Parshat Veyeshev - sources for "Here's to you Mrs Potifar"

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/784818/Rabbi_Ari_Kahn/'And_here's_to_you_Mrs_Potifar'

פרשת וישב התשע"ג

הרב ארי דוד קאהן                                                                                                           Rabbi Ari Kahn                      

מת"ן יח' כסלו התשע"ג                                                                                           Adk1010@gmail.com       

http://Rabbiarikahn.com                                                                 http://arikahn.blogspot.com    

1.    בראשית פרק לט

(א) וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה:(ב) וַיְהִי ה’ אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי:(ג) וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה’ אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה’ מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ:(ד) וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ:(ה) וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ וַיְבָרֶךְ ה’ אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף וַיְהִי בִּרְכַּת ה’ בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה:(ו) וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה:(ז) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי:(ח) וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי:(ט) אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים:(י) וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ:(יא) וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת:(יב) וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה:(יג) וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס הַחוּצָה:(יד) וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל:(טו) וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ כִּי הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה:(טז) וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ עַד בּוֹא אֲדֹנָיו אֶל בֵּיתוֹ:

2.    ספורנו בראשית פרשת וישב פרק לט פסוק יא

(יא) כהיום הזה. שנתנה עיניה והתאותה לו:ויבא הביתה. נכנס לחדר שלא ידע שהיתה היא שם:

3.    כלי יקר על בראשית פרק לט פסוק י

 לפיכך ויבא הביתה לעשות מלאכתו, אע"פ שלא רצה אפילו להתייחד עמה היינו בהיותו בטל ממלאכה, אבל עכשיו שהלך לעשות מלאכתו חשב יוסף שלא תבקש ממנו דבר כדי שלא יתבטל ממלאכת הבית, כי בעלה יתלה בה לאמר למה לא זרזת את העבד על המלאכה, ואפ"ה ותתפשהו בבגדו, וחזרה לשאלה הראשונה לאמר שכבה עמי ממש:

4.    העמק דבר על בראשית פרק לט פסוק יא

(יא) ויהי כהיום הזה. בעצם אור היום ולא עלה ע"ד שתהי מעיזה כ"כ לבקש כזה ביום. ע"כ ויבא הביתה לעשות מלאכתו. מש"ה לא ירא מהרהור שלו. שהרי יהא טרוד בעבידתיה. כדאיתא בב"מ דצ"א א':

5.    חזקוני בראשית פרשת וישב פרק לט פסוק יא

(יא) ויהי כהיום ויהי יום כשאר הימים לשבחו של צדיק ולגנותה של הארורה נכתב מקרא זה שאין דרך לשמש ביום לפיכך דבר גלוי הוא שלא נתכוין אלא לעשות מלאכתו ממש והיא אף על פי כן ותתפשהו בבגדו,

6.    שכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לט סימן יא

ואין איש מאנשי הבית שם בבית. לימד על הייחוד שאסור לאדם להמציא עצמו לכך, שהרי בכל יום בשביל אנשי הבית הנמצאים לא הציקה כל כך להחזיק בו זולתי היום נתייחד עמה:

7.    תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לו/ב

אָמַר רַב חַנָּא בַּר בִּיזְנָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא, יוֹסֵף שֶׁקִּדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַים בַּסֵּתֶר, הוֹסִיפוּ לוֹ אוֹת אַחַת מִשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יְהוּדָה שֶׁקִּדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא, נִקְרָא כֻּלּוֹ עַל שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. יוֹסֵף מַאי הִיא? דִּכְתִיב, (בראשית לט) "וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ"., אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם לִדְבַר עֲבֵרָה נִתְכַּוְּנוּ. "וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ", רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר, לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ מַמָּשׁ נִכְנַס. וְחַד אָמַר, לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו נִכְנַס. (שם) "וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם", אֶפְשָׁר בַּיִת גָּדוֹל כְּבֵיתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, וְלֹא הָיָה בּוֹ אִישׁ?! תָּנָא דְבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אוֹתוֹ הַיּוֹם יוֹם אֵידָם הָיָה, וְהָלְכוּ כֻּלָּם לְבֵית עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם, וְהִיא אָמְרָה לָהֶם, חוֹלָה אֲנִי. אָמְרָה, אֵין לָהּ יוֹם, שֶׁנִזְקָק לי יּוֹסֵף כְּהַיּוֹם הַזֶּה. (שם) "וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי", בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּאתָה דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל אָבִיו וְנִרְאֵית לוֹ בַּחַלּוֹן. אָמַר לֵיהּ, יוֹסֵף, עֲתִידִין אַחֶיךָ שֶׁיִּכָּתְבוּ עַל אַבְנֵי אֵפוֹד, וְאַתָּה בֵּינֵיהֶם, רְצוֹנְךָ שֶׁיִּמָּחֶה שִׁמְּךָ מִבֵּינֵיהֶם, וְתִקָּרֵא רוֹעֵה זוֹנוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר, (משלי כט) "וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן"?! מִיָּד, (בראשית מט) "וַתֵּשֵׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, מְלַמֵּד, שֶׁשָּׁבָה קַשְׁתּוֹ לְאֵיתָנָהּ. (שם) "וַיָּפֹזוּ זְרֹעֵי יָדָיו", מְלַמֵּד שֶׁנָּעַץ (צפרניו) [יָדָיו] בַּקַּרְקַע, וְיָצָאת שכבת זרעו מִבֵּין צִפָּרְנֵי יָדָיו. (שם) "מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב", מִי גָּרַם לוֹ, שֶׁיִּכָּתֵב שְׁמוֹ עַל (גבי) [אַבְנֵי] אֵפוֹד? אֶלָּא אֲבִיר יַעֲקֹב. "מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל", מִשָּׁם זָכָה (יוסף ונקרא) [וְנַעֲשָׂה] רוֹעֶה, (ישראל,) שֶׁנֶּאֱמַר, (תהלים פ) "רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף".

R. Hana b. Bizna said in the name of R. Simeon the Pious: Because Joseph sanctified the heavenly Name in private one letter was added to him from the Name of the Holy One, blessed be He; but because Judah sanctified the heavenly Name in public, the whole of his name was called after the Name of the Holy One, blessed be He. How was it with Joseph [that he sanctified the Name]? — As it is written: And it came to pass about this time, that he went into the house to do his work. R. Johanan said: This teaches that both [Joseph and Potiphar's wife] had the intention of acting immorally. ‘He went into the house to do his work’ — Rab and Samuel [differ in their interpretation]. One said that it really means to do his work; but the other said that he went to satisfy his desires. ‘And there was none of the men of the house etc. — is it possible that there was no man in a huge house like that of this wicked [Potiphar]! — It was taught in the School of R. Ishmael: That day was their feast-day, and they had all gone to their idolatrous temple; but she had pretended to be ill because she thought, I shall not have an opportunity like to-day for Joseph to associate with me. And she caught him by his garment, saying etc. At that moment his father's image came and appeared to him through the window and said: ‘Joseph, thy brothers will have their names inscribed upon the stones of the ephod and thine amongst theirs; is it thy wish to have thy name expunged from amongst theirs and be called an associate of harlots?’ (As it is written: He that keepeth company with harlots wasteth his substance.) Immediately his bow abode in strength — R. Johanan said in the name of R. Meir: [This means] that his passion subsided. And the arms of his hands were made active — he stuck his hands in the ground so that his lust came out from between his finger-nails. ‘By the hands of the Mighty One of Jacob’ — Who caused his name to be engraven upon the stones of the ephod but the Mighty One of Jacob? ‘From thence is the shepherd, the stone of Israel’ — from there was he worthy to be made a shepherd, as it is said: Give ear, O Shepherd of Israel, Thou that leadest like the flock of Joseph.

8.    רש"י בראשית פרשת וישב פרק לט פסוק יא

(יא) ויהי כהיום הזה - כלומר ויהי כאשר הגיע יום מיוחד, יום צחוק, יום איד שלהם שהלכו כולם לבית עבודה זרה, אמרה אין לי יום הגון להזקק ליוסף כהיום הזה. אמרה להם חולה אני ואיני יכולה לילך:

לעשות מלאכתו - רב ושמואל, חד אמר מלאכתו ממש, וחד אמר לעשות צרכיו עמה, אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו וכו', כדאיתא במסכת סוטה (דף לו ב):

9.    פירוש הריב"א על התורה בראשית פרשת וישב פרק לט פסוק יא

(יא) ויבא הביתה לעשות מלאכתו תרגו' אונקלוס ועל לביתיה למבדק בכתבי חושבניה היינו דמאן דדריש מלאכתו ממש והוסיף לפרש המלאכה לעשות מלאכתו פרש"י רב ושמואל חד אמר מלאכתו ממש וחד אמ' לעשו' תשמיש וא"ת למה דאמרי' לעשות צרכיו נכנס אמאי לא קאמ' נמי אתה עתיד ליתן את הדין אם כדבריך התורה כסתו ואתה מגלה עליו. ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק דכיוצא בזה אמרינן במסכת שבת גבי הא דאמ' מקושש עצים זה צלפחד. וי"ל כיון שכבש יצרו אין זה כי אם שבח:

10. ר' חיים פלטיאל בראשית פרשת וישב פרק לט פסוק יא

(יא) ויבא הביתה לעשות מלאכתו. זה תשמיש, יצאה בת קול ואמרה רצונך שיהיו אחיך חקוקים בחושן ובאיפוד ותקרא אתה רועה זונות מיד נעץ י' אצבעותיו בקרקע ויצא זרע מכל אצבעותיו תחת י' שבטים דכתיב ויפוזו זרועי ידיו, וב' שבטים נשארו ונתקררה דעתו ומתחילה היה ראוי לי"ב שבטים והפסיד אותם ע"י שנכנס בו תאוה מאשת פוטיפר.

עוד נמצא במדרש שא"ל אם אין אתה שומע לי הנני אוסרך א"ל י' מתיר אסורים, א"ל הנני מעוור עיניך א"ל י' פוקח עורים, א"ל הנני (מכסף) [מכופף] קומתך א"ל י' זוקף כפופים, כיון שראתה (שהיית') [שהיה] דוחה אותה בדברים עשתה לו שרתוע של ברזל תחת שפמו כדי שלא יוכל לכפוף את פניו ויעיין עליה כל שעה ושעה, הה"ד ברזל באה (ב)נפשו, כלומר שעשתה לו שרתוע של ברזל כנגד לבו ונפשו ולא היה יכול לכפוף פניו מפני שרתוע כי קודם לכן היה עניו כי לא היה רוצה להביט, שרתוע כמו יתד של ברזל.

11. הדר זקנים על התורה בראשית פרשת וישב פרק לט פסוק יא

(יא) ואין איש מאנשי הבית שם בבית. הפשט. שלא היה בבית רק יוסף. והר"י מאיוו"רא מפרש מלמד שבדק עצמו ומצא שאינו איש שבאותה שעה ניטל זכרותו למונעו מן החטא:

12. משיבת נפש בראשית פרשת וישב פרק לט:יא R Yochanan Luria died 1514

(יא) ויהיה כהיום הזה ויבא הביתה וכו'. צריך לדקדק מה ר"ל כהיום הזה. ופי' רש"י אינו מיישב כ"א בדוחק. ונ"ל שר"ל שיום ראשון שתבעה אותו היה ביום הזה, ויום זה שנתייחד עמה שהרי אין איש אתה בבית, ובא להודיענו שכבר נכשל שנתייחד עמה ולא נזהר להתייחד עמה פעם שנית וע"כ נענש. ובא להודיענו כהיום הזה שיום ראשון היה כהיום שהרי כבר עמה בייחוד. וכו':

לעשות מלאכתו (שם) -פירש"י שיש מפרשים לעשות צרכיו עמה. [בתחילת המחשבה יש לתמוה מה ראה רש"י לפרש ולדון הצדיק המפורסם לחובה שהרהר לעשות צרכיו עמה] אכן (אחר) הדקדוק באו שני הפירושים למחלוקות הפילוסופים איזה משובח יותר מי שלא נתאוה לשום עבירה או מי שנתאוה ועומד נגד יצרו וכבשו. הכריעו הרמב"ם הדברים הטבעיים כגון עריות וגזל וכיוצא בהם המתאוים ושולט ביצרו הרי זה משובח ביותר, והדברים שאינם טבעיים כגון אכילת דם ושרצים מי שאינה מתאוה להם הוא משובח יותר מן המתאוה להם. ולפי דעתי נכון ושבח לאותו צדיק לומר שנתאוה ושולט ביצרו. ומה (שסמוך ביארתי) [שביארתי בסמוך] על ויהי כהיום הזה ויבא וכו' יתיישב קושיא זו.

13. אלשיך על בראשית פרשת וישב פרק לט פסוק יא

והיא כיוונה לצודו כי אז בהמצאה בייחוד עמה תהיה לה מקום לאחוז בו לומר שכבה עמי. וכן היה כי בראותה כי אין איש מאנשי הבית שם בבית אז בערה כאש יצרה, (יב) ותתפשהו בבגדו ותאמר שכבה עמי כו', ולא אמר ותתפוש בבגדו כי אם ותתפשהו, כי כמעט תפשה אותו להודות לה, והוא מאמרם ז"ל (בראשית רבה פז ז) שגם נמתח קשתו ולא נצול לגמרי, כי עשר טפין יצאו מבין צפרני אצבעותיו. וזה גם כן אחשוב נרמז בשתי ההי"ן יתרות של ותתפשהו ולא אמר ותתפוש, ושל שכבה ולא אמר שכב. כי תפשה אותו בצד מה, וזהו ותתפשהו. ומה היה שלא שוה לו צדקו, ומה שרגלי חסידיו ישמור לבל תבא תקלה מתחת ידה, לזה אמר בבגדו והוא כי גם שלא היתה עבירה בידו לומר שעבירה גוררת עבירה, הלא מה שהיה מסלסל בשערו ומתנאה בבגדיו, אשר לצדיק כמוהו יתייחס לאשמת דבר, לשימצא בו השטן אחיזה לגרור לו הטיה מה. וגם שפשט המקרא אינו זז ממקומו שתפסה בבגדו, גם זה כיוון במה שלא אמר ותתפש כי אם ותתפשהו שמורה כי את עצמו תפסה:

אך לא לגמרי חלילה רק קרה לו כרב עמרם חסידא (קדושין פא א) שפדה הרביה ויתנה בעלייתו, ויצרו הביאו לעלות ליזקק לה, וישם הסולם והתחיל לעלות, ועודנו עולה במעלות אחז אחורנית אותו יצרו הטוב ויעמוד מרעיד, כי היצר הרע לא נתנו לרדת והיצר טוב מעכבו מלעלות, וירא כי לא יכול ליצרו, צעק צעקה גדולה, נורא בי עמרם, ויתקבצו אליו המון עם ויאמרו אליו איה האש, אמר להם אש יצרי בערה בי ובמקום שאין אנשים לא הייתי יכול לו ואקרא עד באו אנשים, אמרו לו כסיפתינן, אמר לו מוטב אתבייש בעולם הזה ולא בעולם הבא. והוא מאמר רבי יוחנן בן זכאי לתלמידיו (ברכות כח ב) יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם כו', כמבואר אצלנו בביאור ספר משלי (א א) שהוא כענין רב עמרם, כי בהיותו בסתר במקום שאין אנשים משתדל היצר הרע להיות איש בכל מאמצי כחו וקשה מאד לפרוש ממוראו יתברך, עד יבואו אנשים וירא ויבוש מהם כאשר עשה רב עמרם. והנה על דרך זה היה ענין יוסף כי ראה עצמו בצער מתחולל, כי יצרו הטוב מתחזק בידו והיצר הרע מטהו קצת, וירא פן יתפתה ויעשה רעה, על כן נועץ בלבו לימצא עם אנשים. וירא כי לקרא שם יבאו אנשים יהיה לבוז הוא וגבירתו, על כן בחר לו ללכת הוא החוצה מקום אשר אנשים שם, כי אמר אם אתעכב אולי ימושני יצרי ולא אוכל להמלט, על כן מיד ויעזוב כו' וינס כו' ועשה כרב עמרם חסידא לצאת למקום שיש אנשים:

14. תלמוד בבלי מסכת קידושין דף פא/א

הנך שבוייתא דאתאי לנהרדעא אסקינהו לבי רב עמרם חסידא אשקולו דרגא מקמייהו בהדי דקא חלפה חדא מנייהו נפל נהורא באיפומא שקליה רב עמרם לדרגא דלא הוו יכלין בי עשרה למדלייא דלייא לחודיה סליק ואזיל כי מטא לפלגא דרגא איפשח רמא קלא נורא בי עמרם אתו רבנן אמרו ליה כסיפתינן אמר להו מוטב תיכספו בי עמרם בעלמא הדין ולא תיכספו מיניה לעלמא דאתי אשבעיה דינפק מיניה נפק מיניה כי עמודא דנורא אמר ליה חזי דאת נורא ואנא בישרא ואנא עדיפנא מינך

Certain [redeemed] captive women came to Nehardea. They were taken to the house of R. Amram the pious, and the ladder was removed from under them. As one passed by, a light fell on the sky lights; [thereupon] R. Amram seized the ladder, which ten men could not raise, and he alone set it up and proceeded to ascend. When he had gone half way up the ladder, he stayed his feet and cried out, ‘A fire at R. Amram's!’ The Rabbis came and reproved him, ‘We have shamed you!’ Said he to them: ‘Better that you shame Amram in this world than that you be ashamed of him in the next.’ He then adjured it [the Tempter] to go forth from him, and it issued from him in the shape of a fiery column. Said he to it: ‘See, you are fire and I am flesh, yet I am stronger than you.

15. צרור המור על בראשית פרק לט פסוק יא

ואמר ויבא הבית לעשות מלאכתו. מלאכת הבית המוטל עליו. ולדעת חז"ל (סוטה לו ע"ב), שהוא בא לעשות צרכיו עמה, ושנראה לו דמות דיוקנו של אביו. דרשוהו מן הכתוב שאמר ואין איש מאנשי הבית שם בבית, לפי שלא היה לו לומר אלא ואין איש בבית. אבל אמר מאנשי הבית לא היה שם בבית, אבל איש אחר היה שם, ומנו יעקב. ואולי לדעת זה יאמר ותתפשהו בבגדו (פס' יב), כמו בבגדו בה. וכשראתה שלא עשה רצונה קראה בקול גדול, בענין שיאמינו לה. וסיפר שחרה אף אדוניו אבל לא האמינה מכל וכל, ולכן לא הרגו. אבל כדי שלא להוציא לעז על אשתו נתנו בבית הסוהר:

16. ספר משכיל לדוד על בראשית פרק לט פסוק יא

(יא) לעשות מלאכתו רב ושמואל וכו'. תרווייהו מרגישים למה זה כתב הכתוב לעשות מלאכתו מר דריש להודיע שבחו של יוסף שלא נכנס אלא לעשות מלאכתו ממש ואידך סבר אי להא לא צריכה דסופו מוכיח על תחילתו דמדכתיב וינס וכו' מוכח שלא היה דעתו לחטוא וא"כ לכתוב ויבא הביתה א"ו היא גופא קמ"ל בתחילה לעשות צרכיו נכנס אלא שנראה לו וכו.

17. חתם סופר על בראשית פרק לט פסוק ט

ויבא הביתה לעשות מלאכתו, יש מרבותינו אומרים שלעשות צרכיו נכנס, והוא תימה מה ראה על ככה להאשים הצדיק והתורה כיסתה עליו וכתיב מלאכתו, ע"כ י"ל חלילה לאותו צדיק מעול ולא נכנס אלא למלאכתו ממש, אלא שאחז"ל פ"ק דע"ז [י"ז ע"ב] כשהי' הולכים אפתחא דזונות וניכוף ליצרא היו מהרהרים בתורה שנאמר מזמה תשמור עליך ע"ש ואלולי כן לא הוה להו למיזל אפתחא דזונות, והכא יוסף נכנס לבית הפנימי שהזונה שם ולא הרהר בד"ת אלא לעשות מלאכתו מעלה עליו כאילו נכנס מעיקרא לעשות צרכיו, ואולי מזה יצא לתרגום יונתן שנכנס לעיין בחשבונותיו דאילו למלאכה אחרת אכתי הי' יכול לעיי' בד"ת משא"כ בחשבונותיו, עיי' מג"א סי' פ"ה סק"א. [תקס"ה]:

ויבא הביתה לעשות מלאכתו, אחז"ל פ"ק דע"ז [י"ז.] שלא רצה ללכת לפני בית ע"ז אע"ג דנכיס יצריה אלא לבית זונה ונכיף יצריה ע"י מזימות ובעברם שמה נכנעו זונות מפניהם ע"י הרהורם בתורה, וה"נ ויהי היום יום גנוסיא של ע"ז רצה יוסף לברוח מע"ז שלהם ונכנס לבית לכוף יצרו והיינו לעשות מלאכתו ממש שזהו מלאכתו ממש ע"י הרהור תורה, וכן הוה שהוא כייף יצרא, אך היא לא נכנעה מפניו אדרבא ותתפשהו בבגדו היינו בחטא שהיה מסלסל בשערו. [תקפ"ט]:

18. תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פד עמוד א

רבי יוחנן הוה אזיל ויתיב אשערי טבילה, אמר: כי סלקן בנות ישראל מטבילת מצוה לפגעו בי, כי היכי דלהוו להו בני שפירי כוותי, גמירי אורייתא כוותי. אמרו ליה רבנן: לא מסתפי מר מעינא בישא? אמר להו: אנא מזרעא דיוסף קאתינא, דלא שלטא ביה עינא בישא. דכתיב +בראשית מט+ בן פרת יוסף בן פרת עלי עין, ואמר רבי אבהו: אל תקרי עלי עין אלא עולי עין.

R. Johanan used to go and sit at the gates of the mikweh.8 ‘When the daughters of Israel ascend from the bath’,said he, ‘let them look upon9 me, that they may bear sons as beautiful and as learned as I.’ Said the Rabbis to him: ‘Do you not fear an evil eye?’ — ‘I am of the seed of Joseph’, he replied, ‘against whom an evil eye is powerless.’ For it is written, Joseph is a fruitful bough, even a fruitful bough by a well: whereon R. Abbahu observed: Render not [by a well] but, ‘above the power of the eye.’

19. פרוש הט"ז על התורה - בראשית פרק לט פסוק יא

לעשות מלאכתו כו', וחד אמר לעשות צרכיו עמה. יש להקשות למה מפרש לחובתו של יוסף ולא כאידך מ"ד מלאכתו ממש, וי"ל דקשה לו למה אמר מלאכתו ולא מלאכה סתם דהיינו מלאכה של האדון, ע"כ מתרץ לעשות צרכיו עמה והיא מלאכתו ולא של האדון. ומטעם זה אמר התרגום למבדק בכתבי חושבניה דקשה מ"ש מלאכה זו משאר מלאכות אלא דמתרגם לשון מלאכתו דהיינו דשייך דוקא לו וזה בבדיקת חשבונות:

20. ספר בניהו בן יהוידע על סוטה דף לו/ב

שם יוסף מאי היא...ונ"ל בס"ד, דבאמת דברי רבי יוחנן שאמר שניהם לדבר עבירה נתכוונו, וכן דברי האומר לעשות צרכיו נכנס, צריכין הבנה, דלפי פשוטם הם דברים תמוהים, דאין השכל מקבלם, להוציא לעז על אותו צדיק שהתורה העידה עליו, באומרה ויהי כדברה אליו יום יום ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה, שיבא אדם לומר דאותו היום הסכים לעשות עבירה ממש חס ושלום, ועלה למטה ערום, אלא דדיוקנו של אביו הנראית אליו הפרישו מדבר זה, הנה בודאי דבר זה לא יתכן לאומרו על אותו צדיק, שלא נשתבח שום צדיק כמוהו בכפיית היצר הרע של עבירה, אשר בעבור כן זכה לתואר שם צדיק, שמזכירים אותו בשם זה תמיד עד עולם, ואיך יאומן כי מראה דיוקנו של אביו שנצטיירה לפניו, תפריש אותו מעבירה, ולא יהיה פורש מיראת הקב"ה מלכו של עולם, אשר כבר אמר לה ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים, היתכן שיהיה בוש וירא מדיוקנו של אביו יותר מהקב"ה, ודאי זה לא יעלה על לב לחשוב כך:

אך עשה אזניך כאפרכסת, ושמע דברים המוצדקים, דודאי כונת רבי יוחנן וגם מאן דאמר לעשות צרכיו נכנס, אין כונתם לומר דמטרת כונתו לעשות עבירה חס ושלום ממש, אלת הענין הוא דהנלחם עם יצה"ר דעבירה ואינו חוטא, יש בזה שני סוגים, האחד כשרואה מתעורר בלבו קצת תאוה, הוא מתאזר ומזדרז לדחות מקרבו מחשבות רעות של התאוה, ודוחה אותם מעליו, כדי שלא יתגברו עליו כוחות היצה"ר, ויבערו אש התאוה בלבו להבת שלהבת, ונמצא מתאזר בעוד אש התאוה בלבו ניצוץ קטן הוא מכבהו, ובזה ניצול מן העבירה, ויש שהוא נוטה לכוחות היצה"ר, ואינו בורח מהם, ונותן מקום ליצה"ר להגביר בו אש התאוה עד שיביאנו לעשות העבירה בפועל, וכשיגיע אל נקודת מעשה העבירה, שכבר קשרו היצה"ר בחבלים ועבותות התאוה הרעה, וכבר בערה בקרבו אש להבת שלהבת, הנה הוא מנתק החבלים והעבותות, ומכבה אש הגדולה כרגע ופורש מן העבירה, והנה שבחו של זה הוא אלף ידות על הראשון, משל לראובן ושמעון נלחמים זה עם זה, ובתחלת המלחמה הכניע ראובן את עצמו לפני שמעון, ונתן לו מקום שיוכל לקום עליו ולהפילו לארץ ולכפותו בחבלים ועבותות, ופשט שמעון את ידו, ויקח הסכין לשחוט את ראובן הכפוף לפניו ונופל בארץ, ובעת שהגיעה הסכין לצואר ראובן, קם ראובן כארי וניתק החבלים, ולקח הסכין מיד שמעון, והפילו ושחטו בסכינו, דהא ודאי יש לראובן שבח בכך אלף ידות, מאם לא היה נמסר מעיקרא ביד שמעון, והיה גובר עליו מתחילת המלחמה:

21. בראשית רבה (וילנא) פרשת ויחי פרשה צח סימן כ

ותשב באיתן קשתו, זו עכסילו שהוא עושה במזל קשת, א"ר יוחנן מי גרם לך להדחות מן האתנים קשיות שנתקשת עם אדנותך, א"ר שמואל בר נחמן נמתחה הקשת וחזרה הה"ד ותשב באיתן קשתו, קשיותו, ויפוזו זרועי ידיו אמר יצחק נתפזרו זרעו ויצא לו דרך צפרניו, מידי אביר יעקב, ר' הונא בשם רב מתנה איקונין של אביו ראה וצינן דמו, רבי מנחמא בשם רבי אמי איקונין של אמו ראה וצינן דמו, משם רועה אבן ישראל, אבן ישראל ראה וצינן דמו, מי עשה כן,

BUT HIS BOW (KASHTO) ABODE FIRM, which means, his passion (kashiutho).AND THE ARMS OF HIS HANDS WERE MADE SUPPLE. R. Isaac said: His seed was scattered and issued through his finger-nails.BY THE HANDS OF THE MIGHTY ONE OF JACOB. R. Huna said in R. Mattenah's name: He saw his father's face, which cooled his blood. R. Menahema said in R. Ammi's name: He saw his mother's face, which cooled his blood.

From Candles to Unicorns – The Story of Hanukkah from a Midrashic Perspective

From Candles to Unicorns –

The Story of Hanukkah from a Midrashic Perspective

Adk1010@gmail.com                                                                           Rabbi Ari Kahn

1.    שפת אמת ספר בראשית - לחנוכה - שנת [תרל"ו]

איתא כי היונים בקשו לבטל ג' מצות חודש שבת ומילה. וקשה מה ענין חודש שביקשו לבטל יותר מכל המצות. וגם גוף הביטול דוחק לפרש על קרבן מוסף. רק נראה הפי' על קידוש החודש שזה חרה להם אשר יהיה תלוי קדושת הזמנים בישראל כמ"ש ישראל דקדשינהו לזמנים. וז"ש בגמרא שאמרו כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל. … ואדרבא חודש הוא זמן התחדשות רק סידור הקביעות תלוי בישראל ועתה נוסף לנו התחדשות אף בעת החושך שהוא בסוף החודש. ובאמת חודש וחנוכה הכל אחד רק ר"ח הוא ראש ההתחדשות וחנוכה סוף ההתחדשות:

2.    תלמוד ירושלמי מסכת חגיגה דף יא/א

ויש אומר כנגד פניו יצא הוא ושמונים זוג של תלמידי חכמים מלובשין תירקי זהב שהשחירו פניהן כשולי קדירה שאמרו להן כתבו על קרן שור שאין לכם חלק באלהי ישראל

3.    ספר אגרא דכלה - דף ו/א

קכד. אמרו רז"ל (ב"ר פ"ב ד') שאנטיוכס עם היונים גזרו שיכתבו בקרן השור אין לכם חלק באלקי ישראל, ודבר הזה יש לו סוד אין כאן מקומו. והוא ר"ת אר"י תב"ש, "אנטיוכס "רשע "יגזור "תכתבו "בקרן "שור:

4.    ספר נר מצוה עמוד יד

על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל, כי מצד העגל שעבדו ישראל את העגל מיד שנתן להם התורה, דבר זה מורה כי יש כאן סילוק והפרדה בעצם שלהם. ועל זה אמר כי (שם, טו) גם אלה תשכחנה, .. ואם כן ראוי היה מצד שישראל הם בניו שלא יהיה סילוק ושכחה לדבר זה,

5.    ספר קדושת לוי – פרשת ויגש

 ולהכי בחנוכה דהיה על ידי מעשה דשמעון ולוי בשכם שהם גרמו בשכם לפעול שיהיה לבניהם ישועה כדומה לשכם לכן היה בחנוכה הנס על ידי חשמונאי ובניו דהיו כהנים שבאו משבט לוי דכן בשכם היה לוי הלוחם וכן גם במלחמת חנוכה היה אחד מבני מתתיהו שמו שמעון כנזכר בספר יוסיפון שהיה כבוש המלחמה על ידי שמעון כמו בשכם ומעתה יאיר עינינו בתורתו זהו שאמר יעקב שמעון ולוי וכו' וברצונם עקרו שור רמז שבאותו מעשה שכם עשו פעולה לעקור שור כמאמרם ז"ל (ירושלמי חגיגה פ"ב ה"ב) שרצו היונים שיכתבו על קרן השור שאין להם חלק באלהי ישראל הם עקרו לזה שלא יצטרכו לכתוב על קרן שור זהו עקרו שור מחמת שפעלו לבניהם שחשמונאי ובניו ינצחו היונים.

6.    ספר יערות דבש חלק ראשון - דרוש ב (המשך)

וכבר נודע כי מזל יון הוא שור, ולכך גזרו על ישראל כתבו על קרן שור שאין לכם חלק באלהי ישראל, ולכך מפלת יונים התחילה בחשוון, כמבואר ביוסף בן גוריון, והגמר היה בכסליו, כי שמעון ולוי עקרו שור, וזה נגד שמעון ולוי, ולכך נצחו כהנים כהנ"ל, כי הם העוקרים שור:

7.    ספר מגלה עמוקות - אופן רנב

אנטיוכ"ס, בגימטריא יוס"ף, וכן מל"ך יו"ן. סוד כתבו על קרן שור וכו', שאז נתעורר חטא יוסף. קר"ן, נוטרייקון 'קליפה 'רביעית 'נגה, בסוד ולרשעים אל תרימו קרן. וזה סוד וקרני ראם קרניו. - סוד פרש רשת לרגלי תוציאנו מרש"ת. רש"ת, בגימטריא ארבעה פעמים קליפה. -

8.    תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ח עמוד א

אָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא, קַלַנְדָא שְׁמוֹנָה יָמִים אַחַר תְּקוּפָה…תָּנוּ רַבָּנָן, (כיון) [לְפִי] שֶׁרָאָה אָדָם הָרִאשׁוֹן הַיּוֹם שֶׁמִּתְמַעֵט וְהוֹלֵךְ, אָמַר, אוֹי לִי, שֶׁמַּא בִשְׁבִיל שֶׁסָּרַחְתִּי (העולם מתמעט) [עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדִי], וְחוֹזֵר לְתוֹהוּ וָבוֹהוּ, וְזוֹ הִיא מִיתָה שֶׁנִּקְנְסָה עָלַי [מִן הַשָּׁמַיִם. עָמַד וְ]יָשָׁב שְׁמֹנָה יָמִים בְּתַעֲנִית [וּבִתְפִלָּה]. כֵּיוָן שֶׁרָאָה תְּקוּפַת טֵבֵת, וְרָאָה יוֹם שֶׁמַּאֲרִיךְ וְהוֹלֵךְ, אָמַר, מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא, הָלַךְ וְעָשָׂה שְׁמֹנָה יָמִים טוֹבִים. לְשָׁנָה אַחֶרֶת. עֲשָׂאָן אֵלּוּ וְאֵלּוּ יָמִים טוֹבִים. הוּא קְבָעָן לַשָּׁמָיִם, וְהֵם קְבָעוּם לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. .. תָּנוּ רַבָּנָן, יוֹם שֶׁנִּבְרָא בוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן, כֵּיוָן שֶׁשָׁקְעָה עָלָיו חַמָּה, אָמַר, אוֹי לִי, שֶׁמָּא בִּשְׁבִיל שֶׁסָּרַחְתִּי, עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדִי, וְחוֹזֵר לְתוֹהוּ וָבוֹהוּ, וְזוֹ הִיא מִיתָה שֶׁנִּקְנְסָה עָלַי [מִן הַשָּׁמַיִם]. הָיָה יוֹשֵׁב [בְּתַעֲנִית] וּבוֹכֶה כָּל הַלַּיְלָה, וְחַוָּה בוֹכָה כְּנֶגְדּוֹ, וְכֵיוַן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, אָמַר, מִנְהָגוּ שֶׁל עוֹלָם הוּא, עָמַד וְהִקְרִיב שׁוֹר שֶׁקְרָנָיו קוֹדְמוֹת לְפַרְסוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר, (תהלים סט) "וְתִיטָב לַה' מִשׁוֹר פָּר, מַקְרִין מַפְרִיס" בְּרֵישָׁא- "מַקְרִין", וְהַדַר "מַפְרִיס". אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר (רב) [שְׁמוּאֵל], שׁוֹר שֶׁהִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן, קֶרֶן אַחַת הָיְתָה לוֹ בְמִצְחוֹ,:

KALENDA is kept on the eight days following the [winter] equinox… Our Rabbis taught: When primitive Adam saw the day getting gradually shorter, he said, ‘Woe is me, perhaps because I have sinned, the world around me is being darkened and returning to its state of chaos and confusion; this then is the kind of death to which I have been sentenced from Heaven!’ So he began keeping an eight days’ fast. But as he observed the winter equinox and noted the day getting increasingly longer, he said, ‘This is the world's course’, and he set forth to keep an eight days’ festivity. In the following year he appointed both as festivals. Now, he fixed them for the sake of Heaven, but the [heathens] appointed them for the sake of idolatry.…Our Rabbis taught: When Adam, on the day of his creation, saw the setting of the sun he said! ‘Alas, it is because I have sinned that the world around me is becoming dark; the universe will now become again void and without form — this then is the death to which I have been sentenced from Heaven!’ So he sat up all night fasting and weeping and Eve was weeping opposite him. When however dawn broke, he said: ‘This is the usual course of the world!’ He then arose and offered up a bullock whose horns were developed before its hoofs, as it is said [by the Psalmist], And it [my thanksgiving] shall please the Lord better than a bullock that hath horns and hoofs. Rav Judah said in the name of Samuel: The bullock which Adam offered had only one horn in its forehead,

9.    ספר בראשית פרק ט

(כא) וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה:(כב) וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ:(כג) וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ:(כד) וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן:(כה) וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו:(כו) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ:(כז) יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמו.

21. And he drank of the wine, and became drunk; and he lay uncovered inside his tent.  22. And Ham, the father of Canaan, saw the nakedness of his father, and told his two brothers outside.23. And Shem and Japheth took a garment, and laid it upon both their shoulders, and went backward, and covered the nakedness of their father; and their faces were backward, and they saw not their father’s nakedness.24. And Noah awoke from his wine, and knew what his younger son had done to him.25. And he said, Cursed be Canaan; a slave of slaves shall he be to his brothers.26. And he said, Blessed be the Lord God of Shem; and Canaan shall be his slave.27. God shall enlarge Japheth, and he shall live in the tents of Shem; and Canaan shall be his slave.

10. תלמוד בבלי מסכת מנחות דף לו עמוד א

אביי ורבא דאמרי תרוייהו: לא סח - מברך אחת, סח - מברך שתים. תנא: סח בין תפילה לתפילה עבירה היא בידו, וחוזר עליה מערכי המלחמה.

Abaye and Raba both said, It means, if he did not speak [between one tefillah and the other] he must only recite one blessing, but if he did speak he must recite the two blessings. It was taught: If a man spoke between [the putting on of] one tefillah and the other tefillah, he has committed a transgression and returns home on account of it from the battle line.

11. משנה מסכת אבות פרק ג:ז

רבי שמעון אומר המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו:

R. Simeon said: when one, walking on the road, reviews [what he has learnt], and breaks off from his review, and says, ‘how fine is this tree!’ [or] ‘how fine is this newly ploughed field!’ scripture accounts it to him as if he had incurred guilt [expiable] by his life

12. ליקוטי מוהר"ן מהדורא קמא סימן לח אות ו

וזה פרוש (חולין ס'): 'שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו', כי על ידי הקרבן, היינו על ידי התשובה, זכה לבחינת תפלין, שהוא בחינת קרון עור הפנים:

13. שמות פרק לד

(כט) וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ:(ל) וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו:…(לג) וַיְכַל מֹשֶׁה מִדַּבֵּר אִתָּם וַיִּתֵּן עַל פָּנָיו מַסְוֶה:

14. בראשית פרק ג

(כא) וַיַּעַשׂה ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם: פ

For Adam and for his wife the Lord God made coats of skins, and clothed them.

15. בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה כ

ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם בתורתו של ר"מ מצאו כתוב כתנות אור אלו בגדי אדם הראשון שהן דומים לפיגם רחבים מלמטה וצרין מלמעלה

In R. Meir's Torah it was found written, ‘Garments of light (or):  this refers to Adam's garments, which were like a torch [shedding radiance], broad at the bottom and narrow at the top.

sources - preparing for Battle - Parshat Vayishlach 5773

audio:

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/784495/Rabbi_Ari_Kahn/Preparing_for_Battle

פרשת וישלח התשע"ג

הרב ארי דוד קאהן                                                                                                           Rabbi Ari Kahn                      

מת"ן יא' כסלו התשע"ג                                                                                           Adk1010@gmail.com       

http://Rabbiarikahn.com                                                                 http://arikahn.blogspot.com    

1.    בראשית פרק לב

(ד) וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם:(ה) וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה:(ו) וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ:(ז) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ:(ח) וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת:(ט) וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה:(י) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק ה’ הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ:(יא) קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת:(יב) הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים:(יג) וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב:(יד) וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו:(טו) עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים:(טז) גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלֹשִׁים פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה:(יז) וַיִּתֵּן בְּיַד עֲבָדָיו עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו עִבְרוּ לְפָנַי וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר:(יח) וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ:(יט) וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו וְהִנֵּה גַם הוּא אַחֲרֵינוּ:(כ) וַיְצַו גַּם אֶת הַשֵּׁנִי גַּם אֶת הַשְּׁלִישִׁי גַּם אֶת כָּל הַהֹלְכִים אַחֲרֵי הָעֲדָרִים לֵאמֹר כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל עֵשָׂו בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ:(כא) וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי:(כב) וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בַּמַּחֲנֶה:(כג) וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק:(כד) וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ:

2.    בראשית פרק כח

(טו) וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ:(טז) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה’ בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי:(יז) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם:(יח) וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ:(יט) וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה:(כ) וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ:(כא) וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה’ לִי לֵאלֹהִים:(כב) וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ:

3.    בראשית פרק לא

(ג) וַיֹּאמֶר ה’ אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ:

4.    מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת וישלח פרק לב סימן ח

[ח] ויירא. שמא יהרג: ויצר. שלא יהרוג אותו, אם הוא מתגבר עלי יהרגני, ואם אני מתגבר עליו אהרגנו, הדא הוא דכתיב ויירא יעקב מאד ויצר לו:

5.    פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת וישלח פרק לב סימן ח

ח) ויירא יעקב מאד ויצר לו, אף על פי שהבטיח נתיירא, סבר שמא יגרום החטא, לימדה תורה דרך ארץ שיהא אדם ירא וחרד ולא ימנע מן הרחמים: ד"א ויירא. שלא יהרוג: ויצר. שלא ייהרג, אמר אם יתגבר עלי רע, ואם אני מתגבר עליו רע, למה כי כל השנים האלו ישב בארץ ישראל ומכבד הוריו, אם אכהו יאמרו בא להכות את יושב ארץ ישראל, ולהרוג מכבד אביו, לכך נאמר ויירא ויצר:

6.    שכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישלח פרק לב סימן ח

ויירא יעקב. שמא יגרום החטא, ואף על פי שהבטיחו הקדוש ברוך הוא ירא מאוד יותר ממה שנתיירא קודם ששלחתו אמו לחרן כשהיה עשו מתנחם להרגו, שהרי אותו שעה היה ירא על גופו לבד, ועכשיו על גופו ועל נשיו ועל בניו:

7.    רש"י בראשית פרשת וישלח פרק לב פסוק ח

(ח) ויירא ויצר - ויירא שמא יהרג, ויצר לו אם יהרוג הוא את אחרים:

8.    רבינו בחיי דברים פרשת שופטים פרק כ פסוק ח

(ח) מי האיש הירא. להכות. ורך הלבב. לסבול מכת אחרים.

9.    רמב"ן בראשית פרשת וישלח פרק לב פסוק ח

(ח) ויירא יעקב מאד - בעבור שאמרו לו כי יצא עשו מעירו והוא בא לקראת יעקב, ועוד שלקח עמו אנשים רבים ארבע מאות, היה ירא לנפשו מאד כי אמר לא לקח כל אלה רק להלחם בי:            והנראה בעיני בענין הזה, כי עשו לא קבל השלוחים כהוגן ולא השגיח עליהם, ואולי לא היו לפניו כי לא נתן רשות שיבאו לפניו וידברו עמו כלל, כי היה הכתוב מספר ששאל להם מה שלום אחי ומה ענינו ועניני ביתו ובניו, וקראו לו בשלומו, ואמרו לו כי אני הולך לקראתו לראותו, והם היו מגידים כן ליעקב, והכתוב לא סיפר שיאמרו השליחים דבר בשם עשו, אבל עברתו שמורה בלבו, ולעשות לו רעה היה הולך בחיל הזה. והנה השלוחים חקרו במחנה וידעו כי הוא הולך לקראת יעקב:

וזה טעם "וגם", כי אמרו באנו אל אחיך אל עשו ולא ענה אותנו דבר ולא שלח לך דברי שלום, וגם הולך לקראתך בזרוע וחיל, ולכך הוסיף לו פחד על פחדו, ויירא יעקב מאד ויצר לו. וכך אמרו רבותינו (ב"ר עה ז) כי השלוחים הכירו בו שנאה, אמרו באנו אל אחיך אל עשו, אתה נוהג בו כאח והוא נוהג עמך כעשו. אבל בסוף כאשר ראה הכבוד הגדול שעשה לו יעקב ואשר השפיל עצמו לפניו שהשתחוה ארצה שבע פעמים מרחוק עד גשתו אליו, נכמרו רחמיו, וחשב כי הוא מודה בבכורתו ובגדולתו עליו כאשר פירשתי (לעיל בפסוק ה), והתנחם בזה, כי הלבבות לה' המה לכל אשר יחפוץ יטה אותם:

10. רמב"ן בראשית פרק לב פסוק ה

 ודומה לו בפרשה (להלן פסוק יח) למי אתה. או שקראו יעקב בפניהם אדני עשו, להזהירם שלא יזכירוהו אפילו שלא בפניו רק דרך כבוד בראותם כי אדונם קורא אותו אדני:ודע כי הכבוד הזה שהיה יעקב עושה לאחיו בפחדתו לאמר אדני ועבדך, בעבור כי המנהג בצעיר לתת מעלה וכבוד אל הבכור כאלו הוא אביו, כאשר רמזה לנו גם התורה לרבות אחיך הגדול. והנה יעקב לקח בכורתו ואת ברכתו ועשו שוטם אותו עליהם, ועתה היה מראה לו כאלו אין המכירה ההיא אצלו כלום וכי הוא נוהג בו כבכור ואב להוציא את המשטמה מלבו:

11. ר' חיים פלטיאל בראשית פרשת וישלח פרק לב פסוק ח

R. Haym Paltiel 1240-1300 and France, Germany. He was a disciple-colleague of Maharam of Rothenburg,

וי[י]רא. שמא יהרג. ויצר. פרש"י שמא יהרוג אחרים. וא"ת והא עשו רודף היה ואם בא להרגך השכם להורגו, וי"ל דהיה מתיירא שמא יוכל להצילו באחד מאיבריו ויהרגנו.

12. הדר זקנים על התורה בראשית פרשת וישלח פרק לב פסוק ח

(ח) וירא יעקב. פי' שיועיל לעשו כבוד אב ואם והוא לא כבד אב ואם כבר עבר כ' שנה וא"נ שיועיל לו זכות שהיה בא"י והוא היה בחוצה לארץ. ד"א וירא ויצר לו וירא שמא יהרגהו ויצר לו לפי שאמ' יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי אמר יעקב ודאי מת יצחק אביו מדעשו בא להרגו. ולא ניחא דקאמר בסמוך אלהי יצחק אע"פי שאין מייחדין שם הקדוש ברוך הוא על אדם חי. ד"א ויצר לו מיצר היה יעקב על שהיה ירא מעשו מאחר שהבטיחו הקדוש ברוך הוא:

13. פירוש הרא"ש על התורה בראשית פרשת וישלח פרק לב פסוק ח

(ח) וירא יעקב מאד ויצר לו. קשה איך היה מיצר יעקב אחר שהבטיחו כמה הבטחות. ורש"י ז"ל פי' פירושו. ושמעתי שלכך היה ירא שמא משהבטיחו היה לבדו אבל עתה היו לו בנים ולפי' היה ירא וזש"ה פן יבא והכני אם על בנים וכן ועתה הייתי לשני מחנות וזהו כי במקלי עברתי את הירדן כתרגומו יחידי ובשביל זה היה ירא:

14. רבינו בחיי בראשית פרשת וישלח פרק לב פסוק ח

ודע כי יש בפרשת הזאת באור למה שאירע ליעקב עם עשו אחיו, ורמז ג"כ לדורות למה שעתיד שיארע לנו תמיד עם בני עשו, וראוי לנו לאחוז דרכיו של יעקב, שהתקין עצמו לשלשה דברים: למלחמה לתפלה לדורון. למלחמה, הוא שכתוב: "ויחץ את העם אשר אתו", וכתיב: "ויאמר אם יבא עשו" וגו'. לתפלה, הוא שאמר: "אלהי אבי אברהם" וגו', "הצילני נא". לדורון, הוא שכתוב: "עזים מאתים" וגו'. וממנו ראה חזקיה המלך, וכן עשה שהתקין עצמו לג' דברים אלו כלפי סנחריב מלך אשור, דכתיב: (מלכים - ב יח, טו) "ויתן חזקיהו את כל הכסף". וכתיב: (דברי הימים - ב לב, ו) "ויתן שרי מלחמות על העם", וכתיב: (מלכים - ב יט, טו) "ויתפלל חזקיהו לפני ה'". וכן אנחנו צריכים ללכת בדרכי האבות להתקין עצמנו להקביל פניהם במנחה ובלשון רכה ובתפלה לפני ה' יתעלה, אבל במלחמה אי אפשר שנאמר: (שיר השירים ב, ז) "השבעתי אתכם בנות ירושלים" וגו', השביעם שלא להתגרות מלחמה עם האומות.

15. אלשיך על בראשית פרשת וישלח פרק לב פסוק ח

וייצר לו על כך באומרו הנה לב יודע מרת נפשו, ואם לא שיש בי עון לא היה המורא הגדול כזה בקרב לבי, וזהו ויירא ויצר לו על המורא. והיה חושש שהוא על הברכות אולי גזל הן בידו וכיוצא בדבר, על כן ויצר לו מה שלפי האמת לא היתה אשמתו:…על כן מה עשה, ויחץ כו' והוא כי עשה מהעם אשר אתו מחנה אחד ואת הצאן כו' שהוא כל מקנה קניינו אשר רכש מחנה אחר, וזהו לשני מחנות, והוא לשום את מחנה הנכסים ראשונה שיפגע בו עשו תחלה, ואת מחנה העם ונשים ובנים במחנה אחרון כסדרן הנזכר לפנים, והוא יעקב עבר לפני שני מחנות, ויאמר הנה אפשר כל כעס עשו יטיל על הנכסים באומרו כי הם משלו, אך לא לשלוח ידו בי כי בחיי אבי לא יגע בי יד, או אפשר שמרוב כעסו גם עלי יעבור כוס. על כן אמר בזאת יבחן (ט) אם יבא אל המחנה האחת הוא הראשון של הנכסים ויניח אותי עם שפוגע בי ראשונה, הנה בזה אדע כי לא להמיתני בלבבו, ולכן לא אומר לו דבר רק והכהו אניחהו להכותו, כי לא אחוש על הממון ואולי ינוכה בי אשמת דבר. אך והיה המחנה הנשאר לפלטה, כי אם ישלח ידו בי אשים פני נגדו, כי לא ישליטנו ה' גם בי אחרי הכותו את מחנה הנכסים שמעין ברכותיו, וגם הוא לבלתי המיתני בחיי אבא ימנע ממני אחר הטלת כעסו בראשון וזהו והיה כו':

16. ספר משכיל לדוד על בראשית פרק לב פסוק ח

ויירא וכו' אם יהרוג וכו'. פירוש בשלמא לעשו לא הוה איכפת ליה אם יהרגנו דדינא הכי הבא להרגך השכם להרגו אבל ממה ששמע שהיו ת' איש עמו היה מיצר שמא יהרוג אותם להציל את נפשו ודילמא יתחייב בהריגתם שהם אינם חייבים מיתה לפי שהיו אנוסים מעשו דאפשר דהביאם בעל כרחם שאם לא היו באים היה הורגם...

17. כלי יקר בראשית פרשת וישלח פרק לב פסוק ח

(ח) ויירא יעקב מאד ויצר לו. ביראה זו יצאו כל המפרשים ללקוט ולא מצאו טעם נכון למה זה ועל מה זה היה מתירא, אחר שהבטיחו הקדוש ברוך הוא פעמיים לשומרו, פעם ראשון במראה הסולם נאמר ושמרתיך בכל אשר תלך, פעם שני בהיותו בבית לבן נאמר שוב אל ארץ מולדתך ואהיה עמך. ומה שפירשו שהיה ירא פן יגרום החטא ימאן השכל לקבל דעת זה, כי זה שמונה ימים שנאמר לו בבית לבן שוב אל ארץ מולדתך, וכי יעלה על הדעת לומר שביני ביני נתקלקל וחטא חטאה גדולה שגרמה לו לבטל יעוד זה. ומהר"י אברבנאל נתחבט מאד בקושיא זו:

והקרוב אלי לומר בהיתר ספק זה, על דרך שאמרו חז"ל (סוטה מא ב) אמר ר' אלעזר כל המחניף לחבירו לסוף נופל בידו וכו', וכמו כן כאן יעקב הרגיש בעצמו שחטא בזה שהחניף לרשע ואמר כה אמר עבדך יעקב, וכן תפשו חז"ל על יעקב כדמסיק בבראשית רבה (עה ב) עשו לדרכו הוא הולך וכו' ויעקב עשה קודש חול וקרא לעשו אדוני מצד החנופה שהחניף לרשע, על כן היה מתירא כי ידע יעקב שכך היא המדה שכל המחניף לרשע לסוף נופל בידו על כן נאמר ויירא יעקב, ולפי שיעקב בלי ספק היו בידו זכויות כל כך הרבה שיהיו מכריעות על עוון זה, מכל מקום היה צר לו שינכו לו מזכויותיו על ידי שיצילהו מעשו אחיו, לכך נאמר ויצר לו:

18. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ד עמוד א

דרבי יעקב בר אידי רמי, כתיב: +בראשית כ"ח+ והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וכתיב: +בראשית ל"ב+ ויירא יעקב מאד! אמר: שמא יגרום החטא,

19. מלבי"ם בראשית פרשת וישלח פרק לב פסוק ח

(ח - ט) ויירא יעקב מאד. הנה הבוטח בה' אין לו לירא מב"ו, והיראה מורה שאין בטחונו כראוי, כמ"ש מי את ותראי מאנוש ימות ותשכח ה' עושך, בפרט שיעקב היה לו הבטחה מה' ולא היה לו לירא, וה' אינו עושה נס למעלה מדרך הטבע רק למי שבוטח עליו בכל לבו, ואחר שראה יעקב שהוא מתירא, לכן ויצר לו, שזאת עצמו הצר לו שמזה דן שאינו ראוי לנסים אחר שבטחונו בלתי שלם, וע"כ נסה לעשות הכנות טבעיות ותכסיסי מלחמה, ויחץ את העם עם הצאן והבקר לשני מחנות, היינו שמן העם שאתו דהיינו הנשים והטף עשה מחנה אחת, ומן המקנה והרועים עשה מחנה שניה. ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת, שהיינו המקנה והרועים, והכהו, יהיה בתוך כך הנפשות לפליטה, כי אז יודע שבא למלחמה וינוסו או ילחמו אתו:

20. ספר תפארת יהונתן על בראשית פרק לב פסוק ח

ויירא יעקב מאד:נראה לבאר שזה היה צרתו שהרגיש מורך לבב בעצמו וזה סימן לחטא כנאמר פחדו בציון חטאים ולכך איש הירא ורך הלבב כמשמעו וירא ורך הלבב מעבירות דכל אחד שיש בידו עבירות יש לו רך הלבב לא ילך במלחמה ולכך יעקב שהרגיש בעצמו שיש לו רך הלבב היצר לו כי שפט שעבירה יש בידו וא"כ יגרום החטא לבטל ההבטחה שהבטיח לו הקב"ה ויהיה פירושו שמחמת שהרגי' שירא היצר לו גם היצר לו שלא יהרוג הוא את עשו כמדרשו ויהיה ליצחק תערומות עליו גם ידע נבואת אמו רבקה שישכלו שניהם ביום אחד וא"כ אם יהרוג את עשו גם הוא יהרג ולכך הי' צר לו:

21. רבי יוסף בכור שור על בראשית פרק לב פסוק ח

ויירא יעקב מאד וייצר לו - כי לא ידע מה לעשות, שאם היה יודע שכוונתו לרעה, היה מבקש לעצמו צד הצלה, או לברוח או ללכת לערי המבצר מפניו, אבל עכשיו שמא אינו בא אלא לכבודו, ואם יברח ישים לו לב ויראה לו דרך שנאה, כמו שאומרים בני אדם - "אם יש מי שיברח, הרבה יהיה מי שירדוף", ואם כוונתו לרעה, איני יכול לעמוד כנגד ארבע מאות איש, ולפיכך היה מיצר שלא היה יודע מה יעשה, או יברח, או יעמוד.

Heroism Leadership and Kinship Musings about the 8 day “skirmish”

Heroism Leadership and Kinship

Musings about the 8-day “skirmish”

 

Rabbi Ari Kahn

 

As our “mini-war” is winding down, I would like to recap some of what has happened in the past 8 days. This is not a report of what happened in the war, but some things which we had the privilege to witness and participate in.

 

Heroism

The soldiers - young and old, married and single, busy and unemployed -received the same annoying automated phone message. Our phone started ringing to deliver a semi-coherent message at 4am Friday morning; our second son Hillel, who completed his mandatory army service 14 months ago, was being called. This was not a surprise: Hillel is in Handasa Kravit – combat engineering. They check for mines, build bridges, and are generally the first ones in – to clear the path and make it safe for all the others who follow- on foot, or in tanks. For us the message was clear – we were at war, or something very close to it, and they were preparing – in case the decision was taken to enter Gaza.

 

After an incessant stream of automated calls for two hours at fifteen-minute intervals, the calls stopped– until, that is, they started again half an hour later, this time for our oldest son, Matityahu. His unit is paratroopers, and although he was married eleven months ago, the army still had our number listed for him. We called him – woke him and his wife, and let them know about his “appointment” with the army…and its immediacy.

 

Some thirty thousand soldiers received these calls that morning, and over the next few days the number was doubled. The percentage of those who reported for duty was off the charts, meaning more than 100%. How is this possible?  Even those who were not called made their way down south to “volunteer.” Such is the attitude of these reserve soldiers: The welfare and safety of the State of Israel takes precedence over personal comfort. For them, the task of protecting the Jewish People is not abstract, it's personal – and it is the greatest possible job in the world. These men and women put their lives on hold, kissed their spouses, children, and parents goodbye, and put their lives in danger for the greater good are all heroes. Nowadays, the word hero is used far too casually, but this is the real thing.

 

Leadership

The morning my sons made their way to their respective units, I sent out an email, alerting friends and family that whoever is not in the front could still be part of the war effort by adding their prayers on behalf of the soldiers and civilians in southern Israel. One dear friend called me immediately. It was evening on the West Coast of the United States; he was concerned, wanted to know what was going on, and asked, “How can I help?” The phone conversation was followed by an email:  “What do the soldiers need? Can we get them any supplies?” Though connection by phone was sporadic, I managed to ask both sons, “Do you need anything?” As usual, they both said no – they had everything they needed. I said, "Please approach your commanding officers and let us know if you need anything." Much to their surprise, the officers actually immediately pinpointed some very specific needs. At first, we were approached by the officer of the paratroopers: “We need thermal underwear, and – we know this will be impossible –we need a shipping container to hold our supplies." My wife then got involved. She started “shopping,” checking stores, importers and manufacturers. It seems there was a run on thermal goods – apparently, there was a war down south and a whole bunch of soldiers needed supplies. We located a warehouse that had one hundred sets of thermal clothing, which we asked them to hold for us, but in order to complete the purchase, we still had a problem: In order for the donor to transfer the funds to Israel, we had to find an organization that could issue a tax receipt and then make the purchase in Israeli funds.

 

My first thought was of my dear friend, Rabbi Avi Berman, Director of the OU – Orthodox Union in Israel. I called him, but not only was he unavailable – he was in transit from abroad, on a plane on the way back to Israel. If we did not produce the money very soon – the thermal suits would be unavailable. 

 

Somehow I convinced the OU's C.F.O. (David Katz) that it was a good idea to spend thousands of shekels that he did not have, that  I could guarantee that the money would come in, and that his boss would not only not be furious with him, he will thank him. David still had some (well-founded) reservations, so I said “David, worse comes to worst, they fire you. I will help you find a new job.” What I did not say, he also heard: We are at war, and we have an opportunity to keep our soldiers warm. We have a moral obligation to take care of those who take care of us, and being warmer may help them get some sleep, may help them concentrate on their complicated mission, and in some way may help save lives. David made the purchase.

 

Naomi, my wife, drove to the warehouse in Beit Shemesh and picked up the cartons, although she was not sure exactly how the next stage would play out. How to get the material from Jerusalem down south to the paratroopers unit? The next stage soon solved itself: a logistics officer was in Jerusalem and was heading down to the base in the afternoon. The transfer was made, and within six hours from the moment the commander put in the request, they had what they asked for.

 

This led me to think about the many conversations my friend, the donor of the funds, had had in the past about leadership:  what it is, and how to teach it. On that particular day, he was not trying to lead, only to act as an individual. Little did he realize at the time how many would indeed follow his lead. Indeed, this was true leadership: he took action – decisive, clear action – and others followed. Sometimes, it's that simple.

 

In purchasing the thermal suits, we had spent most of the money that had been donated, and then the phone rang. The officer of our other son's Handasa Kravit  (combat engineering) unit was calling. He asked, hesitantly, almost skeptically, if it was true that we had offered to help. We answered, “Absolutely!” He told us what he needed – his “wish list”. He explained that no one had ever made such an offer with this unit and he was in shock. Here, I should add a word or two about Handasa Kravit. These guys are more of a “blue-collar,” “no frills” type of unit, without the aura that accompanies other units of the IDF, such as the paratroopers, the Air Force, and some others. These are tough guys, with no expectations. They do their jobs, which are among the most dangerous of all,  and let the other units get the glory. Our son Hillel is perhaps a typical example:  when his finger was shattered during his army service up north, he convinced the doctors to sign him out for a "second opinion", then put himself on a bus to Jerusalem for a four and a half hour ride while bleeding profusely. It never occurred to him, or to his comrades who had accompanied him to the hospital, that an ambulance may be in order. After undergoing surgery to fuse together and reconstruct 7  or 8 pieces of what was left of the bones of his finger, he got sick of sitting around at home, so he simply rejoined his unit to complete his service. No big deal; nothing special. Tough guys, no frills.

 

They needed headlamp flashlights and other basic tools. We said, “No problem” even though we knew we did not have enough money left. I sent an email describing the situation and posted it on Facebook: We can help these soldiers; if people just let me know that the money is on the way, we will make the purchases…

 

Kinship

People responded. Good people. Good Jews. They knew these boys were really their own flesh and blood, their own brothers, their own children. They knew that they were protecting their own People and their own Land. My friend – the one whose leadership had started all this - immediately raised his donation. And then money started pouring in. Not just from wealthy people: When a student on a limited budget sends $36 he/she knows they will need to skip lunch one or two days this week – but what choice do they have? This is their People, this is their family, and this is what we do for family. When a young couple sends $100 or $250 – they will need to explain to their kids that they really did purchase the most valuable Chanukah present this year – even if it is down south in Israel right outside of Gaza. 

 

More special friends stepped forward and some substantial gifts were given; again – an amazing outpouring of leadership, responsibility, and love.

 

Within a few hours, $26,000 was raised! I could not help but see the deeper significance of this sum: The number 26 is the numeric value of the name of God that indicates hesed, loving-kindness, and I prayed that the merit of the hesed of each and every person who contributed would help protect our boys, and our People. 

 

After shopping around for the best prices, we made the purchases and again -within hours of the request the items were delivered directly to the unit down south. Our son Hillel called that evening. He said, “You've never seen anything like it.” All these tough guys – blue collar, no frills, just received their “care packages” and the officer told them that Jews all over the world care about them and are looking out for them. Some of them got choked up. Yeah, I know tough guys don’t cry. The hated enemy, the fact that have been sleeping out on the ground, wearing the same clothes for a week, with no shelter from the hail of rockets falling in their area, could not make these guys cry, but the love of other Jews - good Jews, their brothers and sisters, could. 

 

There is a positive commandment to support those fighting during war, to give them strength; all who participated in this project performed acts of hesed – which transcend any monetary price tag, you showed you care, you showed you understand, you showed your love. It was felt far away by those who went to fight because they love us.

 

Today, as the ceasefire goes into effect, we were finally able to purchase the shipping container in which the paratroopers unit will store all their materiel - until the next time it is needed; let’s hope it is only needed for practice. We look forward to the day when there will be no more war and no more bloodshed, but until that day we will be ready  - supporting our soldiers with love.

 

I want to thank all of the heroes, and all of the leaders, and all of those who got involved. We are indeed family.

 

Am Yisrael Chai!

 

PS – Both of our sons' units have been told that if they need anything else they should let us know. Our support is not limited to times of crisis, and we will not forget their tremendous heroism and readiness to sacrifice, even if the ceasefire holds up.