בת מצוה
The audio
for this shiur can be found http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/761327/Rabbi_Ari_Kahn/celebrating_a_Bat_Mitzvah_(parts_one_and_two)
The Zaken
Aharon cited
הרב ארי דוד קאהן Rabbi Ari Kahn
1.
תלמוד בבלי מסכת קידושין
דף לא/א
אָמַר רב יוסף מֵרֵישׁ
הֲוָה אֲמִינָא, מַאן דַּהֲוָה אָמַר לִי, הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה, דַּאָמַר, סוּמָא
פָּטוּר מִן הַמִּצְוֹת - עֲבִידְנָא יוֹמָא טָבָא לְרַבָּנָן. (אמינא אנא) [דְּהָא],
לָא מִפְקִידְנָא - וְהָא עֲבִידְנָא. הַשְׁתָּא דְּשָׁמַעְנָא לְהָא דְּאָמַר רַבִּי
חֲנִינָא, גָּדוֹל מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה, יוֹתֵר מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה,
[אַדְרַבָּה], מַאן דְּאָמַר לִי, דְּאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה - עֲבִידְנָא
יוֹמָא טָבָא לְרַבָּנָן.
R.
Joseph said: Originally, I thought, that if anyone would tell me that the
halachah agrees with R. Judah, that a blind person is exempt from the precepts,
I would make a banquet for the Rabbis, seeing that I am not obliged, yet
fulfill them. Now, however, that I have heard R. Hanina's dictum that he who is
commanded and fulfills [the command] is greater than he who fulfills it though
not commanded; on the contrary, if anyone should tell me that the halachah does
not agree with R. Judah, I would make a banquet for the Rabbis.
2.
רש"י מסכת קידושין
דף לא עמוד א
הא דר' יהודה - דאמר סומא פטור מן המצות בב"ק פרק החובל
(דף פו:).
לא מיפקידנא - שהיה סגי נהור.
יומא טבא לרבנן - סעודה לתלמידים.
3.
ספר ים של שלמה - בבא קמא
פרק ז אות לז
וסעודת בר מצוה שעושים
האשכנזים, לכאורה אין לך סעודת מצוה גדולה מזו, ושמה יוכיח עליה. ועושים שמחה, ונותנים
למקום שבח והודיה, שזכה הנער להיות בר מצוה, וגדול המצוה ועושה, והאב זכה שגדלו עד
עתה, להכניסו בברית התורה בכללה. וראיה להדיא ספ"ק דקדושין (ל"א ע"א)
שאמר רב יוסף לבסוף, השתא דאמר ר' חנינא גדול המצוה ועושה כו', מאן דאמר לי שאין הלכה
כר' יהודא, דאמר סומא פטור מן המצות, עבידנא יומא טבא לרבנן. אע"פ שהיה כבר חייב.
אלא אבשורה שלא היה נודע לו עד עתה רצה לעשות י"ט. כ"ש על הגעת העת והזמן,
שראוי לעשות י"ט. ... ומכל מקום נראה, היכא שמחנכין הנער לדרוש על הסעודה מעין
המאורע. לא גרע מסעודת חנוך הבית. ובכל הני סעודות מצוה דשרינן. מ"מ לא ירבה
בהן, שיבטל ח"ו למודו הקבוע לו לגמרי. אלא לפעמים, לפחות אם אפשר להיות זולתו,
והכל לפי העניין, ואיש ירא אלקים אשר בא לטהר יורו לו מן השמים דרך הישר בקו האמצעי.
וגם כן איכא נפקותא בהך פיסקא לעניין אבלים, אי שרו לילך לאותם סעודות מצוה, כמו שאפרש
בעז"ה בפרק אילו מגלחין:
4.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות
ברכת הפירות סימן רכה סעיף ב
הגה: י"א מי שנעשה
בנו (ו) ד בר מצוה, יברך: בא"י אמ"ה (ז) [ד] שפטרני ה מעונשו של זה (מהרי"ל
בשם מרדכי ובר"ר פ' תולדות), (ח) וטוב לברך בלא שם ומלכות (דעת עצמו).
5.
מגן אברהם סימן רכה ס"ק
ד
בר מצוה - היינו כשנעשה
בן י"ג ויום אחד ועכשיו נהגו לברך בשעה שהנער מתפלל או קורא בשבת ראשונה שאז נודע
לרבים שהוא בר מצוה (ל"ח). כ' בי"ח בליקוטים סי' כ"ט שמצוה על האדם
לעשות סעודה ביום שנעשו בנו בר מצוה כיום שנכנס לחופה ומשמע דהיינו ביום שנכנס לשנת
י"ד וביש"ש פ"ז דב"ק כ' דאם הנער דורש הוי סעודת מצוה אפי' אינו
באותו יום:
6.
פרי מגדים אורח חיים אשל
אברהם סימן רכה 1727-1792
(ה) מעונשו. עיין מ"א.
ועיין אליה רבה אות ד' ברבה פרשת תולדות [פרשה סג, אות יד] מבואר (בל"ח) [כל"ח]
[דברי חמודות ברכות פ"ט אות ל] ומ"א שהאב חייב לחנכו עד י"ג שנים. והנה
למה לא יברך בנקיבה י"ב שנים וב' שערות לפירוש הלבוש דבנים קטנים נענשים בשביל
אב לא שנא זכרים ונקיבות, ולמאן דאמר חינוך י"ל דאין מחויב לחנך בתו קטנה
עיין מ"א [סימן] (שמ"א) [שמג] [ס"ק] א', גם למאן דאמר מחויב אין בה
כל כך מצות שמחויב לחנכה בקטנותה, ואם משיאה לאיש בקטנותה קנין אישה הוית ואין נענשת
בשביל אביה. ובאשה שנעשה בנה בר מצוה היא אין מחויבת לחנכו עיין מ"א [סימן] (שמ"א)
[שמג] ואפשר אין הבן נענש בשביל חטא אמו והכין מסתברא וודאי דכתיב [שמות לד, ז] פוקד
עון אבות כו', ובר"מ פרק ששי מהלכות תשובה הלכה א' בניו קטנים כקנינו הם וכתיב
[דברים כד, טז] "איש" בחטאו ימותו כשהוא איש והיינו בין זכרים ונקיבות אצל
האב, יע"ש בזה:
7.
ספר בן איש חי - הלכות
שנה ראשונה - פרשת ראה
[יז] הזכר יתחייב במצות
בן י"ג שנה ויום אחד, על כן ביום הראשון של שנת י"ד, יתפוס האב את בנו בידו,
ויאמר ברוך שפטרני מענשו של זה. ויהרהר שם ומלכות בלבו, וישתדל לעשות סעודה לאוהבים
וריעים, ויזמין בה תלמידי חכמים, וירבה בסעודה ושמחה כיד ה' הטובה עליו. שמסעודה זו
יהיה סניגוריא גדולה על ישראל, שיאמרו מליצי יושר לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,
ראה בניך כמה הם שמחים על אשר נכנסים בעול מצותיך, וסעודה זו נקראת סעודת מצוה, והברכה
הנזכרת בלי שם ומלכות. ויאמר האב אותה בתוך הסעודה, והיושבים יברכו את הבן, שיזכה
לתורה ויראת שמים וקיום המצות, והגדולים שבקרואים יניחו ידיהם על ראשו, ויברכו אותו
בברכת כהנים. ואם יודע הבן לדרוש בדברי תורה, ידרוש דבר בעתו מה טוב, ואם לאו ידרוש
האב, ואם לאו ידרוש תלמיד חכם אחד מן הקרואים. וטוב דהבן ילבש בגד חדש ויברך שהחיינו,
ויכוין גם על הכנסו באותו היום בעול המצות, ואם אין לאל ידו יברך על פרי חדש. וגם הבת
ביום שתכנס בחיוב המצות, אף על פי שלא נהגו לעשות לה סעודה, עם כל זאת תהיה שמחה אותו
היום, ותלבוש בגדי שבת. ואם יש לאל ידה, תלבש בגד חדש ותברך שהחיינו, ותכוין גם על
כניסתה בעול המצות, ויש נוהגין לעשות בכל שנה את יום הלידה ליום טוב, וסימן יפה הוא,
וכן נוהגים בביתנו. ושמעתי שיש מקומות נוהגים לעשות בכל שנה סעודה ביום שנכנס בו
האדם בבריתו של אברהם אבינו, ומנהג יפה הוא וערב לי מאד, אך לא נהגנו בזה בביתנו, ורק
אנא עבדא נהגתי לומר בכל שנה ושנה, ביום שנכנסתי בבריתו של אברהם אבינו בקשה זו, רבונו
של עולם, גלוי וידוע לפניך כי בהיום הזה שהוא יום כך לחדש פלוני, שהוא היה יום שמיני
ללידתי, נכנסתי בבריתו של אברהם אבינו עליו השלום, בשנה הראשונה שנולדתי בה, וקיים
בי עבדך אבי מצות מילה ופריעה, כאשר צוית אותנו בתורתך הקדושה.
8.
פתחי שערים (רב פתחיה
הארנבלס) ערך יג אות טז' 1914-1847
ומעולם הוה קשיא לי
למה לא עושים הסעודת מצוה כשנעשית בת י"ב שנה וחייבת בכל המצוות כמו לאיש. ולכאורה
רציתי לומר דעיקר הסעודה מה שאביב עושה הברכה ברוך שפטרני...ואפשר לומר דעיקר
הסעודה שעושין הוא מצד לימוד תורה...
9.
שו"ת אגרות משה אורח
חיים חלק א סימן קד
בדבר בת מצוה י"א שבט תשט"ז. מע"כ ידידי הנכבד
הרה"ג מהר"ר ברוך אהרן פופקא שליט"א.
בדבר ענין החפצים להנהיג
איזה סדר ושמחה בבנות כשנעשו בנות מצוה, הנה אין לעשות זה בבית הכנסת בשום אופן
אף לא בלילה, כי בבית הכנסת אינו מקום לעשות דברי הרשות אף בנבנו על תנאי, והצערעמאניע
/טקס/ של בת מצוה הוא ודאי רק דברי רשות והבל בעלמא ואין שום מקום להתיר לעשות זה בבית
הכנסת. וכ"ש בזה שהמקור בא מהרעפארמער וקאנסערוואטיווער /מהרפורמים וקונסרוטיבים/.
ורק אם רוצה האב לעשות איזה שמחה בביתו רשאי אבל אין זה שום ענין וסמך להחשיב זה דבר
מצוה וסעודת מצוה, כי הוא רק כשמחה של יום הולדת בעלמא. ואי איישר חילי הייתי מבטל
במדינתנו גם סדר הבר מצוה של הבנים שכידוע לא הביא זה שום איש לקרבו לתורה ולמצות ואף
לא את הבר מצוה אף לא לשעה אחת, ואדרבה בהרבה מקומות מביא זה לחלול שבת ועוד איסורים.
עכ"פ מה שכבר הונהג בפה וגם בא זה ממקור מצוה קשה לבטל, אבל לחדש זה בבנות שהוא
בלא מקור מצוה כלל, אף בבית ודאי הי' יותר טוב למנוע אף שליכא איסור, אבל לעשות בביהכ"נ
אף בלילה בשעה שאין מתפללין אסור.
10. שו"ת
אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן לו
חגיגת בת מצווה בבית הכנסת
ב' סיון תשי"ט. מע"כ הרב מאיר כהנא שליט"א רב בהוארד ביטש נוא
יארק.
בדבר עצם חגיגת בת מצוה
אין בזה ענין סעודת מצוה אלא הוא כשמחה של יום הולדת בעלמא שהוא רשות ולכן אין לעשות
בביהכ"נ שסעודות הרשות אין להתיר בביהכ"נ אף כשנבנה על תנאי. אבל לעשות קידוש
בביהכ"נ שנוהגין ברוב בתי כנסיות דמדינה זו לעשות בכל שמחה שיש להאדם לא גרעה
שמחה זו משאר שמחות שעושין ורשאה גם לומר איזה מלים לכבוד שמחתה, וזה מסתבר שיסגי להתועלת
שסובר כתר"ה שיש בזה אבל לא תאמר על הבימה אלא אצל השלחן שעושין הקידוש שם.
ובדבר הבת מצוה שכבר נקבעה
אם יכול כתר"ה באופן שלא יהיה זילותא לכתר"ה וגם שלא יהיה מחלוקת לשנות שיהיה
רק בעשיית קידוש יראה לשנות, ואם אפשר להיות מזה מחלוקת או זילותא לכתר"ה על שחוזר
בו יניח כמו שהוקבע, אבל להבא ינהיג שיהיה רק בעשיית קידוש הרגיל לעשות בכל שמחה שיש
לאדם.
והתועלת שכותב כתר"ה,
לפי הנראה יוצא מזה אדרבה קלקולים בחלול שבת ועוד ואף בבנים לא ראינו תועלת מזה לקרבו
לתורה ולמצות ואף אם באיזה בת יוצאת מן הכלל ראה כתר"ה איזה תועלת ברובא דרובן
הוא אדרבה קלקול ולכן יש לרחק ענין החדש דחגיגת בת מצוה ולא לקרב אבל בלא מחלוקת כדלעיל. ידידו, משה פיינשטיין.
11. שו"ת
אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן צז
בהערתו עלי בסימן ק"ד
בענין סעודה לבת מצוה.
ומה שכתר"ה מתקשה
מדוע אין מצוה בסעודת בת מצוה כשנעשית בת י"ב שנה כמו בבן דגם הבת הא מתחייבת
עתה במצות, ויש להוסיף לחזק הקושיא שאף שאין הבת דורשת דאף אם תדרוש ליכא מעלה שפטורה
מתלמוד תורה, מ"מ הא ביום שנעשה בר מצוה נחשבת סעודת מצוה אף כשאינו דורש כדאיתא
במג"א סימן רכ"ה סק"ד ובדגמ"ר יו"ד סימן שצ"א סעיף ב'
בשם מהרש"ל ביש"ש וא"כ גם בבת באותו היום שנמלאו לה י"ב שנה ויום
אחד יתחשב סעודת מצוה ואין לומר דאה"נ כיון דלא הוזכר זה בשום מקום. ועיין בפמ"ג
בא"א סק"ה שהקשה לענין ברכת שפטרני מ"ט לא אמרינן בבת כשנעשית י"ב
שנה ולא הקשה על מה שאין עושין סעודה אף שטעם הסעודה כתב בסק"ד מא"ר משום
דגדול המצוה ועושה וכן הוא במחצה"ש, שטעם זה הא ישנו גם בבת והיא קושיא גדולה.
והנכון לע"ד משום
דאין ניכר חלוק בבת למעשה במה שנעשית גדולה יותר מקטנותה ול"ד לבן שניכר טובא
שמעתה מצרפין אותו לכל דבר שבעי מנין עשרה ומנין שלשה. ועל ידיעה בעלמא כשלא ניכר למעשה
אין עושין סעודה ושמחה אף שבעצם יש בזה אותה השמחה ממש. ומה שא"ר יוסף בב"ק
דף פ"ז דמ"ד לי אין הלכה כר' יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן שמזה הוא המקור
לעשות סעודה בבר מצוה כדהביא במחצה"ש ממהרש"ל ביש"ש, צריך לומר דג"כ
הוא ניכר, ל"מ אם נימא דאם סומא פטור מן המצות לא מצטרף לעשרה אלא אף אם נימא
שמצטרף דכיון שהוא בר דעת שייך שיצטרף אף שפטור ממצות, נמי באדם גדול כרב יוסף ניכר
משום דמצד גדלותו נותנין לו לברך ולהוציא אחרים ואם הוא פטור אין יכול להוציא אחרים
ולא היו יכולין ליתן לו לברך אף שהוא הגדול, עיין בפסחים דף קט"ז במה שר' יוסף
הוציא בני ביתו באמירת אגדתא בליל פסח, ולכן היה זה דבר הניכר והיה שייך שיעשה סעודה.
אבל כשלא ניכר במעשה ליכא מצוה לעשות סעודה.
12. שו"ת
שרידי אש חלק ב סימן לט על חגיגת בת מצוה והאיסור לילך בחוקות הגויים
ב"ה -כבוד הרב הגדול
מהרא"ד, רב ראשי בעיר גדולה בצרפת
....כו -ועכשיו נראה בנידון
דידן אם מותר לחוג חגיגת בת מצוה. ויש שרוצים לאסור משום ובחוקותיהם (עי' שו"ת
זקן אהרן סי' ו'), ולענ"ד תלוי בזה, שבאם נאמר שהקונפירמציאן של העכו"ם
הוא לשם עבודה זרה, יש לאסור משום ובחוקותיהם בכל גווני.
אלא שלפי"ז הי' לנו
לאסור גם חגיגת בר מצוה, שהרי אצלם עושים קונפירמציאן גם לזכרים, והי' לנו לאסור גם
את התפילה, שהרי גם הם מתפללים לעבודה זרה. אלא שבזה לא שייך שיש בו משום עבודה זרה
אלא שעושים כן חגיגת שמחתם לרגל בגרותם של בניהם. וגם הרפורמים מעמנו אינם עושים כן
כדי להידמות להם, אלא לשם חגיגת משפחה ושמחתה שהגיעו בניהם לבגרות.
ואלה מאחינו שהנהיגו זה
מחדש חגיגת בת מצוה אומרים, שהם עושים כן כדי לחזק בלב הבת, שהגיעה למצות, רגש אהבה
ליהדות ולמצוותיה, ולעורר בה רגש הגאון על יהדותה ועל היותה בת לעם גדול וקדוש. ולא
איכפת לנו מה שגם הגויים חוגגים חגיגת הקונפרמציאן בין לבנים ובין לבנות, הם בדידהו
ואנן בדידן, הם מתפללים וכורעים בכנסיות שלהם ואנחנו כורעים ומשתחוים ומודים לפני מלך
מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
כח- ויש טוענים נגד
ההיתר של חגיגת הבת מצוה, משום שהוא נגד מנהג הדורות הקודמים, שלא נהגו מנהג זה. אבל
באמת אין זו טענה, כי בדורות שלפנינו לא הצטרכו לעסוק בחינוך הבנות, לפי [עמוד
תנט] שכל אחד מישראל הי' מלא תורה ויראת שמים, וגם האויר בכל עיר ועיר מישראל הי' מלא
וממולא בריח וברוח היהדות, והבנות שגדלו בבית ישראל שאפו את רוח היהדות בקרבן באפס
מעשה וכמעט שינקו את היהדות משדי אמותיהן.
אבל עכשיו נשתנו הדורות
שינוי עצום. השפעת הרחוב עוקרת מלב כל נער ונערה כל זיק של יהדות, והבנות מתחנכות בבתי
ספר נכרים או בבתי ספר חילונים, שאינם שוקדים להשריש בלב תלמידיהם אהבה לתורת ישראל
ולמנהגי הקודש של היהדות השלימה, עכשיו מוטל עלינו לרכז כל כחותינו בחינוכן של הבנות.
והרי זה דבר מכאיב לב,
שבחינוך הכללי, לימודי שפות וספרות חילונית ומדעי הטבע והרוח דואגים לבנות כמו לבנים,
ואילו בחינוך הדתי, לימודי תנ"ך וספרות המוסר של חז"ל, וחינוך למצוות מעשיות
שהנשים חייבות בהן, מזניחים לגמרי. לאשרנו עמדו גדולי ישראל בדור הקודם על הקלקלה הזאת
ותקנו מוסדות של תורה וחיזוק דתי בעד בנות ישראל. הקמת רשת גדולה ומקיפה של בית יעקב
היא ההפגנה הנהדרה ביותר של דורנו.
כט -ושורת ההגיון הישר
וחובת העיקרון הפדגוגי מחייב, כמעט, לחוג גם לבת את הגעתה לחיוב המצות, והפלי' זו שעושים
בין הבנים והבנות בנוגע לחגיגת הבגרות פוגעת קשה ברגש האנושי של הבת הבוגרת, אשר בשטחים
אחרים כבר זכתה בזכיון האמנציפציא, כביכול.
ואף שנוטה אני להתיר חגיגת
בת מצוה, מ"מ מסכים אני לדעת הגאון ר"מ פינשטיין בספרו אגרות משה או"ח
ד' סי' ל"ו, שאין לחגוג חגיגה זו בבהכ"נ ואף לא בלילה אף שאין שם אנשים,
כי אם בבית פרטי או באולם הסמוך לביהכ"נ. ובתנאי שהרב ידרוש בפני הבת הבוגרת דרשה
מאליפה ולהזהירה להיות שומרת מהיום והלאה המצוות העיקריות בדברים שבינה למקום (כשרות,
שבת, טהרת משפחה), הטיפול בחינוך הבנים, וחובת העידוד והחיזוק לבעל בלימוד תורה ובשמירת
מצוות, והיותה שקודה לתת עיני' באיש שהוא ת"ח ויר"ש. וכל הדברים האלה
הם טעמים גדולים להתיר חגיגה זו אפילו לפי שיטת הגר"א, שהנהו מחמיר מאוד בענינים
אלה.
לא - ואמנם יש מקום לחשוש
למה שכתב הגרד"צ הופמן במלמד להועיל הנ"ל, שיש גם איסור משום חיקוי האפיקורסים,
כמו שנאמר במשנה חולין מ"א, א אבל עושה גומא בתוך ביתו,,, ובשוק לא יעשה כן, שלא
יחקה את המינים. ופירש"י: "יחזיק ידיהם בחוקותיהם". יחקה לשון חוק.
ובברייתא שם: ובשוק לא יעשה כן, משום שנאמר: ובחוקותיהם לא תלכו, ואם עשה כן צריך בדיקה
אחריו.
ואף ששם האיסור לפי שיש
בו סרך של עבודה זרה, כמו שכתב רש"י במשנה, דטעמא דגומא משום שהוא חוק הצדוקים
לעבודה זרה, מ"מ יש בו משום חיזוק למהרסים, שהם הי' הראשונים להנהיג מנהג חדש
זה של חגיגת בת מצוה וכמש"כ במלמד להועיל שם, וזהו באמת טעם שלא לחוג חגיגת בת
מצוה בבתי כנסת, נוסף על הטעם שכתב הגר"מ פינשטיין שליט"א בספרו אגרות משה
שם, מכיון שחוגגים חגיגה זו חוץ לביהכ"נ ניכר הדבר שאין הכוונה לחקות מנהגי האפיקורסים,
כמו שכתבו התוס' בחולין שם ד"ה ובשוק לא יעשה כן, שהרואה שעושה בביתו אומר לנקר
חצרו הוא עושה. וגם כאן יראו הכל שאין עושים חגיגה זו בבית הכנסת כמנהגם הם, אלא לשם
שמחת המשפחה ולשם חיזוק חינוכי לבת שהגיעה לגיל המצוות.
לב - כל הנ"ל כתבתי
לבירורה של הלכה זו, ולמעשה הדבר תלוי בכוונת הרוצים לחדש מנהג זה של חגיגת הבת מצוה,
אם הם מתכוונים לשם מצוה או חלילה לשם חיקוי המינים.
אמנם לא נעלם ממני, שיש
בין היראים אוסרים ומחמירים, שאינם שמים לב בשאלות של מנהגים דתיים לשיקולים הגיוניים,
ואף אינם נותנים דעתם לבירורים הלכותיים, אלא דנים עליהן עפ"י רגשות הלב בלבד.
והלב היהודי הדבק במסורת הורים ומורים, נרתע מכל שינוי שהוא בנוהג הדתי. עליהם יש להמליץ
מה שכתב הרמב"ם בפירושו למשנה גיטין פ"ה מ"ח: ואלו דברים אמרו מפני
דרכי שלום וכו', יעי"ש.
אולם אין להם לשכוח כי
גם המצדדים בהיתר של מנהג חדש זה של חגיגת בת מצוה, לבם דופק בחרדה לחיזוק החינוך הדתי
של בנות ישראל, שבנסיבות של החיים בדור הזה הן זקוקות ביותר לחיסון רוחני ולעידוד מוסרי
בהגיען לגיל המצות. ובמיוחד יש לזכור דברי הריב"ש בתשובתו הנ"ל, שאפילו בדבר
שהוא איסור גמור, כל שאין מקבלים אמרו חז"ל מוטב שיהי' שוגגים ואל יהי' מזידין,
ושאין לדקדק בדברים כאלה אם רוצים לחיות עמהם בשלום.
והואיל וכת"ר כתב
שרוב בני הקהלה רוצים דוקא להנהיג מנהג זה של חגיגת בת מצוה לבנות, אין לכת"ר
לצאת במחלוקת נגדם, רק לדאוג לכך שמנהג זה ישמש באמת חיזוק וחוסן להשלטת רוח תורה ומצות
בלב בנות ישראל.
יחיאל יעקב וויינברג
13. שו"ת
ציץ אליעזר חלק יח סימן לג
ב"ה. כ"א מנ"א
תשמ"ח לפ"ק ירושלים עיה"ק ת"ו. לכבוד הרה"ג היקר חו"ב
גברא דמרא סייעא וכו' מוהר"ר אהרן זכאי שליט"א. ראש ישיבת "אור יום
טוב" בפעיה"ק ת"ו. יקבל בזה כמבוקשו הסכמתי על ספרו החדש שמדפיס ועולה
על מזבח הדפוס ובשם "מתנה לבר מצוה יכנהו". לחיבת הקודש אכתוב לו בזה מספר
הערות.
א. לסימן ב' סעיף י"ג
וסי' ד' סעיף ו' אודות עריכת חגיגת בת מצוה וסעודה וכו'. כבו' הביא רק דיעות מחייבים,
ולא יתכן שבספר חשוב ופופולרי כזה לא יוזכר גם הצד השני של המטבע, דיעות השוללים, מערכה
מול מערכה.
הנה בספר זקן אהרן (אבד"ק
פינסק - קארלין, הנודע בעולם ההלכה בספריו החשובים), ח"א סימן ז' יוצא במלחמת
תנופה נגד עשיית חגיגה פומבית לבת - מצוה, ובחרב פיפיות בידו ולשון חדה מלוטשת הוא
מתאר חומר האיסור וגודל המכשלה שיש בזה באשר שבלתי נמנע שלא יכשלו עי"כ באביזרייהו
דגילוי עריות מכמה פנים, וכי היה ראוי לאסור זה אפילו אם היה זה מדברים המותרים מעצמן,
או אפילו דבר מצוה, מכיון שזה נעשה מעתה חק ומנהג שאר האומות ואחריהם הריפורמים ורשעי
פושעי ישראל, על אחת כמה שזה גובל בעבירה על כמה איסורים, וישנו בדבר הזה גם תיקון
דבר חדש אשר לא שמענו שמעה בלתי היום, וכן לא יעשה לשנות ממנהגי אבותינו אפילו בדבר
שאין נדנוד איסור, כ"ש בדבר הזה אשר איסורו חמור מאד, אביזרא דע"ז משום ובחקותיהם
לא תלכו, וגם אבזרא דעריות וכו', יעו"ש ביתר אריכות ובדבריו הבוטים כמדקרות
חרב להעובר על זה.
את התשובה הזאת השיב הבעל זקן אהרן עוד בשנת תרפ"ז
(1927)
כדמצוין שם התאריך בראש התשובה, ונכתבה לועד הרבנים דק"ק לונדון הבירה.
ובשו"ת קול מבשר (הגאב"ד
דק' טשרנאוויץ והגליל, ועוד) בח"ב סימן מ"ד השיב לשואלו שרצה להנהיג בכזאת
בתוקף תפקידו, שאין כל מקום לזה לעריכת תכנית בת מצוה, ושאין גם מקום בהלכה שהאב יברך
עליה ברוך שפטרני, ויעץ לו שאפשר לציין את המאורע הזה בתור יום שמחה וגילה בחוג של
קרובים בביתה ובבית הספר לבנות שבו היא לומדת ותוכל המורה דשם להרצות הרצאה מעניני
דיומא להבהיר חובת בת ישראל שהגיעה לגיל המצוות, זוהי תמצית תשובתו יעו"ש.
ואל השלישי אני בא, לספר
שו"ת דברי ישראל להגה"צ הראב"ד מבודאפעסט ז"ל בח"ב בילקו"ת
סימן ז', שיוצא במלחמת חרמה נגד עריכת חגיגת בת מצוה ועשיית סעודה וברכת ברוך שפטרני,
הן במעודנים, וגם לרבות לא בבית, וקידודין די נור פולטין מפיו הק' נגד הרוצים לפרוץ
זה ולהנהיג דבר כזה שלא שערום אבותינו, ואין נפ"מ בין אם כוונתם לשם שמים או
שלא לשם שמים, ואורייתא קא מרתתחא /מרתחא/ ביה לאין שיעור וערוך כדיעו"ש.
גם לרבות בשו"ת אגרות
משה (להגר"מ פיינשטיין ז"ל) חאו"ח סימן ק"ד מורה ובא כי הצערעמאניע
של בת מצוה הוא ודאי רק דברי רשות והבל בעלמא, ולכן הוא כותב דאין שום מקום להתיר לעשות
זה בביהכ"נ, וכ"ש בזה שהמקור בא מהרעפאמער וקאנסערוויטיווער, ורק אם רצה
האב לעשות איזה שמחה בביתו רשאי, אבל אין זה שום ענין וסמך להחשיב זה דבר מצוה וסעודת
מצוה. ומסיים וכותב כי אף בבית היה יותר טוב למנוע ע"ש.
והאמת אגיד כי גם לענ"ד
נראה כמסקנת הגדולים עליונים למעלה לאסור איסור הן במועדן והן בפומבי בבית, בגלל שבחגיגה
פומבית לבת, לא ימלט מלהכשל באביזרייהו דאביזרייהו דג"ע מכמה פנים, ודי לחכימא, ועל אחת כמה
שמאן דכר שמיה לבוא ולומר שיהא בזה מצוה, או שתקרא סעודת מצוה. ונער הייתי וגם זקנתי
ולא ראיתי בין מחנה החרדים לדבר ה' שינהגו, או שיעלו על שפתי קדשם רעיון כזה, לערוך
חגיגת בת מצוה, דידעו והבינו דעכ"פ מידי הרהור לא יצאו ממעמד כזה יהא אשר יהא.
וברצוני להדגיש כי גם הגה"ח
הבן איש חי ש"א פ' ראה סימן י"ז איננו כותב כאילו שמהראוי להנהיג לעשות לה
סעודה, ואדרבא כותב בדבריו שלא נהגו לעשות לה סעודה, וזהו בבחינה של פוק חזי
מאי עמא דבר, וקרוב לודאי שהוא זה בגלל גדירת גדר שלא יבואו להכשל באביזרייהו דג"ע.
שו"ת יביע אומר חלק
ו - אורח חיים סימן כט
נשאלתי אודות מה שנהגו
מקרוב לערוך חגיגת בת - מצוה, כשהגיעה הבת לגיל י"ב שנה וים /ויום/ אחד, אם יש
לזה מקום בהלכה. ואם יש לברך ג"כ ברוך שפטרני מעונשה של זו, כשם שמברכים על הבן
שהגיע לגיל בר מצוה ברוך שפטרני מעונשו של זה. ...
(ד) ומעתה הבוא נבוא
גם לענין השאלה הראשונה אם נכון לערוך חגיגת בת - מצוה, לבת שהגיעה לגיל י"ב שנה
ויום א', שנראה בודאי שיש מצוה לערוך סעודה ושמחה לבת - מצוה, .... וה"נ
בת שמתחייבת בכל המצות שהאשה חייבת בהן, והו"ל מצווה ועושה, שפיר יש לעשותו יום
טוב, ומצוה נמי איכא. וכן ראיתי להרב בן איש חי (פרשת ראה אות יז) שכ', והבת ביום שתכנס
למצות, אף על פי שלא נהגו לעשות לה סעודה, עם כל זה תהיה שמחה באותו יום, ותלבוש בגדי
שבת, ואם יש לאל ידה תלבש בגד חדש ותברך שהחיינו ותכוין לפטור שמחת כניסתה בעול מצות.
ע"כ. והנה אף שכ' שלא נהגו (בזמנו) לעשות לה סעודה, בזה"ז שעושים סעודה לבת
מצוה, יפה עושים. וכן נראה מלשונו של הרב בן איש חי שתלה ד"ז רק במנהג. וכן
ראיתי לידידי הרה"ג ר' עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי ח"ה (חאו"ח
סי' כח) שדייק כן מד' הבא"ח שדעתו שהיה ראוי לעשות סעודה לבת בהגיעה למצות, אלא
שלא נהגו במקומו, אבל במקומות שנהגו ודאי דראוי והגון הדבר, כשם שעושים לבר מצוה סעודה
וחגיגה בזמן שנכנס לעול מצות, והוא הדין והוא הטעם לבת - מצוה. וזה מלבד הטעם שהשמחה
היא משום שהאב נשתחרר מהעונש המוטל עליו לחנך בניו ובנותיו עד שיגיעו למצות וכו'.
ע"ש. וראיתי להרה"ג ר' משה פיינשטיין שליט"א בשו"ת
אגרות משה (חאו"ח סי' קד) שכ', שחגיגת ושמחת בת - מצוה, אין שום סמך להחשיבם לסעודת
מצוה, שאין זה אלא רק כשמחת יום הולדת בעלמא, ומ"מ אם רוצה האב לעשות איזה שמחה
בביתו לבת - מצוה רשאי, אבל לא בבהכ"נ. ע"ש. ובמחכ"ת אין דבריו מחוורים,
שמכיון שנכנסה למצות והויא כגדולה המצווה ועושה, בכל המצות שהאשה חייבת בהן, בודאי
שיש בזה מצוה, וכדברי הרב בן איש חי הנ"ל. וכן ראיתי לידידי המנוח הרה"ג
ר' עמרם אבורביע ז"ל בס' נתיבי עם (ס"ס רכה) שהביא שנתפשט המנהג בזה"ז
שעושים חגיגת בת מצוה לבת שהגיעה למצות, והרב בן איש חי אישר המנהג הטוב הזה. וכדאי
שהאב יברך שפטרני מעונשה של זו במסיבת החגיגה בלי שם ומלכות כדרך שמברכים לבן, כשהגיע
למצות. וע"ש. ומכל שכן שרגילים לומר במסיבות כאלה דברי תורה מענינא דיומא, וגם
שירים ותשבחות להשי"ת, ובכה"ג דהוי סעודת מצוה. כמבואר במרדכי (פסחים
מט:) וברמ"א בהגה או"ח (סי' עתר ס"ב) ובאחרונים שם. וע"ע ביש"ש
(ס"פ מרובה). ובמג"א (סי' רכה סק"ד). ואפי' בסתם יום הולדת אם אומרים
שם ד"ת הוי סעודת מצוה. ... ועכ"פ בודאי שכשיש שם ד"ת ושירות
ותשבחות להשי"ת דהוי סעודת מצוה. ומכ"ש לבן או בת שהגיעו למצות דהוו בכלל
גדול המצווה ועושה וכנ"ל. והנח להם לישראל שבני נביאים הם. והנלע"ד כתבתי.
שו"ת יחווה דעת חלק ב סימן כט
שאלה: נערה שהגיעה לגיל בת - מצוה, שמלאו לה שתים עשרה שנה ויום
אחד, האם לפי ההלכה יש מקום לערוך לה מסיבה חגיגית וסעודה, או אין לעשות כן אלא לנער
שהגיע לגיל בר - מצוה, שהוא מניח תפילין בהגיעו למצות.
.... וכן כתב המגן אברהם
(סימן רכה סק"ד), והביא עוד מהאחרונים, שמצוה לעשות סעודה ביום שנכנס בנו לעול
מצות, כיום שנכנס לחופה. וכן כתב הגאון רבי אירגאס בספר מנחת יוסף (דף נא ע"א)
על פי הזוהר החדש. וראה עוד בשו"ת חות יאיר (סימן ע). ובדגול מרבבה יורה דעה
(סימן שצא). ולפי זה נראה שגם לנערה שמלאו לה שתים עשרה שנה ויום אחד, ומתחייבת
בכל המצות שהאשה חייבת בהן, (וכמבואר במסכת נדה מה:), הרי נעשית מצווה ועושה באותן
מצות, וראוי לחוג את כניסתה למצות בסעודת הודאה ושמחה, כיון שמהבחינה הזאת אין כל הבדל
בין נער לנערה, בהגיעם לחיוב מצות. וכיוצא בזה כתב הגאון רבי יוסף חיים מבבל בספר בן
איש חי (פרשת ראה אות יז), שאף על פי שלא נהגו לעשות סעודה לנערה ביום הכנסה למצות,
מכל מקום ראוי שתלבש בגדי שבת ותהיה שמחה באותו היום על שזכתה להכנס לעול המצות. ע"כ.
ונראה מדבריו שאם נוהגים לעשות לה מסיבה וסעודה כמו שעושים לנער בר מצוה בהגיעו למצות,
הדבר ראוי והגון, ונחשב לסעודה מצוה. (ובלבד שיתנהגו על פי כללי הצניעות הנדרשים
על פי התורה. וע' בשו"ת זקן אהרן וואלקין חאו"ח סימן ו). וכן כתב
הרה"ג רבי אברהם מוספייא, (בנו של הגאון רבי חיים מוספייא מחבר שו"ת חיים
וחסד), בתשובה כתיבת יד, והובאה בקובץ נועם חלק ז' (עמוד ד'), שמי שעושה סעודה ביום
שנכנסה בתו בחיוב המצות, שמלאו לה שתים עשרה שנה ויום אחד, נראה שסעודת מצוה היא, כמו
בנער שמלאו לו שלש עשרה שנה ויום אחד, כי מה הבדל בין זה לזה, וכן נוהגים בערי צרפת
ובשאר עיירות, לעשות יום שמחה וסעודת מצוה לבן שנעשה בר מצוה, וכן לבת שנעשית בת מצוה,
ומנהג נכון הוא. ונפקא מינה שאם קוראים לו ומזמינים אותו להשתתף בסעודה זו, חייב ללכת,
(וכמו שפסק הרמ"א בהגה ביורה דעה סימן רסה סעיף יב לענין סעודת ברית מילה). עכת"ד.
ועיין בשלחן גבוה יורה דעה (סימן רסה ס"ק מו). ודו"ק.
אמנם הגאון רבי משה פיינמשטיין
/פיינשטיין/ בשו"ת אגרות משה ... ודבריו תמוהים, ... ואין דבריו מחוורים
להלכה, כי מנין לנו לעשות חילוקים כאלה בלי יסוד מוסד, הרי עיקר הדבר תלוי כשנעשה מצווה
ועושה, ממילא הוא הדין לבת שהגיעה למצות. ולכן העיקר כמו שכתבנו לעיל שגם לנערה בת
מצוה, יש מקום לעשות סעודת שמחה והודאה להשי"ת על שזכתה להגיע ולהכנס למצות. וכן
כתב הגאון רבי עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי חלק ה' (חלק או"ח סימן כח),
שבמקום שנהגו לעשות סעודה ושמחה גם לנערה ביום שנכנסה לעול מצות, ודאי שהדבר ראוי והגון,
וכמו שמתבאר מדברי הגאון רבי יוסף חיים בספר בן איש חי (הנ"ל). עכת"ד. (וראה
עוד בספרו ישכיל עבדי חלק ו' עמוד שלז). ובאמת שמניעת חגיגות לבנות מצוה, נותנת
יד לפושעים לקטרג על חכמי ישראל, שכאילו מקפחים את בנות ישראל, ועושים הפלייה בין הבנים
לבנות. וכן מצאתי להגאון רבי יחיאל יעקב וינברג בשו"ת שרידי אש חלק ג' (סימן צג,
עמוד רפח והלאה), שאחר שהאריך הרחיב כיד ה' הטובה עליו, להוכיח שהרוצים לעשות חגיגה
ומסיבה לנערה בת מצוה, אין בזה כל חשש איסור משום ובחוקותיהם לא תלכו, מכיון שאין הכוונה
בזה להידמות לעכו"ם. [ועיין עוד בשו"ת יביע אומר חלק ג' חלק יו"ד
סימן כד]. סיים: שהואיל וכוונת הרוצים להנהיג חגיגת הבת מצוה לשם חיזוק ועידוד חינוכי
לבת שהגיעה למצוות, שפיר דמי להנהיג כן. ומה שיש טוענים נגד זה, משום שלא נהגו כן בדורות
הקודמים, אין זה טענה כלל, כי בדורות שלפנינו לא הצטרכו לעסוק בחינוך הבנות, לפי שכל
אחד מישראל היה מלא תורה ויראת שמים, וכל האוירה מסביב היתה מלאה רוח טהרת וקדושת היהדות.
והבנות שגדלו בבית ישראל שאפו לקרבם רוח דעת ויראת ה' גם באפס מעשה. אבל עכשיו שבעונות
הרבים נשתנו הדורות שינוי עצום, והשפעת הרחוב הורסת ועוקרת כל זיק של יהדות מלבבות
נערות ישראל, מוטל עלינו לרכז כל כוחותינו בחינוך הבנות, ולאשרינו כבר עמדו גדולי ישראל
בדור הקודם על כך, ותיקנו מוסדות חינוך של תורה ודעת לבנות ישראל, והקמת רשת גדולה
ומקיפה של בית הספר בית יעקב לבנות, היא הפגנה גדולה ונהדרה ביותר של חינוך הבנות של
עם ישראל בדורינו. ושורת ההגיון הישר וחובת העקרון הפדגוגי מחייבת כמעט לחוג גם לבת
את יום הגעתה למצות, ואילו ההפלייה הזאת שעושים בין הבנים לבנות פוגעת קשות ברגש האנושי
של הבת, ולכן יש להתיר לעשות מסיבה וחגיגה בבית לנערות בנות מצוה. עכת"ד.
גם ידידינו המנוח הרה"ג רבי עמרם אבורביע זצ"ל, רבה של פתח תקוה,
כתב בספרו נתיבי עם (סימן רכה סוף עמוד קיא), שבזמנינו נתפשט המנהג לעשות חגיגה
גם לנערה שהגיעה למצות, ושכן מתבאר מדברי הרה"ג רבי יוסף חיים בספר בן איש חי
לאשר המנהג הטוב הזה. ע"ש. ונכון לומר דברי תורה ושירות ותשבחות להשי"ת,
במסיבה החגיגית שעושים לבת מצוה, ואז בודאי נחשבת לסעודת מצוה. ...
בסיכום: המנהג שנוהגים לעשות מסיבה חגיגית וסעודת הודאה ושמחה
לבת מצוה ביום מלאת לה שתים עשרה שנה ויום אחד, הוא מנהג טוב והגון. וטוב שיאמרו שם
דברי תורה, ושירות ותשבחות להשי"ת. אולם יש לשמור בקפדנות על כללי הצניעות לפי
דעת תורתינו הקדושה, וכמו שנאמר, עבדו את ה' בשמחה וגילו ברעדה, במקום גילה שם תהא
רעדה (ברכות ל:). והשי"ת לא ימנע טוב להולכים בתמים.
All this may have
influenced the American rabbi Mordecai M.
Kaplan, who
held the first public celebration of a Bat Mitzvah in America, for his daughter
Judith, on March 18, 1922 at theSociety for the Advancement of
Judaism (his synagogue) in New York City
1.
שו"ת קול מבשר חלק
ב סימן מד ד"ה ע"ד שאלתו
ב"ה, ב' כסלו תשי"ח,
בני ברק. לכבוד המנהל של משרד הדתות ד"ר ש. ז. כהנא נ"י, בירושלים ת"ו.
ע"ד שאלתו בענין תכנית
חגיגת בת מצוה, הנה בס' דברי חמודות על הרא"ש פ"ט דברכות אות ל' כתב פירוש
הברכה של בר מצוה שמברך האב ברוך שפטרני מעונשו של זה: הכוונה בברכה זו היא שמברך על
שעד עתה היה חובה ומוטל על האב לחנכו במצוות ולגדלו בתורה ונמצא כשמתרשל מכל זה שהוא
נענש עליו, עיין שם שהשיג על הלבוש (המובא גם במג"א סי' רכ"ה סק"ה)
שפירש באופן אחר והוא דחה את פירושו. וא"כ כיון דאמרינן בנזיר דף כ"ט בנו
חייב לחנכו בתו אינו חייב לחנכה, ממילא לא שייך ענין זה גבי בת. ואף לפ"ד המג"א
סי' שמ"ג סק"א שהביא דיעה שחייב לחנכה מ"מ כתב הפמ"ג בא"א
סי' רכ"ה סק"ה דגם למ"ד שמחויב לחנכה לא יברך האב כשהגיעה לי"ב
שנים לפי שאין בה כ"כ מצוות שמחויב לחנכה בקטנותה. וכן מוכח מלשון המדרש רבה פ'
תולדות בפסוק ויגדלו הנערים אמר ר"א צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה, מיכן
ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה, וע"ז פירש רש"י שם צריך אדם
ליטפל בבנו ללמדו תורה ומצוות ובחדושי הרד"ל שם כתב משמע דווקא בנו אבל בתו לא,
ולפ"ז אין הטעם בשביל שעד עתה היה אביו נענש על מה שעובר הקטן כאשר חשבו האחרונים
ז"ל. שא"כ גם בבתו כן. אלא עיקר הכוונה על חייב ללמד תורה לבנו, ויש לו
סיוע מדברי חמודות הנ"ל.
ץתשו"ת מלמד להועיל חלק א (אורח חיים) סימן
טז
איסור הארגעל משום חקות /ח' פתוחה ק' שרוקה/ האפיקורסים.
...שנינו במתני' חולין
מ"א ע"א אבל עושה גומא בתוך ביתו וכו' ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינים
ופירש"י יחזיק ידיהם בחוקותיהם יחקה לשון חוק. ואיתא שם בברייתא ובשוק לא יעשה
כן משום שנאמר ובחוקותיהם לא תלכו ואם עשה כן צריך בדיקה אחריו. ומעתה אני אומר שאף
אם נצדד לומר שאין בארגעל משום חוקות ע"ז מ"מ אין להתירה משום שמחקה בזה
האפיקורסים (כלומר שמחזיק ידיהם בחוקותיהם), שהרי ידוע שהתחילו בזה המהרסים לפרוץ פרצות
בדת ד', חללו שבת בפרהסיא שנו התפלות וכפרו בביאת המשיח ועוד תועבות אחרות חברו עם
הארגעל למרות עיני הרבנים החרדים לדבר ד'. ועתה אם נתיר הארגעל הלא יאמרו המהרסים הלא
בחזקנו לקחנו לנו קרנים והרבנים עונים אמן אחרינו. ועוד מעט ויתירו גם שאר איסורים
אשר (כפי דעתם) אין רוח העת סובלתם. ובאמת הנסיון מעיד שהעם לא יספיקו בהיתר מעט כי
אם מושכים העון בחבלי השוא ובצדק כתבנו בהודעה נאמנה שלנו אשר הארגעל: נהיה לשורש פורה
רוש ולענה לעבירה גוררת עבירות אחרות ותועבות גדולות, כי לא יארכו הימים ולרגל הארגעל
קול מקהלות נשים שרות נשמע בהיכל ד'. ובסדר התפלה אשר קבלנו מאבותינו נפרצה פרצה אחר
פרצה, ונהרסו שתות העבודה שבלב על ידי הוספה וגרעון, ע"י שנויים וחלופים אשר יענו
ויעידו, כי כפרו המהרסים ובעטו בהבטחות ה' ע"י נביאיו, להשיב שכינתו לציון וסדר
העבודה לירושלים באחרית הימים. וא"כ בזמננו יש איסור יותר בארגעל מפני שמחקים
בזה המינים והאפיקורסים ומחזיקים את ידיהם בהריסות האמונה והדת.
לא אדבר על איסור הארגעל
משום אבל על חורבן בית המקדש, אף שהרב מוהר"ר משולם זלמן הכהן נ"י במאמרו
הנ"ל באיזראעליט הראה בטוב טעם שכל מי שמתאונן ומתאבל על ירושלים לא יאבה לשמוע
את שיר ד' על אדמת נכר, והמיטיבים לבם בשיר הארגעל כבר מאסו בגאולה שנתיעדה ע"פ
נביאינו, והעמאנציפאטיאן /שויון זכויות/ היא להם הגאולה האמתית וע"כ מוחקים בתפלה
כל המאמרים המדברים מבנין ציון וירושלים. בכל זאת לא אדבר לאסור הארגעל מטעם זה יען
שהשאלה היא שלא להתירה כי בחתונות ולכבוד המלך, וכבר התירו לנגן בחתונות. וכן יש להתיר
לכבוד המלך יר"ה. אמנם כן כל ירא שמים יבחר בעת הזאת כלי שיר אחרים, אבל לא הארגעל
שיש בה משום חוקות ע"ז בחתונת. וכן יש להתיר לכבוד המלך יר"ה. אמנם כן כל
ירא שמים יבחר בעת הזאת כלי שיר אחרים, אבל לא הארגעל שיש בה משום חוקות ע"ז וחקות
/ח' פתוחה ק' שרוקה/ האפיקורסים. סוף דבר ברירא לן שאין להתיר הארגעל בשום אופן אפילו
בחול וראיתי בלקט הקמח א"ח הלכות בית הכנסת ובה"מ וז"ל: ועיין בס' השירים
על דבר ניגון המוזיקה בב"ה עכ"ל. וכמדומה לי שהוא ס' השירים אשר לשלמה לה"ר
שלמה מן האדומים מנטובה, ד"ו שפ"ג. ועפ"י קאטאלאג של בן יעקב יש שם
פסק הרי"א די מונדינא וב"ד דוויניציא להתירא נגד עוררין לאיסורא. ויען שהספר
הזה אינו תחת ידי לא אוכל לשפוט עליו ולא ידענא מה הדבר אשר התירו הב"ד הנ"ל.
מיהו אם רב אחד מאונס או מדוחק יתקע עצמו לדבר הלכה להתיר את הארגעל לחתונות ולכבוד
המלך, באשר שהוא סומך עצמו על קצת המתירין שלא אסרו אלא בשבת, וגם יש לו קצת התנצלות
שכיון שאינו מנהג לעבודת ד' רק לכבוד חתן וכלה ולכבוד המלך אינו הולך בחוקותיהם, שהם
מנגנים בעבודה ובימי החג שלהם. הסומך עצמו בשעת דוחקו על היתירים כאלו, בשביל חטא זה
אין בדעתי לבטל רשות התרת הוראה שנתתי לתלמיד. אך חוב עליו לפרסם הדבר איך וכיצד התיר
כדי שלא ילמדו ממנו להתיר מכל וכל וצ"ע. וכשיבוא מעשה כזה לידנו נעיין ונתיישב
בדבר. נעשה ונכתב יום ד' ב' דר"ח אדר ראשון תרנ"ז לפ"ק. אח"ז ראיתי
מאמר השכל בענין ארגעל מהרבי' דוד אפפענהיים מגרי בעטשקערעק במ"ע ישורון להר"י
קאבאק חלק ה' שנת /אלף שמונה מאות שישים וחמש/ שהחליט שהארגעל אסור עפ"י השכל
והמדע ועי' בשו"ת מכתם לדוד לר' דוד פרדו שמתיר לנגן בשמחת תורה דוקא בביהכ"נ
בכלי שיר הנקרא פאנדירי"ש עי"ש חא"ח סי' י"ט.
ב"ה בחדש אדר ראשון תרנ"ז לפ"ק.
שוכט"ס להרה"ג יושב בשבת תחכמוני.
שו"ת שיח יצחק סימן קז
ואשר שאל בשתים, ע"ד האמור בסי' רכ"ה [ס"ב],
שאב יברך ברוך שפטרני מדי עלות הבן לס"ת ביום בר מצוה שלו, שלדעת לבוש [שם ס"ב]
שהובא במג"א שם [סק"ה], שפי' במטבע ברכה זו, לפי שעד עכשיו הבן נענש בעון
האב, שיפלא בעיניו א"כ הו"ל להבן לברך, ולפי' המג"א שעד עתה האב נענש
בעון הבן, למה לא יברך האב ג"כ בהגיע תור הבת בזמן חיובה למצוות.
אשיבהו על ראשון ראשון וכו', הנה באמת בש"ך עה"ת פ'
לך לך [ד"ה ועל דרך] הובא בקונטרס "כלי המחזיק ברכה" להגאון הראב"ד
מפאפא נ"י שבריש ספר מי באר מים חיים (אשר כעת על מזבח הדפוס), שם כתוב לאמר,
שהבן בהגיעו לי"ג שנים מברך ברוך שפטרני מעונשו של אבא, והביא ראיה לדבר, ממדרש
שוחר טוב תהלים ח' על הפסוק מפי עוללים, ע"ש והאריך בזה, והרי זה באמת כחקירתו
שבן יברך שלא יענש עוד בעון האב. אמנם אף לדעת הלבוש שסובר כהש"ך, בכ"ז הדין
עמו שהאב יברך, דהנה אעתיק לשון הזהב והאדרת של הלבוש זלה"ה, כך כתוב שם, י"א
מי שנעשה בנו בר מצוה יברך בא"י אמ"ה שפטרני מעונשו של זה, אבל אין זה ברור,
דהא אם אוחזים מעש אבותיהם בידיהם לא נפטר עד כמה דורות, כדכתיב פוקד עון אבות וגו',
וטוב לברך אותה בלא שם ומלכות. ואותיותיו הטהורים ל"ו נסב"ר בשו"ת אבן
השוהם סימנא מילתא היא בסי' כ"ו שכך כוונתו, לא כמו שהעולם סובר שקודם בר מצוה
אם הבן יחטא האב נענש לכן צריך לברך, אלא הכי פירושו אם הבן מת קודם י"ג נענש
הבן בעון האב, ואז לעוה"ב דנין האב שהמית בנו, במבואר בכמה מקומות. האבן שוהם
אינו מזכיר איה מקום כבודם, ושתים אני יודע, בתנא דבי אליהו זוטא פרק כ"ד, בכה
ר' יוחנן בשעת פטירתו, ועיין ברכות כ"ח ע"ב ג"כ, א"ל תלמידיו רבינו
וכו', ואמר להם ר' יוחנן לתלמידיו, בני האיך לא אבכה וכו' שאומרים לי מפני מה מתו בניך
בחייך ולא זכית לתיקונו של עולם, (עיין ברכות ה' ע"ב ג"כ), ולא די לבן אדם
בעולם שמתין בניו בחייו אלא שדנין אותו עליהם, עכ"ל. ועיין סוטה מ"ט ע"א
ובספר עץ יוסף שם [בעין יעקב], עש"ה, וזה שמברך ברוך שפטרני מעונשו, דמאחר שהוא
בן י"ג נענש הבן בעונו, וע"ז שפיר מקשה הלבוש, דאם אוחזין פוקד עון אבות
על בנים כמה דורות, וא"כ עדיין דנין האב שבעבורו נענש בנו, וע"כ שפיר לברך
רק בלי שם ומלכות, עכ"ד האבן השוהם ז"ל. ועפי"ז שפיר שמברך האב, ודו"ק
היטב. וע"ע בחתן סופר ח"ב דף נ"א ע"א, ובכתובים ישנו אתי אריכת
דברים אשר פלפלתי בזה עם הגאון הראב"ד הנ"ל.
ובמה שהתפלא שלטעם המג"א גם בהגיע תור הבת, יברך, כיוון
לפרמ"ג בא"א סי' הנ"ל אות ה', וכ"ל, הנה למה לא יברך בנקבה י"ב
שנה וב' שערות, לפי הלבוש דבנים קטנים נענשים ל"ש זכרים ונקבות, ולמ"ד חינוך
י"ל דאין מחויב לחנך בתו קטנה, עיין מג"א שמ"ג א', גם למ"ד מחויב
אין בה כ"כ מצוות שמחויב לחנכה בקטנותה וכו', ובאשה שנעשה בנה בר מצוה, היא אין
מחויבת לחנכו עין מג"א שמ"ג [שם], ואפשר אין הבן נענש בשביל חטא אמו, והכין
מסתברא ודאי דכתיב פוקד עון אבות וכו', עכ"ד. והנה זה רבות בשנים כתבתי להביא
ראיה שאין מחויב למחות באמו, מדאמרו רז"ל בילקוט שמואל א' רמז קל"ג, מפני
מה נענש אבנר, יש אומרים מפני שהיה בידו למחות בנוב עיר הכהנים ולא מיחה, והנה בילקוט
שם רמז ק"מ נאמר שאותה בעלת אוב שהעלתה בשמואל הנביא היתה אמו של אבנר, ולמה לא
נענש על שלא מיחה בה מלעסוק בכשפים, ש"מ שאין צריך למחות באמו, אמנם שוב מצאתי
בתנא דבי אליהו רבה פרק כ"א, שם נאמר, ולא יראה אדם את אביו ואת אמו כשהן מדברים
דברים יתרים ויחריש להם, ואם עשה כן, הוא והם אינם ממלאים ימיהם ושנותיהם. ועיין בלוח
ארז להגאון (מהר"ח פאלאגי ז"ל) מש"כ שם בזה. ועיין תוס' שבת דף קי"ג
ע"ב ד"ה שלא יהא, מה שהביא ממדרש רבה ויקרא פל"ד מובן בזה, ועיין מדרש
תנחומא פ' בראשית. ומאמר תנא דבי אליהו הנ"ל לא זכר שר התורה הגאון בעל מחנה חיים
בשערי חיים שער ב'.
הק' יצחק ווייס
משנה ברורה סימן רכה ס"ק ו
(ו) בר מצוה - היינו כשנעשה בן י"ג ויום אחד ועכשיו נהגו
שלא לברך עד שעה שהנער מתפלל בצבור בתורת ש"ץ או שהוא [ז] קורא בתורה בשבת ראשונה
שאז נודע לרבים שהוא בר מצוה. [ח] מצוה על האדם לעשות סעודה ביום שנעשה בנו בר מצוה
כיום שנכנס לחופה והיינו ביום שנכנס לשנת י"ד [ט] וטעם הסעודה משום דעכשיו נעשה
איש ישראל שנצטוה במצות התורה. ואם הנער דורש הוי סעודת מצוה אפילו אינו באותו יום:
מגן אברהם סימן רכה ס"ק ה
מעונשו של זה - פי' דעד עכשיו נענש האב כשחטא הבן בשביל שלא
חנכו ובלבוש פי' איפכא דעד עתה הבן נענש בעון האב וע"ש:
מסכתות קטנות מסכת סופרים
פרק יח הלכה ז (בדפוס הלכה ה)
וכן היה מנהג טוב בירושלים
לחנך בניהם ובנותיהם הקטנים ביום צום, בן אחת עשרה שנה עד עצם היום, בן שתים עשרה להשלים
[הגהות הגר"א –בן יג' מוליכו ומקריבו], ואחר כך סובלו ומקרבו לפני כל זקן וזקן,
כדי לברכו ולחזקו ולהתפלל עליו שיזכה בתורה ובמעשים טובים; וכל מי שהיה לו גדול ממנו
בעיר, היה עומד ממקומו והולך לפניו, והיה משתחוה לו להתפלל בעדו; ללמדך שהם נאים ומעשיהם
נאים, ולבם לשמים. ולא היו מניחין בניהם קטנים אחריהם, אלא היו מוליכין אותן לבתי כנסיות,
כדי לחנכן במצות.
בראשית פרק כא
(ח) וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה
גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק:
בראשית רבה (וילנא) פרשת
וירא פרשה נג (פירוש מתנת כהונה ורשז"א)
ויגדל הילד ויגמל, ר' הושעיה רבה אמר נגמל מיצר הרע, רבנן אמרי
נגמל מחלבו,
רב זלמן נחמיה גולדברג (שלמי שמחה ע' תרעג הערה
139)
נראה לי שחגיגה צנועה התיר (רשז"א)
רבי אברהם חיים מוספייא
שמי שעושה סעודה ביום
שנכנסה בתו בחיוב המצוות שמלאו לה שתים עשרה שנה ויום אחד, נראה שסעודת מצוה היא,
כמו בנער שמלאו לו שלש עשרה שנה ויום אחד, כי מה הבדל בין זה לזה, וכן נוהגים בעיר
צרפת ובשאר עיירות, לעשות יום שמחה וסעודת מצוה לבן שנעשה בר מצוה, וכן לבת שנעשית
בת מצוה, ומנהג נכון הוא. ונפקא מינה שאם רוראים לו ומזמנים אותו להשתתף בסעודה זו
חייב ללכת (ע' רמ"א יו"ד רס"ה:יב)
פתחי שערים (רב פתחיה הארנבלס) ערך יג אות טז'
HORNBLASS WARSAW 1847 B
DIED תרעד
ב' אב - 1914
