Talmudic sources on Yeshu

יש"ו הנוצרי

Talmudic sources on Jesus

1.   תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מג עמוד א

מכאן ועד סוף הקטע השלמה של השמטת הצנזורה/ והתניא: בערב הפסח תלאוהו לישו הנוצרי, והכרוז יוצא לפניו ארבעים יום: ישו הנוצרי יוצא ליסקל על שכישף והסית והדיח את ישראל, כל מי שיודע לו זכות יבוא וילמד עליו. ולא מצאו לו זכות ותלאוהו בערב הפסח. - אמר עולא: ותסברא, ישו הנוצרי בר הפוכי זכות הוא? מסית הוא, ורחמנא אמר לא תחמל ולא תכסה עליו! אלא שאני ישו דקרוב למלכות הוה. תנו רבנן: חמשה תלמידים היו לו לישו הנוצרי, מתאי, נקאי נצר ובוני ותודה. אתיוה למתי, אמר להו: מתי יהרג? הכתיב מתי אבוא ואראה פני אלהים! - אמרו לו: אין, מתי יהרג דכתיב מתי ימות ואבד שמו. אתיוה לנקאי, אמר להו: נקאי יהרג? הכתיב ונקי וצדיק אל תהרג! - אמרו לו: אין, נקאי יהרג, דכתיב במסתרים יהרג נקי. אתיוה לנצר, אמר: נצר יהרג? הכתיב ונצר משרשיו יפרה! - אמרו לו: אין, נצר יהרג, דכתיב ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב. אתיוה לבוני, אמר: בוני יהרג? הכתיב בני בכרי ישראל! - אמרו לו: אין, בוני יהרג, דכתיב הנה אנכי הורג את בנך בכרך. אתיוה לתודה, אמר: תודה יהרג? הכתיב מזמור לתודה! - אמרו לו: אין, תודה יהרג, דכתיב זבח תודה יכבדנני.

Sanhedrin 43a

AND A HERALD PRECEDES HIM etc. This implies, only immediately before [the execution], but not previous thereto.33 [In contradiction to this] it was taught: On the eve of the Passover Yeshu34 was hanged. For forty days before the execution took place, a herald went forth and cried, ‘He is going forth to be stoned because he has practiced sorcery and enticed Israel to apostasy. Any one who can say anything in his favor, let him come forward and plead on his behalf.’ But since nothing was brought forward in his favor he was hanged on the eve of the Passover!35 — ‘Ulla retorted: Do you suppose that he was one for whom a defense could be made? Was he not a Mesith [enticer], concerning whom Scripture says, Neither shall you spare, neither shall you conceal him?36 With Yeshu however it was different, for he was connected with the government [or royalty, i.e., influential].

Our Rabbis taught: Yeshu had five disciples, Matthai, Nakai, Nezer, Buni and Todah. When Matthai was brought [before the court] he said to them [the judges], Shall Matthai be executed? Is it not written, Matthai [when] shall I come and appear before God?37 Thereupon they retorted; Yes, Matthai shall be executed, since it is written, When Matthai [when] shall [he] die and his name perish.38 When Nakai was brought in he said to them; Shall Nakai be executed? It is not written, Naki [the innocent] and the righteous slay you not?39 Yes, was the answer, Nakai shall be executed, since it is written, in secret places does Naki,40 [the innocent] slay.41 When Nezer was brought in, he said; Shall Nezer be executed? Is it not written, And Nezer [a twig] shall grow forth out of his roots.42 Yes, they said, Nezer shall be executed, since it is written, But you art cast forth away from thy grave like Nezer [an abhorred offshoot].43 When Buni was brought in, he said: Shall Buni be executed? Is it not written, Beni [my son], my first born?44 Yes, they said, Buni shall be executed, since it is written, Behold I will slay Bine-ka [thy son] thy first born.45 And when Todah was brought in, he said to them; Shall Todah be executed? Is it not written, A psalm for Todah [thanksgiving]?46 Yes, they answered, Todah shall be executed, since it is written, Whoso offereth the sacrifice of Todah [thanksgiving] honored me.47

____________________

 (33) E.g., not forty days before. The two passages that follow have been expunged in all censored editions. [As to the historical value to be attached to them, v. Klausner, Jesus. p. 27ff.]

 (47) Ibid. L, 23. [‘We can only regard this fencing with texts as a jeu d'esprit occasioned no doubt by some ‘actual event’, Herford, op. cit. p. 93. Cf. also Klausner, op. cit. p. 28ff]

2.   תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קז עמוד ב

יהושע בן פרחיה מאי היא? כדקטלינהו ינאי מלכא לרבנן אזל יהושע בן פרחיה וישו לאלכסנדריא של מצרים. כי הוה שלמא שלח ליה שמעון בן שטח: מיני ירושלים עיר הקדש ליכי אלכסנדריה של מצרים: אחותי, בעלי שרוי בתוכך ואנכי יושבת שוממה. קם אתא ואתרמי ליה ההוא אושפיזא, עבדו ליה יקרא טובא. אמר: כמה יפה אכסניא זו. אמר ליה: רבי, עיניה טרוטות. אמר ליה: רשע! בכך אתה עוסק? אפיק ארבע מאה שיפורי ושמתיה. אתא לקמיה כמה זימנין, אמר ליה: קבלן! - לא הוי קא משגח ביה. יומא חד הוה קא קרי קריאת שמע, אתא לקמיה. סבר לקבולי, אחוי ליה בידיה. הוא סבר: מידחא דחי לי. אזל זקף לבינתא והשתחוה לה. אמר ליה: הדר בך! - אמר ליה: כך מקובלני ממך: כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. ואמר מר: ישו כישף והסית והדיח את ישראל /מתחלת הקטע עד כאן, השלמה של השמטת הצנזורה/.

Sanhedrin 107b

In the uncensored editions there follows here, ‘and not like R. Joshua b. Perahjah, who repulsed Jesus (the Nazarene) with both hands. Gehazi, as it etc.’

3.   תלמוד בבלי מסכת שבת דף קד עמוד ב

המסרט על בשרו. תניא, אמר להן רבי אליעזר לחכמים: והלא בן סטדא הוציא כשפים ממצרים בסריטה שעל בשרו! אמרו לו: שוטה היה, ואין מביאין ראיה מן השוטים. /מכאן, קטע שהושמט מפני הצנזורה/ בן סטדא? בן פנדירא הוא! - אמר רב חסדא: בעל - סטדא, בועל - פנדירא. - בעל פפוס בן יהודה הוא! - אלא, אמו סטדא. - אמו מרים מגדלא שער נשיא הואי! - אלא, כדאמרי בפומבדיתא סטת דא מבעלה.

Shabbat 104

HE WHO SCRATCHES A MARK ON HIS FLESH, [etc.] It was taught. R. Eliezer said to the Sages: But did not Ben Stada bring forth witchcraft from Egypt by means of scratches18 [in the form of charms] upon his flesh?19 He was a fool, answered they. and proof cannot be adduced from fools.20

Which proves that scratches are important. and so one should be liable therefore. In the uncensored text this passage follows: Was he then the son of Stada: surely he was the son of Pandira?-Said R. Hisda: The husband was Stada, the paramour was Pandira. But the husband was Pappos b. Judah? — His mother was Stada. But his mother was Miriam the hairdresser? — It is as we say in Pumbeditha: This one has been unfaithful to (lit., ‘turned away from’ — satath da) her husband. — On the identity of Ben Stada v. Sanh., Sonc. ed., p. 456, n. 5.

4.   תוספות מסכת שבת דף קד עמוד ב

בן סטדא - אור"ת דהא בן סטדא דאמרינן הכא דהוה בימי פפוס בן יהודה דהוה בימי רבי עקיבא כדמוכח בפרק בתרא דברכות (דף סא:).

5.   תלמוד ירושלמי מסכת שבת פרק יד דף יד עמוד ד /ה"ד

מעשה בר' אלעזר בן דמה שנשכו נחש ובא יעקב איש כפר סמא משם של ישו פנדירא לרפותו ולא הניח לו רבי ישמעאל אמר לו אני מביא ראייה שירפאני לא הספיק להביא ראייה עד שמת בן דמה אמר לו ר' ישמעאל אשריך בן דמה שיצאת בשלום מן העולם ולא פרצתה גדירן של חכמים דכתיב ופורץ גדר ישכנו נחש ולא נחש נשכו אלא שלא ישכנו נחש לעתיד לבוא ומה

6.   תוספתא מסכת סנהדרין (צוקרמאנדל) פרק י הלכה יא

כל חייבי מיתות שבתורה אין ממיתין עליהן חוץ מן המסית כיצד מוסרין לו שני תלמידי חכמים בבית הפנימי והוא יושב בבית החיצון ומדליקין לו את הנר כדי שיהו רואין אותו ושומעין את קולו וכן עשו לבן סטדא בלוד נימנו עליו שני תלמידי חכמים וסקלוהו

7.   תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף סז עמוד א

כיצד עושין לו? מדליקין לו את הנר בבית הפנימי, ומושיבין לו עדים בבית החיצון, כדי שיהו הן רואין אותו ושומעין את קולו, והוא אינו רואה אותן. והלה אומר לו: אמור מה שאמרת לי ביחוד! והוא אומר לו. והלה אומר לו: היאך נניח את אלהינו שבשמים ונעבוד עבודה זרה? אם חוזר בו - מוטב. ואם אמר כך היא חובתנו וכך יפה לנו - העדים ששומעין מבחוץ מביאין אותו לבית דין, וסוקלין אותו. וכן עשו לבן סטדא בלוד, ותלאוהו בערב הפסח. - בן סטדא? בן פנדירא הוא! - אמר רב חסדא: בעל - סטדא, בועל - פנדירא. - בעל פפוס בן יהודה הוא! - אלא: אמו סטדא. - אמו מרים מגדלא נשיא הואי! - כדאמרי בפומבדיתא: סטת דא מבעלה.

Sanhedrin 67a

(12) In the uncensored editions of the Talmud there follows this important passage (supplied from D.S. on the authority of the Munich and Oxford Mss. and the older editions) ‘And this they did to Ben Stada in Lydda (suk), and they hung him on the eve of Passover. Ben Stada was Ben Padira. R. Hisda said: ‘The husband was Stada, the paramour Pandira. But was nor the husband Pappos b. Judah? — His mother's name was Stada. But his mother was Miriam, a dresser of woman's hair? (megaddela neshayia): — As they say in Pumbaditha, This woman has turned away (satath da) from her husband, (i.e., committed adultery).’ T. Herford, in ‘Christianity in the Talmud’, pp. 37 seqq, 344 seqq, identifies this Ben Stada with Jesus of Nazareth. As to the meaning of the name, he connects it with ** ‘seditious’, and suggests (p. 345 n.1) that it originally denoted ‘that Egyptian’ (Acts XXI 38, Josephus, Ant. XX, 8, 6) who claimed to be a prophet and led his followers to the Mount of Olives, where he was routed by the Procurator Felix, and that in later times he might have been confused with Jeshua ha-Notzri. This hypothesis, however, involves the disregard of the Talmudic data, for Pappos b. Judah lived a century after Jesus (Cit. 90a), though the mother's name, Miriam (Mary), would raise no difficulty, as thab tksdn megaddla neshayia may be the result of a confusion with Mary Magdalene (v. also Box, The Virgin Birth of Jesus, pp. 201f, for other possible meanings of Ben Stada and Ben Pandira) Derenbourg (Essai note 9, pp. 465-471) rightly denies the identity of Ben Stada with Jesus, and regards him simply as a false prophet executed during the second century at Lydda.

8.   תלמוד בבלי מסכת גיטין דף צ עמוד א

וזו היא מדת פפוס בן יהודה, שהיה נועל בפני אשתו ויוצא

Gittin 90a

This corresponds to the way of Papus b. Judah who used, when he went out, to lock his wife indoors.

9.   רש"י מסכת גיטין דף צ עמוד א

פפוס בן יהודה - בעלה של מרים מגדלא נשייא היה וכשיוצא מביתו לשוק נועל דלת בפניה שלא תדבר לכל אדם ומדה שאינה הוגנת היא זו שמתוך כך איבה נכנסת ביניהם ומזנה תחתיו.

10.  תלמוד בבלי מסכת ברכות דף סא עמוד ב       

 רבי עקיבא אומר: בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך. תנו רבנן: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה

Brachot 61b

Our Rabbis taught: Once the wicked Government issued a decree forbidding the Jews to study and practice the Torah. Pappus b. Judah came and found R. Akiva publicly bringing gatherings together and occupying himself with the Torah.

11.  כלה רבתי פרק ב הלכה ב

פעם אחת היו זקנים יושבים, עברו לפניהם שני תינוקות, אחד גלה את ראשו, ואחד כסה את ראשו, זה שגלה ראשו, ר' אליעזר אומר ממזר, ר' יהושע אומר בן הנדה, ר' עקיבא אומר ממזר ובן הנדה, אמרו לו, עקיבא, איך מלאך לבך לעבור על דברי רבותיך, אמר להם אני אקיימנו, הלך אצל אמו של אותו תינוק, שהיא יושבת ומוכרת קטנית בשוק, אמר לה, בתי, אם תאמר לי דבר זה שאני שואליך, הריני מביאך לחיי העולם הבא, אמרה לו השבע לי, היה ר' עקיבא נשבע בשפתיו ומבטל לו בלבו, אמר לה בנך זה מה טיבו, אמרה לו כשנכנסתי לחופה נדה הייתי, ופירש ממני בעלי ובעלני שושביני, ועברתי את זה, נמצא אותו תינוק ממזר ובן הנדה, אמרו גדול היה ר' עקיבא שהכחיש את חבריו, באותה שעה אמרו ברוך שגלה סודו לעקיבא בן יוסף.

ור' עקיבא מן התורה מנא ליה, דכתיב בי"י בגדו כי בנים זרים ילדו, ואין בגדו אלא זנות, שנאמר אכן בגדה אשה מרעה, ואין זר האמור כאן אלא ממזר. אחד גלה את ראשו, שמע מינה גלוי ראש עזות תקיפא הוא. היה ר' עקיבא נשבע בשפתיו, היכי עביד ר' עקיבא הכי, והכתיב או נפש כי תשבע לבטא בשפתים, ולא בלב, ואין צריך הלב, אלא דמשתבע לה כר' יוחנן, דאמר לאלהי ישראל מייתינא לך, ואפילו הכי מבטל בלבו. ובעלני שושביני, ושושבינא מנא נפל תמן, כדתניא בראשונה היו השושבינים ישנים בבית שהחתן והכלה ישנים בו, כדי למשמש את החתן ואת הכלה, כדחזי בעל דנדה היא, הוה פירש ממנה, ומי מוקמינן שושבינין חשודין, אלא איהו דסרכא עליה.  אמרו גדול היה רבי עקיבא שהכחיש את חבריו. קרי להו רבותיו, וקרי להו חבירו, כיון דחזו דקא גבר עלייהו, קרי להו חבריו.

12.  מחזור ויטרי סימן שכה ד"ה ת': גרסי'

תפילות וסליחות שמסרו לנו רבותי' אנשי השם. מימות  שמעון   כיפה  שיסד סדר של יום הכיפורים. אתן תהלה.  ור' אלעזר בירבי קליר שהיה תנא. ויסד קרובות למועדי השנה.  

13.  אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד תקנז

אגדתא דשמעון כיפא. +[בית המדרש ח"ה ס']+. 

ויהי אחרי הדברים האלה ויגדל מריבה בין הנוצרים ובין היהודים, כי כאשר ראה נוצרי את יהודי הרג אותו  והצרה היתה הולכת ותוקפת עד שלשים שנה. ויתאספו הנוצרים לאלפים ולרבבות, וימנעו את ישראל  מלעלות לרגל והיתה צרה גדולה בישראל כיום שנעשה בו העגל ולא היו יודעים מה לעשות. אך אמונתם  מתחזקת והולכת ויצאו שנים עשר אנשים ויתהלכו בשנים עשר מלכיות ויתנבאו בתוך המחנה נביאותיהם,  ויטעו ישראל אחריהם, והם היו אנשי שם ויחזקו את אמונת ישו כי אמרו שהם שלוחיו ויתלקטו אחריהם עם  רב מבני ישראל. ויראו החכמים את הדבר הרע הזה וירע להם מאד ויאמר איש אל רעהו אוי לנו כי חטאנו  שבימינו נהיתה הרעה הזאת בישראל אשר לא שמעו אנחנו ואבותינו, ויצר להם מאד וישבו ויבכו וישאו  עיניהם אל השמים ויאמרו אנא ה' אלהי השמים תן לנו עצה מה לעשות כי אנחנו לא נדע מה לעשות ועליך  עינינו כי נשפך דם נקי בקרב עמך ישראל על אדות אותו האיש. עד מתי יהיה זה לנו למוקש שתחזק יד  הנוצרים עלינו והורגים אותנו כמה וכמה, ואנחנו נשארים מעט. ובעון מוקשי עמך בית ישראל נעשה זאת  ואתה למען שמך תן לנו עצה מה לעשות להיות נבדלים מעדת הנוצרים. ויהי ככלותם לדבר ויקם זקן אחד מן  הזקנים ושמו שמעון כיפא והיה משתמש בבת קול, ויאמר להם שמעוני אחי ועמי, אם טוב בעיניכם דברי  אבדיל את האנשים האלה מעדת בני ישראל ולא יהיה להם חלק ונחלה בקרב ישראל, אך אם תקבלו עליכם  את העון. ויענו כלם ויאמרו נקבל עלינו העון אך כאשר דברת עשה. וילך שמעון כיפא בתוך ההיכל ויכתוב  את השם הגדול ויקרע בשרו וישם הכתב בתוכו ויצא מן המקדש ויוציא את הכתב וילמוד את השם, וילך אל  עיר מטרופולין של הנוצרים ויצעק בקול גדול ויאמר כל מי שיאמין בישו יבא אלי כי אני שלוחו, ויאמרו לו  תן לנו אות ומופת, ויאמר להם מה אות אתם מבקשים ממני, ויאמרו האותות אשר עשה ישו בחייו עשה לנו גם  אתה. ויאמר הביאו לי מצורע, ויביאו לו, וישם ידיו עליו והנה נרפא. ויאמר להם עוד הביאו לי מת אחד,  ויביאו לפניו, וישם ידו עליו ויחי ויעמוד על רגליו. ויראו האנשים האלה ויפלו לפניו ארצה ויאמרו לו  באמת אתה שלוחו של ישו כי הוא עשה לנו כך בחייו. ויאמר להם שמעון כיפא אני שלוחו של ישו והוא צוה  עלי ללכת אליכם. השבעו לי אם תעשו ככל אשר אני מצוה אתכם, ויענו כלם ויאמרו כל אשר תצונו נעשה.  ויאמר להם שמעון כיפא דעו כי ישו היה שונא לישראל ותורתם כמו שניבא ישעיה חדשיכם ומועדיכם שנאה  נפשי, ועוד דעו לכם שאינו חפץ בישראל כמו שניבא הושע כי אתם לא עמי, ואף שיש בידו לעקור אותם מן  העולם ברגע אחד מכל מקום אינו רוצה לכלותם, אך הוא רוצה להניח אותם כדי שיהיה תלייתו וסקילתו  לזכרון לדורי דורות. ורוב ענוי הגדול שהיה סובל כל היסורים כדי לפדות אתכם מן הגיהנם. ועתה הוא  מזהירכם ומצוה לכם שלא תעשו עוד רעה לשום יהודי ואם יאמר יהודי לנוצרי לך עמי פרסה ילך עמו שתי  פרסאות, ואם יכנו יהודי על הלחי השמאל יטה לו גם הלחי הימין כדי שיאכלו שכרם בעוה"ז ובעולם הבא  יהיו נדונים בגיהנם, ואם תעשו כך תזכו לשבת עמו במחיצתו, והנה הוא מצוה עליכם שלא תחוגו את חג  המצות אך תחוגו את יום מיתתו, ובמקום חג השבועות תחוגו ארבעים יום משנסקל ועלה לרקיע אח"כ,  ובמקום חג הסוכות תחוגו יום לידתו וביום השמיני ללידתו תחוגו היום אשר נמול בו. ויענו כלם ויאמרו כל  אשר דברת נעשה אך אם תשאר אצלנו, ויאמר אנכי יושב ביניכם אם תעשו לי כאשר צוה עלי לבלתי לאכול  שום מאכל רק לחם צר ומים לחץ, ועליכם לבנות לי מגדל בתוך העיר ואשב בו עד יום מותי. ויאמרו כדבריך  כן נעשה, ויבנו לו מגדל ויהי לו המגדל לדירה ויתנו לו חק דבר יום ביומו עד יום מותו לחם ומים וישב  בתוכו, ויעבוד את אלהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב ויעש פיוטים לרוב מאד וישלחם בכל גבול ישראל  למען יהיה לו לזכרון בכל דור ודור, וכל פיוטיו אשר עשה שלח לרבותיו. וישב שמעון בתוך המגדל שש שנים  וימת ויצו לקבור אותו במגדל ויעשו כן. אחר כך בנו עליו בנין מפואר ועדיין מגדל זה ברומי וקורין אותו  פיטר והוא שם של אבן, שישב שם על האבן עד יום מותו. 

14.  אגדתא דשמעון כיפא (נוסחא ב') +[בית המדרש ח"ו ט']+. 

בעת הזאת היה בישראל אחד שנקרא שמעון כיפא בשביל שהיה יושב על האבן, שניבא עליו יחזקאל הנביא כי  היא בנהר כבר, והיה הראש של משוררים, והיה יוצא קול לו מהאבן והיה לו חכמה רבה, ויקנאו בו [הנוצרים]  להיות בישראל איש כזה. וידע ר"ש מהקנאה, מה עשה? עלה [אליהם] בזמן סוכות על הר הזיתים ביום הושענא  רבה והתחילו לדבר עם ר"ש, הוא היה נוצחם בכל החכמות, ולא היה להם יכולת להשיבו וחרדו ממנו. וכאשר  ראו שהיתה חכמתו גדולה נתיעצו ואמרו, לא נניח איש חכם כזה ביהודים ונקח אותו מהם, מפני שבזמן מועט  יקלקל תורתנו. תיכף תפשוהו ואמרו לו, יודעים אנו כי אין בישראל חכם אחר כמוך ובידך יש יכולת להוסיף  ולגרוע להסיר העשוי ולקיים כל דבר, וה' נתן לך חן לפני ישו לקיים דתנו, וכל חכמינו הם היהודים,  ובראותנו מעשיך אמרנו ראוי אתה לקיים דתנו. ואנו בכל יום ויום מתרבים, והיהודים הולכים וחסרים, ואיש  כמוך אין דרך נכונה שתהיה עמהם, אלא תבא עמנו, שתורנו מצות וחקים טובים ותנחילנו עוה"ב, ונשימך  בראשינו ראש, ואין מי שיאמר לך מה תעשה. השיבם דבריכם טובים אבל איני רוצה לעזוב דתי, אמרו לו אם  לא תבא אלינו נהרוג אותך ואת כל היהודים עד שלא ישאר אחד מהם חי. אמר להם הכל בידי שמים וה'  יעזרנו. התחילו להרוג את היהודים, ופחדו ורגזו, ובאו כלם בתחנונים לפני ר' שמעון ואמרו לו, עשה מה שהם  אומרים והצילנו מידם, ועל נפשנו זה החטא, ותעשה בחכמתך הגדולה. והגוים היו גונבים וגוזלים היהודים  ומוכרים אותם במטבע אחת ושלשה יהודים בעד ג' מטבעות כי כן נמכר ישו. כשראה ר"ש זאת אמר טוב  שיאבד שמעון ומאה כמוהו ולא תאבד נפש אחת מישראל, מה עשה, אמר שיהיה עמהם, והנה הפאפ"א  והושקב"ו של"א (?) באו עמו, ואמר להם מה תרצו ממנו, אם אתם תרצו ותשמידו ליהודים איני רוצה לישב  עמכם, אבל אם אתם תרצו לעשות מה שצוה סט' פאולו בשם ישו שדבריו קיימים, זהו מה שתעשו לקבל מחדש  ולקיים התנאים שאמר לכם שתניחו מלסקול ליהודים ולהניחם ליכנס בבתי תועבות שלהם כשירצו, וכן בבתי  כנסיות שלנו תניחום, כדי שיוכלו גם הם לבוא להאמין בישו, כי אם לא תעשו כן יאמרו היהודים אתם רודפים  אותם כדי שלא יראו בפעולתם הבלים ושקרים. תיכף קבלו דברי ר"ש וגם הפאפ"א של"א ואמרו כל מה  שתצוה עלינו ותתקן עלינו נעשה, ונשאר אז חוק קיים כי כל יהודי שירצה ליכנס בתועבות שלהם שיוכל  ליכנס. עוד אמר להם אני מצוה אתכם, ומקבל עלי לנדר כי בכל חיי לא אוכל בשר ביום ששי, כי ביום ההוא  נהרג ישו, ולא אשתה יין כל ימי כדי שלא לשמוח בשביל אהבת ישו, ואהיה מובדל מכל האנשים ויושב בבית  לבדי, כדי שלא יטעו עיני, ולקיים מה שכתוב מדבר שקר תרחק, ולהיות שקבלתי בחרם להיות נבדל מכל  אדם לתקן להם חוקים ומשפטים ולגלות להם סודות העולם, כדי שתדעו ותאמינו האמת, לכן הנה אני מצוה  לכם שתבנו מגדל גבוה לשבתי אני כל ימי חיי, כדי שלא תנזקוני ותבלבלוני מעבודתי וחכמתי, כי אין אני  לוקח האמונה לרע, אלא אני יודע שזאת היא הדרך האמתית, וע"כ מכאן ולהבא לא תאנסו שום אדם לבא  בתורתכם באונס ובאסטומ"ו אלא שיבא ברצונו הטוב כי אם תעשו כן תביאו היהודים לדתכם ותבינו להם  שדתם אינה טובה. ע"כ כל מי שרוצה לבא לדת יבא מרצונו. ואפילו שיאמר שיבא מרצונו עם כל זה לא  נקבלהו עד שישב שלשים יום בבית אנשים טובים, ותינוק פחות מתשע שנים לא תקבלוהו, כי התינוק אינו  עושה דבריו בהשכל. ותיכף עשו הגוים מגדל גדול כדי שיהיה יושב בו, וזה היה הפאפ"א הראשון שהיה  בעולם שהיונים קראוהו קלויאור"י, וכל מה שהיה עושה היה במרמה גדולה, שלא לאכול מאכלם נבלות  וטרפות ושלא להשתחוות לצלמיהם. וישב שם במגדל לבדו ותקן הרבה דברים, והגוים קבלוהו עליהם בחרם,  ובאותו הזמן עצמו שישב שם עשה פזמונים גדולים לישראל וכלם קיימים בשמו מזה הענין. וכתב דעו בית  ישראל המאמינים בה' ובתורתו התמימה כי היא תורת אמת וישראל נקראים נחלתו, אני שמעון כיפא הסובל  באהבתו כל הצרות רעות ורבות, כי אני יודע האמת והשקר, הנה תקבלו ממני הפיוטים שעשיתי כדי שימחול  ה' לי ולכם, כי כל מה שעשיתי עשיתי בשביל שלומכם ולישועתכם. וקבלו הכתב בשמחת לבכם ושלחוהו לריש  גלותא, והראו הפיוטים לראשי ישיבות ולסנהדרין, וכלם אמרו שהם טובים ונעימים ושהם ראוים שיאמרו  החזנים בתפלותיהם ועוד עד היום נוהגים לאמרם כל שבת ושבת. וזה שמעון כיפא הוא מה שקורין הגוים סט'  פיטרא. 

15.  אגדתא דשמעון כיפא, נוסחא ג'. +[בית המדרש ח"ו בסוף]+. 

לא רחוק מזמן ההוא היה בין חכמי ישראל חכם גדול מאד ושמו שמעון ובלשונם כיפא ע"ש סופו, והאיש ההוא  היה גדול ליהודים ומשמש בבת קול עד אשר לגודל חכמתו קנאין פוגעין בו כי קנאו בו כל החכמים, ומחמת  הקנאה לא נהגו בו כבוד כראוי עד שהיה מוכרח להתרחק מירושלם וישב לו מנגד. וכשמוע הנוצרים מחכמת  ר' שמעון הנקרא כיפא ומגודל הלחץ אשר לחצו אותו החכמים, ויתקבצו עם רב מהנוצרים ויבואו פתאום  ירושלימה וחרבות שלופות בידם ונכנסו פתאום אל הבית אשר היה שם ר"ש כיפא כי בא לירושלם לחוג שם  את חג הסוכות, ויאמרו אליו האתה זה החכם ר"ש כיפא עד מתי תהיה מושנא מן החכמים אשר תכלית שנאה  שונאים אותך ואתה ביניהם לקוץ מכאיב, נתור לך מנוחה כי תפנה לבבך אל אמונתנו העולה ומוצלחת יום  אחר יום, ואתה תהיה לנו לשר ומושל כאות נפשך, ואם לא תשמע אלינו מטוב רצונך הנה החרבות שלופות  לבלתי נשאיר לכם שריד ופליט, וישליכו חרבותם עליו ויאמרו אליו השיבנו דבר כי לא נפרד ממך, כי אם  מכת החרב והרג יפריד בינינו. ויתבונן ר"ש בחכמתו וצדקתו ויאמר חלילה לי, בן שבעים שנה אנכי היום  ואיך אחלל שיבתי באמונה חדשה. ויאמר אליהם מה שרצונכם לעשות עמי עשו בי ואלה הצאן מה עשו,  שארית ישראל מה חטאו כי דלקתם אחריהם חנם על לא חמס בכפם. ויאמר ר"ש בחכמתו וצדקתו תנו לי זמן  עד אשר אחקור ואדרוש אחר אמונתכם למען כי אאמין בה ולא תהיה אמונה הכרחית, ויאמרו הננו נותנים לך  זמן כיום תמים. ואז נכנסו ונתקבצו כל בית ישראל אשר בירושלם אצל ר"ש ויפלו לפניו ארצה בבכי  ובתחנונים ויאמרו עלינו תחול האשמה אם תלך עמהם למען החיות עם רב כל אומה ישראלית. הן בחרב יצאו  לקראתנו ומאתנו אזלת יד, ועונינו גרמו כי גברה ידם ומי יעמוד נגד עם הקשה והכבד הזה אשר כלי חרב  בידיהם. ואתה ראה בחכמתך שלא תגעל נפשך בגעוליהם ובתועבותיהם והציל את שארית הפלטה. ביום השני  שלח ר"ש לקרוא לזקני הנוצרים אליו ויאמר אליהם הנני למצותכם, כי לילך עמכם ולעשות רצונכם חפצתי,  אך גם אתם לא תחליפו את דבריכם כאשר אמרתם לעשות אותי לרב ומושל עליכם, ויענו ויאמרו כן נעשה  כאשר דברנו, והאיש אשר ימרה את פיך יומת רק אין דבר לך עמנו והטבנו לך. וילך ר"ש כיפא עם הנוצרים  והתראה לפניהם כאילו הודבק באמונתם מאד מאד, ובכל יום ויום הוא מחזיק באמונתם הכוזבת וידים  הרפות באמונה יחזיק וברכים כושלות יאמץ ויזרזם ויזהירם על התורה ועל העבודה החדשה אשר נתן להם  יוחנן ואבא שאול (פאולוס) והזהירם שיתרחקו מעדת ישראל מרחק רב ושלא יבואו לבתי כנסיות ומדרשות,  ושלא ימנעו את ישראל מעבודתם, ואמר להם, כי בזה אתם מורידים אותם לבאר שחת כי מאוס בעיני ישו  תורת משה ועבודתו זר מעשהו. והנוצרים שמעו לכל פקודתו כי האמינו בו מאד והיה נראה בעיניהם למאמין  גדול באמונתם יותר מכל המאמינים באמונה הכוזבת. 

ברבות הימים אשר נתאמץ ר"ש ביניהם וחשוב בעיניהם למאמין גדול ודבוק גדול באמונתם, צוה ר"ש לבנות  לו בית ומגדל של סלע ולחצוב בתוך הסלע חדרים, כי אמר כן צוה ישו שיהיה לי מקום מיוחד אשר שם יתועד  עמי לצוות על ידי לעמו כחפצו, גם צוה אלי שלא אשא אשה כל הימים פן פתאום יבא לדבר אלי ואני לא  מטוהר משכבת זרע, לכן לא יבא שום אדם למגדל הזה. וכל מחשבות ר"ש היו להתבודד בהם לבל יתגעל  במאכלם ובמשתיהם ולבל ישתחוה לצלמיהם כי לבבו נאמן בה' ובתורת משה עבדו. וישמעו אליו הנוצרים כי  האמינו בו מאד ויבנו לו את המגדל ויחצבו לו בנקיקי הסלע בית מושב לו, וישב שם ר"ש במגדל הזה, וכל  הימים היה מתבודד עם קונו בתורת משה, כל היום וכל הלילה. ופעם אחת בשנה יצא לפני שער המגדל  ויתקבצו אליו הנוצרים וישתחוו לו ארצה וישמיעם חוקות ותורות חדשות, ויאמר תמיד כה צוני ישו לצות  עליכם וללמד אתכם תורה ומצות וחקים אשר (לא) טובים, ולא היה מצוה אחת אשר לא היה לטובת ישראל,  והם האמינו בו מאד ויקבלו עליהם עול חקיו ומצותיו לדור דורות, וימנעם מכל מצות תורת משה ע"ה חקיו  ומשפטיו. אך הסבו את שם ר"ש כיפא פוטר, ע"ש שפטרם לגמרי מכל תורת משה כי רבים הם. וישב שם במגדל  הסלע כל הימים. ועל שם הסלע אשר שם בו קינו קראו היהודים את שמו ר"ש כיפא. ור"ש בהיותו סגור ומסוגר  במגדל הסלע היה עובד ה' בכל נפשו וחבר כמה פיוטים ויוצרות וקרובץ ואופנים וזולתות על כל השנה כמו  שעשה הקליר. גם קצת פיוטי ר"ה חובר במגדל הסלע וישלחם ע"י איש עתי נאמן ביתו, ובטח בו למסרם ביד  חכמי ישראל בבבל שיתפלללו /שיתפללו/ החזנים אותם הפיוטים, וחכמים מסרו אותן הפיוטים לר' נתן  הבבלי שהיה ראש אב לכל הגולה ומשם נפוצו בכל תפוצות ישראל ונתקבלו בכבוד, וישימו לחוק לישראל  להתפלל בכל הגולה ע"פ אלה הפיוטים והם יגינו ויליצו בעד המחבר ע"ה.

16.  שו"ע אורח חיים סימן תקפ

 (ב) באחד בניסן מתו בני אהרן. בעשרה בו מתה מרים ונסתלק הבאר. בכ"ו בו מת יהושע בן נון. בי' באייר מת עלי הכהן ושני בניו ונשבה ארון ה'. בכ"ח בו מת שמואל הנביא. בכ"ג בסיון בטלו הביכורים מלעלות לירושלים בימי ירבעם בן נבט. בכ"ה בו נהרג רשב"ג ורבי ישמעאל ור' חנינא סגן הכהנים. בכ"ז בו נשרף רבי חנינא בן תרדיון וס"ת עמו. באחד באב מת אהרן הכהן. בי"ח בו כבה נר מערבי בימי אחז. בי"ז באלול מתו מוציאי דבת הארץ. בה' בתשרי מתו עשרים איש מישראל ונחבש רבי עקיבא בז' בו נגזרה גזרה על אבותינו שימותו בחרב וברעב ובדבר מפני מעשה העגל. בז' במרחשון עוורו עיני צדקיהו ושחטו בניו לעיניו. בכ"ח בכסליו שרף יהויקים המגילה שכתב ברוך מפי ירמיהו בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והיה חשך בעולם שלש' ימים בט' בו לא נודע איזו היא הצרה שאירע בו. בה' בשבט מתו הזקנים שהיו בימי יהושע. בכ"ג בו נתקבצו כל ישראל על שבט בנימין על ענין פלגש בגבעה. בז' באדר מת משה רבינו ע"ה. בט' בו נחלקו בית שמאי ובית הלל:

17.  משנה ברורה סימן תקפ

(יג) לא נודע - ובסליחות שלנו איתא שמת עזרא הסופר: מ"א, ט"ז

18.  שו"ת חתם סופר קובץ תשובות סימן לא ד"ה +/מהמפתחות/ אגרות

/מהמפתחות/ אגרות סופרים, כתבי ח"ס, סי' ב' והוגה עפ"י עצם כתי"ק (שבמכון ח"ס). /מכאן והלאה מהמילואים/ לתשובה  זו לא נרשם התאריך, ואולם בסדר התשובות שבפנקס הכתי"ק, מספר התשובה ע"ג, והיא כתובה לאחר סי' ע"ב [הנדפסת  בשו"ת חו"מ סי' קנ"ט, ושם מופיעה בלי תאריך] הכתובה ביום: כ"ח טבת תקנ"ז לפ"ק, וראה במלואים לסימן הבא.+ בעה"י.  על דבר אשר נשאלתי מאת מעלתו הרמה מה ענין מנהג איסור תלמוד תורה בליל חגם, לא שמעתי טעם מקובל בזה. גם מה   ששמעתי  מאמ"ו נ"י  לא   נהירא , הגם כי יש סייעתא לזה ממנהג העולם שאוסרים גם תשמיש וסוגרים שערי טבילה, ולדעתי  מנהג שטות הוא ויש למחות ביד הנוהגים כן +/מילואים/ דלא כמש"כ האחרונים, ביניהם בס' טהרת ישראל (על ה' נדה) סי'  קצ"ז סעיף ב' סק"ג, דאם אירע הטבילה בליל ניט"ל לא תזדקק לבעלה באותו לילה, עיי"ש, ולא כן דעת מרן בזה כמבואר  לפנינו+ דאלו לטעם אמ"ו נ"י קשה מה חילוק בין קודם חצות לילה לאחריה שנוהגין היתר אחר חצות, והיכן מצינו דפלגי  רבנן בתקנתא דידהו בין פלגא דליליא לפלגא, ועיין גמ' פסחים ב' ע"ב.