Nittel Eve

ניטל

הרב ארי דוד קאהן                                                                                        Rabbi Ari Kahn                                            מת"ן ט'ז טבת התשע"א                                                                            Adk1010@gmail.com                                                               http://Rabbiarikahn.com                                                      http://arikahn.blogspot.com

1.     תרומת הדשן חלק א (שו"ת) סימן קצה

שאלה: בכמה עיירות נוהגים היהודים לשלוח דורונות לכומרים ולשלטונים ביום שמיני לניתל כשמתחדשין להם השנה,  יש חשש זהירות בדבר או לאו? 

תשובה: יראה דיש ליזהר בזה שלא ישלחו ממש באותו יום אלא יום קודם או אחריו. ...

2.     שו"ת חתם סופר קובץ תשובות סימן לא ד"ה +/מהמפתחות/ אגרות

כ"ח טבת תקנ"ז לפ"ק, וראה במלואים לסימן הבא.+ בעה"י.  על דבר אשר נשאלתי מאת מעלתו הרמה מה ענין מנהג איסור תלמוד תורה בליל חגם, לא שמעתי טעם מקובל בזה. גם מה   ששמעתי  מאמ"ו נ"י  לא   נהירא , הגם כי יש סייעתא לזה ממנהג העולם שאוסרים גם תשמיש וסוגרים שערי טבילה, ולדעתי  מנהג שטות הוא ויש למחות ביד הנוהגים כן +/מילואים/ דלא כמש"כ האחרונים, ביניהם בס' טהרת ישראל (על ה' נדה) סי'  קצ"ז סעיף ב' סק"ג, דאם אירע הטבילה בליל ניט"ל לא תזדקק לבעלה באותו לילה, עיי"ש, ולא כן דעת מרן בזה כמבואר  לפנינו+ דאלו לטעם אמ"ו נ"י קשה מה חילוק בין קודם חצות לילה לאחריה שנוהגין היתר אחר חצות, והיכן מצינו דפלגי  רבנן בתקנתא דידהו בין פלגא דליליא לפלגא, ועיין גמ' פסחים ב' ע"ב. 

אבל הנראה לי, אפשר נהגו קדמונינו כן משום שלא ליתן מקום לבע"ד לחלוק ולשטן לקטרג, בהיות באותה הלילה כל העמים נועדים בבית אלהיהם מחצות ואילך כידוע, ועם ה' אלו ישנים על מטותיהם, אפילו לומדי תורה רובם ככולם נעורים תחילת הלילה וישנים אחר חצות, ולא רצו לגזור שיהיו כל ישראל עומדים השכם מחצות ואילך באותה הלילה כאלו אנו נגררים אחר חוקותיהם, וגדולה מזה נהגו לאכול באשמורת ערב ראש השנה שלא יחקו את המינים [שו"ע או"ח סי' תקפ"א ס"ב], מכ"ש שאין לגזור נדידות השינה בעת ההיא, ע"כ בהשכל מנעו הלימוד קודם חצות לגמרי, וממילא כל תלמיד חכם ישן תחילת הלילה ויקום אחר חצות, ומכ"ש בעלי משא ומתן הקובעים עתים לתורה בכל יום מסתמא בתחילת הלילה ואותה הלילה נמנעים מפני המנהג, ע"כ יעמדו אחר חצות לשלם חובתם דבר יום ביומו, וממילא יהיו כמה וכמה עוסקים בעבודת ה' אלו מפה ואלו מפה וחמת המלך שככה, וטעם זה הגון בעיני. ולק"מ היכן מצינו יום שמקצתו אסור ומקצתו מותר, כיון שהסברא נכנוה /נכונה/ כמו שכתבו תוס' פסחים שם /ב' ע"ב/ ד"ה היכן מצינו יום. ולדברי אמ"ו נ"י קשה עוד, דהוה להו להתיר פרק ואלו מגלחין וכדומה דברים המותרים בימי אבל, ע"כ המחוור מה שכתבתי.

