sources - The Teshuva of Resh Lakish

התשובה של ריש לקיש

הרב ארי דוד קאהן

Adk1010@gmail.com

1.    תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פד עמוד א

יוֹמָא חַד הֲוָה קָא סָחִי רַבִּי יוֹחָנָן בְּיַרְדֵּנָא, חַזְיֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ, וְשָׁוַר לְיַרְדֵּנָא אַבַּתְרֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ, "חֵילָךְ לְאוֹרַיְתָא". אֲמַר לֵיהּ, "שׁוּפְרָךְ לְנָשֵׁי". אֲמַר לֵיהּ, "אִי הָדַרְתְּ בָּךְ יָהִיבְנָא לָךְ אֲחוֹתִי דְשַׁפִּירָא מִינָאִי". קַבִּיל עֲלֵיהּ. בָּעִי לְמִיהֲדַר לַאֲתוּיֵי מָאנֵיהּ, וְלָא מָצִי הָדַר. אַקְרְיֵיהּ וְאַתְּנֵיהּ, וְשַׁוְויֵהּ גַּבְרָא רַבָּא. יוֹמָא חַד הֲווּ מִפְלְגֵי בֵי מִדְרָשָׁא, הַסַּיִף, וְהַסַּכִּין, וְהַפִּגְיוֹן, וְהָרֹמַח, וּמַגַּל יָד, וּמַגַּל קָצִיר, מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה? מִשְּׁעַת גְּמַר מְלַאכְתָּן. וּמֵאֵימָתַי גְּמַר מְלַאכְתָּן? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, מִשֶּׁצֵרְפָן בַּכִּבְשָׁן. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר, מִשֶּׁיְּצַחְצְחָן בְּמַיִם. אָמַר לֵיהּ, לִסְטָאָה בְּלִיסְטְיוּתֵיהּ יָדַע. אֲמַר לֵיהּ, וּמַאי אַהֲנִית לִי? הָתָם ,רַבִּי' קָרוּ לִי, הָכָא ,רַבִּי' קָרוּ לִי. אֲמַר לֵיהּ, אַהֲנֵאי לָךְ דַּאֲקָרְבִינָךְ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. חָלַשׁ דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, חָלַשׁ רֵישׁ לָקִישׁ. אֲתָאִי אַחְתֵּיהּ, קָא בַּכְיָא. אָמְרָה לֵיהּ, עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל בָּנַי. אָמַר לָהּ, "עָזְבָה יְתֹמֶיךָ וַאֲנִי אֲחַיֶּה". עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל אַלְמְנוּתִי. אָמַר לָהּ, "וְאַלְמְנוֹתֶיךָ עָלַי תִּבְטָחוּ". נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, וַהֲוָה קָא מִצְטַעֵר רַבִּי יוֹחָנָן בַּתְרֵיהּ, טוּבָא. אָמְרוּ רַבָּנָן, מַאן לֵיזִיל לִיַתְבֵיה לְדַעְתֵּיהּ? נֵיזִיל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת דִּמְחַדְּדִין שְׁמַעְתְּתֵיהּ. אָזִיל, יָתִיב קַמֵּיהּ, כָּל מִלְתָּא דַּהֲוָה אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אֲמַר לֵיהּ, תַּנְיָא דִּמְסַיְּיעָא לָךְ. אֲמַר, אַתְּ כְּבַר לָקִישָׁא? ! בַּר לָקִישָׁא כִּי הֲוָה אֲמִינָא מִלְתָּא, הֲוָה מַקְשֵׁי לִי עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע קוּשְׁיָיתָא, וּפָרִיקְנָא לֵיהּ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע פֵּירוּקָא, וּמִמֵּילָא רַוְוחָא שְׁמַעְתָּא, וְאַתְּ אָמַרְתְּ, תַּנְיָא דִמְסַיְיעָא לָךְ! אַטוּ לָא יָדַעְנָא דְשַׁפִּיר קָאֲמִינָא? הֲוָה קָאֲזִיל וְקָרַע מָאנֵיהּ, וְקָא בָכִי, וְאָמַר, "הֵיכָא אַתְּ בַּר לָקִישָׁא"? "הֵיכָא אַתְּ בַּר לָקִישָׁא"? וַהֲוָה קָא צָוַוח עַד דְּשָׁף דַּעְתֵּיהּ מִנֵּיהּ. בָּעוּ רַבָּנָן רַחֲמֵי עֲלֵיהּ, וְנָח נַפְשֵׁיהּ.

2.    רש"י מסכת בבא מציעא דף פד עמוד א

חזייה ריש לקיש - שהיה לסטים.

שוור - קפץ. אמר ליה - ר' יוחנן.חילך לאורייתא - כמה כוחך יפה לסבול עול תורה.

שופרך - יופייך.לנשי - ראוי לנשים. ולא מצי - לקפוץ כבראשונה, דמשקבל עליו עול תורה תשש כוחו. הסייף והסכין - משנה היא במסכת [כלים] (פרק יד, משנה ה).

הפיגיון - אשפ"י +פגיון, סכין ארוכה+. ומגל יד ומגל קציר - פלציל"א בלעז.

משיצרפם - דקינ"ו בלעז +לצרף ברזל באש+.

ליסטאה בליסטיותיה ידע - לפי שהיית לסטים אתה בקי באותן כלי אומנות ליסטיות.

רבי קרו לי - רבן של לסטים וראש להן הייתי.

אתאי אחתיה - דר' יוחנן, אשתו דריש לקיש.

וקא בכיא קמיה - דר' יוחנן להתפלל על בעלה.

עזבה יתומיך אני אחיה ואלמנותיך עלי תבטחו - פסוק הוא בירמיה.

מצטער - מתחרט על שהמיתו, שלא היה מוצא תלמיד ותיק כמותו.

דשף דעתיה - נעקרה ממנו דעתו, ונשתטה.

3.    תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פד עמוד א

הַאי מַאן דְּבָעִי מֵיחְזֵי שׁוּפְרֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, נֵייתִי כַסָא דְּכַסְפָּא מִבֵּי סִילְקֵי, וְנִימְלֵיהּ פַּרְצִידֵי דְרוֹמָנָא סוּמְקָא, וְנֵיהֲדַר לֵיהּ כְּלִילָא דְוַרְדָא סוּמְקָא לְפוּמֵיהּ, וְנוֹתְבֵיהּ בֵּין שִׁמְשָׁא לְטוּלָא, הַהוּא זַהֲרוּרֵי מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן. אֵינִי?! וְהָאֲמַר מַר, שׁוּפְרֵיהּ דְּרַב כַּהֲנָא מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ, וְשׁוּפְרֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּיַעֲקֹב אָבִינוּ, וְיַעֲקֹב אָבִינוּ מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן. וְאִלּוּ רַבִּי יוֹחָנָן, לָא קָחָשִׁיב לֵיהּ! שַׁאֲנִי רַבִּי יוֹחָנָן דְּהַדְרַת פָּנִים לָא הַוְיָא לֵיהּ

4.    תלמוד בבלי מסכת גיטין דף מז עמוד א

ריש לקיש זבין נפשיה ללודאי, שקל בהדיה חייתא וגלגלתא, אמר: גמירי, דיומא בתרא כל דבעי מינייהו עבדי ליה, כי היכי דליחול אדמיה. יומא בתרא אמרו ליה: מאי ניחא לך? אמר להו: בעינא אקמטינכו ואותבינכו, וכל חד מינייכו אמחי' חייתא ופלגא. קמטינהו ואותבינהו כל חד מינייהו, כד מחייה חד חייתא נפק נשמתיה חרקיניה לשיניה, א"ל: אחוכי קא מחייכת בי? אכתי פש לך גבי פלגא דחייתא, קטלינהו כולהו. נפק ואתא, יתיב קאכיל ושתי, אמרה ליה ברתיה: לא בעית מידי למזגא עליה? אמר לה: בתי, כריסי כרי. כי נח נפשיה שבק קבא דמוריקא, קרא אנפשיה: ועזבו לאחרים חילם.

5.    רש"י מסכת גיטין דף מו עמוד ב

ללודאי - אומה שאוכלין בני אדם.

6.    רש"י מסכת גיטין דף מז עמוד א

חייתא וגלגלתא - שק קשור ופקיע ועיגול של אבן או של עופרת בתוכו.דיומא בתרא - כשהורגין אותו. דליחול אדמיה - שימחול על דמו.איקמטינכו ואותבינכו - לקשור אתכם ולהושיבכם.חייתא ופלגא - כלומר מכה וחצי מכה.

7.    תוספות מסכת גיטין דף מז עמוד א

ר"ל זבין נפשיה ללודאי - קודם שחזר למוטב דמסתמא לא היה מזלזל בעצמו כל כך.

8.    תוספות מסכת בבא מציעא דף פד עמוד א

אי הדרת בך כו' - מכאן אמר ר"ת דר"ל מתחלה ידע הרבה אלא שפרק עול תורה ונעשה עם הארץ ועסק בלסטיות מדקאמר אי הדרת בך משמע להיות כבתחלה ולא תפרוק עול תורה מעליך וקאמר נמי מאי אהנית לי התם קרו לי רבי כלומר מעיקרא נמי הוו קרו לי רבי אלא ששכחתי ומה שפי' בקונט' ר' היינו רבו של לסטים אין נראה אף על גב דאשכחן במס' ע"ז (דף יז:) מ"ט קרו לך רבי רבן של טרסיים אני והיינו דאמרי' בפ' כל כתבי (שבת דף קיט:) א"ל ר"ל לרבי יהודה נשיאה כך מקובלני מאבותי ואמרי לה מאבותיך כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן כו' משמע שקודם שלימדו רבי יוחנן למד מאחרים.

9.    תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת סנהדרין פרק ב

וריש לקיש אמר נשיא שחטא מלקין אותו בב"ד של שלשה. מה מחזרן ליה א"ר חגיי משה אין מחזרין ליה די קטל לון. שמע ר' יודן נשייא וכעס שלח גנתן למיתפוס לריש לקיש טרפון. ערק לדא מוגדלא ואית דמרין להדא כפר חיטיא. למחר סלק ר' יוחנן לבית וועדא וסלק רבי יודן נשיא לבית וועדא. א"ל למה לית מרי אמר לון מילא דאורייא. שרי טפח בחדא ידיה א"ל ובחדא טפחין אלא א"ל לא ולא בן לקיש לא. א"ל אלא אנו מפתחה. א"ל בהדא מגדלא. א"ל למחר אנא ואת ניפוק לקדמיה. שלח ר' יוחנן גבי ריש לקיש עתיד לך מילה דאורייא דנשייא נפיק לקדמך. נפק לקדמון ומר דיגמא דידכון דמייא לבירייתכון כד אתא רחמנא למיפרוק ית ישראל לא שלח לא שליח ולא מלאך אלא הוא בעצמו דכתיב [שמות יב יב] ועברתי בארץ מצרים הוא וכל דרגון דידיה. א"ל ומה חמית מימר הא מילתא. אמר לון מה אתון סברין מה דחיל מינכון הוינא מנע אולפניה דרחמנא.

10. תלמוד בבלי מסכת יומא דף פו עמוד ב

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, גְּדוֹלָה תְשׁוּבָה - שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת לוֹ כִשְׁגָגוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר, (הושע יד) "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ". הָא ,עָוֹן', מֵזִיד הוּא, וְקָרֵי לֵיהּ ,מִכְשׁוֹל'. אֵינִי?! וְהָא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, גְּדוֹלָה תְשׁוּבָה - שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת לוֹ כִזְכֻיּוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר, (יחזקאל לג) "וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ וְגוֹ', עֲלֵיהֶם הוּא יִחְיָה". לָא קַשְׁיָא - כָּאן מֵאַהֲבָה, כָּאן מִיִּרְאָה.

11. תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פאה פרק א

תני רשב"י הרי שהיה אדם צדיק גמור כל ימיו ובאחרונה מרד איבד זה כל מה שעשה כל ימיו מה טעם [יחזקאל לג יח] ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול וגו' ר"ש בן לקיש אמר בתוהא על הראשונות הרי שהיה אדם רשע גמור כל ימיו ובסוף עשה תשובה הקדוש ברוך הוא מקבלו מה טעם [שם יט] ובשוב רשע מרשעתו וגו' אמר רבי יוחנן ולא עוד אלא כל העבירות שעשה הן נחשבין לו כזכיות מה טעם [תהילים מה ט] מור ואהלות קציעות כל בגדותיך כל בגידות שבגדת בי הרי הן כמור ואהלות וקציעות רובי זכיות ומעוטי עבירות נפרעים ממנו מיעוט עבירות קלות שעשה בעולם הזה בשביל ליתן לו שכרו משלם לעתיד לבא אבל רובי עבירות ומעוטי זכיות נותנין לו שכר מצות קלות שעשה בעוה"ז בשביל לפרע ממנו משלם לעולם הבא אבל הפורק ממנו עול והמיפר ברית והמגלה פנים בתורה אף על פי שיש בידו מעש"ט נפרעי' ממנו בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא.

12. תלמוד ירושלמי תרומות פרק ח דף מו עמוד ב /ה"ד

רבי איסי איתציד בספסופה אמר רבי יוחנן יכרך המת בסדינו אמ' רבי שמעון בן לקיש עד דאנא קטיל ואנא מיתקטיל אנא איזיל ומשיזיב ליה בחיילא אזל ופייסון ויהבוניה ליה אמר לון ואתון גבי סבן והוא מצלי עליכון אתון גבי רבי יוחנן אמר לון מה דהוה בלבבכון מיעבד ליה יתעביד לון ימטא לההוא עמא לא מטון אפיפסרוס עד דאזלון כולהון

13. פרקי דרבי אליעזר - "חורב" פרק מב ד"ה התשובה ומעשים טובים

 בן עזאי אומ' תדע לך כח התשובה בא וראה מר' שמעון בן לקיש שהיה הוא ושני ריעיו בהרים גוזלין וחומסין כל אשר יעבור עליהם בדרך, מה עשה ר' שמעון הניח לשני ריעיו שודדין בהרים ושב לאלהי אבותיו בכל לבו בצום ובתפלה והיה משכים ומעריב לבית הכנסת לפני הב"ה והיה עוסק בתורה כל ימיו ובמתנות עניים ולא שב על מעשיו הרעים עוד, ונתרצית תשובתו, וביום שמת מתו שני רעיו השודדים בהרים ונתנו לר' שמעון באוצר החיים ולשני רעיו בשאול התחתונה, ואמרו שני רעיו לפני הב"ה רבון כל העולמים יש לפניך משוא פנים, זה היה עמנו שודד בהרים והוא באוצר החיים ואנו בשאול תחתית, אמ' להם זה עשה תשובה בחייו ואתם לא עשיתם תשובה, הנח לנו ואנו עושים תשובה גדולה, אמ' להם אין תשובה אלא עד יום המיתה, משל למה הדבר דומה לאדם שהוא רוצה לפרוש בים אם אינו לוקח בידו לחם מארץ נושבת ומים מתוקים בים אינו מוצא לאכול ולשתות ולא עוד אלא אדם שהוא רוצה לילך לקצה המדבר אם אינו לוקח מן היישוב לחם ומים אינו מוצא במדבר לאכול ולשתות כך אם האדם אינו עושה תשובה בחייו לאחר מיתתו אין לו תשובה.

14. תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת תרומות פרק ח

כד שאלון לרבי יונתן א"ל ערבא דו נפשך אנא אמר רבי ינאי אין קטא קטא שיחור ואין אובד אובד מרגלי אמר רבי שמעון בן לקיש אילו זבנת גרמך ללודין הוה מזבין להון בדמין יקרין והכא בדמין קלילין.

15. תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת עבודה זרה פרק ב

רבי יונתן כי הוה בר נש שאיל ליה אמר ליה ערבא דנפשך אנא. אמר רבי שמעון בן לקיש אילו ללודין זבינת גרמך זבינתה גרמך בדמים יתירין וכא בדמין קלילין.

16. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד ב

 אמר רבי יוחנן: נגעים ובנים אינן יסורין של אהבה. ...ובנים לא? היכי דמי? אילימא דהוו להו ומתו - והא אמר רבי יוחנן: דין גרמא דעשיראה ביר. אלא: הא - דלא הוו ליה כלל, והא - דהוו ליה ומתו.

17. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד ב

דין גרמא דעשיראה ביר - זה עצם של בן עשירי, שמת לו.

ביר - כמו בר, וצר עצם פחות מכשעורה ממנו בסודרו לעגמת נפש, וגברא רבא כרבי יוחנן לא באו לו יסורין שאינן של אהבה.

ספר מסילת ישרים פרק ד - בדרך קנית הזהירות

ואם תאמר, אם כן, מדת הרחמים למה היא עומדת, כיון שעל כל פנים צריך לדקדק בדין על כל דבר? התשובה, ודאי, מדת הרחמים היא קיומו של עולם, שלא היה עומד זולתו כלל וכלל. ואף על פי כן אין מדת הדין לוקה, וזה, כי לפי שורת הדין ממש, היה ראוי שהחוטא יענש מיד תיכף לחטאו בלי המתנה כלל, וגם שהעונש עצמו יהיה בחרון אף, כראוי למי שממרה פי הבורא יתברך שמו, ושלא יהיה תיקון לחטא כלל, כי הנה באמת, איך יתקן האדם את אשר עיות והחטא כבר נעשה? הרי שרצח האדם את חברו, הרי שנאף, איך יוכל לתקן הדבר הזה? היוכל להסיר המעשה העשוי מן המציאות:

18.   

ריש לקיש, שפירושו בארמית "ראש הגנבים",