delight themselves in the abundance of peace (Ps. XXXVII, 11). Great is peace,
for it outweighs everything. We say: ‘He maketh peace and createth everything.’
R. Eleazar, son of R. Eleazar Hakkappar, says that even if Israel serve idols
and peace reigns among them, the Holy One, blessed be He, as it were, says: '
Satan shall not touch them
13. פסיקתא
רבתי (איש שלום) פיסקא כה - עשר תעשר
דבר
אחר בקולך, שאם היה קולך נאה והיית יושב בבית הכנסת עמוד וכבד ה' בקולך. חייא בן אחותו
של רבי אליעזר הקפר היה קולו נאה, והיה אומר לו חייא בני עמוד וכבד את ה' ממה שחננך.
14. ילקוט
שמעוני מלכים א רמז רכא
כתיב
כבד את ה' מהונך, ממה שחננך, שאם היה קולך נאה עבור לפני התיבה, חייא בן אחותו של ר'
אלעזר הקפר היה קולו נאה, והיה אומר לו חייא בני עמוד וכבד את ה' ממה שחננך.
15. במדבר
רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה ט
ומחה
אל מי ר' זכריה חתניה דר' לוי משתעי הדין עובדא דר"מ הוה יליף דריש בכנישתא בכל
ערובת שובה והוות תמן חדא איתתא יליפה שמעת קליה חד זמן איעני דרשה אזלה בעייה מיעל
לביתיה ואשכחה בוצינא מיטפי אמר לה בעלה הן הוית אמרת ליה הוינא שמעת קליה דדרושה אמר
לה כך וכך לא הוי איתתא עללה להכא עד זמן דהיא אזלא רקקה באפוי דדרושה צפה רבי מאיר
ברוח הקודש ועבד גרמיה חשש עייניה אמר כל איתתא דחכמה מלחוש לעייניה תיתי תלחוש אמרין
לה מגירתא הא ענתיך תיעולין לבייתיה עבדי גרמיך לחשה ואת רקקה גו עייניה אתת לגביה
אמר לה חכמת אנת מלחיש לעייניה מן אימתיה עלה אמרת ליה לא אמר לה ורוקיה בגוה שבעה
זמנין והיא טב לה מן דרוקת אמר לה אזלין אמרין לבעליך חד זמן אמרת לי והא דרוקה שבעה
זמנין אמרין ליה תלמידוי רבי כך מבזים דברי תורה אלו אמרת לן לא הוינן משלחין ומייתין
ליה ומלקין ליה ספסלה ומרעיין ליה לאינתיה אמר להם לא יהא כבוד מאיר גדול מכבוד קונו
ומה אם שם הקודש שנכתב בקדושה אמר הכתוב שימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו
וכבוד מאיר לא כל שכן
AND HE SHALL BLOT
THEM OUT INTO THE WATER (ib.). R. Zechariah, the son-in-law of R. Levi, related
the following incident: R. Meir used to hold regular discourses in the
Synagogue every Sabbath eve. A certain woman was present who made it a habit to
listen to him. On one occasion he discoursed to a late hour. She went away and
when about to enter her home she found the lights out. Her husband asked her:
‘Where have you been?’ She told him: ‘I have been listening to the discourse.’
Said he to her: ‘This woman [sc. you] will not enter the house unless she goes
and spits in the face of the preacher.’ R. Meir saw it all by means of the Holy
Spirit He pretended therefore to be suffering from pain in the eyes, and
announced: ‘If there is any woman skilled in whispering charms for the eyes,
let her come and whisper.’ Her neighbors said to her: ‘Behold your opportunity
of going back home! Pretend you are a charmer and spit into his eyes.’ When she
came to him he said to her: ‘Are you skilled in whispering charms for the eyes?
' Being overawed by his presence she answered in the negative. He said to her:
' Nevertheless, spit into this one seven times and it will get better.’ After
she had spat he said to her: ' Go and tell your husband: " You bade me do
it only once; see, I have spat seven times!" ' His disciples said to him:
' Master! are the words of the Torah to be treated with such contempt as this?
Had you told us, would we not have sent and fetched the man and given him a
flogging on the bench and forced him to become reconciled with his wife? ' Said
he to them: ‘The dignity of Meir ought not to be greater than that of his Divine
Master. If in the case of the Holy Name, inscribed in sanctity, Scripture
orders that it is to be blotted out in water, in order to bring about peace
between a man and his wife, shall not the dignity of Meir be of still less
account?
No comments:
Post a Comment