חזק חזק – ישר כח

 חזק חזק – ישר כח

 

הרב ארי דוד קאהן 

 

1.    תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לב עמוד ב

תָּנוּ רַבָּנַן: אַרְבָּעָה צְרִיכִין חִזּוּק, וְאֵלּוּ הֵן: תּוֹרָה, וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, תְּפִלָּה, וְדֶרֶךְ אֶרֶץ. תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: {יהושע א׳:ז׳} רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה, חֲזַק בַּתּוֹרָה, וֶאֱמַץ בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים. תְּפִלָּה מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: קַוֵּה אֶל ה׳ חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה׳. דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: {שמואל ב י׳:י״ב} חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וְגוֹ׳.

2.    יהושע פרק א פסוק ז

רַק֩ חֲזַ֨ק וֶֽאֱמַ֜ץ מְאֹ֗ד לִשְׁמֹ֤ר לַעֲשׂוֹת֙ כְּכָל־הַתּוֹרָ֗ה אֲשֶׁ֤ר צִוְּךָ֙ מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֔י אַל־תָּס֥וּר מִמֶּ֖נּוּ יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לְמַ֣עַן תַּשְׂכִּ֔יל בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר תֵּלֵֽךְ: 

3.    תהלים פרק כז פסוק יג - יד, יג-יד

(יג) לוּלֵ֗א הֶ֭אֱמַנְתִּי לִרְא֥וֹת בְּֽטוּב־ה֗' בְּאֶ֣רֶץ חַיִּֽים: (יד) קַוֵּ֗ה אֶל־ה֥' חֲ֭זַק וְיַאֲמֵ֣ץ לִבֶּ֑ךָ וְ֝קַוֵּ֗ה אֶל־הֽ':

4.    שמואל ב פרק י פסוק יב

חֲזַ֤ק וְנִתְחַזַּק֙ בְּעַד־עַמֵּ֔נוּ וּבְעַ֖ד עָרֵ֣י אֱלֹהֵ֑ינוּ וַֽה֔' יַעֲשֶׂ֥ה הַטּ֖וֹב בְּעֵינָֽיו:

5.    רש"י מסכת ברכות דף לב עמוד ב

צריכין חזוק - שיתחזק אדם בהם תמיד בכל כחו.

דֶרֶךְ אֶרֶץ- אם אומן הוא - לאומנתו, אם סוחר הוא - לסחורתו, אם איש מלחמה הוא - למלחמתו.

6.    תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יט עמוד א

דתניא: הימים האלה הכתובין במגילת תענית - אסורין בין לפניהם בין לאחריהם, שבתות וימים טובים, הם - אסורים, לפניהן ולאחריהן - מותרין. מה הפרש בין זה לזה? הללו דברי תורה, ואין דברי תורה צריכין חיזוק, הללו דברי סופרים - ודברי סופרים צריכין חיזוק.

7.    רש"י מסכת ראש השנה דף יט עמוד א

ודאורייתא לא בעי חיזוק - לאסור לפניו ולאחריו, אבל ימי מגילת תענית דרבנן, וצריכין חיזוק, כי היכי דלא ליתי להתענות ביום טוב עצמו. יום שלפני כו' - וההוא לאו דאורייתא הוא, ובעי חיזוק.

8.    תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב עמוד א

וְהִסְכִּימָה דַעְתּוֹ לְדַעַת הַמָּקוֹם, דִּכְתִיב, (שם לד) "אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ", וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, "יְישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁשִּׁבַּרְתָּ".

9.    תלמוד בבלי מסכת מנחות דף צט עמוד א

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, פְּעָמִים ^{דף צט עמוד ב} שֶׁבִּטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זֶה הוּא יִסּוּדָהּ, דִּכְתִיב, (שם) "אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ", אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁשִּׁבַּרְתָּ.

10.רש"י מסכת מנחות דף צט עמוד ב

שביטולה של תורה - כגון שמבטל תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה זהו יסודה כלומר מקבל שכר כאילו יושב ומייסדה ועוסק בה שנאמר אשר שברת ולא אמר ליה בלשון כעס שמע מינה הסכימה עמו דעת השכינה כשביטל תורה ושיברן כיון דנתכוין לטובה.

11.רשימות שיעורים (רי"ד סולובייצ'יק) מסכת ברכות דף לב עמוד ב (חידושי אגדה)

גמ'. וז"ל ארבעה צריכין חיזוק ואלו הן תורה ומעש"ט תפלה ודרך ארץ וכו' עכ"ל. כתב רש"י (ד"ה קוה) וז"ל והתחזק ולא תמשוך ידך אלא חזור וקוה, צריכין חיזוק, שיתחזק אדם בהן תמיד בכל כחו עכ"ל. כלומר שצריך האדם לחזור ולעשות את הדבר עוד ועוד ולא להתייאש ממנו משום שלבסוף יעלה ויצליח בכל הדברים האלא. והוא יסוד להצליח בלימוד, בתפלה, במעש"ט, ובדרך ארץ. דהיינו להיות מתמיד, ולחזור על הענינים האלא שוב ושוב בלי הגבלות, ולבסוף ההצלחה תבוא. ובזה מבואר כמה מנהגים שונים: א) נראה דמהאי טעמא הוא דנהגו דבשעה שמסיימים מסכתא להתחיל תיכף בלימוד המס' שאחריה, ובאותו השבת שמסיימים ספר בראשית מתחילים לקרוא ספר שמות במנחה, ובשמחת תורה כשמסיימים קריאת כל התורה כולה נהגו להתחיל תיכף ומיד באותו מעמד בקריאת פרשת בראשית. והטעם שבשעת סיום מתחילים עוד פעם מחדש הוא כדי להתחזק בלימוד התורה, ולא להסתפק בסיום בלבד. ב) בשו"ע או"ח סימן קל"ט (סעיף י"א) כתב המחבר "הקורא בתורה צריך לאחוז בס"ת בשעת ברכה", וכתב ע"ז הרמ"א "וסמכו מנהג זה על מה שנאמר ביהושע לא ימוש ספר התורה הזה מפיך חזק ואמץ, ומזה נהגו לומר למסיים לקרות התורה בכל פעם חזק". ועיי"ש בביאור הגר"א ובחידושי הגרע"א זצ"ל שמנהג זה לומר חזק נזכר כבר במס' סופרים. ויסודו בגמרא דידן דדברי תורה צריכין חיזוק. ג) ומהאי טעמא נמי נהגו בהרבה קהילות לשיר את הפיוט אדון עולם בסוף תפלת מוסף בשבת ויו"ט דתפלת שחרית מתחילה באמירת אדון עולם, ולאחר שמסיימים את התפלה אומרים עוד פעם אדון עולם להראות כי אנו מוכנים כבר לחזור ולהתפלל מתחילת התפלה עוד הפעם, והוא משום דתפלה צריכה חיזוק. וכדפרש"י "קוה וחזור וקוה". וכן המנהג שאומרים ברכו בסוף התפלה נראה דהוא ג"כ מהאי טעמא, דתפלה בעי חיזוק, ולכן חוזרים ואומרים ברכו.

12.ספר מנהגים דבי מהר"ם קריאת התורה

כשאירע חתן כהן קורא ראשון ואומ' ותנו כבוד לתורה ומתחיל רשות ומסיים ואומ' ברוך שנתן תורה וגו' וקורין לו פרשה קטנה ועומדים כל הקהל לקראתו (וסב') [צ"ל ושושביניו] (ו)ס(ו)בבין אותו ומברכין אותו ג' פעמי' ונ[ו]דר צדקה לכבוד התורה וגול(י)ל ס"ת ובמסכת סופרי' [כת'] שעל החזן להראות כתיבת התורה לעם העומדים לימינו ולשמאלו. רוקח ומה שנוהג (שלי) ש"צ לומר חזק אחר סיום הספר ילפינן בבראשית רב(א)[ה] אומר ר' שמעון בן יוחי בשע(ת)[ה] שקורא הקדוש ברוך הוא ליהושע מצאו וספר משנה תורה בידו אומ' לו חזק יהושע ואמץ יהושע ולא ימוש (זה) [ספר תורה הזה מפיך] מכתיבת הר' יהוד' חסיד ז"ל.

13.ספר המנהיג הלכות שבת עמוד קפב

מה שנהגו בצרפ' ובפרובינצ' לכל הקוראי' בתורה כשמסיימין שאומ' להם החזן בקול רם חזק, מצאתי סמך לדבר בבראשי' רבה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, אין אומ' הזה אלא למי שתולה החפץ בידו, מלמד שהיה ס"ת בחיקו שליהושע, ואומ' לו הקדוש ברוך הוא חזק ואמץ מכאן למסיים בתורה אומ' לו חזק. אב"ן.

14.אורחות חיים חלק א דין מה שמוסיפין בשני ובחמישי אחר י"ח אות יט

וצריך הקורא לאחוז בה כאלו קבלה מהר סיני שנא' ביום הזה באו מדבר סיני ואמרינן בירושלמי ביום הזה אל יהיו ד"ת בעיניך כדיוטגמא ישנה שהכל דשים בה אלא כדיוטגמא חדשה שהכל מצפים לראותה ע"כ. ירושלמי א"ר יוסי בר בון כד סלקי לדוכנא לברוכי האי מאן דמברך נקיט עמודא דתורה בידיה שנא' לקוח את ספר התורה הזה ע"כ ובב"ר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך מלמד שהיה ס"ת בידו של יהושע שאין אומרים הזה אלא למי שתופס החפץ בידו. וכשיסיים אומרים לו חזק ואמץ, ומכאן יצא המנהג לומר למסיים לקרות בתורה חזק וכך המנהג בצרפת ובפרובינצה אבל בספרד אין אומרים אותו אלא בסיום התורה בלבד. והכל הולך אחר המנהג:

15.שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קלט סעיף יא

סעיף יא -הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה צָרִיךְ לֶאֱחֹז בַּסֵפֶר תּוֹרָה בִּשְׁעַת בְּרָכָה. {הַגָּה: וְסָמְכוּ מִנְהָג זֶה עַל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בִּיהוֹשֻׁעַ לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךְ חֲזַק וֶאֱמָץ (יְהוֹשֻׁעַ א, ח ט) וּמִזֶּה נָהֲגוּ לוֹמַר לַמְסַיֵּם לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה בְּכָל פַּעַם חֲזַק (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם אֹרַח חַיִּים).}

16.טור אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קלט

כתב בעה"מ שהקורא בתורה ומברך בה נוטלה בידו וסמך למנהג מההיא דסוכה (מא ב) ^יד)כך היה מנהגם של אנשי ירושלים אדם יוצא מפתח ביתו לולבו בידו וכו' עד היה קורא בתורה ונושא כפיו מניחו ע"ג קרקע אלמא ^טו)שצריך ליטול הספר בידו בשעת קריאה:

17.בית יוסף אורח חיים סימן קלט

ה המרדכי דקדק בפרק בני העיר (סו"ס תתלא) מהא דתניא פותח ורואה וכו' דמכאן משמע דס"ת לא תהיה פתוחה בין גברא לגברא ועכשיו נהגו לכסות הכתב בסודר בין גברא לגברא:

ד (ב) כתב הכל בו (סי' כ י:) פותח הספר לראות מה יקרא בו וגוללו ומברך ויש אומרים שלא יגלול אותו אלא פותח ורואה ומברך וכן דעת הר"מ ז"ל ויש אומרים שיש לו להפך פניו^ב שלא יראה כאילו ברכות כתובות בתורה עכ"ל וה"ר דוד אבודרהם (סוף עמ' קלב) כתב בשם רבינו סעדיה שאין לקורא לומר ברכו עד שיראה הפסוק שמתחיל בו וצריך לברך ברכה ראשונה וס"ת פתוח לא סתום:

 

כתב בעל המנהיג (עמ' קנה) שהקורא בתורה ומברך בה נוטלה בידו וכו' כן כתב המרדכי פרק לולב הגזול (סי' תשס) אהא דתניא (סוכה מא:) כך היה מנהגם של אנשי ירושלים אדם יוצא בבוקר ולולבו בידו וכו' קורא בתורה ונושא כפיו מניחו לארץ שמעינן מהכא דהקורא בתורה אוחז בעמודי התורה בשעת ברכה וקורא מדמניחו לארץ וכן כתב ראבי"ה מקובלני שבשעת הברכה אוחז בעמודי התורה ועוד ראיה סוף פרק בני העיר ת"ר פותח ורואה וכו' משמע דכל אחד פותח בתחלה וגולל בסוף עכ"ל וכן כתב בארחות חיים (שם אות טו) וזה לשונו צריך הקורא בתורה לאחוז כאילו קיבלה עכשיו מהר סיני בירושלמי א"ר יוסי בר בון כד סלקי לדוכנא לברוכי האי מאן דבריך נקיט עמודא דתורה בידיה שנאמר (דברים לא כו) לָקֹ֗חַ אֵ֣ת סֵ֤פֶר הַתּוֹרָה֙ הַזֶּ֔ה בבראשית רבה (סוף פרשה ו) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך (יהושע א ח) מלמד שהיה ס"ת בידו של יהושע שאין לומר הזה אלא למי שתופס החפץ וכשסיים אומרים לו חזק ואמץ מכאן יצא המנהג לומר למסיים לקרות התורה בכל פעם חזק עכ"ל^ג:

18.דברים פרשת וילך פרק לא פסוק כו

לָקֹ֗חַ אֵ֣ת סֵ֤פֶר הַתּוֹרָה֙ הַזֶּ֔ה וְשַׂמְתֶּ֣ם אֹת֔וֹ מִצַּ֛ד אֲר֥וֹן בְּרִית־ה֖' אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְהָֽיָה־שָׁ֥ם בְּךָ֖ לְעֵֽד:

19.עטרת צבי על שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קלט סעיף יא

יא] בשעת ברכה. כדי להראות כאילו עכשיו קבלה מהר סיני:

20.ט"ז על שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קלט סעיף יא

(ט) (פמ"ג) צריך לאחוז בס"ת בשעת ברכה. בטור כתוב וז"ל וסמך למנהג זה מההיא דסוכה כך הי' מנהגם של אנשי ירושלים אדם יוצא מפתח ביתו לולבו בידו כו' עד היה קורא בתורה ונושא כפיו מניחו ע"ג קרקע אלמ' שצריך ליטול הספר בידו בשעת הקריאה עכ"ל וא"כ למה כתב בשעת ברכה וצ"ל דאפילו בשעת ברכה קאמר וכ"ש בשעת קריאה וא"ל מנ"ל בשעת הברכה דהא אמרינן שם היה קורא בתורה כו' י"ל דיליף לה מדאיתא לעיל פותח ורואה ומברך ש"מ שצריך לאוחזה בידו כשמברך כמ"ש המרדכי דקדוק זה:

21.מגן אברהם על שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קלט סעיף יא

יג (פמ"ג) צריך לאחוז. בכוונות כתוב שקודם הברכ' יאחוז בשתי העמודים ובשעת הברכה יסיר ידו השמאלית להגביר הימין, ובכתבי' כתוב שבשעת הברכה יאחז בשתי ידיו ביריעות התורה ע"י המפה ואחר הברכה יסלק השמאל:

יד (פמ"ג) ס"ת הזה. דמשמ' שתופס' בידו ולאחר הקריאה מנשק הס"ת (ס"ח סרנ"ה) וכשנזדמן לו רוק ירוק ואח"כ ינשק ולא ינשק ואח"כ ירוק [שם]:

22.ספר לימודי אצילות - סוד הצמצום חלק שני

 כשעולה לקרות בס"ת יאחוז הס"ת בב' ידיו וכשיאמר ברוך אתה וכו' ירום יד שמאל מעל ס"ת כדי להוסיף כח בחמשה אצבעות שהם רחמים כי הס"ת הוא דיוקנא דז"א וכן כשמברך את בניו ישים יד ימינו ולא ב' ידיו.

23.ספר חמדת ימים - שבת קדש - פרק יב

אופן אחיזת הס"ת כשעולה לתורה:

 כז) וכשעולה לקרות בספר תורה יאחוז הספר תורה עצמו על ידי המפה או על ידי טלית ולא ערום שלא יקבר ערום, ואחיזה זו תהיה בשתי ידיו יד אחת מראש העמוד ויד אחת מסופו, ופותח בכוונה זו לחזות מה שיקרא ושוב יכסה אותו ויברך ויחזור לפתחו ואז יסיר יד שמאלו ממנו כל זמן הקריאה שתכלל השמאל בימין:

 בסוד אחיזת הס"ת ונוסח תפלה לעולה:

 כח) ואשר הריחו בסוד ה' ליריאיו לא ימיש מעשות פרי הן שתי ידים זוכות כאחת, י"ד ימינו לעומת הי"ד אותיות אשר תבואנה בשם אהיה פשוט ומלא אל"ף ה"י יו"ד ה"י, ויד שמאל לעומתה משבחים:

 י"ד אותיות אשר תבואנה בשם אהיה פשוט ומלא בההין אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה אשר מספר שניהם חד"ש יוציאו, ובהצרף אליהם השתי ידי"ם המה יעלו למספר ש"ם והוא מספר ספ"ר אשר אל על יקראו"הו, ולכוונה זו אני נוהג לומר באוחזי בשתי הידים בספר תורה הפסוק שבישעיה סי' ס"ב, וראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך וקורא לך ש"ם חד"ש אשר פי ה' יקבנו:

24.עטרת זקנים על שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קלט סעיף יא

Rabbi Menachem Mendel b. Rabbi Meshulam Zalman Auerbach was born in Vienna, in 5380 (1620) . He studied in Cracow, under Rabbi Yoel Sirkis, author of the "Bach". (1689)  

ב] הקורא בתורה צריך לאחוז בספר תורה בשעת ברכה. בכתבי מהרר"י לוריא ז"ל [ספר הכוונות מז, ב]. כתב שבשעה שאמר ברכו את ה' המבורך יאחוז בשני ידיו בעץ החיים, ואח"כ כשהתחיל ברוך אתה יי' אשר בחר בנו יחזיק רק בימינו, ואח"כ כשקורא בתורה יחזיק בשתי ידיו. בגווילים ע"י הפסק מפה, וכתב טעם גדול על פי הסוד, ע"ש:

25.פרי חדש אורח חיים סימן קלט סעיף יא

בכל פעם חזק. אולי יצא מנהג זה משום שהתורה נקראת תושיה שמתשת כוחו של אדם [סנהדרין כו, ב], ועוד דאמרינן פרק אין עומדין [ברכות לב, ב] ד' דברים צריכין חיזוק ואלו הן התורה ומעשים טובים וכו' שנאמר [יהושע א, ז] רק חזק ואמץ חזק בתורה ואמץ במעשים טובים:

26.באר היטב על שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קלט סעיף יא

(יב) לאחוז. בכוונות כתב שקודם הברכה יאחוז בב' העמודים ובשעת הברכה יסיר ידו השמאלית להגביה הימין ובכתבים כתב בשעת הברכה יאחוז בשתי ידיו ביריעות התורה ע"י מפה ואחר הברכה יסלק השמאל ולאחר הקריאה ינשק הס"ת …

27.פרי מגדים משבצות זהב על שולחן ערוך אורח חיים סימן קלט סעיף יא

(ט) צריך. עיין ט"ז. עיין נחלת צבי [ס"ק יא] ב' פירושים, י"ל רק בשעת ברכה, וי"ל רק בשעת קריאה, מהראיה סוף פרק לולב הגזול קורא בתורה מניחו לארץ כו'. וי"ל פירוש שלישי, מברכה עד סוף קריאה אוחזו בידו לספר תורה, ועיין סימן ר"ו סעיף ד' ה' צריך ליטול בימינו מה שמברך עליו, ואפשר לזה רמז המרדכי הביאו הב"י כאן [ד"ה כתב בעל המנהיג] ראיה ממגילה ל"ב פותח ורואה ומברך, והיינו כרש"ל הביאו הט"ז [ס"ק] ה' דעל התורה מברך ראוי להיות פתוחה, ממילא אוחז הספר תורה גם בשעת ברכה, וכל שכן בעת הקריאה מהראיה דסוכה קורא מניחן לארץ. ועיין מרדכי סוכה [הנ"ל], ולא הבינותיו כעת, יע"ש בזה:

שולחן ערוך אורח חיים ר"ו:ד'

)ד) כָּל דָּבָר שֶׁמְּבָרֵךְ עָלָיו לְאָכְלוֹ אוֹ לְהָרִיחַ בּוֹ, צָרִיךְ לְאָחֲזוֹ בִּימִינוֹ כְּשֶׁהוּא מְבָרֵךְ.

28.ביאור הגר"א אורח חיים סימן קלט סעיף יא

הקורא כו'. ממ"ש בספ"ג דסוכה כך היתה מנהגן כו' קורא בתורה כו' מרדכי וטור. ובא"ח בשם ירושלמי האי מאן דבריך נקיט עמודא דתורה בידיה שנאמר לקוח את סה"ת הזה ובב"ר לא ימוש סה"ת הזה מפיך מלמד שהיה ס"ת בידו של יהושע שא"ל הזה אלא למי שתופס החפץ וכשסיים א"ל חזק ואמץ ומכאן נהגו כו' וכמ"ש בהג"ה וכ"ה להדיא במ"ס פי"ג הלכה ח':

29.עלי תמר מסכת סוטה פרק ז הלכה ד

ר"י בשם רחב"א לא למד ולא לימד ולא שמר ולא עשה ולא היתה ספיקה בידו להחזיק והחזיק הר"ז בכלל ברוך. פירוש שלא היתה ספוק בידו להחזיק אלא מעט אעפי"כ הר"ז בכלל ברוך שכן חביבה מנחת עני שנאמר ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה', ופירש רש"י מהתו"כ מי דרכו להתנדב מנחה עני אמר הקדוש ברוך הוא מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו. ובויק"ר ריש פרשת קדושים, אלו נאמר אשר לא ילמד את דברי התורה הזאת לא היתה תקומה לשונאי ישראל אלא אשר לא יקים לא למד וכו' והחזיק הר"ז בכלל ברוך וכו', וכ"ש שחכמי ישראל ותלמידיהן ולומדי תורה שעליהם נאמר ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת.

והנה הב"י והרמ"א בסוף סימן קל"ט מביאים דברי הא"ח הקורא בתורה צריך לאחוז בס"ת בשעת הברכה וסמכו מנהג זה על מה שנאמר ביהושע לא ימוש ס"ת הזה מפיך חזק ואמץ ומזה נהגו לומר למסיים לקרות בתורה בכל פעם חזק. ובכף החיים, ומנהג הספרדים לומר אחרי שיקרא העולה חזק וברוך והקורא משיב חזקו ואמצו, כנה"ג בהגהת ב"י. וביפ"ל כתב דהמנהג ביננו לומר גם לכל מי שיעבור לפני התיבה להתפלל להוציא את הרבים יד"ח ולאומר קדיש על איזה לימוד שיהיה אחר גומרה עכ"ל. וכ"ה המנהג פה ירושלים עה"ק ירושלים ת"ו, ע"כ.

והנה ביארו רק המקור על המנהג לומר חזק אבל לא ביאורו מאיפוא המקור לומר וברוך מה שלא נזכר בא"ח ובמנהיג ובאבודרהם שאביא להלן. ונראה שהמכוון הוא לברכת הלוים כנגד הר גריזים ברוך אשר יקים וכמ"ש בקיצור בירושלמי ובמדרש הר"ז בכלל ברוך, ולפיכך המנהג לומר חזק וברוך, חזק ע"ש הפסוק ביהושע וברוך ע"ש ברכת הלוים כנגד הר גריזים. ושיעורו ברוך אשר יקים את התורה הזאת. ואכן כזה היה המנהג בסופרים הקדמונים במדרשי הלכה ואגדה או בירושלמי כשהיו כותבים מאמר שעיקרו במקום אחר היו כותבים מלה אחת או שתיים כמאמר מקוצר בלי מלת וכו' או שכתבו המלה או מלות ראשונות וסוף המלה של המאמר, ראה בזה באהצוי"ר בברכות עמוד ק"ה ובפסחים פ"ה ה"א ובמבוא לבר"ר הוצאת הר"ח אלבק ובשרי"ר בכמ"ק, וכן בהגדה של פסח ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, ופירש בשו"ת רשב"ש סימן תצ"ד ור"ל דשיעורו כל המשניות של פסח עד אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. וכן המנהג אצל האשכנזים בשמחת תורה שכולם עולים לתורה שמקצרין המי שברך ואומרים מי שברך ונאמר אמן ושיעורו מי שברך וגו' עד הסוף ונאמר אמן ורובם ככולם לא עמדו על ענינו וחושבים שהם פטומי מילי בעלמא לכבוד השמחה מה שאין הדעת מקבלו אולם הכוונה היא כמו שכתבתי. ומה"ט נ"ל שכל עולה צריך ליתן איזה סכום שהוא לצדקה כשילום לנדר שכן אחר שענינו מי שברך וכו' הרי בכלל זה הוא בעבור שנדר וכו' ומקורו במנהג שנהגו לקצר בלי מלת הקיצור וכו' והציבור כולו ידעו הכוונה ובדורות האחרונים נשתכחה הכוונה האמיתית. אבל אין להעלות על הדעת שהוא פטומי מילי בעלמא שהרי כתיב ודובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכ"ש בביהכנ"ס ולפני ס"ת.

והנה באבודרהם סדר הוצאת ס"ת בשבת זה לשונו, כתב אבן הירחי בספר המנהיג בסדר תפלת שבת סנ"ז מנהגם בכל צרפת ופרובינציא לכל המסיים בתורה מהקוראים אומר לו החזן בקול רם חזק ויש סמך למנהגם מדאמרינן בבראשית רבה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וכו' ואמר לו הקדוש ברוך הוא חזק ואמץ וכו', ובספרד לא נהגו לאומרה אלא כשמסיימים כל ספר וספר מחומשי תורה ואולי סוברים למסיים בתורה מן הספר ממש עכ"ל. ודברי הא"ח המובא ברמ"א הם כדברי ספר המנהיג ברם מנהג אשכנז הוא לומר חזק רק בסיום הספר וקוראים לשבת שמסיימים הספר "שבת חזק", וא"כ דברי הרמ"א צ"ע. ואולי כן היה המנהג בזמנו של הרמ"א, ובעה"ש רוצה להעמיס בדברי הא"ח שהכוונה היא לקורא המסיים ספר שאומרים חזק חזק ונתחזק, ואין כן משמעות הא"ח והרמ"א, אלא שהוא כדברי המנהיג שאומרים כן לכל עולה בתורה וכמ"ש מנהג הספרדים אעפ"י שבזמנו של האבודרהם לא היה כן המנהג בספרד אלא בצרפת ובפרובינציה. ושוב עיינתי בכנה"ג ולשונו הוא מנהגינו לומר אחר שיקרא חזק ברוך, ולא כמו שמעתיקים ביפ"ל ובכף החיים חזק וברוך בוא"ו, ואכן דומני שכן מנהג הספרדים לומר חזק ברוך וכנראה שיש בזה שני המנהגים בין הספרדים.

30.שו"ת מהר"ם מינץ סימן פה

וכן אנו נהגינו דלאחר סיום הספר עונים הקהל בקול רם חזק, וטעמא של אותו מנהג, כמו שכתב אחר כל פרק או אחר סיום המסכת הדרין עלך, כלומר מאחר דסיימו הפרק או המסכת השמר לך פן תשכח את הדברים כו', חזור בהן שלא תשכח, או כמו שנהגו לומר לחזן ישר כחך, כלומר גמרת מצוותך, יהי רצון שתזכה לומר יתר מצוות, וה"נ פי' סיימת החומש יישר כחך, א"כ הקהל קוראים בקול רם שנסיים החומש, לכן אין סברא ונכון לקרא עוד לאותו גברא תוך החומ' השני, וכן מסתברא שלא לקרות מחומש לחומש בשבת אח', ותו לא מידי. עושה שלום במרומיו כו'.

כנ' משה טרוד משה לוי מינץ.

31.ערוך השולחן אורח חיים סימן קלט סעיף טו

צריך לאחוז בעמודי הס"ת בשעת ברכה ובשעת קריאתה וסמכו זה על מה שנאמר ביהושע [א, ח] לא ימוש ספר התורה הזה מפיך דמשמע שתופסה בידו ולאחר הקריאה ינשקה ואנחנו נוהגים לנשקה ע"י טלית או ע"י מפה קודם הברכה ולאחר הקריאה להראות חביבותה אצלינו ויש נוהגים שקודם הברכה יאחוז בשני העמודים ובשעת הברכה יסיר ידו השמאלית כדי להגביר הימין [שם סקי"ג בשם כוונות] ויש נוהגים שבשעת הברכה יאחוז בשתי ידיו ביריעות הס"ת ע"י מפה או ע"י הטלית ואחר הברכה יסלק השמאל [שם בשם כתבים] וכשנזדמן לו רוק ירוק ואח"כ ינשק ולא להיפך [שם] ודע דבקרא דלא ימוש כתיב [שם ט] חזק ואמץ ומזה נהגו לומר למסיים ספר חזק חזק ונתחזק ויש רוצים שיאמרו חזק ג' פעמים שהם במספר משה ונכון הוא: