פרשת פינחס התשפ״ב

 פרשת פינחס התשפ״ב

 

הרב ארי דוד קאהן                                                                                                                                                         ari.kahn@biu.ac.il

 

1.    במדבר (פרשת פינחס) פרק כז פסוק א - ז

(א) וַתִּקְרַ֜בְנָה בְּנ֣וֹת צְלָפְחָ֗ד בֶּן־חֵ֤פֶר בֶּן־גִּלְעָד֙ בֶּן־מָכִ֣יר בֶּן־מְנַשֶּׁ֔ה לְמִשְׁפְּחֹ֖ת מְנַשֶּׁ֣ה בֶן־יוֹסֵ֑ף וְאֵ֙לֶּה֙ שְׁמ֣וֹת בְּנֹתָ֔יו מַחְלָ֣ה נֹעָ֔ה וְחָגְלָ֥ה וּמִלְכָּ֖ה וְתִרְצָֽה: (ב) וַֽתַּעֲמֹ֜דְנָה לִפְנֵ֣י מֹשֶׁ֗ה וְלִפְנֵי֙ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְלִפְנֵ֥י הַנְּשִׂיאִ֖ם וְכָל־הָעֵדָ֑ה פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר: (ג) אָבִינוּ֘ מֵ֣ת בַּמִּדְבָּר֒ וְה֨וּא לֹא־הָיָ֜ה בְּת֣וֹךְ הָעֵ֗דָה הַנּוֹעָדִ֛ים עַל־ה֖' בַּעֲדַת־קֹ֑רַח כִּֽי־בְחֶטְא֣וֹ מֵ֔ת וּבָנִ֖ים לֹא־הָי֥וּ לֽוֹ: (ד) לָ֣מָּה יִגָּרַ֤ע שֵׁם־אָבִ֙ינוּ֙ מִתּ֣וֹךְ מִשְׁפַּחְתּ֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין ל֖וֹ בֵּ֑ן תְּנָה־לָּ֣נוּ אֲחֻזָּ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֥י אָבִֽינוּ: (ה) וַיַּקְרֵ֥ב מֹשֶׁ֛ה אֶת־מִשְׁפָּטָ֖ן לִפְנֵ֥י הֽ': (ו) וַיֹּ֥אמֶר ה֖' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: (ז) כֵּ֗ן בְּנ֣וֹת צְלָפְחָד֘ דֹּבְרֹת֒ נָתֹ֨ן תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ אֲחֻזַּ֣ת נַחֲלָ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֣י אֲבִיהֶ֑ם וְהַֽעֲבַרְתָּ֛ אֶת־נַחֲלַ֥ת אֲבִיהֶ֖ן לָהֶֽן:

2.    ספרי זוטא (הורוביץ) במדבר (פרשת פינחס) פרק כז פסוק א

וללמדך באיזה שעה עמדו לפני משה בשעה שאמרו ישראל למשה נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד ד) אמר להן משה והלא כל ישראל מבקשין לחזור למצרים ואתנה מבקשות נחלה בארץ אמרו יודעות אנו שסוף כל ישראל להחזיק בארץ שנאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך אל תהי קורא כן אלא הפרו תורתך עת לעשות לה' … ד"א ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר והלא ידוע שמנשה בן יוסף ומה ראה לשפען כאן אלא כל מלך כשר שהיה עומד היו רואין מי שאבותיו כשרין ותולין אותו בו…

3.    מדרש תנחומא, פנחס ז׳

וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד. אוֹתוֹ הַדּוֹר הַנָּשִׁים הָיוּ גּוֹדְרוֹת מַה שֶּׁאֲנָשִׁים פּוֹרְצִין. שֶׁכֵּן אַתְּ מוֹצֵא שֶׁאָמַר לָהֶם אַהֲרֹן, פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב ^{(שמות לב, ב)}, וְלֹא רָצוּ הַנָּשִׁים וּמִחוּ בְּבַעֲלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם וְגוֹ' ^{(שם פסוק ג)}, וְהַנָּשִׁים לֹא נִשְׁתַּתְּפוּ בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. וְכֵן בַּמְּרַגְּלִים שֶׁהוֹצִיאוּ דִּבָּה, וַיָּשׁוּבוּ וַיָּלִינוּ עָלָיו ^{(במדבר יד, לו)}. וַעֲלֵיהֶם נִגְזְרָה גְּזֵרָה, שֶׁאָמְרוּ, לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם ^{(שם יג, לא)}. אֲבָל הַנָּשִׁים לֹא הָיוּ עִמָּהֶם בְּעֵצָה, שֶׁהָרֵי כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, כִּי אָמַר ה' לָהֶם מוֹת יָמוּתוּ בַּמִּדְבָּר וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אִישׁ וְגוֹ' ^{(שם כו, סה)}, אִישׁ וְלֹא אִשָּׁה, עַל מַה שֶּׁלֹּא רָצוּ לְהִכָּנֵס לָאָרֶץ. אֲבָל הַנָּשִׁים, קֵרְבוּ עַצְמָן לְבַקֵּשׁ נַחֲלָה. וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד. וּלְכָךְ נִכְתְּבָה פָּרָשָׁהּ זוֹ סָמוּךְ לְמִיתַת מִרְיָם, שֶׁמִּשָּׁם פָּרְצוּ הָאֲנָשִׁים וְגָדְרוּ הַנָּשִׁים. דָּבָר אַחֵר, וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד וְגוֹ', גְּדֻלָּה לָהֶם וּגְדֻלָּה לַאֲבִיהֶם, גְּדֻלָּה לְמָכִיר וּגְדֻלָּה לִמְנַשֶּׁה, וּגְדֻלָּה לְיוֹסֵף, שֶׁכָּךְ יָצְאוּ מִמֶּנּוּ נָשִׁים חֲכָמוֹת צִדְקָנִיּוֹת. וּמַה חָכְמָתָן, שֶׁלְּפִי שָׁעָה דִּבְּרוּ, שֶׁהָיָה מֹשֶׁה עוֹסֵק בְּפָרָשַׁת נַחֲלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ. אָמְרוּ לוֹ: אִם כְּבֵן אָנוּ, נִירַשׁ כְּבֵן. וְאִם לָאו, תִּתְיַבֵּם אִמֵּנוּ. מִיָּד, וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן. צִדְקָנִיּוֹת הָיוּ, שֶׁלֹּא נִשְּׂאוּ אֶלָּא לֶהָגוּן לָהֶם. וְלָמָּה זִמְּנוּ לְמֹשֶׁה בָּאַחֲרוֹנָה. שֶׁלֹּא יִרְאֶה מֹשֶׁה עַצְמוֹ שֶׁפָּרַשׁ מִן הָאִשָּׁה אַרְבָּעִים שָׁנָה, הוֹדִיעוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאֵלּוּ לוֹמַר, הֲרֵי הַנָּשִׁים שֶׁלֹּא נִצְטַוּוּ, יָשְׁבוּ אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד שֶׁנִּשְּׂאוּ לֶהָגוּן לָהֶם.

4.    רש"י במדבר (פרשת פינחס) פרק כז פסוק א

לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר בֶן מְנַשֶּׁה,  אֶלָּא לוֹמַר לְךָ, יוֹסֵף חִבֵּב אֶת הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי" וְגוֹ' ^{(בראשית נ')}וּבְנוֹתָיו חִבְּבוּ אֶת הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה, וּלְלַמֶּדְךָ שֶׁהָיוּ כֻלָּם צַדִּיקִים, שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּעֲשָׂיו וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו סְתוּמִים וּפֵרֵט לְךָ הַכָּתוּב בְּאֶחָד מֵהֶם לְיַחֲסוֹ לְשֶׁבַח, הֲרֵי זֶה צַדִּיק בֶּן צַדִּיק, וְאִם יִחֲסוֹ לִגְנַאי, כְּגוֹן "בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶּן אֱלִישָׁמָע" ^{(מלכים ב כ"ה)}, בְיָדוּעַ שֶׁכָּל הַנִּזְכָּרִים עִמּוֹ רְשָׁעִים הָיוּ:

5.    מדרש תנחומא ויגש פרק י 

וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה וְגוֹ' ^{(מלאכי ג, א)}. בֹּא וּרְאֵה, כָּל צָרוֹת שֶׁאֵרַע לְיוֹסֵף, אֵרַע לְצִיּוֹן. בְּיוֹסֵף כְּתִיב: וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף. בְּצִיּוֹן כְּתִיב: אֹהֵב ה' שַׁעֲרֵי צִיּוֹן ^{(תהלים פז, ב)}. בְּיוֹסֵף כְּתִיב: וַיִּשְׂנְאוּ אוֹתוֹ. בְּצִיּוֹן, נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ עַל כֵּן שְׂנֵאתִיהָ ^{(ירמיה יב, ח)}. בְּיוֹסֵף, וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים. בְּצִיּוֹן, בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו ^{(תהלים קכו, ו)}. בְּיוֹסֵף, הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ. בְּצִיּוֹן, אוֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ ^{(ישעיה נב, ז)}. בְּיוֹסֵף, וַיַּחֲלוֹם יוֹסֵף חֲלוֹם, בְּצִיּוֹן, בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים (תהלים קכו, א). בְּיוֹסֵף, הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְגוֹ'. בְּצִיּוֹן, אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ ^{(ישעיה מט, כג)}. בְּיוֹסֵף, וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו. בְּצִיּוֹן, קִנֵּאתִי לְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה ^{(זכריה ח, ב)}. בְּיוֹסֵף, לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ. בְּצִיּוֹן, וְדִרְשׁוּ אֶת שְׁלוֹםהָעִיר ^{(ירמיה כט, ז)}. בְּיוֹסֵף, וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק. בְּצִיּוֹן, זִכְרוּ מֵרָחוֹק אֶת ה' ^{(ירמיה נא, נ)}. בְּיוֹסֵף, וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ. בְּצִיּוֹן, עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד ^{(תהלים פג, ד)}. בְּיוֹסֵף, וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים. בְּצִיּוֹן, וְהִפְשִׁיטוּךְ אֶת בְּגָדָיִךְ ^{(יחזקאל כג, כו)}. בְּיוֹסֵף, וַיַּשְׁלִיכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה. בְּצִיּוֹן, צָמְתוּ בַבּוֹר ^{חַיָּי (איכה ג, נג)}. בְּיוֹסֵף, וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם. בְּצִיּוֹן, וּבַבּוֹר אֵין מַיִם כִּי אִם טִיט ^{(ירמיה לח, ו)}. בְּיוֹסֵף, וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם. בְּצִיּוֹן, אַשּׁוּר לִשְׂבֹּעַ לָחֶם ^{(איכה ה, ו)}. בְּיוֹסֵף, וַיִּמְשׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף. בְּצִיּוֹן, וַיִּמְשְׁכוּ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ מִן הַבּוֹר ^{(ירמיה לח, יג)}. בְּיוֹסֵף, וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו. בְּצִיּוֹן, לִבְכִי וּמִסְפֵּד ^{(ישעיה כב, יב)}. בְּיוֹסֵף, וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם. וּבְצִיּוֹן, אַל תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי ^{(ישעיה כב, ד)}. בְּיוֹסֵף, וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם. וּבְצִיּוֹן, וּבְנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם מְכַרְתֶּם לִבְנֵי הַיְּוָנִים ^{(יואל ד, ו)}. וּמַה שֶּׁאֵרַע לְיוֹסֵף טוֹבוֹת, אֵרַע לְצִיּוֹן טוֹבוֹת. בְּיוֹסֵף, וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה. וְצִיּוֹן, יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ ^{(תהלים מח, ג)}. בְּיוֹסֵף, אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי. בְּצִיּוֹן, גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה ^{(חגי ב, ט)}. בְּיוֹסֵף, וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף. בְּצִיּוֹן, וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם ^{(דה״‎ב ז, טז)}. בְּיוֹסֵף, וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד. וּבְצִיּוֹן, זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד ^{(ירמיה ב, ב)}. בְּיוֹסֵף, וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו. וּבְצִיּוֹן, אִם רָחַץ אֲדֹנָי אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן ^{(ישעיה ד, ד)}. בְּיוֹסֵף, רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. וּבְצִיּוֹן, בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלַיִם כִּסֵּא ה' ^{(ירמיה ג, יז)}. בְּיוֹסֵף כְּתִיב: וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ. וּבְצִיּוֹן, עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִּפְאַרְתֵּךְ ^{(ישעיה נב, א)}. בְּיוֹסֵף כְּתִיב: וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו. וּבְצִיּוֹן הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי ^{(מלאכי ג, א)}.

6.    במדבר (פרשת פינחס) פרק כו 

(א) וַיְהִ֖י אַחֲרֵ֣י הַמַּגֵּפָ֑ה פ וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֶל־מֹ֔שֶׁה וְאֶ֧ל אֶלְעָזָ֛ר בֶּן־אַהֲרֹ֥ן הַכֹּהֵ֖ן לֵאמֹֽר: (ב) שְׂא֞וּ אֶת־רֹ֣אשׁ׀ כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֗ל מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֛ה וָמַ֖עְלָה לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם כָּל־יֹצֵ֥א צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵֽל: … (ה) רְאוּבֵ֖ן בְּכ֣וֹר יִשְׂרָאֵ֑ל בְּנֵ֣י רְאוּבֵ֗ן חֲנוֹךְ֙ מִשְׁפַּ֣חַת הַחֲנֹכִ֔י לְפַלּ֕וּא מִשְׁפַּ֖חַת הַפַּלֻּאִֽי: (ו) לְחֶצְרֹ֕ן מִשְׁפַּ֖חַת הַֽחֶצְרוֹנִ֑י לְכַרְמִ֕י מִשְׁפַּ֖חַת הַכַּרְמִֽי: (ז) אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֣ת הָרֽאוּבֵנִ֑י וַיִּהְי֣וּ פְקֻדֵיהֶ֗ם שְׁלֹשָׁ֤ה וְאַרְבָּעִים֙ אֶ֔לֶף וּשְׁבַ֥ע מֵא֖וֹת וּשְׁלֹשִֽׁים: (ח) וּבְנֵ֥י פַלּ֖וּא אֱלִיאָֽב: (ט) וּבְנֵ֣י אֱלִיאָ֔ב נְמוּאֵ֖ל וְדָתָ֣ן וַאֲבִירָ֑ם הֽוּא־דָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם קְרִיאֵ֣י הָעֵדָ֗ה אֲשֶׁ֨ר הִצּ֜וּ עַל־מֹשֶׁ֤ה וְעַֽל־אַהֲרֹן֙ בַּעֲדַת־קֹ֔רַח בְּהַצֹּתָ֖ם עַל־הֽ': (י) וַתִּפְתַּ֨ח הָאָ֜רֶץ אֶת־פִּ֗יהָ וַתִּבְלַ֥ע אֹתָ֛ם וְאֶת־קֹ֖רַח בְּמ֣וֹת הָעֵדָ֑ה בַּאֲכֹ֣ל הָאֵ֗שׁ אֵ֣ת חֲמִשִּׁ֤ים וּמָאתַ֙יִם֙ אִ֔ישׁ וַיִּהְי֖וּ לְנֵֽס: (יא) וּבְנֵי־קֹ֖רַח לֹא־מֵֽתוּ: ס…

(כח) בְּנֵ֥י יוֹסֵ֖ף לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם מְנַשֶּׁ֖ה וְאֶפְרָֽיִם: (כט) בְּנֵ֣י מְנַשֶּׁ֗ה לְמָכִיר֙ מִשְׁפַּ֣חַת הַמָּכִירִ֔י וּמָכִ֖יר הוֹלִ֣יד אֶת־גִּלְעָ֑ד לְגִלְעָ֕ד מִשְׁפַּ֖חַת הַגִּלְעָדִֽי: (ל) אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י גִלְעָ֔ד אִיעֶ֕זֶר מִשְׁפַּ֖חַת הָאִֽיעֶזְרִ֑י לְחֵ֕לֶק מִשְׁפַּ֖חַת הַֽחֶלְקִֽי: (לא) וְאַ֨שְׂרִיאֵ֔ל מִשְׁפַּ֖חַת הָֽאַשְׂרִֽאֵלִ֑י וְשֶׁ֕כֶם מִשְׁפַּ֖חַת הַשִּׁכְמִֽי: (לב) וּשְׁמִידָ֕ע מִשְׁפַּ֖חַת הַשְּׁמִידָעִ֑י וְחֵ֕פֶר מִשְׁפַּ֖חַת הַֽחֶפְרִֽי: (לג) וּצְלָפְחָ֣ד בֶּן־חֵ֗פֶר לֹא־הָ֥יוּ ל֛וֹ בָּנִ֖ים כִּ֣י אִם־בָּנ֑וֹת וְשֵׁם֙ בְּנ֣וֹת צְלָפְחָ֔ד מַחְלָ֣ה וְנֹעָ֔ה חָגְלָ֥ה מִלְכָּ֖ה וְתִרְצָֽה: (לד) אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֣ת מְנַשֶּׁ֑ה וּפְקֻ֣דֵיהֶ֔ם שְׁנַ֧יִם וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וּשְׁבַ֥ע מֵאֽוֹת: ס (לה) אֵ֣לֶּה בְנֵי־אֶפְרַיִם֘ לְמִשְׁפְּחֹתָם֒ לְשׁוּתֶ֗לַח מִשְׁפַּ֙חַת֙ הַשֻּׁ֣תַלְחִ֔י לְבֶ֕כֶר מִשְׁפַּ֖חַת הַבַּכְרִ֑י לְתַ֕חַן מִשְׁפַּ֖חַת הַֽתַּחֲנִֽי: (לו) וְאֵ֖לֶּה בְּנֵ֣י שׁוּתָ֑לַח לְעֵרָ֕ן מִשְׁפַּ֖חַת הָעֵרָנִֽי: (לז) אֵ֣לֶּה מִשְׁפְּחֹ֤ת בְּנֵי־אֶפְרַ֙יִם֙ לִפְקֻ֣דֵיהֶ֔ם שְׁנַ֧יִם וּשְׁלֹשִׁ֛ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֣שׁ מֵא֑וֹת אֵ֥לֶּה בְנֵי־יוֹסֵ֖ף לְמִשְׁפְּחֹתָֽם: ס… (סג) אֵ֚לֶּה פְּקוּדֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וְאֶלְעָזָ֖ר הַכֹּהֵ֑ן אֲשֶׁ֨ר פָּֽקְד֜וּ אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ בְּעַֽרְבֹ֣ת מוֹאָ֔ב עַ֖ל יַרְדֵּ֥ן יְרֵחֽוֹ: (סד) וּבְאֵ֙לֶּה֙ לֹא־הָ֣יָה אִ֔ישׁ מִפְּקוּדֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וְאַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵ֑ן אֲשֶׁ֥ר פָּקְד֛וּ אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּמִדְבַּ֥ר סִינָֽי: (סה) כִּֽי־אָמַ֤ר ה֙' לָהֶ֔ם מ֥וֹת יָמֻ֖תוּ בַּמִּדְבָּ֑ר וְלֹא־נוֹתַ֤ר מֵהֶם֙ אִ֔ישׁ כִּ֚י אִם־כָּלֵ֣ב בֶּן־יְפֻנֶּ֔ה וִיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נֽוּן: 

7.    בעל הטורים במדבר (פרשת פינחס) פרק כו פסוק לה

אלה בני אפרים. בבני אפרים כתיב אלה, על שם אלה אלהיך ישראל (שמות לב ד) שיצא ירבעם ממנו שעשה שני עגלים (מ"א יב כח). ולכן כתיב גם כן אלה בבני דן (פסוק מב) על שם ויתן את האחד בדן (שם שם כט) (פס"ז):

8.    במדבר (פרשת שלח) פרק יג פסוק ה - יא

(ה) לְמַטֵּ֣ה שִׁמְע֔וֹן שָׁפָ֖ט בֶּן־חוֹרִֽי: (ו) לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֔ה כָּלֵ֖ב בֶּן־יְפֻנֶּֽה: (ז) לְמַטֵּ֣ה יִשָּׂשכָ֔ר יִגְאָ֖ל בֶּן־יוֹסֵֽף: (ח) לְמַטֵּ֥ה אֶפְרָ֖יִם הוֹשֵׁ֥עַ בִּן־נֽוּן: (ט) לְמַטֵּ֣ה בִנְיָמִ֔ן פַּלְטִ֖י בֶּן־רָפֽוּא: (י) לְמַטֵּ֣ה זְבוּלֻ֔ן גַּדִּיאֵ֖ל בֶּן־סוֹדִֽי: (יא) לְמַטֵּ֥ה יוֹסֵ֖ף לְמַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֑ה גַּדִּ֖י בֶּן־סוּסִֽי:

9.    במדבר (פרשת בהעלותך) פרק י פסוק יד - כז

(יד) וַיִּסַּ֞ע דֶּ֣גֶל מַחֲנֵ֧ה בְנֵֽי־יְהוּדָ֛ה בָּרִאשֹׁנָ֖ה לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַל־צְבָא֔וֹ נַחְשׁ֖וֹן בֶּן־עַמִּינָדָֽב: (טו) וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י יִשָּׂשכָ֑ר נְתַנְאֵ֖ל בֶּן־צוּעָֽר: (טז) וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י זְבוּלֻ֑ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן־חֵלֹֽן: (יז) וְהוּרַ֖ד הַמִּשְׁכָּ֑ן וְנָסְע֤וּ בְנֵֽי־גֵרְשׁוֹן֙ וּבְנֵ֣י מְרָרִ֔י נֹשְׂאֵ֖י הַמִּשְׁכָּֽן: ס (יח) וְנָסַ֗ע דֶּ֛גֶל מַחֲנֵ֥ה רְאוּבֵ֖ן לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַל־צְבָא֔וֹ אֱלִיצ֖וּר בֶּן־שְׁדֵיאֽוּר: (יט) וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י שִׁמְע֑וֹן שְׁלֻֽמִיאֵ֖ל בֶּן־צוּרִֽישַׁדָּֽי: (כ) וְעַל־צְבָ֖א מַטֵּ֣ה בְנֵי־גָ֑ד אֶלְיָסָ֖ף בֶּן־דְּעוּאֵֽל: (כא) וְנָסְעוּ֙ הַקְּהָתִ֔ים נֹשְׂאֵ֖י הַמִּקְדָּ֑שׁ וְהֵקִ֥ימוּ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֖ן עַד־בֹּאָֽם: ס (כב) וְנָסַ֗ע דֶּ֛גֶל מַחֲנֵ֥ה בְנֵֽי־אֶפְרַ֖יִם לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַל־צְבָא֔וֹ אֱלִישָׁמָ֖ע בֶּן־עַמִּיהֽוּד: (כג) וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י מְנַשֶּׁ֑ה גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן־פְּדָהצֽוּר: (כד) וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן אֲבִידָ֖ן בֶּן־גִּדְעוֹנִֽי: ס (כה) וְנָסַ֗ע דֶּ֚גֶל מַחֲנֵ֣ה בְנֵי־דָ֔ן מְאַסֵּ֥ף לְכָל־הַֽמַּחֲנֹ֖ת לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַל־צְבָא֔וֹ אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן־עַמִּישַׁדָּֽי: (כו) וְעַל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י אָשֵׁ֑ר פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן־עָכְרָֽן: (כז) וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י נַפְתָּלִ֑י אֲחִירַ֖ע בֶּן־עֵינָֽן:

דן אשר נפתלי

יהודה                                                                                                   אפרים

יששכר                                                                                                 מנשה

זבולון                                                                                                   בנימין

ראובן שמעון גד

10.בראשית (פרשת ויחי) פרק מח פסוק כא - כב

(כא) וַיֹּ֤אמֶר יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף הִנֵּ֥ה אָנֹכִ֖י מֵ֑ת וְהָיָ֤ה אֱלֹהִים֙ עִמָּכֶ֔ם וְהֵשִׁ֣יב אֶתְכֶ֔ם אֶל־אֶ֖רֶץ אֲבֹתֵיכֶֽם: (כב) וַאֲנִ֞י נָתַ֧תִּֽי לְךָ֛ שְׁכֶ֥ם אַחַ֖ד עַל־אַחֶ֑יךָ אֲשֶׁ֤ר לָקַ֙חְתִּי֙ מִיַּ֣ד הָֽאֱמֹרִ֔י בְּחַרְבִּ֖י וּבְקַשְׁתִּֽי: פ

11.יהושע פרק כד פסוק לב

וְאֶת־עַצְמ֣וֹת י֠וֹסֵף אֲשֶׁר־הֶעֱל֨וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל׀ מִמִּצְרַיִם֘ קָבְר֣וּ בִשְׁכֶם֒ בְּחֶלְקַ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה אֲשֶׁ֨ר קָנָ֧ה יַעֲקֹ֛ב מֵאֵ֛ת בְּנֵֽי־חֲמ֥וֹר אֲבִֽי־שְׁכֶ֖ם בְּמֵאָ֣ה קְשִׂיטָ֑ה וַיִּֽהְי֥וּ לִבְנֵֽי־יוֹסֵ֖ף לְנַחֲלָֽה:

12.תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יג עמוד א

וְכָל אוֹתָן שָׁנִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, הָיָה אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְאָרוֹן שֶׁל שְׁכִינָה מְהַלְּכִין זֶה עִם זֶה, וְהָיוּ עוֹבְרִים וְשָׁבִים אוֹמְרִים, מַה טִּיבָן שֶׁל שְׁנֵי אֲרוֹנוֹת הַלָלוּ? אָמְרוּ, אֶחָד שֶׁל מֵת וְאֶחָד שֶׁל שְׁכִינָה. אָמְרוּ, וְכִי דַּרְכּוֹ שֶׁל מֵת לְהַלֵּךְ עִם שְׁכִינָה?! אָמְרוּ, ^{דף יג עמוד ב} קִיֵּם זֶה כָּל מַה שֶׁכָּתוּב בָּזֶה. וְאִי לָא אִיעֲסִיק בֵּיה מֹשֶׁה, לָא הֲווּ מִיעַסְקֵי בֵּיהּ יִשְׂרָאֵל?! וְהָכְּתִיב, ^{(יהושע כד)} "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם". וְתוּ, אִי לָא אִיעַסְקוּ בֵּיהּ יִשְׂרָאֵל, בָּנָיו לָא הֲווּ מִיעַסְקֵי בֵּיהּ, וְהָכְּתִיב, ^(שם)"וַיִּהְיוּ לִבְנֵי יוֹסֵף לְנַחֲלָה"? אָמְרוּ, הַנִּיחוּ לוֹ, כְּבוֹדוֹ בִּמְרֻבִּים יוֹתֵר מִבְּמוּעָטִים. וְתוּ אָמְרוּ, הַנִּיחוּ לוֹ, כְּבוֹדוֹ בִּגְדוֹלִים יוֹתֵר מִבִּקְטַנִּים. "קָבְרוּ בִשְׁכֶם", מַאי שְׁנָא בִּשְׁכֶם? אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא, מִשְּׁכֶם גְּנָבוּהוּ, וְלִשְׁכֶם נַחֲזִיר אֲבֵדָה. )ולשכם נחזיר אבידתו(

13.תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קב עמוד א

- תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי, מָקוֹם מְזֻמָּן לְפֻרְעָנוּת - בִּשְׁכֶם עִנּוּ אֶת דִּינָה, בִּשְׁכֶם מָכְרוּ אֶחָיו אֶת יוֹסֵף, בִּשְׁכֶם נֶחְלְקָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד. (שם יא) "וְיָרָבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלָיִם" וְגוֹ'

14.בראשית רבה (וילנא) (פרשת וישב) פרשה פה סימן ג

רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן וְרַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, כָּל מִי שֶׁהוּא מַתְחִיל בְּמִצְוָה וְאֵינוֹ גוֹמְרָהּ קוֹבֵר אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו, מִמִּי אַתָּה לָמֵד מִיהוּדָה (בראשית לז, כו): וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע וגו', הָיָה לוֹ לְהוֹלִיכוֹ עַל כְּתֵפוֹ אֵצֶל אָבִיו, מַה גָּרַם לוֹ, קָבַר אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, כָּל מִי שֶׁמַּתְחִיל בְּמִצְוָה וְאֵינוֹ גּוֹמְרָהּ וְאַחֵר בָּא וְגוֹמְרָהּ, הִיא נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ שֶׁל שֵׁנִי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע כד, לב): וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַהֲלוֹא משֶׁה הֶעֱלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג, יט): וַיִּקַּח משֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ, אֶלָּא לְפִי שֶׁנִּגְזַר עָלָיו שֶׁלֹא יִכָּנֵס לָאָרֶץ וְאֵלּוּ נִטְפְּלוּ בָּהֶם, לְפִיכָךְ נִקְרֵאת עַל שְׁמָם. וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף וגו', מוֹשְׁלִים אוֹתוֹ לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְלִיסְטִים שֶׁנִּכְנְסוּ לְמַרְתֵּף אֶחָד שֶׁל יַיִן, נָטְלוּ קַנְקַן אֶחָד וְשָׁתוּ, הֵצִיץ עֲלֵיהֶם בַּעַל הַמַּרְתֵּף אָמַר לָהֶם יֶעֱרַב לָכֶם יְבֻשָֹּׂם לָכֶם יִמְתַּק לָכֶם, שְׁתִיתֶם אֶת הַיַּיִן הַחֲזִירוּ אֶת הַקַּנְקַן לִמְקוֹמָהּ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַשְּׁבָטִים מְכַרְתֶּם אֶת יוֹסֵף הַחֲזִירוּ עַצְמוֹתָיו לִמְקוֹמָן. דָּבָר אַחֵר, אָמַר לָהֶם יוֹסֵף לַמָּקוֹם שֶׁגְּנַבְתּוּנִי שָׁם תַּחְזִירוּנִי, (בראשית לז, יג): הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם, כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע כד, לב): וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם.

15.דברים רבה (וילנא) (פרשת ואתחנן) פרשה ב סימן ח

דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי לֵוִי אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עַצְמוֹתָיו שֶׁל יוֹסֵף נִכְנְסוּ לָאָרֶץ, וַאֲנִי אֵינִי נִכְנַס לָאָרֶץ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִי שֶׁהוֹדָה בְּאַרְצוֹ נִקְבַּר בְּאַרְצוֹ וּמִי שֶׁלֹא הוֹדָה בְּאַרְצוֹ אֵינוֹ נִקְבַּר בְּאַרְצוֹ, יוֹסֵף הוֹדָה בְּאַרְצוֹ, מִנַּיִן, גְּבִרְתּוֹ אוֹמֶרֶת (בראשית לט, יד): רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי וגו' וְלֹא כָפַר, אֶלָּא (בראשית מ, טו): גֻּנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים, נִקְבַּר בְּאַרְצוֹ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע כד, לב): וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם, אַתְּ שֶׁלֹא הוֹדֵיתָ בְּאַרְצְךָ אֵין אַתָּה נִקְבַּר בְּאַרְצֶךָ, כֵּיצַד בְּנוֹת יִתְרוֹ אוֹמְרוֹת (שמות ב, יט): אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים, וְהוּא שׁוֹמֵעַ וְשׁוֹתֵק, לְפִיכָךְ לֹא נִקְבַּר בְּאַרְצוֹ.

 

16.דברים (פרשת וזאת הברכה) פרק לד פסוק ה - ו

(ה) וַיָּ֨מָת שָׁ֜ם מֹשֶׁ֧ה עֶֽבֶד־ה֛' בְּאֶ֥רֶץ מוֹאָ֖ב עַל־פִּ֥י הֽ': (ו) וַיִּקְבֹּ֨ר אֹת֤וֹ בַגַּיְ֙ בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב מ֖וּל בֵּ֣ית פְּע֑וֹר וְלֹֽא־יָדַ֥ע אִישׁ֙ אֶת־קְבֻ֣רָת֔וֹ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה:

17.רש"י בראשית (פרשת ויחי) פרק מח פסוק כב

כְּשֶׁהָרְגוּ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֶת אַנְשֵׁי שְׁכֶם נִתְכַּנְּסוּ כָּל סְבִיבוֹתֵיהֶם לְהִזְדַּוֵּג לָהֶם, וְחָגַר יַעֲקֹב כְּלֵי מִלְחָמָה כְּנֶגְדָּן; דָּבָר אַחֵר שְׁכֶם אַחַדהוּא הַבְּכוֹרָה, שֶׁיִּטְּלוּ בָנָיו שְׁנֵי חֲלָקִים, וּשְׁכֶם לְשׁוֹן חֵלֶק הוּא, וְהַרְבֵּה יֵשׁ לוֹ דּוֹמִים בַּמִּקְרָא כִּי תְּשִׁיתֵמוֹ שֶׁכֶם (תהילים כ"א) – תָּשִׁית שׂוֹנְאַי לְפָנַי לַחֲלָקִים; אֲחַלְּקָה שְׁכֶם (שם ס'), דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה (הושע ו') – אִישׁ חֶלְקוֹ; לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד (צפניה ג'):

אשר לקחתי מיד האמורי - מִיַּד עֵשָׂו, שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה אֱמוֹרִי. דָּבָר אַחֵר שֶׁהָיָה צָד אָבִיו בְּאִמְרֵי פִיו:

בחרבי ובקשתי - הִיא חָכְמָתוֹ וּתְפִלָּתוֹ:

18.תורת חיים מסכת בבא בתרא דף קכג עמוד א

ואומר ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך. והיינו הבכורה דאשר לקחתי מיד האמורי היא הבכורה שלקח יעקב מעשו ולאו דאותה הבכורה נתן ליוסף דמה ענין בכורה זו לבכורה זו אלא פירושא בעלמא קמפרש ליה דחלק אחד שנתתי לך הוא הדבר שלקחתי מיד עשו כלומר הבכורה מיהו מדלא קאמר בהדיא והיא הבכורה משמע קצת דהא בהא תליא ויש לפרש דבכורת יוסף נמשך מבכורת עשו לפי שעל ידי שקנה יעקב את הבכורה מעשו זכו ישראל שהרג הקדוש ברוך הוא בכורי מצרים דכתיב כה אמר ה' בני בכורי ישראל וגו' ותמאן לשלחו הנה אני הורג את בנך בכורך ואיתא במדרש בני בכורי ישראל כאן חתם הקדוש ברוך הוא על מכירת הבכורה שלקח יעקב מעשו משמע דהא בהא תליא לפי שישראל בנו בכורו יתברך הוא על ידי הבכורה שקנה יעקב מעשו לכך התרה בו שאם לא ישלח בנו בכורו יהרוג את בנו בכורו מדה במדה ועל ידי מכת בכורות קדש הקדוש ברוך הוא את כל בכורי ישראל לעבוד עבודה ולהקריב קרבנות שנאמר כי לי כל בכור בבני ישראל באדם ובבהמה ביום הכותי כל בכור וגו' ולפי שחטאו בעגל נבחרו שבט לוי תחתיהם לעבוד עבודתו יתברך שנאמר קח את הלוים תחת כל בכור ועל ידי שהבדיל הקדוש ברוך הוא את שבט לוי לעבוד עבודת אהל מועד ולהקריב קרבנות לכך זכו לאכול משלחן גבוה תרומות ומעשרות ולא נטלו חלק בארץ שנאמר לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל אשי ה' ונחלתו יאכלון ולא היו נמנין בכלל שאר שבטים לא בנחלה ולא בחנוכת הנשיאים ובדגלים כי שבט לוי חנו באמצע המחנה סביב המשכן נמצא כי על ידי שלקח יעקב את הבכורה מעשו נמשך הדבר שהפריש הקדוש ברוך הוא אחד מן השבטים שלא יהיה בכלל שנים עשר שבטי ישראל, וצריכין להיות במספר שנים עשר דוקא כנגד שנים עשר מזלות ברקיע ולכך הוצרך אחד מן השבטים ליחלק והיינו דקאמר ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי כי על ידי שלקחתי את הבכורה מעשו זכיתי להיות אחד משבטי ליחלק ועתה אותה המתנה אני נותן לך.

19.שמות רבה (וילנא) (פרשת שמות) פרשה ה סימן ז

וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ, כְּדֵי לִפָּרַע דִּינָם מֵהֶם. וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' בְּנִי וגו', גִּלָּה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹא יְשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת יִשְׂרָאֵל עַד מַכַּת בְּכוֹרִים, וּלְכָךְ לֹא הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְפַרְסֵם לוֹ בַּסּוֹף. מַהוּ בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל, עַל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אָמַר, שֶׁקָּנָה הַבְּכוֹרָה כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲבֹד לַמָּקוֹם. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי, אָמַר לוֹ אִם אַתָּה מוֹנֵעַ מִמֶּנִּי בְּנִי בְכוֹרִי מִלְּעָבְדֵנִי, אֲנִי אֶמְנַע מִמְּךָ בִּנְךָ בְּכוֹרְךָ מִלְּעָבְדֶּךָ, שֶׁאֲנִי אֶהֱרֹג אֶת כֻּלָּן.

20.רש"י דברים (פרשת וזאת הברכה) פרק לג פסוק יז

בכור שורו- יֵשׁ בְכוֹר שֶׁהוּא לְשׁוֹן גְּדֻלָּה וּמַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר "אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ" (תהילים פ"ט), וְכֵן "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד' מֶלֶךְ הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ, וְהוּא יְהוֹשֻׁעַ שֶׁכֹּחוֹ קָשֶׁה כְּשׁוֹר לִכְבֹּשׁ כַּמָּה מְלָכִים:

21.תורת חיים מסכת חולין דף צב עמוד א

ואגב אורחא נראה לפרש דלכך בשעה שיצאו ישראל ממצרים בא עמלק להלחם עמהם ולא שום עובדי כוכבים כי נפל עליהם פחד לפי שבשעה שיצאו ישראל ממצרים חתם הקדוש ברוך הוא על מכירת הבכורה שלקח יעקב מעשו דלכך קראם אז בני בכורי ישראל כדאיתא במדרש והענין הוא כי ישראל ראשית אונו של הקדוש ברוך הוא הן שבשעה שבא להראות את כח מעשיו לבראת את העולם העלה את ישראל בראשית מחשבתו וע"י כן ברא העולם ומלואו כמ"ש בראשית ברא אלהים בשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו והכי איתא בהדיא בתרגום שיר השירים גבי אחזו לנו שועלים דעמלק לא בא להלחם אלא בשביל הבכורה והברכה ז"ל בתר דעברו ית ימא אתא עליהון עמלק רשיעא די נטר להון דבבו על עיסק בכרותא ובורכתא די שקל יעקב אבונא מן עשו. ובהכי ניחא מה שאמר משה ליהושע צא והלחם בעמלק ולא יצא הוא עצמו לפי שאמר משה בלבו הריני מעמיד נגדו להלחם מי שירש בכורתו של יעקב אשר לקח מיד עשו כדי שיגין עליו זכותו של יעקב בעל הבכורה לפי שהבכורה אשר לקח יעקב מעשו נתנה ליוסף בנו שנאמר ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי ויהושע זכה לבכורתו של יוסף שנאמר בכור שורו הדר לו ופירש רש"י ז"ל מלך היוצא ממנו והוא יהושע שורו שכחו קשה כשור לכבוש כמה מלכים הרי יהושע נקרא בכורו של יוסף. וכיון שהבכורה באה ליעקב מן הדין והקב"ה הסכים על ידו לכך נצחו יהושע לעמלק.

22.במדבר (פרשת פינחס) פרק כז פסוק יב - כג

(יב) וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֶל־מֹשֶׁ֔ה עֲלֵ֛ה אֶל־הַ֥ר הָעֲבָרִ֖ים הַזֶּ֑ה וּרְאֵה֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (יג) וְרָאִ֣יתָה אֹתָ֔הּ וְנֶאֱסַפְתָּ֥ אֶל־עַמֶּ֖יךָ גַּם־אָ֑תָּה כַּאֲשֶׁ֥ר נֶאֱסַ֖ף אַהֲרֹ֥ן אָחִֽיךָ: (יד) כַּאֲשֶׁר֩ מְרִיתֶ֨ם פִּ֜י בְּמִדְבַּר־צִ֗ן בִּמְרִיבַת֙ הָֽעֵדָ֔ה לְהַקְדִּישֵׁ֥נִי בַמַּ֖יִם לְעֵינֵיהֶ֑ם הֵ֛ם מֵֽי־מְרִיבַ֥ת קָדֵ֖שׁ מִדְבַּר־צִֽן: פ (טו) וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה אֶל־ה֖' לֵאמֹֽר: (טז) יִפְקֹ֣ד ה֔' אֱלֹהֵ֥י הָרוּחֹ֖ת לְכָל־בָּשָׂ֑ר אִ֖ישׁ עַל־הָעֵדָֽה: (יז) אֲשֶׁר־יֵצֵ֣א לִפְנֵיהֶ֗ם וַאֲשֶׁ֤ר יָבֹא֙ לִפְנֵיהֶ֔ם וַאֲשֶׁ֥ר יוֹצִיאֵ֖ם וַאֲשֶׁ֣ר יְבִיאֵ֑ם וְלֹ֤א תִהְיֶה֙ עֲדַ֣ת ה֔' כַּצֹּ֕אן אֲשֶׁ֥ר אֵין־לָהֶ֖ם רֹעֶֽה: (יח) וַיֹּ֨אמֶר ה֜' אֶל־מֹשֶׁ֗ה קַח־לְךָ֙ אֶת־יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־ר֣וּחַ בּ֑וֹ וְסָמַכְתָּ֥ אֶת־יָדְךָ֖ עָלָֽיו: (יט) וְהַֽעֲמַדְתָּ֣ אֹת֗וֹ לִפְנֵי֙ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְלִפְנֵ֖י כָּל־הָעֵדָ֑ה וְצִוִּיתָ֥ה אֹת֖וֹ לְעֵינֵיהֶֽם: (כ) וְנָתַתָּ֥ה מֵהֽוֹדְךָ֖ עָלָ֑יו לְמַ֣עַן יִשְׁמְע֔וּ כָּל־עֲדַ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (כא) וְלִפְנֵ֨י אֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ יַעֲמֹ֔ד וְשָׁ֥אַל ל֛וֹ בְּמִשְׁפַּ֥ט הָאוּרִ֖ים לִפְנֵ֣י ה֑' עַל־פִּ֨יו יֵצְא֜וּ וְעַל־פִּ֣יו יָבֹ֗אוּ ה֛וּא וְכָל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל אִתּ֖וֹ וְכָל־הָעֵדָֽה: (כב) וַיַּ֣עַשׂ מֹשֶׁ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה ה֖' אֹת֑וֹ וַיִּ֣קַּח אֶת־יְהוֹשֻׁ֗עַ וַיַּֽעֲמִדֵ֙הוּ֙ לִפְנֵי֙ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְלִפְנֵ֖י כָּל־הָעֵדָֽה: (כג) וַיִּסְמֹ֧ךְ אֶת־יָדָ֛יו עָלָ֖יו וַיְצַוֵּ֑הוּ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר ה֖' בְּיַד־מֹשֶֽׁה: פ

23.רש"י במדבר (פרשת נשא) פרק ז פסוק כב

(כב) שעיר עזים - לכפר על מכירת יוסף, שנאמר בו (שם לז, לא) וישחטו שעיר עזים:

24.רש"י במדבר (פרשת פינחס) פרק כה פסוק יא

(יא) פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן - לְפִי שֶׁהָיוּ הַשְּׁבָטִים מְבַזִּים אוֹתוֹ — הַרְאִיתֶם בֶּן פּוּטִי זֶה שֶׁפִּטֵּם אֲבִי אִמּוֹ עֲגָלִים לַעֲ"זָ וְהָרַג נְשִׂיא שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל? לְפִיכָךְ בָּא הַכָּתוּב וְיִחֲסוֹ אַחַר אַהֲרֹן (סנהדרין פ"ב):

25.גור אריה במדבר (פרשת פינחס) פרק כה פסוק יא

אבי אמו עגלים לעבודה זרה. הך "אבי אמו" לאו דוקא, דהא בסוטה בפרק אלו נאמרין (מג.) מיבעיא אי אבוה דאימיה מיתרו, ואימיה דאימיה מיוסף, או איפכא. ועוד, גבי פנחס אמרו (סיפרי להלן לא, ו) מפני מה הלך פנחס לנקום נקמת מדין, שהלך לנקום נקמת יוסף אבי אמו. ואם כן אבי אמו מיוסף היה. אלא פירושו, 'אבי אמו' או 'אבי אם אמו', דגם אבי אם אמו נקרא 'אבי אמו', כדכתיב (שמות ב, יח) "ותבואנה אל רעואל אביהן":

26.רש"י במדבר (פרשת מטות) פרק לא פסוק ו

אותם ואת פינחס - מַגִּיד שֶׁהָיָה פִינְחָס שָׁקוּל כְּנֶגֶד כֻּלָּם (ספרי); וּמִפְּנֵי מָה הָלַךְ פִּינְחָס וְלֹא הָלַךְ אֶלְעָזָר? אָמַר הַקָּבָּ"ה מִי שֶׁהִתְחִיל בַּמִּצְוָה, שֶׁהָרַג כָּזְבִּי בַת צוּר, יִגְמֹר; דָּ"אַ — שֶׁהָלַךְ לִנְקֹם נִקְמַת יוֹסֵף אֲבִי אִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ" (בראשית ל"ז); וּמִנַּיִן שֶׁהָיְתָה אִמּוֹ שֶׁל פִּינְחָס מִשֶּׁל יוֹסֵף? שֶׁנֶּאֱמַר "מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל" (שמות ו') — מִזֶּרַע יִתְרוֹ שֶׁפִּטֵּם עֲגָלִים לַעֲ"זָ, וּמִזֶּרַע יוֹסֵף שֶׁפִּטְפֵּט בְּיִצְרוֹ (סוטה מ"ג); דָּבָר אַחֵר — שֶׁהָיָה מְשׁוּחַ מִלְחָמָה (שם):

27.גור אריה במדבר (פרשת מטות) פרק לא פסוק ו

שהלך לנקום נקמת יוסף. נראה לי שאין כוונת המדרש הזה (סוטה מג.) שפנחס זכר להם מה שעשו מדין ליוסף (בראשית לז, לו), כי גם אהבתם גם שנאתם כבר אבדה (קהלת ט, ו), ואין זכר להם. אלא כך פירושו, כי אחר שראה משה שמכירת יוסף על ידי מדינים, ראה שמדינים מתנגדים היו ליוסף, שאילו לא כן - לא היה מתגלגל על ידי מדינים מכירתו של יוסף, כי אין מגלגלין חובה לאדם אלא על ידי מי שהוא מתנגד לו, ועל ידו בא לו חובה. והיה יוסף היפך למדין; זה היה גדור מאוד בערוה, ומדינים הפקירו נשותיהן ובנותיהן בשביל ערוה כדי לזנות (לעיל כה, יח). והיינו דקאמר (רש"י) 'מזרע יוסף שפטפט ביצרו'. ומאחר שהוא פטפט ביצרו, הוא היפך למדין. ויקבלו הם חובה שלהם על ידי פנחס, שהוא מזרעו של יוסף, שהיה גדור בערוה, היפך למדינים:

28.במדבר (פרשת בלק) פרק כב פסוק ד

וַיֹּ֨אמֶר מוֹאָ֜ב אֶל־זִקְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עַתָּ֞ה יְלַחֲכ֤וּ הַקָּהָל֙ אֶת־כָּל־סְבִ֣יבֹתֵ֔ינוּ כִּלְחֹ֣ךְ הַשּׁ֔וֹר אֵ֖ת יֶ֣רֶק הַשָּׂדֶ֑ה וּבָלָ֧ק בֶּן־צִפּ֛וֹר מֶ֥לֶךְ לְמוֹאָ֖ב בָּעֵ֥ת הַהִֽוא:

29.דברים (פרשת וזאת הברכה) פרק לג פסוק יג - יז

(יג) וּלְיוֹסֵ֣ף אָמַ֔ר מְבֹרֶ֥כֶת ה֖' אַרְצ֑וֹ מִמֶּ֤גֶד שָׁמַ֙יִם֙ מִטָּ֔ל וּמִתְּה֖וֹם רֹבֶ֥צֶת תָּֽחַת: (יד) וּמִמֶּ֖גֶד תְּבוּאֹ֣ת שָׁ֑מֶשׁ וּמִמֶּ֖גֶד גֶּ֥רֶשׁ יְרָחִֽים: (טו) וּמֵרֹ֖אשׁ הַרְרֵי־קֶ֑דֶם וּמִמֶּ֖גֶד גִּבְע֥וֹת עוֹלָֽם: (טז) וּמִמֶּ֗גֶד אֶ֚רֶץ וּמְלֹאָ֔הּ וּרְצ֥וֹן שֹׁכְנִ֖י סְנֶ֑ה תָּב֙וֹאתָה֙ לְרֹ֣אשׁ יוֹסֵ֔ף וּלְקָדְקֹ֖ד נְזִ֥יר אֶחָֽיו: (יז) בְּכ֨וֹר שׁוֹר֜וֹ הָדָ֣ר ל֗וֹ וְקַרְנֵ֤י רְאֵם֙ קַרְנָ֔יו בָּהֶ֗ם עַמִּ֛ים יְנַגַּ֥ח יַחְדָּ֖ו אַפְסֵי־אָ֑רֶץ וְהֵם֙ רִבְב֣וֹת אֶפְרַ֔יִם וְהֵ֖ם אַלְפֵ֥י מְנַשֶּֽׁה: ס

30.כלי יקר במדבר (פרשת בלק) פרק כב פסוק ב

ואחר כך נאמר ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו הקהל וגו' ומה ראו המדינים על ככה להתעבר על ריב לא להם אלא לפי שמצינו שפירש רש"י בפרשת מטות (במדבר לא ו) אותם ואת פנחס שהלך לנקום נקמת יוסף אבי אמו שנאמר (בראשית לז לו) והמדינים מכרו אותו לפוטיפר, ובני יוסף נקראו קהל שנאמר (שם לה יא) גוי וקהל גוים פירש רש"י קהל גוים נאמר על יוסף. וכן אמרו זקני מואב אל מדין שגם אתם יש לכם לירא מפני הקהל בני יוסף שירצו ליקח מכם נקמת יוסף בכור שור אביהם. זה שאמר עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור. כי הקהל בני יוסף בכור שור המה על כן ילחכו אותנו כשור המלחך כדי ליקח נקמת השור, וזה פירוש יקר:

31.נחל קדומים במדבר פרשת פינחס אות ב חיד״א

(ב) לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. לפי האמור שהרג זמרי שהוא עשו א"ש תמורת מלחמה שלו"ם גימטריא עשו. וגם לפי מה שהוא חלק טוב מיוסף יומתק דיוסף הוא איש שלום יסוד לזה אמר למשה רבינו ע"ה דיש בו בחינת יוסף כמ"ש הרב המקובל הח"ק מהר"ן שפירא ז"ל בדרשותיו כ"י לכן אמור אתה משה שגם אתה בחינת יוסף אמור לו לפנחס שיש לו בחינה מיסוד אמור לו הנני נותן לו את בריתי שלום שהוא בחינת יוסף צדיק ובהכי ניחא שהלך במלחמת מדין לנקום נקמת יוסף כי הוא מבחינת יוסף. ובס' שבלת של לקט שסידר הרמ"ז ז"ל מגורי האר"י ז"ל על הסד"ר יש ענין נחמד בענין זה ע"ש באורך:

32.ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק במדבר פרשת מטות

וזה שאמר בתנחומא הנ"ל השבת מתקדשת בחצוצרות שתיכף בכניסת השבת בתוספת שבת כתיב ^{(בראשית א', ל"א)} וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ונדרש ^{(בראשית רבה ט', ה' - י"ג)} על כל היפוך הטוב שאז בתוספת שבת מצא כל הבריאה חן בעיני ה' יתברך שמהכל יהיה טוב מאד. ומשום זה השבת שהוא שלמא דעילאי ותתאי כמו שמובא בזוה"ק (ח"ג קע"ו ריש ע"ב) מתקדשת בתוספת שבת על ידי חצוצרות שיהיו כל ישראל כאיש אחד בלב אחד. וזה הענין שבמלחמת מדין שהיה קליפתם נגד קדושת יוסף כמו שאמרנו כבר במה שנאמר כהן מדין. והיה צריך לכובשם על ידי משה רבינו ועל ידי חצוצרות שזה קדושת יוסף מדת שלום. ומשום זה תלה הכתוב מיתת משה רבינו בזה כמו שנאמר אחר תאסף וגו'. וזה שאמר במדרש תנחומא הנ"ל וכשהלכו למלחמה במדין בחצוצרות עשו נקמה וכו' שעיקר הנקמה היתה על ידי שנעשו כאיש אחד בלב אחד היפך קליפת מדין. ועל ידי זה עשו נקמה בהם על שהחטיאום כיון שנתברר שבשורש באמת ועמך כולם צדיקים. ורק הם היו בעוכרי נפשם. וכענין דאיתא ^{(בראשית רבה ס"ה, ט"ו)} ונשא השעיר עליו את כל עוונותם עוונות תם:

33.משך חכמה ויקרא (פרשת אחרי מות) פרק טז פסוק ל

(ל) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם (מכל חטאתיכם) לפני ה' תטהרו....

(יכפר עליכם לטהר אתכם). "כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישורון בכל דור". הנה בכל תפילה לא נזכר "שבטי ישורון" - הלא דבר הוא! והנה אמרו יומא דף לה, דשל שחר היו בגדי הבד מובחרים משל ערב וכו' מאי "אחרים", פחותין וכו'. לפי שעבודה הראשונה חשובה היא ומכפרת, וזו אינה אלא לפנות המקום (שאין כבוד שיהיו מונחים שם, לפיכך שינה הכתוב בבגדים לפחות - רש"י). ולפי זה צריך ביאור מדוע לא מייתי הגמרא הך ברייתא דר' ישמעאל דאמר על הוצאת דשן: 'בגדים שמזג בהם כוס לרבו אל יבשל בהם קדירה לרבו', כדמביא לעיל כג, ב. ומסתברא יותר דרק על הכתונת קאי, שהכתונת היתה מובחרת בעבודת הבוקר, אבל כל שאר הבגדים היו הם הראשונים. ולכן כאשר דרשו לקמן עא, א: מה תלמוד לומר "אשר לבש" - שלבש כבר, ומזה דרשו בתורת כהנים (אחרי מות פרק ח, ז) שיהיו כלים אחרים בין הערביים, הוא עיקרו על הכתונת שנאמר בה בפרט לבישה - (פסוק ד) "כתונת בד קודש ילבש". וכיון שכל הבגדים היו אותם של שחר, לכן לא מייתי דר' ישמעאל כאן. והרמב"ם פסק כן, דרק על הכתונת קאי, יעויין שם בהלכות בית הבחירה ובמשנה למלך.

[ורבינו משה פסק דהפירוש בזבחים יח, ב: 'יש מהם למצוה, יש מהם לעכב', שבהנך בגדים שנאמר בהם "בד" ולא נאמר בהם "שש", סגי שיהא חוט אחד לבדו, ורק למצוה הוי כפול ששה. אם כן בגדי כהן גדול ביום הכיפורים שלא נאמר בהם "שש" סגי לעכב אם אין בהם רק חוט אחד. וכן בהוצאת דשן, ולהרמב"ם בהרמה, שנאמר בהם (ויקרא ו, ג) "מדו בד ומכנסי בד", סגי גם כן אם אינם כפולים ששה. לכן אתי שפיר מה דדריש ר' דוסא: 'בא ללמד שבגדי כהן גדול כשרים לכהן הדיוט', מפני ששניהם נאמר "בד" בלא "שש". והא דבעי במה נתחנך כהן גדול ביום הכיפורים, ולא אמר בבגדים שאין חוטם כפול ששה, מפני שלמצוה בעי שיהיו כפולים ששה. ודו"ק].

ויש להבין מדוע נשתנה רק הכתונת? ובירושלמי פרק בא לו (יומא פרק ג הלכה ג): מפני מה אינו משמש בבגדי זהב? מפני הגאוה. א"ר סימון, על שם (משלי כה, ו) "אל תתהדר לפני מלך". א"ר לוי, שאין קטיגור נעשה סניגור, אתמול כתיב בהם (שמות לב, ח) "עשו להם עגל מסכה", ועכשיו עומד ומשמש בבגדי זהב?! נראה דלמאן דאמר דאבנט של כהן הדיוט היה של בוץ, אם כן היה ממש ככהן הדיוט, נאות טעמו דר' סימון משם "אל תתהדר" וכו'. אבל למאן דאמר אבנט של כהן הדיוט היה של כלאים, אם כן לא היה נכנס הכהן גדול כהדיוט ביום הכיפורים לפנים, וצריך טעמו דר' לוי, משום שמזכיר עון העגל.

ועליו נאמר (שמות לב, לד) "וביום פקדי ופקדתי", וכמו שאיתא בחלק (סנהדרין קב, א) 'אין לך כל דור שאינו נוטל אונקיא אחת מחטא העגל'. והנה אמרו במדרש משלי (שוחר טוב סימן א): ר' אבין אומר, בכל דור עדיין חטא של מכירת יוסף קיים. עיין שם. ונמצא, דהכפרה על האומה בכללה לפני ולפנים עדיין שם רושם החטא ממכירת יוסף. ולכן לשון של שעיר המשתלח משקל שתי סלעים, רמז למה שאמרו בשבת פרק קמא (י, ב): (אמר רב, לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים) שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף (יותר משאר בניו) נתקנאו בו אחיו (ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים). ולכן יתכן כי הכפרה היתה לפני ולפנים בבית הכפורת וההיכל, מקום של בנימין, משום שהוא לא היה בהחטא של מכירת יוסף. ולכן לא היה בעזרה, חלקו של יהודה, כמפורש יומא דף יב, משום שאמרו ריש סנהדרין (ו, ב) המברך את הבוצע הרי זה חוטא, יעויין שם. וקרוב לזה מפורש בספרי ברכה (סוף פרק יב): מפני מה זכה בנימין (שתשרה שכינה בחלקו)? לפי שכל השבטים היו במכירתו של יוסף (ובנימין לא היה, אמר הקדוש ברוך הוא) אם אני אומר (לאלו שיבנו בית הבחירה, כשהם מתפללים לפני) איני מתמלא עליהם רחמים שלא היו מרחמים על אחיהם, עכ"ל.

נמצא שאמרו "פוקד עון אבות על בנים" - כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם ^{(סנהדרין כז, ב)}. וכשישראל חוטאים בדברים שבין אדם למקום, אז פוקד עליהם חטא העגל. ואם ישראל חוטאים בדברים שבין אדם לחבירו - אז פוקד עליהם חטא מכירת יוסף. ומפני טעם זה לא נכנס בחושן, ששמות השבטים חקוקים על לבו לזכרון לפני ה', והשבטים בעצמם הם הזכרון [תוספות ראש השנה כו, א]. מפני שזה יהיה קטרוג, שהם בעצמם לא ריחמו על אחיהם והיו מתנגדים ושונאים זה לזה, ולפני ולפנים עדיין חקוק חטאם בכל דור. [וזה באמת טעם רב הונא שאחרי מות הראשונים דוד ושלמה פסקה אורים ותומים, מפני שהשבטים נתחלקו לשני מלכים, ולא היו יכולים לתמם בדבריהם, שיצטרפו שמות השבטים זה עם זה, כיון שהיו חלוקים זה עם זה ושונאים זה את זה, ודו"ק]. ולכן להורות על כפרת החטא של מכירת יוסף היה כתונת מובחרת, וכמו שאמרו זבחים פח, ב: כתונת (מכפרת) על שפיכות דמים שנאמר ^{(בראשית לז, לא)} "וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתונת בדם". ודו"ק.

34.זהר מנוקד/תרגום/ חלק א דף קנט/ב

וַיִּזְכּוֹר אֱלהִים אֶת רָחֵל, בְּשָׂרָה כְּתִיב פְּקִידָה, וּבְּרָחֵל כְּתִיב זְכִירָה. אַמָּאי, בְּגִין דְּזָכוֹר אִתְרְשִׁים בְּיַעֲקֹב דְּאִיהוּ בְּרִית שָׁלוֹם כָּד אִתְעֲבִיד יוֹסֵף, וּבְמָה כַּד נָטַל שׁוֹר בַּהֲדֵיהּ דְלָא יַתְקִיף לְסִטְרָא אַחֲרָא. וּבְגִין כָּךְ אִתְקְרֵי יוֹסֵף בְּכוֹר, דְּהַהוּא שׁוֹר דְנָטַל, בְּכוֹר שׁוֹרוֹ וַדָּאי, וְהַהוּא שׁוֹר, שׁוֹר תַּם וְיַעֲקֹב אִישׁ תַּם. רִבּוֹן וְשָׁלִיט מָארִיהּ דְּבֵיתָא, דְּהַהוּא שׁוֹר תַּם שָׁארֵי בְּגַוִּיהּ: (עד כאן מההשמטות) (בראשית ל) וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל, דְּהָא בְּמַזָּלָא תַּלְיָא, וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב בָּהּ זְכִירָה. (בראשית כא) וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה, לָאו מִמַּזָּלָא הֲוָה. וְאִי תֵימָא דְּהָא בְּנִין בְּמַזָּלָא תַּלְיָין וְלָא לְתַתָּא, הָכָא בְּשָׂרָה לָאו בְּמַזָּלָא הֲוָה. אֶלָּא וַה' כְּתִיב, כֹּלָּא כְּחֲדָא.‏

 [וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל. בְּשָׂרָה כָּתוּב פְּקִידָה, וּבְרָחֵל כָּתוּב זְכִירָה, לָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁזָּכוֹר נִרְשַׁם בְּיַעֲקֹב שֶׁהוּא בְּרִית שָׁלוֹם כְּשֶׁנַּעֲשָׂה יוֹסֵף, וּבַמֶּה? כְּשֶׁנָּטַל שׁוֹר עִמּוֹ שֶׁלֹּא יֶחֱזַק אוֹתוֹ הַצַּד הָאַחֵר, וְלָכֵן נִקְרָא יוֹסֵף בְּכוֹר, שֶׁאוֹתוֹ שׁוֹר שֶׁנָּטַל בְּכוֹר שׁוֹרוֹ וַדַּאי, וְאוֹתוֹ שׁוֹר שׁוֹר תָּם, וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם רִבּוֹן וְשַׁלִּיט, בַּעַל הַבַּיִת שֶׁאוֹתוֹ שׁוֹר תָּם שׁוֹרֶה בְתוֹכוֹ: ע"כ מההשמטות וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶל רָחֵל, שֶׁהֲרֵי בְּמַזָּל זֶה תָלוּי, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב בָּהּ זְכִירָה. וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה - זֶה לֹא הָיָה מֵהַמַּזָּל. וְאִם תֹּאמַר שֶׁהֲרֵי הַבָּנִים תְּלוּיִים בְּמַזָּל וְלֹא לְמַטָּה - כָּאן בְּשָׂרָה זֶה לֹא הָיָה בְּמַזָּל, אֶלָּא כָּתוּב וַה', הַכֹּל יַחַד.

35.זהר מנוקד/תרגום/ חלק א דף קצז/ב

וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם, מַאן נְתִיבוֹתֶיהָ. אִלֵּין אִינוּן שְׁבִילִין דְּנָפְקִין מִלְּעֵילָא, וְכֻלְּהוּ נָקִיט לוֹן בְּרִית יְחִידָאי, דְּאִיהוּ אִקְרֵי שָׁלוֹם, שְׁלָמָא דְבֵיתָא. וְאָעִיל לוֹן לְיַמָא רַבָּא, כַּד אִיהוּ בְּתוּקְפֵיהּ, וּכְדֵין יָהִיב לֵיהּ שְׁלָמָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם (ע"כ). תָּא חֲזֵי, יוֹסֵף בְּרִית שָׁלוֹם הֲוָה, וְהֲוָה בְּמִצְרַיִם מַלְכָּא, וְשַׁלִּיט עַל אַרְעָא. וְיַעֲקֹב בְּגִין דְּאִסְתַּלַּק מִנֵּיהּ שְׁכִינְתָּא, לָא הֲוָה יָדַע.‏‏

 [וְכָל נְתִיבתֶיהָ שָׁלוֹם, מִי זֶה נְתִיבתֶיהָ? אֵלּוּ הֵם הַשְּׁבִילִים שֶׁיּוֹצְאִים מִלְמַעְלָה, וְאֶת כֻּלָּם לוֹקֵחַ הַבְּרִית הַיְחִידִי שֶׁנִּקְרָא שָׁלוֹם, שְׁלוֹם הַבַּיִת, וּמַכְנִיס אוֹתָם לַיָּם הַגָּדוֹל כְּשֶׁהוּא בִּגְבוּרָתוֹ, וְאָז נוֹתֵן לוֹ שָׁלוֹם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְכָל נְתִיבתֶיהָ שָׁלוֹם. בֹּא רְאֵה, יוֹסֵף הָיָה בְּרִית שָׁלוֹם, וְהָיָה מֶלֶךְ בְּמִצְרַיִם וְשַׁלִּיט עַל הָאָרֶץ, וְיַעֲקֹב, מִשּׁוּם שֶׁהִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ הַשְּׁכִינָה, לֹא הָיָה יוֹדֵעַ.]‏

36.זהר מנוקד/תרגום/ חלק א דף רח/א

[אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים שֶׁקִּרְבָתָם הִיא שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, מִשּׁוּם שֶׁיּוֹדְעִים לְיַחֵד אֶת הַיִּחוּד וּמְקָרְבִים קִרְבָה לְהַרְבּוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי יוֹסֵף וִיהוּדָה בְּטֶרֶם הִתְקָרְבוּ זֶה עִם זֶה, לֹא הָיָה שָׁלוֹם. כֵּיוָן שֶׁהִתְקָרְבוּ יוֹסֵף וִיהוּדָה יַחַד, אָז הִרְבּוּ שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, וְהַשִּמְחָה נוֹסְפָה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, כְּמוֹ שֶׁהַקִּרְבָה שֶׁל יְהוּדָה וְיוֹסֵף, וְכָל הַשְּׁבָטִים נִמְצְאוּ יַחַד עִם יוֹסֵף, וְאוֹתָהּ הַקִּרְבָה הִרְבְּתָה שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁכָּתוּב וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה.]‏

37.זוהר מנוקד חלק ב דף צג/ב

וְעַל דָא בְּרָזָא דַּעֲשֶׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה. וְכַמָּה דְּאִיהִי לא תַעֲשֶׂה כַּד אִיהִי לְשִׁקְרָא הָכִי אִיהִי מִצְוֹת עֲשֵׂה כַּד אִיהִי בֶּאֱמֶת. דִּכְתִיב (ירמיה ד') וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי יְיָ בֶּאֱמֶת בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה וּכְתִיב (דברים י) וּבִשְׁמוֹ תִּשָׁבֵעַ. (שמות כ) זָכוֹר אֵת יוֹם הַשַׁבָּת לְקַדְשׁוֹ, בְּרָזָא דִּבְּרִית, דְּהוּא יְסוֹד דְאֲחִיד בֵּיהּ יוֹסֵף. וְעַל דָא אִקְרֵי שַׁבָּת, דְּהָא יוֹסֵף כָּל אִקְרֵי, שַׁבָּת נָמֵי כָּ"ל דְּכָל עִנוּגָא וְתַפְנוּקַא נָפִיק מִנֵּיהּ לְקַיְימָא עָלְמִין כֻּלְּהוֹן (כלהו). וְעַל דָא שַׁבַּתָּא כְּלָלָא (כלל) דַּעֲשֶׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, בְּגִין דיוֹסֵף נָמֵי בוּכְרָא דְּנָטִיל תְרֵין חוּלָקִין:

[וְעַל זֶה בְּסוֹד שֶׁל עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה. וּכְמוֹ שֶׁהִיא לֹא תַעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר הִיא לְשֶׁקֶר, כָּךְ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר הִיא בֶּאֱמֶת, שֶׁכָּתוּב (ירמיה ד) וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי ה' בֶּאֱמֶת בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה, וְכָתוּב (דברים י) וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ. זָכוֹר אֵת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ (שמות כ) - בְּסוֹד הַבְּרִית, שֶׁהוּא יְסוֹד שֶׁאָחוּז בּוֹ יוֹסֵף. וְעַל זֶה נִקְרָא שַׁבָּת, שֶׁהֲרֵי יוֹסֵף נִקְרָא כֹּל, שַׁבָּת גַּם כֵּן כֹּ"ל, שֶׁכָּל עֹנֶג וְתַפְנוּקִים יוֹצֵא מִמֶּנָּה לְקַיֵּם הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם (כלם). וְעַל זֶה שַׁבָּת - כְּלָלוּת (כלל) שֶׁל עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, מִשּׁוּם שֶׁיּוֹסֵף גַּם כֵּן בְּכוֹר שֶׁנּוֹטֵל שְׁנֵי חֲלָקִים.]‏

38.ספר זהר חדש מנוקד - פרשת יתרו

יוֹסֵף דְּאִיהוּ בְּגוֹבָא, דָּא יִשְׂרָאֵל דְּאִינוּן בְּגָלוּתָא דִּילָהּ, בְּהַהוּא בּוֹר:

 וּמַאן דְּאוֹקִיר שַׁבָּת, יִמָּלֵט מִמֶּנָּהּ. (קהלת ז) וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ. חוֹטֵא דִּמְחַלֵּל שַׁבָּת, יִלָּכֶד בָּהּ, דְּאִיהִי חִילּוּל שַׁבָּת וַדַּאי, חֲלָלָה זוֹנָה. דְּמַאן דְּנָטִיר אוֹת שַׁבָּת אוֹ אוֹת בְּרִית, מִלְּחַלֵּל לֵיהּ, בֵּיהּ אִתְקְרֵי צַדִּיק, וְאִשְׁתְּזֵיב מִינָהּ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְּסָלֵיק לְמַלְכוּת, דְּאִיהִי שַׁבָּת וַדַּאי:

 וְיוֹסֵף בְּגִין דְּנָטִיר בְּרִית, אִשְׁתְּזֵיב מִן גּוּבָא, וּמִן נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים דִּילֵיהּ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְּזָכָה לְמַלְכוּת. וְיִשְׂרָאֵל דְּנָטְרִין שַׁבָּת וְאוֹת בְּרִית מִילָה, אִיתְּמָר בְּהוֹן כָּל יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים, וְאִלְמָלֵא נָטְרִין יִשְׂרָאֵל שַׁבָּת אֶחָד כְּהִלְכָתָהּ מִיָּד נִגְאָלִין:

39.בראשית (פרשת ויצא) פרק כט פסוק ד - ו

(ד) וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יַעֲקֹ֔ב אַחַ֖י מֵאַ֣יִן אַתֶּ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵחָרָ֖ן אֲנָֽחְנוּ: (ה) וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם הַיְדַעְתֶּ֖ם אֶת־לָבָ֣ן בֶּן־נָח֑וֹר וַיֹּאמְר֖וּ יָדָֽעְנוּ: (ו) וַיֹּ֥אמֶר לָהֶ֖ם הֲשָׁל֣וֹם ל֑וֹ וַיֹּאמְר֣וּ שָׁל֔וֹם וְהִנֵּה֙ רָחֵ֣ל בִּתּ֔וֹ בָּאָ֖ה עִם־הַצֹּֽאן:

40.בראשית (פרשת וישב) פרק לז פסוק ד - יד

(ד) וַיִּרְא֣וּ אֶחָ֗יו כִּֽי־אֹת֞וֹ אָהַ֤ב אֲבִיהֶם֙ מִכָּל־אֶחָ֔יו וַֽיִּשְׂנְא֖וּ אֹת֑וֹ וְלֹ֥א יָכְל֖וּ דַּבְּר֥וֹ לְשָׁלֹֽם: (ה) …(יא) וַיְקַנְאוּ־ב֖וֹ אֶחָ֑יו וְאָבִ֖יו שָׁמַ֥ר אֶת־הַדָּבָֽר: (יב) וַיֵּלְכ֖וּ אֶחָ֑יו לִרְע֛וֹת אֶת־צֹ֥אן אֲבִיהֶ֖ם בִּשְׁכֶֽם: (יג) וַיֹּ֨אמֶר יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־יוֹסֵ֗ף הֲל֤וֹא אַחֶ֙יךָ֙ רֹעִ֣ים בִּשְׁכֶ֔ם לְכָ֖ה וְאֶשְׁלָחֲךָ֣ אֲלֵיהֶ֑ם וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ הִנֵּֽנִי: (יד) וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ לֶךְ־נָ֨א רְאֵ֜ה אֶת־שְׁל֤וֹם אַחֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁל֣וֹם הַצֹּ֔אן וַהֲשִׁבֵ֖נִי דָּבָ֑ר וַיִּשְׁלָחֵ֙הוּ֙ מֵעֵ֣מֶק חֶבְר֔וֹן וַיָּבֹ֖א שְׁכֶֽמָה:

41.בראשית (פרשת מקץ) פרק מא פסוק טז

(טז) וַיַּ֨עַן יוֹסֵ֧ף אֶת־פַּרְעֹ֛ה לֵאמֹ֖ר בִּלְעָדָ֑י אֱלֹהִ֕ים יַעֲנֶ֖ה אֶת־שְׁל֥וֹם פַּרְעֹֽה:

42.בראשית (פרשת מקץ) פרק מג פסוק כג - כח

(כג) וַיֹּאמֶר֩ שָׁל֨וֹם לָכֶ֜ם אַל־תִּירָ֗אוּ אֱלֹ֨הֵיכֶ֜ם וֵֽאלֹהֵ֤י אֲבִיכֶם֙ נָתַ֨ן לָכֶ֤ם מַטְמוֹן֙ בְּאַמְתְּחֹ֣תֵיכֶ֔ם כַּסְפְּכֶ֖ם בָּ֣א אֵלָ֑י וַיּוֹצֵ֥א אֲלֵהֶ֖ם אֶת־שִׁמְעֽוֹן: … (כז) וַיִּשְׁאַ֤ל לָהֶם֙ לְשָׁל֔וֹם וַיֹּ֗אמֶר הֲשָׁל֛וֹם אֲבִיכֶ֥ם הַזָּקֵ֖ן אֲשֶׁ֣ר אֲמַרְתֶּ֑ם הַעוֹדֶ֖נּוּ חָֽי: (כח) וַיֹּאמְר֗וּ שָׁל֛וֹם לְעַבְדְּךָ֥ לְאָבִ֖ינוּ עוֹדֶ֣נּוּ חָ֑י וַֽיִּקְּד֖וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ:

 

43.בראשית (פרשת מקץ) פרק מד פסוק יז

(יז) וַיֹּ֕אמֶר חָלִ֣ילָה לִּ֔י מֵעֲשׂ֖וֹת זֹ֑את הָאִ֡ישׁ אֲשֶׁר֩ נִמְצָ֨א הַגָּבִ֜יעַ בְּיָד֗וֹ ה֚וּא יִהְיֶה־לִּ֣י עָ֔בֶד וְאַתֶּ֕ם עֲל֥וּ לְשָׁל֖וֹם אֶל־אֲבִיכֶֽם: פ

44.במדבר (פרשת פינחס) פרק כה פסוק י - טו

(י) וַיְדַבֵּ֥ר ה֖' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: (יא) פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי: (יב) לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם: (יג) וְהָ֤יְתָה לּוֹ֙ וּלְזַרְע֣וֹ אַחֲרָ֔יו בְּרִ֖ית כְּהֻנַּ֣ת עוֹלָ֑ם תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר קִנֵּא֙ לֵֽאלֹהָ֔יו וַיְכַפֵּ֖ר עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (יד) וְשֵׁם֩ אִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֜ל הַמֻּכֶּ֗ה אֲשֶׁ֤ר הֻכָּה֙ אֶת־הַמִּדְיָנִ֖ית זִמְרִ֖י בֶּן־סָל֑וּא נְשִׂ֥יא בֵֽית־אָ֖ב לַשִּׁמְעֹנִֽי: (טו) וְשֵׁ֨ם הָֽאִשָּׁ֧ה הַמֻּכָּ֛ה הַמִּדְיָנִ֖ית כָּזְבִּ֣י בַת־צ֑וּר רֹ֣אשׁ אֻמּ֥וֹת בֵּֽית־אָ֛ב בְּמִדְיָ֖ן הֽוּא: פ

45.במדבר (פרשת נשא) פרק ז 

(מח) בַּיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י אֶפְרָ֑יִם אֱלִֽישָׁמָ֖ע בֶּן־עַמִּיהֽוּד:

(נד) בַּיּוֹם֙ הַשְּׁמִינִ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י מְנַשֶּׁ֑ה גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן־פְּדָהצֽוּר:

46.בראשית (פרשת לך לך) פרק יד פסוק יח

(יח) וּמַלְכִּי־צֶ֙דֶק֙ מֶ֣לֶךְ שָׁלֵ֔ם הוֹצִ֖יא לֶ֣חֶם וָיָ֑יִן וְה֥וּא כֹהֵ֖ן לְאֵ֖ל עֶלְיֽוֹן:

47.בראשית (פרשת לך לך) פרק טו פסוק טו - טז

(טו) וְאַתָּ֛ה תָּב֥וֹא אֶל־אֲבֹתֶ֖יךָ בְּשָׁל֑וֹם תִּקָּבֵ֖ר בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָֽה: (טז) וְד֥וֹר רְבִיעִ֖י יָשׁ֣וּבוּ הֵ֑נָּה כִּ֧י לֹא־שָׁלֵ֛ם עֲוֹ֥ן הָאֱמֹרִ֖י עַד־הֵֽנָּה: