האמנם חל איסור לשמוע מוזיקה בימי העומר?

audio shiur

האמנם חל איסור לשמוע מוזיקה בימי העומר?

הרב ארי דוד קאהן

1.    תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב עמוד ב

דתניא, רבי יהושע אומר: נשא אדם אשה בילדותו - ישא אשה בזקנותו, היו לו בנים בילדותו - יהיו לו בנים בזקנותו, שנא': +קהלת י"א+ בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים; ר"ע אומר: למד תורה בילדותו - ילמוד תורה בזקנותו, היו לו תלמידים בילדותו - יהיו לו תלמידים בזקנותו, שנא': בבקר זרע את זרעך וגו'. אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת. אמר רב חמא בר אבא, ואיתימא ר' חייא בר אבין: כולם מתו מיתה רעה. מאי היא? א"ר נחמן: אסכרה.

2.    תשובות הגאונים - שערי תשובה סימן רעח

וששאלתם למה אין מקדשי' ואין כונסין בין פסח לעצרת אם מחמת איסו' או לאו. הוו יודעי' שלא משום איסור הוא אלא משום מנהג אבלות שכך אמרו חכמי' שנים עשר אלפים זוגים תלמידים היו לו לר' עקיבא וכלם מתו בין פסח לעצרת על שלא נהגו זה בזה ותני עלה וכלם מתו מיתה משונה באסכרה ומאות' שעה ואילך נהגו ראשונים בימים אלו שלא לכנוס בהן ומי שקפץ וכנס אין אנו קונסי' אותו לא עונש ולא מלקות אבל אם בא לשאול לכתחילה אין מורי' לו לכנוס ולענין קדושין מי שרצה לקדש בין פסח לעצרת מקדש לפי שאין עיקר שמחה אלא בחופה:

3.    רבינו ירוחם - תולדות אדם וחוה נתיב כב חלק ב דף קפו טור ד

לקדש ולכנוס בין פסח לעצרת כתב רב האיי ז"ל בתשוב' שמקדשין כי אין שמחה אלא בחופה ובסעודה אבל אם בא לשאול אם יכנוס אומרים לו לא תעשה משום תלמידי רבי עקיבא שמתו כלן באסכרה בין פסח לעצרת מפני שלא נהגו כבוד זה בזה ואם עבר וכנס אין מלקין אותו ולא קונסין אותו בשום קנס.

4.    טור אורח חיים הלכות פסח סימן תצג

נוהגין בכל המקומות שלא לישא אשה בין פסח לעצרת והטעם שלא להרבות בשמחה שבאותו זמן מתו תלמידי ר"ע וכתב הר"י גיאת דוקא נישואין שהוא עיקר שמחה אבל לארס ולקדש שפיר דמי ונישואין נמי מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו אבל אם בא לעשות בתחלה אין מורין לו לעשות כך וכזה הורו הגאוני' ויש מקומות שנהגו שלא להסתפר

5.    טור אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנא

ט"ב אין בית דין יכולין לבטלו כיון שהוכפלו בו הצרות משנכנס אב ממעטין בשמחה ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי עו"ג לישתמוט מיניה דריע מזליה תניא בפרק החולץ קודם לזמן הזה פירוש מר"ח עד התעני' העם ממעטים בעסקיהם מלישא וליתן מלבנות ולנטוע ומארסין ואין כונסין ואין עושין סעודת אירוסין דבאירוסין בלא סעודה ליכא שמחה אבל בנישואין בלא סעודה איכא שמחה.

6.    שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תצג סעיף א

נוהגים (א) שלא [א] לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג לעומר, (ב) מפני שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא; אבל לארס ולקדש, (ג) א שפיר דמי, ונשואין נמי, מי שקפץ וכנס (ד) אין עונשין אותו. הגה: מיהו מל"ג בעומר ואילך (ה) ב הכל שרי (אבודרהם ב"י ומנהגים).

7.    מגן אברהם סימן תצג ס"ק א

א (פמ"ג) (מחה"ש) שפיר דמי - שמא יקדמנו אחר, ונ"ל דמותר לעשות באותו פעם סעודת אירוסין (עסי' תקנ"א ס"ב) אבל לעשות ריקודין ומחולות של רשות נהגו לאסור ונ"ל שאף מי שעשה שדוכים אסור לעשות ריקודין ומחולות:

8.    מגן אברהם סימן תקנא

ט (פמ"ג) ואין נושאין - אפי' בלא סעודה:

י (פמ"ג) שלא יקדמנו אחר - ומה"ט מותר לעשות שדוכין ומ"מ נ"ל דאסור לעשות סעוד' ואפי' בלא רקודין ומחולות ול"ד לסעודת ברית מילה דלית בה שמחה כלל משא"כ כאן ונ"ל דאפי' בשבת אסור לעשות דהא בגמ' קתני מר"ח עד התענית אסור וא"א דלית בהו שבת מיהו מה שנוהגין לאכול מיני מרקח' בשעת כתיבת התנאים לא מקרי סעודה, ונ"ל דאסור לעשו' ריקודין ומחולות מי"ז בתמוז ואילך:

9.    פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן תקנא ס"ק י

וריקודין ומחולות מי"ז בתמוז אסור אף בלא אירוסין כלל, ועיין אליה רבה. וישראל שפרנסתו כלי זמר אצל אינו ישראל בבית משתאות, יראה כדי פרנסה שרי ודאי, ואף דבר האבד י"ל דשרי להרויח כהאי גונא אם אין שכיח כלל, עיין הלכות חול המועד בזה: וי"ז בתמוז ועשרה בטבת, יש להחמיר באפשר כמו מראש חודש עד התענית, ועיין אליה רבה א', וצ"ע:

10. שולחן ערוך הרב אורח חיים הלכות פסח סימן תצג סעיף א

נוהגין שלא לישא אשה ושלא להסתפר בין פסח לעצרת שמתאבלין על כ"ד אלפים מתלמידי רבי עקיבא שמתו בימים הללו.

אבל מותר לעשות שידוכין בלא נשואין שמא יקדמנו אחר ומותר ג"כ לעשות סעודה לאחר השידוכין או לאחר הקידושין אבל לא יעשו ריקודין ומחולות ואין צריך לומר שלא יעשו ריקודין ומחולות של רשות אבל מותר לעשות סעודת הרשות כגון שמחת מריעות בלא ריקודין ומחולות ושמחות יתירות:

11. ספר באר היטב על או"ח - סימן תצג

[ב] לארס - שמא יקדמנו אחר. וכתב המ"א ומותר לעשות ג"כ סעודת אירוסין. ועכשיו שיאן מקדשין אלא בשעת נשואין מ"מ מותר לעשות שידוכין ולעשות סעודה דהא אפילו סעודת רשות נוהגין היתר רק לעשות שמחות יתירות בריקודין ומחולות נהגו איסור מ"א ות"י ע"ש:

12. משנה ברורה סימן תצג ס"ק ב

(ב) מפני שבאותו זמן וכו' - ר"ל ואין ראוי להרבות בשמחה [טור]. ומ"מ אם נזדמן לו איזה ענין שצריך לברך עליו [ב] שהחיינו יברך:

13. מחצית השקל על שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תצג סעיף א

(א) שפיר דמי כו'. אבל כו' של רשות [כו'] אסור. אבל אם אירס אז מותר לעשות רקודים, מה שאין כן שדוכים בעלמא ניהו דהשדוכים מותר משום שמא יקדמנו, אבל הרקודים ומחולות אז הוי רשות ואסורים. ומה שכתב בשו"ע [סעיף א] מי שקפץ וכינס אין עונשים אותו, כתב בספר אליה רבה [ס"ק ג] בשם [שיירי] כנסת הגדולה [הגב"י אות ו] דוקא כינס דסבר מצוה עביד, אבל מי שמסתפר קונסים אותו:

14. משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תצג סעיף א

(ב) מפני שבאותו זמן וכו' - ר"ל ואין ראוי להרבות בשמחה [טור]. ומ"מ אם נזדמן לו איזה ענין שצריך לברך עליו [ב] שהחיינו יברך:

(ג) שפיר דמי - שמא יקדמנו אחר. ומותר [ג] לעשות ג"כ סעודת אירוסין ועכשיו שאין מקדשין אלא בשעת נשואין מ"מ מותר לעשות שידוכין ולעשות סעודה אבל לעשות ריקודין ומחולות נהגו איסור וכ"ש בשאר ריקודין ומחולות של רשות [ד] בודאי יש ליזהר:

15. ערוך השולחן אורח חיים הלכות פסח סימן תצג סעיף א

אלו הימים שבין פסח לעצרת מוחזק אצל כל ישראל זה שנות מאות רבות לימי דין וימי אבל מפני שבזמן הקצר הזה מתו י"ב אלף זוגות תלמידי חכמים תלמידי ר' עקיבא כדאיתא ביבמות [ס"ב:] וכולם מתו במיתת אסכרא [שם] ועוד ראינו שעיקרי ימי הגזירות בשנות מאות שעברו בצרפת ואשכנז הוו בימים אלו כמבואר מהפיוטים שעשו קדמונינו על שבתות אלו שבין פסח לעצרת והם מליאים קינים והגה והי ויש עוד טעמים על ימים אלו שהם ימי דין [עח"י סק"ג]:

סעיף ב - ולפיכך נהגו כל ישראל מימות הגאונים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת ולא חילקו בין נשואין דמצוה כגון מי שלא קיים עדיין פריה ורביה אם לאו ואף על גב דבאבלות גמורה יש חילוקים מ"מ בכאן החמירו על עצמן ומ"מ מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו כיון שעשה מצוה וכ"ש כשראה שיכול השידוך להתבטל אבל לארס ולקדש שפיר דמי וכן אצלנו לעשות שידוכים ולכתוב תנאים מותר שמא יקדמנו אחר ומותר לעשות סעודה אך לא בריקודין ומחולות וכ"ש שאסור לזמר בכלי זמר וכן סעודת הרשות מותר כמו סעודות מריעות ובלבד בלא ריקודין ומחולות:

16. שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן פז

אם מותר ללמד לשורר בכלי זמר ואם מותר לרחוץ בשבת בצונן כ"ח אייר תשכ"א. מע"כ ידידי הנכבד מו"ה ר' מיכאל קאסטעל שליט"א.

הנה באחד שרוצה ללמד לשורר בכלי זמר, אם הוא לפרנסה מותר אף בימי ספירה דלדידיה אין זה ענין שמחה. ואם הוא להנאתו אסור אף ללמד דגם זה הוא הנאה ואסור בימי ספירה בעניני שמחה לפי המנהג. וגם בכל השנה הא אסור להרמב"ם פ"ה מתעניות הי"ד ופסק כן המחבר בש"ע סימן תק"ס סעיף ג' בזמרא דכלי שיר וראוי להחמיר כמותם, אף שהרמ"א בשם י"א מתיר שלא במשתה כדבארתי בספרי על או"ח סימן קס"ו עיין שם, אבל אין למחות ביד המקילין מאחר שרמ"א מתיר שלא במשתה ואין רגילין. וכן הוא הדין לשמוע זמרא דמנא. ובימי ספירה אסור לכו"ע.

17. שו"ת חלקת יעקב אורח חיים סימן סג

הרב מרדכי יעקב ברייש, (1897-1977), אב"ד הקהילה החרדית בציריך שבשוויץ

הנה ענוותו תרבני להגיד לו חוות דעתי בדבר שאלתו אם מותר לתקן "הראדיו" מע"ש שתהי' נשמעת קול זמרה ביום שבת קודש עבור חולה שאין בו סכנה רק שהוא עצב רוח וקול הזמרה היא רפואה למחלתו להחיות את רוחו.

וידע נא כמ"ה שהארכתי להתיר לא מפני שאני ממחפשי הקולות, כי אני בעצמי לדעתי איני נוחה מהרדיו מטעם קול באשה, אבל לדאבוננו זהו כעת רק משנת חסידים, ועולם נוהגין להתיר ויש כמה שמקילים גם להעמידו בע"ש על יום השבת, וכשאנו מוחין בחוזק יד והם אין מבחינים לידע הטעם מדוע העלקטרון מותר והרדיו אסור ויאמרו עלינו שחכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו (עירובין כ"ו) והרבנים המה מעמיסים רק חומרות, ויהי' להם פתחון פה ליתן ח"ו דופי גם ברבותינו נוחי נפש, לכן כתבתי צדדים להתיר, ומיקל לעצמו אין מזניחין אותו בחוזק יד, ודאי משנת חסידים אין זה, כי השבת ניתן לנו לתורה ולתפילה ולא לשמוע שמחת ערב של זרים.

והנני בזה ידידו. ציריך, י"ג אלול תרצ"ט. [עי' בתשובה להלן סי' קכ"ד חזרתי מפסק זה כדי שלא יצא מכשול מזה להשתמש במכשירין שונים המחוברין לחשמל].

18. שו"ת חלקת יעקב אורח חיים סימן סד

בענין הנ"ל -שלום אשיב להבחור כהלכה הגדול בתורה חריף עצום ובקי נפלא צמ"ס מגזע היחס וכו' מר אלימלך אשכנזי נכד להרב הגאון אב"ד דהאראדענקא תלמיד ישיבת יח"ל בלובלין. מכון שבתו כעת בירושלים תבות"כ.

אחדש"ת.

מכתבו בח"ת השגתי והאמת אגיד כי השתוממתי מגודל בקיאותו בש"ס ופוסקים לפי מיעוט שנותיו והנני בזה בתשובה.

א) בדבר מה שהעיר על תשובתי לק"ק אנטוורפן אי מותר להעמיד הרדיו מע"ש בשביל חולה עצב רוח שהזמרה לו לרפואה, והעליתי להתיר ואף לכל אדם יש צדדים להיתר, וכת"ה האריך לאסור שמיעת זמרת הרדיו אף בחול מטעם המבואר בגיטין ז' זמרא מנ"ל דאסור, וכן נפסק בשו"ע או"ח תק"ס דבין בפה ובין בכלי אסור, ומהא דחגיגה ט"ו אחר מאי, זמר יום לא פסק מפומי', וכן מהא דמבואר ברמ"א סי' נ"ג דש"ץ המרנן בשירי נכרים מוחין בידו לעשות כן, וברדיו יש שני איסורים מטעם זמר דאסרו משום אבלות ומטעם שירי נכרים האסור מצד עצמו, וגם שירי עגבות ודברי חשק דמגרה יצה"ר ובשני איסורין מחמרינן יותר, ומביא האי דברטנורא עירובין פ"ג דתרי שבותין גזרו אף ביהש"מ, ודעתו לאסור אף לחולה שאיב"ס, והאריך בזה.

ב) מי יתן והי' אשר יתכשר דרא להיזהר מבלתי שמוע זמרת הרדיו, אבל לדאבונינו העולם אינם נזהרים כלל בזה ורק חסידים ואנשי מעשה, וראיתי בני עלי' והם מועטים, וצריכין למשכוני אנפשי' להתיר וללמד זכות, ומי התיר שארי הדברים הנאמרים בשו"ע תק"ס לאסור משום אבלות לאחר החורבן, לבנות בנינים מהודרים מבלי לשייר אמה על אמה ובעניני עריכת השולחן ותכשיט יעו"ש ועי' בחכ"א וז"ל וצ"ע שכל זה אין נוהגין כלל, וזמרת הרדיו עכ"פ יש לסמוך על שיטת רש"י ותוס' בגיטין דרק בבית המשתה על יין או שרגיל בכך כלשון הרמ"א כגון המלכים שעומדים ושוכבים בכלי שיר, וכלשון התוס' גיטין ז' א' ד"ה זמרא, "שמתענג ביותר" ובהגהות מרדכי ריש גיטין דדוקא במשתה בלא אכילה הוא דאסור שכן דרך עכו"ם אבל במשתה של אכילה מותר, ומובא גם במשנ"ב להלכה, ומה שהביא משו"ע נ"ג משירי נכרים דאסור אינו ענין לכאן, דהא מבואר שם במג"א ס"ק ל"א דזה דוקא בניגון שמנגנים כן לע"ז, ובבאה"ט שם בשם ב"ח בתשובה ניגון שמיוחד בבית ע"ז וזה נוגע לאבק ואביזרהו דע"ז, אבל ברדיו ידוע שאינו זמרת ע"ז רק זמר סתם ויש רק חשש אבלות דאחר החורבן ועל זה אנו סומכין על שיטות הנ"ל להתיר, ואם לפעמים נשמע קול אשה או שירי חשק ועגבות ודאי היא דאסור וצריכין להיזהר. ויש עוד סברא גדולה להתיר כיון דבשעת הגזירה לאסור הזמרא מטעם אבלות לא היה עדיין הרדיו לא חל הגזירה על הרדיו וכהאי דב"י בס' י"ג מובא במג"א ומחצה"ש סוסי' ש"א וז"ל כיון דבימיהם דלא הי' גנאי לא אסרו חכמים אף על פי שבימינו איכא גנאי מ"מ לא נגזור ונחדש גזירה חדשה ונשאר בהיתרו, ואין זה דומה למין כלי זמר שיתחדש אף על פי שלא הי' בשעת הגזירה דודאי אסור משום דהגזירה היתה כל מיני כלי זמר, והסברא נותנת דאף כ"ז שיתחדשו בכלל, אבל הרדיו שאין רואים כלל המנגן ובא ממרחק רב עפ"י חדשות הטבע מיקרי פנים חדשות ואינו בכלל הגזירה, ואף שהיא רק סברא בעלמא ומי שירצה יכול לדחותה מ"מ סניף יש.

19. רמב"ם פירוש המשניות - שמנה פרקים להרמב"ם - פרק ה

וכן מי שהתעוררה עליו מרה שחורה - יסירה בשמיעת הנגונים, במיני זמר, בטיול הגנות, בבנינים הנאים, חברת הצורות היפות וכיוצא בהם ממה שירחיב הנפש ויסיר חולי המרה השחורה ממנו. והכונה בכל זה שיבריא גופו ותכלית הכונה בבריאות גופו לקנות חכמה, וכן כשיתעסק לקנות ממון, תהיה תכלית כונתו בקבוצו שיוציאו במעלות ושימציאהו לחושי גופו ולהמשיך מציאותו עד שישיג וידע מהשם יתברך מה שאפשר לדעתו: