Nittel Eve

ניטל

הרב ארי דוד קאהן                                                                                        Rabbi Ari Kahn                                            מת"ן ט'ז טבת התשע"א                                                                            Adk1010@gmail.com                                                               http://Rabbiarikahn.com                                                      http://arikahn.blogspot.com

1.     תרומת הדשן חלק א (שו"ת) סימן קצה

שאלה: בכמה עיירות נוהגים היהודים לשלוח דורונות לכומרים ולשלטונים ביום שמיני לניתל כשמתחדשין להם השנה,  יש חשש זהירות בדבר או לאו? 

תשובה: יראה דיש ליזהר בזה שלא ישלחו ממש באותו יום אלא יום קודם או אחריו. ...

2.     שו"ת חתם סופר קובץ תשובות סימן לא ד"ה +/מהמפתחות/ אגרות

כ"ח טבת תקנ"ז לפ"ק, וראה במלואים לסימן הבא.+ בעה"י.  על דבר אשר נשאלתי מאת מעלתו הרמה מה ענין מנהג איסור תלמוד תורה בליל חגם, לא שמעתי טעם מקובל בזה. גם מה   ששמעתי  מאמ"ו נ"י  לא   נהירא , הגם כי יש סייעתא לזה ממנהג העולם שאוסרים גם תשמיש וסוגרים שערי טבילה, ולדעתי  מנהג שטות הוא ויש למחות ביד הנוהגים כן +/מילואים/ דלא כמש"כ האחרונים, ביניהם בס' טהרת ישראל (על ה' נדה) סי'  קצ"ז סעיף ב' סק"ג, דאם אירע הטבילה בליל ניט"ל לא תזדקק לבעלה באותו לילה, עיי"ש, ולא כן דעת מרן בזה כמבואר  לפנינו+ דאלו לטעם אמ"ו נ"י קשה מה חילוק בין קודם חצות לילה לאחריה שנוהגין היתר אחר חצות, והיכן מצינו דפלגי  רבנן בתקנתא דידהו בין פלגא דליליא לפלגא, ועיין גמ' פסחים ב' ע"ב. 

אבל הנראה לי, אפשר נהגו קדמונינו כן משום שלא ליתן מקום לבע"ד לחלוק ולשטן לקטרג, בהיות באותה הלילה כל העמים נועדים בבית אלהיהם מחצות ואילך כידוע, ועם ה' אלו ישנים על מטותיהם, אפילו לומדי תורה רובם ככולם נעורים תחילת הלילה וישנים אחר חצות, ולא רצו לגזור שיהיו כל ישראל עומדים השכם מחצות ואילך באותה הלילה כאלו אנו נגררים אחר חוקותיהם, וגדולה מזה נהגו לאכול באשמורת ערב ראש השנה שלא יחקו את המינים [שו"ע או"ח סי' תקפ"א ס"ב], מכ"ש שאין לגזור נדידות השינה בעת ההיא, ע"כ בהשכל מנעו הלימוד קודם חצות לגמרי, וממילא כל תלמיד חכם ישן תחילת הלילה ויקום אחר חצות, ומכ"ש בעלי משא ומתן הקובעים עתים לתורה בכל יום מסתמא בתחילת הלילה ואותה הלילה נמנעים מפני המנהג, ע"כ יעמדו אחר חצות לשלם חובתם דבר יום ביומו, וממילא יהיו כמה וכמה עוסקים בעבודת ה' אלו מפה ואלו מפה וחמת המלך שככה, וטעם זה הגון בעיני. ולק"מ היכן מצינו יום שמקצתו אסור ומקצתו מותר, כיון שהסברא נכנוה /נכונה/ כמו שכתבו תוס' פסחים שם /ב' ע"ב/ ד"ה היכן מצינו יום. ולדברי אמ"ו נ"י קשה עוד, דהוה להו להתיר פרק ואלו מגלחין וכדומה דברים המותרים בימי אבל, ע"כ המחוור מה שכתבתי.

ומתוך הדברים אתה למד שיש לגעור בהקובעים מושב לצים שמחים לאיד. וה' ישמחנו כימי עניתנו משה"ק סופר מפפד"מ

3.     ספר שם משמואל פרשת מקץ - חנוכה - ליל ו' ליל ו':

כשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל. נראה שרומז לנפשות, היינו שבגזירתם תבעל לטפסר תחילה הטילו זוהמא בישראל. ובשביל זה עצמו, היינו שהיו פרוצות המתרצות כבש"ס ריש כתובות, הי' להם כח להכנס להיכל ולטמא כל השמנים בפועל, וברוחניות בנפשות ישראל. ואותה הזוהמא היתה בישראל כזוהמא בתוך הקלחת שמחמת רתיחת הקלחת נדחית הזוהמא אל שפתה עד שמסתלקת. וכן מחמת קדושת חכמי המשנה שהתגברו אז ואורייתא היא דמרתחא בהו, דחו את הזוהמא מכלל ישראל, ויצא מכלל ישראל אותו האיש הידוע, אחר איזה דורות. וע"כ זמן לידתו הוא תמיד בזמן מפלת היונים, שזה הי' גמר מפלתם שנדחו מכלל ישראל לגמרי. והמנהג שמתבטלין אז מת"ת, לרמז על הפסקת חיבורו לישראל באמצעות התורה, שהרי הי' תלמיד ר' יהושע בן פרחיה, ועי"ז נדחה לגמרי מכלל ישראל. ויש לפרש הא דאיתא (גיטין נ"ז.) שנידון בצואה רותחת, כי צואת האדם מסרחת ביותר, וכאמרם ז"ל (סוכה מ"ב ע"ב) על הפסוק יוסיף דעת יוסף מכאוב, ובאשר הוא הי' פסולת היונים שהיו פילוסופים והשתמשו במושכלות והי' להם בזה מעלה על המלכיות הקודמות, שהיו חומרים ביותר, היתה פסולת זו הנשארת מן הזוהמא שלהם כענין פסולת הנדחית מאדם בעל דעת שמסריח ביותר, ע"כ לעומת מהותו הי' עונשו צואה רותחת שמסרחת ביותר. ומ"מ גם זה לו לטובה, שמצא מין את מינו, וברבות הזמן תהי' נמשכת כל הפסולת אחר הצואה הרותחת, ומעט טוב שהי' בו שמ"מ הי' מזרע ישראל יהי' לו תיקון כמ"ש הרמ"ע במאמר חקור דין:

4.     הערות על שו"ת מפענח נעלמים סימן ד

סד. ענין ניטל כבר מוזכר בספר נצחון שנתחבר ע"י מוה"ר יום טוב ליפא מילהויזען שהיה בזמנו של המהרי"ל בפרשת בראשית עה"פ נעשה אדם, ונמצא גם בהגהות מנהגים ר"א טירנא אות י"ד שכתב שם שנהגו לומר עלינו בקול רם בליל ניטל, (כוונתו להמילים שהם משתחוים להבל וריק וכו'), אף שלא נהגו כן כל השנה מפני הסכנה, ונזכר גם בספר מקור חיים לבעל החוות יאיר או"ח סי' קנ"ה א' שכתב מנהג ביטול הלימוד בליל חוגה פלוני, ועי' גם ברמ"א יו"ד ס"ס קמ"ח בשם התרומת הדשן סי' קצ"ה שנזכר שם ניטל. ועיין סוף מגילת תענית שכתוב על ט' טבת יום תענית, לא נודע טעמו עיין שם, ובסליחות כתוב שהוא יום מיתת עזרא הסופר, ובספר תוספות חדשים מובא שהכוונה ליום ניתל רק מפני הסכנה העלימו טעמו.

והנה כמה טעמים נאמרו במניעת והעדר הלימוד בניטל ונפרטם חדא חדא ברגל ישרה למרן מוהרצ"א מדינוב (ערך י' בסופו) כתב דטעמא הויא משום התגברות הקליפות, וז"ל באמצע דבריו, והנה האיש הנ"ל נרמז בתורה ו'נוקב ש'ם י'י בר"ת וכשתצטרף חשבון יש"ו לחשבון קליפתו ער"ב בגימ' ש"ר פ"ח שכתבו הקדמונים שהוא שם הכלבים וכו' וכבר שמענו ממגידי אמת שאירע מעשיות כמה פעמים בליל נטילתו ועקירתו מן העולם, שמנהג כל ישראל שלא ללמוד תורה, ואירע לאנשים שלמדו, שבא כלב לבתיהם, והמשכילים יבינו שורשו ומנהג ישראל תורה עכדה"ק, ויש לזה סמוכין מהא דאיתא בספר קרניים פ"ג ובדן ידין שם למהר"ש מאוסטרופולא דיש בחינת קלי' הנקראת טבת וכו' דדינין מתערין מינה, ובה נדבקין תתקמ"ד מיני חיצונים הנקרא כלבים וכו', ויש בזה סודות נפלאים וסכנה הוא לגלותם וכו', והרי ידוע דלהרבה שיטות הויא זו ליל התקופה ואכמ"ל, ועכ"פ נופל הוא בחודש טבת.

ומרן החת"ס (קובץ תשובות סי' ל"א ואגרות סופרים ב', ועי' קובץ מכתבים מגדולי הגר ד'), כתב בשם רבו החסיד שבכהונה ר"נ אדלער דהטעם הוא משום אבילות, וכתב החת"ס עלה דהגם דיש סייעתא לזה ממנהג העולם שסוגרים שערי טבילה (ועי לקמן בהערה הבא), אבל הקשה על זה כמה קושיות עיין שם והעיקר קשה דלפי זה מאי חילוק יש בין קודם חצות לאחריו, וכתב החת"ס וז"ל: אפשר נהגו קדמונינו כן משום שלא ליתן מקום לבע"ד לחלוק ולשטן לקטרג, בהיות באותה הלילה כל העמים נועדים בבית אלהיהם מחצות ואילך כידוע, ועם ה' אלו ישנים על מטותיהם, אפילו לומדי תורה רובם ככולם הניעורים תחילת הלילה וישנים אחר חצות, ולא רצו לגזור שיהיו כל ישראל עומדים השכם מחצות ואילך באותה לילה כאילו נגררים אחר חקותיהם, וגדולה מזה נהגו לאכול באשמורת ערב ראש השנה שלא יחקו את המינים, מכל שכן שאין לגזור נדידות שינה בעת ההיא, ע"כ בהשכל מנעו הלימוד קודם חצות לגמרי, וממילא כל תלמיד חכם ישן תחילת הלילה ויקום אחר חצות וכו' וממילא יהיו כמה וכמה עוסקים בעבודת ה' אלו מפה ואלו מפה וחמת המלך שככה, וסיים וטעם זה הגון בעיני. וכל הנ"ל היא שלא כדברי רבינו.

ומ"מ כדברי רבינו מצינו מבואר ומפורש בספר טעמי המנהגים ליקוטים אות י"ט בשם ליקוטי הפרדס וז"ל, טעם למנהג שנמנעים מללמוד בליל שחל תקופת טבת, לפי שבימים הראשונים היו צוררי ישראל אורבים עליהם ומכים אותם בלילה ההיא, אנה שמצאו אותם בחוץ או ברחוב, מכות אכזריות, ולפעמים עד שמתו תחת ידם, שההמון חשבו זאת למצוה. ולכן גזרו גדולי הדור על המלמדים ועל התלמידים ועל בני הישיבות שיכבדו וישבו בבתיהם בלילה הזה, ולא ישוטטו בחוצות עכ"ל.

R. Chanoch Henoch ben R. Yosef David Teitelbaum was born in 1884 in Galicia. He headed the rabbinic court in Sassov, and towards the end of his life served as the rabbi of Kritzki in the Ukraine. R. Chanoch Henoch authored many works, only some of which have been published; these include Ir Chanoch, a commentary on the Torah. He died in Satmar in 1943.

5.     שו"ת יביע אומר חלק ז - יורה דעה סימן כ

נשאלתי האם יש ממש בדברי האומרים שאין ללמוד תורה בליל חג המולד שחוגגים בו הנוצרים ללידת אותו האיש?

א) לפע"ד אין ממש בדברי האומרים כן, ואין לדבריהם כל יסוד כלל. ומעולם לא נמנעו רבותינו, וגם אנו בעקבותיהם, מללמוד תורה בלילה ההוא וכמו שרגילים בכל הלילות שבשנה, דלא אברי ליליא אלא לגירסא (ע' עירובין סה א). וע' במנחות (צט ב), שאל בן דמה, בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל, כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו ללמוד חכמת יונית, קרא עליו את המקרא הזה, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית. נמצא שאין רגע בעולם שיהיה אדם פטור בו מדברי תורה. ובירושלמי (סוף ברכות) אמר ר' שמעון בן לקיש, מצאתי במגילת סתרים יום תעזבני יומים אעזבך. ובמשנה (פ"ד דאבות מ"י), אם בטלת מן התורה יש לך הרבה בטלים כנגדך. ויש הרבה כהנה וכהנה בדברי חז"ל. ואמנם שוב ראיתי בספר טעמי המנהגים ומקורי הדינים (עמוד תק) שהביא בשם ליקוטי הפרדס, שהטעם שבמקום ההוא נמנעים מללמוד באותו לילה, לפי שהיו צוררי היהודים אורבים להם, וכל יהודי העובר ברחוב היו מכים אותו מכות רצח באכזריות רבה, ולפעמים מתו תחת ידם, ולכן גזרו גדולי הדור על המלמדים ועל התלמידים ועל בני הישיבות שיכבדו וישבו בביתם בלילה ההוא, ולא ישוטטו בחוצות פן יבאו לידי סכנה. ע"כ. ונראה שמכאן יצא להם הטעות שאין ללמוד בלילה ההוא, ובאמת שגם אז לא נאסר לפ"ז ללמוד בביתם, אלא רק שלא לצאת החוצה לבית המדרש, מפחד הרשעים הצוררים. וכיום תלי"ת אין פרץ ואין צוחה ברחובותינו, ולא שייך כלל הטעם הנ"ל. ולא אכחד כי שם הביא עוד טעם בשם רגל ישרה מהרב הצדיק מדינוב זצ"ל, שהוא מפני שנהרג בו יש"ו שהוא קליפת עורב, ושאמרו מגידי אמת שאירע כמה פעמים שלמדו בלילה הזה ובא כלב לבתיהם, ושמנהג ישראל תורה הוא. והוסיף בהערה שם שגם הגאון ר' יהונתן אייבשיץ אמר על זה שמנהג ישראל תורה הוא. ע"ש. אולם אין המנהג כן במקומותינו, וגם בלילה ההוא לומדים כאשר היתה באמנה אתם בלילות של כל השנה. וראיתי בקובץ יגדיל תורה (ירושלים תשל"ט סי' קי עמוד קמז) בתשובת האדמו"ר מליבאוויטש נר"ו שכ', נוהגים שלא ללמוד תורה בליל המולד של אותו האיש, ונקבע הלילה על פי הלוח של הנוצרים, והטעם כדי שלא להמשיך חיות דקדושה באותו האיש ובהולכים בשיטתו עתה, ולכן אצל ישראל הדרים במדינות הישמעאלים אין מנהג זה כלל. וכיון שלענין ביטול תורה חידוש הוא, אין לך בו אלא חידושו, ולכן אין לבטל אלא לילה אחד, וגם בלילה ההוא אין נוהגים כן אלא עד חצות. עכת"ד. והן עתה ראיתי בקובץ שו"ת חתם סופר (ירושלים תשל"ג סימן לא) שנשאל אודות מנהג מניעת תלמוד תורה בליל אידם, והשיב, לא שמעתי טעם מקובל בזה, אף שלכאורה יש סיוע לזה ממנהג העולם שאוסרים גם תשמיש בלילה ההוא, והבלנים סוגרים שערי טבילה, אך לדעתי מנהג שטות הוא, ויש למחות ביד הנוהגים כן. ומכל מקום הנראה לי בזה, כי בהיות שבאותו לילה כל העמים נועדים יחדיו בכניסיות שלהם משעת חצות הלילה ואילך, ואילו לומדי התורה רובם ככולם נעורים בתחלת הלילה ללמוד תורה, וישנים אחר חצות, ובכדי שלא יהיה מקום לשטן לקטרג, על כן נהגו קדמונינו למנוע הלימוד קודם חצות לגמרי, וממילא כל התלמידי חכמים הולכים לישון קודם חצות לילה, ויקומו ללמוד תורה אחר חצות, וכן בעלי בתים שקובעים עתים לתורה בכל לילה, בליל אידם נמנעים מללמוד קודם חצות מפני המנהג, ויקומו אחר חצות להשלים חוק לימודם דבר יום ביומו. וממילא יהיו כמה וכמה מישראל קדושים שעוסקים בתורת ה' ובעבודתו, וחמת המלך שככה. ע"כ. הנה הגאון נדחק למצוא טעם, למנהגם בארצות אשכנז וגלילותיהן, אבל בכל ארצות המזרח לא ישמע ולא יפקד ולא יזכר מנהג זה כלל, ובכל הישיבות והכוללים של האברכים שלנו לומדים תורה אף בליל אידם כרגיל בכל לילות השנה, תמידים כסדרם, מבלי לחוש כלל לסברא הנ"ל, ופוק חזי מאי עמא דבר.

ב) ומיהו מ"ש החתם סופר הנ"ל שלומדי התורה רובם ככולם נעורים בתחלת הלילה ולומדים, ואח"כ הולכים לישון אחר חצות, הנה בימי חרפי ראיתי שרוב לומדי התורה רבנן קשישאי לקדושים אשר בארץ המה, היו נוהגים לישון בתחלת הלילה, ולקום בנקודת חצות, ולומדים עד אור הבוקר, וכן נהגו גדולי עולם וכמ"ש בזוה"ק פרשת אמור (דף צ ע"א) ובכמה דוכתי, וכן בברכות (ס סע"ב) במעשה של ר' עקיבא שלקח עמו תרנגול להקיצו משנתו. ע"ש. וע"ע בספר פרי עץ חיים (שער יז פרק ב). ע"ש. אבל אנו בעניותינו הורגלנו ללמוד בתחלת הלילה והולכים לישון אחר חצות, על פי מה שאמרו ביומא (כב א) שאני מיגנא ממיקם, ופירש רש"י, נוח לו לאדם לנדד שינה מעיניו ולא ילך לישון אלא עד סוף הלילה, מלהיות ישן ועומד ממטתו בהשכמה. ע"ש. וע' בברכות (יד א) כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן אין מבשרים אותו בשורות רעות שנא' ושבע ילין בל יפקד רע. וע"ע ביומא (עז א) שוא לכם משכימי קום וכו' כן יתן לידידו שנא, א"ר יצחק אלו נשותיהם של תלמידי חכמים המנדדות שינה מעיניהן בעוה"ז וזוכות לעוה"ב. ע"ש. משמע שהיו ג"כ לומדים בבית המדרש בתחלת הלילה, ונשותיהם מחכות להם עד שיבואו מבית המדרש. וכההיא דברכות (יז א) ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן. ע"ש. וע' במגן אברהם ובברכי יוסף ובארצות החיים (סי' א). והגאון יעב"ץ בסידורו כתב, שעל הרוב זמן שכיבה שלנו לאחר חצות הלילה. ע"ש. וראיתי בשו"ת ערוגת הבושם (חאו"ח סי' א) שנשאל בזה, והשיב שמדברי חז"ל נראה כי מה שהפליגו בשבח העוסק בתורה בלילה, היינו על שעות אשמורת הבוקר, וכמו שאמרו (בסוף פ"ד דתמיד לב ב) כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו, שנא' קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני ה'. [וכן בשיר השירים רבה (פרשה ה' סי' יא) ר' יוחנן ור"ש בן לקיש אומרים, אין רנה של תורה אלא בלילה, שנא' קומי רוני בלילה, ונאמר ותקם בעוד לילה. וכ"ה בילקוט (סוף משלי) על הפסוק ותקם בעוד לילה]. וכ"כ בספר ראשית חכמה (שער הקדושה פרק ז) מדברי הזוהר בכמה מקומות. אולם כאשר שמענו כן ראינו חסידים ואנשי מעשה שעיקר עסק תורתם היה בחצי הלילה הראשון, וכמו שאמרו ביומא (כב א) שאני מיגנא ממיקם וכו'. ע"ש. וע"ע בשו"ת חלק לוי (חאו"ח סי' א) מ"ש בזה. ע"ש. ונהרא נהרא ופשטיה, ורחמנא לבא בעי. והשי"ת לא ימנע טוב להולכים בתמים.

6.     שו"ע אורח חיים סימן תקפ

...בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והיה חשך בעולם שלש' ימים בט' בו לא נודע איזו היא הצרה שאירע בו. בה' בשבט מתו הזקנים שהיו בימי יהושע. בכ"ג בו נתקבצו כל ישראל על שבט בנימין על ענין פלגש בגבעה. בז' באדר מת משה רבינו ע"ה. בט' בו נחלקו בית שמאי ובית הלל:

7.     משנה ברורה סימן תקפ

(יג) לא נודע - ובסליחות שלנו איתא שמת עזרא הסופר: מ"א, ט"ז

1066 ט טבת ר יוסף בן שמואל הנגיד נהרג

1122 אברהם בן חייה נולד ישו ט טבת

 

8.     סדר רב עמרם גאון סדר תענית ד"ה ואלו ימים

בשמונה בטבת נכתבה התורה בימי תלמי המלך יונית והחשך בא לעולם שלשה ימים.

בתשעה בו לא כתבו רבותינו על מה הוא.

בעשרה בו סמך מלך בבל על ירושלים להחריבה +יחזקאל כ"ד א' - ב'+.

9.     ראבי"ה ח"ג - הלכות תענית (תתמד - תתצא) סימן תתפט

 בשמנה בטבת נכתבה תורה יוונית בימי תלמי המלך ובא חושך לעולם שלשה ימים. בתשעה בו לא כתבו רבותינו על מה. בעשרה בו סמך מלך בבל על ירושלים והחריבה.

10.  טור אורח חיים סימן תקפ

 בח' בטבת היה מעשה דתלמי המלך בט' בו לא כתבו רבותינו על מה הוא בי' בו סמך מלך בבל על ירושלים להחריבה 

11.  רמא ע' מגילת אסתר ב:טז אסתר נלקחה בטבת

12.  הגהות מיימוניות הלכות עבודה זרה פרק ט הלכה א

 [ב] כשמואל דאמר בגולה אין אסור אלא יום אידם העיקרי בלבד ובפרשב"ם בשם רש"י דהיינו דווקא ניתל וקצח שהם בשביל התלוי עצמו אבל שאר אידיהם אין תופשין בהם ממשות...

13.  מחזור ויטרי הלכות שחיטה מספר התרומה (עמ' 782-755) סימן פ ד"ה לפני אידיהן

לפני אידיהן של גוים שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהן, מקח וממכר להלוותם, וללוות מהן, לפורעם, ולפרוע מהן,  ואמר שמואל בגולה אינו אסור אלא יום אחד. ופי' רבינו שמואל בשם רבינו שלמה דווקא  ניתל  וקצח שהן בשביל התלוי,  ואפי' אותם יש להתיר משום איבה, או משום דקים ליה בגויה דלא אזיל ומודה, או משום שהוא כמחניף לו, ואין כאן משום  לפני עור, אע"פ שנודר תקרובת לגלח ממעות אילו, דאינו נותן לגלח כל כך שלא היה מוצא בטוב אפי' לא מלוה לו  (לישראל) [ישראל] המעות האילו. ועוד מקח וממכר או' רבינו יעקב דאינו אסור אלא במידי דתקרובתו: 

  

Talmudic sources on Yeshu

יש"ו הנוצרי

Talmudic sources on Jesus

1.   תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מג עמוד א

מכאן ועד סוף הקטע השלמה של השמטת הצנזורה/ והתניא: בערב הפסח תלאוהו לישו הנוצרי, והכרוז יוצא לפניו ארבעים יום: ישו הנוצרי יוצא ליסקל על שכישף והסית והדיח את ישראל, כל מי שיודע לו זכות יבוא וילמד עליו. ולא מצאו לו זכות ותלאוהו בערב הפסח. - אמר עולא: ותסברא, ישו הנוצרי בר הפוכי זכות הוא? מסית הוא, ורחמנא אמר לא תחמל ולא תכסה עליו! אלא שאני ישו דקרוב למלכות הוה. תנו רבנן: חמשה תלמידים היו לו לישו הנוצרי, מתאי, נקאי נצר ובוני ותודה. אתיוה למתי, אמר להו: מתי יהרג? הכתיב מתי אבוא ואראה פני אלהים! - אמרו לו: אין, מתי יהרג דכתיב מתי ימות ואבד שמו. אתיוה לנקאי, אמר להו: נקאי יהרג? הכתיב ונקי וצדיק אל תהרג! - אמרו לו: אין, נקאי יהרג, דכתיב במסתרים יהרג נקי. אתיוה לנצר, אמר: נצר יהרג? הכתיב ונצר משרשיו יפרה! - אמרו לו: אין, נצר יהרג, דכתיב ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב. אתיוה לבוני, אמר: בוני יהרג? הכתיב בני בכרי ישראל! - אמרו לו: אין, בוני יהרג, דכתיב הנה אנכי הורג את בנך בכרך. אתיוה לתודה, אמר: תודה יהרג? הכתיב מזמור לתודה! - אמרו לו: אין, תודה יהרג, דכתיב זבח תודה יכבדנני.

Sanhedrin 43a

AND A HERALD PRECEDES HIM etc. This implies, only immediately before [the execution], but not previous thereto.33 [In contradiction to this] it was taught: On the eve of the Passover Yeshu34 was hanged. For forty days before the execution took place, a herald went forth and cried, ‘He is going forth to be stoned because he has practiced sorcery and enticed Israel to apostasy. Any one who can say anything in his favor, let him come forward and plead on his behalf.’ But since nothing was brought forward in his favor he was hanged on the eve of the Passover!35 — ‘Ulla retorted: Do you suppose that he was one for whom a defense could be made? Was he not a Mesith [enticer], concerning whom Scripture says, Neither shall you spare, neither shall you conceal him?36 With Yeshu however it was different, for he was connected with the government [or royalty, i.e., influential].

Our Rabbis taught: Yeshu had five disciples, Matthai, Nakai, Nezer, Buni and Todah. When Matthai was brought [before the court] he said to them [the judges], Shall Matthai be executed? Is it not written, Matthai [when] shall I come and appear before God?37 Thereupon they retorted; Yes, Matthai shall be executed, since it is written, When Matthai [when] shall [he] die and his name perish.38 When Nakai was brought in he said to them; Shall Nakai be executed? It is not written, Naki [the innocent] and the righteous slay you not?39 Yes, was the answer, Nakai shall be executed, since it is written, in secret places does Naki,40 [the innocent] slay.41 When Nezer was brought in, he said; Shall Nezer be executed? Is it not written, And Nezer [a twig] shall grow forth out of his roots.42 Yes, they said, Nezer shall be executed, since it is written, But you art cast forth away from thy grave like Nezer [an abhorred offshoot].43 When Buni was brought in, he said: Shall Buni be executed? Is it not written, Beni [my son], my first born?44 Yes, they said, Buni shall be executed, since it is written, Behold I will slay Bine-ka [thy son] thy first born.45 And when Todah was brought in, he said to them; Shall Todah be executed? Is it not written, A psalm for Todah [thanksgiving]?46 Yes, they answered, Todah shall be executed, since it is written, Whoso offereth the sacrifice of Todah [thanksgiving] honored me.47

____________________

 (33) E.g., not forty days before. The two passages that follow have been expunged in all censored editions. [As to the historical value to be attached to them, v. Klausner, Jesus. p. 27ff.]

 (47) Ibid. L, 23. [‘We can only regard this fencing with texts as a jeu d'esprit occasioned no doubt by some ‘actual event’, Herford, op. cit. p. 93. Cf. also Klausner, op. cit. p. 28ff]

2.   תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קז עמוד ב

יהושע בן פרחיה מאי היא? כדקטלינהו ינאי מלכא לרבנן אזל יהושע בן פרחיה וישו לאלכסנדריא של מצרים. כי הוה שלמא שלח ליה שמעון בן שטח: מיני ירושלים עיר הקדש ליכי אלכסנדריה של מצרים: אחותי, בעלי שרוי בתוכך ואנכי יושבת שוממה. קם אתא ואתרמי ליה ההוא אושפיזא, עבדו ליה יקרא טובא. אמר: כמה יפה אכסניא זו. אמר ליה: רבי, עיניה טרוטות. אמר ליה: רשע! בכך אתה עוסק? אפיק ארבע מאה שיפורי ושמתיה. אתא לקמיה כמה זימנין, אמר ליה: קבלן! - לא הוי קא משגח ביה. יומא חד הוה קא קרי קריאת שמע, אתא לקמיה. סבר לקבולי, אחוי ליה בידיה. הוא סבר: מידחא דחי לי. אזל זקף לבינתא והשתחוה לה. אמר ליה: הדר בך! - אמר ליה: כך מקובלני ממך: כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. ואמר מר: ישו כישף והסית והדיח את ישראל /מתחלת הקטע עד כאן, השלמה של השמטת הצנזורה/.

Sanhedrin 107b

In the uncensored editions there follows here, ‘and not like R. Joshua b. Perahjah, who repulsed Jesus (the Nazarene) with both hands. Gehazi, as it etc.’

3.   תלמוד בבלי מסכת שבת דף קד עמוד ב

המסרט על בשרו. תניא, אמר להן רבי אליעזר לחכמים: והלא בן סטדא הוציא כשפים ממצרים בסריטה שעל בשרו! אמרו לו: שוטה היה, ואין מביאין ראיה מן השוטים. /מכאן, קטע שהושמט מפני הצנזורה/ בן סטדא? בן פנדירא הוא! - אמר רב חסדא: בעל - סטדא, בועל - פנדירא. - בעל פפוס בן יהודה הוא! - אלא, אמו סטדא. - אמו מרים מגדלא שער נשיא הואי! - אלא, כדאמרי בפומבדיתא סטת דא מבעלה.

Shabbat 104

HE WHO SCRATCHES A MARK ON HIS FLESH, [etc.] It was taught. R. Eliezer said to the Sages: But did not Ben Stada bring forth witchcraft from Egypt by means of scratches18 [in the form of charms] upon his flesh?19 He was a fool, answered they. and proof cannot be adduced from fools.20

Which proves that scratches are important. and so one should be liable therefore. In the uncensored text this passage follows: Was he then the son of Stada: surely he was the son of Pandira?-Said R. Hisda: The husband was Stada, the paramour was Pandira. But the husband was Pappos b. Judah? — His mother was Stada. But his mother was Miriam the hairdresser? — It is as we say in Pumbeditha: This one has been unfaithful to (lit., ‘turned away from’ — satath da) her husband. — On the identity of Ben Stada v. Sanh., Sonc. ed., p. 456, n. 5.

4.   תוספות מסכת שבת דף קד עמוד ב

בן סטדא - אור"ת דהא בן סטדא דאמרינן הכא דהוה בימי פפוס בן יהודה דהוה בימי רבי עקיבא כדמוכח בפרק בתרא דברכות (דף סא:).

5.   תלמוד ירושלמי מסכת שבת פרק יד דף יד עמוד ד /ה"ד

מעשה בר' אלעזר בן דמה שנשכו נחש ובא יעקב איש כפר סמא משם של ישו פנדירא לרפותו ולא הניח לו רבי ישמעאל אמר לו אני מביא ראייה שירפאני לא הספיק להביא ראייה עד שמת בן דמה אמר לו ר' ישמעאל אשריך בן דמה שיצאת בשלום מן העולם ולא פרצתה גדירן של חכמים דכתיב ופורץ גדר ישכנו נחש ולא נחש נשכו אלא שלא ישכנו נחש לעתיד לבוא ומה

6.   תוספתא מסכת סנהדרין (צוקרמאנדל) פרק י הלכה יא

כל חייבי מיתות שבתורה אין ממיתין עליהן חוץ מן המסית כיצד מוסרין לו שני תלמידי חכמים בבית הפנימי והוא יושב בבית החיצון ומדליקין לו את הנר כדי שיהו רואין אותו ושומעין את קולו וכן עשו לבן סטדא בלוד נימנו עליו שני תלמידי חכמים וסקלוהו

7.   תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף סז עמוד א

כיצד עושין לו? מדליקין לו את הנר בבית הפנימי, ומושיבין לו עדים בבית החיצון, כדי שיהו הן רואין אותו ושומעין את קולו, והוא אינו רואה אותן. והלה אומר לו: אמור מה שאמרת לי ביחוד! והוא אומר לו. והלה אומר לו: היאך נניח את אלהינו שבשמים ונעבוד עבודה זרה? אם חוזר בו - מוטב. ואם אמר כך היא חובתנו וכך יפה לנו - העדים ששומעין מבחוץ מביאין אותו לבית דין, וסוקלין אותו. וכן עשו לבן סטדא בלוד, ותלאוהו בערב הפסח. - בן סטדא? בן פנדירא הוא! - אמר רב חסדא: בעל - סטדא, בועל - פנדירא. - בעל פפוס בן יהודה הוא! - אלא: אמו סטדא. - אמו מרים מגדלא נשיא הואי! - כדאמרי בפומבדיתא: סטת דא מבעלה.

Sanhedrin 67a

(12) In the uncensored editions of the Talmud there follows this important passage (supplied from D.S. on the authority of the Munich and Oxford Mss. and the older editions) ‘And this they did to Ben Stada in Lydda (suk), and they hung him on the eve of Passover. Ben Stada was Ben Padira. R. Hisda said: ‘The husband was Stada, the paramour Pandira. But was nor the husband Pappos b. Judah? — His mother's name was Stada. But his mother was Miriam, a dresser of woman's hair? (megaddela neshayia): — As they say in Pumbaditha, This woman has turned away (satath da) from her husband, (i.e., committed adultery).’ T. Herford, in ‘Christianity in the Talmud’, pp. 37 seqq, 344 seqq, identifies this Ben Stada with Jesus of Nazareth. As to the meaning of the name, he connects it with ** ‘seditious’, and suggests (p. 345 n.1) that it originally denoted ‘that Egyptian’ (Acts XXI 38, Josephus, Ant. XX, 8, 6) who claimed to be a prophet and led his followers to the Mount of Olives, where he was routed by the Procurator Felix, and that in later times he might have been confused with Jeshua ha-Notzri. This hypothesis, however, involves the disregard of the Talmudic data, for Pappos b. Judah lived a century after Jesus (Cit. 90a), though the mother's name, Miriam (Mary), would raise no difficulty, as thab tksdn megaddla neshayia may be the result of a confusion with Mary Magdalene (v. also Box, The Virgin Birth of Jesus, pp. 201f, for other possible meanings of Ben Stada and Ben Pandira) Derenbourg (Essai note 9, pp. 465-471) rightly denies the identity of Ben Stada with Jesus, and regards him simply as a false prophet executed during the second century at Lydda.

8.   תלמוד בבלי מסכת גיטין דף צ עמוד א

וזו היא מדת פפוס בן יהודה, שהיה נועל בפני אשתו ויוצא

Gittin 90a

This corresponds to the way of Papus b. Judah who used, when he went out, to lock his wife indoors.

9.   רש"י מסכת גיטין דף צ עמוד א

פפוס בן יהודה - בעלה של מרים מגדלא נשייא היה וכשיוצא מביתו לשוק נועל דלת בפניה שלא תדבר לכל אדם ומדה שאינה הוגנת היא זו שמתוך כך איבה נכנסת ביניהם ומזנה תחתיו.

10.  תלמוד בבלי מסכת ברכות דף סא עמוד ב       

 רבי עקיבא אומר: בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך. תנו רבנן: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה

Brachot 61b

Our Rabbis taught: Once the wicked Government issued a decree forbidding the Jews to study and practice the Torah. Pappus b. Judah came and found R. Akiva publicly bringing gatherings together and occupying himself with the Torah.

11.  כלה רבתי פרק ב הלכה ב

פעם אחת היו זקנים יושבים, עברו לפניהם שני תינוקות, אחד גלה את ראשו, ואחד כסה את ראשו, זה שגלה ראשו, ר' אליעזר אומר ממזר, ר' יהושע אומר בן הנדה, ר' עקיבא אומר ממזר ובן הנדה, אמרו לו, עקיבא, איך מלאך לבך לעבור על דברי רבותיך, אמר להם אני אקיימנו, הלך אצל אמו של אותו תינוק, שהיא יושבת ומוכרת קטנית בשוק, אמר לה, בתי, אם תאמר לי דבר זה שאני שואליך, הריני מביאך לחיי העולם הבא, אמרה לו השבע לי, היה ר' עקיבא נשבע בשפתיו ומבטל לו בלבו, אמר לה בנך זה מה טיבו, אמרה לו כשנכנסתי לחופה נדה הייתי, ופירש ממני בעלי ובעלני שושביני, ועברתי את זה, נמצא אותו תינוק ממזר ובן הנדה, אמרו גדול היה ר' עקיבא שהכחיש את חבריו, באותה שעה אמרו ברוך שגלה סודו לעקיבא בן יוסף.

ור' עקיבא מן התורה מנא ליה, דכתיב בי"י בגדו כי בנים זרים ילדו, ואין בגדו אלא זנות, שנאמר אכן בגדה אשה מרעה, ואין זר האמור כאן אלא ממזר. אחד גלה את ראשו, שמע מינה גלוי ראש עזות תקיפא הוא. היה ר' עקיבא נשבע בשפתיו, היכי עביד ר' עקיבא הכי, והכתיב או נפש כי תשבע לבטא בשפתים, ולא בלב, ואין צריך הלב, אלא דמשתבע לה כר' יוחנן, דאמר לאלהי ישראל מייתינא לך, ואפילו הכי מבטל בלבו. ובעלני שושביני, ושושבינא מנא נפל תמן, כדתניא בראשונה היו השושבינים ישנים בבית שהחתן והכלה ישנים בו, כדי למשמש את החתן ואת הכלה, כדחזי בעל דנדה היא, הוה פירש ממנה, ומי מוקמינן שושבינין חשודין, אלא איהו דסרכא עליה.  אמרו גדול היה רבי עקיבא שהכחיש את חבריו. קרי להו רבותיו, וקרי להו חבירו, כיון דחזו דקא גבר עלייהו, קרי להו חבריו.

12.  מחזור ויטרי סימן שכה ד"ה ת': גרסי'

תפילות וסליחות שמסרו לנו רבותי' אנשי השם. מימות  שמעון   כיפה  שיסד סדר של יום הכיפורים. אתן תהלה.  ור' אלעזר בירבי קליר שהיה תנא. ויסד קרובות למועדי השנה.  

13.  אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד תקנז

אגדתא דשמעון כיפא. +[בית המדרש ח"ה ס']+. 

ויהי אחרי הדברים האלה ויגדל מריבה בין הנוצרים ובין היהודים, כי כאשר ראה נוצרי את יהודי הרג אותו  והצרה היתה הולכת ותוקפת עד שלשים שנה. ויתאספו הנוצרים לאלפים ולרבבות, וימנעו את ישראל  מלעלות לרגל והיתה צרה גדולה בישראל כיום שנעשה בו העגל ולא היו יודעים מה לעשות. אך אמונתם  מתחזקת והולכת ויצאו שנים עשר אנשים ויתהלכו בשנים עשר מלכיות ויתנבאו בתוך המחנה נביאותיהם,  ויטעו ישראל אחריהם, והם היו אנשי שם ויחזקו את אמונת ישו כי אמרו שהם שלוחיו ויתלקטו אחריהם עם  רב מבני ישראל. ויראו החכמים את הדבר הרע הזה וירע להם מאד ויאמר איש אל רעהו אוי לנו כי חטאנו  שבימינו נהיתה הרעה הזאת בישראל אשר לא שמעו אנחנו ואבותינו, ויצר להם מאד וישבו ויבכו וישאו  עיניהם אל השמים ויאמרו אנא ה' אלהי השמים תן לנו עצה מה לעשות כי אנחנו לא נדע מה לעשות ועליך  עינינו כי נשפך דם נקי בקרב עמך ישראל על אדות אותו האיש. עד מתי יהיה זה לנו למוקש שתחזק יד  הנוצרים עלינו והורגים אותנו כמה וכמה, ואנחנו נשארים מעט. ובעון מוקשי עמך בית ישראל נעשה זאת  ואתה למען שמך תן לנו עצה מה לעשות להיות נבדלים מעדת הנוצרים. ויהי ככלותם לדבר ויקם זקן אחד מן  הזקנים ושמו שמעון כיפא והיה משתמש בבת קול, ויאמר להם שמעוני אחי ועמי, אם טוב בעיניכם דברי  אבדיל את האנשים האלה מעדת בני ישראל ולא יהיה להם חלק ונחלה בקרב ישראל, אך אם תקבלו עליכם  את העון. ויענו כלם ויאמרו נקבל עלינו העון אך כאשר דברת עשה. וילך שמעון כיפא בתוך ההיכל ויכתוב  את השם הגדול ויקרע בשרו וישם הכתב בתוכו ויצא מן המקדש ויוציא את הכתב וילמוד את השם, וילך אל  עיר מטרופולין של הנוצרים ויצעק בקול גדול ויאמר כל מי שיאמין בישו יבא אלי כי אני שלוחו, ויאמרו לו  תן לנו אות ומופת, ויאמר להם מה אות אתם מבקשים ממני, ויאמרו האותות אשר עשה ישו בחייו עשה לנו גם  אתה. ויאמר הביאו לי מצורע, ויביאו לו, וישם ידיו עליו והנה נרפא. ויאמר להם עוד הביאו לי מת אחד,  ויביאו לפניו, וישם ידו עליו ויחי ויעמוד על רגליו. ויראו האנשים האלה ויפלו לפניו ארצה ויאמרו לו  באמת אתה שלוחו של ישו כי הוא עשה לנו כך בחייו. ויאמר להם שמעון כיפא אני שלוחו של ישו והוא צוה  עלי ללכת אליכם. השבעו לי אם תעשו ככל אשר אני מצוה אתכם, ויענו כלם ויאמרו כל אשר תצונו נעשה.  ויאמר להם שמעון כיפא דעו כי ישו היה שונא לישראל ותורתם כמו שניבא ישעיה חדשיכם ומועדיכם שנאה  נפשי, ועוד דעו לכם שאינו חפץ בישראל כמו שניבא הושע כי אתם לא עמי, ואף שיש בידו לעקור אותם מן  העולם ברגע אחד מכל מקום אינו רוצה לכלותם, אך הוא רוצה להניח אותם כדי שיהיה תלייתו וסקילתו  לזכרון לדורי דורות. ורוב ענוי הגדול שהיה סובל כל היסורים כדי לפדות אתכם מן הגיהנם. ועתה הוא  מזהירכם ומצוה לכם שלא תעשו עוד רעה לשום יהודי ואם יאמר יהודי לנוצרי לך עמי פרסה ילך עמו שתי  פרסאות, ואם יכנו יהודי על הלחי השמאל יטה לו גם הלחי הימין כדי שיאכלו שכרם בעוה"ז ובעולם הבא  יהיו נדונים בגיהנם, ואם תעשו כך תזכו לשבת עמו במחיצתו, והנה הוא מצוה עליכם שלא תחוגו את חג  המצות אך תחוגו את יום מיתתו, ובמקום חג השבועות תחוגו ארבעים יום משנסקל ועלה לרקיע אח"כ,  ובמקום חג הסוכות תחוגו יום לידתו וביום השמיני ללידתו תחוגו היום אשר נמול בו. ויענו כלם ויאמרו כל  אשר דברת נעשה אך אם תשאר אצלנו, ויאמר אנכי יושב ביניכם אם תעשו לי כאשר צוה עלי לבלתי לאכול  שום מאכל רק לחם צר ומים לחץ, ועליכם לבנות לי מגדל בתוך העיר ואשב בו עד יום מותי. ויאמרו כדבריך  כן נעשה, ויבנו לו מגדל ויהי לו המגדל לדירה ויתנו לו חק דבר יום ביומו עד יום מותו לחם ומים וישב  בתוכו, ויעבוד את אלהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב ויעש פיוטים לרוב מאד וישלחם בכל גבול ישראל  למען יהיה לו לזכרון בכל דור ודור, וכל פיוטיו אשר עשה שלח לרבותיו. וישב שמעון בתוך המגדל שש שנים  וימת ויצו לקבור אותו במגדל ויעשו כן. אחר כך בנו עליו בנין מפואר ועדיין מגדל זה ברומי וקורין אותו  פיטר והוא שם של אבן, שישב שם על האבן עד יום מותו. 

14.  אגדתא דשמעון כיפא (נוסחא ב') +[בית המדרש ח"ו ט']+. 

בעת הזאת היה בישראל אחד שנקרא שמעון כיפא בשביל שהיה יושב על האבן, שניבא עליו יחזקאל הנביא כי  היא בנהר כבר, והיה הראש של משוררים, והיה יוצא קול לו מהאבן והיה לו חכמה רבה, ויקנאו בו [הנוצרים]  להיות בישראל איש כזה. וידע ר"ש מהקנאה, מה עשה? עלה [אליהם] בזמן סוכות על הר הזיתים ביום הושענא  רבה והתחילו לדבר עם ר"ש, הוא היה נוצחם בכל החכמות, ולא היה להם יכולת להשיבו וחרדו ממנו. וכאשר  ראו שהיתה חכמתו גדולה נתיעצו ואמרו, לא נניח איש חכם כזה ביהודים ונקח אותו מהם, מפני שבזמן מועט  יקלקל תורתנו. תיכף תפשוהו ואמרו לו, יודעים אנו כי אין בישראל חכם אחר כמוך ובידך יש יכולת להוסיף  ולגרוע להסיר העשוי ולקיים כל דבר, וה' נתן לך חן לפני ישו לקיים דתנו, וכל חכמינו הם היהודים,  ובראותנו מעשיך אמרנו ראוי אתה לקיים דתנו. ואנו בכל יום ויום מתרבים, והיהודים הולכים וחסרים, ואיש  כמוך אין דרך נכונה שתהיה עמהם, אלא תבא עמנו, שתורנו מצות וחקים טובים ותנחילנו עוה"ב, ונשימך  בראשינו ראש, ואין מי שיאמר לך מה תעשה. השיבם דבריכם טובים אבל איני רוצה לעזוב דתי, אמרו לו אם  לא תבא אלינו נהרוג אותך ואת כל היהודים עד שלא ישאר אחד מהם חי. אמר להם הכל בידי שמים וה'  יעזרנו. התחילו להרוג את היהודים, ופחדו ורגזו, ובאו כלם בתחנונים לפני ר' שמעון ואמרו לו, עשה מה שהם  אומרים והצילנו מידם, ועל נפשנו זה החטא, ותעשה בחכמתך הגדולה. והגוים היו גונבים וגוזלים היהודים  ומוכרים אותם במטבע אחת ושלשה יהודים בעד ג' מטבעות כי כן נמכר ישו. כשראה ר"ש זאת אמר טוב  שיאבד שמעון ומאה כמוהו ולא תאבד נפש אחת מישראל, מה עשה, אמר שיהיה עמהם, והנה הפאפ"א  והושקב"ו של"א (?) באו עמו, ואמר להם מה תרצו ממנו, אם אתם תרצו ותשמידו ליהודים איני רוצה לישב  עמכם, אבל אם אתם תרצו לעשות מה שצוה סט' פאולו בשם ישו שדבריו קיימים, זהו מה שתעשו לקבל מחדש  ולקיים התנאים שאמר לכם שתניחו מלסקול ליהודים ולהניחם ליכנס בבתי תועבות שלהם כשירצו, וכן בבתי  כנסיות שלנו תניחום, כדי שיוכלו גם הם לבוא להאמין בישו, כי אם לא תעשו כן יאמרו היהודים אתם רודפים  אותם כדי שלא יראו בפעולתם הבלים ושקרים. תיכף קבלו דברי ר"ש וגם הפאפ"א של"א ואמרו כל מה  שתצוה עלינו ותתקן עלינו נעשה, ונשאר אז חוק קיים כי כל יהודי שירצה ליכנס בתועבות שלהם שיוכל  ליכנס. עוד אמר להם אני מצוה אתכם, ומקבל עלי לנדר כי בכל חיי לא אוכל בשר ביום ששי, כי ביום ההוא  נהרג ישו, ולא אשתה יין כל ימי כדי שלא לשמוח בשביל אהבת ישו, ואהיה מובדל מכל האנשים ויושב בבית  לבדי, כדי שלא יטעו עיני, ולקיים מה שכתוב מדבר שקר תרחק, ולהיות שקבלתי בחרם להיות נבדל מכל  אדם לתקן להם חוקים ומשפטים ולגלות להם סודות העולם, כדי שתדעו ותאמינו האמת, לכן הנה אני מצוה  לכם שתבנו מגדל גבוה לשבתי אני כל ימי חיי, כדי שלא תנזקוני ותבלבלוני מעבודתי וחכמתי, כי אין אני  לוקח האמונה לרע, אלא אני יודע שזאת היא הדרך האמתית, וע"כ מכאן ולהבא לא תאנסו שום אדם לבא  בתורתכם באונס ובאסטומ"ו אלא שיבא ברצונו הטוב כי אם תעשו כן תביאו היהודים לדתכם ותבינו להם  שדתם אינה טובה. ע"כ כל מי שרוצה לבא לדת יבא מרצונו. ואפילו שיאמר שיבא מרצונו עם כל זה לא  נקבלהו עד שישב שלשים יום בבית אנשים טובים, ותינוק פחות מתשע שנים לא תקבלוהו, כי התינוק אינו  עושה דבריו בהשכל. ותיכף עשו הגוים מגדל גדול כדי שיהיה יושב בו, וזה היה הפאפ"א הראשון שהיה  בעולם שהיונים קראוהו קלויאור"י, וכל מה שהיה עושה היה במרמה גדולה, שלא לאכול מאכלם נבלות  וטרפות ושלא להשתחוות לצלמיהם. וישב שם במגדל לבדו ותקן הרבה דברים, והגוים קבלוהו עליהם בחרם,  ובאותו הזמן עצמו שישב שם עשה פזמונים גדולים לישראל וכלם קיימים בשמו מזה הענין. וכתב דעו בית  ישראל המאמינים בה' ובתורתו התמימה כי היא תורת אמת וישראל נקראים נחלתו, אני שמעון כיפא הסובל  באהבתו כל הצרות רעות ורבות, כי אני יודע האמת והשקר, הנה תקבלו ממני הפיוטים שעשיתי כדי שימחול  ה' לי ולכם, כי כל מה שעשיתי עשיתי בשביל שלומכם ולישועתכם. וקבלו הכתב בשמחת לבכם ושלחוהו לריש  גלותא, והראו הפיוטים לראשי ישיבות ולסנהדרין, וכלם אמרו שהם טובים ונעימים ושהם ראוים שיאמרו  החזנים בתפלותיהם ועוד עד היום נוהגים לאמרם כל שבת ושבת. וזה שמעון כיפא הוא מה שקורין הגוים סט'  פיטרא. 

15.  אגדתא דשמעון כיפא, נוסחא ג'. +[בית המדרש ח"ו בסוף]+. 

לא רחוק מזמן ההוא היה בין חכמי ישראל חכם גדול מאד ושמו שמעון ובלשונם כיפא ע"ש סופו, והאיש ההוא  היה גדול ליהודים ומשמש בבת קול עד אשר לגודל חכמתו קנאין פוגעין בו כי קנאו בו כל החכמים, ומחמת  הקנאה לא נהגו בו כבוד כראוי עד שהיה מוכרח להתרחק מירושלם וישב לו מנגד. וכשמוע הנוצרים מחכמת  ר' שמעון הנקרא כיפא ומגודל הלחץ אשר לחצו אותו החכמים, ויתקבצו עם רב מהנוצרים ויבואו פתאום  ירושלימה וחרבות שלופות בידם ונכנסו פתאום אל הבית אשר היה שם ר"ש כיפא כי בא לירושלם לחוג שם  את חג הסוכות, ויאמרו אליו האתה זה החכם ר"ש כיפא עד מתי תהיה מושנא מן החכמים אשר תכלית שנאה  שונאים אותך ואתה ביניהם לקוץ מכאיב, נתור לך מנוחה כי תפנה לבבך אל אמונתנו העולה ומוצלחת יום  אחר יום, ואתה תהיה לנו לשר ומושל כאות נפשך, ואם לא תשמע אלינו מטוב רצונך הנה החרבות שלופות  לבלתי נשאיר לכם שריד ופליט, וישליכו חרבותם עליו ויאמרו אליו השיבנו דבר כי לא נפרד ממך, כי אם  מכת החרב והרג יפריד בינינו. ויתבונן ר"ש בחכמתו וצדקתו ויאמר חלילה לי, בן שבעים שנה אנכי היום  ואיך אחלל שיבתי באמונה חדשה. ויאמר אליהם מה שרצונכם לעשות עמי עשו בי ואלה הצאן מה עשו,  שארית ישראל מה חטאו כי דלקתם אחריהם חנם על לא חמס בכפם. ויאמר ר"ש בחכמתו וצדקתו תנו לי זמן  עד אשר אחקור ואדרוש אחר אמונתכם למען כי אאמין בה ולא תהיה אמונה הכרחית, ויאמרו הננו נותנים לך  זמן כיום תמים. ואז נכנסו ונתקבצו כל בית ישראל אשר בירושלם אצל ר"ש ויפלו לפניו ארצה בבכי  ובתחנונים ויאמרו עלינו תחול האשמה אם תלך עמהם למען החיות עם רב כל אומה ישראלית. הן בחרב יצאו  לקראתנו ומאתנו אזלת יד, ועונינו גרמו כי גברה ידם ומי יעמוד נגד עם הקשה והכבד הזה אשר כלי חרב  בידיהם. ואתה ראה בחכמתך שלא תגעל נפשך בגעוליהם ובתועבותיהם והציל את שארית הפלטה. ביום השני  שלח ר"ש לקרוא לזקני הנוצרים אליו ויאמר אליהם הנני למצותכם, כי לילך עמכם ולעשות רצונכם חפצתי,  אך גם אתם לא תחליפו את דבריכם כאשר אמרתם לעשות אותי לרב ומושל עליכם, ויענו ויאמרו כן נעשה  כאשר דברנו, והאיש אשר ימרה את פיך יומת רק אין דבר לך עמנו והטבנו לך. וילך ר"ש כיפא עם הנוצרים  והתראה לפניהם כאילו הודבק באמונתם מאד מאד, ובכל יום ויום הוא מחזיק באמונתם הכוזבת וידים  הרפות באמונה יחזיק וברכים כושלות יאמץ ויזרזם ויזהירם על התורה ועל העבודה החדשה אשר נתן להם  יוחנן ואבא שאול (פאולוס) והזהירם שיתרחקו מעדת ישראל מרחק רב ושלא יבואו לבתי כנסיות ומדרשות,  ושלא ימנעו את ישראל מעבודתם, ואמר להם, כי בזה אתם מורידים אותם לבאר שחת כי מאוס בעיני ישו  תורת משה ועבודתו זר מעשהו. והנוצרים שמעו לכל פקודתו כי האמינו בו מאד והיה נראה בעיניהם למאמין  גדול באמונתם יותר מכל המאמינים באמונה הכוזבת. 

ברבות הימים אשר נתאמץ ר"ש ביניהם וחשוב בעיניהם למאמין גדול ודבוק גדול באמונתם, צוה ר"ש לבנות  לו בית ומגדל של סלע ולחצוב בתוך הסלע חדרים, כי אמר כן צוה ישו שיהיה לי מקום מיוחד אשר שם יתועד  עמי לצוות על ידי לעמו כחפצו, גם צוה אלי שלא אשא אשה כל הימים פן פתאום יבא לדבר אלי ואני לא  מטוהר משכבת זרע, לכן לא יבא שום אדם למגדל הזה. וכל מחשבות ר"ש היו להתבודד בהם לבל יתגעל  במאכלם ובמשתיהם ולבל ישתחוה לצלמיהם כי לבבו נאמן בה' ובתורת משה עבדו. וישמעו אליו הנוצרים כי  האמינו בו מאד ויבנו לו את המגדל ויחצבו לו בנקיקי הסלע בית מושב לו, וישב שם ר"ש במגדל הזה, וכל  הימים היה מתבודד עם קונו בתורת משה, כל היום וכל הלילה. ופעם אחת בשנה יצא לפני שער המגדל  ויתקבצו אליו הנוצרים וישתחוו לו ארצה וישמיעם חוקות ותורות חדשות, ויאמר תמיד כה צוני ישו לצות  עליכם וללמד אתכם תורה ומצות וחקים אשר (לא) טובים, ולא היה מצוה אחת אשר לא היה לטובת ישראל,  והם האמינו בו מאד ויקבלו עליהם עול חקיו ומצותיו לדור דורות, וימנעם מכל מצות תורת משה ע"ה חקיו  ומשפטיו. אך הסבו את שם ר"ש כיפא פוטר, ע"ש שפטרם לגמרי מכל תורת משה כי רבים הם. וישב שם במגדל  הסלע כל הימים. ועל שם הסלע אשר שם בו קינו קראו היהודים את שמו ר"ש כיפא. ור"ש בהיותו סגור ומסוגר  במגדל הסלע היה עובד ה' בכל נפשו וחבר כמה פיוטים ויוצרות וקרובץ ואופנים וזולתות על כל השנה כמו  שעשה הקליר. גם קצת פיוטי ר"ה חובר במגדל הסלע וישלחם ע"י איש עתי נאמן ביתו, ובטח בו למסרם ביד  חכמי ישראל בבבל שיתפלללו /שיתפללו/ החזנים אותם הפיוטים, וחכמים מסרו אותן הפיוטים לר' נתן  הבבלי שהיה ראש אב לכל הגולה ומשם נפוצו בכל תפוצות ישראל ונתקבלו בכבוד, וישימו לחוק לישראל  להתפלל בכל הגולה ע"פ אלה הפיוטים והם יגינו ויליצו בעד המחבר ע"ה.

16.  שו"ע אורח חיים סימן תקפ

 (ב) באחד בניסן מתו בני אהרן. בעשרה בו מתה מרים ונסתלק הבאר. בכ"ו בו מת יהושע בן נון. בי' באייר מת עלי הכהן ושני בניו ונשבה ארון ה'. בכ"ח בו מת שמואל הנביא. בכ"ג בסיון בטלו הביכורים מלעלות לירושלים בימי ירבעם בן נבט. בכ"ה בו נהרג רשב"ג ורבי ישמעאל ור' חנינא סגן הכהנים. בכ"ז בו נשרף רבי חנינא בן תרדיון וס"ת עמו. באחד באב מת אהרן הכהן. בי"ח בו כבה נר מערבי בימי אחז. בי"ז באלול מתו מוציאי דבת הארץ. בה' בתשרי מתו עשרים איש מישראל ונחבש רבי עקיבא בז' בו נגזרה גזרה על אבותינו שימותו בחרב וברעב ובדבר מפני מעשה העגל. בז' במרחשון עוורו עיני צדקיהו ושחטו בניו לעיניו. בכ"ח בכסליו שרף יהויקים המגילה שכתב ברוך מפי ירמיהו בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והיה חשך בעולם שלש' ימים בט' בו לא נודע איזו היא הצרה שאירע בו. בה' בשבט מתו הזקנים שהיו בימי יהושע. בכ"ג בו נתקבצו כל ישראל על שבט בנימין על ענין פלגש בגבעה. בז' באדר מת משה רבינו ע"ה. בט' בו נחלקו בית שמאי ובית הלל:

17.  משנה ברורה סימן תקפ

(יג) לא נודע - ובסליחות שלנו איתא שמת עזרא הסופר: מ"א, ט"ז

18.  שו"ת חתם סופר קובץ תשובות סימן לא ד"ה +/מהמפתחות/ אגרות

/מהמפתחות/ אגרות סופרים, כתבי ח"ס, סי' ב' והוגה עפ"י עצם כתי"ק (שבמכון ח"ס). /מכאן והלאה מהמילואים/ לתשובה  זו לא נרשם התאריך, ואולם בסדר התשובות שבפנקס הכתי"ק, מספר התשובה ע"ג, והיא כתובה לאחר סי' ע"ב [הנדפסת  בשו"ת חו"מ סי' קנ"ט, ושם מופיעה בלי תאריך] הכתובה ביום: כ"ח טבת תקנ"ז לפ"ק, וראה במלואים לסימן הבא.+ בעה"י.  על דבר אשר נשאלתי מאת מעלתו הרמה מה ענין מנהג איסור תלמוד תורה בליל חגם, לא שמעתי טעם מקובל בזה. גם מה   ששמעתי  מאמ"ו נ"י  לא   נהירא , הגם כי יש סייעתא לזה ממנהג העולם שאוסרים גם תשמיש וסוגרים שערי טבילה, ולדעתי  מנהג שטות הוא ויש למחות ביד הנוהגים כן +/מילואים/ דלא כמש"כ האחרונים, ביניהם בס' טהרת ישראל (על ה' נדה) סי'  קצ"ז סעיף ב' סק"ג, דאם אירע הטבילה בליל ניט"ל לא תזדקק לבעלה באותו לילה, עיי"ש, ולא כן דעת מרן בזה כמבואר  לפנינו+ דאלו לטעם אמ"ו נ"י קשה מה חילוק בין קודם חצות לילה לאחריה שנוהגין היתר אחר חצות, והיכן מצינו דפלגי  רבנן בתקנתא דידהו בין פלגא דליליא לפלגא, ועיין גמ' פסחים ב' ע"ב. 

Ner Ish ubayto - women and Chanuka

נר איש וביתו

הרב ארי דוד קאהן

arikahn2@gmail.com

1.     שבת דף כג.א

והשתא דאמרינן הדלקה עושה מצוה, הדליקה חרש שוטה וקטן - לא עשה ולא כלום. אשה ודאי מדליקה, דאמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס. אמר רב ששת: אכסנאי חייב בנר חנוכה. אמר רבי זירא: מריש כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא. בתר דנסיבי איתתא אמינא: השתא ודאי לא צריכנא, דקא מדליקי עלי בגו ביתאי.

And now that we say that the kindling constitutes the precept, if a deaf-mute, idiot, or minor lights it, he does nothing. But a woman may certainly light [it], for R. Joshua b. Levi said: The [precept of the] Hanukkah lamp is obligatory upon women, for they too were concerned in that miracle. R. Shesheth said: The [precept of the] Hanukkah lamp is incumbent upon a guest. R. Zera said: Originally, when I was at the academy, I shared the cost with mine host; but after I took a wife I said, Now I certainly do not need it, because they kindle [the lamp] on my behalf at my home.

2.     תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב

תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו. והמהדרין - נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין, בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך; ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך.

Our Rabbis taught: The precept of Hanukkah [demands] one light for a man and his household; the zealous [kindle] a light for each member [of the household]; and the extremely zealous, — Beth Shammai maintain: On the first day eight lights are lit and thereafter they are gradually reduced; but Beth Hillel say: On the first day one is lit and thereafter they are progressively increased.

3.     תוספות מסכת שבת דף כא עמוד ב

והמהדרין מן המהדרין - נראה לר"י דב"ש וב"ה לא קיימי אלא אנר איש וביתו שכן יש יותר הידור דאיכא היכרא כשמוסיף והולך או מחסר שהוא כנגד ימים הנכנסים או היוצאים אבל אם עושה נר לכל אחד אפי' יוסיף מכאן ואילך ליכא היכרא שיסברו שכך יש בני אדם בבית.

4.     רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד

הלכה א           כמה נרות הוא מדליק בחנוכה, מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד א בין שהיו אנשי הבית מרובין בין שלא היה בו אלא אדם אחד, והמהדר את המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים, והמהדר יתר על זה ועושה מצוה מן המובחר מדליק נר לכל אחד ואחד בלילה הראשון ומוסיף והולך בכל לילה ולילה נר אחד.

הלכה ב           כיצד הרי שהיו אנשי הבית עשרה, בלילה הראשון מדליק עשרה נרות ובליל שני עשרים ובליל שלישי שלשים עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונים נרות.

הלכה ג            מנהג פשוט בכל ערינו בספרד שיהיו כל אנשי הבית מדליקין נר אחד בלילה הראשון ומוסיפין והולכין נר בכל לילה ולילה עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונה נרות בין שהיו אנשי הבית מרובים בין שהיה אדם אחד.

5.     חתם סופר מסכת שבת דף כא עמוד ב

והמהדרין ראיתי מי שנתקשה מאי טעמה לא נהיגי נשי דידן להיות מן המהדרי' והיכא דליכא זכר והיא מדלקת היא מוספת והולכת והרי היא ממהדרי' מן המהדרי' ומ"ט לא תהי' מהמהדרים ונלפע"ד בתחלה כשתקנו נר איש וביתו על פתח ביתו מבחוץ ונמצאו בישראל מהדרין שיצאו לחוץ והדליקו בעצמם נוסף על הדלקת של בעל הבית אז לא נמצא שום אשה שתהי' מהמהדרים כי אין כבודה לצאת בחוץ בר"ה לעתותי ערב ולהדליק בין האנשים נהי אם אין האיש בביתו ועלי' מוטל מצות הדלקה על כרכה תצא לחוץ להדליק מ"מ אם יש כאן זכר המדליק אין מן החסידות שתחמיר על עצמה בזה ותביא עצמה לידי חשדא והשתא אע"ג שכולם מדליקין בפנים מ"מ מנהג הראשון לא זז ממקומו כנ"ל נכון בעזה"י:

6.     שולחן ערוך אורח חיים סימן תרעא סעיף ב

כמה נרות מדליק; * בלילה הראשון מדליק אחד, (ד) מכאן ואילך א [ב] מוסיף והולך (ה) אחד בכל לילה (ו) עד שבליל האחרון (ז) יהיו שמונה, <א> ואפילו אם רבים בני הבית * (ח) לא ידליקו יותר. הגה: * (ט) וי"א דכל אחד מבני הבית (י) ידליק (הרמב"ם), וכן [ג] המנהג פשוט; * ויזהרו ליתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד, * כדי שיהא היכר כמה נרות מדליקין (מהר"א מפראג).

2 The number of lights that should be kindled /is as follows/. On the first night one should kindle one /light/. (4) From then on he should add in turn (5) one /light/ each night, (6) until on the final night (7) there will be eight /lights/. Even if there are many members of the household (8) they should not kindle more /lights/. Gloss: (9) There are /authorities/ who say that every one of the members of the household (10) should kindle /lights for Chanukah/. (…) This is in fact the widespread custom. They must take care that each person puts his lights in a distinct place so that it will be recognizable how many lights they have /each/ kindled. (…) 

7.     באר היטב סימן תרעא

 (ג) המנהג. וזה חידוש שהספרדים נוהגים כתוספות והאשכנזים כרמב"ם וזה לא מצינו בשאר מקומות: 

8.     משנה ברורה סימן תרעא ס"ק ט

(ט) וי"א דכל אחד וכו' - לבד מאשתו דהיא כגופו:

9.     רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ג

כל שחייב בקריאת המגילה חייב בהדלקת נר חנוכה והמדליק אותה בלילה הראשון מברך שלש ברכות

10.  רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק א

קריאת המגילה בזמנה מצות עשה מדברי סופרים, והדברים ידועים שהיא תקנת נביאים, והכל חייבים בקריאתה אנשים ונשים א וגרים ועבדים משוחררים,

11.  רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד הלכה ט

נר חנוכה שהדליקו חרש שוטה וקטן י או גוי לא עשה כלום עד שידליקנו מי שהוא חייב בהדלקה,

12.  שולחן ערוך אורח חיים סימן תרעה סעיף ג

(ט) ד [ג] אשה מדלקת נר חנוכה, (י) <ד> שאף היא חייבת בה; אבל אם הדליקה חרש שוטה וקטן, לא עשה (יא) כלום, (יב) ואע"פ שהניחה גדול; (יג) ויש מי שאומר בקטן שהגיע לחינוך, מותר. הגה: * (יד) ולדידן דכל אחד מבני הבית מדליק בפ"ע, קטן שהגיע לחינוך צריך להדליק ג"כ.

13.  משנה ברורה סימן תרעה ס"ק ט

 (ט) אשה מדלקת - פי' [י] בעד כל בני ביתה. ואפילו איש [יא] יכול לעשות אותה שליח להוציאו [יב] אם עומדין בשעה שמדלקת ושומעין הברכה ובדיעבד אם לא ענו אמן על הברכה ג"כ יצאו [יג] וכן איש מברך לאשה ויוצאת ידי חובתה אם עומדת שם ושומעת הברכה לא בע"א ועיין בתשובת עולת שמואל סימן ק"ה דלדידן שמדליקין כ"א בפ"ע מ"מ אשה אינה צריכה להדליק דהויין רק טפילות לאנשים ואם רוצים להדליק מברכות דהוי כשאר מ"ע שהזמן גרמא דיכולות לברך וכשאין האיש בבית תדליק האשה דהוי בת חיובא ובברכה ולא ידליק קטן וכדלקמיה. כתב רש"ל בתשובה סימן ע"ז סומא אם הוא בבית שאחרים דולקין ויכול להשתתף בפריטי עמהם ויברכו עליו זה עדיף וכן אם יש לו אשה אשתו מדלקת עליו ואם הוא בבית מיוחד ואין לו אשה ידליק בעצמו ע"י סיוע של אחר ועיין בשע"ת דלא יברך וכ"ש שאינו יכול להוציא אחרים:

14.  שער הציון סימן תרעה ס"ק י

 (י) מגן אברהם. ורוצה לומר, דכמו לענין חרש שוטה וקטן דלא עשה כלום היינו, להוציא אחרים, כמו שכתב הט"ז, כן הוא הדין בזה. עוד יש לומר דכוונתו לאפוקי דלא נפרש דאפילו במקום שהבעל מדליק אשה נמי צריכה להדליק, קא משמע לן דלא צריכה, וכמו שכתבנו לקמיה בשם עולת שמואל, וכן כתבו רש"ל ואליה רבה, דאשתו כגופו דמי ואינה צריכה, אלא דיכולה להדליק בעד כל בני ביתו:

15.  ט"ז אורח חיים סימן תרעה ס"ק ד

(ד) שאף היא חייבת כו'. - כיון שהית' באותו נס שגזרו היוונים על כל בתולה שתיבעל להגמון תחלה והרגה אשה בת יוחנן כ"ג את הראש של האויבים ונראה מל' הגמ' שהאשה מוציא' אפי' איש מדאמרי' הדליק' חש"ו לא עשה ולא כלום אשה ודאי מדלקת כו' מדאמר בחש"ו לא עשה ולא כלום שפי' להוציא אחרים ממילא מ"ש אשה ודאי מדלקת היינו להוציא אחרים וכ"כ באגודה שאם יודעת לברך תוכל להוציא את האיש ועסי' תרפ"ט לענין מגילה:

16.  ביאור הלכה סימן תרעה ד"ה * אשה מדלקת

 אשה מדלקת וכו' - עיין מ"ב דיכולה להוציא אפילו בעלה אבל ידוע מה שארז"ל בברכות דף כ' בן מברך לאביו ואשה מברכת לבעלה אבל אמרו חכמים תבא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו. ומה שאמר דקא מדליקי עלי בגו ביתאי מפני שלא היה אז בביתו ועיקר החיוב מונח על הבית:

17.  משנה ברורה סימן תרעז ס"ק ב

במקום רחוק מביתו וא"צ שוב להשתתף אפילו בפריטי ועיין בט"ז בשם רש"ל דדוקא [ד] כשהוא יודע בבירור שאשתו מדלקת עליו אבל אם אינו יודע יש לו להדליק וגם לברך. ומטעם זה [ה] מי שלא ידע שהדליקו עליו ובא באותו לילה לביתו ומצא שהדליקו עליו צריך להדליק [ו] דכיון שלא ידע מתחלה מסתמא היה דעתו להדליק בעצמו ולא לצאת בשל אשתו וממילא חל עליו תקנת חכמים ועיין במ"א שדעתו בזה דידליק בלא ברכה:

18.  שער הציון סימן תרעז ס"ק ד

(ד) ובתרומת הדשן סימן ק"א משמע דאפילו אינו יודע זה בברור, רק שהוא יודע באשתו שיודעת דין זה שהאשה צריכה להדליק בגו ביתה לפי שהמצוה מטלת על מי שהוא בתוך הבית, או אפילו אם אינה יודעת אבל בני ביתה יודעים דין זה, עיין שם:

19.  שולחן ערוך אורח חיים סימן תרעז סעיף ג

יש אומרים שאע"פ שמדליקין עליו בתוך ביתו, אם הוא במקום שאין בו ישראל מדליק בברכות. הגה: (יד) כי חייב לראות הנרות (מרדכי), וכן נוהגין; ואפי' אם הוא אצל יהודים ורואה הנרות, (טו) ט אם רוצה להחמיר על עצמו * ולהדליק בפני עצמו, מדליק [א] ומברך עליהם, (טז) וכן נוהגין (ת"ה ומהרי"ל בתשובת מהרי"ל סי' קמ"ה).

20.  משנה ברורה סימן תרעז ס"ק יד

(יד) כי חייב לראות - זה סותר [כא] לסימן תרע"ו ס"ג דסובר שם דכשמדליקין בביתו א"צ לברך על הראיה ודין דכאן הוא מן המרדכי ושם סתם המחבר כשארי פוסקים שחולקין עליו [כב] ולכן לדינא אין לנהוג כן להדליק בברכה אא"כ שיאמר שאינו רוצה לצאת בהדלקת אשתו וכמ"ש רמ"א אח"ז ועיין לקמיה:

21.  משנה ברורה סימן תרעז ס"ק טו

(טו) אם רוצה להחמיר וכו' - ר"ל אף דמדינא פטור להדליק אם מדליקין עליו בביתו מ"מ אם רוצה להחמיר על עצמו ולהדליק בעצמו רשאי ובלבד שיכוין במחשבתו קודם שעת ההדלקה [כג] שאינו רוצה לצאת בשל אשתו וממילא לית כאן משום ברכה לבטלה דכיון שאינו רוצה לצאת בהדלקתה חל חיוב הדלקה עליה:

22.  משנה ברורה סימן תרעז ס"ק טז

(טז) וכן נוהגין - וכן סתמו [כד] הרבה אחרונים. ויש מן הפוסקים [כה] שסוברין אחרי דחז"ל פטרוהו ע"י הדלקת אשתו לא כל כמיניה לומר איני רוצה לצאת בשל אשתי וידליק [כו] בלא ברכה. והנה אף דודאי אין למחות ביד הנוהגין לברך אחרי דהרבה אחרונים הסכימו לברך מ"מ טוב יותר [כז] להדר לשמוע הברכות מפי אחר ויענה אמן [ויכוין לצאת בהן] וידליק נרותיו או יראה לשער להדליק נרותיו ולברך עליהן זמן מה קודם שמדלקת אשתו בביתו דהיינו שהיא מדלקת אחר מערב כמנהג העולם והוא ידליק קודם מערב:

23.  בית הבחירה למאירי מסכת שבת דף כג עמוד א

חייבות בה שאף הן היו באותו הנס ומעתה מדלקת אף להוציא את האחרים כדין כל המחוייב בדבר וקצת מפרשים כתבו דוקא לעצמה ואין זה כלום ויש מתירין בקטן אם הגיע לחינוך הואיל ומצותה מדברי סופרים וכן חתמוה חכמי פורווינצא בחבוריהם ואין הדברים נראים:

24.  חידושי הריטב"א מסכת שבת דף כג עמוד א

אשה ודאי מדליקה. פירוש אפילו להוציא לאחרים חובה, כיון שהיא מחוייבת בדבר כדאמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה, ואין הדין כן במקרא מגילה, כי אע"פ שחייבות במקרא מגילה אינן מוציאות לאחרים כדכתיבנא התם בס"ד.

שאף הן היו באותו הנס. פרש"י ז"ל דעל ידי אשה נעשה הנס, וליתא דא"כ לא הוה ליה למימר האי לישנא דמשמע שהן טפלות, אלא כך פירושו שאף הן היו באותו הנס כי עליהן גם כן היתה הגזרה, וכן מוכח בירושלמי (מגילה פ"ב ה"ה) שאמרו שאף הם היו בספק.

25.  בית הבחירה למאירי מסכת מגילה דף ד עמוד א

 נשים חייבות בנר חנוכה שאף הם היו באותו הנס שעל ידי אשה נעשה כמו שנתפרש במעשה של יהודית

26.  ראב"ן שבת סימן שמ (רב אליעזר בן נתן)

וכמו שהאשה מדלקת הנר בערב שבת כדתנן [ל"א ב] על שלש עבירות נשים מתות וכו' על שאין זהירות בנידה ובחלה ובהדלקת הנר, כן אשה מדלקת נר חנוכה אם אין בעלה בבית כדאמר בפ' במה מדליקין אשה וודאי מדלקה דאמר ריב"ל כל נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס. ומיהו כי איכא בעלה איהו קדים דאיהו נמי מחייב, והאי דלא מדלקי גברי בערב שבת משום דאמר מר היא כבתה נרו של עולם והוא אדם שנענש היתה על ידה לפיכך תדליק נר של שבת. וחרש שוטה וקטן אין מדליקין נר של חנוכה מפני שאין מחויבין בדבר. ובערב שבת מדליקין של חנוכה תחילה והדר שבת דאי מדליק של שבת הא קיבל שבת ואסור להדליק של חנוכה.

27.  ספר כלבו סימן מד

ונשים חייבות בנ"ח שאף הן היו באותו הנס, פירוש שהאויבים באו לאבד הכל אנשים ונשים וטף, ויש מפרשים שעל ידי אשה אירע להם הנס הגדול ההוא ושמה יהודית כמו שמפורש באגדה בת היתה ליוחנן כהן גדול והיתה יפת תואר מאד ואמר המלך יון שתשכב עמו והאכילתו תבשיל של גבינה כדי שיצמא וישתה לרוב וישתכר וישכב וירדם ויהי לה כן וישכב וירדם ותקח חרבו וחתכה ראשו ותביאהו לירושלים וכראות החיל כי מת גבורם וינוסו, ועל כן נהגו לעשות תבשיל של גבינה בחנוכה,

28.  רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד הלכה יד

היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה או נר ביתו וקדוש היום נר ביתו קודם משום שלום ביתו שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו, גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם שנאמר +משלי ג'+ דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום.

29.  אוצר המדרשים (אייזנשטיין) חנוכה עמוד 189

כיון שראו יונים שאין ישראל מרגישין בגזירותיהם עמדו וגזרו עליהם גזירה מרה ועכורה, שלא תכנס כלה בלילה הראשון מחופתה אלא אצל ההגמון שבמקום ההוא. כיון ששמעו ישראל כך רפו ידיהם ותשש כחם ונמנעו מלארס, והיו בנות ישראל בוגרות ומזקינות כשהן בתולות, ונתקיים עליהם בתולותיה נוגות והיא מר לה (איכה א'), והיו יונים מתעללות בבתולות ישראל, ונהגו בדבר הזה שלש שנים ושמונה חדשים, עד שבא מעשה של בת מתתיהו כהן גדול שנשאת לבן חשמונאי ואלעזר היה שמו, כיון שהגיע יום שמחתה הושיבוה באפריון, וכשהגיע זמן הסעודה נתקבצו כל גדולי ישראל לכבוד מתתיהו ובן חשמונאי שלא היו באותו הדור גדולים מהם, וכשישבו לסעוד עמדה חנה בת מתתיהו מעל אפריון וספקה כפיה זו על זו וקרעה פורפירון שלה ועמדה לפני כל ישראל כשהיא מגולה ולפני אביה ואמה וחותנה. כיון שראו אחיה כך נתביישו ונתנו פניהם בקרקע וקרעו בגדיהם, ועמדו עליה להרגה, אמרה להם שמעוני אחיי ודודיי, ומה אם בשביל שעמדתי לפני צדיקים ערומה בלי שום עבירה הרי אתם מתקנאים בי, ואין אתם מתקנאים למסרני ביד ערל להתעולל בי! הלא יש לכם ללמוד משמעון ולוי אחי דינה שלא היו אלא שנים וקנאו לאחותם והרגו כרך כשכם ומסרו נפשם על ייחוד של מקום ועזרם ה' ולא הכלימם, ואתם חמשה אחים יהודה יוחנן יונתן שמעון ואלעזר, ופרחי כהונה יותר ממאתים בחור, שימו בטחונכם על המקום והוא יעזור אתכם שנאמר כי אין מעצור לה' להושיע וגו' (ש"א =שמואל א'= י"ד). ופתחה פיה בבכיה ואמרה רבש"ע אם לא תחוס עלינו חוס על קדושת שמך הגדול שנקרא עלינו ונקום היום נקמתנו. באותה שעה נתקנאו אחיה ואמרו בואו ונטול עצה מה נעשה, נטלו עצה זה מזה ואמרו בואו ונקח אחותינו ונוליכנה אצל המלך הגדול ונאמר לו אחותנו בת כהן גדול ואין בכל ישראל גדול מאבינו, וראינו שלא תלין אחותינו עם ההגמון, אלא עם המלך שהוא גדול כמותינו, ונכנסנו עליו ונהרגהו ונצא, ונתחיל אח"כ בעבדיו ובשריו, והשם יעזרנו וישגבנו, נטלו עצה וכו' ועשה להם הקב"ה תשועה גדולה, ושמעו בת קול מבית קדש הקדשים: כל ישראל נצחו טליא באנטוכיא, כן יעשה המקום ישועה בימינו אלה.