הפסקת חשמל בשבת - חלק א'

הפסקת חשמל בשבת

הרב ארי דוד קאהן

1.    ילקוט יוסף קצוש"ע אורח חיים סימן שיח סעיף א' - דין הנאה ממעשה שבת

כח. שכונה גדולה שאירעה בה הפסקת חשמל בשבת, ועובדי חברת החשמל יהודים תיקנוהו בעצם יום השבת בעוה"ר, יש אומרים שמותר ליהנות בשבת מהתבשילים הנמצאים על הפלאטה, כל שיש לתלות שיש בשכונה זו חולים שיש בהם סכנה, או תינוקות, הנמצאים בבתיהם וזקוקים למכשירי חשמל שונים, ואצלם הוא ספק פיקוח נפש, והרי אי אפשר לתקן את החשמל רק לביתם בלבד. לכן מותר ליהנות מהחשמל שתוקן גם לבריאים. ויש להקל בזה גם אם התבשיל לא נתבשל כל צרכו, ועל ידי התיקון התבשיל התבשל כל צרכו. ומכל מקום המחמיר להוריד את הקדירות מעל הפלאטה כדי שלא יתחממו ויהנה ממעשה שבת, תבוא עליו ברכה, שהרי יש בדבר חילול ה' ליהנות ממלאכת יהודים שעשו כן בפרהסיא שלא התכוונו למטרת פיקוח נפש. [ילקוט יוסף שבת כרך ג' עמוד מט, ובמהדורת תשס"ד גם בעמוד תנד].

2.    תלמוד בבלי מסכת כתובות דף ס עמוד א

תניא, רבי מרינוס אומר: גונח יונק חלב בשבת. מאי טעמא? יונק - מפרק כלאחר יד, ובמקום צערא לא גזרו רבנן.

3.    רש"י מסכת כתובות דף ס עמוד א

יונק חלב - משום רפואה ורפואתו חלב עז.מפרק - הנותק דבר ממקום שגדל בו ולא מן המחובר אלא מן התלוש ותולדה דדש הוא שמפרק תבואה מקשיה (שבת דף עג:).

כלאחר יד - שאין דרך בני אדם לינק אלא לחלוב ביד.ובמקום צערא - שמצטער מכאבו.

כלאחר יד - ע"י שינוי ברגלו ומשום דאמר רב יוסף הלכה בכולהו נקט לה הכא.

4.    בית יוסף אורח חיים סימן רעו

[ה] כתוב בהגהות מרדכי פרק קמא (סי' תנב) ..., ואחר כך הביא תשובת רבינו ישראל שמתיר להתחמם כנגד מדורת הגוי הנעשה בשביל ישראל כי ראה אביו ורבינו משולם שהיו פרושים שמתחממים וכן גדולי עולם וטעמא משום דהכל חולים אצל הקור ואם אינם חולים לפחות הם מצטערים ואמרינן (כתובות ס.) גונח יונק חלב בשבת ואף על גב דמפרק כלאחר יד הוא לא גזרו ביה רבנן ולולי יתמהו עלי הייתי מתיר אפילו האמירה בפירוש כל שכן אם הגוי עצמו עושה בשביל ישראל שישראל מתחמם כנגדו והביא עוד ראיות לדבריו: ובהגהות מיימון פ"ו (אות ה) כתוב על מה שהתירו סמ"ג (ל"ת סה, כ ריש ע"ג) והתרומה (סי' רנב) לישראל ליהנות מאש שעשה גוי בעבור תינוק לחממו או לתקן לו מאכל או בשביל חולה שאין בו סכנה שנאמר מכאן דבתי החורף שהוחמו בשביל קטנים או בשביל העבדים והשפחות שאינם רוצים לישב בקור שמותרים הגדולים ליכנס וליהנות ממנו ואפילו להחם בשביל הגדולים התיר ה"ר יום טוב לומר לגוי לעשות מדורה בשבת כי הכל חולים אצל קור ואפילו אם אינם חולים מכל מקום מצטערים ומשום צערא לא גזור רבנן כדאמרינן גונח יונק חלב בשבת ורבינו שמחה אסר כדלעיל במרדכי. ומשמע שם מדברי הגהות דמהר"מג סבירא ליה דמדינא שרי אלא שבמקום שנהגו איסור ליכנס בבית החורף בשבת היה מוחה ביד השפחות שלא לחממו כלל כדברי רבינו שמחה ובמקום שלא נהגו בו איסור היה מתחמם אצל מדורה שעשה גוי לצורך ישראל, ורבינו ירוחם כתב בחלק ג' (ע:) שהר"מ כתב בתשובה וז"ל רבי יעקב מאורלינ"ש היה אומר לגוי להדליק האש ולתקנו בשבת משום דהכל חולים אצל האש לישב בקרירות אמנם במלכותינו נראה לאסור משום דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור ואני הייתי מוחה בשפחתי שלא לחמם התנור של בית החורף פעמים ושלש והרגשתי שהיתה (מחממו) [מחממתו] בצנעא ועשיתי לו מסגרת כל ערב שבת אני סוגרו עד מוצאי שבת עכ"ל, ודבריו כמו שכתבתי בשם הגהות: וכתב רבינו ירוחם על תשובה זו וכן נראה לי באותם ארצות שאינן קרות כל כך שאסור שאינם חולים אצל האש עכ"ל. ופשוט הוא והוא הדין דאפילו בארצות הקרות ביותר אם אין (עושה) קור גדול ביום השבת שאסור כיון שאינם חולים אצל הקור באותו יום: וכן מצאתי בתשובה אשכנזית (שו"ת מהרי"ל סי' קסו) וז"ל מנהג שלי לחמם בעת שהוא קר כל כך דמצערנא אף על גב דמהר"ם עשה מסגרת לתנורו הלא הוא עצמו כתב בתשובה שסובר כדברי המתירין אלא דחשיב ליה דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור כי כן נהגו באשכנז משום חומרא ופרישות ואם כן כיון דבזמן הזה אין שום אדם נוהג איסור אדרבה מתחזי כיוהרא ומתמיה הנוהג איסור, אבל המחממין כשאין הקור כל כך גדול וגם אין להם ילדים שמצטערים הרבה בעיני הוא איסור גדול ולית היכולת בידי לאסור ומונע אני מלהגיד לרבים דמוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין עכ"ל.

5.    שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רעו סעיף ה

בארצות קרות, מותר לא"י (לח) לעשות מדורה בשביל הקטנים (לט) ומותרין הגדולים להתחמם בו, ואפי' בשביל הגדולים (מ) מותר אם הקור (מא) גדול, (מב) שהכל חולים (מג) אצל הקור; (מד) טו ולא כאותם שנוהגים היתר אף על פי (מה) שאין הקור גדול ביום ההוא.

6.    ביאור הגר"א אורח חיים סימן רעו סעיף ה

בארצות. שבת קכ"ט א' ואפי' במקום צערא לבד כמ"ש שם ק"ז א' וע"ש בתוס' ד"ה וממאי ובפ"ה דכתובות ס' א' תניא ר' מרינוס כו' וע"ש בתו' ד"ה גונח יונק כו' ועיין בהגמ"ר פ"ק דשבת סי' ק"ו שהאריך בראיות הרבה ממ"ש בפ"ז דפסחים הכל חולין כו' ומפ"ד דיבמות אבא שאול כו' ומקמי לה בצער של רעב ובפ"ב דיו"ט למכחל עינא מנכרי ופ"ג דשבת מכבין גחלים של מתכת כו' האי קוץ בר"ה כו' ופ"ג דיומא מטילין עששיות של ברזל כו' ועל כולן יש להשיב עליהן אבל ראיה ממה שהתירו למפיס מורסא וליטול את הקוץ:

7.    תלמוד בבלי מסכת שבת דף קז עמוד א

אמר שמואל: כל פטורי דשבת פטור אבל אסור, לבר מהני תלת דפטור ומותר; חדא - הא, וממאי דפטור ומותר - דקתני סיפא: למה זה דומה - לנועל את ביתו לשומרו ונמצא צבי שמור בתוכו. ואידך: המפיס מורסא בשבת, אם לעשות לה פה - חייב, אם להוציא ממנה לחה - פטור. וממאי דפטור ומותר

8.    רש"י מסכת שבת דף קז עמוד א

פטור - ומותר, דאין כאן תיקון, ורבנן נמי לא גזור בה שבות, משום צערא.