http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/792170/Rabbi_Ari_Kahn/Iyov_Yona_and_Eliyahu_Prophets_and_Non-Prophets
פרשיות תזריע
מצורע
הרב ארי
דוד קאהן Rabbi Ari Kahn
1. ויקרא פרק יג
(א)
וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:(ב) אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ
שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא
אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים:(ד) …וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן
אֶת הַנֶּגַע שִׁבְעַת יָמִים:
1. And
the Lord spoke to Moses and Aaron, saying, 2. When a man shall have in the skin
of his flesh a swelling, a scab, or bright spot, and it is on the skin of his
flesh like the disease of leprosy; then he shall be brought to Aaron the
priest, or to one of his sons the priests;… then the priest
shall shut up him who has the disease for seven days;
2. תרגום אונקלוס ויקרא
פרק יג פסוק ב
(ב)
אנש ארי יהי במשך בשריה עמקא או עדיא או בהרא ויהי במשך בשריה למכתש סגירו ויתיתי
לות אהרן כהנא או לות חד מבנוהי כהניא:
3. איוב פרק כח פסוק
כה
לַעֲשׂוֹת
לָרוּחַ מִשְׁקָל וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּה:
When he makes a
weight for the winds; and he weighs the waters by measure.
4. בראשית פרק א
(ב)
וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים
מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם:
5. בראשית פרק ב
(ז)
וַיִּיצֶר ה’ אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת
חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:
6. תרגום אונקלוס בראשית
פרשת בראשית פרק ב פסוק ז
(ז)
וברא יי אלהים ית אדם עפרא מן ארעא ונפח באפוהי נשמתא דחיי והות באדם לרוח ממללא:
7. בראשית פרק ג
(ח)
וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה’ אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם
וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי ה’ אֱלֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן:
8. בראשית פרק ו
(יז)
וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר
אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ
יִגְוָע:
9. בראשית פרק ח
(א)
וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר
אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ
הַמָּיִם:
10. ויקרא רבה
(וילנא) פרשת תזריע פרשה טו
א- אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ
שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת הה"ד (איוב כח) לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל
וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּה. אמר רב הונא בשלשה מקומות יצתה רוח שלא במשקל וכבר
היה לה להחריב את העולם ואלו הן אחד בימי איוב ואחד בימי יונה ואחד בימי אליהו
בימי איוב שנאמר (שם /איוב/ א) והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר בימי יונה
שנאמר (יונה א) וה' הטיל רוח גדולה אל הים בימי אליהו שנאמר (מ"א
=מלכים א'= יט) ויאמר צא ועמדת בהר (לפני ה') והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק
מפרק הרים, אמר רבי יהודא ברבי שלום היא אותה של איוב היא אותה של יונה היא
אותה של אליהו בשביל אותה הבית היתה אותה של איוב בשביל אותה ספינה היתה אותה של
יונה בשביל אותה מעשה היתה אותה של אליהו ואין לך גדולה בהם אלא אותה של אליהו
הה"ד ויאמר צא ועמדת בהר,
1. WHEN A MAN SHALL
HAVE IN THE SKIN OF HIS FLESH A RISING, OR A SCAB, OR A BRIGHT SPOT, AND IT
BECOME IN THE SKIN OF HIS FLESH THE PLAGUE OF LEPROSY, etc. (XIII, 2). This is
[alluded to in] what is written, He appointeth a weight for the wind, and
meteth out the waters by measure (Job XXVIII, 25). R. Huna said: In three
instances did a wind go forth of unmeasured force, which was capable of
destroying the world, namely, one in the days of Job, another in the days of
Jonah, and another in the days of Elijah; in the days of Job, as it is said,
And, behold, a great wind came from across the wilderness, etc. (ib. I, 9); in
the days of Jonah, as it is said, But the Lord hurled a great wind into the
sea, etc. (Jonah I, 4); in the days of Elijah, as it is said, And He said: Go
forth and stand upon the mount before the Lord. And, behold, the Lord passed
by, and a great and strong wind rent the mountains, and broke in pieces the
rocks, etc. (I Kings XIX, 11). R. Judah b. R. Shalom said: The one [i.e. the
wind] in the case of Job was the same as in the case of Jonah, and as in that
of Elijah. The wind in the case of Job was intended for that house only, the
one in the case of Jonah for that ship only, the one in the case of Elijah for
that occasion only. The greatest of them all was the one in the case of Elijah.
This is indicated by what is written, ’And He said... a great and strong wind
rent the mountains, and broke in pieces the rocks.’
11. ויקרא רבה (וילנא)
פרשת תזריע פרשה טו
ב ד"א לעשות
לרוח משקל אמר רבי אחא אפילו רוח הקודש ששורה על הנביאים אינו שורה אלא במשקל יש שמתנבא
ספר אחד ויש שנים אמר רבי סימון שני דברים נתנבא בארי ולא היה בהם כדי ספר ונטפלו
בישעיה … ומים תכן במדה אמר רבי יודן ברבי שמואל ואפילו דברי
תורה שנתנו מלמעלה לא נתנו אלא במדה ואלו הן מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדה יש זוכה למקרא
ויש למשנה ויש לתלמוד ויש להגדה ויש זוכה לכולן,
Another exposition:
’He maketh a weight for the spirit, etc.’ R. Aha said: Even the Holy Spirit
resting on the prophets does so by weight, one prophet speaking one book of
prophecy and another speaking two books. R. Simon said: Two things [i.e.
verses] did Beeri speak as a prophet, and because they were not sufficient to
form a book they were included in the Book of Isaiah, … ’And meteth out the
waters by measure.’ R. Judan b. R. Samuel said: This means: Even the words of
the Torah which were given from above were given by measure, namely Scripture,
Mishnah, Talmud, Halachah, and Haggadah. One man becomes versed in Scripture,
another in Mishnah, another in Talmud, another in Haggadah, yet another in all
of them.
12. זוהר כרך ג (ויקרא)
פרשת תזריע דף מו עמוד א
ת"ח דכתיב אדם
כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת הא ג' זינין הכא וכלהו אקרון נגע צרעת הדא הוא
דכתיב והיה בעור בשרו לנגע צרעת מאי נגע צרעת סגירו סגירו בכלא,
13. זוהר כרך ג (ויקרא)
פרשת תזריע דף מז עמוד א
נגע צרעת הא אתערו
חברייא אבל צרעת כתרגומו, א"ר יהודה מאי כתרגומו סגירו, דסגיר ולא פתח וכד
סגיר הוא ולא פתח נגע הוא דאקרי, רבי יוסי אמר דלא מסתפקין אבהן כל שכן בנין והיינו
דכתיב נגע צרעת כי תהיה באדם באדם ממש ומכאן נחית למאן דנחית אשתכח נגע לכלא מההוא
סגירו,
…א"ר אלעזר טמא משום דאסתלקת (שכינתא מניה) מאן דאסתלק וחוייא תקיפא
שרייא ואטיל זוהמא וסאיב למאן דסאיב וכלהו בגין חובי עלמא, תאני כד שארי חויא (תקיפא) לאתגלאה מסתלקין
סמכין ובניינין ומתעברין ואתי חוייא תקיפא ואטיל זוהמא וכדין אשתכח מקדשא מסאב, מאן
מקדשא, כמה דאתמר (ויקרא יד) ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם, וכתיב (בראשית ג) והנחש
היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יי' אלהים ויאמר אל האשה אל האשה ממש דאתר מקדשא אתאחיד
בגווה והיינו את מקדש יי' טמא בגין חובוי משום דאתגליא חוייא תקיפא, מאן חובוי דא
לישנא בישא דבגין לישנא בישא חוייא אזדמן בין לעילא בין לתתא דכתיב (במדבר כא)
וישלח יי' בעם את הנחשים השרפים, השורפים או השרופים לא כתיב אלא השרפים מאן שרפים
דכתיב (תהלים עד) ראשי תנינים (תרי, חד אתאחיד לעילא וחד לתתא) (ס"א תרי חד אתחזרו
לזמנין) וכתיב (ישעיה ו) שרפים עומדים ממעל לו, ממעל לו ודאי כמה דאת אמר (איוב
א) להתיצב על יי' וכדין סגירו בכלא ולית מאן דפתח, ועל דא כתיב (משלי ל) כן דרך
אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה וגו' מאי מנאפת מנאפת ממש ודאי אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי
און א"ר חייא א"ר יצחק ברעותא דכלא לא אשתכח לתתא אלא בגין דאשתכח לעילא,
ולעילא לא אשתכח אלא כד אשתכח לתתא בחובי עלמא דילפינן דכלא תלייא האי בהאי והאי בהאי:
The Companions have
pointed out that the Aramaic translation of leprosy (segiru) means “shutting
up”, and indicates shutting up both above and below. In a similar sense it is
written: “He hath defiled the sanctuary of the Lord” (Num. XIX, 20).’ Said R.
Eleazar: ‘He defiles it because the Divine Presence departs from thence and the
mighty serpent takes up his abode there and casts filth there and causes
defilement, and all because of men's sins.’
14. איוב פרק א
(א)
אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ אִיּוֹב שְׁמוֹ וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא תָּם וְיָשָׁר
וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע:(ב) וַיִּוָּלְדוּ לוֹ שִׁבְעָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ
בָּנוֹת:(ג) וַיְהִי מִקְנֵהוּ שִׁבְעַת אַלְפֵי צֹאן וּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי גְמַלִּים
וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צֶמֶד בָּקָר וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֲתוֹנוֹת וַעֲבֻדָּה רַבָּה מְאֹד וַיְהִי
הָאִישׁ הַהוּא גָּדוֹל מִכָּל בְּנֵי קֶדֶם:(ד) וְהָלְכוּ בָנָיו וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה
בֵּית אִישׁ יוֹמוֹ וְשָׁלְחוּ וְקָרְאוּ לִשְׁלֹשֶׁת אַחְיֹתֵיהֶם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת
עִמָּהֶם:(ה) וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם
וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם כִּי אָמַר אִיּוֹב אוּלַי
חָטְאוּ בָנַי וּבֵרֲכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב כָּל הַיָּמִים:
פ
(ו)
וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה’ וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן
בְּתוֹכָם:(ז) וַיֹּאמֶר ה’ אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה’
וַיֹּאמַר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ:(ח) וַיֹּאמֶר ה’ אֶל הַשָּׂטָן
הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר
יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע:(ט) וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה’ וַיֹּאמַר הַחִנָּם יָרֵא
אִיּוֹב אֱלֹהִים:(י) הֲלֹא את אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל
אֲשֶׁר לוֹ מִסָּבִיב מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ:(יא)
וְאוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרֲכֶךָּ:(יב)
וַיֹּאמֶר ה’ אֶל הַשָּׂטָן הִנֵּה כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ רַק אֵלָיו אַל תִּשְׁלַח
יָדֶךָ וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵעִם פְּנֵי ה’:(יג) וַיְהִי הַיּוֹם וּבָנָיו וּבְנֹתָיו
אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר:(יד) וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב
וַיֹּאמַר הַבָּקָר הָיוּ חֹרְשׁוֹת וְהָאֲתֹנוֹת רֹעוֹת עַל יְדֵיהֶם:(טו) וַתִּפֹּל
שְׁבָא וַתִּקָּחֵם וְאֶת הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי חָרֶב וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי
לְהַגִּיד לָךְ:(טז) עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר אֵשׁ אֱלֹהִים נָפְלָה
מִן הַשָּׁמַיִם וַתִּבְעַר בַּצֹּאן וּבַנְּעָרִים וַתֹּאכְלֵם וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי
לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ:(יז) עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר כַּשְׂדִּים
שָׂמוּ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיִּפְשְׁטוּ עַל הַגְּמַלִּים וַיִּקָּחוּם וְאֶת הַנְּעָרִים
הִכּוּ לְפִי חָרֶב וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ:(יח) עַד זֶה מְדַבֵּר
וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן בְּבֵית אֲחִיהֶם
הַבְּכוֹר:(יט) וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה בָּאָה מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר וַיִּגַּע
בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת וַיִּפֹּל עַל הַנְּעָרִים וַיָּמוּתוּ וָאִמָּלְטָה
רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ:(כ) וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת מְעִלוֹ
וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ:(כא) וַיֹּאמֶר עָרֹם יצתי
יָצָאתִי מִבֶּטֶן אִמִּי וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה ה’ נָתַן וה' לָקָח יְהִי שֵׁם ה’
מְבֹרָךְ:(כב) בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב וְלֹא נָתַן תִּפְלָה לֵאלֹהִים: פ
איוב פרק ג
(א)
אַחֲרֵי כֵן פָּתַח אִיּוֹב אֶת פִּיהוּ וַיְקַלֵּל אֶת יוֹמוֹ: פ
(ב)
וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר:(ג) יֹאבַד יוֹם אִוָּלֶד בּוֹ וְהַלַּיְלָה אָמַר הֹרָה
גָבֶר:(ד) הַיּוֹם הַהוּא יְהִי חֹשֶׁךְ אַל יִדְרְשֵׁהוּ אֱלוֹהַּ מִמָּעַל וְאַל
תּוֹפַע עָלָיו נְהָרָה:(ה) יִגְאָלֻהוּ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת תִּשְׁכָּן עָלָיו עֲנָנָה
יְבַעֲתֻהוּ כִּמְרִירֵי יוֹם:
15. יונה פרק א
(א)
וַיְהִי דְּבַר ה’ אֶל יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי לֵאמֹר:(ב) קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה
הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי:(ג) וַיָּקָם
יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה’ וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה
בָּאָה תַרְשִׁישׁ וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם
תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה’:(ד) וַה’ הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם וַיְהִי
סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר:(ה) וַיִּירְאוּ
הַמַּלָּחִים וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו וַיָּטִלוּ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר
בָּאֳנִיָּה אֶל הַיָּם לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי
הַסְּפִינָה וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם:(ו) וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל
וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ אוּלַי יִתְעַשֵּׁת
הָאֱלֹהִים לָנוּ וְלֹא נֹאבֵד:(ז) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ לְכוּ
וְנַפִּילָה גוֹרָלוֹת וְנֵדְעָה בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ וַיַּפִּלוּ
גּוֹרָלוֹת וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל עַל יוֹנָה:
יונה פרק ב
(א)
וַיְמַן ה’ דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָׁה
יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת:(ב) וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל ה’ אֱלֹהָיו מִמְּעֵי
הַדָּגָה:(ג) וַיֹּאמֶר קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל ה’ וַיַּעֲנֵנִי מִבֶּטֶן
שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי:(ד) וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב
יַמִּים וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ:(ה) וַאֲנִי
אָמַרְתִּי נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ:(ו)
אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי:(ז) לְקִצְבֵי
הָרִים יָרַדְתִּי הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי
ה’ אֱלֹהָי:(ח) בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת ה’ זָכָרְתִּי וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ
תְּפִלָּתִי אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ:(ט) מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם
יַעֲזֹבוּ:(י) וַאֲנִי בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה לָּךְ אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה
יְשׁוּעָתָה לַה’: ס
16. מלכים א פרק יט
(ד)
וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אחת
אֶחָד וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה ה’ קַח נַפְשִׁי כִּי
לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי:(ה) וַיִּשְׁכַּב וַיִּישַׁן תַּחַת רֹתֶם אֶחָד
וְהִנֵּה זֶה מַלְאָךְ נֹגֵעַ בּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ קוּם אֱכוֹל:(ו)
וַיַּבֵּט וְהִנֵּה מְרַאֲשֹׁתָיו עֻגַת רְצָפִים וְצַפַּחַת מָיִם וַיֹּאכַל
וַיֵּשְׁתְּ וַיָּשָׁב וַיִּשְׁכָּב:(ז) וַיָּשָׁב מַלְאַךְ ה’ שֵׁנִית
וַיִּגַּע בּוֹ וַיֹּאמֶר קוּם אֱכֹל כִּי רַב מִמְּךָ הַדָּרֶךְ:(ח) וַיָּקָם
וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם
וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַד הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵב:(ט) וַיָּבֹא שָׁם אֶל
הַמְּעָרָה וַיָּלֶן שָׁם וְהִנֵּה דְבַר ה’ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ
פֹה אֵלִיָּהוּ:(י) וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה’ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי
עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת
נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת
נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ:
(יא)
וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה’ וְהִנֵּה ה’ עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה
וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה’ לֹא בָרוּחַ ה’ וְאַחַר
הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ ה’:(יב) וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ ה’ וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל
דְּמָמָה דַקָּה:(יג) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ וַיָּלֶט פָּנָיו
בְּאַדַּרְתּוֹ וַיֵּצֵא וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה וְהִנֵּה אֵלָיו קוֹל
וַיֹּאמֶר מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ:(יד) וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה’ אֱלֹהֵי
צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ
וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת
נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ: ס
17. מלכים ב פרק ב
(ט)
וַיְהִי כְעָבְרָם וְאֵלִיָּהוּ אָמַר אֶל אֱלִישָׁע שְׁאַל מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ בְּטֶרֶם
אֶלָּקַח מֵעִמָּךְ וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי:
18. איוב פרק מב
(י)
וַה' שָׁב אֶת שבית שְׁבוּת אִיּוֹב בְּהִתְפַּלְלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ וַיֹּסֶף
ה’ אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה:(יא) וַיָּבֹאוּ אֵלָיו כָּל אֶחָיו
וְכָל אחיתיו אַחְיוֹתָיו וְכָל יֹדְעָיו לְפָנִים וַיֹּאכְלוּ עִמּוֹ לֶחֶם בְּבֵיתוֹ
וַיָּנֻדוּ לוֹ וַיְנַחֲמוּ אֹתוֹ עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבִיא ה’ עָלָיו וַיִּתְּנוּ
לוֹ אִישׁ קְשִׂיטָה אֶחָת וְאִישׁ נֶזֶם זָהָב אֶחָד: ס
(יב)
וַה' בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁתוֹ וַיְהִי לוֹ אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף
צֹאן וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים גְּמַלִּים וְאֶלֶף צֶמֶד בָּקָר וְאֶלֶף אֲתוֹנוֹת:(יג) וַיְהִי
לוֹ שִׁבְעָנָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת:(יד) וַיִּקְרָא שֵׁם הָאַחַת יְמִימָה וְשֵׁם
הַשֵּׁנִית קְצִיעָה וְשֵׁם הַשְּׁלִישִׁית קֶרֶן הַפּוּךְ:(טו) וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים
יָפוֹת כִּבְנוֹת אִיּוֹב בְּכָל הָאָרֶץ וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם נַחֲלָה בְּתוֹךְ
אֲחֵיהֶם: ס
(טז)
וַיְחִי אִיּוֹב אַחֲרֵי זֹאת מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה וירא וַיִּרְאֶה אֶת בָּנָיו
וְאֶת בְּנֵי בָנָיו אַרְבָּעָה דֹּרוֹת:(יז) וַיָּמָת אִיּוֹב זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים:
19. יונה פרק ד
(ה)
וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן הָעִיר וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם
סֻכָּה וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה מַה יִּהְיֶה בָּעִיר:(ו)
וַיְמַן ה’ אֱלֹהִים קִיקָיוֹן וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה לִהְיוֹת צֵל עַל רֹאשׁוֹ לְהַצִּיל
לוֹ מֵרָעָתוֹ וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל הַקִּיקָיוֹן שִׂמְחָה גְדוֹלָה:(ז) וַיְמַן
הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת וַתַּךְ אֶת הַקִּיקָיוֹן וַיִּיבָשׁ:(ח)
וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית וַתַּךְ
הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה וַיִּתְעַלָּף וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר
טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי:
(ט)
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יוֹנָה הַהֵיטֵב חָרָה לְךָ עַל הַקִּיקָיוֹן וַיֹּאמֶר הֵיטֵב
חָרָה לִי עַד מָוֶת:(י) וַיֹּאמֶר ה’ אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא
עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד:(יא)
וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים
עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה:
20. תלמוד ירושלמי (וילנא)
מסכת סוכה פרק ה
עאל ואמר קומיהון
יפה לימדנו רבי יוחנן אמו מאשר ואביו מזבולן. [בראשית מט יג] וירכתו על צידון. ירך
שיצא ממנה מצידון היה וכתיב [יונה א ג] וירד יפו. לא צורכא דילא וירד עכו. א"ר
יונה יונה בן אמיתי מעולי רגלים היה ונכנס לשמחת בית השואבה ושרת עליו רוח הקודש
ללמדך שאין רוח הקדש שורה אלא על לב שמח מ"ט [מלכים ב ג טו] והיה כנגן המנגן ותהי
עליו רוח אלהים.
21. פרקי דרבי אליעזר
(היגר) - "חורב" פרק מב
ר' נחוניא בן
הקנה אומ' תדע לך כח התשובה בא וראה מפרעה מלך מצרים שמרד בצור עליון הרבה מאד,
שנ' מי ה' אשר אשמע בקולו, ובלשון שחטא בו בלשון עשה תשובה, שנ' מי כמוך באלים ה'
מי כמוך נאדר בקדש, והצילו הב"ה בין המתים, מניין שלא מת שנ' כי עתה
שלחתי את ידי ואך אותך ואולם בעבור זאת העמדתיך וכו' והלך ומלך בננוה והיו אנשי
נינוה כותבים מכתבי עמל וגוזלים איש את ריעהו ובאים איש על רעהו במשכב זכור ובא
אצלו מעשיהם הרעים, וכששלח הב"ה ליונה להנבא עליה להחריבה שמע פרעה ועמד
מכסאו וקרע בגדיו ולבש שק ואפר והכריז בכל עמו שיצומו כל העם שני ימים וכל מי
שיעשה את הדברים הללו ישרף באש, מה עשה העמיד האנשים מצד אחד והנשים מצד אחר וכל
בהמה טהורה מצד אחר והילדים רואים את אמותיהם ורוצין לינק ובוכין ואמותיהם רואים
את בניהם ורוצים להניקם ובוכות הילדים ק"כ אלף וג' אלפים הרבה משנים עשר רבוא,
שנ' ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה, ארבעים שנה האריך אפו עמהם כנגד ארבעים
יום ששלח את יונה ולאחר ארבעים שנה שבו למעשיהם הרעים הרבה מן הראשונים ונבלעו
כמתים בשאול תחתיה, שנ' מעיר מתים ינאקו, שלח הב"ה ביד עבדיו הנביאים אל
ישראל ואומ' שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעוניך, עד ההוא ששמעכם בהר סיני אומ'
אנכי ה' אלהיך, כי כשלת בעוניך ומלך אין כתיב כאן אלא כי כשלת בעוניך, קחו עמכם
דברים, קחו עמכם כסף וזהב אין כתיב כאן אלא קחו עמכם דברים, ואין כתיב כאן ונשלמה
כסף וזהב אלא ונשלמה פרים שפתינו, ר' יהודה אומ' אם אין ישראל עושין תשובה אין
נגאלין ואין ישראל עושין תשובה אלא מתוך צער ומתוך הדחה ומתוך הטלטול ומתוך שהוא
אין להם מחיה, ואין ישראל עושין תשובה עד שיבא אליהו הנביא שנ' הנה אנכי שולח
לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים
על אבותם, ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה.
22. תלמוד בבלי מסכת נדרים
דף סד עמוד ב
ותניא, ארבעה חשובין
כמת: עני, ומצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים, עני - דכתיב: כי מתו כל האנשים, מצורע
- דכתיב: +במדבר יב+ אל נא תהי כמת,
23. במדבר פרק יב
(א)
וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח
כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח:(ב) וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה’
הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע ה’:...(ה) וַיֵּרֶד ה’ בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד
פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם:(ו) וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ
נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה’ בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר
בּוֹ:(ז) לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא:(ח) פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר
בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ה’ יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר
בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה:(ט) וַיִּחַר אַף ה’ בָּם וַיֵּלַךְ:(י) וְהֶעָנָן סָר מֵעַל
הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם
וְהִנֵּה מְצֹרָעַת:(יא) וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת
עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ:(יב) אַל נָא תְהִי כַּמֵּת
אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ:(יג) וַיִּצְעַק מֹשֶׁה
אֶל ה’ לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ:(יד) וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק
יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ
לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף:(טו) וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת
יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם:
No comments:
Post a Comment