Parshat Vay'chi 5770 -Father and Son

Parshat Vay'chi 5770

Rabbi Ari Kahn

Father and Son

The narrative of this week's parsha seems to pose a problem when considered in light of a halacha recorded in the book of Dvarim:

ספר דברים פרק כא, טו-יז

כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר לַשְּׂנִיאָה: וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר: כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה:

If a man has two wives, one beloved, and another hated, and they have borne him children, both the beloved and the hated; and if the firstborn son is hers who was hated; Then it shall be, when he makes his sons inherit that which he has, that he may not make the son of the beloved firstborn before the son of the hated, who is indeed the firstborn; But he shall acknowledge the son of the hated for the firstborn, by giving him a double portion of all that he has; for he is the beginning of his strength; the right of the firstborn is his. Dvarim 21:15-17

Yaakov’s complicated home life seems very relevant to this halacha: Yaakov's first wife, Leah, was wed under duress, and could be called the "hated" wife, at least when compared to Rachel. Leah certainly felt this way, but she was not alone: God Himself assessed the complicated set of interpersonal relationships in similar fashion. Reuven is born as a means of bridging the emotional gaps:

ספר בראשית פרק כט, לא-לב

וַיַּרְא ה’ כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה: וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה ה’ בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי:

And when God saw that Leah was hated, he opened her womb; but Rachel was barren. And Leah conceived, and bore a son, and she called his name Reuven; for she said, 'Surely God has seen my affliction; now therefore my husband will love me. Bereishit 29:31,32

Yet as Yaakov’s sons stand around his deathbed to hear his last wishes, Reuven is addressed first, and Yaakov leaves no doubt that he is fully aware of Reuven's rights - and responsibilities - as firstborn:

ספר בראשית פרק מט

(ג) רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז: (ד) פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה:

Reuven, you are my firstborn, my might, and the beginning of my strength, the excellency of dignity, and the excellency of power; Unstable as water, you shall not excel; because you went up to your father’s bed; then you defiled it; he went up to my couch. Bereishit 49:3,4

According to tradition, Reuven, as firstborn, should have received three precious gifts: a double portion of Yaakov's inheritance, kingship, and priesthood.[1] In fact, Reuven receives none of these: The kingship is bestowed upon Yehudah, and eventually, the priesthood is given to Levi. Yosef, who was the firstborn son of the "beloved" wife Rachel, received the double portion, in seeming contradiction of the law recorded in Dvarim.

בראשית פרק מח, ה

וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי:

And now your two sons, Efraim and Menashe, who were born to you in the land of Egypt before I came to you to Egypt, are mine; as Reuven and Shimon, they shall be mine. Bereishit 48:5

By elevating Efraim and Menashe to the level of Yosef’s brothers, Yaakov in effect gives the double portion to Yosef. These two grandsons of Yaakov, sons of Yosef, become tribes in their own right and each will one day receive their own portion in the Land of Israel, a clear indication that Yosef -and not Reuven - has received the double portion.[2]

We might say that the contradiction we have raised is a non-issue: The halacha in question was recorded many years after the death of Yaakov, and it is unfair to judge the actions of those who lived before the Revelation at Sinai by Torah-law standards. Nonetheless, the sensitive reader is uncomfortable with this seeming transgression, no matter how theoretical. Yaakov is, after all, one of our Patriarchs, a spiritual hero and role model. Is it possible that he was insensitive to the social and spiritual truths that lay at the heart of the halacha?[3] The commandment that protects the rights of the firstborn is not the type of law which is impenetrable by logic; a spiritually sensitive man like Yaakov should have been more judicious. We would like to say that this was an oversight by Yaakov, but the very language he uses rules out that possibility: There is an obvious linguistic connection between the verses that describe the birth of Reuven and the wording of Yaakov's final blessing to his firstborn son, and the words of the law dictating that the double portion must be given to the firstborn.

A second, seemingly unrelated question emerges, again, only when we compare this parsha with a later section of text: In next week's parsha, the first in the book of Shmot, a textual anomaly arises:

ספר בראשית פרק נ, כו

וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָים:

So Yosef died, being a hundred and ten years old; and they embalmed him, and he was put in a coffin in Egypt. Bereishit 50:26

The Book of Bereishit comes to an end with the death of Yosef, and the Book of Shmot begins with Yosef’s death, recorded for the second time:

ספר שמות פרק א, ו

וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוא:

And Yosef died, and all his brothers, and all that generation. Shmot 1:6

While this may seem like a simple literary device, to “catch the readers up” and remind them where we are up to,[4] it should be noted that fundamentally the Book of Bereishit is a book of the Avot and Imahot, the patriarchs and matriarchs, while the Book of Shmot is about the Children of Israel.[5] The death of all 12 tribes could have been mentioned in Bereishit, closing the door on that generation, or, alternatively, all twelve sons could have died in the beginning of Shmot. Only Yosef “dies twice”. [6]

While this observation about Yosef’s death may seem like a question, it actually contains the answer for our first question regarding the wresting of the birthright from Reuven in favor of Yosef. As we shall see, the answer may be understood on many levels, some of which are in the realm of mystical study, and others which are accessible to all.

Yosef was fundamentally different from his brothers; he was not truly a part of their generation. Yosef was a “throwback” to a previous generation. The simple, chronological understanding of this phenomenon comes as no radical interpretation: though two people’s lives intersect chronologically, one belongs to the previous generation, while the other may be a part of the next generation. Yosef's case was somewhat more profound: His age placed him firmly in the generation of Yaakov's sons, yet Yosef’s essence was related to the previous generation. He was a rare individual who had the ability to transcend his age and transform himself into something else. In fact, most of the people who came into contact with him were struck by this quality. We may summarize this particular attribute in terms of Yosef's place as a "hinge" between two generations. Yosef was not part of a new generation, he was an extension of Yaakov:

ספר בראשית פרק לז

(ב) אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה …

These are the generations of Yaakov Yosef, being seventeen years old… Bereishit 37:2

The Torah describes Yosef's unique position in various ways. First, we are told that Yaakov loved Yosef because he was his ben zekunim:

ספר בראשית פרק לז

 (ג) וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים:

Now Yisrael loved Yosef more than all his children, because he was his ben zekunim; and he made him a coat of many colors. Bereishit 37:3

This term is often translated as "the child of his old age", though this would be an unlikely explanation on two accounts: A number of Yosef's brothers are very close in age, being that there were four women bearing children during the same time period.[7] Furthermore, Yosef had a much younger brother, Binyamin, who truly was the child of Yaakov's old age. Targum Unkolus translates zekunim as wise. Often, age is associated with wisdom; thus, Yosef is a “ben zekunim,”[8] a wise child.[9] The Midrash takes up this theme as well, explaining that all that Yaakov received from his father by tradition was passed on to Yosef. Here there was no generation gap.[10]

Paroh's estimation of Yosef's unique abilities seems very similar:

 

ספר בראשית פרק מא

(מג) וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם

And he made him to ride in his second chariot; and they cried before him, avrech; and he made him ruler over all the land of Egypt. Bereishit 41:43

The term used to describe Paroh's new right-hand man is somewhat obscure; Unkolus says that the word avrech means “father of the king”.[11] Rashi cites this teaching and adds that we have a tradition[12] that the word means 'a father (av) in wisdom, despite tender (rach[13]) in years,' one whose wisdom transcends their years.[14]

Yosef himself seems to refer to this quality and this relationship with Paroh when he tells his brothers that God sent him to Egypt and placed him as a “father” to Paroh.

 

ספר בראשית פרק מה

(ח) וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹקים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:

So now it was not you who sent me here, but God; and he has made me a father to Pharaoh, and lord of all his house, and a ruler throughout all the land of Egypt. Bereishit 45:8

When it is Yosef’s turn to receive his father’s blessing Yaakov says:

בראשית פרק מט

(כב) בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר: (כג) וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים: (כד) וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל:

Yosef is a fruitful bough, a fruitful bough by a well; whose branches run over the wall.  The archers fiercely attacked him, and shot at him, and hated him. But his bow abode in strength, and the arms of his hands were made strong by the hands of the mighty God of Jacob; from there is the shepherd, the stone of Israel; Bereishit 49:22-24

Yosef is referred to as even yisrael which is literally translated as the “stone of Israel”. Unkolus[15] understands the word even (stone) as an amalgam[16] of av and ben, father and son: Yosef is not only a son, he is also a father. While this is far from remarkable - many people in the history of the world have been both fathers and sons – Yaakov's comments do much to identify this unique quality Yosef possessed. Yosef was a son and a father; he had the status of one of the twelve tribes, yet he also had the status of one of the patriarchs. He is an av and a ben. This is the reason Yosef’s death, and none of the other brothers', is recorded in Bereishit together with the other patriarchs; his status was elevated to that of his father Yaakov, his grandfather Yitzchak and his great-grandfather Avraham. Nonetheless, he is also mentioned in Shmot with the other brothers; he is also a son of Yaakov, a member of the collective known as the Children of Yisrael.

When does Yosef achieve this status? When his father bestows upon him a double portion he is thrust above the others of his generation, and his children achieve the same status as the other brothers. That was the blessing of Yaakov, but the message runs much deeper than mere portions and wealth, or even inheritance in the Land of Israel. The Midrash expresses the idea in a teaching in which each of the four species is “matched” with one of the patriarchs. This presents a problem, as there are only three patriarchs. The Midrash brings Yosef to the rescue:

ויקרא רבה (וילנא) פרשה ל ד"ה י ד"א פרי

ד"א פרי עץ הדר זה אברהם שהדרו הקב"ה בשיבה טובה שנאמר (בראשית כד) ואברהם זקן בא בימים וכתיב (ויקרא יט) והדרת פני זקן, כפות תמרים זה יצחק שהיה כפות ועקוד על גבי המזבח, וענף עץ עבות זה יעקב מה הדס זה רחוש בעלין כך היה יעקב רחוש בבנים וערבי נחל זה יוסף מה ערבה זו כמושה לפני ג' מינין הללו כך מת יוסף לפני אחיו,

Another exposition of the text, "the fruit of the hadar tree": Hadar symbolizes Avraham, whom the Holy One, blessed be He, honored  (hiddero) with good old age; as it says, "And Avraham was old, getting on in days" (Bereishit 24, 1), and it is written, "And honor (vehadarta) the face of the old man (Vayikra 19, 32). "Branches (kappot) of palm trees" symbolizes Yitzchak who had been tied (kafut) and bound upon the altar. "And boughs of thick trees" symbolizes Yaakov; just as the myrtle is crowded with leaves so was Yaakov crowded with children. "And willows of the brook" symbolizes Yosef; as the willow wilts before the other three species, so Yosef died before his brethren. Vayikra Rabbah 30:10

It seems strange to consider Yosef the “fourth wheel”, for Yosef was part of the next generation; nonetheless, this is exactly what this Midrash does. The three patriarchs have Yosef added to create a quartet.[17]

This teaching has implications regarding a deep mystical teaching known as the chariot – or merkava. The merkava was part of an awesome vision beheld by the Prophet Yehezkel. This merkava is best described as a spiritual vehicle, a means of connecting our physical world and ourselves with the spiritual world that lies beyond our sensory grasp. In a sense, the merkava is a spiritual elevator which enables man to connect with Heaven. The rabbis teach that the patriarchs are themselves, through their actions and teachings, a merkava:

בראשית רבה (וילנא) פרשה פב ד"ה ו ויעל מעליו

ויעל מעליו אלהים, אמר ר"ל האבות הן הן המרכבה שנא' (בראשית יז) ויעל אלהים מעל אברהם ויעל מעליו אלהים (שם /בראשית/ כח) והנה ה' נצב עליו, ויצב יעקב מצבה וגו' ויסך עליה נסך, יצק עליה שמן, כמלא פי הפך.

"And God went up from him, etc." (Bereishit 35,13). R. Shimon b. Lakish said: The Patriarchs are [God's] chariot, for it says, 'And God went up from upon Avraham" (Bereishit 27, 22); "And God went up from upon him; And, behold, the Almighty stood above him" (ib. 28, 13);…Midrash Rabbah Bereishit 82:6

A chariot has four wheels; the mystical chariot of Yechezkel is no exception. When aligned with the three avot, one wheel is missing; that fourth wheel[18] is Yosef.[19]

Interestingly, the first biblical character to ride in a chariot is Yosef:

ספר בראשית פרק מא

(מג) וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם

And he made him to ride in his second chariot; and they cried before him, avrech; and he made him ruler over all the land of Egypt. Bereishit 41:43

There is another, deeper point which connects Yosef to the chariot of Yechezkel. In describing his vision, Yechezkel recounts the images he saw: On one of the four sides was an elusive image, described in the first chapter as an ox, and in the tenth chapter as a keruv – or cherub.

ספר יחזקאל פרק א, י

וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן:

As for the likeness of their faces, the four had the face of a man, and the face of a lion, on the right side; and the four had the face of an ox on the left side; the four also had the face of an eagle. Yechezkel 1:10

ספר יחזקאל פרק י, יד-טו

וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָד פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב וּפְנֵי הַשֵּׁנִי פְּנֵי אָדָם וְהַשְּׁלִישִׁי פְּנֵי אַרְיֵה וְהָרְבִיעִי פְּנֵי נָשֶׁר: וַיֵּרֹמּוּ הַכְּרוּבִים הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי בִּנְהַר כְּבָר:

And everyone had four faces; the first face was the face of a keruv, and the second face was the face of a man, and the third the face of a lion, and the fourth the face of an eagle. And the keruvim were raised. This is the living creature that I saw by the Kevar River. Yechezkel 10:14,15

The image of an ox is used elsewhere to describe Yosef:

ספר דברים פרק לג, יג-טו

וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת ה’ אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת: וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים: וּמֵרֹאשׁ הַרֲרֵי קֶדֶם וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם: וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו: בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה:

And of Yosef he said, 'Blessed of God be his land, for the precious things of heaven, for the dew, and for the deep that couches beneath, And for the precious fruits brought forth by the sun, and for the precious things put forth by the moon, and for the chief things of the ancient mountains, and for the precious things of the lasting hills,  And for the precious things of the earth and its fullness, and for the good will of him who lived in the bush; let the blessing come upon the head of Yosef, and upon the top of the head of him who was separated from his brothers. As the firstborn of his ox, grandeur is his, and his horns are like the horns of a wild ox; with them he shall push the people together to the ends of the earth; and they are the ten thousands of Ephraim, and they are the thousands of Menashe. Davarim 33:13-17

Let us look more carefully at Yechezkel's prophecy: The place at which Yechezkel has this vision is the River Kevar. In this vision, one aspect seems to shift between the image of an ox and a keruv.  So many of the salient points are bound together by the etymology of these Hebrew words, that we must stop and take notice:

The letters ר- כ- ב (bet kaf resh) spell בכר BeChoR, which means firstborn. Yosef is the fourth side of the merkava; the root of the word merkava is RaCaB רכב. The site of Yechezkel's vision of the merkava was KeVaR כבר, which is comprised of these same letters. Yosef rode in a chariot, and was called avrech. Yosef is represented by the fourth side which is either an ox or a keruv another word composed of these same three letters.

Earlier we saw various opinions of the meaning of the word avrech. The Ibn Ezra is of the opinion that this singular word is extrapolated from the word berech ברך, which means knee: By Paroh's order, everyone was commanded to bow on their knees[20] at the sight of Yosef and his chariot.[21] Berech  ברך is composed of these same three letters.[22] These same three letters seem to have great significance for Yaakov, as well: Throughout Yaakov’s life the main issues that motivate and animate his life story were the issues of bechora בכורה (firstborn) and bracha ברכה (blessings), both of which are composed of these same letters. Yaakov's life story reaches its culmination in Yosef; as an extension of his father, Yosef receives the bechora, and the choicest bracha.

The nature of these three critical letters, which seem to bind together the narrative of Yaakov and Yosef, encapsulates a very powerful message: These three letters are all "seconds". As we know, Hebrew letters have numerical values which are often a key to otherwise unnoticed connections between concepts. The letter bet is the second of the single digits (aleph bet); caf is the second of the tens, and resh is the second of the hundreds. The numerical value of these three letters is 222, making the numerical value of all the words which are composed of these letters identical. While we might have assumed that the word for firstborn, bechor, should have been composed of the first of each series of numbers (i.e., aleph yud koof, totaling 111), we find instead a profound idea: In many societies, firstborn sons wielded unlimited power under the rule of primogeniture. Judaism rejects the philosophical underpinnings of this system, for Judaism teaches that the only creation ex nihilo (creation of matter from nothingness) is God's creation of the world. After the creation of Adam and Eve, all living things are extensions of previous generations. Thus, the “firstborn” is not first, he is an extension of the previous generation, hence the numerical value of BeChoR בכר is 222.[23] The firstborn should see himself as an extension of his parents; indeed, the double portion assured the firstborn is a sort of compensation for the tremendous responsibility placed on the shoulders of the eldest son to care for the younger siblings[24] as a quasi-parent.[25]

No one in Tanach embraces this responsibility as well as Yosef did. Yosef is the quintessential firstborn. Despite his brothers' treatment of him, he provides for all their needs for over seventy years, giving them shelter, food and jobs. Yosef is not just a father for Paroh, he is a father for all[26] of Egypt and the surrounding territories. He is the Mashbir Hagadol,[27] especially for his brothers.[28]

What, then, of Yaakov's "abandonment" of the Torah law that mandates a double portion for the firstborn? Prior to the Revelation at Sinai, the Patriarchs were not bound by commandments per se. What set them apart, what made them spiritual giants worthy of fathering God's chosen people, was their ability to discern and live by the deep spiritual meaning of the Torah.[29] Their spiritual sensitivity to the Will of God enabled them to live according to the same philosophical principles that would later be codified in the system of Torah law. On that plane, Yosef - not Reuven - was the true firstborn. When Reuven had an opportunity to save his younger brothers from sin, and at the same time save Yosef from death, he was only partially successful.[30] Later, in a desperate attempt to convince Yaakov to allow Binyamin to join him on a dangerous mission to Egypt, Reuven assures Yaakov that if any harm befalls Binyamin, Yaakov “can kill two of my sons.”[31] This pathetic plea indicates that not only was Reuven not an effective parent for his younger siblings, he was guilty of gross malpractice in terms of his own children.

Yosef, on the other hand, is the true “father”. His intelligence, his compassion, his dignity and his unwavering fidelity made him the object of admiration and emulation, trust and dependence for Potifar, Paroh, and, eventually, for his own family. He was, from a very early age, a ben zekunim, a young man far wiser than his tender years, an avrech, and an Even Yisrael. He was as strong as an ox, and as beautiful and innocent as a keruv. His unique combination of attributes made him both father and son. For this reason, his death is included, along with the other patriarchs, in the Book of Bereishit, as an extension of Yaakov, as well as in the Book of Shmot, along with the other sons of Yaakov.

And when the Book of Shmot begins with the death of all the brothers, Yosef, the brother who was once excluded from the family, is once again counted. He is counted twice, for he was both a son and a father.[32]

---

[1] For example see Rabbenu Bechaya Bereishit 49:3

רבינו בחיי על בראשית פרק מט פסוק ג

(ג) ראובן בכורי אתה - היה ראוי ליטול שלש מעלות הבכורה והכהונה והמלכות ובחטאו אבדו ממנו, הבכורה נתנה ליוסף הכהונה ללוי והמלכות ליהודה. וזהו שאמר פחז כמים והוא מלשון רז"ל עמא פחיזא אכתי בפחזותיכו קיימיתו. ובאורו על שנמהרת בדרך פחיזות וקלות הדעת כמים הנחפזים והשוטפים. אל תותר לא יהיה לך אותו יתרון שהיה ראוי לך. והוא הבכורה בכורי אתה. והכהונה יתר שאת מלשון נשיאות כפים וכתיב (ויקרא י) ואותה נותן לכם לשאת את עון העדה. והמלכות זהו שאמר יתר עז. יתרון המלכות לשון (ש"א ב) ויתן עז למלכו. וכתוב (תהלים צט) ועז מלך משפט אהב:

[2] See Rashi and Rabbenu Bachaya Bereishit 48:5

רש"י על בראשית פרק מח פסוק ה

לי הם - בחשבון שאר בני הם ליטול חלק בארץ איש כנגדו:

רבינו בחיי על בראשית פרק מח פסוק ה

(ה) כראובן ושמעון יהיו לי - בכאן נתן יעקב הבכורה ליוסף, ומה שכתוב (דה"א ה) ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף מן הכתוב הזה נאמר כן:

והנה דעת רש"י ז"ל כי בכורתו של יוסף לא לענין נחלה רק לענין הכבוד שיקראו בניו שבטים:

והרמב"ן ז"ל דוחה זה כי אי אפשר בשום פנים שיהיה יוסף כשאר השבטים בנחלה ותהיה הבכורה להקרא שני שבטים, אבל בכורתו של יוסף היתה לענין נחלה וזהו שאמר הכתוב בנחלתם. וזהו שתרגם אונקלוס תרין שבטין יפקון מבנוהי יקבלון חולקא ואחסנתא, שחולקא הוא חלק הבכורה, ואחסנתא ירושת הפשוט:

[3] See Eitz Hadaat Tov Parshat Vayichi, which records teachings of the Arizal. Here he raises the problem; we will return to his solution below.

ספר עץ הדעת טוב - פרשת ויחי

ראובן בכורי אתה וכו' כוונת יעקב עתה לברך איש כברכתו הראויה לו ואמנם ביקש לתת הבכורה ליוסף והמלכות ליהודה והשומע יאמר על מה זה עבר על ציוי התורה והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אביו המת לכל הדברים ובפרט לענין נחלת פי שנים כמ"ש כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים וכן במלכי' מצינו והמלוכה נתן יהושפט ליהורה כי הוא הבכור וכפי הדין שני הדברים האלה ראויים לראובן. לכן הקדים לתת טעם לדבר ואמר ראובן וכו' יראה מן הדין היו ראויים לך יען כי בכור אתה יראה הנה ד' בכורות יש לי בקדושת פטר רחם אלא שהם בכורות מן הד' אמהות אבל אתה לבדך בכור מן האב כנודע כי לענין נחלת. פי שנים לא תועיל בכורת האם אלא בכורת האב...

[4] See Igra D’kala page 177a.

ספר אגרא דכלה - דף קעז/א

וימת יוסף וכל וכו' וכל וכו' (שמות א ו). הנה פטירת יוסף כבר נכתב בסיום הספר. וגם היה לו לומר בקיצור וימת יוסף וכל הדור וכו'. והנראה דמשמיענו גודל רחמנותו ית"ש, איך לאט לאט התחיל ענין השעבוד, ובכל פעם נרגש הענין יותר, דהנה כשמת יוסף היו מכובדים מאד, ואחר כך בפטירת האחים התחילה השעבוד, אבל לא בקושי רק בפה רך, ואחר כך בפטירת הדור התחיל קושי השעבוד בחומר וכו':

[5] See the introduction of the Ramban to the Book of Shmot.

רמב"ן הקדמה לספר שמות

 תם ונשלם שבח לבורא עולם חסלת פרשת ויחי פרשת שמות השלים הכתוב ספר בראשית שהוא ספר היצירה בחדוש העולם ויצירת כל נוצר, ובמקרי האבות כולם שהם כעין יצירה לזרעם, מפני שכל מקריהם ציורי דברים לרמוז להודיע כל העתיד לבא להם ואחרי שהשלים היצירה התחיל ספר אחר בענין המעשה הבא מן הרמזים ההם, ונתיחד ספר ואלה שמות בענין הגלות הראשון הנגזר בפירוש (בראשית טו יג) ובגאולה ממנו, ולכן חזר והתחיל בשמות יורדי מצרים ומספרם אף על פי שכבר נכתב זה (שם מו ח -כז), בעבור כי ירידתם שם הוא ראשית הגלות, כי מאז הוחל:

 והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו - וכשיצאו ממצרים אף על פי שיצאו מבית עבדים עדיין יחשבו גולים, כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר, וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקדוש ברוך הוא והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלת אבותם, שהיה סוד אלוה עלי אהליהם, והם הם המרכבה (ב"ר מז ח), ואז נחשבו גאולים ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה' מלא אותו תמיד:

[6] See Ohr HaChaim Shmot 1:6, who reveals that there is a deep mystical secret in the repetition of Yosef’s death. He cites a passage recorded in the spiritual diary of Rav Yosef Karo, Magid Meisharim, a document which records mystical revelations shared by an angel.

אור החיים על שמות פרק א פסוק ו

(ו) וימת יוסף וגו' ובני ישראל וגו' צריך לדעת לאיזה ענין חוזר פעם ב' להודיע מיתת יוסף, וכבר השמיענו (בראשית נ כה) וימת יוסף בן וגו' עוד צריך לדעת כוונת הודעת הכתוב שמתו האחים וכל הדור עוד מה קשר יש בין מיתת האחים והדור לאומרו ובני ישראל, והנה המגיד של מהרי"ק הגיד לו טעם סמיכות זה, והוא דרך סוד עוד צריך לדעת טעם אומרו כסדר זה ובני ישראל וגו', שאם בא להודיענו פריית ורביית בני ישראל היה לו לומר כסדר זה ויפרו וישרצו וגו' בני ישראל:

 אכן שני כתובים הבאים כאחד להודיע השתלשלות התחלת השעבוד וסיבותיו והם במספר ד', הא' מיתת יוסף, שאם היה יוסף קיים יספיק שלא ימשלו בהם המצריים, הא למדת שכל זמן שיוסף קיים היו ישראל בארץ מצרים שקטים ומעונגים:

ספר מגיד מישרים - פרשת שמות

 וימת יוסף וכל אחיו, ובני ישראל פרו וישרצו וכו' הכא רמיז רזא דאוליפתך דצדיקים מולידים במיתתם יותר מבחייהם, דכד מסתלק צדיק מן עלמא כמה נפשין דאזלין ערטלאין בעלמא ולית להון נייחא אזלין לגבי'. וכד מספידין עליה ואמרין ד"ת עליה נפשיה מתעטפת בהנהו מלין וע"י כן היא סלקא בדרגא עילאין, והנך נפשן אוף הכי מתעטפי בהנך מלין קדישין, ועי"כ מתגזר עלייהו דיתגלגלו, וכל חדא וחדא גזרי עלה בההוא שעתא בהי דוכתא יתגלגלו, ומתקנין להו דוכתא דיהון תמן בין כך ובין כך, נמצאו צדיקים מולידים במיתתם יותר מבחייהם, והיינו רזא דהורדת דמעות על אדם כשר רמז להאי שפעא דנחית מלעילא להנהו נפשן, והיינו דלא פרו בני ישראל עד דמית יוסף וכו' וע"י מיתתהון נחתו כל הנך נפשן ואיתגלגלו בישראל, וע"י כך פרו וכו' והיו יולדות ששה בכרס אחד רמיז לשית ספירין דמשפען במלכות דאיקרי ארץ, והיינו דכתיב ותמלא הארץ אותם

[7] Ramban Bereishit 37:3

רמב"ן על בראשית פרק לז פסוק ג

ואיננו נכון בעיני, כי הכתוב אמר שאהב את יוסף מכל בניו בעבור שהוא בן זקונים, וגם כל בניו נולדו לו בזקוניו, והנה יששכר וזבולון אינם גדולים מיוסף רק כשנה או שנתים:

[8] The Sfat Emet notices that it says he was a wise child to him, that Yaakov saw this quality; the brothers did not see it, they saw him as a naar a frivolous child.

שפת אמת ספר בראשית - פרשת וישב - שנת [תרנ"ו]

וכן הי' בחי' יוסף. ויעקב אבינו הבין זה. ולכן כתיב בן זקונים הוא לו כלומר הם חשבוהו לנער והוא חשבו לזקן. וכן נק' אברך מה"ט אב בחכמה ורך בשנים. ומה שנגלה להם בבחי' נער הי' בעבורם כמ"ש נער את בני בלהה. ומדת הצדיק הוא בפנימיות למעלה מכל. ובחיצוניות הי' נראה קטן מכל השבטים. כמו שקראוהו חכמים יוסף קטנן של שבטים. וזה הי' בחי' חיצוניות שלו

[9] Ramban Bereishit 37:3

רמב"ן על בראשית פרק לז פסוק ג

 ואונקלוס שאמר "בר חכים" ירצה לומר שהיה בן דעת וחכם בעיני אביו, וטעמו כטעם זקנים - ותרגם בילד זקונים, בר סבתין, כי לא אמר הכתוב בכאן "כי בן זקונים היה", אבל אמר "הוא לו", שהיה כן בעיניו וזאת כונתם באמרם (ב"ר פד ח) כל מה שלמד משם ועבר מסר לו, לומר שמסר לו חכמות וסתרי תורה ומצאו משכיל ובעל סוד בהם כאלו היה זקן ורב ימים:

[10] Rashi based on Midrash Rabbah 84:8, explains the meaning of the wisdom referred to by Unkolus, that Yaakov passed on the traditions studied from Shem and Ever to Yosef.

רש"י על בראשית פרק לז פסוק ג

(ג) בן זקנים - שנולד לו לעת זקנתו ואונקלוס תרגם בר חכים הוא ליה כל מה שלמד משם ועבר מסר לו.

[11] Unkolus Bereishit 41:43

תרגום אונקלוס על בראשית פרק מא פסוק מג

(מג) וארכיב יתיה ברתכא תניתא (נ"א, תנינא) די ליה ואכריזו קדמוהי דין אבא למלכא ומני יתיה על כל ארעא דמצרים:

[12] Sifri Dvraim piska aleph.

ספרי פרשת דברים פיסקא א

כיוצא בדבר אתה אומר דרש ר' יהודה בראשית מא וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו זה יוסף שהיה אב בחכמה ורך בשנים. אמר לו ר' יוסי בן דורמסקית לר' יהוד' בר' למה אתה מעוות עלינו את הכתובים מעידני עלי שמים וארץ שאין אברך אלא לברכים שהיו הכל נכנסים ויוצאים תחת ידו כענין שנאמר ונתון אותו על כל ארץ מצרים: (סליק פיסקא):

[13] The Megaleh Amukot says that rach רך is equal to 220 in gematria, and the slavery which will be endured will be for the 22 years that Yosef was separated from his father multiplied by ten brothers.

ספר מגלה עמוקות על התורה - פרשת מקץ

 ויקראו לפניו אברך כי הוא אב של גלות מצרים שהי' ראוי להיות ר"ך שנים כדאיתא בזוהר י' אחים כל א' כ"ב שנה שהי' פירש מאביו. או שהוא אב של עולם היצירה שהוא סוד ר"ך כמבואר באידרא ע"פ ראשך עליך ככרמל ר"ך עלמין גם ש"ע נהורין שנחלקין על ו' ה' מן השם סוד (תהלים י) הוש"ע עבדך הבוטח עליך שנחלקין ר"ך לעולם היצירה ו' מן השם ק"ן לעשייה תמן מטרנותא מקננא באופן וכמו שאברם הוא אב של ר"ם קבין. וירכ"ב אות"ו בגי' ש"ר העול"ם במרכבת בגי' אכתרי"אל שר הבריאה שהוא סוד רק הכסא אגדל ממך כי מטטרו"ן הוא עולם היצירה:

[14] Rashi Bereishit 41:43

רש"י על בראשית פרק מא פסוק מג

אברך - כתרגומו דין אבא למלכא רך בלשון ארמי מלך בהשותפין לא ריכא ולא בר ריכא. ובדברי אגדה (ספרי פרשת דברים) דרש ר' יהודה אברך זה יוסף שהוא אב בחכמה ורך בשנים אמר לו בן דורמסקית עד מתי אתה מעוות עלינו את הכתובים אין אברך אלא לשון ברכים שהכל היו נכנסין לפניו ויוצאין תחת ידו כענין שנאמר ונתון אותו וגו':

[15] Unkolus Bereishit 49:42

אונקלוס בראשית פרק מט פסוק כד

(כד) ותבת בהון נביותיה על דקיים אוריתא בסתרא ושוי תוקפא רוחצניה בכן יתרמא דהב על דרעוהי אחסין מלכותא ותקיף דא הות ליה מן קדם אל תקיפא דיעקב דבמימריה זן אבהן ובנין זרעא דישראל:

[16] See Rashi Bereishit 49:42

רש"י בראשית פרק מט פסוק כד

אבן ישראל - לשון נוטריקון אב ובן, אבהן ובנין, יעקב ובניו.

[17] This idea that the three Avot are sometimes seen as three and sometimes seen as four is represented by the Tefilin. The Tefilin worn on the head has the Hebrew letter shin engraved on each side, but on one side the shin has 3 arms, while on the other side it has four. The Shla Hakadosh believes that this is two manifestations of the Avot, alone – where there are three, or with Yosef, where there would be four.

ספר השל"ה הקדוש - ספר בראשית - פרשת ויחי תורה אור (ג)

וכן תמצא ביוסף ובניו יהיו בסוד ציון וירושלים, שהם התפשטות יסוד ומלכות. כי נודע כי יוסף הוא הצדיק יסוד עולם, והנה מייחס תמיד את אפרים ליוסף, כמו שנאמר (במדבר א, לב), לבני יוסף בני אפרים, מנשה למטה ממנו, הרי יוסף ובניו סוד תפילין של יד, ויעקב בעצמו סוד תפילין של ראש. וכבר נודע כי סוד שי"ן של שלושה ראשים רומזת נגד שלושה אבות שהן הן המרכבה, כי השי"ן של ארבעה ראשים רומזת נגד מרכבה שהיא ד', סוד ארגמ"ן ארבע מחנה שכינה, ר-פאל ג-בריאל מ-יכאל נ-וריאל, וה'א' שהוא הקב"ה רוכב עליהם. והשלושה אבות, ובתוכם נכלל ברא כרעא דאבוה הוא יוסף עם התפשטותו, כי יוסף הוא יעקב, הם בפנימיות המרכבה ביותר, והבחיר שבאבות הוא יעקב, והוא בסוד תפילין של ראש. זהו סוד וישתחו ישראל על 'ראש' המטה (בראשית מז, לא), ורומז למטתו של שלמה, ותפילין של ראש הן ראש המטה. אבל המשכת יוסף וזרעו הם סוד תפילין של יד, והנה תפילין של יד מישך שייכי ביד שמאל, גם בימין, כי צריך לקושרם על יד שמאל, והקשירה היא בימין, וזהו סוד שכל את ידיו כי מנשה הבכור (בראשית מח, יד):

[18] See Derashot Ri Ibn Shuab for the first day of Sukot, who reveals the connection between the four species and the Chariot.

דרשות ר"י אבן שועיב דרשה ליום ראשון דסוכות

אמרו שם פרי עץ הדר, זה אברהם אבינו שהדרו הקב"ה בשיבה טובה, כמו שנאמר ואברהם זקן, וכתיב והדרת פני זקן. כפות תמרים זה יצחק שהיה כפות על גבי המזבח. וענף עץ עבות זה יעקב, מה הדס זה עבות בעלים אף יעקב עבות בבנים יותר מן האבות. ערבי נחל זה יוסף מה ערבה זאת כמושה ומתייבשת יותר מן שאר המינין, כך מת יוסף קודם אחיו. הנה בכאן רמז ד' מינין לאבות שהן המרכבה כנגד ד' מחנות שכינה שהעולם מתקיים בהן וכנגדן דגלי השבטים שהן כנגד ד' חיות שראה יחזקאל, ומזה הענין תדע למה ערבה בשמאל והדס בימין ולולב באמצע ואתרוג לבדו. ויש שם מי שהמשיל אתרוג לשרה לולב לרבקה הדס ללאה ערבה לרחל, וכלם מתכוונין לענין אחד, אלא שכל אחד ואחד נתכוון להסתיר הסודות, כמו שאמר שלמה כבוד אלקים הסתר דבר.

[19] See Megaleh Amukot Parshat Vayechi

ספר מגלה עמוקות על התורה - פרשת ויחי

מכאן למדו רז"ל שבקש יעקב לגלות קץ הימין הענין כמו שכתבתי אית קץ ואית קץ כמ"ש דוד (תהלים לט) הודיעני י"י קיצי ומדת ימי מה היא על קץ הימים מתי יכלה מן העולם רק שמגיע קיצי שהיא קץ הימין ומאחר שאנו מוצאין בפסוק שיעקב אמר האספו ואגידה לכם מה שיהי' באחרית קץ הימים א"כ ממילא רצה להודיע ולגלות לנו קץ הימין שהוא שלנו כי ידו אוחזת בעקב עשו וכשמסיים עשו פותח יעקב נחזור לשמעתין שבמלת אליו המבוארת המרכבה ל' מורה על יוסף שהוא תשלום המרכבה כי בן שלשים הי' יוסף לפי שהוא מגדול הפורח באויר ועלי' נרמז רק הכסא אגדל ממך במלת אגדל יש ד' למדין שבאלף בית רזא עילאה הוא רזא דרתיכא קדישא שאין אנו מוצאין שום ל' בכל אותיות התורה רק ד' אלו שסודם (שם יח) באלק"י אדלג שוז" מלשון חומה מגדל עז שם י"י בו ירוץ צדיק שהוא יוסף הצדיק גם רומז על יוסף שהוא בכור שור וכשראה אברהם שלשה אנשים נצבים עליו אל בק"ר רץ אברהם שהוא בסוד שור שיהי' ר"ך וטוב כי הוא א"ב ר"ך שקראו לפניו במצרים (ישעי' ג) ואמרו צדיק כי טו"ב ז"ש ויתן אל הנער לעשותו והוא נער כי תשלום ד' רגלים הי' אז יוסף

[20] See the Arizal in Etz Hadaat Parshat Bereishit.

ספר עץ הדעת טוב - פרשת ויחי

... ולכן ר"ת "ראובן "בכורי "אתה "כחי הוא אברך הנאמר ביוסף ויקראו לפניו אברך דין אבא למלכא אתה היית ראוי לאותה המלוכה וגם לנחלת פי שנים שניתנו ליוסף שהיה בכור פטר רחם מן האם בלבד ומפני חטאתיך ניתנו ליוסף וכמ"ש ויקראו לפניו אבר"ך כי מעלת ראובן בכורי' אתה כחי שהם ר"ת אבר"ך ניתנה ליוסף וכמ"ש בדברי הימים ובחללו יצועי אביו ניתנה בכורתו ליוסף בן ישראל:

[21] Ibn Ezra Bereishit 41:43

אבן עזרא על בראשית פרק מא פסוק מג

 אברך - כל אדם קורא לפניו אכרע ואשתחוה. וזו המלה מבנין הכבד הנוסף. ויברך על ברכיו מהקל וכלם מגזרת ברכים. ויאמר רבי יונה המדקדק הספרדי כי אברך שם הפועל והאל"ף תחת ה"א. כמו אשכם ושלוח. ולפי דעתי שאל"ף אשכם לשון המדבר:

[22] See Megaleh Amukot Parshat Vetchanan section 93.

ספר מגלה עמוקות על ואתחנן - אופן צג

 כדאיתא בזוהר (פרשת יתרו [ח"ב] עמוד קי"ט [זוהר ח"ב ס"ח ע"א]) משה ויוסף בחדא דרגא אזלא, לכן לקח יוסף בת כהן און (בראשית מא מה), ומשה לקח אשה בת כהן מדין (שמות ב כא). אבל לדעתי רזא עילאה הוא רזא דחכמתא, בסוד ויקח משה את עצמות יוסף עמו דייקא (שם שמות יג יט), וקאי על מרכבה קדושה שסוד און שיוסף הוא ברזא דנער (בראשית לז ב), דאיתמר גביה בכור שור הדר לו (דברים לג יז), ל"ו דייקא נאה והדור לתקן פני שור, ולהפך אותו לכרוב שהוא בהיפוך אתוון בכור, וכשתבא במקום שור כרוב, אזי סוד המרכבה הוא בחשבון און. אבל המרכבה שהראה הקב"ה למשה שהיה פני שור מהשמאל, אזי אין הד' שלהם עולים רק למספר מדי"ן בנ' רבתי של אי"ק, שהוא חשבון תשנ"ד. ועל זה בקש משה עתה מאחר שהחלות להראות את עבדך, שהוא יוסף עבד נאמן, או על עצמו כשבא משה לזה העולם היה דיוקנו של יוסף עמו,

[23] See Be’er Mayim Chaim Shmot chapter 4

ספר באר מים חיים פרשת שמות - פרק ד

ונראה שעל כן נקרא זה בלשון מרכבה, כי החכמה הוא בסוד בכר כמאמר הכתוב קדש לי כל בכור וידוע אשר הקדש הוא בסוד החכמה שעל כן נקרא השבת קדש שהוא קדש מעצמו שמאיר בו בחינת אבא סוד החכמה מה שאין כן ימים טובים שנקראים מקרא קדש לפי שהם באימא, שהקדש שהוא אבא נעלם בתוכה כידוע מכוונות האר"י ז"ל. וגם כי הבכר נקרא ראשית בסוד (שמות כ"ג, י"ט) ראשית בכורי אדמתך, וכל בחינת הבכורים כולם הם בבחינה הראשית כמו ראשון לרחם אשה או בהמה או ראשית פרי האדמה הנקרא ביכורים והכל כי הם בסוד החכמה הנקרא ראשית חכמה, וטעם שהחכמה הוא בסוד בכר מפני שהם השניה לאותיות אי"ק המורים על בחינת הכתר והשניים אליהם שהם בכר מורים על בחינת החכמה ועל כן נקרא החכמה בכר והוא עיקר הראשית והראשון להתגלות כי אור הכתר הוא טמיר וגנוז, ובכר הוא אותיות רכב מפני שהוא המרכבה להשראת אור הכתר ועל כן כל מקום השראת קדושתו נקרא מרכבה שהוא שורש רכב אותיות בכר סוד החכמה והיא המרכבה אל אור הכתר והבן. ועל כן אמרו חז"ל (בבראשית רבה א', י') למה נברא העולם בב' שהוא לשון ברכה, כי העולם בכללו נקרא מרכבה אליו יתברך כמו שאמר הכתוב (ישעיה ס"ו, א') השמים כסאי והארץ הדום רגלי וכו' לצד שהוא משרה שכינתו בעולם הזה כמאמר חז"ל (במדבר רבה י"ג, ו') מן היום שברא הקב"ה את העולם נתאוה לדור עם בריותיו בתחתונים. וזה רכב אותיות ברך ועל כן נברא בב' שהוא מספר השני לאי"ק בחינת בכר שהוא אותיות ברך לשון ברכה כאמור, וזה שאמר הכתוב קדש לי כל בכר כי קדש פירוש זמן לי בחינת הבכר שיהיה קדש ומזומן למעני שאשרה אור קדושתי עליו והוא יעשה מרכבה אלי:

[24] See Rav Yitzchak Hutner Mamari Pachad Yitzchak Sukkot chapter 54 especially sections 12,14.

[25] Heard from Rabbi Yosef Soloveitchik.

[26] The twelve tribes are associated with the twelve months significantly Yosef is associated with the month of Av, see Rav Zadok of Lublin in Pri Zadik Ekev section 2.

ספר פרי צדיק פרשת עקב - אות ב

וחודש אב נברא באות ט' (כמו שאיתא בספר יצירה) שמורה על אור כי טוב ובזוהר הקדוש (ח"ב קנ"ב א') טית נהירו דחיין בכל אתר והוא כנגד קדושת יוסף הצדיק וכמו שחשב בזוהר הקדוש (שם קל"ה א') ט"ו באב כנגד מדת צדיק יסוד עולם.

[27] See Bereishit 42:6

ספר בראשית פרק מב

(ו) וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה.

[28] See Noam Elimelech Parshat Shmot.

ספר נועם אלימלך - פרשת שמות

וזהו יש"ר א"ל והיראה נקרא בשם יעקב כמבואר לעיל והצדיק הנקרא בשם יעקב משגיח תמיד על העולם להשפיע להם כמדת יעקב כנ"ל הוא יכול להשפיע לעולם את שלש אלה דהיינו בני חיי ומזוני והמשכת שלשתם הוא על ידי מדרגת הנקרא בשם יוסף כמ"ש ברחל יוסף ה' לי בן אחר דהיינו שהיתה מרמזת למדרגה זו להמשיך לאותו מדרגה בני. ויוסף אמר העוד אבי חי רמז להמשיך חי' על ידי מדרגה זו כי למעלה מזו יש מדרגה הנקרא בשם אב והיה ממשיך משם חי'. ונאמר ויכלכל יוסף את אחיו היינו מזוני הוא גם כן על ידי מדרגה זו ושלש אלה הם נשפעים על ידי הצדיק הנקרא בשם יעקב.

[29] The Ohr Hachaim (Bereishit 49:3) maintains that the forefathers only kept laws that he found useful, or more precisely would not keep lows that they found an impediment to them. The Shem MiShmuel understands that Yaakov fulfilled the commandments – even if he didn’t quite perform them. He explains that commandments have bodies and souls, and Avraham was attuned to the souls and therefore didn’t need the “body” of the physical performance. The Noam Elimelech Parshat Dvarim, states that Avraham had certainly achieved the spiritual perfection of someone who had performed all the commandments. For more on this concept see http://arikahn.blogspot.com/2008/10/lech-lcha-5769.html especially footnotes 7-10

[30] See Bereishit 37:21,22,29

[31] Bereishit 42:37

[32] See Rav Yitzchak Hutner, Pachad Yitzchak Pesach chapter 49 especially sections 1,8,9.

last years post

in case you didn't read it, I liked it

http://arikahn.blogspot.com/2008/12/parshat-miketz-5769.html

Parshat Vayigash 5770 -Plan Interrupted

Parshat Vayigash 5770

Rabbi Ari Kahn

Plan Interrupted

Ever since the sale of Yosef, the tension has been building. As the preceding chapters detail Yosef's astounding, meteoric transformation from imprisoned slave to regal viceroy, through the scene in which Yosef and his brothers meet, we know there will have to be a resolution. The “game” of Yosef’s hiding will come to end and he will reveal his identity. What we are less sure of is the atmosphere that will prevail: As we inch toward the moment of resolution, the tension is heightened as we wonder whether Yosef will reveal himself in vengeance, in anger, in violence – or if there will finally be reconciliation. As we reach the crescendo, at the moment the narrative reaches its climax, the verses seem to tell us that the end of the story is somewhat premature.

ספר בראשית פרק מה, א

וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו:

Then Yosef could not contain himself before all those who stood by him; and he cried, "Cause every man to go out from me." And there stood no man with him, while Yosef made himself known to his brothers. Bereishit 45:1

Yosef, we are told, could contain himself no longer. By implication, we understand that in fact Yosef wanted to continue the charade. He was not completely ready to reveal his identity to his brothers at this point, but was "forced" to do so. What caused Yosef to show himself at this juncture, and what was it that made him want to wait? What did Yosef hope to accomplish by his actions, and what was it that he felt still remained unaccomplished?

Can we say that perhaps Yosef had no master plan, that he was caught up in the charade and did not know how or when to end it? This seems highly uncharacteristic: Yosef is nothing if not a planner. After hearing no more than two of Paroh's dreams, Yosef created a business plan which would dictate the course of the Egyptian economy for the better part of the next two decades. It seems equally clear that in his dealings with his brothers, Yosef had a very carefully constructed plan, and his behavior was very calculated. All of his words and actions, from the moment his brothers appeared in Egypt, seem to be tactics in the greater strategy. Every step leading up to this moment seems as carefully considered as the moves of a chess grandmaster. While the brothers are unaware that there is a match being played, Yosef seems to have plotted his course many steps in advance. The brothers plod along, oblivious to the fact that they are being watched and tested. What is it that Yosef hopes to accomplish?

We know, then, that Yosef was unable to continue his well-conceived and well-executed plan, but we do not know the goal of his plan, nor what brought Yosef to abruptly abandon it. What caused Yosef to reveal himself to his brothers when he did? What caused Yosef to break down?

This is not the first time Yosef breaks down. Along the way Yosef pauses to regain his composure a number of times in the narrative: first, when the brothers connect their present dilemma with their guilt in selling Yosef, their admission brings tears to Yosef's eyes:

ספר בראשית פרק מב

 (כא) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנֲנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת: (כב) וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ: (כג) וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם: (כד) וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם:

And they said one to another, 'We are truly guilty concerning our brother, in that we saw the anguish of his soul, when he besought us, and we would not hear; therefore is this distress come upon us.' And Reuven answered them, saying, "Did I not speak to you, saying, 'Do not sin against the child'; and you would not hear? Therefore, behold, also his blood is required." And they knew not that Yosef understood them; for he spoke to them by an interpreter. And he turned himself away from them, and wept; and returned to them again, and talked with them, and took from them Shimon, and bound him before their eyes. Bereishit 42:21-24

At a later juncture, Yosef again needs to regain composure:

ספר בראשית פרק מג,ל

וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה:  (לא) וַיִּרְחַץ פָּנָיו וַיֵּצֵא וַיִּתְאַפַּק וַיֹּאמֶר שִׂימוּ לָחֶם:

And Yosef made haste; for his bowels did yearn upon his brother; and he sought where to weep; and he entered into his chamber, and wept there. And he washed his face, and went out, and controlled himself, and said, Set on bread. Bereishit 43:3-,31

On more than one occasion, Yosef proceeds despite feelings of compassion, despite almost being overwhelmed by his brothers’ vulnerability.

Returning to the verse, we should note that additional information is supplied: The text does not simply state that Yosef could not control or contain himself, but that he could not contain himself “before all those who stood by him.” What does this additional clause mean? To whom does it refer, and what did these "significant others" have to do with Yosef's discomfort? Perhaps, as Rashi suggests, Yosef could no longer bear his brothers' humiliation, and he ordered all of the attending members of court to leave the room.[1] Perhaps, as the Rambam suggests, Yosef's motives were less compassionate: He wanted to keep the story of their treachery quiet, either out of concern for their reputation – or for fear of how their shared history might reflect upon him.[2] Yet the very next verse seems to contradict these suggestions, for in what seems to be an outburst of emotion Yosef cried out, and his cries were heard by all of Egypt.

ספר בראשית פרק מה, ב

וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה:

And he wept aloud; and the Egyptians and the house of Paroh heard. Bereishit 45:2

Rabbi Meir Simcha of Dvinsk offers an explanation that is both simple and chilling: Yosef had one only thing in mind; he pursued one goal, and that is why he overcame his compassion time after time. His ultimate goal was to bring about the fruition of the dreams of which he spoke to his brothers and his father. This would require that his father be brought before him to pay obeisance to the viceroy of Egypt.[3] This approach paints Yosef as remarkably self-serving, claiming that Yosef was motivated by a single-minded, self- centered desire to bring about the fulfillment of his own dreams.

This approach is not alone in ascribing Yosef's behavior to his dreams: When the brothers admit their guilt, Yosef hides his tears, regains his composure, and throws Shimon into prison. The Ramban reasons that had Yosef been hoping to extract from his brothers an admission of guilt, this should have been the time to end the charade: The brothers' veneer of self-righteousness had been shattered. Clearly, Yosef was seeking something more: The Ramban explains that Yosef’s goal was to make the dreams come true.[4] At the point Shimon is seized and incarcerated, Yosef's first dream had been realized nearly completely; ten of his eleven brothers had bowed to him, and only Binyamin was missing. Yosef sets out to bring Binyamin to Egypt in order to complete his first dream. After Binyamin is brought before him, Yosef sets out to fulfill the second dream, in which Yaakov plays a part. The master plan is tailored to the fulfillment of these dreams, and this is what lies at the bottom of Yosef's "failure" to contact his father throughout the years that had elapsed: Had the brothers or Yaakov known that he was alive, had they known the true identity of the viceroy of Egypt before whom they stood, they would not have bowed to him, nor would Yosef's dreams have come true.[5]

Other commentaries are not comfortable with this approach and take issue with the Ramban. [6] Still others examine the narrative from the perspective of the brothers: How did they read the situation? What did they understand, what motivation did they ascribe to the Prince of Egypt who had suddenly turned their lives upside down? As Yosef manipulates them, step after step, forcing them in a particular direction, do the brothers discern any master plan? As the verses clearly tell us, they feel guilt, and seem to sense that this turn of events is the start of their well-deserved punishment for the way they treated Yosef.[7] Do they have any other thoughts about the Egyptian viceroy other than the understanding that he is the vehicle chosen by Heaven to mete out their punishment?

Yosef is very difficult for them to read. On the one hand, he represents the Egyptian Empire and all it stands for. On the other hand, his words to them speak of God, and of justice – concepts foreign, if not anathema, to an Egyptian mind:

בראשית פרק מב

(יח) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא:

And Yosef said to them the third day, 'This do, and live; for I fear God.' Bereishit 42:18

בראשית פרק מג

(כג) וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לָכֶם אַל תִּירָאוּ אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחֹתֵיכֶם כַּסְפְּכֶם בָּא אֵלָי וַיּוֹצֵא אֲלֵהֶם אֶת שִׁמְעוֹן:

And he said, 'Peace be to you, fear not; your God, and the God of your father, has given you treasure in your sacks; I had your money.' And he brought Shimon out to them. Bereishit 43:23

בראשית פרק מג

(כט) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ וַיֹּאמֶר הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי וַיֹּאמַר אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי:

And he lifted up his eyes, and saw his brother Binyamin, his mother’s son, and said, 'Is this your younger brother, of whom you spoke to me?' And he said, 'God be gracious to you, my son.' Bereishit 43: 29.

בראשית פרק מד, יז

וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם:

And he said, 'God forbid that I should do so; but the man in whose hand the cup is found, he shall be my servant; and as for you, go up in peace to your father.' Bereishit 44: 17.

Despite Yosef's repeated references to God, and his invocation of a system of justice that is familiar to them, the brothers seem to interpret Yosef's actions in a completely opposite direction, a far more sordid direction. According to the Midrash, the brothers suspect that this despot has designs on Binyamin. Presumably, Benyamin was very handsome, as the text attests regarding his mother and brother. The brothers are suspicious that Yosef manipulated them to bring their younger brother to Egypt, and, once there, Yosef had the damning evidence planted in Binyamin's pouch in order to take him as his personal slave:

מדרש רבה בראשית פרשה צג פסקה ו

כי כמוך כפרעה מה פרעה גוזר ואינו מקיים אף את גוזר ואינך מקיים מה פרעה להוט אחר הזכרים אף אתה כן...

“Just as Pharaoh decrees [promises] and does not fulfill his decree, so do you decree and not fulfill. As Pharaoh lusts for males, so do you.” Midrash Rabbah Bereishit 93:6

מדרש תנחומא ויגש פרק ה

ד"א ויגש אליו יהודה שנגש בתוכחות בי אדוני אל תעבור עלינו מדת הדין ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ראוי היה לומר לפני אדוני אלא מלמד שהיה מדבר אחת קשה ואחת רכה כי כמוך כפרעה כשם שפרעה רבך אוהב נשים ומחמדן כך אתה ראית לבנימן שהוא יפה תואר ואתה מחמדו להיות לך לעבד

"Yehuda approached him": he approached with rebuke '…You are like Paroh: just as he likes women and lusts after them, likewise when you saw Binyamin and how handsome he is, you lusted after him, and [plotted] to make him your slave.' Midrash Tanchuma Vayigash chapter 5

Yosef’s behavior was suspicious: If, indeed, he wanted a slave, any of the older brothers would have been a better choice than the younger, weaker Binyamin. The brothers were convinced that it was Binyamin’s beauty that had attracted Yosef. This is not a new theme regarding Egyptian aristocracy: The Targum (Pseudo) Yonatan accuses Potifar of having homosexual designs on Yosef, a fact which exacerbated his wife’s forlorn state.[8] Egypt was a hotbed of immorality,[9] and infamous for homosexuality and pedophilia.

The brothers' suspicion that Yosef’s intentions were less than honorable should come as no surprise; they do not entertain even the faintest notion, even in their wildest dreams, that this inscrutable, immoral monarch is actually their long-lost brother, a man who was not only sold, but was physically excised, cut out of the family. They do not dream that this man is Yosef, and that he has remained chaste – even at the price of being imprisoned.  They do not see a Yosef HaTzaddik, nor do they see Yosef, grown to manhood and power. They see a lustful, powerful pervert. The only master plan they perceived was one engineered to satisfy Zafnat Paneach's (Yosef’s Egyptian name) sexual appetite.

As readers of the text, the brothers' perspective is not helpful, for we know Yosef's identity - both his familial and personal history, and his moral fiber. What we still do not know is - what was Yosef thinking? His words, and the fact that he aborts his plan, indicate that his motives were not self-serving. He seems to be after more than the satisfaction of bringing his personal dreams to fruition at his family's expense.  Yosef's words and actions are no more and no less than educational tools. Yosef is not seeking revenge, nor is he seeking vindication. Everything he says to his brothers and everything he does from the moment they stand before him is geared toward bringing the brothers to recognize him, to see him – and, as a result, to see his dreams – for what they really are. It is toward that end that Yosef pushes them, but they do not seem to understand. They don’t understand that it is Yosef that he wants them to seek; they don’t understand that it is Yosef he wants them to accept; they don’t understand that it is Yosef who is in the room with them.

The brothers’ failure to recognize Yosef is more than ironic, more than a personal insult, more than tragic. The fact is that everyone else who came into contact with Yosef throughout his life, including Potifar and his wife, the chief baker and the chief wine steward, the chief officer of Paroh’s prison, and Paroh himself, immediately saw Yosef’s greatness. Yosef rose to the top in every situation – save one: Only his brothers could not or would not recognize his leadership qualities, his innate talent, his God-given gifts. This is the essence of sinat hinam, the quintessential example of baseless hatred: The brothers’ hatred blinded them to Yosef’s greatness. Even when Yosef stands before them, having overcome every possible obstacle in his personal rise to power, even when he practically begs them to open their eyes and see the man behind robes of royalty, they refuse to see. They seem to prefer their jealousy and hatred over acceptance of Yosef as their rightful leader.

It is in this context that many Midrashim interpret the exchange between Yosef and Yehuda:

מדרש רבה בראשית פרשה צג פסקה ח

אדוני שאל את עבדיו וגו' אמר לו מתחלה באת עלינו בעלילה כמה מדינות ירדו למצרים לשבר אוכל ולא שאלת אחד מהם שמא בתך באנו ליקח או אתה סבור לישא את אחותנו אף על פי כן לא כסינו ממך אמר לו אני רואה בך שפטיט אתה יש באחיך פטיט כמותך אמר לו כל זאת שאתה רואה אני ערבתי אותו א"ל מפני מה לא עשית כן את אחיך כשמכרת אותו לישמעאלים בעשרים כסף וציערת את אביך הזקן ואמרת לו (בראשית לז) טרוף טורף יוסף כיון ששמע יהודה כך צעק ובכה בקול גדול אמר כי איך אעלה אל אבי אמר יהודה לנפתלי לך וראה כמה שווקים במצרים קפץ וחזר אמר לו שנים עשר אמר יהודה לאחיו אני אחריב מהם שלשה וטלו כל אחד ואחד אחד אחד ולא נשאיר בהם איש אמרו לו אחיו יהודה מצרים אינה כשכם אם אתה מחריב את מצרים תחריב את כל העולם באותה שעה ולא יכול יוסף להתאפק כיון שראה יוסף שהסכימה דעתם להחריב את מצרים אמר יוסף בלבו מוטב שאתודע להם ואל יחריבו את מצרים אמר להם יוסף לא כך אמרתם שאחיו של זה מת אני אקראנו ויבא אצלכם והיה קורא יוסף בן יעקב בוא אצלי יוסף בן יעקב בוא אצלי והיו מסתכלין בארבע פינות הבית אמר להם מה אתם רואים אני יוסף אחיכם מיד פרחה נשמתן שנאמר ולא יכלו אחיו וגו' ולא האמינו לו עד שפרע עצמו והראה להם המילה:

Another interpretation of "My lord asked": Yehuda said to him: 'Behold the proof that you came with a pretext against us. How many countries came down to buy food! Did you ask them questions as you asked us? Did we want to marry your daughter, or did you ask to marry our sister? Nevertheless, we hid nothing from you.' 'Why so?' 'Because I have become surety for him,' he replied. 'Why didn’t you act in that fashion when you sold your brother to the Yishmaelim for twenty pieces of silver and caused your elderly father pain when you said “Yosef is torn to pieces”?' When Yehuda heard this he cried and screamed with a great voice and said 'How can I go back to my father?' Yehuda said to Naftali, 'Go and see how many market places there are in Egypt.' He said, 'Twelve.' Yehuda said, 'I will destroy three, the rest of you destroy one each.' They said, 'Egypt is not like Shechem; if you destroy Egypt you will destroy the entire world.'

When Yosef saw that they had all agreed to destroy Egypt he said, 'It is better that I reveal myself than Egypt be destroyed.' Yosef then asked, 'Where is your brother whom you said to be dead?' He demanded; 'Where is he? Is it certain that he is dead?' 'Yes,' they replied. 'Why do you speak falsely?', he upbraided them. ‘Did you not sell him to me, and I bought him from your hands? I will call him and he will answer me. Yosef the son of Yaakov, Yosef the son of Yaakov!', he cried out, while they looked in the four corners of the house. ‘What do you see? said he. 'I am Yosef your brother' (ib. 45, 4), but they did not believe him until he uncovered himself and showed that he was circumcised. Midrash Rabbah Bereishit 93:8

The Midrash tells us why Yosef abandoned his plan: When he sees the benevolent, protective behavior directed toward Benyamin, he pushes them. He forces them to think about their behavior in his own case. At that point Yehuda threatens to destroy all of Egypt, and Yosef concludes that he must abort his plan. He tells them that Yosef is in the room, the final clue in his game plan to open their eyes to his identity. Tragically, the brothers are willing to look everywhere else, anywhere else, rather than look their brother in the eye and see him for who he truly is.

Another Midrash questions Yosef's wisdom in asking all others to leave the room, leaving him unprotected.[10] These are, after all, dangerous men; the massacre of Shechem would attest to their violent tendencies (which make Yosef's "proof" – his circumcision - all the more interesting). Yet Yosef seems to sense – correctly - that the brothers have indeed changed. He knows that he can render them speechless, and he does.

Why does Yehuda's threat to destroy Egypt shake Yosef's resolve and cause him to change his plan? Why was it so important to him to save Egypt from his brothers' anger? Was he afraid that he would be out of a job? Perhaps he knows that the survival of Egypt and the storehouses of grain is the only thing that can save the entire region. There may, however, be something else on his mind, something that is discussed by commentaries seeking a more plausible, more far-reaching understanding of Yosef's behavior and motives:  Yosef knows that the vision of Avraham, which includes exile and slavery, will lead the Children of Israel to Egypt. It is for this reason that he cannot allow his brothers to destroy Egypt. Yosef's behavior, then, may be attributed to a heightened sense of responsibility for the future.

Yosef was, from a very early stage in his life, able to understand the future through dreams. He understood that the dreams of his youth were a window to the future – not only his own personal fate, but the future of his family and of the entire Jewish People.[11] He understood the other dreams that he came across later in life in similar fashion. Because of this insight, Yosef was uniquely sensitive to the ramifications of the terrible sin the brothers had committed by selling him – ramifications that extended and reverberated throughout Jewish history for millennia:[12] With the sale of Yosef, sinat chinam was unleashed and the Jewish People has never quite managed to correct this schism.[13]

The sale of Yosef, then, was seen by Yosef on a different plane than it was by the brothers. Yosef saw the sale in terms of Jewish history, and it is on these terms that he attempts to console his brothers when he finally reveals himself to them. From the brothers' perspective, the crime itself, an act of perfidy committed against an individual, was only the superficial level of the sale. Even on this level there is another aspect to the sale. The brothers' underlying attitude is unmasked when they sell him: Yosef is not part of the family. It is surely no coincidence that Yosef is sold to “Yishmaelim” and perhaps Midianites; both of these tribes are descendents of sons of Avraham who had been rejected, dispossessed from the Covenant. In some warped way, the brothers, for their part, may have seen this as Divine Providence.

When the brothers are first maligned by Yosef and arrested they respond with remorse:

בראשית פרק מב, יז-כג

וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל מִשְׁמָר שְׁלֹשֶׁת יָמִים: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא: אִם כֵּנִים אַתֶּם אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם: וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ וַיַּעֲשׂוּ כֵן:  וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת:  וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ: וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם: וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם:

And he put them all together under guard for three days. And Yosef said to them the third day, 'This do, and live; (for) I fear God. If you are honest men, let one of your brothers be confined in the house of your prison; you go, carry grain for the famine of your houses. But bring your youngest brother to me; so shall your words be verified, and you shall not die.' And they did so. And they said one to another, 'We are truly guilty concerning our brother, in that we saw the anguish of his soul, when he besought us, and we would not hear; therefore is this distress come upon us.' And Reuven answered them, saying, 'Did I not speak to you, saying, "Do not sin against the child"; and you would not hear? Therefore, behold, also his blood is required.' And they knew not that Yosef understood them; for he spoke to them by an interpreter. And he turned himself away from them, and wept; and returned to them again, and talked with them, and took from them Shimon, and bound him before their eyes. Bereishit 42:17-24

As we have already seen, Yosef invoked God, and broke down in tears. He needed to regain his composure. The brothers admit their guilt, coming to realize their personal responsibility for the atrocity they committed against their younger brother. But this did not satisfy Yosef. He sought to correct a deeper stratum, a more profound aspect of the sin. Whereas the brothers had begun to see their guilt on a personal level, they had not yet come to understand the sin in national terms. They had "gotten rid of" their annoying brother, and they now regretted it. But they did not yet understand that they had disrupted the foundations of the Jewish People, of the Twelve Tribes of Israel. Yosef's goal was to bring them to this level of understanding, and his purpose was two-fold: Not only did Yosef aim to solidify the foundations of the unity of the nation, he hoped to expedite the realization of God's Covenant with Avraham.

We may say that Yosef did, indeed, engineer the master plan in order to bring about the fulfillment of his dreams. However, the level at which this is true is not the level of personal satisfaction or vindication: Yosef understood his dreams as visions of the future of the entire nation. He saw his dreams as the continuation of Avraham's vision[14], and of the Covenant with God. Yosef hoped that through his enslavement, the slavery and exile foretold in the Covenant with Avraham had begun, but he knew that this could only be so if his own personal suffering was understood by his brothers as their own. Yosef's goal was to open their eyes to the larger picture, to make them aware that they all were a part of something much greater than themselves. If they had been able to identify with Yosef's suffering, if they had made his suffering their own, this would have been the start of the realization of God's words to Avraham. If they did not, they would suffer – and only when they managed to become united in their suffering would the process of redemption begin.[15]

Yosef understood that only when the brothers accepted him as part of the family could the rift be truly healed. Only if the brothers accepted and embraced him, only when they understand his suffering as their own, could the course of Jewish history continue to its culmination. Only when the brothers see Yosef's suffering and imprisonment as their own can the years he, and later, they, spent in Egypt be considered part of the fulfillment of the promises made to Avraham. And so, he continues to hide his identity, engineering the arrival of the entire family in Egypt – engineering the beginning of the fruition of Avraham's vision. Each time he sends his brothers away, he sends them with “great wealth”; will they recognize the reference? If so, they will have begun to see themselves as agents of Jewish history, and they will be able to rise above their petty jealousies. But if they cannot recognize him, if they cannot read the signs and move to a higher level of understanding, Yosef is to remain estranged from the brothers, outside of the family. They may regret what they did to their brother – as they apparently do – but if they do not feel it, identify with it, take responsibility for it, then Yosef alone has taken responsibility for the future of the Jewish People, and his suffering remains his own. The years of his incarceration and isolation will have been for naught, and the Children of Israel will have to endure their own taste of slavery. If the brothers reject Yosef, then his slavery is irrelevant, and will need to be repeated; if they accept him, Yosef's personal slavery will be counted toward the national slavery which would soon follow.

As the Midrash (and the verses, less explicitly) indicate, Yosef fails: the brothers cannot recognize him. In their narrative, he is gone – dead, part of their past but not part of their future. His slavery is not the beginning of their slavery; it remains an independent, tragic chapter in Jewish history, whose reverberations are still felt today, every time one Jew mistreats another. Conversely, when we feel mutual responsibility, when we take care of one another, we imbue all of Jewish history, all Jewish suffering, with meaning and purpose, and we bring the redemption[16] that much closer.[17]

---

[1] Rashi Bereishit 45:1

רש"י על בראשית פרק מה פסוק א

ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים - לא היה יכול לסבול שיהיו מצרים נצבים עליו ושומעין שאחיו מתביישין בהודעו להם:

[2] Ramban Bereishit 45:1

רמב"ן על בראשית פרק מה פסוק א

וטעם בהוצאה, שהוציאם משם כדי שלא ישמעו בהזכירו להם המכירה, כי תהיה להם (לחרפה) וגם אליו למכשול, שיאמרו עבדי פרעה ומצרים עליהם, אלו אנשי בוגדות, לא יגורו בארצנו ולא ידרכו בארמנותינו, בגדו באחיהם, גם באביהם בגדו, מה יעשו במלך ובעמו, וגם ביוסף לא יאמינו עוד:

[3] Meshech Chochma Bereishit 45:1

משך חכמה על בראשית פרק מה פסוק א

ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים - ר"ל כי רצה להתאפק ולהביא את יעקב לקיים השמש והירח כו' משתחווים לי, ולא היה לו לרחם עליהם כאשר לא שמעו בהתחננו אליהם. אך שלא היה נאות לפני האנשים הנצבים שלא ידעו כל המאורע והיה נראה כאכזר וכלב בליעל בלתי חונן ולא היה יכול להתאפק בסיבת כל הנצבים עליו.

[4] Ramban Bereishit 42:9

רמב"ן על בראשית פרק מב פסוק ט

ויזכר יוסף את החלומות אשר חלם להם עליהם, וידע שנתקיימו שהרי השתחוו לו, לשון רש"י ולפי דעתי שהדבר בהפך, כי יאמר הכתוב כי בראות יוסף את אחיו משתחוים לו זכר כל החלומות אשר חלם להם וידע שלא נתקיים אחד מהם בפעם הזאת, כי יודע בפתרונם כי כל אחיו ישתחוו לו בתחילה מן החלום הראשון, והנה אנחנו מאלמים אלומים, כי "אנחנו" ירמוז לכל אחיו אחד עשר, ופעם שנית ישתחוו לו השמש והירח ואחד עשר כוכבים מן החלום השני, וכיון שלא ראה בנימן עמהם חשב זאת התחבולה שיעליל עליהם כדי שיביאו גם בנימין אחיו אליו לקיים החלום הראשון תחילה:

[5] The Rosh raises the same question as the Ramban, but states that all the brothers took a vow not to reveal anything about the sale of Yosef; Yosef also felt bound by this vow.

פירוש הרא"ש על בראשית פרק מה פסוק א

ולא יכול יוסף להתאפק. תימא יש - איך המתין כל כך יוסף להודיע לאביו שהיה שרוי בצער גדול כי הוא חי. ויש לומר בשעת החרם שתפו את יוסף עמהם שלא לגלות הדבר ואף כי היה מוכרח כיון שלא מיחה בם היה נכלל עמהם ולפיכך המתין עד שבאו כולם והתירו את החרם בהסכמת כולם דכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו. ומכאן ראייה שכל אדם שיושב בבית הכנסת ויש בדעתו להוציא עצמו מתקנת הקהל ומהחרם צריך שיוציא בשפתיו שכל דברים שבלב אינם דברים שאל"כ יהיה נאסר בכללם בחרם:

[6] I have explored this theme in greater detail in my book Explorations.

[7] The theme of their guilt was explored in last year's essay on Parshat Vayigash, “Of Spies and Thieves,”. See http://arikahn.blogspot.com/2008/12/parshat-miketz-5769.html

[8] Targum (Pseudo) Yonatan Bereishit 39:1.

כתר יונתן בראשית פרק לט פסוק א

(א) ויוסף הורד למִצרים ויקנהו פוטיפר על שראהו יפה בעבור לעשות עִמו משכב זכר ומיד נגזר עליו והִתייבשׁו אשכיו ונִסתרס והוא שרו של פרעה שר ההורגים איש מִצרי, בהתחיבות מהערבים שהורידוהו לשם:

[9] From Pharo’s taking of Sarah, to the proposition of Yosef by Mrs. Potifar, we see a pattern of immorality, later in the Torah the section of illicit sexual sins is introduces with the general law to avoid the “practices of the Land of Egypt”, Vayikra 18:3.

ויקרא פרק יח פסוק ג

כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ:

[10] See Midrash Rabbah Bereishit 93:9

מדרש רבה בראשית פרשה צג פסקה ט

א"ר חייא בר אבא כל הדברים שאת קורא שדיבר יהודה ליוסף בפני אחיו עד שאת מגיע ולא יכול יוסף להתאפק היה בהם פיוס ליוסף ופיוס לאחיו ופיוס לבנימין פיוס ליוסף לומר ראו היך הוא נותן נפשו על בניה של רחל פיוס לאחיו לומר ראו היאך הוא נותן נפשו על אחיו פיוס לבנימין אמר לו כשם שנתתי נפשי עליך כך אני נותן נפשי על אחיך ולא יכול יוסף להתאפק וגו' רבי חמא בר חנינא אמר לא עשה יוסף כשורה שאלו בעטו בו אחד מהם מיד היה מת רבי שמואל בר נחמן אמר כהוגן וכשורה עשה יודע היה צדקן של אחיו אמר ח"ו אין אחי חשודים על שפיכות דמים:

THEN JOSEPH COULD NOT REFRAIN HIMSELF... AND HE CRIED: CAUSE EVERY MAN TO GO OUT FROM ME (XLV, 1). R. Hama b. R. Hanina and R. Samuel b. Nahmani discussed this. R. Hama b. R. Hanina said: Joseph did not act prudently, for had one of them kicked him, he would have died on the spot. R. Samuel b. Nahmani said: He acted rightly and prudently. He knew the righteousness of his brethren and reasoned: Heaven forfend! My brothers are not to be suspected of bloodshed.

[11] See my essay on Parshat Miketz 5770 at http://arikahn.blogspot.com/2009/12/parshat-miketz-5770-dreams.html

[12] There are those who connect the terrible sinat chinam (“groundless hatred”) which is enumerated as the reason for the destruction of the Second Temple, with the sale of Yosef. See Rav Simcha Bunim MiPishischa in his Arugat Habosem Parshat Miketz

ספר ערוגות הבושם – פרשת מקץ

טו. איתא בשפת אמת ולא יכול יוסף להתאפק, שיוסף היה צריך להתאפק ועל ידי זה היתה טובה לדורות, אולם הוא לא יכל להתאפק ולכן כתיב ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך, ואיתא בגמרא שבכה על שני מקדשים שעתידין ליחרב, ואיתא ב'קול שמחה' שמה שהיה רצון יוסף כל כך שירד בנימין אליו, הוא לפי שרצה לעשות יחוד השבטים לכן צווה להביא את בנימין שיהיה בזה יחוד יוסף הצדיק עילאה עם בנימין הצדיק תתאה כדאיתא בזוה"ק, זה הוא הענין שבכה על צואריו כי בית המקדש נקרא צואר המחבר עליונים ותחתונים וזה ענין יחודא תתאה. (אמרי אמת גור, ויגש תרצ"ו):

[13] Other traditions connect the sale of Yosef with the tragic and gruesome deaths of the Ten Martyrs. The version of the Midrash preserved in the Yom Kippur liturgy makes this connection. See Shem MiShmuel Parshat Vayigash 5674.

ספר שם משמואל פרשת ויגש - שנת תרע"ד

ואפשר עוד דהא כתיב ולא יכול יוסף להתאפק ומשמע דאם הי' יכול הי' עוד מתאפק, ולמה. וכבר דברנו בזה. ויש לומר עוד, דהנה איתא בזוה"ק דעשרה הרוגי מלכות היו גלגול השבטים ונידונו במיתה על חטא מכירת יוסף. ולכאורה הלא אין לך דבר שעומד בפני התשובה ומיתה ממרקת ולמה הי' עליהם עוד דין אחרי שעברו יותר מאלף וחמש מאות שנה. ..., אבל יהודה הי' דוחק את השעה, ולא הי' יכול יוסף עוד להתאפק עד שיתמרק החטא לגמרי עד התכלית, כי עדיין היתה התקוה נשקפת להם שיהודה בתחנוניו וטענתו ירכך את לבו, ולעומתו נשאר עוד רושם מהחטא שלא היתה התשובה עד התכלית ונשאר עוד שמץ מנהו שהיו צריכין לבוא בגלגול הרוגי מלכות:

... כי אותה הי' מבקש לראות שימסור נפשו על בנימין אחיו, כבמדרש כל הדברים שאתה קורא מויגש עד ולא יכול יוסף להתאפק היו פיוס ליוסף ולבנימין וכו'. אך לפי דרכנו יובן, דהנה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד הטעם מה שנתאחר כ"כ הקטרוג על ענין מכירת יוסף עד אחר חורבז בית שני, כי לפי השקפה חיצונית הי' יוסף נוטל נקמה מאחיו במה שציער אותם כ"כ, ואם הי' בעצמו נוטל נקמה מהם שוב לא הי' עליהם דין שמים, אבל באמת ח"ו לא כיוון יוסף לנקמה, אדרבה הכל הי' מחמת חמלתו עליהם שלא יהיו ענושין מחמת החטא בזה ובבא, ע"כ רצה שיתמרק החטא, וא"כ לפי האמת לא לקח יוסף נקמה מהם ועדיין נשאר הקטרוג, אך החיצונים אינם יודעין תעלומות לב, ולא ידעו שלא לקח נקמה מהם, ע"כ לא ידעו לקטרג, אך אחר חורבן בית שני שאיתא בזוה"ק שאז נמסרו רזי תורה לחיצונים, נתודעו מסוד זה, ע"כ אז הי' הקטרוג, ודפח"ח.

[14] See http://arikahn.blogspot.com/2009/12/parshat-miketz-5770-dreams.html

[15] The Ramban may be hinting at this. See Ramban 42:9, toward the end of the Ramban’s comments.

רמב"ן על בראשית פרק מב פסוק ט

אבל היה רואה כי השתחויית אחיו לו וגם אביו וכל זרעו אתו, אי אפשר להיות בארצם, והיה מקוה להיותו שם במצרים בראותו הצלחתו הגדולה שם, וכל שכן אחרי ששמע חלום פרעה שנתברר לו כי יבאו כלם שמה ויתקיימו כל חלומותיו:

 ויאמר אליהם מרגלים אתם - העלילה הזאת יצטרך להיות בה טעם או אמתלא, כי מה עשו להיות אומר להם ככה, וכל הארץ באו אליו, והם בתוך הבאים, כמו שאמר לשבור בתוך הבאים כי היה הרעב בארץ כנען:

[16] See Rav Zadok Pri Tzadik Miketz section 8.

ספר פרי צדיק פרשת מקץ - אות ח

 ובזה יובן מה שיפלא לכאורה על יוסף שאמר שאכל ושתה עמהם למה זה ציער אותם אחר כך במעשה הגביע והיה לו להתגלות לפניהם ולשלוח ולהביא את יעקב. אך לפי האמור מתחלה היה סבור שכבר עשה מחיית עמלק וכמו שהוא נתברר בשלימות במדתו כן גם כל השבטים נתבררו ועשו תשובה כשאמרו אבל אשמים אנחנו וגו', והיה סבור שעל ידי שבת יהיו נגאלין מיד ויהיה הוא כמו משיח בן יוסף. אבל אחר כך ראה שהקליפה בתקיפותה והבין מזה שעדיין לא נתבררו כל השבטים ועשה תחבולה כדי שיצטערו וישובו בתשובה שלמה ואחר כך יתודע אל אחיו. רק אחר כך ולא יכול יוסף להתאפק וגו', והיינו שמצדו רצה להתאפק עוד עד שישובו באמת ויתקנו שורש הקלקול ויהיה גמר התיקון על ידו שיהיה משיח בן יוסף אך לא יכול להתאפק וגו'. וכמו שכתב הרמב"ן, כי אנשים רבים חילו פניו שימחול לבנימין, כי נכמרו רחמיהם על תחנוני יהודה כו', וזה היה מן השמים כיון שלא היה עוד זמן משיח בן יוסף. ולכן נתן השם יתברך בלבם שיחלו פניו ולא יכול להתאפק ונתודע עליהם אף שעדיין לא תקנו הכל מצדם שיזכו להיות גמר התיקון עד עת בוא דברו ויבא משיח בן יוסף מזרעו:

[17] See Tiferet Shlomo Vayigash.

ספר תפארת שלמה על התורה - פרשת ויגש

יש להתבונן בענין טענת הערבות שטען יהודה נגד יוסף מה תועלת יצמח מזה נגד יעקב אביהם. הלא ערבא ערבא צריך. ומה יעשה כי יחזיק את יהודה בעד בנימין ומה יועיל בזה. אולם כבר בארנו במ"א בפי' הענין יעקב תיקן תפלת ערבית לרמז ענין הערבות אשר בבנ"י התחיל מיעקב אבינו. וז"ש (שה"ש ב, יד) כי קולך ערב ומראך נאוה. כי בענין התפלה בזאת יעלה לרצון למעלה אם היא בבחי' ערבות להתפלל כאו"א בעד חבירו. וזה ג"כ מעריב ערבים בחי' הערבות. לכן כאשר בא ראובן לפני אביו בראשונה בטענת (בראשית מב, לז) את שני בני תמית לא פנה אליו. אך יהודה כאשר בא בטענת הערבות (שם מג, ט) אנכי אערבנו וגו' כתיב אח"כ (שם יד) ואל שדי יתן לכם רחמים. כי אז בטח לבו כי מהר יצמח להם הישועה על ענין מכירת יוסף. וז"ש כאן כי עבדך ערב את הנער וכתיב מיד אח"כ ולא יכול יוסף להתאפק כי היה מיד התיקון נצמח על מכירת יוסף כנ"ל והוא הרמז על הגאולה העתידה ב"ב מה שפגמו בענין הערבות מה שמכרו את יוסף כמבואר באריכות במ"א. וז"ש (שם מד, לב) אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים. כי הגאולה העתידה ב"ב יהיה ג"כ ע"י האחדות בבנ"י בחי' הערבות איש את רעהו יעזורו באהבה ואחוה וריעות אמן: