Rabbi Eliezer ben Dordia

ר'  אלעזר בן דורדיא

         Rabbi Eliezer ben Dordia

1.    תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יז עמוד א

"כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן, וְלֹא יָשִּיגוּ אוֹרְחוֹת חַיִּים". וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא שָׁבוּ, מֵהֵיכָן יָשִּיגוּ? הַכֵי קָאָמַר, וְאִם יָשׁוּבוּ - לֹא יָשִּיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים. לְמֵימְרָא דְּכָל דְּפָרִישׁ מִמִּינוּת מַיֵית.וְהָא הַהִיא אִתְּתָא דְאַתָת לְקַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא. וְאָמְרָה לֵיהּ, קַלָּה שֶׁבַּקָּלּוֹת עָשְׂתָה בְנָהּ קָטָן מִבְּנָהּ גָּדוֹל, וְאָמַר לָהּ רַב חִסְדָּא, טָרְחוּ לָהּ בַּזְוַודְתָּה, וְלֹא מֵתָה. כֵּיוָן דְּאַמְרָה לֵיהּ, קַלָּה שֶׁבַּקַּלּוֹת עָשִׂיתִי, מִכְּלָל דְּמִינוּת נַמִּי הַוְיָא בָהּ, הַאי דְּלָלֹא מֵתָה מִשּׁוּם דְּלָא הַדְּרָא בָהּ שָׁפִּיר. וּמִשּׁוּם הַכֵי לֹא מֵתָה. אִיכָּא דְּמַתְנִי הָכֵי, מִמִּינוּת - אִין, מֵעֲבֵירָה לָא? וְהַא, הַהִיא אִתְּתָא דְאֲתָּת לְקַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא, אָמְרָה לֵיהּ, קַלָּה שֶׁבַּקָּלוֹת עָשְׂתָה בְנָה קָטָן מִבְּנָה גָּדוֹל, וְאָמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא, זְוִידִי לָהּ זְוָודְתָּא, וּמֵתָה. מִדְקָאַמְרָה לֵיהּ, קַלָּה שֶׁבַּקָּלּוֹת עָשְׂתָה, מִכְּלָל דְּמִינוּת נַמִי הַוְיָא בָהּ:

וּמֵעֲבֵירָה לֹא? וְהַתַּנְיָא, אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן דַּרְדִיָא, שֶׁלֹּא הִנֵּיחַ זוֹנָה אַחַת בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא בָא עָלֶיהָ. פַּעַם אַחַת שָׁמַע שֶׁיֵּשׁ זוֹנָה בִכְּרַכֵי הַיָּם, וְנוֹטֶלֶת כִּיס דִּינָרִין בִּשְׂכָרָהּ, נָטַל כִּיס דִּינָרִין וְהָלַךְ וְעָבַר עָלֶיהָ שִׁבְעָה נְהָרוֹת. בִּשְׁעַת הֶרְגֵל דָּבָר, הֵפִיחָה. אָמְרָה, כְּשֵׁם שֶׁהַפִיחָה זוֹ אֵינָה חוֹזֶרֶת לִמְקוֹמָהּ, כָּךְ אֶלְעָזָר בֶּן דֻּרְדִיָא אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ בִתְשׁוּבָה. הָלַךְ וְיָשַׁב בֵּין הָרִים וּגְבָעוֹת. אָמַר,הָרִים וּגְבָעוֹת בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים, אָמְרוּ לוֹ, עַד שֶׁאָנוּ מְבַקְשִׁים עָלֶיךָ רַחֲמִים, נְבַקֵשׁ עַל עַצְמֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה נד) "כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ, וְהַגְּבָעוֹת תְּמוֹטֶינָה". אָמַר, שָׁמַיִם וָאָרֶץ בַּקְשׁוּ עָלַי רַחֲמִים, אָמְרוּ לוֹ, עַד שֶׁאָנוּ מְבַקְשִׁים עָלֶיךָ רַחֲמִים, נְבַקֵשׁ עַל עַצְמֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם נא) "כִּי שָׁמַיִם כְּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה". אָמַר, חַמָּה וּלְבָנָה, בַּקְשׁוּ עָלַי רַחֲמִים, אָמְרוּ לוֹ, עַד שֶׁאָנוּ מְבַקְשִׁים עָלֶיךָ רַחֲמִים, נְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם נד) "וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה". אָמַר, כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת בָּקְשׁוּ עָלַי רַחֲמִים, אָמְרוּ לוֹ, עַד שֶׁנְּבַקֵּשׁ עָלֶיךָ רַחֲמִים, נְבַקֵּשׁ עַל עַצְמֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם לד) "וְנָמַקּוּ כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם". אָמַר, אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִי, הִנִּיחַ רֹאשׁוֹ בֵין בִּרְכָּיו וְגָעָה בִבְכִיָה עַד שֶׁיָצְתָּה נִשְׁמָתוֹ. יָצְתָּה בַת קוֹל וְאָמְרָה, רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן דֻּרְדִיָא מְזוּמָן לְחַיֵי הָעוֹלָם הַבָּא. וְהָא הָכָא בַעֲבֵירָה הֲוֵה, וּמֵית? הָתָם נַמִי כֵּיוָן דַּאֲבִיק בֵּיהּ טוּבָא, כְּמִינוּת הֲוֵה דָּמְיָא. בָּכָה רַבִּי וְאָמַר, יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְכַמָּה שָׁנִים, וְיֵשׁ קוֹנֶה בְשָׁעָה אַחַת, אָמַר רַבִּי, לֹא דַּיָין לְבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה שֶׁמְּקַבְּלִים אוֹתָם, אֶלָּא שֶׁקּוֹרִין אוֹתָם "רַבִּי".

Scripture says, None that go unto her return neither do they attain the paths of life. But if they do not return, how can they attain [the paths of life]?  What it means is that even if they do turn away from it they will not attain the paths of life. Does it mean then that those who repent from minuth die? Was there not that woman who came before R. Hisda confessing to him that the lightest sin that she committed was that her younger son is the issue of her older son? Whereupon R. Hisda said: Get busy in preparing her shrouds but she did not die. Now, since she refers to her [immoral] act as the lightest sin, it may be assumed that she had also adopted minuth [and yet she did not die]!  That one did not altogether renounce her evil-doing, that is why she did not die.

Some have this version: [Is it only] from minuth that one dies if one repents, but not from other sins? Was there not that woman who came before R. Hisda who said, Prepare her shrouds and she died? Since she said [of her guilt] that it is one of the lightest, it may be assumed that she was guilty of idolatry also.

And does not one die on renouncing sins other [than idolatry]? Surely it has been taught: It was said of R. Eleazar b. Dordia that he did not leave out any harlot in the world without coming to her. Once, on hearing that there was a certain harlot in one of the towns by the sea who accepted a purse of denarii for her hire, he took a purse of denarii and crossed seven rivers for her sake. As he was with her, she blew forth breath and said: As this blown breath will not return to its place, so will Eleazar b. Dordia never be received in repentance. He thereupon went, sat between two hills and mountains and exclaimed: O, ye hills and mountains, plead for mercy for me! They replied: How shall we pray for thee? We stand in need of it ourselves, for it is said, For the mountains shall depart and the hills be removed! So he exclaimed: Heaven and earth, plead ye for mercy for me! They, too, replied: How shall we pray for thee? We stand in need of it ourselves, for it is said, For the heavens shall vanish away like smoke, and the earth shall wax old like a garment. He then exclaimed: Sun and moon, plead ye for mercy for me! But they also replied: How shall we pray for thee? We stand in need of it ourselves, for it is said, Then the moon shall be confounded and the sun ashamed. He exclaimed: Ye stars and constellations, plead ye for mercy for me! Said they: How shall we pray for thee? We stand in need of it ourselves, for it is said, And all the hosts of heaven shall moulder away. Said he: The matter then depends upon me alone! Having placed his head between his knees, he wept aloud until his soul departed. Then a bath-kol was heard proclaiming: ‘Rabbi Eleazar b. Dordai is destined for the life of the world to come!’ Now, here was a case of a sin [other than minuth] and yet he did die! In that case, too, since he was so much addicted to immorality it is as [if he had been guilty of] minuth. Rabbi [on hearing of it] wept and said: One may acquire eternal life after many years, another in one hour! Rabbi also said: Repentants are not alone accepted, they are even called ‘Rabbi’!

2.    רש"י מסכת עבודה זרה דף יז עמוד א

לא ישובון - כל המשתמדים לעבודת כוכבים אחר שנאבקו במינות אינם שבין ואם שבין ממהרין למות מתוך צרה וכפיית יצרם וזו גזירת מלך עליהם למות.

קלה שבקלות - עבירה קלה שבידה זו היא שעשתה בנה קטן מבנה % גדול בנה % הגדול בא עליה והולידה ממנו בנה הקטן ובאה לקבל דין ולשוב בתשובה.

בזוודתא - תכריכין צידה לדרך (בראשית מב) מתרגמינן זוודין לאורחא ותכריכין הן צידה לדרך מתים.

הרגל דבר - תשמיש, הרגל התחלה כמו (אבות פ"ג מי"ג) מרגילין את האדם לערוה ממשיכין - והיינו התחלה -.הפיחה - רוח.

3.    תלמוד בבלי מסכת יומא דף פו עמוד א

שָׁאַל רַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בְרוֹמִי, שָׁמַעְתָּ אַרְבָּעָה חִלּוּקֵי כַפָּרָה שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ? אָמַר לוֹ, שְׁלֹשָׁה הֵן, וּתְשׁוּבָה עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד. עָבַר אָדָם עַל עֲשֵׂה, וְשׁב, אֵינוֹ זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, (ירמיה ג) "שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים, ]אֶרְפָּא מְשׁוּבֹתֵיכֶם[",עָבַר עַל לֹא תַעֲשֶׂה, וְעָשָׂה תְשׁוּבָה, תְּשׁוּבָה תוֹלָה, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר, (ויקרא טז) "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם [מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם[". עָבַר אָדָם עַל כְּרֵיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין, וְעָשָׂה תְשׁוּבָה, תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין וְיִסּוּרִים מְמָרְקִין, שֶׁנֶּאֱמַר, (תהלים פט) "וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם" וְגוֹ', אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם בְּיָדוֹ - אֵין כֹּחַ לֹא בִתְשׁוּבָה לִתְלוֹת, וְלֹא בְיוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר, וְלֹא בְּיִסּוּרִין לְמָרֵק, אֶלָּא כֻלָּן תּוֹלִין, וּמִיתָה מְמָרֶקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה כב) "וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה' צְבָאוֹת, אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן" וְגוֹ'.

R. Matia b. Heresh asked R. Elazar b. Azariah in Rome: Have you heard about the four kinds of atonement, concerning which R. Yishmael has lectured? He answered: They are three, and repentance is connected with each— If one transgressed a positive commandment and repented, then he is forgiven, before he has moved from his place (immediately); as it is said: ‘Return, O backsliding children.’ [Yirmiyahu 3:14]. If he has transgressed a prohibition and repented, then repentance suspends [the punishment] and the Day of Atonement procures atonement, as it is said: ‘For on this day shall atonement be made for you ... from all your sins.’ [Vayikra 16:30] If he has committed [a sin to be punished with] karet (spiritual excommunication) or death through the Bet Din, and repented, then repentance and the Day of Atonement suspend [the punishment], and suffering finishes the atonement, as it is said: ‘Then will I visit their transgression with the rod, and their iniquity with strokes.’ [Tehilim 89:43]. But if he has been guilty of profaning God’s Name, then penitence has no power to suspend punishment, nor the Day of Atonement to procure atonement, nor suffering to finish it, but all of them together suspend the punishment and only death finishes it, as it is said: ‘And the Lord of hosts revealed Himself in my ears; surely this iniquity shall not be expiated by you till you die.’ [Yishayahu 22] (Yoma 86a)

4.    משנה מסכת סנהדרין פרק ו:ב ^{(תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מג עמוד ב)}

הָיָה רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ הִתְוַדֵּה, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַמּוּמָתִין מִתְוַדִּין, שֶׁכָּל הַמִּתְוַדֶּה יֶשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְעָכָן שֶׁאָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ (יהושע ז) בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתֶן לוֹ תוֹדָה וְגוֹ', וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר אָמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי [לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל] וְכָזֹאת וְגוֹ'. וּמִנַּיִן שֶׁכִּפֶּר לוֹ וִדּוּיוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ יַעְכָּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה, הַיּוֹם הַזֶּה אַתָּה עָכוּר וְאִי אַתָּה עָכוּר לָעוֹלָם הַבָּא. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְוַדּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ אֱמוֹר תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתָי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְזֻמָּם, אוֹמֵר תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתַי חוּץ מֵעָוֹן זֶה. אָמְרוּ לוֹ, אִם כֵּן, יְהוּ כָל אָדָם אוֹמְרִים כָּךְ כְּדֵי לְנַקּוֹת אֶת עַצְמָן:

5.    משנה מסכת מכות פרק ג: טו ^{(תלמוד בבלי מסכת מכות דף כג עמוד א)}

כָּל חַיָּבֵי כְרֵיתוֹת שֶׁלָּקוּ, נִפְטְרוּ יְדֵי כְרֵיתָתָן, שֶׁנֶאֱמַר (דברים כה) וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ, כְּשֶׁלָּקָה הֲרֵי הוּא כְאָחִיךָ, דִּבְרֵי רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל, מָה אִם הָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, נוֹטֵל נַפְשׁוֹ עָלֶיהָ. הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּנָּתֶן לוֹ נַפְשׁוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מִמְּקוֹמוֹ הוּא לָמֵד, שֶׁנֶאֱמַר (ויקרא יח)וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשׂת וְגוֹ', וְאוֹמֵר (שם) אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם. הָא, כָּל הַיּוֹשֵׁב וְלֹא עָבַר עֲבֵרָה, נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי אוֹמֵר, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (דברים יב) רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְגוֹ', וּמָה אִם הַדָּם שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם קָצָה מִמֶּנּוּ, הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּו מְקַבֵּל שָׂכָר. גָּזֵל וַעֲרָיוֹת שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מִתְאַוָּה לָהֶן וּמְחַמְּדָתָן, הַפּוֹרֵשׁ מֵהֶן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיִּזְכֶּה לוֹ וּלְדוֹרוֹתָיו וּלְדוֹרוֹת דּוֹרוֹתָיו עַד סוֹף כָל הַדּוֹרוֹת:

6.    תלמוד בבלי מסכת מנחות דף מד עמוד א 

תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי נָתָן, אֵין לְךָ כָּל מִצְוָה קַלָּה שֶׁכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה שֶׁאֵין מַתַּן שְׂכָרָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּלעוֹלָם הַבָּא  אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה. צֵא וּלְמַד מִמִּצְוַת צִיצִית. מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה זָהִיר בְּמִצְוַת צִיצִית. שָׁמַע שֶׁיֵּשׁ זוֹנָה בִּכְרַכֵּי הַיָּם שֶׁנּוֹטֶלֶת אַרְבַּע מֵאוֹת זְהוּבִים בִּשְׂכָרָהּ. שִׁגֵּר לָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זְהוּבִים, וְקָבְעָ לָהּ זְמָן. כְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ, הָלַךְ וְיָשַׁב עַל הַפֶּתַח, נִכְנְסָה שִׁפְחָתָהּ וְאָמְרָה לָהּ, אוֹתוֹ אָדָם שֶׁשִּׁגֵּר ליךְ אַרְבַּע מֵאוֹת זְהוּבִים בָּא וְיוֹשֵׁב עַל הַפֶּתַח. אָמְרָה לָהּ, יִכָּנֵס. נִכְנַס. הִצִּיעָה לוֹ שֶׁבַע מִטּוֹת - שֵׁשׁ שֶׁל כֶּסֶף וְאַחַת שֶׁל זָהָב. וּבֵין כָּל אַחַת וְאַחַת סֻלָּם שֶׁל כֶּסֶף, וְעֶלְיוֹנָה שֶׁל זָהָב. וְעָלְתָה וְיָשְׁבָה עַל גַּבֵּי הָעֶלְיוֹנָה כְּשֶׁהִיא עֵירֻמָּה. וְאַף הוּא עָלָה לֵישֵׁב עֵירֹם כְּנֶגְדָּהּ. בָּאוּ אַרְבַּע צִיצִיּוֹתָיו וְטָפְחוּ לוֹ עַל פָּנָיו. נִשְׁמַט וְיָשַׁב עַל גַּבֵּי קַרְקַע. וְאַף הִיא נִשְׁמְטָה וְיָשְׁבָה עַל גַּבֵּי קַרְקַע. אָמְרָה לוֹ, גַּפָּהּ שֶׁל רוֹמִי, שֶׁאֵין אֲנִי מַנִּיחָתְךָ עַד שֶׁתֹּאמַר לִי מַה מּוּם רָאִיתָ בִּי. אָמַר לָהּ, הָעֲבוֹדָה, שֶׁלֹּא רָאִיתִי אִשָּׁה יָפָה כְּמוֹתֵךְ, אֶלָּא מִצְוָה אַחַת צִיונו ה' אֱלֹהֵינוּ וְצִיצִית שְׁמָהּ. וּכְתִיב בָּהּ, (במדבר טו) "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם", שְׁתֵּי פְּעָמִים - אֲנִי הוּא שֶׁעָתִיד לִיפָּרַע, וַאֲנִי הוּא שֶׁעָתִיד לְשַׁלֵּם שָׂכָר. עַכְשָׁיו נִדְמוּ עָלַי כְּאַרְבָּעָה עֵדִים. אָמְרָה לוֹ, אֵינִי מַנִּיחָתְךָ עַד שֶׁתֹּאמַר לִי מַה שִּׁמְךָ, וּמַה שֵּׁם עִירְךָ, וּמַה שֵּׁם רַבְּךָ, וּמַּה שֵׁם בֵּית מִדְרָשְׁךָ שֶׁאַתָּה לוֹמֵד בּוֹ תּוֹרָה. כָּתַב וְנָתַן בְּיָדָהּ. עָמְדָה וְחִלְּקָה כָּל נְכָסֶיהָ - שְׁלִישׁ לַמַּלְכוּת, וּשְׁלִישׁ לַעֲנִיִּים, וּשְׁלִישׁ נָטְלָה בְּיָדָהּ, חוּץ מֵאוֹתָן מַצָּעוֹת, וּבָאתָ לְבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַבִּי חִיָּא. אָמְרָה לוֹ, רַבִּי, צַוֵּה עָלַי וְיַעֲשׂוּנִי גִּיּוֹרֶת. אָמַר לָהּ, בִּתִּי, שֶׁמָּא עֵינַיִךְ נָּתַתְּ בְּאֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים? הוֹצִיאָה הַכְּתָב מִיָּדָהּ וְנָתְנָה לוֹ. אָמַר לָהּ, לְכִי זְכִי בְּמִקָּחֵךְ. אוֹתָן מַצָּעוֹת שֶׁהִצִּיעָה לוֹ בְּאִסּוּר - הִצִּיעָה לוֹ בְּהֶתֵּר. זֶה מַתַּן שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלָעוֹלָם הַבָּא אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה:

It was taught: R. Nathan said, ‘There is not a single precept in the Torah, even the lightest, whose reward is not enjoyed in this world; and as to its reward in the future world I know not how great it is. Go and learn this from the precept of tzitzit. Once a man who was very scrupulous about the precept of tzitzit heard of a certain harlot in one of the towns by the sea who accepted four hundred gold [dinars] for her hire. He sent her four hundred gold [dinars] and appointed a day with her. When the day arrived he came and waited at her door, and her maid came and told her, ‘That man who sent you four hundred gold [dinars] is here and waiting at the door’; to which she replied ‘Let him come in.’ When he came in she prepared for him seven beds, six of silver and one of gold; and between one bed and the other there were steps of silver, but the last were of gold. She then went up to the top bed and lay down upon it naked. He too went up after her in his desire to sit naked with her, when all of a sudden the four fringes [of his garment] struck him across the face, causing him to slip off and fall to the ground. She also slipped off and sat on the ground and said, ‘By the Roman Capitol, I will not leave you alone until you tell me what blemish you saw in me.’ ‘By the Temple’, he replied, ‘never have I seen a woman as beautiful as you are; but there is one precept which the Almighty our God has commanded us, it is called tzitzit, and with regard to it the expression ‘I am the Lord your God’ is twice written, signifying, ‘I am He who will exact punishment in the future, and I am He who will give reward in the future.’ Now [the tzitzit] appeared to me as four witnesses [testifying against me].’ She said, ‘I will not leave you until you tell me your name, the name of your town, the name of your teacher, the name of your school in which you study the Torah.’ He wrote all this down on a note and handed it to her. Thereupon she arose and divided her estate into three parts; one third for the government, one third to be distributed among the poor, and one third she took with her in her hand; the bed clothes, however, she retained. She then came to the beit midrash of R. Hiyya, and said to him, ‘Master, give instructions about me that they make me a proselyte.’ ‘My daughter’, he replied; ‘perhaps you have set your eyes on one of the disciples?’ She thereupon took out the note and handed it to him. ‘Go,’ said he, ‘and enjoy your acquisition.’ Those very bed-clothes which she had spread for him for an illicit purpose she now spread out for him lawfully. This is the reward [of the precept of tzitzit] in this world; and as for its reward in the future world I cannot imagine how great it is.”

7.    במדבר פרק טו:לט 

וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם:

8.    ספר נתיבות עולם ב עמוד קעב - נתיב התשובה פרק ח

 יראה לומר כי שמו שנקרא בו מורה על מהותו, וזה כי מה שנקרא דורדיא שהלשון זה לשון שמרי יין והוא הפסולת מן היין, והרשע נקרא חומץ בן יין, וכאשר חטא בגופו בזנות נקרא שהיה בן דורדיא כי היה כולו פסולת כמו השמרים, רק כי היה מוכן אל התשובה ולפיכך נקרא אלעזר בן דורדיא, אלעזר שהוא הכח שבאדם על התשובה כי הש"י עוזר אל האדם כמו שאמרו [יומא ל"ח, ב'] הבא לטהר מסייעין אותו כדאמרי' וימינו של הקב"ה פשוטה לקבל שבים

9.    תלמוד בבלי מסכת יומא דף כט עמוד א

 הרהורי עבירה קשו מעבירה:  רש"י : הרהורי עבירה - תאות נשים, קשים להכחיש את בשרו יותר מגופו של מעשה.

10.ספר מורה נבוכים - חלק ג פרק ח

 כבר ידעת אמרם: "הרהורי עבירה קשין מעבירה" - ולי בפרושו - פרוש נפלא מאד - והוא: שהאדם כשימרה אמנם ימרה מצד המקרים הנמשכים אחר החומר שלו, כמו שבארתי - רצוני לומר: שהאדם לא יעשה מרי רק בבהמיותו; אבל המחשבה היא מסגולות האדם הנמשכות אחר צורתו, וכשיחשוב במרי ימרה בנכבד שבשני חלקיו - ואין חטא מי שעבר והעביד עבד סכל כחטא מי שהעביד בן חורין חשוב. כי זאת הצורה האנושית וכל סגולותיה הנמשכות אחריה אין צריך להשתמש בהן אלא במה שהן ראויות לו - להדבק בעליונים, לא לרדת להשיג השפל:

11.תנא דבי אליהו זוטא פרק כב 

מעשה בתלמיד אחד מתלמידי רבי עקיבא שהיה יושב בראש כ"ד אלפים תלמידים פעם אחת יצא לשוק של זונות וראה שם זונה אחת ואהב אותה והיה משלח שליח בינו לבינה עד עת הערב לעת הערב עלתה על הגג וראתה אותו התלמיד כשהוא יושב בראש התלמידים כמו שר הצבא והיה גבריאל עומד על ימינו מיד אמרה בלבה אוי לה לאותה אשה שכל מיני הפורעניות של גיהנם צואת לה וכי אדם גדול כזה שהוא דומה למלאך תעננו אשה זאת וכשמתה ובטלה מן העולם הזה הנה יורשת גיהנם אבל אם לא תקבלנה אותו הרי היא מצלת אותו ואת עצמה מדינה של גיהנם. וכיון שבא אצלה אמרה לו בני מפני מה אתה מאבד חיי עולם הבא בשביל הנאת שעה אחת בעוה"ז ולא נתקררה דעתו עד שאמרה לו בני אותו מקום שאתה אוהב היא מלוכלכת ומטונפת מכל האברים ואין כל בריה יכולה להריח ריחה ולא נתקררה עדיין דעתו עד שתפסה אותו בחוטמו והניחו על אותו הקבר ומיד שהריח ריח אותו המקום נמאסת בפניו ולא נשא אשה מעולם יצתה ב"ק ואמדה אשה פלונית ואיש פלוני הם מזומנים לחיי עוה"ב.

12.רבנו חננאל על עבודה זרה דף יז/א 

למימרא דהחוזר מן העבירות יחיה והרי אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה בעולם כו' בשעת הרגל דבר שמע הוו אומרין אלעזר אינו מתקבל בתשובה כו' והיה נושא ונותן בדעתו אם אתחנן לשמים שיבקשו עלי רחמים הם צריכין שיבקשו אחרים רחמים

13.תוספות מסכת חולין דף ז עמוד א 

אמר ליה אתה הולך לעשות רצון קונך כו' - שמא שר של ים השיב לו כך אי נמי רבי פנחס היה מחשב בלבו שלכך היה מניח מלחלוק לו וכענין זה צריך לפרש בפרק קמא דמסכת ע"ז (דף יז.) גבי רבי אליעזר בן דורדייא דאמר שמים בקשו עלי רחמים.

14.שפתי כהן על דברים פרק ג פסוק כט 

ויצאת בת קול ואמרה רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי עולם הבא אמר רבי לא דיין לבעלי תשובה שמקבלים אותם אלא שקורין אותם רבי, והכוונה בקריאתם רבי לומר שממנו יראו רבים וכן יעשו וילמדו ממנו שהקב"ה מקבל שבים אפילו שעה אחרונה, כמו שאמר (תהלים צ', ג') תשב אנוש עד דכא עד דכדוכה של נפש (רות רבה ו', ד'), אם כן יש לו תלמידים ראוי לקרותו רבי:

15.ספר ליקוטי הש"ס - מסכת עבודה זרה 

אמרו עליו על ר' אליעזר בן דורדייא וגו'. הנה כבר ידעת במ"ש בס' הגלגלוים כי המגולגל המשלים נוטל חלקו וחלק חבירו בסוד יכין רשע וצדיק ילבש כי אותו לבוש שעשה רשע זה ע"י קצת צדקותיו מעשיו הטובים ולא זכה ללבשו עתה אותו המגולגל המשלימו לובש אותו וזהו צדיק ילבש. והנה יוחנן כ"ג שימש פ' שנה בכהונה גדולה ובודאי כי ע"י עבודתו כמה וכמה לבושין דיקר שעשה לו רק שאח"כ שנעשה צדוקי ואיבד כל החלקי' הטובים ההם. והנה דוגמת יוחנן זה שבימים הראשונים הי' צדיק ולבסוף חטא ומה שפגם הי' בימיו האחרונים ולכן בא ר"א בן דורדייא שהי' פגום כל ימיו הראשונים ובסוף ימיו עשה תשובה ונמצא כי יש כאן ימים שלימים מתוקנים וימים שלימים מקולקלים והנה צד הרע שבימיו האלו נטל יוחנן וצד הטוב שבימים האלו נטל ר"א בן דורדייא וכמ"ש בע"ח בפסוק יגמר נא רע רשעים וגו' ובפסוק אם רעב שונאיך. מהרח"ו ז"ל:

16.ספר בניהו בן יהוידע על עבודה זרה דף יז/א 

שם אמרה כשם שההפיחה אינה חוזרת. נ"ל כי אלו הזונות שלוקחין אתנן הרבה המה נזהרין לעשות הכנה ותיקון לעצמן ע"י סמנים שלא יבואו לידי הפחה כדי שלא ימאסו בעיני המנאפים שלוקחים מהם אתנן הרבה, וזו ודאי נזהרת בכך, אך היא לא באה לה הפחה טבעית אלא באה ההפחה בגזרת שמים כדי שעל ידה יצמח קרן תשובה להאיש הזה, והיא כשראתה ההפחה וידעה שאין זו טבעית, מאחר שהיא עשתה לעצמה הכנה טבעית למנוע ולדחות ההפחה שלא תבא, אך חשבה שהפחה זו היא מעשה שטן שרמז לו בזה כשם שההפחה אינה חוזרת כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה, והגידה דבר זה לפניו כדי לחזק לבו במעשה הרע יותר ויתייאש מן התשובה מכאן ולהבא, ואז יתמיד ברשעתו, נמצא היא חשבה לעשות לו חבלים חזקים בדבריה אלו כדי למשכו לעומק הקליפה, אבל מן השמים נעשו לו חבלים אלו למשכו לצד הקדושה ונהפך לבו לטובה מן הקצה אל הקצה:

17.ספר השל"ה הקדוש - שער האותיות - עמק ברכה (כב) 

וְעוֹד, דַּאֲפִלּוּ אֱלִישָׁע אַחֵר, אִם הִפְצִיר וְהִרְבָּה בִּתְפִלָּה, וְהָיָה מְסַגֵּף עַצְמוֹ בְּסִגּוּפִים גְּדוֹלִים וְקָשִׁים כְּמוֹ שֶׁעָשָֹה מְנַשֶּׁה, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהָיָה מְקֻבָּל בְּרַחֲמִים רַבִּים (עַיֵין לְעֵיל (בעמק ברכה) בְּסִימָן נ"ב). וְאַף עַל פִּי שֶׁשָּׁמַע מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד: 'חוּץ מֵאַחֵר' (חגיגה שם), לֹא הָיָה לוֹ לִמְנֹעַ אֶת עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים, אַף שֶׁיָּדַע כְּבוֹדוֹ וּמָרַד בּוֹ. וְדֻגְמָא זוֹ מָצִינוּ בְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן דּוֹרְדַיָּא (בְּפֶרֶק קַמָּא דְעַבוֹדָה זָרָה (יז א)), שֶׁאָמְרוּ עָלָיו, שֶׁלֹּא הִנִּיחַ זוֹנָה שֶׁלֹּא בָּא עָלֶיהָ, פַּעַם אַחַת שָׁמַע שֶׁיֵּשׁ זוֹנָה בִּכְרַכֵּי הַיָּם, וְנוֹטֶלֶת כִּיס דִּינָרִין בִּשְֹכָרָהּ, נָטַל כִּיס דִּינָרִין וְהָלַךְ, וְעָבַר עָלֶיהָ שֶׁבַע נְהָרוֹת, בִּשְׁעַת הֶרְגֵּל דָּבָר, הֵפִיחָה, אָמְרָה: כְּשֵׁם שֶׁהֲפִיחָה זוֹ אֵינָהּ חוֹזֶרֶת, כָּךְ אֶלְעָזָר בֶּן דּוֹרְדַיָּא אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ בִּתְשׁוּבָה. הָלַךְ וְיָשַׁב בֵּין הָרִים וּגְבָעוֹת, אָמַר: הָרִים וּגְבָעוֹת, בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים. אָמְרוּ לוֹ, עַד שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים עָלֶיךָ רַחֲמִים וְכוּ', עַד... אָמַר, חַמָּה וּלְבָנָה, בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים וְכוּ', אָמַר, כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים וְכוּ', עַד... אָמַר, אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּי, הִנִּיחַ רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו וְגָעָה בִּבְכִיָּה, עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ, יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה:

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן דּוֹרְדַיָּא מְזֻמָּן לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא, עַד כָּאן. וּמַסִּיק שָׁם בַּגְּמָרָא, כֵּיוָן דְּאָבֵיק לֵיהּ טוּבָא כְּמִינוּת הֲוָה, כָּךְ לֹא הָיָה לוֹ לְאַחֵר לְיָאֵשׁ עַצְמוֹ מִן הַתְּשׁוּבָה, אַף עַל פִּי שֶׁבַּת קוֹל יָצְאָה וְהִכְרִיזָה 'חוּץ מֵאַחֵר', הָיָה לוֹ לַעֲשֹוֹת אֶת שֶׁלּוֹ, אֲפִלּוּ הָיָה מֵת מִתּוֹךְ הַתְּשׁוּבָה:

18.כתבי הגרמ"מ משקלוב - ביאורי הזהר - דף נה 

אבל מי שכבר ח"ו נפל צריך שיתחזק ולשוב בתשובה שלימה במסירת נפש כר"א בן דורדיא [עי' ע"ז יז.], שנפל בשמרי היין [עיי"ש לב. ועי' זח"א ס"ת קמח.], בעזרי אל עלה במסירת נפשו, כי ע"ז ג"ע וש"ד בהדבק ח"ו, לא יוכל לעלות ויחיה בשום אופן, רק במסירת נפש וימות הוא עולה, אך אם בלא מתכוין מחמת איזה חטא גרם לו שנפל לשם, עליו נאמר ויעליני מבו"ר שאו"ן [תהלים מ], סוד אנו"ש מטיט היו"ן [שם], סוד הטבעיות שטבעו חכמות יונית בעו"ה, וטבעו בארץ שעריה [איכה ב] , אשר ב' אלו סוד י"ה של שם הוי"ה, נגד אנכי ולא יהיה לך, והם באים מחמת עין ולב, קנאה תאוה, וכלי המעשה הן הידים ורגלים מוציאין הכח בפעל:

19.ספר יערות דבש - חלק ראשון - דרוש א (המשך) 

אמנם הענין כך, כי זאת הזונה ביקשה לזרזו לתאותו וחמדת העבירה, ולכך הפיחה, ואמרה כשם שאי אפשר להחזיר הפיחה, דהא כבר נעשה, כך אדם שחטא מה יועיל תשובה, הא כבר נעשתה העבירה והקלקול והפגם, וכל תשובה שבעולם לא תועיל לתקן את אשר כבר נעשה, וא"כ דאין לך עוה"ב, שמח בחור בילדותך וייטב לך בעוה"ז, כי זה חלקך מכל עמלך, ור"א ב"ד לא שמע לקולה, ונתן לבו לחקור, והנה חקר טיב החטא בשל מי הרעה למר,

20.ספר פרי צדיק פרשת וילך ושבת תשובה - אות י 

אך שם יש לומר דהפירוש הוא דקונה עולמו עולם שלו, דהיינו שזה היה עסקו בעולמו להורות מצות תשובה וזה היה העולם שלו.

21.ספר אמרי אמת - פרשת נצבים 

אי' בספר אוהב ישראל מהרב מאפטא ז"ל על הגמ' חגיגה יצתה בת קול ואמרה שובו בנים שובבים חוץ מאחר שהב"ק מעוררת לתשובה אך יש כאלה שצריכים להתעורר מעצמם ולעורר זאת, וזה חוץ מאחר היינו שאין לו הסיוע וכששמע אחר זו הב"ק היה צריך להתעורר מזה עצמו ששמע ב"ק זו, אי' בגמ' ע"ז גבי ר"א בן דורדיא שהיה הולך לכולם שיבקשו עליו רחמים, אמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים וכו' שמים וארץ בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמינו וכו', החטאים גרמו שכל אחד היה לו לעסוק עם עצמו:

22.שו"ת שבות יעקב חלק ב סימן קיא 

שאלה על דבר אחד שנכשל באיסור אשת איש וקבל על עצמו מכח תשובה דין ארבע מיתו' ב"ד להטביע עצמו בנהר שהוא חנק אי הוי כדין מאבד עצמו לדעת או נימא כיון דעושה משו' תשובה הוה ליה כדין מת על מטתו. 

… א"כ ג"כ מוכח דבשביל תשובה לא הוי בכלל איבוד עצמו לדעת ומזומן לחיי עה"ב כי במקום שבעלי תשוב' עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד כנ"ל הקטן יעקב.