ומתוך הדברים אתה למד שיש לגעור בהקובעים מושב לצים שמחים לאיד. וה' ישמחנו כימי עניתנו משה"ק סופר מפפד"מ

3.     ספר שם משמואל פרשת מקץ - חנוכה - ליל ו' ליל ו':

כשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל. נראה שרומז לנפשות, היינו שבגזירתם תבעל לטפסר תחילה הטילו זוהמא בישראל. ובשביל זה עצמו, היינו שהיו פרוצות המתרצות כבש"ס ריש כתובות, הי' להם כח להכנס להיכל ולטמא כל השמנים בפועל, וברוחניות בנפשות ישראל. ואותה הזוהמא היתה בישראל כזוהמא בתוך הקלחת שמחמת רתיחת הקלחת נדחית הזוהמא אל שפתה עד שמסתלקת. וכן מחמת קדושת חכמי המשנה שהתגברו אז ואורייתא היא דמרתחא בהו, דחו את הזוהמא מכלל ישראל, ויצא מכלל ישראל אותו האיש הידוע, אחר איזה דורות. וע"כ זמן לידתו הוא תמיד בזמן מפלת היונים, שזה הי' גמר מפלתם שנדחו מכלל ישראל לגמרי. והמנהג שמתבטלין אז מת"ת, לרמז על הפסקת חיבורו לישראל באמצעות התורה, שהרי הי' תלמיד ר' יהושע בן פרחיה, ועי"ז נדחה לגמרי מכלל ישראל. ויש לפרש הא דאיתא (גיטין נ"ז.) שנידון בצואה רותחת, כי צואת האדם מסרחת ביותר, וכאמרם ז"ל (סוכה מ"ב ע"ב) על הפסוק יוסיף דעת יוסף מכאוב, ובאשר הוא הי' פסולת היונים שהיו פילוסופים והשתמשו במושכלות והי' להם בזה מעלה על המלכיות הקודמות, שהיו חומרים ביותר, היתה פסולת זו הנשארת מן הזוהמא שלהם כענין פסולת הנדחית מאדם בעל דעת שמסריח ביותר, ע"כ לעומת מהותו הי' עונשו צואה רותחת שמסרחת ביותר. ומ"מ גם זה לו לטובה, שמצא מין את מינו, וברבות הזמן תהי' נמשכת כל הפסולת אחר הצואה הרותחת, ומעט טוב שהי' בו שמ"מ הי' מזרע ישראל יהי' לו תיקון כמ"ש הרמ"ע במאמר חקור דין:

4.     הערות על שו"ת מפענח נעלמים סימן ד

סד. ענין ניטל כבר מוזכר בספר נצחון שנתחבר ע"י מוה"ר יום טוב ליפא מילהויזען שהיה בזמנו של המהרי"ל בפרשת בראשית עה"פ נעשה אדם, ונמצא גם בהגהות מנהגים ר"א טירנא אות י"ד שכתב שם שנהגו לומר עלינו בקול רם בליל ניטל, (כוונתו להמילים שהם משתחוים להבל וריק וכו'), אף שלא נהגו כן כל השנה מפני הסכנה, ונזכר גם בספר מקור חיים לבעל החוות יאיר או"ח סי' קנ"ה א' שכתב מנהג ביטול הלימוד בליל חוגה פלוני, ועי' גם ברמ"א יו"ד ס"ס קמ"ח בשם התרומת הדשן סי' קצ"ה שנזכר שם ניטל. ועיין סוף מגילת תענית שכתוב על ט' טבת יום תענית, לא נודע טעמו עיין שם, ובסליחות כתוב שהוא יום מיתת עזרא הסופר, ובספר תוספות חדשים מובא שהכוונה ליום ניתל רק מפני הסכנה העלימו טעמו.

