http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/792500/Rabbi_Ari_Kahn/Going_to_Azazel
פרשיות אחרי מות
קדושים
הרב ארי
דוד קאהן Rabbi Ari Kahn
1.
ויקרא פרק טז
(א) וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן
בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה’ וַיָּמֻתוּ:(ב) וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן
אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת
אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת:(ג) בְּזֹאת
יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה:(ד)
כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט
בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת
בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם:(ה) וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי
עִזִּים לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד לְעֹלָה:(ו) וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר
הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ:(ז) וְלָקַח אֶת שְׁנֵי
הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי ה’ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:(ח) וְנָתַן אַהֲרֹן
עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַה’ וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל:(ט)
וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַה’ וְעָשָׂהוּ
חַטָּאת:(י) וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד
חַי לִפְנֵי ה’ לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה:(יא)
וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ
וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ:(יב) וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ
מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי ה’ וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא
מִבֵּית לַפָּרֹכֶת:(יג) וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה’ וְכִסָּה עֲנַן
הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת:(יד) וְלָקַח מִדַּם
הַפָּר וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת
יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ:(טו) וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת
אֲשֶׁר לָעָם וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ
כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת:(טז)
וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם
וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם:(יז) וְכָל
אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר
בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל:(יח) וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ
אֲשֶׁר לִפְנֵי ה’ וְכִפֶּר עָלָיו וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר
וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב:(יט) וְהִזָּה עָלָיו מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ
שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְקִדְּשׁוֹ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:(כ) וְכִלָּה
מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר
הֶחָי:(כא) וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי ידו יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי
וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם
לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי
הַמִּדְבָּרָה:(כב) וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ
גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר:...(כט) וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת
עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל
מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם:(ל) כִּי בַיּוֹם הַזֶּה
יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה’ תִּטְהָרוּ:(לא)
שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם:(לב) וְכִפֶּר
הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִמְשַׁח אֹתוֹ וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ לְכַהֵן תַּחַת אָבִיו
וְלָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַבָּד בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ:(לג) וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ
וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם
הַקָּהָל יְכַפֵּר:(לד) וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת מֹשֶׁה:
פ
2.
אבן עזרא ויקרא פרק טז
(ח) … ואמר רב שמואל, אעפ"י שכתוב בשעיר החטאת שהוא לשם,
גם השעיר המשתלח הוא לשם, ואין צריך, כי המשתלח איננו קרבן, כי לא ישחט, ואם יכולת
להבין הסוד שהוא אחר מלת עזאזל תדע סודו וסוד שמו, כי יש לו חברים במקרא. ואני אגלה
לך קצת הסוד ברמז בהיותך בן שלשים ושלש תדענו:
3.
רמב"ן ויקרא פרק טז
פסוק ח
ור"א
כתב אמר רב שמואל אף על פי שכתוב בשעיר החטאת שהוא לשם, גם השעיר המשתלח הוא לשם. ואין
צורך, כי המשתלח איננו קרבן, שלא ישחט. ואם יכולת להבין הסוד שהוא אחר מלת עזאזל תדע
סודו וסוד שמו, כי יש לו חברים במקרא, ואני אגלה לך קצת הסוד ברמז בהיותך בן שלשים
ושלש תדענו. והנה ר"א נאמן רוח מכסה דבר, ואני הרכיל מגלה סודו שכבר גלו אותו
רבותינו ז"ל במקומות רבים:…ומפורש
מזה בפרקי רבי אליעזר הגדול (פרק מו), לפיכך היו נותנין לו לסמאל שוחד ביום הכפורים
שלא לבטל את קרבנם, שנאמר גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל, גורלו של הקדוש ברוך הוא
לקרבן עולה, וגורלו של עזאזל שעיר החטאת וכל עונותיהם של ישראל עליו, שנאמר ונשא השעיר
עליו.… והנה רמז לך ר"א שתדע סודו כשתגיע לפסוק
ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים.
4.
דעת זקנים מבעלי התוספות
על ויקרא פרק טז פסוק ח
גורל
אחד לה' כו' לעזאזל - כתב הרב אברהם בן עזרא ז"ל כשתגיע לשלשים ושלש תדענו וה"פ
כשתגיע לגל עד שעולה בגי' ל"ג תמצא לו דומה שאותה תיבה מתחלקת לשנים כלומר גל
עד בד בד והכא נמי תחלק האי תיבה לשנים לעז אזל וזהו שעיר המשתלח שהולך לעז לצוק ההר
שהוא עז הולך מתרגמינן אזל:
5.
רש"י ויקרא פרשת אחרי
מות פרק טז פסוק טז
(טז) מטמאת בני ישראל - על הנכנסין למקדש בטומאה ולא נודע להם בסוף,
שנאמר לכל חטאתם, וחטאת היא שוגג:ומפשעיהם - אף הנכנסין מזיד בטומאה:
6.
רמב"ן ויקרא פרשת
אחרי מות פרק טז פסוק כא
(כא) ונתן אותם על ראש השעיר - לא נאמר בפרו של אהרן ולא בשעיר החטאת
של שם ולא בשום סמיכה שבקרבנות כלשון הזה, מפני שהקרבנות לרצון על אשי ה' והנם מרצים
ומכפרים, אבל זה שאינו לשם והמקבלו אינו מכפר ולא מרצה אינו אלא נושא עונותם,
ועונה אמן בעל כרחו, ובהיות ישראל נקיים מכל חטא ופשע הוא ישא חטאתם כאשר בפסוקים רבים
בתורה ובנביאים, וזהו ונשא השעיר עליו - ולכך לשון של זהורית מלבין בשעת שלוחו של שעיר
בדחייתו לצוק כשנעשה אברים אברים, כמו שמוזכר בדברי חכמים (יומא סז א):
7.
בראשית פרק נ
(יז) כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ
וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ
וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו:
8.
שמות פרק לד
(ז) נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה
לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים
וְעַל רִבֵּעִים:
רש"י
שמות פרשת כי תשא פרק לד פסוק ז
עון
ופשע - עונות אלו הזדונות. פשעים אלו המרדים, שאדם עושה להכעיס:
9.
אבן עזרא - הפירוש הקצר
שמות פרשת כי תשא פרק לד פסוק ז
ועון
- כל שנעשה בזדון. ופשע - גדול ממנו כי הוא כיוצא מתחת הרשות. וחטאה - שם כלל ורובה
שגגה, כמו [מִכֹּל הָעָם הַזֶּה שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר אִטֵּר יַד יְמִינוֹ כָּל
זֶה קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל הַשַּׂעֲרָה[ וְלֹא יַחֲטִא: (שופטים כ, טז).
10. דעת
זקנים מבעלי התוספות שמות פרשת כי תשא פרק לד פסוק ז
נושא
עון. לאדם שחוטא ע"י יצר הרע שמכריחו לחטא:
ופשע.
אלו המרדים שאדם חוטא להכעיס. וכן הוא אומר מלך מואב פשע בי:
וחטאה.
שוגג כדאמר נפש כי תחטא בשגגה ר"ל אלו אני נושא ואיני פורע מהן מיד:
11. ספורנו
שמות פרשת כי תשא פרק לד פסוק ז
נושא
עון. מזיד: ופשע.
מרד במלכות:וחטאה. הכעסה נוספת על המרד, כענין כי רעתכי אז תעלוזי (ירמיהו יא, טו)
אבל אין נשיאות האחד כנשיאות האחר בלי ספק, ולכן ימנו למדות נפרדות:
12. בראשית
רבה (וילנא) פרשת תולדות פרשה סה:טו
ויאמר
יעקב אל רבקה אמו הן עשו אחי איש שעיר, גבר שידין כמד"א (ישעיה יג) ושעירים ירקדו
שם, ואנכי איש חלק, כמד"א (דברים לב) כי חלק ה' עמו, רבי לוי אמר משל לקווץ וקרח
שהיו עומדין על שפת הגורן ועלה המוץ בקווץ ונסתבך בשערו עלה המוץ בקרח ונתן ידו על
ראשו והעבירו, כך עשו הרשע מתלכלך בעונות כל ימות השנה ואין לו במה יכפר אבל יעקב מתלכלך
בעונות כל ימות השנה ובא יום הכפורים ויש לו במה יכפר, שנא' (ויקרא טז) כי ביום הזה
יכפר, רבי יצחק אמר לא שאול הוא לה ולא שאולה היא ליה אלא ונשא השעיר עליו זה עשו שנאמר
הן עשו אחי איש שעיר, את כל עונותם עונות תם, שנאמר (שם /בראשית/ כה) ויעקב איש תם,
AND JACOB SAID TO
REBEKAH HIS MOTHER: BEHOLD, ESAU MY BROTHER IS A HAIRY MAN-ISH SA'IR (XXVII,
11): he is demonic, as in the verse, And satyrs (se'irim) shall dance there
(Isa. XIII, 21).3 AND
I AM A SMOOTH MAN-HALAK. (ib.):
[HALAK has the same sense] as in the verse, For the portion (helek) of the Lord
is His people (Deut. XXXII, 9) 4 R. Levi and R. Isaac-R. Levi said: This may be illustrated by
two men, one possessing a thick head of hair and the other bald-headed, who
stood near a threshing-floor. When the chaff flew into the locks of the former,
it became entangled in his hair; but when it flew on to the head of the bald
man, he passed his hand over his head and removed it. Even so, the wicked Esau
is polluted by sin throughout the year and has nought wherewith to procure
forgiveness, whereas Jacob is defiled by sin throughout the year, but has the
Day of Atonement wherewith to procure forgiveness.1 R. Isaac observed: This
interpretation is farfetched2 [but the same idea may be deduced from this
verse]: And the goat (sa'ir) shall bear upon him (Lev. XVI, 22)-this alludes to
Esau, as it says, BEHOLD, ESAU MY BROTHER IS A MAN A SA'IR; All their
iniquities (‘awwonotham) unto a land which is cut off (Lev. Ioc. cit.)-the
iniquities of the ' quiet man ' (’awwonoth tam), as it says, And Jacob was a
quiet man-tam (Gen. XXV, 27).
13. פירוש
הגר"א לספרא דצניעותא - פרק ה
וכ"ז
הנפילים הן בני של בני אלקים ובנות אדם כמ"ש אשר יבאו בני האלקים אל כו' וכמ"ש
בא"ר דף קמ"ד ע"א הנפילים עזא ועזאל דהוו בארץ בני האלקים לא הוו בארץ
# אנשי השם דאתנהגן בשמא מאי שמא שמא קדישא דאתנהגן ביה דלא קדישין לתתא ולא אתנהגן
אלא בשמא - ר"ל שם סתם הוא שם אלקים כמש"ו אנשי השם סתם ולא אנשי ה' והוא
בעולם הכסא ע"ה טו"ר שם אלקים כנ"ל.
14. פתרון
תורה פרשת אחרי עמוד 65 ,66
שאלו
תלמידיו את ר' יוסף בשביל עזאזל מהו, אמ' להם, כוין שעמדו דורו של אנוש ועבדו ע"ז
ועמדו דור המבול וקלקלו מעשיהם, היה הקדוש ברוך הוא מתעצב על שברא את האדם. מיד עמדו
שני מלאכים לפני הקדוש ברוך הוא ששמם עזה ועזאל ואמ' לפניו רב' של עולם הלא אמרנו לפניך
כשבראת את עולמך אל תברא את האדם כענין שנ' מה אנוש כי תזכרנו ובן [אדם] כי תפקדנו.
אמ' להם הק' ועולם מה תה' עליו אמרו לפניו היינו מסתפקין בו, אמ' להם גלוי וידוע לפני
אלו אתם הייתם בעולם הזה והיה שולט בכם יצר הרע כשם ששולט בבני אדם הייתם קשים מהם,
אמרו לפניו רב' של עולם תן לנו רשות ונדור עם הבריות ותראה היאך אנו מקדישין את שמך,
אמ' להם הק' אתם שני מלאכים עזא ועזאל רדו ותדורו עם הבריות, מיד השליט בהם הק' יצר
הרע וירדו לארץ, כיון שראו בנות האדם שהן יפות התחילו לקלקל בהן ולא יכלו לכבוש יצרם
15. זוהר
כרך א (בראשית) פרשת בראשית דף כה עמוד ב
ואנון
עז"א ועז"אל דמנייהו נשמתהון דערב רב דאנון נפילים דאפילו גרמייהו לזנות
בתר נשיא דאנון טבאן, ובגין דא אפיל לון קודשא בריך הוא מעלמא דאתי דלא יהא לון חולקא
תמן ויהיב לון אגרייהו בהאי עלמא כמה דאת אמר (דברים ז') ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו
וגו', גבורים מינא תליתאה עלייהו אתמר המה הגבורים וגו' אנשי השם ואנון מסטרא דאלין
דאתמר בהון (בראשית י"א) הבה נבנה לנו עיר ונעשה לנו שם ובנין בתי כנסיות ומדרשות
ושויין בהון ס"ת ועטרה על רישוי ולא לשמא דיי' אלא למעבד לון שם הדא הוא דכתיב
ונעשה לנו שם
These were Uzza and
Azael; from them the “mixed multitude” derive their souls, and therefore they
also are called nefilim, because they fall into fornication with fair women.
For this, God casts them out from the future world, in which they have no
portion, and gives them their reward in this world, as it is written, “He
repays his enemies to their faces” (Deut. VII, 10). The Gibborim (mighty ones)
are those of whom it is written: “they are the mighty ones... men of name”
(Gen. VI, 4). They come from the side of those who said “Come, let us build a
city and make to us a name” (Gen. XI, 4). These men erect synagogues and
colleges, and place in them scrolls of the law with rich ornaments, but they do
it not for the sake of God, but only to make themselves a name, and in consequence
the powers of evil prevail over Israel (who should be humble like the dust of
the earth), according to the verse: “and the waters prevailed very much upon
the earth” (Gen. VII, 19).
העמק
דבר על בראשית פרק כז פסוק ט
(ט) וקח לי משם....ובמדרש אי' טובים לך וטובים לבניך. טובים לך שאתה
נוטל ע"י את הברכות טובים לבניך שמתכפרים ע"י ביוה"כ. והיינו שני
שעירי יוה"כ א' לשם וא' לעזאזל. והוא פלא מה שייכות אלו הגדיים לשני שעירי
יוה"כ. אלא כך הענין דיש לדעת דכל מדה רעה שבעולם המה בכלל היצירה שברא הא'
גם אותם כדכתיב יוצר אור וגו' ובורא רע. וע"כ יש בהם איזה טוב. וה"ז דומה
לסם המות דודאי מזדמן עתים שהוא סם חיים לחולה. ומכ"מ נקרא סה"מ משום
שעפ"י רוב הוא ממית. וגם בעת שנצרך להשתמש לחיים נדרש דקדוק גדול עפ"י הרופא
ובצמצום שלא יוסף כ"ש ויסתכן. כך כל מדה רעה המה טובים לשעה רצויה רק יש ליזהר
שלא להשתמש במדה זו כ"א ע"י רב מובהק ובצמצום שלא יוסף על הצורך:
והנה
הגיעה שעה ליעקב אבינו להשתמש במדת השקר וערמימות וה"ז עבירה לשמה. אשר גדולה היא
בזמנה. כמו מצוה עצמה. וכיב"ז שני שעירים הא' לשם הוא קדושה והא' לעזאזל הוא
כעין קרבן לכחות הטומאה ח"ו והוא מטמא. אבל מכ"מ בעתו ובזמן שצוה ה' ה"ז
מצוה כמו השעיר לה'. והיינו דבר רבקה שיהיו שני גדיי וגו' כמו שני שעירי יוה"כ
א' לשם וא' לעזאזל שניהם שוין במצותן אע"ג שזה לקדושה וזה להיפך. כך שתי
המדות שיעקב עושה. הא' האמת בקיום מצות אמו והב' השקר שמרמה את אביו שניהם נחשבים למצוה
ולהביא ע"י את הברכות. והנה אמרו ברבה שנענש יעקב אבינו על שגרם לעשו שצעק
צעקה גדולה ומרה. וזה הביא שמרדכי צעק צעקה גדולה ומרה. ולכאורה קשה על מה זה נענש
בצעקת עשו יותר ממה שגרם ליצחק אביו הצדיק שחרד חרדה גדולה. אבל הענין דלהשתמש בעבירה
לשמה יש ליזהר הרבה שלא ליהנות ממנה כלום. ולא דמי לעושה מצוה דאע"ג שנהנה
ג"כ המצוה עומדת במקומה. משא"כ עבירה לשמה. ההנאה שמגיע להגוף מזה בע"כ
הוא עבירה ... משא"כ על צעקת עשו שמח בלבו ע"כ נענש שהרי גרם זה ע"י
עבירה של שקר ואסור ליהנות מזה.
No comments:
Post a Comment