Isru Chag and Daf Yomi - Review of “The Transformative Daf”

 Isru Chag and Daf Yomi

Review of “The Transformative Daf” - Rabbi Daniel Friedman

 

Reviewed by Rabbi Ari Kahn

 

 

According to a kabbalistic tradition going back (at least) to the AriZal, the day after one of the three Regalim is called Isru Chag. The spiritual importance of the day is not just to not let go of the holiday, but to discern, extract and maintain the holiness which was experienced on the holiday itself.

 

שער הכוונות - דרושי אסרו חג דרוש א

בענין אסרו חג הנה יש כאן מקום שאלה כי הנה קדושת שבת מעולה מקדושת יו"ט וא"כ למה קדושת שבת אין אחריה קדושת אסרו חג והדבר נראה להיפך. והתשובה היא כי אדרבה גודל קדושת שבת גורם מעוטה אחר השבת והענין הוא מובן כמש"ל בענין החילוק שיש בין קדושת שבת לי"ט… ולכן במוצאי י"ט יש כח בעולם הבריאה ברדתו אל מקומו הא' להמשיך עמו קדוש' האור שהיה לו ביו"ט ולהוציאו שיעור מדריגה א' בלבד לכן ביום שלאחר י"ט עושים אסרו חג שהוא בחי' המשכת אור קדושת יו"ט ממקום העליון אל מקום התחתון שירד בו עתה כנז' אבל בשבת שיש מרחק ב' מדריגו' אין בנו כח להמשיך האור העליון ב' מדריגות חוץ למקומו:

 

Part of the explanation of the Arizal, is that the relatively lower level of holiness of the holidays – compared to Shabbat, generates this spiritual opportunity to hold on to the holiness as one prepares for a return to the mundane. The holier shabbat doesn’t need this dynamic

 

I was thinking of this concept as I was perusing “The Transformative Daf” by Rabbi Daniel Friedman.

 

One could be a bit extreme and divide the learning of Talmud into two absolute distinct categories; where one is iyun, the in-depth study of Gemara. And the other is the quicker more superficial learning called bikiut. Admittedly, one person’s iyun, can be the other person's bikiut. Nonetheless, these categories are useful to describe different approaches to the text. In one, the learner attempts to get to the depth of the text, which could mean utilizing more commentaries, investigating parallel sources, and clarifying the legal conclusion. While the other type of learning is designed to create familiarity with the concepts. 

 

For most, Daf Yomi is the latter, few have the time or skill to learn a page a day in depth. An accusation hurled by “serious” learners is that the superficial learning and rapid pace result in little retention and may even be considered “bittul Torah”, relative to the more “legitime” way of learning.[1]

 

On the other hand, ever since the start of Daf Yomi, many people who otherwise would not have necessarily been involved in the study of Torah, have learned thousands of pages, and have been emersed in the sea of Talmud.

 

This brings us back to Isru Chag, it would seem, that the “more serious” learning can be compared to Shabbat, and hopefully the depth of intellectual pursuit and spiritual perfection is retained. But the more superficial bikiyut – Daf Yomi, requires reflection and conclusion, in order to have any “real” growth. For some, the lack of retention is the consequence of a lack of understanding, meaning, and context. 

 

This (finally) takes me to the work at hand: “The Transformative Daf”.  Rabbi Friedman. Has penned a work that makes the Talmud connective. Perhaps that is a strange word to use, so I will attempt to explain. This is not an objective commentary seeking to explain each and every passage. Rather, these are “takeaways” from his daily learning experience. Sometimes the comments are closer related to the text, sometimes less. There are “stories” from Tanach, Talmudic literature, the medieval period, and of course, the author's own life. 

 

The stories fill in information, edify and but sometimes seem like a stream of consciousness connection to the page of Talmud learned – this is not at all a criticism on my part, but rather an observation of the methodology being utilized, and an appreciation for why it is done, and how it is done. Most importantly, another page was studied, and another connection made. And hopefully meaning morphs into memory and subsequently more meaning.

 

Let us consider one section. The second chapter of Chagigah, which contains some of the central Talmudic passages about esoteric teachings, begins with a musing about the dangers of Kabbalah with the example of the failed messianic movement led by Shabtai Tzvi. The association while perhaps extreme is precise in conveying the dangers of esoteric study. A few pages later, when the four who entered Pardes is discussed, Rabbi Friedman introduces wonderful teaching from the Maharsha which explains how a religiously significant life requires an “even playing floor”; in order for free will to exist, there must be an attraction to the opposite of a revelation. Hence weeks after the revelation at Sinai the same people could worship a golden calf.

The renegade Tanna later known as Aher, had experienced a revelation of sorts at Pardes; hence the temptation and subsequent attraction to dualism. This serves as the perfect example of the previous teaching which serves as a stark warning about the dangers of mysticism.  

 

In a perfect world, each person would have a deep understanding of every page in the Talmud. In the world we live in, many people study, and it takes some effort to pause and create mental takeaways, related to practical law, or hashkafa, or even just a place in our minds to connect the knowledge. This work - “The Transformative Daf”, is designed to do that for us and with us. and for that Rabbi Friedman should be commended, and his works studied. 

 

---

[1] See Talmud Bavli Brachot 5a, commentary in Chrvruta, and the Rif (Rav Yoshiyahu Pinto) in the Ein Yakov.

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א

אמר רבא ואיתימא רב חסדא: אם רואה אדם שיסורין באין עליו - יפשפש במעשיו, שנאמר נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'; פשפש ולא מצא - יתלה בבטול תורה, שנאמר: אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. 

חברותא - הערות ברכות דף ה עמוד א הערה (38

(38). בנפש החיים [ד כט] תמה, אם בידו עוון ביטול תורה, למה אמר קודם שפשפש ולא מצא? וביאר, שבכל עוון העונש הוא מידה כנגד מידה, באבר שפגם בו, אבל בביטול תורה פוגם בכל העולמות, ולכן אין העונש תלוי במקום מסוים בגופו, וזו כוונת רש"י ש"לא מצא עבירה שבשבילה ראויין יסורין הללו לבא". וראה ראש יוסף והגר"א ש"יתלה" את מה ש"לא מצא" בכך שהוא עם הארץ, שביטל תורה, ואין בור ירא חטא לידע מה חטא. והרי"ף [בעין יעקב] ביאר, שעליו לתלות שיכל לעסוק יותר בתורה ממה שעוסק, או שגרס בלבד והיה יכול גם לחדש בה, ולא חידש. ובבן יהוידע פירש שיתלה שביטל תורה עבור מצווה שהיה אפשר לעשותה ע"י אחרים, ולפיכך היה אסור לבטל תורה.

רי"ף (על עין יעקב) ברכות פרק א - מאימתי דף ה עמוד א אות יב

יתלה בביטול תורה ובודאי שזה לא מצא בידו ביטול תורה אלא עוסק בתורה הוא שאם לא כן אין לך עבירה גדולה הימנה אלא יתלה בביטול תורה הוא שהיה ראוי לו לעסוק יותר ממה שעסק וכדמיבעי ליה למעבד לא עבד ולכך לא אייתי קרא דלעיל החשיתי מטוב כי זה לא החשה מהתורה אלא עוסק בתורה הוא אבל מכל מקום היה ראוי שיעסוק יותר …