What time to pray on Shavuot?

I think that the relatively new custom, to wait for Tzait Hakochavim (nightfall) to pray on Shavuot, should not necessarily be accepted in all cases and situations. Perhaps, in Yeshivot, where there is no “downside” to starting later, but in communities especially families with young children, the later start could impact younger or older people negatively.

This custom is first mentioned by the Taz,#9 (who may well contradict himself regarding Temimot see #8) and is an extension of another new custom to wait for Tzait Hakochavim (nightfall) to make kiddush on Shavuot. Neither of these opinions are found among the Rishonim or in the Gemara. (And quite the opposite it contradicts the idea of starting a holiday- or Shabbat a little earlier “Tosfot Chag”) And the later was said not to have been accepted at all – even by the scrupulous in Ashkenaz. (Yosef Ometz cited in #21,22,23

בספר יוסף אומץ וז"ל (בסי' תת"נ) אכן באמת לא ראיתי רבנן קשישי בעלי מעשה אשר בארץ אשכנז דעבדי הכי (להמתין עד צאת הכוכבים)...

Rav Yakov Emden (cited in #21,22) labeled this approach a “weak inference from later authorities”.

דהוא דקדוק קלוש מהאחרונים

I would suggest following the Oruch Hashulchan (#16) who rules like the Magen Avraham #10 (like the tradition mentioned in the Shla #5 – without the addition of the Taz #9) who says to wait for Tzait Hakochavim (nightfall) for Kiddush. If a situation is more extreme due to having younger children, or location, where it gets dark very late one, should ask a competent posek (but I think the path to leniency is very easy, see the Psak of Rav Dovid Tzvi Hoffman #21, and Rav Ovadya Yosef #22)

1.    ויקרא פרק כג פסוק טו

וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙ מִמָּחֳרַ֣ת הַשַּׁבָּ֔ת מִיּוֹם֙ הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־עֹמֶ֖ר הַתְּנוּפָ֑ה שֶׁ֥בַע שַׁבָּת֖וֹת תְּמִימֹ֥ת תִּהְיֶֽינָה:

2.    תלמוד בבלי מסכת מנחות דף סו עמוד א

מיום הביאכם... תספרו - יכול יקצור ויביא ואימתי שירצה יספור? תלמוד לומר: מהחל חרמש בקמה תחל לספור. אי מהחל חרמש תחל לספור, יכול יקצור ויספור ואימתי שירצה יביא? ת"ל: מיום הביאכם. אי מיום הביאכם, יכול יקצור ויספור ויביא ביום? ת"ל: שבע שבתות תמימות תהיינה, אימתי אתה מוצא שבע שבתות תמימות? בזמן שאתה מתחיל לימנות מבערב. יכול יקצור ויביא ויספור בלילה? ת"ל: מיום הביאכם, הא כיצד? קצירה וספירה בלילה והבאה ביום. אמר רבא: כולהו אית להו פירכא, בר מתרתי תנאי בתראי בין במתניתא קמייתא בין במתניתא בתרייתא דלית להו פירכא; אי מדרבן יוחנן בן זכאי,

3.    תוספות מסכת מנחות דף סו עמוד א

זכר למקדש הוא - נראה דבספק חשיכה יכול לברך ואין צריך להמתין עד שיהא ודאי לילה כיון שהוא ספיקא דרבנן ועוד אומר דאפילו ביום סמוך לחשיכה עדיף משום תמימות כדאמרינן לעיל

4.    בית יוסף אורח חיים סימן תפט

א (א) ערבית אחר התפילה מתחילין לספור העומר שזמנו מתחלת ליל ששה עשר בניסן. פשוט במנחות בפרק רבי ישמעאל (סה:) בברייתא וכתבוה הרי"ף (כז:) והרא"ש (סי' מ) בסוף מסכת פסחים:

ומה שכתב וזמן הספירה מתחלת הלילה ואפילו אינו לילה ממש אלא ספק חשיכה יכולין לספור. בסוף מסכת פסחים כתב הרא"ש (שם) ונראה דספק חשכה יכול לברך ואין צריך להמתין עד שיהא ודאי לילה כיון דהוי ספיקא דרבנן ועוד נראה דעדיף טפי סמוך לחשכה משום תמימות. ומיהו התוספות כתבו בפרק רבי ישמעאל (סו. ד"ה זכר) דאינו נראה והר"ן (כח. דבור ראשון) כתב רוב המפרשים מסכימים דספירת העומר השתא דליכא הבאה ולא קרבן אינה אלא מדרבנן בעלמא זכר למקדש ולפיכך אמרו בתוספות דכיון דמדרבנן היא טוב לספור ביום ראשון בספק חשכה כדי שיהיו שבע שבתות תמימות לגמרי ואין זה נכון שיכניס עצמו בספק לכתחלה ואי משום תמימות אין להחמיר בתמימות בזמן הזה שהוא מדרבנן טפי מספירה דאורייתא אלא כל שסופר בלילה תמימות קרינן ביה אבל הרמב"ם כתב (בפ"ח) [בפרק ז'] מהלכות תמידין ומוספין (הכ"ד) שמצוה זו של ספירת העומר מוטלת על כל איש ישראל בכל מקום ובכל זמן עכ"ל:

5.    של"ה מסכת שבועות פרק נר מצוה

\{א\} חַג הַשָּׁבוּעוֹת הוּא אֲשֶׁר צִוָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לַעֲשֹוֹת חַג אַחַר שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת שֶׁל הַסְּפִירָה (ראש השנה ה א). וְקִבַּלְתִּי מִמּוֹרִי הַגָּאוֹן מַהֲרַ"שׁ זַ"ל מִלּוּבְּלִין, שֶׁקִּבֵּל אִישׁ מִפִּי אִישׁ עַד מִפִּי הַגָּאוֹן רַבֵּנוּ יַעֲקֹב פּוֹלַק זַ"ל, שֶׁלֹּא לַעֲשֹוֹת קִדּוּשׁ וְלֶאֱכֹל בְּלֵיל רִאשׁוֹן שֶׁל חַג שָׁבוּעוֹת עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים. וְהַטַּעַם, מִפְּנֵי שֶׁבַּסְּפִירָה כְּתִיב (ויקרא כג, טו) 'שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה'. וְאִם כֵּן, כְּשֶׁמְּקַדֵּשׁ בְּעוֹד יוֹם, מְחַסֵּר אוֹתוֹ הַמִּקְצָת מִמ"ט יְמֵי הַסְּפִירָה. שֶׁהֲרֵי חַג שָׁבוּעוֹת הוּא לְאַחַר הַסְּפִירָה, וּכְשֶׁיֵּשׁ סְפִירָה אֵינוֹ שָׁבוּעוֹת. וּכְשֶׁמְּקַדֵּשׁ, אִם כֵּן מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ הֶחָג, וּמְחַסֵּר אוֹתוֹ הַמִּקְצָת מִימֵי הַסְּפִירָה, וְנִמְצָא שֶׁאֵינָן תְּמִימוֹת. וְאַל תְּשִׁיבֵנִי מִמַּה שֶּׁמִּתְפַּלְּלִין אָז הַתְּפִלָּה מִבְּעוֹד יוֹם. דְּזֶה אֵינוֹ כְּלוּם, דְּהָא ר' (אושעיא) [יֹאשִׁיָּה] צַלֵּי שֶׁל מוֹצָאֵי שַׁבָּת בְּשַׁבָּת, כִּדְאִיתָא בִּבְרָכוֹת (כז ב), אַף עַל גַּב דַּעֲדַיִן מַמָּשׁ שַׁבָּת גָּמוּר הוּא. וְאַל תַּקְשֶׁה מִקִּדּוּשׁ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. דְּזֶה אֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׁבִיל אוֹרְחִים, וְלֹא מִחְזֵי כְּלוּם כִּמְחַסֵּר מִשֶּׁבַע הַתְּמִימוֹת, מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִלּוּ הָיָה כָּל יָחִיד מְקַדֵּשׁ לְעַצְמוֹ. גַּם מָצִינוּ בְּהַדְלָקַת נֵרוֹת חֲנֻכָּה קְצָת דּוֹמֶה לָזֶה, שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מַדְלִיקָן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּעוֹד הַיּוֹם (ראה אבודרהם ומהרי"ל הלכות חנוכה), וְהַקָּהָל מְחֻיָּבִין לְהַמְתִּין מִלְּהַדְלִיקָם בְּבֵיתָם עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַהַדְלָקָה (שו"ע ריש סימן תרע"ב):

6.    נחלת צבי על שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תצד סעיף א

[(א) ביום חמישים וכו'. כתב משאת בנימין בשלחן ערוך שלו על הגליון שהודפס בתשובות שלו לקמן [בחי' דינים או"ח סי' ד], מצאתי כתוב בשם מטה משה הר"ש הסכים בליל ראשון של חג השבועות ממתינין עם הקידוש עד הלילה ממש, שאם יקדש קודם הלילה יחסר מעט מיום מ"ט לספירה, וכתיב [ויקרא כג, טו] שבע שבתות תמימות תהיינה ע"כ]:

ביוגרפיה - נחלת צבי

Rav Zvi ben Rav Yosef Eliyahu Katz was born in Zaslov, Volhyn Krakow in the yeshiva of Rav Yoel Sirkes (the "Bach") ,

7.    עולת שבת על שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תצד סעיף א

א מה שכתב וסדר התפלה וכו'. כתב משאת בנימין בסוף הספר [חידושי דינים אות ד] דליל ראשון של חג השבועות ממתינין לקידוש עד הלילה ממש, שאם יקדש קודם הלילה יחסר מיום מ"ט לספירה וכתיב [ויקרא כג, טו] שבע שבתות תמימות תהיינה. עיין בהריב"ש סימן צ"ו.

Rav Shmuel ben Rav Yosef was born in Krakow, Poland around the year 5400 (1640) -(1700) .The Magen Avraham commentary on Shulchan Aruch cites his works extensively, often arguing and occasionally doing so vehemently.

8.    ט"ז אורח חיים סימן תפט

(ה) (פמ"ג) עד צ"ה. בר"ן כתוב ספיר' השתא ליכא אלא מדרבנן כיון דליכא הבאה ולא קרבן ומ"ה טוב לספו' ביום א' בספק חשיכ' כדי שיהיו ז' שבתות תמימות לגמרי ואין זה נכון שיכניס עצמו לספק לכתחלה ואי משום תמימות אין להחמיר בזמן הזה אלא כל שסופר בלילה תמימות קרינן ביה:

9.    ט"ז אורח חיים סימן תצד

(פמ"ג) מאחרין להתחיל ערבית בכניסת שבועות כדי שיהיו ימי הספירה תמימות:

10.מגן אברהם סימן תצד

בליל שבועות אין מקדשין של הכוס עד צ"ה דכתיב תמימות תהיינה (ע"ה ומ"ב):

11.פרי חדש אורח חיים סימן תצד סעיף א

ליל ראשון של חג השבועות ממתינים לקדש עד הלילה ממש, שאם יקדש קודם הלילה יחסר מיום מ"ט לספירה, וכתיב [ויקרא כג, טו] שבע שבתות תמימות תהינה, סוף ספר משאת בנימן [בחידושי דינים או"ח אות ד]:

Rabbi Chizkiyah Di Silva -Born 1656, died 1695. He was born in Livorno in 1656 and moved to Jerusalem He passed away before he reached the age of forty.

12.חק יעקב על שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תצד סעיף א

ביום חמשים לספירת העומר. וכתבו האחרונים שמאחרין בתפלת ערבית כדי שיהיו תמימות ימי הספירה.

Rabbi Jacob ben Joseph Reischer was born ca. 1670 in Prague, Shevut Yaakov,

13.אשל אברהם (אופנהיים) סימן תצד סעיף א

(שו"ע סעיף א) ומוציאים. בכמה מקומות נהגו להתפלל ביום א' דשבועות בבית הכנסת כותיקין, יהיו עכ"פ נזהרים שלא להוציא ספר תורה, להיות אין הציבור אח"כ רשאים להוציא פעם אחרת, עיין הטעם בכנסת הגדולה סימן קמ"ד [הגה"ט] ובספר משפטי שמואל סימן ג':

14.משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תצד סעיף א

(א) ביום נ' לספירת העומר וכו' - ומאחרין להתפלל ערבית [א] בכניסת שבועות בצאת הכוכבים כדי שיהיו ימי הספירה מ"ט יום תמימות. איתא בזוהר שחסידים הראשונים היו נעורים כל הלילה ועוסקים בתורה וכבר נהגו רוב הלומדים לעשות כן ואיתא בשו"ע האר"י ז"ל דע שכל מי שבלילה לא ישן כלל ועיקר והיה עוסק בתורה מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק. והטעם כתב מ"א ע"פ פשוטו שישראל היו ישנים כל הלילה והוצרך הקדוש ברוך הוא להעיר אותם לקבל התורה [כדאיתא במדרש] לכך אנו צריכין לתקן זה. וצריכין ליזהר אותם הנעורים כל הלילה שלא לברך על נטילת ידים בבוקר רק אחר שעשה צרכיו קודם התפלה ואז מברך על נט"י ואשר יצר וכמבואר לעיל בסימן ד' סק"ל ע"ש ולענין ברכה על טלית קטן יש דעות בין הפוסקים וע"כ יראה לכוין לפטור אותה בברכה שמברך על טלית גדול כמבואר לעיל סימן ח' במ"ב ס"ק מ"ב ולענין ברכת התורה עיין לעיל בסימן מ"ז במ"ב סקכ"ח ולענין ברכת אלהי נשמה וברכת המעביר שנה עיין בסימן מ"ו במ"ב סקכ"ד. נכון ליזהר ע"פ קבלה מלשמש בליל שבועות אם לא בליל טבילה ועיין מה שכתבנו לעיל בסימן ר"מ במ"ב סק"ז ובה"ל שם:

15.שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תצד סעיף ב

אף על פי שבכל ערבי יום טוב נוהגין להקדים תפלת ערבית של יום טוב מבעוד יום מטעם שנתבאר בסי' רס"ז מכל מקום בליל שבועות מאחרין להתפלל לאחר צאת הכוכבים שאם יקדימו ויקבלו קדושת יום טוב בתפלה מבעוד יום הרי זה כמו שחסרו מעט ממ"ט ימי הספירה שלפני חג הזה והתורה אמרה שבע שבתות תמימות תהיינה ומזה הטעם אין לקדש גם כן קידוש היום מבעוד יום אף קודם תפלת ערבית:

16.ערוך השולחן אורח חיים סימן תצד סעיף ג

בליל שבועות אין מקדשין על הכוס עד שתהא לילה ממש משום תמימות כלומר שהספירה תושלם בתמימות והחסידים הקדמונים היו נעורים כל הלילה כדאיתא בזוהר וגם עתה הרבה עושין כן ובבוקר הולכים למקוה והכל זכר למתן תורה ולעניין ברכת התורה נתבאר בסי' מ"ז ובליל טבילה לא ימנע העונה:

17.פסקי תשובות אורח חיים סימן תצד

א. בענין לאחר תפילת מעריב עד אחר צה"כ

סעי' א', מ"ב סק"א: ומאחרין להתפלל ערבית בכניסת שבועות עד צה"כ כדי שיהיו ימי הספירה מ"ט יום תמימות. ובשל"ה הק' (ריש מס' שבועות) כתב שעיקר הקפידא בזה הוא רק שלא לקדש ולאכול עד צה"כ אבל להתפלל ערבית מבעו"י אין בכך כלום, וכן הוא גם במג"א "בליל שבועות אין מקדשין על הכוס עד צה"כ", והט"ז הוא שחידש שמאחרין להתפלל ערבית עד צה"כ, ומצינו בעוד¹ אחרונים שהסכימו לשל"ה ולמג"א והוסיפו שאדרבה מי שמקדים להתפלל בשיעור שמוסיפים מחול על הקודש הרי הוא זריז ונשכר, אמנם מנהג העולם להמתין גם בתפלת מעריב, ואולי² כדי שלא יבואו ההמונים לקדש ולאכול מבעו"י תיקנו להתפלל ערבית בלילה.

ב. חיוב הנשים להמתין בהדלקת הנר ובקידוש עד צה"כ

שם: ומאחרין להתפלל וכו' עד צה"כ כדי שיהיו ימי הספירה מ"ט יום תמימות. ונשים, אף על פי שאינן חייבות במצוות ספירת העומר, כי הוא מ"ע שהז"ג (עיין סי' תפ"ט מ"ב סק"ג ושם אות ז') מ"מ גם³ הם צריכות להמתין ולא לקדש ולאכול עד צה"כ, כי חג השבועות מובדל משאר ימים טובים שזמנם מפורש בתורה, אבל שבועות אינו כתוב זמן, אלא אחר שבעה שבועות ממחרת הפסח, וכלשון הרמב"ם והטושו"ע "ביום נ' לספיה"ע הוא חג השבועות", א"כ כיון שתלה הכתוב את זמן החג לכשישלמו ז' שבועות תמימות לכן גם הנשים צריכות להמתין עד צה"כ אף על פי שאינם סופרות ספיה"ע.

ולפי"ז גם⁴ לענין הדלקת הנרות, אפילו לנשים אלו שמדליקות בכל יום טוב מבעו"י, מ"מ בליל שבועות ידליקו אחר צה"כ, כי כיון שנהגו הנשים לברך "שהחיינו" בשעת הדה"נ, הרי הן מקבלות קדושת עיצומו של יום, וכקידוש הוא.

18.פרי מגדים אורח חיים משבצות זהב סימן תפט ס"ק ה

(ה) עד. עיין ט"ז. עיין ב"י [ד"ה ומ"ש וזמן] ור"ן, וחיסור לשון יש כאן, וצ"ל רוב המפרשים כתבו דבזמן הזה דרבנן, הלכך יותר טוב לספור בין השמשות שיהא תמימות וודאי, וספק דרבנן לקולא, מה שאין כן בזמן המקדש היה צריך צאת הכוכבים, ספק תורה. וכתב הר"ן דאין נכון לעשות ספק דרבנן לכתחלה, (ועיין סימן תס"ז במ"א ס"ק ב'), ואי תמימות, אין להחמיר בזמן הזה יותר מדין תורה דבהכרח מונה בצאת הכוכבים. ועיין תוספות מנחות ס"ו א' ד"ה זכר ובתוספות כריתות י"ז ב' ד"ה מדסיפא, דבין השמשות אתחזק מקרי קצת, ובלחם משנה פרק ח' משגגות הלכה ב'. ויש לחלק ביניהם. ולהלכה לכתחלה לא יספור עד צאת הכוכבים, ואם סופר בין השמשות יספור אח"כ בלא ברכה. עיין כסף משנה פרק ז' ממצה הלכה ח' בד' כוסות לא שייך ספק דרבנן הואיל ולא טורח, הוא הדין כאן, ובריש פסחים [ד, א] נישייליה כו', ואי"ה במ"א [אות] ו' ז' אבאר עוד. ובערב שבת בציבור המאחרין יותר טוב, ולא כאותן המקדימים ואומרים כבר לילה, ורגע מקודם אומרים יום גדול לקבל שבת, וקורא אני שמים חשך לאור [ישעיה ה, כ], ואותו האור במעט רגע לחשך, על כן ראוי למנוע זה, וישראל קדושים שומעים ומקבלים תוכחה ומוסר, על כן לקבלת שבת מקדימין ולספירה מאחרין:

19.פרי מגדים אורח חיים משבצות זהב סימן תצד הקדמה

מאחרין כו'. עיין ט"ז. בתשובת משאת בנימין בסוף הספר [חידושי דינים] דין ד' באו"ח שממתינין בקידוש עד הלילה. ומכל מקום יראה דגם בערבית ממתינין, כמו שכתב הט"ז ז"ל, דהא באבילות ונדה יש אומרים אם התפללו הקהל ערבית שכבר עשאו לילה כו', א"כ הא בעינן תמימות מ"ט יום, וכשמתפלל ערבית ומזכיר בתפלה יום השבועות מבעוד יום הרי חסר ממ"ט יום. ועיין שו"ת משאת בנימין שם בשם מורו מהרר"ש השני ז"ל, יע"ש. ועיין סימן רע"א במ"א [ס"ק] א', ועיין אליה רבה [כאן, ס"ק] ג', יע"ש. ומצינו למידין בפסח וסוכות ליל א' ובשבועות ליל א' בקידוש ממתינין עד הלילה, דאין קידוש אלא במקום סעודה, ואסור לאכול קודם הלילה, עיין סימן תרל"ט בשו"ע [סעיף ג] דומיא דמצה דבעי בערב תאכלו. ועיין סימן תע"ב בט"ז [ס"ק א] ומ"א [ס"ק א], וי"ל כי אין קידוש אלא במקום סעודה, דומיא דספירה בסימן תפ"ט במ"א אות י"ד דבביתו סופר ואח"כ מקדש. וקידוש בשמיני עצרת עיין סימן תרס"ח בט"ז [ד"ה כתב] למהרש"ל ז"ל [שו"ת סימן סח] ממתין עד צאת הכוכבים, דאם לא כן צריך לברך לישב בסוכה. והט"ז [שם] חולק, יע"ש, ואי"ה שם יבואר. ולהתפלל ערבית יכול מבעוד יום בפסח וסוכות, מה שאין כן בשבועות להט"ז מאחרין ערבית ג"כ שיהיו תמימות. בליל ב' משום ספיקא דיומא כהאי גוונא זה טעות, דהא אין מונין ביום א':

20.אמת ליעקב ויקרא פרק כג

ולפמש"כ יש לנו רמז במקרא למש"כ הט"ז [או"ח ריש סי' תצ"ד] דמאחרין להתחיל ערבית בכניסת שבועות עכ"ל, שהרי כתוב וקראתם בעצם היום הזה, ותניא בפ' יום הכיפורים [יומא דף פ"א ע"א] דעצם היום מוציא תוספות יוה"כ מעונש עינוי ומלאכה, וכיון שכן גם כאן תוספת מופקעה מקידוש ותפלה, ודו"ק²⁰. ועיין באחרונים²¹ שכתבו שמוכח ממגן אברהם [שם] דרק קידוש הוא צריך להמתין עד צאת הכוכבים, ולפמש"כ גם תפלה צריך לאחר.

21.שו"ת מלמד להועיל חלק א (אורח חיים) סימן קח

כתב לי הרב מו"ה אלחנן גומפערץ נ"י מק"ק האמבורג דבשנה זו קשה לקיים מה שכתבו ט"ז ומג"א /או"ח/ בסי' תצ"ג לאחר תפילת ערבית בליל ראשון של שבועות או לכה"פ הקידוש עד צה"כ, דמאחר שאין אנו מקיימין תמימות בתחלת הספירה כמ"ש הר"ן סוף פסחים והט"ז /או"ח/ בסי' תפ"ט ס"ק ה' אין להקפיד גם על תמימות בסוף הספירה שלא נזכר בש"ס ובראשונים.

וכתבתי לו דכוון לדעת הגאון יעב"ץ דהוא בספרו מור וקציעה סי' תפ"ט מקפיד על תמימות בתחילה. ולענין בסוף כתב בסידורו בית יעקב דהוא דקדוק קלוש מהאחרונים, ואף מאן דחש לזה דיו שימתין בסעודה עד צה"כ ובתפלה מוטב שיוסיף מחול על הקודש. וקשה אמאי לא נילף סוף ספירה מתחילת ספירה דבעי תמימות. וי"ל דהנה ימי ספירה יש להם קצת קדושה כמו שהביא ב"י /או"ח/ בסי' רצ"ג בשם ר' האי גאון וע' ר' ירוחם שהביא ג"כ דברי הגאון, וע' רמב"ן על ויקרא כ"ג ל"ו שימי הספירה הם כחול המועד, וכיון שכן בתחילת הספירה הימים יש להם ב' קדושות קדושת הספירה וקדושת חול המועד, ואם אינו סופר מיד בערב מגרע קדושת הספירה ממקצת היום, משא"כ בסוף הספירה אם מקבל י"ט קודם צה"כ הרי מוסיף על קדושה דנותן ליום הספירה קדושת י"ט, בזה ודאי אינו מחסר התמימות של יום הספירה דיש בכלל מאתים מנה. ומ"מ כיון דהאחרונים קפדי אתמימות דבסוף, אמרתי דמי שקשה לו להמתין ימתין לכה"פ עד בין השמשות דהוא לדעת הצב"א =רבי צבי בנימין אויערבך= בספרו ברית אברהם הוצאה ב' צד /קלא/ לאחר תחלת שקיעת החמה (בשנה שלפנינו בשעה /תשע ועשרים/) כי ספירה בזה"ז דרבנן וספק דרבנן להקל וחשוב ביה"ש כלילה. והראה לי הרב מו"ה אלחנן הנ"ל שכתוב בספר יוסף אומץ וז"ל (בסי' תת"נ) אכן באמת לא ראיתי רבנן קשישי בעלי מעשה אשר בארץ אשכנז דעבדי הכי (להמתין עד צאת הכוכבים)... לכן נ"ל רחמנא לבא בעי וא' המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ומותר לעשות קידוש בין השמשות עכ"ל. וזה כמו שכתבתי.

22.שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן ל

שאלה: האם יש להקפיד שלא לקדש על הכוס בליל חג השבועות עד לאחר צאת הכוכבים, או שמא אפשר להקדים ולקדש מבעוד יום כדי להוסיף מחול על הקודש?

תשובה: הגאון רבי אברהם הלוי הורוויץ, אביו של השל"ה, בספר עמק ברכה (דף סט ע"ג) כתב וזו לשונו: קבלתי ממורי הגאון מהר"ש מלובלין שקיבל איש מפי איש מפי הגאון רבינו יעקב פולאק זצ"ל, שלא לעשות קידוש על הכוס בלילה הראשון של חג השבועות עד לאחר צאת הכוכבים, מפני שבספירת העומר נאמר שבע שבתות תמימות תהיינה, וכשהוא מקדש מבעוד יום הרי הוא מחסר אותו מקצת מארבעים ותשעה ימי הספירה, שחג השבועות הוא לאחר הספירה, ואם כן כשמקבל על עצמו את החג מבעוד יום ומחסר אותו מקצת מימי הספירה, נמצא שאינם תמימות, ואל תשיבני ממה שמתפללים מעריב מבעוד יום, שזה אינו כלום, שהרי אמרו (ברכות כז:) רב מצלי של שבת בערב שבת, ור' יאשיה מצלי של מוצאי שבת בשבת. ואל תקשה מקידוש השליח צבור בבית הכנסת שאינו אלא בשביל האורחים, ואינו נראה כמחסר משבע שבתות התמימות, מה שאין כן כשכל יחיד מקדש לעצמו מבעוד יום. ע"כ. וכן כתב בשו"ת משאת בנימין בחידושי דינים שבסוף הספר (אורח חיים סימן ד'); מצאתי כתוב בשם מורי מהר"ש, בליל ראשון של חג השבועות ממתינים לקדש עד הלילה ממש, שאם יקדש קודם הלילה יחסר מעט מיום מ"ט לספירה, ונאמר שבע שבתות תמימות תהיינה. ע"כ. והובא במגן אברהם (סימן תצד סק"א), ובפרי חדש (שם). ובשאר אחרונים. וכן כתב בשו"ת שבות יעקב חלק ג' (סימן נב). והטורי זהב (שם סק"א) הוסיף, שמתאחרים מלהתפלל ערבית עד צאת הכוכבים. וכתב האליה רבה (סק"ג) על זה: וצריך עיון. ובאמת שמבואר בספר עמק ברכה הנ"ל שמתפללים ערבית מבעוד יום. ^{(אלא שמה שתירץ העמק ברכה דשאני תפלה דרב צלי של שבת בערב שבת ור' יאשיה מצלי של מוצאי שבת בשבת, לכאורה יש להעיר ממה שאמרו שם בברכות (כז:), אומר קדושה והבדלה על הכוס, או לא, ופשט ממה שאמר שמואל מתפלל אדם של שבת בערב שבת, ואומר קדושה על הכוס, ומתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס. ע"ש. ואם כן אין הבדל בזה בין תפלה לכוס קידוש והבדלה. וצ"ע).} אולם הגאון מהר"ר יוסף יוזפא בספר יוסף אומץ (סימן תתנ, עמוד קפז) הביא דברי העמק ברכה, וכתב על זה, אכן באמת שלא ראיתי לרבנן קשישאי בעלי מעשים אשר בארצנו ארץ אשכנז שיחושו לזה, ובפרט אותם המדקדקים העומדים בבית ה' בלילות שעומדים כל הלילה של חג השבועות על עמדם, ללמוד במשך כל הלילה, כמו שאמרו בספר הזוהר, והם לומדים על פי הסדר הכתוב וכו', והמלאכה מרובה לפניהם והלילה קצר עד מאד בעת ההיא, ואם ימתינו בקידוש וסעודה עד לאחר צאת הכוכבים, וגם באכילתם ישהו קצת לקיים מצות שמחת החג הקדוש (כמו שאמרו בפסחים דף סח:), יצא קרוב לחצי הלילה (בארצות אירופה ואשכנז שהנשף מאחר מאד בקיץ), ומתי יעשו לביתם הנצחי והרוחני. לכן נראה לי שמותר לעשות קידוש בבין השמשות, כי מדאורייתא בין השמשות נקרא לילה. ע"כ. ^{(ועיין מגילה כ: ובתוספות שם. וצ"ע. ולמטוניה דמר שבא להתיר בבין השמשות, יותר יש לומר שמכיון שהלכה כדעת רוב הפוסקים שספירת העומר בזמן הזה הוי רק מדרבנן, וכמו שכתבנו בשו"ת יחוה דעת חלק א' סימן כג בשם הפוסקים, אף לענין תמימות אין להקפיד אלא מדרבנן, וכיון שבין השמשות ספק הוא, הוה ליה ספיקא דרבנן ולקולא. וכן מתבאר בהר"ן (סוף פסחים). ע"ש. ודו"ק)}. ובאמת שבתוספות (פסחים צט:) בד"ה עד שתחשך, וכן בהרא"ש שם, מבואר שרק בליל פסח צריך להיות לילה ודאי, משום שנאמר ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות, אבל סעודת שבת ושאר ימים טובים יכול לאכול אותם מבעוד יום, וכדאמרינן בברכות (כז:) מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קידוש היום מבעוד יום. ע"ש. ומשמע שאין להקפיד בזה בליל חג השבועות. וכן ראיתי להגאון רבי אפרים לניאדו בשו"ת דגל מחנה אפרים (חלק אורח חיים סימן ג') שכתב להעיר על דברי המשאת בנימין, מהתוספות והרא"ש (פסחים צט:) הנ"ל, דמוכח שאין להקפיד בזה בליל חג השבועות, וסיים, באופן שלענין הלכה הדין דין אמת שאין צורך להמתין בקידוש ליל חג השבועות עד שתחשך, ושלא כהמשאת בנימין הנ"ל. ע"כ. וכן בשו"ת מלמד להועיל (חלק אורח חיים סימן קח) כתב, שהגאון יעב"ץ בסידור בית יעקב כתב על חומרא זו שדקדוק קלוש הוא מהאחרונים, ואפילו למי שירצה להחמיר דיו שימתין בסעודה עד צאת הכוכבים, ובתפלה מוטב שיוסיף מחול על הקודש. וכתב המלמד להועיל, שמכל מקום כיון שהאחרונים החמירו בזה יש להמתין עד לאחר תחלת שקיעת החמה, דבדרבנן אמרינן דבין השמשות הוא לילה. ע"ש. גם הגאון רבי חיים פלאג'י בספר מועד לכל חי (סימן ח' אות כג) כתב, שהגאון יעב"ץ בסידורו היקל הרבה בדין זה, וסבר מר שאין להקפיד להמתין עד הלילה. ע"ש. וראה עוד בספר נוהג כצאן יוסף (עמוד רלו). ע"ש.

אמנם ראיתי בספר ראשית ביכורים להגאון רבי בצלאל הכהן (דף נט סע"ב) שהביא דברי האחרונים שכתבו להמתין לקדש בליל חג השבועות עד הלילה, והביא בשם אחיו הגאון רבי שלמה הכהן, בעל חשק שלמה, שכתב לסייע דברי המשאת בנימין, ממקרא מפורש שנאמר בחג השבועות, וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש יהיה לכם, והנה ביומא (פא) דרשו מה שנאמר בדין יום הכפורים בעצם היום הזה, למעט תוספת יום הכפורים מעונש ואזהרה, ואין בו אלא עשה בלבד. וא"כ אף ביום טוב של עצרת שנאמר בו בעצם היום הזה, בא למעט מצות תוספת בערב חג השבועות גם מדין עשה בלבד. ואפשר דהיינו טעמא דקרא כדי שיהיו ימי הספירה תמימות. וע"ש. וכן הוא בשו"ת בנין שלמה (בהוספות שבסוף הספר סימן כ'). ע"ש. ואף על פי שדבר חכמה הוא, ודפח"ח, מכל מקום ידוע שאין לנו לדרוש דרשות מדעתינו כשאין מקור לדבר בש"ס ובפוסקים, וכמו שכתב הרא"ה בחידושיו לכתובות (ס), שיש שאמרו שטעמו של הרמב"ם שכתב שבשר מהלכי שתים אסור בעשה, משום שנאמר זאת הבהמה אשר תאכלו, ולא אדם, ולאו הבא מכלל עשה עשה, ודברי תימה הם, דאנן לית לן למדרש קראי מאי דלא דרשי להו רבנן. ע"ש. ^{(ועיין בהר"ן כתובות שם).} וכיוצא בזה כתב הרדב"ז בחלק ב' (בלשונות הרמב"ם סימן פו). וכבר האריכו בזה בספר יד מלאכי (כלל קמד), ובשדי חמד ^{(כללי הפוסקים סימן טז אות נ').} ע"ש. וגם הלום ראיתי אחרי רואי להגאון הנצי"ב בשו"ת משיב דבר (^{חלק אורח חיים סימן יח),} שהביא מה שכתב המרדכי (^{סוף פרק ב' דמגילה)}, שאף על פי שאין הסומא חייב בקידוש מן התורה אלא מדרבנן, יכול להוציא את בני ביתו ידי חובתם, וכמו שאמרו כיוצא בזה בברכות (כז:) מתפלל אדם של שבת בערב שבת, ואומר קדושה על הכוס. ע"ש. אלמא דשפיר דמי לקדש מבעוד יום, ואף על פי שאין תוספת שבת מן התורה אלא מדרבנן וכו'. ע"ש. ודחה הנצי"ב, דשאני התם דילפינן מדכתיב בחג השבועות וקראתם בעצם היום הזה, למעט מבעוד יום, מכלל שבכל שבת ושאר ימים טובים אפשר לקדש מבעוד יום, ומתחיל החיוב מבעוד יום. ע"ש. וזה כדברי הגאון רבי שלמה הכהן הנ"ל. אלא שעל כל פנים לא איפרק מחולשא, שאין לנו לדרוש דרשות כאלה מדעתינו. (ועיין במה שכתבנו בשו"ת יביע אומר חלק ג' סימן כז אות ד'). ועיין בשו"ת שאלת שלמה חלק א' (סימן לד). ובשו"ת ברוך השם (סימן פו). ובשו"ת התעוררות תשובה ח"ג (סי' סח אות ד). ואין להאריך יותר.

בסיכום: במקומות אלו שאפשר לחוש לדברי האחרונים ולהמתין מלקדש עד לאחר צאת הכוכבים נכון לעשות כן. אבל בארצות אירופה וכדומה שהשקיעה מתאחרת מאד בימי הקיץ, ובני הבית מצטערים לשבת ולהמתין עד הלילה, וגם זה גורם הפרעה לסדר לימוד הלילה בספר קריאי מועד כפי שנוהגים על פי הזוהר והאר"י ז"ל, וכמו שכתב בספר יוסף אומץ, יש להקל להם לקדש ולסעוד מבעוד יום. ואם אפשר טוב שימתינו עד תחלת השקיעה, באופן שהשמש נכסית מעינינו, ואז יקדשו ויסעדו. וטוב שיאכלו כזית בצאת הכוכבים. ועליהם תבוא ברכת טוב.

23.שו"ת להורות נתן חלק ז סימן לא

בס"ד, קרית אגו"י בני - ברק, מ"ב למב"י שנת תשמ"ט לפ"ק.

בימי העומר יפרח כתומר, מע"כ ש"ב הרה"ג החו"ב מוה"ר משה פאלאק יחי' לאי"ט, בעוב"י אנטווערפן יצ"ו.

יקרתו הגיעני, וע"ד השאלה בנשים שאין בעליהן בביתם בחג השבועות, אם מותרות לקדש קודם צאת הכוכבים, דאף דכתבו הטו"ז ומג"א (רס"י תצ"ד) שבליל שבועות אין לקדש עד צאת הכוכבים דכתיב תמימות תהיינה, מ"מ י"ל דנשים דפטורות מספירת העומר לא שייך בהן טעם זה. והביא מס' העמק דבר (פ' אמור) בקרא וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש, דבעצם בא לדייק למעוטי תוספת, ובא ללמדנו שלא לעשות מקרא קודש אלא בלילה ולא מבעוד יום, ומכאן נהגו ישראל שלא להתפלל בעצרת מבעוד יום. ולפ"ז גם נשים לא יעשו קידוש מבעוד יום, אולם בפוסקים לא הזכירו אלא טעם דתמימות עכ"ד.

א) הנה מקור דברי הטו"ז ומג"א הוא מס' משאת בנימין - המובא בשירי כנה"ג (או"ח סי' תצ"ד) - בחידושי דינים שבסוף הספר לאורח חיים (אות ד'), שכתב "מצאתי כתוב בשם מורי מהרר"ש השני, בליל ראשון של חג השבועות ממתינין עם הקידוש עד הלילה ממש, שאם יקדש קודם הלילה יחסר מעט מיום מ"ט לספירה וכתיב שבע שבתות תמימות". ופשוט דגם נשים לא יקדשו מקודם, דשאני חג השבועות משאר מועדים, דכל המועדים תלתה התורה בימי החודש, וכדכתיב קראי (פ' אמור כ"ג) בפסח ובחמשה עשר יום לחודש הזה חג המצות, וראש השנה כתיב ביה בחודש השביעי באחד לחודש, וביוכ"פ נאמר אך בעשור לחודש השביעי, ובסוכות נאמר בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות. אבל בשבועות נאמר (שם ט"ו) וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה', הרי שאינו תלוי כלל בימי החודש, אלא אחר שספר שבע שבתות תמימות יקריבו מנחה חדשה ואז הוא חג השבועות. וכ"כ הרמב"ם (פ"ח מתמידין ומוספין ה"א) "ביום חמשים מספירת העומר הוא חג השבועות". וכן הוא לשון הטור ושו"ע (או"ח סי' תצ"ד ס"א). וכ"כ בשו"ת הריב"ש (סי' צ"ו), דאף על אייר וסיון צריכין לקדש עפ"י הראייה, ולא מפני חג השבועות, שהרי לא תלאו הכתוב בחודש סיון אלא בחמשים יום לעומר, וכיון שידעו ניסן חג השבועות כבר קבוע זמנו, אלא מקדשין אותו לקיים מצות עשה, ואם לא באו עדים ביום שלשים ימתינו מלקדשו עד יום שלשים ואחד, ואף שעי"ז ישלימו חמשים לעומר בחמשה לסיון, ואינו יום שניתנה בו תורה, דלרבנן הוא בששה בסיון ולרבי יוסי שבעה, מ"מ אין קפידא בדבר, שלא תלה הכתוב חג השבועות ביום מתן תורה אלא ביום חמשים לעומר עיין שם. ועיין בזה במג"א (רס"י תצ"ד). ועיין בשו"ת חת"ס (או"ח סי' קמ"ה) שכתב, דיו"ט שני של שבועות חמור משאר יום טוב שני של גליות שעושין מספק, דביו"ט שני של שבועות לא היה ספק מעולם, דכיון דשבועות הוא לעולם ביום חמשים לספירה החל מיו"ט שני של פסח, ועד אז כבר נתפרסם בכל העולם קביעות של ניסן, וא"כ גם אבותינו לא עשוהו מספק, ועכצ"ל דגזרו אטו פסח וסוכות, וא"כ ממילא חמור טפי כיון דלא מחמת ספק הוא עיין שם. ועיין שו"ת חת"ס (יו"ד סי' נ"ר) בזה.

ב) ומעתה מכיון שיום חג השבועות מתחיל רק בכלות מ"ט ימי הספירה בשלימות, דהא תמימות כתיב, ממילא אף נשים שאינן חייבות במצות ספירת העומר, מ"מ גם אצלן אין חג השבועות מתחיל עד כלות מ"ט ימים תמימים, וממילא גם הן אין להן לקדש קודם הלילה, דהא קודם הלילה אכתי לא חל מצוות חג השבועות. והנשים פטורות רק ממצות הספירה, אבל גם חג השבועות שלהן תליא בכלות שבע שבתות תמימות דוקא.

ג) ובאמת יש לעיין להשיטות הסוברין דתוספות יום טוב דאורייתא וכמש"כ הרב המגיד (פ"א משביתת העשור ה"ו) ובלח"מ שם, ועיין בית יוסף (או"ח סי' רס"א), מי נימא דגם בשבועות בכניסתו הוי תוספות דאורייתא, דהא כיון דאין חג השבועות מתקדש עד שכלו לגמרי שבע שבתות תמימות, ואשר מהאי טעמא כתבו הפוסקים הנ"ל שאין לקדש עד צאת הכוכבים, א"כ יוצא דבחג השבועות גילה קרא שאי אפשר להוסיף עליו, דאם תוסיף עליו נמצא שחסר משבע שבתות תמימות, וחג השבועות לא התקדש עד שכלתה התמימות של שבע שבתות. ובשלמא בשאר שבתות וימים טובים, אמרה תורה להוסיף מחול על הקודש, דהיינו שימעטו מימי החול לפני הקודש, אבל בשבועות שהקפידה תורה שימי הספירה שקודם חג השבועות תהיינה תמימות, א"כ לא יתכן להוסיף מחול על הקודש. והנה סברא זו עולה בקנה אחד עם דברי ס' העמק דבר שהביא מעכ"ת נ"י, דקרא דעצם בא לדייק למעוטי תוספת בחג השבועות.

ד) אולם יעויין רש"י (בראשית ב' א') ויכל אלקים ביום השביעי, ר"ש אומר בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול על הקודש עיין שם, ומשמע דכל עיקר דין תוספת מחול על הקודש הוא סייג שלא יחלל את הקודש עצמו הואיל ואינו יכול לצמצם לנהוג קודש בזמן הקודש - ומצינו בכמה ענינים שהתורה עצמה עשתה גדרים וסייגים שלא לפגוע בגופי תורה, עיין בזה בס' לקח טוב (כלל ח') ואכמ"ל - וא"כ גם בחג השבועות שייך מצוה להוסיף מחול על הקודש משום סייג, שלא יבוא לחלל את הקודש עצמו. ומה שכתבו הפוסקים שלא לקדש בליל שבועות קודם צאת הכוכבים משום תמימות, ואף על גב דבהכרח הוא חייב להוסיף מחול על הקודש משום תוספת יום טוב, הנה נראה עפ"י מה שכתבו תוס' כתובות (מז א) ד"ה דמסר, דהא דתוספת יום טוב דאורייתא היינו רק לענין מלאכה, אבל באותה שעה ליכא מצות שמחת יום טוב עיין שם. ומשמע דהא דאיכא מצוה להוסיף, היינו רק משום סייג וגזרה שלא יבוא לעשות מלאכה ביום טוב עצמו. ומעתה אתי שפיר מה שכתבו הפוסקים שלא לקדש בליל שבועות קודם הלילה, דאע"ג דגם קודם הלילה אסור בעשיית מלאכה מן התורה מדין תוספת שהוא סייג וגדר שלא יבוא לעשות מלאכה ביום טוב עצמו, מכל מקום אין לקדש עד הלילה, דקידוש מורה על קבלת היו"ט בשלימותו, וזה לא שייך אלא בלילה אחרי כלות שבע שבתות תמימות. ובביאור יותר יש לומר, דאף דתוספות יום טוב דאורייתא, אין הכונה שבאותו הזמן של התוספת כבר חלה קדושת יום טוב, אלא שבאמת חול הוא, רק שצריך לנהוג בו דין קודש דהיינו שלא לעשות מלאכה, כדי שלא יטעה לעשות מלאכה ביום טוב עצמו, וע"כ צריך להתחיל לפרוש ממלאכה בחול ודאי - ועיין ר"ן ביצה (ל א) בזה - אבל עדיין אין זה יום טוב, ועל כן אף שנוהגין בשעת התוספות איסור מלאכה, אין זה גורע מענין תמימות של שבע שבתות הקודמים, דאף שנוהגים בו איסור מלאכה מ"מ מודים דאכתי לא כלה היום המ"ט לספירה, והוא עדיין זמן של חול של יום מ"ט, ומה שאין עושין מלאכה הוא משום גדר וסייג. אבל אם יקדש באותו הזמן, א"כ זה מורה שכבר חל היו"ט בקדושתו, נמצא שמיעט מהתמימות של יום מ"ט, וזה לא יתכן. [שו"ר בחת"ס עה"ת (פ' אמור ס"א ע"א ד"ה תמימות) דגם בערב שבועות מוסיפים מחול על קודש ועי"ז חסר מתמימות עי"ש].

ה) ועדיין צריכין לבאר, דלמאי שכתבנו דבזמן התוספת ליכא עדיין קדושת היום והוי יום חול, דא"כ איך מקדשין בשאר שבתות וימים טובים מבעוד יום, כיון דעדיין לא חל זמן הקודש. ברם לק"מ, דכבר כתב הרמב"ם (פכ"ט משבת הי"א) יש לו לאדם לקדש על הכוס ערב שבת מבעוד יום אף על פי שלא נכנסה השבת, וכן מבדיל על הכוס מבעוד יום אף על פי שעדיין הוא שבת, שמצוות זכירה לאמרה בין בשעת כניסתו ויציאתו בין קודם לשעה זו כמעט עכ"ל. ומבואר דמה שאמרו זכרהו בכניסתו וביציאתו - וכמש"כ הרמב"ם שם (ה"א) - הכונה סמוך לכניסה וליציאה לפניו ולאחריו. ולפ"ז יוצא, דאף שקידש מ"מ לא חל קדושת שבת עד הלילה, וכמו שאם הבדיל מבעוד יום לא נעשה חול עד הלילה, כמו כן כשקידש מבעוד יום לא חלה קדושת היום עד הלילה. אלא שמ"מ אסור לו לעשות מלאכה, דלענין עשיית מלאכה איכא דין דתוספות או מן התורה או מדרבנן. ומכל מקום דיני שבת התלויין בקדושה אינן חלין אלא בלילה, ומהאי טעמא כתבו תוס' כתובות (מז א) הנ"ל דאין נוהגין דין שמחה אלא בלילה ממש. ונראה דבזה תליא פלוגתת הפוסקים - עיין טו"ז או"ח (סי' תע"ב סק"א וסי' רצ"א סק"ו וסי' תרס"ו) - אם יוצאין ידי סעודת שבת שאכלה קודם הלילה ואכמ"ל. ברם אף שכתבנו דגם אם קידש מבעוד יום עדיין לא חלה קדושת היום עד הלילה, מכל מקום כתבו הפוסקים שלא לקדש בליל שבועות עד הלילה, שהוא לרמז תמימות תהיינה, ואף דבאמת אף שקידש מכל מקום לא מיעט מיום החול. ועפ"ז נראה פשוט שאם אתרמי וקידש בליל שבועות מבעוד יום שפיר יצא, ואף דעדיין לא כלו שבע שבתות תמימות, דהא להרמב"ם יכול לקדש אף סמוך לכניסת השבת ואף דעדיין ליכא שבת, ועל כן לא נמצאה אזהרה בפוסקים הראשונים שלא לקדש בערב שבועות מבעוד יום, דבאמת נראה דהכל מודים דמעיקר הדין רשאי לקדש גם מבעוד יום, ועדיין נשאר דיו בקולמוס לברר פרט זה, אולם מאפיסת הפנאי אשים קנצי למלין. וה' שנותיו יאריך.

ו) וכעת ראיתי בס' של"ה ז"ל (ריש מסכת שבועות) שכתב, "וקבלתי ממורי הגאון מהר"ש ז"ל מלובלין, שקיבל איש מפי איש מפי הגאון רבינו יעקב פולק ז"ל, שלא לעשות קידוש ולאכול בליל ראשון של חג שבועות עד צאת הכוכבים, והטעם מפני שבספירה כתיב שבע שבתות תמימות תהיינה, וא"כ כשמקדש בעוד יום מחסר אותו המקצת ממ"ט ימי הספירה, שהרי חג שבועות הוא לאחר ספירה, וכשיש ספירה אינו שבועות, וכשמקדש א"כ מקבל על עצמו החג ומחסר אותו המקצת מימי הספירה ונמצא שאינן תמימות. ואל תשיבנו ממה שמתפללין אז התפלה מבעוד יום, דזה אינו כלום, דהא ר' אושיעיא צלי של מוצ"ש בשבת כדאיתא בברכות, אף על גב דעדיין ממש שבת גמור הוא, ואל תקשה מקדוש בבית הכנסת, דזה אינו אלא בשביל אורחים ולא מחזי כלום ממחסר משבע התמימות, משא"כ אלו היה כל יחיד מקדש לעצמו". וכן כתב בס' עמק ברכה להגר"א שעפטל ז"ל (בליקוטים שבסוה"ס ענין ספירת העומר אות ו'). ומלשון זה משמע שאם קידש קודם צאת הכוכבים ודאי יצא, שהרי כתב שאם מקדש מבעוד א"כ מחסר אותו המקצת מימי הספירה ונמצא שאינן תמימות, ולא כתב להיפוך שאין הקידוש כלום משום שעדיין לא הגיע זמן חג השבועות כיון שלא נשלמו מ"ט ימים תמימות, והיינו משום דאף אם לא נשלמו מ"ט ימים תמימות ג"כ יצא ידי קדוש, הואיל דיוצאין ידי קדוש גם כשעדיין לא הגיע זמן הקדושה, וכמש"כ הרמב"ם הנ"ל דמקדש גם קודם לשעה זו כמעט וכנ"ל. ומ"מ אין לקדש מבעוד יום דמחזי כמחסר משבע שבתות תמימות, וכמש"כ השל"ה בסוף לשונו.

ז) ובס' יוסף אומץ להג"ר יוזפא האן ז"ל (אות תת"נ) כתב על השל"ה הנ"ל, וז"ל "אכן באמת לא ראיתי רבנן קשישי בעלי מעשה אשר בארצנו ארץ אשכנז דעבדי הכי, ובפרט אותם המדקדקים העומדים בבית ה' בלילות שעומדים כל הלילה על עמדם ללמוד כל הלילה וכו', והלילות בהם קצרים עד מאוד בעת ההוא, ואם יתמהמהו בקידוש והתחלת אכילה עד צאת הכוכבים, וכו', תצא קרוב לחצי הלילה וכו', לכן נ"ל רחמנא לבא בעי וכו' ומותר לעשות קידוש בין השמשות כי מדאורייתא קרי ביהשמ"ש לילה", עכ"ל. והנה לדידן ודאי שצריך ליזהר לעשות קידוש רק בצאת הכוכבים, שהרי כך הביאו הטו"ז והמג"א ז"ל שמפיהם אנו חיים, אבל בדיעבד אם עשה קידוש מבעוד יום ודאי יצא, ואף השל"ה ז"ל מודה בזה וכנ"ל.

ח) והנה מדברי השל"ה מוכח בהדיא דרק על הקידוש הקפידו שיהא בלילה, אבל להתפלל ערבית מותר אף מבעוד יום, ושכן נהגו, ועל כן תקשי על מש"כ הטו"ז (רס"י תצ"ד) שמאחרין להתחיל ערבית בכניסת שבועות עיין שם, והרי בשל"ה לא כתב לאחר אלא את הקידוש אבל ערבית נהגו להתפלל מבעוד יום. והמג"א שם כתב באמת רק דאין מקדשין על הכוס עד צאת הכוכבים, וציין לס' עמק הברכה הנ"ל. שוב ראיתי באליה רבה (סי' תצ"ד אות ג') שאחרי שהביא דאין מקדשין עד הלילה, כתב וטו"ז כתב מאחרין להתחיל ערבית וצריך עיון עיין שם, ובאמת במקור הך דינא בשל"ה כתב בהדיא דמתפללין מבעוד יום. ואולי בזמן הטו"ז נהגו להתפלל גם ערבית בלילה דוקא כדי שלא יבואו לקדש מבעו"י וצ"ע.

ידידו ש"ב דושה"ט ושת"ה באה"ר.

24.שו"ת ציץ אליעזר חלק יג סימן נט

דין הט"ז והמג"א /או"ח/ בסי' תצ"ד לאחר תפלת ערבית וכו' עד צאת הכוכבים משום תמימות אם נאמר גם על כל לילות הספירה.

בט"ז או"ח ריש סי' תצ"ד: מאחרין להתחיל ערבית בכניסת שבועות כדי שיהיו ימי הספירה תמימות. וכן כותב המג"א: בליל שבועות אין מקדשין על הכוס עד צ"ה דכתיב תמימות תהיינה.

(א) וראיתי להגר"ח ברלין ז"ל בקובץ שערי תורה ח"ח קונטרס ט' סי' ס"ח, שכותב ביאור הדברים בזה, דזה ודאי קפידא גמורה שלא להקדים הספירה מבעוד יום כדי שלא להזכיר ספירה שניה ביום שהוא עוד מספירה ראשונה, וקפידא זו היא ודאי בכל לילות הספירה שלא להקדים תפלת ערבית כדי שלא יזכירו יום ספירה שניה ביום שהוא עדיין מספירה ראשונה ומגרע בזה הספירה הראשונה ולא נקרא תמימות, ורבותינו הט"ז והמג"א ז"ל הוסיפו שבליל חג השבועות הגם שאין סופרים אז ולא יזכירו שום ספירה אחרונה לגרע בזה הספירה של יום שעבר מכל מקום אם יאמרו בתפלה יום חג השבועות הזה גם כן יהא בזה גרעון לספירת יום שעבר ולא יהא נקרא תמימות. ומסיים את דבריו בזה"ל: כן הוא לענ"ד באור הדברים ולא כמו שתפסו העולם כוונת הט"ז והמג"א רק על ליל חג השבועות, וכן הבין גם כבוד מר אבא עט"ר הגאון מאוה"ג זצלל"ה, עפר אני תחת כפות רגליו, וחידש שטעם הדבר משום דכתיב בשבועות בעצם היום הזה, ולענ"ד הדלה נראה כמו שכתבתי שהט"ז והמג"א הוסיפו שגם בליל חג השבועות מאחרין תפלת ערבית וכש"כ בשאר לילות הספירה עכ"ל.

(ב) ולפענ"ד נראה דאם כי דברים מחוכמים הם מכל מקום קשה להעמיס כן בכוונתם של הט"ז והמג"א בזמן שאין כל רמז רמיזה בדבריהם שבאים לרבות גם ליל חג השבועות, ופשטות דבריהם מוכיחים כמו שתפסו העולם בכוונתם שמכוונים רק על ליל חג השבועות, ובפרט דברי המג"א שלא מדבר כלל מתפלת ערבית כי אם מקידוש על הכוס ששייך רק ליל חג חג השבועות.

ולא עוד אלא דיש סתירה לדבריו מהנפסק בשו"ע שם. דבסי' תפ"ט סעיף ב' נפסק בלשון: והמדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים וכן ראוי לעשות עכ"ל. הרי לנו דבשאר לילות הספירה רק מדקדקים אינם סופרים אלא עד צאת הכוכבים, אבל מדינא כשר אף לפני כן וכל שכן בבין השמשות. וכ"כ המג"א שם בסק"ו, דאם טעה וספר בין השמשות יצא, ומבאר המחצה"ש, מפני די"א דלכתחילה יש לספור בין השמשות וס"ל דהכי עדיף שיהיו תמימות, ונהי דלא קיי"ל כוותייהו אבל דיעבד יש לסמוך עליהם ע"ש. ועוד יעוין במג"א שם בסק"ז ובמחצה"ש שמובא כמה דיעות ראשונים דסברי דאחר תפלת ערבית אפשר לספור אפילו אם הוא עדנה יום יעו"ש. וא"כ מוכח בעליל דהט"ז והמג"א בדבריהם באו לומר דין מיוחד רק לליל חג השבועות ושהוא אליבא דכו"ע.

(ג) והסברת החילוק שבין ליל חג השבועות לבין שאר לילות הספירה נראה להסביר עפי"מ שראיתי כתוב בזה במקור הדברים שממנו לוקחו דבריהם של הט"ז והמג"א, והוא בספר עמק ברכה מאבי השל"ה והשל"ה ז"ל בדיני ספירת העומר שבסוה"ס וז"ל: קבלתי ממורי הגאון מהר"ש ז"ל מלובלין שקיבל איש מפי איש מפי הגאון רבינו יעקב פולק ז"ל שלא לעשות קידוש ולאכול בליל ראשון של חג שבועות עד צאת הכוכבים, והטעם מפני שבספירה כתיב שבע שבתות תמימות תהיינה, ואם כן כשמקדש בעוד יום מחסר אותו המקצת ממ"ט ימי הספירה שהרי חג שבועות הוא לאחר הספירה וכשיש ספירה אינה שבועות וכשמקדש אם כן מקבל על עצמו החג ומחסר אותו המקצת מימי הספירה ונמצא שאינן תמימות עכ"ל.

ואקדים בזה גם דברי הרמב"ם בשו"ת פאר הדור סי' ע"ו שנשאל על פסקו שפוסק שצריך לומר ענינו במנחה בערב הצום בהקבלה, דאיך יאמר ביום צום התענית הזה ולא התענה עדיין, והשיב, דאין בזה שום דבר מפני שבערב שהוא תשלום היום כבר הוא התחלת יום מחרת ולזה יכול להתפלל ערבית של שבת בערב שבת וערבית של מוצאי שבת בשבת ומבדיל עיין שם.

וא"כ לפי האמור חילוק גדול יש בין ליל חג השבועות לבין שאר לילות הספירה, דבשאר לילות הספירה גם אם סופר בין השמשות [ואפילו מבעוד יום להסוברים כן] איננו מגרע עי"כ מתמימות הימים [מבלי צורך להכנס בזה בהפלוגתא אם דין התמימות הוא גם על הימים ולא רק על השבועות] וגם לא נקרא שמזכיר יום ספירה שניה ביום שהוא עדיין מספירה ראשונה, מפני ששעת תשלום היום שהוא סופר בו, ובפרט כשהוא כבר בין השמשות, כבר הוא גם התחלת יום המחרת, ואין בזה גם כל חיסור וכל תרתי דסתרי שהכל נמשך ועולה לכוונה אחת שהיא ספירת השבע שבתות. אבל משא"כ בליל חג השבועות אם עושה קידוש לפני צאת הכוכבים הרי מפסיק עי"כ כבר את מ"ט ימי הספירה דמכניס עי"כ את חג השבועות שהוא לאחר הספירה, והוא תרתי דסתרי, דכשיש ספירה אינה שבועות, וכשיש שבועות אינה ספירה, ולכן אף על גב דהזמן הוא כבר גם התחלת יום מחרת אבל הא שייך הוא עדנה גם ליום זה של מ"ט ימי הספירה, ולכן אין לו להכניס עדנה בזה הזמן את חג השבועות היות וסוף סוף הוא מחסר מ"מ עי"כ מתמימות השבע שבתות, ודוק כי הוא מסתבר.

(ד) וכה"ג מצינו גם לענין חיוב קריאת שמע דהזמן שמעמוד השחר עד הנץ החמה עולה לכאן ולכאן, דמצד אחד הוא כבר זמן ק"ש של שחרית, ומצד שני מי שנאנס ולא קרא ק"ש ערבית עד שעלה עמוד השחר, כל עוד שעדיין לא הנץ החמה קורא ק"ש ויוצא בה ידי חובת קריאת שמע ערבית, כדאיתא בברכות ד' ח' ע"ב ונפסק בשו"ע או"ח סי' נ"ח.

ועוד מצינו כה"ג גם לגבי קריאת המגילה, דנפסק במחבר בסי' תרצ"ב סעי' ד' דמי שהיה אנוס קצת ואינו יכול לילך לביהכ"נ וצריך להמתין עד שקראו הקהל וקשה עליו לישב בתענית כל כך יכול לשמוע קריאתה מבעוד יום מפלג המנחה ולמעלה (יעו"ש במג"א סק"ז ובמשנ"ב ס"ק י"ג וביאור הלכה בד"ה מפלג המנחה עיין שם). ומסתמא אין הפרש בזה בין פרזים למוקפים, וגם במוקפים ישנו אותו הדין שאם יש איזה אונס שא"א להמתין עד הלילה שיכולים ג"כ להקדים לקרוא כנ"ז, דלא מצינו מי שיחלק בזה, והמחבר נקט הציור לגבי פרזים מפני שלגביהם שייך סיבת האונס המצוי שקשה עליו לישב בתענית. ויוצא איפוא שהזמן הזה לגבי מוקפים יכול כבר לעלות לחיוב של הלילה הבא, ואילו לגבי פרזים עוד נחשב הזמן הזה ליום, ודינא דזמנו של זה לא כזמנו של זה הוא עד פלג המנחה, ולאחר מיכן מכיון שזה עושה אותו ללילה וזה מחזיק אותו עדנו ליום, וכל אחד קורא משום חיוב אחר, נקרא שפיר זמנו של זה לא כזמנו של זה.

וכמו"כ יעוין במג"א שם בסק"ז שכותב דפשוט דאנוס קצת יכול לשמוע של יום קודם הנץ החמה אחר שעלה עמוד השחר. ואף על פי שלעומת זה הא נפסק בסי' תרפ"ז סעי' א' דאם קרא חיוב של לילה משעלה עמוד השחר יצא. הרי שהזמן הזה עולה לכאן ולכאן. ומכאן הראי' עוד יותר חזקה מההיא דק"ש, דשם אפשר לטעון שהדבר תלוי בזמן שכיבה וקימה ככתוב בשכבך ומקומך /ובקומך/ וכדמבואר בברכות שם. אבל מכאן רואים ממש שבזמני היום ישנו זמן אחד לפנות ערב וזמן אחד לפנות בקר שיכול לעלות לכאן ולכאן.

(ד /ה/) כאמור המג"א כותב את דבריו רק בנוגע לקידוש, וכ"כ בסו"ס שו"ת משאת בנימין שהמג"א מציין לדבריו. ויתירה מזו כתוב בס' עמק ברכה שם ליישב המנהג כן להתפלל מבעוד יום ולחלק בין תפלה לקידוש, וכותב: ואל תשיבני ממה שמתפללין אז התפלה מבעוד יום. דזה אינו כלום דהא רבי אושעיא צלי של מוצאי שבת בשבת אף על גב דעדיין ממש שבת גמור הוא עיין שם, ויש לדבריו סיוע מדברי שו"ת הרמב"ם הנ"ל שהזכרנו.

וסברת הט"ז שכותב להחמיר גם בתפלה הוא מפני שמזכירין בה ואומרים את יום חג השבועות הזה וזהו דהוי א"כ ג"כ כמחסר מהמ"ט תמימות. ומסכים לפסקו גם הפרמ"ג שם בהסבירו, דהא באבילות ונדה י"א דאם התפללו הקהל ערבית שכבר עשאו לילה כו' א"כ הא בעינן תמימות מ"ט יום וכשמתפלל ערבית ומזכיר בתפלה יום השבועות מבע"י הרי חסר ממ"ט יום ע"ש. וכך אנו נוהגים למעשה לחכות גם בתפלה. ואין להאריך בכאן יותר.

---

¹ . סידור יעב"ץ "אלו שמאחרין במעריב עד הלילה הוא דקדוק קלוש מהאחרונים, אלא יש להקדים כדי להוסיף מחול על הקודש והוא זריז ונשכר ומתקיים זה וזה בידו כי בעוד שמתפללים הוא כבר לילה ועיקר הקפידא שלא לאכול קודם הלילה", וכ"ה בדע"ת בשם שו"ת משאת בנימין ונחלת שבעה שתפלה צריך להקדים ורק בקידוש ממתינים, וע"ע שו"ת התעוררות תשובה ח"ב סי' נ"ו דדין "תמימות" מקיים עד זמן קבלת תוס' יום טוב שגם ביום טוב מצוה להוסיף מחול על הקודש (ע' סי' רס"א מג"א סק"ח ומ"ב סקי"ט) ולפי"ז מסיק שאין איסור בהקדמת התפלה והקידוש, עפ"י הט"ז בעצמו בסי' תרס"ח שמתיר לאכול בליל שמיני עצרת מבעו"י וא"צ כלל לברך "לישב בסוכה" כיון שהוסיף מחול על הקודש כציווי תורתנו כבר חלף ועבר ממנו חובת היום והרי זה כלילה ממש, והפה הקדוש יתעלה ית"ש שצוה עליו מצות סוכה הוא הפה הקדוש שהתיר לו אחר שקיבל עליו תוס' יום טוב דשמ"ע, א"כ ה"ה ממש בנידו"ד כיון שתוס' יום טוב דאורייתא, עיין סי' תרס"ח ובט"ז שם, א"כ הפה הקדוש שאמר תמימות תהיינה הוא צוה להוסיף מחול על הקודש ומיד שקיבל עליו תוס' יום טוב חלף ועבר אותו יום ונתקיים תמימות עכתו"ד.

² . שו"ת להורות נתן ח"ז סי' ל"א, ובשו"ת התעררות תשובה שם מסיק לישב מנהג העולם דכיון דרבים מהמוני העם אינם ישינים כל הלילה, ואם יתפללו מעריב מבעו"י יש להם חיוב לחזור ולקרוא ק"ש, וכיון שאינם קורין בלילה זה ק"ש שעל המטה, חיישינן שישכחו מלקרוא עוד הפעם אחר צה"כ (ושו"ר שטעם זה כתב ג"כ בליקוטי מהרי"ח עיין שם).

³ . שו"ת להורות נתן שם.

⁴  לוח א"י להגרי"מ טיקוצינסקי בשם הגרש"ז זלאטניק זצ"ל.

 יוסף אומץ

---

¹ . סידור יעב"ץ "אלו שמאחרין במעריב עד הלילה הוא דקדוק קלוש מהאחרונים, אלא יש להקדים כדי להוסיף מחול על הקודש והוא זריז ונשכר ומתקיים זה וזה בידו כי בעוד שמתפללים הוא כבר לילה ועיקר הקפידא שלא לאכול קודם הלילה", וכ"ה בדע"ת בשם שו"ת משאת בנימין ונחלת שבעה שתפלה צריך להקדים ורק בקידוש ממתינים, וע"ע שו"ת התעוררות תשובה ח"ב סי' נ"ו דדין "תמימות" מקיים עד זמן קבלת תוס' יום טוב שגם ביום טוב מצוה להוסיף מחול על הקודש (ע' סי' רס"א מג"א סק"ח ומ"ב סקי"ט) ולפי"ז מסיק שאין איסור בהקדמת התפלה והקידוש, עפ"י הט"ז בעצמו בסי' תרס"ח שמתיר לאכול בליל שמיני עצרת מבעו"י וא"צ כלל לברך "לישב בסוכה" כיון שהוסיף מחול על הקודש כציווי תורתנו כבר חלף ועבר ממנו חובת היום והרי זה כלילה ממש, והפה הקדוש יתעלה ית"ש שצוה עליו מצות סוכה הוא הפה הקדוש שהתיר לו אחר שקיבל עליו תוס' יום טוב דשמ"ע, א"כ ה"ה ממש בנידו"ד כיון שתוס' יום טוב דאורייתא, עיין סי' תרס"ח ובט"ז שם, א"כ הפה הקדוש שאמר תמימות תהיינה הוא צוה להוסיף מחול על הקודש ומיד שקיבל עליו תוס' יום טוב חלף ועבר אותו יום ונתקיים תמימות עכתו"ד.

² . שו"ת להורות נתן ח"ז סי' ל"א, ובשו"ת התעררות תשובה שם מסיק לישב מנהג העולם דכיון דרבים מהמוני העם אינם ישינים כל הלילה, ואם יתפללו מעריב מבעו"י יש להם חיוב לחזור ולקרוא ק"ש, וכיון שאינם קורין בלילה זה ק"ש שעל המטה, חיישינן שישכחו מלקרוא עוד הפעם אחר צה"כ (ושו"ר שטעם זה כתב ג"כ בליקוטי מהרי"ח עיין שם).

³ . שו"ת להורות נתן שם.

⁴  לוח א"י להגרי"מ טיקוצינסקי בשם הגרש"ז זלאטניק זצ"ל.