Twitter

Wednesday, March 17, 2021

פרשת ויקרא התשפ״א

 פרשת ויקרא התשפ״א

 

הרב ארי דוד קאהן                                                               ari.kahn@biu.ac.il

 

Today’s Shiur is Sponsored anonymously for the speedy recovery of

Avraham Yitzhak ben Rachel Leah by those who love you most

This shiur is also sponsored by Yehudit Lipman

in loving memory of her cousin

Roz bat Phyllis on her first yahrzeit.

 

1.    ויקרא פרשת ויקרא פרק ב 

(יד) וְאִם־תַּקְרִ֛יב מִנְחַ֥ת בִּכּוּרִ֖ים לַה֑' אָבִ֞יב קָל֤וּי בָּאֵשׁ֙ גֶּ֣רֶשׂ כַּרְמֶ֔ל תַּקְרִ֕יב אֵ֖ת מִנְחַ֥ת בִּכּוּרֶֽיךָ: (טו) וְנָתַתָּ֤ עָלֶ֙יהָ֙ שֶׁ֔מֶן וְשַׂמְתָּ֥ עָלֶ֖יהָ לְבֹנָ֑ה מִנְחָ֖ה הִֽוא: (טז) וְהִקְטִ֨יר הַכֹּהֵ֜ן אֶת־אַזְכָּרָתָ֗הּ מִגִּרְשָׂהּ֙ וּמִשַּׁמְנָ֔הּ עַ֖ל כָּל־לְבֹנָתָ֑הּ אִשֶּׁ֖ה לַהֽ': פ

2:14  When you bring an offering of the first grain, it should be [brought] as soon as it ripens on the stalk. Your first grain offering shall consist of fresh kernels [of barley], roasted in a perforated pan, [and then ground into] coarse meal. 15     Place olive oil and frankincense on it, just like for any other meal offering. 16 As a fire offering to God, the priest shall then burn the memorial portion taken from its coarse meal and oil, as well as all its frankincense.

first grain

  This was the omer, mentioned in Leviticus 23:10-14 (Menachoth 68b, 84a; Yad, Temidim 7:12; Rashi).

as soon as it ripens...

  (Radak, Sherashim; Hirsch). Aviv in Hebrew. 

Some say that it denotes barley (Menachoth 61b; cf. Exodus 9:31), especially when it is ripe enough to be eaten 

(Saadia; Ibn Janach). 

According to others, it refers to the early grain (Rashi, Menachoth 66a, s.v. aviv). 

Still others maintain that it denotes grain roasted in a perforated vessel 

(Targum Yonathan; cf. Menachoth 66a; Yad, Tamidim 7:22).

fresh kernels

  Karmel in Hebrew. (Menachoth 84a; see Rashi, Menachoth 64b, s.v. KarmelYad, Temidim 7:9). 

These were grains that were not yet dry and hard (Menachoth 66b; Rashi; Radak, Sherashim).

of barley

  (see Yad, Temidim 7:11; see earlier notes).

roasted in...

  (Menachoth 66b; Rashi; Yad, Temidim 7:12). Kaluy in Hebrew.

and then

  (Menachoth 66b; Yad, Temidim 7:12).

ground into coarse meal

  (Rashi 66a, s.v. Ve-gerusaoth;) or 'cracked grains' (Saadia; Radak, Sherashim; Ibn Janach). 

This was the best grade of barley meal, equivalent to soleth made of wheat 

(Rashi, Menachoth 66a, s.v. Shel Gerosoth, 27a s.v. Geresh, 69b s.v. Ve-LoSotah 14a).

 

2.    משנה מסכת פסחים פרק ב:ה

אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם יוֹצֵא בָהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח, בַּחִטִּים, בַּשְּׂעוֹרִים, בַּכֻּסְּמִין וּבַשִּׁיפוֹן וּבְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל.

3.    רש"י ויקרא פרשת ויקרא פרק ב פסוק יד

(יד) ואם תקריב -הֲרֵי אִם מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן כִּי, שֶׁהֲרֵי אֵין זֶה רְשׁוּת, שֶׁהֲרֵי בְּמִנְחַת הָעֹמֶר הַכָּתוּב מְדַבֵּר שֶׁהִיא חוֹבָה, וְכֵן וְאִם יִהְיֶה הַיֹּבֵל וְגוֹ' (במדבר ל"ו):

AND IF (according to Rashi, AND “WHEN”) THOU OFFER [A MEAL-OFFERING OF FIRST FRUITS] — אם here has the meaning of כי, “when”, for this (the offering of the מנחת בכורים) is not optional, since Scripture is speaking of the meal-offering of the “Omer” which is obligatory. Similar is אם in the phrase (Numbers 36:4) ואם יהיה היובל which means: “when the jubilee will be”, not: “if the jubilee will be”, since it is bound to come. 

מנחת בכורים - בְּמִנְחַת הָעֹמֶר הַכָּתוּב מְדַבֵּר שֶׁהִיא בָּאָה אָבִיב — בִּשְׁעַת בִּשּׁוּל הַתְּבוּאָה, וּמִן הַשְּׂעוֹרִים הִיא בָּאָה, נֶאֱמַר כָּאן אָבִיב וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (שמות ט'), הַשְּׂעֹרָה אָבִיב:

THE MEAL-OFFERING OF FIRSTFRUITS — Scripture is speaking here of the meal-offering of the “Omer” (Leviticus 23:10) which is brought when the grain is in the green ears ,(אביב), i.e.. at the time of the ripening of the grain, and which was brought of barley, for it states here “אביב”, and there, too, (Exodus 9:31) it slates “for the barley was in the ears (אביב)”.

קלוי באש - שֶׁמְּיַבְּשִׁין אוֹתָהּ עַל הָאוּר בְּאַבּוּב שֶׁל קַלָּאִים, שֶׁאִלּוּלֵי כֵן אֵינָהּ נִטְחֶנֶת בָּרֵחַיִם, לְפִי שֶׁהִיא לַחָה:

PARCHED BY THE FIRE It is thus described because they roast it on the fire in the “tube of the grain-parchers (אביב של קלאים)”, for unless it was treated thus it could not be ground in the mill because it was fresh, as the term אביב green, fresh suggests.

4.    שמות פרשת וארא פרק ט 

(כה) וַיַּ֨ךְ הַבָּרָ֜ד בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם אֵ֚ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה מֵאָדָ֖ם וְעַד־בְּהֵמָ֑ה וְאֵ֨ת כָּל־עֵ֤שֶׂב הַשָּׂדֶה֙ הִכָּ֣ה הַבָּרָ֔ד וְאֶת־כָּל־עֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה שִׁבֵּֽר׃

Throughout the land of Egypt the hail struck down all that were in the open, both man and beast; the hail also struck down all the grasses of the field and shattered all the trees of the field.

(לא) וְהַפִּשְׁתָּ֥ה וְהַשְּׂעֹרָ֖ה נֻכָּ֑תָה כִּ֤י הַשְּׂעֹרָה֙ אָבִ֔יב וְהַפִּשְׁתָּ֖ה גִּבְעֹֽל:

Now the flax and barley were ruined, for the barley was in the ear and the flax was in bud;

5.    רש"י שמות פרק ט פסוק לא, 

כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב. כְּבָר בִּכְּרָה וְעוֹמֶדֶת בְּקָשְׁיָהּ, וְנִשְׁתַּבְּרוּ וְנָפְלוּ, וְכֵן הַפִּשְׁתָּה גָּדְלָה כְבָר, וְהֻקְשָׁה לַעֲמֹד בְּגִבְעוֹלֶיהָ:

FOR THE BARLEY WAS IN THE EAR — it had produced its first ears and it stood on its stalks; these were therefore broken and fell. So, too, the flax had already grown and had become hard enough to stand in its capsules.

הַשְּׂעֹרָה אָבִיב. עָמְדָה בְּאִבֶּיהָ, לְשׁוֹן "בְּאִבֵּי הַנָּחַל" (שיר ו'):

means [THE BARLEY] STOOD IN RIPE STATE, similar in meaning to, (Song 6:11) “[to look at] the ripe plants (באבי] of the valley”.

6.    שמות פרשת בא פרק יג פסוק ג - ד, ג-ד

(ג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־הָעָ֗ם זָכ֞וֹר אֶת־הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר יְצָאתֶ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים כִּ֚י בְּחֹ֣זֶק יָ֔ד הוֹצִ֧יא ה֛' אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה וְלֹ֥א יֵאָכֵ֖ל חָמֵֽץ: (ד) הַיּ֖וֹם אַתֶּ֣ם יֹצְאִ֑ים בְּחֹ֖דֶשׁ הָאָבִֽיב:

7.    שמות פרשת משפטים פרק כג פסוק טו, טו

(טו) אֶת־חַ֣ג הַמַּצּוֹת֘ תִּשְׁמֹר֒ שִׁבְעַ֣ת יָמִים֩ תֹּאכַ֨ל מַצּ֜וֹת כַּֽאֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֗ךָ לְמוֹעֵד֙ חֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֔יב כִּי־ב֖וֹ יָצָ֣אתָ מִמִּצְרָ֑יִם וְלֹא־יֵרָא֥וּ פָנַ֖י רֵיקָֽם:

8.    שמות פרשת כי תשא פרק לד פסוק יח - כ, 

(יח) אֶת־חַ֣ג הַמַּצּוֹת֘ תִּשְׁמֹר֒ שִׁבְעַ֨ת יָמִ֜ים תֹּאכַ֤ל מַצּוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ךָ לְמוֹעֵ֖ד חֹ֣דֶשׁ הָאָבִ֑יב כִּ֚י בְּחֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֔יב יָצָ֖אתָ מִמִּצְרָֽיִם: (יט) כָּל־פֶּ֥טֶר רֶ֖חֶם לִ֑י וְכָֽל־מִקְנְךָ֙ תִּזָּכָ֔ר פֶּ֖טֶר שׁ֥וֹר וָשֶֽׂה: (כ) וּפֶ֤טֶר חֲמוֹר֙ תִּפְדֶּ֣ה בְשֶׂ֔ה וְאִם־לֹ֥א תִפְדֶּ֖ה וַעֲרַפְתּ֑וֹ כֹּ֣ל בְּכ֤וֹר בָּנֶ֙יךָ֙ תִּפְדֶּ֔הוְלֹֽא־יֵרָא֥וּ פָנַ֖י רֵיקָֽם:

9.    ויקרא פרשת אמור פרק כג פסוק ד - כב, ד-כב

(ד) אֵ֚לֶּה מוֹעֲדֵ֣י ה֔' מִקְרָאֵ֖י קֹ֑דֶשׁ אֲשֶׁר־תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם בְּמוֹעֲדָֽם: (ה) בַּחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר לַחֹ֖דֶשׁ בֵּ֣ין הָעַרְבָּ֑יִם פֶּ֖סַח לַהֽ': (ו) וּבַחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֔ה חַ֥ג הַמַּצּ֖וֹת לַה֑' שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים מַצּ֥וֹת תֹּאכֵֽלוּ: (ז) בַּיּוֹם֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן מִקְרָא־קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ: (ח) וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֛ה לַה֖' שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּיּ֤וֹם הַשְּׁבִיעִי֙ מִקְרָא־קֹ֔דֶשׁ כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ: פ (ט) וַיְדַבֵּ֥ר ה֖' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: (י) דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ נֹתֵ֣ן לָכֶ֔ם וּקְצַרְתֶּ֖ם אֶת־קְצִירָ֑הּ וַהֲבֵאתֶ֥ם אֶת־עֹ֛מֶר רֵאשִׁ֥ית קְצִירְכֶ֖ם אֶל־הַכֹּהֵֽן: (יא) וְהֵנִ֧יף אֶת־הָעֹ֛מֶר לִפְנֵ֥י ה֖' לִֽרְצֹנְכֶ֑ם מִֽמָּחֳרַת֙ הַשַּׁבָּ֔ת יְנִיפֶ֖נּוּ הַכֹּהֵֽן: (יב) וַעֲשִׂיתֶ֕ם בְּי֥וֹם הֲנִֽיפְכֶ֖ם אֶת־הָעֹ֑מֶר כֶּ֣בֶשׂ תָּמִ֧ים בֶּן־שְׁנָת֛וֹ לְעֹלָ֖ה לַהֽ': (יג) וּמִנְחָתוֹ֩ שְׁנֵ֨י עֶשְׂרֹנִ֜ים סֹ֣לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֛מֶן אִשֶּׁ֥ה לַה֖' רֵ֣יחַ נִיחֹ֑חַ וְנִסְכֹּ֥ה יַ֖יִן רְבִיעִ֥ת הַהִֽין: (יד) וְלֶחֶם֩ וְקָלִ֨י וְכַרְמֶ֜ל לֹ֣א תֹֽאכְל֗וּ עַד־עֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה עַ֚ד הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־קָרְבַּ֖ן אֱלֹהֵיכֶ֑ם חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶֽם: ס (טו) וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙ מִמָּחֳרַ֣ת הַשַּׁבָּ֔ת מִיּוֹם֙ הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־עֹמֶ֖ר הַתְּנוּפָ֑ה שֶׁ֥בַע שַׁבָּת֖וֹת תְּמִימֹ֥ת תִּהְיֶֽינָה: (טז) עַ֣ד מִֽמָּחֳרַ֤ת הַשַּׁבָּת֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תִּסְפְּר֖וּ חֲמִשִּׁ֣ים י֑וֹם וְהִקְרַבְתֶּ֛ם מִנְחָ֥ה חֲדָשָׁ֖ה לַהֽ': (יז) מִמּוֹשְׁבֹ֨תֵיכֶ֜ם תָּבִ֣יאּוּ׀ לֶ֣חֶםתְּנוּפָ֗ה שְׁ֚תַּיִם שְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֔ים סֹ֣לֶת תִּהְיֶ֔ינָה חָמֵ֖ץ תֵּאָפֶ֑ינָה בִּכּוּרִ֖ים לַֽהֽ': (יח) וְהִקְרַבְתֶּ֣ם עַל־הַלֶּ֗חֶם שִׁבְעַ֨ת כְּבָשִׂ֤ים תְּמִימִם֙ בְּנֵ֣י שָׁנָ֔ה וּפַ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר אֶחָ֖ד וְאֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם יִהְי֤וּ עֹלָה֙ לַֽה֔' וּמִנְחָתָם֙ וְנִסְכֵּיהֶ֔ם אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַהֽ': (יט) וַעֲשִׂיתֶ֛ם שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּ֑את וּשְׁנֵ֧י כְבָשִׂ֛ים בְּנֵ֥י שָׁנָ֖ה לְזֶ֥בַח שְׁלָמִֽים: (כ) וְהֵנִ֣יף הַכֹּהֵ֣ן׀ אֹתָ֡ם עַל֩ לֶ֨חֶם הַבִּכֻּרִ֤ים תְּנוּפָה֙ לִפְנֵ֣י ה֔' עַל־שְׁנֵ֖י כְּבָשִׂ֑ים קֹ֛דֶשׁ יִהְי֥וּ לַה֖' לַכֹּהֵֽן: (כא) וּקְרָאתֶ֞ם בְּעֶ֣צֶם׀ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֛ם בְּכָל־ מוֹשְׁבֹ֥תֵיכֶ֖ם לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם: (כב) וּֽבְקֻצְרְכֶ֞ם אֶת־קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֗ם לֹֽא־תְכַלֶּ֞ה פְּאַ֤ת שָֽׂדְךָ֙ בְּקֻצְרֶ֔ךָ וְלֶ֥קֶט קְצִירְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י ה֥' אֱלֹהֵיכֶֽם: ס

10.דברים פרשת ראה פרק טז פסוק א - יב, א-יב

(א) שָׁמוֹר֙ אֶת־חֹ֣דֶשׁ הָאָבִ֔יב וְעָשִׂ֣יתָ פֶּ֔סַח לַה֖' אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֞י בְּחֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֗יב הוֹצִ֨יאֲךָ֜ ה֧' אֱלֹהֶ֛יךָ מִמִּצְרַ֖יִם לָֽיְלָה: (ב) וְזָבַ֥חְתָּ פֶּ֛סַח לַה֥' אֱלֹהֶ֖יךָ צֹ֣אן וּבָקָ֑ר בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר ה֔' לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם: (ג) לֹא־תֹאכַ֤ל עָלָיו֙ חָמֵ֔ץ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֛ים תֹּֽאכַל־עָלָ֥יו מַצּ֖וֹת לֶ֣חֶם עֹ֑נִי כִּ֣י בְחִפָּז֗וֹן יָצָ֙אתָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לְמַ֣עַן תִּזְכֹּ֗ר אֶת־י֤וֹם צֵֽאתְךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ: (ד) וְלֹֽא־יֵרָאֶ֨ה לְךָ֥ שְׂאֹ֛ר בְּכָל־גְּבֻלְךָ֖ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וְלֹא־יָלִ֣ין מִן־הַבָּשָׂ֗ר אֲשֶׁ֨ר תִּזְבַּ֥ח בָּעֶ֛רֶב בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן לַבֹּֽקֶר: (ה) לֹ֥א תוּכַ֖ל לִזְבֹּ֣חַ אֶת־הַפָּ֑סַח בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁר־ה֥' אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ: (ו) כִּ֠י אִֽם־אֶל־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֨ר ה֤' אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לְשַׁכֵּ֣ן שְׁמ֔וֹ שָׁ֛ם תִּזְבַּ֥ח אֶת־הַפֶּ֖סַח בָּעָ֑רֶב כְּב֣וֹא הַשֶּׁ֔מֶשׁ מוֹעֵ֖ד צֵֽאתְךָ֥ מִמִּצְרָֽיִם: (ז) וּבִשַּׁלְתָּ֙ וְאָ֣כַלְתָּ֔ בַּמָּק֕וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר ה֥' אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ וּפָנִ֣יתָ בַבֹּ֔קֶר וְהָלַכְתָּ֖ לְאֹהָלֶֽיךָ: (ח) שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תֹּאכַ֣ל מַצּ֑וֹת וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י עֲצֶ֙רֶת֙ לַה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ לֹ֥א תַעֲשֶׂ֖ה מְלָאכָֽה: ס (ט) שִׁבְעָ֥ה שָׁבֻעֹ֖ת תִּסְפָּר־לָ֑ךְ מֵהָחֵ֤ל חֶרְמֵשׁ֙ בַּקָּמָ֔ה תָּחֵ֣ל לִסְפֹּ֔ר שִׁבְעָ֖ה שָׁבֻעֽוֹת: (י) וְעָשִׂ֜יתָ חַ֤ג שָׁבֻעוֹת֙ לַה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ מִסַּ֛ת נִדְבַ֥ת יָדְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר תִּתֵּ֑ן כַּאֲשֶׁ֥ר יְבָרֶכְךָ֖ ה֥' אֱלֹהֶֽיךָ: (יא) וְשָׂמַחְתָּ֞ לִפְנֵ֣י׀ ה֣' אֱלֹהֶ֗יךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֣ וּבִתֶּךָ֘ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶךָ֒ וְהַלֵּוִי֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבֶּ֑ךָ בַּמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם: (יב) וְזָ֣כַרְתָּ֔ כִּי־עֶ֥בֶד הָיִ֖יתָ בְּמִצְרָ֑יִם וְשָׁמַרְתָּ֣ וְעָשִׂ֔יתָ אֶת־הַֽחֻקִּ֖ים הָאֵֽלֶּה: פ

11.יחזקאל פרק ג פסוק יב - טו, יב-טו

(יב) וַתִּשָּׂאֵ֣נִי ר֔וּחַ וָאֶשְׁמַ֣ע אַחֲרַ֔י ק֖וֹל רַ֣עַשׁ גָּד֑וֹל בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־ה֖' מִמְּקוֹמֽוֹ: (יג) וְק֣וֹל׀ כַּנְפֵ֣י הַחַיּ֗וֹת מַשִּׁיקוֹת֙ אִשָּׁ֣ה אֶל־אֲחוֹתָ֔הּ וְק֥וֹל הָאוֹפַנִּ֖ים לְעֻמָּתָ֑ם וְק֖וֹל רַ֥עַשׁ גָּדֽוֹל: (יד) וְר֥וּחַ נְשָׂאַ֖תְנִי וַתִּקָּחֵ֑נִי וָאֵלֵ֥ךְ מַר֙ בַּחֲמַ֣ת רוּחִ֔י וְיַד־ה֥' עָלַ֖י חָזָֽקָה: (טו) וָאָב֨וֹא אֶל־הַגּוֹלָ֜ה תֵּ֣ל אָ֠בִיב הַיֹּשְׁבִ֤ים אֶֽל־נְהַר־כְּבָר֙ וָֽאֵשֵׁ֔ב הֵ֖מָּה יוֹשְׁבִ֣ים שָׁ֑ם וָאֵשֵׁ֥ב שָׁ֛ם שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים מַשְׁמִ֥ים בְּתוֹכָֽם:

12.מצודת דוד יחזקאל פרק ג פסוק טו

אל הגולה תל אביב - אל בני הגולה אשר בתל אביב והוא שם מקום:

13.אבן עזרא ויקרא פרשת ויקרא פרק ב פסוק יד

אביב - נקרא כן בעבור שהוא ראשון. והוא מגזרת אב.

14.רש"ר הירש ויקרא פרשת ויקרא פרק ב פסוק יד

מנחת ביכורים היא מנחת העומר, הקרויה "ראשית קצירכם" (ויקרא כג, י). היא באה מראשית ביכורי השעורים. דבר זה מוכח משם אביב, המציין את בישול גבעול השעורה (שמות ט, לא). ועוד: אין עומר יכול לבוא אלא מן השעורים; שהרי שתי הלחם הבאות בשבועות מן החיטים קרויות "ביכורים"; ו"אם אתה אומר עומר בא מן החיטין, אין שתי הלחם ביכורים" (מנחות סח ע"ב):

15.אמת ליעקב ויקרא פרשת ויקרא פרק ב פסוק יד

ואם תקריב מנחת בכורים לד'.פירש"י וז"ל: במנחת העומר הכתוב מדבר כו' ומן השעורים היא באה וכו'. צריך התבוננות במש"כ התורה להביא מנחת העומר מן השעורין ואף שהוא מאכל בהמה, ורק בסוטה מצינו מנחה של שעורין, ואמרו חז"ל [סוטה דף י"ד ע"א] מפני שעשתה מעשה בהמה - שאין לו בן זוג מיוחד שזהו המותר מאדם על הבהמה שאין בהם אלא זוג מיניי לא אישיי, [אבל] איך צוה הכתוב להביא לפניו מנחה כזו [למנחת העומר]. והנראה דרצתה התורה להדגיש שאין צריך למתנתנו מצד המקבל אלא מצד הנותן, דאילו היה מביא חטים היה אפשר לטעות, אבל אתם שתביאו שעורים ע"כ דרוצה אנכי שאתם תהיו הנותנים9, ודו"ק.

16.במדבר פרשת נשא פרק ה פסוק יא - טו, יא-טו

(יא) וַיְדַבֵּ֥ר ה֖' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: (יב) דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אִ֥ישׁ אִישׁ֙ כִּֽי־תִשְׂטֶ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ וּמָעֲלָ֥ה ב֖וֹ מָֽעַל: (יג) וְשָׁכַ֨ב אִ֣ישׁ אֹתָהּ֘ שִׁכְבַת־זֶרַע֒ וְנֶעְלַם֙ מֵעֵינֵ֣י אִישָׁ֔הּ וְנִסְתְּרָ֖ה וְהִ֣יא נִטְמָ֑אָה וְעֵד֙ אֵ֣ין בָּ֔הּ וְהִ֖וא לֹ֥א נִתְפָּֽשָׂה: (יד) וְעָבַ֨ר עָלָ֧יו רֽוּחַ־קִנְאָ֛ה וְקִנֵּ֥א אֶת־אִשְׁתּ֖וֹ וְהִ֣וא נִטְמָ֑אָה אוֹ־עָבַ֨ר עָלָ֤יו רֽוּחַ־קִנְאָה֙ וְקִנֵּ֣א אֶת־ אִשְׁתּ֔וֹ וְהִ֖יא לֹ֥א נִטְמָֽאָה: (טו) וְהֵבִ֨יא הָאִ֣ישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ֘ אֶל־הַכֹּהֵן֒ וְהֵבִ֤יא אֶת־קָרְבָּנָהּ֙ עָלֶ֔יהָ עֲשִׂירִ֥ת הָאֵיפָ֖ה קֶ֣מַח שְׂעֹרִ֑ים לֹֽא־יִצֹ֨ק עָלָ֜יו שֶׁ֗מֶן וְלֹֽא־יִתֵּ֤ן עָלָיו֙ לְבֹנָ֔ה כִּֽי־מִנְחַ֤ת קְנָאֹת֙ ה֔וּא מִנְחַ֥ת זִכָּר֖וֹן מַזְכֶּ֥רֶת עָוֹֽן:

17.רש"י במדבר פרשת נשא פרק ה פסוק טו

שְׂעֹרִים -וְלֹא חִטִּים, הִיא עָשְׂתָה מַעֲשֵׂה בְהֵמָה וְקָרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה (סוטה י"ד(:

It must be שערים BARLEY, and not wheat; because she committed a bestial act, therefore shall her offering consist of that which is food for beasts (Sifrei Bamidbar 8; Sotah 14a).

18.שמות פרשת שמות פרק ד פסוק כא - כג, 

(כא) וַיֹּ֣אמֶר ה֘' אֶל־מֹשֶׁה֒ בְּלֶכְתְּךָ֙ לָשׁ֣וּב מִצְרַ֔יְמָה רְאֵ֗ה כָּל־הַמֹּֽפְתִים֙ אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בְיָדֶ֔ךָ וַעֲשִׂיתָ֖ם לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַאֲנִי֙ אֲחַזֵּ֣ק אֶת־לִבּ֔וֹ וְלֹ֥א יְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם: (כב) וְאָמַרְתָּ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה֔' בְּנִ֥י בְכֹרִ֖י יִשְׂרָאֵֽל: (כג) וָאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יךָ שַׁלַּ֤ח אֶת־בְּנִי֙ וְיַֽעַבְדֵ֔נִי וַתְּמָאֵ֖ן לְשַׁלְּח֑וֹ הִנֵּה֙ אָנֹכִ֣י הֹרֵ֔ג אֶת־בִּנְךָ֖ בְּכֹרֶֽךָ:

19.שמות פרשת בא פרק יב פסוק ה, ה

שֶׂ֥ה תָמִ֛ים זָכָ֥ר בֶּן־שָׁנָ֖ה יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם מִן־הַכְּבָשִׂ֥ים וּמִן־הָעִזִּ֖ים תִּקָּֽחוּ:

20.רש"י שמות פרשת בא פרק יב פסוק ה

בן שנה - כָּל שְׁנָתוֹ קָרוּי בֶּן שָׁנָה, כְּלוֹמַר שֶׁנּוֹלַד בְּשָׁנָה זוֹ:

OF THE FIRST YEAR — the whole of its first year it is termed שנה בן, as much as to say, that it was born during this year (it does not mean that it is one year old — in its second year)

21.ויקרא פרשת ויקרא פרק ד פסוק כז - לא, כז-לא

(כז) וְאִם־נֶ֧פֶשׁ אַחַ֛ת תֶּחֱטָ֥א בִשְׁגָגָ֖ה מֵעַ֣ם הָאָ֑רֶץ בַּ֠עֲשֹׂתָהּ אַחַ֨ת מִמִּצְוֹ֧ת ה֛' אֲשֶׁ֥ר לֹא־תֵעָשֶׂ֖ינָה וְאָשֵֽׁם: (כח) א֚וֹ הוֹדַ֣ע אֵלָ֔יו חַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֑א וְהֵבִ֨יא קָרְבָּנ֜וֹ שְׂעִירַ֤ת עִזִּים֙ תְּמִימָ֣ה נְקֵבָ֔ה עַל־חַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֥ר חָטָֽא: (כט) וְסָמַךְ֙ אֶת־יָד֔וֹ עַ֖ל רֹ֣אשׁ הַֽחַטָּ֑את וְשָׁחַט֙ אֶת־הַ֣חַטָּ֔את בִּמְק֖וֹם הָעֹלָֽה: (ל) וְלָקַ֨ח הַכֹּהֵ֤ן מִדָּמָהּ֙ בְּאֶצְבָּע֔וֹ וְנָתַ֕ן עַל־קַרְנֹ֖ת מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֑ה וְאֶת־כָּל־דָּמָ֣הּ יִשְׁפֹּ֔ךְ אֶל־יְס֖וֹד הַמִּזְבֵּֽחַ: (לא) וְאֶת־כָּל־חֶלְבָּ֣הּ יָסִ֗יר כַּאֲשֶׁ֨ר הוּסַ֣ר חֵלֶב֘ מֵעַ֣ל זֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֒ וְהִקְטִ֤יר הַכֹּהֵן֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה לְרֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַה֑' וְכִפֶּ֥ר עָלָ֛יו הַכֹּהֵ֖ן וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ: פ

22.משך חכמה ויקרא פרשת ויקרא פרק ד פסוק לא

לריח ניחוח. בחטאת שעירה (פסוקנו) כתוב "ריח ניחוח", הוא כדי לקיים מה שאמרו סוטה לב, ב: לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה. ולא? (והא איכא דמים, דם חטאת למעלה ודם עולה למטה! - התם כהן הוא דידע). והא איכא חטאת נקבה עולה זכר - התם מכסיא באליה. תינח כבשה, שעירה מאי איכא למימר, התם איהו דקא מיכסף נפשיה, דאיבעי ליה לאיתויי כבשה וקא מייתי שעירה (עכ"ל). לכן כיון שרוצה להתבייש ולהתכפר בלב גמור כתוב "ריח ניחוח". ובשלמים אצל כבש לא כתוב ריח ניחוח, משום דאיהו מביא עצמו לידי חשד שיאמרו עליו בהקטרתו שהוא בעצם חטאת [מאן דלא חזי מקום שחיטתו, ועוד דאיהו כשר גם בצפון] ומיכסיא אליה, וכיון דאיהו מביא עצמו לידי חשד בחנם, תו לא כתוב "ריח ניחוח", וכמו שאמרו שאסור לו לעבור אחורי בית הכנסת בזמן שצבור מתפללין וכו'. ודו"ק. או דאין נחת רוח לפניו שלוקח האש מה שראוי לאכילת אדם, וזה האליה ודו"ק.

ו"מנחת ביכורים" לא כתוב "ריח ניחוח" (ויקרא ב, טז)משום דהוא בא מן השעורים דאינו מאכל אדםולפיכך אין מחשבת פיגול ושלא לשמו פוסל בו כדאמר במנחות דף ה א - ב, וכשר אף אם בא במחשבת פסול. ולכן אמר "תקריב מנחת ביכורים" (ויקרא שם יד) שהיא כשרה אף אם לא הביאוה לרצון, כדאמר בתורת כהנים יעויין שם, ולכן לא כתיב "ריח נחוח", והיא כמנחת סוטה בהקטרה, ודו"ק בכל זה.

אחר זה ראיתי בברייתא דמסכת כלה הנדפס בדפוס חדש וילנא כתוב: שאלו לר' מאיר מאי דכתיב "אשה לריח ניחוח לה'"? לא ידע. אתי שאיל בי מדרשא, אמרו לו: כאן בעושין לשמה כאן בעושין שלא לשמה. ופירושו כמו שכתבתי, דלכן כתוב במנחת העומר "אשה לה'", מפני שהן עושין שלא לשמה רק להתיר חדש. אבל בכל המנחות כתוב "אשה לריח ניחוח", וזה ברור. וכמו שכוונתי מדעתי תהילה לא - ל.

23.שמות פרשת בא פרק יב פסוק מו

בְּבַ֤יִת אֶחָד֙ יֵאָכֵ֔ל לֹא־תוֹצִ֧יא מִן־הַבַּ֛יִת מִן־הַבָּשָׂ֖ר ח֑וּצָה וְעֶ֖צֶם לֹ֥א תִשְׁבְּרוּ־בֽוֹ:

24.במדבר פרשת בהעלותך פרק ט פסוק יב, יב

(יב) לֹֽא־יַשְׁאִ֤ירוּ מִמֶּ֙נּוּ֙ עַד־בֹּ֔קֶר וְעֶ֖צֶם לֹ֣א יִשְׁבְּרוּ־ב֑וֹ כְּכָל־חֻקַּ֥ת הַפֶּ֖סַח יַעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ:

25.דרשות המהר"ל - דרוש לשבת הגדול

ואח"כ פרשת שלמים ואמר הכתוב אם על תודה יקריבנו וגו' ור"ל שמביא אל הש"י שלמים מפני שעשה לו הש"י שלום כאשר בא עליו צרה והצילו הקב"ה שעשה לו שלום, ועל זה נותן אל הש"י הודאה על הנס, ואז המצוה שיקריב אל הש"י חמץ ומצה מין אחד של חמץ ושלשה מינים של מצהויש לשאול כיון שאסרה תורה חמץ במנחה א"כ למה צוה בתודה שיהיה מקריב התודה על לחם חמץוכן בעצרת המצוה להביא שתי לחם מן החמץוהרי בכ"מ מרחיק החמץ ועתה צותה על החמץאבל דבר זה כי כאשר מקריב שלמים על שם השלום והשלום הוא הכל, ובמדרש (פ' נשא י"א) גדול השלום שהוא שקול כנגד הכל שנאמר עושה שלום ובורא את הכל, ומה שהשלום הוא כנגד הכל כי הכל צריכים שלום, כמו שאמרו שם במדרש גדול השלום שאפילו עליונים צריכים שלום שנאמר עושה שלום במרומיו, ק"ו ומה אם במקום שאין איבה ושנאה צריכים שלום ק"ו במקום שיש כל המדות הללי, והנה כאשר עשה הש"י אליו שלום המורה כי הוא יתברך בורא הכל, ועוד אמרו חז"ל אם אין שלום אין כלום, והשלום בו יושלם הכל ובו הכל, והנה במה שברא הש"י הכל בזה יצה"ר הוא טוב, ואין להרחיק את החמץ, אע"ג שהרחיקה התורה החמץ והשאור מצד עצמו כי הוא רע, אבל בודאי כאשר השם יתברך ברא הכל, יצר הרע הוא טוב מצד הכל, כמו שאמרו במדרש (בראשית רבה פ' ט') וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, מה כל אשר עשה, אפילו יצר הרע, וכי יצר הרע טוב אלא שאם אין יצר הרע לא נשא אשה ולא הוליד בנים, ולפיכך מצד כלל הבריאה הוא טוב מאד שממנו פריה ורביה, אבל מצד עצמו בודאי רע, רק כי משמש הרע לטוב כמו שהשאור הוא רע בעצמו רק הוא טוב כאשר הוא בעיסה, ולפיכך מצד כלל הבריאה יצה"ר הזה הוא טוב, ומפני כן כתיב וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, ר"ל בכלל העולם היצר הרע הוא טוב, אף כי מצד עצמו הוא רע, והשלמים  הביא על שם שעשה הש"י אליו נס ועשה לו שלום, ומפני כך נותן הודאה אל הש"י שהכל שלו כאשר השלום שלו שהוא הכל, ומצד שהכל שלו הובחר החמץוכן בחג השבועות שתי הלחם חמץ, ולא רחקה התורה את החמץ כי יש ביצר הרע הטוב מצד זהכי אם לא היה יצר הרע באדם לא היה האדם מקבל שכר על המצות שבתורה, וראיה לזה כי לעוה"ב שלא יהיה יצה"ר באדם, אז לא יהיו המצות, שכך דרשו ז"ל, היום לעשותם ולא למחר לעשותם, ולמה זה וק היום לעשותם, מפני שיש יצה"ר ויש קבול שכר גל עשייתם, ולא למחר לעשותם, מפני שלא יהיה יצה"ר ואין כאן קבול שכר על עשייתם, ועוד כי לא נתנה תורה למלאכי השרת, שהרי כן השיב משה למלאכים כאשר אמרו תנה הודך על השמים, כדאיתא בפרק ר"ע שאמר להם משה מה כתיב בתורה לא תגנוב לא תנאף קנאה יש ביניכם יצה"ר יש ביניכם תורה למה לכם. והנה התורה היא מצד היצה"ר, ואל"כ לא היתה התורה נמצאת. גם כי כנגד היצה"ר נתן התורה, כי הטוב לעמת הרע, כי יצה"ר שהוא רע ברא כנגד זה הטוב הגמור היא התורה שהיא הטוב הגמור, ולפיכך אמרו בפ"ק דקידושין (דף ל' ע"ב), תנו רבנן ושמתם נמשלה התורה כסם חיים, משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח רטיה על מכתו ואמר לו בני כל זמן שהרטיה זו על גבי מכתך אכול מה שהנאך ושתה מה שהנאך ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה מתירא, ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי, כך הקב"ה אמר להם לישראל בני בראתי יצה"ר ובראתי לו תורה תבלין ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו שנאמר הלוא אם תיטיב שאת, ואם אין אתם עוסקים בתורה אתם נמסרים בידו שנאמר לפתח חטאת רובץ, ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך דכתיב ואליך תשוקתו, ואם אתה רוצה אתה מושל בו, שנאמר ואתה תמשל בו, ע"כ. הרי כי התורה נבראת בשביל יצה"ר, ומאחר שברא הש"י יצה"ר ברא כנגדו התורה, ומצד הזה יצה"ר הוא טוב. ומה שאמר אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם ברזל הוא מתפוצץ, ר"ל כי היצה"ר מסית אותו לקלקל ולעבור על דברי תורה. ויצרו נחשב כמו ברזל שהוא משבר, וזה הוא כנגד לא תעשה, ועל זה אמר כי בשביל התורה מתפוצץ היצה"ר, ואין יצה"ר שולט בו. ומה שאמר אם אבן הוא נמוח, פירוש אם יש בו יצה"ר שאינו שומע לעשות המצוה, ואז יאמר עליו כי לבו קשה כמו אבן שאינו שומע לעשות, וזה כנגד מצות עשה, ומן התורה נמוח. ומזה הטעם לא הרחיקה התורה בחג השבועות החמץ, כי אם נתן להם היצה"ר קנו על ידו התורה, ולא זכו אל התורה רק על ידי החמץ הוא היצה"ר, כי איך אפשר לקנות לא תנאף לא תגזול כאשר אין יצה"ר:

תפילין רבינו תם

 תפילין רבינו תם

הרב ארי דוד קאהן                                                  ari.kahn@biu.ac.il

 

1.    טור אורח חיים הלכות תפילין סימן לד

סדר הנחתן בבתים לרש"י קדש משמאלו של המניח בבית החיצון ואחריו והיה כי יביאך בבית השני ובבית השלישי שמע ובבית הרביעי שהוא בית החיצון לימינו והיה אם שמוע ולר"ת הוא הסדר קדש משמאלו ואחריו בבית השני והיה כי יביאך ובג' והיה אם שמוע וברביעי שהוא החיצון שמע סימן לדבר הויות להדדי ושני השיני"ן דהיינו קדש שמע לצד חוץ אצל השיני"ן שבבתים וכן הוא הסדר בשל יד למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ומיהו גם לר"ת צריך לכותבן כסדר שהן כתובים בתורה שהוא קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע דתניא כתבן שלא כסדרן יגנזו פי' שלא כסדר הכתובים בתורה לפיכך של יד שהן בקלף אחד יכתוב קדש והיה כי יביאך ויניח חלק פרשת והיה אם שמוע ויכתוב שמע ואח"כ יכתוב והיה אם שמוע דסדר הנחתן בבתים של יד ושל ראש שוין:

ובדבר זה נפל מחלוקת בין הגאונים יש מהם סוברים כדברי רש"י ויש מהם כדברי ר"ת וכתב א"א ז"ל לפי שנחלקו בו גאוני עולם ותפילין של אלו פסולין לאלו דתניא החליף פרשיותיה פי' שנתן של בית זה בזה פסולין ואמרו חכמים מקום יש בראש להניח בו שני תפילין וכן בזרוע לכן ירא שמים יצא ידי שניהם ב)ויעשה ב' זוגות תפילין ויניח שניהם ויכוין בהנחתן באותן שעשויין כתקונן אליבא דהלכתא בהם אני יוצא ידי חובתי והאחרים הרי הן כרצועות בעלמא ואין כאן משום בל תוסיף דלא מיקרי בל תוסיף אלא כשעושה ה' בתים ולא יניח ב' הזוגות בכיס א' שהאחד מהם הוא חול ואסור לתתם בכיס של תפילין אלא יעשה שני כיסין וסימן לכל כיס שלא יתן של זה בזה. וכן היה נוהג א"א ז"ל ורבו רבינו מאיר ז"ל:

2.    בית יוסף אורח חיים סימן לד

ב ומ"ש רבינו בשם הרא"ש לעשות שני זוגות תפילין. כן כתוב בסמ"ג וסמ"ק והתרומה וכתוב עוד בסמ"ג והתרומה שאם אינו יודע לכוין המקום ולהניח שניהם יחד יניח כדברי האחד של יד ושל ראש ויסלקם מיד ויניח האחרים על סמך ברכה ראשונהואף על פי שמפסיק בין של יד לשל יד ברכת תפילין הראש זה טוב יותר מלהניח לגמרי שלא להניח כלל עכ"לב ובשימושא רבא כתב כסדר רש"י וכן כתב הרמב"ם (תפילין פ"ג ה"ה) וכתב סמ"ג והמרדכי ששלחו כתב מארץ ישראל שנפלה בימה שעל קבר יחזקאל ומצאו שם תפילין ישנים מאד כסדר הרמב"ם ורש"י והרשב"א בתשובה האריך בדבר זה ודחה דברי ר"ת והעמיד דברי רש"י והרמב"ם ובסוף התשובה כתב סוף דבר דעתי נוטה כרש"י והרמב"ם ועליהם אנו סומכים ועושים מעשה וכן היו נוהגים ה"ר יונה והרמב"ן ועושין מעשה בעצמן עכ"ל ותשובה זו תמצא בתשובות להרמב"ן סי' רל"ד:...

ג ומצאתי בתשובה אשכנזית (תשו' מהרי"ל סי' קלז) כלשון הזה שני זוגי תפילין לא חזינן רבנן קשישי ז"ל דעבדי הכי וגופא אזיל בתר רישא וסמכינן על מה שכתב סמ"ג בההוא דקבר יחזקאל גם ר"ת עשה שאלת חלום על ככה וכמדומה הואיל ולא נהוג מיחזי כיוהרא ואין ליטול את השם אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות מה שלא היו כן כל אותם שראיתים נוהגין כן והנוהגין כן טוב להניחם בבת אחת ואם על כל פנים לא יוכל להניחם בבת אחת נראה לברך על של רש"י הואיל ונוהגים כוותיה ושל ר"ת אינם אלא כדי לצאת ידי כולם ... ואחר תפלה יניח של ר"ת ואם ידאג שלא יהא כמעיד עדות שקר בעצמו יקרא בהם שמע והיה אם שמוע עכ"לג:

3.    שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן לד

סעיף א- ...ומנהג העולם (ד) כרש"י והרמב"ם {א*}.

סעיף ב- ירא שמים יצא ידי שניהם, ויעשה שתי זוגות תפילין ויניח שניהם, * ויכוין בהנחתם באותם שהם אליבא דהלכתא אני יוצא ידי חובתי, והשאר הם כרצועות בעלמא, כי מקום יש בראש להניח שתי תפילין. וכן בזרוע. ואם אינו יודע לכוין המקום ולהניח שניהם יחד, יניח כדברי האחד של יד ושל ראש, (ויסלקם מיד), ויניח האחרים על סמך ברכה הראשונה. (וי"א ה שאם) (יג) לא יוכל להניח בבת אחת, ו'] {ב} יניח של רש"י ויברך עליהם ויהיו עליו בשעת ק"ש ותפלה (יד) ואחר התפלה * יניח של ר"ת בלא ברכה ויקרא בהם שמע (דברים ו, ד - ז'] ט) (טו) והיה אם שמוע (דברים יא, יג - כא).  סעיף ג - לא יעשה כן אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות.

4.    ביאור הגר"א אורח חיים סימן לד

ומנהג כו'. וכן האריך בתשובת הרמב"ן סי' רל"ד להוכיח כרש"י גם מה שהקשה ר"ת על רש"י מש"ש קדש והיה כי יביאך מימין שמע כו' משמאל וישבה שם וכ' שם וסוף דבר דעתנו כרש"י והרמב"ם ז"ל ועליהם אנו סומכין ועושין מעשה וכן היו נוהגין הר"י ז"ל והרמב"ן ז"ל ועושין מעשה בעצמן וכן עיקר:

5.    מכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא פרשה יח

ארבע פרשיות של ראש הם ארבע טוטפת ואלו הן קדש לי והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע כותבן כסדרן, ואם לא כותבן כסדרן הרי אלו יגנזו.

6.    שו"ת מהרי"ל סימן קלז

ומיום עמדי על דעתי נפלאתי אשר ראיתי כמה חסידים ואנשי מעשה שלא נהגו בב' זוגי תפילין כאשר כתבת ונהגו גאוני עולם גם דרשתי עליה דמר ונאמר לי דלא נהג. ואמרתי ודאי אם יש שום טעם אין נעלם ממנו. ואל נא אדוני תמנע מלהודיע אם טוב למנוע, והטעם למה, או אם יכשר בעיניך לעשות הודיעני נא דרכיך איזה מהם יקדימו, כי מי שיוכל לכוון המקום מן המסתבר הוא להקדימו של רש"י תכופה לברכה [אבל מי שאינו יכול לכוונם מסתפק' לי אם אלו יקדימ' משום תכף לברכה] או לאחרם כדי להחזיקם עליו בעידן ק"ש וצלותא.

ושני זוגי תפילין לא חזינן רבנן קשישי רבותינו ז"ל דעבדי הכי, וגופא אזיל בתר רישא וסמכינן על מה שכתב הסמ"ג ההוא דקבר יחזקאל. ועוד יותר שמועות שמעתי כה"ג, גם ר"ת עשה שאילת חלום על ככה וכמדומה הואיל ולא נהוג מחזי כיוהרא ואין ליטול את השם אלא מי שמוחזק

7.    הלכות קטנות למרדכי (מנחות) הלכות תפילין רמז תתקסט

הגה"ה ז"ל רבינו ברוך אם אינו יודע לכוין המקום (*של יד יניח) [*יניח של יד] כדברי האחד ולברך על של יד ויניח [של ראש ויברך] ואח"כ יניח כדברי הגאון השני על סמך ברכה ראשונה ולא ידבר בינתים והשניים ישהה בראשו כמו שירצה ואף על גב דעתה מברך על של ראש בפעם ראשונה ומפסיק בין ברכה של יד בראשונה להנחה של יד בפעם שניה זה טוב יותר מלערוב מכאן ומכאן [*או] שלא להניח כלל ע"כ הג"ה. ונהוג עלמא כרש"י ורמב"ם וגם שלחו כתב מארץ ישראל שנפלה בימה שעל קבר יחזקאל ומצאו שם תפילין ישנים כסדר רש"י ז"ל ורמב"ם:

8.    שו"ת הרמב"ם סימן רפט

(לחכמי לוניל). שאלה גם כן יורנו עוד מה שאמור בפרק שלישי כיצד סדר פרשיות בתפלה של ראש מכניס פרשה אחרונה שהיא והיה אם שמע בבית ראשון שהוא על ימין המניח ופרשת שמע סמוכה לה וכו' עד ואם החליף סדור זה פסולות. ואנחנו למדנו מרבותינו ומהגאונים ורב האי גאון בראשם ז"ל דבעינן הויות באמצע וכן פירש בסנהדרין האי דאמר [רב יהודה אמר] רב כל בית החיצון שאינו רואה את האויר פסולה כגון קדש לי שמע ישראל. וכן גם קבלנו מהם כי הקלף נקרא אותו צד שהשער דבוק בו בעודינו חי [ודוכסוסטוס אותו צד שהיה דבוק בבשר] וכמדומה לי שנמצא בספר הפך מזה על כן משכנו ידינו עד בא דברך אלינו ויורנו כדת מה לעשות. 

תשובה זה שעלה על דעתכם בסדור הפרשיות ובקלף שהוא החלק הרק שהשער דבוק בו כך היתה דעתי מקודם ככם ותפילין שהיו לי בארץ מערב כך היו וכזה כתב אותו שחבר חבור התפלין ושמו ר' משה נ"ע מקורטובא ואותו החיבור הוא שהטעני והטעה כל אנשי המערב מלפני. וגם הרב רבינו יצחק אלפסי בעל ההלכות זצ"ל כוותיהו סבירא ליה בתשובה אחת שיש לו במעשה התפילין וגם חכם אחר שמו רבי יעקב קלעי ז"ל ככם עשה והרבה גאונים חלקו על דבר זה ועל אנשי מזרח ועל אנשי ארץ הצבי הקדמונים כך חולקים על זה. ואמרו לי חכמים נאמנים שפתחו תפילין של הגאון רבינו האיי זצ"ל ומצאו שהן כתובין על הסדר שאמרתי בחבור ורבי משה הדרעי ככם עשה וכשבא מארץ המערב לארץ ישראל היו תפילין שלו כמו אנשי מקומכם וכשהראוהו דברי הגאונים הקדמונים והראיות שלהן השליך תפיליו ועשה על הסדר שאמרנו. והראיה הברורה בדבר זה נאמר בפרק הקומץ קורא על סדר התורה קדש לי והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע. ונוסח זה לא היה בספרים שלנו בארץ מערב אבל הנה מצאתי כל הנסחאות הישנות וכך כתוב בהן ומעשה רב שבני ארץ ישראל כולן זהירין במצוה זו כסדר התורה כתבו איש מאיש ולדברי הכל תפילין של יד וסדר פרשיותיה על סדר התורה ודין הוא שתהיה כתיבת שתיהן שוה שהרי לדברי רבי יוסי תולה ליד על ראש ומניחה על ידו ש"מ סדר אחד לשתיהן.

9.    רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג הלכה ה

כיצד סדור הפרשיות בתפלה של ראש מכניס פרשה אחרונה שהיא והיה אם ג שמע בבית ראשון שהוא על ימין המניח, ושמע סמוכה לה, והיה כי יבאך בבית שלישי סמוכה לשמע, וקדש לי בבית רביעי שהוא לשמאל המניח תפילין כדי שיהא הקורא שלפניו כנגד פני המניח קורא על הסדר הזה כגון זה /במקור יש במקום זה שרטוט/, ואם החליף סדור זה פסולות. +/השגת הראב"ד/ כיצד סדור הפרשיות כו' עד אם החליף סדור זה פסולות. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ רבינו האי ז"ל אינו אומר כן אלא הויות באמצע קדש מימין המניח והיה כי יבאך סמוך לה שמע משמאלו והיה אם שמע סמוך לה באמצע והוא בהיפך לקורא שכנגדו והקורא קורא כסדרן על שמע והיה אם שמע נאמר שהוא כסדר הקורא בתורה מימין לשמאל והמחבר הזה שם הברייתא השנויה בגמרא מימין הקורא והברייתא שהביאו בקושיא ואמרו והא תניא איפכא שם אותה לימין המניח והוא תימה שהגמרא הניחה סדר המניח שעושה המצוה ופירשה סדר הקורא שאין לנו צורך בקריאתו ועוד כי שמע והיה אם שמע לפי פשוטה מן הראש הוא מתחיל ולא מן האמצע ולדברי זה המחבר לעולם שמע מן האמצע ולפיכך תפס הגאון ז"ל דרך פשיטות הגמרא ושם הויות באמצע עכ"ל.+ 

10.תיקוני זוהר הקדמה דף ט עמוד א

תְּפִלִּין דְּרֵישֵׁיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְאִיהוּ ו', אִיהִי ה' עִלָּאָה, אִימָּא עִלָּאָה, עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת, עֲלָהּ אִתְּמַר פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ (יחזקאל כד יז), אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ, וְהַאי אִיהוּ רָזָא הֲוַיָּ"ה, דְאִתְּמַר בֵּיהּ הִנֵּה יַד יהו"ה הוֹיָ"ה וכו' (שמות ט ג), וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהָ מָארֵי דְתַלְמוּדָא יְרוּשַׁלְמִי, הֲוַיּוֹת בְּאֶמְצַע:

11.שו"ת מן השמים סימן ג

ועוד שאלתי על סדר פרשיות שבתפלין וכך היתה שאלתי: אנא המלך הגדול הגבור והנורא חכם הרזים מגלה נסתרות מגיד נעלמות שומר הברית והחסד, הגדל נא חסדך עמנו היום וצוה למלאכיך הקדושים להודיעני את אשר נסתפקנו בסדר פרשיות של תפלין. כי יש מהחכמים האומרים הויות באמצע ואם החליף פסולות, ויש מחכמים האומרים הויות כסדרן ואם החליף פסולות ועתה מלך מלכים צוה למלאכיך הקדושים להודיעני הלכה כדברי מי, ודברי מי אתה מחבב. 

והשיבו: אלו ואלו דברי אלהים חיים, וכמחלוקת למטה כך מחלוקת למעלה. הקדוש ברוך הוא אומר הויות באמצע וכל פמליא של מעלה אומרים הויות כסדרן. והוא אשר דיבר ה' בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד, וזה כבודו בהיות פרשת מלכות שמים תחילה.

12.ספר פרי עץ חיים - שער התפילין - פרק ט

א התפילין כסברת רש"י ור"ת, הפוסקים אמרו, כי ראוי הוא להניח שני זוגות תפילין מספק, א' כסברת רש"י, וא' כר"ת. ודע, כי ב' הסברות אמיתית. וכמ"ש בפרק הקומץ מקום יש בראש להניח ב' תפילין. וכן נזכר בזוהר במקומות רבים ובתיקונים, ובפרשת פנחס בר"מ דף רכ"ח, דאית תפילין דעלמא דאתי, דאינון הויות באמצע. ובג"ד אוקמוהו מארי מתניתין, אית ברישא מקום, להניח ב' זוגי דתפילין, וע"כ צריך לבאר ענינם:

13.שו"ת חיים שאל חלק א סימן א

והגם דהרב ז"ל כתב שם גם רבינו תם עשה שאלת חלום על ככה ותו לא ע"ש וכאשר ירדוף הקורא יסבור ולא ידע ויבין כי רבינו תם דפליג על רש"י עשה שאלת חלום והשיבו לו כדעתו וע"ז כתב מהרי"ל דלא ינהוג כן וכו' והוא נגד מה שאמרנו. אודיע לידידנו השואל דרבינו תם הלז שעשה שאלת חלום איננו רבינו תם נכדו של רש"י בעל הסברא דסדר התפילין הויות באמצע שעליו כותבים הכל ואומרים תפילין של רבינו תם. רק הוא רבינו יעקב הלוי ממרוי"ש חד מרבוואתא קמאי דהוה שאיל שאלתא בספיקא דהלכתא מן השמים ומשיבים לו ומביאים שו"ת הללו לפעמי' המרדכי ושבלי הלקט וזולתם. ואנא זעירא בא לידי קונטריס השו"ת הללו ושם ראיתי שאלה זו על סדר התפילין ולא גילו לו בתשובה דתרוייהו איתנהו. והדברים סתומים ובכלל אמרו אלו ואלו דברי אלהים חיים וקורין לו רבינו תם לפעמים להרב הנז' על שם ויעקב איש תם וכעין שקורין לרבינו נכד רש"י שהיה שמו רבינו יעקב כידוע. 

14.ספר בן איש חי - הלכות שנה ראשונה - פרשת וירא

[כא] ... אך בא רבינו האר"י ז"ל, והגיד בקבלה מפי אליהו זכור לטוב, ששתי הסברות אמתוצריך למעבד תרווייהוומימות משה רבינו עליו השלום, ועד הגאונים, היו מניחים שתי זוגות, וכן איתא בגמרא, מקום יש בראש להניח בו שתי זוגות, ובזוהר חדש איתא על קצת בני אדם דמניחין שתי זוגות מספק, דלא ידעין ברזא דא, דתרווייהו אצטריכו, על כן ירא שמים יעשה שתי זוגות תפילין, אחת כסברת רש"י ואחת כסברת רבינו תם, ויאחוז שתיהם בידו, ויכניסם בזרועו, ויקשרם זה למעלה מזה, דצריך שיניח שתיהם יחד, ולא כאותם שמניחין של רש"י לחוד ושל רבינו תם לחוד, גם צריך שיניח תפילין של רבינו תם למעלה משל רש"י, בין בראש בין ביד, כי מעלת בחינת תפילין של רבינו תם גדולה מבחינת תפילין של רש"י, ולכן המנהג לעשות בית תפילין דרבינו תם קטן משל רש"י, והצד המחובר בזרוע, הוא העליון, לכך יכניס תחלה של רש"י ויברך עליו, אחר שיקשור אותו על הקבורת, ואחר כך יכניס של רבינו תם, ונמצא בזה של רבינו תם מונחין למעלה משל רש"י. וכל זה בבתים, אבל ברצועות יניח רצועה של תפילין דרבינו תם תחת רצועה של רש"י, לכך יעשה רוחב רצועה של רבינו תם קצר משל רש"י, כדי שתתכסה בה, וכן בשל ראש יניח של רבינו תם למעלה משל רש"י, וגם הקשר דתפילין דרבינו תם יהיה בעורף גבוה מעט משל רש"י, ורק הרצועות היורדים מן הקשר שבעורף ולמטה, תעביר רצועת רבינו תם תחת רצועה של רש"י, שתתכסה בה, רמז לדבר שמור ת"ם, וראה יש"ר, ולכל דברים אלו יש טעם על פי הסוד, ואין לשנות מזה, גם יזהר שלא יתן הקציצה של האחד על המעברתא של האחר, אלא יהיו סמוכים זה תחת זה, ומונחים כולם על הבשר, וכאשר כתבתי בסייעתא דשמיא, בסה"ק מקבציאל:

15.זהר מנוקד/תרגום/ תקוני זהר חדש תקונא קדמאה

וּבְגִין דָּא מַחֲלֹקֶת דְּאִיהוּ בֵּין חַבְרַיָּא בִּתְפִלִּין וּשְׁאָר פִּקּוּדִין בִּימִינָא וּשְׂמָאלָא אִיהוּ. אֲבָל בְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא לֵית תַּמָּן מַחֲלֹקֶת. בְּגִין דְּאִיהוּ עִקָּרָא דִּגְמָרָא דְּאִיהִי שְׁלֵמָה. ומִתַּמָּן אִתְקְרֵי יַעֲקֹב אִישׁ תָּם אִיהוּ ו' כָּלִיל שִׁית סִדְרֵי מִשְׁנָה. ה' גְּמָרָא דִילָהּ אִיהִי תָּם בִּתְלָת אֲבָהָן יְה"וּ וּבֵהּ אִשְׁתְּלִים יְהוָֹה. וּבְגִין דָּא בְּכָל אֲתַר דְּעַנְפִין מִתְפָּרְדִין לִימִינָא וּשְׂמָאלָא. אֲבָל לְתַתָּא אִקְּרֵי אֲגֻדָּה חֲדָא בְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. וּבְגִין דָּא וַיַּרְא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרַיְמָה. דָּא דַּרְגָּא בִּישָׁא דִּגְרָמַת כַּפְנָא דְּאוֹרַיְתָא וַעֲנִיּוּתָא דְּפִקּוּדִין דְּאוֹרַיְתָא, דְּהָא אוֹקְמוּהּ שָׁכֵן בָּאָרֶץ דָּא שְׁכִינְתָּא וְהָא אוֹקְמוּהּ קַדְמָאִין, כָּל הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ. וְאַבְרָם דַּרְגֵּהּ אַרְיֵה דְּאִתְּמַר בֵּהּ גּוּר אַרְיֵה. וּבְגִין דָּא אָמַר לוֹ הַקּוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת. יְמִינָא תַּמָּן יְה"וּ דְּסָלִיק לְחֻשְׁבַּן אֶהְיֶ"ה וְתַמָּן ו' בְּגִין ה' דְּאַבְרָהָם דְּאִיהִי הָאָרֶץ. וּמִסִּטְרָא דִּימִינָא אִתְקְרֵי בָּאָרֶץ דְּתַמָּן אָב ב'א בְּהִפּוּךְ אַתְוָן אָב וְהַאי אִיהוּ בָּאָרֶ"ץ כִּי אָב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ. וְאֶהְיֶה עִמָּךְ דָּא יה'ו בְּחֻשְׁבַּן אֶהְיֶה. בְּגִין ה' וְאֶהְיֶה עִמָּךְ ו' דְּאִיהוּ בֵּן יָ"הּ מִן אֶהְיֶה עִמָּךְ. וַאֲבָרֶכְךָ דְּבִרְכָאָן מִסִּטְרָא דְּכַהֲנָא אִנּוּן. שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה אִתְקְרִיאַת בְּרָכָה מִסִּטְרָא דִּימִינָא. וְקִדּוּשָׁא מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא. וְעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא אִתְקְרֵי יְבָרֵךְ הָדָא הוּא דִּכְתִיב בָּךְ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל. וּמִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא אִתְקְרֵי קֹדֶשׁ הָדָא הוּא דִּכְתִיב קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה'.‏

וּמִשּׁוּם הַמַּחֲלֹקֶת הִיא בֵּין הַחֲבֵרִים בַּתְּפִלִּין, וּשְׁאָר הַמִּצְווֹת הוּא בְּיָמִין וּשְׂמֹאל. אֲבָל בָּעַמּוּד הָאֶמְצָעִי אֵין שָׁם מַחֲלֹקֶת, מִשּׁוּם שֶׁהוּא עִקַּר הַגְּמָרָא שֶׁהִיא שְׁלֵמָה, וּמִשָּׁם נִקְרָא יַעֲקֹב אִישׁ תָּם, הוּא ו' שֶׁכּוֹלֵל שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה. ה' הַגְּמָרָא שֶׁלָּהּ הִיא תָם בִּשְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת יה"ו, וּבוֹ נִשְׁתַּלֵּם יְדֹוָד. וּמִשּׁוּם זֶה, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּפְרָדִים הָעֲנָפִים לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל, אֲבָל לְמַטָּה נִקְרֵאת אֲגֻדָּה אַחַת בָּעַמּוּד הָאֶמְצָעִי, וּמִשּׁוּם זֶה וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה.

 

ספר יראים סימן שצט [דפוס ישן - טז]

וכשנותן הפרשיות בתוך הבתים יתנם בשכיבה ולא בזקיפה שכך היו לוחות מונחות בארון וכן שמעתי מפי רש"י שנאה היה לתת ספרי תורה בשכיבה ולא בזקיפה.

 

זוהר ג:רנח

בְרַתָּא אִיהִי תְּפִלָּה שֶׁל יַד, כֵּהָ''ה. י' קֶשֶׁר דִּילֵיהּ. ה' עִלָּאָה אִימָּא, תְּפִלִּין דְּרֵישָׁא עַל רֹאשׁ תִּפְאֶרֶת. תְּפִלִּין דִּילֵיהּ, כְּסֵדֶר יְדוָֹ''ד, דְּאִיהוּ קַדֶּשׁ לִי. וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ. שְׁמַע. וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ. אֲבָל בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, הֲוָיוֹת בְּאֶמְצַע, דְּאִינּוּן ה' ה'. וּבְגִין דָּא אָמַר הַנָבִיא, (ירמיה ט) בְּזֹאת יִ''תְהַלֵּל הַ''מִתְהַלֵּל הַ''שְׂכֵּל וְ''יָדוֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי יְדוָֹ''ד. וּבְגִין דָּא אוֹקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, דְּאִית בְּרֵישָׁא אֲתָר, לְאָנָחָא תְּרֵי זּוּגֵי דִּתְפִלֵּי. וְדָא זָכֵי לִתְרֵין פִּקוּדִין, דְּאוֹקְמוּהָ עָלַיְיהוּ, לֹא כָּל אָדָם זוֹכֶה לִשְׁתֵּי שׁוּלְחָנוֹת. י' חָכְמָה. ה' בִּינָה. ו' עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. ה' מַלְכוּת קַדִּישָׁא. רֵישָׁא דְּאִתְעַטָּר בְּאַרְבַּע אַתְוָון, דָּא כֶּתֶר רִיהֲטָא דְּרֵישָׁא דְּאַסְחַר לוֹן, וְכַסֵּי לוֹן. אַהֲבָה חֶסֶד קְרִיאַת שְׁמַע, דִּשְׁקִילָא לְאוֹרַיְיתָא, דְּאִתְיְיהִיבַת מִימִינָא. תְּפִלִּין עֹז, מִשְּׂמָאלָא דִּגְבוּרָה. עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, כָּלִיל כֹּלָּא, כַּנְפֵי דְּמִצְוָה, נֶצַח וְהוֹד, תְּכֵלֶת וְלָבָן. מְזוּזָה רָשִׁים שַׁדַּי, צַדִּיק. וּשְׁכִינְתָּא תַּרְעָא דִּמְזוּזָה, זֶה הַשַּׁעַר לַיְדוָֹ''ד.

 

זוהר חדש

וְהָכֵי צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְנַטְלָא יוֹנָה קַדִּישָׁא מִצְוָה שְׁכִינְתָּא, לְקַשְּׁרָה לָהּ בְּקִשּׁוּרָא דִּתְפִלִּין, וּמִיָּד יְקָרֵי לְבַעְלָהּ דְּאִיהוּ יִשְׂרָאֵל דִּלְעֵלָּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. וּבְגִין דָּא תַּקִּינוּ לְמִקְרֵי שְׁמַע יִשְׂרָאֵל בְּקָלָא עִם מִצְוַת תְּפִלִּין. וּמִיָּד דְּנָחִית לְגַבָּהּ, צָרִיךְ לְקַשְּׁרָא לֵהּ עִמֵּהּ לְמֶהֱוֵי חָבוּשׁ עִמֵּהּ בִּרְצוּעָה דִּתְפִלִּין דְּיָד, כְּמָא דְּאוֹקְמוּהּ מ''מ. (יחזקאל כד) פְּאֵרְךָ חָבוּשׁ עָלֶיךָ, אֵלּוּ תְּפִלִּין כְּמָא דְּאוֹקְמוּהּ לְעֵיל. וּמִיָּד דְּקָשִׁיר לוֹן צָרִיךְ לְיַחֲדָא לוֹן בְּיִחוּדָא דְּאֶחָד א''ח עִם ד', דְּאִיהִי כְּלִילָא מֵאַרְבַּע פַּרְשִׁיַּן דִּתְפִלִּין, וְאִיהִי רְבִיעִית לְד' אַתְוָן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. ה' רְבִיעָאָה שְׁלִימוּ דְּשֵׁם יהו'ה, וְאִיהִי קוֹצָא דְּאָת דָּלֶ''ת עֲשִׂירִית לא''ח, דְּאִיהוּ תֵּשַׁע בְּחֻשְׁבָּן, וּבָהּ אִשְׁתְּלִים לַעֲשָׂרָה. כְּגַוְנָא דָּא יוּ''ד הֵ''א וָא''ו הֵ''א, וְהָא אוֹקְמוּהּ. וּבְגִין דָּא תַּקִּינוּ לְמִקְרֵי קְרִיאַת שְׁמַע בִּתְפִלִּין. וְאוֹקְמוּהּ מ''מ, דְּמָאן דְּקָארֵי קְרִיאַת שְׁמַע בְּלֹא תְּפִלִּין, כְּאִלּוּ סָהִיר סַהֲרוּתָא דְּשִׁקְרָא. וְקִשּׁוּרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתָּא צַדִּיק אוֹת דִּתְפִלִּין. וּבְהַהוּא זִמְנָא דְּקָשִׁיר לוֹן בֵּהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, מָאן דְּשָׂח בֵּינְתַיִם עֲבֵרָה הִיא בְּיָדוֹ. וּתְפִלִּין דְּרֵישָׁא אִיהוּ תְּפִלִּין אִימָּא דְּקַשְּׁרַת לֵהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. עֲלָהּ אִתְּמַר וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ. כְּמָא דְּאוֹקְמוּהוּ מ''מ (ישעיה סב) נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ זוֹ תּוֹרָה, וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ. גְּבוּרָה אִיהוּ זְרוֹע דִּילֵהּ וְאִיהִי עֻזּוֹ, וְהָא אוֹקְמוּהּ. וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגַבְהֵי מְרוֹמִים, הוּא אֱלֹהֵינוּ מִסִּטְרָא דִּילֵהּ תְּפִלָּה דְּיָד אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת שֶׁל רֹאשׁ וְכוּ'. דְּכָל חַד אִיהִי מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. מִסִּטְרָא דְּאִמָּא אִנּוּן הֲוָיוֹת בְּאֶמְצַע כְּמָא דְּאוֹקְמוּהּ. וְהָא אִתְּמַר. וּבְגִין דְּלָא בְּקִיאִין אִלֵּין דְּדָרָא בַּתְרָאָה, שַׁוְיָן תְּרֵין זוּגִין דִּתְפִלִּין, דְּלָא יַדְעִין בְּרָזָא דָּא. וְעוֹד מָאן דְּשַׁוֵּי תְּפִלִּין כַּדְקָא חֲזֵי, הַאי אִיהוּ מְקַיִּם מִצְוָה בְּמַאֲמָרָהּ. וּכְגַוְנָא דְּצַדִּיק אִיהוּ אוֹת דְּאָחִיד בֵּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, הָכֵי אִיהוּ אָחִיד בְּתַרְוַיְהוּ בְּחַ''י בִּרְכָּאן דִּצְלוֹתָא. וְאִתְּמַר בִּתְפִלִּין שָׂח בֵּינְתַיִם עֲבֵרָה הִיא בְּיָדוֹ. וְאִתְּמַר בִּצְלוֹתָא וַאֲפִלּוּ נָחָשׁ עַל עֲקֵבוֹ לֹא יַפְסִיק. זַכָּאָה פּוּמָא דְּבִצְלוֹתָא עָבִיד בֵּהּ מִשְׁכָּב לִשְׁכִינְתָּא וְהָא אִיהוּ. (תהלים סח) אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם דִּבְהוֹן אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח לְמִשְׁכְּבָא בְּהוֹן אִימָּא עִלָּאָה דְּאִתְּמַר בֵּהּ (דברים כב) וְהָאֵם רוֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים. דִּבְזִמְנָא דְּאִיהִי פְּרִישַׁת גַּדְפָּהָא עַל גּוֹזָלַיָּא, דְּאִנּוּן יִשְׂרָאֵל, בְּשַׁבָּתוֹת וְיוֹמִין טָבִין כְּמָא דְּאוֹקְמוּהּ הַפּוֹרֵשׂ סֻכַּת שָׁלוֹם עָלֵינוּ, אִשְׁתְּכָחוּ בְּחֵירוּ מִכָּל אֻמִּין דְּעָלְמָא. וּבְגִין דָּא בְּשַׁבָּתוֹת וְיוֹמִין טָבִין דְּאִיהִי רוֹבֶצֶת עַל יִשְׂרָאֵל, לֵית לוֹן דְּחִילוּ מִכָּל מְקַטְרְגִין דְּעָלְמָא. וְכַד יֵיתֵי יוֹמִין דְּחֹל אִתְּמַר בּוֹ (שם) שַׁלַּח תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם.

תשובות הרשב"א רלד

ב שאלה שאלתה להודיעכם דעתי בענין סדר כתיבת תפילין של יד ושל ראש וכיצד סדר הנחת הפרשיות של תפילין של ראש היאך היא לפי שמצא אדם בשם רב האי גאון ז״ל בסדר הנחת תפילין של ראש קדש מימין המניח והיה כי יביאך משמאל המניח והויות באמצע. והרי״ף ז״ל פירש קדש מימין הקורא שהוא ימין המניח והויות באמצע ומ״מ בהויות באמצע הושוו שניהם ז״ל וגם רבינו סעדיה ז״ל כן פירש דהויות באמצע והרמב״ם ז״ל פירש קדש והיה כי יביאך מימין הקורא שמע והיה אם שמוע משמאל הקורא והוא על סדר שהן כתובות בתורה וכן השיב לחכמי לוני״ל והראב״ד ז״ל השיג עליו בהשגותיו וכן כתב רב האיי גאון ז״ל אינו אומר כן אלא הויות באמצע קדש מימין המניח ושמע משמאל המניח והוא בהפך לקורא כנגדו והקורא קורא כסדרן האמור בגמרא על שמע והיה אם שמוע נאמר שהוא כסדר הקוראים בתורה מימין לשמאל והמחבר הזה שם הברייתא השנית בגמרא מימין הקורא והברייתא שהביאו בקושיא ואמרו והא תניא איפכא אותם שם לימין המניח והוא תימה שהגמרא הניחה סדר המניח שעושה מצוה ופירשה סדר הקורא שאין לנו צורך בקריאתו ואמרת שגם חכמי לוני״ל כתבו להרמב״ם ז״ל שהם קבלו מהגאון רב האיי בראש דהויות באמצע וכן פירש בסנהדרין פרק אלו הן הנחנקין הא דאמר רב יהודה אמר רב כל בית חיצון שאינו רואה את האויר פסול קדש ושמע, ואמרת שבדקת שם באותה מימרא שבפרק הניזקין ולא מצאת שם קדש ושמע:

מעשה רקח הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג הלכה ה

[ה] ... ובעיקר דין סידור הפרשיות וכו'. הראב"ד ז"ל נראה דפליג על רבינו וס"ל דהוויות באמצע וכו'. ומלבד מה שהכריח רבינו בתשובתו הרמתה עוד כתוב בספר המצות והביאו הגהות מיימוני וז"ל ומ"מ נהגו בארץ אדום ובארץ ישמעאל כרבינו משה וכרש"י ז"ל וגם שלחו כתב מארץ ישראל שנפלה בימה שעל קבר יחזקאל ומצאו שם תפילין ישנים מאד כסידור רש"י עכ"ל וכן דעת השמושא רבא הביאוהו התוספות במנחות דף ל"ד ע"ב ד"ה והקורא וכו'. וראיתי להטור או"ח סי' ל"ו שכתב משם הרא"ש דרבינו תם ס"ל דלטטפת שבפרשת והיה אם שמע הוא חסר שני ווי"ן יעו"ש ולפ"ז קשה טובא לאותם המניחים ב' זוגות כמ"ש הרב בית יוסף או"ח סי' כ"ז לצאת ידי שניהם אם אף לפי סברת ר"ת אינם שהרי הלכה רווחת בכל ישראל שאין משנים הכתיבה מדעת רש"י לאותם של ר"ת כלל ואף באותם שעושים לדעת ר"ת כותבים לטוטפת מלא בוי"ו ראשונה כדעת רש"י ז"ל א"כ איך נקראים תפילין של ר"ת כיון דלדידיה ע"כ הם פסולין ולזה יש לומר דכיון דאיכא כמה רבוותא אחריתי הלא המה רבינו חננאל ורבינו האיי ורב שרירא דלא חלקו על רש"י ז"ל ודעימיה אלא בסדר הנחתם ולא בכתיבה כלל פסקינן כוותייהו דהוו רבים לגבי ר"ת אלא דאכתי קשה דאם כן היכי מקרו תפילין דרבינו תם הוה לן לקרותם תפילין דרבינו האיי או אינך רבוותא וצ"ע.

 

שו"ת יביע אומר חלק א - אורח חיים סימן ג

עמדתי ואתבונן איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם המניח ב' זוגות תפלין, דרש"י ודר"ת, אם דרך אחינו האשכנזים שמניחים אותם בזה אחר זה, או דרך הספרדים שמניחים אותם בבת אחת. ואמרתי אשנה פרק זה בס"ד. 

(א) הנה המחלוקת המיוחסת לרש"י ור"ת, היא באמת מחלוקת קדומה מימי חכמי התלמוד, בין המכילתא להירושלמידלהמכילתא (ס"פ בא) סדר הפרשיות כרש"י, קדש, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע. אולם בירושלמי קדשים (שנאבד מאתנו, וכנודע היה בידי הראשונים) מבואר דהויות באמצע, כד' ר"ת. וכמו שהעיד בגדלו הראב"ד בפי' ספר יצירה שהוא עצמו ראה בתלמוד ירושלמי מסדר קדשים, דהויות באמצע. והביאו מרן החיד"א בשם הגדולים (מע' ספרים, ע' ירושלמי). וכ' שכן הוא בתיקוני הזוהר (דף ט): ובגין דא אוקמוה מארי דתלמודא ירושלמי הויות באמצע ע"ש..

(ג) ואמרתי להציע בקצרה מדברי הפוסקים בזה מערכה מול מערכה. הנה דעת רבים ונכבדים כד' רש"י, וגדולים ועצומים כד' ר"ת. כי מבואר בתוס' ובמרדכי שכדעת ר"ת פסקו רב שרירא גאון, ורב האי גאון, ור' חננאל, ור' יהודה בר ברזילי, ור' יוסף טוב עלם, והרי"ף. וכ"ה ד' הראב"ד בהשגות (פ"ג מה' תפלין ה"ה). וכן ד' רב סעדיה גאון הובא בבעל העיטור (ה' תפלין ח"ג), ובשו"ת הרשב"א המיוחסות (סי' רלד). וכן ד' הר"א ממיץ בס' יראים (סי' טו). וכן ד' הר"א אב"ד בס' האשכול ח"ב (דף פב), ובשו"ת תמים דעים הנ"ל, ושכן דעת השימושא רבה. וע"ע בנמקי יוסף ה' תפלין. [והנה אף הראב"ד בפי' ס' יצירה שהובא בשה"ג ס"ל הכי. וכ' בס' קורא הדורות שהראב"ד הלוי שחבר ס' הקבלה זהו הראב"ד שעשה פי' על ס' יצירה. ע"ש. והסכים לזה הנחל אשכול במבוא לס' האשכול (אות ה) ע"ש. וא"כ נוסף לנו עוד הראב"ד דקאי בשטת ר"ת. והמהרח"ו בהקדמת עץ חיים (ד"ה ע"א) כ' שאין זה להראב"ד, אלא לחכם גדול א' והיה גדול בחכמת הקבלה]. ועל סברת הרי"ף שכ' המרדכי דס"ל כר"ת, הנה במגדל עוז כ' דהרמב"ם (שפסק כד' רש"י) קיבל מרבותיו ר"י אלפס ור"י בן מיגש וכו'. נראה מדבריו דאדרבה ד' הרי"ף כרש"י והרמב"ם. וע' בב"ח שכ' דמ"ש המרדכי בשם הרי"ף אף על פי שלא נמצא כן בהלכות, אפשר דבתשו' כתב כן. ועוד וכו'. ע"ש. ובאמת כן מפורש בתשו' הרמב"ם (ירושלים תרצ"ד, סי' ז), שכ"כ הר' יצחק אלפסי ז"ל בתשו' אחת שיש לו במעשה התפלין (כד' ר"ת). ע"ש. והובאה בשנוי לשון קצת בכ"מ הלכות תפלין שם. הנה כל הגדולים הללו ס"ל כר"ת. כל קבל דנא דעת הרמב"ם, ובעל העיטור, ור' ישעיה מטראני בס' המכריע (סי' פו) כד' רש"י. וכ' שם שגם רבינו יצחק בן מלכי צדק (בפי"ח דכלים) כ' כן. וכן ד' הרמב"ן ור' יונה, והסכים עמהם הרשב"א בתשו' המיוחסות (סי' רלד). וכ"כ בס' החינוך (מצוה תכא). ובשה"ל השלם. ובס' המנהיג (דף קיח:). וכ' התוס' והרא"ש שכן הוא בשימושא רבה. וגם רב האי גאון נראה דלמעשה חזר בו ופסק כרש"י, וכמו שהעיד עליו הרמב"ם בתשו', ואביאנה בסמוך. וכ"כ החינוך שם בשם רה"ג. וכ' הסמ"ג והגמ"י והמרדכי והארחות חיים (סוף אות כו) שכן מנהג העולם כד' רש"י. וכ"כ בשטה מקובצת מנחות (לד:). 

 

(כד) גם הלום ראיתי אחרי רואי בשלמי צבור (דל"ט ע"ב) שהביא דברי האר"י והזו"ח דס"ל ששניהם אמתיים, ונשאל, אם יותר טוב להניחן יחד או בזא"ז אחר התפילה, לפי שיש מקומות חלוקים מספר הכונות לתלמידי האר"י ז"ל. והשיב שאין לנו כי אם סדר הכונות למהרח"ו, שמתוך דבריו אנו למדים דאיכא קפידא יתירתא בהפרדתן זמ"ז. ובר מן דין יש ל"ר ע"ד הפשט דאיכא איסורא להמניחן אחר התפלה, ממ"ש בשבת (יד) הבא ראשו ורובו במים שאובין מ"ט גזרו ביה רבנן טומאה לפי שבתחלה היו טובלין במי מערות מכונסין וסרוחין, והיו נותנין עליהם שאובין, וגזרו שמא יאמרו אין אלו מטהרים אלא אלו, לכך גזרו שיטמאו. וא"כ י"ל דה"ה כאן שהרואה מניחין דר"ת אחר תפלין דרש"י יאמר דאין של רש"י מוציא י"ח אלא של ר"ת, ולא יניחו של רש"י כלל, לכך הנכון להניחן בב"א ולא בזא"ז. עכת"ד. וכיו"ב כ' הרב השואל בשו"ת שבו"י ח"ב (סי' מד). ע"ש. ..ואף קרא בהם ק"ש, וידוע דכל הקורא ק"ש בלא תפלין כמעיד עדות שקר בעצמו (ברכות יד:), ואחר הכל מניח תפלין דר"ת, אם איתא דר"ת עיקר היאך עשאו טפל לאחר כל התפלה.  ויותר ע"ז הרי מבואר בהרמב"ם בפי' המשניות (סוף זבין) שגזרו שם מפני שהיו מקילין במי מקוה משום זוהמתו, ולא היו מתכוונים בו טבילה לשמה, ע"ש. ואפשר דכוונת הרמב"ם בזה לומר שכיון שלא היו מתכוונים לשמה לא היו נזהרים מחוצצי טבילה. דאילו כונה ממש לא מעכבא בכל מילי, דהא קי"ל כמ"ד (חולין לא) נדה שנאנסה וטבלה טהורה לביתה. ע"ש. וכן מוכח ממ"ש שהיו מקילים וכו'. וע"ע ברמב"ם בחבורו (רפ"ט מה' אבות הטומאה), שכ', שראו שהיו טובלים בזלזול בלא כוונה. ע"ש. והגם שנאמר שהיה זה ג"כ לתרומה וקדשים, ושם בעינן כוונה, מ"מ הרי עכ"פ היה מכשול בזה כבר לפני הגזרה, אבל להוסיף ולגזור בלא"ה אין לנו. וכ"ש שאין לגזור גזירות חדשות מדעתינו. ואפי' לדמות גזירה לגזירה. וכמ"ש תוס' חולין (קד) שאין לדמות גזרות חז"ל זו לזו אלא במקום שהש"ס מדמה. ע"ש. וכ"כ האחרונים בכמה דוכתי. 

(כה) ובהיותי בזה ראיתי בספר בן יוחאי (בשער ז מענה קכא), שהאריך ע"ד הגאון יעב"ץ שתמה על תקוני הזוהר דמייתי פלוגתא מאוחרת כזו של רש"י ור"ת ומשמע שהוא מאוחר. וכתב דפלוגתא זו היתה כבר בימי חכמי הש"ס וכו'. א"נ דבר זה הוא תוספת מאוחרת וכו'. עש"ב. ומדי עברי ראיתי שכ' שמצא בתשו' הרשב"א (סי' תרלט) שגם ד' רבינו האי גאון (שהיה יותר משלש מאות שנה קודם רש"י ור"ת) בסדר הנחתן כר"ת. ע"ש. וזה אינו, דמסקנתו אינה כן, ולמעשה הי' נוהג כרש"י.וכמ"ש לעיל (אות ג). [ומ"ש דהיה ג' מאות שנה קודם רש"י, ג"כ ליתא, דרה"ג נפטר ד"א תשצ"ג, ורש"י נפטר ד"א תתס"ה. ע' בסדר הדורות]. .הנה כיו"ב דייק בבן איש חי (פ' וירא אות כא), שמימות משה עד הגאונים הניחו ב' תפלין ששניהם אמת. וכן איתא בגמ' מקום יש בראש להניח ב' תפלין. ע"ש. וק' דאדרבא מוכח מהש"ס עירובין (צה:) איפכא, דפריך אי הכי (דבעינן דרך מלבוש) זוג א' אין טפי לא, (ואמאי אמר ר"ג מכניסן שנים שנים), ומשני מקום יש בראש וכו'. הניחא דראש דיד מאי איכא למימר, כדר"ה דאר"ה פעמים שאדם בא מן השדה וחבילתו על ראשו ומסלקן וקושרן בזרועו וכו', אלא כדאמר מקום יש בראש וכו', ה"נ מקום יש ביד. ע"ש ואם איתא שמימי מרע"ה עד הגאונים הניחום, אין לך דרך מלבוש גדול מזה, ודקארי לה מאי קארי לה, וגם מאי קאמר הניחא דראש, דיד מא"ל, ואמאי מייתי מדר"ה דפעמים וכו'. א"ו שלא היו מניחים אלא א', מש"ה השני חשיב משאוי אי לאו דמקום יש בראש וכו', וכן ביד. וכן הוכחנו (לעיל אות י) מהש"ס דע"ז (מד). ע"ש. ויש לנו עוד דברים בזה, אולם די בזה למבין לראות שהעיקר כד' הפוסקים שאנו הולכין בעקבותיהם, שצריכין לכוין שהאחד יהיה לרצועות בעלמא, כדי שלא יעבור על בל תוסיף. וגם כשהם קצת גדולים מד' אצבעות, צריך להניחן בזא"ז. שהרי גם להניח הקציצה של האחד על המעברתא של השני אין להתיר משום חציצה, וכמ"ש הרב בא"ח עצמו (שם). ובתשובה כ' בזה והעלתי כן לדינא. [ע' בשו"ת יביע אומר ח"ה חאו"ח סי' ה]. 

(כו) כלל העולה והמורם מכל האמור שהרוצה לצאת י"ח אליבא דכל הפוסקים, יניחן בזה אחר זה אחר התפילה, וכמנהג אחינו האשכנזים, ויקרא בהם קריאת שמע, וכמ"ש בש"ע. ואף על פי שהחת"ס היה חושש משום מעיד עדות שקר בעצמו, ומש"ה לא הי' קורא בהן ק"ש, וכמ"ש בשו"ת זכרון יהודה (חאו"ח סי' יט), וכ"כ בס' חוט המשולש (דף לז). וע' בשו"ת מהר"ם שיק (סי' כג). נראה משום דפשיטא ליה דהעיקר כשטת רש"י. אכן לדידן יש לפסוק כמ"ש מרן שקורא בהן ק"ש. וע' בספר רב חסד (בקונטרס כתבי אש סימן א) מ"ש בזה. ועיין בשו"ת בנין עולם (ס"ס ל). וע' להלן (סי' ד אות ז). והנלע"ד כתבתי.

 

תורה שלמה בא ע' רע

תקוני זוהר בהקדמה דף ט דפוס בראדי תרל"ב – על הגליון

 ע' בראב"ד בפירוש לספר יצירה אומר שם שבזמנו היה תלמוד ירושלמי על סדר קדשים והוא ראה שם הויות באמצע

 

 

ג) החפץ חיים לבש תדר"ת על פי ירושלמי המזוייף מסכת מנחות - מסכת שלא נדפסה כלל ע"י פרידלנדר, אלא שלפי המתבאר במכתב ההסכמה הנ"ל, הסרסור להח"ח היה הר"ר רפאל גורדון בעל נחל עדן, וראה באשכול ישןשצויין שרר"ג הנ"ל מזכיר בספריו את הירושלמי מנחות הנ"ל, היינו בכת"י אצל שי"ל פרידלנדר. וראה שם בתגובה שלאחריה שצויין שבהיברו יש טופסי ירושלמי בכורות וכן חולין עם הגהות רר"ג בגליון, בהם מתקן את נוסח הירושלמי על פי ה"כתב יד". עכ"פ כנראה שמכתב יד זה על מסכת מנחות שראה רר"ג, והראה להח"ח, הוא שהוציא הח"ח הנהגה זו (אלא שעדיין צ"ע למה לא נהג כן בשנים שבין תרע"א לתרע"ה תקופת המלחמה(