והנה כמה טעמים נאמרו במניעת והעדר הלימוד בניטל ונפרטם חדא חדא ברגל ישרה למרן מוהרצ"א מדינוב (ערך י' בסופו) כתב דטעמא הויא משום התגברות הקליפות, וז"ל באמצע דבריו, והנה האיש הנ"ל נרמז בתורה ו'נוקב ש'ם י'י בר"ת וכשתצטרף חשבון יש"ו לחשבון קליפתו ער"ב בגימ' ש"ר פ"ח שכתבו הקדמונים שהוא שם הכלבים וכו' וכבר שמענו ממגידי אמת שאירע מעשיות כמה פעמים בליל נטילתו ועקירתו מן העולם, שמנהג כל ישראל שלא ללמוד תורה, ואירע לאנשים שלמדו, שבא כלב לבתיהם, והמשכילים יבינו שורשו ומנהג ישראל תורה עכדה"ק, ויש לזה סמוכין מהא דאיתא בספר קרניים פ"ג ובדן ידין שם למהר"ש מאוסטרופולא דיש בחינת קלי' הנקראת טבת וכו' דדינין מתערין מינה, ובה נדבקין תתקמ"ד מיני חיצונים הנקרא כלבים וכו', ויש בזה סודות נפלאים וסכנה הוא לגלותם וכו', והרי ידוע דלהרבה שיטות הויא זו ליל התקופה ואכמ"ל, ועכ"פ נופל הוא בחודש טבת.

ומרן החת"ס (קובץ תשובות סי' ל"א ואגרות סופרים ב', ועי' קובץ מכתבים מגדולי הגר ד'), כתב בשם רבו החסיד שבכהונה ר"נ אדלער דהטעם הוא משום אבילות, וכתב החת"ס עלה דהגם דיש סייעתא לזה ממנהג העולם שסוגרים שערי טבילה (ועי לקמן בהערה הבא), אבל הקשה על זה כמה קושיות עיין שם והעיקר קשה דלפי זה מאי חילוק יש בין קודם חצות לאחריו, וכתב החת"ס וז"ל: אפשר נהגו קדמונינו כן משום שלא ליתן מקום לבע"ד לחלוק ולשטן לקטרג, בהיות באותה הלילה כל העמים נועדים בבית אלהיהם מחצות ואילך כידוע, ועם ה' אלו ישנים על מטותיהם, אפילו לומדי תורה רובם ככולם הניעורים תחילת הלילה וישנים אחר חצות, ולא רצו לגזור שיהיו כל ישראל עומדים השכם מחצות ואילך באותה לילה כאילו נגררים אחר חקותיהם, וגדולה מזה נהגו לאכול באשמורת ערב ראש השנה שלא יחקו את המינים, מכל שכן שאין לגזור נדידות שינה בעת ההיא, ע"כ בהשכל מנעו הלימוד קודם חצות לגמרי, וממילא כל תלמיד חכם ישן תחילת הלילה ויקום אחר חצות וכו' וממילא יהיו כמה וכמה עוסקים בעבודת ה' אלו מפה ואלו מפה וחמת המלך שככה, וסיים וטעם זה הגון בעיני. וכל הנ"ל היא שלא כדברי רבינו.

ומ"מ כדברי רבינו מצינו מבואר ומפורש בספר טעמי המנהגים ליקוטים אות י"ט בשם ליקוטי הפרדס וז"ל, טעם למנהג שנמנעים מללמוד בליל שחל תקופת טבת, לפי שבימים הראשונים היו צוררי ישראל אורבים עליהם ומכים אותם בלילה ההיא, אנה שמצאו אותם בחוץ או ברחוב, מכות אכזריות, ולפעמים עד שמתו תחת ידם, שההמון חשבו זאת למצוה. ולכן גזרו גדולי הדור על המלמדים ועל התלמידים ועל בני הישיבות שיכבדו וישבו בבתיהם בלילה הזה, ולא ישוטטו בחוצות עכ"ל.

R. Chanoch Henoch ben R. Yosef David Teitelbaum was born in 1884 in Galicia. He headed the rabbinic court in Sassov, and towards the end of his life served as the rabbi of Kritzki in the Ukraine. R. Chanoch Henoch authored many works, only some of which have been published; these include Ir Chanoch, a commentary on the Torah. He died in Satmar in 1943.

5.     שו"ת יביע אומר חלק ז - יורה דעה סימן כ

נשאלתי האם יש ממש בדברי האומרים שאין ללמוד תורה בליל חג המולד שחוגגים בו הנוצרים ללידת אותו האיש?

א) לפע"ד אין ממש בדברי האומרים כן, ואין לדבריהם כל יסוד כלל. ומעולם לא נמנעו רבותינו, וגם אנו בעקבותיהם, מללמוד תורה בלילה ההוא וכמו שרגילים בכל הלילות שבשנה, דלא אברי ליליא אלא לגירסא (ע' עירובין סה א). וע' במנחות (צט ב), שאל בן דמה, בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל, כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו ללמוד חכמת יונית, קרא עליו את המקרא הזה, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית. נמצא שאין רגע בעולם שיהיה אדם פטור בו מדברי תורה. ובירושלמי (סוף ברכות) אמר ר' שמעון בן לקיש, מצאתי במגילת סתרים יום תעזבני יומים אעזבך. ובמשנה (פ"ד דאבות מ"י), אם בטלת מן התורה יש לך הרבה בטלים כנגדך. ויש הרבה כהנה וכהנה בדברי חז"ל. ואמנם שוב ראיתי בספר טעמי המנהגים ומקורי הדינים (עמוד תק) שהביא בשם ליקוטי הפרדס, שהטעם שבמקום ההוא נמנעים מללמוד באותו לילה, לפי שהיו צוררי היהודים אורבים להם, וכל יהודי העובר ברחוב היו מכים אותו מכות רצח באכזריות רבה, ולפעמים מתו תחת ידם, ולכן גזרו גדולי הדור על המלמדים ועל התלמידים ועל בני הישיבות שיכבדו וישבו בביתם בלילה ההוא, ולא ישוטטו בחוצות פן יבאו לידי סכנה. ע"כ. ונראה שמכאן יצא להם הטעות שאין ללמוד בלילה ההוא, ובאמת שגם אז לא נאסר לפ"ז ללמוד בביתם, אלא רק שלא לצאת החוצה לבית המדרש, מפחד הרשעים הצוררים. וכיום תלי"ת אין פרץ ואין צוחה ברחובותינו, ולא שייך כלל הטעם הנ"ל. ולא אכחד כי שם הביא עוד טעם בשם רגל ישרה מהרב הצדיק מדינוב זצ"ל, שהוא מפני שנהרג בו יש"ו שהוא קליפת עורב, ושאמרו מגידי אמת שאירע כמה פעמים שלמדו בלילה הזה ובא כלב לבתיהם, ושמנהג ישראל תורה הוא. והוסיף בהערה שם שגם הגאון ר' יהונתן אייבשיץ אמר על זה שמנהג ישראל תורה הוא. ע"ש. אולם אין המנהג כן במקומותינו, וגם בלילה ההוא לומדים כאשר היתה באמנה אתם בלילות של כל השנה. וראיתי בקובץ יגדיל תורה (ירושלים תשל"ט סי' קי עמוד קמז) בתשובת האדמו"ר מליבאוויטש נר"ו שכ', נוהגים שלא ללמוד תורה בליל המולד של אותו האיש, ונקבע הלילה על פי הלוח של הנוצרים, והטעם כדי שלא להמשיך חיות דקדושה באותו האיש ובהולכים בשיטתו עתה, ולכן אצל ישראל הדרים במדינות הישמעאלים אין מנהג זה כלל. וכיון שלענין ביטול תורה חידוש הוא, אין לך בו אלא חידושו, ולכן אין לבטל אלא לילה אחד, וגם בלילה ההוא אין נוהגים כן אלא עד חצות. עכת"ד. והן עתה ראיתי בקובץ שו"ת חתם סופר (ירושלים תשל"ג סימן לא) שנשאל אודות מנהג מניעת תלמוד תורה בליל אידם, והשיב, לא שמעתי טעם מקובל בזה, אף שלכאורה יש סיוע לזה ממנהג העולם שאוסרים גם תשמיש בלילה ההוא, והבלנים סוגרים שערי טבילה, אך לדעתי מנהג שטות הוא, ויש למחות ביד הנוהגים כן. ומכל מקום הנראה לי בזה, כי בהיות שבאותו לילה כל העמים נועדים יחדיו בכניסיות שלהם משעת חצות הלילה ואילך, ואילו לומדי התורה רובם ככולם נעורים בתחלת הלילה ללמוד תורה, וישנים אחר חצות, ובכדי שלא יהיה מקום לשטן לקטרג, על כן נהגו קדמונינו למנוע הלימוד קודם חצות לגמרי, וממילא כל התלמידי חכמים הולכים לישון קודם חצות לילה, ויקומו ללמוד תורה אחר חצות, וכן בעלי בתים שקובעים עתים לתורה בכל לילה, בליל אידם נמנעים מללמוד קודם חצות מפני המנהג, ויקומו אחר חצות להשלים חוק לימודם דבר יום ביומו. וממילא יהיו כמה וכמה מישראל קדושים שעוסקים בתורת ה' ובעבודתו, וחמת המלך שככה. ע"כ. הנה הגאון נדחק למצוא טעם, למנהגם בארצות אשכנז וגלילותיהן, אבל בכל ארצות המזרח לא ישמע ולא יפקד ולא יזכר מנהג זה כלל, ובכל הישיבות והכוללים של האברכים שלנו לומדים תורה אף בליל אידם כרגיל בכל לילות השנה, תמידים כסדרם, מבלי לחוש כלל לסברא הנ"ל, ופוק חזי מאי עמא דבר.

ב) ומיהו מ"ש החתם סופר הנ"ל שלומדי התורה רובם ככולם נעורים בתחלת הלילה ולומדים, ואח"כ הולכים לישון אחר חצות, הנה בימי חרפי ראיתי שרוב לומדי התורה רבנן קשישאי לקדושים אשר בארץ המה, היו נוהגים לישון בתחלת הלילה, ולקום בנקודת חצות, ולומדים עד אור הבוקר, וכן נהגו גדולי עולם וכמ"ש בזוה"ק פרשת אמור (דף צ ע"א) ובכמה דוכתי, וכן בברכות (ס סע"ב) במעשה של ר' עקיבא שלקח עמו תרנגול להקיצו משנתו. ע"ש. וע"ע בספר פרי עץ חיים (שער יז פרק ב). ע"ש. אבל אנו בעניותינו הורגלנו ללמוד בתחלת הלילה והולכים לישון אחר חצות, על פי מה שאמרו ביומא (כב א) שאני מיגנא ממיקם, ופירש רש"י, נוח לו לאדם לנדד שינה מעיניו ולא ילך לישון אלא עד סוף הלילה, מלהיות ישן ועומד ממטתו בהשכמה. ע"ש. וע' בברכות (יד א) כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן אין מבשרים אותו בשורות רעות שנא' ושבע ילין בל יפקד רע. וע"ע ביומא (עז א) שוא לכם משכימי קום וכו' כן יתן לידידו שנא, א"ר יצחק אלו נשותיהם של תלמידי חכמים המנדדות שינה מעיניהן בעוה"ז וזוכות לעוה"ב. ע"ש. משמע שהיו ג"כ לומדים בבית המדרש בתחלת הלילה, ונשותיהם מחכות להם עד שיבואו מבית המדרש. וכההיא דברכות (יז א) ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן. ע"ש. וע' במגן אברהם ובברכי יוסף ובארצות החיים (סי' א). והגאון יעב"ץ בסידורו כתב, שעל הרוב זמן שכיבה שלנו לאחר חצות הלילה. ע"ש. וראיתי בשו"ת ערוגת הבושם (חאו"ח סי' א) שנשאל בזה, והשיב שמדברי חז"ל נראה כי מה שהפליגו בשבח העוסק בתורה בלילה, היינו על שעות אשמורת הבוקר, וכמו שאמרו (בסוף פ"ד דתמיד לב ב) כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו, שנא' קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני ה'. [וכן בשיר השירים רבה (פרשה ה' סי' יא) ר' יוחנן ור"ש בן לקיש אומרים, אין רנה של תורה אלא בלילה, שנא' קומי רוני בלילה, ונאמר ותקם בעוד לילה. וכ"ה בילקוט (סוף משלי) על הפסוק ותקם בעוד לילה]. וכ"כ בספר ראשית חכמה (שער הקדושה פרק ז) מדברי הזוהר בכמה מקומות. אולם כאשר שמענו כן ראינו חסידים ואנשי מעשה שעיקר עסק תורתם היה בחצי הלילה הראשון, וכמו שאמרו ביומא (כב א) שאני מיגנא ממיקם וכו'. ע"ש. וע"ע בשו"ת חלק לוי (חאו"ח סי' א) מ"ש בזה. ע"ש. ונהרא נהרא ופשטיה, ורחמנא לבא בעי. והשי"ת לא ימנע טוב להולכים בתמים.

6.     שו"ע אורח חיים סימן תקפ

...בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והיה חשך בעולם שלש' ימים בט' בו לא נודע איזו היא הצרה שאירע בו. בה' בשבט מתו הזקנים שהיו בימי יהושע. בכ"ג בו נתקבצו כל ישראל על שבט בנימין על ענין פלגש בגבעה. בז' באדר מת משה רבינו ע"ה. בט' בו נחלקו בית שמאי ובית הלל:

7.     משנה ברורה סימן תקפ

(יג) לא נודע - ובסליחות שלנו איתא שמת עזרא הסופר: מ"א, ט"ז

1066 ט טבת ר יוסף בן שמואל הנגיד נהרג

1122 אברהם בן חייה נולד ישו ט טבת

 

8.     סדר רב עמרם גאון סדר תענית ד"ה ואלו ימים

בשמונה בטבת נכתבה התורה בימי תלמי המלך יונית והחשך בא לעולם שלשה ימים.

בתשעה בו לא כתבו רבותינו על מה הוא.

בעשרה בו סמך מלך בבל על ירושלים להחריבה +יחזקאל כ"ד א' - ב'+.

9.     ראבי"ה ח"ג - הלכות תענית (תתמד - תתצא) סימן תתפט

 בשמנה בטבת נכתבה תורה יוונית בימי תלמי המלך ובא חושך לעולם שלשה ימים. בתשעה בו לא כתבו רבותינו על מה. בעשרה בו סמך מלך בבל על ירושלים והחריבה.

10.  טור אורח חיים סימן תקפ

 בח' בטבת היה מעשה דתלמי המלך בט' בו לא כתבו רבותינו על מה הוא בי' בו סמך מלך בבל על ירושלים להחריבה 

11.  רמא ע' מגילת אסתר ב:טז אסתר נלקחה בטבת

12.  הגהות מיימוניות הלכות עבודה זרה פרק ט הלכה א

 [ב] כשמואל דאמר בגולה אין אסור אלא יום אידם העיקרי בלבד ובפרשב"ם בשם רש"י דהיינו דווקא ניתל וקצח שהם בשביל התלוי עצמו אבל שאר אידיהם אין תופשין בהם ממשות...

13.  מחזור ויטרי הלכות שחיטה מספר התרומה (עמ' 782-755) סימן פ ד"ה לפני אידיהן

לפני אידיהן של גוים שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהן, מקח וממכר להלוותם, וללוות מהן, לפורעם, ולפרוע מהן,  ואמר שמואל בגולה אינו אסור אלא יום אחד. ופי' רבינו שמואל בשם רבינו שלמה דווקא  ניתל  וקצח שהן בשביל התלוי,  ואפי' אותם יש להתיר משום איבה, או משום דקים ליה בגויה דלא אזיל ומודה, או משום שהוא כמחניף לו, ואין כאן משום  לפני עור, אע"פ שנודר תקרובת לגלח ממעות אילו, דאינו נותן לגלח כל כך שלא היה מוצא בטוב אפי' לא מלוה לו  (לישראל) [ישראל] המעות האילו. ועוד מקח וממכר או' רבינו יעקב דאינו אסור אלא במידי דתקרובתו: