פרשת תּוֹלְדֹ֥ת התשפ״ב

 פרשת תּוֹלְדֹ֥ת התשפ״ב

 

הרב ארי דוד קאהן                                                               ari.kahn@biu.ac.il

 

1.    בראשית (פרשת תולדות) פרק כה פסוק יט - לד

(יט) וְאֵ֛לֶּה תּוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־יִצְחָֽק: (כ) וַיְהִ֤י יִצְחָק֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּקַחְתּ֣וֹ אֶת־רִבְקָ֗ה בַּת־בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י מִפַּדַּ֖ן אֲרָ֑ם אֲח֛וֹת לָבָ֥ן הָאֲרַמִּ֖י ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה: (כא) וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽה֙' לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ ה֔' וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ: (כב) וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם־כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְרֹ֥שׁ אֶת־הֽ': (כג) וַיֹּ֨אמֶר ה֜' לָ֗הּ שְׁנֵ֤י גוֹיִם֙ בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַעֲבֹ֥ד צָעִֽיר: (כד) וַיִּמְלְא֥וּ יָמֶ֖יהָ לָלֶ֑דֶת וְהִנֵּ֥ה תוֹמִ֖ם בְּבִטְנָֽהּ: (כה) וַיֵּצֵ֤א הָרִאשׁוֹן֙ אַדְמוֹנִ֔י כֻּלּ֖וֹ כְּאַדֶּ֣רֶת שֵׂעָ֑ר וַיִּקְרְא֥וּ שְׁמ֖וֹ עֵשָֽׂו: (כו) וְאַֽחֲרֵי־כֵ֞ן יָצָ֣א אָחִ֗יו וְיָד֤וֹ אֹחֶ֙זֶת֙ בַּעֲקֵ֣ב עֵשָׂ֔ו וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יַעֲקֹ֑ב וְיִצְחָ֛ק בֶּן־שִׁשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה בְּלֶ֥דֶת אֹתָֽם: (כז) וַֽיִּגְדְּלוּ֙ הַנְּעָרִ֔ים וַיְהִ֣י עֵשָׂ֗ו אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה וְיַעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם יֹשֵׁ֖ב אֹהָלִֽים: (כח) וַיֶּאֱהַ֥ב יִצְחָ֛ק אֶת־עֵשָׂ֖ו כִּי־צַ֣יִד בְּפִ֑יו וְרִבְקָ֖ה אֹהֶ֥בֶת אֶֽת־יַעֲקֹֽב: (כט) וַיָּ֥זֶד יַעֲקֹ֖ב נָזִ֑יד וַיָּבֹ֥א עֵשָׂ֛ו מִן־הַשָּׂדֶ֖ה וְה֥וּא עָיֵֽף: (ל) וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב הַלְעִיטֵ֤נִי נָא֙ מִן־הָאָדֹ֤ם הָאָדֹם֙ הַזֶּ֔ה כִּ֥י עָיֵ֖ף אָנֹ֑כִי עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמ֖וֹ אֱדֽוֹם: (לא) וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹ֑ב מִכְרָ֥ה כַיּ֛וֹם אֶת־בְּכֹֽרָתְךָ֖ לִֽי: (לב) וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לָמ֑וּת וְלָמָּה־זֶּ֥ה לִ֖י בְּכֹרָֽה: (לג) וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙ כַּיּ֔וֹם וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּמְכֹּ֥ר אֶת־בְּכֹרָת֖וֹ לְיַעֲקֹֽב: (לד) וְיַעֲקֹ֞ב נָתַ֣ן לְעֵשָׂ֗ו לֶ֚חֶם וּנְזִ֣יד עֲדָשִׁ֔ים וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖קָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּ֥בֶז עֵשָׂ֖ו אֶת־הַבְּכֹרָֽה: ס

2.    בראשית פרק כו, לד-לה

(לד) וַיְהִ֤י עֵשָׂו֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה וַיִּקַּ֤ח אִשָּׁה֙ אֶת־יְהוּדִ֔ית בַּת־בְּאֵרִ֖י הַֽחִתִּ֑י וְאֶת־בָּ֣שְׂמַ֔ת בַּת־אֵילֹ֖ן הַֽחִתִּֽי: (לה) וַתִּהְיֶ֖יןָ מֹ֣רַת ר֑וּחַ לְיִצְחָ֖ק וּלְרִבְקָֽה: ס

3.    רש"י בראשית (פרשת תולדות) פרק כו פסוק לד

בן ארבעים שנה - עֵשָׂו הָיָה נִמְשָׁל לַחֲזִיר, שֶׁנֶּאֱמַר יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר ^{(תהילים פ')}, הַחֲזִיר הַזֶּה כְּשֶׁהוּא שׁוֹכֵב, פּוֹשֵׁט טְלָפָיו, לוֹמַר רְאוּ שֶׁאֲנִי טָהוֹר; כָּךְ אֵלּוּ גּוֹזְלִים וְחוֹמְסִים וּמַרְאִים עַצְמָם כְּשֵׁרִים; כָּל מ' שָׁנָה הָיָה עֵשָׂו צָד נָשִׁים מִתַּחַת בַּעֲלֵיהֶן וּמְעַנֶּה אוֹתָם, כְּשֶׁהָיָה בֶּן מ' אָמַר אַבָּא בֶּן מ' שָׁנָה נָשָׂא אִשָּׁה, אַף אֲנִי כֵן:

4.    בראשית פרק כז, 

) (יח) וַיָּבֹ֥א אֶל־אָבִ֖יו וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֑י וַיֹּ֣אמֶר הִנֶּ֔נִּי מִ֥י אַתָּ֖ה בְּנִֽי: (יט) וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל־אָבִ֗יו אָנֹכִי֙ עֵשָׂ֣ו בְּכֹרֶ֔ךָ עָשִׂ֕יתִי כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֵלָ֑י קֽוּם־נָ֣א שְׁבָ֗ה וְאָכְלָה֙ מִצֵּידִ֔י בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ: (כ) וַיֹּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶל־בְּנ֔וֹ מַה־זֶּ֛ה מִהַ֥רְתָּ לִמְצֹ֖א בְּנִ֑י וַיֹּ֕אמֶר כִּ֥י הִקְרָ֛ה ה֥' אֱלֹהֶ֖יךָ לְפָנָֽי: (כא) וַיֹּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶֽל־יַעֲקֹ֔ב גְּשָׁה־נָּ֥א וַאֲמֻֽשְׁךָ֖ בְּנִ֑י הַֽאַתָּ֥ה זֶ֛ה בְּנִ֥י עֵשָׂ֖ו אִם־לֹֽא: (כב) וַיִּגַּ֧שׁ יַעֲקֹ֛ב אֶל־יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיְמֻשֵּׁ֑הוּ וַיֹּ֗אמֶר הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖יִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו… (ל) וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר כִּלָּ֣ה יִצְחָק֘ לְבָרֵ֣ךְ אֶֽת־יַעֲקֹב֒ וַיְהִ֗י אַ֣ךְ יָצֹ֤א יָצָא֙ יַעֲקֹ֔ב מֵאֵ֥ת פְּנֵ֖י יִצְחָ֣ק אָבִ֑יו וְעֵשָׂ֣ו אָחִ֔יו בָּ֖א מִצֵּידֽוֹ: (לא) וַיַּ֤עַשׂ גַּם־הוּא֙ מַטְעַמִּ֔ים וַיָּבֵ֖א לְאָבִ֑יו וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֗יו יָקֻ֤ם אָבִי֙ וְיֹאכַל֙ מִצֵּ֣יד בְּנ֔וֹ בַּעֲבֻ֖ר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ: (לב) וַיֹּ֥אמֶר ל֛וֹ יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו מִי־אָ֑תָּה וַיֹּ֕אמֶר אֲנִ֛י בִּנְךָ֥ בְכֹֽרְךָ֖ עֵשָֽׂו: (לג) וַיֶּחֱרַ֨ד יִצְחָ֣ק חֲרָדָה֘ גְּדֹלָ֣ה עַד־מְאֹד֒ וַיֹּ֡אמֶר מִֽי־אֵפ֡וֹא ה֣וּא הַצָּֽד־צַיִד֩ וַיָּ֨בֵא לִ֜י וָאֹכַ֥ל מִכֹּ֛ל בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא וָאֲבָרֲכֵ֑הוּ גַּם־בָּר֖וּךְ יִהְיֶֽה: (לד) כִּשְׁמֹ֤עַ עֵשָׂו֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י אָבִ֔יו וַיִּצְעַ֣ק צְעָקָ֔ה גְּדֹלָ֥ה וּמָרָ֖ה עַד־מְאֹ֑ד וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֔יו בָּרֲכֵ֥נִי גַם־אָ֖נִי אָבִֽי: (לה) וַיֹּ֕אמֶר בָּ֥א אָחִ֖יךָ בְּמִרְמָ֑ה וַיִּקַּ֖ח בִּרְכָתֶֽךָ: (לו) וַיֹּ֡אמֶר הֲכִי֩ קָרָ֨א שְׁמ֜וֹ יַעֲקֹ֗ב וַֽיַּעְקְבֵ֙נִי֙ זֶ֣ה פַעֲמַ֔יִם אֶת־בְּכֹרָתִ֣י לָקָ֔ח וְהִנֵּ֥ה עַתָּ֖ה לָקַ֣ח בִּרְכָתִ֑י וַיֹּאמַ֕ר הֲלֹא־אָצַ֥לְתָּ לִּ֖י בְּרָכָֽה: (לז) וַיַּ֨עַן יִצְחָ֜ק וַיֹּ֣אמֶר לְעֵשָׂ֗ו הֵ֣ן גְּבִ֞יר שַׂמְתִּ֥יו לָךְ֙ וְאֶת־כָּל־אֶחָ֗יו נָתַ֤תִּי לוֹ֙ לַעֲבָדִ֔ים וְדָגָ֥ן וְתִירֹ֖שׁ סְמַכְתִּ֑יו וּלְכָ֣ה אֵפ֔וֹא מָ֥ה אֶֽעֱשֶׂ֖ה בְּנִֽי: (לח) וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶל־אָבִ֗יו הַֽבְרָכָ֨ה אַחַ֤ת הִֽוא־לְךָ֙ אָבִ֔י בָּרֲכֵ֥נִי גַם־אָ֖נִי אָבִ֑י וַיִּשָּׂ֥א עֵשָׂ֛ו קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ: (לט) וַיַּ֛עַן יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֑יו הִנֵּ֞ה מִשְׁמַנֵּ֤י הָאָ֙רֶץ֙ יִהְיֶ֣ה מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וּמִטַּ֥ל הַשָּׁמַ֖יִם מֵעָֽל: (מ) וְעַל־חַרְבְּךָ֣ תִֽחְיֶ֔ה וְאֶת־אָחִ֖יךָ תַּעֲבֹ֑ד וְהָיָה֙ כַּאֲשֶׁ֣ר תָּרִ֔יד וּפָרַקְתָּ֥ עֻלּ֖וֹ מֵעַ֥ל צַוָּארֶֽךָ: (מא) וַיִּשְׂטֹ֤ם עֵשָׂו֙ אֶֽת־יַעֲקֹ֔ב עַל־הַ֨בְּרָכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּרֲכ֖וֹ אָבִ֑יו וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו בְּלִבּ֗וֹ יִקְרְבוּ֙ יְמֵי֙ אֵ֣בֶל אָבִ֔י וְאַֽהַרְגָ֖ה אֶת־יַעֲקֹ֥ב אָחִֽי: (מב) וַיֻּגַּ֣ד לְרִבְקָ֔ה אֶת־דִּבְרֵ֥י עֵשָׂ֖ו בְּנָ֣הּ הַגָּדֹ֑ל וַתִּשְׁלַ֞ח וַתִּקְרָ֤א לְיַעֲקֹב֙ בְּנָ֣הּ הַקָּטָ֔ן וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּה֙ עֵשָׂ֣ו אָחִ֔יךָ מִתְנַחֵ֥ם לְךָ֖ לְהָרְגֶֽךָ: (מג) וְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י וְק֧וּם בְּרַח־לְךָ֛ אֶל־לָבָ֥ן אָחִ֖י חָרָֽנָה: (מד) וְיָשַׁבְתָּ֥ עִמּ֖וֹ יָמִ֣ים אֲחָדִ֑ים עַ֥ד אֲשֶׁר־תָּשׁ֖וּב חֲמַ֥ת אָחִֽיךָ: (מה) עַד־שׁ֨וּב אַף־אָחִ֜יךָ מִמְּךָ֗ וְשָׁכַח֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ וְשָׁלַחְתִּ֖י וּלְקַחְתִּ֣יךָ מִשָּׁ֑ם לָמָ֥ה אֶשְׁכַּ֛ל גַּם־שְׁנֵיכֶ֖ם י֥וֹם אֶחָֽד: (מו) וַתֹּ֤אמֶר רִבְקָה֙ אֶל־יִצְחָ֔ק קַ֣צְתִּי בְחַיַּ֔י מִפְּנֵ֖י בְּנ֣וֹת חֵ֑ת אִם־לֹקֵ֣חַ יַ֠עֲקֹב אִשָּׁ֨ה מִבְּנֽוֹת־חֵ֤ת כָּאֵ֙לֶּה֙ מִבְּנ֣וֹת הָאָ֔רֶץ לָ֥מָּה לִּ֖י חַיִּֽים:

5.    בראשית פרק כח,

 (ח) וַיַּ֣רְא עֵשָׂ֔ו כִּ֥י רָע֖וֹת בְּנ֣וֹת כְּנָ֑עַן בְּעֵינֵ֖י יִצְחָ֥ק אָבִֽיו: (ט) וַיֵּ֥לֶךְ עֵשָׂ֖ו אֶל־יִשְׁמָעֵ֑אל וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם אֲח֧וֹת נְבָי֛וֹת עַל־נָשָׁ֖יו ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה: ס 

6.    צידה לדרך בראשית (פרשת תולדות) פרק כה פסוק כז

רש"י ד"ה יודע ציד. אבא היאך מעשרין את המלח וכו'. כתב עליו הרא"ם ז"ל בתנחומא (תולדות ח) וכו', [עכ"ל]. ואני אומר אחר המחילה מכבוד תורתו אגב חורפיה לא עיין כי רש"י לא לקח לשון זה ממדרש תנחומא שהרי לא זכר ולא פקד שם לשון זה והילך לשונו, כשהיה בא עשו מן החוץ (ואמר) [היה אומר] לאביו אבא המלח מהו שתהא חייבת במעשר, והיה תמיה יצחק ואומר ראה בני זה כמה מדקדק במצות וכו', עכ"ל. ופשטא דלישנא המלח מהו שתהא חייבת במעשר משמע שהיה שואל אם מלח חייבת במעשר אם לאו, אבל הלשון היאך מעשרין את המלח וכו', משמע שהיה פשוט לו שחייב במעשר רק שאינו יודע היאך מעשרין. אבל בב"ר (סג, י) מצינו לשון זה ומשם לקח רש"י לשון זה, וז"ל, צד בבית, צד בשדה, בבית היאך מתקנין מילחא, בשדה היאך מתקנין תיבנא וכו'. ועדיין יש להקשות למה רימה עשו את אביו דוקא במצות מעשר יותר מבשאר מצוות, הלא גם בשאר מצוות מצינו הרבה דברים שאינם חייבים לא מדאורייתא ולא מדרבנן שהיה יכול להטעות ולרמא את אביו בהם לומר כמה מדקדק בני במצוות. ונראה לי ליתן טעם לשבח והוא ע"ד שפרש"י לקמן (כו, לד) בפסוק ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה וכו', עשו היה נמשל לחזיר וכו' עד כשהיה בן ארבעים שנה אמר אבא בן ארבעים שנה נשא אשה אף אני כן וכו'. ולפי שיצחק היה הראשון שהחזיק במצות מעשר כמו שדרשו רז"ל (ב"ר סד, ו) וכן פרש"י (לקמן כו, יב) בפסוק ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערים, אומד זה למעשרות היה. …

7.    רמב"ם הלכות מלכים פרק ט הלכה א

עַל שִׁשָּׁה דְּבָרִים נִצְטַוָּה אָדָם הָרִאשׁוֹן. עַל עֲבוֹדָה זָרָה. וְעַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם. וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים. וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת. וְעַל הַגֵּזֶל. וְעַל הַדִּינִים. אַף עַל פִּי שֶׁכֻּלָּן הֵן קַבָּלָה בְּיָדֵינוּ מִמּשֶׁה רַבֵּנוּ. וְהַדַּעַת נוֹטָה לָהֶן. מִכְּלַל דִּבְרֵי תּוֹרָה יֵרָאֶה שֶׁעַל אֵלּוּ נִצְטַוָּה. הוֹסִיף לְנֹחַ אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט':ד') אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ. נִמְצְאוּ שֶׁבַע מִצְוֹת. וְכֵן הָיָה הַדָּבָר בְּכָל הָעוֹלָם עַד אַבְרָהָם. בָּא אַבְרָהָם וְנִצְטַוָּה יֶתֶר עַל אֵלּוּ בְּמִילָה. וְהוּא הִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית. וַיִּצְחָק הִפְרִישׁ מַעֲשֵׂר וְהוֹסִיף תְּפִלָּה אַחֶרֶת לִפְנוֹת הַיּוֹם. וְיַעֲקֹב הוֹסִיף גִּיד הַנָּשֶׁה וְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית. וּבְמִצְרַיִם נִצְטַוָּה עַמְרָם בְּמִצְוֹת יְתֵרוֹת. עַד שֶׁבָּא משֶׁה רַבֵּנוּ וְנִשְׁלְמָה תּוֹרָה עַל יָדוֹ: +/השגת הראב"ד/ וכן היה הדבר בכל העולם וכו' והוסיף תפלה לפנות היום. א"א כן היה ראוי לומר והוא התפלל שחרית והפריש מעשר (ויצחק הוסיף תפלה אחרת) עכ"ל.+

8.    בעלי התוספות על בראשית פרק כז פסוק כח

ויתן לך האלהים. זה מדת הדין כלומר אם תזכה ואלו גבי עשו כתיב משמני הארץ יהיה מושביך בין תזכה בין לא תזכה. אמר יצחק ליעקב אם תעשה מצוה ותפסיד אינך קורא תגר אחר מדת הדין אבל עשו הרשע אם יעשה מצוה אחת ויפסיד יהרהר אחר מדת הדין ויאמר מה שכרי שעבדתי המקום. 

9.    תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף ד עמוד א

וְהָתַנְיָא, הָאוֹמֵר: ״סֶלַע זוֹ לִצְדָקָה בִּשְׁבִיל שֶׁיִּחְיוּ בָּנַי״, וּ״בִשְׁבִיל שֶׁאֶזְכֶּה בָּהּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא״ — הֲרֵי זֶה צַדִּיק גָּמוּר. לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּיִשְׂרָאֵל, כָּאן בְּגוֹיִם. בנכרים

10.רבינו חננאל מסכת ראש השנה דף ד עמוד א

והתניא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני ובשביל שאזכה לעוה"ב הרי זה צדיק גמור. ויש שמפרשין הרי זו צדקה גמורה ושנינן ה"מ לישראל אבל בעובדי כוכבים לא.

11.בעל הטורים בראשית (פרשת תולדות) פרק כה פסוק כה

(כה) אדמוני. ב' במסורת. ויצא הראשון אדמוני. והוא אדמוני עם יפה עינים (ש"א טז יב) גבי דוד. כשראה שמואל את דוד אדמוני, אמר זה שופך דמים כעשו. ועל כן נאמר "עם יפה עינים", כלומר עם דעת סנהדרין הוא עושה, שנקראו עינים שנאמר (במדבר טו כד) אם מעיני העדה (ב"ר סג יא):

אדמוני. מלמד שהשחית רחם אמו ונתגולל בדם (תנחומא פ' תצא ד). ד"א אדמוני מלשון אדם, שיצא בעל שער כאדם גדול. וזהו "כאדרת שער" שהיה מלא שערות כאדרת, שאם הוא מלשון אודם, אדרת שער אינה אדומה: שמו עשו. שהיה עשוי ונגמר (לקח טוב):

12.שמואל א פרק טז פסוק ז - יג

(ז) וַיֹּ֨אמֶר ה֜' אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל אַל־תַּבֵּ֧ט אֶל־מַרְאֵ֛הוּ וְאֶל־גְּבֹ֥הַּ קוֹמָת֖וֹ כִּ֣י מְאַסְתִּ֑יהוּ כִּ֣י׀ לֹ֗א אֲשֶׁ֤ר יִרְאֶה֙ הָאָדָ֔ם כִּ֤י הָֽאָדָם֙ יִרְאֶ֣ה לַעֵינַ֔יִם וַה֖' יִרְאֶ֥ה לַלֵּבָֽב: (ח) וַיִּקְרָ֤א יִשַׁי֙ אֶל־אֲבִ֣ינָדָ֗ב וַיַּעֲבִרֵ֖הוּ לִפְנֵ֣י שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּ֕אמֶר גַּם־בָּזֶ֖ה לֹֽא־בָחַ֥ר הֽ': (ט) וַיַּעֲבֵ֥ר יִשַׁ֖י שַׁמָּ֑ה וַיֹּ֕אמֶר גַּם־בָּזֶ֖ה לֹא־בָחַ֥ר הֽ': (י) וַיַּעֲבֵ֥ר יִשַׁ֛י שִׁבְעַ֥ת בָּנָ֖יו לִפְנֵ֣י שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־יִשַׁ֔י לֹא־בָחַ֥ר ה֖' בָּאֵֽלֶּה: (יא) וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֣ל אֶל־יִשַׁי֘ הֲתַ֣מּוּ הַנְּעָרִים֒ וַיֹּ֗אמֶר ע֚וֹד שָׁאַ֣ר הַקָּטָ֔ן וְהִנֵּ֥ה רֹעֶ֖ה בַּצֹּ֑אן וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֤ל אֶל־יִשַׁי֙ שִׁלְחָ֣ה וְקָחֶ֔נּוּ כִּ֥י לֹא־נָסֹ֖ב עַד־בֹּא֥וֹ פֹֽה: (יב) וַיִּשְׁלַ֤ח וַיְבִיאֵ֙הוּ֙ וְה֣וּא אַדְמוֹנִ֔י עִם־יְפֵ֥ה עֵינַ֖יִם וְט֣וֹב רֹ֑אִי פ וַיֹּ֧אמֶר ה֛' ק֥וּם מְשָׁחֵ֖הוּ כִּֽי־זֶ֥ה הֽוּא: (יג) וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶת־קֶ֣רֶן הַשֶּׁ֗מֶן וַיִּמְשַׁ֣ח אֹתוֹ֘ בְּקֶ֣רֶב אֶחָיו֒ וַתִּצְלַ֤ח רֽוּחַ־ה֙' אֶל־דָּוִ֔ד מֵהַיּ֥וֹם הַה֖וּא וָמָ֑עְלָה וַיָּ֣קָם שְׁמוּאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ הָרָמָֽתָה: ס

13.בראשית רבה (וילנא) (פרשת תולדות) פרשה סג סימן ח

וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, אָמַר רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק בִּזְכוּת ^{(ויקרא כג, מ)}: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, אֲנִי נִגְלֶה לָכֶם רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר ^{(ישעיה מד, ו)}: אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּפוֹרֵעַ לָכֶם מִן הָרִאשׁוֹן, זֶה עֵשָׂו, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן, וּבוֹנֶה לָכֶם רִאשׁוֹן, זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב בֵּיהּ ^{(ירמיה יז, יב)}: כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן, וְאָבִיא לָכֶם רִאשׁוֹן, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, דִּכְתִיב בֵּיהּ ^{(ישעיה מא, כז)}: רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם. … אַדְמוֹנִי, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה שְׁמוּאֵל אֶת דָּוִד אַדְמוֹנִי, דִּכְתִיב ^{(שמואל א טז, יב)}: וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי, נִתְיָרֵא וְאָמַר אַף זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים כְּעֵשָׂו. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ^{(שמואל א טז, יב)}: עִם יְפֵה עֵינַיִם, עֵשָׂו מִדַּעַת עַצְמוֹ הוּא הוֹרֵג אֲבָל זֶה מִדַּעַת סַנְהֶדְרִין הוּא הוֹרֵג.

14.תפארת יהונתן על בראשית פרק כה פסוק ל

ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי עיף אנכי ע"כ קרא שמו אדום. נראה לפרש כי במות המת מעורר מדת הדין תוקפא דאשא שהוא אדום רתיחתי' ולכך עשו שהיה מכח מדת הדין נקרא אדמוני וכן כולם ואם מת המת הוא בתוקפא דדין ולכך עשה נזיד עדשים אדומים ועוד טעם פשוט לעדשים זכר לאבילות שהוא גלגל החוזר בעולם:

 ויאמר עשו הלעיטני נא מן האדום הזה. כי עשו חשב שאברהם לא מת בתוקפא דדין וריתחא דעשו רק ברחמים גמורים יקר בעיני ה' המותה לחסידיו אמנם רשעים מתים בתוקפא דדין ועשו הרג בו ביום את נמרוד כמבואר במדרש והזוהר ולכך טען עשו כי לו מגיע לאכול עדשים לאבילות ולסימן כי נסתלק בדין וזהו כי עיף אנכי היינו להרוג נפש שהרג לנמרוד ולו מגיע לאכול עדשים משני הטעמים היינו מה שהוא סימן לאבלות שייך גם על אברהם אבל האדום הזה במה שהם אדומים לא שייך באברהם רק על הריגת נמרוד וע"כ קרא שמו אדום ולא עדשים כי כל טעמו לאכול היה כיון שהוא אדום וזה שייך לו כיון שהוא שפך דם והרג נמרוד ולכך באמרו לו יעקב שפגע באברהם מדת הדין כפר בכל כי חשב עשו שבצדיקים א"א לפגוע מידת הדין רק כולו רחמים והרשע הזה לא ידע מי יזכה לפניו בדין הן שמים לא זכו וגו' ויתר הפירוש בזה מה טיבו של עדשים מפורשים במקום אחר:

15.תהלים פרק פט פסוק כא

מָ֭צָאתִי דָּוִ֣ד עַבְדִּ֑י בְּשֶׁ֖מֶן קָדְשִׁ֣י מְשַׁחְתִּֽיו:

16.בראשית רבה (וילנא) (פרשת לך לך) פרשה מא סימן ד

הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים (בראשית יג, ה), רַבִּי טוֹבִיָּה בַּר יִצְחָק אָמַר שְׁנֵי אֹהָלִים, רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית, דִּכְוָתָה (בראשית יט, טו): קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וגו', רַבִּי טוֹבִיָּה בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמַר שְׁנֵי אֹהָלִים, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יִצְחָק אָמַר שְׁתֵּי מְצִיאוֹת, רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית. אָמַר רַבִּי יִצְחָק (תהלים פט, כא): מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי, הֵיכָן מְצָאתִיו בִּסְדוֹם.

17.בראשית (פרשת וירא) פרק יט פסוק 

(א) וַ֠יָּבֹאוּ שְׁנֵ֨י הַמַּלְאָכִ֤ים סְדֹ֙מָה֙ בָּעֶ֔רֶב וְל֖וֹט יֹשֵׁ֣ב בְּשַֽׁעַר־סְדֹ֑ם וַיַּרְא־לוֹט֙ וַיָּ֣קָם לִקְרָאתָ֔ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ אַפַּ֖יִם אָֽרְצָה: …(ט) וַיֹּאמְר֣וּ׀ גֶּשׁ־הָ֗לְאָה וַיֹּֽאמְרוּ֙ הָאֶחָ֤ד בָּֽא־לָגוּר֙ וַיִּשְׁפֹּ֣ט שָׁפ֔וֹט עַתָּ֕ה נָרַ֥ע לְךָ֖ מֵהֶ֑ם וַיִּפְצְר֨וּ בָאִ֤ישׁ בְּלוֹט֙ מְאֹ֔ד וַֽיִּגְּשׁ֖וּ לִשְׁבֹּ֖ר הַדָּֽלֶת:…

(לו) וַֽתַּהֲרֶ֛יןָ שְׁתֵּ֥י בְנֽוֹת־ל֖וֹט מֵאֲבִיהֶֽן: (לז) וַתֵּ֤לֶד הַבְּכִירָה֙ בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ מוֹאָ֑ב ה֥וּא אֲבִֽי־מוֹאָ֖ב עַד־הַיּֽוֹם: (לח) וְהַצְּעִירָ֤ה גַם־הִוא֙ יָ֣לְדָה בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בֶּן־עַמִּ֑י ה֛וּא אֲבִ֥י בְנֵֽי־עַמּ֖וֹן עַד־הַֽיּוֹם: ס

18.באר מים חיים בראשית פרשת וירא

[יט, א] ויבאו וגו' ולוט ישב בשער סדם וגו'. סיפר הכתוב אנה ישב לוט בעת ההוא להגיד בזה חסדי הבורא ברוך הוא כי נודע מה שאיתא בזוה"ק (בפרשה זו ק"ד א) בשעתא דקודשא בריך הוא רחים ליה לבר נש משדר ליה דורונא ומאן איהו מסכנא בגין דיזכי ביה וכיון דזכי ביה אמשיך עליה חד חוּטא דחסד וכו' ורשים ליה בגין דכד דינא ייתי לעלמא ההוא מחבלא יזדהר ביה וכו' וחמא לההוא רשימא כדין אסתליק מניה וכו'. וכמה שנאמר (דברים י"ג, י"ח) ונתן לך רחמים ורחמך ועבור זה גילגל הקדוש ברוך הוא להיות לוט יושב בשער סדום בעת ההוא ואמרו חז"ל (בראשית רבה נ', ג') ישב כתיב אותו היום מנוהו שופט עליהם. וכל זה מאת ה' נסבה להתמנות שופט ודיין בכדי שישב בשער העיר כי כן דרך הדיינים לישב בשער העיר על דרך הכתוב (עמוס ה', ט"ו) והציגו בשער משפט, וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל (פרק א' מהלכות סנהדרין הלכה ג'). ועל ידי כן כאשר יבואו המלאכים לשערי העיר תיכף יצא לקראתם ויכניסם לביתו בגין למזכי על ידם מה שאין כן אם היו באין לרחובות העיר לא היה יכול להכניסם אצלו ליראת אנשי סדום.

19.בראשית רבה (וילנא) (פרשת וירא) פרשה נ סימן ג

וְלוֹט ישֵׁב, יָשַׁב כְּתִיב, אוֹתוֹ הַיּוֹם מִנּוּהוּ אַרְכִי דַיָּנִים. חֲמִשָּׁה רָאשֵׁי דַיָּנִים הָיוּ בִסְדוֹם, קֵץ שֶׁקֶר, וְרַב שֶׁקֶר, רַב מַסְטֵידִין, רַב נָבָל, וּקְלַא פַנְדֵּר. לוֹט הָיָה אַרְכִי הַדַּיָּנִים שֶׁבְּכֻלָּן, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה אוֹמֵר לָהֶם דְּבָרִים שֶׁהֵם עֲרֵבִים לָהֶם הֵן אוֹמְרִים לוֹ (בראשית יט, ט): גֶּשׁ הָלְאָה, סַק לְעֵיל, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה אוֹמֵר לָהֶם דְּבָרִים שֶׁאֵין עֲרֵבִים לָהֶם הָיוּ אוֹמְרִים לוֹ (בראשית יט, ט): הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט.

20.ספר ערבי נחל - פרשת לך לך

וממילא נתישב קושית נזר הקודש, ויפה אמר לוט שלא יוכל להיות אצל אברהם אבינו ע"ה, כי בהיותו בסדום שהיו כולם רשעים לכן כשעשה לוט לפעמים איזה מצוה שלמד מאברהם אבינו ע"ה כענין הכנסת אורחים וכדומה אז הוציא ניצוצות, וגם כל אנשי העיר בעשותם לפעמים איזה מצוה ירש לוט אותם כי דבקו הניצוצות בו כי גם בני נח בעשותם לפעמים מצות השייכים להם מוציאים ניצוצות ויש להם שכר טוב בערכם…

ואמנם כל טענות הללו טען אברהם אבינו ע"ה לפי סברתו שחריצת משפטם הוא רק ע"י שיש צדיקים ביניהם. אבל האמת הוא, שמנער עד זקן היו רשעים ואין מקום לטענת אברהם אבינו ע"ה. אכן, מאז בא לוט אצלם היה נחשב לצדיק נגדם ע"פ מדותיו שלמד מאברהם אבינו ע"ה, ולכן הועילה טענת אברהם אבינו ע"ה שעדיין עשה ה' נסיון בהם ונתן בלבם ביום ההוא שיעמידו את לוט לשופט ובהיות אולי יצייתוהו וישמעו פעם א' או ב' לתוכחתו, או ישפוט משפטם ויצייתו לו ועי"ז ינצלו. ולזאת אמר הכתוב אחרי תפלת אברהם אבינו ע"ה ויבואו שני המלאכים ולוט ישב כתיב אותו היום מנוהו שופט כו' כאמור וירא לוט וירץ לקראתם כו', יש לומר שכבר ידע לוט מה מעשיהם שבאו להפוך סדום, רק ע"י שנתמנה שופט אמר להם סורו נא אל בית עבדכם ולינו כו' ובהיות אנשי העיר יראו זאת ולא יחושו לזה ויצייתו לי בענין קבלת האורחין ממילא והשכמתם והלכתם לדרככם כי תתבטל הגזירה. ובאמת כן היה, לולא כי כולם נסבו ובאמור לוט אליהם אל נא אחי תרעו אמרו גש הלאה ולא קבלו תוכחתו, ועדיין אם עשה משפט ביניהם היו ניצולים, ויאמרו האחד בא לגור וישפוט כו', ועז"א מי לך פה כמאמרם ז"ל (בראשית רבה כו', ה) פה ללמד זכות, ולז"א בבראשית רבה שבאותו הלילה נגמר דין סדום וכאמור ע"י שאמרו גש הלאה, וע"י מאמר האחד בא לגור ונכון ודו"ק. תשלום המאמר תמצא בפרשת וישב שנת תקס"ג וע' בדרוש חוקת בלק תקס"ג:

21.תלמוד בבלי מסכת קידושין דף יח עמוד א

רב חייא בר אבין א"ר יוחנן: עובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה, דכתיב: כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר. ודלמא ישראל מומר שאני! אלא מהכא: כי לבני לוט נתתי את ער ירושה. ורב חייא בר אבין מאי טעמא לא אמר כרבא? מי כתיב וחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו? ורבא מאי טעמא לא אמר כרב חייא בר אבין? משום כבודו דאברהם שאני.

22.צרור המור על בראשית פרק כה פסוק כז

ולכן כתב שהיה יצחק בן ארבעים שנה בתקפו וגבורתו, בקחתו את רבקה הצדקת. ולכן כתב בה שהיתה עקרה, כי כך היה ראוי בענין שלא תלד בנים רבים. ואף עשו טוב לו את אשר עדיין לא היה, אם לא בשביל יעקב הצדיק. ולכן ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו. כי אולי תפלותיהם היו הפוכות, ועם כל זה ויעתר לו ה'. כי לא תוהו בראה. ויתרוצצו הבנים בקרבה, מצד היות שני הפכים. ולכן אמרה למה זה אנכי מעוברת. ותלך לדרוש את ה', לבקש רחמים עליהם. ויאמר ה' לה שני גוים, הפכים, זה דין וזה רחמים. ממעיך יפרדו. מצד הפירוד שיש בינך לבין בעליך. ויצא הראשון אדמוני כמו החטא שהוא אדום כתולע, רמז למדת הדין מצד יצחק. וידו אוחזת בעקב עשו. כי מדת רחמים אוחזת במדת הדין ומעכבה, כאומרם (ברכות ז.) יהי רצון שיכבשו רחמיך את כעסך. ולכן יעקב אחז בעקב עשו שלא יצא לקטרג על בניו, כשהוא אחוז בתקפו של יצחק. ויצחק בן ששים שנה כשהוא בגבורתו, בלדת אותם. ולכן ויאהב יצחק את עשו בנו, שהוא אחוז במדת דינו, ואת כל עורב למינו. ורבקה הרחמנית על בניה, אוהבת את יעקב:

23.עיון יעקב (על עין יעקב) עבודה זרה פרק ג - כל הצלמים דף מד עמוד א אות ס

בשכר שפקודיך נצרתי. כי נוצר תאנה יאכל פריה ובי מלכים ימלוכו ואפשר ע"ד דאיתא במדרש וישלח ויביאהו והוא אדמוני כיון שראה שמואל שהוא אדמוני נתיירא אמר זה שופך דמים כעשו א"ל הקדוש ברוך הוא עשו מדעת עצמו הרג אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג ע"כ וא"כ ה"ק דוד זאת היתה לי עדות כי פקודיך נצרתי שלא הרגתי אלא מדעת סנהדרין דאל"כ לא נמשחתי למלכות כמו שאמר שמואל:

24.חומת אנך על עובדיה פרק א פסוק ו

 איך נחפשו עשו. אפשר נחפשו הוא נחש פו פ"ו גימטריא אלהים מדת הדין יתגרה ויפריד נחש שהוא עשו:

25.נחל קדומים על דברים פרק יד פסוק כב

עשר תעשר. אמרו רז"ל אם תעשר מוטב ואם לאו סוף יצא עשו איש שדה עכ"ל. ואפשר דבמעשר כתיב השקיפה ממעון קדשך וברך וארז"ל שהצדקה מהפכת מדה"ד למדת רחמים שכל השקיפה לרעה חוץ מזה שהיא לטובה. והשתא אם לא יעשר א"כ ח"ו מדת הדין גוברת וח"ו יצא עשו שהוא הסט"א וירע לישראל. אך כשיש צדקה ומעשר נהפך מדת הדין למדת רחמים. ועשו שהוא רמז לסט"א לא מצא רגליו לצאת כי ע"י הצדקה מגביר ירכין דקדושה וכל קבל דנא גבר נחש ירכן בנוקבא דתה"ר והרי הוא כמבואר. א"נ אם יעשר ויעשה צדקה גורם שלום בפמליא של מעלה ופמליא של מטה והעני יעשה שלום עם הקב"ה ואם אינו מעשר במקום לעשות שלום וביטל השלום לכן יבא עשו שהוא גימטרי' שלום תמורת שלום מלחמה:

26.פנים יפות על שמות פרק יז פסוק טו

 וכן יש להבין ענינו מפני שאחז"ל [אבות א', י"ח] על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום. ועוד אמרו שלא ניתן התורה לאברהם וליצחק, מפני שלא נתברר קדושת ישראל עד זרעו של יעקב שהיתה מטתו שלימה בלא פסולת, והיינו שאברהם בירר קדושתו של יצחק שהיא מדת הדין ופסולת שלו היה בני ישמעאל ובני קטורה שהם פסולת הדינים, ויצחק בירר מידת האמת ליעקב כדכתיב [מיכה ז' כ'] תתן אמת ליעקב ונפרש ממנו עשו שהוא מדת השקר, כדכתיב [תהילים קמד, ח] וימינם ימין שקר, וכיון שלא נתברר הפסולת לגמרי ונשאר בהם ניצוצות קדושות, והתורה היא קיום העולם שבשבילה נברא העולם כמ"ש חז"ל [רש"י בראשית א' א] בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית, והתנה עליו הקב"ה כמו שאחז"ל [שבת פח.] ביום הששי, ע"כ הקדים הכנעת עמלק להוציא ממנו מקצת נצוצות הקדושה שהיה מזרעו של עשו, ויתרו שהיה מזרע מדין שהיה בן קטורה, העלה עמו מקצת נצוצות, וכיון שהיה מפסולת של יצחק שהיה מדת הדין, ע"כ זכה ליעץ את משה בפ' ואתה תחזה מכל העם בחירת השופטים. וכן בשעת מ"ת הופיע מהר פארן שהיא ישמעאל ומהר שעיר שהוא עשו, להוציא ניצוצות הקדושה שהוא מדת הדין ואמת שהם קיום העולם, ואז ניתן התורה שהוא השלום כדכתיב [ישעיה נד, יג] וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך, והיינו שאמרו האומות כשחזר הקב"ה עליהם התורה ומיאנו בה, והבינו שעי"ז יצאו מהם מקצת ניצוצות, סברו שמא יחרב העולם ואמר להם בלעם ה' עוז לעמו יתן, שכל הניצוצות של הדין והאמת שיצא מהם הם ליתן לישראל וממילא העולם מתקיים ע"י ישראל, ולכך אמרו כולם כיון שזכו לדין ואמת, ה' יברך את עמו בשלום שעל הדין ואמת ושלום יתקיים העולם:

27.ספר השל"ה הקדוש - פרשת תולדות

\{יג\} וְהִנֵּה אָמְרוּ (ברכות ה א), כִּי שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת נִתְּנוּ עַל יְדֵי יִסּוּרִין, הֵם יִסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה. כִּי הַיִּסּוּרִין מְזַכְּכִין כָּל פְּגָם, וְאֵלּוּ הַקְּדֻשּׁוֹת לֹא יוּכְלוּ לִסְבֹּל פְּגָם, וְהַיִּסּוּרִין מְמָרְקִין. זֶהוּ עִנְיַן בֵּאוּר מַאֲמָרָם בְּפֶרֶק רַבִּי עֲקִיבָא (שבת פט ב) שֶׁעֲתִידִין יִשְֹרָאֵל לוֹמַר עַל יִצְחָק 'כִּי אַתָּה אָבִינוּ' (ישעיה סג, טז). וְקָשֶׁה, לִכְאוֹרָה אַדְּרַבָּא יִצְחָק הוּא מִדַּת הַדִּין. אֶלָּא הִיא הַנּוֹתֶנֶת, עֹמֶק הַדִּין יִגְרֹם שֶׁיִּתְהַפֵּךְ לְרַחֲמִים גְּדוֹלִים, כְּמוֹ שֶׁהֶאֱרַכְתִּי בָּזֶה בְּפָרָשַׁת חַיֵּי שָֹרָה (אות ח; יב). וְעַל זֶה מוֹרֶה קְרִיאַת שֵׁם 'יִצְחָק', שֶׁפֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (פרקי דרבי אליעזר, פרק ל"ב) י' מוֹרֶה עַל י' נִסְיוֹנוֹת, צ' עַל צ' שָׁנָה שֶׁל שָֹרָה, ח' עַל שֶׁנִּמּוֹל לְח' יָמִים, ק' עַל אַבְרָהָם אָבִינוּ בֶּן ק' שָׁנָה הָיָה כְּשֶׁנּוֹלַד. וְקָשֶׁה דִּלְפִי סֵדֶר הָעִנְיָן הָיָה לוֹ לִקְרוֹת אוֹתוֹ קצח"י, כִּי הק' שֶׁל אַבְרָהָם וְצ' שֶׁל שָֹרָה הָיוּ קֹדֶם יוֹם ח' שֶׁנִּמּוֹל, וּלְאַחַר הַמִּילָה ל"ז שָׁנָה נִשְׁלְמוּ הַי' נִסְיוֹנוֹת. אֶלָּא הָרֶמֶז הִיא, כִּי נוֹדַע כִּי יִצְחָק מִדַּת הַדִּין, אֲבָל הַדִּין בְּעַצְמוֹ יִגְרֹם שֶׁיִּתְהַפֵּךְ לְרַחֲמִים, עַל כֵּן נִתְהַפֵּךְ הַסֵּדֶר מקצח"י לְ'יִצְחָק', הַמּוֹרֶה עַל שִֹמְחָה וְחֶדְוָה, כִּי מִדַּת הַדִּין יִתְהַפֵּךְ לְמִדַּת הָרַחֲמִים, כִּי בַּשֵּׁם קצח"י מְרֻמָּז עִנְיַן שֹׁרֶשׁ הַדִּין (זהר ח"א דף רנ"ב ע"ב), שֶׁעַל כֵּן יָצָא מִמֶּנּוּ עֵשָֹו כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַמְקֻבָּלִים, מֵאַחַר שֶׁיִּצְחָק הוּא מִדַּת הַדִּין, וְשָֹרוֹ שֶׁל עֵשָֹו שֶׁהוּא סַמָּאֵל הַמְקַטְרֵג וּמַמְשִׁיךְ הַדִּין לַפֹּעַל הוּא הַיֵּצֶר הָרָע הוּא שָֹטָן הוּא הַמַּלְאַךְ הַמָּוֶת (בבא בתרא טז א). וְהִנֵּה מִדַּת הַדִּין אֵין פֵּרוּשׁוֹ לִהְיוֹת עָקָא דַּוְקָא, רַק שֶׁיְּהֵא הַדִּין מְדֻקְדָּק לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו הֵן טוֹב הֵן רַע, רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָנוּ לַעֲמֹד אָדוֹן דִּין אִם יְדֻקְדַּק. אֲבָל מִדַּת הַדִּין עַל כָּל פָּנִים פֵּרוּשׁוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי, עַל גְּמוּל וְעֹנֶשׁ הַמְדֻקְדָּק, וְלָזֶה יָצְאוּ מִיִּצְחָק יַעֲקֹב וְעֵשָֹו, זֶהוּ לְדֵרָאוֹן וְזֶהוּ לְחַיֵּי עוֹלָם. וְהֵם נִרְמָזִים בְּשֵׁם קצח"י שֶׁהוּא 'קֵץ חַי', כִּי 'קֵץ' הוּא סִטְרָא דִּשְֹמָאלָא כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַזֹּהַר (ח"א דף ס"ב ע"ב) בַּפָּסוּק (בראשית ו, יג) 'קֵץ כָּל בָּשָֹר בָּא לְפָנַי', כִּי סַמָּאֵל נִקְרָא קֵ"ץ הַיָּמִים, נוֹתֵן קֵץ לַיָּמִים, וּכְתִיב (איוב כח, ג) 'קֵץ שָֹם לַחֹשֶׁךְ וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר'. וְיַעֲקֹב הוּא אִישׁ חַ"י רַב פְּעָלִים, יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא מֵת (תענית ה ב). זֶה מוֹרֶה שֵׁם קצח"י, וּמִדַּת הַדִּין מְגֻלָּה כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם בְּמִדַּת הַדִּין הַמְדֻקְדָּק, אֶלָּא לִהְיוֹת מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד וּלְהַכְנִיעַ כֹּחַ הַדִּין. וְזֶהוּ הָרֶמֶז (בראשית כז, מו) 'קַצְתִּי בְחַיַּי', כִּי מַה תּוֹעֶלֶת בְּחַיַּי שֶׁזֶּהוּ מִבְּנֵי עֲלִיָּה, וְרָאִיתִי בְּנֵי עֲלִיָּה וְהֵם מֻעָטִים (סוכה מה ב), וְאֵין תַּקָּנָה לְרֹב הָעוֹלָם כְּשֶׁזֶּה הַקֵּץ מְגֻלֶּה. וְזֶהוּ 'קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת', שֶׁהֵם הַכְּנַעֲנִים אָרוּר כְּנַעַן הַבָּאִים מִצַּד הַנָּחָשׁ הָאָרוּר, אֲשֶׁר זֶה גַּם כֵּן חֶלְקוֹ שֶׁל עֵשָֹו כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר (אות כא- כה). עַל כֵּן [נִתְהַפֶּךְ] הַשֵׁם לְיִצְחָק הַמּוֹרֶה עַל חֶדְוָה, כִּי יִתְהַפֵּךְ מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת הָרַחֲמִים:

28.תלמוד ירושלמי מסכת נדרים פרק א הלכה א ידיד נפש 

דְּתָנִי אָמַר שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, מִיָּמַי לֹא אָכַלְתִּי אָשָׁם נָזִיר אֶלָּא אֶחָד פַּעַם אֶחָד עָלָה אֵלַי אָדָם אֶחָד מִדָּרוֹם וּרְאִיתִיו אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רוֹאִי וּקְווּצּוֹתָיו מְסוּדָּרוֹת תִּילֵּי תִּילִּים וְאָמַרְתִּי לוֹ בְּנִי מַה רָאִיתָה לְהַשְׁחִית אֶת הַשֵּׂיעָר הַנָּאֶה הַזֶּה. וְנָם לִי ^{ואמר לי}רַבִּי, רוֹעֶה הָיִיתִי בְּעִירִי וְהָלַכְתִּי לְמָלְאוֹת אֶת הַשָּׁאוּב מַיִם וְרָאִיתִי אֶת הַבּוּבִיָּיה בבואה, דמות שֶׁלִּי בְּתוֹךְ הַמַּיִם וּפַחַז יִצְרִי עָלַי וּבִיקֵּשׁ לְאַבְּדֵנִי מִן הָעוֹלָם ^{ללכת אחר מראה עיני} אָמַרְתִּי לוֹ ^{ליצר הרע} רָשָׁע אַתָּה! מְפָחֵז בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּךָ! עָלַי לְהַקְדִּישְׁךָ לַשָּׁמַיִם. ^{ושמעון הצדיק ממשיך לספר מה הוא עשה} וְהִרְכַּנְתִּיו בְּרָאשִׁי ^{והרכנתי לו את ראשי} וְאָמַרְתִּי לוֹ, בְּנִי כְּמוֹתְךָ יִרְבּוּ עוֹשֵׂי רְצוֹן הַמָּקוֹם בְּיִשְׂרָאֵל! עָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר (שם) אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה'.

29.ספר ליקוטי מוהר"ן - מהדורא בתרא סימן מט

לְפִי גַּדְּלוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְעֹצֶם רוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּתְנוּעָה קַלָּה בְּעָלְמָא וּבְהִסְתַּכְּלוּת בְּעָלְמָא, שֶׁאֵינוֹ כָּרָאוּי לְפִי כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, הָיָה רָאוּי לָבוֹא עַל הָאָדָם מַה שֶׁרָאוּי, חַס וְשָׁלוֹם חַס וְשָׁלוֹם, אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָלֵא רַחֲמִים, וְכָל הָעוֹלָם מָלֵא רַחֲמָנוּת, וְהוּא רוֹצֶה מְאֹד בְּהָעוֹלָם. עַל כֵּן צָרִיךְ לְחַזֵּק עַצְמוֹ מְאֹד בַּעֲבוֹדָתוֹ בְכָל מַה שֶּׁיּוּכַל, אַף אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא. וְיִסְמֹךְ עַל רַחֲמָיו הַמְרֻבִּים מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר, כִּי בְּוַדַּאי לֹא יַעֲזֹב אוֹתוֹ, אַף אִם עָבַר מַה שֶּׁעָבַר. הֶעָבָר אַיִן, וְהָעִקָּר מִכָּאן וּלְהַבָּא לֹא יַעֲשֶֹה עוֹד, וְיִהְיֶה שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶֹה עַל כָּל פָּנִים, הֵן בְּמַחֲשָׁבָה וְהֵן בְּמַעֲשֶֹה. כִּי גַּם הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁל אֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ הִיא גַם כֵּן עֲשִֹיָּה, כִּי גַּם בָּעוֹלָם הָעֲשִֹיָּה יֵשׁ מַחֲשָׁבָה, וְצָרִיךְ לִהְיוֹת שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶֹה בְּמַעֲשֶֹה וּבְמַחֲשָׁבָה כַּנַּ"ל. וּמָה שֶּׁנַּעֲשָֹה עִמּוֹ מִמֵּילָא, אַל יָחוּשׁ וְאַל יִסְתַּכֵּל עַל זֶה כְּלָל:‏ וְדַע, שֶׁעִקָּר הַתְּשׁוּבָה הַשְּׁלֵמָה הִיא, כְּשֶׁאָדָם עוֹבֵר בְּאֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת מַמָּשׁ שֶׁהָיָה מִקֹּדֶם הַתְּשׁוּבָה, כָּל אֶחָד לְפִי מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו בַּיָּמִים הַקּוֹדְמִים, וּכְשֶׁעוֹבֵר בְּאֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת וְהָעִנְיָנִים שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה מַמָּשׁ, וְעַכְשָׁו פּוֹנֶה עֹרֶף מֵהֶם, וְכוֹפֶה יִצְרוֹ לִבְלִי לַעֲשֹוֹת עוֹד מַה שֶּׁעָשָֹה זֶהוּ עִקָּר הַתְּשׁוּבָה הַשְּׁלֵמָה, וְרַק זֶה נִקְרָא תְּשׁוּבָה:‏  וְהוּא מַעְלָה גְּדוֹלָה, כְּשֶׁיֵּשׁ עֲדַיִן יֵצֶר הָרָע לְהָאָדָם, כִּי אָז יָכוֹל לַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עִם הַיֵּצֶר הָרָע דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לִקַּח כָּל הַהִתְלַהֲבוּת וְהַחֲמִימוּת וּלְהַכְנִיסוֹ בְּתוֹךְ עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, דְּהַיְנוּ לְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן בַּחֲמִימוּת וְהִתְלַהֲבוּת הַלֵּב וְכַיּוֹצֵא. וְאִם אֵין יֵצֶר הָרָע לְהָאָדָם, אֵין עֲבוֹדָתוֹ שְׁלֵמָה כְּלָל. וְהָעִקָּר לַעֲצֹר וּלְעַכֵּב הַחֲמִימוּת בְּעֵת הַתַּאֲווֹת, וּלְהַנִּיחוֹ בְּעֵת הַתְּפִלָּה וְהָעֲבוֹדָה, שָׁם יַנִּיחַ חֲמִימוּתוֹ וְהִתְלַהֲבוּתוֹ לְתוֹךְ הָעֲבוֹדָה כַּנַּ"ל. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ כָּשֵׁר, נִזְדַּמֵן לוֹ לִפְעָמִים, שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת, וְזֶה בָּא גַּם כֵּן מֵחֲמִימוּת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁיֵּשׁ לוֹ, רַק שֶׁהוּא אֵינוֹ מְקַבֵּל עַל זֶה שָֹכָר. אֲבָל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְנַהֵג בְּכַשְׁרוּת, הוּא מַעְלָה גְּדוֹלָה כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲדַיִן יֵצֶר הָרָע כַּנַּ"ל:

30.שער הגלגולים - הקדמה לח

פעם אחת שאלתי למורי ז"ל, איך היה אומר לי שנפשי היתה כ"כ מעולה כנז"ל, והרי הקטן שבדורות הראשונים, היה צדיק וחסיד, שאין אני מגיע לעקבו. ואמר לי, דע לך, כי אין גדולת הנפש תלויה כפי מעשה האדם, רק כפי הזמן והדור ההוא. כי מעשה קטן מאד בדור הזה שקול בכמה מצות גדולות שבדורות אחרים כי בדורות אלו הקליפה גוברת מאד מאד לאין קץ, מש"כ בדורות ראשונים. ואלו הייתי בדורות הראשונים, היו מעשי וחכמתי נפלאים מכמה צדיקים הראשונים. ושחז"ל על נח תמים היה בדורותיו, ואלו היה בדורות צדיקים היה יותר צדיק, ולכן שלא אצטער על זה כלל, כי בלי ספק יש לנפשי מעלה גדולה על כמה צדיקים הראשונים מזמן תנאים ואמוראים: