sources: Why the Jewish people were created by virtue of deception?

:audio

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/784202/Rabbi_Ari_Kahn/Why_the_Jew

ish_people_were_created_by_virtue_of_deception?

פרשת ויצא התשע"ג

הרב ארי דוד קאהן                                                                                                           Rabbi Ari Kahn                      

מת"ן ד' כסלו התשע"ג                                                                                            Adk1010@gmail.com       

http://Rabbiarikahn.com                                                                 http://arikahn.blogspot.com    

1.    בראשית פרק כט

(טז) וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל:(יז) וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה:(יח) וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה:(יט) וַיֹּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שְׁבָה עִמָּדִי:(כ) וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ:(כא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ:(כב) וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה:(כג) וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו וַיָּבֹא אֵלֶיהָ:(כד) וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ לְלֵאָה בִתּוֹ שִׁפְחָה:(כה) וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי:(כו) וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה:(כז) מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם אֶת זֹאת בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת:(כח) וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וַיִּתֶּן לוֹ אֶת רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה:(כט) וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ לְשִׁפְחָה:(ל) וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת:(לא) וַיַּרְא יְקֹוָק כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה:

2.    רד"ק בראשית פרשת ויצא פרק כט פסוק כג

(כג) ויהי בערב - הודיענו בספור הזה שאין ראוי לאדם לשמש מטתו לאור הנר כל שכן לאור היום ולא לספר עם אשתו בשעת תשמיש אלא בחשאי ולהיות בצניעות עם אשתו, שהרי יעקב לא הכיר בה אלא עד הבקר, לא במראה ולא בקול:

3.    ספר בראשית פרק כז

(יא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל רִבְקָה אִמּוֹ הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק:(יב) אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה:(יג) וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח לִי:

4.    ספר בראשית פרק כז

(יח) וַיָּבֹא אֶל אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי:(יט) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ:(כ) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל בְּנוֹ מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי:(כא) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא:(כב) וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו:(כג) וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת וַיְבָרֲכֵהוּ:(כד) וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו וַיֹּאמֶר אָנִי:(כה) וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ:(כו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו גְּשָׁה נָּא וּשֲׁקָה לִּי בְּנִי:(כז) וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְדֹוָד:

5.    רש"י על בראשית פרק כז פסוק כב

(כב) קול יעקב - שמדבר בלשון תחנונים קום נא אבל עשו בלשון קנטוריא דבר יקום אבי:

6.    רשב"ם על בראשית פרק כז פסוק כב

(כב) הקול קול יעקב - לפי שתאומים היו היה קולן דומות קצת זה לזה ולכך טעה יצחק בקולו מאחר שמצאו איש שער על צוארו:

7.    בית הלוי על בראשית פרק כז פסוק כב

הקול קול יעקב והידים ידי עשו, ולא הכירו ויברך אותו. לכאורה יש להבין כיון דההכרה של הקול היה נגד ההכרה של הידים במאי הכריע שהוא עשו וברכו. ולולא דמסתפינא היה אפשר לומר דהרי יצחק הרבה לבודקו אם הוא באמת עשו או הוא מטעה אותו. וי"ל דגם בתחילה נתיירא עשו מזה וקודם שהלך מיצחק אמר לאביו סימן שיוודע שהוא עשו שישנה קולו כקולו של יעקב ולדבר בנחת כיעקב ולהזכיר שם שמים וזהו סימן שהוא עשו דאם יבא יעקב להטעות הרי מסתמא ישנה הוא קולו שידמה כקול עשו. ועיין ברמב"ן שכתב על הא דאמר יעקב אולי ימושני אבי והא דלא נתיירא יותר שיכירו ע"י הקול משום דיכול לשנותו כקולו של עשו. וזהו שאמר הקול קול יעקב והידים ידי עשו הרי שני הסימנים מתאימים ולא הכירו וע"כ ויברך אותו. וי"ל עוד דיעקב בשכלו הבין גם את סוד זה ומש"ה לא שינה קולו ודבר כדרכו. וזהו שאמר הכתוב בא אחיך במרמה ותרגם אונקלוס בא אחוך בחוכמא, ולכאורה מרמה וחכמה הם שני עניינים, רק לפי הנ"ל הכל אחד דהמרמה הוא מה שלא עשה מרמה ודיבר כדרכו ולמרמה כזה לא יקרא מרמה רק חכמה שהבין כל זה שאין צריך לו לעשות מרמה רק ידבר כדרכו, ועשו נלכד ע"י ערמתו:

8.    ספר בראשית פרק כה

(כז) וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים:(כח) וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב:(כט) וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף:(ל) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם:(לא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי:(לב) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה:(לג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב:(לד) וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה:

9.    שכל טוב (בובר) בראשית פרשת ויצא פרק כט

ויהי בבקר והנה היא לאה. כל מקום שאתה מוצא והנה אינו אלא בלשון ענין הפוך, כענין והנה חלום (בראשית מא ז), וכל כיוצא בו, וכן כאן כל הלילה קראה רחל והיא עונה, בבוקר צפה בה, והנה היא לאה, אמר לה רמאית בת רמאי, למה עשית כך, אמרה לו ולא כך עשית לאביך, שהיה קורא עשו וענית:

10. פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת ויצא פרק כט סימן כה

כה) ויהי בבקר והנה הוא לאה. מתוך הסימנים שמסר יעקב לרחל על הבאר, ורחל מסרתם ללאה, על זה לא הכירה יעקב אבינו, לפיכך היו בני רחל צנועים בעלי סוד, הלא תראה ליוסף שלא הגיד לאביו מכירתו ולא הודיע ממצרים לא בכתב ולא בפה. שאול, ואת דבר המלוכה לא הגיד לו (ש"א י טז). אסתר. אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה (אסתר ב כ): ויאמר יעקב ללבן מה זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רמיתני. אמר לו, אמרתי אחי אביה אני אחיו אני ברמאות, אבל רימתני:

11. בראשית רבה (וילנא) פרשת ויצא פרשה ע:יט

ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה כינס כל אנשי מקומו אמר להם יודעים אתם שהיינו דחוקים למים וכיון שבא הצדיק הזה לכאן נתברכו המים אמרין ליה ומה אהני לך, אמר להון אין בעיין אתון אנא מרמי ביה ויהב ליה לאה דהוא רחים להדא רחל סגי, והוא עבד הכא גבכון שבעה שנין אוחרין, אמרין ליה עביד מה דהני לך, אמר להון הבו לי משכון דלית חד מנכון מפרסם ויהבון ליה משכונין ואזל ואייתי עליהון חמר משח וקופר, הוי למה נקרא שמו לבן הארמי שרימה באנשי מקומו, וכולי יומא הוו מכללין ביה וכיון דעל ברמשא אמר להון מה הוא כדין אמרין ליה את גמלת חסד בזכותך והיו מקלסין קודמוי ואמרין הא ליא הא ליא, היא לאה היא לאה, ברמשא אתון מעלתא וחפון בוציניא, אמר להן מהו כדין, אמרי ליה מה את סבור דאנן דכרין דכוותכון, וכל ההוא ליליא הוה צווח לה רחל והיא עניא ליה, בצפרא והנה היא לאה אמר לה מה רמייתא בת רמאה לאו בליליא הוה קרינא רחל ואת ענית לי, אמרה ליה אית ספר דלית ליה תלמידים לא כך היה צווח לך אבוך עשו ואת עני ליה, ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי וגו', ויאמר לבן לא יעשה כן וגו',

AND LABAN GATHERED TOGETHER ALL THE MEN OF THE PLACE, AND MADE A FEAST (XXIX, 22). He assembled all the men of the town and said to them: ‘You know how we were short of water, and as soon as this righteous man came the water was blessed.’ ' Do as you think fit,’ they bade him. Said he: ‘If you wish it, I will deceive him and give him Leah; and as he loves Rachel better he will work here with you another seven years.’ ' Do whatever you please,’ they answered him. ‘Give me a pledge that none of you will disclose it to him.’ When they gave him their pledges, he went and obtained wine, oil, and meat with them. Thus why was he called Laban the Arami? Because he deceived (rimmah) even his townspeople. The whole day they sang his praises, but when evening fell [and they still continued], he asked them, ' What is the meaning of all this? ‘ ' Because you conferred benefits upon us in your merit,’ they answered him, and continued singing his praises, exclaiming, ’Hi leah, hi leah!’ In the evening they came to lead her [into the bridal chamber] and extinguished the light. ‘What is the meaning of this?’ he demanded, and they replied: ‘Think you that we are shameless, like you?" The whole of that night he called her ‘Rachel’, and she answered him. In the morning, however, BEHOLD, IT WAS LEAH  (ib. 25). Said he to her: ' What, you are a deceiver and the daughter of a deceiver! ' ‘Is there a teacher without pupils,’ she retorted; ‘did not your father call you " Esau ", and you answered him! So did you too call me and I answered you!’

12. רש"י בראשית פרשת ויצא פרק כט פסוק כה

(כה) ויהי בבקר והנה היא לאה - אבל בלילה לא היתה לאה, לפי שמסר יעקב לרחל סימנים, וכשראתה רחל שמכניסין לו לאה אמרה עכשיו תכלם אחותי, עמדה ומסרה לה אותן סימנים:

13. דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית פרשת ויצא פרק כט פסוק כה

(כה) ויהי בבקר. שכל הלילה היתה עושה עצמה כרחל מתוך השלשה סימנין שמסרה לה נדה וחלה והדלקת הנר כמו שמסרן יעקב לרחל. מדרש כל הלילה היו משוררין אותן הקרואים הא לייא הא לייא ולמחר כשראה שהיא לאה אמר בודאי זהו שהיו משוררין הא לייא שהיו מרמזין לי שהיא לאה ואמר לה רמאיתא בת רמאי בלילה קראתי לך רחל וענית לי השתא קרינא לך לאה ועני' לי אמרה ליה גבר דלית ליה תלמידוי אבוך קרי לך עשו וענית ליה קרא לך יעקב וענית ליה. כלומר ממך למדתי זה הרמאות ואבוך ענה בך שאמר בא אחיך במרמה ומתוך הדברים התחיל יעקב לשנאתה הה"ד וירא ה' כי שנואה לאה:

14. מדרש תנחומא (בובר) פרשת ויצא סימן יב

ד"א למה היתה שנואה לא שהיתה כעורה מרחל, אלא שהיתה יפה כרחל, שנאמר וללבן שתי בנות (בראשית כט טז), שוות בנוי וביופי ובזקיפה, למה אמר ועיני לאה רכות (שם שם /בראשית כ"ט/ יז), אלא כיון שילדה רבקה עשו ויעקב, נולדו ללבן שתי בנות לאה ורחל, שלחו אגרות אלו לאלו והתנו ביניהן, כדי שיטול עשו את לאה, ויעקב רחל, והיתה לאה שואלת במעשה עשו, והיתה שומעת שמעשיו רעים, והיתה בוכה בכל שעה לומר כך עלה גורלי לרשע הזה, ומתוך כך נעשו עיניה רכות, שנאמר ועיני לאה רכות. ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה (שם /בראשית כ"ט/), למה שנאמר שמועה טובה תדשן עצם (משלי טו ל), לא עשה אלא וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל וגו' לו לאשה (בראשית כח ט), אמר יעקב בשביל הברכות היה מבקש להרגני, וכשאטול את לאה אשתו, מי יודע אם יניח למחלת בת ישמעאל, ויבא עלי ויאמר לי, לא דייך שלקחת בכורתי וברכתי, אלא עוד נטלת ארוסתי, לפיכך אמר ללבן אעבדך שבע שנים ברחל וגו' (שם /בראשית/ כט יח), אילולי כן יש אדם שנוטל אשה ומניח את הגדולה ונוטל את הקטנה, אלא ללמדך שהיתה לאה יושבת לשמו של עשו, אמר יעקב אעבדך שבע שנים וגו', וכשראה לבן כך, אמר הריני נותן את הגדולה מיד, ויהי בערב ויקח את לאה בתו וגו', אמר לו יעקב וכך היו התנאים, הלא ברחל עבדתי עמך, ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו וגו',

15. עבודת ישראל בראשית פרשת ויצא ר' ישראל המגיד מקאזניץ  died 1814

ויהי בבוקר והנה היא לאה. איתא במדרש (בראשית רבה ע, יט) אמר לה רמייתא בת רמאה לא בליליא הוה קרינא רחל ואת ענית, אמרה ליה אית ספר דלית ליה תלמידים לא כן צוח לך אביך עשו ואת ענית ליה, עכ"ל. ונראה לבאר תשובתה על פי שכל, דהנה יעקב אמר לאביו (בראשית כז, יט) אנכי עשו בכורך ופירש רש"י אנכי הוא אנכי אבל עשו בכורך עיין שם, ואפשר כפשוטו כיון שקנה הבכורה נכלל חלק עשו בקרבו ואמר האמת כאשר הוא אנכי עשו בכורך ממש. והנה ידוע כי כל יראתה של לאה היתה כיון דאמרו אינשי הגדולה לגדול והקטנה לקטן, אבל מכיון שאמר יעקב אנכי עשו בכורך באמת כי נכלל עשו עם הבכורה בקרבו אם כן לאה חלקו מן השמים. וזה שהיתה תשובתה נצחת לא כן צוח לך אביך עשו ואת ענית, על כן אני חלקך וראויה לך להיות אשתך:

16. בראשית פרק כד

(כט) וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל הָעָיִן:(ל) וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת הַנֶּזֶם וְאֶת הַצְּמִדִים עַל יְדֵי אֲחֹתוֹ וּכְשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ לֵאמֹר כֹּה דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַגְּמַלִּים עַל הָעָיִן:

17. בראשית פרק כד

(נד) וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עִמּוֹ וַיָּלִינוּ וַיָּקוּמוּ בַבֹּקֶר וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִי:(נה) וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ:(נו) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי וה' הִצְלִיחַ דַּרְכִּי שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי:

18. בראשית פרק כז

(מג) וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה:(מד) וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ:(מה) עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד:

19. העמק דבר על בראשית פרק כז פסוק א

מכ"ז יש להבין אשר ידע יצחק כי יעקב ישיג ברכת אברהם התלויה אך בתורה ועבודה. ... אבל העושה גמ"ח מצד טבעו או דעת אנושי שראוי לעשות כן. אין לזה שכר בעוה"ב והנהגה רוחנית. אבל מכ"מ יש לזה שכר בעוה"ז...ע"כ רצה לזכות את עשו במצות כיבוד אב כמו שאירע ליפת. ויהנה אותו בסעודה ובעבור זה יגיע לו הברכות בשעה שיכין עצמו לקבל שפע רוה"ק לברך. ובאשר אינו ראוי לעשות סעודה ביום המות. ע"כ רצה להקדים הענין. אבל רבקה מאהבתה ליעקב השתדלה אשר הרשעים שיצאו מיעקב שיעשו חסד... פסוק ט והנה הגיעה שעה ליעקב אבינו להשתמש במדת השקר וערמימות וה"ז עבירה לשמה... והיינו דבר רבקה שיהיו שני גדיי וגו' כמו שני שעירי יוה"כ א' לשם וא' לעזאזל שניהם שוין במצותן אע"ג שזה לקדושה וזה להיפך. כך שתי המדות שיעקב עושה. הא' האמת בקיום מצות אמו והב' השקר שמרמה את אביו שניהם נחשבים למצוה ולהביא ע"י את הברכות.

Sources - The Prophecy of Rivka

audio:
http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/783849/Rabbi_Ari_Kahn/The_Prophecy_of_Rivka

פרשת תולדות התשע"ג

הרב ארי דוד קאהן                                                                                                          Rabbi Ari Kahn                      

מת"ן כ"ז מרחשון התשע"ג                                                                                      Adk1010@gmail.com       

http://Rabbiarikahn.com                                                                 http://arikahn.blogspot.com    

1.    בראשית פרק כה

(יט) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק:(כ) וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה:(כא) וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה’ לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה’ וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ:(כב) וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה’:(כג) וַיֹּאמֶר ה’ לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר:(כד) וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ:

2.    מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת תולדות פרק כה סימן כג

ויאמר ה' לה שני גוים וגו'. לשם בן נח אמר הקדוש ברוך הוא שיאמר לה שני גוים בבטנך:

3.    פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת תולדות פרק כה סימן כג

כג) ויאמר ה' לה. על ידי מלאך:

4.    שכל טוב (בובר) בראשית פרשת תולדות פרק כה סימן כג

ויאמר ה' לה. לא שנזדקק דבר קדשו ממש להשיח עם אשה מעולם זולתי עם שרה כדדרשי', אלא ע"י שם בן נח כהן צדק שחי אח"כ נ"א שנה, כי כל ימי חיי שם היו ת"ר שנה פחות שתי שנים, ועכשיו נמצא שהוא בן תקמ"ז שנה:

5.    רש"י בראשית פרשת תולדות פרק כה פסוק כג

ויאמר ה' לה - על ידי שליח, לשם נאמר ברוח הקודש והוא אמר לה:

6.    רשב"ם בראשית פרשת תולדות פרק כה פסוק כג

ויאמר י"י לה - ע"י נביא:

7.    אבן עזרא בראשית פרשת תולדות פרק כה פסוק כג

ויאמר ד' לה על ידי נביא, או אברהם בעצמו, כי לא מת עד שהי' בניה בני ט"ו שנה.

8.    העמק דבר על בראשית פרק כד פסוק א

 וה' ברך את אברהם בכל. עוד טעם על שלא הלך בעצמו משום שהיו עסקיו עם כל אדם זה בא ושואל בעניני אמונה וזה להתפלל עליו וכדאי' בב"ב שמרגליות הי' תלוי' בצוארו של א"א כו' והכונה הוא תפלתו וברכתו וכיב"ז היה הרבה ענינים מוטלים עליו ומשום זה לא הי' יכול לצאת ממקומו (והנה אי' בב"ר פנ"ט על וה' ברך את אברהם בכל.

9.    תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת סוטה פרק ז הלכה א

רבי יוחנן בשם ר' לעזר בי ר' שמעון לא מצינו שדיבר המקום עם אשה אלא עם שרה בלבד. והא כתיב [בראשית ג טז] אל האשה אמר הרבה ארבה וגו'. אמר רבי יעקב דכפר חנין ע"י התורגמן. והא כתיב [שם כה כג] ויאמר י"י לה שני גוים בבטנך א"ר בא בר כהנא הדיבור נפלה לה.

10. שיירי קרבן מסכת סוטה פרק ז

הדיבור נפלה לה. עיי' בפירושי בקונט' עוד נ"ל לפרש שהיה בת קול מתפוצץ בעולם עתידה אשה שתלד שני גוים בבטן אחת ולא ידעו מבטן מי יצאו ומצינו כיוצא בזה במדרש ורש"י מביאו בשמואל והיינו דקאמר הדיבור נפלה לה הכל אמרו שעליה נאמר הדיבור שיהיו בבטן שני גוים:

11. פני משה מסכת סוטה פרק ז

הדיבור נפלה לה. לא שדיבר עמה אלא שהגיע לה מאמר ה' ע"י מלאך כדאמ' בב"ר וי"א ע"י שם בן נח והא דקאמר ויאמר ה' לה שנפל לה מאמר ה':

12. בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה כ סימן ו

אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך, רבי יהודה ברבי סימון ורבי יוחנן בשם רבי אלעזר ברבי סימון מעולם לא נזקק הקדוש ברוך הוא להשיח עם אשה, אלא עם אותה הצדקת ואף היא על ידי עילה, רבי אבא בר כהנא בשם רבי יצחק אמר כמה כירכורין כרכר בשביל להשיח עמה, ויאמר לא כי צחקת, והכתיב (בראשית טז) ותקרא שם ה' הדבר אליה, רבי יהושע בר רבי נחמיה בשם רבי אידי אמר על ידי מלאך והכתיב (שם /בראשית/ כה) ויאמר ה' לה, רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר על ידי מלאך, רבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זימרא אמר על ידי שם,

R. Judah b. R. Simon and R. Johanan in the name of R. Eleazar b. R. Simon said: The Holy One, blessed be He, never spoke directly with a woman save with that righteous woman [viz. Sarah], and that too was due to a particular cause. R. Abba b. Kahana said in R. Biryi's name: And what a roundabout way He went in order to speak with her! As it is written,And He said: Nay; but thou didst laugh (Gen. XVIII, 15). But it is written, And she [Hagar] called the name of the Lord that spoke unto her, etc. (ib. XVl, 13)? R. Joshua b. Nehemiah answered in R. Idi's name: That was through an angel. But it is written, And the Lord said unto her-Rebekah (ib. XXV, 23)? R. Levi said in the name of R. Hama b. R. Hanina: That was through an angel. R. Eleazar said in the name of R. Jose b. Zimra: That was through the medium of Shem [the son of Noah].

13. מדרש תנחומא (בובר) פרשת בראשית סימן לא

[לא] ד"א מי פעל ועשה [קורא הדורות מראש]. אף לרבקה אמר הקדוש ברוך הוא מה עתיד לעשות, שנאמר ותלך לדרוש את ה', ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך (בראשית כה כב כג), אמר לה לעשו אני שונא, וליעקב אני אוהב, שנאמר ורב יעבוד צעיר (שם שם /בראשית כ"ה כ"ב כ"ג/), הודיע לה הקדוש ברוך הוא כל הדברים עד שלא נולדו, אמר לה דומה את לשדה שנזרעה והצליחה, ומלאו האוצרות בר, והאיצטבלאות קש, אמר תהא (אותה) [ברוכה כאותה] השדה שמלאה האוצרות בר, והאיצטבלאות קש, אמר הקדוש ברוך הוא לרבקה יהי שלום בכרס הזה, שהוא עתיד למלאות גן עדן צדיקים, וגיהנם רשעים, שנאמר שני גוים בבטנך, לכך נאמר מי פעל ועשה.

14. מזרחי על בראשית פרק כה פסוק כג

וכך אמרו בפרק קמא דמגילה, "ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל, והן, שרה ומרים וחולדה ואסתר ואביגיל וחנה ודבורה", ואלו רבקה לא קחשיב. והא דמוקי ליה לקרא ד"ויאמר ה' לה" על ידי שליח, ולא על ידי עצמה, הוא מדכתיב "ותלך לדרוש את ה"', דמשמע שהלכה אצל הרואה, דומיא ד"לכו ונלכה אל הרואה", דאם לא כן 'ותדרוש את ה" מיבעי ליה. וכיון שהלכה אצל הנביא וכתיב בתריה "ויאמר ה' לה" על כרחך לומר על ידי אותו נביא שהלכה אליו, שהוא מדרשו של שם, שהיה היותר מופלג בחכמה לפי הקבלה.

15. תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יד עמוד א

שבע נביאות מאן נינהו? שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה, ואסתר. שרה - דכתיב +בראשית י"א+ אבי מלכה ואבי יסכה, ואמר רבי יצחק: יסכה זו שרה. ולמה נקרא שמה יסכה - שסכתה ברוח הקדש, שנאמר +בראשית כ"א+ כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה.

‘Seven prophetesses’. Who were these? — Sarah, Miriam, Deborah, Hannah, Abigail, Hulda and Esther. ‘Sarah’, as it is written, The father of Milkah and the father of Yiscah’, and R. Isaac said [on this]. Yiscah is Sarah; and why was she called Yiscah? Because she discerned [sakethah] by means of the holy spirit, as it is said, In all that Sarah saith unto thee, hearken to her voice.

16. פרוש הט"ז על התורה - בראשית פרק כט פסוק לד

ואע"ג דאמרינן בפ"ק דמגילה שבע נשים נביאות נתנבאו לישראל ולא חשיב שם רבקה רחל ולאה, י"ל דלא חשיב שם אלא מי שהתנבא על אדם אחר ושרה ג"כ התנבאה על אחר דהיינו דאמרה לא יירש זה עם בני אבל ברבקה רחל ולאה לא מצינו שהתנבאו על אחרים אלא יודעות היו בנבואה מה יהיה בעצמן בסוף:

17. שפת אמת על ברכות דף ז/ב

והנהו דחשיב במגילה לנביאים ידעו חז"ל שנשתלחו מהמקום בנביאות אבל בוודאי רוה"ק הי' ללאה ורבקה. וצע"ג על המהרש"א בזה שלא הביא מאמר רבותינו ז"ל האמהות נביאות היו [המפורש בבראשית רבה (פ' ס"ז) גבי רבקה וכן (בפ' ע"ב) גבי רחל ע"ש

18. בראשית פרק כז פסוק מב

וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ:

19. ילקוט שמעוני בראשית - פרק כז - רמז קטז

ויגד לרבקה את דברי עשו מי הגיד לה אמהות נביאות היו רבקה היתה מהאמהות

20. מדרש תהלים (בובר) מזמור קה ד"ה [ד] (בהיותכם) [בהיותם

אל תגעו במשיחי. אמר ר' ברכיה אלו האבות. (ובנביאי) [ולנביאי] אל תרעו. אלו האמהות שהיו נביאות, אמר ר' יודן בשם ר' יצחק ויוגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדול (שם /בראשית/ כז מב), מי הגיד לה, רוח הקודש.

21. אור החיים על בראשית פרק כז פסוק ה

(ה) ורבקה שמעת וגו' פירוש מודיע הכתוב כי רבקה נביאה היתה ושומעת תמיד בדברי יצחק וכו', הגם שלא ידבר בפניה והבן, ולזה אמר ורבקה שומעת בדבר וגו' ולא אמר ותשמע רבקה וגו' ולא אמר היתה שומעת וגו'

22. בראשית פרק כא פסוק יב

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע:

23. רש"י בראשית פרק כא פסוק יב

(יב) שמע בקולה - למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות:

24. שמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה א

מיד (בראשית כא) ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה שמא ילמד בני אורחותיו, מיד (שם /בראשית כ"א/) וירע הדבר מאד בעיני אברהם וגו' על שיצא לתרבות רעה (שם /בראשית כ"א/) ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך וגו', מכאן אתה למד שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות,

Hence And the thing was very grievous in Abraham's sight on account of his son (ib. 11), because he had become depraved. And God said unto Abraham Let it not be grievous in thy sight because of the lad (ib. 12)-a proof that Abraham was subsidiary to Sarah in the matter of prophecy.

25. העמק דבר על בראשית פרק כג פסוק א

שני חיי שרה. מיותר ואין כן בכ"מ זה הלשון. והנה כבר פירשנו כ"פ פי' חיים בלשון הקודש בשתי משמעות. אחת חיים ולא מות. ב' שמח ועלז ולא עצבון. ... ואחר כ"ז יש להתבונן במה שאמרו שאברהם היה טפל לשרה בנביאות. ואין זה לאל תימא. האדם הגדול אשר דבר עמו ה' כמה פעמים. יהיה טפל לשרה של דבר עמה ה' כי אם דבור א' "לא כי צחקת". ומפרשים ברבה שהוא דבר ה'. אלא הכונה הוא שהיה טפל ברוח הקודש. שהרי שני דברים הם רוה"ק הוא מה שאדם מתבודד ומשרה עליו רוה"ק ויודע מה שרואה. אמנם לא דבר עמו ה'. ונבואה הוא בחינה גדולה ורבה מזה כמו שביארנו. ודוד המלך ע"ה זכה לשניהם ואמר רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני. היינו רוח ה' הוא רוה"ק המופיע על דבר עצמו. וגם מלתו על לשוני שהוא נבוא ממש. ואברהם היה גדול בנבואה משרה. אבל ברוה"ק היתה שרה מצוינת יותר מא"א. והסיבה לזה הוא משני טעמים. א' שאברהם בצדקו היה מנהיג העולם ומדריכם לעבודת ה' וכמו שכ' לפנינו נשיא אלהים ויבואר לפנינו. ומי שעסקו עם המון רבה אינו יכול להתבודד כך. משא"כ שרה היתה יושבת באהלה בקדושה וטרה (וע' מש"כ הגאון חתם סופר בהקדמתו בזה דברים ראויים אליו ז"ל). שנית דאין רוה"ק חל אלא מתוך שמחה של מצוה. ושרה זה צדקתה להפלא שהיתה באמונתה בבטחון חזק מאד נעלה כמו שמבואר ברבה שאמרה שרה לא"א את בהבטחה ואני באמונה ומי שבה מכח הבטחה ידוע מאמרם ז"ל אין הבטחה לצדיקים בעוה"ז שמא יגרום החטא. וע' מש"כ לעיל י"ד י'. משא"כ שרה שהיתה חזקה באמונתה בלי שום הבטחה ע"כ לא נתעצבה בכל ימי חייה והיתה שקועה ברוה"ק. וזהו דבר הכתוב שני חיי שרה. דשנים שלה כולם היו בחיי שמחה ונפש המעלה ונשגב בחיי רוחני. וכענין לשון גמ' מספר ימיו כפלים. כך אמר הכתוב דשני חייה היו שני פעמים משום שהיו חייה עליזים וסמוכים בה' מבטחה. ונראה עוד לפרש ע"פ הפשט משמעות שני מספר שני. ובאשר שרה נעשית ילדה אחרי זקנה וחזרה לספר חליפות השנים וא"כ היה לה שני פעמים חליפות השנים. בראשונה חיתה תשעים שנה. ובשניה ל"ז שנים. וסך הכל שני חיי שרה היו מאה ועשרים ושבע שנים וע' בעל הטורים:

26. ספר שם משמואל - פרשת תולדות - שנת תרע"ד

ויש להבין מדוע נתגלה רשעתו של עשו לרבקה ולא ליצחק, שבודאי הרשע הזה הסתיר עצמו מכל אדם והי' מראה א"ע בעיני כל העולם לצדיק, כחזיר זה שפושט טלפיו ומראה שהוא טהור. וכמו שאמר הרה"ק הרבי ר' בונם זצללה"ה אל תחשבו שעשו הי' נראה כאיכר מגושם אלא הי' לבוש לבנים ואומר תורה בשלש סעודות. ואיתא במדרשות שלעתיד יבוא עשו וישב בראש כולם ואין מוחה בידו עד שיבוא הקב"ה ובעצמו ישליכהו לחוץ. הרי שאף משומרי החומות ומלאכי השרת תהי' נסתרת רשעתו, ואם בעוה"ב שהוא כולו אמת כך, בעוה"ז שהוא כולו מלא שקרים עאכו"כ. וע"כ אף יצחק אע"ה עם כל חכמתו ודקות הבנתו לא הרגיש. וע"כ מה שנודע לרבקה הי' במראה הנבואה כי האמהות נביאות היו, ולמה לא נתגלה זה ליצחק ולא היו צריכין לכל אלה. ועוד מדוע לא סיפרה רבקה ליצחק מה שנתגלה לה במראות הנבואה. ונראה דהנה ידוע שלמעלה אין נמצאת מדת העצבות, ועוז וחדוה במקומו וכולם ששים ושמחים לעשות רצון קונם, וע"כ להמשיך הברכות ממקום כ"כ גבוה הי' יצחק צריך להיות בתכלית השמחה והחדוה, ועוד שגם מדת יצחק היתה שמחה וחדוה, כי שם יצחק ע"ש השחוק ובזוה"ק (קכ"ז.) שרומז על לעתיד אז ימלא שחוק פינו, והלויים נקראים בדיחי דמלכא בזוה"ק. וע"כ להמשיך ברכות משרשו הי' צריך להיות בתכלית החדוה והשמחה. וע"כ כשידע שיעקב הגיע למעלה רמה ונשאה בבחי' אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירא למיתקא כבמאמר הקודם, וגם זה שעומד לפניו לקבל את הברכות שחשב שהוא עשו ראה אותו במעלה עליונה מאד עד שהי' נצרך להעמיק בחוש הריח אולי ימצא בו מעט פסולת כמ"ש וירח את ריח בגדיו שדרשו ז"ל ריח בוגדיו כמ"ש במאמר הקודם, א"כ הי' חושב ששני בניו יחד ירשו כל חמדת העולם וכל המעלות הרמות והנשאות ומטתו שלימה ולא תצא ממנו שום פסולת, ע"כ הי' בתכלית השמחה ולא נתערב עצב עמה, ולזה היו צריכין כנ"ל, אבל באם הי' יודע שעשו נדחה היתה בהכרח תערובת עצב עמו ולא הי' אפשר להמשיך את הברכות בבחי' כ"כ גבוהה:

27. בראשית רבה (וילנא) פרשת תולדות פרשה סז

ט ויוגד לרבקה וגו', מי הגיד לה, רבי חגי בשם רבי יצחק, אמהות נביאות היו ורבקה היתה מן האמהות, רבי יצחק אמר אפילו (תלם) הדיוט אינו חורש תלם בתוך תלם ונביאים חורשים תלם בתוך תלם, ואת אמר (תהלים קה) אל תגעו במשיחי ולנביאי אל תרעו,

AND THE WORDS OF ESAU HER ELDER SON WERE TOLD TO REBEKAH (XXVII, 42). Who told her? R. Haggai said in R. Isaac's name: The matriarchs were prophets, and Rebekah was one of the matriarchs. R. Berekiah said in R. Isaac's name: Even an ordinary person does not plough a furrow within a furrow; shall then the prophets plough a furrow within a furrow? And yet you read, Touch not Mine anointed ones, and do My prophets no harm (Ps. CV, 15).

28. זוהר מנוקד חלק א דף קמב/א

תא חזי, יעקב כל עובדוי הוו לשמא דקודשא בריך הוא, ובגין כך קודשא בריך הוא הוה עמיה תדיר, דלא אעדי מניה שכינתא. דהא בשעתא דקרא ליה יצחק לעשׂו בריה, יעקב לא הוה תמן, ושכינתא אודעת לה לרבקה, ורבקה אודעת ליה ליעקב:

29. רד"ק על בראשית פרק כז פסוק מב

(מב) ויגד לרבקה, והיאך הוגד לה והוא לא אמר אלא בלבו, אפשר כי בנבואה נאמר לה כי נביאה היתה כדברי הקבלה, או אפשר כי כמו שחשב בלבו כן אמר בלא מתכוין והוגד לרבקה. מתנחם לך, כאלו קבל תנחומין על מיתתך כי חושב להרגך, או מתנחם על מיתתו בעבורך, אם יוכל להרגך אינו חושש אם יהרגוהו אחר כך:

30. מסכת בבא בתרא יז.

תָּנוּ רַבָּנָן, שִׁשָּׁה לֹא שָׁלַט בָּהֶם מַלְאָךְ הַמָּוֶת, אֵלּוּ הֵם אַבְרָהָם, יִצְחָק, וְיַעֲקֹב, מֹשֶׁה, אַהֲרֹן, וּמִרְיָם. אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב - דִּכְתִיב בְּהוּ, "בַּכֹּל" "מִכֹּל" "כֹּל". מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיִם - דִּכְתִיב בְּהוּ, (במדבר לג) "עַל פִּי ה'", וְהָא מִרְיָם לָא כָּתַב בָּהּ "עַל פִּי ה'"? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אַף מִרְיָם - בִּנְשִׁיקָה מֵתָה, דְּאַתְיָא, (במדבר כ) "שָׁם", (דברים לד) "שָׁם", מִמֹּשֶׁה. אֶלָּא מִפְּנֵי מַה לֹא נֶאֱמַר בָּהּ, "עַל פִּי ה'"? שֶׁגְּנָאי הַדָּבָר לוֹמַר.

Our Rabbis taught: Six there were over whom the Angel of Death had no dominion, namely, Abraham, Isaac and Jacob, Moses, Aaron and Miriam. Abraham, Isaac and Jacob we know because it is written in connection with them, in all, of all, all; Moses, Aaron and Miriam because it is written in connection with them [that they died] By the mouth of the Lord. But the words ‘by the month of the Lord’ are not used in connection with [the death of] Miriam? — R. Eleazar said: Miriam also died by a kiss, as we learn from the use of the word ‘there’ [in connection both with her death] and with that of Moses. And why is it not said of her that [she died] by the month of the Lord? — Because such an expression would be disrespectful.

31. רש"י במדבר פרק כ פסוק א

ותמת שם מרים - אף היא בנשיקה מתה ומפני מה לא נאמר בה על פי ה', שאינו דרך כבוד של מעלה. ובאהרן נאמר על פי ה', באלה מסעי (במדבר לג, לח):

32. חתם סופר על במדבר פרק ז פסוק פט

ואפי' במיתת מרים לא כתיב ע"פ ה' בנשיקה מפני שאינה דרך צניעות וכבוד [רש"י במדבר כ'], אך רמז שיהי' עסקו עם הנשים.

33. רש"י בראשית פרשת תולדות פרק כה פסוק כב

ותלך לדרוש - לבית מדרשו של שם: לדרוש את ה' - שיגיד לה מה תהא בסופה:

34. שמות פרק יח

(טו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים:

35. רש"י שמות פרשת יתרו פרק יח פסוק טו

לדרש אלהים - כתרגומו למתבע אולפן, לשאול תלמוד מפי הגבורה:

36. רמב"ן בראשית פרשת תולדות פרק כה פסוק כב

תלך לדרוש את ה' - לשון רש"י, להגיד מה יהא בסופה. ולא מצאתי דרישה אצל ה' רק להתפלל, כטעם דרשתי את ה' וענני (תהלים לד ה), דרשוני וחיו (עמוס ה ד), חי אני אם אדרש לכם (יחזקאל כ ג):

37.  פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת תולדות פרק כה סימן כב

ותלך לדרוש את ה'. להקריב קרבן:

38. כתר יונתן בראשית פרשת תולדות פרק כה פסוק כב

וידחקו הבנים בקִרבה כמו גברים שעשו קרב ותאמר אם כזה הוא צער של לידה למה זה לי בנים ותלך לבית המדרש של שם הגדול לבקש רחמים מלפני יי:

39. שמואל א פרק ט

(ט) לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה:(י) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ טוֹב דְּבָרְךָ לְכָה נֵלֵכָה וַיֵּלְכוּ אֶל הָעִיר אֲשֶׁר שָׁם אִישׁ הָאֱלֹהִים:

40. תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יד עמוד א

ונבון - זה המבין דבר מתוך דבר,

41. רש"י דברים פרק א

נבונים - מבינים דבר מתוך דבר. זו היא ששאל אריוס את רבי יוסי, מה בין חכמים לנבונים. חכם דומה לשולחני עשיר, כשמביאין לו דינרין לראות רואה, וכשאין מביאין לו יושב ותוהא. נבון דומה לשולחני תגר, כשמביאין לו מעות לראות רואה, וכשאין מביאין לו מחזר ומביא משלו:

42. רש"י משלי פרק א

ונבון - מוסיף על ידיעת חכם שיודע להבין דבר מתוך דבר ומוסיף על שמועתו:

43. ספר בראשית פרק כד

(סד) וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל:(סה) וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס:

44. העמק דבר על בראשית פרק כד פסוק סה

(סה) מי האיש הלזה. אשר אני מתפעל ומתפחד ממנו. וכמבואר בב"ר בלשון הלזה משמעו אדם מאוים ונורא. ע"כ כששמעה שהוא אישה. ותקח הצעיף ותתכס. מרוב פחד ובושה כמו שמבינה שאינה ראויה להיות לו לאשה ומאז והלאה נקבע בלבה פחד. ולא היתה עם יצחק כמו שרה עם אברהם. ורחל עם יעקב. אשר בהיות להם איזה קפידא עליהם לא בושו לדבר רחת לפניהם. משא"כ רבקה. וכ"ז הקדמה להסיפור שיבוא בפ' תולדות שהיו יצחק ורבקה מחולקים בדעות. ומכ"מ לא מצאה רבקה לב להעמיד את יצחק על דעתה בדברים נכוחים כי היא יודעת האמת כי עשו רק ציד בפיו. וכן בשעת הברכות. וכ"ז הי' סיבה מהקב"ה שיגיעו הברכות ליעקב דוקא באופן כזה וכאשר יבואר במקומו. ואלו הית' רבקה עם אישה כמו שרה ורחל אם אנשיהן לא הי' מגיע בזה האופן. והכל בהשגחה פרטית מראש שתגיע רבקה ליצחק בשעה שתבהל ממנו ויצא אחרית דבר כפי רצונו ית':

45. העמק דבר על בראשית פרק כה פסוק כב

 ותלך לדרוש את ה'. העיקר כפרש"י ורשב"ם לשאול את הנביא דעת ה' ורצונו בזה. ולא כרמב"ן ז"ל שפי' תפלה. וכמש"כ בשמות י"ח ט"ו. ומכאן מוכח ג"כ הכי דאלו תפלה לא היה לה לילך למק"א והרי נתקבלה תפלת יצחק כאן אלא לדרוש מנביא שהוא רואה מה שבנסתר ונעלם וכלשון הכתוב בס' שמואל א' כי לנביא היום יקרא לפני הרואה פי' שהיה שני אופני נביא. א' מה' מה שבמדבר עמו לשעה. ב' הרואה דברים נעלמים ברוה"ק. וזה האופן היה נקרא רואה ואברהם היה נביא באופן הראשון לבד. מש"ה הלכה לאדם גדול שידעה כי הוא רואה ויודע:

46. בראשית פרק כו

(לד) וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי:(לה) וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה: ס

47. העמק דבר על בראשית פרק כו פסוק לד

(לד) בת בארי החתי. מזה מוכח בברור מדלא הזהיר יצחק את עשו שלא ישא מבנו כנען כמו שהזהיר את יעקב. מבואר כי ידע יצחק אשר במה שאמר ה' לאברהם כי ביצחק יקרא לך זרע כפי הדרש ביצחק ולא כל יצחק המיוחד הוא יעקב יושב אהלים הוא יקרא זרע אברהם אשר תכליתו להיות אב המון גוים ולהיות מרכבה לשכינה והשגחתו הפרטית כמו שנתבאר בפרשיות של אברהם וכ"כ הספורנו להלן בבכות ויתן לך. אלא שמכ"מ אהב יצחק את עשו עצמו בחשבו כי הליכות עולם לו בהשכל ואיש טוב הוא אבל לא שתהיה ממנו אומה הנבחרת ויבואר עוד לפנינו עוד הוכחות ע"ז:

48. בראשית פרק כז

(מו) וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים:

49. בראשית פרק כח

קְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן:(ב) קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ:(ג) וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים:(ד) וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם: