parshat Emor 5773- The Dual Aspects of Sefirat Haomer

audio:
http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/792809/Rabbi_Ari_Kahn/The_Dual_Aspects_of_Sefirat_Haomer

פרשת אמור התשע"ג

הרב ארי דוד קאהן                                                                                                           Rabbi Ari Kahn                      

מת"ן י'א אייר התשע"ג                                                                                            Adk1010@gmail.com       

http://Rabbiarikahn.com                                                                 http://arikahn.blogspot.com    

1.    ויקרא פרק כג

(ט) וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(י) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן:(יא) וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי ה’ לִרְצֹנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן:…

(טו) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה:(טז) עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה’:

2.    רמב"ן ויקרא פרק כג פסוק יא

ואחר כן אמר כי כאשר נבוא אל הארץ נביא ממחרת השבת הזאת הנזכרת עומר התנופה והיא השבת הראשונה הנזכרת כאן, ולימד שלא ינהג העומר במדבר ובחוצה לארץ.

3.    ר' חיים פלטיאל ויקרא פרשת אמור פרק כג פסוק טו

(טו) וספרתם לכם. משל שהוציא את אוהבו מבית הסוהר וקבע לו זמן ליתן מתנה גדולה והיה אותו אוהב מונה כל שעה מתי יגיע אותו זמן.

4.    ויקרא פרק ז

(טז) וְאִם נֶדֶר אוֹ נְדָבָה זֶבַח קָרְבָּנוֹ בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ יֵאָכֵל:(יז) וְהַנּוֹתָר מִבְּשַׂר הַזָּבַח בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף:

5.    ויקרא פרק יט

(ה) וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים לַה’ לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ:(ו) בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף:

6.    ויקרא פרק כג

(ד) אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה’ מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם:(ה) בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַה':(ו) וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַה’ שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ:(ז) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:(ח) וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה’ שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: פ

7.    במדבר פרק לג

(א) אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:(ב) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה’ וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם:(ג) וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם:

8.    אבן עזרא ויקרא פרק כג

(יא) ממחרת השבת. אמרו חז"ל ממחרת יום טוב. והמכחישים אמרו, שהוא כמשמעו. והמאמינים הביאו ראיות משנת השמיטה והיובל והצום הגדול ויום תרועה שכתוב בו שבתון (כד). וכן שבתון נאמר בא' של סוכות ובשמיני (לט). ואמרו כי שבע שבתות (טו) שבועות, וכמוהו: באי השבת עם יוצאי השבת (מ"ב יא, ט), … גם זאת איננה טענה עלינו, כי אנחנו נסמוך במצות על הקבלה. … איך יחשבו בשנה הראשונה. ואז הקריבו שלמים והעולה הנזכרת, ואחר כן הנזכרת בפנחס. ואח"כ אמר בשבועותיכם (במד' כח, כו), שבעה שבועות (דבר' טז, ט), ולא אמר שבתות. ואין ראיה, כי תחלת השבוע יום ראשון, וטמאה שבועים (ויקרא יב, ה) יוכיח. והנה ארמוז לך סוד אחד, שכל המועדים תלוים ביום ידוע מהחדש, ולא נאמר בחג השבועות (מספר) (ס"א יום מועד), בעבור הספירה שהיא מצוה. וחז"ל העתיקו, כי בחג שבועות היה מתן תורה, ועליו נאמר כי חג ה' לנו (שמות י, ט). …

9.    שמות פרק י פסוק ט

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג ה’ לָנוּ:

10. רבינו בחיי שמות פרשת בא פרק י פסוק ט

כי חג ה' לנו. זה חג שבועות הוא יום מתן תורה שכבר אמר לו: (לעיל ג, יב) "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה". ואין לפרש חג פסח שהרי במצרים עשו את הפסח, גם אי אפשר לפרש סכות שהרי אין לו זכרון בהר האלהים, אבל הוא חג השבועות שבחדש סיון הוא שכתוב: (לקמן יט, א) "בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני", ויום זה ראש חדש סיון היה, ונשתהו שם ה' ימים ולמחרתו ביום ששי נתנה תורה.

11. שמות פרק ג

(יב) וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה:

12. כתר יונתן שמות פרשת שמות פרק ג פסוק יב

(יב) ויאמר כי מאמרי בעזרך וזה לך סימן שאנכי שלחתיך בהוציאך את העם מִצרים תעבדו לפני יי שתקבלו את תורתי על ההר הזה:

13. אבן עזרא - הפירוש הקצר שמות פרשת שמות פרק ג פסוק יב

וטעם וזה לך האות - למה שלחתיך להוציא את העם, שתעבדו אותי על ההר הזה, וכן הכתוב אומר: המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים (ויקרא כב, לג). וכן אמר משה לפרעה: דרך שלשת ימים נלך במדבר, כי ממצרים עד הר סיני ג' ימים. ואל תספור ממקום המדינה, כי הכל יקרא מצרים. כי במדבר ילכו שלשת ימים. ואל יקשה עליך, שהלכו מים סוף שלשה ימים, ולא הגיעו אל הר סיני, כי לא הלכו על דרך קרוב, כאשר הוא כתוב. גם אין הליכת מחנה גדול כמהלך ידוע. גם יתכן להיות פירוש וזה לך האות - רמז לסנה, כי זה מקום מובחר שתעבדוני שמה.

14. רמב"ן ויקרא פרק כג פסוק לו

…וצוה בחג המצות שבעה ימים בקדושה לפניהם ולאחריהם כי כולם קדושים ובתוכם ה', ומנה ממנו תשעה וארבעים יום שבעה שבועות כימי עולם, וקדש יום שמיני כשמיני של חג, והימים הספורים בינתים כחולו של מועד בין הראשון והשמיני בחג, והוא יום מתן תורה שהראם בו את אשו הגדולה ודבריו שמעו מתוך האש. ולכך יקראו רבותינו ז"ל בכל מקום חג השבועות עצרת, כי הוא כיום שמיני של חג שקראו הכתוב כן.

15. ר"ן על הרי"ף מסכת פסחים דף כח עמוד א

ורוב מפרשים מסכימים דספירת העומר עכשיו דליכא הבאה ולא קרבן אינה אלא מדרבנן בעלמא זכר למקדש כדאמר אמימר התם זכר למקדש בעלמא הוא: ובהגדה גם כן אמרו בשעה שאמר להם משה תעבדון את האלהים על ההר הזה אמרו לו ישראל משה רבינו אימתי עבודה זו אמר להם לסוף חמשים יום והיו מונין כל אחד ואחד לעצמו מכאן קבעו חכמים לספירת העומר כלומר בזמן הזה שאין אנו מביאין קרבן ולא עומר אלא מחשבין נ' יום לשמחת התורה כמו שמנו ישראל באותו זמן וזה ודאי דרך מדרש הוא דעיקרא דמילתא זכר למקדש כדאמר אמימר אבל מ"מ כל זה מוכיח שאין הספירה עכשיו אלא מדרבנן ולפיכך אמרו בתוספות דכיון דמדרבנן היא טוב לספור ביום ראשון בספק חשיכה כדי שיהיו שבע שבתות תמימות לגמרי ואין זה נכון שיכניס עצמו בספק לכתחלה ואי משום תמימות אין להחמיר בתמימות בזמן הזה שהוא מדרבנן טפי מספירה דאורייתא אלא כל שסופר בלילה תמימות קרינן ביה

16. זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת יתרו דף נב עמוד א

אנכי ה' אלהיך. בהאי פסוקא שאל רבי ייסא זעירא דמן חברייא מרשב"י וא"ל אית [לי] למשאל שאילתא חדא מינך (ומשבשא) [ומכשכשא] לי בלבאי ואנא דחיל מלמשאל מינך ואמינא אי נשאל דחילנא דילמא איתענש אי לא נשאל משבשא לי בלבאי. א"ל ר"ש אימא. א"ל האי דקב"ה מדכר להון לישראל בכל אתר ואתר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. מאי רבותא אוליף הכא תנאה שלים הוא הדא דאמר לאברהם כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וגו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. א"כ למה לאדכרא להון מילתא דא בכל אתר ואתר. א"ל ת"ח ברי קב"ה לא אתני עם אברהם אלא דיפיק ית ישראל מן גלותא דמצרים ולא מתחות שעבודא דדחלא אחרא דודאי ישראל כד הוו במצרים אסתאבו ואתטנפו גרמיהון בכל זיני מסאבו (אדהוו) [עד דהוו] שראן תחות ארבעים ותשע חילי דמסאבותא. וקב"ה אפיק יתהון מתחות פולחן כל שאר חילין. ועוד דאעיל יתהון במ"ט תרעי דסוכלתנו לקבליהון מה דלא אתני עם אברהם אלא לאפקותהון ממצרים והוא עביד טיבותיה וחסדיה עמהון. ובג"כ תשכח באורייתא חמשין זמנין יציאת מצרים לאחזאה לכל בני עלמא חסדא דעבד קב"ה עם ישראל דאפיק יתהון מאינון חילין דמסאבו ואעיל לון לגו חילין דדכיו דהיינו חמשין תרעין דסוכלתנו ודא איהו דאנן מנן להו מיומא טבא דפסחא ואנן מנן יומי ושבועי והא איתערו חברייא מצוה לממני יומי ומצוה למימני שבועי כי בכל יומא אפיק לן מחילא דמסאבו ואעיל לן בחילא דדכיו. [ע' תקונא לט]:

17. משיבת נפש ויקרא פרשת אמור פרק כג פסוק טו

...על כן הערוני כליותיי לבאר טעם הספירה מז' שבועות, ובזה יתיישב כל הקושיות הללו. כי בידוע שכשיצאו ממצרים היו גסי השכל למאוד מאשר נתעסקו הם ואבותיהם בחומר ולבנים זה ימים רבים ועליהם נאמר ולא שמעו אל משה מקוצר רוח הטוב והוראות [והניאות] להם, מכ"ש שלא יוכלו להשיג שום שכל (ומעלה מדות) [מעלה ומדות] השכליות. וכאשר יצאו ממצרים ועתידין היו לקבל התורה בו' בסיון, ולא קודם לזה ולא לאחר זה הזמן, מפני שלמעלות התורה שהיא שכליות צריך להקדים מעלות המידות. …

ועוד תימא בעיני שאנחנו אומרים בשבועות בתפילה ובקידוש זמן מתן תורתינו, ואינו כן, שהרי אירע פסח ביום ה' כמו יציאת מצרים וחג שבועות היה ביום ו' ומתן תורה לדברי הכל פ' ר"ע היה בשבת, וא"כ היה באחד וחמשים אחר יציאת מצרים. גם בתורה הזכיר סיבת חג המצות שהיא יציאת מצרים, וחג הסוכות שהוא סיבה שישבו ישראל בסוכות, וגבי שבועות לא מצינו (שהוא) [שום] סיבה למתן תורה, כ"א שהוא ביכורי קציר חטים, ולמה לא נאמר זמן ביכורי קציר חיטים, וכן בסוכות היה לנו לומר זמן ישיבתינו בסוכות, וצ"ע. ולפום ריהטא נראה שבודאי מתן תורה היה ראוי ומצווה מהקב"ה להיות ביום חמשים ביום ו', ומרע"ה הוסיף יום אחד מדעתו, והתלמוד נתן לו טעם מה מחר לילו עמו עיין בפ' ר"ע. ואי הייתי שם הוה אמינא דעדיפיה מיניה שמרע"ה כיון שלא ליתן תורה ביום ו' בע"ש כמו עוד היום שאין קובעין מדרש בעש"ק שעסוקין בצורכי שבת. ועוד להודיע שהשבת סיבה לתורה בהיות הציבור פנויים לשמוע דרשה. ועיין בפ' (לך לך) [וירא], הארכתי שהמילה היא סיבה להתורה, ע"כ לא כתב שבועות למתן תורה שבאותו יום נתנה תורה כי לא היה כן גם בעת שמקדשין ע"פ הראיה אפשר שיהי' שבועות ביום אחד וחמשים כמו במתן תורה ויהיה אייר מלא ויהיה מה כי חכמי תורתינו לא חשו (ליום שהוסיף מרע"ה מדעתו לקבוע לומר זמן תורתינו). …

18. ספר קהלת יעקב - ערך ח

ועל כן ישראל שנכנסו למ"ט שערי טומאה במצרים נגאלו, ועל כן לא יכלו להתמהמה, שאלו היו נכנסים לשער הנ' לא היה אפשר לצאת,

19. ספר קיצור הכוונות - שבועות

… וזה, כי כיון שספרנו מ"ט ימי העומר להטהר ממ"ט שערי טומאה,

20. רות פרק א

(טז) וַתֹּאמֶר רוּת אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי:(יז) בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר כֹּה יַעֲשֶׂה יְקֹוָק לִי וְכֹה יֹסִיף כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ:

(כב) וַתָּשָׁב נָעֳמִי וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה כַלָּתָהּ עִמָּהּ הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵי מוֹאָב וְהֵמָּה בָּאוּ בֵּית לֶחֶם בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים:

רות פרק ב

(כג) וַתִּדְבַּק בְּנַעֲרוֹת בֹּעַז לְלַקֵּט עַד כְּלוֹת קְצִיר הַשְּׂעֹרִים וּקְצִיר הַחִטִּים וַתֵּשֶׁב אֶת חֲמוֹתָהּ: