אַקַמְצָא וּבַר קַמְצָא

אַקַמְצָא וּבַר קַמְצָא

הרב ארי דוד קאהן                                                                                                    ari.kahn@biu.ac.il

1.    תלמוד בבלי מסכת גיטין דף נה/ב 

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב: (משלי כ״ח:י״ד) "אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד, וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ" וְגוֹ'? אַקַמְצָא וּבַר קַמְצָא חָרוּב יְרוּשָׁלַיִם. אַתַּרְנְגוֹלָא וְאַתַּרְנְגוֹלְתָּא חָרוּב טוּר מַלְכָּא. אַשַׁקָּא דְּרִיסְפַּק חָרוּב בֵּיתָר. אַקַמְצָא וּבַר קַמְצָא חָרוּב יְרוּשָלַיִם. הַהוּא גַּבְרָא - דְּרַחֲמֵיהּ קַמְצָא, וּבַעַל דְּבָבֵיהּ - בַּר קַמְצָא. עָבַד סְעוּדָתָא, אָמַר לֵיהּ לְשַמְעֵיהּ, זִיל אַיְיתֵי לִי קַמְצָא. אָזַל אַיְיתֵי לֵיהּ בַּר קַמְצָא. אָתָא, אַשְׁכְּחֵיהּ דַּהֲוָה יָתִיב, אָמַר לֵיהּ, מִכְדֵי הַהוּא גַּבְרָא - בַּעַל דְּבָבָא דְהַהוּא גַּבְרָא הוּא, מַאי בָעִית הָכָא? קוּם פּוּק. אָמַר לֵיהּ, הוֹאִיל וְאָתָאִי, שַׁבְקָן, וְיָהִיבְנָא לָךְ דְּמֵי מַה דְּאָכִילְנָא וְשָׁתִינָא:[דף נו ע"א]. אָמַר לֵיהּ, לָא! [אָמַר לֵיהּ], יָהִיבְנָא לָךְ דְּמֵי פַּלְגָא דִּסְעוּדָתָיךְ. אָמַר לֵיהּ, לָא! [אָמַר לֵיהּ], יָהִיבְנָא לָךְ דְּמֵי כֻּלָּהּ סְעוּדָתָיִךְ. אָמַר לֵיהּ, לָא! נָקְטֵיהּ בְּיָדֵיהּ, וְאוּקְמֵיהּ וְאַפְּקֵיהּ. אָמַר, הוֹאִיל וַהֲווּ יָתְבֵי רַבָּנָן וְלֹא מִיחוּ בֵיהּ, שְׁמַע מִינָהּ, קָא נִיחָא לְהוּ. אִיזֵיל, אֵיכוּל [בְּהוּ] קוּרְצָא בֵי מַלְכָּא:

אָמַר לֵיהּ לְקֵיסָר, מָרְדוּ בְךָ יְהוּדָאֵי. אָמַר לֵיהּ, מִי יֵימַר? אָמַר לֵיהּ, שְׁדַר לְהוּ קוּרְבָּנָא, חָזֵית אִי מְקָרְבִין לֵיהּ. אָזַל, שָׁדַר בְּיָדֵיהּ עֶגְלָא תִּילָתָּא. בַּהֲדֵי דְּקָאָתֵי, שָׁדִי בֵיהּ מוּמָא בְנִיב שְׂפָתַיִם, וְאָמְרֵי לָהּ בְּדוּקִין שֶׁבָּעַיִן - דּוּכְתָּא דִּלְדִידָן הֲוָה מוּמָא, וּלְדִידְהוּ לָאו מוּמָא הוּא. סָבוּר רַבָּנָן לִקְרוּבֵיהּ מִשּׁוּם שְׁלוֹם מַלְכוּת. אָמַר לְהוּ רַבִּי זְכַרְיָה בֶן אַבְקִילַס, יֹאמְרוּ בַעֲלֵי מוּמִין קְרֵבִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ? סָבוּר לְמִיקְטְלֵיהּ, דְּלֹא לֵיזִיל וְלֵימָא. אָמַר לְהוּ רַבִּי זְכַרְיָה, יֹאמְרוּ מַטִּיל מוּם בַּקֳדָשִׁים יֵהָרֵג? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל רַבִּי זְכַרְיָה בֶן אַבְקִילַס הֶחֱרִיבָה אֶת בֵּיתֵנוּ, וְשָׂרְפָה אֶת הֵיכָלֵנוּ, וְהֶגְלִיתָנוּ מֵאַרְצֵנוּ. 

2.    מדרש רבה איכה פרשה ד פסקה ג

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּאָדָם אֶחָד בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה, אָמַר לְבֶן בֵּיתוֹ לֵךְ וְהָבֵא לִי קַמְצָא רַחֲמִי, אֲזַל וְאַיְיתֵי לֵיהּ בַּר קַמְצָא שָׂנְאֵיהּ, עָאל וְיָשַׁב בֵּין הָאוֹרְחִים. עָאל אַשְׁכְּחֵיהּ בֵּינֵי אֲרִיסְטְיָיא, אָמַר לוֹ אַתְּ שָׂנְאִי וְאַתְּ יָתֵיב בְּגוֹ בֵּיתָאי, קוּם פּוּק לָךְ מִיגוֹ בֵּיתָאי. אָמַר לוֹ אַל תְּבַיְּשֵׁנִי וַאֲנָא יָהֵיב לָךְ דְּמֵי דִסְעוּדָתָא. אָמַר לוֹ לֵית אַתְּ מְסוּבָּה. אָמַר לוֹ אַל תְּבַיְּשֵׁנִי וַאֲנָא יָתֵיב וְלֵית אֲנָא אָכֵיל וְשָׁתֵי. אָמַר לוֹ לֵית אַתְּ מְסוּבָּה. אֲמַר לֵיהּ אֲנָא יָהֵיב דְּמֵי כָּל הָדֵין סְעוּדָתָא. אֲמַר לֵיהּ קוּם לָךְ. וְהָיָה שָׁם רַבִּי זְכַרְיָה בֶּן אַבְקוּלָס וְהָיְתָה סֵפֶק בְּיָדוֹ לִמְחוֹת וְלֹא מִיחָה, מִיָּד נְפֵיק לֵיהּ, אֲמַר בְּנַפְשֵׁיהּ אִילֵין מְסָבְיָין יָתְבִין בְּשַׁלְוַותְהוֹן, אֲנָא אֵיכוּל קָרְצְהוֹן, מָה עֲבַד הָלַךְ אֵצֶל הַשִּׁלְטוֹן אָמַר לוֹ אִילֵין קוּרְבָּנַיָּא דְּאַתְּ מְשַׁלַּח לִיהוּדָאֵי לְמִקְרְבִינְהוּ אִינוּן אָכְלִין לְהוֹן וּמְקָרְבִין אוֹחֳרָנִים בְּחִילוּפַיְיהוּ, נְזַף בֵּיהּ. אֲזַל לְגַבֵּיהּ תּוּב אֲמַר לֵיהּ כָּל אִילֵין קוּרְבָּנַיָּי דְּאַתְּ מְשַׁלַּח לִיהוּדָאֵי לְמִקְרְבִינְהוּ אִינוּן אָכְלִין לְהוֹן וּמְקָרְבִין אוֹחֳרִין בְּחִילוּפַיְיהוּ, וְאִם לֹא תַאֲמִין לִי שְׁלַח עִמִּי חַד אִיפַּרְכוּ וְקוּרְבָּנַיָּיא וְאַתְּ יָדַע מִיָּד שֶׁאֵינִי שַׁקְרָן. עַד דְּאַתְיָיא בְּאוֹרְחָא דְּמַךְ אִיפַרְכוּ, קָם הוּא בְּלֵילְיָא וַעֲשָׂאָן כֻּלָּן בַּעֲלֵי מוּמִין בַּסֵּתֶר. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָן הַכֹּהֵן הִקְרִיב אוֹחֳרָנִין תַּחְתֵּיהוֹן. אֲמַר הַהוּא שְׁלִיחָא דְמַלְכָּא לָמָּה לֵית אַתְּ מַקְרֵיב אִילֵין קוּרְבָּנַיָּא, אֲמַר לֵיהּ לִמְחָר. אֲתָא יוֹם תְּלִיתָאָה וְלָא קְרַבְהוֹן, שְׁלַח וַאֲמַר לְמַלְכָּא הַהוּא מִלְּתָא דִּיהוּדָאָה קָאָמַר קוּשְׁטָא קָאָמַר, מִיָּד סְלִיק לְמַקְדְּשָׁה וְהֶחֱרִיבוֹ. הֲדָא דִּבְרִיָּאתָא אָמְרִין בֵּין קַמְצָא וּבֵין בֶּן קַמְצָא חֲרַב מַקְדְּשָׁא. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי עִנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל רַבִּי זְכַרְיָה בֶּן אַבְקוּלָס שָׂרְפָה אֶת הַהֵיכָל. 

3.    מהרש"א חידושי אגדות מסכת גיטין דף נה עמוד ב

אמר ר' יוחנן מ"ד אשרי אדם מפחד תמיד אקמצא כו'. פרש"י דואג לראות הנולד שלא כו' ר"ל ממה שאירע תקלה בראשונים דהיינו בירושלים הוה להם לדאוג על הנולד להם כדאמר לקמן ומאחר דהוו צדיקי כולי האי למה נענשו משום דלא איאבול על ירושלים כו' ונראה שסמך אסיפא דהאי קרא דכתיב ומקשה לבו יפול ברעה כמ"ש בפרעה אחר שראה בו כמה מכות הקשה לבו כך אלו שבטור מלכא הקשו לבם ולא דאגו על תקלה אחר שראו תקלת ירושלים וכן חורבן ביתר שהיה כמה שנים אחר החורבן ולא דאגו על תקלות שלפניהם:

ואמר ובעל דבביה בר קמצא כו'. סיפר בזה שתחלת חורבן היה ע"ד שנאת חנם כמ"ש בפ"ק דיומא במקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות מפני מה חרב מפני שהיה בהם שנאת חנם כו':

ואמר דאזל אייתי ליה בר קמצא כו'. אפשר שהיה זה אב ובנו וטעה השליח ביניהם וגם בר קמצא דאתא גם אחר שידע שהוא שונאו שהיה סבור אחרי שאביו אוהבו ודאי מבקש גם אהבתו לעשות שלום עמו בזה שהוא הזמינו

4.    תוספתא מסכת שבת (ליברמן) פרק טז הלכה ז

בית הלל אומ' מגביהין מעל השלחן עצמות וקלפין בית שמיי אומ' מסלק את הטבלה כולה ומנערה זכריה בן אבקילס לא היה נוהג לא כדברי בית שמיי ולא כדברי בית הלל אלא נוטל ומשליך לאחר המטה אמ' ר' יוסה ענותנותו של ר' זכריה בן אבקילס היא שרפה את ההיכל:

5.    ספר חתם סופר על מסכת גיטין דף נה/ב 

מאי דכתיב אשרי אדם וכו'. שמעתי מפי הרב הגדול מו"ה יעקב וירמיז זצ"ל שהיה רב"ד ורב בביהמ"ד הגדול שבק"ק פפד"מ, אהא דאמר ר' יוחנן בשבת לא חרבה ירושלים אלא שהעמידו דיניהם על דין תורה ובפ"ק דיומא אמר ר' יוחנן לא חרבה ירושלים אלא על שנאת חנם אע"ג די"ל הא בבית ראשון והא בבית שני, מ"מ נ"ל עפ"י דברי ר' יוחנן דהכא דהכל אמת, דהא באמת צריך להבין מ"ט שתקו חכמי ישראל ולא מיחו שלא לבייש את בר קמצא, וי"ל בפסחים קי"ג ע"ב אמרי' הרואה דבר ערוה בחברו אסור להעיד עליו יחידי אבל מצוה לשנאתו והעלו שם תוס' מכל מקום לא יראה לפניו שנאה בפרהסיא משום כמים הפנים אל פנים ע"ש ונראה להרב הנ"ל דזהו בכלל לפנים משורת הדין, והנה בשעת כשלונם של ישראל נכשלו ההדיוטים בשנאת חנם, וחכמי ישראל נכשלו בהעמדת דיניהם על דין תורה, וע"כ זה היה לו שנאת חנם על בר קמצא אך חכמי ישראל דנו לזכות מסתמא ראה בו דבר ערוה שמצוה לשנאותו ואסור לו לגלות לנו ע"כ שתקו ולא מיחו, אמנם אי לאו דהעמידו דיניהם על דין תורה היו מוחין מטעם לפנים משורת הדין שלא להראות שנאה בפרהסיא אלא שהעמידו דיניהם על דין תורה ואתי שפיר ושפתים יושק:

6.    ספר חתם סופר על מסכת גיטין דף נו/א 

עַנְוְתָנוּתוֹ של ר' זכריה וכו'. פירש"י סבלנותו. בתוספתא פי"ז דמס' שבת בית שמאי אומר מגביהים מעל השלחן עצמות וקליפות ובית הלל אומרים מגבי' הטבלא כולה ומנורה ר' זכריה בן אבקולס לא היה עושה לא כבית שמאי ולא כבית הלל אלא נוטל ומשליך אחר המטה, אמר ר' יוסי ענותנותו של ר' זכרי' בן אבקולס שרפה ההיכל ע"כ ע"ש, והוא תמוה, גם לפרש פירש"י ענותנותו סבלנותו, נלע"ד הא דאמר ר' זכריה יאמרו מטיל מום בקדשים חייב מיתה או יאמרו בעלי מום קרב לגבי מזבח, עיקר חששתו הי' מפני חילול ה' הלא ידעו כל עולם שאין קריבים בעלי מומין ואין המטיל מום חייב מיתה ..., אך ר' זכריה בן אבקולס היה סבלן גדול והיה לו מעצר ברוחו לסבול על שולחנו כיוצא בזה ע"כ חשב זה לחלול ה' מה ששתקו רבנן ולא מיחו, והנה עיין בשבת קמ"א מגביהים מעל השולחן וריש פ' קמא דמס' ביצה ופני יהושע שם דטעמא דבית שמאי ובית הלל דבמונחים על השולחן הוי גרף של רעי ע"כ מותר לנער הטבלא אך ר' זכריה בן אבקולס יכול לסבול על שולחנו אסור לו לנער הטבלא וכעין זה יכול לסבול בר קמצא על שולחנו ע"כ אמר ר' יוסי ענותנותו של ר' זכריה וכו:

7.    מהר"ץ חיות בגיטין דף נ"ו

ואולם מפני גודל ענוותנותו של ר' זכריה בן אבקולס לא הרהיב בנפשו עוז לעשות בזה הלכה למעשה וחשש שיחשדו אותו שעשה שלא כהלכה, ולא החשיב עצמו לגדול ולקבוע בדעתו להיות עושה הלכה למעשה ולתלות בהוראת שעה. וחישב כי הדבר נמסר רק לגדולי הדור. והוא אינו ראוי לזה לעשות גדולות שלא כתורה ולתלות כי עושה למען לגדר גדר ולעמוד בפרץ. ומפני זה אמרו לשון ענוותנותו, היינו, במה שלא רצה לעמוד על דעתו זאת היתה הסיבה לחורבן הבית.

8.    שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן צח

ביוגרפיה - אגרות משה

Rabbi Moshe Feinstein was born in Russia in 1895, and died in 1986. He studied and served as rabbi in Russia until he moved to the U. S. in 1937. 

בענין מוך באזן לטבילה. י"ט אייר תרצ"ד ליובאן. מע"כ ידידי הגאון מוהר"ר שמעון טרעבניק שליט"א.

ענף א: בדבר האשה שצוו לה הרופאים שלא יכנסו מים באזנה אם מותרת בשעת טבילה לתת מוך וואטע /צמר גפן/ מטובל בוועזעלין /בואזלין/ שזה מקשה המוך שלא יעברו המים בשום אופן שמשמע מדבריך שאינה יכולה לטבול דחוצץ רק שנסתפקת אם יש להתיר איסור דרבנן כדי שלא תשב עגונה כל ימיה וגם מחמת שברור שלא תשמע ולא תטבול כלל. אבל לע"ד יש כאן טעם גדול שאינו חוצץ מדינא ולכן יש להתיר. ומתחלה אביא ראיה גדולה שאינו חוצץ ואח"כ אמינא טעם בזה.

9.    שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן ק

עוד בענין הנ"ל /מוך באזן לטבילה/. להנ"ל /ר' שמעון טרעבניק/. כ"ה סיון תרצ"ד ליובאן.

10.שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן קא

עוד בענין הנ"ל /מוך באזן לטבילה/. כ"ו תמוז תרצ"ד ליובאן. מע"כ ידידי הרב הגאון המפורסם מוהר"ר חיים הכהן שליט"א הגאב"ד מסטיסלאוו……

ומש"כ ידידי איך רשאים אנו לסמוך על חדושים כאלו שבארתי למעשה ובפרט שהוא נגד איזה אחרו' הנה אני אומר וכי כבר נעשה קץ וגבול לתורה ח"ו שנפסוק רק מה שנמצא בספרים וכשיזדמנו שאלות שלא נמצאים בספרים לא נכריע אותם אף כשיש בידנו להכריע, ודאי לע"ד אסור לומר כן דודאי עוד יגדיל תורה גם עתה בזמננו ומחוייב כל מי שבידו להכריע כל דין שיבא לידו כפי האפשר לו בחקירה ודרישה היטב בש"ס ופוסקים בהבנה ישרה ובראיות נכונות אף שהוא דין חדש שלא דברו אודותו /אודותיו/ בספרים. ואף בדין הנמצא בספרים ודאי שצריך המורה ג"כ להבין אותו ולהכריע בדעתו קודם שיורה ולא להורות רק מחמת שנמצא כן דהוי זה כעין מורה מתוך משנתו שע"ז נאמר התנאים מבלי עולם שמורין הלכה מתוך משנתם בסוטה דף כ"ב עיין שם בפרש"י. ואף אם הכרעתו לפעמים נגד איזה גאונים מרבותינו האחרונים מה בכך הא ודאי שרשאין אף אנו לחלוק על האחרונים וגם לפעמים על איזה ראשונים כשיש ראיות נכונות והעיקר גם בטעמים נכונים ועל כיוצא בזה אמרו אין לדיין אלא מה שעיניו רואות כמפורש בבבא בתרא דף קל"א עיין שם ברשב"ם, כיון שאינו נגד הפוסקים המפורסמים בעלי הש"ע שנתקבלו בכל מדינותינו ועל כיוצא בזה נאמר מקום הניחו להתגדר בו וכרוב תשובות האחרונים שמכריעין בחדושים כמה דינים למעשה. אך אין להיות גס בהוראה וצריך למנוע כשאפשר אבל במקום צורך גדול וכ"ש במקום עיגון כעובדא זו ודאי מחוייבין גם אנחנו להורות אם רק נראה לנו להתיר ואסור לנו להיות מהענוים ולעגן בת ישראל או לגרום להכשיל באיסורין או אף רק להפסיד ממון ישראל. ועיין בגיטין דף נ"ו ענותנותו של ר' זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו שקשה למה אמר ענותנותו מה שייך זה לענוה ועיין במהר"ץ חיות דבר נכון וג"ז ממש כיוצא ומוכרחין אנו להורות גם למעשה כשנראה לנו בראיות ובהבנה ישרה ובפרט במקום עיגון כזה ולהציל ממכשול כזה.

11.כלי יקר דברים פרק א פסוק א 

ובתשעה באב היה מעשה המרגלים בו ביום נולדה מדת שנאת חנם בישראל כמו שנאמר (דברים א כז) ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו וגו' פירש רש"י מה דבלבך על רחמך מה דבלביה עליך (ילקוט רמז תתה) כי המה סברו מאחר שכל אחד מהם שונא את חבירו כך מסתמא שונא אותם גם הקב"ה, ועוד מאחר שטעו לומר שהקב"ה שונא אותם בחנם אם כן ודאי טבע הענין מחייב זה שכל אחד ישנא את חבירו, ותהר צרה זו ותלד מדה רעה זו אשר החריבה בית ראשון ושני, כי בבית ראשון היה שנאת חנם בין נשיאי ישראל ובבית שני פשתה הנגע בין כל ישראל כדאיתא ביומא (ט ב) וזה היה בחודש אב שמזלו אריה כי כל אחד דמיונו כאריה יכסוף לטרוף את חבירו ואז איבדו גם ההצלה הטבעית כי אם אין אהבה ביניהם ואין אחד סומך ועוזר לחבירו מי יקום יעקב כי קטן ודל הוא (עמוס ז ב), נמצא שבין גבולים אלו נתפרדה החבילה מכל וכל כי סרו מהר מן ה' וסרו גם איש מעל אחיו, ונמצא ששבעה עשר בתמוז ותשעה באב גדר מזה וגדר מזה ואין דרך לנטות ימין ושמאל לפיכך כל רודפיה השיגוה בין המצרים, כל משמע אפילו רודף כל דהו חלוש יוכל להם כי בזמן אחד נאצו את קדוש ישראל חללו קדושת ישראל התלוי באחדות האומה, ובזמן שני נזורו אחור מן השכינה ואל מי ינוסו לעזרה:

12.במדבר פרק יג     

(א) וַיְדַבֵּ֥ר ה֖' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: (ב) שְׁלַח־לְךָ֣ אֲנָשִׁ֗ים וְיָתֻ֙רוּ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁר־אֲנִ֥י נֹתֵ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִ֣ישׁ אֶחָד֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד לְמַטֵּ֤ה אֲבֹתָיו֙ תִּשְׁלָ֔חוּ כֹּ֖ל נָשִׂ֥יא בָהֶֽם: (ג) וַיִּשְׁלַ֨ח אֹתָ֥ם מֹשֶׁ֛ה מִמִּדְבַּ֥ר פָּארָ֖ן עַל־פִּ֣י ה֑' כֻּלָּ֣ם אֲנָשִׁ֔ים רָאשֵׁ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל הֵֽמָּה:

(יז) וַיִּשְׁלַ֤ח אֹתָם֙ מֹשֶׁ֔ה לָת֖וּר אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם עֲל֥וּ זֶה֙ בַּנֶּ֔גֶב וַעֲלִיתֶ֖ם אֶת־הָהָֽר: (יח) וּרְאִיתֶ֥ם אֶת־הָאָ֖רֶץ מַה־הִ֑וא וְאֶת־הָעָם֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עָלֶ֔יהָ הֶחָזָ֥ק הוּא֙ הֲרָפֶ֔ה הַמְעַ֥ט ה֖וּא אִם־רָֽב: (יט) וּמָ֣ה הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר־הוּא֙ יֹשֵׁ֣ב בָּ֔הּ הֲטוֹבָ֥ה הִ֖וא אִם־רָעָ֑ה וּמָ֣ה הֶֽעָרִ֗ים אֲשֶׁר־הוּא֙ יוֹשֵׁ֣ב בָּהֵ֔נָּה הַבְּמַֽחֲנִ֖ים אִ֥ם בְּמִבְצָרִֽים: (כ) וּמָ֣ה הָ֠אָרֶץ הַשְּׁמֵנָ֨ה הִ֜וא אִם־רָזָ֗ה הֲיֵֽשׁ־בָּ֥הּ עֵץ֙ אִם־אַ֔יִן וְהִ֨תְחַזַּקְתֶּ֔ם וּלְקַחְתֶּ֖ם מִפְּרִ֣י הָאָ֑רֶץ וְהַ֨יָּמִ֔ים יְמֵ֖י בִּכּוּרֵ֥י עֲנָבִֽים:  

13.במדבר פרק יג, כה-לג

(כה) וַיָּשֻׁ֖בוּ מִתּ֣וּר הָאָ֑רֶץ מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֥ים יֽוֹם: (כו) וַיֵּלְכ֡וּ וַיָּבֹאוּ֩ אֶל־מֹשֶׁ֨ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֜ן וְאֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־מִדְבַּ֥ר פָּארָ֖ן קָדֵ֑שָׁה וַיָּשִׁ֨יבוּ אֹתָ֤ם דָּבָר֙ וְאֶת־כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַיַּרְא֖וּם אֶת־ פְּרִ֥י הָאָֽרֶץ: (כז) וַיְסַפְּרוּ־לוֹ֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ בָּ֕אנוּ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר שְׁלַחְתָּ֑נוּ וְ֠גַם זָבַ֨ת חָלָ֥ב וּדְבַ֛שׁ הִ֖וא וְזֶה־פִּרְיָֽהּ: (כח) אֶ֚פֶס כִּֽי־עַ֣ז הָעָ֔ם הַיֹּשֵׁ֖ב בָּאָ֑רֶץ וְהֶֽעָרִ֗ים בְּצֻר֤וֹת גְּדֹלֹת֙ מְאֹ֔ד וְגַם־יְלִדֵ֥י הָֽעֲנָ֖ק רָאִ֥ינוּ שָֽׁם: (כט) עֲמָלֵ֥ק יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֣רֶץ הַנֶּ֑גֶב וְ֠הַֽחִתִּי וְהַיְבוּסִ֤י וְהָֽאֱמֹרִי֙ יוֹשֵׁ֣ב בָּהָ֔ר וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ יוֹשֵׁ֣ב עַל־הַיָּ֔ם וְעַ֖ל יַ֥ד הַיַּרְדֵּֽן: (ל) וַיַּ֧הַס כָּלֵ֛ב אֶת־הָעָ֖ם אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר עָלֹ֤ה נַעֲלֶה֙ וְיָרַ֣שְׁנוּ אֹתָ֔הּ כִּֽי־יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ: (לא) וְהָ֨אֲנָשִׁ֜ים אֲשֶׁר־עָל֤וּ עִמּוֹ֙ אָֽמְר֔וּ לֹ֥א נוּכַ֖ל לַעֲל֣וֹת אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־חָזָ֥ק ה֖וּא מִמֶּֽנּוּ: (לב) וַיֹּצִ֜יאוּ דִּבַּ֤ת הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּר֣וּ אֹתָ֔הּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר֩ עָבַ֨רְנוּ בָ֜הּ לָת֣וּר אֹתָ֗הּ אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יוֹשְׁבֶ֙יהָ֙ הִ֔וא וְכָל־הָעָ֛ם אֲשֶׁר־רָאִ֥ינוּ בְתוֹכָ֖הּ אַנְשֵׁ֥י מִדּֽוֹת: (לג) וְשָׁ֣ם רָאִ֗ינוּ אֶת־הַנְּפִילִ֛ים בְּנֵ֥י עֲנָ֖ק מִן־הַנְּפִלִ֑ים וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֙ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵינֵיהֶֽם:

14.במדבר פרק יד

(א) וַתִּשָּׂא֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַֽיִּתְּנ֖וּ אֶת־קוֹלָ֑ם וַיִּבְכּ֥וּ הָעָ֖ם בַּלַּ֥יְלָה הַהֽוּא: (ב) וַיִּלֹּ֙נוּ֙ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֔ן כֹּ֖ל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיֹּאמְר֨וּ אֲלֵהֶ֜ם כָּל־הָעֵדָ֗ה לוּ־מַ֙תְנוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם א֛וֹ בַּמִּדְבָּ֥ר הַזֶּ֖ה לוּ־מָֽתְנוּ: (ג) וְלָמָ֣ה ה֠' מֵבִ֨יא אֹתָ֜נוּ אֶל־הָאָ֤רֶץ הַזֹּאת֙ לִנְפֹּ֣ל בַּחֶ֔רֶב נָשֵׁ֥ינוּ וְטַפֵּ֖נוּ יִהְי֣וּ לָבַ֑ז הֲל֧וֹא ט֦וֹב לָ֖נוּ שׁ֥וּב מִצְרָֽיְמָה: (ד) וַיֹּאמְר֖וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו נִתְּנָ֥ה רֹ֖אשׁ וְנָשׁ֥וּבָה מִצְרָֽיְמָה: (ה) וַיִּפֹּ֥ל מֹשֶׁ֛ה וְאַהֲרֹ֖ן עַל־פְּנֵיהֶ֑ם לִפְנֵ֕י כָּל־קְהַ֥ל עֲדַ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (ו) וִיהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן וְכָלֵב֙ בֶּן־יְפֻנֶּ֔ה מִן־הַתָּרִ֖ים אֶת־הָאָ֑רֶץ קָרְע֖וּ בִּגְדֵיהֶֽם: (ז) וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֶל־כָּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר עָבַ֤רְנוּ בָהּ֙ לָת֣וּר אֹתָ֔הּ טוֹבָ֥ה הָאָ֖רֶץ מְאֹ֥ד מְאֹֽד: (ח) אִם־חָפֵ֥ץ בָּ֙נוּ֙ ה֔' וְהֵבִ֤יא אֹתָ֙נוּ֙ אֶל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וּנְתָנָ֖הּ לָ֑נוּ אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־הִ֛וא זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ: (ט) אַ֣ךְ בַּֽה֘' אַל־תִּמְרֹדוּ֒ וְאַתֶּ֗ם אַל־תִּֽירְאוּ֙ אֶת־עַ֣ם הָאָ֔רֶץ כִּ֥י לַחְמֵ֖נוּ הֵ֑ם סָ֣ר צִלָּ֧ם מֵעֲלֵיהֶ֛ם וַֽה֥' אִתָּ֖נוּ אַל־תִּירָאֻֽם: (י) וַיֹּֽאמְרוּ֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה לִרְגּ֥וֹם אֹתָ֖ם בָּאֲבָנִ֑ים וּכְב֣וֹד ה֗' נִרְאָה֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֶֽל־כָּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל: פ

15.תלמוד בבלי מסכת תענית דף כט עמוד א

וּכְתִיב, (במדבר יד) "וַתִּשָׂא כָּל הָעֵדָה וַיִתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִבְכוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא", וְאָמַר רַבָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אוֹתָהּ הַלַּיְלָה לֵיל ט' בְּאָב הָיָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתֶּם בְּכִיתֶם בִּכְיָה שֶׁל חִנָּם, אֲנִי אֶקְבַּע לָכֶם בִּכְיָה לַדוֹרוֹת.

16.תהלים פרק קו 

(יט) יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה:(כ) וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב:(כא) שָׁכְחוּ אֵל מוֹשִׁיעָם עֹשֶׂה גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם:(כב) נִפְלָאוֹת בְּאֶרֶץ חָם נוֹרָאוֹת עַל יַם סוּף:(כג) וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית:(כד) וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ:(כה) וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה’:(כו) וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר:(כז) וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת:

17.דברים פרק א פסוק כז 

וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת ה’ אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ:

18.רש"י דברים פרק א פסוק כז

ותרגנו. לְשׁוֹן הָרָע, וְכֵן "דִּבְרֵי נִרְגָּן" (משלי י"ח) – אָדָם הַמּוֹצִיא דִּבָּה:

בשנאת ה' אתנו. וְהוּא הָיָה אוֹהֵב אֶתְכֶם, אֲבָל אַתֶּם שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ; מָשָׁל הֶדְיוֹט אוֹמֵר מַה דִּבְלִבָּךְ עַל רְחִמָּךְ מַה דִּבְלִבֵּהּ עֲלָךְ (ספרי):

19.תרגום אונקלוס במדבר פרק יג פסוק לג

וְתַמָּן חֲזֵינָא יָת גִּבָּרַיָּא בְּנֵי עֲנָק מִן גִּבָּרַיָּא וַהֲוֵינָא בְּעֵינֵי נַפְשָׁנָא כְּקַמְצִין וְכֵן הֲוֵינָא בְּעֵינֵיהוֹן:

20.         ספר מחשף הלבן פרשת שלח 

אִי נָמֵי אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ הַמַּאֲמָר הַנִּזְכַּר עַל פִּי מַה אֶצְלֵנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר, וְהוּא שֶׁרָמַזְנוּ בִּיהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב הוּא כְּנֶגֶד שְׁנֵי מְשִׁיחִין מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף וּמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף הוּא מִשֵּׁבֶט יוֹסֵף, וּמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה, וְסִימָנָא טָבָא לִשְׁנֵי הַמְּשִׁיחִין שֶׁיַּצְלִיחוּ לֶעָתִיד מֵעַתָּה הוּא מַתְחִיל, מִתְּחִלַּת שְׁלִיחוּת הַמְרַגְּלִים, דִּיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן שֶׁהוּא מִיּוֹסֵף וְכָלֵב שֶׁהוּא מִן יְהוּדָה הִצְלִיחוּ, לְפִיכָךְ שְׁנֵי מְשִׁיחִין הָעֲתִידִים לָצֵאת מֵהֶם יִתְקַיְּמוּ, לָזֶה אָמַר אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד, הֵם כְּנֶגֶד שְׁנֵי הַמְּשִׁיחִין הָעֲתִידִים לָצֵאת מֵהֶם, וְלָזֶה אָמַר תִּשְׁלָחוּ לְשׁוֹן עָתִיד, לִרְמֹז עַל שְׁנֵי הַמְּשִׁיחִין, וּכְפִי זֶה יָבוֹא עַל נָכוֹן מַה שֶּׁהִתְפַּלֵּל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם עַל יְהוֹשֻׁעַ וְלֹא הִתְפַּלֵּל עַל כָּלֵב, הֲרֵי יוֹדְעוֹ וּמַכִּירוֹ שֶׁהוּא חָסִיד וְנֶאֱמָן, וּכְמוֹ שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל יְהוֹשֻׁעַ כָּךְ הָיָה רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל עַל כָּלֵב, אֶלָּא מֹשֶׁה הָיָה יוֹדֵעַ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁהָיָה עָתִיד מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף לֵהָרֵג עַל יְדֵי אַרְמִילוּס הָרָשָׁע, אִם לֹא שֶׁתַּעֲמֹד זְכוּת גְּדוֹלָה עַד מְאֹד שֶׁמַּצֶּלֶת אוֹתוֹ מִן הַהֲרִיגָה הַהִיא, וְסָמֵעַכְשָׁיו הַתְחָלַת הָעִנְיָן הַזֶּה, שֶׁהַמְרַגְּלִים כְּנֶגֶד אַרְמִילוּס וִיהוֹשֻׁעַ הוּא כְּנֶגֶד מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף כָּאָמוּר, אִם נִמְלַט יְהוֹשֻׁעַ מִן הַמְרַגְּלִים זֶה סִימָנָא טָבָא שֶׁגַּם מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף שֶׁהוּא מִזַּרְעוֹ יִמָּלֵט מִן אַרְמִילוּס הָרָשָׁע, וּמִשּׁוּם הָכִי הִתְפַּלֵּל עָלָיו יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ, וּבִתְפִלָּתוֹ צֵרַף עִמּוֹ גַּם מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, וְהִנֵּה חֶשְׁבּוֹן, אֵלֶּה מְרַגְּלִים הוּא חֶשְׁבּוֹן זֶה אַרְמִילוּס, לְהוֹדִיעַ דְּהַמְרַגְּלִים הֵם דֻּגְמָא דאַרְמִילוּס, וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה לֹא הָיָה צָרִיךְ תְּפִלָּה לְעִנְיָן זֶה, דְּמִשִּׁבְטוֹ הוּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וְאַדְּרַבָּא הוּא שֶׁיַּהֲרֹג אֶת אַרְמִילוּס הָרָשָׁע, כְּמוֹ שֶׁנִּתְנַבֵּא יְשַׁעְיָה עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁאָמַר וּבְרוּחַ שְֹפָתָיו יָמִית רָשָׁע, וְזֶהוּ אַרְמִילוּס הָרָשָׁע שֶׁיָּמִית מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד בְּרוּחַ שְֹפָתָיו, נִמְצָא מִשּׁוּם הָכִי כָּלֵב אֵין צָרִיךְ תְּפִלָּה כֵּיוָן שֶׁמִּשִּׁבְטוֹ הוּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וְהִנֵּה כְּשֶׁנִּתְבּוֹנֵן בַּדָּבָר נִמְצָא שֶׁמַּעֲשֵֹה הַמְרַגְּלִים וּמַעֲשֵֹה אַרְמִילוּס בְּעִנְיָנָם קְרוֹבִים וְדוֹמִים זֶה לָזֶה, שֶׁהַמְרַגְּלִים בִּקְּשׁוּ שֶׁיִּמָּנְעוּ יִשְֹרָאֵל מִלִּכָּנֵס לָאָרֶץ, וִיהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב שֶׁרָצוּ בִּכְנִיסַת יִשְֹרָאֵל לָאָרֶץ רָצוּ לְהָרְגָם, לוּלֵא ה' שֶׁעָמַד לָהֶם, וְזֶה מַעֲשֵֹה אַרְמִילוּס הָרָשָׁע רוֹצֶה לַהֲרֹג מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, שֶׁהוּא תְּחִלַּת קִבּוּץ נִדְחֵי יִשְֹרָאֵל, וְעַל יְדֵי כָּךְ לֹא יִכָּנְסוּ חַס וְשָׁלוֹם יִשְֹרָאֵל לָאָרֶץ, וְהִנֵּה אַרְמִילוּס הָרָשָׁע גִּימַטְרִיָּא זוֹ הָעֲשָֹרָה הַמְרַגְּלִים עִם הַכּוֹלֵל, לִרְמֹז דִּשְׁנֵיהֶם בְּעֵצָה אַחַת רָעָה נִתְכַּוְּנוּ, וּכְשֵׁם שֶׁהַמְרַגְּלִים נִתְחַיְּבוּ בְּנַפְשׁוֹתָם וְלֹא הוֹעִילוּ וְלֹא הָיָה נֵזֶק לִיהוֹשֻׁעַ, כָּךְ יִהְיֶה לֶעָתִיד בְּעֶזְרַת ה' שֶׁלֹּא יֵהָרֵג מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף עַל יְדֵי אַרְמִילוּס, אַדְּרַבָּא אַרְמִילוּס הוּא שֶׁיֵּהָרֵג וְיִשְֹרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח.‏

21.ספר השל"ה הקדוש - פרשת שלח

 \{י\} ג', הַמְרַגְּלִים הֵם כַּת רְשָׁעִים , וְכַוָּנָתָם הָיְתָה בְּרַע לַעֲשֹוֹת עִכּוּב לְיִשְֹרָאֵל בַּמִּדְבָּר, וְהִתְחִילוּ בְּהַמְצָאוֹת לַעֲשֹוֹת שִׁהוּי לְיִשְֹרָאֵל, וּכְשֶׁלֹּא סִפֵּק הַהַמְצָאָה רִאשׁוֹנָה אָז הוֹצִיאוּ דִּבָּה בְּפַרְהֶסְיָא. וְטַעֲמָם הָיָה, כִּי הֵבִינוּ לָמָּה לֹא נִשְׁלְחוּ הַנְּשִֹיאִים הָרִאשׁוֹנִים נַחְשׁוֹן וַחֲבֵרָיו, אֶלָּא וַדַּאי גְּדֻלָּתָם שְׁמוּרָה לִהְיוֹת בְּאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל, וּבְוַדַּאי כָּךְ הָיָה אִם לֹא נִגְזְרָה מִיתָה. וְחָשְׁבוּ הַמְרַגְּלִים, כָּל זְמַן שֶׁיִּשְֹרָאֵל בְּחוּץ לָאָרֶץ יִשָּׁאֲרוּ הֵם בַּנְּשִֹיאוּת, דְּכֵיוָן שֶׁעָלוּ לֹא יֵרְדוּ. וְאֶפְשָׁר שֶׁזֶּהוּ עִנְיָן בְּמַה שֶּׁאָמְרוּ (רש"י במדבר יג, ג) כְּשֵׁרִים [הָיוּ] בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, רָצָה לוֹמַר, בְּחוּץ לָאָרֶץ רְאוּיִים מַנְהִיגִים. וְאַחַר כָּתְבִי זֶה מָצָאתִי כֵּן בַּזֹּהַר (ח"ג דף קנ"ח ע"א) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: (מאי טעמא) אַמַּאי נָטְלֵי עֵיטָא דָּא, אֶלָּא אָמְרוּ אִי יֵיעֲלוֹן יִשְֹרָאֵל לְאַרְעָא נִתְעַבֵּר אֲנָן מִלְּמֶהֱוֵי רֵישִׁין, וִימַנִּי מֹשֶׁה רֵישִׁין אָחֳרָנִין, דְּהָא אֲנָן זְכִינָן בְּמַדְבְּרָא לְמֶהֱוֵי [רֵישִׁין], אֲבָל בְּאַרְעָא לָא נִזְכֵּי כוּ' . עכ"ל. גַּם הַכַּוָּנָה בְּמַה שֶּׁאָמְרוּ כְּשֵׁרִים [הָיוּ] בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיָה עוֹלֶה בְּדַעְתָּם לְהוֹצִיא דִּבַּת שֶׁקֶר, רַק הָיוּ מְקַוִּים שֶׁלֹּא יִהְיֶה נָכוֹן לַעֲלוֹת וְלִירַשׁ דֶּרֶךְ הַטֶּבַע.אַךְ עַל דֶּרֶךְ (אבות פ"ד מ"ב) עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה בָּאוּ אַחַר כָּךְ לְהוֹצָאַת דִּבָּה. עַל כֵּן כְּתִיב בְּהוּ (דברים א, כד) לְשׁוֹן 'וַיְרַגְּלוּ', לְשׁוֹן 'לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ' (תהלים טו, ג). וּמַה שֶּׁאָמְרוּ (סוטה לה א) מַקִּישׁ הֲלִיכָתָן לְבִיאָתָן לַחֵטְא, לֹא שֶׁעָלָה אָז עַל מַחֲשַׁבְתָּן לְהוֹצָאַת דִּבָּה רָעָה, כִּי נְקִיִּים וּכְשֵׁרִים הָיוּ אָז מִזֶּה, רַק שֶׁהַחֵטְא הָיָה מוּכָן בְּכֹחַ, מֵאַחַר שֶׁהִתְחִילוּ לַחֲטֹא לַעֲשֹוֹת הַמְשָׁכָה בִּשְׁבִיל כְּבוֹדָם. וְזֶהוּ הַמִּכְשׁוֹל שֶׁנּוֹתֵן לִפְנֵיהֶם כָּעִנְיָן שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְקַמָּן בְּפָרָשַׁת בָּלָק (אות י) בְּמַה שֶּׁאָמְרוּ (רש"י במדבר כב, ט) לְהַטְעוֹתוֹ בָּא עַיֵּן שָׁם. וּכְעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (שבת קה ב) כָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרָע, הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵֹה כָּךְ וּלְמָחָר אוֹמֵר לוֹ עֲשֵֹה כָּךְ, עַד שֶׁאוֹמֵר לוֹ עֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה. וְאַף שֶׁבָּעֲשִֹיָּה הָרִאשׁוֹנָה לֹא עָלָה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ עֲבוֹדָה זָרָה וְכָשֵׁר הוּא מִזֶּה, מִכָּל מָקוֹם נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ כָּךְ מֵאַחַר שֶׁבָּא לִידֵי כָּךְ עַל יְדֵי כָּךְ. כֵּן הַמְרַגְּלִים בָּאוּ לִידֵי כָּךְ, וּלְבַסּוֹף 'וַיְרַגְּלוּ' הוֹצִיאוּ דִּבָּה כְּדִפְרִישִׁית 'לֹא רָגַל':

\{יא\} וְהָא דְּמָצִינוּ גַּם בַּמְרַגְּלִים לְשׁוֹן 'לָתוּר', זֶהוּ לְרַע, כִּי הָלְכוּ לָתוּר אַחַר לִבָּם וְאַחַר עֵינָם, דְּהַיְנוּ גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב, כִּי זֶה הָיָה כַּוָּנָתָם. וְהִנֵּה הִתְחִילוּ לְהַרְהֵר בַּעֲבֵרָה זוֹ לַחְשֹׁב עַל כְּבוֹדָם, וְהִרְהֲרוּ מִתּוֹךְ קְדֻשָּׁה, וְזֶהוּ גַּם כֵּן רֶמֶז בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כְּשֵׁרִים הָיוּ. וְזֶה כִּי סִימַן מִלְּתָא בְּפִיהֶם הָיָה, שֶׁנִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ אֲשֶׁר לֹא יָמוּשׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל, וְחָשְׁבוּ שְׁלִיחָתוֹ הָיְתָה לִדְרֹךְ אֶת הָאָרֶץ, לִהְיוֹת לְסִימָן כִּי הוּא יִכְבֹּשׁ אֶת הָאָרֶץ. וּכְמוֹ שֶׁעָשָֹה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁאָמַר (בראשית יב, א) 'לֶךְ לְךָ' וְגוֹ', צֵא וּכְבֹשׁ הַדֶּרֶךְ לְבָנֶיךָ, כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (בראשית רבה פ"מ ס"ו). וְהִרְהוּר זֶה הָיָה מִשֶּׁנִּתְנַבְּאוּ אֶלְדָּד וּמֵידָד מֹשֶׁה מֵת יְהוֹשֻׁעַ מַכְנִיסָם לָאָרֶץ (סנהדרין יז א; ספרי, בהעלותך צ"ה), וְעַל כֵּן נִסְמַךְ פָּרָשַׁת 'שְׁלַח לְךָ' לְפָרָשַׁת 'בְּהַעֲלֹתְךָ'. וְקִצֵּר בְּהַקְדָּמַת סִפּוּר שֶׁאָמְרוּ יִשְֹרָאֵל 'נִשְׁלְחָה' כַּאֲשֶׁר בָּא בַּאֲרֻכָּה בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים א, כב), אֶלָּא כְּדֵי לְהַסְמִיךְ לִנְבוּאַת אֶלְדָּד וּמֵידָד. וְכֵן נִרְמַז לִיהוֹשֻׁעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא יְבִיאֵם לָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּפָרָשַׁת בְּשַׁלַּח (שמות יז, יד) 'וְשִֹים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ' כִּדְפֵרֵשׁ רַשִּׁ"י שָׁם. וְאָז מוּבָן מַה שֶּׁאָמַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ (במדבר יג, ב) 'שְׁלַח לְךָ' לְדַעְתְּךָ (סוטה לד ב), כִּי כַּוָּנָתְךָ טוֹבָה כְּכַוָּנָתִי כִּדְפֵרַשְׁתִּי (אות ח). וְזֶהוּ 'עַל פִּי ה'' (במדבר יג, ג) בִּרְשׁוּתוֹ (רש"י שם), אֲבָל לֹא תִּשְׁלַח לְדַעְתָּם. וּמֹשֶׁה הֵבִין בִּקְצָת הָרֶמֶז, וְאַף עַל גַּב דְּאִיהוּ לֹא חֲזִי מַזְּלֵיהּ קָא חֲזִי, עַל כֵּן הִתְחִיל לְדַקְדֵּק בִּשְׁמָא. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ (שם שם, טז) 'אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים', וּבְמַסֶּכֶת סוֹטָה פֶּרֶק וְאֵלּוּ נֶאֱמָרִין (לד ב) אָמַר רַבִּי יִצְחָק, דָּבָר זֶה מָסֹרֶת בְּיָדֵינוּ [מֵאֲבוֹתֵינוּ] מְרַגְּלִים עַל שֵׁם מַעֲשֵֹיהֶם (נקראים) [נִקְרְאוּ], וְאָנוּ לֹא עָלְתָה בְּיָדֵינוּ אֶלָּא אֶחָד 'סְתוּר בֶּן מִיכָאֵל', 'סְתוּר' שֶׁסָּתַר מַעֲשָֹיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, 'מִיכָאֵל' שֶׁעָשָֹה עַצְמוֹ מָךְ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כוּ'. וְהִתְחִיל מֹשֶׁה לְשׁוֹטֵט בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, אוּלַי כָּךְ הוּא מַחְשֶׁבֶת הַמְרַגְּלִים כְּדִלְעֵיל כַּאֲשֶׁר הָיָה בֶּאֱמֶת. עַל כֵּן כְּשֶׁרָאָה שְׁמוֹתָם פְּגוּמִים 'וַיִּקְרָא מֹשֶׁה' כוּ' (במדבר יג, טז) יָ"ה יוֹשִׁיעֲךָ (סוטה שם; במדבר רבה פט"ז ס"ט), רָצָה לוֹמַר, אֶל תֵּפֶן לַעֲצַת הַמְרַגְּלִים בְּאִם יִהְיֶה בָּהֶם עֲצַת חֲטָאִין, וְהִזְכִּיר שֵׁם יָ"ה, כִּי בְּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק כְּתִיב (שמות יז, טז) 'כִּי יָד עַל כֵּס יָ"הּ', וְשָׁם נִרְמַז לוֹ כִּבּוּשׁ הָאָרֶץ, עַל כֵּן אָמַר לוֹ יָ"ה יוֹשִׁיעֲךָ וְאַתָּה אַל תִּרְשַׁע. לְכָךְ 'וַיַּהַס כָּלֵב' (במדבר יג, ל) וְלֹא יְהוֹשֻׁעַ, כִּי יָרֵא לוֹמַר 'עָלֹה נַעֲלֶה' שֶׁלֹּא יָבִינוּ עַל עַצְמוֹ אוֹמֵר:

 וְהַמְרַגְּלִים הִתְחִילוּ בְּחָכְמָה, כְּלוֹמַר, בְּעָרְמָה, וְהִזְכִּירוּ אֶת עֲמָלֵק, לִרְמֹז עַל 'שִֹים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ' הַמֻּזְכָּר שָׁם וּכְדִפְרִישִׁית, כְּלוֹמַר, עֲדַיִן לֹא הָעֵת שֶׁנִּכָּנֵס לָאָרֶץ עַד שֶׁמֵּת מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ יַכְנִיס. וְגַם כִּי מַעֲשֵֹה עֲמָלֵק מַזְכִּיר חֵטְא שֶׁל יִשְֹרָאֵל שֶׁהָיָה גָּדוֹל בִּמְאֹד. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (שמות יז, ז) 'הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן', וּמִסִּבָּה זוֹ 'וַיָּבֹא עֲמָלֵק' (שם שם, ח) כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִּׁ"י בְּפָרָשַׁת בְּשַׁלַּח (שם). וּרְמָזוּתָם הָיָה כִּי יִשְֹרָאֵל אֵינָם זוֹכִים עַתָּה כִּי הֵם בְּרִשְׁעָה. וְעַל הַכְּנַעֲנִיִּים אָמְרוּ כִּי הֵם 'אַנְשֵׁי מִדּוֹת' (במדבר יג, לב), רָצָה לוֹמַר, בַּעֲלֵי מִדּוֹת טוֹבוֹת כְּמוֹ שֶׁנְּפָרֵשׁ. וְהִנֵּה כִּבּוּשׁ הָאָרֶץ הִיא שֶׁכָּתוּב (דברים ט, ה) 'לֹא בְצִדְקָתְךָ [וְגוֹ'] כִּי (אם) בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם' וְזֶה לֹא נִתְקַיֵּם וַעֲדַיִן לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמוֹרִי. וְזֶהוּ רֶמֶז 'וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם' (במדבר יג, כח), כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ אַחַר כָּךְ כִּי הֵם מִבְּנֵי הַנְּפִילִים שֶׁנָּפְלוּ מֵהַשָּׁמַיִם, וַעֲדַיִן הֵם קַיָּמִים, וּמִסְּתָמָא הֵם בַּעֲלֵי מִדּוֹת טוֹבוֹת, כִּי לַחְלוּחִית הָרוּחָנִיּוּת שֶׁבַּשָּׁמַיִם עֲדַיִן בָּהֶם, חֵלֶק הַמַּלְאָכִיִּי שֶׁהָיָה בָּהֶם. וְעַל זֶה אָמְרוּ (שם שם, לב) 'אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ', רָצָה לוֹמַר, אֵינָהּ קוֹלֶטֶת הָרָעִים כִּי תְּקִיאֵם הָאָרֶץ, מֵאַחַר שֶׁהִיא מֻשְׁגַּחַת, וְאֵלּוּ קַיָּמִים כִּי הֵם אַנְשֵׁי מִדּוֹת טוֹבוֹת. וְהָא רְאָיָה שֶׁלֹּא פָּגְעָה מִדַּת דִּינָם בָּנוּ בִּרְאוֹתָם אוֹתָנוּ, אַף כִּי הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם כַּחֲגָבִים:

\{יב\} הֲרֵי עָשֹוּ כַּמָּה תַּחְבּוּלוֹת שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ יִשְֹרָאֵל בַּמִּדְבָּר, רָמְזוּ צִדְקַת הַגּוֹיִם, וְרָמְזוּ רִשְׁעַת יִשְֹרָאֵל בְּהַזְכָּרַת עֲמָלֵק, וְרָמְזוּ שֶׁכִּבּוּשׁ אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל מוּכָן לִיהוֹשֻׁעַ, וּמֵאַחַר שֶׁאֵין מַלְכוּת נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ (ברכות מח ב) גַּם הַדּוֹר לֹא יָבוֹא עַתָּה, כִּי תָּמִיד הַדּוֹר אֵצֶל מַנְהִיגִים וּמַנְהִיגִים אֵצֶל הַדּוֹר, כְּמוֹ שֶׁקָּרָה לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁלֹּא בָּא לְאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל מֵאַחַר שֶׁדּוֹרוֹ לֹא בָּאוּ. וְהַטַּעַם כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (תנא דבי אליהו רבא פרק ל) מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְשִׁפְחָה שֶׁנָּפַל לָהּ דְּלִי שֶׁל נְחֹשֶׁת לְבוֹר וְהָיְתָה בּוֹכָה, בָּאָה שִׁפְחָה שֶׁל מֶלֶךְ וְהִפִּילָה דְּלִי שֶׁל זָהָב, הִתְחִילָה הָרִאשׁוֹנָה צוֹחֶקֶת וּשְֹמֵחָה, אָמְרָה לָהּ לָמָּה אַתְּ שְֹמֵחָה, אָמְרָה לְפִי שֶׁנָּפַל הַדְּלִי שֶׁל זָהָב, שֶׁמִּי שֶׁיּוֹצִיא הַדְּלִי שֶׁל זָהָב יוֹצִיא אֶת שֶׁלִּי גַּם כֵּן . עַד כָּאן. וּמוֹרֵנוּ הָרַב מְנַחֵם עֲזַרְיָה בְּסֵפֶר (ב)עֲשָֹרָה מַאֲמָרוֹת (מאמר חיקור דין חלק ג' פרק י"ח) כָּתַב רֶמֶז 'גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם' (דברים א, לז), 'גַּ"ם בִּ"י' רָאשֵׁי תֵּבוֹת 'גֵרְשׁוּנִי מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה'' (שמואל א כו, יט(:

 וְעַל דִּבְרֵיהֶם הֵשִׁיבוּ (במדבר יד, ט) 'סָר צִלָּם', וְאֵין לָהֶם זְכוּת מֵגִין, וְשָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמוֹרִי. וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ 'סָר צִלָּם' עַל דֶּרֶךְ שֶׁכָּתַב בַּזֹּהַר פָּרָשַׁת וַיֵּרָא (ח"א דף ק"ב ע"ב) בְּעִנְיַן 'הִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ' (בראשית יח, ד), בְּהַהוּא אִילָנָא הֲוָה יָדַע מַאן דְּאִתְאַחִיד בֵּיהּ בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּמַאן דְּאִתְאַחִיד בַּעֲבוֹדָה זָרָה, מַאן דְּאִתְאַחִיד בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִילָנָא פָּרִישֹ עַנְפוֹי וְחָפִי עַל רֵישֵׁיהּ, וּמַאן דְּאִתְאַחִיד [בְּסִטְרָא] דַּעֲבוֹדָה זָרָה כוּ' עַנְפוֹי מִסְתַּלְּקִין לְעֵילָא כוּ' עַד... מַיָּא סָלְקִין לְגַבֵּיהּ [וְכוּ'] כְּדֵין יָדַע אַבְרָהָם דְּאִיהוּ מְסָאֲבָא וּבָעֵי טְבִילָה כוּ' , עַיֵּן שָׁם. וְהֶעְתַּקְתִּיו לְעֵיל בְּפָרָשַׁת וַיֵּרָא . וְזֶהוּ שֶׁצִּוָּה מֹשֶׁה לִרְאוֹת 'הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ' (במדבר יג, כ), וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (בבא בתרא טו א) זְכוּת. וְקָשֶׁה, אֵיךְ נִרְמַז הַזְּכוּת בָּעֵץ, אֶלָּא הַכַּוָּנָה לִבְדֹּק בָּעֵץ הַזֶּה, אִם הוּא מֵצֵל עֲלֵיהֶם בְּוַדַּאי יֵשׁ לָהֶם זְכוּת, וּבְהִפּוּךְ לֹא. וְהֵם לֹא הֵשִׁיבוּ דָּבָר, אַךְ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב עָנוּ כִּי 'סָר צִלָּם', וַאֲנַחְנוּ 'ה' אִתָּנוּ' כִּי הָיָה מֵצֵל עָלֵינוּ, וּבָזֶה אָנוּ בְּצֵל שַׁדַּי. וּבָזֶה מְתֹרָץ הֲלֹא מֹשֶׁה שְׁלָחָם לִרְאוֹת 'הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן' וְלֹא מָצִינוּ תְּשׁוּבָה לָזֶה, וּלְפִי מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי נִיחָא:

 וְהִנֵּה הַמְרַגְּלִים הָפְכוּ הַקְּעָרָה עַל פִּיהָ בְּאָמְרָם, אַדְּרַבָּה יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הֵם אַנְשֵׁי בַּעֲלֵי מִדּוֹת, וְהָלְכוּ מֵעֲבֵרָה לַעֲבֵרָה עַד שֶׁכָּפְרוּ בְּמִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּדֶרֶךְ הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁמִּתְחַזֵּק, וְאָמְרוּ (במדבר יג, לא) 'חָזָק [הוּא] מִמֶּנּוּ' כִּבְיָכוֹל (סוטה לה א). אֲבָל מְרַגְּלִים דִּיהוֹשֻעַ זָכוּ לְתִקּוּן הַמִּדָּה, וְזֶהוּ סוֹד תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי:

22.במדבר פרק טו, לב

וַיִּהְי֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּדְבָּ֑ר וַֽיִּמְצְא֗וּ אִ֛ישׁ מְקֹשֵׁ֥שׁ עֵצִ֖ים בְּי֥וֹם הַשַּׁבָּֽת:

23.תוספות בבא בתרא דף קיט: 

אפילו קטנה שבהן לא נשאת פחות מארבעים שנה. נראה לרשב"א דסבר לה כמ"ד (שבת דף צו:) צלפחד היינו מקושש ומעשה המקושש היה בתחלת ארבעים מיד אחר מעשה מרגלים דאמר במדרש דלשם שמים נתכוין שהיו אומרים ישראל כיון שנגזר עליהן שלא ליכנס לארץ ממעשה מרגלים שוב אין מחויבין במצות עמד וחילל שבת כדי שיהרג ויראו אחרים ולא נשאו עד סוף ארבעים שנה כדמוכחי קראי: 

24.תרגום המיוחס ליונתן - תורה במדבר פרק טו פסוק לב

(לב) וַהֲווֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שַׁרְיַין בְּמַדְבְּרָא גְזֵירַת שַׁבְּתָא אִשְׁתְּמוֹדַע לְהוֹן בְּרַם קְנָסָא דְשַׁבְּתָא לָא אִשְׁתְּמוֹדַע לְהוֹן קָם גַבְרָא מִדְבֵית יוֹסֵף אָמַר בְּמֵימְרֵיהּ אִיזִיל וְאֶתְּלוֹשׁ קִיסִין בְּיוֹמָא דְשַׁבְּתָא וְיֶחֱמוּן יָתִי סַהֲדַיָא וִיתַנוּן לְמשֶׁה וּמשֶׁה יִתְבַּע אוּלְפַן מִן קֳדָם יְיָ וְיִדוֹן יָתִי וּבְכֵן אִשְׁתְּמוֹדַע קְנָסָא לְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאַשְׁכָּחוּ סַהֲדַיָא יַת גַבְרָא כַּד תָּלִישׁ וְעָקַר קִיסִין בְּיוֹמָא דְשַׁבְּתָא:

כתר יונתן במדבר פרק טו פסוק לב

(לב) ויהיו בני ישׂראל שוכנים במִדבר גזירת שבת נודע להם אך העונש של שבת לא נודע להם קם איש מִשׁל בית יוסף אמר במאמרו אלך ואתלוש עצים ביום של שבת ויראו אותי עדים ויגידו למשה ומשה יתבע תלמוד מִן לפני יי וישפטו אותי ובכך יודע העונש לכל בית ישׂראל ומצאו עדים את האיש כאשר תולש ועקר עצים ביום של שבת:

25.זהר חלק ג דף רה/א

אֲבָל טַעֲנָה דְּטָעִינוּ אִינוּן בְּנָתִין, דְּמִית בַמִּדְבָּר, אִיהוּ, וַהֲוָה צְלָפְחָד רַב לְבֵי יוֹסֵף, וּמִגּוֹ דְּלָא יָדַע אָרְחוֹי דְּאוֹרַיְיתָא כַּדְּקָא יָאוּת, לָא הֲוָה נָשִׂיא. וְהוּא הֲוָה דְּלָא נָטַר פּוּמֵיהּ וּמִלּוֹי לָקֳבְלֵיהּ דְּמֹשֶׁה, וְעָלֵיהּ כְּתִיב, (במדבר כא) וַיָּמָת עָם רָב מִיִשְׂרָאֵל. גְּבָר דְּלָא יָדַע אוֹרַיְיתָא, (ס"א לאו רב באורייתא) וְאִיהוּ רַב מִשְּׁפָּחָה. רַב דְּזַרְעָא דְּיוֹסֵף, מִבְּנוֹי דִּמְנַשֶׁה. וּבְגִין דְּחָב בַּמִּדְבָּר בְּמִלּוּלָא לְגַבֵּי מֹשֶׁה, חָשִׁיבוּ דְּמֹשֶׁה אַנְטִיר דְּבָבוּ. וּבְגִין כָּךְ קְרִיבוּ לְקַמֵּיהּ דְּמֹשֶׁה, וְאֶלְעָזָר, וְכָל הַנְשִׂיאִין, וְכָל רֵישֵּׁי אֲבָהָן, וְלָא מַלִּילוּ עִם מֹשֶׁה אֶלָּא לְקַמַּיְיהוּ, בְּגִין דְּקַנִּיאוּ קִנְאָה מִנֵּיהּ.‏

‏

[אֲבָל טַעֲנָה שֶׁטָּעֲנוּ אוֹתָן בָּנוֹת, שֶׁמֵּת בַּמִּדְבָּר הוּא, וְהָיָה צְלָפְחָד גָּדוֹל לְבֵית יוֹסֵף, וּמִתּוֹךְ שֶׁלֹּא יָדַע דַּרְכֵי הַתּוֹרָה כָּרָאוּי, לֹא הָיָה נָשִׂיא, וְהוּא הָיָה שֶׁלֹּא שָׁמַר פִּיו וּדְבָרָיו מוּל מֹשֶׁה, וְעָלָיו כָּתוּב (שם כא) וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל. גֶּבֶר שֶׁלֹּא יָדַע אֶת הַתּוֹרָה, (לאגדולבתורה) וְהוּא גְּדוֹל הַמִּשְׁפָּחָה. גָּדוֹל שֶׁל זֶרַע יוֹסֵף, מִבְּנֵי מְנַשֶּׁה. וּמִשּׁוּם שֶׁחָטָא בַמִּדְבָּר בְּדִבּוּר לְמֹשֶׁה, חָשְׁבוּ שֶׁמֹּשֶׁה שָׁמַר לוֹ שִׂנְאָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ קָרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר וְכָל הַנְּשִׂיאִים וְכָל רָאשֵׁי הָאָבוֹת, וְלֹא דִבְּרוּ עִם מֹשֶׁה אֶלָּא לִפְנֵיהֶם, מִשּׁוּם שֶׁקִּנְּאוּ מִמֶּנּוּ קִנְאָה.]‏