פרשת חַיֵּי שָׂרָה התשפ״ב

 פרשת חַיֵּי שָׂרָה התשפ״ב

 

הרב ארי דוד קאהן                                                               ari.kahn@biu.ac.il

 

1.    בראשית (פרשת חיי שרה) פרק כג פסוק א - ד

(א) וַיִּהְיוּ֙ חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה מֵאָ֥ה שָׁנָ֛ה וְעֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים שְׁנֵי֖ חַיֵּ֥י שָׂרָֽה: (ב) וַתָּ֣מָת שָׂרָ֗ה בְּקִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥וא חֶבְר֖וֹן בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיָּבֹא֙ אַבְרָהָ֔ם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹּתָֽהּ: (ג) וַיָּ֙קָם֙ אַבְרָהָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י מֵת֑וֹ וַיְדַבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־חֵ֖ת לֵאמֹֽר: (ד) גֵּר־וְתוֹשָׁ֥ב אָנֹכִ֖י עִמָּכֶ֑ם תְּנ֨וּ לִ֤י אֲחֻזַּת־קֶ֙בֶר֙ עִמָּכֶ֔ם וְאֶקְבְּרָ֥ה מֵתִ֖י מִלְּפָנָֽי: 

2.    בראשית (פרשת וירא) פרק כב 

(ג) וַיַּשְׁכֵּ֨ם אַבְרָהָ֜ם בַּבֹּ֗קֶר וַֽיַּחֲבֹשׁ֙ אֶת־חֲמֹר֔וֹ וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י נְעָרָיו֙ אִתּ֔וֹ וְאֵ֖ת יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיְבַקַּע֙ עֲצֵ֣י עֹלָ֔ה וַיָּ֣קָם וַיֵּ֔לֶךְ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אָֽמַר־ל֥וֹ הָאֱלֹהִֽים: (ד) בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֧ם אֶת־עֵינָ֛יו וַיַּ֥רְא אֶת־הַמָּק֖וֹם מֵרָחֹֽק:…(יט) וַיָּ֤שָׁב אַבְרָהָם֙ אֶל־נְעָרָ֔יו וַיָּקֻ֛מוּ וַיֵּלְכ֥וּ יַחְדָּ֖ו אֶל־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֥שֶׁב אַבְרָהָ֖ם בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע: פ (כ) וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיֻּגַּ֥ד לְאַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֑ר הִ֠נֵּה יָלְדָ֨ה מִלְכָּ֥ה גַם־הִ֛וא בָּנִ֖ים לְנָח֥וֹר אָחִֽיךָ: (כא) אֶת־ע֥וּץ בְּכֹר֖וֹ וְאֶת־בּ֣וּז אָחִ֑יו וְאֶת־קְמוּאֵ֖ל אֲבִ֥י אֲרָֽם: (כב) וְאֶת־כֶּ֣שֶׂד וְאֶת־חֲז֔וֹ וְאֶת־פִּלְדָּ֖שׁ וְאֶת־יִדְלָ֑ף וְאֵ֖ת בְּתוּאֵֽל: (כג) וּבְתוּאֵ֖ל יָלַ֣ד אֶת־רִבְקָ֑ה שְׁמֹנָ֥ה אֵ֙לֶּה֙ יָלְדָ֣ה מִלְכָּ֔ה לְנָח֖וֹר אֲחִ֥י אַבְרָהָֽם:

3.    בראשית (פרשת וירא) פרק כא פסוק לג - לד

(לג) וַיִּטַּ֥ע אֶ֖שֶׁל בִּבְאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיִּ֨קְרָא־שָׁ֔ם בְּשֵׁ֥ם ה֖' אֵ֥ל עוֹלָֽם: (לד) וַיָּ֧גָר אַבְרָהָ֛ם בְּאֶ֥רֶץ פְּלִשְׁתִּ֖ים יָמִ֥ים רַבִּֽים: 

4.    תרגום המיוחס ליונתן - תורה בראשית (פרשת חיי שרה) פרק כג פסוק ב  

(ב) וּמִיתַת שָׂרָה בְּקִרְיַית אַרְבַּע הוּא חֶבְרוֹן בְּאַרְעָא דִכְנָעַן וְאָתָא אַבְרָהָם מִן טַוָור פּוּלְחָנָא וְאַשְׁכְּחָהּ דְמִיתַת וְיָתִיב לְמִסְפַּד לְשָׂרָה וּלְמִבְכְּיָיהּ:

5.    כתר יונתן בראשית (פרשת חיי שרה) פרק כג פסוק ב

(ב) ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ של כנען ויבא אברהם מן הר העבודה וימצאה שמתה וישב לספוד לשרה ולבכותה:

6.    בראשית רבה (וילנא) (פרשת חיי שרה) פרשה נח סימן ה

]ה[ וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה – מֵהֵיכָן בָּא, רַבִּי לֵוִי אָמַר מִקְבוּרָתוֹ שֶׁל תֶּרַח לְשָׂרָה בָּא, אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי וַהֲלוֹא קְבוּרָתוֹ שֶׁל תֶּרַח קָדְמָה לִקְבוּרָתָהּ שֶׁל שָׂרָה שְׁתֵּי שָׁנִים, אֶלָּא מֵהֵיכָן בָּא מֵהַר הַמּוֹרִיָּה, וּמֵתָה שָׂרָה מֵאוֹתוֹ צַעַר, לְפִיכָךְ נִסְמְכָה עֲקֵדָה לְוַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה.

[ו] וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ – מְלַמֵּד שֶׁהָיָה רוֹאֶה מַלְאַךְ הַמָּוֶת מַתְּרִיס כְּנֶגְדוֹ.

7.    בראשית רבה (וילנא) (פרשת וירא) פרשה נו סימן יא

וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו, וְיִצְחָק הֵיכָן הוּא, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבָּנָן דְּתַמָּן, שְׁלָחוֹ אֵצֶל שֵׁם לִלְמֹד מִמֶּנּוּ תּוֹרָה, …כָּךְ אָמַר אַבְרָהָם, כָּל שֶׁבָּא לְיָדִי אֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁעָסַקְתִּי בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת, לְפִיכָךְ אֵינִי רוֹצֶה שֶׁתָּזוּז מִזַּרְעִי לְעוֹלָם.

8.    בראשית (פרשת נח) פרק יא פסוק יא - יז

(יא) וַֽיְחִי־שֵׁ֗ם אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־אַרְפַּכְשָׁ֔ד חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס (יב) וְאַרְפַּכְשַׁ֣ד חַ֔י חָמֵ֥שׁ וּשְׁלֹשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־שָֽׁלַח: (יג) וַֽיְחִ֣י אַרְפַּכְשַׁ֗ד אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־שֶׁ֔לַח שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס (יד) וְשֶׁ֥לַח חַ֖י שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־עֵֽבֶר: (טו) וַֽיְחִי־שֶׁ֗לַח אַחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־עֵ֔בֶר שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס (טז) וַֽיְחִי־עֵ֕בֶר אַרְבַּ֥ע וּשְׁלֹשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־פָּֽלֶג: (יז) וַֽיְחִי־עֵ֗בֶר אַחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־פֶּ֔לֶג שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס

9.    בראשית רבה (וילנא) (פרשת וירא) פרשה נז סימן ג

וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה (בראשית כב, כ), אַחַר הִרְהוּרֵי דְבָרִים שֶׁהָיוּ שָׁם, מִי מְהַרְהֵר אַבְרָהָם הִרְהֵר, אָמַר אִלּוּ מֵת בְּהַר הַמּוֹרִיָּה לֹא הָיָה מֵת בְּלֹא בָנִים, עַכְשָׁיו מָה אֶעֱשֶׂה אֲשִׂיאֶנּוּ מִבְּנוֹת עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא שֶׁהֵן צִדְקָנִיּוֹת, וְכִי מָה אִכְפַּת לִי מְיֻחָסִים, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין אַתָּה צָרִיךְ, כְּבָר נוֹלַד זוּגוֹ שֶׁל יִצְחָק, (בראשית כב, כ): הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַּם הִוא, הִוא, גַּם הִוא, מַה זּוֹ בְּנֵי גְבִירָה שְׁמוֹנָה וּבְנֵי פִילַגְשִׁים אַרְבָּעָה, אַף זוֹ בְּנֵי גְבִירָה שְׁמוֹנָה וּבְנֵי פִילַגְשִׁים אַרְבָּעָה.

10.רש"י בראשית (פרשת חיי שרה) פרק כג פסוק ב

ויבא אברהם - מִבְּאֵר שֶׁבַע: לספוד לשרה ולבכתה - וְנִסְמְכָה מִיתַת שָׂרָה לַעֲקֵדַת יִצְחָק לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְּשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, שֶׁנִּזְדַּמֵּן בְּנָהּ לִשְׁחִיטָה וְכִמְעַט שֶׁלֹּא נִשְׁחַט, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה:

11.ר' עובדיה מברטנורא (עמר נקא) בראשית (פרשת חיי שרה) פרק כג פסוק ב

ויבא אברהם מהיכן בא מהר המוריה לספוד לשרה ולבכתה נסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק וכו'. קשה מנא לו שמהר המוריה בא. ועוד מה קשה לו על הסמיכות הזה שהוצרך לדרוש אותו ועוד אם היה רוצה לדרוש הסמיכות היה לו לשאל בתחלת הפרשה למה נסמכה כי זה דרכו בשאר מקומות ועוד היכן נסמכה מיתת שרה לעקידה הרי יש ביניהם פרשת הנה ילדה מלכה וגו'. י"ל ולהשיב על כל הקושיות הללו בדרך זו כי מדסתם לן הכתוב וכתב ויבא אברהם ולא כתב מהיכן בא יש לנו לומר שמהר המוריה בא שהוא המקום הכתוב למעלה שהיה בו אברהם בעת עקידת יצחק והנה אם כן נסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק בפסוק זה שכתב ויבא אברהם לספוד לשרה שלא היה צריך לכתוב ויבא אברהם אלא ללמדנו שביאת אברהם מהר המוריה כלומר עקידתו של יצחק היתה גרמה לספוד לשרה ולבכותה כדמפרש רש"י ואזיל ואם כן סרו כל הקושיות כי מה שקשה מנא לו שבא מהר המוריה כבר אמרנו שמוכיח אותו מדסתם לן הכתוב לא פירש מהיכן בא ומה שקשה מפני מה הוצרך לדרוש הסמיכות הזה מפני שלא היה צריך לכתוב כלל ויבא אברהם אלא להודיענו שביאת אברהם היתה סיבה לספוד לשרה. ומה שקשה למה לא שאל רש"י למה נסמכה בתחלת הפרשה. ועוד שיש ביניהם פרשת ויוגד לאברהם כבר אמרנו שאין הסמיכות בפרשיות אלא בפסוק ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכתה:

12.רשב"ם בראשית (פרשת חיי שרה) פרק כג פסוק ב

ויבא אברהם - אפילו לא בא ממקום אחר אעפ"י כן ראוי לומר כי בא לסופדה:

13.רד"ק בראשית (פרשת חיי שרה) פרק כג פסוק ב

ויבא אברהם - בא מן החוץ כי לא היה עמה בבית בעת מיתתה, או בא ממקום אחר כי לא היה בחברון בשעה שמתה:

14.רבי אברהם בן הרמב"ם בראשית (פרשת חיי שרה) פרק כג פסוק ב

ויבא אברהם וג'. הכוונה בויבא שנכנס אל המקום אשר מתה בו מבוהל על היפקדה ומצטער עליה ולהלוית גויתה בשלום כמו שיעשה אדם עם מת חביב עליו ונפשו קשורה בו וכך ביאר אבי אבא מרי ז"ל והראה לך בזה כי הקינה על המתים והבכיה עליהם מנהג הנביאים מימי קדם:

15.רש"י בראשית (פרשת וירא) פרק כא פסוק לד

ימים רבים - מְרֻבִּים עַל שֶׁל חֶבְרוֹן. בְּחֶבְרוֹן עָשָׂה כ"ה שָׁנָה וְכָאן כ"ו, שֶׁהֲרֵי בֶּן ע"ה שָׁנָה הָיָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן, אוֹתָהּ שָׁנָה וַיָבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא, שֶׁלֹּא מָצִינוּ קֹדֶם לָכֵן שֶׁנִּתְיַשֵּׁב אֶלָּא שָׁם, שֶׁבְּכָל מְקוֹמוֹתָיו הָיָה כְּאוֹרֵחַ חוֹנֶה וְנוֹסֵעַ וְהוֹלֵך, שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם, וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה (בראשית י"ב), וּבְמִצְרַיִם לֹא עָשָׂה אֶלָּא שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים שֶׁהֲרֵי שְׁלָחוֹ פַרְעֹה מִיָּד, וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו עַד וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן (שם י"ג), שָׁם יָשַׁב עַד שֶׁנֶּהֱפְכָה סְדוֹם, מִיָּד וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם מִפְּנֵי בוּשָׁה שֶׁל לוֹט וּבָא לְאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וּבֶן צ"ט שָׁנָה הָיָה, שֶׁהֲרֵי בַשְּׁלִישִׁי לְמִילָתוֹ בָּאוּ אֶצְלוֹ הַמַּלְאָכִים, הֲרֵי כ"ה שָׁנָה, וְכָאן כְּתִיב יָמִים רַבִּים, מְרֻבִּים עַל הָרִאשׁוֹנִים, וְלֹא בָא הַכָּתוּב לִסְתֹּם אֶלָּא לְפָרֵשׁ, וְאִם הָיוּ מְרֻבִּים עֲלֵיהֶם שְׁתֵּי שָׁנִים אוֹ יוֹתֵר הָיָה מְפָרְשָׁם, וְעַל כָּרְחֲךָ אֵינָם יְתֵרִים יוֹתֵר מִשָּׁנָה, הֲרֵי כ"ו שָׁנָה; מִיָּד יָצָא מִשָּׁם וְחָזַר לְחֶבְרוֹן, וְאוֹתָהּ שָׁנָה קָדְמָה לִפְנֵי עֲקֵדָתוֹ שֶׁל יִצְחָק י"ב שָׁנִים, בְּסֵדֶר עוֹלָם:

16.רמב"ן בראשית (פרשת חיי שרה) פרק כג פסוק ב

(ב) ויבא אברהם - לשון רש"י, מבאר שבע. ואין זה לומר שהיה עומד שם ממה שכתוב (לעיל כב יט) וישב אברהם בבאר שבע, כי איך תהיה שרה בחברון, אבל הכוונה לומר שהלך שם ביום לצרכו, ושמע במיתת שרה, ובא משם לספוד לה ולבכותה. ולשון רבותינו (ב"ר נח ה) מהר המוריה בא. וכן הוא לפי המדרש שכתבו הרב (רש"י כאן) כי שמעה בעקידה ופרחה נשמתה: והנראה בעקידה שהיתה הצואה בה בבאר שבע, כי שם היה דר ושם חזר, כי כן כתוב בתחילה (לעיל כא לג) ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם, ואמר (שם) ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים, והוא גרותו בבאר שבע שהוא בארץ פלשתים, ושם נצטווה בעקידה, ועל כן שהה בדרך שלשה ימים, שארץ פלשתים רחוקה מירושלים, שאילו חברון בהר יהודה הוא, כי כן כתוב (יהושע כ ז), וקרוב לירושלים. ובשובו מן העקידה לבאר שבע חזר, כמו שנאמר (לעיל כב יט) וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדו אל באר שבע וישב אברהם בבאר שבע, להורות שנתעכב שם וישב בו שנים. ואם כן לא מתה שרה באותו זמן, כי לא היה אברהם דר בבאר שבע ושרה דרה בחברון:

וכן נראה כי יצחק נולד בבאר שבע, כי כתוב תחילה (לעיל כ א) ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור ויגר בגרר, ואבימלך אמר אליו הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב (שם טו), ונתישב שם בארץ ההיא בבאר שבע, שכן כתוב (לעיל כא כב) ויהי בעת ההיא ויאמר אבימלך ופיכול שר צבאו אל אברהם לאמר, ואין כתוב שהלכו אליו מגרר, ויכרתו שם הברית בבאר שבע. וכן תראה כי הגר כאשר הוציאו אותה מבית אברהם ביום הגמל את יצחק הלכה במדבר באר שבע(לעיל כא יד), ששם היו דרים, אבל אחר ימים רבים נסע מארץ פלשתים ובא לחברון ונפטרה שם הצדקת:

אבל לפי המדרש צריכין אנו לומר כי אברהם ושרה בזמן העקידה היו דרים בחברון ושם נצטוה, ומה שאמר ביום השלישי וישא אברהם את עיניו (לעיל כב ד), כי לא נגלה לו ההר חמד אלהים עד היום השלישי, והיה בשני הימים הולך בסביבי ירושלים ולא היה הרצון להראות לו, ואברהם אחר העקידה לא שב למקומו לחברון, אבל הלך תחלה אל באר שבע מקום האשל שלו לתת הודאה על נסו, ושם שמע במיתת שרה ובא. ומי שאמר מהר המוריה בא ומי שאמר מבאר שבע בא הכל טעם אחד:

ולפי זה מה שאמר הכתוב וישב אברהם בבאר שבע (לעיל כב יט), יהיה ענינו כי בשובו מן העקידה שב אל באר שבע, ומשם הלך לקבור את שרה, ואחר הקבורה מיד חזר לבאר שבע, ונתישב שם שנים. והשלים הכתוב ענין באר שבע כאחד, ואחרי כן ספר בקבורה, ושם בבאר שבע נשא יצחק את רבקה, כמו שאמר והוא יושב בארץ הנגב (להלן כד סב). וזה דעת כל המפרשים (רש"י, והראב"ע, והרד"ק) כי אברהם היה במקום אחר ובא משם:

ולפי דעתי כי היה לשרה אהל, שם עומדת ואמהותיה לפניה, וכן כתוב (להלן לא לג) באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהות. והנה שרה מתה באהל אשר לה, ונכנס אברהם באהל עם אחזת מרעיו לספוד אותה: או שיהיה לשון "ויבא" לאמר שנתעורר אברהם להספד הזה והתחיל לעשותו, כי כל מתעורר ומתחיל במלאכה יקרא בא אליה. וזה לשון מורגל בדברי חכמים כמו ששנינו בתמיד (פ"ד מ"ג) בא לו לגרה והניח בה שתי צלעות מכאן, בא לו לדופן השמאלית, בא לו לעוקץ, ואמרם (בכורות כ א) אני לא באתי לידי המדה הזו, וכן בכתוב (שמות כב יד) בא בשכרו, שבא למלאכה ההיא ועשה אותה בעבור שכרו. ולא יתכן בעיני שבא מעיר אחרת אל חברון, שאלו היה כן היה מזכיר אותו המקום, והיה הכתוב מפרש "וישמע אברהם ויבא ממקום פלוני":

17.רבינו בחיי בראשית (פרשת חיי שרה) פרק כג פסוק ב

ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. אם היתה הכוונה שבא ממקום אחר היה מפרש הכתוב ואומר: ויבא ממקום פלוני, אבל פירושו שנתעורר בהספדה של שרה, כי כל המתעורר באיזו מלאכה שתהיה יקראנו הכתוב בא אליה, ….ונ"ל עוד, כי היה הכתוב ראוי שיאמר: ויבא אברהם ויצחק לספוד לשרה ולבכותה, כי בודאי ראוי היה יצחק לספוד לאמו הצדקת ולבכות עליה, שהרי החיוב בו גדול מאד יותר ממה שהוא באברהם, ועוד שהיא אהבתו אהבה יתרה שילדה אותו על דרך הפלא, והיתה נפשה קשורה בנפשו. אבל יתכן לומר שלא ידע יצחק באותו הפרק שמתה אמו, כי לפי שמיתתה היתה בשבילו בשמועת העקדה, על כן העלימו ממנו מיתתה ולא הגידו לו. ומן הטעם הזה לא ראינו שיזכירנו הכתוב ליצחק כלל לא במיתתה ולא בקבורתה, גם מעת שנעקד על גבי המזבח לא ראינוהו, שהרי כשהלכו אברהם ויצחק להר המוריה כתוב בחזרה: (בראשית כב, יט) "וישב אברהם אל נעריו", והיה ראוי שיאמר: וישובו אל הנערים, ולא הזכיר חזרת יצחק. יתכן שנשאר שם בהר המוריה שלש שנים עד שנשלמו לו ארבעים שנה ונשא רבקה, ומפני זה לא נזכר שובו עד שהביא לו העבד את רבקה, ואז הזכירו הכתוב, הוא שאמר: (בראשית כד, סב) "ויצחק בא מבוא באר לחי ראי".

18.תרגום המיוחס ליונתן - תורה בראשית (פרשת וירא) פרק כב פסוק יט  

(יט) וּדְבָרוּ מַלְאֲכֵי מְרוֹמָא יַת יִצְחָק וְאוֹבִלוֹהִי לְבֵי מֶדְרָשָׁא דְשֵׁם רַבָּא וַהֲוָה תַּמָן תְּלַת שְׁנִין וּבְהַהוּא יוֹמָא תַב אַבְרָהָם לְוַת עוּלֵמוֹי וְקָמוּ וַאֲזָלוּ כַּחֲדָא לְבֵירָא דְשָׁבַע וְיָתֵיב אַבְרָהָם בְּבֵירָא דְשָׁבַע:

19.כתר יונתן בראשית (פרשת וירא) פרק כב פסוק יט

(יט) ויקחו מלאכי מרום את יצחק והובילוהו לבית מדרשו של שם הגדול והיה שם שלש שנים וביום ההוא שב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו כאחד לבאר שבע וישב אברהם בבאר שבע:

20.רש"י בראשית (פרשת וירא) פרק כב פסוק יט

וישב אברהם בבאר שבע - לֹא יְשִׁיבָה מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי בְּחֶבְרוֹן הָיָה יוֹשֵׁב, י"ב שָׁנִים לִפְנֵי עֲקֵדָתוֹ שֶׁל יִצְחָק יָצָא מִבְּאֵר שֶׁבַע וְהָלַךְ לוֹ לְחֶבְרוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים, מְרֻבִּים מִשֶּׁל חֶבְרוֹן הָרִאשׁוֹנִים, וְהֵם כ"ו שָׁנָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה:

21.אבן עזרא בראשית (פרשת וירא) פרק כב פסוק יט

וישב אברהם ולא הזכיר יצחק, כי הוא ברשותו. והאומר ששחטו ועזבו, ואח"כ חיה אמר הפך הכתוב:

22.רד"ק בראשית (פרשת וירא) פרק כב פסוק יט

וישב אברהם - ואין צריך לומר כי יצחק היה עמו, אלא זכר אברהם שהוא העקר:

23.חזקוני בראשית (פרשת וירא) פרק כב פסוק יט

וישב אברהם אל נעריו ויצחק היכן הלך, אלא נטמן בגן עדן שלש שנים. ד"א הלך לו לבית עבר ללמוד תורה.

24.ר' חיים פלטיאל בראשית (פרשת וירא) פרק כב פסוק יט

(כ) ויהי אחר הדברים. ואחרי הרהורי הדברים שהיה אברהם מהרהר בשובו מהר המוריה כדפירש רש"י. והק' ר' יוסף כהן והא קיימא לן דכל מקום שנ' אחר הוא סמוך ואחרי מופלג, ואחרי דהכא סמוך הוא כדפי'. ותירץ ר' אהרון כהן ז"ל דוודאי אחר סמוך אבל אחרי יש סמוך ויש מופלג, ולעיל מתרץ בע"א אבל מיכאן ק' לפירוש ראשון.

25.דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית (פרשת וירא) פרק כב פסוק יט

(יט) וישב אברהם. ויצחק היכן הלך שלחו בלילה מפני עין הרע שכן חנניה מישאל ועזריה משעה שיצאו מתוך כבשן האש לא נתפרש להיכן הלכו. וי"א בחלק שמתו בעין הרע. ומשום רבי שמעון בן יהוצדק אמרו ששינו מקומן והלכו ללמד תורה לפני יהושע הכהן הגדול הה"ד שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך כי אנשי מופת המה מאי כי אנשי מופת וכו':

26.רבינו מיוחס בראשית (פרשת וירא) פרק כב פסוק יט

(יט) וישב אברהם בבאר שבע. לשעה, שהרי עיקר ישיבתו בחברון היה כשנעקד יצחק ושם קבר את שרה, וזהו שנא' ויבא אברהם, שבא מבאר שבע:

27.רש"ר הירש בראשית (פרשת וירא) פרק כב פסוק יט

יחדיו הלכו אל באר - שבע.

בכל שאר חוגי אנשים היו נוהגים אחרת. אחרי התעלות כזאת אל קרבת ה', אחרי התרוממות כזאת מעל לכל תחום ארצי, הרי אנשים כאברהם ויצחק היו מתמלאים עד כדי כך מחשיבות עצמם והענין האלהי, ששוב לא היה להם כל ענין בחיים הארציים הרגילים ובבני אדם ארציים רגילים. קירבה כזאת לה' - אף אם רק מדומה היא - מולידה בדרך כלל בכל מקום מידה של התנשאות, המביטה בגאווה אל שפל מדרגתם של שאר בני אדם כ"בני חלוף מבשר ודם", ונמנעת מלבוא אתם במגע.

שונה בתכלית היא הרוח אשר מעשה המופת של אברהם ויצחק ינחילנה לדורות. לאחר שזה עתה השלימו את העליון שבמעשי אדם עלי אדמות, - הנה שבים הם אל האנשים אשר השאירום לרגלי הר המוריה, והולכים עמם יחדיו, ואין מעלתם גבוהה בעיניהם בשום דבר ממעלתם של האחרים. בעיני בן - אברהם נחשבים כל בני האדם שווים במשלוחי ידם, ואין הוא עושה הבדלה בין עצמו ובין חוטבי עצים או משרתים נמוכי דרגה. ככל שהוא מתעלה עילוי רוחני ומוסרי, כן ימעט להתנשא על אחרים, וכן ימעט להכיר את גדולת עצמו. בדין חוככים חכמינו ז"ל בדעתם, איזו היא המידה הגדולה מכל המידות, אם "חסידות גדולה מכולן" או אם "ענוה גדולה מכולן" (עבודה זרה כ ע"ב). הרי ענוה היא המידה היחידה שאדם יכול להתנהג בה רק שלא מדעת. משיודע אדם שהוא ענו - הרי בעצם ידיעה זו שוב אין הוא ענו, כי אם מלא מידת התנשאות גרועה ביותר. תמיד יאמר בלבו שאכן הגאווה זכות היא לו, ולו רק שמינית שבשמינית! ואילו אברהם ויצחק שבו מפיסגת הר המוריה - כאילו לא פעלו דבר: וישב אברהם אל נעריו ויקמו וילכו יחדו.

28.מלבי"ם בראשית (פרשת וירא) פרק כב פסוק יט

(יט) וישב אברהם. לפי הפשט ישב אברהם בעת ההיא בבאר שבע שהיתה שייכה אז לארץ פלשתים כדעת רש"י, והגם שאח"כ היתה בנחלת שמעון, אז משלו פלשתים שם כי הוא קרוב לארץ פלשתים, ושרה ישבה בעת ההיא בחברון, ובשוב אברהם מן העקדה שלח את יצחק לחברון לבשר לאמו כי חי הוא ועמד בנסיון, וע"כ כתיב וישב אברהם לבדו, והם הלכו לבאר שבע ויצחק הלך לחברון, וע"כ לא נזכר שיצחק בא לספוד לשרה כי היה שם בחברון:

29.שפתי כהן בראשית פרשת חיי שרה ד"ה [כג, ב

[כג, ב] ויבוא אברהם, מבאר שבע. ואם תאמר מי הוליכה לשרה לחברון, שמעתי כשבא השטן ואמר לה היכן יצחק אמרה לו הלך עם אביו ללמדו מעשה הקרבן אמר לה הוא הקרבן, לא האמינה לו הלכה אצל אחימן ששי ותלמי אמרה להם אתם ארוכים ורואים מרחוק הביטו וראו אם תראו זקן אחד הולך עם שלושה נערים אמרו לה אנו רואים זקן אחד עוקד בחור אחד והסכין בידו מיד מתה:

30.תולדות יצחק בראשית (פרשת חיי שרה) פרק כג פסוק ב

בשנת 1517 מסר את ספרו תולדות יצחק לדפוס. באותה שנה יצא למסע לארץ ישראל אך לא ברור אם הגיע לבסוף לארץ ישראל. מחד ישנן מסורות שהתעכב בדמשק ונשאר בה. מאידך ישנן מסורות המחזקות את האפשרות שהגיע לצפת, בה ישב אחיינו רבי יוסף קארו.

ויבא אברהם מבאר שבע [רש"י]. יש בזה ספקות. הספק הראשון, איך מתה שרה בחברון, [כיון] שדירתו של אברהם בבאר שבע, שנאמר על כן קרא למקום ההוא באר שבע, ויכרתו ברית בבאר שבע, ויטע אשל בבאר שבע, ויגר אברהם בארץ פלשתים וגו', והוא גרותו בבאר שבע שהיא בארץ פלשתים, ובשובו מן העקידה אמר וישב אברהם אל נעריו, ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע, וישב אברהם בבאר שבע, כי בבאר שבע נצטוה בעקידה, כי שם ביתו ואם כן מי הוליך שרה לחברון. הספק השני, הדרך הוא שהנכבדים כשיזקינו, קונים בית הקברות להם ולנשיהם, ומדוע לא קנה אברהם לו ולאשתו אחוזת קבר, אחר שאברהם ושרה זקנים, ולא יצטרך להטריח עצמו אחר מיתת שרה ולהתבייש לבקש מבני חת ולומר ופגעו לי בעפרון בן צוחר: והחכם רבי אפרים קארו זצ"ל אחי השיב לאילו הספיקות ואמר, שכונת אברהם היתה מתחלה להקבר הוא ואשתו בארץ כנען, לפי שארץ ישראל מכפרת עון, שנאמר וכפר אדמתו עמו [דברים לב מג], והעם היושב בה נשוא עון [עי' כתובות קיא א], ולפיכך כשהרגישה בעצמה אפיסת הכחות ויתרון החולשה, וידעה שלא תאריך ימים, צותה שיוליכוה לחברון למות שם, ולזה אמר בארץ כנען, כלומר ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון, לפי שהיא בארץ כנען, ולזה ויבא אברהם מבאר שבע שהיא ארץ פלשתים ואינה ארץ כנען, לא קנה אברהם אחוזת קבר, שבבאר שבע אינו רוצה להקבר, ובארץ כנען לא היה דר לקנות אחוזת קבר, ונשאר כן עד שמתה שרה. ובזה הותרו שני הספיקות, שלכן מתה בחברון ולא בבאר שבע, ולכן לא קנה אחוזת קבר טרם מיתתה:

ונאמר עוד, שכוונת אברהם היתה מתחלה להקבר ולקבור את שרה שם, בעבור שהיו קבורין שם אדם וחוה, ואם היה מבקשה ממנו טרם מותה, היה אומר עפרון למה מבקש אותה ממני, הרי יש מקומות אחרים טובים מזה לקבורה, שבית ועליה על גביו אינו ראוי לקבורה כל כך, ויאמר הלא דבר הוא, ויחקור ואם ידע בחקירה ששם קבורים אדם וחוה, לא היה מוכר אותה בשום ממון, ולזה לא תבעה עד שעת מיתתה, שכל מקום שישאל לא יחקרו עליו למה שואל זה המקום ממקום אחר, ואף עתה לא תבע אותה בפירוש, אלא תנו לי אחוזת קבר עמכם, והמתין לשעה הזאת שלא יוכל לעשות דבר אחר אלא למוכרה לו בהכרח, ולזה אמר ואקברה מתי מלפני, קבור מתך, כלומר על כרחינו ראוי לתת לך, ולכן במבחר קברינו קבור את מתך, איש ממנו את קברו לא יכלה ממך מקבור מתך, כלומר לב' סבות הא' שאתה נשיא, הב' שאין ראוי שיהיה המת בלא קבורה, ולזה אמר קבור מתך, ואקברה מתי, את מתך קבור, לומר אין ראוי לעכב שאלתך, ואמר מלפני, לומר אני בעת הצורך כל כך שאם לא תרצו לתת לי שום קבר תנו לי קבר שאקבור מתי לשעתו ואוציאנו מלפני, ואחר כך אוציא אותה משם ואקבור אותה במקום אחר, ולא יהיה עתה המת לפני:

31.בראשית (פרשת חיי שרה) פרק כד פסוק סב - סג

(סב) וְיִצְחָק֙ בָּ֣א מִבּ֔וֹא בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִ֑י וְה֥וּא יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֥רֶץ הַנֶּֽגֶב: (סג) וַיֵּצֵ֥א יִצְחָ֛ק לָשׂ֥וּחַ בַּשָּׂדֶ֖ה לִפְנ֣וֹת עָ֑רֶב וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּ֥ה גְמַלִּ֖ים בָּאִֽים:

32.בראשית (פרשת חיי שרה) פרק כה פסוק יא

(יא) וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ מ֣וֹת אַבְרָהָ֔ם וַיְבָ֥רֶךְ אֱלֹהִ֖ים אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיֵּ֣שֶׁב יִצְחָ֔ק עִם־בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִֽי: ס

33.בראשית (פרשת לך לך) פרק טז פסוק ז - יד

(ז) וַֽיִּמְצָאָ֞הּ מַלְאַ֧ךְ ה֛' עַל־עֵ֥ין הַמַּ֖יִם בַּמִּדְבָּ֑ר עַל־הָעַ֖יִן בְּדֶ֥רֶךְ שֽׁוּר: …(יד) עַל־כֵּן֙ קָרָ֣א לַבְּאֵ֔ר בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִ֑י הִנֵּ֥ה בֵין־קָדֵ֖שׁ וּבֵ֥ין בָּֽרֶד:

34.בראשית (פרשת וירא) פרק כ פסוק א

וַיִּסַּ֨ע מִשָּׁ֤ם אַבְרָהָם֙ אַ֣רְצָה הַנֶּ֔גֶב וַיֵּ֥שֶׁב בֵּין־קָדֵ֖שׁ וּבֵ֣ין שׁ֑וּר וַיָּ֖גָר בִּגְרָֽר:

35.בראשית (פרשת תולדות) פרק כו פסוק א

וַיְהִ֤י רָעָב֙ בָּאָ֔רֶץ מִלְּבַד֙ הָרָעָ֣ב הָרִאשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בִּימֵ֣י אַבְרָהָ֑ם וַיֵּ֧לֶךְ יִצְחָ֛ק אֶל־אֲבִימֶ֥לֶךְ מֶֽלֶךְ־פְּלִשְׁתִּ֖ים גְּרָֽרָה:

36.בראשית (פרשת תולדות) פרק כו פסוק כג

(כג) וַיַּ֥עַל מִשָּׁ֖ם בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע:

37.בראשית (פרשת ויצא) פרק כח פסוק י

(י) וַיֵּצֵ֥א יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה:

38.בראשית (פרשת וישלח) פרק לה פסוק כז - כט

(כז) וַיָּבֹ֤א יַעֲקֹב֙ אֶל־יִצְחָ֣ק אָבִ֔יו מַמְרֵ֖א קִרְיַ֣ת הָֽאַרְבַּ֑ע הִ֣וא חֶבְר֔וֹן אֲשֶׁר־גָּֽר־שָׁ֥ם אַבְרָהָ֖ם וְיִצְחָֽק: (כח) וַיִּֽהְי֖וּ יְמֵ֣י יִצְחָ֑ק מְאַ֥ת שָׁנָ֖ה וּשְׁמֹנִ֥ים שָׁנָֽה: (כט) וַיִּגְוַ֨ע יִצְחָ֤ק וַיָּ֙מָת֙ וַיֵּאָ֣סֶף אֶל־עַמָּ֔יו זָקֵ֖ן וּשְׂבַ֣ע יָמִ֑ים וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ עֵשָׂ֥ו וְיַעֲקֹ֖ב בָּנָֽיו: פ

Parashat Chaya Sarah A Match for Yitzchak

 Parashat Chaya Sarah

A Match for Yitzchak

Rabbi Ari Kahn

PDF

 

Many years earlier, God had told Avraham that his descendants would be strangers in a land not their own.[1] While this exile would unfold years later in the Land of Egypt, the description is just as apt for an earlier time as well: The Land of Canaan, the land that God promised would be inherited by his descendants, was a land where Avraham himself was a stranger.[2]

 

Perhaps Avraham had never felt these words as acutely as he did now. His wife had died, and as an immigrant he not only had no ancestral burial ground, he owned no suitable plot of land. He had no place to bury Sarah. Only as a result of a great deal of negotiation and large sums of money changing hands was Avraham able to acquire a suitable piece of property and give his wife a proper burial. Avraham was forced to overpay in order to acquire a parcel of land that had been promised to him by God. 

 

His “strangeness” in this land is further highlighted by the lack of an appropriate match for his son. Rather than looking for a local girl, he sends his servant to a far-away destination to find an appropriate spouse for Yitzchak.

 

Tradition tells us that the name of Avraham’s servant was Eliezer, based on what we might describe as a “theory of preservation of characters.” Earlier in his life, Avraham lamented the fact that he and Sarah were childless and gave voice to his distress over the prospect that the only one who would inherit his legacy would be his majordomo, the head of his household staff - a man named Eliezer.[3]

 

Since that point, Avraham had produced two sons: Yishmael, who had been ousted, and Yitzchak, his true heir. Now, the erstwhile potential heir, Eliezer, has been returned to his natural status, and is once again merely household help. Avraham sends him on a critical mission – to find a suitable match for Yitzchak.

 

Various midrashic passages provide more background information about Eliezer, identifying him as being related in one way or another to Avraham’s arch-nemesis, Nimrod – either as a former servant of Nimrod[4], or as Nimrod’s son or grandson.[5]

 

When the time comes to find a wife for Yitzchak, this person – whoever he is, whoever he once was - is entrusted with the mission of securing Avraham’s legacy, and according to the midrashic account, he suggests his own daughter for his master’s son. When his proposal is rebuffed, he sets out on his mission[6] - and we might wonder whether his efforts were wholehearted: Would he, as a faithful servant, make his best effort to find a wife for Yitzchak from far afield, or would he prefer to fail, forcing Avraham to resort to his earlier suggestion and “settle” for Eliezer’s daughter by default?

 

These two possibilities color our reading of what transpires when the servant arrives at his destination:

 

בראשית פרק כד

(יב) וַיֹּאמַ֓ר׀ ה֗' אֱלֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם הַקְרֵה־נָ֥א לְפָנַ֖י הַיּ֑וֹם וַעֲשֵׂה־חֶ֕סֶד עִ֖ם אֲדֹנִ֥י אַבְרָהָֽם: (יג) הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י נִצָּ֖ב עַל־עֵ֣ין הַמָּ֑יִם וּבְנוֹת֙ אַנְשֵׁ֣י הָעִ֔יר יֹצְאֹ֖ת לִשְׁאֹ֥ב מָֽיִם: (יד) וְהָיָ֣ה הַֽנַּעֲרָ֗ אֲשֶׁ֨ר אֹמַ֤ר אֵלֶ֙יהָ֙ הַטִּי־נָ֤א כַדֵּךְ֙ וְאֶשְׁתֶּ֔ה וְאָמְרָ֣ה שְׁתֵ֔ה וְגַם־גְּמַלֶּ֖יךָ אַשְׁקֶ֑ה אֹתָ֤הּ הֹכַ֙חְתָּ֙ לְעַבְדְּךָ֣ לְיִצְחָ֔ק וּבָ֣הּ אֵדַ֔ע כִּי־עָשִׂ֥יתָ חֶ֖סֶד עִם־אֲדֹנִֽי:

(12) He said, “Eternal God, the God of my master Avraham, please give me success this day, and show kindness to my master Avraham. (13) Behold, I am standing by the spring of water. The daughters of the men of the city are coming out to draw water. (14) Let it happen, that the young lady to whom I will say, ‘Please let down your pitcher, that I may drink,’ and she will say, ‘Drink, and I will also give your camels a drink,’ let her be the one you have appointed for your servant Yitzchak. By this I will know that you have shown kindness to my master.” (Bereishit 24:12-14)

 

This is a prayer – and it may be read either as tainted by tremendous cynicism or as a testimony of his great faith: Not only does he “challenge” God and create a very specific test for a potential bride, he stipulates an almost impossible timeline:

 

בראשית פרק כד

(יא) וַיַּבְרֵ֧ךְ הַגְּמַלִּ֛ים מִח֥וּץ לָעִ֖יר אֶל־בְּאֵ֣ר הַמָּ֑יִם לְעֵ֣ת עֶ֔רֶב לְעֵ֖ת צֵ֥את הַשֹּׁאֲבֹֽת:

(11) He made the camels kneel down outside the city by the well of water at the time of evening, the time that women go out to draw water. (Bereishit 24:11)

 

He arrives in the evening and prays that God should show compassion for Avraham “today.” With the sun about to set, we wonder how this request can possibly be fulfilled. To compound matters, the cantillation symbol (the traditional “trup” or ta’amei haMikra indicating the parsing and reading instructions for the Torah text) on the word vayomar (“he said”), with which this prayer is introduced, has a shalshelet ( ֓ ) indicating that this word is read in the most deliberate, most drawn-out manner of all, understood by many commentaries as an indication of hesitation or internal conflict. Our quandary remains: Does the servant hope to fail, and therefore provides only the smallest possible window for success, or is he so certain that God can and will do miraculous things for Avraham that the time constraints and probabilities are of no concern? 

 

Either way, we should have no doubt why the sages identified the servant with Eliezer: This man truly lives up to the name which translates, quite literally, as “my God helps;” through him, God expresses His love for Avraham by immediately providing a wife for Yitzchak. By helping the servant, God helps the master[7] - which is precisely the content of the servant’s prayer. 

 

Rabbinic tradition suggests that this is a remarkable insight into life in the tent of Avraham, a snapshot of the household.[8] The servant – Eliezer – has repeatedly seen miraculous things; in the life of Avraham, the impossible is not only possible, it is quite probable. Eliezer has seen Avraham walk out of the furnace; he has seen Avraham emerge victorious from the war of the kings. From his vantage point as an observer of Avraham’s life, the task with which he himself has been entrusted is, in a sense, an easy task. Eliezer had every expectation that God would help him to help Avraham, and enable him to fulfill his mission immediately so that he could return to Avraham with an appropriate bride to carry Avraham’s legacy forward.

 

The specifics of the test or task he sets up are no less instructive: He asks for God’s assistance in finding a young woman who will perform an act of unusual kindness, because only a person with an affinity for hesed[9] could possibly join Avraham’s family, in which hesed is such an integral component.[10]

 

רש"י בראשית פרשת חיי שרה פרק כד פסוק יד

אוֹתָהּ הוֹכַחְתָּ - רְאוּיָה הִיא לוֹ שֶׁתְּהֵא גּוֹמֶלֶת חֲסָדִים, וּכְדַאי לִכָּנֵס בְּבֵיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם; …

You have proven that it is she – She is fit for him since she will perform acts of kindness and will therefore be worthy of admission into the house of Avraham. (Rashi, Bereishit 24:12)

 

In a certain sense, the fact that Avraham sent his servant back to his hometown[11] indicated that the successful candidate should be very “Avraham-like.”[12] It should therefore come as no surprise when Rivka chooses to accompany the man back to Canaan; it is clear to all concerned that God had chosen her,[13] and she is willing to leave her land, her family and her birthplace with “Avraham-like” resolve. Aside from the family connection, her behavior, her outlook, her essence, were “Avrahamic.”[14]  

 

Avraham had made it very clear that he would not consider a Canaanite woman for his son; he had commanded the servant to find someone from Avraham’s extended family.[15] What, we might ask, would have happened had Rivka declined? Were there other potential candidates who could have met the “job description?” The servant raises this issue in his discussion with Rivka’s family: 

 

בראשית פרק כד פסוק מט

וְ֠עַתָּה אִם־יֶשְׁכֶ֨ם עֹשִׂ֜ים חֶ֧סֶד וֶֽאֱמֶ֛ת אֶת־אֲדֹנִ֖י הַגִּ֣ידוּ לִ֑י וְאִם־לֹ֕א הַגִּ֣ידוּ לִ֔י וְאֶפְנֶ֥ה עַל־יָמִ֖ין א֥וֹ עַל־שְׂמֹֽאל׃ 

And now, if you mean to treat my master with kindness and truth - tell me; and if not, tell me, that I may turn to the right or to the left.” (Bereishit 24:49)

רש״י בראשית פרק כד פסוק מט

על ימין. מִבְּנוֹת יִשְׁמָעֵאל  על שמאל. מִבְּנוֹת לוֹט, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב לִשְׂמֹאלוֹ שֶׁל אַבְרָהָם.

TO THE RIGHT— to take a wife from the daughters of Yishmael. TO THE LEFT — to take a wife from the daughters of Lot who dwelt to the left of Avraham. (Rashi, Bereishit 24: 49)

Rashi, based on the Midrash,[16] understood that the servant was referring to other potential matches who met some, if not all, of the criteria: the daughters of Lot and Yishmael.

Interestingly, in an earlier comment, Rashi refers to a completely different set of alternative candidates - the daughters of Avraham’s comrades Aner, Eshkol and Mamre who were not from Avraham’s extended family - and does not consider the daughters of Lot or Yishmael. 

 

רש״י בראשית פרק כד פסוק ח

ונקית משבועתי וגו'. וְקַח לוֹ אִשָּׁה מִבְּנוֹת עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא: 

THEN YOU WILL BE ABSOLVED OF THIS OATH YOU HAVE MADE TO ME — and take a wife for him from the daughters of Aner or Eshkol or Mamre. [17] (Rashi, Bereishit 24:8)

 

Despite the apparent suitability of members of the extended family, who ostensibly fit some of the criteria, in reality these candidates fall short of the mark. Apparently, to be truly suitable, the quality of hesed was not the sole criterion. To be a suitable wife for Yitzchak, the young woman would also need proper appreciation of Avraham and Sarah.

 

Yishmael did not value Sarah; this lack of regard began with his mother, from the moment Yishmael was conceived:  

 

בראשית פרשת לך לך פרק טז פסוק ד,  

וַיָּבֹ֥א אֶל־הָגָ֖ר וַתַּ֑הַר וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וַתֵּקַ֥ל גְּבִרְתָּ֖הּ בְּעֵינֶֽיהָ:

He went in to Hagar, and she conceived. When she saw that she had conceived, her mistress was diminished in her eyes. (Bereishit 16:4)

 

רש"י בראשית פרשת לך לך פרק טז פסוק ד

ותקל גברתה בעיניה - אָמְרָה שָׂרַי זוֹ אֵין סִתְרָהּ כִּגְלוּיָהּ מַרְאָה עַצְמָהּ כְּאִלּוּ הִיא צַדֶּקֶת וְאֵינָהּ צַדֶּקֶת, שֶׁלֹּא זָכְתָה לְהֵרָיוֹן כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ, וַאֲנִי נִתְעַבַּרְתִּי מִבִּיאָה רִאשׁוֹנָה (בראשית רבה): 

HER MISTRESS WAS DIMINISHED IN HER EYES – She said, "As regards this woman Sarai, her conduct in private certainly can not be what it appears to be in public: she pretends to be a righteous woman, but she cannot really be righteous since all these years she has not been privileged to have children, whilst I have had that blessing from the first union" (Bereishit Rabbah 45:4).

 

Hagar claimed that Sarah was an imposter, that she feigned righteousness but was in fact devoid of holiness. Hagar’s proof was her own fertility – one night with Avraham and she produced an heir for Avraham, which Sarah was unable to do for so many years. Hagar created an unfounded correlation between fertility and righteousness, claiming that the real Sarah – the person below the veneer of piety – was empty, corrupt, unworthy.

 

The Kabbalistic description of this phenomenon is called a klipah (literally, a shell or husk), a pretender, a profane shadow or echo of holiness, a cheap imitation of the real thing. 

 

Hagar’s son Yishmael is cut from the same cloth as his mother; both display this klipah of hesed:

 

 

בראשית פרשת וירא פרק כא פסוק ט,  

וַתֵּ֨רֶא שָׂרָ֜ה אֶֽת־בֶּן־הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה לְאַבְרָהָ֖ם מְצַחֵֽק:

Sarah saw the son of Hagar the Egyptian, whom she had borne to Avraham, mocking.(Bereishit 21:9)

רש"י בראשית פרשת וירא פרק כא פסוק ט

..דבר אחר לְשׁוֹן גִּלּוּי עֲרָיוֹת, כְּמָה דְּתֵימָא לְצַחֶק בִּי (בראשית ל"ט),...

…Another explanation is that it refers to immoral sexual conduct, just as it says (in reference to Potiphar's wife), "To mock  at me." (Bereishit 39:17)  …(Rashi Bereishit 21:9)

 

Yishamel’s mocking or laughter of is related to immoral sexual practices, as is evidenced by other uses of this word.[18] But what exactly was Yishmael guilty of in this instance? Some commentaries accuse him of exploiting his father’s elevated philosophy of love and caring, turning it into a cheap “pickup line” to snare unsuspecting women among Avraham’s students who wished to practice hesed. Yishmael was the klipa of hesed; – rather than practicing loving-kindness, he espoused “free love.”[19]

 

בראשית רבה נג:יא

דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא וַתֵּרֶא שָׂרָה וגו', אֵין מְצַחֵק אֶלָּא גִּלּוּי עֲרָיוֹת, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית לט, יז): בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָנוּ לְצַחֶק בִּי, מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה אִמֵּנוּ שָׂרָה רוֹאָה אוֹתוֹ לְיִשְׁמָעֵאל מְכַבֵּשׁ גִּנּוֹת וְצָד נְשֵׁי אֲנָשִׁים וּמְעַנֶּה אוֹתָן.

Rabbi Akiva taught: AND SARAH SAW [THE SON OF HAGAR THE EGYPTIAN, WHOM SHE HAD BORNE TO AVRAHAM, MAKING SPORT.] Now 'making sport' refers to nothing else but sexual immorality, as in the verse, "The Hebrew servant, whom you have brought to us, came in to make sport of me.’ (Bereishit 39:17) This teaches that Sarah saw Yishmael ravish maidens, seduce married women and dishonor them. (Bereishit Rabbah 53:11)

 

Elsewhere, Rashi notes the midrashic account of the mean-spirited laughter and insinuations after the birth of Yitzchak, as ‘jokesters’ questioned Avraham’s paternity.

 

רש"י בראשית פרשת תולדות פרק כה פסוק יט

אברהם הוליד את יצחק-  עַל יְדֵי שֶׁכָּתַב הַכָּתוּב יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם הֻזְקַק לוֹמַר אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק; לְפִי שֶׁהָיוּ לֵיצָנֵי הַדּוֹר אוֹמְרִים מֵאֲבִימֶלֶךְ נִתְעַבְּרָה שָׂרָה, שֶׁהֲרֵי כַּמָּה שָׁנִים שָׁהֲתָה עִם אַבְרָהָם וְלֹא נִתְעַבְּרָה הֵימֶנּוּ; מֶה עָשָׂה הַקָּבָּ"ה? צָר קְלַסְתֵּר פָּנָיו שֶׁל יִצְחָק דּוֹמֶה לְאַבְרָהָם, וְהֵעִידוּ הַכֹּל אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב כָּאן יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, שֶׁהֲרֵי עֵדוּת יֵשׁ שֶׁאַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק:

AVRAHAM BEGAT YITZCHAK – Just as Scripture wrote, "Yitzchak, son of Avraham" it felt compelled to say "Avraham begat Yitzchak", because the cynics of that time said, "Sarah became pregnant by Avimelech. See how many years she lived with Avraham without becoming pregnant from him." What did the Holy One, blessed be He, do? He formedYitzchak’s facial features exactly like Avraham's, so that everyone had to admit that Avraham fathered Yitzchak. This is what is stated here: Yitzchak was the son of Avraham, for there is evidence that Avraham fathered Yitzchak (Midrash Tanchuma, Toldot 1). (Rashi, Bereishit 25:19)

 

Apparently Yishmael found this idle gossip amusing (or self-serving), and repeated it:

 

ספורנו בראשית כ"א:ט'

את בן הגר המצרית – חשבה שהתעורר לזה הלעג מפני ששמע כך מאמו, כאמרם זכרונם לברכה: שותא דינוקא בשוקא או דאבוהי או דאמיה (סוכה נ"ו(

מצחק – מלעיג על המשתה שנעשה בבית אברהם, באמרו שנתעברה מאבימלך. והטעם שלא קרה זה בעת לידת יצחק, כי ישמעאל שמע כזאת אחר כך מליצני הדור, ואם באולי בעת הלידה היה מצחק לא הרגישה בו שרה שהיתה אז טרודה.

She assumed that the reason Yishmael made these disparaging remarks [about Yitzchak] was because he heard them from his mother. Our sages have a saying (Sukkah 56) that the prattle of children in public reflects either what they picked up from their father or what they picked up from their mother. 

[Sarah heard Yishmael mocking]: Making fun of the feast in Avraham’s home, Yishmael claimed that surely Sarah must have become pregnant from Avimelech. The reason he had not made such remarks already at the time Yitzchok was born, was because he had only overheard wicked gossip about this at a later stage, and now he repeated what he had heard; if he had said these things at the time of Yitzchak’s birth, Sarah was unaware of it, as she was preoccupied with the birth. (Seforno 21:90) [20]

 

There are two sides of the coin of holiness; both involve giving to others, both are called hesed,but one is real while the other is counterfeit:

 

ויקרא פרשת קדושים פרק כ פסוק יז, 

וְאִ֣ישׁ אֲשֶׁר־יִקַּ֣ח אֶת־אֲחֹת֡וֹ בַּת־אָבִ֣יו א֣וֹ בַת־אִ֠מּוֹ וְרָאָ֨ה אֶת־עֶרְוָתָ֜הּ וְהִֽיא־תִרְאֶ֤ה אֶת־ עֶרְוָתוֹ֙ חֶ֣סֶד ה֔וּא וְנִ֨כְרְת֔וּ לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י עַמָּ֑ם עֶרְוַ֧ת אֲחֹת֛וֹ גִּלָּ֖ה עֲוֹנ֥וֹ יִשָּֽׂא:

(17) “‘If a man takes his sister, his father’s daughter, or his mother’s daughter, and sees her nakedness, and she sees his nakedness; it is hesed; and they shall be cut off in the sight of the children of their people: he has uncovered his sister’s nakedness; he shall bear his iniquity. (Vayikra 20:17)

 

Illicit, incestual relationships are also labeled by the Torah as a type of hesed – albeit the artificial, unholy kind.[21]

 

This will help explain why another possible source for a mate was rejected. The daughters of Lot are also members of Avraham’s extended family. According to tradition, not only is Lot Avraham’s nephew, he is also Sarah’s brother, making him Avraham’s brother-in-law; this dual relationship should make Lot and his family the perfect place to search for a bride for Yitzchak.

 

One wonders if Rivka’s brother Lavan, who somehow insinuates himself into the middle of things, is worried that the unexpected visit by a representative of a long-lost family member was nothing more than a ruse, disguised as a marriage proposal, to lay claim to the family inheritance. Ironically, in the next generation, the son of Rivka and Yitzchak returns and does precisely that: Yaakov eventually walks off with all of Lavan’s wealth.

 

It is worth noting that Rivkah’s father Betuel was the son of Milkah and Nahor.[22] Nahor was Avraham’s brother, while Milkah was Lot’s sister, Avraham’s niece (and, according to tradition, Milkah and Lot had a third sibling - Sarah).[23] Rivka was related to both Avraham and Sarah, which would make her a perfect candidate. 

 

Lot, like Rivka and Avraham, also practices hesed, but his hesed is tainted. When the marauding mob of Sodomites besieges his home demanding that he surrender his guests, Lot offers up his daughters to placate the crowd, confusing true hesed with warped sexuality.

 

After Sodom is laid to waste, Lot’s daughters follow in the father’s footsteps, practicing a confused form of hesed by committing incest with their father. Their behavior – but even more so the warped philosophy that motivates and animates them, will ultimately place them beyond the pale; they and their descendants will not re-join the family of Avraham. They believe that the destruction from which they were saved was total and complete; to their minds, only they and their father survive, and the only way to reproduce and save humanity is through their father. However, this world view is based on a fatal error: How could they have imagined that Avraham, their righteous uncle who had removed himself from the influence of Sodom, was also wiped out along with their wicked neighbors?  This is the precise inverse of Avraham’s outlook: When told of the impending destruction, Avraham pleads with God, assuming that there most be more righteous people in the world, and at least a handful of people worth saving in Sodom – but when Sodom is destroyed, it never occurs to the daughters of Lot that there are any righteous people who were spared. They never considered that Avraham had survived, when in fact they themselves had been saved only in the merit of Avraham.[24] The world view which they had inherited from their father was distorted; Avraham, the greatest man of the generation, had been edited out of their family lore. 

 

Just as Hagar underestimated Sarah, the daughters of Lot underestimated Avraham. The bride of Yitzchak could not come from either of these branches of the family.

 

Only Rivka, a person of true hesed, takes a leap of faith; like Avraham and Sarah, she leaves her birthplace, her home and family, to join the family of Avraham. She alone appreciated the greatness of Avraham and Sarah and was willing to be a part of the journey they had embarked on years earlier and to re-join that branch of the family. She was, in every way, the perfect match for Yitzchak.

 

 

 

 

 

 

 

 

---

[1] Bereishit 15:13.

בראשית פרשת לך לך פרק טו פסוק יג

וַיֹּא֣מֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה:

He said to Abram, “Know for sure that your seed will live as foreigners in a land that is not theirs, where they will be enslaved and afflicted four hundred years.

[2] See Talmud Bavli 9a.

[3] Bereishit 15:2.

בראשית פרשת לך לך פרק טו פסוק ב

וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֗ם אֲדֹנָ֤י ה֙׳ מַה־תִּתֶּן־לִ֔י וְאָנֹכִ֖י הוֹלֵ֣ךְ עֲרִירִ֑י וּבֶן־מֶ֣שֶׁק בֵּיתִ֔י ה֖וּא דַּמֶּ֥שֶׂק אֱלִיעֶֽזֶר׃

But Avram said, “O Almighty, Eternal God, what can You give me, seeing that I shall die childless, and the one member of my household is Dammesek Eliezer!”

 

 

[4] Pirkei D’Rebbe Eliezer Chapter 16; Midrash Hagadol 24:2.

פרקי דרבי אליעזר פרק טז

זְקַן בֵּיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם הָיָה עַבְדּוֹ אֱלִיעֶזֶר. וּמֵאַיִן הָיָה עַבְדּוֹ, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מֵאוּר כַּשְׂדִּים עָמְדוּ כָּל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר וְנָתְנוּ לוֹ מַתָּנוֹת, וְעָמַד נִמְרוֹד וְכָתַב אֶת עַבְדּוֹ אֱלִיעֶזֶר לְאַבְרָהָם. 

מדרש הגדול בראשית (פרשת חיי שרה) פרק כד פסוק ב

ויאמר אברהם אל עבדו. מאיכן היה עבדו, כשיצא מאור כשדים עמדו כל גדולי המדינה ונתנו לו מתנות ועמד נמרוד וכתב לו את אליעזר בנו עבד עולם.

[5] Targum Pseudo Yonatan Bereishit 14:14, Midrash Aggada Buber, Bereishit 16 siman 1, Hadar Zkainim 24:63. Hizkuni Bereishit 15:2, and Midrash Talpiot write that he was the grandson of Nimrod.

תרגום המיוחס ליונתן - תורה בראשית (פרשת לך לך) פרק יד פסוק יד

(יד) וְכַד שְׁמַע אַבְרָם אֲרוּם אִשְׁתְּבִי אָחוּי וְזַיַין יַת עוּלֵימוֹי דְחָנִיךְ לִקְרָבָא מַרְבְּיָינֵי בֵּיתֵיהּ וְלָא צְבוּ לִמְהַלְכָה עִימֵיהּ וּבָחַר מִנְהוֹן יַת אֱלִיעֶזֶר בַּר נִמְרוֹד דַהֲוָה מְתִיל בִּגְבוּרְתֵּיהּ כְּכֻלְהוֹן תְּלַת מְאָה וְתַמְנֵסַר וּרְדַף עַד דָן: 

כתר יונתן בראשית (פרשת לך לך) פרק יד פסוק יד

(יד) וכאשר שמע אברם כי נשבה אחיו חימש את בחוריו שחינך למלחמה מגידולי ביתו ולא רצו ללכת עמו ויבחר מהם את אליעזר בן נִמרוד שהיה דומה בגבורתו ככולם שלש מאות ושמונה עשר וירדוף עד דן: 

מדרש אגדה (בובר) בראשית (פרשת לך לך) פרק טז פסוק א

ושמה הגר. פרעה נתן בתו לשרי שפחה בעת שלקחה, ולכך נקראת הגר, כך אמר לשרי הא אגריך, וכן נתן נמרוד אליעזר בנו לאברהם, בשעה שניצל מכבשן האש:

הדר זקנים בראשית (פרשת חיי שרה) פרק כד פסוק סג

…אמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת הכניסו אליעזר בג"ע נכנס בג"ע והוא אליעזר בן נמרוד והיינו דאמר ר' יוסי יהי חלקי עם מי שחושדין אותו ואין בו:

חזקוני בראשית (פרשת לך לך) פרק טו פסוק ב

הוא דמשק אליעזר בן בנו של נמרוד הרשע היה.

[6] See Midrash Rabbah 59:9

בראשית רבה (וילנא) פרשת חיי שרה פרשה נט סימן ט

וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד (בראשית כד, ה), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (הושע יב, ח): כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשֹׁק אָהֵב. כְּנַעַן זֶה אֱלִיעֶזֶר. בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וּמַשְׁקִיל אֶת בִּתּוֹ, רְאוּיָה הִיא אוֹ אֵינָהּ רְאוּיָה. לַעֲשֹׁק אָהֵב, לַעֲשֹׁק אֲהוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם, זֶה יִצְחָק, אָמַר: אוּלַי לֹא תֹאבֶה, וְאֶתֵּן לוֹ אֶת בִּתִּי. אָמַר לוֹ אַתָּה אָרוּר וּבְנִי בָּרוּךְ וְאֵין אָרוּר מִתְדַּבֵּק בְּבָרוּךְ.

 

[7] See Midrash Rabbah 60:1

בראשית רבה (וילנא) פרשת חיי שרה פרשה ס סימן א

וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וגו' (בראשית כד, יב), (ישעיה נ, י): מִי בָכֶם יְרֵא ה' שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ, אָמַר מִי בָכֶם יְרֵא ה', זֶה אַבְרָהָם. שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ וגו', אֲשֶׁר שָׁמַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּקוֹלוֹ שֶׁל עַבְדּוֹ. (ישעיה נ, י): אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים, שֶׁבָּא מֵאַסְפַּמְיָא וּמֵחַבְרוֹתֶיהָ, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ הֵיכָן, כְּאָדָם שֶׁהוּא שָׁרוּי בַּחשֶׁךְ. (ישעיה נ, י): וְאֵין נֹגַהּ לוֹ, וּמִי הָיָה מֵאִיר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מֵאִיר לוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ. (ישעיה נ, י): יִבְטַח בְּשֵׁם ה' וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו, (נחמיה ט, ח): וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ, דָּבָר אַחֵר, מִי בָכֶם יְרֵא ה', זֶה אֱלִיעֶזֶר. שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ, בְּקוֹל אַבְרָהָם שֶׁהָיָה עֶבֶד לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כו, כד): בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי. אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים, בְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ לְהָבִיא אֶת רִבְקָה. וְאֵין נֹגַהּ לוֹ, וּמִי הָיָה מֵאִיר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מֵאִיר לוֹ בְּזִיקִים וּבִבְרָקִים. יִבְטַח בְּשֵׁם ה' וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו, וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם.

[8] See Midrash Rabbah 60:8, Rashi Bereishit 24:42, Rav Dovid Zvi Hoffman Parashat Chaye Sarah

בראשית רבה (וילנא) פרשת חיי שרה פרשה ס סימן ח

אָמַר רַבִּי אַחָא יָפָה שִׂיחָתָן שֶׁל עַבְדֵי בָּתֵּי אָבוֹת מִתּוֹרָתָן שֶׁל בָּנִים, פָּרָשָׁתוֹ שֶׁל אֱלִיעֶזֶר שְׁנַיִם וּשְׁלשָׁה דַפִּים הוּא אוֹמְרָהּ וְשׁוֹנָהּ, וְשֶׁרֶץ מִגּוּפֵי תּוֹרָה וְאֵין דָּמוֹ מְטַמֵּא כִּבְשָׂרוֹ אֶלָּא מֵרִבּוּי הַמִּקְרָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר: טָמֵא, הַטָּמֵא (ויקרא יא, כט). רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יוֹסֵי אוֹמֵר: זֶה, וָזֶה (ויקרא יא, כט). (בראשית כד, לב): וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ, אָמַר רַבִּי אַחָא יָפָה רְחִיצַת רַגְלֵי עַבְדֵי בָּתֵּי אָבוֹת מִתּוֹרָתָן שֶׁל בָּנִים, שֶׁאֲפִלּוּ רְחִיצַת רַגְלַיִם צָרִיךְ לִכְתֹּב, וְהַשֶּׁרֶץ מִגּוּפֵי תּוֹרָה וְאֵין דָּמוֹ מְטַמֵּא כִּבְשָׂרוֹ אֶלָּא מֵרִבּוּי הַמִּקְרָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר: טָמֵא, הַטָּמֵא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי יוֹסֵי אָמַר: זֶה, וְזֶה.

רש"י בראשית פרשת חיי שרה פרק כד פסוק מב

וָאָבֹא הַיּוֹם - הַיּוֹם יָצָאתִי וְהַיּוֹם בָּאתִי, מִכָּאן שֶׁקָּפְצָה לוֹ הָאָרֶץ. אָמַר רַבִּי אֲחָא יָפָה שִׂיחָתָן שֶׁל עַבְדֵי אָבוֹת לִפְנֵי הַמָּקוֹם מִתּוֹרָתָן שֶׁל בָּנִים, שֶׁהֲרֵי פָּרָשָׁה שֶׁל אֱלִיעֶזֶר כְּפוּלָה בַּתּוֹרָה וְהַרְבֵּה גּוּפֵי תוֹרָה לֹא נִתְּנוּ אֶלָּא בִּרְמִיזָה (בראשית רבה):

AND I CAME THIS DAY – Today I started on my journey and today I have arrived here. Hence we may infer that the earth (the road) shrunk for him (i.e. that the journey was shortened in a miraculous manner) (Sanhedrin 95a). R. Acha said: The ordinary conversation of the patriarchs' servants is more pleasing to God than even the Torah (religious discourse) of their children, for the chapter of Eliezer (the account of his journey) is repeated in the Torah (i.e. it is written once as a narrative and again repeated as part of the conversation of the patriarch's servant) whereas many important principles of the Law are derived only from slight indications given in the Text (Bereishit   Rabbah 60:8).

רד"צ הופמן פרשת חיי שרה

הפרק הבא מראה לנו תמונה נפלאה של בית אבי האומה, כיצד אפילו עבדו נישא על ידי רעיונות אברהם אדוניו, כיצד הוא מוציא אל הפועל את השליחות שהוטלה עליו, תוך נאמנות מלאה לאדוניו ותוך בטחון בלתי מוגבל באלהי אברהם, וכיצד ה' גומל להם לאברהם ולעבדו על בטחונם בו בהצלחה מהירה של משימתם. ואגב אורחא נמצינו למדים על קדושת הנשואין וחשיבותם להשגת האושר האמיתי. וכל המבין יבין מדוע זה מתאר הכתוב תמונה זו בפרטות יתרה, וכי לא בכדי העירו חכמינו ז"ל: "יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים".

 

[9] See Chatam Sofer in Torat Moshe Bereishit 24:14, who nuances this suitability of this relationship somewhat differently.

תורת משה בראשית פרק כד פסוק יד

אוֹתָהּ הוֹכַחְתָּ. פרש"י רְאוּיָה הִיא לוֹ שֶׁתְּהֵא גּוֹמֶלֶת חֲסָדִים. ויל"פ עפמ"ש הַמְּפָרְשִׁים ע"פ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ (לְעֵיל ב' י"ח), שֶׁאִם הָאִשָּׁה הִיא מִתְנַגֶּדֶת בְּטִבְעָהּ לְטִבְעוֹ שֶׁל הַבַּעַל עי"ז הִיא עָזְרוֹ, כִּי לֹא טוֹב אִם שְׁנֵיהֶם הֵם וּוַתְרָנִים וּפַזְרָנִים, וְהֵנָּה אַבְרָהָם שַׁהִי' בְּמִדַּת הַחֶסֶד הַי' שָׂרָה עֵינֵהּ צָרָה בְּאוֹרְחִים (ב"מ פ"ז ע"א), יִצְחָק שַׁהִי' בְּמִדַּת הַדִּין פָּחַד יִצְחָק, טוֹב מְאֹד שֶׁתְּהַי' אִשְׁתּוֹ בְּמִדַּת הַחֶסֶד גּוֹמֶלֶת חֲסָדִים טוֹבִים, וּלְכָךְ אָמַר לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק.

[10] Midrash Aggada 

מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת חיי שרה פרק כד פסוק יד

[יד] וְאָמְרָה שָׁתָה. וְלָמָּה אָמַר אֱלִיעֶזֶר זֶה הַתְּנַאי, כָּעִנְיָן הַזֶּה אֲשֶׁר הֹכִיחַ ה' לְבֶן אֲדֹנִי, לְפִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ אִם אָמְרָה כֵּן הִיא תִּהְיֶה צַדֶּקֶת, וְתִהְיֶה אוֹהֶבֶת לְשַׁמֵּשׁ אֶת הָאוֹרְחִים כְּשֵׁם שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים אַבְרָהָם וְשָׂרָה:

[11] See Bereishit 24:4, see Ramban Bereishit 11:28, and 12:1.

[12] See Malbim Bereishit 24:14.

מלבי"ם בראשית פרשת חיי שרה פרק כד פסוק יד

אוֹתָהּ הוֹכָחַת ר"ל מִצַּד שֶׁאֲנִי עָשִׂיתִי זֹאת לְסִימַן וּלְהוֹכָחָה שֶׁהוּא הַזִּוּוּג שֶׁל יִצְחָק, יִתְבָּרֵר בְּהוֹכָחָה וּבָרוּר שֶׁהִיא זִוּוּג שֶׁל יִצְחָק, וּבַמָּה שֶׁזֶּה עֵדוּת שֶׁהִיא גּוֹמֶלֶת חֶסֶד בְּהַכְנָסַת אוֹרְחִים שֶׁזּוֹ מִדָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, א"כ בָּהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי, לְהַכְנִיס בְּבֵיתוֹ אִשָּׁה יִרְאַת ה' עוֹשָׂה צְדָקָה וָחֶסֶד:

 

[13] See especially Bereishit 24:56.

בראשית (פרשת חיי שרה) פרק כד פסוק נו

וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אַל־תְּאַחֲר֣וּ אֹתִ֔י וַֽה֖' הִצְלִ֣יחַ דַּרְכִּ֑י שַׁלְּח֕וּנִי וְאֵלְכָ֖ה לַֽאדֹנִֽי:

He said, "Do not delay me, when God has made my journey successful. Send me that I may go to my master."

He said to them, “Do not delay me, now that the LORD has made my errand successful. Give me leave that I may go to my master.

[14] On the other hand, Rivka also takes the place of Sarah as evidenced by Bereishit 24:67, and especially the comments of Rashi on that verse.

וַיְבִאֶ֣הָ יִצְחָ֗ק הָאֹ֙הֱלָה֙ שָׂרָ֣ה אִמּ֔וֹ וַיִּקַּ֧ח אֶת־רִבְקָ֛ה וַתְּהִי־ל֥וֹ לְאִשָּׁ֖ה וַיֶּאֱהָבֶ֑הָ וַיִּנָּחֵ֥ם יִצְחָ֖ק אַחֲרֵ֥י אִמּֽוֹ׃ 

Yitzchak then brought her into the tent of his mother Sarah, and he took Rebekah as his wife. Yitzchak loved her, and thus found comfort after his mother’s death. 

האהלה שרה אמו. וַיְבִיאֶהָ הָאֹהֱלָה וְנַעֲשֵׂית דֻּגְמַת שָׂרָה אִמּוֹ, כְּלוֹמַר וַהֲרֵי הִיא שָׂרָה אִמּוֹ, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁשָּׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה נֵר דָּלוּק מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת וּבְרָכָה מְצוּיָה בָּעִסָּה וְעָנָן קָשׁוּר עַל הָאֹהֶל, וּמִשֶּׁמֵּתָה פָּסְקוּ, וּכְשֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרוּ:

INTO HIS MOTHER SARAH’S TENT — He brought her into the tent and she became exactly like his mother Sarah — that is to say, the words signify as much as, [And he brought her into the tent] and, behold, she was Sarah, his mother). For whilst Sarah was living, a light had been burning in the tent from one Sabbath eve to the next, there was always a blessing in the dough (a miraculous increase) and a cloud was always hanging). over the tent (as a divine protection), but since her death all these had stopped. However, when Rebecca came, they reappeared” (Bereishit   Rabbah 60:16)

[15] Initially Avraham told his servant to go to his land and birthplace (24:4).  Subsequently, the servant questions, if he were to fail to convince the prospective bride to come and marry a groom “sight unseen”, could he bring Yitzchak there, then Avraham responds and mentions how God took him from “his father’s home and birthplace” (24:7). The Servant apparently merges these two statements (which he understands is the meaning of the word “there” in 24:7) and tells Rivka’s family that he was sent to the home of Avraham’s “father and family” (24:38). See Abarbanel who catches this, and many other changes large and small in Eliezer’s soliloquy.

כִּ֧י אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מוֹלַדְתִּ֖י תֵּלֵ֑ךְ וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֖ה לִבְנִ֥י לְיִצְחָֽק׃ 

“…but will go to the land of my birth and get a wife for my son Yitzchak.”

ה׳ ׀ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֗יִם אֲשֶׁ֨ר לְקָחַ֜נִי מִבֵּ֣ית אָבִי֮ וּמֵאֶ֣רֶץ מֽוֹלַדְתִּי֒ וַאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּר־לִ֜י וַאֲשֶׁ֤ר נִֽשְׁבַּֽע־לִי֙ לֵאמֹ֔ר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את ה֗וּא יִשְׁלַ֤ח מַלְאָכוֹ֙ לְפָנֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֛ה לִבְנִ֖י מִשָּֽׁם׃ 

The Eternal God, the Almighty God of heaven, who took me from my father’s house and from my native land, who promised me on oath, saying, ‘I will give this land to your offspring’—He will send His angel before you, and you will take a wife for my son from there.

אִם־לֹ֧א אֶל־בֵּית־אָבִ֛י תֵּלֵ֖ךְ וְאֶל־מִשְׁפַּחְתִּ֑י וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֖ה לִבְנִֽי׃

“…but you shall go to my father’s house, to my kindred, and get a wife for my son.”

אברבנאל פרשת חיי שרה

… דעו כי אדני השביעני לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני שאם הוא היה רוצה בתופים ובמחולות היו נותנים לו האשה היותר נבחרת שבארץ אבל הוא השביעני אל בית אבי תלך ואל משפחתי וזהו השנוי הראשון שעשה אליעזר שבמקום שאמר לו אברהם אל ארצי ואל מולדתי תלך שינה העבד ואמר אל בית אבי תלך ואל משפחתי כדי שיחשבו שהי' אברהם חפץ מאד בקרבתם וכן עשה.

[16] Bereishit Rabbah 60:9.

בראשית רבה (וילנא) פרשת חיי שרה פרשה ס סימן ט

וַיּוּשַׂם לְפָנָיו לֶאֱכֹל וַיֹּאמַר עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי (בראשית כד, לג לד), אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִלְּתָא דְּאִית בָּךְ מְגַנְיָא קְדֵים וְאֵמְרָהּ. וְעַתָּה אִם יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת אֲדֹנִי הַגִּידוּ לִי וגו' וְאֶפְנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל (בראשית כד, מט), עַל יָמִין זֶה יִשְׁמָעֵאל, עַל שְׂמֹאל זֶה לוֹט, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית יג, ט): אִם הַשְֹּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה. 

 

[17] For more on Aner, Eshkol and Mamre see Bereishit 14:13,24.

 

[18] See the text and Rashi’s comments on Beresihit 26:8 and 39:14, and Shmot 32:6.

בראשית פרשת תולדות פרק כו פסוק ח

וַיְהִ֗י כִּ֣י אָֽרְכוּ־ל֥וֹ שָׁם֙ הַיָּמִ֔ים וַיַּשְׁקֵ֗ף אֲבִימֶ֙לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ פְּלִשְׁתִּ֔ים בְּעַ֖ד הַֽחַלּ֑וֹן וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה יִצְחָק֙ מְצַחֵ֔ק אֵ֖ת רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ:

רש"י בראשית פרשת תולדות פרק כו פסוק ח

וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ וגו' - רָאָהוּ מְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ:

בראשית פרשת וישב פרק לט פסוק יד - יז

(יד) וַתִּקְרָ֞א לְאַנְשֵׁ֣י בֵיתָ֗הּ וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ לֵאמֹ֔ר רְא֗וּ הֵ֥בִיא לָ֛נוּ אִ֥ישׁ עִבְרִ֖י לְצַ֣חֶק בָּ֑נוּ בָּ֤א אֵלַי֙ לִשְׁכַּ֣ב עִמִּ֔י וָאֶקְרָ֖א בְּק֥וֹל גָּדֽוֹל: (טו) וַיְהִ֣י כְשָׁמְע֔וֹ כִּֽי־הֲרִימֹ֥תִי קוֹלִ֖י וָאֶקְרָ֑א וַיַּעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ אֶצְלִ֔י וַיָּ֖נָס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה: (טז) וַתַּנַּ֥ח בִּגְד֖וֹ אֶצְלָ֑הּ עַד־בּ֥וֹא אֲדֹנָ֖יו אֶל־בֵּיתֽוֹ: (יז) וַתְּדַבֵּ֣ר אֵלָ֔יו כַּדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹ֑ר בָּֽא־אֵלַ֞י הָעֶ֧בֶד הָֽעִבְרִ֛י אֲשֶׁר־הֵבֵ֥אתָ לָּ֖נוּ לְצַ֥חֶק בִּֽי:

שמות ל"ב:ו'

(ו) וַיַּשְׁכִּימוּ מִמׇּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק.

רש"י שמות ל"ב:ו'

לצחק – יש במשמע הזה גילוי עריות, שנאמר: לצחק בי (בראשית ל"ט:י"ז)

[19] See Siftei Kohen Vayikra 12:3, Megaleh Amukot Parshat Mishpatim.

שפתי כהן על ויקרא פרק יב פסוק ג 

ודע שאלו שתי הקליפות הם קליפת פרס וישמעאל, הפנימית היא של ישמעאל שהזנות מצויה בהם יותר משאר אומות כמו שאמרו חז"ל (קידושין מ"ט ע"ב)

ספר מגלה עמוקות על התורה - פרשת משפטים

כי תצא אש. בזוהר שלע"ל אש יצא על רו"ם ומצאה קו"צים בגי' רום ונאכל גדיש דא קליפה ישמעאל מימין חמור דתמן לילית הגר שפחת שרי לכן דרשו רז"ל בשי"בה טובה תקבר מלמד שעשה ישמעאל תשובה כי קליפה שלו ישמעאל ב"קליפה ש"ל י"שמעאל ב"צד ה"ימין. או קמה זו קליפת עשו מצד שמאל דאיהו שור אוכל עשב עליה אמר יוסף הנה קמה אלומתי לבטל קליפת עשו וגם ניצבה לבטל כח נוקבא כי ת' איש שעם עשו יש לו עוד קמה כוחות בסוד צווחה כמ"ש האר"י בפי' זמירות שלו צווחין אף עקתין כו' צוחה מסיטרא דעשו שכולל ק"ט כוחות מנין דק"ה ה"פ דק"ה הרי תקמ"ה בהמה דקה נקנית ב"משיכה לקביל קליפת עשו עם הכולל בגי' הכי הוי ובהמה גסה לקביל קליפת ישמעאל שהיא יותר קשה כמו שאמרו רז"ל תחת אדום ולא תחת ישמעאל ב"על שו"ר נ"קי בש"ן קליפת עוג נקי נו"גה ק"ליפת יו"ן. ב"על שו"ר בגי' תרח נקי ש"מעון ב' נ"תנאל שהיה ירא חטא:

 

[20] This idea is echoed by R’ Eliezer ben Eliyahu Ashkenazi in Maase Hashem, and in the Malbim Bereishit 21:9.

מעשי ה' מעשי אבות פרק יט (פרשת וירא) ר׳ אליעזר בן אליהו אשכנזי 1513-1583

ולפי ששרה אמרה כן ואברהם עשה המשתה לפרסם, הנה ישמעאל נתחבר עם המלעיגים והיה מלעיג כמאמר ליצני הדור שמאבימלך נתעברה, וזהו שנאמר ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק, כלומר שהיה מצחק על האומרים ששרה ילדה לאברהם. וקרוב מזה יתכן לומר שהכתוב הזכיר אשר ילדה לאברהם, להודיע שזה היה הצחוק שלו שהוא לבד נולד לאברהם, וזהו שראתה שרה וכעסה ואמרה גרש את האמה, לפי שאין התינוקות אומרים אלא מה ששומעים מהוריהם (ראה סוכה נו, ב), וזהו שנאמר שראתה אותו מצחק, רצה לומר מלעיג כדברי ליצני הדור.

מלבי"ם בראשית כ"א:ט'

ותרא – ואז בעת המשתה ראתה שרה שישמעאל מצחק ומתלוצץ על המשתה הזה, ולא פירש מה היה הצחוק רק ברמז מ"ש אשר ילדה לאברהם, שאמר כמו לצני הדור שמאבימלך נתעברה שרה, ורק הוא נולד מאברהם, ושרה הכירה שלצחוק זה הסיתו אמו, שהורע בעיניה מה שמבכר בן שרה על בנה, וע"ז קראו בן הגר המצרית ולא קראו בשם ישמעאל, כי ראתה שאמו הסיתה אותו לזה.

[21] This type of relationship was needed to populate the world at the dawn of history, and it was part of God’s kindness – chesed which temporarily allowed this form of relationship – so the world could exist see Rashi Vayikra 20:17,  Yeurshalmi Sanhedrin 9:1,Pirki D’Rebbe Eliezer chapter 21, and Rashi Psalms 89:3.

רש"י ויקרא פרשת קדושים פרק כ פסוק יז

חסד הוא - לְשׁוֹן אֲרַמִּי חֶרְפָּה חִסּוּדָא; וּמִדְרָשׁוֹ אִם תֹּאמַר קַיִן נָשָׂא אֲחוֹתוֹ חֶסֶד עָשָׂה הַמָּקוֹם, לִבְנוֹת עוֹלָמוֹ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים פ"ט), עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה (ספרא; סנהדרין נ"ח): 

תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק ט הלכה א

וְהַכְתִיב (שם כ, יז) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ חֶסֶד הוּא שֶׁלֹּא תֹּאמַר קַיִן נַשָּׂא אֶת אֲחוֹתוֹ, הֶבֶל נַשָּׂא אֶת אֲחוֹתוֹ חֶסֶד עָשִׂיתִי עִם הָרִאשׁוֹנִים שֶׁיִּבָּנֶה הָעוֹלָם מֵהֶם (תהלים פט, ג) אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה.

פרקי דרבי אליעזר פרק כא

רַבִּי מִיאֲשָׁא אוֹמֵר,^(י) נוֹלַד קַיִן וּתְאוֹמָתוֹ עִמּוֹ, נוֹלַד הֶבֶל וּתְאוֹמָתוֹ עִמּוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל,^(יא) וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר [ויקרא כ, יז] וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו. אָמַר לוֹ,^(יב) מִתּוֹךְ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה תֵּדַע לְךָ שֶׁלֹּא הָיוּ נָשִׁים אֲחֵרוֹת בָּעוֹלָם שֶׁיִּשְׂאוּ לָהֶן, וְהִתִּירָן לָהֶם, וְעַל זֶה נֶאֱמַר [תהלים פט, ג] כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה, בְּחֶסֶד נִבְרָא הָעוֹלָם^(יג) עַד שֶׁלֹּא נִתְּנָה תוֹרָה.

רש"י תהלים פרק פט פסוק ג

כי אמרתי עולם חסד יבנה - כי אמרתי עד עולם יבנה בחסד כסא דוד כמ"ש (ש"ב =שמואל ב'= ז') והכינותי כסא ממלכתו וגו', ד"א סבור הייתי שיהא העולם בנוי בחסדך ותכין אמונתך בשמים שתהא נכונה ומקוימת ומה היא האמונה אותה ההבטחה שהבטחת את דוד ע"י נתן הנביא לאמר כרתי ברית לבחירי להכין עד עולם זרעו (שם /שמואל ב' ז'/):

 

[22] See Bereishit 22:20, and 24:24

בראשית פרשת וירא פרק כב פסוק כ - כד, 

(כ) וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיֻּגַּ֥ד לְאַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֑ר הִ֠נֵּה יָלְדָ֨ה מִלְכָּ֥ה גַם־הִ֛וא בָּנִ֖ים לְנָח֥וֹר אָחִֽיךָ: (כא) אֶת־ע֥וּץ בְּכֹר֖וֹ וְאֶת־בּ֣וּז אָחִ֑יו וְאֶת־קְמוּאֵ֖ל אֲבִ֥י אֲרָֽם: (כב) וְאֶת־כֶּ֣שֶׂד וְאֶת־חֲז֔וֹ וְאֶת־פִּלְדָּ֖שׁ וְאֶת־יִדְלָ֑ף וְאֵ֖ת בְּתוּאֵֽל: (כג) וּבְתוּאֵ֖ל יָלַ֣ד אֶת־רִבְקָ֑ה שְׁמֹנָ֥ה אֵ֙לֶּה֙ יָלְדָ֣ה מִלְכָּ֔ה לְנָח֖וֹר אֲחִ֥י אַבְרָהָֽם:

(20) It happened after these things, that it was told Avraham, saying, “Behold, Milcah, she also has borne children to your brother Nahor: (21) Uz his firstborn, Buz his brother, Kemuel the father of Aram, (22) And Kesed, Hazo, Pildash, Jidlaph, and Bethuel.” (23) Bethuel fathered Rebekah. These eight Milcah bore to Nahor, Avraham’s brother.

בראשית פרשת חיי שרה פרק כד

(כד) וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו בַּת־בְּתוּאֵ֖ל אָנֹ֑כִי בֶּן־מִלְכָּ֕ה אֲשֶׁ֥ר יָלְדָ֖ה לְנָחֽוֹר:

(24) She said to him, “I am the daughter of Bethuel the son of Milcah, whom she bore to Nahor.”

[23] See Bereishit 11:29 and Rashi.

בראשית י"א:

(כו) וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן. (כז) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט. (כח) וַיָּמׇת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים. (כט) וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה.

(26) Terah lived seventy years, and fathered Aהram, Nahor, and Haran. (27) Now this is the history of the generations of Terah. Terah fathered Avram, Nahor, and Haran. Haran fathered Lot. (28) Haran died before his father Terah in the land of his birth, in Ur Kasdim. (29) Avram and Nahor took wives. The name of Avram’s wife was Sarai, and the name of Nahor’s wife, Milcah, the daughter of Haran who was also the father of Yiscah.

רש"י בראשית י"א:כ"ט

יסכה – [זו שרה, על שם] שסוכה ברוח הקודש, ושהכל סוכין ביופיה, ולשון נסיכות, כמו: שרה לשון סררות.

[24] See Bereishit 19:29.

בראשית י"ט

)כט) וַיְהִ֗י בְּשַׁחֵ֤ת אֱלֹהִים֙ אֶת־עָרֵ֣י הַכִּכָּ֔ר וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיְשַׁלַּ֤ח אֶת־לוֹט֙ מִתּ֣וֹךְ הַהֲפֵכָ֔ה בַּהֲפֹךְ֙ אֶת־הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁר־יָשַׁ֥ב בָּהֵ֖ן לֽוֹט׃

It happened, when God destroyed the cities of the plain, that God remembered Avraham, and sent Lot out of the middle of the overthrow, when He overthrew the cities in which Lot lived.